תורת חובות הלבבות/שער הבטחון

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.24</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>תורת חובות הלבבות/שער הבטחון</title>
    <ns>0</ns>
    <id>251823</id>
    <revision>
      <id>3095750</id>
      <parentid>3007875</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:31:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-56630-91</username>
        <id>46809</id>
      </contributor>
      <comment>/* [הצורך בפרנסה ובעבודה ] */</comment>
      <origin>3095750</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="130712" sha1="dhqsvb72pim5vz2f9bidvi458xhw0sy" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|תורת חובות הלבבות||שער עבודת האלהים|שער הבטחון|שער יחוד המעשה}}

'''השער הרביעי: שער הבטחון'''
:'''בבטחון על האלהים יתברך לבדו'''

אמר המחבר: 
:מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלוהים, 
:ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך, 
:והוא: הבטחון עליו בכל דבריו - בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בענין התורה ובענין העולם.

==הקדמה==

==== [הבטחון - מנוחת הנפש] ====
ותועלותיו בו בתורתו: 

מהם מנוחת נפשו וביטחונו על אלוהיו יתברך: כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו, מפני שאם איננו בוטח באלוהים בוטח בזולתו.{{ש}} 
ומי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. 
:ויהיה כמי שנאמר בו {{ממ|ירמיהו|ב|יג}} כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו'. 
:ואמר {{ממ|תהלים|קו|כ}} וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. 
:ואמר הכתוב {{ממ|ירמיהו|יז|ז}} ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. 
:ואמר {{ממ|תהלים|מ|ה}} אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב. 
:ואמר {{מקור|ירמיהו יז ה|ירמיהו שם, ה}} ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו.

==== [אין לבטוח בחכמתו האישית] ====
ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו, יעזבהו ה' לנפשו, ייגע לריק וייחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו. 
:כמו שאמר הכתוב {{ממ|איוב|ה|יג}} לוכד חכמים בערמם. 
:ואמר {{ממ|קהלת|ט|יא}} שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה וגו'. 
:ואמר {{ממ|תהלים|לד|יא}} כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. 

==== [אין לבטוח בעושר האישי] ====
ואם יבטח ברוב עשרו, יוסר ממנו ויישאר לזולתו. 
:כמו שאמר הכתוב {{ממ|איוב|כז|יט}} עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו. 
:ואמר {{ממ|משלי|כג|ד}} אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל. 
:ואמר {{שם|משלי כג||ה}} התעיף עיניך בו ואיננו וגו'. 
:ואמר {{ממ|ירמיהו|יז|יא}} בחצי ימיו יעזבנו וגו'. 

או תמנע ממנו הנאתו בו - 
:כאשר אמר החכם {{ממ|קהלת|ו|ב}} ולא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו וגו'. 

ויהיה אצלו פיקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו. 
:כמו שכתוב {{שם|קהלת|ב|כו}} ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים. 
:ואמר {{ממ|איוב|כז|יז}} יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק. 

ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו. 
:כמו שכתוב {{ממ|קהלת|ה|יב}} יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עשר שמור לבעליו לרעתו. 

==== [יתרון הביטחון כמגביר העצמאות האישית - הסרת החסמים] ====
ומהם, שהבוטח באלוהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו, ושלא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עימהם בבלתי עבודת האלוהים, ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא ממחלוקתם. {{ב|אבל|אלא}} יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם. 

ואם יוכיח אותם, לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם, לא יבוש מהם, ולא ייפה להם השקר. 
:כמו שאמר הנביא {{ממ|ישעיהו|נ|ז}} וה' אלוהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי - על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש. 
:ואמר {{ממ|יחזקאל|ב|ו}} אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא. 
:ואמר {{שם|שם=יחזקאל ב ו}} מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת. 
:ואמר {{ממ|ירמיהו|א|ח}} אל תירא מפניהם. 
:ואמר {{שם|ירמיהו א||יז}} אל תחת מפניהם.
:ואמר {{ממ|יחזקאל|ג|ט}} כשמיר חזק מצור נתתי מצחך וגו'.

==== [הבטחון מפנה לעיסוק במשמעותי והחשוב באמת] ====
ומהם, שהבוטח באלוהים יביאהו ביטחונו לפנות את לבו מענייני העולם, ולייחד לבבו לענייני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורוחב לבו ומעוט דאגתו לענייני עולמו - לבעל האלכימיה, והוא היודע להפוך הכסף לזהב, והנחושת והבדיל לכסף על ידי חכמה ומעשה. 

==== [עשרה יתרונות הבוטח בה' אפילו על האלכימאי] ====
ואם הוא חזק בבטחונו באלוהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים:

{{קטן|א}} תחילתם שבעל האלכימיה צריך לדברים מיוחדים למלאכה לא יגמר לו דבר זולתם, ולא ימצאם בכל עת ובכל מקום.{{ש}}
והבוטח באלוהים טרפו מובטח לו מכל סיבה מסיבות העולם. 
:כמו שאמר הכתוב {{ממ|דברים|ח|ג}} למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'. 
כי הסיבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום, 
:כאשר ידעת מדבר אליהו עם העורבים ועם האישה האלמנה, ועוגת רצפים וצפחת המים, ודבר עובדיהו עם הנביאים, שאמר {{ממ|מלכים א|יח|יג}} ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים. 
:ואמר {{ממ|תהלים|לד|יא}} כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. 
:ואמר {{שם|תהלים לד||י}} יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. 

{{קטן|ב}} והשני כי בעל האלכימיה צריך למעשים ולמלאכות לא ישלם לו חפצו זולתם, ואפשר שימיתוהו ריחם ועשנם, עם התמדת העבודה ואורך היגיעה בהם לילה ויומם.{{ש}}
והבוטח באל בבטחה מהפגעים, ולבו בטוח ממצוא הרעות, וכל אשר יבואנו מאת האלוהים יהיה לו לששון ולשמחה, וטרפו בא אליו במנוחה והשקט ושלוה. 
:כמו שכתוב {{ממ|תהלים|כג|ב}} בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. 

{{קטן|ג}} והשלישי: כי בעל האלכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו.{{ש}}
והבוטח באלוהים איננו ירא משום אדם בביטחונו, אבל הוא מתפאר בו. 
:כמו שאמר דוד המלך עליו השלום {{ממ|תהלים|נו|יב}} באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי. 

{{קטן|ד}} והרביעי: כי בעל האלכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו, או שלא יזמין מהם כלום אלא כפי שיספיק לזמן מועט. ואם יזמין ממנו הרבה, יהיה כל ימיו מפחד על נפשו שלא יאבד ממנו במיני סיבות האבדה, ולא ישקוט לבו ולא תנוח נפשו מפחדו עליו מהמלך והעם. ואם לא יזמין מהם אלא למלאות מחסורו זמן מועט, אפשר שיבצר ממנו המעשה בעת הצורך הגדול אליו מפני המנע סיבות מסיבותיו ממנו.{{ש}}
והבוטח באלוהים ביטחונו חזק באלוהיו שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה. כאשר יטריף העובר ברחם אמו, והאפרוח בתוך הביצה, אשר אין בה מקום מפולש להיכנס אליו ממנו דבר מחוצה, והעוף באוויר, והדגים במים, והנמלה והתולעת עם חלישותם. ויבצר הטרף מהארי עם תוקפו בקצת הימים. 
:כמו שכתוב {{ממ|תהלים|לד|יא}} כפירים רשו ורעבו וגו'.
:ואמר {{ממ|משלי|י|ג}} לא ירעיב ה' נפש צדיק וגו'. 
:ואמר {{ממ|תהלים|לז|כה}} נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. 

{{קטן|ה}} והחמישי: שבעל האלכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן המלך ועד הקטן שבעם. {{ש}}
והבוטח באלוהים ירצוהו המלכים ונכבדי בני אדם, אף החיות והאבנים מבקשים רצונו. 
:כמו שנאמר במזמור יושב בסתר עליון ([[תהלים צא|תהלים]]) ...עד אחריתו. 
:ואמר ([[איוב ה|איוב]]) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, ברעב פדך ממות... עד סוף העניין. 

{{קטן|ו}} והשישי: שבעל האלכימיה אינו בטוח מהחוליים והמדווים שמערבבין עליו שמחתו בעושרו ואינם מניחים אותו ליהנות ממה שיש לו, ולא להתענג במה שהשיגה ידו. {{ש}}
והבוטח בה' בטוח מן המדווים והחוליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה. 
:כמה שכתוב ([[ישעיה מ|ישעיהו]]) ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו. 
:ואמר וקוי ה' יחליפו כוח וגו'. 
ואמר ([[תהלים לז|תהלים]]) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'. 

{{קטן|ז}} והשביעי: שבעל האלכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים. 
:כמה שכתוב ([[יחזקאל לז|יחזקאל]]) כספם בחוצות ישליכו. 
:ואמר ([[צפניה א|צפניה]]) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם. 
והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו. 
:כמו שכתוב ([[איוב ה|איוב]]) ברעב פדך ממות וגו'. 
:ואמר ([[תהלים כג|תהלים]]) ה' רועי לא אחסר וגו'. 
ואמר ([[תהלים לז|תהלים]]) לא יבשו בעת רעה, ובימי רעבון - ישבעו. 

{{קטן|ח}} והשמיני: שבבעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו. {{ש}}
והבוטח באלוהים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו. 
:כמו שכתוב (שם) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. 
:ואמר (שם) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. 

{{קטן|ט}} והתשיעי: שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם. {{ש}}
והבוטח בה' ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא. 
:כמו שכתוב ([[תהלים לב|תהלים]]) והבטח בה' חסד יסובבנו. 
:ואמר {{ממ|תהלים|לא}} מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. 

{{קטן|י}} והעשירי: שבעל האלכימיה, אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו, מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו. {{ש}}
והבוטח בה', כאשר יודע ביטחונו, יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו. 
:כמו שכתוב ([[משלי י|משלי]]) וצדיק יסוד עולם וכעניין לוט בצוער. 

==== [הבוטח בה' משתמש נכונה בממונו] ====
ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה: כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו.
:כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'. {{ש}}
אמרו לו: מה הוא פזור הנפש? {{ש}}
אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה. {{ש}}
:והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: [[משנה אבות ב ז|(מסכת אבות ב ז)]] מרבה נכסים מרבה דאגה. 
:ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

==== [כסף אינו מזיק לבוטח בה'] ====
ומהם, כי הבוטח בה' לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בה', מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב. {{ש}}
ואם יתמיד קיימו אצלו 
:- לא יבעט בעבורו, 
:- ולא יזכור טובתו למי שצווה לתת לו ממנו, 
:- ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח. 
{{ב|אבל|אלא}} הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סיבה לטובתו. 

ואם יאבד הממון ממנו, לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלוהיו בקחתו פיקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו לו, וישמח בחלקו. ואיננו מבקש היזק זולתו ולא יחמוד אדם בממונו. 
:כמו שאמר החכם {{ממ|משלי|יג}} צדיק אוכל לשובע נפשו:

==== [יתרונות הבטחון כמביא לשלוה רוחנית ולמנוחה גופנית] ====
אך תועלת הבטחון בעולם:

==== [מנוחה מתאוות] ====
מהם מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות והוא בהשקט ובבטחה ובשלווה בעולם הזה. 
:כמו שכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. 
:ואמר (שם) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו וגו' 

==== [הפסקת הנדודים] ====
ומהם, מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים, אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים. 
כמו שכתוב (תהלים קב) עינה בדרך כחי קצר ימי.
ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו. 
ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. 
אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. 
אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד? 
אמר ליה הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו. 
אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך. 
אמר ליה הפרוש: והיאך? 
אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת. 
ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.

==== [המנעות מעבודות מפרכות] ====
ומהם, מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם.{{ש}} 
והבוטח בה' הוא תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו, ושם טוב לו, ופנאי ללבו, ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יותר אמונתו. כי הסיבה לא הוסיף לו בחוקו ולא תחסרהו ממנו מאומה אלא בגזרת האלוהים ית'. 
:כמו שאמר ([[תהלים עה|תהלים]]) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים. 
:ואמר ([[תהלים כג]]) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. 

==== [מניעת צער מהפסדים כלכליים ועסקיים] ====
ומהם, מיעוט צער נפשו במסחר אם יתעכב אצלו, או פרקמטיה, או אם לא יוכל לגבות חובו, או אם יפגעהו חולי בגופו - מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך מתקן עניינו יותר ממנו, ובוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו. 
:כמו שאמר (שם סב) אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. 

==== [שמחה מכל דבר] ====
ומהם, שמחתו בכל עניין שיעתיק אליו, ואם יהיה כנגד טבעו, מפני ביטחונו באלוהים שלא יעשה לו אלא הטוב לו בכל עניין, כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחיתולו וקשירתו והתרתו על כורחו. 
:כמו שאמר דוד עליו השלום ([[תהלים קלא|תהלים]]) אם לא שויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. 

=== [תוכן העניינים - שבעה דברים בביטחון] ===
וכיון שביארתי מתועלות הביטחון באלוהים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי, אבאר עתה מעניין הביטחון שבעה דברים. 
* אחד מהם, מה הוא הביטחון. 
* והשני, בסיבות הביטחון על הברואים. 
* והשלישי, בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב הביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות. 
* והרביעי, בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם. 
* והחמישי, בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בהם. 
* והשישי, בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות. 
* והשביעי, במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו.

== פרק א - מה הוא הביטחון ==
אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו. {{ש}}
אבל העיקר אשר בעבור יהיה הביטחון מן הבוטח, ואם יפקד ולא ימצא הביטחון, הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב, ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו - שיעשהו נדבה וחסד. 

== פרק ב - בסיבות הביטחון על הברואים ==
אך הסיבות אשר בהן ייתכן הביטחון מהבוטח על הברואים הן שבע.{{ש}}
:{{קטן|א}} אחת מהן, הרחמים והחמלה והאהבה, כי האדם כשהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו, יבטח בו ותנוח נפשו עליו כל מה שיטריחהו מענייניו. 

:{{קטן|ב}} והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו, אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו. כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה, לא יהיה ביטחונו עליו שלם, מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו. וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי מידות אלה: גודל רחמיו עליו ורוב השגחתו על ענייניו - יבטח בו מבלי ספק.

:{{קטן|ג}} והשלישית שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ, ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם יהיה חלש - לא ישלם הביטחון עליו, אף על פי שנתברר שהוא מרחם ומשגיח, מפני המנע דברים ממנו ברוב העניינים. 
וכאשר יתקבצו בו שלוש המידות האלה, יהיה הביטחון עליו יותר ראוי. 

:{{קטן|ד}} והרביעית שיהיה יודע באופני תועלת הבוטח עליו, ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, ומה שייטב בו עניינו. {{ש}}כי אם לא ידע כל זה, לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכולתו בהם, ורוב השגחתו עליהם, וחמלתו עליו - יחזק ביטחונו בו מבלי ספק. 

:{{קטן|ה}} והחמישית שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחילת הוויתו וגידולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו עד תכלית עניינו. {{ש}}וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח, יתחייב שתנוח נפשו עליו, וישען עליו, בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועליות המתמידות. ויהיה זה מחייב חזקת ביטחונו בו. 

:{{קטן|ו}} והשישית שיהיה עניין הבוטח מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו, ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו. {{ש}}וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על העניין הזה - יהיה יותר ראוי לבטוח עליו. 

:{{קטן|ז}} והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו, ולמי שאינו ראוי לו, ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא ייכרת ולא יפסק. 

ומי שנקבצו בו כל המידות האלה עם כל מה שהזכרנו קודם לזה, נשלמו תנאי הביטחון בו, והתחייב היודע ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגילויו ובנסתרו, בלבו ובאבריו, ולהימסר אליו ולרצות בגזרותיו, ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו. 

וכאשר נחקור על אלה השבעה תנאים לא נמצאם כלל בברואים, ונמצאם כולם בבורא יתעלה.
{{קטן|א}} שהוא מרחם על בריותיו - 
:כמו שכתוב ([[תהלים קג|תהלים]]) רחום וחנון ה' וגו'. 
:ואמר ([[יונה ד|סוף יונה]]) ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה...? וגו'. 

{{קטן|ב}} ושאינו מתעלם - 
:כמו שכתוב ([[תהלים קכא|תהלים]]) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. 

{{קטן|ג}} ושהוא חכם ולא ינוצח - 
:כמו שכתוב ([[איוב ט|איוב]]) חכם לבב ואמיץ כוח! מי הקשה אליו - וישלם? 
:ואמר [[דברי הימים א כט|דברי הימים (תפילת דוד)]] לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. 
:וכתיב ([[צפניה ג|צפניה]]) ה' אלוהיך בקרבך גבור יושיע. 

{{קטן|ה}} ושהוא מתייחד בהנהגת האדם מתחילת עניינו והתחלת גדולתו - 
:כמו שכתוב ([[דברים לב|האזינו]]) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך. 
:ואמר ([[תהלים עא|תהלים]]) עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי. 
ואמר ([[איוב י|איוב]]) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני... ושאר העניין. 

{{קטן|ו}} ושתועלתו והזיקו אינם ברשות אדם כי אם ביד הבורא יתעלה לבדו - 
:כמו שכתוב ([[איכה ג|איכה]]) מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. 
:ואמר ([[ישעיה מ|ישעיהו]]) יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם! 
:ואמר אכן חציר העם. 
וכבר התברר העניין הזה במאמר השלישי מן הספר הזה במה שיש בו די. 

{{קטן|ז}} ושנדיבתו כוללת וחסדו סובב - 
:כמו שכתוב ([[תהלים קמה]]) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. 
:ואמר ([[תהילים קלו]]) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. 
:ואמר ([[תהילים קמה]]) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. 

והשכל גוזר בהיקבץ אלה השבעה עניינים בבורא יתעלה מבלתי הנבראים, לכן הבאתי אלו הפסוקים מן הכתוב לזיכרון בלבד. {{ש}}
וכאשר יתברר זה לאדם, ויתחזק הכרתו באמיתת חסד הבורא: יבטח בו וימסר אליו, ויניח הנהגתו עליו, ולא יחשדהו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו לו. {{ש}}
כמו שאמר דוד עליו השלום ([[תהלים קיז|מזמורי הלל]]) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. 
ואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא:

== פרק ג - בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב והביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות ==
אך ההקדמות אשר בבירורן ואמיתתן ישלם לאדם הביטחון באלוהים הן חמש. 

=== [הקדמה א. תכונות הנהגתו של הקב&quot;ה] ===
{{קטן|א}} אחת מהן, שיאמין ויתברר אצלו '''התקבצות השבעה עניינים באלוהים''', אשר בהתקבצם במי שבוטחים, יתכן לבוטח לבטוח עליו. וכבר זכרתים והעירותי עליהן במה שנזדמן לי מן הכתוב. והם: 

==== [שבע אמונות הכרחיות לגבי הקב&quot;ה] ====

:{{קטן|א}} הראשון, שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו. 
:כמו שאמר הכתוב ([[דברים יג|ראה]]) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. 

:{{קטן|ב}} והשני, כי הבורא יתעלה לא ייעלמו ממנו אופני תועלת האדם. והדין נותן זה, מפני שהוא אחד ממעשיו, ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו. 
ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, אך השורש והצורה עצמית אין להם בהם שום תחבולה ולא יכולת לחדשם; ואשר חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבורו הוא החכם היודע בענייני תועלותיו ונזקיו והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק. 
:כמו שכתוב ([[ישעיה מח|ישעיהו]]) אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך. 
:ואמר ([[משלי ג]]) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. 

:{{קטן|ג}} והשלישי, כי הבורא יתברך חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב את דינו. 
:כמו שכתוב ([[תהלים קטו|תהלים]]} כל אשר חפץ ה' עשה. 
:ואמר ([[ישעיה נה|ישעיהו]]) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'. 

:{{קטן|ד}} והרביעי, כי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כולם, לא יניחם ולא יתעלם מהם, ולא ייסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר. 
:כמו שכתוב {{ממ|ישעיהו|מ|כז}} למה תאמר יעקב ותדבר ישראל? נסתרה דרכי מה'! ומאלוהי - משפטי יעבור!! הלוא ידעת אם לא שמעת? אלוהי עולם ה'! בורא קצות הארץ! לא ייעף ולא ייגע! אין חקר לתבונתו!! 

:{{קטן|ה}} והחמישי, שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו כי אם ברשות הבורא יתברך.
כי העבד, כשיהיה לו יותר מאדון אחד, כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקווה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם. ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו כי אם אחד מהם בלבד, על כורחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו.{{ש}}
:וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם ויבטח על הבורא לבדו. 
:כמו שכתוב ([[תהלים קמז|תהלים]]) אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. 

:{{קטן|ו}} והשישי, שידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה, מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך, ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד, כאשר בארנו בשער הבחינה מן הספר הזה. 
וכמו שאמר דוד עליו השלום ([[תהילים מ]]) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר. 

:{{קטן|ז}} והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במיעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו, ולא מקדים למה שגזר לאחרו. {{ש}}
ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה. {{ש}}
אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות. ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם.
כאשר נראה הגרגיר האחד מן החיטה מצמיח שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת שלושים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה? {{ש}}
וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים. וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע. וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה. {{ש}}
וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו. {{ש}}
:וכבר רמז החכם אל העניין הזה באומרו ([[קהלת ג]]) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. 
:ואחר כך זכר מהם כ&quot;ח עניינים - והוא מה שאמר: עת ללדת ועת למות וגו' עד אמרו: עת מלחמה ועת שלום. 
:ואמר ([[קהלת ט|קהלת]]) כי עת ופגע יקרה את כולם. 
:ואמר ([[קהלת ה|בפרשיה הקודמת]]) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. 

:והליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם. 
:וכבר אמר הכתוב ([[ישעיה נה|ישעיהו]]) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם:

=== [הקדמה ב. השקפת ה' (השגחה)] ===
והקדמה השנית שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו 
ואין נעלם ממנו נגלה ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם ביטחונו באלוהיו בלב שלם אם לא. 
:כאשר אמר הכתוב ([[תהלים צד]]) ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל. 
:ואמר ([[משלי כד]]) הלא תוכן לבות הוא יבין. 
:ואמר ([[מלכים א ח]]) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. 
וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלוהים יתעלה בדיבורו מבלי שיבטח עליו בלבו ובמצפונו, ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם ([[ישעיהו כט]]) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני.

=== [הקדמה ג. הבטחון אך ורק בקב&quot;ה ולא באחרים] ===
והקדמה השלישית, שייחד אלוהיו בביטחונו בו במה שהוא חייב לבטוח בו, ואל ישתף זולתו עמו, ויבטח עליו או על אחד מהברואים, ויפסיד ביטחונו באלוהיו בהשתתף זולתו עמו. וכבר ידעת מה שנאמר באסא עם חסידותו עת שסמך על הרופאים: 
:דכתיב ([[דברי הימים ב טז|ד&quot;ה ב טז]]) ובחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. ונענש על זה. 
:ואמר הכתוב ([[ירמיה יז]]) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. 
ומן הידוע כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר, מינויו מופסד. כל שכן מי שבטח על האלוהים וזולתו, שייסתר ביטחונו, ויהיה זה הסיבה החזקה להימנע ממנו מה שבטח עליו בו. 
:כמו שכתוב ([[ירמיה יז]]) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו:

=== [הקדמה ד. קיום מצוות כתנאי לביטחון] ===
והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, ולעשות מצוותיו, ולהיזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו. כמו שאמרו רבותנו זיכרונם לברכה:
::עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. 
::בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
:ואמר הכתוב ([[תהלים לז]]) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. 
:ואמר ([[איכה ג]]) טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו. 

אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו! כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממונה עוברו על מצוותו - כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו להיעשות מה שבטח עליו בו. כל שכן מי שעבר על חוקי האלוהים ומצוותיו אשר יעד, והועיד עליהם שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו, ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוהים. 
:אך הוא כמו שאמר הכתוב ([[איוב כז]]) כי מה תקוות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו, הצעקתו ישמע אל. 
:ואמר ([[ירמיה ז]]) הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר. 
:ואמר ([[ירמיה ז|שם]]) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו. 
:ואמר ([[ירמיה ז|שם]]) המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו:

=== [הקדמה ה. תיקון עולם] ===
והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים: 
אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה. {{ש}}
והשני סבות ומיצועים, מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכולם רצים להשלים מה שנגזר הוויתו והראותו בעזר האלוהים להם על זה.{{ש}}
ודמיון הסיבות הקרובות כהוצאת המים ממעמקי הארץ - בגלגל, בכלים המעלים את המים מן הבאר.{{ש}} 
וסיבתו הרחוקה - האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ.{{ש}} 
אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעיגולים שמניע קצתם את קצתם, והחבל.{{ש}} 
ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא ייגמר העניין המכוון בהם.{{ש}}
וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלוהים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם. {{ש}}
:כמו שכתוב ([[שמואל א ב]]) ולו נתכנו עלילות. 
:ואמר ([[ירמיה לב]]) גדול העצה ורב העליליה. 
:ואמר ([[מלכים א יב]]) כי היתה סיבה מעם ה'. 

ואם תהיינה הסיבות נעדרות בכלל, לא תיגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההוויה. וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל ולגמור ענייניו, נמצאהו בראות העין, כי הצריך אל המזון, כשיושם לפניו המאכל כראוי לו, אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו ולעסו - לא ישבר רעבונו. וכן הצמא בצורכו אל המים. וכל שכן אם יימנע המאכל ממנו עד שיתגלגל לתקנו בטחינה ולישה ואפיה והדומה לה, ויותר גלגול מזה וקשה, אם יצטרך לקנותו ולתקנו, ויותר מזה עוד, אם לא יזדמנו לו הדמים שיקנה אותו בהם, ויצטרך לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם: שישתכר בדמים או שימכור מה שהוא צריך לו מחפצים וקניינים וכיוצא בהם. 

==== [הצורך בפרנסה ובעבודה ] ====
והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף, ושאר מה שהוא צריך אליו, לשני פנים:

אחד מהם, מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלוהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחיסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, וציווה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועתים ידועים. 

ומה שגזר הבורא שייגמר לאדם מהם, ייגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות. {{ש}}
ואשר לא גזר לו להיגמר בהם, לא ייגמר, וימנעו ממנו הסיבות. {{ש}}
ונתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת. ויתחייב אחר זה הגמול והעונש, ואפילו לא גמר בהם המעשה. {{ש}}

והשני, כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו, היה בועט ורודף אחר העבירות, ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלוהים עליו. 
:כמו שכתוב ([[ישעיה ה]]) והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. 
:ואמר ([[דברים לב]]) וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו. 
:ואמרו זיכרונם לברכה: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. 
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.
וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן. 

והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם, שהטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה, ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו, כמו ענייני ההתחלה והתכלה. 
:כמו שאמר החכם ([[קהלת ג]]) גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף. 

ואם הוא מגביר עבודת האלוהים, ובוחר ביראתו, ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים, וכוסף למידות הטובות - לא יבעט במנוחה, ולא יטה אל השלוה, לא ישיאהו היצר, ולא יפת בכשפי העולם. {{ש}} 
יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו: הבחינה והבעיטה בטובה. ויבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי ספוקו ומזונו. 
כמו שכתוב ([[משלי י|משלי]]) לא ירעיב ה' נפש צדיק.

=== [הקדמה ו. רשע וטוב לו] ===
ואם יאמר האומר: הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אחרי העמל והיגיעה, ורבים מאנשי העבירות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים - נאמר כי כבר קדמו הנביאים והחסידים לחקור על זה העניין. 
:מהם מי שאמר ([[ירמיהו יב]]) מדוע דרך רשעים צלחה. 
:ואמר האחר ([[חבקוק א]]) למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא. ואמר (שם) כי רשע מכתיר את הצדיק. 
:ואמר (שם) תחריש בבלע רשע צדיק ממנו. 
:ואמר אחר ([[תהלים עג]]) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. 
:ואמר (שם) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים. 
:ואמר אחר על פי אנשי דורו ([[מלאכי ג]]) גם בחנו אלוהים וימלטו והרבה כזה. 

אך הניח הנביא התשובה בביאור עילת זה. {{ש}}
מפני שעילת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים, וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעולם הזה זולת עילת האחר, לכן העיר על זה :באומרו: ([[דברים כט|נצבים]]) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. 
:ואמר החכם בדומה לזה ([[קהלת ה|קהלת]]) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה וגו'. 
:ואמר הכתוב ([[דברים לב]]) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. 

==== [רשע וטוב לו - תשובה בעניין] ====
ועם כל זה ראיתי לבאר בעניין הזה מה שיהיה בו מעט הספקה.{{ש}} 
ואומר כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזמנות טרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו: {{ש}}
אפשר שיהיה עוון שקדם לו התחייב להיפרע ממנו עליו, 
:כמו שכתוב ([[משלי יא]]) הן צדיק בארץ ישולם. 

ויש שיהיה על דרך התמורה בעולם הבא, 
:כמו שכתוב ([[דברים ה]]) להיטבך באחריתך. 

ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא ית', כדי שילמדו בני אדם ממנו, 
:כמו שידעת מעניין איוב. 

ויש שיהיה לרשע אנשי דורו, ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים, להראות חסידותו ועבודתו לאלוהים מבלעדיהם. 
:כמו שכתוב ([[ישעיהו נג]]) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם. 

ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלוהים לקחת הדין מאנשי דורו, 
:כמו שידעת מענין עלי ובניו, שאמר בהם הכתוב ([[שמואל א ב]]) והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו וגו'. 

אבל טובות האל יתברך על הרשע - יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו, יגמלהו האלוהים עליה בעולם הזה. 
:כמו שאמר ([[דברים ז]]) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, {{ש}}
ותרגמו בו הראשונים: &quot;ומשלם לשנאוהי זכוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון&quot;. 

ויש שתהיה על דרך הפיקדון אצלו, עד שיתן לו האל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה. 
:כמו שכתוב ([[איוב יז]]) יכין וצדיק ילבש. 
:ואמר ([[קהלת ב]]) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים. 

ואפשר שתהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו, 
:כמו שכתוב ([[קהלת ה|שם ה]]) עושר שמור לבעליו לרעתו. 

ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו עד שישוב ויהיה ראוי לה, 
:כמו שידעת מעניין מנשה. 

ויש שתהיה לחסד שקדם אביו, והיה ראוי להטיב לבבנו בעבורו. 
:כמו שנאמר ליהוא בן נמשי ([[מלכים ב י]]) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל. 
:ואמר ([[משלי כ]]) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. 
:ואמר ([[תהלים לז]]) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. 

ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים, כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא, וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם. ויתברר הנבר לאלוהים, ויראה הנאמן בעבודתו בסבלו עת ששולטים בו ומביישים אותו, ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה, 
:כמו שידעת מעניין אליהו עם איזבל, וירמיהו עם מלכי דורו.

=== [הקדמה ז. אל יתאמץ האדם מדי] ===
וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות. 

מהן נקלות, שטרחם מעט, כסחורה בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט, כתפירה וכאיחוי והספרות [=כתיבה] ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה. {{ש}}
ומהן סיבות יש בהן יגיעה וטורח, כעיבוד העורות והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם, וזיקוק הכסף בעופרת, ונשוא המשאות הכבדות, ולכת בדרכים רחוקים תמיד, ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם. 

ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול. {{ש}}
ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.

ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחיבה. {{ש}}
וכן בשאר החיים: כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, ובטבע האיל צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד, וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא, כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, וכשן והציפורן החזק לארי, והקרניים לשור ולאיל. {{ש}}
ואשר תוכן מזונו מן הצמח - לא נתן לו כלי הציד והטרף. 

ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכווין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה. 
:כמו שכתוב ([[בראשית ב]]) ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. 
ולהשתמש בשאר בעלי חיים בתועלותיו ומזונותיו ובניין המדינות והכנת המזונות, ולהשתמש בנשים ולבעול אותן להרבות הזרע. ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלוהים בלבו ובמצפונו, בין שייגמר לו חפצו ובין שלא ייגמר לו חפצו. 
:כמו שכתוב ([[תהלים קכח]]) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. 
:ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה: וכל מעשיך יהיו לשם שמים. 
ויהיה ביטחונו באלוהים שלם, ולא יזיקנו הסיבוב על הסיבות להבאת טרפו בהם מאומה כשהוא מכווין בהם בלבו ובמצפונו לשם שמים. 

ואל יחשוב כי טרפו מועמד על סיבה ידועה, ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו לא יבוא בסיבה אחרת. אבל יבטח על האלוהים בטרפו, וידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה עניין שירצה. 
:כמו שאמר הכתוב {{ממ|שמואל א|יד|ו}} כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. 
:ואמר ([[דברים ח]]) כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. 
:ואמר ([[זכריה ד]]) לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות:

== פרק ד- בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם ==
=== [הקדמה  - ז דברים שחייב המאמין לבטוח בהם ] ===
:אבל הדברים שחיב המאמין לבטח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים. אחד מהם דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא. ודברי העולם הזה יחלקו לשני חלקים. אחד מהם עניני העולם לתועלות העולם הזה השני עניני העולם לתועלות העולם הבא. ועניני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלשה חלקים: אחד מהם תועלות גופו בלבד והשני תועלות טרפו וסבות הונו ומיני קניניו והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם. ועניני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים: אחד מהם חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בהם לבדו ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזקו והחלק השני חובות האברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעל ובהפעל כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע. ועניני העולם הבא יחלקו לשני חלקים. אחד מהם הגמול הראוי והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא. והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים. אחד מהם עניני גוף האדם בלבד והשני עניני הונו וסבות טרפו והשלישי עניני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו והרביעי חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בתועלותן והזקתן והחמישי חובות האברים שתועלתן והזקתן מתעברות אל זולתו והששי גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה והשביעי גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגלתו ואוהביו כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים לא כ)&lt;/small&gt; מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. וכיון שפרשתי ההקדמות אשר בעבורן יתכן הבטחון מן הבוטח באלהים יתעלה יש עלי לסמך להן פרוש אפני ישר הבטחון בכל אחד מהשבעה דברים אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו אחד אחד.

==== [פירוש חלק א - בעניני גוף האדם בלבד ] ====

ואמר בפרוש החלק הראשון מהם והוא בעניני גוף האדם בלבד והם חייו ומותו וטרף מזונו למחיתו ומלבושו ודירתו ובריאותו וחליו ומדותיו. ואפני הישר בבטחון על אלהים בכל ענין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזר לו הבורא מהם ותבטח נפשו באלהים יתברך וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לעניניו בעולם הזה ובעולם הבא ויותר טוב לאחריתו ושהנהגת הבורא לו בכלם שוה אין לשום בריה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו. וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחליו ובריאותו כן אין בידם טרף מזונו וספוקו ולבושו ושאר עניני גופו. ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו ולא יניח את זה על האלהים שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דחק או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר &lt;small&gt;(דברים ו טז)&lt;/small&gt; לא תנסו את ה׳ אלהיכם וגו׳ כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים. או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו &lt;small&gt;(שמות כ יג)&lt;/small&gt; לא תרצח וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה הענש יותר ראוי כמו שכתוב &lt;small&gt;(עמוס א יא)&lt;/small&gt; על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק מפני שמשלו בזה כעבד שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכון שראה שבושש השליח לבא נפרד מן המקום קדם בואו וקצף עליו אדוניו והענישו ענש גדול. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלהים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות. ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר &lt;small&gt;(שמואל א טז ב)&lt;/small&gt; איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משבחת ואמר לו &lt;small&gt;(שמואל א טז ב)&lt;/small&gt; עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו היתה התשובה אליו &lt;small&gt;(דברים לב לט)&lt;/small&gt; אני אמית ואחיה וגו׳ או הדומה לו כמו שאמר למשה עליו השלום עת שאמר לו &lt;small&gt;(שמות ד י)&lt;/small&gt;כי כבד פה וכבד לשון אנכי &lt;small&gt;(שמות ד יא)&lt;/small&gt; מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תם צדקתו לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כשאמר &lt;small&gt;(שמואל א טז א)&lt;/small&gt; מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כל שכן שיהיה זה מגנה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה. או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזה הענין &lt;small&gt;(גמרא שבת לב א)&lt;/small&gt; לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ואמר יעקב אבינו עליו השלום &lt;small&gt;(בראשית לב יא)&lt;/small&gt; קטנתי מכל החסדים וגו׳ ואמר המתרגם בפרושו זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון. וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבוא לו טרפו על פנים מאפני הסבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים קכח ב)&lt;/small&gt;יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מכרח לתתו לו ויכנע לו ויפיסהו וישבחהו. ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסבות ואל ירפה מחזר עליהן כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו כאשר קדמתי ויבטח עם זה על אלהיו שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו כמו שנאמר &lt;small&gt;(נחום א ז)&lt;/small&gt;טוב ה׳ למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחלי כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבען זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה &lt;small&gt;(שמות כא יט)&lt;/small&gt; ורפא ירפא מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחלי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא. וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה כמו שנאמר &lt;small&gt;(תהלים קז כ)&lt;/small&gt; ישלח דברו וירפאם וגו' ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שרפא הזקם במלח כמו שכתוב &lt;small&gt;(מלכים ב ב יט)&lt;/small&gt; והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן &lt;small&gt;(שמות טו כה)&lt;/small&gt; ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים &lt;small&gt;(במדרש תנחומא שם)&lt;/small&gt; שהיה עץ של הרדופני וכמוהו&lt;small&gt;(ישעיה לח כא)&lt;/small&gt; ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו מהמוסר והתוכחה לו ואמר הכתוב &lt;small&gt;(איוב ה יח)&lt;/small&gt; כי הוא יכאיב ויחבש וגו'. 

==== [פירוש חלק ב - עניני קניני האדם וסבות טרפו ] ====

ופרוש החלק השני והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה אפני ישר הבטחון בהם על האלהים שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם. ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה. וכאשר יבטח באלהים ימצא מנוחת לבו ושלות נפשו כי לא יעברנו חקו אל זולתו ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו. ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד מהם להבחין בזה עבודתו לאלהים מהמרותו וישים את זה מן הסבות החזקות שבסבות הנסיון וההסתה לו כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו וכן השרים ורואי המלך והסגנים אשר סביבותיהם כתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים ומשתדלים בעבורם לחזר על סבת קבוץ הממון מפנים טובים ורעים. והסכל מהם יטעה בשלשה פנים. 

'''אחד''' מהם בקבצו הממון כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגנים ורעים. ואלו היה מבקש אותו על אפניו היה מגיע אל חפצו ורצונו והיה מתקיים בידו ענין תורתו ועולמו ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה. 

'''והשני''' כי הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו ולא יבין כי הטרף מתחלק לשלשה חלקים אחד מהם טרף מזונו והוא כלכלת גופו בלבד והוא המבטח מן האלהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו. והשני טרף מזון זולתו מאשה ובנים ועבדים ומשרתים והדומה להם ואיננו מבטח מן האלהים לכל הברואים אלא לסגלה מהם בתנאים מיחדים והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת כפי שמחיבות הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט. והשלישי טרף קנין והוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו. והסכל יחשב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולהורגו ולגדול שבשונאיו. 

'''והשלישי''' שהוא נותן הטרפים לבעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו והוא זוכר טובתו להם בהם כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם והתחסד בם עליהם ורוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם ושיעבדוהו בעבורם ויתגאה ויגבה וירום לבבו ויניח הודאתו עליהם ויחשב שאם היה מונע אותם מהם היו נשארים אצלו וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם. והוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא. 

והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו ובטחונו במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין ויגיע לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא כמו שנאמר במזמור &lt;small&gt;(תהלים קיב א)&lt;/small&gt; הללויה אשרי איש ירא את ה׳ עד סופו. ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם ואין מספיק להם ממנו שום דבר וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לחמדם מה שיש אצלם ולמשך מאשר בידם. ואלו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משבחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה כמו שכתוב &lt;small&gt;(שמואל א ב ל)&lt;/small&gt; כי מכבדי אכבד. ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד הוסיף להם הבורא סכלות בסבות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(משלי ג טז)&lt;/small&gt; אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמר &lt;small&gt;(דברי הימים א כט יב)&lt;/small&gt; והעושר והכבוד מלפניך וגו'. 

ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסבות אשר זכרנו ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירשה והדומה לזה ויחשב כי הסבות חיבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסבה מבלעדי המסבב. וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם. וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה אלו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת כאשר הקדמנו וכמו שאמר &lt;small&gt;(שמואל א יד ו)&lt;/small&gt; כי אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט. 

וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי. וכן כאשר יבואהו טרפו מצמצם לא יותר על מזונו מאומה ראוי לו לחשב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה. ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שענינם היה כזה&lt;small&gt;(שמות טז ד)&lt;/small&gt; ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ואמר &lt;small&gt;(ירמיה ב ב)&lt;/small&gt; הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן אם יבואהו טרפו בסבה מבלי סבה ומקום מבלי מקום ועל ידי איש מבלתי איש אחר יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומדה מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים. ואשר הוציאני אל העולם הזה במקום ידוע ועל ידי שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע שם אותו סבה לטרפי לטוב לי כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(תהלים קמה יז)&lt;/small&gt; צדיק ה׳ בכל דרכיו.

==== [פרוש חלק ג - עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו ] ====

אבל פרוש החלק השלישי והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אפני ישר הבטחון על האלהים בהם כאשר אספר והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים. שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו. ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(ויקרא כה כג)&lt;/small&gt; כי גרים ותושבים אתם עמדי. ויחשב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מעט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם. ויחשב אחר כך בהסתלקות כבד משאם וחובותם וצרכיהם מעליו ויחשב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר רק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק. ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע שנאמר עליו &lt;small&gt;(מלכים א יט יט)&lt;/small&gt; שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז הבין אותו ואמר &lt;small&gt;(מלכים א יט כ)&lt;/small&gt; אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ואמר &lt;small&gt;(מלכים א יט כא)&lt;/small&gt; וילך אחרי אליהו וישרתהו. ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלהים וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה ואמרו לו מה שאנו לובשים צבע אחד שלא יהיה נכר העני מן העשיר ושלא יבא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבא העני להתבזות אצל עצמו ושידמה ענינינו על האדמה ענינינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה נכר ביניהם מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו. ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות ונזמין לנו הצדה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורב ההפסד וגדל היגיעה והטרח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחר בעניני העולם הבא ולמאס בעניני העולם הזה. וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בענינם. ואם יהיה הבוטח באלהים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלהים בהצלתו מהם וישתדל לפרע מה שחיב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אפני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא כמו שכתוב&lt;small&gt;(ויקרא יט יח)&lt;/small&gt; ואהבת לרעך כמוך, ואמר &lt;small&gt;(ויקרא יט יז)&lt;/small&gt; לא תשנא את אחיך בלבבך לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתרר עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלהים בלבד יעזרם האלהים לגמל אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא כמו שאמר האלהים לשלמה &lt;small&gt;(מלכים א ג יג)&lt;/small&gt; וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'. אבל אפני בטחונו על אלהיו בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו מכתות בני אדם הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצרך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו שיבטח בו על אלהיו וישימם סבה בהשלמתו כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה יצמח הזרע ויפרה וירבה ואין להודות הארץ על זה אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפץ האלהים להטריפו ממנו לא תצמיח הארץ או תצמיח ויקרה הצמח פגע ואין להאשים הארץ. וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שוה בעשותו ויבטח בהשלמתו על האלהים יתברך. ואם ישלם על ידי אחד מהם יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו. ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה &lt;small&gt;(גמרא בבא בתרא קיט ב)&lt;/small&gt;מגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב, ואמר הכתוב &lt;small&gt;(משלי יב כא)&lt;/small&gt; לא יאונה לצדיק כל און. ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור אך יודה לאלהים אשר בחר לו הטוב בזה וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במידעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושתפיו. וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו וישימהו סבה לטובת זולתו יודה על זה. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו אל יאשים נפשו ויודיע את חברו שלא קצר אחר שיטרח וישתדל בו בעצמו. אבל עניני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו יבטח בעניניהם על הבורא יתעלה ויסבל חרפתם ואל יגמל להם כפעלם אך יגמלם חסד ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב ויזכר בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה. ואם יהיו סבה להזיקו יחשב עליהם טוב ויחשד את עצמו ומעשיו ברע הקדמותיו אצל אלהיו ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו ואז ישובו אויביו לאהבתו כמו שאמר החכם &lt;small&gt;(משלי טז ז)&lt;/small&gt; ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.

==== [פרוש חלק ד - בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם] ====

ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם וזה כצום וכתפלה וכסכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותן ונזקן מיחדות בו מבלי שאר בני אדם אפני ישר הבטחון בכלם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו. והוא כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. האחד הבחירה בלבו ומצפונו והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעברה והכונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב &lt;small&gt;(דברים ל יט)&lt;/small&gt; ובחרת בחיים ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה אלא בסבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר לא אבחר ולא אכון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאפני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשי העבודה ולכון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו שהוא אפני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא. ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה יהיה לנו שכר הבחירה והכונה כאשר זכרנו במה שקדם וכן הענש על העברה. וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אפני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם ולא אפני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן מפני שכבר הודיענו אפני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכלת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אפני הטוב לנו נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא כמו שאמר &lt;small&gt;(דברים ו כד)&lt;/small&gt; ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה וגו׳ לטוב לנו כל הימים, ואמר בגמול העולם הבא &lt;small&gt;(דברים ו כה)&lt;/small&gt; וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות. ועוד כי עניני העולם יש שתשוב הסבה המשבחת מגנה והמגנה משבחת אך העבודה והעברה אינם כן כי המגנה והמשבח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם. אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכונה לשמו הגדול ובזה אנחנו חיבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים כה ה)&lt;/small&gt; הדריכני באמתך ולמדני, ואמר &lt;small&gt;(תהלים קיט לה)&lt;/small&gt; הדריכני בנתיב מצותיך וגו', ואמר &lt;small&gt;(תהלים קיט ל)&lt;/small&gt; דרך אמונה בחרתי וגו', ואמר &lt;small&gt;(תהלים קיט לא)&lt;/small&gt; דבקתי בעדותיך ה׳ אל תבישני, ואמר &lt;small&gt;(תהלים קיט מג)&lt;/small&gt; ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד וגו'. וכל זה ראיה שבחירתו היתה במעשה העבודה אך התפלל אל האלהים על שני דברים. אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו כמו שאמר &lt;small&gt;(תהלים פו יא)&lt;/small&gt; יחד לבבי ליראה שמך, &lt;small&gt;(תהלים קיט יח)&lt;/small&gt; גל עיני ואביטה וגו', &lt;small&gt;(תהלים קיט לז)&lt;/small&gt; העבר עיני וגו', &lt;small&gt;(תהלים קיט לו)&lt;/small&gt; הט לבי אל עדותיך וגו', והדומה להם. והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו והוא מה שאמר &lt;small&gt;(תהלים קיט לה)&lt;/small&gt; הדריכני בנתיב מצותיך, &lt;small&gt;(תהלים קיט קיז)&lt;/small&gt;סעדני ואושעה, והרבה כמוהו. ואני עתיד לבאר אפני מפסידי החלק הזה ואפני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.

==== [פרוש חלק ה - חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו ] ====

אבל פרוש החלק החמישי והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו כצדקה והמעשר ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהר מהרע ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות הטוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמל ענייהם ולרחם עליהם ולסבל חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומיחל אותם ומיראם בגמול ובענש. אפני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר עשותם ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד לא לקנות שם וכבוד ביניהם ולא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמת המעשה שכון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחרי שיסבב עליו ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע כי בהיותו נסתר יהיה שכרו יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו יזכר בו השרש אשר הקדמנו כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה ואל יחפץ בכבודם בעבורה ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואני עתיד לבאר זה בשערו בעזרת השם.

==== [פרוש חלק ו - בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו ] ====

אבל פרוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים גמול בעולם הזה בלבד וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פרש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בענש על העברות בעולם כמו שפרש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שרפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבשיו והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים. מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא אך פרש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע &lt;small&gt;(זכריה ג ז)&lt;/small&gt; ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה. ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקבל אצל עמי הארץ מהנביאים ומשכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה. ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה. ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב &lt;small&gt;(הושע יא א)&lt;/small&gt; כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו. וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו. וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול וענש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך. ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלהים בשני דברים אחר המעשה הטוב. האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב כמו שכתוב &lt;small&gt;(דניאל יב ג)&lt;/small&gt; ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואמר &lt;small&gt;(משלי כד כה)&lt;/small&gt; ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלהים ונדבה וטובה כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים סב יג)&lt;/small&gt; ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. והעלה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו. אך הענש בשני העולמים הוא באמת ובדין וחוב שחיב בו האדם אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים סב יג)&lt;/small&gt; ולך אדני חסד &lt;small&gt;(תהלים עח לח)&lt;/small&gt; והוא רחום יכפר עון וגו'. ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים והם המצות הנראות על האברים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין כמו שאמר &lt;small&gt;(תהלים לא כ)&lt;/small&gt; מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ וכן דרך הענש הנראה והנסתר כדרך הגמול. והראיה על זה כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה והוא המפרש בפרשת אם בחקותי. וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר והוא מה שאמר&lt;small&gt;(דברים כט כח)&lt;/small&gt; הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואמר הכתוב &lt;small&gt;(ויקרא כ ד-ה)&lt;/small&gt; ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו'. אך העבודות והעברות הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא. ומהם כי הגמול והענש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים אמר לו&lt;small&gt;(זכריה ג ז)&lt;/small&gt; ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן. ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלהים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב &lt;small&gt;(ישעיה נח ח)&lt;/small&gt; והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, ואמר &lt;small&gt;(דניאל יב ג)&lt;/small&gt; והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ואמר &lt;small&gt;(איוב לג ל)&lt;/small&gt;לאור באור החיים. ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שרש הגמול כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים ל ו)&lt;/small&gt; כי רגע באפו חיים ברצונו, ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלהים והוא מה שאמר&lt;small&gt;(ויקרא כו יא)&lt;/small&gt; ואמר &lt;small&gt;(ויקרא כו ט)&lt;/small&gt; ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר &lt;small&gt;(ויקרא כו י)&lt;/small&gt;ופניתי אליכם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. והבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם הענש למי שראוי לו מן הדין על המאמין ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים כמו שכתוב &lt;small&gt;(בראשית טו ו)&lt;/small&gt; והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ואמר &lt;small&gt;(תהלים כז יג)&lt;/small&gt;לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים. ואין ראוי לבטח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחיב לו במעשהו. אך יבטח על האלהים בו אחר ההשתדלות לפרע הודאת הבורא על גדל טובתו עליו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה &lt;small&gt;(משנה אבות א ג)&lt;/small&gt; אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. והיה אחד מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חיב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו על כן אל תבטחו במעשיכם. ואמר דוד בזה &lt;small&gt;(תהלים סב יג)&lt;/small&gt; ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. 

==== [ פרוש חלק ז - בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ] ====

אבל פרוש החלק השביעי והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן אפני ישר הבטחון על האלהים בו שיתעסק בסבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראוים לזה מאת האלהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו ולהשתומם מהעולם ויושביו ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים ויהיה לבו בטוח באלהים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמם בעולם הבא. אבל מי שיבטח על האלהים שיזכהו לזה מבלי מצוע מעשה הוא הכסיל והפתי והוא דומה למי שנאמר עליהם &lt;small&gt;(גמרא סוטה כב ב)&lt;/small&gt; עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ומסמני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הנסיון והצרה ושיקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצות הבורא יתברך כמו שידעת מן הענין &lt;small&gt;(בראשית כב א)&lt;/small&gt;והאלהים נסה את אברהם, וענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש &lt;small&gt;(דניאל ג יג)&lt;/small&gt; ודניאל בגוב האריות &lt;small&gt;(דניאל ו יג)&lt;/small&gt; ועשרה הרוגי מלכות. ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב &lt;small&gt;(משלי ח כא)&lt;/small&gt; להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואמר &lt;small&gt;(ישעיה סד ג)&lt;/small&gt; עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ואמר &lt;small&gt;(תהלים לא כ)&lt;/small&gt; מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

== פרק ה- בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בה ==

:אבל ההפרש שבין הבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסבות הטרף אמר כי הבוטח באלהים יבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה ענינים. אחד מהם כי הבוטח באלהים רוצה בדינו בכל עניניו ומודה לו על הטובה ועל הרעה כמו שאמר &lt;small&gt;(איוב א כא)&lt;/small&gt; ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, וכמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים קא א)&lt;/small&gt; חסד ומשפט אשירה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה &lt;small&gt;(גמרא ברכות ס ב)&lt;/small&gt; אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ואמרו &lt;small&gt;(משנה ברכות ט ה)&lt;/small&gt; חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואשר איננו בוטח באלהים מתהלל על הטובה כמו שנאמר &lt;small&gt;(תהלים י ג)&lt;/small&gt; כי הלל רשע על תאות נפשו וגו', ומתקצף באלהים על הרע כמו שנאמר&lt;small&gt;(ישעיה ח כא)&lt;/small&gt; והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו'. והשני כי הבוטח באלהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות לדעתו כי הבורא ינהיגן לטובתו בעולמו ואחריתו כמו שאמר דוד עליו השלום &lt;small&gt;(תהלים סב ו)&lt;/small&gt; אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. ואשר איננו בוטח באלהים הוא בצער תדיר ודאגה ארכה ואבל ועצב לא ימושו ממנו בטובה וברעה. בטובה מפני מעוט רצותו במצבו ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנס. וברעה מפני שהוא קץ בה והיא כנגד תאותו וטבעו ומדותיו. וכן אמר החכם &lt;small&gt;(משלי טו טו)&lt;/small&gt; כל ימי עני רעים וגו'. והשלישי כי הבוטח באלהים ואם יתעסק בסבות לא יסמך בלבו עליהן ולא יקוה מהן תועלת ולא נזק מבלתי רצון האל אך מתעסק בהן לבחר בעבודת הבורא אשר צוה להתעסק בעולם לישבו ולזינו. ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהן אהבה וחבה יתרה ולא תנוח נפשו עליהן יותר אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות. ואם לא יועילוהו הסבות ידע כי יבואהו טרפו כשירצה יי מאיזה ענין שירצה ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא. ואשר איננו בוטח באלהים מתעסק בסבות לבטחונו עליהן שהן מועילות אותו ודוחות הנזק מעליו. ואם הן מועילות אותו ישבח אותן וישבח השתדלותו בהן ויבחר אותן ולא יפנה אל זולתן. ואם אינן מועילות לו יניח אותן וימאסן וישוב חפצו מהן כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(חבקוק א טז)&lt;/small&gt; על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו. והרביעי כי הבוטח באלהים כשיותר לו דבר על מזונו יוציאנו במה שמפיק רצון הבורא יתברך בנדיבות נפשו וטוב לבבו כמו שנאמר &lt;small&gt;(דברי הימים א כט יד)&lt;/small&gt; כי ממך הכל וגו'. ומי שאיננו בוטח באלהים איננו רואה העולם וכל אשר בו די פרנסתו וספוק צרכו והוא חס על ממונו מהשלים חובות הבורא וחובות בני אדם ממנו ואיננו מרגיש בו עד שיאבד ממנו ממונו וישאר זולתו כמו שאמר החכם&lt;small&gt;(משלי יא כד)&lt;/small&gt; יש מפזר ונוסף עוד וחושך מיושר אך למחסור. והחמישי כי הבוטח באלהים הוא מתעסק בסבות העולם להכין מהם צידה לאחריתו וספוק לבית מועדו ומה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו ומה שיהיה בו שום הפסד בתורתו או מביא להמרות הבורא איננו מתעסק בו שלא יביא לעצמו מדוה תחת הארוכה. ומי שאינו בוטח באלהים בוטח על הסבות ותנוח דעתו עליהן ולא ירחק מדבר מהן ויתעסק במשבח ובמגנה מהן ולא יחשב באחרית ענינו כמו שאמר החכם בהן &lt;small&gt;(משלי יד טז)&lt;/small&gt; חכם ירא וסר מרע. והששי כי הבוטח באלהים הוא אהוב לכל כתות בני אדם ודעתם נוחה עליו מפני שהם בטוחים מהזקתו ולבם שלם מחמתו ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם. והוא גם כן בטוח מהם מפני שיודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכלתו ועל כן איננו מפחד מהזקתם כאשר איננו מקוה הנאתם. וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו יאהבם ויאהבוהו כמו שכתוב &lt;small&gt;(תהלים לב י)&lt;/small&gt; והבוטח בה׳ חסד יסובבנו. ומי שאיננו בוטח באלהים אין לו אוהב מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם וחושב כל טובה שתגיע אליהם סרה ממנו ושטרפיהם לקוחים מטרפו וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם ובידם להגיעו אל תאוותיו. ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו יחשב כי הוא מאתם ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו. וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו יבוא בעבור זה למאס אותם ולדבר בהם ולקללם ולשנא אותם והוא הנמאס בשני העולמים והמגנה בשני המעונים כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(משלי יז כ)&lt;/small&gt; עקש לב לא ימצא טוב. והשביעי כי הבוטח באלהים לא יאבל בהמנע בקשה ולא בהפקד אהוב ולא יאצר הנמצא ואיננו חושש ליותר מטרף יומו כי לא יעלה על לבו מה יהיה למחרתו מפני שאינו יודע עת בוא קצו ובוטח באלהים להאריך לו בו ולהזמין טרפו ומזונו בו. ואיננו שמח בעתיד ולא יאבל לו כמו שאמר הכתוב&lt;small&gt;(משלי כז א)&lt;/small&gt; אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, ואמר בן סירא&lt;small&gt;(גמרא סנהדרין ק ב)&lt;/small&gt; אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, מחר יבא ואיננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. אבל דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא ומשתדל לפרע מה שיוכל לפרע מהם בנראהו ובנסתרו מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום האסיפה. ופחדו שיבואהו המות פתאם יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה והוא מה שאמרו &lt;small&gt;(משנה אבות ב י)&lt;/small&gt; שוב יום אחד לפני מיתתך ופרשו בו &lt;small&gt;(גמרא שבת קנג א)&lt;/small&gt; ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה כדכתיב &lt;small&gt;(קהלת ט ח)&lt;/small&gt; בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ואשר איננו בוטח באלהים ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו ויפקד אוהביו וימנעו ממנו בקשותיו ויזמין מהון העולם הרבה כאלו בטח מן החליפה וסרה מעליו אימת המות כאלו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעולמו איננו מעין בענין תורתו וצידתו ובית מועדו. והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם סבה לארך תאותו בעניניו וסבה לקצר תאותו בעניני אחריתו. וכאשר יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה ויאמר לו עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים עד סוף ימינו תנוח נפשי מדאגות העולם ואפנה לפרע חובותי לבורא ואחשב בסבות הצידה ליום המועד.

== פרק ו- בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות ==
וראיתי להראות פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת בשבעה ענינים אגלה בהם גדל טעותם ואם יארכו דברינו בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת והם כת בעלי המשכונות ענינם בזה כענין הסוחר שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנהו בעת המכר מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו.

והראשון מאפני התשובה עליו שנאמר לו אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא ושאיננו מאמין בגדל עצמתו אשר חשך אור שכלו וכבה נר תבונתו בגבר אפלת תאותו עליו הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך. אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קדם עבודתו וכל שכן העבד שלא ימשכן אדוניו קדם עבודתו לו בפרנסתו קל וחומר הנוצר שלא ימשכן יוצרו קדם עבודתו לו.

ומן התמה כי עבודת העבד לאדוניו על מנת שיפרע לו שכרו אחר עבודתו גנאי הוא כמו שאמרו &lt;small&gt;(משנה אבות א ג)&lt;/small&gt; אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו׳ כל שכן שיעז פניו לבקש משכון בפרנסתו קדם עבודתו. ובדומה לזה אמר הכתוב &lt;small&gt;(דברים לב ו)&lt;/small&gt; הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם.

והשני שכל המקבל משכון מחברו יש לו קצבה ולבקשתו תכלה אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם. ואילו היה לו ממון כפלי כפלים ממה שיספיק לו לא תנוח נפשו מפני שקצם נעלם ומדת ימיהם אינה ידועה והוא סכל במה שבקש מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שעור.

והשלישי שהממשכן את חברו איננו ממשכן אותו אלא אם לא קדם לו חוב שהוא חיב בו ואינו משה בו משאת מאומה והדין עמו. אבל אם קדמו לחברו עליו חובות שהוא חיב בהם וידע שיש לו עליו חובות ראויים אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפלו אם יתנדב בו הממשכן.

כל שכן הבורא שיש לו על האדם מן החובות הראויים מה שאלו היו מקבצים מעשי כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם לא היה מספיק הכל לגמל טובה אחת מטובות הבורא עליו.

ואיך לא יתביש זה העז פנים לבקש מן הבורא שיקדים טובות גדולות על מה שקדם לו אצלו ויכבד החוב עליו ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו.

והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם בני אדם! היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה וכן במה שאתם חייבים אחריו בשנה ושנים?

אמרו לו היאך יתכן שנהיה נתבעים בחובות הימים שאין אנו יודעין אם נחיה עד שנגיע אליהם ויחייבנו בהם. אבל אנו חיבים עבודה ידועה בזמן ידוע וכאשר נגיע לזמן נתחיב בעבודה.

אמר להם וכן ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע ועליכם בו עבודה קבועה וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם עתה כן ראוי שיהיה בפניכם בשת תמנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו. ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים באות אינכם יודעים אם ימיכם יגיעו אליהם ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאשה ובנים. ולא יספיק לכם המזון לבדו אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערובים לכם. ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד אלא שאינכם מחשבים עם נפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה שעברו מן הימים אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם.

והרביעי כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עלות אחת מהן שמא יעני ולא תשיג ידו. והשנית שמא יקפץ ידו על מה שיש אצלו ולא יוכל להפרע ממנו. והשלישית מפני שהוא ירא שמא ימות או שלא ימצאהו. והמשכון רפואת המדוים האלה בין בני אדם. ואלו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלש מדות היה גנאי להם למשכן מבלי ספק. והבורא יתברך אשר לא יאותו לו אלו המדות יותר הוא גנאי גדול ומפלא שימשכנו אותו וכבר אמר הכתוב &lt;small&gt;(חגי ב ח)&lt;/small&gt; לי הכסף ולי הזהב וגו', ואמר&lt;small&gt;(דברי הימים א כט יב)&lt;/small&gt; והעשר והכבוד מלפניך.

והחמישי כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון מפני שהוא מקוה להפרע ממנו ולהנות בו או בתמורתו. אבל מי שיחשב כי כאשר יקדים לו הבורא די שפקו תנוח נפשו מצד העולם טענתו שקר מפני שאיננו בטוח בהשאר הממון אצלו שאפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו כמו שאמר הכתוב &lt;small&gt;(ירמיה יז יא)&lt;/small&gt; בחצי ימיו יעזבנו.

ומה שטענו ממנוחת נפשם בהגיעם אל חפצם מהון העולם כזב וסכלות מהם בבקשותם כי אפשר שיהיה סבה חזקה לטרדת לבם ולצער נפשם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה &lt;small&gt;(משנה אבות ב ז)&lt;/small&gt; מרבה נכסים מרבה דאגה.

והששי כי המקבל משכון מחברו אלו היה ברור לו שיפרעהו קדם זמנו ויגמלהו תחת המתנתו כפל מה שיש לו אצלו לחסד עליו לא היה ממשכן אותו בשום פנים. והבורא יתברך אשר ידענו מנהגו הטוב עמנו וטובו הגדול עלינו חדשים גם ישנים ושהוא גומל על מעשה הצדקה והעבודה במה שאינו עולה בדעת כל שכן שיספר כמו שכתוב &lt;small&gt;(ישעיה סד ג)&lt;/small&gt; עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, יותר הוא גנאי גדול שנמשכן אותו.

והשביעי כי הממשכן את חברו אינו ממשכנו אלא אחר שהוא יכול למלאת מה שמשכנו בעבורו מהון העולם אבל הממשכן הבורא יתברך בהקדמת הטובות אליו אין לו יכלת לשלם העבודה עליהן ולא מבטח לפרע מה שיש עליו מן החובות הישנות כל שכן החדשות שהאדם הצדיק איננו פורע חובות טובת האלהים עליו אלא בעזר האלהים לו כמו שאמר אחד מן החסידים בתשבחותיו ואף המשכיל היודע אותך לא במעשהו יתהלל כי אם בשמך וברחמיך אשר הכינות את לבבו לדעת אותך כי בך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל לאמר &lt;small&gt;(תהלים מד ט)&lt;/small&gt; באלהים הללנו כל היום וגו'.

== פרק ז- במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו ==
וכיון שהשלמנו בשער הזה מה שהיה ראוי לו מן הדברים כפי השגתנו ראוי לנו עתה לבאר מפסידי הבטחון באלהים. ואמר כי מפסידי שלשת השערים הקודמים בספר הזה כלם מפסידים הבטחון.

ומפסידיו עוד:

הסכלות בענין הבורא ובמדותיו הטובות כי מי שאינו מבין רחמי הבורא על ברואיו והגנתו עליהם והשגחתו ומשלו בהם ושהם קשורים באסוריו לא ינוח לבו ולא יסמך עליו.

ומהם סכלותו במצות הבורא יתברך רצוני לומר תורתו אשר הזהיר בה לסמך עליו ולבטח בו כמו שאמר &lt;small&gt;(מלאכי ג י)&lt;/small&gt; ובחנוני נא בזאת, ואמר &lt;small&gt;(ישעיה כו ד)&lt;/small&gt; בטחו בה׳ עדי עד.

ומהם נטותו אל הסבות הקרובות אשר הוא רואה אותן ולא ידע כי העלות כל אשר תקרבנה מהמעולל תמעט יכלתם להועיל למעולל ולהזיקו. וכל אשר תרחקנה יהיה כח יכלתם להועילו ולהזיקו יותר חזק ונראה.

כמו המלך כשהוא רוצה לענות אחד מעבדיו מצוה משנהו לעשות והמשנה מצוה השר והשר מצוה השוטר והשוטר מצוה לסרדיוט והסרדיוט מצוה הנוגשים והנוגשים מקימים המעשה בכלים מוכנים לו.

ואשר יכלתו מעוטה מכלם להקל מצערו ולהוסיף עליו הם הכלים מפני שאין להם חפץ והנוגשים יותר יכולים מהכלים וכן הסרדיוט יותר מהנוגשים והשוטר יותר מן הסרדיוט והשר יותר מן השוטר והמשנה יותר מהשר והמלך יותר מכלם מפני שאם ירצה ימחל לו.

וכבר נראה לך כי חלישות העלות וחזקתם להועיל למעולל תהיינה כפי קרבתם ורחקם ממנו. והבורא יתעלה אשר הוא תכלית העלות ברחק מן המעוללים ראוי לבטח בו ולסמך עליו לחזק יכלתו על תועלתם ונזקם כאשר קדמנו מן הדברים.

וכללו של דבר בענין הבטחון כי יתרון הבטחון מהבוטחים באלהים כפי יתרון ידיעתם אותו ואמונתם בהגנתו עליהם ורוב השגחתו על טובתם.

והנה הילד בתחלת ענינו בוטח על שדי אמו כמו שנאמר &lt;small&gt;(תהלים כב י)&lt;/small&gt;מבטיחי על שדי אמי. וכאשר תחזק הכרתו משיב בטחונו על אמו לרוב השגחתה עליו כמו שנאמר &lt;small&gt;(תהלים קלא ב)&lt;/small&gt; אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'. וכשתחזק הכרתו עוד ורואה כי הנהגת אמו אל אביו משיב בטחונו אליו למעלת הגנתו עליו. וכאשר יחזק גופו ותתכן לו תחבולה במחיתו במלאכה או סחורה והדומה להם משיב בטחונו אל כחו ותחבולתו מפני סכלותו בכל אשר קדם בטובת הנהגת האלהים.

ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר והיה מתפרנס משכר ספרותו. אמר לו יום אחד היאך ענינך, אמר לו בטוב בעוד ידי שלמה. ולערב היום ההוא נגדעה ידו ולא כתב בה שאר ימיו והיה זה ענשו מהאל יתברך על אשר בטח על ידו.

ואם יתכן לו טרפו על ידי זולתו מן הבריות ישיב בטחונו אליהם ותנוח נפשו עליהם.

וכשתחזק הכרתו ויראה חסרונם וצרכם אל הבורא יתברך ישיב בטחונו אליו ויסמך עליו בענינים שאין לו יכלת בהם ולא יוכל להמלט מהמסר בם אל גזרת הבורא כמו ירידת הגשמים על הזריעה והליכת הים והליכת המדברות מאין מים ובבוא שטף ובנפל הדבר בחיים והדומה לזה מן הענינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים כמו שנאמר &lt;small&gt;(ירמיה ב כז)&lt;/small&gt; ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו.

ואם תחזק הכרתו באלהים עוד יבטח בו גם כן במה שיתכן לו בו קצת תחבולה כמו הבאת הטרף בסבות המסכנות והמלאכות המיגעות את הגופים ויניחן לבטחונו באלהים שיטריפהו במה שיהיה קל להתעסק בו יותר מהן.

ואם תחזק הכרתו באלהים יותר ישיב בטחונו אליו בכל הסבות הקשה מהן והקלה ויכון בהתעסקו בהן לעבודת האלהים ולשמר מצוותיו.

וכאשר תחזק הכרתו יותר מזה בחמלת הבורא על ברואיו ירצה במה שיהיה מגזרת האלהים לו בלבו ובלשונו ובנראהו ובנסתרו וישמח בכל אשר עשה לו האלהים ממות וחיים וריש ועשר ובריאות וחלי לא יכסף לזולת מה שבחר לו האלהים ולא ירצה אלא מה שרצה לו

ונמסר אל האלהים ומשליך נפשו וגופו אל דינו. ולא יגביר ענין על ענין ולא יבחר זולת מה שהוא בו מעניני עולמו כמו שאמר אחד מן הבוטחים לא השכמתי מעולם בענין והתאויתי לזולתו.

וכאשר תחזק הכרתו באלהים יותר מזה וידע הענין המכון אליו בבריאתו ויציאתו אל העולם הזה הכלה ויכיר מעלת העולם האחר הקים ימאס בעולם הזה ובסבותיו וימסר במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלהים יתברך וישתעשע בזכרו בבדידות וישתומם מבלתי המחשבה בגדלתו.

ואם יהיה במקהלות לא יתאוה כי אם לרצונו ולא יכסף כי אם לפגיעתו ותטרידהו שמחתו באהבתו משמחת אנשי העולם בעולם ושמחת אנשי העולם הבא בעולם הבא.

וזאת העליונה שבמדרגות הבוטחים מהנביאים וחסידים וסגלת האלהים הזכים והוא מה שאמר הכתוב &lt;small&gt;(ישעיה כו ח)&lt;/small&gt; אף אורח משפטיך ה׳ קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש, ואמר &lt;small&gt;(תהלים מב ג)&lt;/small&gt; צמאה נפשי לאלהים לאל חי.

אלה עשר מדרגות הבטחון אשר לא ימלט בוטח מאחת מהנה. ומצאנו ענין הבטחון בלשון הקודש מליצים בעדו בעשר מלות כנגד עשר מדרגות האלה והן

מבטח, ומשען, ותקוה, ומחסה, ותוחלת, וחכוי, וסמיכה, ושבר, ומסעד, וכסל.

האלהים ישימנו מן הבוטחים עליו הנמסרים לדינו בנראה ובנסתר ברחמיו אמן

'''נשלם שער הבטחון לאל אחרון וראשון.'''

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{חובת הלבבות}}

[[קטגוריה:בחיי אבן פקודה]]</text>
      <sha1>dhqsvb72pim5vz2f9bidvi458xhw0sy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א</title>
    <ns>4</ns>
    <id>265099</id>
    <revision>
      <id>3095761</id>
      <parentid>3095727</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:41:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* בין סופרים לקוראים: מהי &quot;מָסוֹרָה&quot;? */</comment>
      <origin>3095761</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="132697" sha1="9ydkbhh1cqxvcgegbnamptg84qsnjak" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}

{{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק א. מבוא כללי}}

==הסבר קצר על המהדורה==

'''מהדורה זו של [[#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|המקרא]] על־פי [[#בין סופרים לקוראים: מהי &quot;מָסוֹרָה&quot;?|המסורה]] מיועדת להיות:'''
#'''מהדורה דיגיטלית מדויקת, המבוססת על [[#כתר ארם צובה כבסיס לנוסח המסורה במהדורתנו|כתר ארם צובה]] וכתבי־היד הקרובים אליו''';
#'''מהדורה המוגשת לציבור [[#הרישיון לשימוש חופשי|ברישיון לשימוש חופשי]]''';
#'''מהדורה המעוצבת [[#עיצוב המהדורה לנוחותם של הקוראים והלומדים|לנוחותו של הקוראים והלומדים]]''';
#'''מהדורה הכוללת [[#תיעוד הנוסח|תיעוד מלא ושקוף]] של מקורות הנוסח ושל שיטת העריכה'''.

פרק זה, הראשון במבוא למהדורה, פותח במושגים &quot;תורה שבכתב&quot; ו&quot;תורה שבעל־פה&quot;, כדי להציג את המסגרת לדיון במונחים &quot;מקרא&quot;, &quot;מסורה&quot;, ו&quot;כתר&quot;. בהמשך הוא עוסק ברישיון השימוש החופשי ובמאפיינים מיוחדים נוספים של המהדורה, ולבסוף דן [[#ברוך המקום שמסר תורתו לשומרים|במשמעותם הערכית והרוחנית של מפעל בעלי המסורה]].

הפרקים הבאים במבוא מרחיבים בעניינים אלה: על עיצוב המהדורה לנוחותם של הקוראים והלומדים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|'''בפרק השני''']]; על קביעת הנוסח ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג|'''בפרק השלישי''']] (תורה), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|'''בפרק הרביעי''']] (נביאים וכתובים: המקומות החסרים בכתר), ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|'''בפרק החמישי''']] (נביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר). למקורות ומידע טכני ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים|'''נספחים''']] למבוא.

==תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?==

{{עם-ניקוד|&quot;הוּא הָיָה אוֹמֵר: בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לְמִצְוֺת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְתַלְמוּד...&quot; {{מקור|משנה אבות ה כא|אבות פ&quot;ה מכ&quot;א}}.{{קק|{{הערה|מאמר זה מופיע בברייתא כהמשך דברי שמואל הקטן &quot;בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח...&quot; {{מקור|משנה אבות ד יט}}, ובמשנה אבות שבסידורים הקדומים אף מובאים דברי שמואל הקטן (מפרק ד') כאן כמבוא למאמר זה. בגירסת הרמב&quot;ם כבר מסתיים הפרק החמישי (והמסכת כולה) בדברי יהודה בן תימא בהלכה הקודמת, ומאמר זה אינו מופיע כלל.}}}}}}

שלבי החינוך של האדם הצעיר המתוארים בהלכה זו אינם נבדלים זה מזה רק ב'''תוכן''' הנלמד, אלא בעיקר ב'''דרכי הלימוד''': מִקְרָא (=קריאה בקול מתוך הכתב), מִשְׁנָה (=שינון על־פה) וְתַלְמוּד (=דיון מעמיק).

כפי שנראה להלן, בפסוקים אפשר לעסוק בדרכים שונות: מִקְרָא, מִדְרָשׁ וְתַרְגּוּם; ואילו בהלכות עוסקים באמצעות מִדְרָשׁ, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד.

===מִקְרָא===

בעברית מודרנית אנחנו רגילים להבחין בין שתי משמעויות שונות של הפועל '''קר&quot;א''' (&quot;לִקְרֹא&quot;):
#לעיין בכתב או בספר (בשקט), כגון: &quot;קראתי את העיתון&quot;;
#להשמיע קול, כגון לקרוא לאדם אחר בשמו כדי שיבוא.
בתנ״ך המשמעות השנייה היא העיקרית, ואולי אף הבלעדית. השורש קר&quot;א מופיע מאות פעמים, וכמעט תמיד במשמעות הקשורה להשמעת קול: להרים קול, לקרוא לאדם בשמו כדי להזמינו, לתת שם או לומר דברים בקול רם, עד כדי צעקה. אף כשמדובר על קריאה מתוך הכתב, לרוב מדובר על קריאה בקול רם בציבור או על קריאה באזניהם של אחרים. יש רק דוגמאות אחדות שבהן ייתכן שהאדם קורא, לעצמו בלבד, מתוך הכתב, כגון &quot;וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו&quot; {{מקור|דברים יז/טעמים#יז יט|דברים יז,יט}}, ואף בהן נראה שהקריאה הייתה בקול. גם בלשון חכמים הפועל קר״א מתבצע בעיקר בקול, אפילו כשקוראים מתוך הכתב. בעולם העתיק, בתקופת המקרא ובימי חז״ל, קריאה שקטה מתוך ספר לא הייתה דרך הקריאה הרווחת. הקריאה נעשתה בדרך כלל בקול, גם כשהקורא נעזר בטקסט כתוב. ייתכן שזהו פשוטם של דברי רבי עקיבא {{מקור|משנה סנהדרין י א}} ש&quot;אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים&quot; אין לו חלק לעולם הבא, כלומר: אסור '''לקרוא בציבור''' מתוך ספרים אחרים, אלא רק מתוך עשרים וארבעה ספרים בלבד.

זוהי אם כן משמעותם של דברי חז&quot;ל על &quot;בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לְמִקְרָא&quot;. &quot;מִקְרָא&quot; הוא פעולת הקריאה בקול מתוך הכתב. ספרי המקרא הם עשרים וארבעת הספרים הנקראים בקול מתוך הכתב, ובייחוד בציבור. חז&quot;ל כינו גם את הפסוק הבודד &quot;מִקְרָא&quot;, שכן הפסוק הוא היחידה הקצרה ביותר הנקראת בקול מתוך הכתב. לדוגמה: &quot;אֵין מִקְרָא (=פסוק) יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ&quot; {{מקור|שבת סג א|שבת ס&quot;ג ע&quot;א}}. במילה &quot;מִקְרָא&quot; עוד אפשר לציין את הקריאה בקול '''בניגוד''' לאותיות הכתובות: &quot;יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת&quot; {{מקור|פסחים פו ב|פסחים פ&quot;ו ע&quot;ב}}.

את הַמִּקְרָא רוכשים באמצעות קריאה בקול: הילד קורא את הפסוק הכתוב, תוך הגייה מדויקת של התנועות והטעמת הטעמים במנגינה ובנעימה. האותיות אמנם כתובות '''בספר''', אך את דרך הקריאה לומדים ומוסרים בעיקר '''בעל־פה'''. במילים אחרות, אף שמדובר ב'''תורה שבכתב''', עיקרה של פעולת הַמִּקְרָא נשען דווקא על '''מסורת שבעל־פה'''.

בקריאה כזו מתרגל הילד מגיל קטן, והוא קורא פסוק אחרי פסוק, בחזרה אחרי קריאתו המדויקת של אביו או מלמדו. ילד שכבר למד לקרוא יפה יכול אף לעלות לתורה ולקרוא בציבור: &quot;הַכֹּל עוֹלִין לְמִנְיָן שִׁבְעָה אֲפִלּוּ קָטָן...&quot; {{מקור|מגילה כג א|מגילה כ&quot;ג ע&quot;א}}.{{הערה|ראו בהרחבה ב'''שו&quot;ת יחוה דעת''' לרב עובדיה יוסף ד,כג; המסקנה נמצאת ב[https://www.toratemetfreeware.com/online/f_01355_all.html#HtmpReportNum0280_L2 '''ילקוט יוסף''' רפב,ח] (גם [https://web.archive.org/web/20130503071703/http://www.ateret4u.com/online/f_01355_part_22.html#HtmpReportNum0039_L2 כאן]).}} גם בגיל מבוגר חייב האדם לעסוק בפעולת המקרא באופן אישי, ולא רק לשמוע את הקריאה בציבור: &quot;לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִבּוּר, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם&quot; {{מקור|ברכות ח ב|ברכות ח' ע&quot;ב}}. אף תלמידי חכמים מובהקים צריכים להיות רגילים בְּמִקְרָא: &quot;מָה הַכַּלָּה הַזּוֹ מְקֻשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת פִּקֵחַ וְזָרִיז בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים&quot; {{מקור|תנחומא כי תשא פרק טז|מדרש תנחומא &quot;כי תשא&quot; פרק ט&quot;ז}}.

מִקְרָא הוא עיקר עיסוקו של רוב העם בדברי תורה, כי לא כל מי שנכנס לְמִקְרָא יהיה מתאים גם לְמִשְׁנָה: &quot;בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף נִכְנָסִים לְמִקְרָא – יוֹצְאִים מֵהֶם מֵאָה לְמִשְׁנָה...&quot; {{מקור|קהלת רבה ז}}.

===מִדְרָשׁ וְתַרְגּוּם===

'''[[מדרש|מִדְרָשׁ]]:''' בדורות שלפני חתימת המשנה, נראה שבעקבות מִקְרָא היה מגיע אדם צעיר ומוכשר לידי '''מִדְרָשׁ''' (וזו אכן הפעולה שעסקו בה חכמי &quot;בֵּית הַמִּדְרָשׁ&quot;). בְּמִדְרָשׁ דורשים את פסוקי התורה על מִצְוֺתֶיהָ וסיפוריה ושיריה, וגם את ספרי הנביאים וכתובים. כלומר: יש מדרש של '''הֲלָכָה''' ויש מדרש של '''אַגָּדָה''', הכל לפי סדר המקראות (=הפסוקים).{{הערה|אמנם מקרא של סיפור או שיר יכול להידרש גם להלכה, ומקרא של מצוה יכול להידרש גם לאגדה. הבחנה ברורה בין הלכה לאגדה היא מלאכותית, ואינה תואמת את מחשבת חז&quot;ל.}} יש מדרשי הלכה ואגדה שבהם נראה כי חכמים חידשו אותם בעקבות דרישתם במקרא, ויש מדרשי הלכה ואגדה שבהם נראה כי חכמים לקחו מסורת עתיקה שהייתה בידם והצמידו אותה אל מקרא מסוים.{{הערה|לסיכום נאה של הדיון על &quot;מדרש יוצר או מדרש מקיים?&quot; והפניה למחקרים, ראו בספרה של מירה בלברג, '''פתח לספרות חז&quot;ל''' (רעננה: האוניברסיטה בפתוחה, תשע&quot;ג), עמ' 30-32 (1.3.1-1.3.2).}} בין כך ובין כך, התפיסה המסורתית קובעת כי סדר הלימוד העתיק היה לפי רצף הפוסקים.{{הערה|לדעות אחרות ראו שם בלברג, עמ' 32. עצם השאלה הוא רק לגבי דרך לימודם המקורי של מדרשי ההלכה, אך דרך לימודם ומסירתם של מדרשי האגדה תמיד הייתה לפי רצף הפסוקים.}} '''בשלב היסטורי זה, תורה שבעל־פה עוד הייתה קשורה לתורה שבכתב באופן טבעי ומהותי.'''

פעולת הַמִּדְרָשׁ מתבטאת בכמה פסוקים. במקור הפעולה הייתה לחפש את דבר ה' ולבקש אותה מנביאו, כגון: &quot;וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ '''לִדְרֹשׁ אֶת ה''''...&quot; {{מקור|בראשית כה/טעמים#כה כב|בראשית כה,כב}}; &quot;וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם '''לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים'''&quot; {{מקור|שמות יח/טעמים#יח טו|שמות יח,טו}}. יש בה גם את המשמעות של &quot;לחפש את האמת&quot;, כגון: &quot;'''וְדָרַשְׁתָּ''' וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ&quot; {{מקור|דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו}}; בפסוק זה הפועל &quot;וְדָרַשְׁתָּ&quot; מקבילה לפעלים &quot;וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ&quot;. בתקופת שיבת ציון אנחנו מוצאים שהפעולה היא '''לדרוש את דבר ה' מתוך ספרו''': &quot;כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ '''לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה'''', וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט&quot; {{מקור|עזרא ז/טעמים#ז י|עזרא ז,י}}. זוהי משמעותה של פעולת ה&quot;מִדְרָשׁ&quot; אצל חז&quot;ל, וזאת הייתה פעולתם בתוך בתי המדרש.

פעולת הַמִּדְרָשׁ נעשית באמירה (&quot;רַבִּי עֲקִיבָא '''אוֹמֵר'''...&quot;), וכך היא נמסרת מדור לדור. כלומר: מדרש הוא '''תורה שבעל־פה''' פשוטה כמשמעה. רק בדורות מאוחרים בהרבה מהתנאים והאמוראים, בימי הביניים, אנחנו מוצאים כתבי־יד של מדרשים (ושל שאר חיבורי התורה שבעל־פה).{{הערה|לסיכום נאה של הדיון על &quot;תורה שבעל־פה - האמנם בעל פה?&quot; והפניות למחקרים ראו אצל בלברג שם, עמ' 33-35 (1.3.4). אנחנו מוצאים תפיסות שונות בנושא הזה כבר בימי הביניים, ודיון מקביל בין החוקרים בעת החדשה. המחקר היסודי והעדכני ביותר בנושא זה נמצא בספרו של יעקב זוסמן, [https://www.magnespress.co.il/book/'%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A4%D7%94'_%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%98%D7%94_%D7%9B%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%94-4193 ''''תורה שבעל פה' פשוטה כמשמעה: כוחו של קוצו של יו&quot;ד'''] (ירושלים: מאגנס, תשע&quot;ט); שמו של הספר מעיד על מסקנתו, הקרובה אל דעתו של שאול ליברמן ומקובל על רוב החוקרים בימינו. לדעות אחרות ראו בלברג שם, עמ' 34. במאמרה של Catherine Hezser המוזכר שם (עמ' 34 הערה 22), שבו טוענת המחברת שהיו קיימים עותקים בכתב של המשנה כמו שהיו עותקים לספרות ההלניסטית-רומאית (אף שעיקר התפוצה של שניהם הייתה בכל זאת בעל־פה), אין התייחסות למחקרו של זוסמן; ראו &quot;The Mishnah and Ancient Book Production&quot; בתוך A.J. Avery-Peck and J. Neusner (עורכים), ''The Mishnah in Contemporary Perspective'' (ליידן: בריל, 2002), עמ' 167-192. בהקשר זה של מדרשים ראוי לציין שדווקא לגבי ספרי אגדה יש כבר אזכורים מפורשים אצל חז&quot;ל (ביחד עם ביטויי התנגדות לעצם קיומם); לדעתו של זוסמן, ספרי אגדה היו אכן קיימים בתקופת האמוראים בארץ ישראל ובבל (שם עמ' 83-85 [291-293]). אבל רק לגבי אגדה התירו חלק מהחכמים, ואף בה עיקר הלימוד נשאר בכל זאת בעל פה; ואילו לגבי הלכה – שהיה תחום עיסוקם העיקרי – אין זכר לספרים.}} כבר ראינו ש&quot;מִקְרָא&quot; הוא פעולה שנעשית מתוך הכתב (אותיות כתובות), אבל רוב המרכיבים בפעולת הקריאה נלמדים ונמסרים דווקא בעל־פה (הגיה מדויקת של התנועות ופיסוק הטעמים במנגינה ובנעימה). ואילו מִדְרָשׁ הוא לא תורה שבכתב אלא תורה שבעל־פה, כלומר: אפילו האותיות אינן כתובות.

שלב הַמִּקְרָא כולל לא רק את קריאת הפסוקים אלא גם את פירושם. אמנם הפעולה הבסיסית ביותר בהבנת המקרא היא בעצם הקריאה עצמה, כי קריאה מדויקת ורצופה בספרי התורה והנביאים והכתובים – היא הדרך הנכונה ביותר לרכוש את לשון המקרא כדי להבין אותה. אך חלק גדול מהמדרשים היו מיועדים לא רק לחכמים בבית המדרש אלא גם להמון העם, לדרוש בציבור. המסרים של בעלי המדרש נקלטו היטב בציבור. לכן כשאנשים עסקו במקרא, הם לא עסקו בקריאה המדויקת בלבד, אלא הבינו את הדברים ברוח מדרשי חז&quot;ל וכך הסבירו אותם לבניהם ותלמידיהם.

'''[[תרגומי המקרא|תַּרְגּוּם]]:''' בתקופת חז&quot;ל היה הַמִּקְרָא בבית הכנסת משולב עם הַתַּרְגּוּם. הקריאה בתורה התבצעה על ידי שני בעלי תפקידים: הקורא והמתרגם. הקורא קרא פסוק מתוך ספר התורה, והמתרגם חזר על הפסוק בעל־פה בשפה הארמית (שבה דיבר העם בחיי היום-יום). אך לא מדובר על העתקה מילולית משפה לשפה בלבד; התרגום הקדום היה מעין '''פירוש חי''' שהכיל מן היסודות של תורה שבעל־פה לפי מדרשי חז&quot;ל.

כלומר: גם &quot;תַּרְגּוּם&quot; הוא תורה שבעל־פה, ובמקור לא תרגמו מתוך הכתב. בזמן קדום המתרגם לא היה חייב אפוא להשתמש בנוסח מסוים – קבוע מילה במילה – של תרגום, אלא היה &quot;מחבר&quot; לעצמו נוסח כזה בדרך אלתור תוך כדי אמירתו, או – כשלא היה ביכולתו לעשות כן – השתמש באחד הנוסחים הרווחים, ששמע מפיהם של מתרגמים אחרים. ואף אותו המתרגם לא חזר על אותו הנוסח בכל פעם, אלא שינה אותו, הרחיב אותו או צמצם אותו, בכוונה או בהיסח הדעת, כפי צרכיו ובמידה ששעתו של הציבור הייתה פנויה.{{הערה|תיאור זה של פעולת המתרגם הוא עיבוד לדבריו של יוסף היינמן על פעולתו בעל־פה של שליח הציבור בתקופת חז&quot;ל (כי גם תפילות וברכות נחשבו אז לתורה שבעל־פה); ראו בספרו '''התפילה בתקופת התנאים והאמוראים: טיבה ודפוסיה''' פרק א, עמ' 17. אנחנו שומעים הד לגיוון הזה בנוסחים המקבילים של התרגומים הירושליים לתורה ששרדו והגיעו לידינו; הם שונים בנוסחם אך דומים אחד לשני בלשונם הכללי ובסגנונם ובתוכנם.}} פעולת התרגום בציבור עשתה רבות כדי להטמיע את מדרשי חז&quot;ל בלב העם, וכך להעשיר את פעולת המקרא הרווחת בתכניה של תורה שבעל־פה, באגדה ובהלכה. לכן עודדו חז&quot;ל את העיסוק בְּמִקְרָא וְתַרְגּוּמוֹ ביחד גם ברמה האישית: &quot;לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִבּוּר, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם&quot; {{מקור|ברכות ח ב|ברכות ח' ע&quot;ב}}. כי אדם העוסק בְּמִקְרָא וְתַרְגּוּמוֹ בעצמו, או אדם שמקשיב אל ביצועם המשולב בבית הכנסת (&quot;מִקְרָא וְתַרְגּוּם&quot;), רוכש לא רק את לשון המקרא אלא גם פירושים חשובים מתורה שבעל־פה לסיפורים וְלַמִּצְוֺת.

===מִשְׁנָה וְתַלְמוּד===

'''[[משנה|מִשְׁנָה]]:''' לפי התפיסה המסורתית, ולדעתם של חלק מהחוקרים,{{הערה|לדעות אחרות והפניות למחקרים ראו בלברג שם, עמ' 31-32 (1.3.2).}} התחילו החכמים בימי התנאים לסדר את ההלכות לפי נושאים, ובראשם היה רבי עקיבא {{מקור|אבות דרבי נתן יח|אבות דרבי נתן נו&quot;א פרק י&quot;ח}}:

:לרבי עקיבא קרא לו [רבי יהודה הנשיא] אוצר בלום. לְמה רבי עקיבא דומה? לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו, מברר חטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, פולין בפני עצמן, עדשים בפני עצמן. כך עשה רבי עקיבא, ועשה כל התורה מטבעות מטבעות.

לאחר מכן, החיבור הסופי של המשנה בידי רבי יהודה הנשיא הצליח לארגן את דיני הַמִצְוֺת בתוך '''מסכתות''' לפי נושאים, ואת המסכתות שילב בתוך '''סדרים''', במקום שיהיו ההלכות תלויות בסדר הפסוקים. ניתוק זה של ההלכה מן המקרא הוא לא רק עניין של הסדר הפורמלי, אלא גם עניין מהותי משתי בחינות: הראשונה, שמקרא והלכה הפכו לשני תחומים שונים והם נלמדים בדרכים שונות. והשנייה, שהעיסוק בהלכה כתחום עצמאי מתוך המשנה – לא השאיר מקום רחב ומרכזי לעיסוק בשאר התורה שבעל־פה, כלומר במדרש של אגדה.

בחינוכו של האדם הצעיר, שלב הַמִּקְרָא מהווה הכנה הכרחית לשלב הַמִּשְׁנָה, כי אי אפשר לעסוק במשנה בלי להכיר את התורה וְהַמִּצְוֺת היטב כפי פירושן בתורה שבעל פה. המשנה כידוע פותחת בלשון: &quot;מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִין?&quot; – כך שהילד כבר צריך להכיר היטב את הפרשה בתורה שקוראים לה &quot;שְׁמַע&quot;, ולדעת שיש חובה לקרוא אותה בערב ובבוקר כי כתוב בה &quot;וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ&quot;. וכן הוא בכל המשנה: הבנתהּ תלויה במקרא שקדם להּ, ורק מי שכבר רגיל במקרא ובפירושו יצליח לעסוק בהּ כראוי.

את הַמִּשְׁנָה רוכשים על ידי פעולת הַשִּׁנּוּן בלשון ימינו, דהיינו שהילד אומר בקול את ההלכות שכבר אמרן לפניו הבקיא במשנה, וחוזר עליהן פעם אחר פעם עד שהן נכתבות על לוח לבו. הוא לא קוֹרֵא אותן מתוך הכתב אלא מְשַׁנֵּן אותן בעל־פה. מדובר על רכישת נוסח קבוע ומוקפד של ההלכות, מילה במילה (בשונה ממדרש ותרגום), ולכן החזרה כל־כך הכרחית: &quot;אֵינוֹ דּוֹמֶה '''שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ''' (=פרק משנה) מֵאָה פְּעָמִים לְ'''שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ''' מֵאָה וְאַחַת&quot; {{מקור|חגיגה ט א|חגיגה ט' ע&quot;א}}. סגנון זה של שינון הלכות במשנה מתאים לגיל עשר שנים, וגם תוכן ההלכות הכרחי לו בשנים הללו מכיוון שהוא עומד בקרוב להגיע לגיל מִצְוֺת. אבל גם אחר כך ממשיך האדם לעסוק במשנה כל ימי חייו: &quot;כָּל '''הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת''' בְּכָל יוֹם – מֻבְטַח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא&quot; {{מקור|נידה עג א|נידה ע&quot;ג ע&quot;א}}. גם פעולת הַמִּשְׁנָה היא תורה שבעל־פה באופן מובהק.

הַמִּשְׂנָה על הלכותיה היא שיא העיסוק בדברי תורה (בנוסף למקרא) של רוב הצעירים בבית המדרש, כי לא כל מי שנכנס לְמִשְׁנָה יהיה מתאים גם לְתַלְמוּד: &quot;בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף נִכְנָסִים לְמִקְרָא – יוֹצְאִים מֵהֶם מֵאָה לְמִשְׁנָה, יוֹצְאִים מֵהֶם עֲשָׂרָה לְתַלְמוּד...&quot; {{מקור|קהלת רבה ז}}.

'''[[תלמוד|תַּלְמוּד]]:''' את התלמוד עושים על ידי עיון מעמיק בשיקול הדעת, מתוך דיון בצוותא של תלמידי חכמים מלומדים ומנוסים. בַּתַּלְמוּד שואלים ודורשים, ומקשים ומתרצים בדברי המשנה והמדרש והמקרא. בדומה למדרש ותרגום ומשנה, גם פעולת הַתַּלְמוּד נעשית בעל־פה. אמנם לא כל אחד שעוסק במשנה ראוי להתקדם אל שלב התלמוד: &quot;תַּלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים – שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה&quot; {{מקור|חולין כד א|חולין כ&quot;ד ע&quot;א; מובא אצל מפרשי המשנה}}.

ברור שבמאמרנו (&quot;בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְתַלְמוּד&quot;) לא מדובר על שני התלמודים המוכרים לנו, כלומר [[תלמוד ירושלמי|התלמוד הירושלמי]] ו[[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]], שחוברו דורות רבים אחרי המשנה עצמה. אותו הדבר נכון לגבי אִזכור אחר של ה&quot;תלמוד&quot; במסכת אבות: &quot;רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן&quot; {{מקור|משנה אבות ד יג|אבות ד יג}}. ה&quot;תלמוד&quot; המוזכר בדברי המשנה הוא בראש ובראשונה עניין של לימוד מעמיק לקראת '''הוראה''' {{מקור|מפרשי המשנה}}, &quot;לידע ולהבין דקדוקי הַמִּצְוֺת&quot; {{מקור|ר&quot;ש משנץ}} כדי שהוראתו תהיה כהוגן. וכידוע שלא כל אחד ואחד מגיע להוראה, הדורשת שילוב עדין של בקיאות ענפה ורוחב הדעת בתחומים רבים, ושיקול הדעת באופן מתון ומאוזן.

לפי חז&quot;ל, חייב אדם לאחוז בחוט המשולש של '''מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד''' כל ימי חייו: &quot;לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו: שְׁלִישׁ בְּמִקְרָא, שְׁלִישׁ בְּמִשְׁנָה, שְׁלִישׁ בְּתַלְמוּד. מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה חַיֵּי? לָא צְרִיכָא, לְיוֹמֵי&quot; {{מקור|קידושין ל א}}. וכן מובא להלכה ברמב&quot;ם {{מקור|רמב&quot;ם הלכות תלמוד תורה א|משנה תורה לרמב&quot;ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ראשון, ח'-י&quot;ב}}:

:כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. אַפִלּוּ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וְאַפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים – חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמָר {{מקור|יהושע א ח|יהושע א,ח}}: &quot;וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה&quot;.

:גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים, וּמֵהֶם שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וּמֵהֶם סוֹמִין. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהֵם מִכְּלַל מַעֲתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.

:עַד אֵימָתַי חַיָּב אָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה? עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר {{מקור|דברים ד ט|דברים ד,ט}}: &quot;וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ&quot;. וְכָל זְמָן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שׁוֹכֵחַ. וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ אֶת זְמָן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּשְׁלִישׁ בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִיקַר הַמִּדּוֹת וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא &quot;תַּלְמוּד&quot;.

:כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת, יִהְיֶה עוֹסֵק בַּמְּלָאכָה שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע. אוֹתָן הַתֵּשַׁע קוֹרֵא בְּשָׁלוֹשׁ מֵהֶן בְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבְשָׁלוֹשׁ בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְשָׁלוֹשׁ מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ לְהָבִין דָּבָר מִדָּבָר. וְדִבְרֵי קַבָּלָה בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן, וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין &quot;פַּרְדֵּס&quot; בִּכְלַל הַתַּלְמוּד.

:בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁל אָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בְּחָכְמָה, וְלֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי דִּינֵי תּוֹרָה. וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבָד לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.

הרמב&quot;ם דייק בדבריו לפי שיטתו ש&quot;תורה שבכתב&quot; כוללת את פירושי הַמִצְוֺת הבסיסיות לפי המקראות שנמסרו במסורת מסיני, ו&quot;תורה שבעל־פה&quot; היא כלל ההלכות הפסוקות. אמנם בימיו כבר לא פסקו הלכה מתוך המשנה עצמה, ולכן שינה את הביטוי &quot;משנה&quot; ל&quot;תורה שבעל־פה&quot;, כדי להפנות את הקורא מהמשנה עצמה אל [[משנה תורה לרמב&quot;ם|חיבור שראוי ללמוד ממנו הלכות פסוקות למעשה]] {{מקור|ע&quot;פ פירוש &quot;יד פשוטה&quot;}}. והוא עוד מדגיש בהמשך דבריו שב&quot;תלמוד&quot; נכללים גם עניינים שאינם קשורים באופן ישיר לְמִצְוֺת ולהוראה: עיסוק מעמיק בדברי אגדה ומחשבה והגות, ולימוד מדעים וחכמות כלליות ברמה גבוהה.

לאחר שעסק האדם במקרא ומשנה במשך שנים והוא כבר רגיל בהם, הוא יכול אז לפי הרמב&quot;ם לשנות את היחס השווה בזמנים בין מקרא ומשנה ותלמוד.{{הערה|יצויין שמפרשי הרמב&quot;ם שאלו מה מקורו להיתר זה, אבל אין זה מענייננו כאן.}} אמנם גם אז הוא עדיין חייב להרגיל את עצמו בשלושתם כל ימי חייו. את האיזון הנכון יקבע אז &quot;רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ&quot; של אותו אדם: לאחר שכבר עסק בשלושתם במשך שנים רבות, והוא כבר בעל מקרא ומדרשו, ואף ראה סימן יפה במשנה של הלכה פסוקה, וגם בתלמודו – אז יוכל לאזן את תכני לימודו לפי אישיותו. ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. אולם גם אז &quot;יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי דִּינֵי תּוֹרָה&quot;.

תַּלְמוּד הוא שיא לימודם של תלמידי החכמים היושבים בבית המדרש, אמנם לא כל מי שנכנס לתלמוד ראוי להורות: &quot;בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף נִכְנָסִים לְמִקְרָא – יוֹצְאִים מֵהֶם מֵאָה לְמִשְׁנָה, יוֹצְאִים מֵהֶם עֲשָׂרָה לְתַלְמוּד, אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא לְהוֹרָאָה; כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: &quot;אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי&quot; {{מקור|קהלת רבה ז}}.

===תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה===

עד כאן ראינו שחז&quot;ל הבחינו היטב בין תורה שבכתב לתורה שבעל־פה. האחרונה התאפיינה אצלם בסוגים שונים של פעילות, שהצד השווה בכולם – שהם נעשו בעל־פה ולא מתוך הכתב. '''מדרש''' ו'''תרגום''' נעשו בעל־פה לפי רצף הפסוקים, בבית המדרש ובבית הכנסת. '''משנה''' נעשתה בחזרות רבות על ההלכות שבפרק לפי נוסח מדויק. '''תלמוד''' נעשה בדיוני עומק על המשנה בין החכמים בבית המדרש. כולם – מִדְרָשׁ וְתַרְגּוּם, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד – נמסרו בעל־פה במשך דורות רבים, עד שלבסוף הורידו אותם אל הכתב בתקופת הגאונים.

יסודהּ של תרבות זו, של לימוד בעל־פה באופנים שונים, הוא דווקא מִקְרָא, שהוא לכאורה תורה שבכתב. אך חז&quot;ל כינו את העיסוק בתורה שבכתב בשם &quot;מִקְרָא&quot;, וכך הדגישו דווקא את המרכיב הנמסר מדור לדור בעל־פה על ידי קריאה ושמיעה וחזרה בקול. רק מתוך מִקְרָא (ולא מתוך כתיבה) מגיע האדם לְמִדְרָשׁ וְתַרְגּוּם, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד.

בו בזמן, חז&quot;ל הכירו היטב גם את הכתיבה על הקלף באותיות, וכך הזכירו את הפסוק בתור &quot;הַכָּתוּב&quot; (וכמו כן &quot;כַּכָּתוּב&quot;, &quot;כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב&quot;), ואת &quot;תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב&quot; באופן כללי. הם קבעו הלכות לכתיבתם של ספרי תורה, מגילות, תפילין ומזוזות. תורה שבכתב היא בעצם '''שילוב''' של מסורת בכתב ומסורת בעל־פה, אך האחרונה עיקר אצל רוב העם: &quot;בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא&quot; – לְמִקְרָא דווקא, ולא לכתיבה. רק העיסוק בקריאה (בקול) היה נחלתם של רוב העם, ואילו הכתיבה נשארה נחלתם של בעלי מקצוע, או בתור עיסוק חד-פעמי: אדם כתב ספר פעם אחת, כדי לקרוא בו אחר כך פעמים רבות.

לסיכום, תורה שבכתב נמסרה מדור לדור בשני אופנים: בכתב ובעל־פה. הקריאה בקול אמנם נעשתה מתוך האותיות הכתובות בספר, אך היא נלמדה בעל־פה. את &quot;תורה שבעל־פה&quot; יש להבין פשוטהּ כמשמעהּ, אך &quot;תורה שבכתב&quot; נשענת על שתי מסורות ביחד: אחת בכתב ואחת בעל־פה. הבנה זו תקל עלינו לגשת אל נושא המסורה, שיש בה שילוב עדין ומורכב בין המסורת שבכתב והמסורת שבעל־פה.

===בְּרָכוֹת וּתְפִלּוֹת: תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה הַיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ מִקְרָא===
{{בעבודה}}

==בין סופרים לקוראים: מהי &quot;מָסוֹרָה&quot;?==

'''&quot;מָסֹרֶת&quot;:''' בדברי הנביא יחזקאל נאמר {{מקור|יחזקאל כ/טעמים#כ לז|כ,לז}}: &quot;וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּ'''מָסֹ֥רֶת''' הַבְּרִֽית&quot;. המילה &quot;בְּמָסֹרֶת&quot; בהקשר זה משמעותה &quot;בקשר&quot; או &quot;בכבל&quot; או בהתחייבות חמורה, וייתכן שיש להבינהּ כאילו כתוב &quot;בְּמַאֲסֹרֶת&quot; (כלומר בְּמַאֲסָר).

בלשון חכמים המילה &quot;מָסֹרֶת&quot; מציינת דברים שנמסרים מדור לדור בעל־פה או בכתב. בהקשרים רבים היא מתייחסת לדברים שנמסרים בעל־פה, כגון: &quot;שֶׁכֵּן '''מָסֹרֶת''' בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז&quot; {{מקור|משנה שקלים ו א|משנה שקלים ו,א}}; &quot;בָּרִאשׁוֹנָה גָּזְרוּ שְׁמָד עַל יְהוּדָה, שֶׁכֵּן '''מָסֹרֶת''' בְּיָדָם מֵאֲבוֹתָם יְהוּדָה הָרַג אֶת עֵשָׂו&quot; {{מקור|ירושלמי כתובות א ה|ירושלמי כתובות א,ה}}; &quot;עוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּ'''מָסֹרֶת'''&quot; {{מקור|חולין סג ב|חולין ס&quot;ג ע&quot;ב}}. וכמו כן מתייחס הפועל מס&quot;ר לדברים שנמסרים בעל־פה מדור לדור, כגון בתחילת [[משנה אבות|מסכת אבות]]: &quot;מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי '''וּמְסָרָהּ''' לִיהוֹשֻׁעַ... וּנְבִיאִים '''מְסָרוּהָ''' לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה&quot;.

אך יש למילה &quot;מָסֹרֶת&quot; גם הוראה מיוחדת בלשון חכמים, לגבי השמירה על נוסח התורה שבכתב דווקא, כגון: &quot;'''מָסֹרֶת''' סְיָג לַתּוֹרָה&quot; {{מקור|משנה אבות ג יג|אבות ג,יג}}; &quot;יֵשׁ אֵם '''לַמָּסֹרֶת'''&quot; לעומת &quot;יֵשׁ אֵם '''לַמִּקְרָא'''&quot; {{מקור|פסחים פו ב|פסחים פ&quot;ו ע&quot;ב}}.

המשמעות הכללית של מסירה נאמנה תוך כדי שמירה נמשכה בימי הביניים בכמה ווריאציות: &quot;מָסֹרֶת&quot; או &quot;מָסוֹרָה&quot; או &quot;מְסוֹרָה&quot;,{{הערה|שני הניקודים ל&quot;מסורה&quot; מובאים במילון אבן־שושן (ערך &quot;מְסוֹרָה, מָסוֹרָה&quot;; וראו שם עוד בערך &quot;מָסֹֽרֶת, מסורת&quot;). בשפות אירופאיות מקובל לכתוב &quot;Masorae&quot; (לטינית), &quot;Masora&quot; (אנגלית, גרמנית, ספרדית) או &quot;Masorah&quot; או &quot;Massorah&quot; (אנגלית), Massore (צרפתית), וכו'.}} הבאות לציין מערכת מפורטת ומורכבת השומרת על אופן כתיבתם וקריאתם של ספרי המקרא. העוסקים במלאכה זו נקראים &quot;בַּעֲלֵי הַמָּסוֹרָה&quot;.

===מסורת הסופרים ומסורת הקוראים===

&quot;נוסח המסורה&quot; המופיע בכתבי־היד של המקרא מימי הביניים, וכמו כן בדפוסים המאוחרים יותר, הוא בעצם שילוב של שתי מסורות ביחד: &quot;מסורת הסופרים&quot; ו&quot;מסורת הקוראים&quot;.
*'''&quot;מָסֹרֶת הַסּוֹפְרִים&quot;''' היא נוסח האותיות שהיו הסופרים מעבירים מכלי אל כלי, כלומר שהם העתיקו אותו מתוך ספרים קיימים אל הספרים החדשים שכתבו בעצמם: ספרי תורה, ומגילות של ספרי הנביאים והכתובים.
*'''&quot;מָסֹרֶת הַקּוֹרְאִים&quot;''' היא נוסח הקריאה בקול, ובמיוחד בשביל הקריאה בציבור, שכוללת בתוכה את ההגיה המדויקת כל מילה ואת החלוקה התחבירית של כל פסוק; ההגיה והתחביר באו לידי ביטוי מוזיקלי בקריאה זו. מסורת זו של הקריאה נמסרה בעל־פה מדור לדור, וכאמור אף [[#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|הרגילו את ילדי ישראל בקריאה זו מגיל קטן]]. כתבי הקודש מכונים '''&quot;מִקְרָא&quot;''' דווקא בזכות מסורת הקוראים והקריאה בציבור בעל־פה.

בתקופת הגאונים התחילו חכמי המקרא בכמה מקומות לפתח ולגבש שיטות שונות, כדי להציג גם את &quot;מסורת הקוראים&quot; על ידי סימנים כתובים בנוסף לאותיות. תהליך זה הגיע לשיא של פיתוח ודיוק במערכת הניקוד והטעמים של חכמי המסורה בטבריה לפני למעלה מאלף שנה (עד המאה ה-10 למניינם), ויצירתם זו התקבלה בתפוצות ישראל לאחר מכן בכמעט כל ארצות פזוריהם. מלאכתם של חכמי המסורה הטברנים להלביש את מסורת הקוראים על מסורת הסופרים הייתה מלאכת מחשבת, כי היה בה שילוב עדין וזהיר של שתי המסורות ביחד בתוך כתב־יד אחד. הרב מרדכי ברויאר תיאר את השילוב הזה באופן מדויק ובהיר:{{הערה|&quot;מסורת הכתיב ומסורת הקריאה&quot;, '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32; הטקסט המצוטט הוא מתחילת המאמר (עמ' 25-26) וההדגשות הן משלנו.}}

:'''נוסח המקרא הגיע אלינו באמצעות שתי מסורות: מסורת הסופרים ומסורת הקוראים.''' מסורות אלה נמסרו תחילה כשתי מסורות '''עצמאיות''', שלא היה ביניהן קשר ישיר. '''מסורת הסופרים''' הכירה רק את הנוסח הכתוב בספר; אך הואיל והאותיות של הנוסח הזה לא היו מנוקדות, לא היו צריכים לדעת כיצד הן נקראות ומצטרפות לתיבות. ואילו '''הקוראים''' הכירו רק את המילים האמורות בפה; אך הואיל והם לא משכו בשבט סופר, לא היו צריכים לדעת כיצד הן נכתבות בספר.

:'''אחר כך באו חכמי המסורה וביקשו לקבוע סופית את נוסח הסופרים ואת גרסת הקוראים.''' קביעה זו נעשתה באמצעות '''מניין'''. הם ספרו את המילים, כדי שלא יהיה אפשר להוסיף עליהן או לגרוע מהן, ועל שם המניין הזה הם נקראו אנשי המסורה. '''אך לצורך המניין הזה לא יכלו להיעזר במסורת הסופרים.''' שהרי הסופרים הכירו רק את עצם צירופי האותיות, אך לא היו צריכים לדעת כיצד הן נקראות כמילים, ואין כל אפשרות למנות צירופי אותיות שניקודן איננו ידוע. כך, לדוגמה, אי־אפשר וגם אין טעם למנות את עשרות המקומות שכתוב בהם &quot;יחיה&quot;; ואפשר רק למנות את שבעת המקומות שקוראים בהם יְחַיֶּה. '''משום כך היה על אנשי המסורה לפנות תחילה אל מסורת הקוראים ולספור את המילים השגורות על פיהם. ורק אחרי שקבעו סופית את מניין המילים, יכלו לפנות אל מסורת הסופרים וללמוד ממנה כיצד המילים האלה כתובות בספר: בכתיב מלא או חסר, בא' או בה'.''' ולפעמים ראו שהמילים שהם קיבלו ממסורת הקוראים לא התאימו כלל לאותיות שהם ראו במסורת הסופרים; ובמקרים אלה קבעו שיש כאן הבדל בין קרי ובין כתיב, וכתבו בספר את מה שנמסר במסורת הסופרים ורשמו בגיליון את מה שנמסר במסורת הקוראים.

:'''נמצא, שהיחס שבין מסורת הסופרים ובין מסורת הקוראים הוא בדיוק הפוך מזה שהיינו יכולים לצפות לו.''' שהרי הכול יודעים שכתיבת האותיות קודמת לניקודן; ולפיכך היינו יכולים לצפות שגם אנשי המסורה יפעלו בדרך זו: תחילה יעתיקו ממסורת הסופרים את האותיות הכתובות בספר; ואחר כך ילמדו ממסורת הקוראים להגות בפה את שכתוב בספר. אך מהסיבה שכבר נתבארה לעיל הסדר היה הפוך: '''תחילה למדו ממסורת הקוראים את המילים היוצאות מהפה; ואחר כך למדו ממסורת הסופרים כיצד הופכים את המילים שנאמרו בפה לאותיות הכתובות בספר.'''

:'''משום כך אנחנו מוצאים שנקודת המוצא של המסורה היא תמיד המילה ההגויה, ולא {{ב|התיבה|המילה}} הכתובה'''. בשום מקום אין המסורה מונה את התיבות הכתובות בספר על פי מסורת הסופרים, אלא רק את המילים האמורות בפה על פי מסורת הקוראים. וגם במקום שהמסורה דנה בכתיב, אין היא קובעת את האותיות של התיבה הכתובה, אלא היא קובעת את האותיות שהסופרים מבטאים בה את המילה ההגויה. כך, לדוגמה, כאשר המסורה באה לקבוע את הכתיב המלא שב[[ירמיהו ב/טעמים#ב כ|ירמיהו ב 20]]: &quot;אעבוד כת', אֶעֱבוֹר קרי&quot;, אין היא מוסרת שזהו המקום היחיד, שבו תיבת אֶעֱבוֹד באה בכתיב מלא, אלא היא מוסרת, שזהו אחד מתוך שלושת המקמות שבהם המילה ההגויה אֶעֱבוֹר באה בכתיב מלא. וכעין זה אנחנו מוצאים בכל אותן רשימות מסורה הדנות בהבדל שבין כתיב לקרי כגון ההבדל שבין כתיב &quot;ויאמר&quot; ובין קרי וָאֹמַר. נקודת המוצא של הרשימות האלה איננה הכתיב, אלא הקרי. אין הן מונות את המקומות שכתוב בהם &quot;ויאמר&quot;, ואף על פי כן הקוראים הוגים וָאֹמַר, אלא היפוכו של דבר: הן מונות את המקומות שקוראים בהם וָאֹמַר, ואף על פי כן הסופרים כותבים &quot;ויאמר&quot;.{{הערה|ברויאר ציין כאן: &quot;הוכחתי דבר זה במבוא לספרי, '''המסורה הגדולה לתורה מידי שמואל בן יעקב בכתב יד ל{{כתב עילי|מ}}''', ניו יורק תשנ&quot;ב, עמ' 19.&quot; אחרי דברי המבוא המצוטט כאן על אופן פעולתם הכללי של אנשי המסורה, דן הרב ברויאר בשאר המאמר בדוגמה חריגה מעניינת היוצאת מן הכלל.}}

לסיכום: מסורת הסופרים ומסורת הקוראים משולבות בשילוב זהיר ועדין בתוך מלאכתם של חכמי המסורה. כל אחת מהן תלויה בשנייה, שהרי אי אפשר לנקד בלי אותיות כתובות, ואי אפשר לקבוע את נוסח האותיות בלי לדעת את אופן קריאתן. חכמי המסורה קשרו את מסורת הסופרים ומסורת הקוראים, שהיו עצמאיות במקורן, בקשר בל יינתק.

===למי מיועדת חכמת המסורה?===

לימוד יסודי ומעמיק של חכמת המסורה אינו מיועד לכל אדם. עיקר חשיבותה של המסורה הינה בשביל מי שכותב ומגיה ספרי תורה ומגילות וכתבי־יד, או למי שמוציא את ספרי המקרא לאור במהדורה חדשה. אדם שעוסק במלאכות הללו זקוק לבסיס סמכותי עבור הכרעותיו בקביעת הנוסח, כי אסור לו להכריע באופן שרירותי. רק בזכות קפדנותם של העוסקים בחכמת המסורה הגיעו לידינו ספרים שאפשר לסמוך עליהם, כדי לקרוא בהם וללמוד מהם מתוך ביטחון.

אמנם אדם שאינו כותב ואינו מגיה ואינו מוציא לאור, והוא רק קורא ולומד מתוך ספרים שכבר הכינו אחרים עבורו – איננו זקוק בהרבה לחכמת המסורה, ואין לו צורך להשקיע בה יותר מדי מאמצים בהבנתה. ובכל זאת ראוי שתהיינה לו הבנות בסיסיות גם בתחום הזה. וכך כתב רבי אברהם אבן עזרא על העיסוק בחכמת המסורה:{{הערה|רבי אברהם אבן עזרא, '''יסוד מורא''', מתוקן ע&quot;פ [https://archive.org/details/yesod-mora-ibn-ezra-constantinople-1530-images/page/n5/mode/2up?view=theater דפוס קושטנטינה ר&quot;ץ (1530)], תחילת השער הראשון (ההדגשה אינה במקור).}}

:יש ממשכילי ישראל שכל חכמתם לדעת דברי המסורת, וסימניהם הנכבדים ורמזיהם היקרים, וכל סתום ופתוח, וקרי וכתיב, וחסר ויתר, ואותיות גדולות וקטנות ותלויות ונקודות עליהם, ומספר הפסוקים והתיבות והאותיות בכל ספר וספר. '''והאמת כי יש שכר לפעולות בעלי המסורת, שהם כשומרי חומות העיר, כי בעבורם עמדה תורת השם וספרי הקודש על מתכונתם בלי תוספת ומגרעת. וטוב הוא למשכיל שיבין קצת דבריהם.'''

:אבל ישים לבו גם להתבונן טעמי [=פירושי] הספרים, כי התיבות כגויות והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל יגיעוֹ שווא ועמל ורוח. והוא נמשל למי שיש בידו ספר רפואות, והוא מיגע עצמו לספור כמה דפין בספר, וכמה טורים בכל דף ודף, וכמה אותיות בכל טור, ומזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. והנה חכם המסורת שלא למד חכמה אחרת דומה לגמל נושא משי: והוא לא יועיל למשי, גם המשי לא יועילנו.

נכונים דברי הביקורת של ראב&quot;ע: מי שעוסק בספר רפואה כדי &quot;לספור כמה דפין בספר, וכמה טורים בכל דף ודף, וכמה אותיות בכל טור&quot; – ברור שלא יוכל לרפאות שום דבר. אך העבודה הזאת יכולה לעזור בהחלט למי שמלאכתו '''בהעתקת ספרי רפואה'''. ויש גם שכר לפעולתו זו, כי מתוכה יהיו ספרי רפואה מדויקים עבור הרופאים.

בנוסף לכך, כאן מתייחס ראב&quot;ע אך ורק לפועלם של בעלי המסורה בתחום של [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|'''מסורת הסופרים''']] בלבד.{{הערה|בדומה לכך כתב אבן עזרא ב[https://archive.org/details/mikraot-gedolot-vienna-1859-full-images/page/n8/mode/1up?view=theater הקדמתו לתורה (&quot;הדרך החמישית&quot;)]: &quot;ולא אזכיר טעמי אנשי המסורת, למה זאת מלאה ולמה זאת נחסרת, כי כל טעמיהם כדרך הדרש הם. כי הכתוב פעם יכתוב המילה מלאה מבוארה, ופעם יחסר אות נעלם לאחוז דרך קצרה. ואחר שידרשו טעם למלאים ולחסרים, יורנו איך יוכלו לכתוב הספרים. ומשה כתב בלא וא&quot;ו '''ד' ימלך''' {{מקור|שמות טו יח}}, ומעתיק משלי כתב בוא&quot;ו '''תחת עבד כי ימלוך''' {{מקור|משלי ל כב}}, ושנים רבות בין שניהם, רק לתינוקות טעמיהם טובים הם.&quot; בדברי אבן עזרא יש הסבר היסטורי של שינוי בהרגלי הכתיבה במשך הדורות (מכתיב חסר לכתיב מלא), אמנם אין בשינוי זה שום משמעות לפי הפשט. &quot;אנשי המסורת&quot; פועלים לפי אבן עזרא &quot;כדרך הדרש&quot; (דרך שמזכירה אולי את סוג הפירושים המוכר לנו היום בפירוש &quot;[https://archive.org/details/commentary-on-the-torah-by-jacob-ben-asher-masoretic-and-numerological-appetizer_202402/page/n1/mode/2up בעל הטורים]&quot; על התורה). אמנם בעלי המסורה הטברנים לא התמקדו ב'''פירושן''' של תופעות הכתיב במקרא אלא '''בקביעתן'''. והם התמקדו בנוסף גם בדרכי '''הקריאה''' וההגייה, דבר שאבן עזרא אינו מייחס להם כלל.}} אבל יש חשיבות רבה שהאדם יכיר את חכמתם של בעלי המסורה בפרטי הניקוד והטעמים, כדי שיוכל להעריך נכון גם את פועלם בתחום של [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|'''מסורת הקוראים''']], ובעקבות זה יוכל לקרוא בפיו באופן מדויק ועקבי. ועוד: על בסיס מלאכתם של בעלי המסורה בתחום של הניקוד והטעמים בנו המדקדקים את כללי הלשון, אשר חשיבותם רבה ומכרעת להבנת המקרא. פירושו של ראב&quot;ע, שהיה בעצמו מדקדק גדול, הוא דוגמה לכך. אך עצם הקריאה קודמת לדקדוק, והקריאה שלנו מבוססת לגמרי על מלאכתם של בעלי המסורה.

לסיכום: חשוב שהלומד &quot;יבין קצת דבריהם&quot; כדי להעריך את פועלם של בעלי המסורה, וכדי לקרוא כראוי במקרא. בנוסף, חשוב שהקורא יבין את המקורות והשיטות שעליהם מבוסס הנוסח בספר שהוא קורא בו. ואכן, מטרה אחת חשובה של '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|פרקי המבוא]]''' למהדורה זו של המקרא, היא להנגיש לקורא את הידיעות הבסיסיות והשימושיות ביותר בתחום המסורה, כדי שיבין מתוכן את טיב המהדורה שהוא קורא בה.

==יצירת מופת ואוצר יקר: מהו &quot;כֶּתֶר&quot;?==

===כתר: שתי מסורות בכתב־יד אחד===

השילוב העדין והמורכב [[#בין סופרים לקוראים: מהי &quot;מָסוֹרָה&quot;?|בין מסורת הסופרים ומסורת הקוראים]], הבא לידי ביטוי במפעלם של בעלי המסורה, הביא במרוצת הזמן ליצירתם של [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מבחר כתבי־יד ספרדים|כתבי־יד רבים]], ולאחריהם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מקרא, מסורה, תרגום, תפסיר, ומפרשי יסוד: אבני דרך בהדפסתם|דפוסים לאין ספור]], שבהם שמרו היטב על שתי המסורות ביחד.

כתבי־היד של בעלי המסורה לא היו מגילות (&quot;ספרים&quot; בפי חז&quot;ל), אלא כתבי־היד כרוכים ([[:W:קודקס|&quot;קוֹדֵקְס&quot;]] בלטינית או מֻצְחַפ בערבית).{{הערה|אין מקבילה בעברית קלאסית למונח הלטיני cōdex או למונח הערבי [[:WIKT:EN:مصحف|مصحف]] (مُصْحَف או مَصْحَف / ''muṣḥaf'' או ''maṣḥaf''), ששימשו אצל נוכרים כדי לתאר ספר כרוך. רק בימי הביניים החלה המילה [[:WIKT:מצחף|מִצְחָף]] (שנגזרה מן הערבית) לשמש בעברית וערבית־יהודית. עצם הזרוּת של המונח מצביע על כך שהשימוש בקודקסים מגיע מחוץ למסורת ישראל. דווקא הקודקס הלא־מסורתי היה המדיום הטוב ביותר לכתיבת מסורות שבעל־פה, שכן עצם האיסור לכתוב דברים שבעל־פה היה גדול יותר אילו היו נכתבים במגילות בדומה לספרי התנ&quot;ך.}} בכלל, הפורמט החומרי המועדף בימי הביניים לצורך הורדת כלל המסורות שבעל־פה אל הכתב היה הקודקס. הדבר היה נכון לא רק לגבי ספרי המקרא, אלא גם לגבי מסורות שהיו עד כתיבתם לגמרי בעל־פה, כגון [[#מִשְׁנָה וְתַלְמוּד|משנה ותלמוד]]. הקודקס עלה על המגילה מבחינה טכנולוגית: דפים נקשרו יחד בצד אחד, והטקסט נכתב ביעילות על שני צדי כל דף (בדומה לספר מודרני). ניתן היה לדפדף בקודקס ולהגיע לעמוד המבוקש מיד (בניגוד למגילה שצריך לגלגל אותה). אבל עבור התנ&quot;ך, לקודקס היה יתרון נוסף בכך שהוא היה פורמט לא־הלכתי, כלומר, הוא לא היה כפוף לכללי המסורת הקדומה של הסופרים. הדבר אִפשר ליוצרי כתבי־היד המקראיים להוסיף את הסימנים המייצגים את המסורת בעל־פה של [[#תורה שבכתב או שבעל־פה: מהו &quot;מִקְרָא&quot;?|מִקְרָא]], דהיינו הניקוד והטעמים, וגם להוסיף הערות ואפילו קישוטים ואיורים. כל אלה היו אסורים במגילות.

'''כֶּתֶר:''' כתב־יד כרוך כזה שהכיל תנ&quot;ך שלם, או חלק משמעותי ממנו (תורה, נביאים או כתובים), נקרא בעברית &quot;כתר&quot; (או [[:W:תאג'|תאג']] בערבית־יהודית). כתר היה מלאכת מחשבת ויצירת מופת. הוא הכיל בתוכו את השילוב המורכב בין מסורת הסופרים (נוסח הכתיב) ומסורת הקוראים (ניקוד וטעמים), את הערות המסורה ורשימות המסורה ולעתים חיבורים נוספים (בדרך כלל על נושאים כגון מסורה, דקדוק או מצוות), ואפילו קישוטים ואיורים מרהיבים. כתר שימש הן את הסופרים בקהילה (כדי לקבוע מהו הכתיב הנכון בספר תורה או מגילה) והן את הקוראים (כדי לקבוע את אופן הקריאה הנכונה). כתר מדויק ומפואר היה יכול להיות האוצר היקר ביותר של איש אמיד או של קהילה שלמה.

===שלושה סוגים של מהדורות מקרא===

אמנם השילוב המורכב בין מסורת הסופרים למסורת הקוראים, הבא לידי ביטוי בכתבי־היד של המסורה, לא היטיב לגמרי עם הסופר ולא עם הקורא. כי מצד אחד הסופר אינו זקוק כלל לסימני הניקוד והטעמים, ואף לא לאותיות ה&quot;קרי&quot; שבשוליים, ותוספות אלו אף עלולות להסיח את דעתו במלאכתו. והמצד השני הקורא אינו זקוק להערות המסורה (שרובן הגדול באות כדי לשמור על נוסח האותיות כגון בכתיב מלא וחסר). ועוד: במקומות שיש בהם &quot;קרי וכתיב&quot;, הקורא מוצא את הניקוד משולב בתוך אותיות שלא מתאימות לו, והוא מוכרח לחפש את האותיות המתאימות לניקוד בשוליים (בלתי מנוקדות), והדבר יכול להכביד עליו או לבלבל אותו. בגלל זה אנחנו מוצאים שבמרוצת הדורות היו כתבי־יד ומהדורות מקרא מכמה סוגים, המיועדים לאופנים שונים של שימוש.

מאז תקופתם של בעלי המסורה, היו '''שלושה''' סוגים עיקריים של כתבי־יד ומהדורות מקרא:
#'''&quot;כֶּתֶר&quot;, מקראות גדולות:''' המקום המכובד שמור לכתב־יד או דפוס של המקרא הבא להביא את השילוב המיוחד שעשו חכמי המסורה הטברנים בין מסורת הסופרים למסורת הקוראים, ולהציג את השילוב הזה במלואו ובאופן מדויק. יצירה כזו חייבת על פי טבעהּ ומטרתהּ להכיל את הערות המסורה במלואן, ולהציג את כל הטקסט באופן הכי קרוב שאפשר לשיטתם של בעלי המסורה. ברוב המהדורות החשובות של '''מקראות גדולות''' (מקרא מלא עם תרגום ארמי ופירוש), מאז [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n3/mode/2up הדפוס השני] (ונציה רפ&quot;ה-רפ&quot;ו [1524-1526]) ועד ימינו ([https://www.mgketer.org/ מקראות גדולות הכתר]), אכן נהגו להביא את נוסח המסורה ביחד עם האפרט השלם השומר עליו, דהיינו את הערות המסורה הקטנה והמסורה הגדולה, וגם את הרשימות הטכניות של המסורה בסופי הספרים והכרכים.
#'''תיקון סופרים:''' יש עותק המיועד ל[[:W:סופר סת&quot;ם|סופרי סת&quot;ם]], כדי להעתיק ישירות ממנו בזמן שהוא כותב ספר תורה, או אחד מספרי הנביאים והכתובים בצורת מגילה על קלף. עותק כזה נקרא &quot;תיקון סופרים&quot;. לעתים קרובות הוא מכיל רק את נוסח האותיות (ה&quot;כתיב&quot;), בלי הניקוד והטעמים, כגון ב[https://archive.org/details/ezrat-hasofer-amsterdam-1769-full-images/page/n25/mode/2up '''עזרת הסופר'''] (אמסטרדם תקכ&quot;ט [1769]). נוסח האותיות מופיע ב&quot;תיקון סופרים&quot; יעיל בעיצוב מיוחד, בחלוקה מחושבת לשורות ולטורים, כדי להקל על הסופר לעשות את מלאכתו באופן מיטבי.
#'''&quot;תיקון קוראים&quot;, ספר לימוד, &quot;מקראות קטנות&quot;:''' רוב כתבי־היד והמהדורות המודפסות של המקרא בניקוד ובטעמים אינם מיועדים ליחידי סגולה העוסקים ברזי המסורה ונוסח המקרא (בשבילם כבר קיים הסוג הראשון), והם גם אינם מיועדים לסופר הסת&quot;ם המקצועי כדי שיעתיק מהם את ספריו (שהרי בשבילו יש &quot;תיקון סופרים&quot;). לעומת שני הסוגים הראשונים, הסוג השלישי מיועד לכל מי שקורא ולומד תנ&quot;ך וזקוק לניקוד וטעמים, ובמיוחד למי שמתכונן לקרוא בציבור בקולו. מדובר על חומשים (לעתים עם הפטרות ו/או חמש מגילות) עבור הקריאה בציבור בבית הכנסת, על ספרים מהתנ&quot;ך בליווי תרגומים ו/או פירושים כדי להקל על לימודם, ועל כתבי־יד ומהדורות של התנ&quot;ך השלם בלי פירושים (שנקראו &quot;מקראות קטנות&quot; או Biblia Hebraica בלועזית). בדורות האחרונים הרבו להדפיס כלי עזר מיוחד לקורא בתורה בציבור, דהיינו '''[[תיקון קוראים|&quot;תיקון קוראים&quot;]]''' שבו מציגים את הפסוקים המנוקדים במקביל לעמוד בלתי-מנוקד הדומה ספר תורה. בכל ספרי הלימוד האלה הקפידו להציג את מסורת הסופרים ואת מסורת הקוראים ביחד ובדיוק רב, כולל במקומות שיש בהם &quot;קרי וכתיב&quot;. אבל את הערות המסורה ורשימותיה הכילו רק במידה שהקורא והלומד זקוק להם, דהיינו מעט אם בכלל.

===&quot;תיקון קוראים&quot; במובן הרחב===

כאמור, הכותרת &quot;תיקון קוראים&quot; מציינת בימינו מהדורה מיוחדת של התורה (או לפעמים של הפטרות או מגילות), המיועדת למי שמתכונן לקרוא בציבור בבית הכנסת. אבל יותר נכון לומר שכמעט כל המהדורות של התנ&quot;ך השלם או של ספרים אחדים ממנו, שיצאו לאור בעידן הדפוס או שנכתבו לפני כן בעידן כתבי־היד, ביחד עם פירושים ותרגומים או בלעדיהם, ויש בהן ניקוד וטעמים – מטרת כולן למסור את מסורת ההגייה כדי לאפשר קריאה נכונה בקול. כלומר: כולם כאחד ראויים להיקרא בצדק &quot;תיקון קוראים&quot; לפי הגדרתנו.

מהדורתנו היא אם כן &quot;תיקון קוראים&quot; במובן הרחב הזה. היא מיועדת בראש ובראשונה לקורא וללומד. על כן לא תופענה בה הערות מסורה, שהרי היא לא באה כדי לתעד את מלוא יצירתם של בעלי המסורה, אלא רק למסור את '''התוצאה המדויקת''' של שיטתם בשביל מי שניגש למקרא. מהדורה זו תעוצב, אם כן, בדרך נוחה בשביל הקורא והלומד, תוך התייחסות לניקוד ולטעמי המקרא. '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק הבא של המבוא למהדורה]]''' נסביר באופן יסודי ומלא את שיטת העיצוב במהדורתנו לטובת הקורא והלומד בעניינים שאין להם קשר לקביעת הנוסח. הפרקים הבאים אחריו ידונו בעצם קביעת הנוסח.

==כתר ארם צובה כבסיס לנוסח המסורה במהדורתנו==

מפעלם של בעלי המסורה הגיע לשיאו בכתב־יד אחד, כתר מפואר של תנ&quot;ך שלם, שהוא מעשה ידיו של חכם המסורה [[:W:אהרן בן אשר|אהרן בן־משה בן־אשר]]. בן־אשר הביא את הכתר הגדול שלו לרמות של דיוק ועקביות, בהירות ונאמנות למסורה, שלא היו באף אחד מכתבי־היד האחרים שנכתבו במשך הדורות. הכתר הזה נשמר במשך מאות שנים על־ידי קהילת [[:W:חלב (עיר)|ארם צובה]] שבסוריה עד שהועלה לירושלים לאחר קום המדינה, ועל כן מכנים אותו [[:W:כתר ארם צובא|&quot;כתר ארם צובה&quot;]].

ייחודו של כתר ארם צובה, ומידת ההתאמה שלו להיות בסיס למהדורת מקרא, דורשים הוכחה. ואף הדרך הנכונה לקבוע את פרטי הנוסח במהדורת מקרא המיוסדת על הכתר דורשת שיקול דעת. נקודת המוצא למהדורתנו נמצאת בכתביהם של שני חוקרי המסורה הגדולים בדור הקודם, דהיינו פרופ' ישראל ייבין ז&quot;ל והרב מרדכי ברויאר ז&quot;ל. כל אחד מהם כתב ספר מופת שבו הוכיח את ייחודו ואת חשיבותו של כתר ארם צובה בתחום מסויים, ושניהם העמיקו לנו את הבנתנו לגבי פועלם של חכמי המסורה.

'''אין מטרה במהדורתנו לחדש בתחום של נוסח המסורה, אלא לקחת את מסקנות המחקר ופירותיו, ולהכין על פיהם מהדורה מדויקת לפי כתר ארם צובה וכתבי־היד הקרובים לו, המתאימה לצורכי קריאה ולימוד.'''

===פרופ' ישראל ייבין על נוסח הניקוד והטעמים בכתר===

פרופ' ישראל ייבין בחן ביסודיוּת את מערכות הניקוד הטעמים בכתר (כולל התייחסות רחבה לתחום של הגעיות) בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' (ירושלים: מאגנס, תשכ&quot;ט).{{הערה|ספר זה אזל מן השוק, והוא כבר לא נמצא כלל בקטלוג של בית ההוצאה ע&quot;ש מאגנס (ונראה מכך שאין להם כוונה להדפיסו שוב). חבל שאי-אפשר לקנות עותק של ספר כה חשוב, ואין למצוא אותו כלל מחוץ לספריות הגדולות.}} בספרו זה עלה ייבין על השיטתיוּת המובהקת שבמערכות הניקוד והטעמים בכתר ועל הדיוק הנפלא שבהן, שיטתיוּת ודיוק ייחודיים שעולים לאין שיעור על כל כתב־יד או דפוס אחר.{{הערה|השיטתיוּת והדיוק בכתר באים לידי ביטוי בכל מרכיביו, אמנם במיוחד בתחום של טעמי אמ&quot;ת. ראו על כך בדברי הפתיחה של משה גושן־גוטשטיין (&quot;עִם הספר&quot;), עמ' ח: &quot;מי שמלאכתו בחקר כתבי־היד של &quot;הנוסח המקובל&quot; של המקרא יודע, כי על אף טענות מוגזמות שהועלו בדור הקודם, הרי ההבדלים בדרכי ההטעמה בין כתבי־היד הסטנדרטיים־מאוחרים יחסית – שעליהם מבוססת מהדורת המקראות הגדולות של ונציה – ובין המסורת הטברנית המיוצגת בכתבי־היד העתיקים המצויים כיום בידינו, אינם כל כך גדולים. אדרבה, לבד משיטת המתגים – והוא עיקר גדול – הנוסח הסטנדרטי הוא נציג טוב למדי של הנוסח הטברני הקדום יותר. מתוך הכרה זו אף יתבארו אותם ניסוחים בספרות המקצועית של העשור האחרון הנראים מקילים כאילו בחומרת האבדה של חלקים מכתר ארם־צובה, באשר כתב־יד לנינגרד עשוי לשמש כביכול תחליף. כמובן, הכל יתאבלו על גודל האבדה והכל יודו כי כ&quot;י לנינגרד רק תוֹאַם תיאום משני לשיטת ר' אהרן בן אשר. אולם תיאום זה מוצלח ומדוייק, ולכן יכול אותו כתב־יד לשמש תחליף סביר וחסרונו של הכתר כמעט שלא יורגש. בא מחקרו של ייבין ומלמד, כי מה שנכון בערך – על דרך הכללה גסה – לגבי כ&quot;א הספרים, אינו נכון כלל לגבי ספרי אמ&quot;ת. מעמדו היחיד במינו של כתר ארם־צובה מואר מתוך פרק זה באור חדש, והעולה בתיאורו של ייבין הוא הוכחה כבדת משקל ביותר לעניין מעמדו של הכתר בכלל. על דרך פישוט: מה שאנו מגלים בדרך הטעמת הכתר לגבי ספרי אמ&quot;ת מסייע לנו להבין, איך נולדו שינויים בכתבי־יד אחרים ובחיבורים משניים. הכתר הוא היסוד שעל פיו יובן מה שאירע במקורות אחרים – ולא להיפך.&quot;}} כלומר: ייבין עמד על ייחודיות הכתר לא רק מתוך הכתר עצמו, אלא גם מתוך השוואתו אל האיפיונים של כתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לו, ואף אל כתבי־היד והדפוסים שבאו לאחריהם במשך מאות בשנים. השוואה זו של ייבין חשובה בראש ובראשונה כי היא מאירה לנו את שיטת הניקוד ואת הטעמים במקרא (הן בכתר והן במקורות האחרים) ומעמיקה את הבנתנו בה.

השוואתו שופכת אור גדול גם על עצם חשיבותו של כתר ארם צובה: עבודתו של בן אשר כמסרן בכתב־היד הזה לא הייתה רק להוסיף את מערכות הניקוד והטעמים והערות המסורה ע&quot;פ ידיעותיו הנפלאות ובקיאותו הרבה, אלא גם לקרוא את כתב־היד פעם אחר פעם במשך כל ימי חייו, ובכל פעם לתקן את הפרטים הקטנים שעדיין היו זקוקים לתיקון, עד שמפעל חייו זה הפך להיות במשך השנים כתב־יד מופת, טופס המקרא הכי שלם מכל הבחינות שנכתב אי-פעם. ניתוחו המפורט של ייבין לתוצר הסופי של תהליך זה, והשוואתו אל כתבי־יד אחרים ואל דפוסים חשובים של המקרא, מראה בבירור מדוע יצירתו זאת של אהרן בן אשר נחשב לגולת הכותרת בתחום המסורה מכל הזמנים בכלל, ובתחום הניקוד והטעמים בפרט: &quot;לפי שהגיהוֹ בן אשר, ודקדק בו שנים, והגיהוֹ פעמים רבות...&quot; {{מקור|רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|רמב&quot;ם הלכות ספר תורה פ&quot;ח}}.{{הערה|אין שחר לטענה הנפוצה שהרמב&quot;ם התכוון במשפט הזה רק לדיוקו של הכתר בתחום חלוקת הפרשות הפתוחות והסתומות (הנושא שעליו כתב באותו פרק). שהרי בדיקתן הקפדנית והמקצועית של כל הפרשות במקרא היא לא עבודה גדולה, אלא סה&quot;כ מטלה של כמה ימים ספורים לכל היותר. ולכן לא ייתכן שעל בדיקתן ודיוקן של הפרשות כתב הרמב&quot;ם: &quot;ודקדק בו שנים, והגיהוֹ פעמים רבות&quot;. אלא ברור שהתכוון הרמב&quot;ם קודם כל לנוסח האותיות, שהרי נוסח האותיות שבכתר הוא הבסיס ל&quot;כתיב&quot; הנכון בהלכות תפילין לפי הרמב&quot;ם, ונראה אם כן שגם בספר התורה שכתב הרמב&quot;ם הסתמך על נוסח האותיות שבכתר (ובעקבותיו הלכו יהודי תימן). חידושו של ייבין הוא אם כן שלא רק לגבי האותיות, אלא גם במערכות הניקוד והטעמים ניתן להוכיח שיש בכתר יצירת מופת בדיוקו, פרי של שנים רבות של הגהה ע&quot;י חכם מסורה מובהק שאין דומה לו באף כתב־יד אחר. ואם כן סביר להניח שדברי הרמב&quot;ם מתכוונים גם לתחום הזה.}}

השוואה זו איפשרה לייבין גם לקטלג כתבי־יד אחרים לפי האיפיונים שלהם ביחס לכתר, ולהראות כיצד ניתן להעזר בהם בזהירות ובשיטתיוּת כדי לשחזר את הניקוד והטעמים בחלקים החסרים בכתר. למעשה קבע ייבין שכתי&quot;ל הוא המקור האמין והחשוב ביותר לשחזור הניקוד והטעמים (אבל לא לקביעת האותיות והגעיות) בחלקיו החסרים של הכתר.

===הרב מרדכי ברויאר על נוסח האותיות בכתר===

אפשר לומר שמה שעשה ייבין בשביל ניקודו וטעמיו של הכתר, עשה הרב מרדכי ברויאר לנוסח האותיות שבו (נוסח ה&quot;כתיב&quot;) ולמערכת המסורה השומרת בעיקר על אותו נוסח. ברויאר בחן ביסודיוּת את נוסח האותיות שבכתר מול כתבי־היד הטברנים הקרובים לו בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל&quot;ז).{{הערה|גם הספר היקר והחשוב הזה, כמו ספרו של ייבין, כבר אזל מן השוק, ומבית ההוצאה מסרו שאין להם כוונה להדפיסו שוב. חבל שהוא לא יהיה נגיש לציבור החוקרים והלומדים.}}

בספר זה הוכיח ברויאר דבר שלא היה מקובל עד אז במחקר, דהיינו ש&quot;נוסח המסורה&quot; היה אידיאל ידוע ומדוייק של נוסח אחד ויחיד לכל האותיות שבמקרא, והוא היה אידיאל משותף לכל כתבי־היד הטברנים. אמנם כל כתב־יד התרחק במידה מסויימת מאידיאל זה בגלל טעויות אנוש, אבל כולם שאפו להגיע אל אותו נוסח (המשתקף במכלול הערות המסורה הטברניות). בכל כתב־יד מסויים נשארו טעויות שנעלמו מעיני מי שביצע בו הגהה, אבל ניתן לתקן אותן על פי הנוסח במקומות המקבילים ברוב כתבי־היד הקרובים, שבהם לא תופענה אותן טעויות (אלא אחרות).

ועוד גילה ברויאר ממצא מרתק נוסף: יש כתב־יד אחד ויחיד שהוא כה מושלם עד שהוא זהה לגמרי לנוסח המסורה המשתקף בהערות המסורה ובנוסח רוב כתבי־היד הטברנים כמעט במאה אחוזים. כתב־יד מיוחד זה הוא כתר ארם צובה; וכאשר הגיע צילומו של הכתר לידיו של ברויאר, הוא נוכח לדעת שנוסח האותיות שבו זהה ל&quot;נוסח המסורה&quot; התיאורטית, אותו כבר בנה ע&quot;פ הערות המסורה ורוב כתבי־היד הטברנים.

כך הוכיח ברויאר שדיוקו של הכתר כה גדול עד שהוא כמעט מעבר ליכולת אנוש. בנוסף לכך, מעבר להוכחת ייחודו של הכתר מתוך דיוקו בחלקיו הקיימים, שיטתו המוכחת היא לא פחות יעילה בשביל שחזור נוסח האותיות בחלקיו החסרים.

לגבי התורה, שהוא החלק העיקרי החסר בכתר, הראה ברויאר שנוסח האותיות בתורה ע&quot;פ המסורה זהה לגמרי לנוסח ספרי התורה התימנים, ששמרו במדוייק על נוסח הכתר ושיטת המסורה. ספרי התורה בספרד ובאשכנז אף הם מדוייקים להפליא (חוץ מכ-9 אותיות בכל התורה כולה), הודות לנסיונות הרבים שנעשו במשך הדורות לברר את נוסח המסורה ע&quot;י חכמים כגון הרמ&quot;ה ובעל ה&quot;מנחת שי&quot;. לחכמים אלה לא הייתה הזדמנות לבדוק את ממצאיהם באופן ישיר מול ספרו המקורי של בן אשר, והם היו רחוקים מאוד ממקורו של נוסח המסורה הטברנית. לכן הם מהווים עדות מובהקת עד כמה ששיטת המסורה אחידה במהותה.

===מסקנות===

בדור האחרון הצליח המחקר לחדד את ידיעותינו עוד יותר לגבי האותיות, הניקוד והטעמים של כתר ארם צובה בחלקיו הקיימים והחסרים, ויש גם מקומות שניתן לסייג במידה צנועה את מסקנותיהם של ייבין וברויאר. אבל עיקר חידושיהם בתחום המסורה התקבלו,{{הערה|לגבי החידוש העקרוני של הרב ברויאר, ראו על כך ב[http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/7-2008/Ofer.pdf מאמרו של יוסף עופר], &quot;הכרעת נוסח המקרא על פי המסורה: שיטתו של הרב ברויאר ומקורותיה&quot;, JSIJ (כתב-עת אלקטרוני למדעי היהדות) 7 (2008), עמ' 150: &quot;דומה שמסקנתו העקרונית של ברויאר התקבלה אצל חוקרי המסורה החשובים בלא ערעור&quot; (ובהערות שם).}} ומאפשרים לנו כבר במשך דור שלם להוציא לאור מהדורות מדוייקות של המקרא על פי המסורה, לפי כתר ארם צובה וכתבי־היד הקרובים לו.

ניתן אף להוסיף ולומר שגם אם יימָצאו חלקי הכתר החסרים (והלוואי שיתגלו ויצאו לאור עולם!), הם כבר לא ישנו בהרבה את ידיעותינו על נוסח המסורה, וגם לא את הנוסח שמופיע במהדורות המקרא המבוססות על הכתר. יש רק פרטים קטנים במקומות מסויימים מאוד שעוד דורשים אימות מול כתב־היד הכי מושלם, יצירת המופת של גדול חכמי המסורה הטברנים.

==מהדורתנו==

===המהדורות האחרות של המקרא ברשת האינטרנט===

מהדורה זו של המקרא היא הראשונה בעולם המשקפת את נוסח המסורה באופן מדויק ומתועד, וגם מוענקת לציבור ברישיון חופשי. למרות שעד היום היו מספר מהדורות של המקרא ברשת האינטרנט, אף אחד מהם לא השיג את שתי המטרות הללו ביחד:
*'''[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm מהדורת &quot;מכון ממרא&quot;]''' היא נוסח יפה ומדויק ע&quot;פ המסורה, אבל המהדירים אינם מאפשרים שימוש חופשי בה לכל מטרה. לדוגמה: אסור להעתיק את מהדורתם באתר אחר כדי לתקן בה טעויות, או לעצב את הטקסט באופן אחר, או להוסיף עליה פירוש או תרגום. והם גם לא נימקו באופן ברור את שיטת הגהתם: באתר כתוב שהנוסח &quot;לפי הכתר וכתבי היד הקרובים לו&quot; (בלי פרטים נוספים). בהורדת התנ&quot;ך מאתרם יש גם קובץ טקסט בשם &quot;readme&quot; שבו כתוב באנגלית שהתנ&quot;ך הוא &quot;לפי שיטת הרב מרדכי ברויאר&quot; (&quot;using the method of the Rav Mordechai Breuer&quot;), אבל גם בו אין פרטים לגבי השיטה המדוייקת. מבדיקת מאות מקומות עולה שהטקסט במכון ממרא זהה כמעט לגמרי לזה של הרב ברויאר מלבד מקומות בודדים (שבחלקם ייתכן שנפלה טעות ואין הבדל עקרוני בשיטה), וחוץ מעניינים שבשיטת העריכה, כגון: במהדורת מכון ממרא לא מנקדים את החולם בשם הוי&quot;ה, ולא מנקדים את הכתיב ב&quot;קרי וכתיב&quot;. הם גם משתמשים בסימן אחד עבור כל הגעיות (מתגים), ולא בשני סימנים שונים כפי שעשה הרב ברויאר (כדי להבחין בין געיות שמקורם בכתב היד העיקרי לבין געיות שהוסיף על פי שיטתו).  מהדורת מכון ממרא מופיעה גם ב&quot;מאגר ספרות הקודש&quot; שמופיע באתרים של [http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0.htm &quot;סנונית&quot;] ושל [http://kodesh.mikranet.org.il/i/tr/t0101.htm &quot;מקראנט&quot;] (התוכן והעיצוב זהים לגמרי בשתי הכתובות), שכנראה הגיעו להסכם מיוחד עם בעלי זכויות היוצרים. חשוב להדגיש ש&quot;מכון ממרא&quot; היה האתר הראשון ברשת האינטרנט (מאז שנת 1998) שהגיש לציבור מהדורה דיגיטלית משובחת של המקרא לשימוש פרטי בחינם, ועל זה הם ראויים לשבח והכרת הטוב.
*'''[http://tanach.us/ODTFiles/ מהדורת וסטמינסטר]''' (עכשיו [https://hcanat.us/Tanach.xml כאן]) מהווה הקלדה מדויקת לכתב־יד לנינגרד (כתי&quot;ל), וגם פרויקט המתנהל ברמה מקצועית גבוהה. היא אמנם ניתנת לשימוש חופשי (מאז שנת 2003): המגיהים אף הכריזו באדיבותם שהיא תהיה בנחלת הכלל (public domain), ולכן הפכה להיות הבסיס לנוסח המקרא באתרים רבים, וביניהם: [https://www.sefaria.org.il/texts/Tanakh אתר ספריא], [https://hb.openscriptures.org/ פרויקט OSHB], ועוד. גם באתר ויקיטקסט השתמשנו בנוסח זה בלבד במשך שנים, והוא עדיין מהווה הבסיס למהדורות ה&quot;כתיב&quot; והניקוד&quot;. אבל כתי&quot;ל בעצמו אינו נקי מטעויות, הן בכתיב המלא והחסר (שאף סותר את הערות המסורה שבאותו כתב־יד במאות מקומות) והן בניקוד ובטעמים. בכתיב של אותיות התורה לבד יש כ-180 מילים בהקלדת וסטמינסטר שהם כתובים נגד נוסח המסורה וספרי התורה. גם בניקוד ובטעמים יש מאות רבות של מקומות חריגים בהקלדת וסטמינסטר שמקורם בכתי&quot;ל. ועוד יש בו מאות הערות על תופעות מקומיות בכתי&quot;ל; הערות אלו מסיחים את דעתו של הקורא ומפריעים לו בקריאתו. בסופו של דבר מהדורת וסטמינסטר אינה מיועדת ליהודי שמעוניין לקרוא וללמוד תנ&quot;ך, אלא למי שרוצה מידע מדוייק על כתי&quot;ל.

'''התוצאה בגלל ההבדל ברשיונות ברורה:''' המהדורה ה'''פחות''' מתאימה לנוסח המסורה, וה'''פחות''' מתאימה בשביל יהודים שרוצים לקרוא וללמוד תנ&quot;ך – דווקא הוא הנוסח שמעתיקים בדרך כלל באתרים שונים באינטרנט ומפתחים אותה בכל מיני כיוונים. ואילו המהדורה ה'''יותר''' מדויקת על פי המסורה ו'''יותר''' מתאימה לקורא וללומד היהודי – נמצאת במעט אתרים, כי כל מי שלא קיבל אישור מיוחד מבעלי זכויות היוצרים אינו יכול לפתח את המהדורה היפה הזו בכיוונים שנראים לו.

'''מהדורתנו באה אם כן לאפשר שימוש חופשי לציבור כולו במהדורה מדויקת של המקרא על פי המסורה.'''

===הרישיון לשימוש חופשי===

מהדורה זו מוענקת לציבור ברישיון חופשי ('''[https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0/legalcode CC-BY-SA 4.0]'''). פירוש הדבר לא רק שמותר להשתמש בה בחינם ובלי לבקש רשות, אלא שמותר להעתיק אותה ואף ליצור ממנה יצירות נגזרות באתרים אחרים. ניתן לבצע בה תיקונים ושיפורים, ומותר לשלב בה פירושים ותרגומים, ובעצם לעשות בה כל שימוש אפשרי, בכפוף לשני תנאים בלבד:
*'''ייחוס:''' כל המעתיק את מהדורתנו במקום אחר, או המשתמש בה ביצירה נגזרת, חייב לציין את מקור היצירה כאן בוויקיטקסט.
*'''שיתוף זהה:''' כל המעתיק את מהדורתנו במקום אחר, או המשתמש בה ביצירה נגזרת, חייב לאפשר לאחרים להשתמש בה, וביצירה הנגזרת המבוססת עליה, על ידי ציון מפורש של הרישיון החופשי.

להסבר בעברית של הרישיון החופשי '''[[:W:ויקיפדיה:ויקיפדיה:רישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 4.0 בינלאומי|ראו כאן]]'''.

עצם הרשות לא רק להעתיק את נוסח המקרא במהדורתנו, אלא אף לבנות על הנוסח הזה כבסיס למהדורות מתוקנות או יצירות נגזרות – היא חשובה ביותר. כי אין בעולם מהדורה מושלמת של המקרא, וגם לא יכולה להיות, כי אין שיטת עריכה אחת מושלמת להגהה ועיצוב המקובלת לגמרי על כל אחד ואחד. לכן רצוי שכל אדם יוכל לפתח את הבסיס הניתן כאן לפי דעותיו, רצונותיו וצרכיו.

עוד מטרה נוספת וחשובה של הרישיון החופשי במהדורתנו: לשחרר לא רק את '''נוסח''' המקרא עצמו, אלא גם את ה'''תיעוד''' לנוסח המקרא ברישיון חופשי. מטרה זו חשובה משתי סיבות:
*התיעוד השקוף ברישיון חופשי בשיטת ויקי מאפשר לכל אחד לתרום תיקונים ושיפורים לאותו תיעוד באופן שקוף לגמרי, וכך מאפשר לתיעוד עצמו להשתפר עם הזמן.
*שחרורו של התיעוד הכרחי גם כדי לאפשר '''יצירות נגזרות''' למהדורת המקרא המוגשת כאן, כלומר למהדורות נוספות ע&quot;פ שיטות הגהה ועריכה שונות במקצת. אם ירצה מישהו להוציא מהדורה מעוצבת באופן שונה (לדוגמה להציג &quot;קרי וכתיב&quot; בצורה אחרת), או לפי שיטת הגהה אחרת (לדוגמה מהדורה שבה &quot;מרכא בתיבת תביר&quot; מוחלפת בגעיה פשוטה כמו שמופיע בחלק מכתבי־היד וברוב המהדורות עד ימינו), מהדורה נגזרת כזו תהיה בעלת ערך בגלל שגם היא תתבסס בכל פרטיה על תיעוד מלא כראוי.

אם כן הרישיון החופשי מתיר (ואף מעודד) פיתוח נוסף לכל החומר שנמצא כאן: מי שמעדיף הגהה ועריכה ע&quot;פ שיטה שונה במקצת או בהרבה, יכול בקלות לבצע את השינויים הנראים לו על בסיס המהדורה הזאת, בהתאם לתנאים הנוחים של הרישיון החופשי. לכן השיטה המוסברת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|פרקי המבוא]], והתיעוד הרצוף והעקבי בהערות נוסח המשולבות בגוף הטקסט עצמו, אינן חשובות רק כשלעצמן, אלא גם בגלל שהן יכולות לשמש בסיס מהימן, וגם נוח לשימוש, עבור פיתוחים ושינויים בעתיד על־ידי אנשים אחרים.

===תיעוד הנוסח===

בדור האחרון יצאו לאור שתי מהדורות חשובות של המקרא המבוססות על כתר ארם צובה ועל כתבי־היד הקרובים לו, והמתעדות את מקורות הנוסח ואת שיטת העבודה בהרחבה. הראשונה היא התנ&quot;ך של הרב ברויאר (במהדורותיו השונות), והשנייה היא &quot;מקראות גדולות הכתר&quot; בהוצאת אונ' בר-אילן ובפיקוחו פרופ' מנחם כהן. הראשון השקיע מאמצים גדולים לתעד את הנוסח בספריו וברשימותיו לגבי כל החלטה מקומית זעירה, והשני הקדיש לשיטת ההגהה הקדמה מדעית רחבה ומנומקת היטב. שיטותיהן של ברויאר וכהן קרובות מאוד, אבל הן אינן זהות לגמרי. ובשתיהן עצם התיעוד לנוסח '''נפרד''' מהטקסט הנדפס.{{הערה|יש עוד שתי מהדורות של המקרא המבוססות על כתר ארם צובה לפי הצהרתן, אבל אין בהן כל תיעוד או הסבר מפורט לגבי שיטת ההגהה: הראשונה היא כאמור [http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm המהדורה המקוונת] באתר &quot;מכון ממרא&quot; (&quot;לפי הכתר וכתבי היד הקרובים לו&quot;), והשנייה תנ&quot;ך &quot;סימנים&quot; מבית הוצאת פלדהיים (&quot;נבחר והותאם נוסח המקרא בזו המהדורה לכת&quot;י כתר ארם צובה&quot;). מהדורת מכון ממרא אינה מסבירה את פרטי שיטתה במקומות שהכתר חסר בהם (כמו רוב התורה) ורק מציינת שהנוסח בכלל הוא &quot;לפי שיטת הרב מרדכי ברויאר&quot;. ואילו במהדורת &quot;סימנים&quot; רק נאמר בקיצור שבמקומות החסרים הסתמכו על כתי&quot;ל. מהדורת &quot;סימנים&quot; הוא אגב תנ&quot;ך יפה להפליא, אבל הכרעותיו לגבי הנוסח נעשו מאחורי הקלעים.}}

במהדורתנו שילבנו את שתי הגישות לתיעוד הנוסח:
#'''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|ששת פרקי המבוא]] יש הסבר כללי לשיטת העריכה והעיצוב:''' כל המרכיבים בשיטת העריכה מנומקים במבוא לפרטי פרטים.
#'''בנוסף יש תיעוד מקומי מלא המשולב בתוך גוף הטקסט עצמו:''' הנתונים עבור כל הכרעה לגבי אות, ניקוד או טעם מובאים בצמוד למילה הנדונה בתוך &quot;הערת נוסח&quot;. הערות הנוסח אינם מופיעים ברצף הפסוקים, אך ניתן לראות ולקרוא אותן בכמה דרכים:
##בראש כל דף של פרק ב&quot;מקרא על פי המסורה&quot; בוויקיטקסט, אפשר ללחוץ על &quot;הצג הערות נוסח&quot;.{{הערה|אפשר גם ללחוץ על &quot;עריכה&quot; בכל דף של פרק כדי לראות את הבסיס המקודד של הטקסט, ובתוכו את הערות הנוסח.}}
##כל הערות הנוסח מוצגים באופן יעיל ושימושי באתר [https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ &quot;מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח&quot;].
##הערות הנוסח מופיעות בתור הערות שוליים בתוך רצף הפסוקים באתר &quot;על התורה&quot; (לדוגמה [https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Bereshit/1.1#m7e0n6 בראשית פרק א]).
יש הערת נוסח על כל מילה בכתב־היד שהוא הבסיס למהדורה, כלומר בכתר ארם צובה או בכתי&quot;ל, שיש מקום לדון בה מבחינת האותיות, הניקוד או הטעמים (ובמידת הצורך אף הגעיות). זוהי שיטה מקורית ש'''מצמידה את התיעוד אל הטקסט עצמו''', ממש בתוך המילה עצמה, אבל בו בזמן היא מאפשרת לקורא לקרוא את נוסח המקרא מבלי להתעכב כלל בתיעוד או להסיח את דעתו בהערות. שיטה זו גם מאפשרת בדיקות נוספות ותיעודן בכל עת בעתיד, כדי שהמהדורה תשתפר תמיד.

לעתים הוספנו תיקונים והערות מתוך כתבי־היד לתופעות שכל המקלידים והמהדירים שקדמו לנו לא העירו לגביהם כלל.{{הערה|חשוב להעיר שבדקנו מחדש '''מאות ואלפים''' של מקומות במקרא מתוך צילומי כתבי־היד, לפעמים בהגדלה גדולה, כדי להבחין בפרטים זעירים. וכל מי שיבוא בעתיד מוזמן לבדוק שוב את אותם הנתונים, כדי לשפר עוד יותר את התיעוד לנוסח. דבר שתרם הרבה כדי להקל על העבודה (ובעצם לאפשר את התחלתו של הפרויקט הזה), הוא העובדה שצילומי כתבי־היד העיקריים כבר הועלו עוד לפני שהתחלנו לוויקישיתוף: '''[[:commons:Category:Aleppo Codex|כתר ארם צובה כאן]]''' ו'''[[:commons:Category:Codex Leningradensis|כתב יד לנינגרד כאן]]'''.}}

שילובם של '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|מבוא כללי מפורט]]''' ביחד עם '''תיעוד מקומי קפדני המשולב בגוף הטקסט''' מאפשר לראשונה שקיפות גמורה לנוסח המקרא עד לפרטי פרטיו, והוא מהווה בסיס יציב וחזק לפיתוחים ושיפורים נוספים בעתיד.

===הבסיס להקלדה ולתיעוד===

'''א. כת&quot;י לנינגרד:''' הבסיס להקלדה בשביל חלקי המקרא החסרים בכתר ארם צובה הוא נוסח כתי&quot;ל, לפי ההקלדה המוגהת היטב שנמצאת באתר וסטמינסטר '''[http://tanach.us/ODTFiles/ כאן]'''.{{הערה|עבודת ההגהה בפועל נעשתה על בסיס קובצי ה-ODF משנת תשע&quot;א (גירסה 4.14) ועודכן לפי השינויים הרלוונטיים שהופיעו בסוף שנת תשע&quot;ב (גירסה 4.16) ובקיץ תשע&quot;ג (גירסה 4.18). לרשימת השינויים בין הגרסאות של הקלדת וסטמינסטר, ראו בתחתית [http://tanach.us/Tanach.xml#Supplements העמוד הזה]; וראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מידע טכני על הקלדת וסטמינסטר|כאן]]''' לעותק גיבוי המארגן את המידע על גרסאות 4.12, 4.14 ו-4.16 ואת השינויים ביניהן. רוב השינויים [http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml בין גירסה 4.10 ל-4.12] היו שינויים טכניים כדי להכניס את הסימן החדש ביוניקוד עבור חולם חסר באות וי&quot;ו עיצורית, ולכן רק גירסאות 4.12 ומעלה ראויים לשימוש מבחינת הקידוד. חלק גדול מ[http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml השינויים בין גירסה 4.12 ל-4.14] היו בהפיכת מרכא בתיבת תביר (כמו שמופיע ב-BHS שעל פיו הקלידו בהתחלה) לגעיה פשוטה. ראו על כך בייבין, שכבר בכתבי־היד הקדומים כגון כתי&quot;ל המרכא כבר הפכה לגעיה (שני הסימנים מאוד דומים), אבל בכתי&quot;א המרכא נמצאת בתיבת תביר באופן מובהק. לכן השינוי הזה מתאים למטרתה של הקלדת וסטמינסטר, שהיא להציג את נוסח כתי&quot;ל בכל פרטיו. אבל במהדורתנו נצטרך לבדוק את כל המקומות שבהם נעשה השינוי הזה.}} מכיוון שכתי&quot;ל הוא הבסיס לשחזור הכתר בחלקיו החסרים (כ-40% מהמקרא), היה צורך להתחיל בהקלדה המבוססת עליו דווקא.{{הערה|הקלדת וסטמינסטר מיועדת להיות זהה לחלוטין לכתי&quot;ל עד לפרטים מזעריים, ולכן אפילו טעויות סופר מובהקות נשארו כמות שהן בכתב־היד (ובעדכונים אף שינו את הטקסט לטובתן). אבל גם בהקלדת וסטמינסטר נמצאו לא-מעט טעויות מובהקות, ובנוסף יש מקומות רבים שבהם &quot;תיקנו&quot; את הטקסט בכתי&quot;ל בלי להעיר (המקור לחוסר הדיוק מול כתי&quot;ל הוא בדרך כלל ההקלדה הראשונית שנעשתה ע&quot;פ הנוסח המודפס של BHS והעתיקה אף את הטעויות שבו). כל השינויים שנעשו בתוך הבסיס של הקלדת וסטמינסטר בנוסח הכתיב, בניקוד ובטעמים, מבוצעים ומתועדים על פי השיטה המתוארת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה|פרקי המבוא למהדורה]]. שינויים אלה מתועדים מבחינה טכנית ע&quot;י השימוש ב[[תבנית:נוסח]], כך שההקלדה המקורית תישאר תמיד בדף העריכה (בתוך התבנית), ויהיה ניתן לזהות את המקומות שתוקנו ולבדוק אותם שוב. ליתר ביטחון נעשו כל השינויים ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] ע&quot;י הקלדה ידנית זהירה, ולא ע&quot;י החלפה אוטומטית. כאשר יֵצאו לאור גרסאות חדשות של הקלדת וסטמינסטר (מעבר לגירסה 4.18) נעבור על רשימת השינויים שנעשו בהן כדי לתקן את הדורש תיקון (לא כל השינויים שנעשים בו מתאימים למהדורה שלנו). יצויין שלא-מעט טעויות בהקלדת וסטמינסטר כבר תועדו כאן בוויקיטקסט, וייתכן שחלק מהם ייכנסו לגירסאות עתידיות של מהדורת וסטמינסטר עצמה.}}

'''ב. כתר ארם צובה:''' בספרים שכתר ארם צובה קיים בהם (דהיינו רוב ספרי הנביאים והכתובים או כ-60% מהמקרא) היה צורך להשתמש בהקלדה המבוססת עליו. אמנם בניגוד להקלדת כתי&quot;ל של וסטמינסטר, המוגשת לציבור ברישיון לשימוש חופשי, לא מצאנו הקלדה של הכתר ברישיון חופשי.

חשוב להדגיש שזכויות יוצרים אינן חלות על הקלדה נאמנה אך מיכנית לפי כתב־יד אחד. קביעה זו נכונה במיוחד לגבי כתר ארם צובה, שהוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי: מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בכתב־היד, יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) בכל הכתר שלגביהם צריך להעיר בכלל מבחינת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים; ורק בחלק מהמקומות האלה נדרש שיקול הדעת כדי להחליט מה הייתה כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג אותם במהדורה של המקרא.

לכן לקחנו בתור בסיס את ההקלדה היחידה שהייתה קיימת אז ברשת, דהיינו התנ&quot;ך של מכון ממרא, אבל אופן העבודה הייתה שונה: כי אם לגבי הקלדת וסטמינסטר היינו יכולים להעלות את הטקסט כולו כמות-שהוא, ואח&quot;כ לבצע בו את השינויים הדרושים לפי שיטתנו, לגבי הטקסט של מכון ממרא לא היינו יכולים לנהוג כך בגלל מגבלות של זכויות יוצרים. כי למרות שהתנ&quot;ך של מכון ממרא הוא ברובו המכריע הקלדה נאמנה של כתר ארם צובה (כלומר נציג מיכני של יצירה שהיא בנחלת הכלל), בכל זאת בוצעו בו גם שינויי סגנון ועריכה ע&quot;פ שיטתם, ואף נעשו בה הכרעות עצמאיות בקביעת הנוסח במקומות מסוימים.{{הערה|1=בהתכתבות במייל מול בעלי האתר מכון ממרא בתאריך 25.08.2004, הם ציינו (לגבי טקסט המשנה) שגם לדעתם ניתן להשתמש בטקסטים שלהם ע&quot;פ חוק בתור &quot;שירות הקלדה&quot; (typing service), כל עוד לא מעתיקים את התכונות המיוחדות של מהדורתם: &lt;div dir=&quot;LTR&quot;&gt;It seems to me that our particular versions of the texts on our site are both copyrightable and copyrighted as unique presentations of the texts (even the public domain &quot;Mona Lisa&quot; with a unique mustache can be copyrighted!), though none of the original texts in the old manuscripts is as such copyrightable, but public domain.&lt;br&gt;So I can see no legal basis for us forbidding your use of our Mishnah text as a first draft to save you the trouble of typing.  As long as you are reworking our texts to a form according to your standards of punctuation and spelling etc., we have no objection, but rather give you our blessing. There is not even any need of mentioning us or linking to us on your site as the typists of your first draft, though you do have our permission to have even deep linking into any part of our site as you see fit.&lt;/div&gt;יש לציין עוד שמלבד ענייני סגנון בולטים אך בלתי-משמעותיים (כגון השמטת ניקוד החולם בשם הוי&quot;ה והשמטת הניקוד בתוך ה&quot;כתיב&quot;), מהדורת מכון ממרא דומה להפליא למהדורתו הראשונה של הרב ברויאר (עד לפרטים הכי קטנים). הזהות בולטת במיוחד בסימון הגעיות, וגם בלא-מעט הכרעות מקומיות.}} לכן, כדי להשתמש בהקלדתם '''אך ורק''' בתור בסיס להקלדת נוסח הכתר (שהוא בנחלת הכלל), היה צורך לעבור עליו בכל פרק בקפדנות ובזהירות, ולעשות השוואה יסודית מחדש לכל הפרטים הקטנים מול צילום כתב־היד וגם מול המהדורות הנוספות שנעשו על פיו (מהדורות ברויאר ומקראות גדולות הכתר). בגלל האילוץ הזה נמשך התהליך של העלאת הטקסט כמעט שנתיים (תשע&quot;ב-תשע&quot;ג).{{הערה|בעקבות השוואה אוטומטית בין הטקסטים שנעשתה ע&quot;י מחשב, נגלו מעט טעויות במהדורת מכון ממרא (למרות שהיא מדויקת מאוד בדרך כלל). מתברר שכמעט כל הטעויות (המעטות) שנמצאו בה '''זהים להקלדת וסטמינסטר''', דבר שאולי מעיד על כך שבהתחלה גם הם ביססו את מהדורתם על הקלדה זו. לדוגמה: ב[[איוב ט/טעמים#ט י|איוב ט,י]] התיבה &quot;וְנִפְלָא֗וֹת&quot; כתובה ב[http://tanach.us/Tanach.xml?Job9:10-9:10 הקלדת וסטמינסטר] וב[https://mechon-mamre.org/c/ct/c2709.htm מכון ממרא] (נכון ליום ד' תמוז תשפ&quot;ב [03.07.2022]) בלי גרש מוקדם באות הראשונה. בהקלדת וסטמינסטר זה מובן, כי הקו של הטעם מעל האות חסר או מטושטש מאוד ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F399B.jpg צילום כתי&quot;ל]. אך הוא מתבקש לפי כללי הטעמים והוא קיים באופן ברור ב[https://www.mgketer.org/mikra/29/9/1/mg/106 צילום כתר ארם צובה] (וכן הוא במהדורות ברויאר ובמג&quot;ה).}} שינויים סגנוניים בבסיס ההקלדה נעשו בדרך כלל בלי תיעוד, אלא אם כן הייתה להם משמעות כלשהי מול כתב־היד או לגבי קביעת הנוסח.

===עיצוב המהדורה לנוחותם של הקוראים והלומדים===

מעבר ל'''קביעת''' הנוסח ותיעודו המלא, חייב כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו גם לגבי '''עיצובו של המקרא'''. כי אין בנמצא – וגם לא ייתכן שתהיה – מהדורה שמביאה את כל מרכיבי המקרא בדיוק כמו שהם מופיעים בכתב־יד אחד. גם כאשר עצם הנוסח ברור, עדיין חייב כל מהדיר להתאים את הנתונים במידה זו או אחרת לאפיוני מהדורתו ומטרותיה.

'''כוונת מהדורתנו להתאים את עיצוב המקרא כמה שיותר לצרכיו של הקורא בטעמי המקרא בימינו.''' ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|פרק השני של המבוא]]''' יש הסבר מלא ורחב על שיטת העיצוב. פרק זה דן בקשת רחב של נושאים יסודיים, כגון: משמעותו של &quot;קרי וכתיב&quot; ואופן תצוגתו במהדורתנו, הניקוד בשם הוי&quot;ה, עיצוב הניקוד והטעמים בהתאם לצורכי הקורא, תצוגת החלוקה לפרשות במסך המחשב, צורת השיר בכ&quot;א הספרים ובספרי אמ&quot;ת, סדר הספרים בתנ&quot;ך, ועוד רבים.

==ברוך המקום שמסר תורתו לשומרים==

===תעלומת הכתר האמתית===

בספרו '''תעלומת הכתר: המצוד אחר כתב היד החשוב ביותר של התנ&quot;ך''',{{הערה|הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר: אור עקיבא, 2012. להמשך הסיפור לאחר הופעת הספר ראו [http://www.tabletmag.com/jewish-arts-and-culture/books/176903/aleppo-codex כאן].}} עסק המחבר מתי פרידמן בשתי תעלומות: הראשונה &quot;היעלמותם של דפי הכתר&quot;, והשנייה &quot;איך בדיוק הגיע כתב היד לירושלים מן המערה המקודשת שבה נשמר בבית הכנסת בחלב?&quot;{{הערה|תעלומת הכתר, עמ' 14.}} את שתיהן חקר, ואח&quot;כ תיעד את מה שלמד בספרו המרתק. אמנם את התעלומה הראשונה לא הצליח לפתור, אבל לגבי השנייה הוא הצליח לספר את הסיפור באופן חדש ומעניין.

בספרו הדגיש פרידמן את המתח האידיאולוגי סביב שאלת הבעלות על הכתר, וגם העלה שאלות קשות לגבי האפשרות של רשלנות ואפילו שחיתות בטיפול בו, מאז הפרעות שהיו בקהילת ארם צובה ובבית הכנסת הגדול בשנת תש&quot;ח ועד אחרי הגעתו לירושלים. עדיין לא ברור אם הצדק עמו או שלא.{{הערה|1=בסרט '''[https://www.youtube.com/watch?v=MFyQrH7WWdA &quot;הכתר האבוד&quot;]''' (שודר בתאריך 05.02.2019 ב[https://thelostcrown.kan.org.il/#/ כאן 11]) המשיכו להדגיש את הקו של פרידמן, ואילו ב'''[https://www.youtube.com/watch?time_continue=242&amp;v=InY6Stk1v_k הרצאה זו]''' (09.07.2019) הציע פרופ' יוסף עומר פרספקטיבה אחרת.}} אבל עוד קודם לכן כבר היה ליקוי אחד חמור בשמירה על הכתר; פרידמן הצביע עליו כך:{{הערה|שם, עמ' 261.}}

:הכתר הובא לחלב במאה הארבע־עשרה. הוא הוחזק בחדר מבודד בבית הכנסת הגדול, וכל עוד היה שם היה בטוח. במרוצת השנים שבהן שמרו עליו יהודי חלב הוא הפך ממקור של מידע שמטרתו לשפר את האדם, כפי שהתכוונו יוצריו, לשריד קדוש בעל ערך בדומה לחלקי שיער או עצמות של קדושים הנשמרים בקתדרלה.

ליתר דיוק, התכוונו יוצריו שהכתר יהיה מקור של מידע שמטרתו לשמור על '''המקרא''', כאשר מטרתו של המקרא היא אכן לשפר את האדם. הם בוודאי לא התכוונו שיהפוך הכתר לסוג של קמֵיע. ולכן בהקדשה הארוכה שהייתה בסוף ספרי הכתובים בכתר (כאשר עוד היה בשלמותו), היה כתוב כך:{{הערה|מתוך ההקדשה הארוכה שהייתה בסוף ספרי הכתובים, כפי שמובאת במאמרו של יוסף עופר, &quot;כתר ארם צובה לאור רשימות קאסוטו&quot;, עמ' 288-289.}}

:ואם יחפוץ איש מכל זרע ישראל מבעלי [המקרא ומהרבנים]{{הערה|כך היה כתוב במקור, ועל מחיקתו כתבו: &quot;הבינה מהרבנים&quot; (קאסוטו).}} בכל ימות השנה לראות בו דברי יתר או חסר, או סתור או סדור, או סתום או פתוח, או טעם מהטעמים – הָאֵלּוּ יוציאוהו אליו להראות ולהשכיל ולהבין, לא לקרות ולדרוש, וישיבוהו למקומו וישמרוהו...

כאן מתוארת מטרתם הכפולה של יוצרי הכתר ובעליו בדורותיו הראשונים: שילוב עדין בין נגישות לשמירה. מי שרוצה &quot;להשכיל ולהבין&quot; ממנו על נוסח המקרא מוזמן, אמנם על העותק המיוחד להיות שמור, ולכן אין לאפשר סתם &quot;לקרות ולדרוש&quot; בו כמו שעושים מתוך שאר הספרים. ויש להוסיף ולציין שכך גם נהגו ראשי הקהילה בארם צובה במשך הדורות. רק מצער מאוד שבדורות האחרונים סירבו המנהיגים לתת רשות לצלם אותו במלואו כאשר עוד היה שלם. וחבל על דאבדין!

פרידמן קבע שהדבר המרתק ביותר בהיסטוריה של הכתר הוא היעלמותם של דפי הכתר, ו&quot;איך בדיוק הגיע כתב היד לירושלים&quot;, ומי הבעלים החוקיים שלו. אמנם ניתן בהחלט לחלוק על דעתו זו. בתחילת הסרט התיעודי '''הכתר האבוד''' יש ראיון קצרצר עם מיכאל מגן, מנהל המעבדה לשימור נייר במוזיאון ישראל, העובד בין השאר בשימורם של דפי הכתר הקיימים.{{הערה|1=ראו ב[https://www.youtube.com/watch?v=MFyQrH7WWdA יוטוב] בדקה ה-5:20-5:36 של הסרט.}} לגבי העיסוק בדפי הכתר הוא קובע:

:בכתר מתעסקים שני סוגים של אנשים. אלה שמתעסקים עם מה שיש, ואלה שמתעסקים במה שאין. אני שייך לאלו שמתעסקים במה שיש.

הסרט התיעודי וספרו של פרידמן מתעסקים בעיקר ב&quot;מה שאין&quot;, ואפילו לגבי &quot;מה שיש&quot; הם מתמקדים במאבק על הבעלות. הנושאים האלה חשובים מאוד, אבל הם לא בהכרח הדבר הכי חשוב: ייתכן כי ערכו העצום של הכתר וסיפורו הגדול נמצאים דווקא במה שקיים, שהוא האוצר הכי יקר בעולם עבור נוסח המקרא. על הנוסח הזה בכלל, ועל כתר ארם צובה בפרט, היו במשך הדורות שומרים רבים ונאמנים שפעלו באהבה ומתוך מסירות נפש. כל מטרתם של אותם שומרים הייתה למסור ולהפיץ את המקרא בנאמנות על פי המסורה, ויש לראות דווקא '''בהם''' את סיפורו החשוב והמרתק של הכתר. בהצלחתם הנפלאה לשמור על התורה הכתובה ([[#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|מסורת הסופרים]]) ועל המקרא שבעל פה ([[#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|מסורת הקוראים]]) במשך אַלְפַּיִם שנות גלות – בכך יש לראות את תעלומת הכתר האמתית.

===מוֹסרי התורה ושומרי הכתר===

בנספח &quot;על המהדורה&quot; שבתנ&quot;ך מהדורת חורב, הזכיר הרב ברויאר את רשימת הפרשות הפתוחות הסתומות בכתר ש&quot;נתגלה וניצל ברגע האחרון על־ידי זימון מקרים נדיר ומופלא&quot;. ובסוף הסיפור כתב: '''&quot;וברוך שמסר את עולמו לשומרים&quot;''' {{מקור|עבודה זרה מ ב|ע&quot;פ עבודה זרה מ' ע&quot;ב}}.{{הערה|תנ&quot;ך חורב, תשנ&quot;ח (עמ' 5 בנספחים בסוף הכרך). לסיפור עצמו ראו את מאמרו של יוסף עופר, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer04.pdf &quot;כתר ארם צובה והתנ&quot;ך של ר' שלמה שכנא ילין&quot;], בתוך: '''ספר היובל לרב מרדכי ברויאר: אסופת מאמרים במדעי היהדות''', כרך א (ירושלים: אדקמון, תשנ&quot;ב), עמ' 296.}} אמנם היו עוד הרבה מאוד שומרים במשך הדורות שטרחו לשמור ולתעד ולהפיץ בעם ישראל את נוסח המקרא על פי המסורה, וראוי להזכירם כדי להכיר בטובתם וללמוד ממסירותם.

'''רשימת השומרים:'''
#'''הקוראים:''' בראש ובראשונה יש להזכיר את היהודים הרבים עלומי השם במשך כל הדורות, שקראו בתורה ובנביאים ובכתובים על פי מסורת הגייה מדויקת ובנעימת הטעמים. את המקרא קראו בציבור בבית הכנסת, או שלימדו את קריאת הפסוקים לבניהם ולתלמידיהם, או שקראו במקרא לבדם. בזכותם נשמרה היטב '''[[#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|מסורת הקוראים]]''' במשך אלפי שנים. עד תקופתם של בעלי המסורה, מסרו הקוראים את כלל מרכיבי ההגייה (מלבד האותיות עצמן), כולל ענייני תחביר ומוזיקה, במסורת שבעל פה מדור לדור. ומאז תקופתם של בעלי המסורה ועד ימינו מוסרים הקוראים, בעצם הגייתם שבעל פה, פירוש חי של סימני הניקוד והטעמים.
#'''הסופרים:''' ביחד עם הקוראים חובה להזכיר את היהודים עלומי השם במשך כל הדורות, שהעתיקו בנאמנות את ספרי התורה ואת המגילות של ספרי הנביאים והכתובים, והקפידו שיהיה בידי הקוראים ספר מוגה היטב. מספרם של הסופרים היה קטן ממספרם של הקוראים בספריהם. לא תמיד היו בידי הסופרים כלים כדי להחליט על הנוסח המדויק באופן עקבי ומתוך סמכות, אמנם בכל זאת השתדלו לבחור בכתיב הנכון עד כמה שידם הייתה מגעת. בזכותם נשמרה היטב '''[[#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|מסורת הסופרים]]''' במשך אלפי שנים.
#'''בעלי המסורה:''' חכמי המקרא בארץ ישראל ובגולת בבל, ובמיוחד במרכז התורה החשוב בעיר טבריה,{{הערה|[[:W:טבריה|טבריה]] הייתה מקום ישיבתם של רבים מגדולי חכמי המשנה, מקום חיבורו של התלמוד הירושלמי, מקום מושבו האחרון של הסנהדרין, ומקום מושבם של הישיבה והגאון בארץ ישראל לעתים תכופות. היא המשיכה להיות עיר יהודית חשובה ביותר ומקום תורה מרכזי במשך אלף שנה מאז תקופת התנאים ועד תקופת מסעי הצלב. חכמי ארץ ישראל הצטיינו במקרא ובמדרשו, ובמשנה ובתלמודה, באגדה ובפיוט, ובמסירת הלכה למעשה במסורת חיה משורשיה. עיקר עיסוקם ויצירתם היו באותם תחומים, וארץ ישראל זכתה על ידם להישאר המקום החשוב של חכמת המקרא. לעומתם הצטיינו חכמי בבל בניתוח חריף של מושגי ההלכה, ובזה היה עיקר יצירתם.}} שעמלו במשך דורות רבים (עד לפני כאלף שנה) על קביעת נוסח האותיות במקרא, ועל פיתוח מקביל של שיטות משוכללות ומדויקות כדי להציג את מסורת ההגייה והשירה של המקרא בתוך מערכת של סימנים כתובים (הניקוד והטעמים).
#'''חכם המקרא אהרן בן־אשר:''' הוא אשר הביא את שיטת בעלי המסורה הטברנים לשיא של פיתוח, על ידי יצירתו והגהתו של כתב־יד מיוחד שלא היה כדוגמתו במשך כל הדורות בעקביותו ובדיוקו ובבהירותו, ואשר הפך בצדק וביושר להיות הנציג המובהק של נוסח המסורה (&quot;כתר ארם צובה&quot;).
#'''חכם המקרא שמואל בן יעקב:''' הסופר והנקדן-המסרן של כת&quot;י לנינגרד, ומי שביצע הגהה יסודית בניקוד ובטעמים בתוך הכתר שכתב בעצמו (כתי&quot;ל) לפי [https://archive.org/details/Leningrad_Codex_Color_Images/page/n956/mode/1up &quot;הספרים המוגהים המבואר' אשר עשה המלמד אהרן בן משה בן אשר נוחו בגן עדן; והוא מוגה באר היטב.&quot;] שמואל בן יעקב עשה את עבודתו נאמנה, ובזכותו יש לנו העתק מצוין לשיטת הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה מראשיתו ועד סופו. על פיו ניתן (בזהירות) לשחזר את כל מערכת הניקוד והטעמים בחלקים החסרים בכתר באופן כמעט מושלם.
#'''מעתיקי המקרא ומסורתו:''' הסופרים והמסרנים והנקדנים במשך מאות שנים בארץ ובתפוצות ישראל, מאז עידן בעלי המסורה ועד עידן הדפוס, שפעלו כמיטב יכולתם כדי לבצע בכתבי־יד יצירות מדויקות (ולעתים אף מפוארות) של המקרא על פי המסורה בצורת מִצְחָפִים ([[#יצירת מופת ואוצר יקר: מהו &quot;כֶּתֶר&quot;?|קודקסים]]). כתב־יד מפואר ומדויק מהסוג הזה זכה בצדק לכינוי &quot;כתר&quot;, והוא היה דבר יקר ערך ומקור של כבוד עבור הקהילה שהחזיקה בו. לאחר מכן, בעידן הדפוס, יש להזכיר את המהדירים שהוציאו לאור מהדורות של המקרא (או של חלק מספריו) בניקוד ובטעמים ולעתים מלווים בהערות מסורה.
#'''חכמי המסורה המאוחרים:''' חכמים אלה שבגולה הצליחו בפועלם לשמור על נוסח המסורה למרות שלא הייתה להם נגישות ישירה לספרו של בן־אשר. במיוחד יש לציין את עבודתם בחיבוריהם &quot;מסורת סייג לתורה&quot; (ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), &quot;אור תורה&quot; (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו&quot;מנחת שי&quot; (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). עבודתם בשדה המסורה קבעה את הנוסח בספרי התורה ברוב עם ישראל וגם תיקנו את מהדורות הדפוס.
#'''בודקי הכתר:''' תלמידי החכמים והסופרים והחוקרים במשך אלף השנים האחרונות בערך – ובראשם הרמב&quot;ם שהיטיב להכיר בחשיבות עבודתו של אהרן בן־אשר – אשר דאגו לתעד ולפרסם פרטי מידע מנוסח המקרא שבכתר וממערכת המסורה שבו, ולפעמים אף הצליחו להעתיק או לצלם חלקים ממנו.
#'''קהילות ישראל בתימן:''' השפעתו של הרמב&quot;ם על קהילות תימן הייתה מכרעת. הן קיבלו על עצמן לא רק את פסיקתו בדרך כלל, אלא אף את נוסח המקרא מתוך &quot;הספר הידוע במצרים&quot; שעליו סמך הרמב&quot;ם ומתוכו פסק בהלכות סת&quot;ם. נוסח האותיות בספרי התורה התימנים תואם את מה שהיה כתוב בכתר ארם צובה. ולגבי הניקוד והטעמים, המירו סופרי תימן את הניקוד העליון הבבלי בתנ&quot;ך לטובת הניקוד והטעמים הטברנים לפי הספר שעליו סמך הרמב&quot;ם. בזכותן של קהילות תימן הגיעו לידינו העתקים נאמנים ומדויקים של כלל חיבורי הרמב&quot;ם ושל ספר התנ&quot;ך שעליו סמך,{{הערה|לדוגמה: כתר של כתובים בכתב־יד תימני שהוא ההעתק ישיר או כמעט ישיר של כתר ארם צובה. כתב־יד זה מהווה עדות חשובה לספרים בסוף כתובים החסרים בכתר. ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כאן]] לפרטים נוספים.}} ואף של ספרי יסוד אחרים (ובמיוחד כאלה שנכתבו בערבית-יהודית). בנוסף יש להזכיר שקהילות תימן הן העדה היחידה ששמרה על מסורת הגייה חיה לארמית הבבלית של התרגומים הנקראים בבית הכנסת (מקרא ותרגום בקריאת התורה ובהפטרות).
#'''קהילת ארם צובה לדורותיה:''' קהילה זו שמרה בנאמנות ובמסירות במשך מאות שנים על הכתר (וגם על עוד ספרים חשובים מספרייתו האישית של הרמב&quot;ם שהובאו לעיר על ידי צאצאיו).
#'''מצילי הכתר:''' יש אנשים שהשקיעו מאמצים רבים ואף סיכנו את חייהם, כדי לשמור על הכתר בדור של תקומת מדינת ישראל, ולהביאו בסופו של דבר אל ירושלים.
#'''חוקרי הכתר:''' חוקרים תלמידי חכמים בישראל שהוכיחו בעמלם את ייחודו של הכתר ואת זהות מחברו.
#'''מוציאי הכתר לאור עולם בדפוס:''' חוקרים תלמידי חכמים בישראל שהוציאו את נוסח הכתר לאור עולם בדפוס לראשונה (מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר, &quot;מקראות גדולות הכתר&quot; בעריכתו של פרופ' מנחם כהן, ומפעל המקרא של האוניברסיטה העברית).
#'''מנגישי הכתר באינטרנט:''' אנשי [http://www.mechon-mamre.org/ &quot;מכון ממרא&quot;] פעלו ועמלו כדי להנגיש את נוסח המקרא לפי הכתר לכל באי עולם [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm במהדורה הדיגיטלית הראשונה באינטרנט]. בזכותם כבר היה ברשת, מאז שנת תשנ&quot;ח, נוסח מדויק על פי המסורה שהיה נגיש לכל באי עולם. קדמו להם העורכים של [https://tanach.us/ מהדורת וסטמינסטר] (עכשיו [https://hcanat.us/Tanach.xml כאן]), שהציעו באדיבותם הקלדה דיגיטלית איכותית בניקוד ובטעמים של כתי&quot;ל, ושחררו אותה ב[https://hcanat.us/License.html נחלת הכלל]; בכך הם אפשרו לאנשי מכון ממרא ולאחרים לפתח יצירות נגזרות על בסיס הקלדתם.
#'''הסופרים בימינו:''' [[:W:סופר סת&quot;ם|סופרי סת&quot;ם]] בימינו ממשיכים לכתוב ספרי תורה ומגילות בכתב־ידם על גבי קלף לפי ההלכה, ומתוך ספריהם קוראים בבתי הכנסת שבארץ ובגולה.
#'''הקוראים בימינו:''' יהודים בארץ ובגולה מרבים לעסוק ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מסורת הסופרים ומסורת הקוראים|מסורת הקוראים]]''' בימינו, לומדים ומלמדים אותה ומפארים אותה, ומתעדים אותה על ידי הקלטה, בהגייתן ובמנגינתן של כל העדות בעם ישראל. תודה מיוחדת מגיעה לאלה שמנגישים את יצירותיהם לכל באי עולם ברישיון לשימוש חופשי, כדי לשמור עליהן &quot;[[ביאור:למה כדאי להעלות מאמרים לאתר|ברשות שהיא שלהם]]&quot; {{מקור|בבא קמא נ ב|ע&quot;פ ב&quot;ק נ' ע&quot;ב}}.

'''ברוך המקום שמסר את תורתו לכל השומרים האלה.'''

מוסרי התורה במשך הדורות, בשמירתם על עצם הכתיבה והקריאה וההגייה בשפת עבר, שמרו לא רק עליה אלא גם שמרו על ישראל כעם לפני אלוהיו. מסורת הקריאה החיה בניקוד ובטעמים, השגורה בפיהם של יהודים במקומות גלותם, שמרה על לשון העם ואפשרה את העברתה מדור לדור. מציאות זו קידמה ואפשרה בסופו של דבר את תחייתה של לשון העברית ואת תקומת ישראל בארצו.

נוסח המקרא על פי המסורה – המשלב את מסורת הקוראים ואת מסורת הסופרים המתועדות בו – הוא אוצר יקר של עם ישראל. בדורות שאין בהם מקדש, ומקום קודש הקודשים נשלט ע&quot;י זרים, וארון הברית והעדוּת שהייתה בו נעלמו לפני כל כך הרבה זמן עד שקשה לנו לדמיין את נוכחותם, הפך נוסח המקרא – הספרים הנכתבים והנדפסים על פיו, והנקראים על פיו בהגייה מדויקת ובנעימה – לקודש הקודשים של עם ישראל: הוא נמצא ממש בתוך ארונות הקודש והיכלות בתי הכנסת בכל תפוצות ישראל ובארץ, והוא היסוד של לימוד התורה בכל קהילות ישראל. ראוי אם כן שנוסח המסורה יהפוך לנכס נגיש השייך לכולנו: &quot;בפיך ובלבבך לעשותו&quot;.

==קישורים חיצוניים==

*[https://hakirah.org/Vol36Kadish.pdf &quot;מקרא כתורה שבעל־פה, תורה שבכתב ותורה דיגיטלית&quot;] (מאמר באנגלית על מהדורת &quot;מקרא על פי המסורה&quot; ומשמעותהּ); הופיע ב[https://hakirah.org/Volume%2036.htm '''חקירה''' 36 (חורף תשפ&quot;ה)], עמ' 39-77.

==הערות==
&lt;references/&gt;

[[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 1]]</text>
      <sha1>9ydkbhh1cqxvcgegbnamptg84qsnjak</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא ותרגום ורש&quot;י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>383552</id>
    <revision>
      <id>3095779</id>
      <parentid>2991814</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:45:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <origin>3095779</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="7534" sha1="3di9iuev88b3s10qqvblkdgmbzgt15x" xml:space="preserve">{| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=5 bgcolor=&quot;yellow&quot; align=center|'''{{ג|מִקְרָא, תַּרְגּוּם וְרַשִׁ&quot;י}}'''
|- align=center 
!width=20%|ספר בראשית
!width=20%|ספר שמות
!width=20%|ספר ויקרא
!width=20%|ספר במדבר
!width=20%|ספר דברים
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת בראשית|בְּרֵאשִׁית]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת שמות|שְׁמוֹת]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת ויקרא|וַיִּקְרָא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת במדבר|בְּמִדְבַּר]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת דברים|דְּבָרִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת נח|נֹֽחַ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת וארא|וָאֵרָא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת צו|צַו]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת נשא|נָשֹׂא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ואתחנן|וָאֶתְחַנַּן]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת לך לך|לֶךְ־לְךָ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת בא|בֹּא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת שמיני|שְׁמִינִי]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת בהעלותך|בְּהַעֲלֹתְךָ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת עקב|עֵֽקֶב]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וירא|וַיֵּרָא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת בשלח|בְּשַׁלַּח]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת תזריע|תַּזְרִֽיעַ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת שלח|שְׁלַח]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ראה|רְאֵה]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת חיי שרה|חַיֵּי שָׂרָה]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת יתרו|יִתְרוֹ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת מצורע|מְצֹרָע]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת קורח|קֹֽרַח]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת שופטים|שֹׁפְטִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת תולדות|תּוֹלְדֹת]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת משפטים|מִשְׁפָּטִים]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת אחרי מות|אַחֲרֵי מוֹת]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת חוקת|חֻקַּת]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת כי תצא|כִּי־תֵצֵא]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויצא|וַיֵּצֵא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת תרומה|תְּרוּמָה]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת קדושים|קְדֹשִׁים]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת בלק|בָּלָק]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת כי תבוא|כִּי־תָבוֹא]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וישלח|וַיִּשְׁלַח]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת תצוה|תְּצַוֶּה]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת אמור|אֱמֹר]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת פינחס|פִּינְחָס]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ניצבים|נִצָּבִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וישב|וַיֵּֽשֶׁב]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת כי תשא|כִּי תִשָּׂא]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת בהר|בְּהַר]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת מטות|מַטּוֹת]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת וילך|וַיֵּֽלֶךְ]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת מקץ|מִקֵּץ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת ויקהל|וַיַּקְהֵל]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת בחוקותי|בְּחֻקֹּתַי]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת מסעי|מַסְעֵי]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת האזינו|הַאֲזִֽינוּ]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויגש|וַיִּגַּשׁ]]
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת פקודי|פְּקוּדֵי]]
|colspan=2|
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת וזאת הברכה|וְזֹאת הַבְּרָכָה]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ותרגום ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויחי|וַיְחִי]]
|colspan=4|
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה]]
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[תרגום אונקלוס|תַּרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס לַתּוֹרָה]] · [[מקרא ותרגום|מִקְרָא וְתַרְגּוּם]] · [[שניים מקרא ואחד תרגום|שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם]]'''
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[רש&quot;י מנוקד על המקרא|רַשִׁ&quot;י מְנֻקָּד עַל הַמִּקְרָא]] · [[מקרא ותרגום ורש&quot;י|מִקְרָא, תַּרְגּוּם וְרַשִׁ&quot;י]] ·[[מקרא ורש&quot;י|מִקְרָא וְרַשִׁ&quot;י]] · [[מקרא מבואר|מִקְרָא מְבוֹאָר]]'''
|}

{{ש}}{{חיפוש|בסיס=מקרא ותרגום ורש&quot;י|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בתורה ותרגום אונקלוס ורש&quot;י}}

==מידע על המהדורה==
'''מקרא, תרגום ורש&quot;י''' מבוסס על '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|תורה על־פי המסורה]]''' (נוסח המקרא לפי כתר ארם צובה וכתבי־היד הקרובים אליו), ועל '''[[תרגום אונקלוס]]''' (נוסח התרגום לפי התאג' התימני), ועל '''[[רש&quot;י מנוקד על התורה]]''', שלושתם מהדורות בתוך ויקיטקסט.

==ראו גם==
*[[תרגום אונקלוס]]
*[[שנים מקרא ואחד תרגום]]
*[[רש&quot;י מנוקד על התורה]]

[[קטגוריה:מקרא ותרגום ורש&quot;י]]
[[קטגוריה:פרשות השבוע]]
[[קטגוריה:רש&quot;י]]</text>
      <sha1>3di9iuev88b3s10qqvblkdgmbzgt15x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/359</title>
    <ns>104</ns>
    <id>458704</id>
    <revision>
      <id>3095768</id>
      <parentid>1293518</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:45:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095768</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4333" sha1="38unkwnb9jznajiicq6rogohnynsa1p" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;714

‫ימי נציבי רומא‬
&lt;קטע התחלה=פרק לג/&gt;
בנו עם נציבי סוריא ועם גדולי רומא ברומא עצמה, ובפרט אשר כל חפצם מהם‬
‫הי' רק זאת כי יניחו את ידם מהם ולא ישביתו מנוחתם, וזולת זה לא דרשו‬
‫מהם דבר‪.‬‬

‫ואחרי אשר זה הי׳ כל ישע וכל חפין העם כלו להיות עתה תחת הנהגה‬
‫כזו וככל דברי יאזעפוס אלטטי׳ ‪ XVII, 11, 1‬כי השלוחים אשר נשלחו אל‬
‫הקיסר אגוסטוס בימי ארכעלאוס לבקש על זה נבחרו מכל העם‪.‬‬

‫הנה היו בני ישראל יכולים עתה לקום ולהתהלך בארץ, להסיר מהם את‬
‫עול הברזל אשר שמו עליהם הורדוס וארכעלאוס בנו, להוציא אסירים לחפשי, ולרפא כל שבר ביהודה‪ ,‬ולרקום עור ובשר על כל חיי העם‪ ,‬ולשוב אל אור‬
‫החיים, תחת הנהגה כוללת מסודרת על פי סדרי התורה, בהנהגת ראשי ישראל‬
‫הבית דין הגדול בלשכת הגזית‪.‬‬

‫וחכמי ישראל אשר מימי עולם נתנו נפשם על טובת עמם ולאומם, מהרו‬
‫גם בפעם הזאת לעשות את דבר עמם בחפץ הלאום כלו‪.‬‬
‫
כי על כן הננו רואים אז עוד הפעם את כל דבר הבית דין הגדול בלשכת‬
‫הגזית ככל אשר הי׳ בימים הראשונים.

‫והן דברי המשנה במס' פאה פרק ב׳ משנה ו'‪:‬‬

&quot;מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת‬
‫הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו'.&quot;

‫והדברים מבוארים כי דבר לשכת הגזית אשר נאמר שם &quot;לפני רבן גמליאל‬
‫ועלו ללשכת הגזית״ זה הי׳ בראשית הימים ההם, והיינו זמן קצר אחרי ממשלת‬
‫ארכעלאוס, כי ארבעים שנה לפני חרבן הבית כבר נתבטל מושבם בלשכת הגזית‬
‫ועזבו את מקומם זה לגמרי, וכקבלת ר׳ יוסי הברורה (במס׳ שבת ד' ט״ו) &quot;‬ארבעים‬
‫שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות&quot;.‬‬

‫ומבואר מעצמו כי &quot;ועלו ללשכת הגזית ושאלו הי׳ קודם זה בראשית הימים‬
‫ההם, ובראשית ימי רבן גמליאל הזקן‪.‬‬

‫והנה שבו עתה לכל סדרי הימים הראשונים ויקוו ללכת לבטח דרכם‬
‫ולהביא את בני ישראל אל המנוחה.

‫ואף גם זאת ראו אז חכמי ישראל לטובת האומה להתאחד לגמרי ושיהי'‬
‫לכולם יחד רק ראש אחד והנהגה שלמה מיוחדת.
‫
כי על כן הנה השיבו גם אחדות שני הבתים בית שמאי ובית הלל, ואף‬
‫כי לא יכלו לבטל לגמרי את בית שמאי טרם נחלטו דברים מוחלטים בנוגע‬
‫להמחלקאות אשר הי׳ לפני זה, וטרם אשר יכלו השונים לשנות משנתם פה אחד‪.‬‬

‫אבל אחרי מות שמאי לא הקימו להם ראש אחר תחתיו, והראש מבית‬
‫הלל הי׳ הראש היחידי לכל הדור כלו, ותהי המשרה על שכמו לכל העם כלו‪.‬‬

‫ויותר מזה שגם בספיקות הנופלים מחדש התחילו גם בית שמאי להציע‬
‫לפני ראש הדור היחידי לכל הדור‪.‬‬

‫והן דברי המשנה במס׳ ערלה פרק ב' משנה י&quot;א:‬

&quot;שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא‬
‫בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר׳ אליעזר אומר אחר אחרון אני בא וחכמים‬
‫אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין בסוף לעולם איני אוסר עד שיהא בו כד‬י
&lt;קטע סוף=פרק לג/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>38unkwnb9jznajiicq6rogohnynsa1p</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/360</title>
    <ns>104</ns>
    <id>458705</id>
    <revision>
      <id>3095769</id>
      <parentid>1293519</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:47:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095769</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4538" sha1="tdlrcdlpu3seox4ci4wlwei2rel4rvi" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫נציבי רומא בארץ‬
&lt;קטע התחלה=פרק לג/&gt;
‫לחמץ, יועזר איש הבירה הי׳ מתלמידי בית שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל‬
‫הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ‪.‬״‬
‫
וענין דברי המשנה הם כי מתחלה הי׳ דעת בית שמאי נוטה בזה מדעת בית‬
‫הלל, ואשר באמת נשאר הדבר כן אצל יחידים מבית שמאי אשר מזה בא כי‬
‫ר׳ אליעזר אשר קכלותיו במקומות הרבה הנם בשיטת בית שמאי (ר׳ אליעזר‬
‫שמותי) קבל מרבו כן{{שוליים|(סד)}}.

אבל באמת לא עמדו גם בית שמאי עצמן בדבריהם, ויועזר איש הבירה‬
‫מתלמידי בית שמאי הציע ספיקם לפני רבן גמליאל הזקן, והוא השיב לו &quot;לעולם‬
‫אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ&quot;.‬‬
‫
ועל כן גם לא בא זה במשנה למחלוקת בית שמאי ובית הלל, כי אם‬
&quot;וחכמים אומרים&quot;, לפי שרק ר׳ אליעזר שמע כן מרבו אבל בעצמו של דבר סברי‬
‫גם בית שמאי כן וכדברי יועזר איש הבירה על פי הכרעת רבן גמליאל‪.‬‬
‫
והנה היתה השעה ראויה והעת מוכשרת לרפא כל שבר בין חכמי הדור‬
‫בפרט, ובנוגע לכל העם כלו בכלל, להביא סדרים בארץ, וכי ישוב כל העם‬
‫לראות באור החיים לצאת לפעלם ולעבודתם בלב שקט, ולקצור במנוחה את פרי‬
‫עמלם לעצמם, ולשאוף רוח ככל עם ארצו אשר בידו טובו‪.‬‬

‫אבל אך ראה העם אור וכאשר אך השיגו חפצם מהקיסר אגוסטוס לגרש‬
‫את ארכעלאוס מהארץ ולהשיב את הממשלה לידי העם, והנה התעוררו מחדש‬
‫כל אבירי הצדוקים‪.‬‬
‫
ואחרי אשר לא יכלו לעשות עתה מעשיהם לא על ידי ממשלת הארץ‬
‫בפנים אשר היתה עתה בידי העם עצמו אשר היו לגמרי נגדם, ולא על ידי כח‬
‫הסנהדרין במדינה אשר לא הכיר העם לזה כי אם את ראשי חכמי התורה‪.‬‬

‫כי על כן פשטו ידם בגדוד על ידי משרת הכהונה הגדולה אשר יוכלו‬
‫לקנות על ידי אוצרות כסף אשר בידם מאת הנציב הרומי אשר יהי' בארץ‪.‬‬

‫ובידעם כי כהן גדול אחד לא יכול להניח את ידו על כל הארץ נגד רצון‬
כל העם, ונגד דבר הסנהדרין על פי כל העם‪.‬‬

‫עשו להם לחוק כי כחלק הכהן המשמש כחלק כהן שעבר, ומצבם אחד‬
‫להיות יחד לחבורת כהנים גדולים, חבורת אבירים הנותנים חתיתם בארץ החיים לרד‬
‫לפניהם את כל העם, על ידי אשר יחלקו שלל המדינה עם נציבי רומא אשר יסיתו‬
‫אותם בעם וישתדלו לעשות את כל מעשיהם לאכול את חיל העם עמהם יחד‪.‬‬
‫
ועל כן נראה עתה חדשה גדולה מאד בתוך כל מעשי הימים ההם, שם‬
&quot;כהנים גדולים&quot; בכלל בא שם לפנינו תחת שם כהן גדול אחד‪.‬‬

‫ובכל אשר נשמר יאזעפוס מלספר לפנינו דבר כל מעשי הצדוקים והחיצונים‬
‫למיניהם, בכל זה נמצאו ונשארו גם בתוך דבריו דברים הבולטים ביותר אשר‬
‫יביעו ויאמרו לנו גם דברים כמו שהם‪.‬‬

‫ובאלטטי׳ ‪ XX, 8, 8‬יאמר:‬

&quot;בעת ההיא נתן אגריפס (השני) את הכהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי‪,‬‬
&lt;קטע סוף=פרק לג/&gt;
---------------
&lt;קטע התחלה=הערות לג/&gt;
{{שולייםלמטה|(סד)}} כבר נתבאר לנו מעמוד ‪ 282‬ולהלן כי הלשון דברי ר' אליעזר ודברי ר׳ יהושע ודברי‬
‫ר' עקיבא ושאר התנאים בכל כיוצא בזה הכונה שזה דבר קבלתו מרבו.‬
&lt;קטע סוף=הערות לג/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>tdlrcdlpu3seox4ci4wlwei2rel4rvi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/361</title>
    <ns>104</ns>
    <id>458706</id>
    <revision>
      <id>3095789</id>
      <parentid>1293586</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:16:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095789</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4915" sha1="erhc96nuns0g1ie65ywse7pmadhi50k" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪716‬‬

‫ימי נציבי רומא בארץ‬
&lt;קטע התחלה=פרק לג/&gt;
‫אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים במלחמה וקטטה עם‬
‫הכהנים ועם נכבדי ירושלים (ראשי ישראל) כל אחד מהם (כל מי אשר הי׳ זמן‬
‫קצר כהן גדול) עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם אשר אסף סביבו‪.‬״‬
‫
והנה לנו דבר חדש מאד אשר לא ידע ישראל מיום היותו לגוי, כי תחת‬
‫כהן גדול אחד יש לו חבורה שלמה של כהנים גדולים, אשר כל ענינם לתת‬
‫חתיתם בארץ החיים ולעמוד בראש חבר פוחזים.

‫ושם ‪ 9, 1‬יאמר יאזעפוס:

&quot;אז הוריד אגריפס (השני) את יוסף ממשמרת הכהונה הגדולה, ויעלה על‬
‫מקומו את חנן בן חנן. חנן האב היו לו חמשה בנים אשר כולם היו כהנים גדולים,
‫אחרי אשר כבר הי׳ אביהם עצמו כהן גדול. חנן זה בן חנן הי׳ איש קשה מצור‪,‬‬
‫איש אשר לא ישוב מפני כל‪ ,‬וחפצו ורצונו הי׳ מטיל ברזל, ובהיותו מכת‬
‫הצדוקים אשר כבר הזכרנו וכו׳ ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפס להתחנן‬
‫לפניו להעביר את רעת חנן וכו׳ וכן שלחו מלאכים גם אל הפקיד החדש הרומי‬
‫וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם ועל כן הוכרח אגריפס להוריד את חנן ולהפקיד‬
‫וכו׳ אבל חנן זה התחזק גם הוא ויעלה מעלה מעלה אצל כל בני בריתו העוטרים‬
‫אותו, כי הוא ידע היטב איך להשתמש בכסף, וידע איך לקנות לו את לבב אלבינוס בשוחד, ובכל יום ויום התחזק דרך אהבתם יחד ובדרך זה קנה לו גם את לבב‬
‫הכהן הגדול המשמש תחתיו (יהושע בן דומנאי) ועבדיו עושי רצונו הם רדו על‬
‫ידו והם ידעו איך להתקשר עם זולת לבני אדם וכו׳ וכל אשר הרהיב בנפשו‬
‫לעמוד כנגדם קבל מהם מכות חדרי בטן וכן עשו ‪גם כל יתר הכהנים‬
‫הגדולים&quot;{{שוליים|(סה)}}.

‫והדבר הלך כן מהצעד הראשון אשר עשו בני ישראל אחרי אשר גורש‬
‫ארכעלאוס.‬

‫ומיד אחר זה כבר קפץ עליהם רגזו של הכהן הגדול יועזר, אשר אך נראו‬
‫עקבות הפקיד הרומי בארץ והנה מהר הוא להתקרב אליו ולהשתער על כל העם‬
על פי דרכם אחר זה עם נציבי הרומיים בארץ‬.

‫ויועזר זה הכהן הגדול הוא זה עצמו אשר נראה ונדחה וחזר ונראה, הוא יועזר‬
‫אשר הי׳ קרוב למרים השניה אשת הורדוס, והוא יועזר אשר הורדוס בימיו היותר‬
‫אחרונים בקצפו על אשר הורד נשר הזהב משער המקדש על ידי ראשי חכמי‬
‫התורה, ובחפצו להכעיס תמרורים על זה את כל שומרי תורה ומצוה, הקים אותו‬
‫לכהן גדול, הוא יועזר אשר כל העם הפילו תחנתם לפני ארכעלאוס אחרי מות‬
‫הורדוס לקחת מידו את משרת הכהן הגדול ולתתה לאיש שומר תורה ומצוה{{שוליים|(סו)}}.‬
&lt;קטע סוף=פרק לג/&gt;
----------------
‬&lt;קטע התחלה=הערות לג/&gt;
{{שולייםלמטה|(סה)}} ונמצא כזאת וכזאת במקומות הרבה מעניני הכהנים הגדולים האלה בכלל ככל אשר יבוא‬
כל זה בכרך הבא.

{{שולייםלמטה|(סו)}} ראוי להעיר על הטעות הגדול אשר טעה גרעץ בנוגע ליועזר בנאטע 19 עמוד 735‬‬
‫וחשב כי בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XVII, 6, 4 נאמר אשר יועזר הי' אחי אשת הורדוס, וישבש את דברי‬
‫יאזעפוס על שמעון בן קוורום שם באלטטי׳ ‪ XIX, 6, 2‬ובנה על כל זה בנינים גדולים מאד בפלפול גדו‬ל וארוך‪.‬‬

‫וטעה בדברים היותר פשוטים ודברי יאזעפוס שם ‪ XVII, 6, 4‬אינם שהי׳ יועזר אחי אשת הורדוס,‬‬
‫כי אם שהי׳ יועזר אחי אשת מתתיהו הכהן הגדול הקודם לו‪.‬‬
‫ודבריו

‫‪y v r a ix d g Tjqg a 1h‬‬

‫שבים למתתיהו הכהן הגדול שעבר, וכן העתיק‬&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>erhc96nuns0g1ie65ywse7pmadhi50k</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/362</title>
    <ns>104</ns>
    <id>458718</id>
    <revision>
      <id>3095790</id>
      <parentid>1293587</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:19:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095790</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4619" sha1="4f9bzefw2jtgd4osy8s24ngu1z756m6" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫ימי נציבי רומא בארץ‬

‫שנט‬
&lt;קטע התחלה=פרק לג/&gt;
‫ויועזר זה אשר הי׳ גם אז כהן גדול נתקרב תיכף אל המערכה להחניף את‬
‫הרומיים, לקחת לו עמדה על ידי זה לדרוך על במתי כל העם להוותם ולרעתם. 
‬
ויאזעפוס אשר ככל הנוגע להצדוקים ולהחיצונים גלה טפח ויכסה אלפיים‬
‫השתדל לעשות כן גם במקום הזה, אבל הנה הדבר יוצא מתוך דבריו בעצמו‬
‫במקום אחר‪.

כי במקומו באלטטי׳ ‪ XVIII, 1, 1,‬היינו מיד אחרי דבריו מגלותו של אר‫כעלאוס, לא לבד כי ישתדל לחפות על מעשי יועזר, כי אם שגם בחר לו לשון‬
‫ערומים, ויעשה לו סגנון כאלו עשה יועזר טוב בעמו ויאמר:
‬
&quot;קוויריניוס‪ ,‬אחד מהסענאטארים אשר הי' גדול מאד ברומא, בא על פי‬
‫פקודת הקיסר לסוריען לשפוט את העם ולשום את הנכסים, יחד עמו נשלח גם‬
‫קאפאניוס לקחת בידו את המשרה על ארץ יהודה. מיד אחר זה בא קוויריניוס‬
‫עצמו נם ליהודה לשום שם את נכסי העם ולמכור את נכסי ארכעלאוס. בתחלה לא‬
‫רצו היהודים לדעת מדבר שומת נכסיהם{{שוליים|(סז)}} אבל על פי דברי הכהן הגדול יועזר‬
‫בטלו את רצונם, ויניחו על פי הנהגתו את דבר שומת נכסיהם ללכת דרכה.&quot;

‫והנה סתם יאזעפוס את דבריו ולא הודיע לנו לא מה שעשה בכל זה יועזר‬
‫ולא מה שהי׳ ארחות דרכו‪.‬‬

‫אבל אחר זה שם ‪ XVIII 2, 1‬יאמר‪:‬‬

&quot;כאשר לקח קוויריניוס את כל נכסי ארכעלאוס ובגמרו את שומת הנכסים‬
‫בשנת שבע ושלשים למלחמת אקטיוס, העביר מפקודתו את הכהן הגדול יועזר‬
‫אשר בא בריב ומלחמה עם העם ויקח מידו את משרתו וגדולתו ויפקד תחתיו‬
‫את חנן בן סיטו.&quot;

והנה דברי יאזעפוס מפורשים כי מיד אחרי גמרו את שומת הנכסים הורידו‬
קוויריניוס‪.‬‬

‫ומזה הדבר מבואר כי דבר ריבו עם העם הי׳ בתוך הימים האלה, היינו בתוך‬
המעשים משומת הנכסים‪.‬‬

‫ונוכל להבין גם מעצמינו עד כמה היו מעשי יועזר איומים ונוראים, עד כי‬
‫אף אשר דבר מעשיו בכלל היו לעזרת הרומיים ולטובתם והנאתם, בכל זה העביר‬
‫דרכו על כל העם באופן מבהיל כזה עד כי הרומיים עצמם הכירו צדקת העם נגדו 
ויורידו אותו מפקודתו.‬

&quot;אבל זה הי׳ רק בפעם הזאת מפני כי קוויריניוס הי׳ אחד מראשי גדולי‬
רומא‪ ,‬וכי גם כל הדבר בא מיד בראשית הדברים בשעה אשר אך זה עתה פנה‬
‫הקיסר לחפץ העם וימלא את משאלותם, ובכל זה הנה הכהן הגדול הבא אחריו‬
‫לא הי׳ טוב ממנו‪ ,‬ויהי כבר צדוקי לאמיתו ככל אשר יבואר לפנינו במקומו‪.‬‬
‫&lt;קטע סוף=פרק לג/&gt;
-------------------
&lt;קטע התחלה=הערות לג/&gt;
זה לתומו גם מעתיקו של יאזעפוס קלעמענץ וכתכ ‪und ubertrug dasselbe an Jazar, den‬‬
‫‪ Schwager des Matthias,‬ואי אפשר להעתיק הדברים כי אם ‬‬כן.

‫‪‬ועל ידי הטעות הזה נסתבך שם גרעץ בכל דבריו והוסיף‬ על זה עוד טעיות רבות וגדולות ויבואר לנו
‫כל זה ‬בדברינו בכרך הבא‪.‬‬

{{שולייםלמטה|(סז)}} אין ספק כי ידעו העם היטב את דבר רומא אבל הי׳ חפצם להתפשר בדבר קצוב ככל‬
‫אשר הי׳ בימי הורדוס וארכעלאוס, ולמנוע בזה התערבות הרומיים בפנים הארץ, וחפצם הי׳ מצליח בידם, לולא‬
שמיד התערב בזה יועזר, להחניף את הרומיים בראש טובת כל‬ העם.
&lt;קטע סוף=הערות לג/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>4f9bzefw2jtgd4osy8s24ngu1z756m6</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/363</title>
    <ns>104</ns>
    <id>458719</id>
    <revision>
      <id>3095791</id>
      <parentid>1293678</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:19:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095791</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4562" sha1="752rz9url7tg1rnmf3zb066qrt5z659" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;1&quot; user=&quot;יעקב&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;‫‪718‬‬

‫ימי נציבי רומא כארץ‬
&lt;קטע התחלה=פרק לג/&gt;
‫וכן הלכו הדברים מאז ואילך באין דרך להנצל מידם מפני כי כרתו בריתם‬
‫עם נציבי רומא ויחלקו שלל עמהם, ועל ידי זה עלה בידם להדביר עמם תחתם‪.‬‬

‫ותחת אשר השתדלות כל ראשי ישראל עתה היתה צריכה להיות איך להרחיק‬
בכל האפשר את התערבות נציבי רומא בעניניהם היותר פנימים‪ ,‬ולשקול כסף על‬
‫ידם כי יניחו את ידם מכל מה שאינו נוגע לרומא ביחוד, ולהרבות להם מוהר‬
‫ומתן‪ ,‬למען השיג המ‪ט‬רה הגבוהה כי לא יתערבו הנציבים יותר מדי בהנהגת הארץ, ‬
‫וכי יניחו ליהודים בארצם ללכת דרכם‪.‬‬
‫
השתדלו כל חבורת הכהנים הגדולים האלה ממש להיפך, ויסיתו בעם את‬
‫הדובים השכולים האלה, ויבואו בברית עמהם להיות יחד על יהודה, להתיר את‬
‫ידם למוץ את דמי עמם ולאומם, לקחת את רכושם לבז, ולחלק את שללם.
ויראו‬
‫להם הדרך וילמדו אותם איך להתערב בכל דבר העם יותר ויותר, ואיך לגדור את‬
‫דרכם בגזית, ולהניח מכשולים על כל מדרך כף רגל‪ ,‬למען החזק בידם את כל‬
‫מיתרי הארץ‪.‬‬

‫ועל ידי זה לא יכלו בני ישראל להרים ראש, ולא יכלו להניע יד ורגל‬
‫בלא רשיון מיוחד מהנציב הרומי וירחיבו את הדבר עד לאין קץ‪.‬‬

‫ככל אשר נראה זה גם מתוך ענין דברי המשנה במסכת עדיות פרק ז׳‬
משנה ז׳‪:‬‬

&quot;הם העידו (ר׳ יהושע ור׳ פפייס) שמעברים את השנה על תנאי ומעשה
‫ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא ושהה לבוא ועברו את השנה‬
‫על תנאי לכשירצה רבן גמליאל וכשבא אמר (על פי רשות השלטון) רוצה אני‬
‫ונמצאת השנה מעוברת״ (ס״ח)‪.‬‬

‫ודבר כזה, אשר גם דבר אין להרומיים עצמם בזה ואינו נוגע כל מאומה‬
‫לדבר רומא בארץ, אין ספק כי הי׳ זה רק מפני יד ישראל אשר בא באמצע‬
‫וילמדו את הנציב לבלי לתת לחכמי ישראל להניע אצבע ולשום עליהם כבלי‬
‫ברזל לבלי יוכלו לעשות דבר בלעדו‪.‬‬

‫והן דברי הברייתא אשר באה בפסחים ד׳ נ״ז ע&quot;א:

‫״ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין אוי‬
‫לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן (מקל חובלים אשר להם) אוי לי מבית חנן אוי לי‬
‫מלחישתן (לפני נציבי רומא) אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסם (דלטוריא‬
‫לפני שרי רומא) אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן (על כל העם) ‬
‫שהם כהנים גד‬ולים (מי שהיו כהנים גדולים) ובניהם גיזברין וחתניהם‬
‫אמרכלין ועבדיהם חובטין את העם במקלות.&quot;

‫והנה נעשה כל זה בכח שרי רומא ונציבי הארץ אשר כל חבורת הכהנים‬
‫הגדולים האלו, באו בברית עמהם נגד כל עמם ולאומם, ויקנו את לבבם בריצי‬
‫כסף, ובדלטוריא על כל סגולת העם וראשי ישראל ויביאו דבתם רעה לפניהם‬
‫גם בפיהם גם בקולמוסם כי יחתרו תחת ממשלת רומא, וכי רק הם לבדם עבדיה‬
‫הנאמנים‪.‬‬
&lt;קטע סוף=פרק לג/&gt;
------------------
&lt;קטע התחלה=הערות לג/&gt;
‫הערה (ס״ח) אין ספק שהכונה בזה על רבן גמליאל הזקן, שהרי העדות שם היא מר׳ יהושע ור׳‬
‫פפייס, ופשטן של דברים שכל זה הוא מדבריהם, ובח״ב עמוד ‪ 192‬צ״ל עוד לפני חרבן הבית‪.‬‬
&lt;קטע סוף=הערות לג/&gt;&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>752rz9url7tg1rnmf3zb066qrt5z659</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק א</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716095</id>
    <revision>
      <id>3095757</id>
      <parentid>2848696</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:40:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095757</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="489" sha1="barvl8ct9xrfwljyj4khx9euhk76kij" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק א
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/פרק נב
|רישום הקודם=פרק נב
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ב
|רישום הבא=פרק ב
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=212 to=214 onlysection=&quot;פרק א&quot;/&gt;</text>
      <sha1>barvl8ct9xrfwljyj4khx9euhk76kij</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716096</id>
    <revision>
      <id>3095758</id>
      <parentid>2848695</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:41:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095758</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="625" sha1="cesecilwsgexxe9igxqjdvcclr18juz" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ב
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק א
|רישום הקודם=פרק א
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ג
|רישום הבא=פרק ג
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=214 to=217 onlysection=&quot;פרק ב&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=214 to=217 onlysection=&quot;הערות ב&quot;/&gt;</text>
      <sha1>cesecilwsgexxe9igxqjdvcclr18juz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716458</id>
    <revision>
      <id>3095759</id>
      <parentid>2850704</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:41:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095759</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="499" sha1="fp3hfx3pwu04axb206x5k4mo9bwlstz" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ג
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ב
|רישום הקודם=פרק ב
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ד
|רישום הבא=פרק ד
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=217 to=222 onlysection=&quot;פרק ג&quot;/&gt;</text>
      <sha1>fp3hfx3pwu04axb206x5k4mo9bwlstz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716462</id>
    <revision>
      <id>3095760</id>
      <parentid>2850712</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:41:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095760</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="499" sha1="bkkpzpbu5h3easqixpoahk4mg889yux" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ד
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ג
|רישום הקודם=פרק ג
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ה
|רישום הבא=פרק ה
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=222 to=225 onlysection=&quot;פרק ד&quot;/&gt;</text>
      <sha1>bkkpzpbu5h3easqixpoahk4mg889yux</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716465</id>
    <revision>
      <id>3095762</id>
      <parentid>2850713</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:42:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095762</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="625" sha1="3pzklzlsk6fio7m55oixeuk58u3x4th" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ה
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ד
|רישום הקודם=פרק ד
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ו
|רישום הבא=פרק ו
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=225 to=230 onlysection=&quot;פרק ה&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=225 to=230 onlysection=&quot;הערות ה&quot;/&gt;</text>
      <sha1>3pzklzlsk6fio7m55oixeuk58u3x4th</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1716466</id>
    <revision>
      <id>3095763</id>
      <parentid>2850714</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:42:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095763</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="625" sha1="i603u3s1t1qbw9hnkx8bhm95lgtc291" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ו
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ה
|רישום הקודם=פרק ה
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ז
|רישום הבא=פרק ז
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=231 to=234 onlysection=&quot;פרק ו&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=231 to=234 onlysection=&quot;הערות ו&quot;/&gt;</text>
      <sha1>i603u3s1t1qbw9hnkx8bhm95lgtc291</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ז</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717632</id>
    <revision>
      <id>3095764</id>
      <parentid>2857246</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:42:37Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095764</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="499" sha1="7nm3nx8wcbehjbse7u19lzjkji5v9bu" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ז
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ו
|רישום הקודם=פרק ו
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ח
|רישום הבא=פרק ח
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=234 to=237 onlysection=&quot;פרק ז&quot;/&gt;</text>
      <sha1>7nm3nx8wcbehjbse7u19lzjkji5v9bu</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717633</id>
    <revision>
      <id>3095765</id>
      <parentid>2857248</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:42:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095765</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="625" sha1="8pa1yqc8vp3rqyfzg3h49ozptfun4bx" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ח
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ז
|רישום הקודם=פרק ז
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ט
|רישום הבא=פרק ט
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=237 to=240 onlysection=&quot;פרק ח&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=237 to=240 onlysection=&quot;הערות ח&quot;/&gt;</text>
      <sha1>8pa1yqc8vp3rqyfzg3h49ozptfun4bx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717634</id>
    <revision>
      <id>3095766</id>
      <parentid>2857251</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:43:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095766</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="499" sha1="mc37c56t6x4a9kfkstj5in1lazcfxiw" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק ט
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ח
|רישום הקודם=פרק ח
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק י
|רישום הבא=פרק י
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=240 to=244 onlysection=&quot;פרק ט&quot;/&gt;</text>
      <sha1>mc37c56t6x4a9kfkstj5in1lazcfxiw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717635</id>
    <revision>
      <id>3095767</id>
      <parentid>2857254</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:43:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095767</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="629" sha1="bppdmx67ffairnb4fp2ns8l56jm2wbn" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק י
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ט
|רישום הקודם=פרק ט
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק יא
|רישום הבא=פרק יא
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=244 to=249 onlysection=&quot;פרק י&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=244 to=249 onlysection=&quot;הערות י&quot;/&gt;</text>
      <sha1>bppdmx67ffairnb4fp2ns8l56jm2wbn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717892</id>
    <revision>
      <id>3095752</id>
      <parentid>2858778</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:37:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095752</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="507" sha1="icba78a6h05mv0nawcoc2ngcedtbi40" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק נ
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מט
|רישום הקודם=פרק מט
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נא
|רישום הבא=פרק נא
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=416 to=420 onlysection=&quot;פרק נ&quot;/&gt;</text>
      <sha1>icba78a6h05mv0nawcoc2ngcedtbi40</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נא</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717893</id>
    <revision>
      <id>3095753</id>
      <parentid>2858779</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:37:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095753</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="507" sha1="jlkolzwkln1ljqn5d3r3hz52kcwz916" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק נא
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נ
|רישום הקודם=פרק נ
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נב
|רישום הבא=פרק נב
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=421 to=422 onlysection=&quot;פרק נא&quot;/&gt;</text>
      <sha1>jlkolzwkln1ljqn5d3r3hz52kcwz916</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717894</id>
    <revision>
      <id>3095754</id>
      <parentid>2858780</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:37:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095754</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="511" sha1="lakhm3jw7dxf3lkln0l4yxyqrqqb97i" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק נב
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נא
|רישום הקודם=פרק נא
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נג
|רישום הבא=פרק נג
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=422 to=428 onlysection=&quot;פרק נב&quot;/&gt;</text>
      <sha1>lakhm3jw7dxf3lkln0l4yxyqrqqb97i</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נג</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717895</id>
    <revision>
      <id>3095755</id>
      <parentid>2858781</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:38:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095755</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="511" sha1="7tamz25l8w00n0bn3luh7aqozdv95hc" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק נג
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נב
|רישום הקודם=פרק נב
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נד
|רישום הבא=פרק נד
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=428 to=430 onlysection=&quot;פרק נג&quot;/&gt;</text>
      <sha1>7tamz25l8w00n0bn3luh7aqozdv95hc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1717896</id>
    <revision>
      <id>3095756</id>
      <parentid>2858785</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:39:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יעקב</username>
        <id>15222</id>
      </contributor>
      <origin>3095756</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="639" sha1="8iic4xfuf6rdz3sh7aog0ehd7rxd0xz" xml:space="preserve">{{ספר חול|
|מחבר=יצחק אייזיק הלוי
|שם ספר=דורות הראשונים
|רישום ספר=
|שם נוסף=פרק נד
|הקודם=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נג
|רישום הקודם=פרק נג
|הבא=דורות הראשונים/כרך ג/חלק שלישי/פרק א
|רישום הבא=פרק א
|סוגה=דורות הראשונים ג
}}
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=430 to=433 onlysection=&quot;פרק נד&quot;/&gt;

==הערות==
&lt;pages index=&quot;Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf&quot; from=430 to=433 onlysection=&quot;הערות נד&quot;/&gt;</text>
      <sha1>8iic4xfuf6rdz3sh7aog0ehd7rxd0xz</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:AgadatHamelekhArtush recognized.pdf/5</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1725316</id>
    <revision>
      <id>3095798</id>
      <parentid>2905601</parentid>
      <timestamp>2026-10-24T10:36:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>פעמי-עליון</username>
        <id>32339</id>
      </contributor>
      <comment>/* הוגה */  הגהה ופיסוק לפי כתב היד</comment>
      <origin>3095798</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4337" sha1="0r9c33c59ruzbu8pqpcatrtlmat9vha" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;3&quot; user=&quot;פעמי-עליון&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;הטבלא אל מלחמת חיפוש התמחוי ומסיר&lt;!-- המלה &quot;ומסיר&quot; מופיעה בכתב היד אך לא בגרסת המעתיקים --&gt; לנץ בראשם טרם לכתו במלחמה
‫הלך אל גלח אחד עצור בעצרה אחת שהיה המוודה שלו ויתודה ממנו
‫על חטאתיו וגם על מה שהיה נואף אל המלכה זנברא וילך אל החיפוש
‫ובשובו מן החיפוש הלך עוד אל המוודה להוודות על חטא הרציחה
‫אשר עשה במלחמת החיפוש ויצוהו המוודה לעשות תשובה בצום ובתחינות
‫כך וכך ימים ובכן נעצר שם עמו ימים רבים לעשות את תשובתו, ואיש
‫לא ידע בימים ההם אנה פנה כי נסתרה דרכו מכל חביריו ופרשי
‫החצר ושנייו בירז וליאונל ואחיו אשטור והמלך היו משתמומים &lt;small&gt;([[w:sic|כך]])&lt;/small&gt; עד מאד‬
‫מפרידתו, ויהי כאשר תמו ימי תשובתו והוא יצא מן העזרה וילחץ
‫וירכב על סוסו ובא לחצר המלך, וכאשר הגיע אל החצר היה היום
‫יום בשורה אל המלך וכל הפרשים וכל בני החצר וכל אנשי עיר קמלוט
‫צהלו ושמחו ויעשו יום טוב גדול אמנם המלכה זנברא אשת המלך
‫שמחה בביאתו יותר מכלם אלף פעמים בי כל ימי העלמו בעצרה היו
‫ימיה ימי אבל ובכי נסתר וחלתה, ואין לתמוה בזה כי עזה כמות
‫אהבה אשר אהבתהו מן היום אשר התייחדה עמו בפיתויי מסיר גאלוט
‫כאשר יאמר סיפור אחר, ומסיר לנץ גם הוא החל לשוב אל חשקו
‫ולחשוק בה כמלפנים ויותר אלף פעמים, ואם מאז היה מנשק בה
‫בחכמה ומכסה פשעיו עתה החל לפרסם את חשקו יותר מידאי בעניין
‫רע והיא גם כן מצידה עד שכל בני ההצר בכלל ואגרדן בפרט היו
‫מרגישין בדבר כשהיא היתה מהדרת ומקשטת עצמה בכל עוז מרוב חיבתו
‫עד שהיתה מסכנת כל רואיה מרוב הפלגת יופיה והתחיל העם להרנין
‫על שניהם לאמר כי היו נאחזים {{מונחון|לז בלז|זה בזה}} בחבלי אהבה עזה וחשק
{{מונחון|‫סכלי|טיפשי}}, וזה החשק הרע היה סיבת&lt;!-- בגרסת המעתיקים &quot;סיבה&quot;, אך בכתב היד האות האחרונה דומה יותר ל־ת, וזה יותר הגיוני מבחינת הדקדוק --&gt; השמד הטבלה ומיתת מלך ארטוש
‫ואבדן כל המלכות כאשר תראה לפנים:

‫ויהי כאשר אגרבן אח מסיר גלוון הרגיש בדבר שמח מאד כי היה
‫אויב אל מסיר לנץ ויאמר בלבו עתה מצאתי הנקודה להנקם מלנץ:

‫אז נאספו פרשים רבים מכל צד אל החצר כדי ללכת אל הסיבוב
‫שלווינצשטרי ולנץ היה מעלים מאד את הליכתו שם בעבור שלא היה
‫רוצה שהפרשים האכסנאים אשר באו אל הסיבוב ימנעו מהי{{מונחון|?|אות לא ברורה}}ים במערכה
‫מפחדתם פן יפגע גם הוא מחמת היותם יריאים מהפלגת גבורתו, ועוד
‫כרי שיוכל להיות מאי זה צד שירצה ולכן הסתיר מכל איש את
‫הליכתו ועשה את עצמו חולה בדבריו ואמר&lt;!-- בכתב היד &quot;ואמ&quot; אך ברור שיש להשלים &quot;ואמר&quot; --&gt; אל כל חביריו שלא היה
‫בו כח לבוא אל הסיבוב אמנם ציוה את בורז וליאונל {{מונחון|שנייו|עוזריו, השנִיים לו}} ואת
‫אשטור אחיו שילכו הם אל הסיבוב עם כל חברתו והם היו ממאנים
‫ללכת בלעדיו, סוף דבר הפציר בם וציום שילכו עם המלך וכן עשו:

‫ויהי כראות אגרבן את בורז וליאונל ואשטור וכל חברת לנץ מכינים&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>0r9c33c59ruzbu8pqpcatrtlmat9vha</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עמוד:AgadatHamelekhArtush recognized.pdf/6</title>
    <ns>104</ns>
    <id>1725342</id>
    <revision>
      <id>3095799</id>
      <parentid>2905729</parentid>
      <timestamp>2026-10-24T10:40:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>פעמי-עליון</username>
        <id>32339</id>
      </contributor>
      <comment>הסרת תווים בלתי נראים</comment>
      <origin>3095799</origin>
      <model>proofread-page</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4920" sha1="thxbmom1844cj8sjc89k3ghbv5vor44" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;&lt;pagequality level=&quot;2&quot; user=&quot;פעמי-עליון&quot; /&gt;&lt;/noinclude&gt;עצמם ללכת והוא נשאר לאלתר חשב בלבו להלשין את לנץ אל המלך&lt;!-- בכתב היד &quot;אל המלך אל המלך&quot; --&gt;‬
‫דודו ולגלות לו כל העניין מן המלכה, ויבא אל המלך דודו ויאמר
‫לו דבר סתר גדול ארצה לומר לך לכבודך ולטובתך ולהסיר את כלימתך
‫אם הייתי רשאי לאומרו, אמר המלך היש בחצר איש גדול כל כך
‫שיהיה רשאי לחשוב את כלמתי ענה אגרבן יש ויש כי המלכה ולנצולוט
‫חושקים לז בלז מחשק הסכליי עד מאד ולבעבור של נץ אינו יכול
‫להשתעשע עמה להנאתו בעודך בהיכל הוא מחלה עצמו בדבריו ונמנע
‫מלכת אל הסיבוב ושולח שם את כל חביריו ואחרי נוסעך יתייחד עם
‫המלכה ויעלום עמה להנאתו כרצונו, כשמוע המלך כן הפליג לדבריו
‫ולא יכול להאמינו, ויאמר לו נכדי נכדי אל תוסף דבר אלי עוד בדבר
‫הזה כי איני מאמינך למען אשר ידעתיו לי לאוהב נאמן ואי אפשר
‫שחשב לעשות מסירות כזה בשום ענין, ואם חשב אונס חשק הכריחו
‫לעשות כן כי נגד מחשבת חשק לא יוכל עמוד לא דת ולא שכל כ&quot;ש‬&lt;!-- = כל שכן? --&gt;
‫חשק זנברא שיופיה הוא מופלא כל כך ש{{מונחון|אפי'|אפילו}} הקדושים&lt;!-- המעתיקים לא הצליחו לקרוא וכתבו &quot;הקדסי&quot;, ואולם בכתב היד עצמו די ברור הכתיב &quot;הקדושים&quot; --&gt; יתמהו עליו
‫וישתוקקו לראותו, אמנם חלילה לי מהאמין שהיה מביא מחשבתו
‫לפועל, אמר אגרבן דודי אם כן אני&lt;!-- המעתיקים כתבו &quot;אנכי&quot; אך בכתב היד כתוב &quot;אני&quot; (או &quot;אנו&quot;, אך זה לא אפשרי לפי ההקשר) --&gt; רוצה שאין רצונך לעשות על זה
‫דבר ולא לחשוב שום עניין אחר על לנץ, אמר המלך ומה תרצה
‫שאעשה, ענה אגרבן ארצה שתשתדל אתה ואני בכל ענין שנוכל
‫שנמצאם יחד בייחוד מגונה ואז תדע האמת ותאמין לדבריי&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;לדברי&quot; --&gt; פעם אחרת,
‫אמר המלך מזה עשה כרצונך בי אני מסכים לכך אבל ידעתי כי לעולם
‫לא ימצא, ענה אגרבן דיי&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;די&quot; --&gt; לי במה שאמרת עתה. וכל הלילה היה המלך
‫חושב ומשתאה על דברי אגרבן האפשר כן אם לא ותמיד היה מתחזק
‫על האי אפשר מטוב בטחונו באהבת לנץ באמונתו, לבוקר&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;לבקר&quot; --&gt; הכין המלך
‫את כל פרשיו לנסוע ללכת אל הסיבוב שלווינצשטרי&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;שלוו נצשטרי&quot; (עם הרווח), אך בכתב היד נראה שיש שם יו&quot;ד --&gt; והמלכה חלתה
‫פניו מאד שיביאה עמו אל הסיבוב {{כ}}מתאוותה לראות הקיבוץ&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;הקבוץ&quot; --&gt; הגדול מן
‫הפרשות שיתקבץ שם ולא שמע אליה המלך למען נסות את דברי
‫אגרבן, ויסע המלך ופרשיו ומדי רוכבם היו מדברים ביניהם רק מאודות
‫לנץ ודואגים על חוליו שמנעהו מבוא אל הסיבוב, ותכף צאתם מן העיר
‫קם לנץ ממיטתו&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;ממטתו&quot; --&gt; והכין עצמו ללכת שפי אל הסיבוב בעניין שלא ינכר
‫שם ויבא אל המלכה ויאמר לה גבירתי הנעימה אם טוב בעיניך יש
‫ברצוני ללכת אל הסיבוב ברשותך, ותאמר המלכה חביבי מדוע איחרת
‫ומה היה לך שלא הלכת עם המלך, {{מונחון|אמ|כלומר &quot;אמר&quot;, הסופר השמיט את האות האחרונה}} לנץ איחרתי כי אין רצוני
‫שיכירני אדם לא בלכתי ולא בהיותי שם כי בהיותי בסיבוב אעזור&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;אעצור&quot; --&gt; אל
‫אי זו&lt;!-- המעתיקים כתבו בטעות &quot;איזו&quot; --&gt; כת שיראה לי לכבוד, ולגבורה יותר, אמרה המלכה חביבי נעימי לך
‫לשלום ולשמחה עם אהבתי וחשקי ועשה חיל וגבורות כמנהגך הטוב,
‫ויען לנץ ומי הוא הפרש ואפילו אם יהי לו לבב שפן שלא יתחדש לו&lt;noinclude&gt;&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>thxbmom1844cj8sjc89k3ghbv5vor44</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755057</id>
    <revision>
      <id>3095748</id>
      <parentid>3094954</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:25:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: מחיקה בתוך מחיקה הפכה למחיקה אחת (2) — לפי בקשת מאיר (בוט)</comment>
      <origin>3095748</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="318731" sha1="g7yx9wj1kxfupdvukh9x77zh4vwy7pb" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:31.38%;height:1.69%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:33.07%;height:18.59%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.66%;height:1.69%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה · בית שמי אומ' מברך על היום ואחר כך מברך על היין · ובית הלל אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על היום · בית שמי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס · ובית הלל אומ' מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים · בית שמי מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן · ובית הלל אומ' על הכסת · בית שמי אומ' מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים · ובית הלל אומ' נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · בית שמי אומ' נר ומזון בשמים והבדלה · ובית הלל אומ' נר ובשמים ומזון והבדלה · בית שמי אומ' שברא מאור האש · ובית הלל אומ' בורא מאורי האש · אין מברכין על הנר ועל הבשמים שלגוים ועל הנר ועל הבשמים שלמתים · ועל הנר ועל הבשמים שלפני עז' · ואין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו · מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמי אומ' יחזור למקומו ויברך · ובית הלל אומ' יברך במקום שנזכר · ועד מתי מברך עד כדי שיתאכל המזון שבמיעיו · בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמי אומ' מברך על היין ואחר כך מברך על המזון · ובית הלל אומ' מברך על המזון ואחר כך מברך על היין · עונין אמן אחר ישראל מברך · ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;112&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;


==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_א&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; אלו דברים שבין [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל בסעודה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_א}}מברך על היין ואחר כך מברך על היום.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|שהקדושת}} שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב {{ירו&quot;מ-הוסר|בקדושת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בקידוש}} היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר: היין תדיר {{ירו&quot;מ-הוסר|וקדושה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקדושת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היום}} אינה תדירה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי}} כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|שקדושת}} שקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר}} — היין קודם. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן {{ירו&quot;מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ר מנא }}מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן {{ירו&quot;מ-ביאור|אף כאן}}, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת. כלום טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מדברי שניהן, {{שוליים|ח_ג}}מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}היא דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: {{שוליים|ח_ד}}מבדילין על השכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין}}, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי|°]] ({{ירו&quot;מ-הדגשה|בון}}) נהיגין תמן במקום שאין יין: שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויוצאים ידי קידוש מהתורה דקידוש על היין זה רק דרבנן אם נדקדק נמצא}} וקשיא על ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי בלילי שבת.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא '''מה טעמהון דבית שמאי''', כלומר למה הם אומרים קודם כל מקדשים? עונה הגמרא: '''שקדושת היום גרמה ליין שיבוא'''. כלומר למה בכלל מביאים יין לסעודה? כיוון שיש קידוש, אז בעצם הקידוש גרם לבוא היין. עוד סיבה: '''וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין'''. כלומר השבת נכנסה, ברגע שהיא נכנסה כבר חל חיוב חובת קידוש, ויין מגיע רק אחרי זה בסעודה — כלומר אנחנו הולכים להתפלל, חוזרים, רק אחרי זה מביאים את היין. אז בעצם חובת קידוש חלה קודם, לכן מברכים ומקדשים קודם. אז זכור, בית שמאי יש להם סברות טובות.

אז '''מה טעמהון דבית הלל'''? עונה הגמרא '''שהיין גורם לקדושת היום שתאמר''' — הרי מקדשים על היין, וכיוון שמקדשים על היין אז בעצם היין הוא הגורם, לכן מברכים עליו קודם. '''דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה''' — כלומר קידוש היום אינו תדיר, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, כי היין מברכים ושותים כל יום וקידוש זה פעם בשבוע, אז ממילא היין קודם.

אמר רבי יוסי: '''מדברי שניהן, יין והבדלה — היין קודם'''. כלומר לפי הסברות שהם אמרו, אנחנו יכולים להבין שבניגוד לקידוש, שיש מחלוקת, בהבדלה כולם מסכימים שהיין קודם. למה? '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא?''' כך הם אמרו — קידוש גרם ליין שיבוא. '''וכאן, הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא — היין קודם'''. הרי עיקר הבדלה זה בתפילה, ואם אין לו יין יכול גם להביא על השכר, אז ההבדלה לא גרמה ליין שיבוא, אם כן היין יהיה קודם.

וגם בית הלל — מה הטעם שלהם? '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה? וכן, הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה — היין קודם'''. גם כאן תדיר — ההבדלה פחות תדירה מהיין, היין תדיר, הבדלה אינה תדירה, לכן היין קודם. כך שלפי שתי השיטות, בין בית הלל בין בית שמאי, היין יהיה קודם.

רבי מנא אמר הפוך: '''מדברי שניהן, יין ואבדלה — אבדלה קודמת'''. למה? כי אתה השתמשת בטעם אחד של בית שמאי, קח את הטעם השני שלהם. '''כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין? וכאן, הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין — אבדלה קודמת'''. גם כאן, הרי השבת יצאה קודם כל, ורק אחרי זה אני עושה את ההבדלה, אז כבר חלה עלי חובת הבדלה עד שלא בא היין, לכן ההבדלה קודמת.

וגם בית הלל — '''כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר, וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר — אבדלה קודמת'''. נכון, בקידוש אמרנו שקידוש עושים על היין, אז בעצם היין הוא הגורם. אבל כאן, אם אין היין גורם להבדלה — הרי אפשר להבדיל על כל דבר, על חמר מדינה, וגם עושים הבדלה בתפילה — אז היין הוא לא הגורם, וממילא ההבדלה תהיה קודמת גם לבית הלל.

אמר רבי זעירא: '''מדברי שניהן, מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין'''. אפשר לראות לפי הסברה שלהם — אם היין גורם לקידוש, אז ברור שחייבים לקדש בעד היין. ובהבדלה אתה אומר שהיין לא גורם, אז זה כנראה שלא מבדילים על יין בהכרח, אפשר על חמר מדינה.

ואומרת הגמרא: '''היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר: מבדילין על השכר, ואזלין מן אתר לאתר משום קידושה'''. כלומר צריכים ללכת אפילו ממקום למקום כדי למצוא מקום שבו יש יין, כדי לקדש שם.

אמר רבי יוסי ברבי: '''נהיגין תמן במקום שאין יין, שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת''', ויוצאים ידי קידוש מהתורה, כי קידוש על היין זה רק מרבנן. אנחנו יודעים שיש לנו נוהג להגיד בשבת ברכה מעין שבע. יש סברה שאומרת שזה בגלל שהיו מתפללים בשדות, והיו אנשים שמאחרים, ורצו שכולם יסיימו את התפילה, שיחזרו לבית ביחד ולא יישארו שם אנשים בודדים, אז לכן בעצם הוסיפו את ברכה אחת מעין שבע. אז פה יש הסבר נוסף, שבעצם זה סוג של קידוש, כלומר בזה יוצאים ידי חובת קידוש מדאורייתא, כך שמי שאין לו יין יוכל לשמוע את הקידוש בבית הכנסת ולאחר מכן לחזור ולאכול בבית.

ואומרת הגמרא: '''וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת'''. נעצור כאן.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_א|חזרה=כן}} '''בקידוש שבת יש לברך על היין ואחר כך על היום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט ו|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רעא י|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רעא סעיף י]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך על היין ואחר כך על היום, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, ובהבדלה אף שניהם מודים שהיין קודם.

{{שוליים דין|ח_ג|חזרה=כן}} '''הבדלה בלא יין - כשאין יין, מהו הדין לגבי הבדלה על פת או משקה אחר, לעומת קידוש שבת שאינו אלא ביין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט ט|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצו ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצו סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כדעת רבי זעירא בירושלמי שמבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ח_ד|חזרה=כן}} '''בהבדלה מסתפקים ביין שכר ואינה טעונה יין דווקא, אך לקידוש חייבים לחזר אחר יין ואף לילך ממקום למקום להשיגו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט ט|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצו ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצו סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שקידוש טעון יין דווקא ומחזרים אחריו ואף מטריחים עצמם ממקום למקום, כפי שהביאו הרמב&quot;ם (הל' שבת פכ&quot;ט ה&quot;ט) והשו&quot;ע (או&quot;ח רצו, ב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:31.38%;height:1.69%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:33.07%;height:40.55%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:73.63%;height:1.69%;left:51.55%;width:18.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד&quot;א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [היך עבידה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' אלו דברים מברך על היום.''' בתחל' לפי שהיו' גורם לקידוש שלא בא כוס זה אלא בשביל קידוש לשבת ועוד שכבר קדש היום משקיבל עליו ועדיין יין לא בא על השלחן וכשם שקדם לכניסה כך קודם לברכה

'''וב&quot;ה אומרי' מברך על היין תחלה.''' לפי שהיין גורם לקידוש וה&quot;ה המקדש על הפת ואם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם

'''גמ' מה טעמהון דב&quot;ש וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''מדברי שניהן נלמד.''' דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין קודם ואח&quot;כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל

'''כלום טעמהון דב&quot;ש.''' שהרי טעמייהו דב&quot;ש גבי קידוש לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה ליין שיבא לפיכך סברי דקדושת היום קודמת אבל כאן הואיל ולאו הבדלה גרמה ליין שיבא דהא עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזור ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמרי' לעיל פ' תפלת השחר הלכך אף ב&quot;ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם

'''כלום טעמהון דב&quot;ה.''' כלומר ולב&quot;ה ודאי שייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וכמו כן בהבדלה

'''אמר ר' מנא.''' דלא היא דמאי חזית דנקטת להני טעמי דידהו דב&quot;ש ודב&quot;ה גבי קידוש למילף מינייהו דמה גבי הבדלה דברכת יין קודמת נקיט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחן איפכא דגבי הבדלה איכא למימר דלכ&quot;ע ברכת הבדל קודמת כדמפרש ואזיל

'''כלום טעמהון דב&quot;ש וכו'.''' וא&quot;כ וכאן נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למ&quot;ש קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג&quot;כ קודמת ליין כמו קידוש לב&quot;ש

'''כלום טעמהון דב&quot;ה.''' ולב&quot;ה דטעמייהו גבי קידוש אינו אלא לפי שהיין או הפת קודם לקידוש היום שתאמר אבל כאן הואיל ואין היין גורם להבדלה דלא תליא הבדלה ביין אף ב&quot;ה מודו דהבדלה קודמת לברכת היין והלכך מהא ליכא למישמע מינה

'''מדברי שניהן.''' מדר' יוסה ומדר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא אליבא דב&quot;ש וב&quot;ה מיהת מדברי שניהן נלמד דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרווייהו בפשיטות דאין היין מעכב בהבדלה כמו דמעכב בקידוש

'''היא דעתיה דר' זעירא.''' וכן נמי היא דעתי' דר&quot;ז גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין יין מצוי דהיין אינו מעכב להבדלה והולכין ממקום למקום משום קידושא למישמע קידוש על היין דעיקר מצות קידוש על היין

'''נהיגין תמן.''' בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש&quot;צ עובר לפני התיבה ואומר ברכת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש

'''וקשיא על דב&quot;ש בלילי שבת.''' כלומר דהא לפעמים משכחת לה בלילי שבת דאי אפשר למיעבד כסברא דב&quot;ש גבי קידוש ולמאי דס&quot;ל לב&quot;ש נמי גבי יין ומזון במתני' דסוף פירקין היכא דאין שם אלא אותו כוס והשתא אי מקלעי הני גוונא בלילי שבת היאך ינהוג אליבא דב&quot;ש דממ&quot;נ קשיא כדמסיק ואזיל להקושיא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אילו דברים שבין בית שמי ובית הלל בסעודה כול' · מה טעמהון דבית שמי שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · ד&quot;א היין תדיר וקדושה אינה תדירה · אמ' ר' יוסה מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם · כלום טעמהון דבית שמי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא · וכאן הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה · וכן הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קודם · אמ' ר' מנא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית שמי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין · [וכאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין] אבדלה קודמת · כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמר · וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתיאמר אבדלה קודמת · אמ' ר' זעירא מדברי שניהן מבדילין בלא יין [ואין] מקדשין אלא [ב]יין · היא דעתיה דר' זעירא · דר' זעירא אמ' מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה · אמ' ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואו' ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש יש' ואת יום השבת · וקשיא על דבית שמי בלילי שבת [היך עבידה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

וקשיא על דב&quot;ש בלילי שבת כו' מה נפשך מברך על היום המזון קודם יברך על המזון היין קודם יברך על היין היום קודם. וא&quot;כ כיצד יעשה. ע&quot;ז משני נשמעינה מן הדא ר&quot;ל דהא דשאלת כיצד יעשה נשמעינה מן הדא כיצד יעשה ומביא הא דאמר רב&quot;א על הדא מתניתין דטעמא הוא משום שהיא ברכה קטנה ממילא הכא דהוי ברכה גדולה גם לב&quot;ש המזון קודם ליין ע&quot;כ מסיק כיצד יעשה על דב&quot;ש יברך על המזון ואח&quot;כ על היום ואח&quot;כ על היין וקשיא על דב&quot;ה במוצאי שבת כו' מנפ&quot;ש יברך על היין כדקי&quot;ל יין הבדלה קודם להבדלה המזון קודם כדס&quot;ל לב&quot;ה דמזון קודם ליין. ויברך על המזון ואח&quot;כ על היין. נר קודם ר&quot;ל נר של הבדלה קודם כדס&quot;ל לב&quot;ה דנר קודם לברהמ&quot;ז. יברך על הנר ר&quot;ל דיברך על נר תחילה ואח&quot;כ על מזון ואח&quot;כ על היין ז&quot;א דהא הבדלה קודם ר&quot;ל יין ההבדלה קודם לנר דהא לדברי כולן בין למ&quot;ד לקמן יקנה&quot;ז ובין למ&quot;ד ינה&quot;ק לכו&quot;ע ברכת יין קודם לנר. וא&quot;כ נהי דלענין יין דהמזון ברכת מזון קודם ליין. אבל לענין הבדלה היין קודם כדס&quot;ל לר' יוסי לעיל דלהבדלה לכו&quot;ע יין קודם דהוי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וא&quot;כ נמצא לפ&quot;ז דהיין של הבדלה קודם לנר של הבדלה ג&quot;כ דהא לענין הבדלה יין בראש לכו&quot;ע וא&quot;כ כיצד יעשה דמזון קודם ליין ונר קודם למזון ויין קודם לנר ההבדלה א&quot;כ כיצד יעשה ע&quot;ז קאמר ג&quot;כ נשמעני' מן הדא כיצד יעשה כדתנינן אמר ר' יהודא לא נחלקו כו' ע&quot;כ ס&quot;ל דנר ההבדלה אחר ברהמ&quot;ז ע&quot;כ לפ&quot;ז מסיק כיצד יעשה על דברי ב&quot;ה מזון תחילה ואח&quot;כ יברך על היין ואח&quot;כ יברך על הנר:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;113&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הי{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בערב שבת, וחשכה לילי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} אומר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו. ל[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי &lt;/div&gt;{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך ינהג ד}}מה נפשך? יברך על היום — המזון קודם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי לשיטתם}}, מה {{ירו&quot;מ-הוסר|נפשך יברך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שמברך}} על היום {{ירו&quot;מ-הדגשה|קודם לברכת היין — זה מפני שהתחייב בקדושת היום קודם, וכאן התחייב בברכת}} המזון קודם — יברך על המזון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר כך יקדש — אי אפשר, שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על}} היין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר כך על המזון. נמצא שהיין}} קודם — יברך על היין, היום קודם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך לבית שמאי כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — {{ירו&quot;מ-הדגשה|בית שמאי אומרים: מברך על היין ו}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ח}}ר {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך על המזון}} אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|הטעם שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק מפני שאם תגיד לו להשאיר את היין אחר המזון}} — על ידי שהוא ברכה קטנה, שמא ישכח וישתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלי ברכה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך גם לקדש}} מכיון שהוא {{ירו&quot;מ-הוסר|משלשה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|משלשם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מברך שלוש ברכות על היין ועל המזון ועל הקידוש}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|ידי }}הכוס אינו שכח. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן}} כיצד יעשו {{ירו&quot;מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם נדקדק נמצא}} וקשיא על דברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל במוצאי שבת. הי{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}ך עבידה {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה מקרה יהיה קשה}} היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת, ואין שם אלא אותו הכוס — את אמר: מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו. מה נפשך? יברך על היין, המזון קודם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אמרו בית הלל שאם בא להם יין אחר המזון ואין להם אלא אותו כוס, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין}} יברך על המזון, הנר קודם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דלדעת בית הלל אליבא דרבי מאיר הסדר הוא נר בשמים מזון והבדלה}} יברך על הנר. {{ירו&quot;מ-הוסר|הבדלה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קודמת}} קודם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא תדיר. יברך על היין — המזון קודם. אם כך, כיצד יעשה}} נשמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_ה}}בשמים ואחר כך נר, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים. רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]  {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך}} כיצד יעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|על דברי}} לדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל יברך על&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נז. אנחנו בשלושה, כמה מילים בדף הקודם. אומרת הגמרא קשה על לבית שמאי בליל שבת. יש איזה קושיה שיכולה להתווצר בליל שבת על דעת בית שמאי.

איך החביטה? כלומר איך, איך, באיזה מציאות יש קושיה? כן, יש פה מעין מעגל כזה, מעגל שלא יוצאים ממנו. '''היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת''', אנחנו יודעים שבדרך כלל אסור לאכול ביום שישי, אבל נניח יש מקרה שמותר — סעודת חתנים, פורים וכדומה. אז יש מציאות שאכלו בליל שבת ועכשיו נכנס שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס'''. מצד אחד הוא צריך לברך ברכת המזון על אותו כוס ומצד שני גם צריך לקדש על יין. אז מה עושה? אמרנו לפני כן שכולם מסכימים שאם אני אוכל, לאחר המזון '''משלשל כולם עליו'''. כלומר שיש לו רק כוס אחת וצריך גם לברך על ברכת המזון, אז לכן מברך על הכוס ובעצם משאיר את זה לסוף. ואז גם כן עושה את מה שצריך, הבדלה או קידוש אחרי ברכת המזון.

אז עכשיו בוא נראה מה יצא מכאן. לבית שמאי איך יתנהג? '''מה נפשך?''' מה הוא ינהג? הרי לגבי שבת אמרנו שאם יש שבת ויין אז הוא קודם כל מקדש כיוון שהשבת נכנסה קודם. כלומר קידוש היום היה קודם, אבל כאן יש לו בעיה. כי מה, אתה מברך על היום? אי אפשר להגיד ככה, כי הרי '''המזון קודם''', כי אם הוא אומר שקידוש קודם בגלל שהוא הקדים — הוא היה קודם לפני היין. אבל כאן ברכת המזון הייתה קודמת, כי הרי הוא קודם כל אכל, הוא התחייב בברכת המזון קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על המזון'''? כלומר אי אפשר לומר '''יברך על היום''' — '''המזון קודם''', שהרי לשיטתם מה שיברך על היום זה רק בגלל שהתחייב בקדושת היום קודם. אבל כאן הרי התחייב ברכת המזון קודם, לכן לכאורה צריך לברך ברכת המזון קודם.

אז אוקיי, מה אתה אומר? יברך על המזון קודם, רק אחרי זה יקדש? גם את זה אי אפשר. למה? שהרי אמרו בית שמאי שאם בא להם יין בתוך המזון מברך על היין ואחר כך על המזון. יוצא מכאן שהיין קודם. אז מה אתה אומר? '''יברך על היין'''? אי אפשר, כי הרי '''היום קודם''', קידוש היום, כמו שאמרנו. אז אם כך, מה יעשה? בעצם נכנסנו פה לאיזה מעגל שאין לו סוף.

אומרת הגמרא '''נשמעינה מן הדא''', כלומר הפתרון יהיה בעצם בגרסה אחרת של דיני בית שמאי: '''בא להן יין אחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס — בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך על המזון'''. יש לנו ברייתא מפורשת שאומרת שאם יש יין וברכת המזון, קודם כל מברך על היין ואחר כך על המזון.

אמר רבי אבא: שאמרו בית שמאי להקדים את ברכת היין לברכת המזון — זה רק שם, מפני שאם תגיד שקודם מברך ברכת המזון ואחרי זה מברך על היין, יכול להיות בעיה, כי כיוון שברכת היין '''ברכה קטנה''', '''שמא ישכח וישתה'''. תוך כדי שהוא מברך ברכת המזון יבוא מיד וישתה בלי ברכה, לכן אמרו שיברך את זה קודם. '''ברם הכא''', שיש קידוש להוסיף, פה אין חשש, כי הרי יש פה שלוש ברכות, '''מכיון שהוא על הכוס אינו שכח''' — אז לכן אין חשש שקודם כל יברך את ברכת המזון ואחרי זה ימשיך.

אז לכן, איך יעשו? איך עשו בית שמאי? '''יברך על המזון תחילה, ואחר כך מברך על היום, ואחר כך על היין'''. ובעצם זה פותר לנו את הבעיה.

עכשיו '''וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת'''. כלומר אותו דבר, יהיה גם כן איזה מעגל שאין לו סוף בשיטת בית הלל במוצאי שבת. איך החביטה? כלומר, איך ייווצר המציאות של הקושיה? '''היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת''', כלומר חשכה שעה שלישית ויצא שבת. עכשיו '''ואין שם אלא אותו הכוס''', יש לו רק כוס אחת, רק רביעית בדיוק — עם המזיגה, עם הכל, רק רביעית. אז מה אמרנו? אמרנו '''מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו'''. אמרנו מניח את הכוס, מברך עליו ברכת המזון וממשיך אחרי זה את ההבדלה וכל מה שצריך.

אז '''מה נפשך?''' מה אתה אומר? יברך על היין? כמו שאמרנו מקודם, אם יש שבת וקידוש, או יין והבדלה, אז הוא כבר יברך על היין ואחרי זה קידוש, או יין והבדלה. אבל פה יש בעיה, כי הרי אמרת שהמזון קודם — כי אמרנו שאם בא להם יין בתוך המזון ואין להם אלא אותו כוס, אז מברך על היין ואחר כך על המזון. אז יוצא שבעצם ברכת המזון קודמת. אז מה אתה אומר? יברך את ברכת המזון? יש לו בעיה, כי לדעת בית הלל, על פי רבי מאיר, הסדר זה נר ובשמים, מזון והבדלה. כלומר בעצם הנר קודם — נר ובשמים קודמים לפני ברכת המזון. אז מה אתה אומר? יברך על הנר? אי אפשר, כי הרי היין תדיר יותר, ואמרנו שאם יש לנו יין וקידוש, או יין והבדלה, מברכים על היין כי תדיר קודם. אז מה עושים? '''יברך על היין, המזון קודם''', וככה בעצם קיבלנו מעגל חוזר.

מה נעשה? '''ואתה נשמעינה מן הדא'''. בעצם נכון מה שאמרנו עכשיו, שבעצם הסדר נר בשמים מזון והבדלה זה דעת רבי מאיר. אבל הדעה המקובלת זה דעת רבי יהודה, שהוא סובר '''לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה, ולא על הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו? על הנר ועל הבשמים, שבית שמאי אומרים: בשמים ואחר כך נר, ובית הלל אומרים: מאור ואחר כך בשמים'''. אנחנו נוהגים הפוך כנראה, יש לנו גרסה אחרת, אבל בכל אופן רואים שבעצם על ברכת המזון כולם מסכימים שהיא בהתחלה, על הבדלה כולם מסכימים שהיא בסוף, וכל המחלוקת היא רק על הנר והבשמים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_ה|חזרה=כן}} '''בהבדלה במוצאי שבת יש להקדים בשמים לנר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כד|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצו א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצו סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית שמאי לדעת רבא ורב יהודה, וכן נפסק בשו&quot;ע או&quot;ח סי' רצו ס&quot;א ובסדר יקנה&quot;ז (יין קידוש נר הבדלה בשמים) שאף הבבלי הכריע כך.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:73.63%;height:1.69%;left:13.13%;width:38.42%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.69%;left:13.13%;width:57.29%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.58%;height:1.68%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.27%;height:11.78%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:27.04%;height:1.68%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא [על ידי שהוא] ברכה קטנה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך [מברך על היום ואחר כך] על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת [היך עבידה] היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון · ומשלשל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על {{ירו&quot;מ-הוסר|המזון}}[הבדלה] שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רבא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''היך עבידה.''' בהי גוונא מקשינן לה ומפרש וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בע&quot;ש וחשכה לילי שבת וצריך הוא לקדש קדושת היום על היין ואין שם אלא אותו הכוס יין בלבד ואם יקדש עליו לא יהיה לו יין לברך על המזון

'''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו.''' כלומר דודאי את אומר בזה דהדין הוא שיניח עד לאחר המזון ויאמר הכל קידוש וברכת המזון על אותו כוס וכדתנינן בתוספתא פ&quot;ה גבי מ&quot;ש וכדלקמן וה&quot;ה נמי בהאי גוונא בלילי שבת והשתא קשיא מה נפשך לב&quot;ש היאך יעשה

'''יברך על היום.''' קודם כדאמרינן במתני' דקדושת היום קודם ליין הא הכא איכא נמי מזון ובודאי ברכת המזון קודם לקידוש היום שהרי נתחייב בברכת המזון קודם שקידש עליו היום

'''יברך על המזון.''' ואי תימא דאין ה&quot;נ דיברך על המזון מקודם הא ליתא דהרי הכא היין קודם לב&quot;ש כדאמרי במתני' דסוף פרקין גבי בא להם יין בתוך המזון ומייתי לה לקמיה

'''יברך על היין.''' ואם תאמר דיברך על היין קודם להמזון הא נמי אי אפשר דכשבא לברך על היין קידוש היום קודם לו כדאמרי ב&quot;ש במתני'

'''נשמעינה מן הדא.''' זה הכל מן הקושיא וכלומר והיכא שמעינן להא דאמרת לב&quot;ש היין קודם להמזון מן הדא דתנינן בסוף פרקין בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב&quot;ש אומרי' מברך על היין ואח&quot;כ מברך על המזון וא&quot;כ היאך יתנהג עצמו בכה&quot;ג אליבא דב&quot;ש

'''אמר ר' בא.''' דלא קשיא מידי מהאי מתני' דסוף פרקין דמייתית ראיה לגוונא דהכא דלב&quot;ש מברך על היין מקודם להמזון דשאני הוא התם דע&quot;י שהיא ברכה קטנה בורא פרי הגפן בלבד הלכך הוא דקסברי ב&quot;ש התם דמברך על היין מקודם שאם אתה אומר שימתין עד לאחר ברכת המזון חיישינן שמא ישכח וישתה מיד בלא ברכה אבל הכא שצריך הוא לקדש קדושת היום ומכיון שהוא ממתין לשלשה על ידי הכוס אינו שכח מקודשת היום ולא חיישינן שמא ישתה עד שלא יקדש

'''וכיצד יעשו על דברי ב&quot;ש.''' והשתא מסיק לה דלר' בא דקאמר דהכא איכא תקנתא לב&quot;ש נמי וכיצד יעשה יברך על המזון תחלה דבהאי גוונא מודו ב&quot;ש דליכא למיחש למידי כדאמרן ואח&quot;כ מברך קדושת היום ואח&quot;כ על היין כסבר' דידהו במתני'

'''וקשי' על דברי ב&quot;ה.''' השתא מהדר הש&quot;ס לדייק גם אליבא דב&quot;ה דודאי בלילי שבת ובגוונא דהוה מדייק לי' אליבא דב&quot;ש ליכא למידק כלל אליבא דב&quot;ה דפשוט הוא דבגוונא דתאמר היה יושב ואוכל בע&quot;ש וכו' ואין שם אלא אותך הכוס דלב&quot;ה מברך על המזון ואח&quot;כ על היין ואח&quot;כ על היום כי קשיא לן אליבא דב&quot;ה במוצאי שבת הוא דקשיא לן וכעין גוונא דהוה מדייקינן אליבא דב&quot;ש בע&quot;ש ה&quot;נ מדייקינן השתא אליבא דב&quot;ה במ&quot;ש וכדמפרש ואזיל
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו · מה נפשך יברך על היום המזון קודם · יברך על המזון היין קודם · יברך על היין היום קודם · נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמ' ר' בא [על ידי שהוא] ברכה קטנה שמא ישכח וישתה · ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח · כיצד יעשו על דברי בית שמי יברך על המזון תחילה ואחר כך [מברך על היום ואחר כך] על היין · וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת [היך עבידה] היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון · ומשלשל כולן עליו · מה נפשך יברך על היין המזון קודם · יברך על המזון הנר קודם · יברך על הנר אבדלה קודמת · נשמעינה מן הדא · אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחילה ולא על {{ירו&quot;מ-הוסר|המזון}}[הבדלה] שהוא בסוף · על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמי אומ' בשמים ואחר כך נר · ובית הלל אומ' מאור ואחר כך בשמים · רבא ורב יהודה הל' כמי שהוא או' בשמים ואחר כך נר · כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על&lt;/div&gt;
'''היך עבידא.''' בהי גוונא קא מיבעיא לן וקאמר בכגון שהיה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת וצריך הוא להבדיל ואין שם אלא אותו הכוס ואם יבדיל לא יהי' לו יין לברך על המזון

'''את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו.''' הבדלה וברכת המזון דודאי כך הוא הדין והכי תנינן בתוספתא פ&quot;ה הנכנס לביתו במ&quot;ש מברך על היין ועל המאור. ועל הבשמי' ואח&quot;כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו אחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו והשתא מדייק הש&quot;ס דלר' יהודה דתוספתא אליבא דב&quot;ה כדמייתי נמי לקמיה קשיא לן דמה נפשך כיצד יעשה בהאי גוונא דאמרן

'''יברך על היין.''' בתחלה הרי המזון קודם כדסבירא להו לב&quot;ה במתני' דסוף פרקין

'''יברך על המזון בתחלה.''' הרי הנר קודם כדתנן במתני' גבי פלוגתייהו בהא ב&quot;ש אומרים נר ומזון וכו' ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה א&quot;כ לכ&quot;ע נר קודם למזון

'''יברך על הנר.''' בתחלה

'''הבדלה קודמת.''' כלומר ואם יעשה כך תהיה הבדלה קודמת למזון ואנן לא תנן הכי דאע&quot;ג דבמתני' תני כן ההיא דלאו כהלכתא היא אלא כדתני ר' יהודה בתוספתא שם וכדלקמיה

'''נשמעינה מן הדא.''' מסקנת הקושיא היא וכלומר והיכא תניא הכי מן הדא דא&quot;ר יהודה לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו וכו' וגי' התוספתא כך היא שב&quot;ש אומרים מאור ואח&quot;כ בשמים וב&quot;ה אומרים בשמים ואח&quot;כ מאור וגי' הש&quot;ס בתוספתא היה כך בהפך ככתוב לפנינו והיינו דקאמר עלה רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואח&quot;כ מאור ולא כהאי גי' דלעיל לב&quot;ה. שמעינן מיהת דלכ&quot;ע מזון בתחילה והבדלה בסוף כי פליגי בסדר הברכות השייכי' להבדלה הוא דפליגי ושמעינן נמי דלכ&quot;ע אלו הברכות השייכי' להבדלה סמוכות זו לזו מיהת בעינן והשתא אם יברך על הנר בתחילה למזון ואח&quot;כ ברכת הנר תכופות זו לזו כל הברכות א&quot;כ תהי' הבדלה קודמת למזון והא לר' יהודה לכ&quot;ע מזון בתחילה והבדלה לבסוף היא וכיצד יעשה על דברי ב&quot;ה. מסקנא דמילתא היא. וכלומר והשתא כיצד יעשה אליבא דב&quot;ה אם כהאי דתנינן במתני' נר ובשמים ומזון והבדלה או כהאי דר' יהודה בתוספתא וקאמר הש&quot;ס דדברי ר' יהודה הם עיקר שיברך על המזון בתחלה וכו'

'''י&quot;ט שחל להיות במ&quot;ש.''' ויש כאן קידוש והבדלה איזה מהן קודם
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;114&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
המזון תחילה, ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#סדר ההבדלה ביו&quot;ט שבמוצ&quot;ש|יום טוב שחל להיות במוצאי שבת]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: יקנ&quot;ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. חנין בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנן בר אבא|°]] אמר בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: יין, קידוש, נר, הבדלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם זה בחג סוכות מוסיף}} {{שוליים|ח_ו}}סוכה וזמן רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} אמר: ינה&quot;ק. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}אמר כהדא דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבדלה קדמת לקידוש}} דאמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כך קדם מוציאים את השבת בהבדלה אחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש}} לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ינה&quot;ק}} נהי&quot;ק {{ירו&quot;מ-ביאור|נר הבדלה יין קידוש}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיין בין שניהם להראות שהוא בא עבור שניהם}} מסתברא דלוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]] אמר, מעין שניהם {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הבדלה ראשונה כרבי חנינה שמלוים את המלך קדם וכרב שהיין סמוך לקידוש}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעא קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הי{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}ך {{ירו&quot;מ-הוסר|אובדין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עבדין}} {{שוליים|ח_ז}}עובדא? אמר ליה: כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יקנ&quot;ה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}}. וכן נפק עובדא כרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] וכרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|ור'}}, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ינה&quot;ק}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יין נר הבדלה קידוש}}; וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יקנ&quot;ה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יין קידוש נר הבדלה}} דלא מפלג על בר נש באתריה. על דעתיה דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמברך על היין, שהיין לעולם קודם, ומיד אחריו על האש, כיוון שרואהו ראשון, דמצווה הבאה לידך על תחמיצנה}} וקשיא {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן }}על דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה מוצאי שבת}} בשאר ימות השנה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי מברך על הנר לפני ההבדלה מפני העניים, שמא לא יספיק השמן שלא יכבה ויפסיד הברכה; והכא אמאי}} אינו מברך על הנר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני הקידוש}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שלא יכבה וכא מברך על הנר}} שלא יכבה?
מה עבד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? מכיון שיש לו יין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי יש לו שמן ו}}אין נרו כובה. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויברך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אמרו נר ביתו וקידוש היום נר קודם אם כך שיברך}} על הנר בסוף — שלא לעקור {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולשנות משאר}} זמן השבתות הבאות.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבא ורב יהודה: הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר''', כי כנראה שהיה להם הרגל כזה. אז אם כך, איך נעשה באמת? לבית הלל '''יברך על המזון תחילה''', כמו שאמרנו שכולם מסכימים שמזון תחילה, '''ואחר כך יברך על היין, ואחר כך על הנר'''.

אומרת הגמרא: '''יום טוב שחל להיות במוצאי שבת''', רבי יוחנן אמר: '''יקנה — יין, קידוש, נר, הבדלה'''. חנין בר אבא אמר בשם רב: '''יין, קידוש, נר, הבדלה''', ואם זה בסוכות אז צריך להוסיף גם '''סוכה וזמן''', כלומר גם שהחיינו.

רבי חנינא אמר: '''ינה&quot;ק''', כלומר יין, נר, הבדלה, קידוש. שמואל אמר כדעת רבי חנינא, גם כן '''ינה&quot;ק''', כלומר שהבדלה קודמת לקידוש. ואמר רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי משלו, איזה משל, ש'''מלך יוצא ושלטון נכנס — מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון'''. כלומר השבת יוצאת ונכנס החג, אז קודם כל מלווים את המלך שייצא, ורק אחרי זה מלווים ומכניסים את יום טוב. אז אף כאן, קודם כל מוציאים את השבת בהבדלה ואחר כך מכניסים את יום טוב בקידוש.

לוי אמר: '''נהי&quot;ק''', כלומר נר, הבדלה, יין, קידוש. למה? כי הוא סובר שהיין צריך להיות בין שניהם, כלומר בין הבדלה לקידוש, כדי להראות שהוא בעל שניהם.

אומרת הגמרא: '''מסתברא דלוי אמר, מעין שניהם'''. כלומר לוי כנראה עשה הכללה בין שתי הדעות — הבדלה כמו רבי חנינא, שאמר קודם כל מלווים את המלך שיוצא, ורק אחר כך עושים את הקידוש, כלומר מקבלים את השלטון, וכרב שאמר שהיין סמוך לקידוש.

'''רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי: הי ך עובדא?''' כלומר להלכה מה נעשה? יש פה את כל האפשרויות. '''אמר ליה: כרב וכרבי יוחנן'''. כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, ואמרנו אם זה סוכות אז מוסיף גם סוכה וזמן. '''וכן נפק עובדא כרב וכרבי יוחנן'''.

'''רבי אבהו, כד הוה אזיל לדרומה — הוה עביד כרבי חנינא'''. כלומר שהיה הולך לדרום, ששם היה המקום של רבי חנינא, אז הוא נהג כמו רבי חנינא — יין, נר, הבדלה, קידוש. '''וכד הוה נחית לטבריא — הוה עביד כרבי יוחנן''', ששם המקום של רבי יוחנן, אז נהג כמותו — יין, קידוש, נר, הבדלה, '''דלא מפלג על בר נש באתריה''', לא לתת לחלוק על בן אדם במקום שלו.

אומרת הגמרא: '''על דעתיה דרבי חנינא ניחא'''. שהוא מברך על היין כי היין קודם, מיד אחרי זה הוא מברך על האש, כי שוב פעם אנחנו מברכים על המצווה שאנחנו פוגשים ראשון, ואת האש אנחנו רואים מרחוק, אז לכן מברכים על האש כי זה הראשון. יש לנו כלל שמצווה הבאה לידך אל תדחה אותה.

אבל '''וקשיא על דרבי יוחנן'''. הרי רבי יוחנן אנחנו יודעים שבשאר ימי השנה תמיד מברכים על הנר לפני ההבדלה. למה? מפני שמא יכבה הנר ויפסיד את הברכה, אז לכן קודם כל מברכים על הנר מיד, ולאחר מכן עושים את ההבדלה. אבל הכא, למה לא בורך על הנר לפני הקידוש? למה הוא מחכה עד אחרי הקידוש? הרי למה הוא לא חושש שהנר יכבה, למה הוא אומר יין, קידוש, נר והבדלה?

אומרת הגמרא: '''מה עבד ליה רבי יוחנן?''' מה הוא יענה על זה? עונה הגמרא: '''מכיון שיש לו יין אין נרו כובה'''. כי אנחנו יודעים שאם יש אדם ויש לו רק כסף לנר או ליין — '''נר איש וביתו''' וקידוש היום, נר קודם, כי הנר זה לשלום בית, הנר יוצר אור וככה אין מריבות. אז בכלל אם יש לו כסף רק לנר או ליין אז נר עדיף. אז אם ככה, כאן שאתה אומר שיש לו יין, כנראה גם יש לו מספיק לנר, אז לכן '''יברך על הנר בסוף'''.

אומרת הגמרא: אז אם ככה, למה לא יברך על הנר בסוף אחרי הבדלה גם כן? כלומר אמרת שיש לו יין, אם יש לו יין אז גם יש לו מספיק שמן, בסדר, אז אם זה ככה שישאיר את הנר לסוף — למה אתה אומר שהבדלה קודמת? אתה אומר נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה, תגיד יין, קידוש, הבדלה, נר. למה אתה אומר יין, קידוש, נר, הבדלה, כלומר נר קודם להבדלה?

עונה הגמרא: '''שלא לעקור זמן השבתות הבאות'''. כלומר באמת בשאר מוצאי שבת תמיד הנר לפני ההבדלה, לפי רבי יוחנן, אז גם פה, למרות שזה גם מוצאי שבת וגם חג — את הנר מקדימים רק להבדלה, שיהיה כמו כל שבוע, תמיד הנר לפני הבדלה. אבל לגבי הקידוש, אנחנו משאירים את הנר אחרי הקידוש, כי כמו שאמרנו, כיוון שיש לו יין מסתמא יש לו מספיק שמן.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_ו|חזרה=כן}} '''כשחג חל במוצאי שבת, מה סדר הברכות בקידוש?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כב|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב]] , [[רמב&quot;ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו יב|רמב&quot;ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תעג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תעג סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תרמג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תרמג סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנינא ושמואל בסדר יקנה&quot;ז (יין קידוש נר הבדלה זמן), משום שההבדלה קודמת לקידוש כמלך היוצא ושלטון הנכנס; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ח_ז|חזרה=כן}} '''סדר ברכות ההבדלה בכניסת מוצאי שבת לחג.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כב|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כב]] , [[רמב&quot;ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו יב|רמב&quot;ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תעג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תעג סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תרמג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תרמג סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן - יקנ&quot;ה (יין קידוש נר הבדלה), כפי שנפק עובדא כוותיה, וכן הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע; ומטעם שאין לחלוק על מנהג המקום נהג רבי אבהו בטבריא כרבי יוחנן ובדרום כרבי חנינא, אך להלכה נתקבל יקנ&quot;ה כמנהג עיקרי..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.72%;height:1.68%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.41%;height:13.46%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:43.86%;height:1.68%;left:78.91%;width:9.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ&quot;ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה&quot;יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה&quot;ק · מסתברא דלוי אמ' מעין שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן נפק עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה נחית לטיבריא הוה עבד כר' [יוחנן] דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא {{ירו&quot;מ-הוסר|ליה}}על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''יקנ&quot;ה.''' היין סמוך לקידוש וקודם לו ואח&quot;כ נ&quot;ה וכן אמר חנן בר בא בשם רב יין וכו' ובסוכות אחר הבדלה סוכה וזמן: ר' חנינא אמר ינה&quot;ק גרסינן וכן שמואל אמר כהדא דר' חנינא גרסינן כדמפרש טעמא משל למלך יוצא וכו' הלכך הבדלה קודמת שמלוין את השבת בתחלה ואח&quot;כ קידוש של י&quot;ט

'''לוי אמר יהנ&quot;ק גרסינן.''' דכמו שהוא לפנינו היינו דר&quot;א ממש. והיינו דקאמר מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן הבדלה קודם לקידוש כר' חנינא ונר והבדלה סמוכין כר' יוחנן

'''דלא מפלג על בר נש באתריה.''' טבריה אתריה דרבי יוחנן הוה ואין חולקין על אדם באתריה ולפיכך נהג שם כוותיה

'''על דעתיה דרבי חנינא ניחא.''' דלדידיה אחר היין מברך על הנר מיד ולפי שכשרואה את הנר צריך לברך עליו אלא שברכת היין היא קודם לכל לעולם

'''וקשיא על דר' יוחנן.''' כצ&quot;ל אלא דלר' יוחנן קשיא מפני מה אינו מקדים לברך על הנר הא אלו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה בתמיה וכי אינו מברך על הנר מיד כדי שלא יכבה ויפסיד הברכ' והכא נמי היה לו לומר מברך על הנר שלא יכבה ולא לאחרו אחר קידוש

'''מה עבד ליה ר' יוחנן.''' ומה טעמיה וקאמר דמכיון שיש לו יין אין נרו כובה כלומר דכיון שהוא תופס כוס של יין בידו שבירך עליו ואינו שותהו ושומרו עד שיגמור כל סדר הברכות שומר ג&quot;כ את הנר שלא יכבה עד שיברך עליו

'''ויברך על הנר בסוף.''' א&quot;כ יברך עליו בסוף דכל זמן שאינו שותה היין שומר הוא את הנר שלא יכבה קודם שישתה ומשני שלא לעקר זמן שבתות הבאות כלו' הואיל ובכל מוצאי שבתות מברך על הנר קודם הבדלה הלכך אין לו לעקור הסדר של כל שבתות הבאות בשנה

'''מתני' ב&quot;ש אומרים נוטלין לידים ואח&quot;כ מוזגין את הכוס.''' טעמייהו דב&quot;ש דסברי אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין אע&quot;פ שלא נטמאו תוכו וכגון שנטמא במשקין דטומאת משקין בכלים מדרבנן היא והקלו בטומאה זו ואמרו כלי שנטמא אחוריו במשקין טמאין לא נטמא תוכו ולא ידיו ולא אוגנו ואפ&quot;ה אסור להשתמש בו גזרה שמא ינתזו ניצוצות מתוכו על אחוריו ויקבלו המשקין טומאה מחמת אחוריו ויטמא את הידים וכיון דאסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים הלכך נוטלים לידים תחלה ואח&quot;כ מוזגין את הכוס שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה חיישינן שמא יטמאו משקין שנפלו באחורי הכוס מחמת הידים שהידים קודם נטילה תורת שני לטומאה יש להן ומטמאין את המשקין להיות תחלה ויחזרו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור אלא נוטלים לידים תחלה ואח&quot;כ מוזגין את הכוס כדי שלא יקבלו המשקין שבאחורי הכוס טומאה מחמת ידים

'''ובית הלל אומרים וכו'.''' דב&quot;ה קסברי מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ולא גזרינן משום ניצוצות דניצוצות לא שכיחי הלכך מוזגין את הכוס תחלה ושותים אותו דביין הבא לפני המזון מיירי הכא כדאמרינן בפ' כיצד הסיבו וכו' הביאו להם יין וכו'. ואח&quot;כ נוטלין לידים לסעודה שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה ואח&quot;כ מוזגין את הכוס גזרה שמא יהיו אחורי הכוס טמאין דהא מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וידיו לא יהיו נגובות יפה דבשתייה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כל כך ויטמאו אחורי הכוס אותן המים טופחין שעל ידיו והן חוזרין להיות תחלה כדין המשקין. שהן לעולם נעשין תחלה ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא אוכל בידים מסואבות

'''גמ' מה טעמהון דב&quot;ש שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס.''' שנפלו לשם מחמת המזיגה ויטמאו מידיו אם לא יטול מתחלה ויחזרו אלו המשקין ויטמאו את אחורי הכוס ונמצא משתמש בו באיסור וכדפרישית במתני'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר · יום טוב שחל להיות במוצאי שבת · ר' יוחנן אמ' יקנ&quot;ה · יין קידוש נר הבדלה · חנין בר בא אמ' בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן ר' חנינא אמ' ינה&quot;יק · שמואל לא אמ' כהדא דר' חנינא דאמ' ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון · לוי אמ' ינה&quot;ק · מסתברא דלוי אמ' מעין שניהם · אמ' ר' זעירא בעא קומי ר' יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרב וכר' יוחנן · וכן נפק עובדא כרב וכר' יוחנן · ר' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עבד כר' חנינא · וכד הוה נחית לטיבריא הוה עבד כר' [יוחנן] דלא מפלג על בר נש באתריה · על דעתיה דר' חנינא ניחא וקשיא {{ירו&quot;מ-הוסר|ליה}}על דר' יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה · וכא מברך על הנר שלא יכבה · מה עבד ליה ר' יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה · ויברך על הנר בסוף · שלא לעקור זמן השבתות הבאות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

יו&quot;ט שחל להיות במוצאי שבת ר&quot;י אמר יקנ&quot;ה כו' ר&quot;ח אמר ינה&quot;ק שמואל אמר כהדא דר&quot;ח דאמר ר&quot;א בשם ריב&quot;ל מלך כו' כן הוא הגי' בירושלמי דפוס אמשטארדם לוי אמר יהנ&quot;ק וקאמר הגמ' מסתברא דלוי דהוא אמר מעין שניהן כן הגי' בדפוס אמשטארדם וה&quot;פ דהגמ' קאמר דמסתברא הא דלוי משום דהוא אמר מעין שניהן ר&quot;ל דבין לרבי יוחנן ובין ללוי הוי נר באמצע בין קידוש והבדלה ובזה ס&quot;ל כר' יוחנן ובחדא ס&quot;ל כלוי דהבדלה קודם קידוש:

וקשיא על דר&quot;י אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה מה עביד לה ר&quot;י כן הגי' בדפוס אמשטארדם וה&quot;פ הא דתקנו חכמים בשאר ימות השנה שיברך על הנר קודם הבדלה הוא משום תקנת עניים שמא לא יספיק לו השמן ויכבה אם יברך אחר הבדלה ע&quot;כ תקנו לברך על הנר תחילה. וא&quot;כ למה יקדש קודם הנר הא כמו דתקנו שלא יבדיל קודם לנר משום שמא תכבה כמו כן לא יקדש קודם נר משום שמא תכבה. ומשני מה עביד לה ר&quot;י מכיון שיש לו יין אין נרו כובה. פי' דהא קי&quot;ל במס' שבת דף כ&quot;ג ע&quot;ב נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף א&quot;כ כיון שיש לו יין להבדיל ע&quot;כ שיש לו נר ביתו וממנפ&quot;ש אם הוא עני שאין לו שמן על הנר א&quot;כ יין על קידוש פשיטא דאין לו ועל מה יקדש ויבדיל וכיון שיקדש ויבדיל על היין ע&quot;כ דיש לו שמן לנר ביתו ולא דמי להבדלה בשאר שבתות השנים. דהתם נר הבדלה ויין להבדלה הבדלה קודם ע&quot;כ חששו מפני עניים שיקנה יין ולא יהי' לו לקנות שמן על אבוקה אבל בקידוש היום ונר ביתו נר ביתו עדיף וממילא מי שיש לו יין על קידוש כ&quot;ש שיש לו נר ופריך א&quot;כ יברך על הנר בסוף במוצאי שבת שחל ביו&quot;ט מכי קדיש ומבדיל. ומשני שלא לעקור זמן שבתות הבאות:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;115&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן יטול תחילה}} — שלא יטמאו משקין {{ירו&quot;מ-הוסר|שבאחורי}} שאחורי הכוס {{ירו&quot;מ-הדגשה|שניתזו במזיגה}} מידיו, ויחזרו ויטמאו את הכוס. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ובית הלל אומרים: מוזגין הכוס תחילה ואחר כך נוטלין לידים}} מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? לעולם אחורי הכוס טמאין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דסברי בית הלל: מותר להשמש בכלי שאחוריו טמאין אם יטול ידיו תחילה, שמא ישארו בהן כמה טיפות ויטמאו ידיו מחמת אחורי הכלי}} . דבר אחר: {{שוליים|ח_ח}}אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי ביבן[[ביאור:עץ מסורת#רבי ביבן|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הכלים יש להם אחורים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|השקע בתחתית הכלי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותוך ובית הצביטה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מקום האחיזה שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רבי טרפון אומר: רק לעריבה יש בית צביטה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כוון שהכלי גדול. לא חוששים שמא כשמחזיק בבית הצביטה נגע באחורי הכלי ונטמא. אבל בכלים קטנים גזרו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|רבי עקיבא אומר: אף לכוסות}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות. {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם היו ידיו טהורות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא נגע באחורי הכלי ונטמא. וזה דומה לדברי בית הלל כאן, שסוברים שאם היו ידיו טמאות ואחז בבית הצביטה, לא חוששים שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד. {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס, ויחזרו ויטמאו את הכוס, וזה כבית שמאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי שבתאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שבתאי|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{שוליים|ח_ט}}לחלה {{שוליים|ח_י}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שומרים אוכלים במקומם בלי נטילת ידיים|ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת}} מילי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ן}}]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו עם הארץ לילך אחר חבר שיגבל לו חלתו בטהרה עד ארבע מיל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולנטילת ידים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייב אדם ללכת עד מהלך ארבע מילין למצא מים לנטילת ידים}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאת}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דאמר}} אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהם קבועים במקומם}} — מה את עבד להון? כלפניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} כלאחריהן? נשמעינה מן הדא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נח'''
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף נח. אנחנו עדיין במחלוקות שבין בית שמאי לבית הלל בסעודה, בפרק ח הלכה ב.

משנה: בית שמאי אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מוזגים את הכוס. כלומר קודם כל נוטלים ידיים ורק אחרי זה מוזגים את הכוס. הגמרא מסבירה שהסיבה שבית שמאי אומרים שאסור להשתמש בכוס שהאחוריים שלו טמאים - אנחנו יודעים שמדאורייתא אין דבר כזה, כלומר אין דבר כזה כלי שחלק ממנו טמא וחלק לא, אבל מדרבנן חכמים בזמנם, בשמונה עשר דברים שגזרו בו ביום, אחד מהדברים גזרו שהאחוריים של כלי יכולים להיטמא. וכיוון שאסור להשתמש בכלי כזה, אז אומרים בית שמאי אם נתיר לאדם שלא נוטל ידיים לגעת בכוס אז יכול להיות שיהיה ניצוצות, כלומר טיפות יין שבמזיגת הכוס יפלו על הגב של הכוס, ואז כשהאדם עם הידיים שלו שהם סתם ידיים הוא יגע בהם, אז הטיפות שעל גבי הכוס יטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס.

ובית הלל אומרים מוזגים כוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. הם אומרים שמותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ועכשיו אם הבן אדם נוטל ידיים קודם, אני חושש להפך, שמא יישארו טיפות מים על הידיים שלו, ואז הם ייטמאו מגב הכוס ויחזרו ויטמאו את הידיים של האדם.

גמרא: למה בית שמאי אומרים נוטלים ידיים תחילה ואחר כך מוזגים את הכוס? '''מה טעמהון דבית שמאי?''' סבר אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאים, לכן ליטול תחילה '''שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס''' שינצרו במזיגה. כלומר שמא בזמן שהוא מוזג אז טיפות יין יפלו על גב הכוס, וכיוון שהוא לא נטל את ידיו, אז הטיפות האלה ייטמאו מהידיים שלו ויחזירו ויטמאו את הכוס.

ובית הלל אומרים מוזגים הכוס תחילה ואחר כך נוטלים ידיים. '''מה טעמהון דבית הלל?''' הם סברי מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאים. ואז מה יקרה אם הוא יטול ידיים תחילה? אני חושש שמא יישארו כמה טיפות וייטמעו ידיו מחמת אחורי הכלי, ואז הוא יטמא את האוכלין שהוא ייגע בהם.

'''דבר אחר: אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.''' כלומר זו עוד סברא של בית הלל - למה נוטלים ידיים אחרי מזיגת הכוס? כי אנחנו רוצים לסמוך את הנטילה לברכת המוציא.

'''אמר רבי ביבן בשם רבי יוחנן: אתיא דבית שמאי כרבי יוסי, ודבית הלל כרבי מאיר.''' כלומר יש מחלוקת מקבילה בין רבי יוסי לרבי מאיר, וכך זה מקביל למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

דתנינן תמן: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ובית הצביטה. כלומר המשנה אומרת לנו שכל כלי - יש הפרדה בין תוך הכלי, שזה עיקר הכלי, לבין האחוריים שלו, כלומר החלק האחורי שלו, מתחתיו. אם יש לנו הרבה פעמים בקדירות רואים את זה טוב, יש איזה שקע, אז זה גם מין בית קיבול, זה נקרא אחוריים; ובית הצביטה, כלומר המקום שבו אוחזים, הרבה פעמים הוא עצמו גם כן עשוי כמין בית קיבול. אז יש הפרדה בין שלושתם - שאם נטמא אחוריו לא נטמא בית הצביטה ויכול לאכול שם. זה כאילו מין הקלה מסוימת, שאומרים שבעצם נכון שגזרנו שאחורי כלי נטמא, אבל חילקנו בין חלקים שונים. אם אדם טהור נגע בבית הצביטה, ואני יודע שרק התחתית של הכלי נטמא, אז לא נטמא.

רבי טרפון אומר רק לערבה יש בית הצביטה. כלומר רק הערבה, שזה כלי מאוד גדול, רק לו אני אומר שיש הפרדה בין הכלי עצמו לבין בית הצביטה, כיוון שהכלי גדול אז אני לא חושש שמא יחזיק בטעות או יחליק עם היד ויגע באחורי הכלי. אבל בכלים קטנים גזרו, ואז אין הבדל בין בית הצביטה לגב הכלי, הכל יחידה אחת, ואסור לגעת, ואם הוא נגע הוא נטמא וגם אסור לאדם טמא לגעת.

רבי עקיבא אומר אף לכוסות - גם כוס, כיוון שלא נוהגים להחזיק את הכוס בידית שלו.

'''רבי מאיר אומר: לידים טמאות וטהורות.''' כלומר אם הידיים היו טהורות והוא אחז בבית הצביטה, ונניח שהתחתית של הכלי היה טמא, אני לא חושש שמא הוא נוגע באחורי הכלי ונטמא. עכשיו זה דומה לדברי בית הלל כאן - הרי בית הלל אומרים שאם היו ידיו טמאות והוא אוכל בבית הצביטה אני לא חושש שהוא יגע במשקין שמאחורי הכוס והם יחזרו ויטמאו את הכוס. לא חוששים לזה. ככה הגמרא עושה את ההשוואה.

'''אמר רבי יוסי: לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד.''' כלומר לא כמו שרבי עקיבא אמר שבין ידיים טהורות מותר לגעת והוא לא נטמא לבין ידיים טמאות שאם הוא נגע הוא לא טמא - זה מה שרבי עקיבא אומר. אבל רבי יוסי אומר לא, רק לידיים טהורות. כלומר אם נניח התחתית של הכלי נטמאה והוא עם ידיים טהורות נוגע בבית הצביטה, אני לא אומר שהידיים נטמאות; אבל אם הידיים שלו היו טמאות והוא נגע בבית הצביטה, אני אומר שגם האחוריים נטמאו. פה אני לא מחלק. כמו שאמרנו, אמר רבי יוסי לא אמר אלא ידיים טהורות בלבד, אבל בידיים טמאות חוששים שמא ייגע במשקה שמאחורי הכוס ויחזירו ויטמאו את הכוס - וזה כבית שמאי. כמו שאמרנו שבית שמאי חוששים שמא יהיו טיפות שנפלו מהכוס על גב הכוס, ואז שהוא ייגע, אפילו שהוא נוגע רק בבית הצביטה, אני חושש שמא הוא יטמא את כל הכוס.

'''רבי יוסי בשם רבי שבתאי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידים, אדם מהלך ארבע מילי.''' כלומר חייבו אותו ללכת ארבע מיל, כלומר ארבע קילומטר. לחלה - הכוונה שאם הוא עם הארץ ולא יודע איך להפריש חלה, כדי להפריש חלה בטהרה הצריכו אותו ללכת ארבע קילומטר עד שימצא חכם שיפריש לו בטהרה. ונטילת ידיים - גם כן אדם שרוצה לאכול חייב ללכת עד ארבע מיל כדי למצוא מים לנטילת ידיים.

'''אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: הדא אמר — לפניו; אבל לאחריו אין מטריחין עליו.''' זאת אומרת כל מה שאמרנו שהוא יצטרך ללכת ארבע קילומטר, זה רק אם זה בדרך שלו, כלומר קדימה, אבל לחזור חזרה - לא מטריחים אותו.

שואלת הגמרא: '''שומרי גנות ופרדיסים — מה את עבד להון?''' כלומר בעצם נשארים במקום קבוע - אז מה תדון? האם אתה אומר שכל מקום זה לפניהם וחייבים ללכת ארבע קילומטר? או שאתה אומר לא, כל מקום זה נקרא לאחריהם כי זה לא המקום שלהם, ואז הם פטורים? '''נשמעינה מן הדא''' - נוכל לנסות וללמוד את זה ממשנה.

תני: האשה שהיא טבולת יום, '''וקוצה חלתה''' ואחר כך קוראת לשם. כלומר אישה שהיא טמאה, קודם כל תפריש את החלה ולא תגיד שזה חלה, כי אם היא אומרת שזה חלה והיא נוגעת בזה זה נטמא. אבל טבול יום לא פוגם בחולין כלום, אבל טבול יום פוסל את התרומה. אז אם היא מפרישה את זה בלי לקרוא לזה שם, זה עדיין חולין ולא נטמא. אחרי שהפרישה את זה, זה כבר בצד, היא יכולה להגיד זה חלה והכל בסדר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_ט|חזרה=כן}} '''האם מברכים על הפרשת חלה &quot;להפריש חלה&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ח|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כן, מברך &quot;אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה&quot; - הרמב&quot;ם פסק כלשון הירושלמי.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:43.86%;height:1.68%;left:32.25%;width:45.13%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.55%;height:8.41%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:53.96%;height:1.68%;left:47.82%;width:41.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;{{ירו&quot;מ-הוסר|הל'}} · מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו [ו]יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמון דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · ד&quot;א אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ודבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי ביר' חנינא הדא דא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}} לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לעולם אחורי הכוס טמאין.''' כלומר דלא איכפת לן אם אחורי הכוס טמאין דאפ&quot;ה מותר להשתמש בו הלכך להא לא חיישינן אלא דלטומאת ידים הוא דחיישינן שמא יהיו אחורי הכוס טמאין ויחזרו ויטמאו את הידים מחמת משקה טופח שעליהן וכדפרישית במתניתין הלכך מוזגין את הכוס ואח&quot;כ נוטלין לידים

'''דבר אחר.''' לטעמייהו דב&quot;ה לפי שאין נטילת ידים אלא סמוך לברכת המוציא והלכך אפי' אי הוה לן למיחש משום ניצוצות כדקאמרי ב&quot;ש כמבואר בפירושא דמתני' אפ&quot;ה הא עדיפא שלא להפסיק במזיגת הכוס בין נטילת ידים לברכה

'''אתיא דבית שמאי כר' יוסי וכו' דתנינן תמן.''' בפ' כ&quot;ה דכלים תנן כל הכלים יש להם אחוריים ותוך ויש להם בית צביטה. אחוריים ותוך שאם נטמאו אחוריו במשקין תוכו טהורין כדתנן התם לעיל. ובית הצביטה מקום שאוחזין בו את הכלי א&quot;נ בית הצביעה גרסי' מקום שאוחז בו באצבעו שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין. ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ. יש לה בית צביטה לפי שהיא גדולה ויש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים ואם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואינו חושש שמא יגע במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את העריבה. ר' עקיבא אומר לכוסות. אף לכוסות יש להם בית הצביטה. ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות יש להם בית הצביטה לידים טמאות כדאמרן ולידים הטהורות כדמפרש התם כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס כלומר שמא נטמאו משקין שעל ידיו באחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים. אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד דבידיו הטהורות ואחורי הכוס טמאים הוא דלא חיישינן אבל בידיו טמאות חיישינן שמא יגע במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס ע&quot;כ. והשתא קאמר הש&quot;ס הכא דאתיא הא דב&quot;ש דמתני' דחיישי בידים טמאות שמא יגעו במשקין שבאחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הכוס וזהו כר' יוסי דחייש נמי להכי ודב&quot;ה דלא חיישי לכך כר' מאיר דאף לידים טמאות לא חיישינן שמא יגעו במשקין שבאחוריים ויחזרו ויטמאו את הכוס
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;{{ירו&quot;מ-הוסר|הל'}} · מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו [ו]יחזרו ויטמאו את הכוס · מה טעמון דבית הלל לעולם אחורי הכוס טמאין · ד&quot;א אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה · ר' ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמי כר' יוסי · ודבית הלל כר' מאיר דתנינן תמן ר' מאיר או' לידים טמאות וטהורות · אמ' ר' יוסה לא אמרן אלא לידים טהורות בלבד · ר' יוסה בשם ר' שבתי ור' חייא בשם ר' שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי · ר' אבהו בשם ר' יוסי ביר' חנינא הדא דא {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}} לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו · שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן · נשמעינה מן הדא&lt;/div&gt;
'''לחלה.''' לעשות עיסה בטהרה כדי שיפריש חלה טהורה ולנטילת ידים לאכילה אם אין לו מים

'''אדם מהלך ארבע מיל.''' אם לא ימצא מים להטביל כליו לעשות עיסתו בטהרה וכן ליטול ידיו עד ד' מילין צריך להטריח עצמו ולחזר אחריהן

'''הדא דאמר לפניו.''' דוקא אם המים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחריו אין מטריחין עליו

'''שומרי גנות ופרדיסין.''' מפני הגנבים וא&quot;א להן לזוז ממקומן

'''מה את עביד להון.''' היאך דינם אם כלפניהן כלומר כדין דאמרינן בלפניהן דצריכין להטריח ולחזר אחר מים או כלאחריהן כמו דאמרינן בלאחריהן שאינן צריכין להטריח עצמן כלל והואיל והן יושבין במקומן הלכך מיבעיא ליה הכי

'''נשמעינה מן הדא.''' מתני' בפ&quot;ב דחלה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפרשת החלה ומברכת על הפרשה מפני שהיא יכולה לכסות עצמה שתהא פניה של מטה טוחות בקרקע וכל ערותה מכוסה והעגבות אין בהן משום ערוה לענין ברכה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;116&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}:  האשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא טבולת יום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיא שני ואינה פוסלת אלא תרומה שאין שלישי לחולין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יושבת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לשה את העיסה}} {{שוליים|ח_יא}} וקוצה חלתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ומניחתה בצד ושוב לא תגע בה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר כך קורה לה שם}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש}} והדא אשה — לא בתוך {{ירו&quot;מ-הוסר|הבית היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ביתה}} יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}} כאן אין מטריחין עליו תני: {{ירו&quot;מ-הוסר|תמים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המים}} שלפני המזון — רשות, ושל {{שוליים|ח_יב}}אחר המזון — חובה. אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק. {{ירו&quot;מ-הוסר|מה הוא}} מהוא נוטל ומפסיק רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] אמר: נוטל ושונה {{ירו&quot;מ-ביאור|שבנטילה הראשונה טיהר את הידים, אבל המים טמאים, לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים}} רבי יעקב בר רב יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר רב יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|שמואל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות? אמר רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חשיבות מים ראשונים ומים אחרונים|על הראשונים נאכל בשר חזיר]] {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודים ובשר נבילה לנכרים. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו — נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו — נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה}} על השניים — יצאה אשה מביתה. ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות {{הפניה-גמ|יומא|פג||מסכת=כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא. רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא {{ירו&quot;מ-ביאור|חיפשו אכסניה}} יהבו להו. אמרו לו: לבעל הבית: מה שמך? אמר להו: כידור. אמר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא, לפי שנאמר ([[דברים לב כ|דברים האזינו לב כ]]) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה, רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם}}, ואילו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו&quot;מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להו בעל הבית: הכי אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו&quot;מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל רבי מאיר אותביה בי קיבריה דאבוה {{ירו&quot;מ-ביאור| והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית}} אתחזי ליה לבנו בחלמיה, ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם}} למחר אמר להו בעל הבית: הכי אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה: רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא {{ירו&quot;מ-ביאור|החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש}} אזל רבי מאיר ונטריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושמר את כיסו}} כולי יומא. ובמוצאי שבת אייתיה עמו. לבעל הבית: הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא {{ירו&quot;מ-ביאור|בית מרזח}} כדי לשכרו ולהוציא ממנו את כספם. חזו טלפחי אשפמיה {{ירו&quot;מ-ביאור|ראו עדשים על שפמו}} הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא שהוא אכן שלח אותם לבקש את הכספים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים, היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות, שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} סלק לגבי רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] חמא יתיה {{שוליים|ח_יג}}אוכל בהתם {{ירו&quot;מ-ביאור|עם כפפות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחשב שעושה כן במקום ליטול ידים}} אמר ליה: מהו כן? אמר לי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה: נטלתי ידים אלא שאנני רוצה שיתלכלכו ידי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}איסתניס אני. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כד סליק להכא, חמא כהניא אכלין בהתם {{ירו&quot;מ-ביאור|ראה כהנים אוכלים עם כפפות}} אמר להון: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|אזילא}} אזלא ההיא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרו שלתרומה חיב בנטילה}} אתא רבי יוסי בר בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר בר כהנא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|בי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נטילת ידיים לסעודה|נטילת ידים לחולין {{ירו&quot;מ-הדגשה|חובה}}]] {{ירו&quot;מ-הוסר|את}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו לאכול חולין עם מפה אם יש לו מים ואין}} נטילת ידים לתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|חובה שכהנים זריזים ויכולים לאכול במפה}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: לתרומה ולחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|חובה ליטול ידים}} רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: נטילת ידים {{שוליים|ח_יד}}לתרומה עד הפרק. {{ירו&quot;מ-הוסר|ולחולין עד קשרי אצבעותיו }}מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא {{שוליים|ח_טו}}משטף ידוי {{שוליים|ח_טז}}עד הפרק — לא הוה אכל עימיה. רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: אין נטילת ידים {{שוליים|ח_יז}}אלא לפת בלבד. תני: רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} {{שוליים|ח_יח}}כל דבר שיש בו ליכלוך משקה. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהיה}} מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: {{שוליים|ח_יט}}נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם התנה}}. רבי אבינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבינא|°]] מפקיד לחמריה: {{ירו&quot;מ-ביאור|ההולכים בשירה}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו מפה נוכל להוכיח שלא מטריחים אותם. למה? כי '''הדא אשה — לא בתוך יושבת?''' הרי היא נשארת בבית, ואתה אומר שלא מטריחים עליה לחפש אישה טהורה שתקוץ לה חלתה, אלא היא עושה את זה בעצמה בדרך עקיפה. אז גם כאן שומרי גנות ופרדיסים, לא מטריחים עליהם.

'''תני: שלפני המזון — רשות, ושל אחר המזון — חובה.''' '''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק.''' במים האחרונים מספיק פעם אחת. עכשיו מה הוא מפסיק? '''רבי יעקב בר אחא אמר: נוטל ושונה''', כלומר מפסיק, כלומר צריך פעמיים - שבנטילה הראשונה טיהר את הידיים אבל המים טמאים, לכן צריך ליטול פעם נוספת לטהר את הידיים. ככה מסבירים הפרשנים למה צריך פעמיים ליטול ידיים.

'''רבי יעקב בר רב יצחק בעי: נוטל ושונה ואת אמרת רשות?''' מה, אם מקפידים עד כדי כך, באיזה זכות זה רשות? אם זה רק רשות זה עדיין דבר קל כלשהו.

'''אמר רבי יעקב בר אידי: על הראשונים נאכל בשר חזיר''' - היה שם מעשה, המדרש מאוד מקצר באגדות וסיפורים, אבל באגדה זה מופיע בהרחבה. סיפר שיש איזה חלבן שהיה מוכר, בעל מסעדה שהיה מוכר בשר לא כשר לגויים ובשר כשר ליהודים. עכשיו איך הוא ידע מי יהודי ומי לא? הוא ראה בן אדם נכנס נוטל ידיים - אז זה יהודי, נותן לו בשר כשר. הוא רואה לא נוטל ידיים - אומר זה גוי, מביא לו נבלות. פעם אחת נכנס יהודי, לא נטל ידיים, ונתן לו לאכול בשר נבלה. רואים שבעצם הוא אכל נבלה בגלל שהוא לא נטל ידיים.

'''על השניים — יצאה אשה מביתה''' - גם כן פה המדרש מספר בקצרה, אבל באגדה מסופר בהרחבה: מעשה באדם אחד ששמו כידור, ורבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו והתארחו בבית ההארחה שלו. רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו אצלו מעות, ורבי מאיר, שהיה דורש שמות, הוא לא הפקיד אצלו - הוא אמר שכתוב &quot;כי דור תהפוכות המה&quot;, אז אדם רשע, לכן הוא לא הפקיד אצלו את הכסף. והמדרש מספר שהוא החביא את הכסף בקבר של אבא של אותו כידור, ומה שבא לבקש את הכסף אמר הכידור שלא היו דברים מעולם. והגמרא מספרת שהם לקחו אותו ונתנו לו לשתות יין, ואז ראו שיש לו עדשים על השפה, הוא לא ניקה את השפה שלו, ואז הלכו לאשתו ואמרו לה: בעלך אמר שתיתני לנו את המעות, והסימן שאכלתם עדשים. אז היא באמת האמינה להם ונתנה להם את הכסף, ואז כשהוא בא לבית שלו והיא סיפרה לו את כל המעשה, הוא גירש אותה. עכשיו אם הוא היה נוטל מים אחרונים היה נוהג לנקות בהם את השפם, וממילא לא היו נשארים לו עדשים שם, ולא היה מגרש את אשתו. '''ויש אומרים: שנהרגו עליה שלש נפשות''' - שכידור כשהוא בא ושמע מה שאשתו עשתה הוא הרג אותה, ואז הבן שלו הגיע והוא הרג גם אותו, ולאחר מכן הוא גם הלך והתאבד.

שמואל עלה אצל רב, ראה אותו אוכל עם כפפות, אז הוא חשב שהוא אוכל ככה במקום ליטול ידיים. אמר לו: מה זה הדבר הזה? אמר לו: לא, אלא שאני איסתניס, אני רוצה להיזהר מהלכלוך. אני בעצם נטלתי, אני אוכל עם כפפות כדי לא להתלכלך.

רבי זעירא כשהוא עלה לארץ ישראל, ראה כוהנים אוכלים בעתם, אוכלים עם כפפות. אמר להם: וכי הלכה זו של רב ושמואל - למה אתם אוכלים בכפפות? אתא רבי יוסי בר בר כהנא ואמר בשם שמואל: נטילת ידיים לחולין חובה - אסור לאכול חולין אם יש לו מים אלא בנטילה; ואין נטילת ידיים לתרומה חובה, כיוון שהכוהנים זריזים. כלומר בישראל הקפידו יותר מאשר בכוהנים, למרות שבעצם כל נטילת ידיים לפי חלק מהדעות זה סרך טומאה. כלומר כדי שהכוהנים לא ישכחו לטול ידיים, לכן חלק מהדעות אומרים שאנחנו נוטלים ידיים לחולין. אבל רואים שבכוהנים הקלו יותר כי כוהנים זריזים, הם יכולים לאכול עם מפה והם לא יבואו לאכול בלי נטילת ידיים.

'''רבי יוסי אומר: לתרומה ולחולין.''' רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב: '''נטילת ידים לתרומה עד הפרק''', ולחולין עד קשרי אצבעותיו.

'''מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק — לא הוה אכל עימיה.''' כלומר מי שאכל עם הסבא שלי, רבי יהושע בן לוי, ולא שטף ידיו עד הפרק, אפילו לחולין, לא היה אוכל עמו, לא מתקרב אליו.

'''רב הונא אמר: אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.''' כלומר נטילת ידיים זה רק לאכילת לחם. '''תני: רבי הושעיה: כל דבר שיש בו ליכלוך משקה''' - כלומר גם דבר שטיבולו משקה, גם כן נוטלים ידיים.

'''רבי זעירא אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' כלומר גם אם המשקה זה משקה טבעי שיצא מהצמח - קטפתי תורמוסים ויצאה מהם טיפה של לחות - גם על זה היה נוטל ידיים.

'''רברב אמר: נטל ידיו בשחרית — אין מטריחין עליו בין הערבים.''' כלומר אם התכוון לזה, הוא יכול לטול ידיים בבוקר ולהתכוון לכל היום.

'''רבי אבינא מפקיד לחמריה''' - כלומר היה מצווה לשיירות, שאם אתם מוצאים איזה מקום שיש בו מים - הרי אין לכם הרבה, אתם הולכים בשיירה עד שמוצאים איזה בור מים כלשהו - אז כשאתם רואים מים, תטלו ידיים, ותתכוונו על כל היום, ויסתדר לכם לכל היום.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_יא|חזרה=כן}} '''נטילת מים לפני הסעודה חובה או רשות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א ט|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים עד ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן עד סעיף ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רו ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רו סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמים שלפני המזון רשות ומים שלאחריו חובה, כלשון הברייתא בירושלמי; וכן הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה, אף שהבבלי (חולין קה.) נטה להחמיר יותר בנטילה ראשונה.

{{שוליים דין|ח_יב|חזרה=כן}} '''נטילת ידיים במים אחרונים לפני ברכת המזון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו ג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ג]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קפא א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קפא סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמים אחרונים חובה, שלא כדעת הסוברים שהיא רשות; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כן מטעם החשש לסכנת &quot;מלח סדומית&quot; שבידיים.

{{שוליים דין|ח_יג|חזרה=כן}} '''חובת נטילת ידים לאכילת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסג סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר בר כהנא בשם שמואל שנטילת ידים לחולין רשות ולתרומה חובה, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע; הבבלי (חולין קו.) חולק וסובר שנטילת ידים לחולין חובה מדרבנן מדין סרך תרומה, וכך הלכה למעשה מחמירים כבבלי.

{{שוליים דין|ח_יד|חזרה=כן}} '''כהן שבירך על פת חולין ונזכר שיש לפניו תרומה, רשאי לאכול ממנה בברכה זו עד &quot;הפרק&quot; (סוף הסעודה).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יא ז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו ד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסא ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסא סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שברכת הפת פוטרת אכילת תרומה עד הפרק, כדברי מייישא בר בריה דר' יהושע בן לוי; כך הובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ח_טו|חזרה=כן}} '''כהן הטובל תרומה במים מברך &quot;על נטילת ידים&quot; רק אחר שטיפת ידיו ולא מיד לאחר הטבילה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יא ז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו ד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסא ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסא סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמברך &quot;משטף ידוי&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (או&quot;ח קסא, ד).

{{שוליים דין|ח_טז|חזרה=כן}} '''האם נטילת ידיים מפסקת בין תחילת הסעודה להמשכה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יא ז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יא, הלכה ז]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו ד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסא ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסא סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שאין נטילת ידיים פוסקת, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ח_יז|חזרה=כן}} '''חיוב נטילת ידים לפני אכילת פת דווקא ולא לשאר מאכלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו א|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קנח א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קנח סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי הושעיה שנטילת ידים לסעודה נאמרה רק על פת, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_יח|חזרה=כן}} '''חובה לרחוץ ידיים לפני אכילה כאשר הן מלוכלכות במשקה או באוכל שמשקהו נסחט.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו א|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קנח ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קנח סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי (וכמעשה רבי זעירא) שכל דבר שיש בו ליכלוך משקה מחייב נטילה גם ללא סעודת פת; כך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סי' קנח ס&quot;ד.

{{שוליים דין|ח_יט|חזרה=כן}} '''נטילת ידים שנעשתה בשחרית מועילה גם לסעודת הערב אם התנה עליה בפירוש.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסד א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסד סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאם התנה בשחרית שנטילתו תעמוד גם לערב, אינו צריך להטריח עצמו ולחזור וליטול ידיו בערב, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:53.96%;height:1.68%;left:32.25%;width:15.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:55.64%;height:20.19%;left:32.25%;width:56.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.83%;height:1.68%;left:63.18%;width:25.67%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נוטל ושונה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר · על השניים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שנהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיה אכל בהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה איסתניס אני · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהניא אכלין בהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה [ר' יוסה אומ' לתרומה ולחולין] ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושעיא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת.''' בתמיה וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ&quot;ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית וה&quot;ה כאן אין מטריחין עליו לעמוד ממקומו ולחזר אחר מים

'''אלא שבראשונים נוטל ומפסיק.''' כדמפרש לקמיה

'''מה הוא.''' דקאמרת נוטל ומפסיק

'''נוטל ושונה.''' כלומר לא ישפוך על ידיו כולן בבת אחת אלא נוטל פעם אחת ומפסיק וחוזר ושונה ליטול עליהן שנייה

'''ר' שמואל בר יצחק בעי.''' ולא גרסי' אמר וכן הוא בפ&quot;ב דחלה כלומר דהוה קשיא ליה אם צריך להיות נוטל ושונה והיכי אמרת שהן רשות וכי בדבר שהוא רשות היו מקפידין להטריחו כל כך

'''על הראשונים נאכל בשר חזיר.''' כדאמר במדרש בנכרי אחד שהיה מוכר בשר שחוטה ובשר נבלה וחזיר ולכל מי שנטל ידיו נתן לו בשר שחוטה ופעם א' בא יהודי אחד ולא נטל ידיו וכסבור שנכרי הוא והאכילו בשר חזיר

'''על השניים יצא אשה מביתה.''' כדאמרי' בפ' יום הכפורים במעשה דכידור

'''חמא יתיה אכל בהתם.''' מכוסה במפה לידיו. מלשון אגלאי בהתייהו מה שהיו מכוסין בחרפתן נגלה

'''מהו כן.''' למה אתה עוש' כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה · אבל לא האיש · והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה · וכא אין מטריחין עליו · תני מים שלפני המזון רשות ושלאחר המזון חובה · אלא שבראשונים נוטל ומפסיק · ובשניים נוטל ואינו מפסיק · מה הוא נוטל ומפסיק ר' יעקב בר אחא אמ' נוטל ושונה · ר' שמואל בר יצחק אמ' בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות · אמ' ר' יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר · על השניים יצאה אשה מביתה · ויש אומ' שנהרגו עליה ג' נפשות · שמואל סלק לגבי רב חמא יתיה אכל בהתם · אמ' ליה מהו כן אמ' ליה איסתניס אני · ר' זעירא כד סליק להכא חמא כהניא אכלין בהתם אמ' להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל · אתא ר' יוסי בר בר כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה [ר' יוסה אומ' לתרומה ולחולין] ר' יוסה בשם ר' חייא בר אשי ור' יונה ור' חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק · ולחולין עד קישרי אצבעותיו · מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אמ' מן דהוא אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה · ר' הונא אמ' אין נטילת ידים אלא לפת בלבד · תני ר' הושעיא כל דבר שיש בו ליכלוך משקה · ר' זעירא אמ' אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה · רב אמ' נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים · ר' אבינא מפקד לחמריה&lt;/div&gt;
'''איסתניס אני.''' ואע&quot;פ שנטלתי ידי אי אפשר לי לאכול כך בלא מפה

'''חמא כהניא אכלין בהתם.''' ראה כהנים אוכלין בתרומה במפה בלי נטילת ידים. בהתם כמו בחתם ומלה מסורסת היא ומלשון חמת הוא כמו בבלאי חמתות ואמר להון וכי אזילא הא דרב ושמואל לקמיה דהכל מודים דלתרומה מיהת בעי נטילת ידים

'''נטילת ידים לתרומה אין נטילת ידים לחולין.''' כצ&quot;ל

'''לתרומה ולחולין.''' משום סרך תרומה

'''עד הפרק.''' של גב היד

'''עד קשרי אצבעותיו.''' דהואיל בחולין אינו אלא משום סרך תרומה סגי בהכי

'''מן דהוא אכל עם סבי.''' מי שהיה אוכל עם זקני ריב&quot;ל ולא היה נוטל ידיו עד הפרק לא היה רוצה לאכול עם זה דקסבר אף לחולין עד הפרק

'''כל דבר שיש בו ליכלוך משקה.''' שטיבולו במשקה צריך ג&quot;כ נטילת ידים

'''ר' זעירא אפי' מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.''' מחמיר על עצמו היה משום נקיות

'''מפקיד לחמריה.''' היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;117&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הן דאתון משכחין מיסתחון מיא — נסבין ידיכון {{שוליים|ח_כ}}ומתני על כל יומא. {{ירו&quot;מ-ביאור|היכן שתמצאו מים תטלו ידיכם ותתנו על כל היום}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] סליק גביה רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] לקיסרין. אשכחיה, אמר: אזל למיכול. יהב ליה עגולה דקיצי {{ירו&quot;מ-ביאור|לחם שיבצע}} אמר ליה: סב בריך {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הלחם}} אמר ליה: בעל הבית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בוצע}} {{שוליים|ח_כא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי ש}}בעל הבית יודע כחו של ככרו מן דאכלון אמר ליה: סב בריך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ברכת המזון}} אמר ליה: חכים {{ירו&quot;מ-ביאור|מכיר}} רבי לרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אנשא רבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאדם גדול הוא}} והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם. מתניתא פליגא על רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]], דתני סדר נטילת ידים {{ירו&quot;מ-הדגשה|לסעודה}}  {{שוליים|ח_כב}}עד חמשא — מתחילין מן הגדול; יותר מיכן — מתחילין מן הקטון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|עד שנשארו החמישה החשובים ובחמישה אחרונים מתחילים מן הגדול}} באמצע המזון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטלים ידים בן תבשיל לתבשיל}} — מתחילין מן הגדול {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינו צריך להמתין אחר הנטילה הזו}} לאחר המזון — מתחילין מן המברך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי האם}} לא {{ירו&quot;מ-הוסר|שיתקין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שידע שהוא המברך ויתקין}} עצמו לברכה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אין תימר הפותח הוא חותם — כבר מתוקן הוא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא יודע שהוא מברך}} אמר רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין {{ירו&quot;מ-ביאור|לא ביחד אלא מעט מעט}} ולא ידעין {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי {{ירו&quot;מ-הוסר|מברכה}} מברך {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא כלם היו בשעת הבציעה}}&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: על הכסת.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מתניתא בשלחן של שיש {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושל}} של פרקים שאינו מקבל טומאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|והכסת ספק טומאה}} מה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת, ויחזרו ויטמאו את ידיו. ומה טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל טומאת משקים זה רק מדרבנן ו}}לעולם ספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|טמאת}} משקין לידים {{שוליים|ח_כג}}טהור {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף כאן, כיוון שספק אם הכסת טמאה, ואף אם היתה הכסת טמאה ספק אם נגעה במים שבמפה — מספק אין המים שבמפה נטמאים}}&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_נט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף נט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף נ&quot;ט. כמה מילים אחרי ההתחלה אומרת הגמרא '''רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין''', הגיע רבי זעירא לרבי אבהו לבקר אותו. '''אשכחיה, אמר: אזל למיכול''', אמר בוא נלך לאכול. '''יהב ליה עגולה דקיצי''', הביא לו לחם שיפוס. כלומר רבי אבהו כיבד את רבי זעירא שהוא יהיה זה שבוצע. ואמר לו '''סב בריך''', תברך אתה. אמר לו לא, '''בעל הבית יודע כחו של ככרו''', כיוון שבעל הבית יודע כמה הכיכר קשה, ואז בעצם הוא יודע איזה כוח צריך להפעיל כדי לחתוך את הלחם. כי אם זה יהיה האורח יכול להיות שהוא יתבייש, כי הוא לא ידע שצריך להפעיל כוח, או להפך - יפעיל יותר מדי כוח שלא צריך, ואז זה יבוא לידי בושה. לכן בעל הבית הוא זה שבוצע.

אחרי '''מן דאכלון''', כלומר אחרי שסיימו לאכול, אז רבי אבהו אמר לרבי זעירא '''סב בריך''', בוא תברך על ברכת המזון. אמר ליה '''חכים רבי לרב הונא אנשא רבה''', אתה מכיר את רב הונא שהוא אדם גדול, נכון? '''והוא הוה אמר: הפותח הוא חותם''' - זאת אומרת מי שבוצע הוא גם זה שמברך, הוא זה שמזמן את ברכת המזון.

אומרת הגמרא '''מתניתא פליגא על רב הונא''', יש לנו ברייתא שחולקת. '''דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול''', אם יש רק חמישה אנשים מתחילים מהגדול. '''יותר מיכן מתחילין מן הקטון''', עד שיישארו חמישה, ואז שוב בחמישה אחרונים מתחילים מהגדול. עכשיו '''באמצע המזון מתחילין מן הגדול''', כלומר אם אוכלים בין תבשיל לתבשיל, בין נגיד לבשר, אז מתחילים מהגדול, כי פה בעצם אין המתנה, אין ביזיון שהגדול ממתין, כי מיד מביאים לו את האוכל. '''לאחר המזון מתחילין מן המברך''', כלומר הראשון שנוטל ידיים זה בעצם המברך, ולמה? '''כדי שיתקין עצמו לברכה''' - זה בעצם הסברה.

עכשיו אם כשיטת רב הונא שהפותח הוא החותם, כלומר מי שבוצע הוא גם זה שמברך, אז למה צריך לרמוז לו שהוא מברך על ידי זה שהוא נוטל ידיים ראשון? הרי מההתחלה הוא יודע שהוא מברך. אמר רבי יצחק, '''תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מי מברך''', כלומר זה נכון שכולם ביחד בסעודה מההתחלה ואז הבוצע הוא גם זה שמברך, אבל פה מדובר בכאלה שהם לא באו כולם כאחת, אלא כל פעם באו כמה, ואז בעצם לא היה מי שבצע לכולם, ממילא צריך להגיד למי שמברך שהוא זה שיברך.

הוא סוף פרק ח' הלכה ג'. אמרי תמן: '''בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן, ובית הלל אומרים: על הכסת'''. אומרת הגמרא '''מתניתא בשלחן של שיש של פרקים שאינו מקבל טומאה''', והכסת היא ספק טומאה. כלומר יש לנו פה שולחן שהוא לא מקבל טומאה, כמו שיש או שולחן של פרקים, והכיסא או הכרית שיושבים עליה נשארת רק ספק טומאה, היא לא מהודאות.

עכשיו אם כן נוכל להסביר את המחלוקת ביניהם. מה טעמם לבית שמאי? כי בית שמאי אומרים אסור להניח את זה על הכסת. למה? '''שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת''' - יש לנו פה ספק אולי הכסת טמאה, ואני חושש שמא יישארו טיפות מים במפה והכסת תהיה טמאה, והיא תטמא את המפה '''ויחזרו ויטמאו את ידיו'''.

עכשיו '''מה טעמון דבית הלל'''? למה בית הלל אומרים כן להניח על הכסת? כי הם סוברים שכל טומאת משקין זה רק מדרבנן, אין טומאת משקין מדאורייתא. '''ולעולם ספק משקין לידים טהור''', כלומר אם אני לא יודע האם האדם נטמא בטומאת משקין או לא, אני מחזיק בטהור מספק. דווקא מכיוון שספק אם הכסת בכלל הייתה טמאה - אמרנו שמדובר בכסת של ספק - וגם אם הכסת היה טמא, ספק אם הוא נגע במים של המפה, אז מספק המפה לא נטמאת. זה מה שהוא רוצה להגיד: בית הלל סוברים אין בעיה לשים את זה על הכסת, כי בספק כזה אני לא מטמא את המפה, וממילא אני לא חושש שהידיים יטמאו, כי שוב פעם כל טומאת ידיים זה רק דרבנן.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_כ|חזרה=כן}} '''בעל הבית פותח ובוצע בפני האורחים, ואינו מכבד לאורח לבצוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ו, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסד א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסד סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו שהשיב לרבי זעירא &quot;בעל הבית בוצע&quot;, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ח_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית מברך המוציא וגם ברכת המזון בסעודה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ז ב|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קסז יד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קסז סעיף יד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא שהפותח הוא חותם, שכן בעל הבית יודע כוחו של ככרו ורבי הכיר בגדולתו; המתניתא נדחתה מהלכה למעשה.

{{שוליים דין|ח_כב|חזרה=כן}} '''סדר נטילת ידים ליד הסעודה כאשר יש כמה סועדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ז יב|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קפא ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קפא סעיף ו]]. ''הכרעה:'' מתחילים מן הגדול עד חמישה, מעל חמישה מתחילים מן הקטן עד שנשארו חמישה, ובאמצע הסעודה בין תבשיל לתבשיל מתחילים מן הגדול תמיד; אחר המזון מתחילים ליטול מן המברך כדי שיתכונן לברכה, וכפסק הרמב&quot;ם והשו&quot;ע כלשון הירושלמי.

{{שוליים דין|ח_כג|חזרה=כן}} '''אין נטילת ידים לחולין מטמאת משקים אף אם היו הידים טמאות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שאר אבות הטומאות יד יא|רמב&quot;ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יד, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שאין ידים סרך טומאה לחולין מטמאות משקין מספק; כן פסק הרמב&quot;ם (הל' שאר אבות הטומאה פי&quot;ד ה&quot;יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a025 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:75.83%;height:1.68%;left:32.25%;width:30.93%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.31%;height:1.67%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.98%;height:13.35%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.33%;height:1.67%;left:40.75%;width:29.28%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הן דאתון משכחין מיסתחון נסבין ידיכון ומתני · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחיה [אמר] אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע כוחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא · אמ' ר' יצחק תיפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמון דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''אשכחיה.''' ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא&quot;ל סב ובריך המוציא

'''אמר ליה.''' רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה&quot;ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך

'''מן דאכלון.''' לאחר שגמרו לאכול א&quot;ל ר' אבהו לר&quot;ז סב ובריך ברכת המזון

'''א&quot;ל חכים רבי.''' אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג&quot;כ ברכת המזון

'''מתניתא.''' ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ&quot;ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול

'''באמצע המזון.''' סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך

'''לא שיתקין עצמו לברכה.''' לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר

'''תיפתר.''' הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך

'''מתני' ב&quot;ש אומרים מקנח ידיו במפה.''' מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב&quot;ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב&quot;ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ&quot;א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הן דאתון משכחין מיסתחון נסבין ידיכון ומתני · על כל יומא · ר' זעירא סליק גביה ר' אבהו לקיסרין אשכחיה [אמר] אזל למיכול יהב ליה עגולה דקצי · אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה בעל הבית יודע כוחו שלככרו · מן דאכלון אמ' ליה סב בריך · אמ' ליה חכם ר' לרב הונא אנשא רבא והוא הוה אמ' הפותח הוא חותם · מתניתא פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול יותר מיכן מתחילין מן הקטון · באמצע המזון מתחילין מן הגדול · לאחר המזון מתחילין מן המברך · לא שיתקין עצמו לברכה · אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא · אמ' ר' יצחק תיפתר באילין דהוו עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה · הל' מה טעמיהון דבית שמי מפני אובדן אוכלין · ומה טעמון דבית הלל · אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית · מתניתא בשולחן שלשייש ושלפרקים שאינו מקבל טומאה · הל' מה טעמון דבית שמי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו · ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור&lt;/div&gt;
'''גמ' מתניתא בשלחן של שיש.''' בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב&quot;ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ&quot;ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן

'''מה טעמון דב&quot;ש.''' השתא מפרש טעמייהו דב&quot;ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני'

'''ומה טעמון דב&quot;ה.''' דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב&quot;ש

'''לעולם ספק משקין לידים טהור.''' כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי&quot;ל דספק ידים טהור כדתנן בפ&quot;ד דטהרות ובפ&quot;ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה&quot;ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;118&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
. דבר אחר: אין ידים לחולין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאפילו אם נאמר שספק טומאת ידים טמא, הרי גזרו על הידים להיות שני לטומאה, ושני מטמא רק תרומה, וכאן מדובר בחולין}} וכ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי יש {{ירו&quot;מ-הדגשה|טומאת}} ידים לחולין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי נטילת ידים לחולין זה רק משום סרך טומאה ולא יתכן שגם בספק יטמאו}} תיפתר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן אלעזר או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בי רבי צדוק כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן אלעזר דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|פעמים ש}}הידים תחילה לחולין {{שוליים|ח_כד}}ושניות לתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכיוון שיש מקרה שבו הידים טמאות מהתורה גזרו כאן}} או כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש — הרי אילו כחולין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי צדוק|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: {{שוליים|ח_כה}}הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולשיטתם, כיוון שיש מציאות של טמאת ידים גם לחולין, מעיקר הדין צריך ליטול לחולין, ולכן גם בספק יהיה טמא}} תמן תנינן: הסך שמן טהור {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נטמא, וירד וטבל — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אף על פי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשמן}} מנטף — טהור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשמן בטל לגוף}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כו}}טמא. ואם היה שמן טמא מתחילתו {{ירו&quot;מ-ביאור|קדם שסך}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יש בו}} כדי סיכת אבר קטן — {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא עלתה לו ובילה ונישאר טמא}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם הוא}} {{שוליים|ח_כז}}משקה טופח [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם הוא}} טופח ומטפיח. מחלפת שיטתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל}} אמרין טמא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שהשמן לא בטל בגוף ולא הועילה לו טבילה}} והכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי מים שבמפה אינון}} אמרין טהור? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהמים בלועים במפה לא חוששים שיטמאו המים מהכסת}} תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|השמן}} בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: מכבדין {{שוליים|ח_כח}}את הבית.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ס_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''דבר אחר: אין ידים לחולין''', אין בכלל טומאת ידיים לחולין - פה מדובר שאוכל חולין. כי אפילו אם נאמר ספק טומאת ידיים טמא, שמה גזרו עליהם? אמרנו שגזרו טומאת ידיים להיות שני, והרי שני זה רק בתרומה, ופה מדובר בחולין. בחולין לא שייך בכלל טומאה משני.

'''וכבית שמאי יש ידים לחולין''' - כלומר לכאורה קשה על בית שמאי, למה הם מוסרים? הרי בחולין זה רק משום סרך טומאה, שלא ייתכן שגם בספק הם טמאים, כי אמרנו שהכסת היא רק ספק טמאה.

אומרת הגמרא '''תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק''', כי בשתיהם יש מציאות שיש שני שיהיה אסור בחולין. איך? '''דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר: משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה''' - כלומר פעמים שהידיים זה לא תמיד שני, כי אנחנו יודעים ששני זה הגזירה שגזרו בשבעה עשר דברים שגזרו בית הלל ובית שמאי. אבל יש פעמים שזה לא קשור לגזירה הזאת, והידיים עצמן הם ראשון, ראשון לחולין ושני לטומאה. איזה מקרה? כגון אם הכניס את ידיו לבית המנוגע. יש בית שבו צרעת, אז אם אדם מכניס את ידיו - נכון שהוא עצמו לא נטמא, כי אנחנו יודעים שצריך לבוא דווקא עם ראשו ורובו, רק אז הוא נטמא. אבל אם רק הידיים, אז יש כן טומאה שהידיים טמאות והופכות להיות ראשון. אז כיוון שיש מציאות שידיים הם ראשון, לכן בית שמאי שסוברים כמותו גזרו.

או כרבי אלעזר בי רבי צדוק, '''דתנינן תמן: חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין''' - זה דעת סתם חכמים, שבעצם חולין שנעשו על טהרת גבי הקודש זה כמו חולין גמורים. אבל '''רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר: הרי אילו כתרומה, לטמא שנים ולפסול אחד'''. אז לשיטתם, כיוון שיש מציאות של טומאת ידיים גם לחולין, מעיקר הדין צריך טהרת ידיים לחולין, לכן גם בספק יטמא.

'''תמן תנינן: הסך שמן טהור נטמא, וירד וטבל''' - כלומר סך שמן טהור, ולאחר מכן נטמא וירד לטבול. '''בית שמאי אומרים: אף על פי מנטף טהור''', כיוון שהשמן בטל לגוף. '''ובית הלל אומרים: טמא''' - השמן נשאר טמא, כי השמן הוא חיצוני. עכשיו '''ואם היה שמן טמא מתחילתו, בית שמאי אומרים: כדי סיכת אבר קטן''' - הוא נשאר טמא, כי הטבילה לא מועילה לשמן. הדבר היחיד שנטהר חוץ מאדם וכלים זה מים - אין אוכלים ומשקים נטהרים בטבילה, הם ניטהרים בהשקה, אבל שמן לא ניטהר, אז נשאר טמא. '''ובית הלל אומרים: משקה טופח''' - רק אז אני אומר שהוא נשאר טמא, אבל אם לא, הוא נטהר.

'''רבי יהודה אומר: משום בית הלל טופח ומטפיח''', כלומר לא מדובר סתם תופח, אלא תופח ומטפיח - כשאני נוגע אני מרגיש את הלחות, וגם חלק מהלחות נדבקת עליי, ואם מישהו ייגע בי גם הוא ירגיש לחות.

אז אומרת הגמרא: '''מחלפת שיטתהון דבית הלל''' - לגבי אדם שסך שמן טהור על גופו ונטמא וירד וטבל, הם אומרים שהוא טמא. למה? כיוון שהשמן לא בטל בגוף והטבילה לא הועילה, כלומר השמן הוא חיצוני. וכאן לגבי מים שבמפה הם אומרים שכיוון שהמים בלועים במפה, אני לא חושש שהם יטמאו מהכסת. אז למה במים אתה אומר שהם בלועים מסתמא ואני לא חושש, ובשמן אתה אומר שהם לא נבלעו? '''תמן בעינו הוא והכא בלוע במפה הוא''' - שמה השמן הוא על הגוף, זה לא נבלע בתוך הגוף, זה על הגוף, אבל כאן המים באמת בלועים במפה, לכן אני לא חושש שהם יצאו החוצה ויקבלו טומאה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף נט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_כד|חזרה=כן}} '''ידיים שנטמאו בכניסה לבית המנוגע נחשבות שניות לתרומה מדין חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שאר אבות הטומאות ח ח|רמב&quot;ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק ח, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שידיים אלו שניות לתרומה מגזרת חכמים, כדעת הרמב&quot;ם הפוסק כן (הלכות שאר אבות הטומאה פרק ח הלכה ח), ולא כרבי אלעזר בי רבי צדוק המקל בזה.

{{שוליים דין|ח_כה|חזרה=כן}} '''שמן שנטמא וטבל הגוף ואינו מנטף מהגוף - טהור, אף שהשמן שעל גופו מנטף.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שאר אבות הטומאות יא ט|רמב&quot;ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יא, הלכה ט]] , [[רמב&quot;ם הלכות שאר אבות הטומאות יב טז|רמב&quot;ם, הלכות שאר אבות הטומאה, פרק יב, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שהלכה כמותם במחלוקותיהם עם בית שמאי, וכן נקבע ברמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ח_כו|חזרה=כן}} '''שיעור צירוף שמן טמא לענין טומאת אוכלין ניתן לפי כדי סיכת אבר קטן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ב כח|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרך שנפסק בכל מקום שבית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ח_כז|חזרה=כן}} '''משקה שנבלע במטפחת עד שהוא טופח על מנת להטפיח נחשב ככלי קיבול לעניין קבלת טומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ב כח|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ב, הלכה כח]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל לפי הסבר רבי יהודה: מים בלועים במטפחת שהם טופחים ומטפיחים דינם כמשקה בעין ומטמאים, בשונה משמן שנבלע בגוף שאינו כן, ואין בכך סתירה בשיטת בית הלל.

{{שוליים דין|ח_כח|חזרה=כן}} '''בסעודה משותפת, האם מכבדים הבית לפני נטילת ידים לברכת המזון או אחריה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ז יא|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קפ ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קפ סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, שנוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית, כפי שפסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף נט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.33%;height:1.67%;left:13.37%;width:26.10%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.00%;height:8.34%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.34%;height:1.67%;left:17.33%;width:52.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתינן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' [טמא ואם היה שמן טמא מתחילתן ב&quot;ש אומ'] כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעינן הוא · והכא בלוע במפה הוא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''דבר אחר.''' היינו טעמייהו דב&quot;ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן

'''וכב&quot;ש יש ידים לחולין.''' בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ&quot;ב דבכורים ובסוף פ&quot;ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב&quot;ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן

'''תיפתר או כרשב&quot;א וכו'.''' לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב&quot;ש גריס לה נמי הכא כדרך הש&quot;ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ&quot;ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש&quot;מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י&quot;ח דבר הוא ה&quot;נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא&quot;כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב&quot;א או כר&quot;א בר' צדוק דלקמיה

'''הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה.''' כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר&quot;ע בריש פ&quot;ג דידים דס&quot;ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ&quot;א ידו וקסבר ר&quot;ע דכדין ראשון לטומאה להן

'''ושניות לתרומה.''' כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דא' אין ידים לחולין · וכבית שמיי יש ידים לחולין · תיפתר או כר' שמעון בן אלעזר · או כר' אלעזר ביר' צדוק · כר' שמעון בן אלעזר דתני ר' שמעון בן אלעזר או' משום ר' מאיר הידים תחילה לחולין ושנייות לתרומה · או כר' אלעזר ביר' צדוק דתינן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין · ר' אלעזר ביר' צדוק או' הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד · תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמי אומ' אעפ' מנטף טהור · ובית הלל אומ' [טמא ואם היה שמן טמא מתחילתן ב&quot;ש אומ'] כדי סיכת אבר קטן · ובית הלל אומ' משקה טופח · ר' יהודה או' משום בית הלל טופח ומטפיח · מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא · והכא אמרי טהור · תמן בעינן הוא · והכא בלוע במפה הוא&lt;/div&gt;
'''או כר&quot;א בר' צדוק.''' כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר&quot;א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ&quot;ב דטהרות דס&quot;ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה

'''תמן תנינן.''' בפ&quot;ד דעדיות

'''ב&quot;ש אומרים אע&quot;פ.''' שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב&quot;ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע&quot;י השקה

'''ב&quot;ש אומרים כדי סיכת אבר קטן.''' טהור טפי מהכא טמא

'''וב&quot;ה אומרים משקה טופח.''' אע&quot;פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא

'''טופח ומטפיח.''' צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב&quot;ה מחמירין במשקה טופח וא&quot;כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת

'''ומשני תמן בעינו הוא.''' השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי

'''מתני' ב&quot;ש אומרים מכבדין את הבית.''' מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב&quot;ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת&quot;ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב&quot;ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ

'''גמ' מה טעמהון דב&quot;ש מפני אובדן אוכלין.''' כדפרישית במתני'
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;119&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואחר כך נוטלין לידים ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל &lt;/div&gt;אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי? מפני אובדן אוכלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם יטלו ידים יש חשש שהאוכלין ירטבו}} ומה טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל? אם השמש פיקח — הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש של איבוד אוכלין לכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ונוטלין}} נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: שברא מאור האש; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: {{שוליים|ח_כט}}בורא מאורי האש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא: לא נחלקו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף. ועל מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים ש[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: מאור ובשמים. רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורב יהודא[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: הלכה כדברי מי שאומר {{שוליים|ח_ל}}בשמים ואחר כך מאור. [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: {{שוליים|ח_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#|כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו]] אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללאומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר: על שמן ערב {{שוליים|ח_לב}}וטחו בראש השמש. אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם. אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] ורב חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] הוון יתבין אכלין, והוה רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] קאים ומשמש קומיהון. עלה וטעין תרויהון {{ירו&quot;מ-ביאור|הביא את שניהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יין ושמן ערב}} בחדא ידיה אמר ליה: אבא בר בר חנא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר בר חנא|°]] מה ידיך חוריתא קטעין? וכעס עילוי אבוי. אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש? {{ירו&quot;מ-ביאור|לא דייך שאתה שוכב והוא עומד ומשמש}}! ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{שוליים|ח_לג}}המשתמש בכהונה מעל — {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}את מיקל ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מבזה אותו}}. גזירה {{ירו&quot;מ-הדגשה|אני גוזר}} דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#איסור להשתמש בכהן|מניין {{ירו&quot;מ-הוסר|המשתמש}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למשתמש}} בכהונה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא}} מעל]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} {{הפ|עזרא|ח|כח}} ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — {{שוליים|ח_לד}}מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל. פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים שברא וכו'. {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם}} על דעתהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות# בורא מאורי האש או &quot;ברא&quot;, אש אינה מתחדשת| אשר ברא פרי הגפן]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}על דעתיהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל בורא פרי הגפן? {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא, יש הבדל:}} יין מתחדש בכל שנה ושנה, האש אינו מתחדש בכל שעה. האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לו כד|בראשית וישלח לו כד]]) ובני צבעון איה {{ירו&quot;מ-הוסר|ואנה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וענה}}, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ערוד הוא עונש על יצירת הפרד, סימני פרד|מהו יימים]] רבי יהודה בן סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן סימון|°]] אומר: המיונס. {{ירו&quot;מ-ביאור|אנשים משונים בצורתם}} ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ס_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף ס ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה; ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה.'''

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ס', מתחילים בפרק ח' הלכה ד במשנה. אומרת המשנה '''בית שמאי אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים ידיים''', ו'''בית הלל אומרים נוטלים ידיים ואחר כך מכבדים את הבית'''. שואלת הגמרא '''מה טעמון דבית שמאי'''? עונה הגמרא '''מפני אובדן אוכלין''', כי הרי אם יש פירורים על הרצפה ובאים נוטלים ידיים, אז בעצם המים ישחיתו את הפירורים האלה. יש פה איבוד אוכלין. אז '''מה טעמון דבית הלל'''? הרי לכאורה נשמע הגיוני. עונה הגמרא '''אם השמש פיקח, הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית''' ואין חוששים של איבוד אוכלין, לכן '''נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית'''. זאת אומרת, כיוון שהגמרא בבבלי מסבירה טיפה יותר, היא אומרת שבעצם לפי בית הלל אסור להשתמש בשמש שהוא עם הארץ. אז ממילא אם הוא תלמיד חכם, הוא ודאי יודע שצריכים לפנות את כל הפירורים שיש בהם כזית, ולכן ממילא אין חשש של איבוד אוכלין.

פרק ח' הלכה ה' במשנה. '''בית שמאי אומרים: נר, מזון, בשמים, והבדלה'''. כלומר, אם אדם אכל במוצ&quot;ש ביום שיש... בסעודה שלישית ויצא שבת ויש לו רק כוס אחת, אז הוא מברך על הנר, על המזון ואז בשמים והבדלה. '''ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, ומזון, והבדלה'''. עוד הבדל, '''בית שמאי אומרים: שברא מאור האש''', ו'''בית הלל אומרים: בורא מאורי האש'''. יש כל מיני הסברים מה בדיוק המחלוקת. אחד מההסברים אומר שבית הלל סוברים שיש הרבה מאורות בתוך האש, כי אנחנו רואים את הצבעים, אז כל צבע זה סוג אחר של אש וממנו מברכים בורא מאורי האש. זה אחד מההסברים. אנחנו נראה מה הגמרא אומרת.

גמרא. '''תני: אמר רבי יהודא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, ועל הבדלה שהיא בסוף.''' כלומר, בעצם מה שראינו זה שיטת רבי מאיר. כך רבי מאיר מסביר את המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, שבית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר, בשמים, מזון והבדלה. כלומר, כולם מסכימים שהמזון וההבדלה בסוף, וכל המחלוקת על נר ובשמים ביניהם מה הסדר. אבל רבי יהודה אומר לא, לא זו המחלוקת. כולם מסכימים, בין בית הלל לבין בית שמאי, שהמזון הוא ראשון, ברכת המזון ראשונה וההבדלה היא בסוף, וכל המחלוקת היא לגבי המאור והבשמים, ש'''בית שמאי אומרים: בשמים ומאור ובית הלל אומרים: מאור ובשמים'''.

בא '''רבי אבא ורב יהודא בשם רב: הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.''' כנראה להם הייתה גרסה הפוכה בדברים של בית הלל. כלומר, בית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור, ובית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים.

עוד מחלוקת. '''בית שמאי אומרים: כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו''', כלומר שהוא מבדיל. אז הוא מחזיק את הכוס ביד ימין ואת השמן או את הבשמים ביד שמאל, ואז הוא '''אומר: על הכוס ואחר כך אומר: על שמן ערב'''. '''ובית הלל אומרים: שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו''', '''ואומר: על שמן ערב וטחו בראש השמש'''. הרי צריך לברך על ממשות. אז הוא שם את זה על ראש השמש ומברך על מה שיש על השמש. עכשיו, '''אם היה שמש תלמיד חכם — טחו בכותל, שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם'''. הגמרא שאמרת שזה דווקא במקום שהיו חשודים על משכב זכר ולכן אסור, כך שבימינו שזה מקובל שגם גברים מתבשמים אז אין כל כך איסור.

'''אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין''', ישבו לאכול, '''והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון'''. כלומר רבי זעירא שימש, הוא היה משרת שלהם. ככה היה מקובל שכל פעם אחד אחר משמש. '''עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה''', כלומר הוא בא והביא להם את היין ואת השמן, הביא את שניהם ביד אחת. '''אמר ליה: אבא בר בר חנא, מה ידיך חוריתא קטעין?''' מה, היד שלך קטועה? למה אתה מביא את שתיהם ביד אחת? '''וכעס עילוי אבוי''', אבא שלו כעס עליו. '''אמר ליה: לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש?!''' לא מספיק שאתה שוכב לך בכיף והוא משרת אותך, '''ועוד, דהוא כהן, ואמר שמואל: המשתמש בכהונה מעל''' — זה כמו מעילה, '''את מיקל ליה'''. ככה אתה מזלזל בו? '''גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי'''. עכשיו אני גוזר שהוא ישב ואתה תהיה זה שמשרת.

שואלת הגמרא, '''מניין בכהונה מעל'''? '''רב אחא בשם שמואל: ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש — מה כלים, המשתמש בהן מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.''' הקשר בין זה שישבו בין הכוהנים לכלים - כמו שמשתמש בכלי המקדש מעל, אז גם מי שמשתמש בכהן מעל.

פיסקא. אמרנו במשנה '''בית שמאי אומרים שברא''' וכו'. שואלת הגמרא '''על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן, על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן'''? כלומר, גם בזה הם חולקים ככה? עונה הגמרא, יש הבדל. '''יין מתחדש בכל שנה ושנה''' — כל שנה נוטעים את העצים, העץ גדל, כל שנה יש פירות חדשים וכולי. אבל '''האש אינו מתחדש בכל שעה''', אלא אש זה אש. כלומר, יש גם מציאות שהיא קבועה. גם אם נגיד שהוא מתחדש כי מדליקים אותו, אבל בעצם יש אפשרות שהאש לא תתחדש. כלומר, אין חובה שזה יהיה דבר חדש. בגפן חייב שזה יהיה חדש.

ואמרה הגמרא '''האש והכלאים, אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית'''. '''הכלאים — ובני צבעון איה, הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר.''' מהו ימים? '''רבי יהודה בן סימון אומר: המיונס''', אנשים שונים בצורתם, ככה מסבירים הפרשנים. '''ורבנן אמרין: היימים — חציו סוס וחציו חמור'''. יש לנו אפשרות שהאבא יהיה סוס והאימא אתון, כלומר חמור נקבה, ויש אפשרות הפוכה, שהאבא יהיה חמור והאימא תהיה סוסה. אז איך מבחינים ביניהם? '''ואילו הן הסימנין. אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס.'''
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_כט|חזרה=כן}} '''בהבדלה יש להקדים ברכת המאור לברכת הבשמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כד|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדברי רבי אבא ורב יהודא בשם רב, ותואם גם את הבבלי (פסחים קג.).

{{שוליים דין|ח_ל|חזרה=כן}} '''בהבדלה על היין מברכים על הבשמים לפני הברכה על האור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כד|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצו א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצו סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל - מאור ואחר כך בשמים, כדרך שמצינו בכל מחלוקת בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל.

{{שוליים דין|ח_לא|חזרה=כן}} '''כאשר יש לפניו כוס לברכת המזון ושמן ערב לסיכה - כיצד יאחז וכיצד יברך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ז יד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד]] , [[טור אורח חיים ריב|טור או&quot;ח סימן ריב]], , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, כדרכם בכל מקום שנחלקו עם בית שמאי.

{{שוליים דין|ח_לב|חזרה=כן}} '''כשמושחים שמן בראש המשמש, אם השמש תלמיד חכם — מושחים בכותל ולא בראשו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ז יד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ז, הלכה יד]] , [[טור אורח חיים ריב|טור או&quot;ח סימן ריב]], , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין שבחו של תלמיד חכם לצאת מבושם, ולכן טחין בכותל.

{{שוליים דין|ח_לד|חזרה=כן}} '''האם המשתמש בכהנים (בגופם, לעבודתו) חייב במעילה כדין מועל בכלי הקדש.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעילה ו א|רמב&quot;ם, הלכות מעילה, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלימוד הירושלמי &quot;מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל&quot; - הרמב&quot;ם פסק כך בהלכות מעילה פרק ו הלכה א.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ס עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:40.01%;height:1.67%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:41.68%;height:21.69%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.37%;height:1.67%;left:48.15%;width:21.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' בית שמי אומ' כול' · תני*- אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאו' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ואמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה [דהוא רבע] ואת {{ירו&quot;מ-הוסר|יתיב}}[קאים] ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתם קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן [על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן]· יין מתחדש בכל שנה [ושנה]· האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון או' המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור {{ירו&quot;מ-הוסר|גדולות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''אם השמש פיקח וכו'.''' כלומר דס&quot;ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ&quot;א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח&quot;כ מכבדין את הבית

'''מתני' ב&quot;ש אומרי' נר ומזון.''' מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב&quot;ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר&quot;מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב&quot;ש אומרים מאור ואח&quot;כ בשמים וב&quot;ה אומרים בשמים ואח&quot;כ מאור

'''בש&quot;א שברא מאור האש.''' שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא

'''וב&quot;ה אומרים בורא.''' דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ה א&quot;ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א'

'''ב&quot;ש אומרי' כוס בימינו.''' ה&quot;ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב&quot;ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח&quot;כ מברך על היין וב&quot;ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן

'''וטחו בראש השמש.''' מפני שגנאי הוא לת&quot;ח שיצא לשוק וידיו מבושמות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' בית שמי אומ' כול' · תני*- אמ' ר' יהודה לא נחלקו בית שמי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף · ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומ' בשמים ומאור · ובית הלל אומ' מאור ובשמים · ר' בא ורב יהודה בשם רב הל' כדברי מי שאו' בשמים ואחר כך מאור · בית שמי אומ' כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו או' על הכוס ואחר כך או' על שמן ערב · בית הלל אומ' שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו · או' על שמן ערב · וטחו בראש השמש · אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל שאין שבחו שלתלמיד חכם להיות יוצא מבושם · אבא בר בר חנה ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה ר' זעירא קאים משמש קומיהון עלו וטעין תריהון בחדא ידיה · אמ' ליה אבא בר בר חנה מה ידיך חוריתא קטעין · וכעס עילוי אבוי · אמ' ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש ועוד דהוא כהן ואמ' שמואל המשתמש בכהונה מעל · את מיקל ליה · גזירה [דהוא רבע] ואת {{ירו&quot;מ-הוסר|יתיב}}[קאים] ומשמש תחתוי · מניין המשתמש בכהונה מעל ר' אחא בשם שמואל אמ' ואמרה להם אתם קודש ליי' והכלים קודש · מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל · הל' על דעתהון דבית שמי אשר ברא פרי הגפן [על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן]· יין מתחדש בכל שנה [ושנה]· האש אינו מתחדש בכל שעה · האש והכלאים אעפ' שלא נבראו מששת ימי בראשית · אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית · הכלאים ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר · מהו יימים · ר' יהודה בן סימון או' המיונס · ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור {{ירו&quot;מ-הוסר|גדולות}}&lt;/div&gt;
'''עלה וטעין תרויהון בחד ידיה.''' נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא&quot;ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך

'''וכעס עלוי אביו.''' בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא&quot;ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר&quot;ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו

'''גזירה.''' גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו: פיסקא ב&quot;ש אומרים שברא וכו' ופריך א&quot;כ על דעתיה דב&quot;ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג&quot;כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן

'''האש והכלאים.''' תוספתא שם

'''כלאים.''' הן הפרד שהוא מן הסוס ומן החמור

'''הכלאים.''' באיזה שעה נבראו וקאמר כתיב ובני צבעון וכו'

'''המיונס.''' מיני בני אדם המשונים בצורתן כך מצאתי במדרש דברי הימים. ובאיכה רבתי בפסוק הביא בכליותי וגו' ומכניסין את המיומס לתיאטרון שלהם וראשו מגולת וכו' והוא בן אדם שמשנין אותו בלבושו ובצורתו

'''חציו סוס וחציו חמור.''' והוא מצא אותו שזימן חמורה וכו' כדאמר לקמן
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ס עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;120&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
ואילו הן הסימנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להבחיו בניהם}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים|ח_לה}}כל שאזניו קטנות — אמו סוס ואביו חמור; גדולות — אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון {{ירו&quot;מ-ביאור|אם תרצו לקנות פרדות}} — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין, שאמו סוסה ואביו חמור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא יהיה כלאים ואסורים למשוך עם אלו שכבר יש לכם}} מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן {{ירו&quot;מ-הוסר|הכינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חכינה}} והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#חברבר וכלב שוטה הורגים בוודאי|מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה]] נשכו כלב שוטה — וחיה; שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה. האש {{ירו&quot;מ-הדגשה|דרש}} רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]] בשם רבי בזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#האש שהדליק אדם הראשון|שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה]] שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת, והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שלא פסקה האור{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר ([[איוב לז ג]]) תחת כל השמים ישרהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואורו כנפות הארץ שרו}} למי שאורו על כנפות הארץ. כיון שיצאת שבת, התחיל מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}שמש החושך ובא {{ירו&quot;מ-הוסר|ונתירא}} נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: ([[בראשית ג טו|בראשית בראשית ג טו]]) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב {{ירו&quot;מ-ביאור|הנחש}} — שמא בא לנשכני {{ירו&quot;מ-ביאור|בחושך כשאיני יכול לראותו}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זהו שאמר}} ([[תהילים קלט יא]]) אך חשך ישופני. אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: באותו שעה זימן {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו}} הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב ([[תהילים קלט יא]]) ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}לפיכך מברכין על האש {{שוליים|ח_לו}}במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אף {{שוליים|ח_לז}}במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_לח}}אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תנא רבי יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אידי}} קומי רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: מברכין על הבשמים של גוים. {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}} מה פליג {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מה שנאסר זה מפני שסתם מסיבת גוי לעבודה זרה אך כאן}} קיומונה במעשיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מוכיחים שאינם לעבודה זרה כגון שהניחם}} לפני חנותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לריח טוב}}. {{שוליים|ח_לט}}עששית אף על פי שלא כבת {{ירו&quot;מ-הדגשה|ודלקה בשבת}} — מברכין עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון שלא נעשה בה איסור}} נר בתוך חיקו או {{שוליים|ח_מ}}בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון שהיתה רחוקה}}, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון שהייתה בקרן זוית}} — לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: {{שוליים|ח_מא}}גחלת של הקדש — מועלין&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון — תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין''', תקנו את אלה שאוזניהם קטנות, '''שאמו סוסה ואביו חמור'''. למה? כיוון שכבר יש לכם כמה כאלה שלא יהיו כלאיים, יעשו לכם להמשיך עם אלו שכבר יש לכם.

ממשיכה הגמרא. '''מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה.''' זה בעצם כך הוא עשה את הפרדה. '''אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן''' — כי הפרד, אדם שחטף מכה מפרד, פרדה לבנה, אז בעצם זה לא מבריא. '''אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר.''' הוא לקח נחש וחרדון, יצא ממנו חברבר. '''מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה — וחיה'''. זה קצת קשה עם הסיפור של רבי חנינא בן דוסא, שנחש נשך אותו והוא חי כמובן, אבל בכל אופן לא מדובר פה על נס. '''שבעטתו פרדה — וחיה, ובלבד פרדה לבנה'''. כלומר, לא כל פרדה שבועטת - המוכה לא מתרפאת, אלא בפרדה לבנה.

האש. '''רבי לוי בשם רבי בזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון: שתים עשרה בערב שבת, ושתים עשרה בליל שבת, ושתים עשרה בשבת''', והאדם הראשון מביט בה מסוף העולם ועד סופו. '''כיון שלא פסקה האור, התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: תחת כל השמים ישרהו... למי שאורו על כנפות הארץ'''. '''כיון שיצאת שבת, התחיל מ שמש החושך ובא'''. פתאום התחיל להיות חושך, כי הרי בעצם נברא בראש השנה, אז הזמנים - היום התקצר. '''נתירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב — שמא בא לנשכני'''. כלומר, אולי עכשיו בגלל שיש חושך, אז עכשיו זה ההזדמנות של הנחש להכיש אותי, כי אני לא רואה כלום. הוא נורא פחד. זהו שאמר '''אך חשך ישופני'''.

'''אמר רבי לוי: באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפין, והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב: ולילה אור בעדני. ובירך עליה: בורא מאורי האש.''' '''שמואל: לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.''' יש פה משהו מאוד מעניין. אפשר לראות אצל הגויים, בכל האגדות שלהם, שהאדם היה צריך לגנוב את האש מהאלים, כי כאילו העולם נברא מושלם והאלים פחדו שאדם יקלקל את העולם, לכן הם מנעו מהאדם להתקדם. השאירו אותו פרימיטיבי, ללא אש, ללא שום אפשרות לגעת ולשנות בעולם. והאדם גנב את האש מהאלים, ככה הם מאמינים בשטויות שלהם, באגדות שלהם. אבל בעם ישראל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא עולם משתלם, עולם שחסר תיקון כדי שהאדם יהיה שותף. כי אם העולם היה מושלם, אז בעצם כל פעולה שאדם עושה זה בעצם הרס, זה קלקול, ולכן בעצם זה יוצר איזה מתח בין הבורא לאדם. אבל הקדוש ברוך הוא ברא עולם שיש בו תמיד מקום לתיקון, ובעצם לאדם יש מקום לפעול בעולם, יש לו מקום לתקן. ולא רק זה, הקדוש ברוך הוא גם לימד אותו איך לתקן. הקדוש ברוך הוא נתן לו תורה כדי ללמד אותו איך לתקן את העולם הרוחני, והקדוש ברוך הוא נתן לו את האש, לימד אותו איך לייצר אש כדי שבזה הוא יוכל לתקן גם את העולם הגשמי.

בכל אופן, '''רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה, שכבר שבת האור כל אותו היום.''' כלומר, גם ביום הכיפורים שבו לא היה שימוש באור, אנחנו נוהגים להלכה לברך ביום כיפור רק על אש שבאמת שבתה. שלא מדליקים אש חדשה, אלא אש שהייתה דלוקה ולא השתמשו בה מלכתחילה באיסור. זה הנוהג היום.

פרק ח', הלכה ו', מתני'. '''אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים, ועל הנר ועל הבשמים של מתים, ועל הנר ועל הבשמים שלפני עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''.

גמרא: '''תנא רבי יעקב קומי רבי ירמיה: מברכין על הבשמים של גוים.''' שואלת הגמרא: מה, פליג? הרי לפני דקה אמרנו במשנה שלא מברכים על הבשמים של גוים. עונה הגמרא: מה שנאסר זה מפני שסתם משתה של גוי הוא לעבודה זרה, אז לכן אני אוסר את כל הבשמים של הגוי. אבל כאן, כי אמרו במקום מוכיחים שאינם לעבודה זרה - פה יש לנו וודאות שהבשמים האלה לא שימשו אותו לעבודה זרה, '''כגון שהיה נראה קיומונה במעשיו לפני חנותו''', הוא שם את זה בחנות כדי שיהיה ריח טוב, אז ברור לנו שלא לעבודה זרה.

'''עששית אף על פי שלא כבת — מברכין עליה.''' כלומר, אם היא דלקה כל השבת, אבל ברגע מוצאי שבת מברכים עליה, כי מה שאסור זה לברך על אש שנעשה בה איסור. אין לנו בעיה שהיא דלקה. לכן אם היא דלקה, אין שום בעיה לברך עליה במוצאי שבת.

'''נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא — רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה''', כגון שהייתה רחוקה, '''משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת''', כגון שאתה בקרן זווית, כלומר שהאור כן קיים, אבל הוא לא רואה את מקור האש, '''לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה'''.

'''חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת: גחלת של הקדש — מועלין''' בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של עבודה זרה אסורה ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרבים חייב, ובשלהבת פטור. מברכים על השלהבת ואין מברכים על הגחלת.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף ס עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_לה|חזרה=כן}} '''איסור הרבעת בהמה שאמה סוסה ואביה חמור עם בהמה שאמה חמורה ואביה סוס משום כלאים, וסימן ההיכר – אזני הפרדה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ט ו|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ט, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רצז ט|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רצז סעיף ט]] [[סמ&quot;ג לאו רפא|סמ&quot;ג לאוין רפא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא שיש להבחין בין הפרדות לפי גודל אוזניהן, שהקטנות אמן סוסה ואביהן חמור והגדולות אמן חמורה ואביהן סוס, ואין למשכן זו עם זו משום כלאים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_לו|חזרה=כן}} '''אין לומר &quot;בורא מאורי האש&quot; בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אלא רק במוצאי שבת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט ד|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תרכד ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תרכד סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שברכת האור נתקנה על אור שנברא במוצאי שבת דווקא, ולא במוצאי יום הכיפורים שאין בו חידוש בריאת אור.

{{שוליים דין|ח_לז|חזרה=כן}} '''האם מברכים ברכת האור (בורא מאורי האש) במוצאי יום הכיפורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט ד|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תרכד ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תרכד סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' מברכים על האור במוצאי יום הכיפורים, שכיוון שנח האור כל היום נחשב כאילו נברא מחדש במוצאי היום, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן תרכד סעיף ד.

{{שוליים דין|ח_לח|חזרה=כן}} '''אין מברכים על נר ובשמים של גויים, של מתים ושל עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שנהנים לאורו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ט ח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח]] , [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כה|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח יב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף יב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]], [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים שלפני עבודה זרה ושל מתים, אך על בשמים של גויים מברכים כשמעשיהם מוכיחים שאינם לעבודה זרה (כגון שהניחם לפני חנותו), כדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי ירמיה.

{{שוליים דין|ח_מא|חזרה=כן}} '''גחלת של הקדש הנאה ומעילה, ושלהבת הבוקעת ממנה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעילה ב יג|רמב&quot;ם, הלכות מעילה, פרק ב, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' גחלת - מועלין בה כדין תשמישי הקדש; שלהבת - לא נהנין ולא מועלין, כדעת הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעילה פ&quot;ב הי&quot;ג..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף ס עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.37%;height:1.67%;left:13.37%;width:33.66%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:65.04%;height:10.01%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.05%;height:1.67%;left:13.37%;width:56.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.10%;height:1.70%;left:32.28%;width:57.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:15.34%;left:32.28%;width:57.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.14%;height:1.70%;left:72.12%;width:17.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות {{ירו&quot;מ-הוסר|גדולות}} אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דנשיאה אין בעיתון מיזבון מולוון תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר ו{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}}[ח]יה נשכו כלב שוטה וחיה שבעטתו פרדה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה {{ירו&quot;מ-הוסר|האורה משמשת ראשונה}} [אותה האורה שנבראת ביום ראשון] אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש [ואתה תשופנו עקב · שמא בא ונושיכני] {{ירו&quot;מ-הוסר|האך חושך ישופיני}} · אמ' ר' לוי באותה השעה זימן לו הקב&quot;ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה {{ירו&quot;מ-הוסר|חזר בשמי}} ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום הל' · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חנותו עששית אע&quot;פ כבת מברכין עליה · נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ואלו הן הסימנין.''' להכיר אם אמו חמורה ואביו סוס או בהפך

'''אין בעיתון מזבנון מוליון.''' כשאתם רוצים ליקח הפרדות תראו אותן שאזניהן קטנות שהן כולן מאם סוסיא ומפני הכלאים אמר להם כן

'''זימן חכינה.''' נחש

'''חרדון.''' הוא מין הצב

'''חברבר.''' מין נחש צפעוני והוא הערוד

'''שבעטתו פרדה.''' בו וחיתה המכה

'''לבנה.''' דחיוורן ריש כרעה

'''תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ.''' פסוק הוא באיוב במענה אליהו ודריש שוררו למי שאורו על כנפות הארץ
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ואילו הן הסימנין אמ' ר' יהודה כל שאזניו קטנות {{ירו&quot;מ-הוסר|גדולות}} אמו סוס ואביו חמור · גדולות אמו חמורה ואביו סוס · ר' מנא מפקד לאילין דנשיאה אין בעיתון מיזבון מול {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}[י]ון תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור · מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה · אמ' הקב'ה להם אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו · מה עשה הקב'ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר · מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר ו{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}}[ח]יה נשכו כלב שוטה וחיה שבעטתו פרדה וחיה · ובלבד פרדה לבנה · האש ר' לוי בשם ר' בזירה שלשים ושש שעות שימשה האורה משמשת ראשונה שתים עשרה בערב שבת · ושתים עשרה בלילי שבת · ושתים עשרה בשבת · והיה {{ירו&quot;מ-הוסר|האורה משמשת ראשונה}} [אותה האורה שנבראת ביום ראשון] אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנ' תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ · כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמ' אילו הוא שכת' בו הוא ישופך ראש [ואתה תשופנו עקב · שמא בא ונושיכני] האך חושך ישופיני}} · אמ' ר' לוי באותה השעה זימן לו הקב&quot;ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכת' ולילה אור בעדיני · ולילה {{ירו&quot;מ-הוסר|חזר בשמי}} ובירך עליה בורא מאורי האש · שמואל אמ' לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה · רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום הל' · תנא ר' יעקב קומי ר' ירמיה מברכין על הבשמים שלגוים מהו פליג קיומונה במעשיו לפני חנותו עששית אע&quot;פ כבת מברכין עליה · נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה · חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת · גחלת שלהקדש מועלין&lt;/div&gt;
'''שכבר שבת האור כל אותו היום.''' והויא כתחלת ברייתא

'''מתני' אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים.''' נר משום דלא שבת שהעכו&quot;ם עשה מלאכה לאורו וקי&quot;ל אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבד בו עבירה

'''ולא על הבשמיס.''' בבשמים שהם במסיבה של עכו&quot;ם שהם מסובין בה לסעודה מיירי והא דתנן בסיפא ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני ע&quot;ז מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין על של עכו&quot;ם לפי שסתם מסיבת עכו&quot;ם לע&quot;ז ואין מברכין על הבשמים שלפני ע&quot;ז
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;121&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בה, והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. {{שוליים|ח_מב}} &lt;/div&gt;גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. {{שוליים|ח_מג}}המודר הנאה מחבירו — אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. {{שוליים|ח_מד}}המוציא את הגחלת לרשות הרבים — חייב, והשלהבת — פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: אם היו {{שוליים|ח_מה}}גחלים לוחשות — מברכין. רבי יוחנן דקרציון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן דקרציון|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי נחום בר סימאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום בר סימאי|°]]: בלבד הנקטפת. {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם יניח קיסם מעל הגחל האש תקפוץ וידלק}} תני {{שוליים|ח_מו}}גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי — {{ירו&quot;מ-הדגשה|מברך עליו}}. ניחא גוי שהדליק מישראל, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהאש של ישראל שבתה. אבל ישראל מגוי אמאי? הרי האש לא שבתה. אלא כנראה בדלל שמברכים על התוספת}} מעתה אפילו {{שוליים|ח_מז}}גוי מגוי? אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרה משום גוי ראשון ועמוד ראשון אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם {{ירו&quot;מ-הוסר|האור}} אור — מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא, ולא על {{ירו&quot;מ-הוסר|הבשמים של מוצאי שבת בציפורין ולא על }}הנר, ולא על הבשמים של אור ערב שבת {{ירו&quot;מ-ביאור|חמישי בלילה}} בציפורין {{שוליים|ח_מח}}— שאינן עשויין אלא לדבר אחר. {{ירו&quot;מ-ביאור|לגמר את הכלים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} {{שוליים|ח_מט}}ולא על הנר והבשמים של מתים רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] ורבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: הדא דאת אמר — {{שוליים|ח_נ}}בנתונים למעלה ממיטתו של מת; אבל אם {{ירו&quot;מ-הוסר|היה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היו}} נתונים לפני מטתו של מת — מברכין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: לכבוד החיים הן עשוין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ולא היא — של גוים היא של עבודה זרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז למה הכפילות?}} תיפתר בעבודה זרה של ישראל. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[בראשית א ד|בראשית בראשית א ד]]) וירא אלהים את האור כי טוב, ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. אמר רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ממש}}. רבי יהודה בי רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בי רבי סימון|°]] אמר: הבדילו {{ירו&quot;מ-ביאור|הפרישו}} לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשימושו}} ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין {{ירו&quot;מ-ביאור|ממונים}} זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך. הדא הוא דכתיב ([[בראשית א ה|בראשית בראשית א ה]]) ויקרא אלהים לאור יום וגו'. לאור אמר לו: היום יהא תחומך. {{ירו&quot;מ-הוסר|ולחשך}} לחשך אמר לו: הלילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב ([[איוב לח יב]]) המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו — {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום}} ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית, איכן נגנז? אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמרית טעמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לדברי רבי יוחנן וריש לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ובין החושך ממש, ונתן לכל אחד תחומו מדכתיב}} ([[ישעיהו מה ז]]) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום — משיצא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}, עושה שלום ביניהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: יאותו, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו — {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[בראשית לד טו|בראשית וישלח לד טו]]) אך בזאת נאותה לכם. מאן דאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|יעותו דכתיב}} ([[ישעיהו נ ד]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן: כיצד מעברין את הערים? רב אמר: מאברין, ושמואל אמר: מעברין }}מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין — כאשה עוברה. תמן תנינן: לפני אידיהן של גוים. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: עידיהן, ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אידיהן. מאן דאמר אידיהן — {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[דברים לב לה|דברים האזינו לב לה]]) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן — {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ישעיהו מד ט]]) ועידיהם המה בל יראו {{ירו&quot;מ-הוסר|ובעל}} ובל ידעו למען יבשו. מאן מקיים שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} טעמא דרב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]? ועידיהם המה — שהן עתידין {{ירו&quot;מ-הדגשה|להעיד ו}}לבוש את עובדיהן ליום הדין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} אין&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק שמיני#דף סא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''גחלת של הקדש מועלין בה''', והשלהבת — לא נהנין ולא מועלין. '''גחלת של עבודה זרה אסורה, ושלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב, והשלהבת פטור. מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת'''.

רבי חייא בר אשי אמר בשם רב '''אם היו גחלים לוחשות מברכין'''. כלומר אם הגחלים היו אדומות כאלה שאם אנחנו נקרב אליהם חתיכת נייר זה יבער, אז כן מברכים.

רבי יוחנן דקרציון אמר בשם רבי נחום בר סימאי '''בלבד הנקטפת'''. כמו שאמרנו שדווקא אם אני אניח קיסם אז זה יידלק.

תני '''גוי שהדליק מישראל, וישראל שהדליק מגוי''' — יש לנו ברייתא שגוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברכים עליו. כלומר אין בעיה לברך, כי כל האיסור זה על נר של גוי, כי אני חושש שמא הוא השתמש בזה בשבת, אבל אם הדליקו ממנו אז מותר. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שלמרות שבעצם אפשר לברך על התוספת, כיוון שאני גוזר שמא הוא יברך בדיוק ברגע של מוצאי שבת ואז יצא שהוא מברך על הנר שדלק באיסור אצל הגוי.

אומרת הגמרא '''ניחא גוי שהדליק מישראל''' — זה ברור למה מותר, כי האש של ישראל היא השבתה, אבל אם ישראל הדליק מגוי אז איך הוא יכול לברך? אלא כנראה ודאי שאני מברך על התוספת, אני לא מברך על הבסיס. אם זה ככה, אז '''מעתה אפילו גוי מגוי'''? למה אתה אוסר אם גוי הדליק מגוי? למה אתה מתיר רק אם יהודי הדליק מגוי?

'''אשכח תני: גוי מגוי — אין מברכין'''. מה הסיבה באמת? כמו שאמרנו שבבבלי מופיע שזה גזירה משום גוי ראשון ועימוד ראשון, כי באמת גוי, אפילו אותו גוי לא צריך גוי אחר. אם גוי אחד מדליק נר, הדליק את זה בשבת, הנר עבר איסור, אבל בעצם כל רגע ורגע מתחדש האש, וכשאני מברך אני בעצם מברך על התוספת. אבל גזרו חכמים שמא יברך בדיוק ברגע עצם השבת, ואז בעצם הוא מברך על האש שהייתה באיסור. וחכמים כשהם גזרו אז הם גם גזרו בכל גוי, גם אם זה גוי שני. כלומר, גם אם גוי הדליק מהגוי הזה, הם גזרו משום גוי ראשון ועימוד ראשון.

אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו, ויצא משם אור''' — כלומר, רואים שיש אור שם, '''מברכין עליה בשביל אותו ישראל''' ששם.

אמר '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא''', ולא על '''הבשמים של אור ערב שבת בציפורין''', כי שני אלה לא נעשו לאור, אלא הם נעשו לגמר את הכלים או משהו בסגנון. יודעים שחושבים שבציפורין עשו את זה במוצאי שבת כדי להפיג את הצער של הסתלקות הנפש, ששמים בזה כל מיני סוגי בשמים, אבל בכל אופן זה לא נעשה לאור. ובטבריה זה נעשה לגמר את הכלים לכבוד שבת. וגם '''לא מברכין... שאינן עשויין אלא לדבר אחר''', כמו שאמרנו לגמר את הכלים.

תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר והבשמים של מתים'''. אז בחיזוק זה רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יוסי בי רבי חנינא: '''הדא דאת אמר — בנתונים למעלה ממיטתו של מת'''. כלומר אם שמים את הנר או את הבשמים מעל המיטה של המת אז זה ברור שזה כדי למנוע את הסירחון או לכבוד המת, '''אבל אם נתונים לפני מטתו של מת — מברכין''', כי זה לכבוד האנשים, זה לא לכבוד המת.

תנן, למדנו במשנה '''ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה'''. אבל כתוב גם כן לא של גויים, אז לכאורה זה כפילות. לא של גוי, בשל עבודה זרה — לכאורה זה אותו איסור. אז למה המשנה כתבה את זה פעמיים? עונה הגמרא '''תיפתר בעבודה זרה של ישראל''', כלומר לא גוי, כי סתם מסיבת גויים לעבודה זרה, ובישראל אם זה לעבודה זרה גם כן אסור.

תנן, '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו: '''(בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב''', ואחר כך '''ויבדל אלהים בין האור ובין החשך'''. ומכאן מצאו רמז שצריכים להשתמש. הקדוש ברוך הוא ראה את האור, כלומר צריך להשתמש באור, רק לאחר מכן מבדילים.

אמר רבי ברכיה: '''כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: ויבדל אלהים — אבדלה ודאי'''. כלומר הפריד אותו, הפריד בין האור ובין החושך. ורבי יהודה בי רבי סימון אמר: '''הבדילו לו''' — הכוונה שמר אותו לשימושו, רק לו. '''ורבנן אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא'''. כלומר כמו שהמדרש אומר שבאור הזה היו רואים מסוף העולם ועד סופו, ואז הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנשים ישתמשו בזה וגנז את זה לצדיקים לעתיד לבוא.

'''משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שני איסטרטיגין''', כן, שני ממונים. '''זה אומר: אני משמש ביום, וזה אומר: אני משמש ביום. קרא לראשון ואמר לו: פלוני, היום יהא תחומך. קרא לשני ואמר לו: פלוני, הלילה יהא תחומך'''. כלומר הוא חילק אותם, נתן לכל אחד תפקיד. '''הדא הוא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום וגו'.''' מה הכוונה? קרא לאור וציווה אותו על היום. אמר לו היום הוא תחומך, וקרא לחושך ואמר לו: הלילה הוא תחומך. זה הכוונה — קרא לאור, ממש למלאך הממונה על האור, אמר: אתה היום תחומך, ואתה לילה.

אמר רבי יוחנן: '''הוא שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב: המימיך צוית בוקר, ידעת השחר מקומו''' — כלומר, כלום ידעת איזה הוא מקומו של אור ששת ימי בראשית, והיכן נגנז?

אמר רבי תנחומא: '''אנא אמרית טעמא''' — אני אגיד הסבר לדברי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, שאמרו שהקדוש ברוך הוא הבדיל בין האור ולחושך ממש, ונתן לכל אחד את תחומו. דכתיב '''יוצר אור ובורא חושך עושה שלום''' — כלומר, אחרי שהם כבר נבראו, '''עושה שלום ביניהן'''. זה הכוונה, ויבדיל בין האור ולחושך.

תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. כך למדנו במשנה. רב אמר '''יאותו''' עם א', ושמואל אמר '''יעותו''' עם ע'. מאן דאמר יאותו עם א' — דכתיב '''אך בזאת נאותה לכם''', כלומר נהנה מכם, אז גם אנחנו נהנים מאור. מאן דאמר יעותו — דכתיב '''מאן דאמר מעברין'''.

תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. כלומר, עוד דברים שיש בהם הבדל אם אומרים עם א' או עם ע'. מצאנו ברייתא שכתוב שם כיצד מעברין את הערים. רב אמר '''מעברין''' עם א', שמואל אמר '''מעברין''' עם ע'. מאן דאמר מעברין עם א' — '''מוסיפין לה אבר'''. כן, מה זה בעצם לעבר את העיר? יש בית שהוא בתוך שבעים אמה ושיריים, אז מצרפים אותו להיות חלק מהעיר, ורק משם מתחילים למדוד את התחום — אלפיים אמה. אז זה בעצם מצרפים עוד איזה איבר לעיר, לכן זה עם א'. מעברין מלשון איבר. מאן דאמר מעברין — '''כאשה עוברה''', כאילו מוסיפים עוד, כאילו שאישה בהריון, שהבטן הולכת וגדלה.

תמן תנינן: '''לפני אידיהן של גוים'''. אסור לעשות ולתת איתם, כך כתוב במסכת עבודה זרה. רב אמר '''עידיהן''' עם ע', ושמואל אמר '''אידיהן''' עם א'. מאן דאמר אידיהן — דכתיב '''כי קרוב יום אידם'''. ומאן דאמר עידיהן — דכתיב '''ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו'''. מאן מקיים שמואל טעמא דרב? כלומר, מה עושים עם הפסוק ועידיהם, הרי כתוב עם ע'? זה לא עבודה זרה, אלא '''שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין'''. כלומר עדי אם זה יום הדין, אבל עבודה זרה תבוא ותעיד עליהם שהם עבדו אותה והיא תבייש אותם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_מב|חזרה=כן}} '''אין להשתמש בגחלת שהודלקה לצורך עבודה זרה, אך אש שנשלהבה ממנה מותרת בהנאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז י|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמב א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמב סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; כן פסקו הרמב&quot;ם (הל' עבודה זרה ז, י) והשו&quot;ע (יו&quot;ד קמב, א), משום שהשלהבת דבר חדש הפורח מן הגחלת ואינו מגוף האיסור עצמו.

{{שוליים דין|ח_מג|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו אסור ליהנות מגחלתו אך מותר לו להדליק ולהיבנות משלהבתו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ו יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רכא יב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רכא סעיף יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך הובא ברמב&quot;ם (הל' נדרים פ&quot;ו הי&quot;א) ובשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' רכא סעי' יב) שגחלת הנאתה מגוף החפץ ואילו שלהבת אינה אלא ממנו ונמשכת, ואינה נחשבת הנאה מגוף הדבר הנדור.

{{שוליים דין|ח_מד|חזרה=כן}} '''בהבדלה מברכים על שלהבת (אש) ולא על גחלת בלבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת יח ה|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק יח, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חייא בר אשי בשם רב שאם היו גחלת של מתכת מברכים אף עליה, שהגחלת חוזרת ונעשית שלהבת; הרמב&quot;ם פסק כירושלמי.

{{שוליים דין|ח_מה|חזרה=כן}} '''גחלים לוחשות שאין בהן שלהבת - האם מברכים עליהן בורא מאורי האש בהבדלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כו|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח ט|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ט]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק שמברכים על גחלים לוחשות בתנאי שהן &quot;נקטפות&quot; - שאם יניח עליהן קיסם הוא נדלק, כפי שכתבו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_מו|חזרה=כן}} '''מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת גם על אש שהודלקה מאש שלא שבתה, ובלבד שהתחדשה בה תוספת אור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כו|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ו]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהסבר הירושלמי שמברכים אף כשישראל הדליק מגוי, הואיל והתוספת של האור החדש נחשבת כאש חדשה, וכך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ו.

{{שוליים דין|ח_מז|חזרה=כן}} '''אין מברכין על אור שהודלק מנר של גוי שהודלק מנר של גוי אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כו|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ו]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם רבי יוחנן: גזרה משום גוי ראשון, וכן הובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח רצח,ו..

{{שוליים דין|ח_מח|חזרה=כן}} '''אין לברך &quot;שהחיינו&quot; על ריח בשמים המיועדים למסך כלים ולא להנאת הגוף.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ט ח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדברים העשויים לגמר כלים (כלבשמים) אין מברכים עליהם ברכת הריח, כדין המשנה &quot;לגמר את הכלים&quot;.

{{שוליים דין|ח_מט|חזרה=כן}} '''אין מברכים על נר ובשמים שהוכנו לצורך המת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ט ח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח]] , [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כה|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח יב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף יב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]], [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מברכים על נר ובשמים של מתים, דווקא בסתומים לגמרי לצורך המת ולא כשנהנים מאורם או מריחם.

{{שוליים דין|ח_נ|חזרה=כן}} '''אין מברכים ברכת המזון על נר ובשמים שהונחו לכבוד המת, אך אם הונחו לפני המת לכבוד החיים מברכים עליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ט ח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ח]] , [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כה|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצז ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצז סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח יב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף יב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]], [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה זו בירושלמי, שהטעם תלוי בכוונת ההנחה - אם לכבוד המת אין מברכים, ואם לכבוד החיים מברכים, וכך הובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע (או&quot;ח ריז,ב; רצז,ב; רצח,יב).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:30.14%;height:1.70%;left:32.28%;width:39.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:31.85%;height:39.19%;left:32.28%;width:57.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.04%;height:1.70%;left:56.67%;width:33.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע&quot;ז אסורה · ושלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב [והשלהבת פטור מברכין על השלהבת] ואין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקרציון בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי [ניחה גוי שהדליק מיש'] מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטיבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר' חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אני או' לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע&quot;ז · ולא היא שלגוים היא שלע&quot;ז · תיפתר בע&quot;ז שליש'· אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ' ר' ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום [וזה או' אני משמש ביום] קרא לראשון ואמ' לו פל' היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו פל' הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ' ר' יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת אי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום משיצא עושה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' [יעותו מאן דמר יאותו אך בזאת נאותו לכם מאן דמר] יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל [אמ'] מעברין · מאן דאמ' מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמ' מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגויים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ולא על הנר של מתים.''' דלאו לאורה הוא אלא לכבוד בעלמא ולא על בשמים של מתים דלעבורי ריחא עבידה

'''שלפני ע&quot;ז.''' לפי שאסורין בהנאה

'''עד שיאותו לאורו.''' שיהנו מאורו ולא שיהנו ממש אלא שיהא קרוב לו כל כך שיכול ליהנות אם ירצה

'''גמ' מהו פליג.''' אם האי ברייתא דר' ירמי' פליג על מתני'

'''קיימונה.''' תרגמה במעשיו לפני חנותו. שהעכו&quot;ם עשה לעצמו לפני חנותו דלא אמרו אין מברכין אלא דוקא במסיבה שלהם כדפרישית במתני'

'''עששית.''' שהיתה דולקת מע&quot;ש אע&quot;פ שלא כבתה כל יום השבת מברכין עלי' שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת בתוספתא פ&quot;ה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בה · והשלהבת לא נהנין ולא מועלין · גחלת שלע&quot;ז אסורה · ושלהבת מותרת · המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו · המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב [והשלהבת פטור מברכין על השלהבת] ואין מברכין על הגחלת · ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין · ר' יוחנן דקרציון בשם ר' נחום בר סימאי בלבד הנקטפת · תני גוי שהדליק מיש' ויש' שהדליק מגוי [ניחה גוי שהדליק מיש'] מעתה אפי' גוי מגוי · אשכח תני גוי מגוי מברכין · ר' אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים ויש' אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו יש' ששם · ר' אבהו בשם ר' יוחנן אין מברכין לא על הבשמים שללילי שבת בטיבריא ולא על הבשמים שלמוצאי שבתות בציפורין ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין שאינן עשויין אלא לדבר אחר · ולא על הנר והבשמים שלמתים · ר' חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי ביר' חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו שלמת · אבל אם היו נתונין לפני מיטתו שלמת מברכין · אני או' לכבוד החיים הן עשויין · ולא על הנר ולא על הבשמים שלע&quot;ז · ולא היא שלגוים היא שלע&quot;ז · תיפתר בע&quot;ז שליש'· אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · דרש ר' זעירא בריה דר' אבהו וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החושך · אמ' ר' ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי · ר' יהודה ביר' סימון אמ' הבדילו לו · ורבנין אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא · משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה או' אני משמש ביום [וזה או' אני משמש ביום] קרא לראשון ואמ' לו פל' היום יהא תחומך · קרא לשיני ואמ' לו פל' הלילה יהא תחומך · הדא הוא דכת' ויקרא אלהים לאור יום וגו' · לאור אמ' לו היום תהא תחומך · ולחושך אמ' לו הלילה יהא תחומך · אמ' ר' יוחנן הוא שאמ' לו הק' לאיוב המימיך ציוית בוקר ידעת השחר מקומו · ידעת אי זה מקומו שלאור ששת ימי בראשית איכן נגנז · אמ' ר' תנחומא אנא אמרית טעמ' יוצר אור ובורא חושך עושה שלום משיצא עושה שלום ביניהן · אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב אמ' יאותו · ושמואל אמ' [יעותו מאן דמר יאותו אך בזאת נאותו לכם מאן דמר] יעותו לדעת לעות את יעף דבר · תמן תנינן כיצד מעברין את הערים · רב אמ' מאברין · ושמואל [אמ'] מעברין · מאן דאמ' מאברין מוסיפין לה אבר · מאן דאמ' מעברין כאשה עוברה · תמן תנינן לפני אידיהן שלגויים · רב אמ' עידיהן · ושמואל אמ' אידיהן · מאן דמר אידיהן כי קרוב יום אידם · ומאן דמר עידיהן ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבושו · מאן מקיים שמואל טעמיה דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבייש את עובדיהן ליום הדין · אין&lt;/div&gt;
'''ואינו משתמש.''' שאינו יכול להשתמש לאורה שרחוקה היא

'''משתמש לאורה.''' דרך הפנס או כיוצא בו דקיימא בקרן זוית ואינו רואה את השלהבת

'''גחלת של הקדש מועלין בו.''' דאית בה ממשא כדתנן בפ' משילין וגריס נמי התם להא

'''ובלבד הנקטפת.''' דהאש מגחלים לוחשות נקטפת מעט למעלה ושיעורו אם מכניס הקיסם ביניהן דולק הוא מאליו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;122&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כדי שיהו נשים טוות לאורו. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה. רב חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} {{שוליים|ח_נא}}כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע. תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] מקרב קמיה בוצינא. אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_נב}}מי שאכל ושכח ולא בירך — [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יחזור למקומו ויברך; ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? {{שוליים|ח_נג}}עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}תרין אמורין: חד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי, וחד אמר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל. מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר טעמון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן ד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר טעמהון ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל — {{ירו&quot;מ-הוסר|אלין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אילו}} פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר. עד מתי הוא מברך? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: עד שיתעכל המזון במעיו. וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר {{שוליים|ח_נד}}עד שירעב&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח|ירושלמי ברכות, פרק ח, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ח_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים מברך על היין {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא שותה}} ואחר כך מברך על המזון {{ירו&quot;מ-ביאור|ושותה}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים {{שוליים|ח_נה}}מברך על המזון ואחר כך מברך על היין {{שוליים|ח_נו}}עונין אמן אחר ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מברך ואין עונין אמן אחר כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מברך עד שישמע כל הברכה&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|עי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|טעמם של בית שמאי שמא אם ימתין עד אחרי ברכת המזון}} על ידי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שברכת הגפן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלי ברכה}} ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אכל בערב שבת וקידש היום, ויש לו רק כוס אחת — מברך ברכת המזון ואחר כך מקדש}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|היין, ולא חוששים שישכח דעל}} ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} שהוא {{ירו&quot;מ-הוסר|משולשה}} משלשה {{ירו&quot;מ-ביאור|אומר שלוש ברכות}} על הכוס אינו שוכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה}} — הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע? לא כן תני: {{שוליים|ח_נז}}שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} חייא בריה דרב[[ביאור:עץ מסורת#חייא בריה דרב|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}בשלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לצאת ידי חובה בברכה זו כגון שלא}} אכל עמהן כזית. הכא מתניתא תני {{ירו&quot;מ-ביאור|גבי הלל}}: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] בשם אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]]: ואית דאמרי לה אבא בר חנה[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר חנה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרה}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמרנו לא ענה יצא — הכוונה שלא ענה על הכל, אבל}} והוא שענה ראשי פרקים. {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בעי: הי אינין ראשי פרקים? ([[תהילים קיג א]]) הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מנין שאם שמע ולא ענה יצא? אמר: מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כד}} אינון קיימין בציבורא — {{ירו&quot;מ-ביאור|שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן כשהם מתפללים בציבור}} דאילין אמרין {{ירו&quot;מ-הוסר|דין }}ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{שוליים|ח_נח}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ענייה לזימון כאשר לא אכל|עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל]] ואינו אומר &quot;נברך שאכלנו משלו&quot; אלא אם כן אכל. תני: {{שוליים|ח_נט}}אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי אומר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אמן חטופה קטופה ויתומה|העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו]] קטופה —&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תנן '''אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו'''. רב יהודה אמר בשם שמואל: '''כדי שיהו נשים טוות לאורו'''. כלומר צריך לפחות שיהיה אפשר לטוות לאור הנר הזה. רבי יוחנן אמר: '''כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה'''. כלומר שיוכל להבחין, לראות אם היין נקי ואם מה שיש בקערה הוא יוכל להבחין בזה. רב חנינא אמר: '''כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע'''. כלומר יוכל עם האור הזה, יהיה מספיק אור כדי שיוכל להבדיל בין מטבע למטבע.

תני רבי אושעיא: '''אפילו טריקלין עשר על עשר — מברכין'''. כלומר לא צריך להיות קרוב לה וליהנות באמת, אלא צריך שהאור הזה יהיה אפשרי ליהנות ממנו, לא צריך בהכרח ליהנות ממנו. לדוגמה, אם אדם רחוק אז האור עצמו הוא אור מספיק חזק וברור שאפשר אם יתקרבו יוכלו להבחין, אבל גם מרחוק אני יכול לצאת ידי חובה, כי אם הבית הוא עשר על עשר אז אני יוצא ידי חובה למרות שאני בפינה ולא יכול להשתמש באמת.

'''רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא'''. רבי זעירא היה מקרב עד לנר. '''אמרין ליה תלמידיו: רבי, מה את מחמיר עלינו? הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין'''.

בפרק ח' הלכה ז'. מתני': '''מי שאכל ושכח ולא בירך — בית שמאי אומר: יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו'''. לפי המקובל זה שבעים ושתיים דקות.

גמ': '''רבי יוסטא בר שונם תרין אמורין'''. כלומר יש מחלוקת אמוראים. '''חד אמר טעמון דבית שמאי, וחד אמר טעמון דבית הלל'''. אחד אמר אני אסביר לכם מה הסברא של בית שמאי, ואחד אמר אני אסביר לכם את הסברא של בית הלל. '''מאן דאמר טעמון דבית שמאי — אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות, שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו? אף הכא יחזור למקומו ויברך'''. '''מאן דאמר טעמהון דבית הלל — פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור, שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך? אלא מברך במקום שנזכר, אף הכא מברך במקום שנזכר'''.

'''עד מתי הוא מברך?''' רבי חייא בשם שמואל: '''עד שיתעכל המזון במעיו'''. אמרנו שמקובל שזה שבעים ושתיים דקות. '''וחכמים אומרים: כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה'''. רבי יוחנן אמר '''עד שירעב'''. זה תלוי בכמות שהוא אכל. כנראה שבעים ושתיים דקות זה אם הוא אכל סעודה כבדה, אבל אם הוא אכל סעודה קלה אז תלוי אם הוא צמא מאותה סעודה או כמו שאמר רבי יוחנן עד שירעב.

פרק ח' הלכה ח'. מתני': '''בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס. בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין'''. הגמרא ראינו בעבר שאומרת בעצם, בית שמאי חששו בגלל שהברכה של היין היא קצרה, אז שמא הוא יבוא מיד אחרי ברכת המזון לשתות כמו שהוא רגיל וישכח לברך, לכן אמרו תברך קודם.

'''עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה''', כי אולי הוא מתכוון לעבודה זרה. יש בבבלי מופיע שבית שמאי סוברים שבעצם ברכת המזון פוטרת את היין, את הכוס, אז מה שכתוב כאן בית שמאי אומרים מברך על היין אז זה שותה אותו ואחר כך מברך על המזון. הכוונה שבעצם אין חובה, זה מה שבבבלי מופיע. אבל כאן הפרשנים מסבירים שגם בית שמאי מסכימים שכן צריך כוס, רק הם אומרים שיברך קודם כמו שאמרנו שלא ישכח בטעות וישתה.

גמ': אמר רבי אבא: '''על ידי היא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה'''. אבל אם זה היה בערב שבת או במוצאי שבת, אכל בערב שבת וקידש עליו היום, במקרים שכן מותר ויש לו רק כוס אחת, אז יברך על ברכת המזון ואחר כך מקדש על היין ולא חוששים שהוא ישכח. למה? כיוון ש'''על ידי שהוא משלשה על הכוס אינו שוכח'''. כלומר אם זה רק ברכת היין אז זה דבר קטן, הוא יכול לשכוח, אבל אם הוא גם צריך לקדש ולהגיד את כל הקידוש אז בוודאי הוא לא ישכח. אותו דבר גם לגבי הבדלה, זה מהלך שלם שצריך להבדיל, לברך על הנר, בשמים, אז בוודאי לא ישכח. כל המחלוקת היא רק אם יש לו רק יין.

תנא, למדנו במשנה שעונים אחר ישראל המברך ואין עונים אחר הכותי המברך עד שישמע את כל הברכה. שואלת הגמרא: '''הא אחר ישראל — עונין אמן אף על פי שלא שמע?''' והרי למדנו בברייתא אחרת דתנן: '''שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. כלומר אם הוא לא שמע את הברכה, איך אתה אומר שהוא יכול לומר אמן ולצאת ידי חובה? אמר '''חייא בריה דרב, בשלא אכל עמהן כזית'''. לא דיברנו על מי שצריך לצאת ידי חובה, זה ברור שהוא צריך לצאת ידי חובה, אז הוא חייב לשמוע את כל הברכה ולענות אמן. כאן מדובר האם בכלל לענות אמן על ברכה בלי צורך לצאת ידי חובה. אדם מברך, שותה מים, מברך שהכל נהיה בדברו, עונים אמן. אני לא מתכוון לשתות, אני לא מתכוון לצאת ידי חובה, אבל אני עונה אמן על הברכה שלו. את זה אני עונה, אצל כותי, רק במקרה שמעתי את כל הברכה. אצל ישראל אני יכול לברך אפילו בלי לשמוע, כי אנחנו יודעים שבאלכסנדריה של מצרים הגמרא מספרת שהיו שם כמות אדירה של אנשים, ובעצם היו אנשים עם דגלים שמסמנים מתי לענות אמן. במקרה שלא צריך לצאת ידי חובה, אין צורך לשמוע את הברכה, צריך רק לדעת מתי לענות אמן.

'''הכא מתניתא תני: שמע ולא ענה — יצא; ענה ולא שמע — לא יצא'''. אמר רב בשם אבא בר חנה, ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב: מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שהוא לא ענה את הכל, '''והוא שענה ראשי פרקים'''. כלומר לא שהוא לא ענה בכלל, אלא רק ראשי פרקים הוא כן ענה. היו נוהגים להגיד הללויה על כל דבר כמו שהתימנים נוהגים היום.

'''רבי זעירא בעי: הי אינין ראשי פרקים?''' מה נקרא ראשי פרקים? הגמרא מביאה '''הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'''' — זה נקרא ראשי פרקים, את המילה הראשונה בכל פרק.

'''בעון קומי רבי חייא בר אבא: מנין שאם שמע ולא ענה יצא?''' אמר: '''מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא''' — נמצאים בתפילת ציבור בהלל, '''דאילין אמרין ברוך הבא, ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן'''. אז רואים מכאן שאחד ששומע גם כן יוצא, גם אם הוא לא עונה.

תני רב אושעיא: '''עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל''', אבל '''אינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל'''.

תני: '''אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה. בן עזאי אומר: העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה, תיקטף נשמתו'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_נא|חזרה=כן}} '''חדר גדול (עשר על עשר) חייב בברכת הבדלה על הנר במוצאי שבת גם אם יש בו אור מבעוד יום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כט כה|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כט, הלכה כה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רצח ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רצח סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כט|סמ&quot;ג עשין כט]]. ''הכרעה:'' כרבי אושעיא: אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין, כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע, וכן הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_נב|חזרה=כן}} '''מי שאכל ושכח ולא בירך ברכת המזון, האם עליו לחזור למקום האכילה או שיברך במקום שנזכר?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ד א|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קפד א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קפד סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמברך במקום שנזכר, ואינו חוזר למקומו; כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, שהלכה כבית הלל בכל מקום.

{{שוליים דין|ח_נג|חזרה=כן}} '''מי ששכח לברך ברכת המזון אחר האכילה, כמה זמן חייב לחזור למקומו כדי לברך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ב יד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ד א|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ד, הלכה א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קפד ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קפד סעיף ה]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל, מברך במקום שנזכר כל עוד לא נתעכל המזון שבמעיו, שאין מטריחים אותו לחזור למקום האכילה.

{{שוליים דין|ח_נו|חזרה=כן}} '''חובה לענות אמן אחר ברכת כותי רק אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א יג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רטו ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רטו סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין עונים אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה, שכן אין ודאות שיכוין וישלים כדת, וכך נקבע ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן רטו סעיף ב.

{{שוליים דין|ח_נז|חזרה=כן}} '''מי ששמע ברכה או הלל בלא לענות אמן, אימתי יצא ידי חובתו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א יא|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריג ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריג סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' הלכה כרב בשם אבא בר חנה: השומע ולא עונה יצא, ובלבד שיענה ראשי פרקים כשענה על הכל, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן ריג סעיף ב.

{{שוליים דין|ח_נח|חזרה=כן}} '''האם ניתן לענות אמן ולזמן על ברכה בלא אכילה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א יג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יג]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קצח|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קצח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רטו ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רטו סעיף ב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רטו ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רטו סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' עונה אמן אף בלא אכילה, אך אינו אומר &quot;נברך שאכלנו משלו&quot; אלא אם כן אכל, כלשון הירושלמי, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימנים קצח ורטו.

{{שוליים דין|ח_נט|חזרה=כן}} '''אין לענות אמן יתומה, קטופה או חטופה אלא אמן ארוכה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א יד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קכד ח|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קכד סעיף ח]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש לענות אמן ארוכה ולא יתומה, קטופה או חטופה, כפי שהביאו הרמב&quot;ם (הל' ברכות א,יד) והשו&quot;ע (או&quot;ח קכד,ח) להלכה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls11&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a026 BERAKHOT 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:71.04%;height:1.70%;left:32.28%;width:24.39%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:72.74%;height:3.41%;left:32.28%;width:57.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.15%;height:1.70%;left:32.28%;width:57.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.64%;height:1.67%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.32%;height:21.77%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.09%;height:1.67%;left:65.69%;width:3.53%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו · אמ' ר' יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אושעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין ·[ר' זעירא מקריב קומיה בוצינא אמרין ליה תלמידיו ר' מה את מחמיר עלינו והתני ר' אושעיא אפי' טרקלין עשר על עשר מברכין] הל' ר' יוסטא בר שונם אמ' תרין אמורין חד אמ' טעמון דבית שמי · וחד אמ' טעמון דבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|אפ'}}[אילו] פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך אלא מברך במקום שנזכר [אף הכא מברך במקום שנזכר] עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל [עד שיתאכל המזון שבמעיו וחכמים אומרים] כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|כל זמן}}[עד] שירעב · הל' אמ' ר' בא על ידי שהיא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שוכח · הא אחר יש' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · חייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כזית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינין ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מניין שאם שמע ולא ענה יצא · אמ' מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן · אינון קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם י'י ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' [העונה אמן] יתומה יהו בניו יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תני.''' בתוספתא שם גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי מברך עליו

'''ניחא גוי שהדליק מישראל.''' דלא נעבד' בו עבירה דודאי ישראל משתחשך הוא שהדליק אלא ישראל מגוי קשיא הא לא שבת אצל הגוי ומעת' אפי' גוי מגוי יברך כלו' דאי אמרת דהיינו טעמא דישראל שהדליק מגוי מברך עליו דהך שלהב' קמא דאיסורא אזל ליה אי הכי אפי' גוי מגוי נמי יהא מותר ואנן אשכחן ברייתא דתני גוי מגוי אין מברכין ולא משני מידי. של אור ע&quot;ש. של ליל ע&quot;ש

'''שאינן עשוין אלא לדבר אחר.''' לגמר בהן את הכלים ולא להריח ובטבריא היו נוהגין לעשות קודם ליל שבת ובציפורי במ&quot;ש וגם בלילה של ע&quot;ש

'''ולא היא של גוים היא של ע&quot;ז.''' והא תנא ליה רישא והך סיפא למה לי

'''תיפתר.''' להך סיפא דבע&quot;ז של ישראל קאמר

'''וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל וגו'.''' מכאן שאינו ניכר הבדלה בין חשך לאור עד שיראה את האור ויכול ליהנות ממנו כדכתיב כי טוב. ובב&quot;ר פ' ג' גריס הא דר' יהודה בר' סימון אחר זה מיד וניחא האי גירסא טפי דעלה קאמר הבדילו לו כלומר דויבדל דקרא אאור לחודיה קאי והיינו שהבדיל מן החושך את האור לומר שכשנהנין ממנו להאיר מתוך החשך אז הוא דמברכין עליו. ומה שפירש המ&quot;כ שם אל תשגיח שכתב זה בשם פירש&quot;י ואל תאמין

'''אבדלה ודאי.''' כלומר ממש ועלה דשייך המשל דלקמן וכן הוא בב&quot;ר שם דכך הוא הנמשל שההבדלה הוא בין שניהם לפלוני זה בתחומו ולפלוני זה בתחומו

'''איסטרטיגין.''' ממונים לאיזה ממשלה: הוא שאמר הקב&quot;ה לאיוב המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקומו כך הוא הכתיב במקרא ודריש כפל הלשון בקר ושחר וכן ה&quot;א יתירה של ידעתה אלא דה&quot;ק אם צוית להבקר וידעת להשחר שהוא האור להיות מקומו לבקר והוא היום וה&quot;א של ידעת גורע ומוסיף לתיבת שחר שלאחריו והוא מלשון ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמני

'''ידעת איזה מקומו וכו'.''' זהו כעין דרשה אחרת וכלומר ויש לדרוש ג&quot;כ מלשון ידיעה אם ידעת היכן מקומו של האור הנגנז

'''אנא אמרית טעמא.''' לדרשת ר&quot;י ור&quot;ל דלעיל דקבע לכל אחד ואחד תחומו שלא יהו מדיינין זע&quot;ז דלאו מפסוק דכתובים אנו צריכין ללמוד זה אלא מקרא הקודם בנביאים דכתיב יוצר אור וגו' משעה שיצאו ונבראו עשה שלום ביניהן וקבע לכל אחד ואחד תחומו

'''לדעת לעות וגו'.''' ויעותו לשון עת היא: מקריב קמיה בוצינא היה מקרב עצמו להנר ומברך עליו

'''והתני ר' אושעיא וכו'.''' דאפי' רואה מרחוק מברכין עליו

'''מתני' מי שאכל ושכח ולא בירך וכו'.''' בשכח דוקא הוא דפליגי אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מברכין על הנר עד שיאותו לאורו · רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו · אמ' ר' יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה · אמ' רב חיננא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע · תני ר' אושעיא אפי' טריקלין עשר על עשר מברכין ·[ר' זעירא מקריב קומיה בוצינא אמרין ליה תלמידיו ר' מה את מחמיר עלינו והתני ר' אושעיא אפי' טרקלין עשר על עשר מברכין] הל' ר' יוסטא בר שונם אמ' תרין אמורין חד אמ' טעמון דבית שמי · וחד אמ' טעמון דבית הלל · מאן דמר טעמון דבית שמי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו · אף הכא יחזור למקומו ויברך · מאן דמר טעמהון דבית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|אפ'}}[אילו] פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך אלא מברך במקום שנזכר [אף הכא מברך במקום שנזכר] עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל [עד שיתאכל המזון שבמעיו וחכמים אומרים] כל זמן שהוא צמא מחמת אותה סעודה · ר' יוחנן אמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|כל זמן}}[עד] שירעב · הל' אמ' ר' בא על ידי שהיא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שוכח · הא אחר יש' עונין אמן אעפ' שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · חייה בריה דרב אמ' בשלא אכל עמהן כזית · הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא · ענה ולא שמע לא יצא · רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים · ר' זעירא בעי הי אינין ראשי פרקים · הללויה הללו עבדי י'י הללו את שם י'י · בעון קומי ר' חייא בר אבא מניין שאם שמע ולא ענה יצא · אמ' מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן · אינון קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם י'י ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן · תנא ר' אושעיא עונה הוא אדם אמן אפי' לא אכל ואינו או' נברך שאכלנו משלו · אלא אם כן אכל · תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה · בן עזאי או' [העונה אמן] יתומה יהו בניו יתומים · חטופה יתחטפו שנותיו קטופה&lt;/div&gt;
'''עד שיתעכל המזון שבמעיו.''' כל זמן שאינו רעב מחמת אותה האכילה הוא סימן שלא נתעכל המזון

'''גמ' אילו פועל עושה בראש הדקל.''' כלומר אלו פועל שאכל ושכח ולא בירך ועלה לראש הדקל או לתוך הבור לעשות מלאכתו שמא מטריחין אותו וה&quot;נ אין מטריחין אותו

'''מתני' לאחר המזון.''' בכל ימות השנה קאמר

'''עונין אמן אחר ישראל המברך.''' ואע&quot;פ שלא שמע הזכרת השם אלא סוף הברכה דמסתמא לשמים בירך אבל לא אחר הכותי דשמא בירך להר גריזים. עד שישמע ממנו כל הברכה

'''גמ' א&quot;ר בא על ידי שהיא ברכה קטנה וכו'.''' טעמיה דב&quot;ש מפרש דחיישינן שמא ישכח לברכת הגפן שהיא קטנה וישתה בלא ברכה וכדאמר ר' בא לעיל בריש הפרק על הא דמקשו מכוס של קידוש אמתני' דהכא לב&quot;ש ומחלק דשאני הכא שהיא ברכה קטנה ברם הכא גבי קידוש וכו' כדלעיל ואגב מייתי ליה נמי כאן כדרך הש&quot;ס הזה

'''לא כן תני.''' בברייתא. והובאה גם לקמן בפ&quot;ק דמגילה שמע הברכה כולה ולא ענה אמן יצא ענה אמן ולא שמע הברכה כולה לא יצא וקס&quot;ד דבמתני' דהכא על מי שמחויב בברכה זו שענה אמן קתני והאיך יצא אם לא שמע הברכה כולה

'''בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא.''' מתני' דהכא מיירי בשלא נתחייב בברכה שלא אכל עמהן כשיעור חיוב ברכה ואמן יכול הוא לענות אף שלא שמע אלא סוף הברכה

'''תני שמע וכו'.''' כמו גופא הוא גופא קתני בהאי ברייתא שמע וכו'. והוא הא דקאמרת שמע ולא ענה יצא דוקא שענה מיהת ראשי פרקים כדמפרש ר&quot;ז ששאל הי אינון ראשי פרקים וקאמר כגון הללויה וגו' זה צריך לענות אחר המברך ודקתני לא ענה יצא היינו שא&quot;צ לענות אחריו הכל כ&quot;א ראשי פרקים

'''מן מה.''' דאנן רואין לגדולי החכמים שעושין כן כשעומדין בציבור בשעת ההלל אלו אומרין זה ראש הפסוק ברוך הבא ואלו אומרים אחריהן בשם ה' ואלו ואלו יוצאין י&quot;ח אע&quot;פ שלא אמרו הפסוק כולו הואיל ושמעו אלו מאלו

'''ואינו אומר נברך שאכלנו.''' דלא תימא הואיל ובר חיובא הוא אם אכל יכול הוא לברך עליהם ולומר נברך שאכלנו קמ&quot;ל דלא כדאמרי' לעיל בפ&quot;ג בהלכה ג' כל מצוה אף שאדם פטור ממנה עכשיו מוציא את הרבים י&quot;ח הואיל ובר חיובא הוא חוץ מברכת המזון

'''אמן יתומה.''' לקמן מפרש לה

'''ולא אמן קטופה.''' שמחסר קריאת הנו&quot;ן שאינו מוציאה בפה שתהא ניכרת

'''ולא אמן חטופה.''' שחוטף המלה ואומר במהירות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;123&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תקטף נשמתו. ארוכה — מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] &lt;/div&gt;דין {{ירו&quot;מ-הוסר|דיתיב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דחיב}} למיברכה, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא שמע הברכה}} תנא {{שוליים|ח_ס}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עונים אמן אחר גוי|גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן]] אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]אם בירכך גוי — ענה אחריו אמן, דכתיב ([[דברים ז יד|דברים עקב ז יד]]) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} ובירכו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו&quot;מ-הוסר|אמירה}} אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה: כבר מילתך {{ירו&quot;מ-הוסר|אמירה}} אמורה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין. אמר לון: כן כתיב ([[בראשית כז כט|בראשית תולדות כז כט]]) אורריך ארור ומברכיך ברוך.    &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק אלו דברים&lt;/strong&gt;

==פרק תשיעי - הרואה==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי מאיר ברכות פרק תשיעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה א]]==                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_א&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ט_א}}הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: &quot;ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה&quot;. {{שוליים|ט_ב}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; מתניתיה - בנסי ישראל. {{שוליים|ט_ג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נס של אדם יחידי|אבל בנסי יחידי שנעשו לו, {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לברך]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}}{{ירו&quot;מ-הוסר| שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}. ואם היה אדם מסויים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואדם}} אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|צריך לברך. מהו}} {{שוליים|ט_ד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו}}? [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נס לשבט|ונסי שבטים מהו שיברך?]] מאן דאמר {{שוליים|ט_ה}} &quot;כל שבט ושבט איקרי קהל&quot; - צריך לברך. מאן דאמר &quot;כל השבטים קרויין קהל&quot; אין צריך לברך. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על נהר פרת|הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות:]] ראה פרת, אומר: &quot;ברוך עושה בראשית&quot; ראה&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס&quot;ב. אנחנו מתחילים בעצם את הפרק האחרון, פרק ט', והמשנה אומרת: '''&quot;הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו&quot;.'''

אומרת הגמרא, מה שאמרנו שרואה מקום שעשו בו ניסים לישראל מברך - זה דווקא בניסי ישראל, כלומר שקרו לכלל ישראל. אבל ניסי יחידי שנעשו רק לו, לא צריך לברך, אלא הוא - כלומר רק הוא צריך לברך.

אנחנו מכירים את המקור שבעצם כמעט כולם מזכירים, זה בהלכות גדולות, שכותב שלא מברכים &quot;עד דמקנפי כולה ישראל&quot;, וחלק מהפרשנים מסבירים שהכוונה שכל ישראל ינצלו. אבל יש את השאלה המוכרת: אם זה ככה, למה חזקיהו מאשימים אותו שהוא לא אמר הלל על ההצלה שלו? הרי אז נשארו מעט מאוד, כמו שכתוב &quot;כסוכה בכרם כגפן במקשה&quot;, כלומר נשארו מעט מאוד. שאר השבטים גלו, נשארו פה ממש מעט. וגם בבית שני, בחנוכה אנחנו יודעים שהיו פה מתי מעט, כן? אז מה פתאום אומרים הלל וכולי? זה לא מסתדר עם ההלכות גדולות.

אז יש כל מיני הסברים. פני יונה, אני חושב שהוא הכי הגיוני - מה שהוא אומר, הוא אומר בעצם מה שנאמר &quot;עד דמקנפי כולה ישראל&quot; הכוונה לא שינצלו כל ישראל, אלא הכוונה שאם היו מתכנסים מסתמא היו רוצים להודות כולם, וזה לא בנס של אדם פרטי. כלומר אדם פרטי קורה לו נס, לא כל ישראל רוצים להודות על זה, אבל ודאי אם זה יהיה משהו שיש בו גמירות דעת כמו בית המקדש שניצל, ודאי רוב ישראל - אנחנו בטוחים שאם עם ישראל היה מתכנס הוא ודאי היה מחליט להודות. ומעניין שזה גם מה שמופיע במקור. מי שמסתכל בדברים של ההלכות גדולות כפי שמופיע ב&quot;ניר&quot;, הוא אומר שם שלא אומרים &quot;עד דמקנפי כולה ישראל&quot; ואפילו הם מאה ואפילו כמה אלפים. זאת אומרת הוא מקביל את זה - הוא אומר מאה או כמה אלפים ניצלו, אז אני אומר לא, מסתמא אין עניין שכל ישראל ירצו להודות על דבר כזה, אבל ודאי אם ניצלו הרבה יותר, כמות מאסיבית שיש איזו גמירות דעת שמסתמא אם עם ישראל היה מתכנס כולו היה מחליט כן לומר, אז ודאי אומרים כן.

זה מה שהגמרא פה אומרת, שבניסי ישראל מברכים. בנס יחידי לא צריך לברך. '''אבל אם היה אדם מסוים - כגון יואב בן צרויה וחביריו, אדם שנקדש בו שם שמים - כגון חנניה מישאל ועזריה''', צריך. ואת זה אני יכול לומר לך, שזה תלוי במחלוקת. '''מאן דאמר &quot;כל שבט ושבט איקרי קהל&quot; - צריך לברך. מאן דאמר &quot;כל השבטים קרויין קהל&quot; אין צריך לברך.'''
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls12&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.09%;height:1.67%;left:11.57%;width:54.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.76%;height:6.70%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.46%;height:1.67%;left:19.26%;width:49.96%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;תקטף נשמתו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ' ר' תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל ובירכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''דין דחייב למיברכה והוא ענה ולא ידע וכו'.''' כצ&quot;ל וכן הוא בסוכה ובמגילה: זה שהוא חייב איזה ברכה והוא עונה אמן ואינו יודע על מה הוא עונה שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן ועונה עמהם זו היא אמן יתומה. תנא. בתוספתא בפ&quot;ה. גוי שבירך את השם. כן צ&quot;ל גוי המברך בשם עונין אחריו אמן כותי המברך בשם אין עונין אחריו אמן וכן הוא בסוכה פ&quot;ג ובמגילה פ&quot;ב ויש שם חסרון בספרי הדפוס והכי איתא התם
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;תקטף נשמתו · ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה · אי זו היא אמן יתומה אמ' ר' הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה · תנא גוי שבירך את השם עונין אחריו אמן · אמ' ר' תנחומא אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכת' ברוך תהיה מכל העמים · גוי אחד פגע את ר' ישמעאל ובירכו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · פגע אחרינא וקיללו · אמ' ליה כבר מילתך אמירה · אמרו לו תלמידיו ר' כמה דאמרת להדין אמרת להדין · אמ' לון כן כת' אורריך ארור ומברכיך ברוך&lt;/div&gt;
'''דכתיב ברוך תהיה מכל העמים.''' אפי' אם העמים יברכו אותך תחול עליך הברכה: הדרן עלך אלו דברים
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>g7yx9wj1kxfupdvukh9x77zh4vwy7pb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות/הדפסה עם ליידן (פרק תשיעי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755058</id>
    <revision>
      <id>3095749</id>
      <parentid>3094958</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:25:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: מחיקה בתוך מחיקה הפכה למחיקה אחת (2) — לפי בקשת מאיר (בוט)</comment>
      <origin>3095749</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="430011" sha1="l9djjcuzw5hel25yk3q7xmk7hedsuoa" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת ברכות, פרק תשיעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ברכות|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:48.81%;height:1.67%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:50.49%;height:25.12%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.61%;height:1.67%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.74%;height:1.70%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.44%;height:1.70%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.14%;height:1.70%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הרואה מקום שנעשו נסים ליש' או' ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה · מקום שנעקרה ממנו ע'ז' או' ברוך שעקר ע'ז' מארצינו · על הזיקים ועל הזוועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות הוא או' ברוך שכוחו מלא עולם · על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות הוא או' ברוך עושה בראשית · ר' יהודה או' הרואה את הים הגדול או' ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שהוא רואה לפרקים · על הבשמים ועל בשורות טובות הוא או' ברוך הטוב והמטיב · ועל שמועות הרעות הוא או' ברוך דיין האמת · בנה בית חדש וקנה כלים חדשים או' ברוך שהגיענו לזמן הזה · מברך על הרעה מעין הטובה ועל הטובה מעין הרעה · והזועק לשעבר הרי זה תפילת שוא · כיצד היתה אשתו מעוברת ואמ' יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא · היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר או' יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי הרי זו תפילת שוא · נכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · בן עזאי או' ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו · ונותן הודאה לשעבר · וצועק לעתיד לבוא · חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שנ' ואהבת את י'י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך · בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע · בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך · בכל מאודך · בכל ממונך · ד'א' בכל מאודך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו מאד מאד · לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים · ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו · ולא יעשנו קפנדריא · ורקיקה מיקל וחומר · כל חותמי הברכות שהיו במקדש היו מן העולם · ומשקילקלו המינין אמרו אין עולם אלא אחד התקינו שהיו אומ' מן העולם ועד העולם · והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנ' והנה בועז בא מבית לחם · ויאמר לקוצרים י'י עמכם · ואו' אל תבוז כי זקנה אמך · עת לעשות לה' הפרו תורתך · ר' נתן או' הפרו תורתך עת לעשות לה' סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;124&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מרקוליס, אומר: &quot;ברוך ארך אפים&quot;. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: &quot;ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע&quot;. ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: &quot;ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה&quot;. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: &quot;ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים&quot;. ראה בבל, אומר: ([[ישעיה יד כג]]) וטאטאתיה במטאטא השמד רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|א}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{שוליים|ט_ו}}כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: אנא אמר טעמא: {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[תהילים קמה א]]) &quot;ארוממך אלהי המלך&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח הברכות|{{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}צריך לומר &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברוך}} אתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה’ אלוקינו מלך העולם}}&quot;]] ושמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: אינו צריך לומר &quot;אתה&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא אומר &quot;ברוך ה’ אלוקינו מלך העולם}}&quot;.  רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} ורבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]] אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה. {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לעשות שלום בכפרים שבדרום}} עלון לחד אתר {{ירו&quot;מ-ביאור|נכנסו למקום אחד}} ואשכחון לחזנא דאמר: &quot;האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,&quot;{{שוליים|ט_ז}}ושיתקו אותו. אמרו לו: {{שוליים|ט_ח}}אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיב}} ([[איוב לז כג]]) &quot;שדי לא מצאנוהו שגיא כח&quot;. לא מצינו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לספר}} כחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכא דכתיב}}: ([[איוב לז כ]]) &quot;היסופר לו  כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע&quot;. אם בא אדם לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם. רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: כתיב}} ([[תהילים קו ב]]) &quot;מי ימלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבורות ה' ישמיע כל תהילתו&quot; מי יכול למלל גבורות ה'? מי שיכ ול למלל}} גבורות ה' כגון אני וחברי. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: &quot;מי ימלל גבורות ה'&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|מי יכול למלל גבורות ה'? &quot;ישמיע קול תהילתו&quot; מי יכול להשמיע כל תהילתו}}. תרגם יעקב כפר נבורייא בצור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[תהילים סה ב]]) &quot;לך דומיה תהלה אלהים בציון&quot;, סמא דכולא משתוקא. {{ירו&quot;מ-ביאור|תרופה לכל דבר שתיקה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|משל}} למרגלית דלית לה טימי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שישוה לה}}, כל שמשבח {{ירו&quot;מ-הוסר|פה}} בה - פגמה. תני: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שם השם בברכות|הפותח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ברכה}} ביו&quot;ד ה&quot;א {{ירו&quot;מ-הדגשה|וח}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחותם}} ותם ביו&quot;ד ה&quot;א]] {{ירו&quot;מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה ה’ וחותם בברוך אתה ה’}} הרי זה חכם. באל&quot;ף למ&quot;ד וחותם באל&quot;ף למ&quot;ד, {{ירו&quot;מ-ביאור|היינו שפותח בברוך אתה אלקים וחותם בברוך אתה אלקים}} הרי זה בור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הזכיר את השם אלא בכינוי}}. באל&quot;ף למ&quot;ד וחותם ביו&quot;ד ה&quot;א הרי זה בינוני, {{ירו&quot;מ-ביאור|שהכל הולך אחר החיתום.}} ביו&quot;ד ה&quot;א וחותם באל&quot;ף למ&quot;ד, הרי זו דרך אחרת. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תשובות המינים|המינין שאלו את]] רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולי}} לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: ([[דברים ד לב|דברים ואתחנן ד לב]]) &quot;כי שאל נא לימים הראשונים {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו&quot;}} אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ&quot;. &quot;אשר בראו אלהים אדם על הארץ&quot;, -  אין כתיב כאן, אלא: &quot;למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ&quot;. אמרו ליה: והכתיב: ([[בראשית א א|בראשית בראשית א א]]) &quot;בראשית ברא אלהים&quot;? אמר להן: וכי &quot;בראו&quot; כתיב? אין כתיב - אלא &quot;ברא&quot;. אמר רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]]: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן. חזרו ושאלו אותו: מה אהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכ}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דכתיב}} תיב: ([[בראשית א כו|בראשית בראשית א כו]]) &quot;נעשה אדם בצלמינו כדמותינו&quot;? אמר להן: &quot;ויבראו אלהים את האדם בצלמם&quot; אין כתיב כאן, אלא ([[בראשית א כז|בראשית בראשית א כז]]) &quot;ויברא אלהים את אדם בצלמו&quot;. אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך &quot;בצלמינו כדמותינו&quot;: אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אי אפשר לשניהן בלא שכינה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחזרו}} חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב ([[יהושע כב כב]]) &quot;אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע&quot;? אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|להן}} הן: &quot;הם יודעים&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;הוא יודע&quot; כתיב. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר &quot;בסיליוס קיסר אגוסטוס&quot;, חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: ([[תהילים נ א]]) &quot;אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ&quot;? אמר להן:  וכי &quot;דיברו&quot; &quot;ויקראו&quot; כתיב כאן? אין כתיב אלא: &quot;דיבר ויקרא ארץ&quot;. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמנון}} אמנון, בניין, אריכטיקנטן, {{ירו&quot;מ-ביאור|אמן, בנאי, וארכיטכט.}} חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב ([[יהושע כד יט]]) &quot;כי אלהים קדושים הוא&quot; אמר להן: &quot;קדושים המה&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;הוא&quot; &quot;אל קנא הוא&quot;. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: קדוש בכל מיני קדושות. דאמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה. דרכו בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[תהילים עז יד]]) &quot;אלהים בקודש דרכך&quot;. הילוכו בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים סח כה]]) &quot;הליכות אלי מלכי בקודש&quot;. מושבו בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מז ט]]) &quot;אלהים ישב על כסא קדשו&quot;. דיבורו בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים ס ח]]) &quot;אלהים {{ירו&quot;מ-הוסר|דביר}} דיבר {{ירו&quot;מ-הדגשה|בקדשו}}&quot;. חשיפת זרועו בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נב י]]) &quot;חשף ה' את זרוע קדשו&quot;. נורא ואדיר בקדושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[שמות טו יא|שמות בשלח טו יא]]) &quot;מי כמוכה נאדר בקודש&quot;. חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) &quot;מי גוי גדול אשר  לו אלהים קרובים אליו&quot; אמר להן: &quot;כה' אלהינו בכל קראינו אליהם&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;בכל קראינו אליו&quot;. אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] בשם רב יהודה בר סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר סימון|°]] {{ירו&quot;מ-הוסר|עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמא? ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו }}סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''הרואה בבל, צריך לברך חמש ברכות'''. '''ראה פרת, אומר: &quot;ברוך עושה בראשית&quot;'''. '''ראה מרקוליס''', כלומר עבודה זרה, אז '''אומר: &quot;ברוך ארך אפים&quot;'''. '''ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: &quot;ברוך שהחריב ביתו של אותו רשע&quot;'''. '''ראה מקום כבשן האש וגוב אריות, אומר: &quot;ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה&quot;'''. '''ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: &quot;ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים&quot;'''. '''ראה בבל, אומר: &quot;וטאטאתיה במטאטא השמד&quot;'''. זה חמש הברכות שמברכים בבבל.

'''רבי זעירא ורבי יהודה בשם רב: כל ברכה שאין עמה מלכות, אינה ברכה.''' אתה צריך להגיד &quot;מלך העולם&quot;. אמר רבי תנחומא, אני אגיד לכם איזה מקור מהכתובים לדבר הזה - '''דכתיב &quot;ארוממך אלהי המלך&quot;'''. זאת אומרת שכל ברכה, כל שבח, צריך שיופיע בו המילה מלך. '''רב אמר: צריך לומר &quot;אתה&quot;''', כלומר לא מספיק להגיד מלך, צריך להזכיר את שם השם. '''ושמואל אמר: אינו צריך לומר &quot;אתה&quot;''', אלא אומר ברוך השם אלוקינו מלך העולם.

'''רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קורייתא דדרומה.''' הלכו לעשות שלום בין חמולות, סכסוך בין שתי כפרים. '''עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: &quot;האל הגדול, הגבור, והנורא, האביר, והאמיץ,&quot; ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.''' תשאיר יותר ממה שאמר משה רבנו - &quot;האל הגדול והגיבור והנורא&quot;, גמרנו עד כאן, יותר מזה אין לנו זכות להגיד.

'''רב הונא בשם רב: &quot;שדי לא מצאנוהו שגיא כח&quot;.''' כלומר יש איזה רמז שאסור להוסיף - לא רצינו לספר כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא. '''רבי אבהו בשם רבי יוחנן: &quot;היסופר לו כי אדבר, כי אמר איש כי יבולע&quot;.''' כלומר, אם אדם בא לספר גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, מתבלע מן העולם, הוא לא יספיק בחיים. ויותר מזה, כל מה שהוא יגיד בעצם הוא פוחת, כמו שאמר '''רבי שמואל בר נחמן: &quot;מי ימלל גבורות ה'&quot; - כגון אני וחברי.''' מי אני? אני וחבריי - כלומר אני וחבריי יכולים. '''אמר רבי אבון: &quot;מי ימלל גבורות ה'&quot;''' - כלומר, מי יכול? רבי שמואל בר נחמן אמר יש מי שיכול וזה אני וחבריי, ורבי אבון אמר לא, מי ימלל? אף אחד לא יכול.

'''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור''' - מה דכתיב '''&quot;לך דומיה תהלה אלהים בציון&quot;'''. אז מה המשמעות של הפסוק הזה? זה בא לומר שאתה רואה שמה זה, כולם ישתקו - '''סמא דכולא משתוקא'''. התרופה לכל דבר זה השתיקה. כלומר גם כאן, אתה לא יכול לשבח את הקדוש ברוך הוא - תשתוק. השתיקה תעמוד מול האור והראות של הקדוש ברוך הוא, וזה העיקר. '''למרגלית דלית לה טימי''', כלומר מרגלית שאין לה שווי, '''כל שמשבח בה - פגמה'''. כל מי שישבח אותה יגיד &quot;היא שווה לפחות אלף שקל&quot; - אז הוא פוחת מהערך שלה.

'''תני: הפותח ביו&quot;ד ה&quot;א ותם ביו&quot;ד ה&quot;א הרי זה חכם.''' כמו קריאת שמע, &quot;ברוך אתה השם&quot; חותם &quot;ברוך אתה השם&quot;. '''באל&quot;ף למ&quot;ד וחותם באל&quot;ף למ&quot;ד, הרי זה בור.''' '''באל&quot;ף למ&quot;ד וחותם ביו&quot;ד ה&quot;א הרי זה בינוני. ביו&quot;ד ה&quot;א וחותם באל&quot;ף למ&quot;ד, הרי זו דרך אחרת.'''

'''המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם?''' '''אמר להן: לי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר: &quot;כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ&quot;.''' '''&quot;אשר בראו אלהים אדם על הארץ&quot; - אין כתיב כאן, אלא: &quot;למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ&quot;.''' כלומר בעצם הקדוש ברוך הוא יחידי. '''אמרו ליה: והכתיב: &quot;בראשית ברא אלהים&quot;?''' כתוב &quot;אלהים&quot; ברבים. '''אמר להן: וכי &quot;בראו&quot; כתיב? אין כתיב - אלא &quot;ברא&quot;.''' זה לשון יחיד. '''אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין, תשובתן בצידן.''' כלומר שהם מצאו משהו בתורה שנראה להם מתאים לשיטה שלהם, תשובתם בצידם.

'''חזרו ושאלו אותו: מה אהן תיב: &quot;נעשה אדם בצלמינו כדמותינו&quot;?''' בלשון רבים - אז לכאורה זה מראה שיש כמה אלוהות. '''אמר להן: &quot;ויבראו אלהים את האדם בצלמם&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;ויברא אלהים את אדם בצלמו&quot;.''' רואים מכאן שיש רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב?''' באמת למה נאמר &quot;נעשה אדם בצלמנו&quot;? למה הקדוש ברוך הוא צריך להתייעץ? '''אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר, וחוה נבראת מן אדם. מאדם ואילך &quot;בצלמינו כדמותינו&quot;.''' כי בעצם ההתייצרות הייתה עם אדם וחוה, שבעצם מעכשיו כל אדם שייברא, ייברא בעצם על ידי שיתוף של האדם, חוה והקדוש ברוך הוא. '''אי אפשר לאיש בלא אשה, ואי אפשר לאשה בלא איש, אי אפשר לשניהן בלא שכינה.'''

'''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב &quot;אל אלהים ה', אל אלהים ה' הוא יודע&quot;?''' פה מופיע כמה פעמים &quot;אלהים&quot; - אז זה שלוש שמות, אז למה זה? '''אמר הן: &quot;הם יודעים&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;הוא יודע&quot; כתיב.''' אם היה כתוב בסוף &quot;הם יודעים&quot;, זה מראה שיש כמה. אבל כתוב &quot;הוא ידע&quot;, לשון יחיד, סימן שיש רק אחד, זה רק כינויים של הפעולות של הקדוש ברוך הוא. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו, מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאינש דאמר &quot;בסיליוס קיסר אגוסטוס&quot;.''' כמו שהקיסר יש לו כמה שמות, כמה כינויים.

'''חזרו ושאלו אותו: מה ההן דכתיב: &quot;אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ&quot;? אמר להן: וכי &quot;דיברו&quot; &quot;ויקראו&quot; כתיב כאן? אין כתיב אלא: &quot;דיבר ויקרא ארץ&quot;.''' בשם יחיד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב? אמר להן: שלשתן שם אחד, כאיניש דאמר: אמנון, בניין, אריכטיקנטן''' - כמו שאומרים אומן, בנאי וארכיטקט, זה בעצם אותו אדם, כינויים לפעולות של אדם.

'''חזרו ושאלו אותו: מהו דכתיב &quot;כי אלהים קדושים הוא&quot; אמר להן: &quot;קדושים המה&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;הוא&quot; &quot;אל קנא הוא&quot;.''' זה מוכיח שהקדוש ברוך הוא רק אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, ולנו מה אתה משיב?''' '''רבי יצחק: קדוש בכל מיני קדושות.''' כלומר, מה שכתוב &quot;קדושים&quot; לשון רבים, הכוונה שהקדוש ברוך הוא, קדוש בכל מיני קדושות.

'''דאמר רבי יודן בשם רב אחא: הקדוש ברוך הוא: דרכו בקדושה, דיבורו בקדושה, וישובו בקדושה, חשיפת זרועו בקדושה, נורא ואדיר בקדושה.''' '''דרכו בקדושה: &quot;אלהים בקודש דרכך&quot;.''' '''הילוכו בקדושה: &quot;הליכות אלי מלכי בקודש&quot;.''' '''מושבו בקדושה: &quot;אלהים ישב על כסא קדשו&quot;.''' '''דיבורו בקדושה: &quot;אלהים דיבר&quot;.''' '''חשיפת זרועו בקדושה: &quot;חשף ה' את זרוע קדשו&quot;.''' '''נורא ואדיר בקדושה: &quot;מי כמוכה נאדר בקודש&quot;.'''

'''חזרו ושאלו אותו: מה אהן דכתיב &quot;מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו&quot;''' - שוב פעם לשון רבים. '''אמר להן: &quot;כה' אלהינו בכל קראינו אליהם&quot; אין כתיב כאן, אלא &quot;בכל קראינו אליו&quot;.''' זה בשם יחיד, שוב פעם מראה שיש רק אלוה אחד. '''אמרו לו תלמידיו: רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: קרוב בכל מיני קריבות.''' '''דאמר רבי פנחס בשם רב יהודה בר סימון''' - עבודה זרה נראית קרובה ונמצאת רחוקה, '''סוף דבר, אלוהו עמו בבית, והוא צועק''' עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק ואין קרוב ממנו.

דאמר רבי לוי: מהארץ עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, מהרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של הרקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי יוחנן ברבי חמא בשם רבי אבא סמוקה: מעל פי החיות מעלה חמש מאות ושלוש עשרה שנה, כמניין &quot;ישרה&quot;. וראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואף על פי כן אדם נכנס לבית הכנסת ועומד מאחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפילתו, שנאמר: &quot;וכי נאה מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע&quot;, והאזין לה הקדוש ברוך הוא את תפילתה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_ו|חזרה=כן}} '''כל ברכה חייבת להזכיר מלכות שמים, שאם לא כן אינה ברכה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א ה|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שכל ברכה שאין בה הזכרת מלכות אינה ברכה, כנלמד מ&quot;ארוממך אלהי המלך&quot;; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כן להלכה כדין המחייב &quot;מלך העולם&quot; בכל ברכה.

{{שוליים דין|ט_ז|חזרה=כן}} '''אין להוסיף בברכת השנים &quot;מוריד הגשם&quot; בימי הקיץ, ואם טעה ואמר - משתקים אותו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ט ז|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קיג ט|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קיג סעיף ט]]. ''הכרעה:'' כן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע, שהמזכיר גשם בקיץ משתקים אותו, בהתאם ללשון הירושלמי &quot;ושיתקו אותו&quot;.

{{שוליים דין|ט_ח|חזרה=כן}} '''אין רשות להוסיף על מטבע הברכות שטבעו חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ט ז|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ט, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים קיג ט|שו&quot;ע או&quot;ח סימן קיג סעיף ט]] &lt;קטע סוף=סב ב/&gt; ==דף סג עמוד א== ==דף סג עמוד ב== &lt;קטע התחלה=סג ב/&gt;. ''הכרעה:'' נפסק כרב הונא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן שאין לספר יתר על המידה בשבחיו של הקדוש ברוך הוא, שכן המרבה בשבחים עלול &quot;להתבלע מן העולם&quot;; כך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:48.81%;height:1.67%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:50.49%;height:25.12%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.61%;height:1.67%;left:11.57%;width:57.65%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a027 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.74%;height:1.70%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.44%;height:61.16%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.60%;height:1.70%;left:31.80%;width:57.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:11.10%;height:1.75%;left:12.24%;width:57.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.85%;height:8.75%;left:12.24%;width:57.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.59%;height:1.75%;left:25.48%;width:44.60%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הרואה מקום שנעשו בו ניסים ליש' כול' · מתני' בניסי יש' · אבל בניסי יחידי שנעשו לו אינו צריך לברך · מהו שיברך אדם על ניסי אביו ועל ניסי רבו ואם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה · וחביריו ואדם שנקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה · וניסי שבטים מהו שיברך · מאן דאמ' כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך · מאן דאמ' כל השבטים קרויין קהל אין צריך לברך · הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות · ראה פרת או' ברוך עושה בראשית · ראה מרקוליס אומ' ברוך ארך אפים · ראה ביתו שלנבוכדנצר או' ברוך שהחריב ביתו שלאותו רשע · ראה מקום כבשן האש וגוב אריות או' ברוך שעשה ניסים לאבתינו במקום הזה · ראה מקום שנוטלין ממנו עפר או' ברוך אומ' ועושה ברוך גוזר ומקיים · ראה בבל או' וטאטאתיה במטאטא השמד · ר' זעירא ור' יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה · אמ' ר' תנחומא אנא אמר טעמ' ארוממך אלהי המלך · רב אמ' צריך לומ' אתה · ושמואל אמ' אינו צריך לומ' אתה · ר' יוחנן ור' יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומה עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמ' האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו · אמרו לו אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות · רב הונא בשם רב שדי לא מצאנוהו שגיא כח · לא מצינו כוחו וגבורתו שלהק' · ר' אבהו בשם ר' יוחנן היסופר לו כי אדבר אם בא אדם לספר גבורותיו שלהקב'ה מתבלע מן העולם · אמ' ר' שמואל בר נחמן מי ימלל גבורות י'י כגון אני וחביריי · אמ' ר' אבין מי ימלל גבורות י'י גבורייא בצור · לך דומיה תהילה אלהים בציון · סמא דכולא משתוקא · [ל]מרגלית דלית לה טימי כל שמשבח בה פגמה · תני הפותח ביוד וחותם ביוד הרי זה חכם באל'ף למ'ד [וחותם באל'ף למ'ד] הרי זה בור · באלף למד וחותם ביוד הרי זה בינוני · ביוד וחותם באלף למד הרי זו דרך אחרת · המינין שאלו את ר' שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם · אמ' להן ולי אתם שואלין לכו ושאלו את אדם הראשון שנ' כי שאל נא לימים ראשונים וגו' · אשר בראו אלהים אדם על הארץ · אין כת' כאן אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ · אמרו ליה והכת' בראשית ברא אלהים · אמ' להן וכי בראו כת' אין כת' אלא ברא · אמ' ר' שמלאי כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן · חזרו ושאלו אותו מה אהן דכת' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו · אמ' להן ויבראו אלהים את האדם בצלמם אין כת' כאן אלא ויברא אלהים את האד' בצלמו · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב · אמ' להן לשעבר אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן האדם · מאדם ואילך בצלמינו בדמותינו · אי איפשר לאיש בלא אשה ואי איפשר לאשה בלא איש · אי איפשר לשניהן בלא שכינה · וחזרו ושאלו אותו מה ההן דכת' אל אלהים י'י אל אלהים י'י הוא יודע · אמ' להן הם יודעים אין כת' כאן אלא הוא יודע כת' · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחית בקנה · לנו מה אתה משיב · אמ' להן שלשתן שם אחד כאינש דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|בסליום}} בסילייוס קיסר אגושתוס · חזרו ושאלו אותו מהו דכת' אל אלהים י'י דיבר ויקרא ארץ · אמ' להן וכי דיברו ויקראו {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} כת' כאן אין כת' אלא דבר ויקרא ארץ · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחית בקנה ולנו מה אתה משיב · אמ' להן שלשתן שם אחד [כאינש דאמר] אומנון בניין ארביטקטנן · חזרו ושאלו אותו מהו דכת' כי אלהים קדושים הוא · אמ' להן קדושים המה אין כת' כאן אלא הוא אל קנא הוא · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה ולנו מה אתה משיב · אמ' ר' יצחק קדוש בכל מיני קדושות · דאמ' ר' יודן בשם ר' אחא הקב'ה דרכו בקדושה · דיבורו בקדושה · ויישובו בקדושה · חשיפת זרועו בקדושה · אלהים נורא ואדיר בקדושה · דרכו בקדושה · אלהים בקודש דרכך · הילוכו בקדושה · הליכות אלי מלכי בקודש · מושבו בקדושה · אלהים ישב על כסא קדשו · דיבורו בקדושה · אלהים דיבר {{ירו&quot;מ-הוסר|בקדושה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בקדשו}} · חשיפת זרועו בקדושה חשף י&quot;י את זרוע קדשו · נורא ואדיר בקדושה · מי כמוכה נאדר בקודש · חזרו ושאלו אותו מהו אהן דכת' מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו · אמ' להן כי&quot;י אלהינו בכל קראינו אליהם אין כת' כאן אלא בכל קראינו אליו · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב · אמ' להן קרוב בכל מיני קריבות דאמ' ר' פינחס בשם רב יהודה בר סימון ע&quot;ז נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמ' ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו' · סוף דבר אלוהו עמו בבית&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הרואה מקום שנעשו בו נסי' לישראל.''' כגון מעברות ים סוף ונחלי ארנון ומעברות הירדן ואבן שישב עליה משה רבינו ע&quot;ה כשעשה מלחמה. בעמלק ודומיהן. ואניסא דרבים מחייבי כולי עלמא לברוכי ואניסא דיחיד איהו חייב לברוכי ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובנו ובן בנו חייבים לברך ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה וכל הני ברכות דמתניתין בעו הזכרת שם ומלכות דכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה

'''גמ' מתני' בנסי ישראל.''' דוקא בנסים שנעשו לכל ישראל: אבל בנסי יחידי וכו' אין אחר צריך לברך אלא הוא בעצמו דוקא

'''ונסי שבטים.''' נס שנעשו לשבט אחד מן השבטים מהו שיברך וקאמר דתליא בפלוגתא דתנאי דפליגי בפ&quot;ק דהוריות אם שבט אחד איקרי קהל וכרבים דמי או לא: מ&quot;ד כל השבטים כולן דוקא איקרי קהל א&quot;צ לברך

'''ראה פרת.''' א' מד' נהרות שמברכין עליהן כדתנן במתני' לקמן

'''מקום שנוטלין ממנו עפר.''' מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם עד שנותנין עליה עפר ממקום ההוא והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא

'''ברוך גוזר.''' שגזר להשמידה ומקיים

'''צריך לומר אתה.''' ברוך אתה ה'

'''א&quot;צ לומר אתה.''' אלא ברוך ה' וגו'

'''אזלין מיעבד שלמא.''' לעשות להם סדר ושיהא שלום ביניהם לאלו עיירות שבדרום

'''לא מצינו.''' למלל ולספר כחו וגבורתו של הקב&quot;ה

'''כגון אני וחבירי.''' כלומר דדריש להכתוב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו מי שיוכל להשמיע כל תהלתו הוא ימלל כגון אני וחבירי כך אמר דוד ור' אבון אמר כמשמעות פשט הכתוב מי ימלל מי יוכל למלל גבורות ה' ומי יוכל להשמיע כל תהלתו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הרואה מקום שנעשו בו ניסים ליש' כול' · מתני' בניסי יש' · אבל בניסי יחידי שנעשו לו אינו צריך לברך · מהו שיברך אדם על ניסי אביו ועל ניסי רבו ואם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה · וחביריו ואדם שנקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה · וניסי שבטים מהו שיברך · מאן דאמ' כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך · מאן דאמ' כל השבטים קרויין קהל אין צריך לברך · הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות · ראה פרת או' ברוך עושה בראשית · ראה מרקוליס אומ' ברוך ארך אפים · ראה ביתו שלנבוכדנצר או' ברוך שהחריב ביתו שלאותו רשע · ראה מקום כבשן האש וגוב אריות או' ברוך שעשה ניסים לאבתינו במקום הזה · ראה מקום שנוטלין ממנו עפר או' ברוך אומ' ועושה ברוך גוזר ומקיים · ראה בבל או' וטאטאתיה במטאטא השמד · ר' זעירא ור' יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה · אמ' ר' תנחומא אנא אמר טעמ' ארוממך אלהי המלך · רב אמ' צריך לומ' אתה · ושמואל אמ' אינו צריך לומ' אתה · ר' יוחנן ור' יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומה עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמ' האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו · אמרו לו אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות · רב הונא בשם רב שדי לא מצאנוהו שגיא כח · לא מצינו כוחו וגבורתו שלהק' · ר' אבהו בשם ר' יוחנן היסופר לו כי אדבר אם בא אדם לספר גבורותיו שלהקב'ה מתבלע מן העולם · אמ' ר' שמואל בר נחמן מי ימלל גבורות י'י כגון אני וחביריי · אמ' ר' אבין מי ימלל גבורות י'י גבורייא בצור · לך דומיה תהילה אלהים בציון · סמא דכולא משתוקא · [ל]מרגלית דלית לה טימי כל שמשבח בה פגמה · תני הפותח ביוד וחותם ביוד הרי זה חכם באל'ף למ'ד [וחותם] · [באל'ף למ'ד] הרי זה בור · באלף למד וחותם ביוד הרי זה בינוני · ביוד וחותם באלף למד הרי זו דרך אחרת · המינין שאלו את ר' שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם · אמ' להן ולי אתם שואלין לכו ושאלו את אדם הראשון שנ' כי שאל נא לימים ראשונים וגו' · אשר בראו אלהים אדם על הארץ · אין כת' כאן אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ · אמרו ליה והכת' בראשית ברא אלהים · אמ' להן וכי בראו כת' אין כת' אלא ברא · אמ' ר' שמלאי כל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן · חזרו ושאלו אותו מה אהן דכת' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו · אמ' להן ויבראו אלהים את האדם בצלמם אין כת' כאן אלא ויברא אלהים את האד' בצלמו · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב · אמ' להן לשעבר אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן האדם · מאדם ואילך בצלמינו בדמותינו · אי איפשר לאיש בלא אשה ואי איפשר לאשה בלא איש · אי איפשר לשניהן בלא שכינה · וחזרו ושאלו אותו מה ההן דכת' אל אלהים י'י אל אלהים י'י הוא יודע · אמ' להן הם יודעים אין כת' כאן אלא הוא יודע כת' · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחית בקנה · לנו מה אתה משיב · אמ' להן שלשתן שם אחד כאינש דאמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|בסליום}} בסילייוס קיסר אגושתוס · חזרו ושאלו אותו מהו דכת' אל אלהים י'י דיבר ויקרא ארץ · אמ' להן וכי דיברו ויקראו {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}} כת' כאן אין כת' אלא דבר ויקרא ארץ · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחית בקנה ולנו מה אתה משיב · אמ' להן שלשתן שם אחד [כאינש דאמר] אומנון בניין ארביטקטנן · חזרו ושאלו אותו מהו דכת' כי אלהים קדושים הוא · אמ' להן קדושים המה אין כת' כאן אלא הוא אל קנא הוא · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה ולנו מה אתה משיב · אמ' ר' יצחק קדוש בכל מיני קדושות · דאמ' ר' יודן בשם ר' אחא הקב'ה דרכו בקדושה · דיבורו בקדושה · ויישובו בקדושה · חשיפת זרועו בקדושה · אלהים נורא ואדיר בקדושה · דרכו בקדושה · אלהים בקודש דרכך · הילוכו בקדושה · הליכות אלי מלכי בקודש · מושבו בקדושה · אלהים ישב על כסא קדשו · דיבורו בקדושה · אלהים דיבר {{ירו&quot;מ-הוסר|בקדושה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בקדשו}} · חשיפת זרועו בקדושה חשף י&quot;י את זרוע קדשו · נורא ואדיר בקדושה · מי כמוכה נאדר בקודש · חזרו ושאלו אותו מהו אהן דכת' מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו · אמ' להן כי&quot;י אלהינו בכל קראינו אליהם אין כת' כאן אלא בכל קראינו אליו · אמרו לו תלמידיו ר' לאילו דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב · אמ' להן קרוב בכל מיני קריבות דאמ' ר' פינחס בשם רב יהודה בר סימון ע&quot;ז נראית קרובה ואינה אלא רחוקה מה טעמ' ישאוהו על כתף יסבלוהו וגו' · סוף דבר אלוהו עמו בבית&lt;/div&gt;
'''תרגם יעקב כפר נבורייא בצור.''' להמקרא לך דומיה תהלה סמא דכולא סוף כל דבר משתוקא השתיקה היא התהלה לך משל למרגלית דאין לך ערך וכל שאתה משבח לה כך וכך ערכה אתה פוגמה

'''תני.''' בתוספתא פ&quot;ו. הפותח. הברכה ביו&quot;ד ה&quot;א ברוך אתה ה' וכך הוא חותם במקום שיש בה חתימה הרי זה חכם שכך הוא נכון

'''באל&quot;ף למ&quot;ד.''' באלהינו ואינו אומר ה' הרי זה בור שלא זכר כלל להשם הנכבד

'''הרי זה בינוני.''' דמיהת חתם בה' והכל הולך אחר החתימה אבל להפך הרי זו דרך אחרת מינות נזרקה בו שלא רצה לחתום במה שפתח

'''לכו ושאלו את אדם הראשון.''' כלומר מפסוק המדבר באדם הראשון לכו ולמדו

'''והכתיב בראשית ברא אלהים.''' ולא כתיב אלהים ברא בראשית א&quot;נ דטעות הפוקרין היתה דאלהים לשון רבים הוא והשיב להן דלפי הטעות שלכם היה צריך לכתוב בראו וכתיב ברא

'''מאדם ואילך בצלמנו כדמותינו וכו'.''' ולשון זה משתמש על מאדם ואילך שהבריאה היא בשותפות אב ואם ועם כל זה א&quot;א לשניהן שיולידו בלא רצונו ית'

'''בסיליוס קיסר אגושטוס.''' ושלשתן תוארים באדם אחד הן

'''חזרו ושאלו וכו'.''' דהאי קרא בבריאה משתעי ולפיכך אמר לתלמידיו האומן הבנאי וארכין טיקנטן הממונה על הבונים והכל על האומן הגדול הוא

'''אלהים דיבר.''' בקדשו

'''בכל מיני קריבות.''' אם שנראה לך רחוק וגבוה מעולמו בכמה וכמה ריחוקים קרוב הוא לשמוע תפלתך ומתקרב אלך בכל מיני קרבות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;125&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו. אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו. דאמר לוי[[ביאור:עץ מסורת#לוי בר סיסי|°]]: מהארץ ועד לרקיע, מהלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש מאות שנה, ומרקיע לרקיע, מהלך ת&quot;ק שנה, ועביו של רקיע, ת&quot;ק שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמרור בי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#ר בי ברכיה|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא סמוקה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא סמוקה|°]]: אף טלפי החיות, מהלך ה' מאות {{ירו&quot;מ-הוסר|שנה }}וחמש עשרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנה, כ}}מנין ישרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|בגמטריה}}. ראה כמה הוא גבוה מעולמו! ואדם נכנס לבית הכנסת, ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו. שנאמר: ([[שמואל א א יג]]) &quot;וחנה היא מדברת {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} ע ל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע&quot;. והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו. שנאמר&quot; ([[תהילים קב א]]) &quot;תפילה לעני כי יעטף&quot;, כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי יודן בשם רבי יצחק }}אמר {{ירו&quot;מ-הוסר|בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך אמר להן: אני מקיים עליו אמרו לו הרי יוצא לידון אמר להן }}אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח ד]]) &quot;ויצילני מחרב פרעה&quot;. אמר רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: כתיב: ([[שמות ב טו|שמות שמות ב טו]]) &quot;ויברח משה מפני פרעה&quot; ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות? אלא [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כיצד משה בר ח מפרעה|בשעה שתפס פרעה את משה,]] חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב: ([[שיר השירים ז ה]]) &quot;צוארך כמגדל השן&quot; זה צוארו של משה. {{ירו&quot;מ-הוסר|ר }}אמר רבי אביתר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אביתר|°]]: ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו {{ירו&quot;מ-ביאור|התליין}} והרגתו. הדא הוא דכתיב: ([[שמות יח ד|שמות יתרו יח  ד]]) &quot;ויצילני מחרב פרעה&quot; לי הציל, וקוסנתר {{ירו&quot;מ-ביאור|התליין}} נהרג. רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|קרא}} קר {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} עליו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי כא יח]]) &quot;כופר לצדיק רשע&quot;. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] קרא עליו {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הפסוק}}: ([[משלי יא ח]]) &quot;צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו&quot;. תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה,  ותפסו את המלאך, וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסין   {{ירו&quot;מ-הוסר|שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים אמר לחרשין ולא היו שומעין אמר לסומין ולא היו רואין הוא שהקבה אמר לו למשה מי שם פה לאדם }}או {{ירו&quot;מ-הדגשה|חרש או פקח או עור? הלא אנכי ה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מי ישום אלם וגו}}'&quot; תמן קמת לך, והכא לית אנא קאים? הדא הוא דכתיב: ([[דברים ד ז|דברים ואתחנן ד ז]]) &quot;מי  כה' אלהינו בכל קראינו אליו&quot;.רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא }}: שיטה אוחרי: {{ירו&quot;מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל|בשר ודם   יש לו פטרון.]] אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי יוצא לידון! אמר להן: הרי אני מתקיים עליו! אמרו לו הרי הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מושלך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מושלח}} {{ירו&quot;מ-הוסר|למים}} לים! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו כן}}. הציל את יונה ממעי הדגה {{ירו&quot;מ-הוסר|הרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא}} הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[יונה ב יא]]) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה&quot; רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}בשיטה אוחרי: {{ירו&quot;מ-ביאור| דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו: הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל  ועזריה מכבשן האש. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ג כח]]) &quot;ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו {{ירו&quot;מ-הדגשה|די שלח מלאכה ושיזב}}{{ירו&quot;מ-הוסר| וגומר רבי יודן בשם ר יצחק אמר בה שיטה אוחרי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דרשה בצורה אחרת}} הרי בשר ודם, יש לו פטרון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להן: הריני מתקיים תחתיו! אמרו לו: הר י הוא יוצא לידון! אמר להן: הריני מתקיים עליו! אמרו לו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| וכו עד}}: הרי הוא מושלך לחיות! {{ירו&quot;מ-הדגשה|היכן הוא והיכן פטרונו}}? אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל  מגוב אריות. הדא הוא דכתיב: ([[דניאל ו כג]]) &quot;אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} ולא חבלוני&quot; רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] אמר משמיה דידיה: בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו,  והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#לא לה תפלל למלאכים|אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.]] הדא הוא דכתיב &quot;{{הפ|יואל|ג|ה}} &quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot; אמר רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]]: עובדא הוה {{ירו&quot;מ-ביאור|מעשה היה}} ברב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]], דהוה עייל מחמתה {{ירו&quot;מ-הוסר|דיטבריא}} דטיבריא. פגעון ביה רומאי, אמרון ליה: &quot;מן דמאן את&quot;? {{ירו&quot;מ-ביאור|למי אתה שייך}} אמר לון: &quot;מן דסופיינוס&quot; - {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה שליט רומא על העיר טבריה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופנינה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ופנו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מינה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|עזבו אותו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ברמשא}} משא {{ירו&quot;מ-ביאור|בלילה}} אתו לגביה, אמרין ליה: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? אמר לון: למה? אמרין ליה: פגעינן בחד {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין ליה }}יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לן: דסופיינוס. אמר לון: ומה עבדתון ליה? אמר ליה: דיו ליה! פנינן יתיה. {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחנו אותו לש לום}} אמר לון: יאות עבדיתון! {{ירו&quot;מ-ביאור|טוב עשיתם}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#להיתלות בקב&quot;ה|ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן?]] הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) &quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot;. אמר רבי אלכסנדרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלכסנדרי|°]]: עובדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מעשה היה}} בחד {{ירו&quot;מ-הוסר|אריכון}} ארכון {{ירו&quot;מ-ביאור|שופט}} דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שפט}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קיים דיין}} חד ליסטים. אמר ליה: מה שמך? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ענה לו}} אלכסנדרוס. אמר ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ראוי שאלכסנדרוס יפנה מן הדין את}} אלכסנדרוס. {{ירו&quot;מ-הוסר|פנה אלכסנדריה }}ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב: ([[יואל ג ה]]) &quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot;.   רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] אמר בה תרתי: חדא בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], וחד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואעזוב}} פלן דקא מטרחא לי. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך. הדא הוא דכתיב: ([[תהילים נה כג]]) &quot;השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך&quot;. רבי פנחס[[ביאור:עץ מסורת#רבי פינחס|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי תנחום בר חנילאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום בר חנילאי|°]]: בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוא נפק, עברת חרבא על קדליה {{ירו&quot;מ-ביאור|עברה החרב על צווארו}} וקטלית יתיה. אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם, דכתיב: ([[דברי הימים ב יח לא]]) &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו&quot;. מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואז}} &quot;ויסיתם אלהים ממנו&quot;. רבי זעירא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא בריה דרבי אבהו|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ([[תהילים קמו ה]]) &quot;אשרי שאל יעקב בעזרו {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} שברו על אלהיו&quot; מה כתיב בתריה? &quot;עושה שמים וארץ {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} את הים ואת כל אשר בם&quot;. וכי מה ענין זה לזה? אלא מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא {{ירו&quot;מ-ביאור|מדינה}} אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת. אפילו תימר קוזמוקלטור, {{ירו&quot;מ-ביאור|שולט בכל העולם}} שולט ביבשה, שמא שולט בים? אבל הקדוש ב רוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס&quot;ג. בדף הקודם הזכרנו שהמינים שאלו את רבי סמלאי כמה שאלות, והשאלה האחרונה הייתה על הפסוק שכתוב: &quot;מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו?&quot; אמרו לו הרי כתוב אלוקים קרובים, יש שם רבים. אמר להם: &quot;כה' אלוקינו בכל קראנו אליהם?&quot; אין כתיב כאן, אלא בכל קראנו אליו, יש יחיד. אמרו תלמידיו: רבי, לאיזה דחיתא בקני? לנו מה אתה משיב? למה באמת כתוב קרובים יש שם רבים? אמר להם: קרוב בכל מיני קריבות. דאמר רבי יחזקאל בשם רבי אלעזר בן שמעון: עבודה זרה נראית קרובה, אבל היא אינה רחוקה. מה הטעם? איזה פסוק אומר את זה? דכתיב: &quot;ישאוהו על כתף ויזבלוהו&quot;. בסוף דבר, אלוהיו אימו בבית, והוא צועק '''עד שימות, ולא ישמע ולא יושיע מצרתו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא נראה רחוק, ואין קרוב ממנו'''. דאמר לוי: מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה. מרקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועביו של רקיע חמש מאות שנה, וכן לכל רקיע ורקיע. ואמר רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבא סמוקה: אף טלפי החיות מהלך חמש מאות וחמש עשרה שנה. כתוב &quot;רגליה רגל ישרה&quot;, ישרה בגימטריה זה חמש מאות וחמש עשרה. '''ראה כמה הוא גבוה מעולמו'''! אבל כל אדם נכנס לבית הכנסת, עומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב&quot;ה מאזין לתפילתו, שנאמר: '''&quot;וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע&quot;''', '''והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה'''. וכן כל בריותיו, שנאמר: &quot;תפילה לעני כי יעטף&quot;, כאדם המשיח באוזן חברו והוא שומע. '''וכי יש לך אלוה קרוב מזה, שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן'''?

רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בכמה שיטות, כלומר הוא היה דורש כמה דרשות באותו נושא. אומר: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר: אני מקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא יוצא ליתלות! היכן הוא ואיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, גם הוא עצמו מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את משה מחרב פרעה'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;ויצילני מחרב פרעה&quot;'''. אמר רבי ינאי: כתיב: '''&quot;ויברח משה מפני פרעה&quot;''', '''ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות'''? כלומר אדם יכול לברוח מהמלכות במצרים? '''אלא בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו''', כך פסקו לו. '''וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;צוארך כמגדל השן&quot;''' - '''זה צוארו של משה'''. כן, שנעשה קשה כמו אבן, ובעצם החרב נשברה. אמר רבי אביתר: '''ולא עוד, אלא שניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו''' - כלומר של אותו הטליאן שרצה לחתוך את ראשו - '''והרגתו'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;ויצילני מחרב פרעה&quot;''' - '''לי הציל, וקוסנתר נהרג'''. רבי ברכיה קרא עליו את הפסוק: '''&quot;כופר לצדיק רשע&quot;''', כלומר הרשע הוא בעצם כופר עבור הצדיק, כך אותו טליאן היה כופר עבור משה. רבי אבון קרא עליו את הפסוק: '''&quot;צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו&quot;'''. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להם בדמות משה, ותפסו את המלאך, וברח משה. כלומר המלאך היה בדמות משה, המצרים תפסו את המלאך, ובעצם משה הצליח לברוח.

אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה, נעשו כל אוכלוסיו - אמר: מן יכן, משה לא היו מדברים; אמר לחרשים ולא היו שומעים; אמר לסומים ולא היו רואים. הקדוש ברוך הוא אמר למשה - משה רצה ללכת, הוא אמר לו על השפתיים, &quot;מי שם פה לאדם ומי עשוי אילם או חירש?&quot; בעצם הוא אומר לו: אתה זוכר, תמן קמת לך, שמה עזרתי לך בזה, והכא לית אנא קאים - ואחרי הליתן, כאן פה, אני לא יכול לעזור בדיבור. הדא הוא דכתיב: '''&quot;מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו&quot;'''.

רבי יודן בשם רבי יצחק, שיטה אחרת - הוא אומר דרשה אחרת באותו נושא: בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: הרי נתפס בן ביתך! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הרי אני מתקיים עליו. אמרו לו: '''הרי הוא לים! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר הפטרון מתייאש. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יונה ממעי הדגה''', שנאמר: '''&quot;ויאמר ה' לדג ויקא את יונה&quot;'''.

רבי יודן בשם רבי יצחק, בשיטה אחרת, בדרשה אחרת באותו רעיון: הרי בשר ודם יש לו פטרון. אמרו לו: נתפס בן ביתך! אמר להם: הריני מתקיים תחתיו. אמרו לו: הרי הוא יוצא לידון! אמר להם: הריני מתקיים עליו, אני אציל אותו. אמרו לו: '''הרי הוא מושלך לאש! היכן הוא והיכן פטרונו'''? כבר גמרנו, אין לפטרון שום כוח. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו&quot;''' וגומר.

רבי יודן אמר בשם רבי יצחק שיטה נוספת, עוד דרך בדרשה: הרי בשר ודם יש לו פטרון - אותו רעיון - בא פטרון, אני אציל אותו וכולי, '''הרי הוא מושלך לחיות'''! להכן והכן פטרונו. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את דניאל מגוב אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא ולא חבלוני&quot;''' וגומר.

רבי יודן אמר משמיה דידיה עוד דרשה: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם באת לו עת צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו, והוא אומר: איש פלוני עומד על פתח חצירך. שמא מכניסו, ושמא מניחו'''. כלומר תלוי ברצון של הפטרון. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אם בא על אדם צרה. לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot;'''.

אמר רבי פנחס: עובדא הוה בגברא, דהוה עייל מחמתא דטיבריא - כן, שני מקומות. פגעו בו רומאים. אמרו לו: מן דמאן את? כלומר מנין אתה שייך? אמר להם: מן דסופיינוס - כלומר אני שייך לשר העיר. ופנו מיניה, עזבו אותו. בערב הם באו ואמרו לגבי אותו שר: עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי? עד מתי אתה כורת איתם בריתות? אמר להם: למה? אמרו לו: פגעינן בחד יהודאי ואמרינן ליה: מן דמאן את? אמר לן: דסופיינוס. אמר להם: ומה עבדתון ליה? אמרו לו: דיו ליה! פנינן יתיה - שחררנו אותו. אמר להם: יאות עבדיתון! טוב מאוד שעשיתם את זה, כי אחרת הייתי פוגע בכם. '''ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם, ניצול. מי שהוא נתלה בהקדוש ברוך הוא, לא כל שכן'''? הדא הוא דכתיב: '''&quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot;'''.

אמר רבי אלכסנדרי: עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס, והוה חד ליסטים ששמו גם כן אלכסנדרוס. אמר ליה: מה שמך? אלכסנדרוס. אמר ליה: אלכסנדרוס יפנה מן הדין אלכסנדרוס. ואז השופט שחרר אותו. '''ומה אם מי ששמו כשם של בשר ודם, הוא ניצול. מי ששמו כשמו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;כל אשר יקרא בשם ה' ימלט&quot;'''.

רבי פנחס אמר בה תרתי, כלומר שתי דרשות - חדא בשם רבי זעירא, וחד בשם רבי תנחום בר חנילאי. רבי פנחס בשם רבי זעירא: '''בשר ודם יש לו פטרון. אם הטריח עליו ביותר, הוא אומר: אשכח פלן דקא מטרחא לי''' - אני אעזוב אותו, מה אני צריך אדם שכל הזמן משתמש בי? '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך&quot;'''.

רבי פנחס בשם רבי תנחום בר חנילאי: '''בשר ודם יש לו פטרון. ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו של פטרונו. עד דצווח ליה, עד הוא נפק, עברת חרבא על קדליה וקטלית יתיה'''. אפילו אם הוא רוצה לעזור, עד שהוא יוצא, החרב חתכה את הראש וגמרנו מאוחר מדי. '''אבל הקדוש ברוך הוא הציל את יהושפט מחרב ארם''', דכתיב: '''&quot;יזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו&quot;'''. מה זה &quot;ויסיתם אלהים ממנו&quot;? '''מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש, &quot;ויסיתם אלהים ממנו&quot;'''.

רבי זעירא בריה דרבי אבהו ורבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''&quot;אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על אלהיו&quot;''' - מה כתיב בתריה? '''&quot;עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם&quot;'''. וכי מה עניין זה לזה? מלמד: '''מלך בשר ודם, יש לו פטרון, שולט באיפרכיא אחת, ואינו שולט באיפרכיא אחרת'''. '''אפילו תימר קוזמוקלטור, שולט ביבשה, שמא שולט בים'''? כלומר איזה קיסר שולט בכל הקוסמוס, בכל זאת שולט רק ביבשה, שמא שולט בים? '''אבל הקדוש ברוך הוא שולט בים ושולט ביבשה. מציל בים מן המים ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם&quot;'''. כלומר אין מקום שהקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:21.59%;height:1.75%;left:12.24%;width:9.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:23.34%;height:52.48%;left:12.24%;width:57.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.82%;height:1.75%;left:12.24%;width:57.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:11.12%;height:1.68%;left:32.98%;width:57.68%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.80%;height:26.89%;left:32.98%;width:57.68%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.69%;height:1.68%;left:74.18%;width:16.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;והוא צועק עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו · אבל הקב&quot;ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו · דאמ' ר' לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ה' מאות שנה וכן {{ירו&quot;מ-הוסר|בין}} כל רקיע ורקיע · ואמ' ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבא סמוקה אף טלפי החיות מהלך ה' מאות שנה וחמש עשרה מיניין ישרה · ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב&quot;ה מאזין את תפילתו שנ' וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע · והאזין הקב&quot;ה את תפילתה · וכן כל בריותיו שנ' תפילה לעני כי יעטף · כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע · וכי יש לך אלוה קרוב מזה · שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון · אמרו לו נתפס בן ביתך אמ' להן אני מקיים עליו · אמרו לו הרי יוצא לידון · אמ' להן אני מקיים עליו · אמרו לו הרי הוא יוצא ליתלות · היכן הוא ואיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה הציל את משה מחרב פרעה הדא הוא דכת' ויציליני מחרב פרעה · אמ' ר' ינאי כת' ויברח משה מפני פרעה · ואיפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות · אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהת החרב מעל צוארו שלמשה ונשברה · הדא הוא דכת' צוארך כמגדל השן · זה צוארו שלמשה · ר' אמ' ר' אביתר ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו שלמשה על צוארו שלקוסנתירו והרגתו הדא הוא דכת' ויציליני מחרב פרעה · לי הציל וקוסנתר נהרג · ר' ברכיה קרא עליו כופר לצדיק רשע · ר' אבון קרא עליו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו · תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה ותפסו את המלאך וברח משה · אמ' ר' יהושע בן לוי בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין · אמ' לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים · אמ' לחרשים ולא היו שומעין · אמ' לסומין ולא היו רואין · הוא שהקב&quot;ה אמ' לו למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו' · תמן קמִת לך · והכא לית אנא קאים · ההד' כי&quot;י אלהינו בכל קראינו אליו · ר' יודן בשם ר' יצחק שיטה אוחרי · בשר ודם יש לו פטרון · אמרו לו הרי נתפס בן ביתך · אמ' הרי אני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא יוצא לידון · אמ' להן הרי אני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא מושלך למים היכן הוא והיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה הציל את יונה ממעי {{ירו&quot;מ-הוסר|יונ}} הדגה · הרי הוא או' ויאמ' י&quot;י לדג ויקא את יונה · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' הרי בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך [בשיטה אוחרי] אמ' להן הריני מתקיים תחתיו · אמרו לו הוא יוצא לידון · אמ' הריני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא מושלך לאש היכן הוא והיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה אינו כן הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ההד' ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו וגו' · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' בה שיטה [אוחרי] הרי בשר ודם יש לו פטרון כול עד' הרי הוא מושלך לחיות · אבל הקב&quot;ה הציל את דניאל  מגוב אריות ההד' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא וגו' · ר' יודן אמ' משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון · אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום · בא ועמד לו על פתחו שלפטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו [ו]הוא או' איש פל' עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו · אבל הקב&quot;ה אינו כן אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · אמ' ר' פינחס עובדא הוה ברב דהוה עייל מחמתה דטיבריא פגעון ביה רומאי אמרון ליה מן דמאן את אמ' לון מן דסופיינוס ופנינה · ברמשא אתו לגביה אמרין ליה עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי אמ' לון למה · אמרין ליה פגעינן בחד אמרין ליה יהודאי ואמרינן ליה מן דמאן את אמ' לן דסופיינוס · אמ' לון ומה עבדתון ליה · אמ' ליה דיו ליה פנינן יתיה · אמ' לון יאות עבדיתון · ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול · מי שהוא נתלה בהקב'ה לא כל שכן · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · אמ' ר' אלכסנדרי עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס והוה קיים דיין חד ליסטים אמ' ליה מה שמך אלכסנדרוס · אמ' ליה אלכסנדרוס פנה אלכסנדריאה · ומה אם מי ששמו כשמו [של בשר ודם הוא ניצול מי ששמו כשמו] שלהקב'ה על אחת כמה וכמה · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · ר' פינחס אמ' בה תרתי חדא בשם ר' זעירא · וחד בשם ר' תנחום בר חנילאי · ר' פינחס בשם ר' זעירא אמ' בשר ודם יש לו פטרון אם הטריח עליו ביותר הוא או' אשכח פלן דקא מטרחא לי · אבל הקב'ה אינו כן · אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך · הה'ד השלך על י'י יהבך והוא יכלכלך · ר' פינחס בשם ר' תנחום בר חנילאי בשר ודם יש לו פטרון ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו שלפטרונו עד דצווח ליה עד דהוא נפק עברת חרבא על קדליה וקטלת יתיה · אבל הקב'ה הציל את יהושפט מחרב ארם · דכת' ויזעק יהושפט וי'י עזרו ויסיתם אלהים ממנו · מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש ויסיתם אלהים ממנו · ר' זעירא {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}} ר' אבהו בשם ר' אלעזר אשרי שאל יעקב בעזרו וגו' · מה כת' בתריה עשה שמים וארץ וגו' · וכי מה עניין זה לזה אלא מלך בשר ודם יש לו פטרון שולט באיפרכיא אחת ואינו שולט באיפרכיא אחרת אפי' תימר קוסמוקלטור שולט ביבשה שמא שולט בים · אבל הקב'ה שולט בים ושולט ביבשה ומציל בים מן המים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.''' כאלו עומד לפניו ית' כביכול כאדם המשיח באזן חבירו והוא שומע

'''כפה לאזן.''' כגון הפה להאזן

'''ארבע שיטין.''' ארבע מיני דרשות בענין זה לארבעה אלו דחשיב לקמן שהצילן הקב&quot;ה בהיותם בתכלית הסכנה

'''תמן קמת לך.''' שם הייתי עומד עליך להצילך ע&quot;י כן והכא וכי לית אנא קאים לך

'''שמא מכניסו.''' כלומר עדיין ספק הוא אם מכניסו לפניו אם מניחו מבחוץ אבל הקב&quot;ה אינו כן אלא כל אשר יקרא בשם ה' ימלט בודאי

'''מחמתה.''' מחמין של טבריא ופגעו בו הרומיים

'''מן דסופיינוס.''' מאנשי שר העיר שהיה שמו סופיינוס

'''ופנינה.''' והפנו ממנו והלך לו לשלום ובערב באו הרומיים אצל השר ואמרו לו עד מתי אתה עומד על צד היהודים האלו

'''ומה עבדתון ליה.''' אם עשיתם לו איזה טובה בשביל כך והשיבו די לו כי פנינו מאתו ופטרנו אותו לשלום
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;והוא צועק עד שימות ולא ישמע ולא יושיע מצרתו · אבל הקב&quot;ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו · דאמ' ר' לוי מהארץ ועד לרקיע מהלך ה' מאות שנה וכן {{ירו&quot;מ-הוסר|בין}} כל רקיע ורקיע · ואמ' ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבא סמוקה אף טלפי החיות מהלך ה' מאות שנה וחמש עשרה מיניין ישרה · ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב&quot;ה מאזין את תפילתו שנ' וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע · והאזין הקב&quot;ה את תפילתה · וכן כל בריותיו שנ' תפילה לעני כי יעטף · כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע · וכי יש לך אלוה קרוב מזה · שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' בה ארבע שיטין בשר ודם יש לו פטרון · אמרו לו נתפס בן ביתך אמ' להן אני מקיים עליו · אמרו לו הרי יוצא לידון · אמ' להן אני מקיים עליו · אמרו לו הרי הוא יוצא ליתלות · היכן הוא ואיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה הציל את משה מחרב פרעה הדא הוא דכת' ויציליני מחרב פרעה · אמ' ר' ינאי כת' ויברח משה מפני פרעה · ואיפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות · אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהת החרב מעל צוארו שלמשה ונשברה · הדא הוא דכת' צוארך כמגדל השן · זה צוארו שלמשה · ר' אמ' ר' אביתר ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו שלמשה על צוארו שלקוסנתירו והרגתו הדא הוא דכת' ויציליני מחרב פרעה · לי הציל וקוסנתר נהרג · ר' ברכיה קרא עליו כופר לצדיק רשע · ר' אבון קרא עליו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו · תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה ותפסו את המלאך וברח משה · אמ' ר' יהושע בן לוי בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין · אמ' לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים · אמ' לחרשים ולא היו שומעין · אמ' לסומין ולא היו רואין · הוא שהקב&quot;ה אמ' לו למשה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו' · תמן קמִת לך · והכא לית אנא קאים · ההד' כי&quot;י אלהינו בכל קראינו אליו · ר' יודן בשם ר' יצחק שיטה אוחרי · בשר ודם יש לו פטרון · אמרו לו הרי נתפס בן ביתך · אמ' הרי אני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא יוצא לידון · אמ' להן הרי אני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא מושלך למים היכן הוא והיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה הציל את יונה ממעי {{ירו&quot;מ-הוסר|יונ}} הדגה · הרי הוא או' ויאמ' י&quot;י לדג ויקא את יונה · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' הרי בשר ודם יש לו פטרון אמרו לו נתפס בן ביתך [בשיטה אוחרי] אמ' להן הריני מתקיים תחתיו · אמרו לו הוא יוצא לידון · אמ' הריני מתקיים עליו · אמרו לו הרי הוא מושלך לאש היכן הוא והיכן פטרונו · אבל הקב&quot;ה אינו כן הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ההד' ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו וגו' · ר' יודן בשם ר' יצחק אמ' בה שיטה [אוחרי] הרי בשר ודם יש לו פטרון כול עד' הרי הוא מושלך לחיות · אבל הקב&quot;ה הציל את דניאל [אוחרי] מגוב אריות ההד' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריוותא וגו' · ר' יודן אמ' משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון · אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום · בא ועמד לו על פתחו שלפטרונו וקורא [אוחרי] לעבדו או לבן ביתו [ו]הוא או' איש פל' עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו · אבל הקב&quot;ה אינו כן אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · אמ' ר' פינחס עובדא הוה ברב דהוה עייל מחמתה דטיבריא פגעון ביה רומאי אמרון ליה מן דמאן את אמ' לון מן דסופיינוס ופנינה · ברמשא אתו לגביה אמרין ליה עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי אמ' לון למה · אמרין ליה פגעינן בחד אמרין ליה יהודאי ואמרינן ליה מן דמאן את אמ' לן דסופיינוס · אמ' לון ומה עבדתון ליה · אמ' ליה דיו ליה פנינן יתיה · אמ' לון יאות עבדיתון · ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול · מי שהוא נתלה בהקב'ה לא כל שכן · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · אמ' ר' אלכסנדרי עובדא בחד ארכון דהוה שמיה אלכסנדרוס והוה קיים דיין חד ליסטים אמ' ליה מה שמך אלכסנדרוס · אמ' ליה אלכסנדרוס פנה אלכסנדריאה · ומה אם מי ששמו כשמו [של בשר ודם הוא ניצול מי ששמו כשמו] שלהקב'ה על אחת כמה וכמה · הה'ד כל אשר יקרא בשם י'י ימלט · ר' פינחס אמ' בה תרתי חדא בשם ר' זעירא · וחד בשם ר' תנחום בר חנילאי · ר' פינחס בשם ר' זעירא אמ' בשר ודם יש לו פטרון אם הטריח עליו ביותר הוא או' אשכח פלן דקא מטרחא לי · אבל הקב'ה אינו כן · אלא כל מה שאת מטריח עליו הוא מקבלך · הה'ד השלך על י'י יהבך והוא יכלכלך · ר' פינחס בשם ר' תנחום בר חנילאי בשר ודם יש לו פטרון ובאו שונאים ותפשו אותו על פתח חצירו שלפטרונו עד דצווח ליה עד דהוא נפק עברת חרבא על קדליה וקטלת יתיה · אבל הקב'ה הציל את יהושפט מחרב ארם · דכת' ויזעק יהושפט וי'י עזרו ויסיתם אלהים ממנו · מלמד שלא היה חסר אלא חיתוך הראש ויסיתם אלהים ממנו · ר' זעירא {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}} ר' אבהו בשם ר' אלעזר אשרי שאל יעקב בעזרו וגו' · מה כת' בתריה עשה שמים וארץ וגו' · וכי מה עניין זה לזה אלא מלך בשר ודם יש לו פטרון שולט באיפרכיא אחת ואינו שולט באיפרכיא אחרת אפי' תימר קוסמוקלטור שולט ביבשה שמא שולט בים · אבל הקב'ה שולט בים ושולט ביבשה ומציל בים מן המים&lt;/div&gt;
'''ארכון.''' דיין ושופט

'''אלכסנדרוס פנה אלכסנדריאה.''' בדין הוא שאלכסנדרוס אחד יפנה ויפטור את השני שהוא כשמו

'''אשכח.''' המצאתם כפלוני שהוא מטריח אותי ביותר

'''עד דצווח ליה וכו'.''' בעוד שהוא צווח להפטרון שיושיענו ואם שהוא על פתח חצירו עד שהוא יוצא החרב עוברת על צווארו של זה והורגתו

'''קוזמקלוטר.''' הוא הקיסר המושל בכיפה

'''מה אתון בעין.''' מן האכסניא העלוב הזה שאיני יודע להיכן ילך ואמרו לו וכי אתה אכסנאי עלוב הם הן שיפה לקרותם אכסניא עלובה שיש שהמה כאן וטעות ע&quot;ז שלהם בבבל וכו' אבל אתה יהודי כל מקום שאתה הולך אלהיך עמך והוא עונה אותך בכל עת
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;126&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וביבשה}} ביבשה מן האש. הוא שהציל את משה מחרב פרעה. הציל את יונה ממעי הדגה. חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. לדניאל מבור אריות. הדא הוא  דכתיב: ([[תהילים קמו ו]]) &quot;עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|השומר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמת לעולם}}&quot;. אמר רבי תנחומא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מעשה בתינוק שהתפלל ונענה|מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, שהיתה פורשת {{ירו&quot;מ-הוסר|מים}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הגדול}} גדול,]] והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון  שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד {{ירו&quot;מ-הוסר|התינוק}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|התי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נוק}} בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|תפילתו}} תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? {{ירו&quot;מ-ביאור|אינך רוצה לקנות כלום}} אמר להון: מה אתון בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|מה אתם רוצים}} מן ההן {{ירו&quot;מ-הוסר|אכסניא}} אכסני {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}} עלובה? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון  עמהון ולא מהנון להן כלום. אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך! הדא הוא דכתיב: &quot;כה' אלהינו בכל קראינו אליו&quot;. רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] אמר: בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו  ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם &quot;אחי וריעי&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומה טעם}} &quot;למען אחי וריעי&quot;. רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} ורבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}}: בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר {{ירו&quot;מ-ביאור|בגאווה}} ההן פלן מתקרב לן. אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים, הדא הוא דכתיב: ([[תהילים קמח יד]]) &quot;וירם קרן לעמו {{ירו&quot;מ-הדגשה|תהילה לכל חסדיו לבני ישראל עם קרובו}}. פיסקא: {{שוליים|ט_ט}}מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: &quot;ברוך {{ירו&quot;מ-הוסר|שעקר}} שע {{ירו&quot;מ-הדגשה|קר}} עבודה זרה מארצינו&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|כו' }}מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל, אבל {{שוליים|ט_י}}אם נעקרה ממקום אחד, אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה  זרה מן המקום הזה&quot;. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר, {{שוליים|ט_יא}}מקום שניתנה בו, אומר: &quot;ברוך ארך אפים&quot; {{שוליים|ט_יב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומ}}    {{ירו&quot;מ-הוסר|ומקום}} קום שנעקרה ממנו, אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה  אם}}{{ירו&quot;מ-הוסר| הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותחזיר לב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חזרו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עובדיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בתשובה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| לעובדך ולא נמצא מתפלל על עובדי עבודה זרה תני רבי ישמעאל בן גמליאל אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן אמר רבי יוחנן כי מי אשר יחובר יבחר כתיב אל כל החיים יש בטחון שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה מת אבדה תקותו מה טעמא? במות אדם רשע תאבד תקוה תני רבי יהודה אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי ברוך שלא עשאני בור ברוך שלא עשאני אשה ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאין נגדו ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חטא ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצוות אמר רבי אחא כי מי יחובר וגומר אפילו אותם שפשטו ידיהן בזבול יש להם בטחון}}. לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול. לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה. עליהן הוא אומר: ([[ירמיהו נא נז]]) &quot;וישנו שנת עולם ולא יקיצו&quot;. רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} וחילותיו של נבוכדנצר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא השתתפו בחורבן}}, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: &quot;וישנו שנת עולם {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} ולא יקיצו&quot;. {{שוליים|ט_טו}}העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: ([[משלי טו כה]]) &quot;בית גאים יסח ה'&quot;. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: ([[שמות כב יט]]) &quot;זבח לאלהים יחרם&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים|ט_טז}}הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: &quot;ברוך משנה את הבריות&quot;. את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: &quot;ברוך דיין האמת&quot;. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו. אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: &quot;ברוך משנה את הבריות&quot;. {{שוליים|ט_יז}}הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: &quot;ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו&quot;. מעשה ב[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}}, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה. לא כן אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] בשם רבי יוסי בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]], ורבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי דכתיב}}&quot; ([[דברים ז ב|דברים ואתחנן ז ב]]) &quot;לא תחנם&quot;!? {{שוליים|ט_יח}}לא תתן להם חן. מה אמר אבסקטא {{ירו&quot;מ-ביאור|האם ברך אותה על יופיה ןשלא יהיה בא עין הרע}} לא אמר אלא &quot;שכך ברא בריות נאות בעולמו&quot;. שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: &quot;ברוך שברא בריות נאות בעולמו&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}זו דרכו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן גמליאל {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבנה}} להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה. כגון ההן פופסדס, {{ירו&quot;מ-ביאור|קרן זוית}} והביט בה שלא בטובתו. קרא הגבר, אומר: &quot;ברוך חכם הרזים&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב לח לו]]) &quot;מי שת בטוחות חכמה, {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} או מי נתן לשכוי בינה&quot;? אמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: בערביא קורין לאימרא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאיל}} &quot;יובלא&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[יהושע ו ה]]) &quot;והיה במשוך בקרן היובל&quot;. באפריקא קורין לנידה &quot;גלמודה&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וזה עוזר להבין מה שנאמר}}: ([[ישעיהו מט כא]]) &quot;ואני שכולה וגלמודה&quot;. ברומי צווחין לתרנגולא &quot;שכוי&quot;, {{ירו&quot;מ-ביאור|וזה עוזר להבין מה שנאמר:}} ([[איוב לח לו]]) &quot;או מי נתן לשכוי בינה&quot; {{שוליים|ט_יט}}הרואה אוכלוסין אומר: &quot;ברוך חכם הרזים&quot; [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה|{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}כשם שאין פרצופי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה.]] [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]&lt;nowiki/&gt;בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: &quot;ברוך שברא כל אלו לשמשיני&quot;. כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי תנחומא: מעשה בספינה אחת של עובדי כוכבים, שהיתה פורשת גדול, והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים, ועמד כל אחד ואחד מהם, והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא, ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום, אמרו לאותו יהודי: בני, קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גבור. מיד עמד בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקדוש ברוך הוא תפלתו, ושתק הים. כיון שירדו ליבשה, ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו התינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אתה לא צריך לקנות משהו? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן אכסני עלובה? מה אתם רוצים מאדם עלוב כמוני? אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון אכסניא עלובה! אינון הכא, וטעוותהון בבבל, ואינון הכא, וטעוותהון ברומי, ואינון הכא, וטעוותהון עמהון ולא מהנון להן כלום - אפילו שהאלוהים שלהם איתם לא עוזרים להם כלום. '''אבל את, כל אהן דאת אזיל, אלהך עמך'''! הדא הוא דכתיב: '''&quot;כה' אלהינו בכל קראינו אליו&quot;'''.

רבי שמעון בן לקיש אמר: '''בשר ודם, יש לו קרוב, אם היה עשיר, הוא מודה בו, ואם היה עני, כופר בו'''. '''אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אפילו ישראל נתונין בירידה התחתונה, הוא קורא אותם &quot;אחי וריעי&quot;''', &quot;למען אחי וריעי&quot;.

רבי אבון ורב אחא ורבי שמעון בן לקיש: '''בשר ודם יש לו קרוב, אם היה פילוסופוס, הוא אומר ההן פלן מתקרב לן'''. אדם חכם ומפורסם, הוא מתגאה שזה קרוב שלו. '''אבל הקדוש ברוך הוא קורא לכל ישראל קרובים'''. הדא הוא דכתיב: '''&quot;וירם קרן לעמו&quot;''' - כולם קרובים של הקדוש ברוך הוא, בין אם הם אנשים פשוטים, בין אם גדולים.

פיסקא: '''מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה זרה מארצינו&quot;'''. מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל. '''אבל אם נעקרה ממקום אחד, אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה&quot;'''. נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר - מקום שניתנה בו, אומר: &quot;ברוך ארך אפים&quot;. מקום שנעקרה ממנו, אומר: &quot;ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות ותחזיר עובדיה לעבודתך&quot;. ובחוץ לארץ אין צריך לומר כן, שלא יהא נמצא מתפלל לעבודה זרה. תניא רבי ישמעאל בן גמליאל אומר: בחוץ לארץ אומר כן, לפי שסופם להתגייר. אמר רבי יוחנן: נאמר &quot;מי אשר יחובר&quot; - כתיב &quot;מי אשר יבחר&quot;, לומר שכל מי שרוצה להתחבר לישראל, כל גוי שרוצה יכול להתחבר. כתיב &quot;אל כל החיים יש ביטחון&quot; - שכל זמן שאדם חי יש לו תקווה. מהתם דכתיב &quot;במות אדם רשע תאבד תקוה&quot; - אפילו אדם רשע יש לו תקווה, ברגע שהוא מת איבד את התקווה.

תניא רבי יהודה אומר: שלושה דברים צריך אדם לומר בכל יום - ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני בור, ברוך שלא עשני אישה. ברוך שלא עשני גוי - שאין הגויים כלום, דכתיב &quot;כל הגויים כאין נגדו&quot;. ברוך שלא עשני בור - שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשני אישה - שאין אישה מצווה על המצוות.

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב &quot;מי יחובר&quot; וגומר - '''לקרבן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהן בזבול'''. כלומר אפילו הגויים שהחריבו את בית המקדש, גם להם יש תקנה אם יחזרו בתשובה. '''לרחקן אי אפשר, שעשו תשובה'''. '''עליהן הוא אומר: &quot;וישנו שנת עולם ולא יקיצו&quot;'''. רבנן דקיסרין אמרי: '''קטני עובדי כוכבים וחילותיו של נבוכדנצר, אין חיין ואין נידונין. עליהן הכתוב אומר: &quot;וישנו שנת עולם ולא יקיצו&quot;'''.

'''העובר לפני בתי עבודה זרה אומר: &quot;בית גאים יסח ה'&quot;'''. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי: '''ראה אותם מזבלין לעבודה זרה, אומר: &quot;זבח לאלהים יחרם&quot;'''.

'''הרואה את הכושי ואת הגיחור, ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס, אומר: &quot;ברוך משנה את הבריות&quot;'''. '''את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין, אומר: &quot;ברוך דיין האמת&quot;'''. מתניתין כשהיו שלמים ונשתנו - כלומר נבראו בריאים ולאחר מכן נשתנו. '''אבל אם היה כן ממעי אמו, אומר: &quot;ברוך משנה את הבריות&quot;'''.

'''הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: &quot;ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו&quot;'''. '''מעשה ברבן גמליאל, שראה גויה אשה נאה, ובירך עליה'''. אבל הגמרא שואלת: '''לא כן אמר רבי זעירא בשם רבי יוסי בר חנינא, ורבי אבא ורבי חייא בשם רבי יוחנן''': '''&quot;לא תחנם&quot;'''!? '''לא תתן להם חן'''? כלומר אסור להגיד על גוי כן, לתת לו חן. אומרת הגמרא: מה אמר? האם הוא בירך שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה, או ששיבח אותה שהיא יפה? לא שיבח אותה אלא שיבח את הקדוש ברוך הוא. '''לא אמר אלא &quot;שכך ברא בריות נאות בעולמו&quot;'''. '''שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: &quot;ברוך שברא בריות נאות בעולמו&quot;'''.

אומרת הגמרא: '''וכי דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים? אלא דרך עקמומיתה היתה'''. כלומר בבעל כורחו, היה שם איזה קרן זווית והוא עבר שם במקרה, '''והביט בה שלא בטובתו'''.

'''קרא הגבר, אומר: &quot;ברוך חכם הרזים&quot;''' - שהקדוש ברוך הוא נותן לתרנגול את היכולת להבחין בין יום ללילה, דכתיב: '''&quot;מי שת בטוחות חכמה&quot;''' וגומר. אמר רבי לוי: בערביא קורין לאימרא &quot;יובלא&quot; - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''&quot;והיה במשוך בקרן היובל&quot;''', כלומר בקרן של אייל. באפריקא קורין לנידה &quot;גלמודה&quot; - זה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''&quot;ואני שכולה וגלמודה&quot;''', כלומר כמו נידה שמרוחקת מבעלה. ברומי צווחין לתרנגולא &quot;שכוי&quot; - וזה מאפשר לנו להבין את הפסוק: '''&quot;או מי נתן לשכוי בינה&quot;''', שהכוונה לתרנגול.

'''הרואה אוכלוסין אומר: &quot;ברוך חכם הרזים&quot;''' - כשהוא רואה כמות גדולה של ישראל, '''כשם שאין פרצופין דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה'''. '''בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים, אמר: &quot;ברוך שברא כל אלו לשמשיני&quot;'''.

'''כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש, זרע, ניכש, עידר, קצר, עימר, דש, זרה, בירר, טחן, הרקיד, לש, וקיטף, ואפה, ואחר כך''' אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפניי.

ריעי, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש - גזז, ליבן, ניפץ, צבע, טווה, ארג, כיבס, תפר, ואחר כך מוצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקנים לפניי. כמה בעלי אומנויות משקיעים, ואני עומד בשחרית מוצא כל אלו לפניי.

וכן היה בן זומא אומר: הרואה חמה אומר: וחמה אכלתי משל בעל הבית, וחמה שתיתי משל בעל הבית - חתיכה אחת אכלתי, כוס יין שתיתי, וכל התור הזה לבני משפחתו ולאשתו ובניו. אבל הרואה את התור אומר: ברוך בעל הבית, זכור לבעל הבית לטובה. כמה יין הביא לפניי, כמה חתיכות הביא לפניי, כמה תור אכתרך לפניי, כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר: &quot;זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים&quot;.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_טו|חזרה=כן}} '''העובר לפני בית עבודה זרה אומר &quot;בית גאים יסח ה'&quot;, וכשרואה אותה מזובלת אומר &quot;זבח לאלהים יחרם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יט|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכד יא|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכד סעיף יא]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי כפי שהובא בירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_טז|חזרה=כן}} '''הרואה בעל מום מלידה (כושי, גיחור, לווקן, ננס וכד') מברך &quot;משנה הבריות&quot;, ואם נשתנה לאחר שהיה שלם - מברך &quot;דיין האמת&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יב|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכה ח|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכה סעיף ח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכה ט|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכה סעיף ט]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (או&quot;ח רכה, ח-ט) פסקו כחלוקה זו בין מי שנולד כך לבין מי שנשתנה ממעשה שהיה שלם.

{{שוליים דין|ט_יז|חזרה=כן}} '''הרואה בריות נאות אף בגויים מברך &quot;שכן ברא בריות נאות בעולמו&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יג]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכה י|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכה סעיף י]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כמעשה רבן גמליאל שברך על הגויה הנאה, שאין בברכה זו משום &quot;לא תחנם&quot; שהוא איסור נתינת חן.

{{שוליים דין|ט_יח|חזרה=כן}} '''הרואה גויה נכריה נאה, אין לו לברך על יופייה אלא לברך &quot;ברוך שברא בריות נאות בעולמו&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י ד|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק י, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קנא יד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קנא סעיף יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהרואה בריה נאה בין אדם בין בהמה מברך &quot;שככה לו בעולמו&quot;, ולא שיתכוון לשבח את יופיה כדי שלא יבוא לידי הרהור, כלשון הירושלמי &quot;שכך ברא בריות נאות בעולמו&quot;.

{{שוליים דין|ט_יט|חזרה=כן}} '''הרואה אוכלוסין של ישראל מברך &quot;ברוך חכם הרזים&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יא|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכד ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכד סעיף ה]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהרואה אוכלוסין רבים מישראל מברך &quot;ברוך חכם הרזים&quot;, שכשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה כך אין דעתם דומה זה לזה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a028 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:39.69%;height:1.68%;left:32.98%;width:39.83%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:41.37%;height:33.61%;left:32.98%;width:57.68%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.99%;height:1.68%;left:32.98%;width:57.68%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.63%;height:1.69%;left:10.56%;width:57.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.32%;height:33.70%;left:10.56%;width:57.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.02%;height:1.69%;left:46.18%;width:22.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;וביבשה מן האש · הוא שהציל את משה מחרב פרעה · הציל את יונה ממעי הדגה · חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש · לדניאל מבור אריות · הה'ד עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם וגו' · אמ' ר' תנחומא מעשה בספינה אחת שלגוים שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי עמד עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהן והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום · כיון שראו שלא הועילו כלום · אמרו לאותו יהודי בני קום קרא אל אלהיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גיבור · מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב'ה תפילתו ושתק הים · כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו · אמרו לו לאותו תינוק לית את בעי מזבין לך כלום · אמ' להון מה אתון בעי מן ההן אכסניא עלובה · אמרו לו את אכסניא עלובה · אינון אכסניא עלובה אינון הכא וטעוותהון בבבל · ואינון הכא וטעוותהון ברומי · ואינון הכא וטעוותהון עמהון ולא מהנון להון כלום · אבל את כל אהן דאת אזל אלהך עימך · הה'ד כי'י אלהינו בכל קראינו אליו · ר' שמעון בן לקיש אמ' בשר ודם יש לו קרוב אם היה {{ירו&quot;מ-הוסר|יש}} עשיר הוא מודה בו · ואם היה עני כופר בו · אבל הקב'ה אינו כן אלא אפי' [ישר'] נתונין בירידה התחתונה הוא קורא אותם אחיי וריעיי · ומה טעם למען אחיי וריעיי · ר' אבון ור' אחא ור' שמעון בן לקיש בשר ודם יש לו קרוב אם היה פילוסופוס הוא או' ההן פלן מתקרב לן · אבל הקב'ה קורא לכל יש' קרובים · הה'ד וירם קרן לעמו · מתני' מקום שנעקרה ממנו ע&quot;ז או' ברוך שעקר ע&quot;ז מארצינו כול' · מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ יש' · אבל אם נעקרה ממקום אחד או' ברוך שעקר ע&quot;ז מן המקום הזה · נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר · מקום שניתנה בו או' ברוך ארך אפים · ומקום שנעקרה ממנו או' ברוך שעקר ע&quot;ז מן המקום הזה {{ירו&quot;מ-הוסר|ש}} · יהא רצון מלפניך י'י אלהינו ואלהי אבתינו כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם ותחזיר לב עובדיה לעובדך ·{{ירו&quot;מ-הוסר|ותחזיר עבודה לעובדיך}} ולא נמצא מתפלל על עובדי ע&quot;ז · תני ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}} ישמעאל בן גמליאל או' [אף] בחוצה לארץ צריך לומ' כן · אמ' ר' יוחנן כי מי אשר יחובר · יבחר כת' · אלא כל החיים יש בטחון · [ש]כל זמן שאדם חי יש לו תקוה · מת אבדה תקוותו · מה טעמ' במות אדם רשע תאבד תקוה · תני ר' יהודה או' שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי · ברוך שלא עשאני בור · ברוך שלא עשאני אשה · ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאיין נגדו · ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חט · ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצות · אמ' ר' אחא כי מי יחובר וגו' · אפי' אותם שפשטו ידיהם בזבול יש להם בטחון · לקרבן אי איפשר שכבר פשטו ידיהן בזבול · לרחקן אי איפשר שעשו תשובה · עליהן הוא או' וישנו שנת עולם ולא יקיצו · רבנן דקיסרין אמרי קטני גוים וחיילותיו שלנבוכדנצר אין חיין ואין נידונין עליהן הכת' או' וישנו שנת עולם וגו' · העובר לפני בתי ע&quot;ז או' בית גאים יסח יי' ר' יוסי ביר' בון בשם ר' לוי ראה אותם מזבלין לע&quot;ז או' זובח לאלהים יחרם · הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס או' ברוך משנה את הבריות · את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין או' ברוך דיין האמת · מתנית' כשהיו שלימים ונשתנו · אבל אם היה כן ממעי אמו או' ברוך משנה את הבריות · הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים או' ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו · מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה · לא כן אמ' ר' זעיר בשם ר' יוסי בר חנינא ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן לא תחונם · לא תתן עליהן חן · מה אמ' אבסקטא לא אמ' אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו שכן אפי' ראה גמל נאה · סוס נאה · חמור נאה או' ברוך שברא בריות נאות בעולמו · זו דרכו שלרבן גמליאל להסתכל בנשים · אלא דרך עקמומיתה היתה כגון ההן פופסדס והביט בה שלא בטובתו · קרא הגבר או' ברוך חכם הרזים · מי שת בטוחות חכמה וגו' · אמ' ר' לוי בערביא קורין לאימרא יובלא · והיה במשוך בקרן היובל · באפריקיא קורין לנידה גלמודה · ואני שכולה וגלמודה · ברומי צווחין לתרנוגלא שכוי · או מי נתן לשכוי בינה · הרואה אוכלוסין או' ברוך חכם הרזים · כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה · כך אין דעתן דומה זה לזה · בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלם או' ברוך שברא כל אילו לשמשיני · כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה · חרש זרע ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפה ואחר כך&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פיסקא.''' מקום שנעקרה וכו'

'''ותחזיר לב עובדיה לעובדך חסר כאן וה&quot;ג בתוספתא.''' ובחוצה לארץ אין צריך לומר כן מפני שרובה גוים. ועלה קאמר טעמא. ולא נמצא מתפלל על עובדי ע&quot;ז אם יאמר כן: אף בח&quot;ל צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנ' אז אהפיך אל עמים שפה ברורה והיינו כדדריש ר' יוחנן לקמיה

'''כי מי אשר יחבר אל כל החיים יש בטחון.''' הקרי הוא יחבר ויבחר כתיב ודריש ליה כי מי אשר ירצה יבוחר אל הקב&quot;ה ויחובר אל ישראל ויתוספו עליהם כשיתגיירו אל כל החיים אלא כל זמן שהם חיים יש להם בטחון לבא ולהתגייר שכל זמן וכו'

'''תני.''' בתוספתא שם: כי מי יחובר וגו' אפילו וכו' יהיה מי שיהיה יחובר אל ה' וישוב אליו ואפי' אותם שפשטו ידיהם בבית המקדש מיהת אינן נידונין ועליהן הוא אומר וישנו וגו'

'''קטני עכו&quot;ם.''' שלא היה בהן כח לעשות רעה לישראל וכן שאר חיילותיו של נבוכדנצר הרשע שלא היה להם חלק בפשיטות ידו בזבול הן הן אשר אין חיין ואין נדונין אבל אותם שפשטו ידיהם בזבול אין להם תקנה בתשובה פליגי על ר' אחא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;וביבשה מן האש · הוא שהציל את משה מחרב פרעה · הציל את יונה ממעי הדגה · חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש · לדניאל מבור אריות · הה'ד עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם וגו' · אמ' ר' תנחומא מעשה בספינה אחת שלגוים שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי עמד עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהן והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום · כיון שראו שלא הועילו כלום · אמרו לאותו יהודי בני קום קרא אל אלהיך ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו והוא גיבור · מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק וקיבל ממנו הקב'ה תפילתו ושתק הים · כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו · אמרו לו לאותו תינוק לית את בעי מזבין לך כלום · אמ' להון מה אתון בעי מן ההן אכסניא עלובה · אמרו לו את אכסניא עלובה · אינון אכסניא עלובה אינון הכא וטעוותהון בבבל · ואינון הכא וטעוותהון ברומי · ואינון הכא וטעוותהון עמהון ולא מהנון להון כלום · אבל את כל אהן דאת אזל אלהך עימך · הה'ד כי'י אלהינו בכל קראינו אליו · ר' שמעון בן לקיש אמ' בשר ודם יש לו קרוב אם היה {{ירו&quot;מ-הוסר|יש}} עשיר הוא מודה בו · ואם היה עני כופר בו · אבל הקב'ה אינו כן אלא אפי' [ישר'] נתונין בירידה התחתונה הוא קורא אותם אחיי וריעיי · ומה טעם למען אחיי וריעיי · ר' אבון ור' אחא ור' שמעון בן לקיש בשר ודם יש לו קרוב אם היה פילוסופוס הוא או' ההן פלן מתקרב לן · אבל הקב'ה קורא לכל יש' קרובים · הה'ד וירם קרן לעמו · מתני' מקום שנעקרה ממנו ע&quot;ז או' ברוך שעקר ע&quot;ז מארצינו כול' · מתניתא כשנעקרה מכל מקומות ארץ יש' · אבל אם נעקרה ממקום אחד או' ברוך שעקר ע&quot;ז מן המקום הזה · נעקרה ממקום אחד ונקבעה במקום אחר · מקום שניתנה בו או' ברוך ארך אפים · ומקום שנעקרה ממנו או' ברוך שעקר ע&quot;ז מן המקום הזה {{ירו&quot;מ-הוסר|ש}} · יהא רצון מלפניך י'י אלהינו ואלהי אבתינו כשם שעקרתה אותה מן המקום הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם ותחזיר לב עובדיה לעובדך ·{{ירו&quot;מ-הוסר|ותחזיר עבודה לעובדיך}} ולא נמצא מתפלל על עובדי ע&quot;ז · תני ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}} ישמעאל בן גמליאל או' [אף] בחוצה לארץ צריך לומ' כן · אמ' ר' יוחנן כי מי אשר יחובר · יבחר כת' · אלא כל החיים יש בטחון · [ש]כל זמן שאדם חי יש לו תקוה · מת אבדה תקוותו · מה טעמ' במות אדם רשע תאבד תקוה · תני ר' יהודה או' שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום ברוך שלא עשאני גוי · ברוך שלא עשאני בור · ברוך שלא עשאני אשה · ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום כל הגוים כאיין נגדו · ברוך שלא עשאני בור שאין בור ירא חט · ברוך שלא עשאני אשה שאין האשה מצווה על המצות · אמ' ר' אחא כי מי יחובר וגו' · אפי' אותם שפשטו ידיהם בזבול יש להם בטחון · לקרבן אי איפשר שכבר פשטו ידיהן בזבול · לרחקן אי איפשר שעשו תשובה · עליהן הוא או' וישנו שנת עולם ולא יקיצו · רבנן דקיסרין אמרי קטני גוים וחיילותיו שלנבוכדנצר אין חיין ואין נידונין עליהן הכת' או' וישנו שנת עולם וגו' · העובר לפני בתי ע&quot;ז או' בית גאים יסח יי' ר' יוסי ביר' בון בשם ר' לוי ראה אותם מזבלין לע&quot;ז או' זובח לאלהים יחרם · הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הכיפח ואת הננס או' ברוך משנה את הבריות · את הקטוע ואת הסומא את מוכי שחין או' ברוך דיין האמת · מתנית' כשהיו שלימים ונשתנו · אבל אם היה כן ממעי אמו או' ברוך משנה את הבריות · הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים או' ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו · מעשה ברבן גמליאל שראה גויה אשה נאה ובירך עליה · לא כן אמ' ר' זעיר בשם ר' יוסי בר חנינא ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן לא תחונם · לא תתן עליהן חן · מה אמ' אבסקטא לא אמ' אלא שכך ברא בריות נאות בעולמו שכן אפי' ראה גמל נאה · סוס נאה · חמור נאה או' ברוך שברא בריות נאות בעולמו · זו דרכו שלרבן גמליאל להסתכל בנשים · אלא דרך עקמומיתה היתה כגון ההן פופסדס והביט בה שלא בטובתו · קרא הגבר או' ברוך חכם הרזים · מי שת בטוחות חכמה וגו' · אמ' ר' לוי בערביא קורין לאימרא יובלא · והיה במשוך בקרן היובל · באפריקיא קורין לנידה גלמודה · ואני שכולה וגלמודה · ברומי צווחין לתרנוגלא שכוי · או מי נתן לשכוי בינה · הרואה אוכלוסין או' ברוך חכם הרזים · כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה · כך אין דעתן דומה זה לזה · בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלם או' ברוך שברא כל אילו לשמשיני · כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה · חרש זרע ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפה ואחר כך&lt;/div&gt;
'''מזבלין.''' עובדים לעבודת ע&quot;ז

'''הרואה את הכושי.''' תוספתא שם

'''הגיחור.''' אדם הרבה רו&quot;ש בלעז

'''לווקן.''' לבן יותר מדאי

'''הכיפח.''' ארוך ביותר ופרצופו שמוט ומכוער הוא

'''מתניתין.''' ברייתא דוקא כשהיו שלימים כשנולדו ונשתנו אח&quot;כ מברך דיין האמת

'''מה אמר אבקסטא.''' ובפ&quot;ק דע&quot;ז אבסקנטה. מלשון נשיאת חן וכבוד אפסארוונט&quot;ה בלעז כלומר וכי אמר לה באיזה לשון כבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'

'''זו דרכו וכו'.''' בתמיה

'''כגון ההן פופסדוס.''' ובע&quot;ז גריס פסוורוס והוא קרן זוית מלשון פסי&quot;א בלע&quot;ז כשאדם פוגע בחבירו במקום צר אומר פסאוור&quot;א

'''ברוך חכם הרזים.''' שנתן חכמה ובינה להתרנגול להבחין בין יום ובין לילה על דרך מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה והוא תרנגול כדצווחין ליה ברומי

'''הרואה אוכלוסין וכו'.''' תוספתא שם

'''וכן הוא אומר זכור כי תשגיא פעלו.''' וזהו אורח טוב שהוא מגדיל פעלו של בעה&quot;ב ומשורר ומספר בשבחו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;127&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון, עד שמצא חלוק ללבוש. גזז, וליבן, וניפס, וצבע, וטווה, וארג, כבס, ותפר, ואחר כך מצא חלוק ללבוש. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#בן זומא|°]]&lt;nowiki/&gt;בן זומא אומר: אורח רע מהו אומר? וכי מה אכלתי משל בעל הבית? וכי מה שתיתי משל בעל הבית? חתיכה אחת אכלתי לו, כוס יין שתיתי לו, וכל טורח שטרח, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר: ברוך בעל הבית, זכור בעל הבית לטובה, כמה יין הביא לפני! כמה חתיכות הביא לפני! כמה טורח טרח לפני! כל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר! ([[איוב לו כד]]) &quot;זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים&quot;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ט_כ}} על הזיקים, {{ירו&quot;מ-ביאור|כוכב שביט}} ועל הזועות, {{ירו&quot;מ-ביאור|רעידת אדמה}} ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: &quot;ברוך שכחו מלא עולם&quot;. {{שוליים|ט_כא}}על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, הוא אומר: &quot;ברוך עושה בראשית&quot; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: &quot;ברוך שעשה את הים הגדול&quot;, בזמן שהוא רואה לפרקים. {{שוליים|ט_כב}}על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;; ועל שמועות הרעות הוא אומר: &quot;ברוך דיין אמת&quot;.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]]: {{שוליים|ט_כג}}מתריעין על הזועות. {{ירו&quot;מ-ביאור|רעידת אדמה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}אין עבר ההן זיקא {{ירו&quot;מ-ביאור|כוכב שביט}} בכסיל, {{ירו&quot;מ-ביאור|מערכת כוכבים יש אומרים שזה אוריון}} מחריב העולם. מתיבון לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואנן}} אנן חמין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}עבר? {{ירו&quot;מ-ביאור|והרי רואים שהוא עובר}} אמר להון: לית איפשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעבר, אלא}} או לעיל מינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מעליו}} או לרע מינה, {{ירו&quot;מ-ביאור|מתחתיו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק נראה כעבר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}חכים אנא {{ירו&quot;מ-ביאור|אני מכיר}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שמואל היה בקי בכוכבים|בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי]] קרתי. {{ירו&quot;מ-ביאור|בקי בנתיבות השמים כמו ברחובות העיר נהרדעי}} בר מן ההן זיקא, {{ירו&quot;מ-ביאור|חוץ מכוכב שביט}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} עלה לשמים? אלא על שם: ([[איוב לח לז]]) &quot;מי יספר שחקים בחכמה&quot;. אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#טעמים לרעידת אדמה|מפני מה באין זועות]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רעידות אדמה}} לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}כתוב אחד אומר: ([[דברים יא יב|דברים עקב יא יב]]) &quot;תמיד עיני ה' אלהיך בה&quot; וכתוב אחד {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}}: ([[תהילים קד לב]]) &quot;המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו&quot;. הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו? בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, &quot;תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה&quot;, ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, &quot;המביט לארץ ותרעד&quot;. אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא }}בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב, הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|אפילון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתמלא אף על}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לעולמו}} עולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב: ([[ירמיהו כה ל]]) &quot;שאוג ישאג על נוהו&quot;, בשביל נויהו. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו: מפני המחלוקת {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[זכריה יד ה]]) &quot;ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושם הייתה מחלוקת שעוזיהו ערער על הכהונה ורצה להיכנס לקדש הקדשים להקטיר קטורת}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}} אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי שמואל }}אין רעש אלא הפסק מלכות, כמה דאת אמר: ([[ירמיהו נא כט]]) &quot;ותרעש הארץ ותחל&quot; מפני מה? ([[ירמיהו נא כט]]) &quot;כי קמה על בבל מחשבות ה'&quot;. אליהו זכור לטוב שאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי נהוראי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי נהוריי: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מטרת השקצים בעולם|מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו?]] אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן? אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, {{ירו&quot;מ-ביאור|שחין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שבלון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלול}} לחזיות, סממית לעקרב. פיסקא: על הברקים וכו' רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} דיו פעם אחת בכל היום. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מה אנן קיימין? {{שוליים|ט_כד}}אם בטורדין, דיו&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף ס&quot;ד. אנחנו בעצם ממשיכים בעצם מהמשנה. אומרת המשנה '''על הזיקים''', כלומר על כוכב שביט, '''ועל הזועות''', רעידת אדמה, '''ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, הוא אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. כלומר, זה דבר שבעצם רואים את זה בכל העולם, לכן אפשר לברך שכחו מלא עולם. '''ועל ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות''' שזה מקומי, אז '''הוא אומר: ברוך עושה בראשית'''. רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול''', בתנאי '''שהוא רואה לפרקים'''. הגמרא אומרת: פעם לפחות, שעבר שלושים יום. '''על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל שמועות הרעות הוא אומר: ברוך דיין אמת'''.

תני בר קפרא: '''מתריעין על הזועות'''. מה שזה של רעידת אדמה, אז מכריזים - כן, מתריעים על זה. אמר שמואל: '''אין עבר ההן זיקא בכסיל, מחריב העולם'''. כלומר, אם הכוכב שביט עובר דרך מערכת כוכבים שנקראת כסיל, לפי חלק מהפרשנים הכוונה למה שנקרא היום אוריון, כן, מערכת כוכבים מאוד מוכרת. אז אומר שמואל שאם השביט עובר דרך כסיל, העולם יחרב. '''מתיבון לשמואל: אנן חמין ליה עבר'''? אנחנו רואים הרבה פעמים שהוא כן עובר. '''אמר להון: לית איפשר, או לעיל מינה או לרע מינה'''. הוא בעצם רק נראה שהוא עובר בתוכו, אבל או שהוא עובר הרבה יותר גבוה או שהוא עובר הרבה יותר נמוך. שמואל אמר: '''חכים אנא בשקקי שמיא, כשקקי נהרדעי קרתי'''. אני בקיא ברחובות של השמיים, כלומר בכל הכוכבים, כמו שאני בקיא ברחובות של נהרדעא, העיר שלי. '''בר מן ההן זיקא, לית אנא ידע מה הוא'''. חוץ מכוכב שביט שאין לי מושג מה הוא. אנחנו יודעים שכוכב שביט - היום זה ידוע - התנועה שלו היא אליפטית והשמש היא באחד המוקדים, ואז יש איזה חוק שאומר שתמיד השטח שהוא עובר הוא שטח קבוע, ולכן כאשר הוא מאוד קרוב לשמש, התנועה שלו מאוד מהירה, ואז בגלל המהירות הגזים בוערים ואנחנו רואים את הזנב של הכוכב שביט. אבל אז לא ידעו מה זה, ולכן שמואל אומר שהוא לא יודע מה זה כוכב שביט.

שואלת הגמרא: '''וכי שמואל עלה לשמים'''? איך הוא בקיא בכל הכוכבים? '''אלא על שם: מי יספר שחקים בחכמה'''. כלומר, מתוך החוכמה הוא למד את זה.

אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות לעולם'''. כלומר, למה יש רעידת אדמה? '''אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות'''. אנשים שלא מפרישים תרומה ומעשרות, זה גורם לרעידת אדמה. '''כתוב אחד אומר: תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד: המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו'''. כלומר, כתוב אחד אומר שהקדוש ברוך הוא תמיד משגיח על הארץ, וכתוב אחד אומר הפוך - יש רעידת אדמה, &quot;יגע בהרים ויעשנו&quot;. '''הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו'''? '''בשעה שישראל עושין רצונו של מקום, ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', על זה נאמר '''תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה''', '''ואינה ניזוקת כלום'''. אבל '''בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום, ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן''', אז נאמר '''המביט לארץ ותרעד'''.

'''אמר ליה: בני, חייך כך היא סברא דמילתא'''. כלומר, באמת ככה ההיגיון של הדברים, אבל '''אבל כך עיקרו של דבר''' - אחרת. '''בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות, יושבות בטח ושאנן ושלוה, ובית מקדשו חרב''', מתמלא אף '''הוא עולמו להחריבו'''. '''הדא הוא דכתיב: שאוג ישאג על נוהו''', בשביל נויהו.

אמר רבי אחא: '''בעון משכב זכר'''. '''אמר הקדוש ברוך הוא: אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש'''. '''ורבנן אמרו: מפני המחלוקת''', הכי כתיב: '''ונסתם גיא הרי, כי יגיע גיא הרים אל אצל'''. נסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו. אנחנו יודעים שבימי עוזיהו הייתה מחלוקת. שמואל אמר: '''אין רעש אלא הפסק מלכות'''. כלומר, יש רעש כשיש החלפת מלכות. '''כמה דאת אמר: ותרעש הארץ ותחל, מפני מה? כי קמה על בבל מחשבות ה''''. כן, הקדוש ברוך הוא החליט להחליף את בבל, אז היה גם רעש.

אליהו זכור לטוב '''שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים ורמשים בעולמו'''. '''אמר לו: לצורך נבראו. בשעה שהבריות חוטאין, הוא מביט בהן ואמר: מה אלו שאין בהן צורך, הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך, לא כל שכן'''? יש גם איזו דרשה יפה שאומרת למה ביום הכיפורים שולחים את השעיר לעזאזל. לפי המדרש זה בעצם איזו מתנה לשטן, כי בעצם להדגיש שרחמיו על כל מעשיו. כלומר, אפילו על השטן הקדוש ברוך הוא מרחם, זה הקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שלו. אבל למה עושים את זה דווקא ביום כיפור? שזה מעין סנגוריה על ישראל. זאת אומרת, אפילו אם אנחנו נהיה רעים, חס ושלום, ככל שנהיה - לעולם לא נהיה כאלה רעים, ואפילו עליו הקדוש ברוך הוא מרחם, קל וחומר שעלינו, וזה בעצם למען זכות. אז ככה גם השקצים והרמשים - הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם שהם לא תורמים לעולם, אז קל וחומר שירחם עלינו.

'''אמר ליה: עוד הן יש בהם צורך: זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, לחזיות, סממית לעקרב'''. כלומר, גם בהם יש צורך.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד א'''

{{שוליים דין|ט_כ|חזרה=כן}} '''חובת ברכה על זיקים, זועות, ברקים, רעמים ורוחות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכז א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכז סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי לברך &quot;ברוך שכחו מלא עולם&quot; על זיקים, זועות, ברקים, רעמים ורוחות, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן רכז סעיף א.

{{שוליים דין|ט_כא|חזרה=כן}} '''הרואה הרים, גבעות, ימים, נהרות ומדברות מברך &quot;ברוך עושה בראשית&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י טו|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה טו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכח א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכח סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה לגבי הים הגדול, וכתנא קמא לשאר המראות; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע - על הים הגדול מברך &quot;שעשה את הים הגדול&quot; בראייה שאינה תדירה, ועל שאר הנזכרים מברך &quot;עושה בראשית&quot;.

{{שוליים דין|ט_כב|חזרה=כן}} '''המברך על גשמים ועל בשורות טובות אומר &quot;הטוב והמטיב&quot;, ועל שמועות רעות אומר &quot;ברוך דיין אמת&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ה|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכא א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכא סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכב א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכב סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכב ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכב סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי בברייתא דבר קפרא, וכן פסקו רמב&quot;ם ושו&quot;ע להלכה על פי סוגיה זו.

{{שוליים דין|ט_כג|חזרה=כן}} '''יש לזעוק ולהתרות בציבור בעת שאירעה רעידת אדמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תעניות ב יב|רמב&quot;ם, הלכות תעניות, פרק ב, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תקעו ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תקעו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתריעין על הזועות, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:48.02%;height:1.69%;left:10.56%;width:35.62%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:49.71%;height:25.28%;left:10.56%;width:57.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.98%;height:1.69%;left:10.56%;width:57.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.08%;height:1.68%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.76%;height:20.13%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.89%;height:1.68%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אכל פרוסה · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפניי · ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש · גזז וליבן וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר ואחר כך מצא חלוק ללבוש · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו מתוקן לפניי · כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפניי · וכן היה בן זומא או' אורח רע מהו או' וכי מה אכלתי משלבעל הבית · וכי מה שתיתי משלבעל · חתיכה אחת אכלתי לו · כוס יין שתיתי לו · וכל טורח שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו · אבל אורח טוב או' ברוך בעל הבית · זכור בעל הבית לטובה · כמה יין הביא לפניי · כמה חתיכות הביא לפניי · כמה טורח טרח לפניי · כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי · וכן הוא או' זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים · {{ירו&quot;מ-הוסר|הל'}} [מתנ'] על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים על הרוחות או' ברוך שכוחו מלא העולמים · על ההרים · ועל הגבעות על הימים · ועל הנהרות ועל המדברות או' ברוך עושה בראשי' ר' יהודה או' הרואה את הים הגדול או' ברוך שברא את הים · בזמן שרואהו לפרקים · או' ברוך עושה בראשית · על הגשמים ועל בשורות טובות או' ברוך הטוב והמטיב · על שמועות הרעות או' ברוך דיין האמת · תני בר קפרא מתריעין על הזועות · שמואל אמ' אין עבר ההן זיקא בכסיל מחריב העולם · מתיבון לשמואל ואנן חמיין ליה עבר · אמ' להון לית איפשר או לעיל מינה · או לרע מינה · שמואל אמ' חכים אנא בשקקי שמיא כשקקי נהרדעא קרתי · בר מן ההן זיקא לית אנא ידע מה הוא · וכי שמואל עלה לשמים · אלא על שם מי יספר שחקים בחכמה · אליהו ז&quot;ל שאל לר' נהוריי מפני מה באין זועות לעולם אמ' ליה בעון תרומה ומעשרות · כת' אחד או' תמיד עיני י&quot;י אלהיך בה וכת' אחר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו · הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו · בשעה שישראל עושין רצונו שלמקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקנן תמיד עיני י'י אלהיך בה מראשית השנ' ועד אחרית השנה · ואינה ניזוקת כלום · בשעה שאין יש' עושין רצונו שלמקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקנן המביט לארץ ותרעד · אמ' ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא · אבל כך עיקרו שלדבר · אלא בשעה שהקב&quot;ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה · ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו · הה'ד שאוג ישאג על נוהו · בשביל נויהו · אמ' ר' אחא בעון משכב זכור · אמ' הקב&quot;ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך · חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש · ורבנן אמרי מפני המחלוקת ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל · אמ' ר' שמואל אין רעש אלא הפסק מלכות כמ' דא' אמ' ותרעש הארץ ותחל · מפני מה כי קמה על בבל מחשבות י'י · אליהו ז'ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב&quot;ה שקצים ורמשים בעולמו · אמ' לו לצורך נבראו · בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואו' מה אילו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן · אילו שיש מהן צורך לא כל שכן · אמ' ליה עוד הן יש בהן צור[ך] זבוב לצירעה · פשפש לעלוקתה · נחש לחפפית · שכלון לחזיות · סממית לעקרב · על הברקים · ר' ירמיה ור' זעירא בשם רב חסדאי דיו פעם אחת בכל היום · אמ' ר' יוסי מה אנן קיימין אם&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' על הזיקים.''' כוכבא דשביט והוא היורה כחץ ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שהוא פותח הרקיע א&quot;נ תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות

'''הזועות.''' מזדעזעות ורעידת הארץ

'''רעמים.''' קול הנשמע בעננים שהם שופכים מים זה לזה ומחמימו' שבתוך העננים העולה מקיטור הארץ כשנשפכין המים לתוכן פתאום בא הקול וזהו הרעם וכמה דתימא לקול תתו המון מים בשמים

'''ועל הרוחות.''' שבאים בסערה וזעף ואינם מצוים אלא לפרקים

'''ברוך שכחו מלא העולם.''' לפי שאלו נראים ונשמעים למרחוק ואי בעי מברך עושה מעשה בראשית שכל אלו מעשה בראשית הם כדכתיב ברקים למטר עשה וגו' אבל על ההרים וגבעות וכו' אינו מברך כ&quot;א עושה מעשה בראשית דוקא דלא מצי לברוכי עלייהו שכחו מלא עולם שאינן נראין כ&quot;א כל אחד ואחד במקומו

'''הים הגדול.''' ים אוקיינוס שמקיף את העולם ומתוך גדלו וחשיבותו קבעו ברכה לעצמו ברוך שעשה את הים הגדול: לפרקים משלשיס יום לשלשיסם יום וכן בהרים וגבעות וכו' מל' יום לל' יום

'''על הגשמים.''' אם יש לו ולאחרים שדות מברך הטוב והמטיב דהכי משמע הטוב לדידיה והמטיב לאחריני ואם יש לו שדה לבדו מברך שהחיינו ואם אין לו שדה כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'

'''ועל בשורות טובות.''' שהן טובות לו ולאחרים הטוב והמטיב ואם הן לו לבדו אומר שהחיינו

'''גמ' מתריעין על הזועות.''' שהם מפילין הבנינים והורגים מתענין ומתריעין עליהם

'''אין עבר ההן זיקא בכסיל.''' האי כוכבא דשביט אם עובר הוא במזל כסיל מחריב העולם: והאנן חמיין ליה ועבר וא&quot;ל אי אפשר אלא או למעלה או למטה ממנו ונראה כמו שעבר ואינו כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אכל פרוסה · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפניי · ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש · גזז וליבן וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר ואחר כך מצא חלוק ללבוש · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו מתוקן לפניי · כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים · ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפניי · וכן היה בן זומא או' אורח רע מהו או' וכי מה אכלתי משלבעל הבית · וכי מה שתיתי משלבעל · חתיכה אחת אכלתי לו · כוס יין שתיתי לו · וכל טורח שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו · אבל אורח טוב או' ברוך בעל הבית · זכור בעל הבית לטובה · כמה יין הביא לפניי · כמה חתיכות הביא לפניי · כמה טורח טרח לפניי · כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי · וכן הוא או' זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים · {{ירו&quot;מ-הוסר|הל'}} [מתנ'] על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים על הרוחות או' ברוך שכוחו מלא העולמים · על ההרים · ועל הגבעות על הימים · ועל הנהרות ועל המדברות או' ברוך עושה בראשי' ר' יהודה או' הרואה את הים הגדול או' ברוך שברא את הים · בזמן שרואהו לפרקים · או' ברוך עושה בראשית · על הגשמים ועל בשורות טובות או' ברוך הטוב והמטיב · על שמועות הרעות או' ברוך דיין האמת · תני בר קפרא מתריעין על הזועות · שמואל אמ' אין עבר ההן זיקא בכסיל מחריב העולם · מתיבון לשמואל ואנן חמיין ליה עבר · אמ' להון לית איפשר או לעיל מינה · או לרע מינה · שמואל אמ' חכים אנא בשקקי שמיא כשקקי נהרדעא קרתי · בר מן ההן זיקא לית אנא ידע מה הוא · וכי שמואל עלה לשמים · אלא על שם מי יספר שחקים בחכמה · אליהו ז&quot;ל שאל לר' נהוריי מפני מה באין זועות לעולם אמ' ליה בעון תרומה ומעשרות · כת' אחד או' תמיד עיני י&quot;י אלהיך בה וכת' אחר המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו · הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו · בשעה שישראל עושין רצונו שלמקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקנן תמיד עיני י'י אלהיך בה מראשית השנ' ועד אחרית השנה · ואינה ניזוקת כלום · בשעה שאין יש' עושין רצונו שלמקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקנן המביט לארץ ותרעד · אמ' ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא · אבל כך עיקרו שלדבר · אלא בשעה שהקב&quot;ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה · ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו · הה'ד שאוג ישאג על נוהו · בשביל נויהו · אמ' ר' אחא בעון משכב זכור · אמ' הקב&quot;ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך · חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש · ורבנן אמרי מפני המחלוקת ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל · אמ' ר' שמואל אין רעש אלא הפסק מלכות כמ' דא' אמ' ותרעש הארץ ותחל · מפני מה כי קמה על בבל מחשבות י'י · אליהו ז'ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב&quot;ה שקצים ורמשים בעולמו · אמ' לו לצורך נבראו · בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואו' מה אילו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן · אילו שיש מהן צורך לא כל שכן · אמ' ליה עוד הן יש בהן צור[ך] זבוב לצירעה · פשפש לעלוקתה · נחש לחפפית · שכלון לחזיות · סממית לעקרב · על הברקים · ר' ירמיה ור' זעירא בשם רב חסדאי דיו פעם אחת בכל היום · אמ' ר' יוסי מה אנן קיימין אם&lt;/div&gt;
'''חכים אנא בשקקי שמיא.''' מכיר ויודע אני לשווקי השמים ושביליהן כמו שאני מכיר בשוקא דנהרדעא עירי

'''אלא על שם.''' דכתיב מי יספר שחקים בחכמה ובחכמתו הבין והסתכל בשבילי דשמיא

'''בעון תרומת ומעשרות.''' אם אין מפרישין אותן כתיקנן ולפי שהן מצות התלוין בארץ וכדדריש מן המקראות

'''אפילון.''' רוצה הוא להפיל עולמו ולהחריבו וזהו סימן רעידת הארץ

'''כי יגיע גיא הרים אל אצל.''' וסיפיה דקרא ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה וזה היה מפני המחלוקת שערער על הכהונה והיה רוצה להכנס לפניס ולהקטיר קטרת: אין רעש אלא סימן הפסק מלכות אחת

'''עוד יש בהן.''' גם בהן עצמן יש איזה צורך לרפואה

'''זבוב לצירעה.''' למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחו עליו

'''פשפש לעלוקתא.''' למי שבלע עלוקה מין שרץ רפואתו לכתוש לפשפש ולהשקותו במים

'''נחש לחפפי'.''' מין שחין כותש נחש ומניחו עליו

'''שבלון.''' הוא שבלול לימצ&quot;א

'''לחזיות.''' הוא מכה על גב היד או גב הרגל

'''סממית.''' עכביש לעקרב לעקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו

'''דיו פעם אחת.''' לברך על כל היום

'''מה אנן קיימין אם בטורדין.''' כלומר במה אנן קיימין הא דאמרו פעם אחת בברכה לכל היום דוקא אם בטורדין הן זה אחר זה כל היום אז די בברכה אחת אבל אם במפסיקין הן שנתפזרו העננים בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לברך על כל אחת ואחת

'''חייליה דר' יוסי.''' ראיה וסייעתא דיליה מן הדא

'''דתנינן.''' בתוספתא סוף פ&quot;ה היה יושב וכו'
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;128&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
פעם אחת ביום. אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. חייליה דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: {{שוליים|ט_כה}}היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| א אמר}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום. אי מפסיקין, מברך על כל אחת ואחת. {{שוליים|ט_כו}}היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, {{ירו&quot;מ-ביאור|שיש בו כלים מטונפים}} אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך? היה יושב במגדל ערום, {{ירו&quot;מ-הוסר|מגדל }}מהו שיעשה לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|המגדל}} כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך? פיסקא: על הרוחות אומר: &quot;ברוך שכחו מלא עולם&quot;. מתניתא {{שוליים|ט_כז}}בשבאין בזעף, אבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שבאים בנחת, אומר: &quot;ברוך עושה בראשית&quot; אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע בן חנניה: בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלישו}} בגבעות, ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) &quot;כי רוח מלפני יעטוף&quot;, משלהי {{ירו&quot;מ-ביאור|מחליש}} ליה, כמה דאת אמר: ([[תהילים קמב ד]]) &quot;בהתעטף עלי רוחי&quot;. כל כך למה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו נז טז]]) &quot;ונשמות אני עשיתי&quot;. בשביל נשמות שעשיתי. אמר רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הרוח ביקשה להחריב את העולם|בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל,]] וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. בימי יונה {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: {{הפ|יונה|א|ד}} &quot;וה' הטיל רוח גדולה&quot;. בימי איוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[איוב א יט]]) &quot;והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר {{ירו&quot;מ-הוסר|וגומר&quot;}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויגע בארבע פנות הבית ויפל}}&quot;. בימי אליהו מניין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[מלכים א יט יא]]) &quot;והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים&quot;. אמר רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]]: נימר {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי}} אותו של איוב, בשבילו היה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא בכל העולם}} ושל יונה, בשבילו היה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא בכל העולם}}. אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון. {{ירו&quot;מ-ביאור|עולמי}} שנאמר: &quot;והנה ה' עובר, {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו'}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוח גדולה וחזק מפרק הרים}}, ואחר {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה' {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואחר האש קול דממה דקה}}&quot; פיסקא: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: הרואה את הים הגדול אומר: &quot;ברוך שעשה את הים הגדול&quot;. בזמן שהוא רואה לפרקים. וכמה הוא פרק? {{שוליים|ט_כח}}אחד לשלשים יום. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שנה, מהו שנקרע? אמר ליה: אם {{שוליים|ט_כט}}בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע. רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] ושמעון קמטריא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון קמטריא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה בפסוק (שופטים יח ל}}) &quot;ויהונתן בן גרשום בן מנשה&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|האות}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כהן לע&quot;ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו|נון תלוי. אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה.]] חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי יהונתן}} כומר היה לעבודה זרה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואיך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והאריך}} האריך ימים? אמר לון: על ידי שהי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת}}ה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה, ואמר ליה: פייסיה עלי. והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך {{ירו&quot;מ-ביאור|צלוחית}} דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, {{ירו&quot;מ-ביאור|בצים}} ואתקין קומוי {{ירו&quot;מ-ביאור|אסדר לפניו}} והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה, {{ירו&quot;מ-ביאור|כשהיה הולך}} הוה אכיל לון. זימנא חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|פעם אחת}} אתא חד בר פחין, {{ירו&quot;מ-ביאור|אדם פיקח}} אמר ליה: {{ירו&quot;מ-הוסר|כן אמר ליה }}אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא? {{ירו&quot;מ-ביאור|מה אתה עושה כאן}} אמר ליה: בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס {{ירו&quot;מ-ביאור|גזבר}} על תיסבריות {{ירו&quot;מ-ביאור|אוצרות}} שלו. הדא הוא דכתיב: ([[דברי הימים א כו כד]]) &quot;ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות&quot;.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
פיסקא. מה כתוב על הברקים? רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדא: '''דיו פעם אחת בכל היום'''. כלומר, על ברקים הוא מברך רק פעם ביום. אמר רבי יוסי: '''מה אנן קיימין? אם בטורדין, דיו פעם אחת ביום'''. כלומר, אם הם באים ברצף אחד אחרי השני, אז באמת דיו פעם אחת ביום. '''אם במפסיקין, מברך על כל אחת ואחת'''. כלומר, זה בא ממערכת עננים אחת, היה ברקים ואחרי זה הסתלקו ועוד פעם מערכת עננים אחת, אז ודאי מברך על כל אחת ואחת.

חייליה דרבי יוסי מן הדא: '''היה יושב בחנותו של בשם כל היום - אינו מברך אלא אחת. אבל אם היה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא, מברך על כל פעם ופעם'''. כן, מברך בבושם כל פעם שהוא נכנס. אז גם כן ככה, אם הברקים הם טורדים אחד אחרי השני, מספיק פעם אחת, אבל אם זה ממערכת אחרת - ודאי מברך כל פעם.

אומרת הגמרא: '''היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור, יצא. ואם לאו, לא יצא'''. רבי ירמיה בעי: '''היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך'''? '''היה יושב במגדל ערום, מהו שיעשה לו כמין מלבוש, ויוציא ראשו חוץ לחלון, ויברך'''? הלכה למעשה, הלכה - הבגדים זה אותו דבר. נשאר בשאלה.

פיסקא: '''על הרוחות אומר: ברוך שכחו מלא עולם'''. אומרת הגמרא: '''מתניתא בשבאין בזעף, אבל שבאים בנחת, אומר: ברוך עושה בראשית'''. אמר רבי יהושע בן חנניה: '''בשעה שהרוח יוצא לעולם, הקדוש ברוך הוא משברו בהרים, ומרשלו בגבעות''', הוא מחליש אותו בגבעות. '''ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק בריותי. מה טעם? כי רוח מלפני יעטוף''' - משלהי ליה, כלומר מחליש אותו, '''כמה דאת אמר: בהתעטף עלי רוחי'''. כאילו נחלש, אני מרגיש חולשה. כל כך למה? רבי חונא בשם רב אחא: '''ונשמות אני עשיתי'''. בשביל נשמות שעשיתי, כלומר שהרוח לא תכחיד את העולם.

אמר רבי הונא: '''בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב'''. '''בימי יונה: וה' הטיל רוח גדולה. בימי איוב: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי אליהו מניין? והנה ה' עובר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים'''. אמר רבי יודן בר שלום: '''נימר אותו של איוב, בשבילו היה'''. כלומר, אני יכול לפרש שבעצם לא מדובר על רוחות שעמדו להכחיד את העולם. '''ושל יונה, בשבילו היה'''. אנחנו יודעים למה - אם הייתה סערה, מה פתאום הם חושבים שצריך להתפלל או לעשות משהו וזה יהיה בסדר? כיוון שהם ראו שאר האוניות שטות להם בנחת ורק באונייה שלהם יש סערה. '''אין לך אלא של אליהו שהיה קוסמיקון''', שהיה בכל העולם, '''שנאמר: והנה ה' עובר, ואחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש, לא באש ה''''.

פיסקא: רבי יהודה אומר: '''הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול'''. אומרת הגמרא: '''בזמן שהוא רואה לפרקים'''. מה זה לפרקים? '''וכמה הוא פרק? אחד לשלשים יום'''. שמעון קמטריא שאל לרבי חייא בר אבא: '''בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה, מהו שנקרע'''? אני עוסק במסחר, מוביל שיירות, ועולה לירושלים כל שנה - מהו שנקרע כל פעם? '''אמר ליה: אם בתוך שלשים יום, אי אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום, צריך אתה לקרוע'''.

רבי חונא ושמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: למה נ' תלוי בפסוק '''ויהונתן בן גרשום בן מנשה'''? '''אם זכה, בן משה. ואם לאו, בן מנשה'''. חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן: הרי יהונתן כומר היה לעבודה זרה - האריך ימים? '''אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו'''. אומרת הגמרא: '''כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו'''? '''הוה בר נש אתא למיקרבה תור, או אימר, או גדי, לעבודה זרה'''. כלומר, היה מגיע מישהו רוצה להקריב איזה שור או אימרה או גדי, לא משנה. '''ואמר ליה: פייסיה עלי'''. כן, תקריב ותפרס אותו עליי. '''והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת, לא אוכלת ולא שותה, לא מטיבה ולא מריעה, ולא מדברת'''. '''אמר ליה: חייך ומה נעביד'''? אז מה אני אעשה? '''ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת, ואתקין עלוי עשר ביעין, ואתקין קומוי'''. תביא לי פינך של סולת ועשר ביצים, אני אסדר את זה. '''והוא אכל מכל מה דאתי, ואנא מפייס ליה עלך'''. '''מכיון דאזיל ליה, הוה אכיל לון'''. כלומר, יהונתן היה אוכל את זה וזהו.

'''זימנא חדא אתא חד בר פחין'''. כלומר, הגיע אדם חכם. '''אמר ליה: אם אין מועילה כלום, את מה עביד הכא'''? מה אתה עושה כאן? '''אמר ליה: בגין חיי'''. זה הפרנסה שלי. '''כיון שעמד דוד המלך, שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק, ואת עובד עבודה זרה'''? '''אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא: מכור עצמך לעבודה זרה, ואל תצטרך לבריות'''. '''אמר ליה: חס ושלום! לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך, ואל תצטרך לבריות'''. '''כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון, מה עשה? העמידו קומוס על תיסבריות שלו'''. '''הדא הוא דכתיב: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_כה|חזרה=כן}} '''היושב בחנות בשמים כל היום מברך על הריח פעם אחת ביום, ורק אם נכנס ויוצא בהפסקות מברך על כל פעם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות ט ה|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק ט, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ריז א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ריז סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: אם הדברים טרודין - סמוכים זה לזה בלא הפסק - די בברכה אחת ביום, ואם מופסקים מברך על כל אחת ואחת.

{{שוליים דין|ט_כט|חזרה=כן}} '''השומע על ספר תורה שנשרף או נטמא: תוך שלושים יום מהאירוע אינו צריך לקרוע עליו, ולאחר שלושים יום צריך לקרוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תעניות ה יח|רמב&quot;ם, הלכות תעניות, פרק ה, הלכה יח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תקסא ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תקסא סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שתוך שלושים יום אינו צריך לקרוע ולאחר שלושים יום צריך לקרוע, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a029 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.57%;height:1.68%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.25%;height:36.91%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.16%;height:1.68%;left:32.29%;width:56.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.75%;height:1.67%;left:11.64%;width:57.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.42%;height:6.68%;left:11.64%;width:57.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.10%;height:1.67%;left:56.29%;width:12.40%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בטורדין דיו פעם אחת ביום · אם במפסיקין מברך על כל אחת ואחת · חייליה דר' יוסי מן הדא היה יושב בחנותו שלבשם כל היום אינו מברך אלא אחת · אבל אם היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם · אתא אמ' ר' אחא ור' חנינא בשם ר' יוסי אם בטורדין דיו פעם אחת ביום · אי במפסיקין מברך על כל אחת ואחת · היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא אם יכול לצאת ולברך בתוך דיבור יצא ואם לאו לא יצא · ר' ירמיה בעי היה יושב בתוך ביתו ערום מהו שיעשה ביתו [כמו] מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך · היה יושב במגדל ערום מגדל מהו שיעשה לו כמין מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך · על הרוחות מהו או' ברוך שכוחו מלא עולם · מתנית' בשבאין בזעף · אבל שבאים בנחת או' ברוך עושה בראשית · אמ' ר' יהושע בן חנניה בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב&quot;ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואו' לו תן דעתך שלא תזיק בריותיי · מה טעם כי רוח מלפני יעטוף · משלהי ליה כמ' דא' אמ' בהתעטף עלי רוחי כל כך למה · ר' חונא בשם ר' אחא ונשמות אני עשיתי · בשביל נשמות שעשיתי · אמ' ר' הונא בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם כולו · אחת בימי יונה · ואחת בימי אליהו · ואחת בימי איוב · בימי יונה וי'י הטיל רוח גדולה · בימי איוב והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וגו' ·[בימי אליהו מניין והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים] אמ' ר' יודן בר שלום נימר אותו שלאיוב בשבילו היה · ושליונה בשבילו היה · אין לך [אלא] שלאליהו שהיה קוסמיקון · והנה י'י עובר וגו' ואחר כך רעש ואחר הרעש אש לא באש י'י · ר' יהודה או' הרואה את הים הגדול או' ברוך שעשה את הים הגדול · בזמן שרואהו לפרקים · וכמה הוא פרק אחד לשלשים יום · שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר בא בגין דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שנה מהו שנקרע · אמ' ליה אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע · לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע · ר' חונא ושמעון קמטריא בשם ר' שמואל בר נחמן ויהונתן בן גרשום בן מנשה · נון תלוי אם זכה בן משה · ואם לאו בן מנשה · חברייא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן כומר היה לע&quot;ז והאריך ימים · אמ' לון על ידי שהיה עינו צרה בע&quot;ז שלו · כיצד היתה עינו רעה בע&quot;ז שלו · הוה בר נש אתי למיקרבה תור או אימר [או גדי לע&quot;ז וא&quot;ל פייסיה עלי] והוא אמ' ליה מה זו מועילה לך לא רואה ולא שומעת [לא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה] ולא מדברת אמ' ליה חייך ומה נעביד · ואמ' ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקון קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס לה עלך · מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון' זימנא חדא אתא חד בר פחין אמ' ליה כן · אמ' ליה אם אין מועילה כלום את מה את עביד הכא · אמ' ליה {{ירו&quot;מ-הוסר|חייך}} בגין חיי · כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו אמ' ליה את בן בנו שלאותו צדיק ואת עובד ע&quot;ז · אמ' ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לע&quot;ז ואל תצטרך לבריות · אמ' ליה חס ושלום לא אמ' כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות · כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו · הה'ד ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''אתא.''' וכן כי אתא ר' אחא ור' חנינא אמרו ג&quot;כ בשם ר' יוסי הכי

'''בבית ספירריא.''' בחדר שמשימין בו כלי סיפוקו ותשמישו של הבית ולפעמים יש שם כלים מטונפים כגון עביט של מי רגלים וכיוצא ואינו יכול לברך על הרעמים ששמע או על הברקים

'''יצא.''' צריך הוא לצאת ולברך

'''היה יושב בתוך ביתו ערום.''' ואין לו במה להפסיק ולכסות עצמו מהו שיעשה הבית כמו מלבוש. ושיוציא ראשו חוץ לחלון ויברך וכן אם יושב במגדל מהו שיעשה לו המגדל כמין מלבוש ויוציא ראשו לחוץ ממנו ולא איפשיטא הבעיא. יעטוף משלהי ליה. עושה אותו עיף וחלוש כמה דאת אמר בהתעטף עלי רוחי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בטורדין דיו פעם אחת ביום · אם במפסיקין מברך על כל אחת ואחת · חייליה דר' יוסי מן הדא היה יושב בחנותו שלבשם כל היום אינו מברך אלא אחת · אבל אם היה נכנס ויוצא נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם · אתא אמ' ר' אחא ור' חנינא בשם ר' יוסי אם בטורדין דיו פעם אחת ביום · אי במפסיקין מברך על כל אחת ואחת · היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא אם יכול לצאת ולברך בתוך דיבור יצא ואם לאו לא יצא · ר' ירמיה בעי היה יושב בתוך ביתו ערום מהו שיעשה ביתו [כמו] מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך · היה יושב במגדל ערום מגדל מהו שיעשה לו כמין מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך · על הרוחות מהו או' ברוך שכוחו מלא עולם · מתנית' בשבאין בזעף · אבל שבאים בנחת או' ברוך עושה בראשית · אמ' ר' יהושע בן חנניה בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב&quot;ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואו' לו תן דעתך שלא תזיק בריותיי · מה טעם כי רוח מלפני יעטוף · משלהי ליה כמ' דא' אמ' בהתעטף עלי רוחי כל כך למה · ר' חונא בשם ר' אחא ונשמות אני עשיתי · בשביל נשמות שעשיתי · אמ' ר' הונא בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם כולו · אחת בימי יונה · ואחת בימי אליהו · ואחת בימי איוב · בימי יונה וי'י הטיל רוח גדולה · בימי איוב והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וגו' ·[בימי אליהו מניין והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים] אמ' ר' יודן בר שלום נימר אותו שלאיוב בשבילו היה · ושליונה בשבילו היה · אין לך [אלא] שלאליהו שהיה קוסמיקון · והנה י'י עובר וגו' ואחר כך רעש ואחר הרעש אש לא באש י'י · ר' יהודה או' הרואה את הים הגדול או' ברוך שעשה את הים הגדול · בזמן שרואהו לפרקים · וכמה הוא פרק אחד לשלשים יום · שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר בא בגין דאנא חמר וסליק לירושלם בכל שנה מהו שנקרע · אמ' ליה אם בתוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע · לאחר שלשים יום צריך אתה לקרוע · ר' חונא ושמעון קמטריא בשם ר' שמואל בר נחמן ויהונתן בן גרשום בן מנשה · נון תלוי אם זכה בן משה · ואם לאו בן מנשה · חברייא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן כומר היה לע&quot;ז והאריך ימים · אמ' לון על ידי שהיה עינו צרה בע&quot;ז שלו · כיצד היתה עינו רעה בע&quot;ז שלו · הוה בר נש אתי למיקרבה תור או אימר [או גדי לע&quot;ז וא&quot;ל פייסיה עלי] והוא אמ' ליה מה זו מועילה לך לא רואה ולא שומעת [לא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה] ולא מדברת אמ' ליה חייך ומה נעביד · ואמ' ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקון קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס לה עלך · מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון' זימנא חדא אתא חד בר פחין אמ' ליה כן · אמ' ליה אם אין מועילה כלום את מה את עביד הכא · אמ' ליה {{ירו&quot;מ-הוסר|חייך}} בגין חיי · כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו אמ' ליה את בן בנו שלאותו צדיק ואת עובד ע&quot;ז · אמ' ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לע&quot;ז ואל תצטרך לבריות · אמ' ליה חס ושלום לא אמ' כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות · כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו · הה'ד ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות&lt;/div&gt;
'''שלא במשקל.''' יותר חזק מן הראוי במשקל

'''שהיה קוסמיקון.''' שולט בכל העולם ובכח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעי': בגין דאנא חמר בשביל שאני מחמר אחר חמורים במשאות ועולה לירושלם בכל שנה מהו שצריך אני לקרוע בכל שנה ושנה כדין הרואה ירושלים בחורבנה

'''נון תלוי.''' כתיב במנשה אם זכה כשחזר בתשובה הוא בן משה ואם לאו הוא בן למנשה שעבד ע&quot;ז

'''כומר היה לע&quot;ז.''' ומפני מה האריך ימים כל כך כדכתיב עד גלות הארץ

'''חד פינך.''' קערה אחת של סולת

'''חד בר פחין.''' אדם ריק וגרוע

'''בגין חיי.''' בשביל פרנסתי

'''קומוס.''' ממונה על האוצרות שלו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;129&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&quot;שבואל&quot; ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. &quot;נגיד על האוצרות&quot; שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]]: והא כתיב: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שעמד הפסל}} ([[שופטים יח ל]]) &quot;עד יום גלות הארץ&quot;. אמר לון: כיון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין {{ירו&quot;מ-ביאור|פקידים}} שלו, וחזר לקילקולו הראשון. הדא הוא דכתיב: ([[מלכים א יג יא]]) &quot;ונביא אחד זקן יושב בבית אל {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו&quot;}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה}}&quot; אמרין&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוא הוה {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהונתן}}. {{שוליים|ט_ל}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הרקיע בטהרתו|הרואה את החמה בתקופתה,]] ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: &quot;ברוך עושה בראשית&quot;. אמר רב חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: הדא דתימר, בימות הגשמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}בלבד לאחר שלשה ימים {{ירו&quot;מ-הדגשה|שירד גשם, והשמים נקיים}}. הדא הוא דכתיב: ([[איוב לז כא]]) &quot;ועתה לא ראו אור {{ירו&quot;מ-הדגשה|בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם}} {{שוליים|ט_לא}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#עד מתי מברך ברכת הלבנה|הרואה את הלבנה בחידושה]] אומר: &quot;ברוך מחדש חדשים&quot;. עד איכן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר אחא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אחא|°]] בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לב}}עד שתראה {{ירו&quot;מ-הוסר|בחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כחצי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|המטה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חמתה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה אחר שבעה ימים}} רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} ורבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: {{שוליים|ט_לג}}עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ויאות}} יאות, כלום מתמלאת פגימתה, אלא עד י&quot;ד יום. הא כל י&quot;ד יום, {{ירו&quot;מ-הוסר|צריך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול}} לברך. בתפילה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהוא אומר בראש חודש? אמר}} רבי יוסי בר נהורייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר נהורייא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#נוסח ברכת מוסף של ראש חודש|{{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;אמר מקדש}} &quot;מקדש ישראל מחדש חדשים&quot;.]] רבי חייא בר אשי[[ביאור:עץ מסורת#רב חייא בר אשי|°]] אמר: {{שוליים|ט_לד}}&quot;מקדש ישראל וראשי חדשים&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}צריך לומר &quot;והשיאנו&quot; רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר&quot; צריך להזכיר בה זמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויאמר: &quot;ותתן לנו את החדש הזה&quot;. תנן: הרואה חמה בתקופתה}}. תני רב הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רב אושעיא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית א יד|בראשית בראשית א יד]]) &quot;והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים&quot;. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת בנוסח ברכת הקברות|העובר בין הקברות {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו }}אומר:]] {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;באי}} &quot;ברוך אתה ה' מחיה המתים&quot;. רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: &quot;ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים&quot;. רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}&quot; &quot;היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, {{ירו&quot;מ-הוסר|בא&quot;י}} ברוך אתה ה' מחיה המתים&quot;. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ט_לה}}&quot;אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|ההד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדא דאת אמר}}, במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: ([[ירמיהו נ יב]]) &quot;בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנה אחרית}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו'}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גוים מדבר ציה וערבה&quot;. תנן}}: הרואה הקשת בענן אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;באי}} &quot;ברוך אתה ה' זוכר הברית&quot; רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים|ט_לו}} &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן בבריתו וזוכר הברית&quot; אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשם רבי}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם רבי ירמיה }}כל ימיו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יוחאי [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בימי רשב&quot;י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב|לא נראתה הקשת בענן.]] רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]], כן הוה {{ירו&quot;מ-ביאור|כך היה מעשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תלמידו של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בר יוחאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יצא לחוץ לארץ והתעשר. ונתקנאו בו התלמידים, מה עשה? הוציאם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יוחאי {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לבקעה ואמר}}: בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. והיתה מתמלאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר: מי שרוצה, יטול חלקו המגיע לו לעתיד}}. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כן הוה, {{ירו&quot;מ-ביאור|כך היה מעשה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יוחאי אומר: אני ראיתי בני העולם הבא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ומיעוטין}} ומועוטין הן. אין תלתין אינון, {{ירו&quot;מ-ביאור|אם שלושים הם}} אנא וברי מנהון. {{ירו&quot;מ-ביאור|אני ובני מהם}} אין תרין אינון, {{ירו&quot;מ-ביאור|אם שנים הם}} אנא וברי אינון. {{ירו&quot;מ-ביאור|אני ובני הם}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: כך היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יוחאי אומר: יקרב אברהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|יזכה את החוטאים}} מן גביה ועד גביי, {{ירו&quot;מ-ביאור|מתקופתו עד תקופתי}} ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. {{ירו&quot;מ-ביאור|ואני אזכה מתקופתי עד סוף כל הדורות}} ואין {{ירו&quot;מ-הוסר|לא }}יצרף אחיה השילוני עמי, ואנא מקרב כל עמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|משנברא העולם}}. וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שנאמר}}: ([[משלי כה כה]]) &quot;מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק&quot;. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: בתחילה, {{ירו&quot;מ-ביאור|היינו בזמן רביעה ראשונה}} כדי רביעה. ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: בתחילה כדי רביעה. ולבסוף, כדי שתשרה {{ירו&quot;מ-ביאור|תמחה}} המגופה. {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי המגופה זה כלי חרס שנשרף בכיבשן}} ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לא הייתה החבית שרופה, והיה יורד עליה כזו כמות של גשם, היתה המגופה נשרת}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}, ורבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא לברכה נאמרה, אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|להפסיק}} להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] רבי נחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי נחום|°]] ורב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]] הוון יתבין. אמר רבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, דף סה. בדף הקודם הזכרנו שיונתן, שהוא אחד מהצאצאים של משה רבנו, היה כהן לעבודה זרה, וכדוד המלך מלך, הוא בדק למה הוא עשה את זה והתברר לו שהוא אוהב כסף, ולכן מינה אותו להיות הגזבר שאחראי על האוצרות. ואמר דוד הכתיב ששועל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. למה הוא נקרא שועל? '''ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו'''. נגיד על האוצרות, '''שמינהו על תיסבוריות שלו'''. כלומר, דוד מינה אותו על האוצרות.

מתיבין לרבי שמואל בר נחמן, איך אתה אומר דבר כזה שכאילו הוא חזר בתשובה? הרי אנחנו יודעים, כתוב בשופטים '''עד יום גלות הארץ''', כלומר זה היה גם אחרי דוד. אמר לו: מכיוון שמת דוד, עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו - כלומר שלמה החליף את כל הפקידים - וחזר לקלקולו הראשון. הדא הוא דכתיב '''ונביא אחד זקן יושב בבית אל''', ויש אומרים שזה יונתן.

אומרת הגמרא: '''הרואה את החמה בתקופתה, ואת הלבנה בתקופתה, ואת הרקיע בטיהרו, אומר: ברוך עושה בראשית'''. כלומר, החמה בתקופתה, הכוונה, אם הוא רואה אותה בדיוק באותו מקום שבו היא הייתה בזמן הבריאה, כלומר ביום רביעי - זה קורה אחת לעשרים ושמונה שנים.

אמר רב חונה: הדא דתימר, בימות הגשמים בלבד. כי מה שאמרנו שהרקיע בטיהרו, זה דווקא בימות הגשמים, שאז אחרי שהגשם יורד, אחרי שלושה ימים שיורד גשם והשמיים נהיים נקיים, זה הזמן שהשמיים בטיהרן. הדא הוא דכתיב '''ועתה לא ראו אור'''.

הרואה את הלבנה בחידושה אומר: &quot;ברוך מחדש חדשים&quot;. עד איכן? כלומר עד מתי מברכים? אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: '''עד שתראה''' כחצי חמתה, כלומר עד שתהיה חצי, מילואה, חצי מהזמן שבו היא מלאה. אנחנו יודעים שבערך שבועיים היא מתמלאת ושבועיים מתרוקנת, אז עד שהיא תהיה חצי, כלומר אחרי בערך שבוע.

רב אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי: '''עד שתתמלא פגימתה'''. כלומר מברך עד שהיא מלאה. רבנן דקיסרין אמרין: עד ארבעה עשר יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: יאות, כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י&quot;ד יום - כלומר זה באמת נכון כי זה אותו דבר. הא כל י&quot;ד יום, לברך - כלומר יכול לברך כל השבועיים שבו הירח מתחיל להתמלא.

ואומרת הגמרא בתפילה מה אומר בראש חודש? רבי יוסי בר נהוריא: &quot;מקדש ישראל מחדש חדשים&quot;. רבי חייא בר אשי אמר: &quot;מקדש ישראל וראשי חדשים&quot;. שמואל: צריך לומר &quot;והשיאנו&quot;. רב אמר: צריך להזכיר בה זמן. כן, כי אתה אומר &quot;ותתן לנו את החודש הזה&quot;.

תני רב הושעיא: '''והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים'''. רואים מכאן שבעצם גם השמש, לא רק הירח, גם היא צריך לציין - מברכים עליה משהו.

העובר בין הקברות אומר: &quot;ברוך אתה ה' מחיה המתים&quot;. רבי חייא בשם רבי יוחנן: &quot;ברוך נאמן בדברו ומחיה המתים&quot;. רבי חייא בשם רבי יוחנן: '''היודע מספרכם, הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים'''. רבי אלעזר בשם רבי חנינא: &quot;אשר יצר אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, וסילק אתכם בדין, ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם, ברוך מחיה המתים&quot;.

זה נאמר במתי ישראל - כלומר כל מה שאמרנו זה דווקא במתי ישראל. אבל במתי אומות העולם אומר: '''בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם'''.

הרואה הקשת בענן אומר: &quot;ברוך אתה ה' זוכר הברית&quot;. כלומר הקשת ניתנה בתור אות שיותר לא יהיה מבול. יש שאלה, לכאורה זה דבר טבעי, קשת זה דבר טבעי, אז מה העניין של לברך עליו? הרעיון לפי הפרשנים שבעצם עד נוח כל גשם זה היה מבול, כלומר זה היה סכנה, ומנוח התחיל בעצם מצב שהגשם הוא לברכה, ואז יש קשת - כי לפני כן אם העננים עבים אין מציאות של קשת. קשת זה רק כשהעננים סבירים.

רבי חייא בשם רבי יוחנן: נאמן בבריתו וזוכר הברית. אמר רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: '''כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן'''. כי הקשת זה סמל שהעולם היה ראוי להיחרב, והקדוש ברוך הוא מחל להם, ומרבי שמעון בן יוחאי הוא היה מגן על העולם וממילא לא היה צריך את הסמל הזה.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר... - תלמיד שלו יצא לחוץ לארץ והתעשר והתקנאו בו התלמידים. מה עשה? הוציאם רבי שמעון בן יוחאי לבקעה ואמר: '''בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב''', והיתה מתמלאה. ואמר: מי שרוצה ייתן חלקו המגיע לו על ידי לבוא. יש אומרים שזה היה בן פזי, ולכן בן פזי נקרא ככה כי הוא כביכול התעשר כשהוא יצא לחו&quot;ל.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כן הוה, רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אני ראיתי בני העולם הבא, ומועוטין הן'''. אם תלתין אינון, כלומר אם יש שלושים - אנא וברי מנהון, כלומר אני והבן שלי מהם. אין תרין אינון - אם יש רק שניים, אנא וברי אינון - אני והבן שלי הם.

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה: כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''יקרב אברהם מן גביה ועד גביי''', כלומר אברהם יזכה את כל הדורות מהזמן שלו עד הזמן שלי, ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי - אני אזכה את כל הדורות ממני ועד סוף העולם. ואין יצרף אחיה השילוני עמי - אם גם אחיה השילוני לא יצטרף אלינו, ואנא מקרב כל עמא - אני מקרב כל עמי משלי, ברא עולם ועד סופו.

וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים? כלומר למה אנחנו אומרים על בשורות טובות ועל גשמים - ככה כתוב במשנה, אז מה הקשר ביניהם? רבי ברכיה בשם רבי לוי: על שם '''מים קרים על נפש עיפה, שמועה טובה מארץ מרחק'''. רואים שהסמיכו את העניין של הגשם לבשורות טובות, לשמועה טובה.

וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? רבי חייא בשם רבי יוחנן: בתחילה, כדי רביעה - כלומר בזמן הרביעה הראשונה זה כדי רביעה - ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי בי רבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש: בתחילה כדי רביעה, ולבסוף, כדי שתשרה המגופה. שואלת הגמרא: ויש מגופה נשרית? - הרי מגופה זה המכסה של החבית מחרס, שורפים אותו, זה לא דבר שנמחה. אלא רואין אותה כאלו היא שרויה - אילו שהאדמה תהיה לחה שראויה להכיל מגופה בלי להוסיף מים. זו דעה אחת; יש דעה שאומרת שאם זה לא היה שרוף, זה היה ראוי להימחות.

רבי יוסי בשם רב יהודה, ורבי יונה ורב יהודה בשם שמואל: בתחילה, כדי רביעה, ולבסוף, אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעירא: '''להפסק תענית נאמרה'''. כלומר, כל מה שאמרנו - הכמות של רביעה ורביעה שנייה וכולי - זה לא נאמר לגבי מתי לברך ולהודות על הגשם, אלא זה נאמר אם בינתיים, אם קבעו תענית, בכמה גשם ירד ויפסיקו את התענית.

רבי חזקיה רבי נחום ורב אדא בר אבימי הוון יתבין. אמר רבי תנחום לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא לברכה נאמר? כלומר, האם לא הגיוני שבעצם הכמויות האלה שנאמרו זה לעניין ברכה - אם ירדו כאלה גשמים אז צריך לברך. אמר ליה: הין - אתה צודק. אמר רבי חזקיה לרב אדא בר אבימי: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? עכשיו השאלה מדוד מה הכיוון השני - האם לא הגיוני שהכמויות האלה נאמרו כדי שאם במקרה יקבעו תענית, אז ירד כזו כמות ותפסיקו? אמר ליה: אין - אתה צודק. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום הכין? למה אמרת להם שזה לברכה? אמר ליה: כשיטת רבי - בעצם כלומר אני כן סובר שזה עניין של הפסק תענית, אבל הם שאלו את זה, אז אמרתי להם כמו הדעה של הרב שלהם.

אמר רבי מנא לרבי חזקיה: מני רביה רב אדא בר אבימי? כלומר מי זה הרב שלו? אמר ליה: רבי זעירא. אמר ליה: אנן אמרינן רבי יוסי בשם רבי זעירא: להפסיק תענית נאמרה? גם רבי זעירא סובר ככה, אז למה הוא אמר להם עניין ברכה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד א'''

{{שוליים דין|ט_ל|חזרה=כן}} '''הרואה חמה בתקופתה, לבנה בתקופתה, ורקיע בטיהרו מברך &quot;ברוך עושה בראשית&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י יח|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכט ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכט סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' ברכת &quot;עושה בראשית&quot; נאמרת על ראיית שמים בהירים בימות הגשמים לאחר שלושה ימי גשם, כדברי רב חונה, וכן נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ט_לא|חזרה=כן}} '''חובה לברך ברכת הלבנה על חידושה עד מתי ניתן לברך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תכו א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תכו סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי שניתן לברך &quot;עד שתתמלא פגימתה&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ט_לד|חזרה=כן}} '''בברכת קידוש החודש בתפילת ראש חודש (יעלה ויבוא) חייבים להזכיר &quot;זמן&quot; ולומר &quot;ותתן לנו את החדש הזה&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ב י|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ב, הלכה י]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תכה ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תכה סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרב שצריך להזכיר בה זמן ולומר &quot;ותתן לנו את החדש הזה&quot;, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח תכה,ג.

{{שוליים דין|ט_לה|חזרה=כן}} '''כאשר אדם רואה קברי ישראל, מברך &quot;ברוך... אשר יצר אתכם בדין... מחיה המתים&quot;; ואילו על קברי אומות העולם אינו מברך ברכה זו אלא אומר את הפסוק &quot;בושה אמכם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י י|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה י]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכד יב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכד סעיף יב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כן להבדיל בברכה בין קברי ישראל לקברי אומות העולם.

{{שוליים דין|ט_לו|חזרה=כן}} '''על ראיית קשת בענן יש לברך &quot;ברוך... נאמן בבריתו וזוכר הברית&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י טז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכט א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכט סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן הביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע לברך ברכה זו בראיית הקשת, שהיא זכר לברית נח שלא יביא עוד מבול לעולם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:21.10%;height:1.67%;left:11.64%;width:43.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:22.77%;height:40.08%;left:11.64%;width:57.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:62.85%;height:1.67%;left:21.54%;width:47.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;שבואל ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו · נגיד על האוצרות שמינהו על תיסבריות שלו · מתיבין לר' שמואל בר נחמן והא כת' עד יום גלות הארץ · אמ' לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו · חזר לקילקולו הראשון · הה'ד ונביא אחד זקן יושב בביתאל וגו' · אמרין הוא הוה · הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה [בתקופתה] ואת הרקיע בטיהרו או' ברוך עושה בראשית · אמ' ר' חונה [הדא דתימר בימות הגשמים בלבד לאחר שלושה ימים] הה'ד ועתה לא ראו אור וגו' · הרואה את הלבנה בחידושה או' ברוך מחדש חדשים · עד איכן · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי · עד שתראה כחצי המטה · ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יוסי עד שתתמלא פגימתה · רבנן דקיסרין אמרין עד יד' יום' · אמ' ר' יוסי ביר' בון ויאות · כלום מתמלא פגימתה אלא עד יד' יום · הא כל יד' יום צריך לברך · בתפילה ר' יוסי בר נהוראי אמ' מקדש יש' מחדש חדשים · ר' חייא בר אשי אמ' מקדש יש' וראשי חדשים · שמואל אמ' צריך לומ' והשיאנו · רב אמ' צריך להזכיר בה זמן · תני רב הושעיה והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים · העובר בין הקברות מהו או' בא&quot;י מחיה המתים · ר' חייא בשם ר' יוחנן ברוך נאמן בדברו ומחיה מתים · ר' חייא בשם ר' יוחנן היודע מספרכם הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם · בא&quot;י מחיה המתים · ר' אלעזר בשם ר' חנינא אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין · וסילק אתכם בדין · ועתיד להחיותכם בדין [היודע מספרכם] הוא יגלה עפר מעיניכם · ברוך מחיה המתים הה'ד במיתי יש' · אבל במיתי אומות העולם או' בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם וגו' · הרואה הקשת בענן או' בא&quot;י זוכר הברית · ר' חייא בשם ר' יוחנן נאמן בבריתו וזוכר הברית' · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כל ימיו שלר' שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כן הוה ר' שמע' בן יוחי או' בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה מתמלאה · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כן הוה ר' שמעון בן יוחי או' אני ראיתי בני העולם הבא ומעוטין הן· אין תלתין אינון אנא וברי מנהון · אין תרין אינון אנא וברי אינון ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמעון בן יוחי או' יקרב אברהם מן גביה ועד גביי · ואנא מיקרב מן גביי ועד סוף כל דרי · ואין לא יצרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרב כל עמא · וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים · ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים על נפש עייפה שמועה טובה מארץ מרחק · וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך · ר' חייא בשם ר' יוחנן בתחילה כדי רביעה · ובסוף כדי שיודחו פניה · ר' ינאי בר ישמעאל בשם ר' שמעון בן לקיש בתחילה כדי רביעה · ולבסוף כדי שתשרה המגופה · ויש מגופה נשרית · אלא רואין אותה כאילו היא שרויה · ר' יוסי בשם רב יהודה ור' יונה ורב יהודה בשם שמואל בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפי' כל שהוא · ר' יוסה בשם ר' זעירא להפסיק תענית נאמרה · ר' חזקיה ור' נחום ורב אדא ורב בימי · הוון יתבין אמ' ר' תנחום לרב אדא בר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''והא כתיב עד יום גלות הארץ.''' היה הוא ובניו כהנים לשבט הדני

'''סנקליטין.''' השרים והממונים

'''הרואה את החמה בתקופתה.''' מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות שאז התחילה להקיף ולשמש והוא בראש מחזור גדול מכ&quot;ח שנה שאז היא באה לתקופה הראשונה שהיא תקופת ניסן שנופלת בתחלת ליל רביעי

'''ואת הלבנה בתקופתה.''' בגבורתה. ולקמן מפרש לה: ואת הרקיע בטיהרו כדמפרש רב חונה הדא דתימר בימות הגשמים דעלה קאי כלומר כשהגשמים מצוים ויורד מטר כל ג' ימים כדמסיים ובלבד לאחר שלשה ימים ואח&quot;כ כשנושב רוח צפונית נראה רקיע בטיהרו. הה&quot;ד ועתה לא ראו אור. בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם

'''עד איכן.''' נקרא בחידושה

'''עד שתראה בחצי המטה.''' עד שנראה אור בחצי המטה שלה שאז עבר חידושה

'''הא.''' כלומר הא שמעינן דכל י&quot;ד יום צריך לברך דלא נתמלא פגימתה עד י&quot;ד יום וכל י&quot;ד יום נקראת בחידושה

'''בתפלה.''' איידי דמיירי בברכת מחדש חדשים קאמר דבתפלת מוסף של ר&quot;ח אומר ג&quot;כ מקדש ישראל ומחדש חדשים

'''וראשי חדשים.''' דעל הרוב עדיין אין הלבנה נראית כלל בר&quot;ח

'''והשיאנו.''' בתפלת מוסף

'''להזכיר בה זמן.''' ותתן לנו את יום ראש חודש הזה

'''תני רבי הושעיא.''' טעמא דהך ברייתא דלעיל מפרש דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים מכאן רמז שמברכין על החמה בתקופתה וזהו ושנים שאינו אלא משנים ולשנים וירמז על הלבנה וחידושה מלמועדים שר&quot;ח ומועדים למהלך הלבנה מתחשבין

'''כל ימיו של רשב&quot;י.''' היה זכותו מגין על הדור ולא היה צריך להראות הקשת בענן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;שבואל ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו · נגיד על האוצרות שמינהו על תיסבריות שלו · מתיבין לר' שמואל בר נחמן והא כת' עד יום גלות הארץ · אמ' לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו · חזר לקילקולו הראשון · הה'ד ונביא אחד זקן יושב בביתאל וגו' · אמרין הוא הוה · הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה [בתקופתה] ואת הרקיע בטיהרו או' ברוך עושה בראשית · אמ' ר' חונה [הדא דתימר בימות הגשמים בלבד לאחר שלושה ימים] הה'ד ועתה לא ראו אור וגו' · הרואה את הלבנה בחידושה או' ברוך מחדש חדשים · עד איכן · ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי · עד שתראה כחצי המטה · ר' אחא ור' חיננא בשם ר' יוסי עד שתתמלא פגימתה · רבנן דקיסרין אמרין עד יד' יום' · אמ' ר' יוסי ביר' בון ויאות · כלום מתמלא פגימתה אלא עד יד' יום · הא כל יד' יום צריך לברך · בתפילה ר' יוסי בר נהוראי אמ' מקדש יש' מחדש חדשים · ר' חייא בר אשי אמ' מקדש יש' וראשי חדשים · שמואל אמ' צריך לומ' והשיאנו · רב אמ' צריך להזכיר בה זמן · תני רב הושעיה והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים · העובר בין הקברות מהו או' בא&quot;י מחיה המתים · ר' חייא בשם ר' יוחנן ברוך נאמן בדברו ומחיה מתים · ר' חייא בשם ר' יוחנן היודע מספרכם הוא יעורר אתכם הוא יגלה את העפר מעל עיניכם · בא&quot;י מחיה המתים · ר' אלעזר בשם ר' חנינא אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין · וסילק אתכם בדין · ועתיד להחיותכם בדין [היודע מספרכם] הוא יגלה עפר מעיניכם · ברוך מחיה המתים הה'ד במיתי יש' · אבל במיתי אומות העולם או' בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם וגו' · הרואה הקשת בענן או' בא&quot;י זוכר הברית · ר' חייא בשם ר' יוחנן נאמן בבריתו וזוכר הברית' · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כל ימיו שלר' שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כן הוה ר' שמע' בן יוחי או' בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה מתמלאה · ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כן הוה ר' שמעון בן יוחי או' אני ראיתי בני העולם הבא ומעוטין הן· אין תלתין אינון אנא וברי מנהון · אין תרין אינון אנא וברי אינון ר' חזקיה בשם ר' ירמיה כך היה ר' שמעון בן יוחי או' יקרב אברהם מן גביה ועד גביי · ואנא מיקרב מן גביי ועד סוף כל דרי · ואין לא יצרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרב כל עמא · וכי מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים · ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם מים קרים על נפש עייפה שמועה טובה מארץ מרחק · וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך · ר' חייא בשם ר' יוחנן בתחילה כדי רביעה · ובסוף כדי שיודחו פניה · ר' ינאי בר ישמעאל בשם ר' שמעון בן לקיש בתחילה כדי רביעה · ולבסוף כדי שתשרה המגופה · ויש מגופה נשרית · אלא רואין אותה כאילו היא שרויה · ר' יוסי בשם רב יהודה ור' יונה ורב יהודה בשם שמואל בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפי' כל שהוא · ר' יוסה בשם ר' זעירא להפסיק תענית נאמרה · ר' חזקיה ור' נחום ורב אדא ורב בימי · הוון יתבין אמ' ר' תנחום לרב אדא בר&lt;/div&gt;
'''יקרב.''' זכות אברהם מאצלו כלומר מזמנו ועד זמני

'''ואין לא.''' ואם לא יספיק זכותו יצרף אחיה השילוני עמי ואני מקרב כולי עלמא לעולם הבא

'''וכי מה ראוי לסמוך בשורות טובות לגשמים.''' כלומר מפני מה שנו בשורות טובות אחר גשמים דנהי דכך הוא דברכת שתיהם הטוב והמטיב הוא מכל מקום היה להם להקדים בשורות טובות שהם בכל זמן והגשמים אינן יפים אלא בעתם וקאמר ר' לוי על שם הכתוב דכך כתיב מים קרים וגו' ברישא והדר כתיב ושמועה טובה מארץ מרחק

'''בתחלה כדי רביעה.''' כלומר בזמן הראשון של גשמים כמו ששנינו בפ&quot;ק דתענית זמן רביעה ראשונה ורביעה שניה ובראשונה אם ירדו כדי לרבעות את הארץ מברכין ולקמן מפרש לה כמה הוא כדי רביעה

'''ובסוף.''' ברביעה שניה כדי שיודחו פניה של הקרקע שהיא נמסית מן הגשמים וכמו שהודחו פניה הויא

'''כדי שתשרה המגופה.''' של חבית וקס&quot;ד שירדו כל כך כדי שתשרה המגופה של החבית במי גשמים והיינו דמתמה עלה ויש מגופה נשרית במי גשמים שיורדין על הארץ זה דבר שאי אפשר

'''אלא רואין אותה כאלו היא שרויה.''' כלומר שיורדין כל כך עד שרואין את הארץ כאלו הוא שרויה שיכולין לעשות ממנה מגופת חבית מבלי תוספת מים אחרים

'''ולבסוף אפילו כל שהוא.''' דקסבר הואיל וכבר ירדו קצת גשמים ברביעה ראשונה הלכך ברביעה שניה אפי' בכל שהו סגי

'''להפסיק תענית נאמרה.''' כל אלו השיעורין לא נאמרו אלא לענין הפסק תענית שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כל כך כדאמר בתחילה וכו' מפסיקין ולא מתענין: ורב אדא בר אבימי צ&quot;ל
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;130&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא מסתברא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לברכה נאמר? אמר ליה: הין. אמר רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] לרב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]: לא מסתברא להפסיק תענית נאמר? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאם היו מתענין על הגשמים וירדו להם כפי השיעורים הללו מפסיקין ולא מתענין}} אמר ליה: אין. אמר ליה: למה אמרת ליה לרבי תנחום[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|הין}} הכין? {{ירו&quot;מ-ביאור|שלברכה נאמר}} אמר ליה: כשיטת רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרתי}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} לרבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]]: מני רביה {{ירו&quot;מ-ביאור|מיהו רבו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|של}} רב אדא בר אבימי[[ביאור:עץ מסורת#רב אדא בר אבימי|°]]? אמר ליה: רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. אמר ליה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואנן}} אנן אמרינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: להפסיק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר יחזקאל|°]] אמר: אבא מברך על ירידת גשמים &quot;יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא יפגשו כדכתיב}}: ([[איוב לו כז]]) &quot;כי יגרע נטפי מים&quot; כמה דאת {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: ([[ויקרא כז יח|ויקרא בחקותי כז יח]]) &quot;ונגרע מערכך&quot;. אמר רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: ([[איוב כח כה]]) &quot;ומים תיכן במידה&quot;. רבי יוסי בר יעקב[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר יעקב|°]] סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן מגדליא|°]]. עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה, אמר: {{שוליים|ט_לז}}&quot;אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים&quot;. אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו, ויהא בהן כדי רביעה? מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בתחילה, טפח, ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים. תני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים מב ח]]) &quot;תהום אל תהום קורא לקול צינוריך&quot;. ואמר רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[ישעיהו מה ח]]) &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד כי אני ה' בראתיו}}&quot;, ([[ישעיהו מה ח]]) &quot;תפתח ארץ&quot;, כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ([[ישעיהו מה ח]]) &quot;ויפרו ישע&quot;, זו פריה ורבייה ([[ישעיהו מה ח]]) &quot;וצדקה תצמיח יחד&quot;, זו ירידת הגשמים ([[ישעיהו מה ח]]) &quot;כי אני ה' {{ירו&quot;מ-הוסר|בראתיך&quot;}} בראתיו&quot;, לכך {{ירו&quot;מ-הוסר|בראתיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בראתיו}}, לתיקונו וליישובו של עולם. רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} תנא לה בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ. רבי חנינא בר יקא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר יקה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטה|חיטה]] בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#תאינה|תאינה]] רכים בוקעין בצור. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל בן אלעזר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה. {{ירו&quot;מ-ביאור|מעטפת הארץ}} אם כן, מה יעשה שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרוב]]? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהם עמוקים}} מה יעשו שורשי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שקמה|שקמה]]? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[ישעיהו כז ג]]) &quot;אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה&quot; אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק {{ירו&quot;מ-הדגשה|מים}} למדינה, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;. {{שוליים|ט_לח}}אמרו לו: מת אביו, אומר: &quot;ברוך דיין האמת&quot;. מת והורישו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ט_לט}}בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: &quot;ברוך שהגיענו לזמן הזה&quot;. {{שוליים|ט_מ}}מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. {{שוליים|ט_מא}}והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: &quot;יהי רצון שתלד אשתי זכר&quot;, הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: &quot;יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי&quot;, הרי זו תפלת שוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים|{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקנה כלים חדשים אומר}}:]] &quot;{{ירו&quot;מ-הדגשה|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה}}&quot; אמר רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי|לא סוף דבר חדשים,]] אלא {{שוליים|ט_מב}}אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יעקב בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר זבדי|°]] בשם רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}קנה, אומר: &quot;ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה&quot;. {{שוליים|ט_מג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים|ניתן לו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;.]] רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}: קנה, אומר: &quot;ברוך שהגיענו לזמן הזה&quot;. ניתן לו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;. {{שוליים|ט_מד}}לבש בגדים, אומר: &quot;ברוך מלביש ערומים&quot;.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
רבי יהודה בר יחזקאל אמר: אבא מברך על ירידת גשמים &quot;יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת ממניען זו מזו&quot; - כלומר אתה מונע מהם שלא יתאחדו, כי אם הטיפות היו נפגשות והיו הולכות במקבע, אז היינו מקבלים גשם שהיה מסוכן לעולם, כי כתיב '''כי יגרע נטפי מים''' כמה דאת אמר '''ונגרע מערכך''' - ולגרוע זה להכשיר. הקדוש ברוך הוא מונע מן המציאות שהם יתאחדו ביניהם, כי אחרי זה יהיה בעצם גשם שמזיק.

אמר רבי יודן: ולא עוד, אלא שהוא מורידן במידה, שנאמר: '''ומים תיכן במידה'''. רבי יוסי בר יעקב סלק מבקרא לרבי יודן מגדליא. עד דהוא תמן, נחת מיטרא ושמע קליה - הוא שמע אותו אומר: &quot;אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו, שאת גומל טובה לחייבים&quot;. אמר ליה: הדא מנא לך? אמר ליה: הכין הוה רבי סימון מברך על ירידת גשמים.

שואלת הגמרא: וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה? אמרנו רביעה כל הזמן - מה זה רביעה? עונה הגמרא: מלוא כלי מחזיק שלשה טפחים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בתחילה, טפח - כלומר ברביעה הראשונה טפח - ובשנייה, שני טפחים, ובשלישית, שלשה טפחים.

תני: רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''אין לך טפח יורד מלמעלה, שאין הארץ מעלה כנגדו שני טפחים'''. התהום עולה למעלה. מאי טעמא? '''תהום אל תהום קורא לקול צינוריך'''.

ואמר רבי לוי: המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעם? &quot;תפתח ארץ&quot; - כנקבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר, ואיפה הוא ישן? זו פריה ורבייה. &quot;וצדקה תצמיח יחד&quot; - זו ירידת הגשמים. &quot;כי אני ה' בראתיו&quot; - הכוונה לכך, לתיקונו וליישובו של עולם.

רב אחא תנא לה בשם רבי שמעון בן גמליאל: ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעה את הארץ - ככה הארץ מצמיחה. רבי חנינא בר יקא בשם רבי יהודה: שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור.

תני רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: '''אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה'''. כלומר הארץ בעצם שותה רק במעטפת, המים הם רק במעטפת. אם כן, מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? כלומר איך הם ישתו? אמר רבי חנינא: אחת לשלשים יום, תהום עולה ומשקה אותו. ומה טעמא? '''אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה'''.

אמר רבי זעירא: תני תמן: ראה זול בא לעולם, ושובע בא לעולם, נהר מספיק למדינה, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;. אמרו לו: מת אביו, אומר: &quot;ברוך דיין האמת&quot;. מת והורישו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;. כלומר כל אדם צריך לברך באותו רגע, איך שהוא מרגיש את המציאות.

פרק ט' הלכה ג', מתני': בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: &quot;ברוך שהגיענו לזמן הזה&quot;. מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה. והצועק לשעבר, הרי זה תפלת שוא - כלומר הדבר שכבר קרה, לצעוק על זה, זה כבר תפילה מיותרת. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: &quot;יהי רצון שתלד אשתי זכר&quot;, הרי זו תפלת שוא. היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: &quot;יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי&quot;, הרי זו תפלת שוא - כי כבר הייתה צעקה.

גמ': קנה כלים חדשים אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה. אמר רבי חייא בר אבא: לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו - אז כלים ישנים, אם אצלו הם חדשים, מברך עליהם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

רבי יעקב בר זבדי בשם רבי חייא בר אבא: קנה, אומר: &quot;ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה&quot;. ניתן לו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;. רבי אבא אבוה דרבי אבא מארי בשם רב אחא: קנה, אומר: &quot;ברוך שהגיענו לזמן הזה&quot;. ניתן לו, אומר: &quot;ברוך הטוב והמטיב&quot; - כמו שאמרנו גם קודם. לבש בגדים, אומר: &quot;ברוך מלביש ערומים&quot;.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_לז|חזרה=כן}} '''על ירידת גשמים מברכים &quot;אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו... שאת גומל טובה לחייבים&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ה|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכא ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכא סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי סימון שכך היה מברך על ירידת גשמים, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה בנוסח זה.

{{שוליים דין|ט_לח|חזרה=כן}} '''כאשר מת אביו ומורישו נכסים, מברך &quot;ברוך דיין האמת&quot; ו&quot;ברוך הטוב והמטיב&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכג ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכג סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, שמברך שתי הברכות - הן על הצער והן על הטובה, וכך פסקו רמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים דין|ט_לט|חזרה=כן}} '''הבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים מברך &quot;ברוך שהחיינו&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י א|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכג ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכג סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהבונה בית חדש או הקונה כלים חדשים מברך ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_מ|חזרה=כן}} '''חייב אדם לברך על הרעה בנוסח מעין ברכת הטוב, ועל הטובה בנוסח מעין ברכת הרע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ד|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכב ד|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכב סעיף ד]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, שעל הרעה מברך &quot;ברוך דיין האמת&quot; ועל בשורה טובה מברך &quot;הטוב והמטיב&quot;, וכל אחת נבנית מעין חברתה.

{{שוליים דין|ט_מא|חזרה=כן}} '''המתפלל על מה שכבר אירע ואינו יכול להשתנות מתפלל תפילת שווא.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י כב|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כב]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רל א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רל סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהצועק על שעבר הרי זו תפילת שווא, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:62.85%;height:1.67%;left:11.64%;width:9.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.52%;height:10.02%;left:11.64%;width:57.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.54%;height:1.67%;left:11.64%;width:57.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.92%;height:1.67%;left:32.13%;width:56.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.59%;height:25.12%;left:32.13%;width:56.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.71%;height:1.67%;left:83.74%;width:4.82%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבימי לא מסתברא לברכה · נאמ'· אמ' ליה הין · אמ' ר' חזקיה לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסיק תענית נאמ' אמ' ליה אין · אמ' ליה למה אמרת ליה הין · הכין אמ' ליה · בשיטת רבי אמ' ר' מנא לר' חזקיה מני רביה אמ' ליה ר' זעירא אמ' ליה ואנן אמרינן ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה · ר' יהודה בר יחזקאל אמ' אנא מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו · כי יגרע נטפי מים · כד&quot;א ונגרע מערכך · אמ' ר' יודן ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנ' ומים תיכן במידה · ר' יוסי בר יעקב סלק מבקרה ר' יודן מגדליא עד דהוא תמן נחת מיטרא ושמע קליה אמ' אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים · אמ' ליה הדא מנא לך · אמ' ליה הכין הוה ר' סימון מברך על ירידת גשמים · וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה מלא כלי מחזיק ג' טפחים דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' בתחילה טפח · ובשנייה שני טפחים · ובשלישית ג' טפחים · תני ר' שמעון בן אלעזר או' אין לך טפח יורד מלמעלה [שאין] {{ירו&quot;מ-הוסר| עד ש}}הארץ מעלה כנגדו ב' טפחים · מא' טע' תהום אל תהום קורא לקול צינוריך · ואמ' ר' לוי המים העליונים זכרים · ותחתונים נקיבות · מה טעם תפתח ארץ · כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר · ויפרו ישע זו פריה ורבייה · וצדקה תצמיח יחד זו ירידת הגשמים · כי אני י&quot;י בראתיו · לכך בראתיה לתיקונו וליישובו שלעולם · ר' אחא תני לה בשם ר' שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ · ר' חנינא בר יקא בשם רב יהודה שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה · שורשי תאינה רכים בוקעין בצור · תני ר' ישמעאל בן אלעזר או' אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה · אם כן מה יעשה שורשי חרוב · מה יעשו שורשי שקמה · אמ' ר' חנינא אחת לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותו · ומה טעמ' אני י&quot;י נוצרה לרגעים אשקנה · אמ' ר' זעירא תני תמן ראה זול בא לעולם ושובע בא לעולם נהר מספיק למדינה או' ברוך הטוב והמטיב · אמרו לו מת אביו או' ברוך דיין האמת · מת והורישו או' ברוך הטוב והמטיב · בנה בית חדש וקנה כלים חדשים כול' · אמ' ר' חייא בר בא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' שחקים כאילו הם חדשים לו · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' חייא בר אבא אמ' קנה או' ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה · ניתן לו או' ברוך הטוב והמטיב · ר' בא אבוה דר' בא מארי בשם ר' אחא קנה או' ברוך שהגיענו לזמן הזה · ניתן לו או' ברוך הטוב והמטיב · לבש בגדים או' ברוך מלביש ערומים&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא מסתברא.''' אלא דלענין ברכה נאמרו אלו השיעורין והשיב הן ולר' חזקיה השיב דלענין הפסק תענית נאמרו וא&quot;ל ר' חזקיה למה אמרת ליה לר' תנחום הין הכין דלענין ברכה נאמרו והשיב דבשיטת רבי שלי אמרתי כן לר' תנחום ועל זה שאל רבי מנא ומנו רביה וא&quot;ל ר' זעירא הוא רבו וא&quot;ל ר' מנא ואם כן הלא אנן אמרינן לעיל דר' יוסי בשם ר' זעירא קאמר להפסק תענית נאמרה ולא כרב אדא בר אבימי משמיה

'''שאת ממניען זו מזו.''' כצ&quot;ל וכך הוא בפ&quot;ק דתענית. שאתה מונע טיפה א' מטיפה אחרת שלא יהא נוגעין זו בזו כדכתיב כי יגרע נטפי מים והוא לשון מניעה וגרעון כד&quot;א ונגרע מערכך

'''וכמה גשמים ירדו וכו'.''' תוספתא פ&quot;ק דתענית

'''מלא כלי.''' אם הם ממלאין הכלי המחזיק ג' טפחים

'''בתחלה.''' ברביעה ראשונה

'''שורשי תאנים רכים.''' הם מתחלחלין ובוקעין אפי' בקרקע קשה כצור

'''אלא לפי חיסומה.''' היינו שפתה כלומר מלמעלה בלבד ולשון המשנה הוא פי&quot;ו דכלים הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכן הרבה במשנה והוא מענין לא תחסום שור

'''א&quot;כ מה יעשו שורשי חרוב ושקמה.''' שהן עמוקים הרבה בארץ ומהיכן הן שותין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבימי לא מסתברא לברכה · נאמ'· אמ' ליה הין · אמ' ר' חזקיה לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסיק תענית נאמ' אמ' ליה אין · אמ' ליה למה אמרת ליה הין · הכין אמ' ליה · בשיטת רבי אמ' ר' מנא לר' חזקיה מני רביה אמ' ליה ר' זעירא אמ' ליה ואנן אמרינן ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה · ר' יהודה בר יחזקאל אמ' אנא מברך על ירידת גשמים יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו · כי יגרע נטפי מים · כד&quot;א ונגרע מערכך · אמ' ר' יודן ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה שנ' ומים תיכן במידה · ר' יוסי בר יעקב סלק מבקרה ר' יודן מגדליא עד דהוא תמן נחת מיטרא ושמע קליה אמ' אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים · אמ' ליה הדא מנא לך · אמ' ליה הכין הוה ר' סימון מברך על ירידת גשמים · וכמה גשמים ירדו ויהא בהן כדי רביעה מלא כלי מחזיק ג' טפחים דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' בתחילה טפח · ובשנייה שני טפחים · ובשלישית ג' טפחים · תני ר' שמעון בן אלעזר או' אין לך טפח יורד מלמעלה [שאין]{{ירו&quot;מ-הוסר|עד ש}}הארץ מעלה כנגדו ב' טפחים · מא' טע' תהום אל תהום קורא לקול צינוריך · ואמ' ר' לוי המים העליונים זכרים · ותחתונים נקיבות · מה טעם תפתח ארץ · כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר · ויפרו ישע זו פריה ורבייה · וצדקה תצמיח יחד זו ירידת הגשמים · כי אני י&quot;י בראתיו · לכך בראתיה לתיקונו וליישובו שלעולם · ר' אחא תני לה בשם ר' שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ · ר' חנינא בר יקא בשם רב יהודה שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה · שורשי תאינה רכים בוקעין בצור · תני ר' ישמעאל בן אלעזר או' אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה · אם כן מה יעשה שורשי חרוב · מה יעשו שורשי שקמה · אמ' ר' חנינא אחת לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותו · ומה טעמ' אני י&quot;י נוצרה לרגעים אשקנה · אמ' ר' זעירא תני תמן ראה זול בא לעולם ושובע בא לעולם נהר מספיק למדינה או' ברוך הטוב והמטיב · אמרו לו מת אביו או' ברוך דיין האמת · מת והורישו או' ברוך הטוב והמטיב · בנה בית חדש וקנה כלים חדשים כול' · אמ' ר' חייא בר בא לא סוף דבר חדשים אלא אפי' שחקים כאילו הם חדשים לו · ר' יעקב בר זבדי בשם ר' חייא בר אבא אמ' קנה או' ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה · ניתן לו או' ברוך הטוב והמטיב · ר' בא אבוה דר' בא מארי בשם ר' אחא קנה או' ברוך שהגיענו לזמן הזה · ניתן לו או' ברוך הטוב והמטיב · לבש בגדים או' ברוך מלביש ערומים&lt;/div&gt;
'''לרגעים אשקנה.''' לרגע שתצטרך ולכל מין ומין כפי מה שהוא

'''ראה זול בא לעולם וכו'.''' מפני שהן טובה לו ולכל העולם

'''מת והורישו.''' אומר ג&quot;כ ברוך הטוב ומטיב אם יש עוד יורש שיורש עמו

'''מתני' בנה בית חדש וקנה כלים חדשים.''' בין יש לו כיוצא בהם בין אין לו כיוצא בהן מברך שהחיינו

'''על הרעה מעין הטובה.''' שהוא עכשיו רעה אע&quot;פ שיש בה מעין הטובה שתבא אח&quot;כ מחמת רעה זו אפ&quot;ה מברך דיין האמת כפי שהיא עכשיו כגון ששטף נהר תבואתו של שנה זו אע&quot;פ שמחמת זה רוו המים פני האדמה ונעשית שדהו משובחת לשנים הבאות השתא מיהא רעה היא

'''ועל הטובה מעין הרעה.''' כגון דאשכח מציאה אע&quot;פ שיש בה מעין הרעה דאי שמע בה מלכא מלקי ליה ושקיל מיניה השתא מיהא טובה הוא ומברך הטוב ומטיב

'''הצועק לשעבר.''' המתפלל על מה שכבר עבר ה&quot;ז תפלת שוא דמאי דהוה הוה

'''גמ' לא סוף דבר.''' לאו דוקא חדשים ממש אלא אפי' הן שחקים כאלו הם חדשים לו מברך עליהם

'''קנה.''' כלים אומר שהחיינו ואם ניתן לו במתנה דהויא טובת המקבל וטובת הנותן דיש לו הנאה במה שנותן לזה אומר הטוב והמטיב
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;131&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
[[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית|העושה סוכה לעצמו,]] אומר: &quot;ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה&quot;. לאחרים, &quot;לעשות לו סוכה לשמו&quot;. {{שוליים|ט_מה}}נכנס לישב בה, אומר: &quot;ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה&quot;. משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. העושה לולב לעצמו, אומר: &quot;ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב&quot;. לאחר, &quot;לעשות לולב לשמו&quot;. {{שוליים|ט_מו}}כשהוא נוטלו, אומר: &quot;על נטילת לולב&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואשר החיינו}} ושהחיינו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ביום הראשון, אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומברך}} מברך בכל שעה ושעה {{ירו&quot;מ-ביאור|כל יום}} שהוא נוטלו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלילות מפסיקים}}. העושה מזוזה לעצמו, אומר: &quot;לעשות מזוזה&quot;. לאחר, &quot;לעשות מזוזה לשמו&quot;. {{שוליים|ט_מז}}כשהוא קובע, אומר: &quot;ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות מזוזה&quot;. העושה תפילין לעצמו, {{ירו&quot;מ-הוסר|וכו&quot;}} אומר: &quot;לעשות תפילין&quot; לאחר, {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;וכו&quot;}} &quot;לעשות תפילין לשמו&quot;. {{שוליים|ט_מח}}כשהוא לובש, אומר: &quot;על מצות תפילין&quot;. העושה ציצית לעצמו, אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;וכו&quot;}} &quot;לעשות ציצית&quot;. לאחר, {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;וכו&quot;}} &quot;לעשות ציצית לשמו&quot;. {{שוליים|ט_מט}}נתעטף, {{ירו&quot;מ-הוסר|וכו&quot;}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: &quot;ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית}}&quot;. {{שוליים|ט_נ}}התורם והמעשר, אומר: &quot;ברוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומה ומעשר&quot;. לאחר, &quot;להפריש תרומה ומעשר לשמו&quot;. {{שוליים|ט_נא}}השוחט צריך לברך: &quot;ברוך אתה ה' אלוקינו {{ירו&quot;מ-הוסר|אמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו על השחיטה&quot;. {{שוליים|ט_נב}}המכסה, אומר: &quot;על כיסוי הדם&quot;. {{שוליים|ט_נג}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#ברכות המילה|המל צריך לברך:]] &quot;ברוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה&quot; {{שוליים|ט_נד}}אבי הבן אומר: &quot;ברוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתה ה' אלוקינו מלך העולם}} אשר קידשנו במצותיו, וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו&quot;. העומדים שם צריכין לומר: &quot;כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה&quot;. המברך צריך לברך: &quot;ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית&quot; [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן|מצוות, אימת{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}} מברך עליהן?]] רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נה}}עובר לעשייתן. {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני עשיתן}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אומר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] כשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, דאמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמברך לפני כי אי אפשר לתקוע ולברך}} {{שוליים|ט_נו}}וטבילה {{ירו&quot;מ-ביאור|כי ערום, לא ראוי לברך כך}} ויש אומרים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} קדושין {{ירו&quot;מ-הוסר|בבעילה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בביאה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|שבתוך מעשה לא ראוי לברך}} אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אית לך חוריי: תפילין של יד, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמברך}} עד שלא יחלוץ. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחליצה נעשת ברגע אחד, והנחת תפילין}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ושל}} של ראש, {{ירו&quot;מ-ביאור|שגם עליה מברך לפני ההנחה, שהיא נעשת ברגע אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}עד שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|ייבה}} יהבה {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}, לא {{ירו&quot;מ-הוסר|ייבה}} יהבה, מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דייבה}} דיהבה, הא {{ירו&quot;מ-הוסר|ייבה}} יהבה. שחיטה אימת הוא מברך עליה? רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אומר: {{שוליים|ט_נז}}עובר לשחוט. יוסי בן נהוראי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן נהוראי|°]] אומר: משישחוט. למה? שמא תתנבל שחיטתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ונמצא מברך לבטלה}}. מעתה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|יברך רק}} משיבדק הסימנין.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס&quot;ו. שלוש מילים מהדף הקודם בסוף: &quot;לבש בגדים, אומר ברוך מלביש ערומים. '''העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה'''.&quot; כי יש לנו, הירושלמי נוקט בעניין כשעושים צורכי מצווה גם צורכי מברך. עושה את זה לאחרים, אומר '''לעשות לו סוכה לשמו'''. '''נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה'''. '''משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עוד''', כי בעצם כל השבעה ימים זה מצווה אחת ארוכה. אין רגע שבו הוא לא חולק עם בסוכה. כן, כי גם לישון צריכים בסוכה.

'''העושה לולב לעצמו, אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות לולב'''. אם הוא עושה את זה לאחר, אומר '''לעשות לולב לשמו'''. '''כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב''', וגם ביום הראשון הוא גם אומר שהחיינו, אבל הוא מברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. כלומר, כל יום הוא מברך. למה? כיוון שהלילות מפסיקים בניגוד לסוכה שאין הפסקה. גם בלילות הוא חייב.

'''העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה'''. לאחר, אז אומר '''לעשות מזוזה לשמו'''. '''כשהוא קובע אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות מזוזה'''. '''העושה תפילין לעצמו, אומר לעשות תפילין'''. הוא עושה את זה לאחר, אז אומר '''לעשות תפילין לשמו'''. וכשהוא לובש הוא אומר '''על מצות תפילין'''. '''העושה ציצית לעצמו אומר לעשות ציצית'''. לאחר, אז אומר '''לעשות ציצית לשמו'''. כן, וכשהוא לובש אותם, נתעטף.

'''התורם והמעשר אומר ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה ומעשר'''. אם הוא מפריש לאחר, אז הוא אומר '''להפריש תרומה ומעשר לשמו'''. '''השוחט צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה'''. '''המכסה אומר על כיסוי הדם'''. '''המל צריך לברך ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה'''. אבי הבן אומר '''ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'''. '''העומדים שם צריכים לומר כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה''' ולמעשים טובים.

המברך צריך לברך '''ברוך אשר קידש ידיד מבטן, וחוק בשאירו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו, צוה להציל ידידות שאירנו משחת. ברוך אתה ה' כורת הברית'''.

שאלת הגמרא: '''מצוות אימת מברך עליהן?''' רבי יוחנן אמר '''עובר לעשייתן''', כלומר לפני שהוא עושה אותן. רב הונא אמר '''בשעת עשייתן'''. ואומרת הגמרא, אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל, '''כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן, חוץ מתקיעה''' שמברך לפני, כי אי אפשר לתקוע ולברך - השופר בפה, הוא לא יכול לברך, '''וטבילה''', כי כשהוא טובל הוא ערום, ערום לא יכול לברך. '''ויש אומרים קדושין''' - בביאה. כלומר, אם זה בביאה אז הוא לא יכול לברך תוך המעשה כי זה לא ראוי.

אמר רבי יונה, אית לך חוריי - כלומר שעוד דבר: '''תפילין של יד, עד שלא יחלוץ'''. כמו שאמרנו, גם על החליצה &quot;לברך לשמור חוקיך&quot;, אז כשחולץ תפילין של יד לא שייך לברך תוך כדי, כי זה ברגע אחד. וכן '''של ראש, עד שלא יהבה'''. גם כן הוא לא יכול לברך תוך כדי עשייה, כי לפני שהוא עושה הוא עוד לא עשה, וכשהוא עשה ברגע אחד הוא כבר סיים את זה.

כן, '''לא יהבה, מן דיהבה, הא יהבה'''. כלומר, כל עוד שהוא לא נתן תפילין על הראש לא נתן, ומיד כשנתן - כבר נגמר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד א'''

{{שוליים דין|ט_מה|חזרה=כן}} '''האם צריך לברך &quot;לישב בסוכה&quot; בכל כניסה לסוכה בחג.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו יב|רמב&quot;ם, הלכות שופר, פרק ו, הלכה יב]] , [[טור אורח חיים תרמא|טור או&quot;ח סימן תרמא]], [[סמ&quot;ג עשה מג|סמ&quot;ג עשין מג]]. ''הכרעה:'' ברכת &quot;לישב בסוכה&quot; נתקנה רק על ישיבה, ומשבירך בלילי יו&quot;ט הראשון פוטר את כל ימי החג, שדין הישיבה נקבע בליל הראשון ואינו חוזר ונשנה בכל כניסה.

{{שוליים דין|ט_מו|חזרה=כן}} '''יש לברך &quot;על נטילת לולב&quot; בכל יום מימי החג, ו&quot;שהחיינו&quot; ביום הראשון בלבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז ו|רמב&quot;ם, הלכות שופר, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תרנא ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תרנא סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; טעם הדבר שהלילות מפסיקים בין ימי החג, ולכן צריך לברך בכל יום מחדש על נטילת לולב, כפי שהביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_מז|חזרה=כן}} '''יש לברך &quot;לעשות תפילין&quot; בעושה לעצמו ו&quot;לעשות תפילין לשמו&quot; בעושה לאחר, וכן בקביעת מזוזה מברך &quot;על מצות מזוזה&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה ז|רמב&quot;ם, הלכות תפילין, פרק ה, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רפט א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רפט סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כג|סמ&quot;ג עשין כג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם, השו&quot;ע והסמ&quot;ג פסקו כן להלכה ולמעשה.

{{שוליים דין|ט_מח|חזרה=כן}} '''חובת אמירת ברכת/נוסח &quot;לשם מצות תפילין&quot;/&quot;לעשות ציצית&quot; בעת עשיית תפילין וציצית.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד ד|רמב&quot;ם, הלכות תפילין, פרק ד, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים כה ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן כה סעיף ה]] , [[סמ&quot;ג עשה כא|סמ&quot;ג עשין כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם, השו&quot;ע (או&quot;ח כה, ה) והסמ&quot;ג פסקו שבלבישת תפילין אומר &quot;על מצות תפילין&quot; ובעשיית ציצית לעצמו אומר &quot;לעשות ציצית&quot; ולאחר &quot;לעשות ציצית לשמו&quot;.

{{שוליים דין|ט_מט|חזרה=כן}} '''חובה לברך &quot;להתעטף בציצית&quot; בעת ההתעטפות בטלית מצוייצת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ציצית ג ח|רמב&quot;ם, הלכות ציצית, פרק ג, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ח ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ח סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהמתעטף בציצית מברך &quot;אשר קידשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית&quot;, וכן הביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_נ|חזרה=כן}} '''יש לברך לפני הפרשת תרומות ומעשרות בעצמו &quot;אשר קידשנו... וציוונו להפריש תרומה ומעשר&quot;, ואם מפריש עבור אחר מברך &quot;להפריש תרומה ומעשר לשמו&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ב טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות ברכות יא יב|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך פסקו הרמב&quot;ם (הל' תרומות פ&quot;ב הט&quot;ז; הל' ברכות פי&quot;א הי&quot;ב) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' של&quot;א סעיף עח).

{{שוליים דין|ט_נא|חזרה=כן}} '''השוחט בהמה או חיה או עוף מברך &quot;אשר קידשנו במצותיו וציונו על השחיטה&quot; לפני השחיטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שחיטה א ב|רמב&quot;ם, הלכות שחיטה, פרק א, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה יט א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן יט סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה סג|סמ&quot;ג עשין סג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהשוחט מברך ברכה זו, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע והסמ&quot;ג.

{{שוליים דין|ט_נב|חזרה=כן}} '''המכסה דם שחיטת חיה ועוף מברך &quot;על כיסוי הדם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שחיטה יד א|רמב&quot;ם, הלכות שחיטה, פרק יד, הלכה א]] , [[שולחן ערוך יורה דעה כח ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן כח סעיף ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהמכסה מברך &quot;על כיסוי הדם&quot;, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ט_נג|חזרה=כן}} '''המל צריך לברך &quot;אשר קידשנו במצותיו וציונו על המילה&quot; קודם שימול.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג א|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג ב|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ב]] , [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג ג|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ג]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רסה א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסה סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כח|סמ&quot;ג עשין כח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכך נקבע ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסה סעיף א.

{{שוליים דין|ט_נד|חזרה=כן}} '''אבי הבן חייב לברך ברכת &quot;להכניסו בבריתו של אברהם אבינו&quot; בעת המילה, והעומדים אומרים &quot;כשם שהכנסתו לברית&quot; והמברך מברך ברכת &quot;אשר קידש ידיד מבטן&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג א|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג ב|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ב]] , [[רמב&quot;ם הלכות מילה ג ג|רמב&quot;ם, הלכות מילה, פרק ג, הלכה ג]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רסה א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסה סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כח|סמ&quot;ג עשין כח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע קבעו נוסח שלוש הברכות הללו (ברכת האב, מנהג העומדים, וברכת המברך) כלשונן בירושלמי להלכה ולמעשה.

{{שוליים דין|ט_נה|חזרה=כן}} '''ברכת המצוות נאמרת מתי בדיוק ביחס לעשיית המצווה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות א ג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק א, הלכה ג]] , [[שולחן ערוך אורח חיים כה ח|שו&quot;ע או&quot;ח סימן כה סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כסתמא קמא ש&quot;עובר לעשייתן&quot; - כלומר לפני עשיית המצווה, כלשון הכלל המקובל &quot;כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן&quot;, ורב הונא נדחה למעט תקיעת שופר שמברכים בשעת עשייתה מפני שאי אפשר לתקוע ולברך בבת אחת.

{{שוליים דין|ט_נו|חזרה=כן}} '''ברכת המצוות נאמרת קודם עשייתה, ובמצוות שאין הגברא יכול לברך תוך כדי מעשה (כגון טבילה) מברכים לפניה מעומד ערום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות יא ז|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק יא, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רסח ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רסח סעיף ב]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שכל מצווה הנעשית ברגע אחד מברכים עליה קודם התחלתה ממש, ומצוות שנמשכות כשחיטה מברך בתחילתן קודם גמר המעשה, כפי שנפסק ברמב&quot;ם ושו&quot;ע יו&quot;ד רסח,ב.

{{שוליים דין|ט_נז|חזרה=כן}} '''ברכת השחיטה נאמרת קודם השחיטה או לאחריה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שחיטה א ב|רמב&quot;ם, הלכות שחיטה, פרק א, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה יט א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן יט סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמברך &quot;עובר לשחוט&quot;, כדין כל המצוות שמברכים עליהן עובר לעשייתן, ואין חוששים לנבילת השחיטה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:39.71%;height:1.67%;left:32.13%;width:50.23%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:41.38%;height:26.79%;left:32.13%;width:56.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.18%;height:1.67%;left:59.03%;width:29.53%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה סוכה לעצמו או' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה · לאחרים לעשות לו סוכה לשמו · נכנס לישב בה או' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה · משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד · מעתה העושה לולב לעצמו או' ברוך אשר קידשנו במצות' וציו' {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} לעשות לולב · לאחר לעשות לולב לשמו · כשהוא נוטלו אומ' על נטילת לולב · ואשר החיינו · ומברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו · העושה מזוזה לעצמו או' לעשות מזוזה · לאחר לעשות מזוזה לשמו · כשהוא קובעה או' ברוך אקב&quot;ו על מצות מזוזה · העושה תפילין לעצמו כול' · לאחר כול' · כשהוא לובש או' על מצות תפילין · העושה ציצית לעצמו כול' · לאחר כול' · נתעטף כול' · התורם והמעשר או' ברוך אקב&quot;ו להפריש תרומה ומעשר [לאחר להפריש תרומה ומעשר לשמו]· השוחט צריך לומ' בא&quot;י אמ'ה אקב&quot;ו על השחיטה · {{ירו&quot;מ-הוסר|המל צריך לומ' בא&quot;י אמ'ה אקב&quot;ו על המילה}} · המכסה או' על כיסוי הדם · [המל צריך לומ' בא&quot;י אקב&quot;ו על המילה] אבי הבן או' ברוך אקב&quot;ו להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו · העומדים שם צריכין לומ' כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה · המברך צריך לומ' ברוך אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש · על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שאירינו משחת · בא&quot;י כורת הברית · מצות אימתי מברך עליהן · ר' יוחנן אמ' עובר לעשייתן · רב הונא אמ' בשעת עשייתן · אתייא דרב הונא כשמואל דאמ' ר' יוסי ביר' בון בשם שמואל כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה · ויש אומ' קידושין בבעילה · אמ' ר' יונה אית לך חוריי תפילין שליד עד שלא יחלוץ · ושלראש עד שלא ייבה · לא ייבה מן דייבה הא ייבה · שחיטה אימתי הוא מברך עליה · ר' יוחנן אמ' עובר לשחוט · יוסי בן נהוראי או' משישחוט למה שמא תתנבל שחיטתה · מעתה משיבדוק הסימנין&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''העושה סוכה לעצמו.''' תוספתא פ&quot;ו העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו וכו'. משהוא מברך עליה לילי י&quot;ט הראשון אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. דכיון דלא מפסקי לילות מימים כולהו כחדא יומא אריכתא דמיא אבל בלולב הואיל דאינו נוהג בלילות כבימים כל יומא ויומא מצוה באנפי נפשה היא

'''רב הונא אמר בשעת עשייתן.''' דשמא לא יזדמן לו לעשותה. חוץ מתקיעה. דאינו מברך אלא אחר התקיעה דבשעת התקיעה א&quot;א לו לברך וכן טבילה וקודם לכן לא דאכתי גברא לא חזי לברך

'''וי&quot;א קידושין בבעילה.''' אם מקדש האשה בביאה אין לו לברך כ&quot;א אח&quot;כ דקודם לכן לא דשמא לא תתרצה לו ובשעת בעילה אי אפשר לברך

'''אית לך חוריי.''' יש לך עוד אחרת שיוצאת מן הכלל דקאמר שמואל בשעת עשייתן וברכת מצוה זו א&quot;א לברך עליה אלא קודם עשייתה וזו היא תפילין של ראש כדלקמן

'''תפילין של יד עד שלא יחלוץ.''' כלומר ודאי דתפילין של יד הרי היא ככל המצות לשמואל דמברך עליה כל שעת עשייתה עד שלא יחלוץ

'''ושל ראש.''' אלא בתפלה של ראש הוא דאמינא דאין לברך עליה אלא עד שלא ייבה כלומר עד שלא יביא עליו ויהדקן בראשו וטעמא דכיון דלכתחילה צריך לברך עוד ברכה אחרת על של ראש מצות תפילין ואפי' אם כבר בירך על של יד להניח והשתא על כרחך דמברך על של ראש קודם שמניח או שמהדקן על ראשו דאלת&quot;ה א&quot;כ לפעמים משכחת לה דאינו מקיים לברכה זו על של ראש כדמסיק ואזיל

'''לא ייבה מן דייבה הא ייבה.''' כלומר ואם לא יברך על של ראש עד שלא יביא עליו א&quot;כ אחר שייבה עליו הא כבר הביא עליו ומשכחת לה לפעמים דאינו מברך עליה כלל שהרי על של יד הא אמרינן דיכול לברך עליהן כל זמן שהיא עליו עד שלא יחלוץ דנקרא שעת עשייה ובשלמא אי אמרינן דעל של ראש מברך קודם לעשייה א&quot;כ לעולם מצינו שתי ברכות דאם כבר בירך להניח על של יד מברך עוד על של ראש על מצות ואם עדיין לא בירך על של יד הרי יש לו לברך כל זמן שלא יחלוץ וברכת של ראש ודאי אינה פוטרת לשל יד דהא כבר נתחייב בברכת של יד מקודם ועוד דברכת של ראש היא על גמר המצוה ולפיכך אומר על מצות וברכת של יד היא להניח וא&quot;כ עדיין לא בירך על מצותה ופשיטא שצריך לברך על של יד כל זמן שלא יחלוץ ויש כאן שתי ברכות אבל אם אמרינן דגם על של ראש אינו מברך קודם עשייה כ&quot;א אחר שהניח והדקן על ראשו מעתה תו לא משכחת לה שתי ברכות כ&quot;א בחד צד והיינו אם כבר בירך על של יד דאז ודאי מברך גם על של ראש אבל אם עדיין לא בירך על של יד והמתין עד שהניח ולשמואל יש לו לעשות כן לכתחילה דשעת עשי' בעינן א&quot;כ שוב אינו מברך על של ראש אלא בברכה אחת סגי דהא ברכת להניח שייך על שתיהן ופוטרת ג&quot;כ לשל ראש ומכיון דבעינן שתי ברכות על כרחך דמברך על של ראש קודם עשייה ושפיר משכחת לה שתי ברכות לעולם וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה סוכה לעצמו או' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה · לאחרים לעשות לו סוכה לשמו · נכנס לישב בה או' ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה · משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד · מעתה העושה לולב לעצמו או' ברוך אשר קידשנו במצות' וציו' {{ירו&quot;מ-הוסר|על}} לעשות לולב · לאחר לעשות לולב לשמו · כשהוא נוטלו אומ' על נטילת לולב · ואשר החיינו · ומברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו · העושה מזוזה לעצמו או' לעשות מזוזה · לאחר לעשות מזוזה לשמו · כשהוא קובעה או' ברוך אקב&quot;ו על מצות מזוזה · העושה תפילין לעצמו כול' · לאחר כול' · כשהוא לובש או' על מצות תפילין · העושה ציצית לעצמו כול' · לאחר כול' · נתעטף כול' · התורם והמעשר או' ברוך אקב&quot;ו להפריש תרומה ומעשר [לאחר להפריש תרומה ומעשר לשמו]· השוחט צריך לומ' בא&quot;י אמ'ה אקב&quot;ו על השחיטה · {{ירו&quot;מ-הוסר|המל צריך לומ' בא&quot;י אמ'ה אקב&quot;ו על המילה}} · המכסה או' על כיסוי הדם · [המל צריך לומ' בא&quot;י אקב&quot;ו על המילה] אבי הבן או' ברוך אקב&quot;ו להכניסו בבריתו שלאברהם אבינו · העומדים שם צריכין לומ' כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה · המברך צריך לומ' ברוך אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש · על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שאירינו משחת · בא&quot;י כורת הברית · מצות אימתי מברך עליהן · ר' יוחנן אמ' עובר לעשייתן · רב הונא אמ' בשעת עשייתן · אתייא דרב הונא כשמואל דאמ' ר' יוסי ביר' בון בשם שמואל כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה · ויש אומ' קידושין בבעילה · אמ' ר' יונה אית לך חוריי תפילין שליד עד שלא יחלוץ · ושלראש עד שלא ייבה · לא ייבה מן דייבה הא ייבה · שחיטה אימתי הוא מברך עליה · ר' יוחנן אמ' עובר לשחוט · יוסי בן נהוראי או' משישחוט למה שמא תתנבל שחיטתה · מעתה משיבדוק הסימנין&lt;/div&gt;
'''עובר לשחוט.''' קודם שישחוט: משישחוט למה שמא וכו' ונמצאת ברכה לבטלה

'''מעתה אי חיישינן להכי א&quot;כ משיבדוק הסימנין.''' כלומר אף לאחר שיבדוק הסימנין והן נשחטין כתיקנן ניחוש שמא ימצא איזו טרפות בבני מעיים ומשני חזקת בני מעיים כשרים הן כל זמן דלא אתיליד בהו ריעותא כדתני בברייתא שחטה וכו'
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;132&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים|ט_נח}}חזקת בני מעיים כשרים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כד}}תני: {{שוליים|ט_נט}}שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמאי אינו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחושש}} חושש שמא ניקבה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר. פיסקא: הצועק לשעבר {{ירו&quot;מ-הוסר|כו'}} הרי זה תפלת שוא. כיצד? היתה אשתו מעוברת, ואומר: &quot;יהי רצון שתלד אשתי זכר&quot;, הרי זו תפלת שוא. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה|דבית ינאי {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}}, ביושבת על המשבר היא מתניתא.]] הא קודם {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}כן, יצלי. {{ירו&quot;מ-ביאור|יתפלל}} אמר יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]: אף היושב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת}} על המשבר יכול להשתנות על שם: ([[ירמיהו יח ו]]) &quot;הנה כחומר ביד היוצר&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|ר}} בשם דבית ינאי: {{ירו&quot;מ-הוסר|עיקור}} עיקר עיבור של דינה זכר היה. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. הדא היא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[בראשית ל כא|בראשית ויצא ל כא]]) &quot;ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה&quot;. מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם דבית רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב: ([[בראשית ל כד|בראשית ויצא ל כד]]) &quot;יוסף ה' לי בן אחר&quot;. &quot;בנים אחרים&quot; לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: היה בא {{ירו&quot;מ-הוסר|מדרך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בדרך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמע קול צווחה בעיר, ואומר: &quot;יהי רצון שלא יהיה בתוך ביתי&quot;, הרי זו תפלת שוא. תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשה}} ב[[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;הלל הזקן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר: {{ירו&quot;מ-הוסר|בטוח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מובטח}} אני שאין {{ירו&quot;מ-הוסר|אלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה}} בתוך ביתי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;הלל הזקן {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אין זו תפילה, אלא ביטחון בה’ כדכתיב (תהילים קיב ז}}) &quot;משמועה רעה לא יירא&quot;&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ט_ס}}הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי אומר: ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל|נכנס לכרך מתפלל שתים,]] אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? &quot;יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום&quot;. ביציאתו אומר: &quot;מודה אני לפניך ה' אלהי&quot; וכו' [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בן עזאי אומר: מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו הוא אומר: &quot;יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום&quot;. נכנס, אומר: &quot;מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום&quot;. כשיצא, אומר: &quot;יהי רצון מלפניך ה' אלהי {{ירו&quot;מ-הוסר|שתוציאנו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שתוציאני}} מכרך זה לשלום&quot;. יצא, אומר: &quot;מודה אני לפניך ה' אלהי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואלוקי אבותי}}, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום&quot; או &quot;למקום פלוני לשלום&quot;. הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם, אפילו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}מדורות ישראל, צריך לברך. {{שוליים|ט_סא}}נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? &quot;כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד&quot;. {{שוליים|ט_סב}}כשהוא יוצא מהו אומר? &quot;ברוך אשר יצר את האדם בחכמה&quot; {{שוליים|ט_סג}}נכנס למרחץ מתפלל שתים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחת}} בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו אומר? &quot;יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא&quot;. כשהוא יוצא אומר: &quot;מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור&quot;. אמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]]: הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאת אמר}}, במרחץ שהיא ניסוקת, אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא &quot;מהיזק חמין&quot; בלבד. רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] ורבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''שחיטה אימת הוא מברך עליה?''' רבי יוחנן אומר '''עובר לשחוט''', כלומר לפני השחיטה. יוסי בן נהוראי אומר '''משישחוט''', מאחר השחיטה. למה? '''שמא תתנבל שחיטתה'''. כלומר, אם היא תתנבל בשחיטה אז ברכה לבטלה תהיה. אומרת הגמרא, '''מעתה משיבדק הסימנין''' - יברך רק אחרי שיבדוק את הסימנים ויראה שהכול כשר. ואתה אומר לא, זה סומכים על החזקה, '''חזקת בני מעיים כשרים'''. תני: '''שחטה ונטלו הזאבים מעיה, כשירה'''. למה לא חושש שמא ניקבה? אמר רבי אבא בשם רבנן דתמן, '''בני מעיים בחזקת כושר'''. כלומר, סתם בני מעיים אין בהם נקב.

פיסקא: '''הצועק לשעבר הרי זה תפלת שוא'''. '''היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא'''. דבית ינאי אמרי, '''ביושבת על המשבר היא מתניתא'''. כלומר, זה רק אם ממש רגע לפני הלידה. אה, קודם לכן, אפילו שהיא בהיריון אפשר להתפלל וזה יעזור - '''יצלי''', אז זה יצליח.

אמר יהודה בן פזי, '''אף היושב על המשבר יכול להשתנות''' על שם '''הנה כחומר ביד היוצר'''. כלומר, האדם הוא כמו חומר ביד היוצר, כמו שהיוצר עד רגע אחרון יכול, באובניים הוא יכול לשנות את הצורה, ככה הקדוש ברוך הוא עד רגע אחרון יכול לשנות.

יהודה בן פזי בשם דבית ינאי: '''עיקר עיבור של דינה זכר היה'''. כלומר, בעצם דינה הייתה אמורה להיות זכר אצל לאה, '''ומאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בבבלי זה נשמע כאילו שבעצם דינה הייתה בבטן של רחל ויוסף היה בבטן של לאה, והם פשוט התחלפו. לפי הירושלמי פשוט העיבור השתנה. כלומר, היא הייתה בהתחלה אמורה להיות זכר והשתנתה, אבל היא נשארה אצל רחל.

דרך אגב, משתמשים ברעיון הזה לעניין של השתלת עוברים לקבוע מי האמא. לפי הבבלי, מה שהיולדת היא האמא, גם אם המקור של הביצית והזרע מאמא אחרת - כיוון שאנחנו יודעים שלאה לפי המדרש הייתה בעצם התעברה בבטן של רחל, אבל בעצם מי שילדה אותה זה לאה והיא נקראת בתה, כלומר היא נקראת הבת של לאה. אז רואים מכאן שהיולדת היא האמא. אבל לפי הירושלמי זה לא כך - לפי הירושלמי מה שקרה זה שפשוט התחלף המין.

הדא היא דכתיב: '''ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה'''. כלומר, '''מאחר שנתפללה רחל, נעשית נקבה'''. כלומר, בעצם גם עוד הבדל בין ירושלמי לבבלי - בבבלי בעצם לאה התפללה, כדי שאחותה לא תתבייש. אבל פה רחל התפללה ודינה הפכה מבן לבת.

אמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: '''אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה. אמרה: עוד אחר יהיה ממני'''. למה היא קראה לו יוסף? שייתן לה בן אחר. הדא הוא דכתיב: '''יוסף ה' לי בן אחר'''. כלומר יהיה לי עוד בן אחד אחר. '''בנים אחרים' לא אמרה, אלא עוד אחר יהיה ממני'''. כלומר היא ידעה שרק עוד בן אחד יהיה לה.

תנן: היה בא בדרך ושמע קול זעקה בעיר, ואומר יהי רצון שלא יהא בתוך ביתי. שואלת הגמרא ואילו הלל הזקן אמר: '''אני שאין בתוך ביתי'''. הוא שמע צעקה, אז הוא אמר בטוח שזה לא ביתי. ומה שהלל אמר זה לא היה תפילה, אלא הפגנת ביטחון. כלומר, הוא בטוח, כמו שכתוב '''משמועה רעה לא יירא'''. זה קצת לחדל למתניתין.

'''הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בן עזאי אומר '''ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. '''ונותן הודאה לשעבר, וצועק על העתיד לבא'''.

אומרת הגמרא: תנן, '''נכנס לכרך מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. ביציאתו אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי''' וכולי, שהחזרתני לשלום.

בן עזאי אומר, '''מברך ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו'''. בכניסתו הוא אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לכרך זה לשלום'''. נכנס, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שנכנסתי לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתוציאני מתוכו לשלום'''. וכשיצא, אומר: '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי מכרך זה לשלום'''. יצא, אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך, שתוליכני לביתי לשלום''' או למקום פלוני לשלום.

הדא דאמר, במדורות עובדי כוכבים - כלומר כל השאר צריך להתפלל שיחזור לעיר, זה דווקא אם זה מקומות של גויים, '''אבל בישראל אין צריך לברך'''. אבל '''אם היה מקום שהורגין שם''', כלומר יש שם פושעים, אז '''אפילו מדורות ישראל, צריך לברך'''.

'''נכנס לבית הכסא מברך שתים: אחת בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''כבוד לכם, המכובדים משרתי קודש, דרך ארץ הוא, פנו דרך! ברוך האל הכבוד'''. כשהוא יוצא מה אומר? '''ברוך אשר יצר את האדם בחכמה'''.

'''נכנס למרחץ מתפלל שתים: בכניסתו ואחת ביציאתו'''. בכניסתו מה אומר? '''יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שתצילני משריפת האש, ומהיזק החמין, ומן המפולת. ואל יארע דבר בנפשי, ואם יארע, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא'''. כן, כמו מאש או מגיהינום. וכשהוא יוצא אומר: '''מודה אני לפניך ה' אלהי, שהצלתני מן האור'''.

אמר רבי אבהו, הדא במרחץ שהיא ניסוקת, כלומר שבאמת מדליקים אש מתחת, '''אבל במרחץ שאינה ניסוקת, אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד'''. רבי חלקיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: '''תפלת המרחץ אינה טעונה עמידה'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_נח|חזרה=כן}} '''בהמה שנמצאו בני מעיים שלה (עוברים) חתוכים או שנשמט אחד מהם - חזקתם כשרים ואינם פוסלים את הבהמה בבדיקה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שחיטה ו יד|רמב&quot;ם, הלכות שחיטה, פרק ו, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה כה ג|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן כה סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה סג|סמ&quot;ג עשין סג]]. ''הכרעה:'' נפסק כן להלכה, שחזקת בני מעיים כשרים, כלשון הירושלמי &quot;כדתני&quot;, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ט_נט|חזרה=כן}} '''בהמה ששחטה ונטלו הזאבים מעיה אחר השחיטה - כשירה, שאין חוששים שמא ניקבו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שחיטה ו יד|רמב&quot;ם, הלכות שחיטה, פרק ו, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה כה ג|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן כה סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה סג|סמ&quot;ג עשין סג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם רבנן דתמן: בני מעיים בחזקת כושר, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_ס|חזרה=כן}} '''הנכנס לכרך מסוכן מתפלל תפילה בכניסתו ותפילה נוספת ביציאתו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י כה|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רל א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רל סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא ששתים דיו, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח רל, א.

{{שוליים דין|ט_סא|חזרה=כן}} '''יש לומר &quot;אשר יצר&quot; ביציאה מבית הכסא, ולפני הכניסה יש לומר נוסח כבוד למלאכים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ו א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ו סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]]. ''הכרעה:'' להלכה לא נפסק כלשון הירושלמי (&quot;כבוד לכם... ברוך האל הכבוד&quot;); הבבלי (ברכות ס ע&quot;ב) קבע נוסח שונה - &quot;אשר יצר את האדם בחכמה&quot; ביציאה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, ואת אמירת הכבוד למלאכים בכניסה השאירו כמנהג נכון אך לא כברכה בנוסח הירושלמי..

{{שוליים דין|ט_סב|חזרה=כן}} '''חובת אמירת ברכת &quot;אשר יצר&quot; ביציאה מבית הכסא.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף א]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ו א|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ו סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שיש לברך &quot;אשר יצר את האדם בחכמה&quot; ביציאה, וכך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה בכל יציאה מבית הכסא.

{{שוליים דין|ט_סג|חזרה=כן}} '''הנכנס למרחץ (הסקה באור/חמין) מתפלל בכניסה ובעיבר וחוזר ומברך ביציאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י כ|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה כ]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רל ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רל סעיף ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו: התקנה נאמרה במרחץ המוסקת באור בלבד, ולא במרחץ המוסקת בחמין טבעיים או במרחץ שנעשה כל צרכו, כמובא ברמב&quot;ם ושו&quot;ע..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a030 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.18%;height:1.67%;left:32.13%;width:25.59%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.85%;height:5.02%;left:32.13%;width:56.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:32.13%;width:56.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.13%;height:1.69%;left:11.39%;width:56.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.82%;height:28.65%;left:11.39%;width:56.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:43.47%;height:1.69%;left:21.99%;width:45.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;חזקת בני מעיים כשירים · תני שחטה ונטלו הזאיבים מעיה כשירה · וחושש שמא ניקבו · ר' בא בשם רבנן דתמן בני מעים היא מתנית' יהודה בן פזי בחזקת כושר · הל' דבית ינאי אמ' ביושבת על המשבר · הא קודם כן יצלי על שם הנה כחומר ביד היוצר · ר' בשם דבית ינאי עיקר עיבורה שלדינה זכר היה · מאחר שנתפללה רחל נעשית נקיבה · הדא היא ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה · מאחר שנתפללה רחל נעשית נקיבה · ואמ' ר' יהודה בן פזי בשם דבית ר' ינאי אמינו רחל מנביאות הראשונות היתה · אמרה עוד אחר יהיה ממנ' · הדא הוא דכת' יוסף י'י לי בן אחר · בנים אחרים לא אמרה · אלא עוד אחר יהיה ממנ {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}[י] · היה בא בדרך מהו או' בטוח אני שאין אילו בתוך ביתי · הלל הזקן או' משמועה רעה לא יירא · נכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · בכניסתו מהו אומ' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי שתכניסני לכרך זה לשלום · ביציאתו אומ' מודה אני לפניך י'י אלהיי כול' בן עזאי או' מברך ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו · בכניסתו הוא או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי ואלהי אבותי' שתכניסיני לכרך זה לשלום · נכנס או' מודה אני לפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי שנכנסתי לשלום כן יהי רצון מלפניך שתוציאיני מתוכו לשלום · כשיצא או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי שתוציאיני מכרך זה לשלום · יצא או' מודה אני לפניי י'י אלהיי שהוצאתני לשלום כן יהי רצון מלפניך שתוליכיני לביתי לשלום או למקום פל' לשלום · הדא דא אמ' במדורה גוים אבל ביש' אין צריך לברך · אם היה מקום שהורגין שם אפי' במדורת יש' צריך לברך · נכנס לבית הכסא מברך שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · בכניסתו מהו או' כבוד לכם המכובדים משרתי קודש דרך ארץ הוא פנו דרך · ברוך האל הכבוד · כשהוא יוצא מהו או' ברוך אשר יצר את האדם בחכמה · נכנס למרחץ מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ביציאתו}}[בכניסתו] או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי שתצליני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת · ואל יארע דבר בנפשי ואם יארע תהא מיתתי כפרה על כל עונותיי ותציליני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא · כשהוא יוצא או' מודה אני לפניך י'י אלהיי שהצלתני מן האור · אמ' ר' אבהו הדא במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו או' אלא מהזיק חמין בלבד · ר' חלקיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי תפילת המרחץ אינה טעונה עמידה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''וחושש.''' וניחוש שמא ניקבו. דהא נטלו קודם בדיקה וקאמר ר' בא בשם רבנן דתמן בני מעיים בחזקת כושר כצ&quot;ל וכן הוא בפ&quot;ח דתרומות ובפ&quot;ג דביצה ותיבות היא מתניתא יהודה בן פזי בטעות הדפוס ניתקו למעלה ובשורה שנייה שייכים הם כדלקמן

'''פיסקא הצועק לשעבר וכו'.''' דבית ינאי אמר ביושבת על המשבר היא מתניתא ובכאן שייכי' שתי תיבות אלו וכן הוא בב&quot;ר פ' ויצא. כלומר הא דקתני היתה אשתו מעוברת ואמר יה&quot;ר שתלד זכר ה&quot;ז תפלת שוא דוקא ביושבת על המשבר הא קודם לכן יצלי דכל זמן שאינה יושבת על המשבר יכול הוא להשתנות וכאן שייך יהודה בן פזי וכך הוא בב&quot;ר אמר יהודה בן פזי אף היושבת על המשבר יכול להשתנות על שם הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אף אני עושה כן אפי' על המשבר

'''מאחר שנתפללה רחל.''' ואמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשית נקבה

'''מנביאות הראשונות היתה.''' שידעה שלא יולד ליעקב כ&quot;א עוד אחד והתפללה שיהיה ממנה

'''היה בא בדרך.''' ותנן שלא יאמר יה&quot;ר שלא יהיה בתוך ביתי ומהו אומר כששמע קול צווחה בעיר
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;חזקת בני מעיים כשירים · תני שחטה ונטלו הזאיבים מעיה כשירה · וחושש שמא ניקבו · ר' בא בשם רבנן דתמן בני מעים היא מתנית' יהודה בן פזי בחזקת כושר · הל' דבית ינאי אמ' ביושבת על המשבר · הא קודם כן יצלי על שם הנה כחומר ביד היוצר · ר' בשם דבית ינאי עיקר עיבורה שלדינה זכר היה · מאחר שנתפללה רחל נעשית נקיבה · הדא היא ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה · מאחר שנתפללה רחל נעשית נקיבה · ואמ' ר' יהודה בן פזי בשם דבית ר' ינאי אמינו רחל מנביאות הראשונות היתה · אמרה עוד אחר יהיה ממנ' · הדא הוא דכת' יוסף י'י לי בן אחר · בנים אחרים לא אמרה · אלא עוד אחר יהיה ממנ {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}[י] · היה בא בדרך מהו או' בטוח אני שאין אילו בתוך ביתי · הלל הזקן או' משמועה רעה לא יירא · נכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · בכניסתו מהו אומ' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי שתכניסני לכרך זה לשלום · ביציאתו אומ' מודה אני לפניך י'י אלהיי כול' בן עזאי או' מברך ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו · בכניסתו הוא או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי ואלהי אבותי' שתכניסיני לכרך זה לשלום · נכנס או' מודה אני לפניך י'י אלהיי ואלהי אבותיי שנכנסתי לשלום כן יהי רצון מלפניך שתוציאיני מתוכו לשלום · כשיצא או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי שתוציאיני מכרך זה לשלום · יצא או' מודה אני לפניי י'י אלהיי שהוצאתני לשלום כן יהי רצון מלפניך שתוליכיני לביתי לשלום או למקום פל' לשלום · הדא דא אמ' במדורה גוים אבל ביש' אין צריך לברך · אם היה מקום שהורגין שם אפי' במדורת יש' צריך לברך · נכנס לבית הכסא מברך שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · בכניסתו מהו או' כבוד לכם המכובדים משרתי קודש דרך ארץ הוא פנו דרך · ברוך האל הכבוד · כשהוא יוצא מהו או' ברוך אשר יצר את האדם בחכמה · נכנס למרחץ מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ביציאתו}}[בכניסתו] או' יהי רצון מלפניך י'י אלהיי שתצליני משריפת האש ומהיזק החמין ומן המפולת · ואל יארע דבר בנפשי ואם יארע תהא מיתתי כפרה על כל עונותיי ותציליני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא · כשהוא יוצא או' מודה אני לפניך י'י אלהיי שהצלתני מן האור · אמ' ר' אבהו הדא במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו או' אלא מהזיק חמין בלבד · ר' חלקיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי תפילת המרחץ אינה טעונה עמידה&lt;/div&gt;
'''בטוח אני שאין אלו בתוך ביתי.''' זה מותר לו לומר דאינו דרך תפלה אלא שמראה עצמו נכון לבו בטוח בה'

'''מתני' אחת בכניסתו.''' שיכנס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום

'''שתים בכניסתו ושתים ביציאתו.''' בכניסתו אומר שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך שהכנסתני לכרך זה לשלום הרי זה שתים בכניסתו בקש לצאת אומר שתוציאני מכרך זה לשלום לאחר שיצא אומר מודה אני לפניך שהוצאתני מכרך זה לשלום וכל כך למה מפני שצריך שיתן אדם הודאה לבוראו על מה שעבר עליו מן הטוב ויתפלל על העתיד שתבא לו טובה

'''גמ' בכניסתו וכו'.''' הדא דאמר במדורת עכו&quot;ם. בכרך שעכו&quot;ם דרין בתוכו דשכיחא היזיקא אבל במקום ישראל א&quot;צ לברך

'''אם היה במקום שהורגין שם.''' שדנין דיני נפשות אפי' בכרך שדרין ישראל צריך לברך דשמא לא ימצא מי שילמד עליו זכות

'''הדא אמרה במרחץ שהיא ניסוקת.''' ויש חלל תחתיה אומר משריפת האש

'''במרחץ שאינה ניסוקת.''' תחתיה כ&quot;א שרוחצין עצמן במים חמין בלבד

'''אינה טעונה עמידה.''' ומתפלל אפילו כשהוא יושב
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;133&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה|ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_ברכות_ט_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ט_סד}}חייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) &quot;ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך&quot;. &quot;בכל לבבך&quot;, בשני יצרים, ביצר טוב וביצר רע; &quot;בכל נפשך&quot;, אפילו נוטל את נפשך; &quot;בכל מאודך&quot;, בכל ממונך. דבר אחר: &quot;בכל מאודך&quot;, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאד מאד. {{שוליים|ט_סה}}לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. {{שוליים|ט_סו}}ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, {{ירו&quot;מ-ביאור|קיצור}} ורקיקה מקל וחומר. כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: &quot;ברוך אתה ה’ מן העולם&quot;. ומשקלקלו המינין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמרו: אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים: &quot;ברוך אתה ה’ מן העולם ועד העולם&quot;, והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, שנאמר: ([[רות ב ד]]) &quot;והנה בועז בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים: ה' עמכם.&quot; ואומר: ([[שופטים ו יב]]) &quot;ה' עמך גבור החיל&quot;. ואומר: ([[משלי כג כב]]) &quot;אל תבוז כי זקנה אמך&quot; ואומר: ([[תהילים קיט קכו]]) &quot;עת לעשות לה' הפרו תורתך&quot; [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מברך על הרעה מעין הטובה. אמר}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} בשם רבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]]: על שם ([[תהילים צב ט]]) &quot;ואתה מרום לעולם ה'&quot;. לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, {{ירו&quot;מ-ביאור|רחמים שחרור ופטור}} הכל מקלסין אותו. וכשהוא נותן ספקולה, {{ירו&quot;מ-ביאור|חיוב מוות}} הכל מרננים אחריו. למה? ששטף {{ירו&quot;מ-ביאור|הקפיד}} בדינו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: &quot;ואתה מרום לעולם ה':. לעולם ידך על עליונה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] בשם רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}}: ([[תהילים קא א]]) &quot;לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם חסד אתה עושה עמי, &quot;אשירה&quot;, ואם משפט אתה עושה עמי, &quot;אשירה&quot;. בין כך ובין כך &quot;לך ה' אזמרה&quot;. אמר רבי תנחומא בן יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחומא בן יהודה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכא}}: ([[תהילים נו יא]]) &quot;באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר&quot;. בין על מדות הדין, בין על מדות הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכא}} ([[תהילים קטז יג]]) &quot;כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא&quot;, ([[תהילים קטז ג]]) &quot;צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא&quot;. בין כך ובין כך {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;ובשם}} &quot;בשם ה' אקרא&quot;. אמר רבי יודן בן פילה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בן פילה|°]]: הוא שאיוב אמר: ([[איוב א כא]]) &quot;ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך&quot;. כשנתן, ברחמים נתן. וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בית דינו של ה'|כל מקום שנאמר וה', הוא ובית דינו.]] בנין אב שבכולם {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדכתיה}}: ([[דברי הימים ב יח כב]]) &quot;וה' דבר עליך רעה&quot;. {{ירו&quot;מ-הדגשה|צוותה תורה}} עשה מאהבה, ועשה מיראה; עשה מאהבה, שאם באת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} לבעט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#שבעה מיני פרושין|שבעה פרושין הן:]] פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי, טעין מצוותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מראה כאילו טוען מצוה}} על כיתפא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמראה לכולם שעושה מצוה}} פרוש ניקפי, אקיף לי ואנא עביד מצוה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתמיד אומר: המתן עד שאסים את המצוה שאני עסוק בה, וכך מודיעה לכולם צדקותו}}. פרוש קיזאי, עביד חדא חובה וחדא מצוה, ומקזז חדא בחדא. פרוש מה הנכייה, {{ירו&quot;מ-הוסר|מאן}} מן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה}} דאית לי, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נא מנכי עביד מצוה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמראה כמה הוא צדיק, שחוסך מהמעט שיש לו כדי לקיים מצוות}}.&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה, שנאמר: &quot;ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.&quot;''' בכל לבבך, כוונה בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך, זה בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, בכל הוי מודה לו מאוד, מאוד.

'''לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודשי הקודשים.''' '''ולא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' '''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים: &quot;ברוך אתה ה' מן העולם.&quot;''' ומשקלקלו המינים אמרו: &quot;אין העולם אלא אחד.&quot; לכן התקינו שיהיו אומרים: '''&quot;ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם.&quot;''' והתקינו שיהא אדם שואל שלום חברו בשם, שנאמר: '''&quot;והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם.&quot;''' ואומר: '''&quot;ה' עמך גיבור החיל.&quot;''' ואומר: '''&quot;אל תבוז כי זקנה אמך.&quot;''' ואומר: '''&quot;עת לעשות לה' הפרו תורתך.&quot;''' רבי נתן אומר: '''הפרו תורתך עת לעשות לה'.'''

ועת הגמרא. אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, איזה פסוק קורא מזה זה? כתוב: '''&quot;ואתה מרום לעולם ה'.&quot;''' כלומר, לעולם ידך על עליונה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס, כלומר שהוא נותן זיכוי, הכל מקלסים אותו. וכשהוא נותן ספקולה, כלומר שהוא מחייב, הכל מרננים אחריו. למה? ששטף בדינו, כלומר הוא הגזים, הקפיד. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא '''&quot;ואתה מרום לעולם ה'&quot;''', לעולם ידך על עליונה. כלומר תמיד משבחים את הקדוש ברוך הוא ואומרים שהדין דין אמת.

אמר רבי הונא בשם רב אחא: כתוב '''&quot;לדוד מזמור, חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה.&quot;''' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: '''&quot;אם חסד אתה עושה עמי, אשירה, ואם משפט אתה עושה עמי, אשירה.&quot;''' לא משנה איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם דוד, ככה דוד אומר, תמיד אני אשיר לקדוש ברוך הוא ואודה לו. בין כך ובין כך '''&quot;לך ה' אזמרה.&quot;'''

אמר רבי תנחומא בן יהודה: כתוב '''&quot;באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר.&quot;''' אלוקים זה מידת הדין וה' זה מידת הרחמים. אז בין על מידת הדין בין מידת הרחמים, אהלל דבר. ורבנן אמרין: כתוב '''&quot;כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא&quot;''', '''&quot;צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא.&quot;''' בין כך ובין כך '''&quot;בשם ה' אקרא.&quot;'''

אמר רבי יודן בן פילה: הוא שאיוב אמר: '''&quot;ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך.&quot;''' כשנתן, ברחמים נתן, וכשלקח, ברחמים לקח. ולא עוד, אלא כשנתן, לא נמלך בבריה, וכשלקח, נמלך בבית דינו.

אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר וה', הכוונה הוא ובית דינו. בנין אב שבכולם, זה מה שכתוב: '''&quot;וה' דבר עליך רעה.&quot;''' מכאן שבעצם זה היה ביחד עם בית דין.

ציוותה תורה עשה מאהבה, ועשה מיראה. למה שניהם? עשה מאהבה, שאם באת לשנוא, דע כי אתה אוהב, ואין אוהב שונא. עשה מיראה, שאם באת לבעוט, דע שאתה ירא, ואין ירא מבעט.

שבעה פרושים הם: פרוש שיכמי, פרוש ניקפי, פרוש קיזאי, פרוש מה הנכיי, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - זה אדם שמראה את עצמו כאילו טעין מצוותא על כתפיה, כאילו הוא מראה לכולם שהוא עושה מצוות, להראות כמה הוא צדיק. פרוש ניקפי - הוא אומר &quot;אקיף לי ואנא עביד מצוה&quot;, כלומר תמיד אומר, המטען שלי רק לקיים את המצווה, אני כרגע עסוק באיזה מצווה לגמור אותה לי, והוא כל כך מודה לכולם כמה הוא צדיק. פרוש קיזאי - הוא אומר, עשיתי חובה אחת, אני אעשה מצווה אחת כדי לקזז אחד באחד. פרוש מה הנכייה - כלומר, מן דאית לי, מה נא מנכי עביד מצוה, הוא מראה לכולם כמה הוא צדיק, שהוא חוסך מהמעט שיש לו, מוציא מהפה של הילדים שלו כדי לקיים עוד מצווה. פרוש אדע חובתי ואעשנה - הוא אומר לכולם תגיד לי איזה מעשה עבירה עשיתי שאני אעשה מצווה כנגדה. פרוש יראה - זה כאיוב. פרוש אהבה - זה כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד א'''

{{שוליים דין|ט_סד|חזרה=כן}} '''חובה על אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ברכות י ג|רמב&quot;ם, הלכות ברכות, פרק י, הלכה ג]] , [[שולחן ערוך אורח חיים רכב ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רכב סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה כז|סמ&quot;ג עשין כז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, מקרא ד&quot;בכל נפשך... בכל מאדך&quot; - כך פסקו רמב&quot;ם, שו&quot;ע וסמ&quot;ג.

{{שוליים דין|ט_סה|חזרה=כן}} '''אין להקל ראש (להיפנות, לפעול בבזיון) מול שער המזרח שבהר הבית, המכוון נגד קודש הקודשים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ה|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שאין להקל ראש כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים, מפני קדושת המקום המשתמרת גם בזמן הזה.

{{שוליים דין|ט_סו|חזרה=כן}} '''אסור להיכנס להר הבית במקל, במנעל, בפונדתו ובאבק שעל הרגליים, ואין לעשותו קפנדריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ב|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ב]] , [[סמ&quot;ג עשה קסד|סמ&quot;ג עשין קסד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות בית הבחירה פ&quot;ז ה&quot;ב) פסק איסור זה להלכה כלשונו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:43.47%;height:1.69%;left:11.39%;width:9.18%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.15%;height:23.59%;left:11.39%;width:56.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.75%;height:1.69%;left:20.67%;width:47.22%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם ואתה מרום לעולם י'י · לעולם ידך על העליונה · בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו · וכשהוא נותן ספקולה הכל מרננים אחריו למה ששטף בדינו · אבל הקב&quot;ה אינו כן אלא ואתה מרום לעולם י'י · לעולם ידך לעליונה · ר' חונא בשם ר' אחא לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך י'י אזמרה · אמ' דוד לפני הקב&quot;ה אם חסד אתה עושה עמי אשירה · ואם משפט אתה עושה עמי אשירה · בין כך ובין כך לי'י אזמרה · אמ' ר' תנחומא בן יהודה באלהים אהלל דבר בי'י אהלל דבר [בין על מדת הדין בין על מדת הרחמים אהלל דבר]· ורבנן אמרין כוס ישועות אשא ובשם י'י אקר' צרה ויגון אמצא ובשם י'י אקרא · בין כך ובין כך ובשם י'י אקרא · אמ' ר' יודן בן פילה הוא שאיוב אמ' י'י נתן וי'י לקח יהי שם י'י מבורך · כשנתן ברחמים נתן · וכשלקח ברחמים לקח · ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברייה · וכשלקח נמלך בבית דינו · אמ' ר' אלעזר כל מקום שנ' וי'י הוא ובית דינו · בניין אב שבכולם וי'י דיבר עליך רעה · עשה מאהבה ועשה מיראה · עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא · עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט · שבעה פרושין הן פרוש שיכמי · ופרוש ניקפי · ופרוש קיזאי · פרוש מה נכייה פרוש אדע חובתי ואעשנה · פרוש יראה · פרוש אהבה · פרוש שיכמי טעין מצוותא על כיתפא פרוש ניקפי · אקיף לי ואנא עביד מצוה · פרוש קיזאי · עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקזו חדא בחדא · פרוש מה הנכייה · מאן דאית לי מהנא מנכי עבד מצוה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' חייב אדם וכו'.''' כלומר כשמברך דיין האמת על הרעה חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם שמברך בשמחה הטוב ומטיב על הטובה

'''וביצר רע.''' בשעת עברה וכעס והאף שכל זה הוא יצר רע

'''ד&quot;א בכל מאדך בכל מדה.''' המדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות

'''לא יקל אדם את ראשו.''' לא ינהג קלות ראש כנגד שער המזרח חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער המזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם והיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין אבל בבית שני היו שתי פרוכרת זה לפנים מזה

'''ובאפונדתו.''' אזור חלול שנותנים בו מעות פ&quot;א בגד שלובש על בשרו לקבל הזיע' שלא לטנף שאר הבגדים וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו

'''קפנדריא.''' ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי לקצר הלוכו דרך שם ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות של בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן

'''ורקיקה.''' אסורה בהר הבית מק&quot;ו ממנעל מה מנעל שאינו דרך בזיון אסו' רקיק' שהיא דרך בזיון לא כל שכן

'''כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם.''' במס' תענית בפ&quot;ב אמרינן עונין אמן במקדש והמברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם כך היו אומרים במקדש ראשון והעונין אחריהם אומרים בשכמל&quot;ו ומשקלקלו המינין הכופרים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה התקינו עזרא וסיעתו שיהו אומרים ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם להוציא מלב המיני'

'''והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם.''' בשמו של הקב&quot;ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות ולמדו מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם וכי תימא בועז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה ת&quot;ש מן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון ולא ברכו אלא שבשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה ת&quot;ש ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לאמר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך פעמים שמבטלין ד&quot;ת כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול בשלום חבירו זהו רצונו של מקום שנאמר בקש שלום ורדפהו מותר להפר דברי תורה ולעשות דבר הנראה אסור מפני השלום
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ר' ברכיה בשם ר' לוי על שם ואתה מרום לעולם י'י · לעולם ידך על העליונה · בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב ודן כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו · וכשהוא נותן ספקולה הכל מרננים אחריו למה ששטף בדינו · אבל הקב&quot;ה אינו כן אלא ואתה מרום לעולם י'י · לעולם ידך לעליונה · ר' חונא בשם ר' אחא לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך י'י אזמרה · אמ' דוד לפני הקב&quot;ה אם חסד אתה עושה עמי אשירה · ואם משפט אתה עושה עמי אשירה · בין כך ובין כך לי'י אזמרה · אמ' ר' תנחומא בן יהודה באלהים אהלל דבר בי'י אהלל דבר [בין על מדת הדין בין על מדת הרחמים אהלל דבר]· ורבנן אמרין כוס ישועות אשא ובשם י'י אקר' צרה ויגון אמצא ובשם י'י אקרא · בין כך ובין כך ובשם י'י אקרא · אמ' ר' יודן בן פילה הוא שאיוב אמ' י'י נתן וי'י לקח יהי שם י'י מבורך · כשנתן ברחמים נתן · וכשלקח ברחמים לקח · ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברייה · וכשלקח נמלך בבית דינו · אמ' ר' אלעזר כל מקום שנ' וי'י הוא ובית דינו · בניין אב שבכולם וי'י דיבר עליך רעה · עשה מאהבה ועשה מיראה · עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא · עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט · שבעה פרושין הן פרוש שיכמי · ופרוש ניקפי · ופרוש קיזאי · פרוש מה נכייה פרוש אדע חובתי ואעשנה · פרוש יראה · פרוש אהבה · פרוש שיכמי טעין מצוותא על כיתפא פרוש ניקפי · אקיף לי ואנא עביד מצוה · פרוש קיזאי · עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקזו חדא בחדא · פרוש מה הנכייה · מאן דאית לי מהנא מנכי עבד מצוה&lt;/div&gt;
'''גמ' לעולם ידך על העליונה.''' בין לדין בין לרחמים לפיכך מברכין על הרעה כשם שמברכין על הטובה

'''כשהוא נותן דימוס.''' רחמים

'''ספקולה.''' גזר דין

'''ששטף בדינו.''' שטף למדת הדין יותר מן הראוי

'''אבל הקב&quot;ה אינו כן.''' לפי שהדין שלו הוא רחמים שלפעמים בא לכפרת עון או כיוצא בו לטובתו של האדם

'''באלהים.''' כל מקום שנאמר אלהים הוא דין וה' הוא רחמים

'''בנין אב שבכולם.''' דמפורש ביה בהדיא כן

'''עשה מאהבה עשה מיראה.''' כלומר אף שתעשה דבר מאהבת השם מ&quot;מ תשים ג&quot;כ יראת רוממותו נגד פניך א&quot;נ עשה מאהבה במצות עשה ועשה מיראה שתזהר לפרוש מהל&quot;ת

'''שאם באת לשנוא.''' התורה והמצוה ולהשליך אחרי גוך

'''שאם באת לבעט.''' ולעבור על הל&quot;ת

'''שבעה פרושים הן.''' גרסי' לה בסוף פ&quot;ה דסוטה ובבלי שם פ&quot;ג ומפרש לה התם בענין אחר

'''טעין מצוותיה על כתפיה.''' להראות עצמו לבריות

'''אקיף לי.''' המתן לי מעט שאני רוצה לעשות מצוה ואין לי פנאי לדבר עמך

'''ומקזז חדא בחדא.''' שהוא מקיז ומנכה העבירה נגד המצוה וחושב בדעתו שהמצוה תכפר על העבירה

'''מאן דאית לי מה.''' מהמיעוט שיש לי איזה דבר מה אנא מנכה לעשות ממנה מצוה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;134&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
פרוש אדע חובתי ואעשה, הי דא חובתה עבדית, {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה עברה עשיתי}} דאעבד מצוה כוותה. פרוש יראה, כאיוב. פרוש אהבה, כאברהם. אין לך חביב מכולם, אלא פרוש אהבה כאברהם. [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אברהם הפך יצה&quot;ר לטוב, אך דוד הרג את יצה&quot;ר|אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב]] דכתיב: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} &quot;ומצאת את לבבו נאמן לפניך&quot;. אמר רב אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}  {{ירו&quot;מ-הוסר|והפסיד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהפשיר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עמו, ועשה עימו שלום. דכתיב}}: {{ממ|נחמיה|ט|ח}} &quot;וכרות עמו הברית, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתת את ארץ הכנעני}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והחסד וגומר }}&quot;. אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה פסוק רומז על זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}}: ([[תהילים קט כב]]) &quot;ולבי חלל בקרבי&quot;. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה|הוה קיים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע,]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל}}. רחתת {{ירו&quot;מ-ביאור|הגיעה}} ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. {{ירו&quot;מ-ביאור|צחק}} אמר ליה: סבא! אי חרש {{ירו&quot;מ-ביאור|מכשף}} את, אי מבעט ביסורין את. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי ([[דברים ו ה|דברים ואתחנן ו ה]]) &quot;ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך&quot;. רחמתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|אהבתיו}} בכל לבי, ורחמתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|אהבתיו}} בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיק לי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|הסחתי}} דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו. [[ביאור:עץ מסורת#נחמיה עימסוני|°]]&lt;nowiki/&gt;נחמיה עימסוני שימש את [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה|עשרים ושתים שנה, ולימדו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אתים וגמים ריבויין,]] אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: ([[דברים ו יג|דברים ואתחנן ו יג]]) &quot;את ה' אלהיך תירא&quot;!? אמר ליה: אותו ואת תורתו. פיסקא: לא יקל אדם את ראשו {{ירו&quot;מ-הדגשה|כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית: במקלו, ובמנעלו, ובפונדתו, ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא}}, {{ירו&quot;מ-ביאור|קיצור}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וכו'}} ורקיקה מקל וחומר. תני: {{שוליים|ט_סז}}המטיל מים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ביהודה}}, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. {{שוליים|ט_סח}}המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. תני: {{שוליים|ט_סט}}המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: בשעת המקדש. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: מן הצופים {{ירו&quot;מ-ביאור|מקום שרואים ממנו את המקדש}} ולפנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה אומר: {{שוליים|ט_ע}}בכל מקום, ובלבד במקום שאין בו כותל. {{שוליים|ט_עא}}אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן חנניה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהושע {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חנניה}} לראות המעשה. אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה: אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, {{שוליים|ט_עב}}ולא קינח בימין, אלא בשמאל. אף [[ביאור:עץ מסורת#בן עזאי|°]]&lt;nowiki/&gt;שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}} לו: מה ראיתה? {{ירו&quot;מ-הוסר|וכו'}} אמר להן: ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב, ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין אלא בשמאל. תני: {{שוליים|ט_עג}}לא יכנס אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|בהר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|להר}} הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו {{ירו&quot;מ-הוסר|צרורות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צרורין}} בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}}: ([[קהלת ד יז]]) שמור רגליך {{ירו&quot;מ-הוסר|באשר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר}} תלך אל בית האלהים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר' יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר ([[אסתר ד ב]]) ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק — {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}לפני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שער}} ליחה סרוחה, כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום. לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר: מה אם נעילה שהוא של כבוד את אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון לא כל שכן? תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} קומו וברכו את ה' וגו'. מניין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר {{ממ|נחמיה|ט|ה}} ומרומם על כל ברכה ותהילה. אמר רבי יהושע דרומיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע דרומיא|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#בי&quot;ד של מטה גזרו והסכים בי&quot;ד של מעלה|שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן]] ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו — {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[יהושע ז יא]]) חטא ישראל, ולא יהושע גזר {{ירו&quot;מ-הדגשה|חרמה של יריחו}}, אלא מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן. מגילת אסתר — {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[אסתר ט כז]]) קיימו וקבלו וגו'. רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] אמר: וקבל כתיב, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כביכול הקדוש ברוך הוא}} מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב (רות ב ד}}) והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן תלמוד לומר ([[שופטים ו יב]]) וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: אף המעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקבלו בימי עזרא לתת מעשרות אף שלא היו רוב יושביה עליה ומנין שהסכימו}} שנאמר ([[מלאכי ג י]]) הביאו את כל המעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|ו&quot;גו}} וכ&quot;ו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והריקותי לכם ברכה עד בלי די}} מהו עד בלי די {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי בר שמעון בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר שמעון בר אבא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דבר שאי אפשר לו לומר {{ירו&quot;מ-הוסר|דיי}} די {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא ברכה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שברכם בכל מה שיעשו ולזה אין גבול}} רבי ברכיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ברכיה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} ורבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] ורב אבא בר עילאי[[ביאור:עץ מסורת#רב אבא בר עילאי|°]] &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_סח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת ברכות/פרק תשיעי#דף סח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב: &quot;ומצאת את לבבו נאמן לפניך.&quot;''' הלב שלו היה שלם, גם היצר הטוב, גם היצר הרע היה שלם עמו. אמר רב אחא: '''&quot;וכרות עמו הברית.&quot;''' אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו. מאי טעמא? דכתיב: '''&quot;ולבי חלל בקרבי.&quot;''' כלומר הרג את היצר הרע.

רבי עקיבא הוה קאים מיתדון קומי טונוסטרופוס הרשע, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. רחתת ענתה דקרית שמע, כלומר הגיע זמן קריאת שמע. שרי קרי קרית שמע וגחך, הוא התחיל לקרוא קריאת שמע וחייך, שמח. אמר ליה: &quot;סבא! אי חרש את, אי מבעט ביסורין את.&quot; כלומר אחד מהשתיים - או שאתה מכשף, או שאתה מבעט ביסורים. אמר ליה: &quot;תיפח רוחיה דההוא גברא! לא חרש אנא, ולא מבעט ביסורין אנא. אלא כל יומי קריתי פסוק זה, והייתי מצטער ואומר: אימתי יבואו שלשתן לידי.&quot; הרי כתוב בפסוק: '''&quot;ואהבת את ה' אלהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.&quot;''' רחמתיה בכל לבי, אהבתי את הקדוש ברוך הוא בכל לבי. ורחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיק לי, אף פעם לא קרה לי שיכולתי לבדוק אם אני באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא ומוכן למסור את נפשי. וכדון דמטת בכל נפשי, והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי, כלומר לא הסחתי דעתי, לפום כן אנא קרי וגחך - לכן אני שמח שעמדתי בזה. לא הספיק לומר, עד שפרחה נשמתו.

נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולימדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מהו הוא ההן דכתיב: '''&quot;את ה' אלהיך תירא&quot;'''!? הרי לפי מה שאתה אומר &quot;את&quot; זה ריבוי, אז את מי עוד צריך לירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו, כלומר תלמידי חכמים.

פיסקא. כתוב במשנה '''לא יקל אדם את ראשו''', ורקיקה מקל וחומר. תני: המטיל מים ביהודה, הרי זה הופך פניו כלפי צפון. כי בעצם מבחינתם, אם הם נמצאים ביהודה, מזרח-מערב זה כיוון בית המקדש, ולכן יפנו לכיוון צפון. המיסך את רגליו, הרי זה הופך פניו כלפי דרום. אמר רבי יוסי בי רבי בון: הדא דאמר מתניתא, מן הצופים ולפנים, כלומר דווקא במקום שממנו רואים את ירושלים, את הר הבית. צופים זה כל האזור מסביב לירושלים שממנו רואים, זה לא הר הצופים שאנחנו מכירים, אלא כל ההרים שמסביב נקראים הר הצופים, כי הם צופים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, ובלבד במקום שאין שם כותל. אם יש כותל שחוסם, אפשר לכל כיוון, אבל אם אין כותל אז אפילו לא במקום שרואים את ירושלים, גם לא יפנו לכיוון מזרח.

תני: המיסך את רגליו, לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב, אלא לצדדין. רבי יהודה אומר: בשעת המקדש, כלומר דווקא כשבית המקדש היה קיים. רבי יוסי אומר: מן הצופים ולפנים, שוב פעם רק מהאזור שממנו רואים את ירושלים. רבי עקיבה אומר: בכל מקום, כלומר אפילו מחוץ לארץ, ובלבד במקום שאין בו כותל. אם יש כותל אפשר לכל כיוון.

אמר רבי עקיבה: נכנסתי אחר רבי יהושע לראות המעשה, כלומר איך הוא מתפנה, מה הוא עושה בשירותים. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן: '''ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב. ולא פירע עד שישב''', כלומר לא גילה את עצמו עד שהוא ישב, '''ולא ישב עד ששיפשף, ולא קינח בימין, אלא בשמאל.''' אף שמעון בן עזאי היה אומר כן: נכנסתי אחר רבי עקיבה לראות את המעשה. אמר לו: מה ראיתה? אמר להן בדיוק אותו דבר.

תני: לא יכנס אדם להר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו, ומעותיו בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ, כלומר הארנק שלו גלוי. מה טעם? '''&quot;שמור רגליך תלך אל בית האלהים.&quot;''' כלומר צריך להיות בצורה מכובדת, בצורה שלמה. רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר '''&quot;ויבא עד לפני שער המלך, כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק&quot;''', כלומר לפני השער של אחשוורוש צריך להקפיד לבוא בלבוש שלם - '''&quot;לפני ליחה סרוחה&quot;'''. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום.

'''לא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.''' מה קל וחומר? מה אם נעילה שהוא של כבוד - הרי אין בזה ביזיון ללכת עם נעליים - אתה אומר אסור, רקיקה שהוא של בזיון, לא כל שכן?

תני: לא היו עונין אמן בבית המקדש. מהו היו אומרים? '''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.''' מניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר '''קומו וברכו את ה'''' וגו'. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר '''ומרומם על כל ברכה ותהילה.'''

אמר רבי יהושע דרומיא: שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם. חרמה של יריחו - דכתיב '''&quot;חטא ישראל&quot;''' - הרי יהושע הוא זה שהחרים את יריחו, מה זה שהקדוש ברוך הוא אומר &quot;חטא ישראל&quot;? אלא מכאן שהקדוש ברוך הוא הסכים איתו, מלמד שהסכימו בית דין של מעלה עמהן.

מגילת אסתר - דכתיב '''&quot;קיימו וקבלו&quot;''' וגו'. רב אמר: &quot;וקבל&quot; כתיב, כביכול הקדוש ברוך הוא קיבל, מלמד שהסכימו. ושאילת שלום בשם - דכתיב '''&quot;והנה בועז בא מבית לחם&quot;''' ואמר להם שלום. ומניין שהסכימו בית דין של מעלה עמהן? תלמוד לומר '''&quot;וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל.&quot;''' כלומר רואים שבאמת הסכימו מהשמיים שאפשר להשתמש בשם ה' כשאומרים שלום.

אמר רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: אף המעשרות, שקיבלו בימי עזרא לתת מעשרות, אף על פי שהם לא היו מחויבים בזה, גם בזה הסכימו מהשמיים. ומניין שהסכימו? שנאמר: '''&quot;הביאו את כל המעשר&quot;''' וכו', '''&quot;עד בלי די.&quot;''' בעצם למרות שזה הם קיבלו על עצמם, הקדוש ברוך הוא קיבל שזה יהיה כמו דאורייתא, ובעצם יזכו לשכר גדול על זה.

אמר רבי יוסי בר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: דבר שאי אפשר לומר עליו &quot;די&quot; - זו ברכה. אין סוף לברכה, שברכה בכל מה שיעשו לזה אין גבול. רבי ברכיה ורבי חלבו ורב אבא בר עילאי אמרו: עד שיהיו אצלכם מלומר &quot;דיינו&quot;.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ט_סז|חזרה=כן}} '''המטיל מים ביהודה חייב להפוך פניו כלפי צפון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ט|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ז|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ז]] , [[סמ&quot;ג עשה קסד|סמ&quot;ג עשין קסד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, כדי שלא יפנה מזרח־מערב כנגד שערי ירושלים והמקדש שבמזרח, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ט_סח|חזרה=כן}} '''המקיז דם או המתפנה בסמוך לירושלים חייב להימנע מלהפנות פניו למזרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ט|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ז|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ז]] , [[סמ&quot;ג עשה קסד|סמ&quot;ג עשין קסד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא כמפורש ברבי יוסי בי רבי בון שדין זה נאמר &quot;מן הצופים ולפנים&quot; בלבד, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להצריך הרחקה מירושלים ולא בכל מקום כרבי עקיבה.

{{שוליים דין|ט_סט|חזרה=כן}} '''אין להטיל מים בפניית מזרח-מערב בירושלים אלא לצדדין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ט|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ט]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ה|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ה]] , [[שולחן ערוך אורח חיים ג ז|שו&quot;ע או&quot;ח סימן ג סעיף ז]] , [[סמ&quot;ג עשה קסד|סמ&quot;ג עשין קסד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבא שהאיסור בכל מקום ובכל זמן, כדברי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (או&quot;ח ג, ה-ז) שפסקו שלא יפנה מזרח-מערב בכל מקום, כמסקנת הירושלמי שהחמיר ככל הדעות.

{{שוליים דין|ט_ע|חזרה=כן}} '''אין להטיל מים בפני הבריות אלא במקום צנוע שאין בו כותל מפסיק בין הנפנה לרואים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות דעות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון הירושלמי, שיש להיזהר בצניעות אף במקום שאין כותל, משום דרכי הצניעות וההנהגה הטובה.

{{שוליים דין|ט_עא|חזרה=כן}} '''יש להיפרע (לשפשף) לפני שיישב לצרכיו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות דעות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים י|שו&quot;ע או&quot;ח סימן י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי עקיבה בשם רבי יהושע - שלא ישב עד ששיפשף, כלשון הירושלמי, וכך הביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ט_עב|חזרה=כן}} '''אין לקנח בבית הכיסא בימין אלא בשמאל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בית הבחירה ז ב|רמב&quot;ם, הלכות בית הבחירה, פרק ז, הלכה ב]] , [[סמ&quot;ג עשה קסד|סמ&quot;ג עשין קסד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו שהובאה בשם ר' עקיבה ובן עזאי, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ט_עג|חזרה=כן}} '''אין להיכנס להר הבית בנעליים, באבק שעל הרגליים, בממון צרור בבגד או בארנק גלוי, ואין לעשותו קיצור דרך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תעניות ד טו|רמב&quot;ם, הלכות תעניות, פרק ד, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי מטעם &quot;שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות בית הבחירה (המובא בעין משפט על הלכות תעניות) שאין נכנסים להר הבית במקל, במנעל, בפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls11&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.75%;height:1.69%;left:11.39%;width:7.59%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.43%;height:5.06%;left:11.39%;width:56.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.49%;height:1.69%;left:11.39%;width:56.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:31.67%;width:56.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:43.23%;left:31.67%;width:56.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:58.48%;height:1.66%;left:34.34%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;פרוש אדע חובתי ואעשנה הי דא חובתה עבדית דאעביד מצוה כוותה · פרוש יראה כאיוב · פרוש אהבה כאברהם · אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם · אברהם אבינו [עשה] יצר הרע טוב דכת' ומצאת את לבבו נאמן לפניך · אמ' ר' אחא והפסיד אלא וכרות עמו הברית והחסד וגו' · אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו מא' טע' ולבי חלל בקרבי · ר' עקיבה הוה קיים מיתדין קומי טונוסטרופוס הרשע ואתת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמ' ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את · אמ' ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל יומיי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואו' אימתי יבואו שלשתן לידי · ואהבת את י'י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך · רחמתיה בכל לבי · ורחמתיה בכל ממוני · ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי · וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו · נחמיה עימסוני שימש את ר' עקיבה עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין ·{{ירו&quot;מ-הוסר|אך}} [אכין] ורקין מיעוטין · אמ' ליה מה הוא ההן דכת' את י'י אלהיך תירא · אמ' ליה אותו ואת תורתו · הל' תני המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון · המיסך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא דאמ' מתנית' מן הצופים ולפנים · ר' עקיבה אומ' בכל מקום ובלבד מקום שאין שם כותל · תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין · ר' יהודה או' בשעת המקדש · ר' יוסי או' מן הצופים ולפנים · ר' עקיבה או' בכל מקום ובלבד במקום שאין בו כותל · אמ' ר' עקיבה נכנסתי אחרי ר' יהושע לראות המעשה · אמ' לו מה ראיתה אמ' להן ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב ולא ישב עד ששיפשף ולא קינח בימין אלא בשמאל · אף שמעון בן עזאי היה או' כן נכנסתי אחר ר' עקיבה לראות את המעשה · אמרו לו מה ראיתה כול' · תני לא יכנס אדם בהר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ · מה טעם שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ר' יוסי בר יהודה או' הרי הוא או' ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק אמ' לפני ליחה סרוחה כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום · לא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומ' · מה אם נעילה שהיא שלכבוד את או' אסור · רקיקה שהיא שלביזיון לא כל שכן · תני לא היו עונין אמן בבית המקדש · מה היו אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · מניין שלא היו עונין אמן במקדש · תל' קומו ברכו את י'י וגו' · מניין על כל ברכה וברכה תל' ומרומם על כל ברכה ותהילה · אמ' ר' יהושע דרומיא שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן והסכים בית דין שלמעלן עמהן · ואילו הן חרמה שליריחו · ומגילת אסתר · ושאילת שלום בשם · חרמה שליריחו חטא ישראל · ולא יהושע גזר אלא מלמד שהסכימו בית דין [שלמעלה עמהן] מגילת אסתר קיימו וקיבלו וגו' רב אמ' וקבל כת' מלמד שהסכימו · ושאילת שלום בשם · והנה בועז בא מבית לחם · ומניין שהסכימו בית דין שלמעלה ·[עמהן ת&quot;ל] וירא אליו מלאך י'י ויאמר אליו י'י עמך גבור החיל · ר' אבון בשם ר' יהושע בן לוי · אף המעשרות שנ' הביאו את כל המעשר וגו' · מהו עד בלי דיי · ר' יוסי בר שמעון בר' בא בשם ר' יוחנן דבר שאי איפשר לו לומ' דיי הוא ברכה · ר' ברכיה ור' חלבו ורב אבא בר עילאי בשם רב עד שייבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות אל תבוז כי זקנה אמך אמ' ר' יוסי בר בון בשם רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו. ברכות דיינו ברכות. (משלי, כג) אל תבוז כי זקנה אמך אמר ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן מה טעמ' ואל תבוז כי זקנה אמך. אמ' ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הה&quot;ד ועלה האיש ההוא מעירו וגו'. עת לעשות ליי' הפרו תורתך ר' נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות ליי'. ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית מה טעמ' הפרו תורתך עת לעשות ליי'. תני ר' שמעון בן יוחי או' אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מה טעמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|עת}} הפרו תורתך עת לעשות ליי'. הלל הזקן היה או' בשעה דמכנשין בדר. ובשעה דמבדרין כנוש. וכן היה הלל אומ' אם ראית את התורה שהיא חביבה על יש' והכל שמיחין בה בדר. ואם לאו כנוש. אמ' ר' אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שביש' צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. [ר' יונה בשם ר' יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין]. כל כדבייא טבין וכדבייא דאוריתא בישין. אמ' ר' שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך. לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה [עד שהלך] זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש. כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו. כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר. תני בשם ר' מאיר אין לך אחד מיש' שאינו עושה [מאה] מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה [ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה] ומתפלל ג' פעמים שלשמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה ר' מאיר או' אין לך אדם מיש' שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו [מילה בבשרו] ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמ' שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך. וכן הוא אומ' חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמ' אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב&quot;ה למנצח על השמינית מזמור לדוד אמר רבי אלעזר בשם ר' חנינא תלמידי חכמ' מרבים שלום בעולם. מה טעם וכל בניך למודי יי' ורב שלום בנייך

0+&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''הי דא חובתה עבדית.''' הגידו לי איזו עבירה עשיתי ואעשה מצוה כנגדה וכולן להתראות ולהתגדר בהן

'''ומצאת את לבבו.''' שתי לבות שאף יצה&quot;ר שלו החזירוהו לטוב

'''והפשיר עמו וכרות עמו הברית וגו'.''' כצ&quot;ל וכן הוא בסוטה היצה&quot;ר עשה פשרה ושלום עמו ודרש וכרות עמו הברית אדלעיל ומצאת את לבבו וגו' ואע&quot;פ דפשטיה דקרא על הקב&quot;ה נאמר שכרת עם אברהם

'''אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו.''' כלומר לעשות שלום עמו והרגו כפה אותו לעשות רצון בוראו

'''הוה מיתדון קומי.''' היה נידון לפניו

'''רחתת.''' הגיע עונתה של ק&quot;ש והתחיל לקרות ושחק

'''או חרש.''' או מכשף אתה לעשות כישוף ביסורין שלא תרגיש בהן דהן הדברים שאתה מדבר ושוחק אתה או מבעט ביסורין אתה באלו הדברים ומשחק להכעיסני

'''רחמתיה וכו'.''' אלו שני הדברים קיימתי אבל השלישי עדיין לא בא לידי לקיימו ועכשיו שבא לידי וג&quot;כ הגיע זמן ק&quot;ש ולא עברתי מלקיים גם ובכל נפשי ובשביל כך אני קורא ק&quot;ש ושמח בחלקי שנפל לי לקיים הדבר בעונתו

'''אותו ואת תורתו.''' לירא מן התורה ולומדיה בכלל

'''פיסקא לא יקל אדם את ראשו וכו'.''' תני המטיל מים וכו' כלומר אפי' לצד צפון שביהודה ומפני שירושלים בצפונה של ארץ יהודה היא הלכך במטיל מים לא חששו להפוך פניו לצד צפון אבל המיסך את רגליו לא יגלה עצמו נגד צפון שהיא נגד ירושלים אלא הופך פניו שיהא פירועו כנגד דרום
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;פרוש אדע חובתי ואעשנה הי דא חובתה עבדית דאעביד מצוה כוותה · פרוש יראה כאיוב · פרוש אהבה כאברהם · אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם · אברהם אבינו [עשה] יצר הרע טוב דכת' ומצאת את לבבו נאמן לפניך · אמ' ר' אחא והפסיד אלא וכרות עמו הברית והחסד וגו' · אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו מא' טע' ולבי חלל בקרבי · ר' עקיבה הוה קיים מיתדין קומי טונוסטרופוס הרשע ואתת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמ' ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את · אמ' ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל יומיי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואו' אימתי יבואו שלשתן לידי · ואהבת את י'י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך · רחמתיה בכל לבי · ורחמתיה בכל ממוני · ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי · וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו · נחמיה עימסוני שימש את ר' עקיבה עשרים ושתים שנה ולמדו אתים וגמים ריבויין ·{{ירו&quot;מ-הוסר|אך}} [אכין] ורקין מיעוטין · אמ' ליה מה הוא ההן דכת' את י'י אלהיך תירא · אמ' ליה אותו ואת תורתו · הל' תני המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון · המיסך את רגליו הרי זה הופך פניו כלפי דרום · אמ' ר' יוסי ביר' בון הדא דאמ' מתנית' מן הצופים ולפנים · ר' עקיבה אומ' בכל מקום ובלבד מקום שאין שם כותל · תני המסיך את רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין · ר' יהודה או' בשעת המקדש · ר' יוסי או' מן הצופים ולפנים · ר' עקיבה או' בכל מקום ובלבד במקום שאין בו כותל · אמ' ר' עקיבה נכנסתי אחרי ר' יהושע לראות המעשה · אמ' לו מה ראיתה אמ' להן ראיתיו יושב וצידו כלפי מערב ולא פירע עד שישב ולא ישב עד ששיפשף ולא קינח בימין אלא בשמאל · אף שמעון בן עזאי היה או' כן נכנסתי אחר ר' עקיבה לראות את המעשה · אמרו לו מה ראיתה כול' · תני לא יכנס אדם בהר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו ומעותיו צרורין בסדינו ואפונדתו עליו מבחוץ · מה טעם שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ר' יוסי בר יהודה או' הרי הוא או' ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק אמ' לפני ליחה סרוחה כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום · לא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומ' · מה אם נעילה שהיא שלכבוד את או' אסור · רקיקה שהיא שלביזיון לא כל שכן · תני לא היו עונין אמן בבית המקדש · מה היו אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד · מניין שלא היו עונין אמן במקדש · תל' קומו ברכו את י'י וגו' · מניין על כל ברכה וברכה תל' ומרומם על כל ברכה ותהילה · אמ' ר' יהושע דרומיא שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן והסכים בית דין שלמעלן עמהן · ואילו הן חרמה שליריחו · ומגילת אסתר · ושאילת שלום בשם · חרמה שליריחו חטא ישראל · ולא יהושע גזר אלא מלמד שהסכימו בית דין [שלמעלה עמהן] מגילת אסתר קיימו וקיבלו וגו' רב אמ' וקבל כת' מלמד שהסכימו · ושאילת שלום בשם · והנה בועז בא מבית לחם · ומניין שהסכימו בית דין שלמעלה ·[עמהן ת&quot;ל] וירא אליו מלאך י'י ויאמר אליו י'י עמך גבור החיל · ר' אבון בשם ר' יהושע בן לוי · אף המעשרות שנ' הביאו את כל המעשר וגו' · מהו עד בלי דיי · ר' יוסי בר שמעון בר' בא בשם ר' יוחנן דבר שאי איפשר לו לומ' דיי הוא ברכה · ר' ברכיה ור' חלבו ורב אבא בר עילאי בשם רב עד שייבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות אל תבוז כי זקנה אמך אמ' ר' יוסי בר בון בשם רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו. ברכות דיינו ברכות. (משלי, כג) אל תבוז כי זקנה אמך אמר ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן מה טעמ' ואל תבוז כי זקנה אמך. אמ' ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים. הה&quot;ד ועלה האיש ההוא מעירו וגו'. עת לעשות ליי' הפרו תורתך ר' נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות ליי'. ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית מה טעמ' הפרו תורתך עת לעשות ליי'. תני ר' שמעון בן יוחי או' אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם. מה טעמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|עת}} הפרו תורתך עת לעשות ליי'. הלל הזקן היה או' בשעה דמכנשין בדר. ובשעה דמבדרין כנוש. וכן היה הלל אומ' אם ראית את התורה שהיא חביבה על יש' והכל שמיחין בה בדר. ואם לאו כנוש. אמ' ר' אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום כך כל אדם שביש' צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום. [ר' יונה בשם ר' יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין]. כל כדבייא טבין וכדבייא דאוריתא בישין. אמ' ר' שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך. לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה [עד שהלך] זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש. כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו. כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר. תני בשם ר' מאיר אין לך אחד מיש' שאינו עושה [מאה] מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה [ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה] ומתפלל ג' פעמים שלשמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה ר' מאיר או' אין לך אדם מיש' שאין המצות מקיפות אותו. תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו [מילה בבשרו] ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמ' שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך. וכן הוא אומ' חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמ' אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב&quot;ה למנצח על השמינית מזמור לדוד אמר רבי אלעזר בשם ר' חנינא תלמידי חכמ' מרבים שלום בעולם. מה טעם וכל בניך למודי יי' ורב שלום בנייך

0+&lt;/div&gt;
'''הדא דאמר מתניתא.''' הא דשנינו בהך ברייתא היינו דוקא אם מן הצופים ולפנים והוא מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו

'''תני.''' אידך המיסך את רגליו ביהודה

'''אלא לצדדים.''' צפון ודרום

'''בשעת המקדש.''' שנו

'''תני.''' בתוספתא פ&quot;ו

'''שמור רגלך.''' שלא יהיה אבק עליהם

'''מה אם נעילה.''' נעילת מנעל

'''תני.''' תוספתא שם

'''וקבל כתיב.''' כלפי מעלה שהסכימו בב&quot;ד של מעלה

'''אף המעשרות.''' בבית שני שמעצמן קבלו עליהן כדתנינן לקמן פ&quot;ג דדמאי והסכימו בב&quot;ד שלמעלה שנא' השיאו את כל המעשר וגו'

'''דבר שאי אפשר לו לומר דיי.''' שאין בו למותרות בעיני המקבלין והוא ברכה של רוב גשמים ולפיכך דריש רב עד שיבלו שפתותיכם וכו' וזהו תוספת ברכה וכל כך הרבה עד שיאמרו דיינו ברכות והובא זה לקמן בפ&quot;ג דתענית בהלכה ז' ודריש מכאן שאין מתפללין על רוב הטובה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;135&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] &lt;/div&gt;עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכות דיינו ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי דכתיב}} ([[משלי כג כב]]) אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי יוסי בר בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]]: אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה {{ירו&quot;מ-ביאור|תרגיש מבוזה}} עליהן מה טעמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} אל תבוז כי זקנה אמך אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אם נזדקנה אומתך {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנעשו כזקנים שרפו ידהם}} עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים הדא הוא דכתיב ([[שמואל א א ג]]) ועלה האיש מעירו וגו' {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים קיט קכו]]) עת לעשות לה' הפרו תורתך [[ביאור:עץ מסורת#רבי נתן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חלקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלקיה|°]] בשם רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]]: העושה תורתו עתים — הרי זה מיפר ברית. מאי טעמא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יוחאי אומר: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד — עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} הפרו תורתך, עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר:: בשעה דמכנשין — בדר, ובשעה דמבדרין — כנוש. וכן היה הלל אומר: אם ראית{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה — בדר; ואם לאו — כנוש. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי יוסי בן גזירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן גזירה|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים|כל פיטטיא {{ירו&quot;מ-ביאור|דיבור}} בישין, ופיטטיא דאורייתא, טבין]] כל כדבייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שקרים}} בישין {{ירו&quot;מ-ביאור|רעים}} וכדבייא דאורייתא טבין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר לשקר ולומר לא למדתי מסכת זו כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ויש גורסין: כל כדבייא טבין, וכדבייא דאורייתא בישין. הכוונה שמותר לשקר כדי לעשות שלום, כמו שמסופר על אהרון הכהן, אבל בדברי תורה לעולם אסור לשקר, שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו}} אמר רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי|במגילת חסידים מצאו כתיב. יום תעזביני, ימים אעזבך]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|משל}} לשנים שיצאו, אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא. לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין {{ירו&quot;מ-הוסר|ואשה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכן לאשה}} שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו {{ירו&quot;מ-הוסר|ממנו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ממנה}} היא היתה הולכת ונישאת לאחר תני בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר [[אמרי במערבא/מסכת ברכות#מאה מצוות ביום|אין לך אחד מישראל שאינו עושה]] {{שוליים|ט_עד}}מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו — תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו. הוא שדוד אמר ([[תהילים קיט קסד]]) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך וכן הוא אומר ([[תהילים לד ח]]) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. נכנס למרחץ, ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא {{ירו&quot;מ-הדגשה|היינו דכתיב}} ([[תהילים יב א]]) למנצח על השמינית מזמור לדוד. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדכתיב}} ([[ישעיהו נד יג]]) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך&lt;br&gt; &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הרואה וחסלת מסכת ברכות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען&lt;/strong&gt;
{{:סיום מסכת|מסכת=ברכות}}

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות, דף ס&quot;ח.

אומרת הגמרא: מאי דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''? אומר רבי יוסי בר בון: אם ישנו דברי תורה בפיך אל תבוז, כלומר אל תרגיש מבוזה עליהם. מה טעם דכתיב '''אל תבוז כי זקנה אמך'''. אמר רבי זעירא: אם נזדקנה אומתך, כלומר נעשו זקנים שנרפו ידיהם, עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים.

כן, אנחנו יודעים שאף אחד לא עולה לרגלים, כן? בגלל, הבנים של עלי, ובעצם מה שהוא היה עושה, הוא פשוט מסתובב, כן? למרות שהיה גר קרוב מאוד למשכן, הוא עשה סיבוב, כן? הקיף את כל ארץ ישראל כדי לאסוף עוד ועוד אנשים שיעלו איתו, וככה בעצם הוא הפיח רוח חיים באומה.

הדא הוא דכתיב '''ועלה האיש מעירו וגו'''. כתיב '''עת לעשות לה' הפרו תורתך'''. רבי נתן מסרס קראי, כלומר הוא קורא את זה הפוך, '''הפרו תורתך עת לעשות לה''''. כלומר, אם יראו תורתך, זה הזמן צריך לעשות לה'.

רבי חלקיה בשם רבי סימון: '''העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית'''. כלומר, אם הוא מתייחס לזה בתור איזה משהו, אוקיי, יש לי חובה לסיים, כן? מתפלל, שם איזה וי, לומד, שם וי, זה בעיה. מאי טעמא? '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. כלומר כשעושים את התורה עתים בתור איזה משהו שאני, פה חובה, שם חובה, אז זה בעיה.

תני רבי שמעון בן יוחאי אומר: '''אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד, עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם'''. כן, יש מושג שנקרא מת מצווה. כל דבר שהציבור לא מתעסקים איתו, כן? יש לו גדר של מת מצווה. אתה היחיד שעושה את זה, אתה מקבל שכר כנגד כולם, וברוך השם אנחנו מתעסקים בירושלמי. אנחנו יודעים שזה לצערנו, כן, מעט מאוד מתעסקים עם זה, ובעזרת השם בקרוב זה ישתנה, כן?

מאי טעמא '''הפרו תורתך, עת לעשות לה''''. הלל הזקן היה אומר: '''בשעה דמכנשין בדר''', כלומר אם אתה רואה שכולם אוספים, כלומר כולם רוצים ללמוד תורה, תבדר, תפזר, תן להם, תפזר, תלמד תלמידי תורה. '''ובשעה דמבדרין כנוש''', אם אתה רואה שאנשים לא רוצים, כן? והתורה בעצם אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אתה שב תלמד, כנוש.

וכן היה הלל אומר: '''אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה, בדר; ואם לאו, כנוש'''.

אמר רבי אלעזר: '''מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'''.

רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה: '''כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין''', כלומר כל דיבור זה ביש, שזה רע, ופתיתיה דאורייתא, אתה תבין, דיבור שבתורה תמיד זה טוב. '''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין''', כלומר כל שקר זה רע, אבל שקרים שמופיעים בתורה הם טובים, כן? אז יש אומרים שהכוונה למותר לאדם לשקר ולהגיד שהוא לא למד מסכת כדי שלא יחזיקו אותו תלמיד חכם. ויש אומרים הכוונה למה שאנחנו יודעים ש-- שרה צחקה והקדוש ברוך הוא אמר לאברהם שבעצם היא צחקה ואמרה &quot;ואני זקנתי&quot; במקום להגיד &quot;ואדוני זקן&quot;.

אמר רבי שמעון בן לקיש: '''במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני, ימים אעזבך'''. לשנים שיצאו, אחד מטבריה ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, נפגשו באיזה פונדק, ואז ממשיכים משמה כל אחד לדרכו. '''לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין''', כיוון שכל אחד הלך לכיוון הפוך, אז בעצם כשהם הולכים כל אחד מיל, יצא שהמרחק ביניהם הוא שני מיל.

אז כך אם אדם מתרחק מהקדוש ברוך הוא, גם הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו, ואז בעצם יוצא שהמרחק הוא כפול. וכן לאישה, משל לאישה '''שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו היא היתה הולכת ונישאת לאחר''', ואז בעצם הנתק ביניהם הוא מוחלט.

תניא בשם רבי מאיר: '''אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום: קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן'''.

וכן היה רבי מאיר אומר: '''אין לך אדם בישראל שאין המצות מקיפות אותו, תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו'''. הוא שדוד אמר, כלומר אדם מוקף מכל הכיוונים, ולכן הוא אומר '''שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך''', וכן הוא אומר '''חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'''.

נכנס למרחץ, כלומר דוד המלך נכנס למרחץ, '''ראה את עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות'''. כיון שהביט במילה שלו, התחיל לקלס להקדוש ברוך הוא, כן? הוא שכתוב '''למנצח על השמינית מזמור לדוד'''.

אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא: '''תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'''. מה טעם? '''וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך'''.

הדרן עלך פרק הרואה, וחסלת מסכת ברכות. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף סח עמוד א'''

{{שוליים דין|ט_עד|חזרה=כן}} '''חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תפילה וברכת כהנים ז יד|רמב&quot;ם, הלכות תפילה, פרק ז, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך אורח חיים מו ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן מו סעיף ג]] , [[סמ&quot;ג עשה יט|סמ&quot;ג עשין יט]] &lt;קטע סוף=סח א/&gt; ט. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שיש להשלים מאה ברכות ביום, ותוקן קדושת ה' לתשלום המניין; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כן להלכה בלא מחלוקת..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף סח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא)&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls12&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a031 BERAKHOT 09 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:58.48%;height:1.66%;left:31.67%;width:2.67%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.14%;height:14.96%;left:31.67%;width:56.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.11%;height:1.66%;left:31.67%;width:56.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a032 PEA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a032 PEA 01 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.73%;left:11.11%;width:60.71%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.88%;height:19.00%;left:11.11%;width:60.71%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.88%;height:1.73%;left:17.86%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בשם רב עד שייבלו שפתותיכם מלומר דייע ברכות דיינו ברכות · אל תבוז כי זקנה אמך · אמ' ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן · מה טעמ' ואל תבוז כי זקנה אמך אמ' ר' זעירא אם סדקתה אומתך עמוד ועודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגליים · ה'ה'ד' ועלה האיש ההוא מעירו וגו' · עת לעשות לי'י הפרו תורתך · ר' נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לי'י · ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית · מה טעמ' הפרו תורתך עת לעשות לי'י · תני ר' שמעון בן יוחי דן אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם · מה טעמ' עת הפרו תורתך עת לעשות לי'י · הלל הזקן היה או' בשעה דמכנשין בדר · ובשעה דמבדרין כנוש · וכן היה הלל אומ' אם ראית את התורה שהיא חביבה עליהן והכל שמיחין בה בדר · ואם לאו כנוש · אמ' ר' אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום · כך כל אדם שהוא צריך ליגע בתורה בכל שעת שביום · כל כדבייא טבין וכדבייא דאורייתא בישין · אמ' ר' שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך · לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין · ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר · תני בשם ר' מאיר אין לך אחד מיש' שאינו עושה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל ג' פעמים שלשמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן · וכן היה ר' מאיר או' אין לך אדם מיש' שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו · הוא שדוד אמ' שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך · וכן הוא או' חונה מלאך י'י סביב ליריאיו ויחלצם · נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמ' אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב'ה למנצח על השמינית מזמור לדוד · אמ' ר' אלעזר בשם ר' חנינא תלמידי חכמ' מרבים שלום בעולם · מה טעם וכל בנייך לימודי י'י ורב שלום בנייך · חסלת מסכת ברכות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''רבי נתן מסרס קראי הפרו וכו'.''' ומפרש ר' חלקיה טעמיה דדריש הכי העושה תורתו עתים ולא בקביעות תמיד הרי זה מיפר ברית הכתוב אצל התורה אם לא בריתי יומם ולילה וגו' דעל התורה הכתוב מדבר

'''הלל הזקן היה אומר.''' מקרא הזה משמועה רעה לא יירא וגו'

'''בשעה דמכנשין.''' בשעה שמכניסין ד&quot;ת שאין חכמי הדור מרביצין את התורה

'''בדר.''' אתה תפזר אותה להתלמידים

'''כנוש.''' ולא תטול שררה עליהם

'''ואם לאו כנוש.''' ולא תטיל ד&quot;ת לבזיון

'''כל פיטטיא.''' דברים בטלים בישין בר מפיטטיא דאורייתא דאינון טבין דכל זמן שהוא הוגה בהם מוצא בהם טעם
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בשם רב עד שייבלו שפתותיכם מלומר דייע ברכות דיינו ברכות · אל תבוז כי זקנה אמך · אמ' ר' יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבזה עליהן · מה טעמ' ואל תבוז כי זקנה אמך אמ' ר' זעירא אם סדקתה אומתך עמוד ועודרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגליים · ה'ה'ד' ועלה האיש ההוא מעירו וגו' · עת לעשות לי'י הפרו תורתך · ר' נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לי'י · ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית · מה טעמ' הפרו תורתך עת לעשות לי'י · תני ר' שמעון בן יוחי דן אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם · מה טעמ' עת הפרו תורתך עת לעשות לי'י · הלל הזקן היה או' בשעה דמכנשין בדר · ובשעה דמבדרין כנוש · וכן היה הלל אומ' אם ראית את התורה שהיא חביבה עליהן והכל שמיחין בה בדר · ואם לאו כנוש · אמ' ר' אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום · כך כל אדם שהוא צריך ליגע בתורה בכל שעת שביום · כל כדבייא טבין וכדבייא דאורייתא בישין · אמ' ר' שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך · לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין · ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר · תני בשם ר' מאיר אין לך אחד מיש' שאינו עושה מצות בכל יום קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה ומתפלל ג' פעמים שלשמונה עשרה וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן · וכן היה ר' מאיר או' אין לך אדם מיש' שאין המצות מקיפות אותו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ומזוזה בפתחו ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו · הוא שדוד אמ' שבע ביום היללתיך על משפטי צדקך · וכן הוא או' חונה מלאך י'י סביב ליריאיו ויחלצם · נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמ' אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב'ה למנצח על השמינית מזמור לדוד · אמ' ר' אלעזר בשם ר' חנינא תלמידי חכמ' מרבים שלום בעולם · מה טעם וכל בנייך לימודי י'י ורב שלום בנייך · חסלת מסכת ברכות&lt;/div&gt;
'''כל כדבייא בישין וכדבייא דאורייתא טבין.''' כצ&quot;ל. וכך הוא במדרש רבה. שבתורה יכול הוא לכזב ולומר לא שניתי מסכת זו או פרק זה

'''כיון שהפליג דעתו ממנה.''' וכך הן דברי תורה כיון שמסיח דעתו מהתורה הולכת לאיש אחר שהחזיק בה ומתחכם יותר מזה שעזבה

'''תני.''' תוספתא שם

'''מה טעם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.''' בניך הב' מיותר הוא הלכך דריש ביה דעל תלמידי חכמים קאמר שהן מרבים שלום בעולם: הדרן עלך הרואה וסליקא לך מסכת ברכות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>l9djjcuzw5hel25yk3q7xmk7hedsuoa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/הדפסה עם ליידן (פרק שמיני)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755115</id>
    <revision>
      <id>3095747</id>
      <parentid>3095271</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:25:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: מחיקה בתוך מחיקה הפכה למחיקה אחת (1) — לפי בקשת מאיר (בוט)</comment>
      <origin>3095747</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="234080" sha1="f3nrrb4pft65g2lv4l39ag7q7gzs702" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת פאה, פרק שמיני — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a045 PEA 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a045 PEA 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:96.77%;height:1.69%;left:35.47%;width:55.32%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:11.99%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.69%;height:35.69%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:49.37%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו · ובזיתים משתרד רביעה שניה · אמ' ר' יהודה והלא יש שאין מוסקין את זיתיהן אלא לאחר רביעה שניה אלא כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|בעשרה}} בארבעה איסרות · ב' נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן ועל מעשר עני בכל שנתו · ובן לוי נאמן לעולם · אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן · ג' נאמנין על החטים {{ירו&quot;מ-הוסר|ועל החטים}} ואינן נאמנין לא על הקמח ולא על הפת · נאמנין על סעודה שלאורז · ואינן נאמנין עליו בין חי בין מבושל · נאמנין על הפול ואינן נאמנין על הגריסין בין חיין בין מבושלין · נאמנין על השמן לומר שלמעשר עני ואינן נאמנין עליו לומ' שלזיתי ניקוף הוא · ד' נאמנין על ירק חי ואינן נאמנין על המבושל לא אם כן היה לו דבר מועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסן · ה' אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים · ר' מאיר או' חצי קב · קב וחצי טוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה · ר' עקיבה או' פרס · חצי לוג יין · ר' עקיבה או' רביעית · שמן ר' [רביעית] עקיבה או' שמינית · ושאר כל הפירות אמ' אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות · ו' מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראל היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה · היה לו ממועט נותן לפניהן והן מיחלקין ביניהן · ז' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע · לן נותנין לו פרנסת לינה · שבת נותנין לו מזון שלש סעודות · מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי · מזון ארבע עשרה לא יטול מן הקופה · והקופה [סעודות] נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה · ח' מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני · היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול · היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו הרי זה יטול · אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישין · ט' מי שיש לו חמשים זוז והוא נשא ונתן בהן הרי זה לא יטול · וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצריך לבריות · וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינ מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו · ועל זה נאמ' ברוך הגבר אשר יבטח בי'י והיה י'י מבטחו · וכן דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהו עיניו כהות שנ' ושוחד לא [וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו · וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהן שנ' צדק צדק תרדוף וכל דיין] תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו' סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;68&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ב|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ב]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ב&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_ד}}נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה {{ירו&quot;מ-הוסר|בשעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בשעתן}}, ועל מעשר עני בכל שנתו. {{שוליים|ח_ה}}ובן לוי נאמן לעולם, ואינן נאמנים אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; עד {{ירו&quot;מ-הוסר|איכון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כמה תבואה נאמנים}}? אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: {{שוליים|ח_ו}}עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום. מעשה והאמין [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי לחמשה אחים בחמשה כורין של חטים. ואפשר כן {{ירו&quot;מ-ביאור|שיביאו חמישה כורים לקט ממקום אחד?}} אלא: מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא צבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מכאן מעט}} ומ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא צבחר – כורה סליק {{ירו&quot;מ-ביאור|יוצא כור}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ועל מעשר עני בכל שנתו}}. רבי אלעזר דרומה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר דרומה|°]] בעי קומי רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}נאמן על השני נאמן על הראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהפריש מעשר עני שהוא מאוחר בסדר ההפרשה, ודאי הפריש מעשר ראשון שהוא קדם לו בסדר הפרשה, שאם לא כן אז מה? אם העני נאמן לאמר של מעשר עני הם, אולי בעל השדה שנתן לו מעשר עני לא הפריש מעשר ראשון}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא. שניא היא, שאין אדם עושה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצוה}} בדבר {{ירו&quot;מ-הוסר|ערוה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עברה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי פליגי בהפריש מעשר שני דרבנן, סברי: אם הפריש מעשר שני אין ראיה שהפריש מעשר ראשון, דמעשר שני לא מפסיד כלום שהוא לעצמו, אבל הפריש מעשר עני — אף חכמים מודים שלא חוששים שמא הערים ולא הפריש מעשר ראשון. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים|ח_ז}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה, כן {{שוליים|ח_ח}}לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר. אמר רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: מתניתין אמרה כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: ובן לוי נאמן לעולם. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} בעי: ובן לוי נאמן לעולם, אפילו בשביעית {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין בה מעשר}}? אמר רב בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}: נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא {{ירו&quot;מ-הדגשה|שראיתי שבעל הבית הפריש}}, לפוטרו מן השני. אבל באומר: ניתן לי, או באומר {{ירו&quot;מ-הוסר|משלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלי}} הן {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא עם הארץ}}, אינן נאמנין. {{ירו&quot;מ-הוסר|דו מ }}{{ירו&quot;מ-הוסר|תני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן. כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אינן נאמנין {{שוליים|ח_ט}}אלא על דבר שבני אדם נוהגין {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתת}} כן.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ג|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ג]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ג&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_י}}נאמנים על החיטים, ואינן נאמנים לא על הקמח ולא על הפת. {{שוליים|ח_יא}}נאמנים על שעורה של [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#|אורז|אורז]], ואין נאמנים עליו בין חי בין מבושל. נאמנים על [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#פול|הפול]], ואינן נאמנים על הגריסין בין חיין בין מבושלין. נאמנים על השמן לומר של מעשר עני, ואין נאמנים עליו לומר של זיתי ניקוף הוא. נאמנים על ירק חי, ואין נאמנים על המבושל, אלא אם כן היה לו דבר ממועט, שכן דרך בעל הבית להוציא מלפסו.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמנים על החיטים ואינן נאמנים לא על הקמח ולא על הפת}}. מהו שיהא נאמן לומר: חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח? חיטין ניתן לי ועשיתי אותן פת? פשיטא לן שהוא נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהא קתני נאמנים על החיטים}}. היו הכל יודעין שרוב בני אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מכנסו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מכניסים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}לקט {{ירו&quot;מ-הדגשה|והפאה ולא הניחו העניים לבזוז, אלא חילקו בעצמם, ולפעמים חילקו קמח או פת}}. אפילו כן, אינו נאמן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  
&lt;span id=&quot;דף_לו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שמיני#דף לו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
פרק כלל, הלכה ב'. אומרת המשנה: '''נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה''' בשעתן. כלומר בזמן הלקט או בזמן שכחה ובזמן הפאה, אז העניים נאמנים להגיד שזה מפאה או מלקט או משכחה. '''ועל מעשר עני בכל שנתו'''. כלומר, איך הוא נאמן להגיד זה מעשר עני, בשנה השלישית והשישית שאז זה מעשר עני. '''ובן לוי נאמן לעולם'''. כיוון שמעשר ראשון נותנים כל השנים, בכל מחזור של שבע שנים, בכל השש שנים נותנים מעשר ראשון ללוי - נותנים קודם כל תרומה גדולה ונותנים ללוי מעשר ראשון. הלוי נותן מתוך זה מעשר מן המעשר לכהן. לאחר מכן מוסיפים עוד מעשר שתלוי בשנים - בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית זה מעשר שני, בשלישית והשישית זה מעשר עני. אז העניים נאמנים להגיד בשנה השלישית והשישית שזה ממעשר עני. אז אמרנו בן לוי נאמן לעולם.

עכשיו: '''ואינן נאמנים אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן'''. זאת אומרת, הם לא נאמנים להגיד שהם קיבלו לחם כי לא נותנים לחם, נותנים חיטים. אז כל דבר צריך להיות בא לפי מה שמקובל.

אומרת הגמרא: '''עד'''? כמה נאמנים? אדם אומר שנאמנים על הלקט, כמה הוא יביא? מה השיעור? אמר רבי חנינא: '''עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום'''. משהו שהוא מסוגל להביא ביום אחד.

אומרת הגמרא: '''מעשה והאמין רבי לחמשה אחים בחמשה כורין של חטים'''. שואלת הגמרא: '''ואפשר כן'''? מה, אדם יכול להציג חמישה כורין משדה אחת רק מלקט שיכפור? אומרת הגמרא: '''אלא מ כא צבחר ומ כא צבחר - כורה סליק'''. לא משדה אחד באמת - שדה אחד לא ישיג כזו כמות, אבל הוא הולך כמה שדות, פה קצת פה קצת, יכול להגיע כל אחד מהם לכור, וביחד חמישה אחים זה חמישה כורין.

תנן במשנה: '''ועל מעשר עני בכל שנתו'''. רבי אלעזר דרומה בעי קומי רבי יוסי - האם המשנה שלנו זה כרבי אליעזר? עכשיו, '''רבי אליעזר אמר: נאמן על השני נאמן על הראשון'''. יש לנו מחלוקת האם אדם שנאמן על השני נאמן גם על הראשון. כלומר, אם אני רואה בן אדם שהפריש מעשר שני, האם אני יכול להיות בטוח שהוא הפריש גם מעשר ראשון או שלא? אז זה מחלוקת. רבי אליעזר אומר הנאמן על השני נאמן על הראשון, כי אם הוא הפריש מעשר ואז בעצם אותו דבר גם אצלנו. כי מה קורה פה? אדם שנאמן להגיד שמעשר עני ואז פטורים מעשרות. אם אתה אומר דבר כזה, אתה בעצם אומר שאתה מאמין שאותו אדם שנתן מעשר עני גם הפריש מעשר ראשון ותרומה גדולה. כיוון שהוא הפריש מעשר עני שזה מאוחר יותר בסדר ההפרשות - הרי אמרנו קודם מפרישים תרומה גדולה, אחרי זה מעשר ראשון, ואם נשאר - מעשר עני. אז אתה אומר כיוון שהוא הפריש מעשר עני שזה יותר מאוחר בהפרשות, ודאי הוא הפריש גם מעשר ראשון שזה קודם בהפרשה. שאם לא כן, אז אם אני נאמן לומר שזה מעשר עני, אולי בעל השדה בכלל לא נתן מעשר ראשון, לא נתן תרומה גדולה, אז אסור לאכול מזה, הוא חייב להיות פטור ממעשרות. אז לכן חייבים להגיד שאני סובר שמי שנאמן על מעשר עני מסתמא גם נאמן על מעשר ראשון. מי אמר את זה? דווקא רבי אליעזר. רבי אליעזר אומר זה גם במעשר שני - נאמן למעשר שני נאמן לראשון. אז הגמרא רצתה לדמות את זה ולהגיד שהוא הדין למי שנאמן במעשר עני, הוא יהיה גם נאמן על מעשר ראשון.

אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא'''. מעשר עני - אדם שמפריש מעשר עני, אני אומר שוודאי הוא הפריש הכל, הוא נאמן. כל המחלוקת היא במעשר שני. מה ההבדל ביניהם? אומרת הגמרא: '''שניא היא, שאין אדם עושה בדבר'''. הרי הוא רוצה לקיים מצווה, נותן לעני מעשר, אז הוא ודאי ידאג שזה יהיה על פי כל מה שצריך ולא יטעה למיסור, כי אדם לא מוכן שאחרים יעברו עבירה על שמו. אז במה הם חולקים? במעשר שני - חכמים אומרים שאם יפריש מעשר שני זה לא ראיה שהפריש מעשר ראשון, כי הרי מעשר שני לא הפסיד כלום, הרי הוא בעצמו אוכל את זה. אבל מעשר עני גם חכמים מודים, כי הרי מעשר עני הוא מוציא מהכיס שלו. מה ההבדל בין מעשר שני למעשר עני? מעשר שני הוא בעצמו אוכל את זה, הוא לא הפסיד כלום. מעשר עני הוא מוציא מהכיס. אם הוא מוציא מהכיס, אתה מבין שהוא לא כזה קמצן, הוא לא חסך בממונו, ומסתמא גם מעשר ראשון הפריש. וכמו שאמרנו, גם לא רוצה להחטיא אחרים, בטח לא שהחטא יהיה עליו.

אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיה: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה, כן לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר'''. כלומר, הרי אמרנו שישראל לא נחשדו על תרומה גדולה. עכשיו, למרות ששם אמרנו שזה בגלל שיש דעה שאומרת שאפילו גרגיר אחד פוטר את כל הכרי, אבל הגמרא לא הלכה לפי שיטה זאת, היא אומרת שבגלל שזה חמור בעיניהם - תרומה גדולה חמורה בעיניהם - אז גם בן לוי לא נחשד שלא יפריש תרומת מעשר, כיוון שגם זה חמור, כי גם זה חייב במיתה.

אמר רבי הושעיה: '''מתניתין אמרה כן: ובן לוי נאמן לעולם'''. כלומר בן לוי נאמן להגיד זה מעשר וזה מותר. הרי אם הוא לא נאמן כי אולי הוא לא הפריש תרומת מעשר, אז זה אסור, וכנראה מאמינים שהוא הפריש.

רבי מנא בעי: '''ובן לוי נאמן לעולם, אפילו בשביעית'''? הרי בשביעית אין מעשר. האם אני לא חושד שאולי מה שיש לו פה זה פירות שביעית או משהו כזה? אני סומך על זה שבעצם זה מה שנשאר לו משנה קודמת בתור מעשר, הרי בשביעית אין מעשר. יש שם שאלה.

אמר רב בון בר חייא: '''נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא'''. כלומר, אני ראיתי את בעל הבית מפריש, ראיתי שהוא הפריש מעשר, אז יכול להגיד זה - הוא נאמן לומר זה מעשר ברור '''לפוטרו מן השני'''. '''אבל באומר: ניתן לי, או באומר הן, אינן נאמנים'''. רק אם הוא אומר בפירוש מעשר ברור, ראיתי שבעל הבית הפריש, רק אז זה נאמן.

למדנו במשנה: '''אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן'''. כלומר רק מה שמקובל לתת. אומרת הגמרא: '''כיני מתניתין: אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן'''. כלומר, לא הכוונה נוהגים כן, הכוונה נוהגים לתת כן. כלומר, אם הוא בא עם, נגיד, עוגות וכולי - לא מקובל לתת עוגות, אז דבר כזה הוא לא נאמן להגיד קיבלתי את העוגות האלה מפלוני. הוא כן, בתור מעשר, יכול להגיד קיבלתי חיטים מעשר כי זה מה שמקובל.

בפרק כלל ג', לומדים במשנה: '''נאמנים על החיטים, ואינן נאמנים לא על הקמח ולא על הפת'''. הגמרא ממשיכה, זה המשך למשנה הקודמת, כי אמרנו שלא נאמנים אלא על דבר שבני אדם נוהגים לתת כן. אז הגמרא אומרת נאמנים על החיטים ולא נאמנים על קמח ולא על פת, כי לא רגיל לתת קמח ופת. '''נאמנים על שעורה של אורז, ואין נאמנים עליו בין חי בין מבושל'''. לא נהגו לתת אורז מבושל בתור מעשר. '''נאמנים על הפול, ואינן נאמנים על הגריסין'''. גריסין זה פולים מרוסקים, כי לא משקיעים בזה - לפני שנותנים לעני, נותנים לו כמו שזה גדל. '''נאמנים על השמן לומר של מעשר עני, ואין נאמנים עליו לומר של זיתי ניקוף הוא'''. כי זיתי ניקוף בדרך כלל אין הרבה, אז לא נוהגים לסחוט אותם לשמן. '''נאמנים על ירק חי, ואין נאמנים על המבושל'''. לא נאמנים על מבושל כי בדרך כלל לא נוהגים לתת מבושל, '''אלא אם כן היה לו דבר ממועט, שכן דרך בעל הבית להוציא מלפסו'''. הרבה פעמים בעל הבית יש לו מעט ירקות, אז הוא מבשל את זה ורק אחרי זה נותן קצת לעני בתור מעשר.

למדנו במשנה: נאמנים על החיטים, אינם נאמנים לא על הקמח ולא על הפת. שואלת הגמרא: '''מהו שיהא נאמן לומר: חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח? חיטין ניתן לי ועשיתי אותן פת'''? מה זה, בסדר ניתן? הרי התנאי שהוא נאמן על החיטים, אז כל מה שהוא עושה מהחיטים זה בסדר, כל הבעיה אם הוא אומר שהוא קיבל כבר לחם או קמח, אז זו בעיה אחרת. '''פשיטא לן שהוא נאמן'''.

שואלת הגמרא: '''היו הכל יודעין שרוב בני אדם'''... מכניסים את הלקט והפאה, ולא היו יכולים העניים לבזבז לבד אלא חילקו בעצמם. אז בעצם מדי פעם גם קורה שנתנו קמח או פת, אז '''אפילו כן, אינו נאמן'''. זאת אומרת, אם אנחנו יודעים בוודאות שהבעל הבית לוקח את זה לעצמו - את הכל הוא אוסף לקט שכחה ופאה והוא בעצמו מחלק - אז פה ודאי סיכוי יותר גדול שהוא ייתן להם קמח, כי יטחן את הכל וייתן להם, אז לא נאמן. שוב זה עניין של מה מקובל - אם מקובל שנותנים קמח, אז כן, אבל אם זה פעם מדי פעם אז הוא לא נאמן.

תניא: רבי יהודה אומר: מקום שנהגו בעלי הבתים לדרוך את העוללות ולחלק לעניים. כלומר, הרבה פעמים בגלל שלעני אין הרבה ענבים, בעל הבית מצרף את העוללות של העניים, ובמקום לתת להם את החלק שלהם בענבים, נותן להם ביין, אז העני נאמן לומר &quot;יין של עוללות הוא&quot;. במקום שנהגו בעלי הבתים לתת להם כתף - העני נאמן לומר &quot;של זיתי ניקוף הוא&quot;. גם כאן אותו דבר בזית - אם יש מעט זיתים אז לא שווה לבעל הבית ללכת לסחוט אותם, לעשות מהם שמן, אז הוא מצרף אליהם גם את הזיתי ניקוף, מה ששייך לעניים - של הפאה וכולי - ואז נותן לעניים את החלק שלהם. אז בזה העניים נאמנים לומר שהשמן הזה של ניקוף.

תניא, למדנו במשנה: נאמנים על ירק חי ואינם נאמנים על מבושל, אלא אם כן הדבר ממועט שכן דרך בני אדם להוציא מלפסו. מספרת הגמרא על אנשי בית רבי אסי שבישלו ירק ושלחו לעשר - שלח להם אמורא שיתקנו את זה בעצמם, והוא הפריש להם מתוך הסיר אחרי שכבר היה מבושל. הגמרא הביאה את זה כדי לספר לנו שבאמת פעמים שנותנים ירק מבושל בתור מעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_ד|חזרה=כן}} '''עם הארץ נאמן להעיד שהפריש לקט שכחה ופאה בשעתן, ועל מעשר עני בכל השנה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - עם הארץ נאמן על הפקר הבא לעניים בשעת קצירה, ועל מעשר עני נאמן כל השנה כולה מפני שדעתו של עני עליו; כן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים דין|ח_ה|חזרה=כן}} '''עם הארץ הנחשד על המעשרות נאמן להעיד רק על דבר שדרך בני אדם לנהוג בו כן, ובן לוי נאמן לעולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב טו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר, פרק יב, הלכה טו).

{{שוליים דין|ח_ו|חזרה=כן}} '''נאמנות מעשר עני חלה על כל השנה כולה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס שהנאמן על מעשר עני נאמן עליו כל שנתו, כדברי הירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יב הלכה יב.

{{שוליים דין|ח_ז|חזרה=כן}} '''עם הארץ הנאמן על תרומה גדולה - נאמן גם על תרומת מעשר ושאר המעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה א]], [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ב]], [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב טו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה, כן לא נחשדו על שאר המתנות, ולכן נאמנותו על תרומה גדולה מלמדת על נאמנותו בשאר המעשרות, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר..

{{שוליים דין|ח_ח|חזרה=כן}} '''בן לוי נאמן לעולם על תרומת מעשר כשהוא רק מעיד שבעל הבית הפריש, אך לא כשטוען שנתנו לו או שהם שלו והוא עם הארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב טו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרב בון בר חייא המפרש את המשנה &quot;ובן לוי נאמן לעולם&quot;, שאין החשד חל אלא באומר שהוא שלו או שניתן לו, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ח_ט|חזרה=כן}} '''אין חובה לתת מן ההפקר יותר ממה שנהוג לתת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש להעריך את שיעור ההפקר לפי המנהג הרווח בנתינה, כפי שפסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר.

{{שוליים דין|ח_י|חזרה=כן}} '''עמי הארץ נאמנים להעיד שהפרישו תרומות ומעשרות מן החיטים, אך אינם נאמנים על כך לגבי הקמח או הפת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהם נאמנים על החיטים ואינם נאמנים על הקמח ועל הפת, וכן פסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ב הי&quot;ג), משום שבחיטים עדיין אפשר לתקן ולעשר בעצמו, ואילו הקמח והפת נתערבו ונשתנו ואי אפשר לברר מהן אם הופרשו התרומות והמעשרות.

{{שוליים דין|ח_יא|חזרה=כן}} '''עם הארץ נאמן על גרעיני אורז חיים לומר שהם מעושרים כדין תבואה, אך אינו נאמן על אורז מבושל או על קטניות מבושלות (גריסין) לומר שהם מתוקנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה וכגמרא בירושלמי, וכך פסק הרמב&quot;ם: נאמנות עם הארץ מוגבלת לדברים שדרכם להתקן כמו שנמצאו (חיטה ואורז חיים), ואינו נאמן משנשתנה מברייתו על ידי בישול, שאז חוששים שערבב טבל בתוכו..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a045 PEA 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a045 PEA 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:96.77%;height:1.69%;left:35.47%;width:55.32%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:11.99%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.69%;height:61.18%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.86%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.96%;height:1.74%;left:36.14%;width:55.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.69%;height:6.95%;left:36.14%;width:55.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:1.74%;left:67.19%;width:24.40%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוחנן למה נקראו שמן נמושות שהן באות בסוף · אבא שאול היה קורא אותן משושות · אית תניי תני נמושות · ואית תניי תני משושות · מאן דאמ' נמושות שהן באין בסוף · ומאן דאמ' משושות שהן ממשמשין ובאין · ר' חונא בשם מנחם ר' יוחנן בן נורי היה יוצא מן הנמושות ומביא פרנסתו שלכל השנה · תני מתנת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן הרי הן שלבעל הבית · ר' בון בר חייא בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמן · תני ר' שמעון בן יוחי לעני ולגר תעזב אותם ולא לעורבין ולעטלפים · בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו · ולא תנינן נמושות על ידי שהן {{ירו&quot;מ-הוסר|באין}} חביבין הן באין על אתר · ובזתים משתרד רביעה שנייה · ולא תנינן נמושות מפני שהן צינה ואינן יוצאין אלא בחורים וקודם לכן אינו אסור משום גזל בשיטתו השיבוהו לא אתם שאתם אומ' מפני שהיא צינה אינן יוצאין אלא בחורין שמתוך שהוא יודע שהוא מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא · ב' עד איכן אמ' ר' חנינה עד מקום שדרכו לילך ולביא בו ביום · מעשה והאמין ר' לחמשה אחין בחמשה כורין שלחטים · ואיפשר כן אלא מיכא ציבחר ומיכא ציבחר · כורה סלק ר' לעזר דרומיה בעי קומי ר' יוסי מתני' דר' אליעזר · דר' אליעזר או' נאמן על השיני נאמן על הראשון · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא שנייא היא שאין אדם עושה בדבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מצוה}} ערוה · ר' לעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו יש' על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר · אמ' ר' [הושעיה מתני' אמ' כן ובן] לוי נאמן לעולם · ר' מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית · אמ' ר' בון בר חייא נאמן בן לוי לומ' מעשר ברור הוא לפוטרו מן השיני · אבל באו' ניתן לי או באו' משלו הן אינן נאמנין דו מתנית' אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן · כיני מתנית' אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן · הל' ג מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח · חטים ניתן לי ועשיתי אותן פת · {{ירו&quot;מ-הוסר|כתי}} פשיט' ליה שהוא נאמן · היו הכל יודעין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכל}}[רוב] מכנסו לקט אפילו כן אינו נאמן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' מאימתי כל אדם מותרין בלקט.''' וה&quot;ה בפרט ועוללות ושכחה כדחשיב לקמן במתני'

'''משילכו הנמשות.''' הן הזקנים ההולכים על משענתם או לקוטי בתר לקוטי ול' משושות הן כדמפרש בגמ' שממשמשין ובאין אלו אחר אלו לפי שאחר שהלכו בשדה לוקטים בתר לוקטי' אז הזקנים הללו שמאחרין ובאין אחר כולן כבר נתיאשו העניים מאותה השדה וכל הנמצא בה אח&quot;כ הפקר הוא לכל אדם

'''בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו.''' מפרש בגמ' ע&quot;י שפירות הכרם הן חביבין באין הכל מיד וליטלן ולפיכך נתייאשו העניים אף מקודם לקוטי בתר לקוטי

'''משתרד רביעה שניה.''' המטר נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה ומצמיחה א&quot;נ ל' הרבצה הוא שמרביץ ומשכיב את העפר וזמן רביעה שניה הבינונית היא בכ&quot;ג מרחשוון והאפילה בר&quot;ח כסליו

'''שאינן מוסקין את זתיהן.''' מסיקה בזתים כמו קוצר בתבואה ובענבי' בוצר ובתאנים אורה ובתמרים גודר

'''ולא יהא מביא בד' איסרות.''' שהן ב' פונדיוני' שהפונדיון שני איסרים ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון שהוא מזון שתי סעודות וכיון שאינו מביא זתים בשני פונדיון שהן מזון שתי סעודו' לו ושתי סעודות לאשתו אף הוא אינו יוצא ללקוט ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' שהן באות בסוף.''' ומל' נמשך הוא לפי שהזקני' הולכין בנחת ובהמשך הזמן ובאין לבסוף

'''שהן ממשמשין ובאין.''' והאי מ&quot;ד מפרש לקוטי בתר לקוטי כדפרישי' במתני'

'''היה יוצא מן הנמושות.''' היה הולך ומלקט עם הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה וקמ&quot;ל דאף הן מביאין הרבה ושוב מתייאשין העניים והנשאר אח&quot;כ מותר לכל אדם

'''תני.''' בתוספתא פ&quot;ב

'''שאין עניים מקפידין עליהן.''' שאנו רואין שאינן מחזרין אחריהם

'''ויש אדם קורא שם פאה לעצמו.''' בתמיה וכי אחר שקרא הבעה&quot;ב שם לפאה והפריש אותה לעניים יחזור ויזכה בה

'''ולא לעורבים ולא לעטלפים.''' אינו מצווה לעזוב אותם לעופות וכיון שאין עניים מחזרין אחריה הרי הן שלו

'''ולא תנינן נמושות.''' ואמאי הוא בכרם משילכו העניים פעם א' ויבאו. ומשני ע&quot;י שפירות הכרם הן חביבין הן באין כולן על אתר ומתייאשין העניים אח&quot;כ כדפרישי' במתני'

'''ולא תנינן נמושו'.''' ואמאי בזתים לא אמרינן הכי.

'''ומשני מפני שהן צנה.''' בזמן מסיקת זתים כבר הקרירות מצויה ואין יוצאין הזקנים אלא בחורים

'''וקודם לכן אינו אסור משום גזל.''' בתמיה ועל רבי יהודה פריך דקאמר כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות

'''ואם הוא קודם לכן.''' כלומר קודם שיעור הזה של ד' איסרות ופחות ממנו אינו אסור משום גוזל את העניים דהא שיעור גזל מיהת איכא

'''בשיטתו השיבוהו.''' לפי שיטת חכמים וטעמייהו השיב להם ר' יהודה. לא אתם שאתם אומרים מפני שהוא צינה אינם יוצאים אלא בחורים והלכך לא נתנו הזמן לנמושות לפי שהזקנים אינם יוצאים.

'''אף אני אומר בזה שמתוך שהוא יודע שהוא אינו מביא פרנסתו.''' כצ&quot;ל. אף הוא אינו יוצא לחזר אחר פחות מד' איסרות שאין בהן כדי פרנסתו ופרנסת אשתו ליום אחד

'''מתני' נאמנים.''' העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות

'''בשעתן.''' בשעת זמן הגרנות

'''בכל שנתו.''' בשנה שלישית ובשנה ששית שמעשר עני נוהג בהם

'''ובן לוי נאמן לעולם.''' לומר של מעשר ראשון הוא לפי שנוהג בכל שנה ולא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר: אלא על דבר שכן דרך בנ&quot;א להיות נוהגין כן לתת להם ולא על דבר שאין דרך בנ&quot;א לתת להם כיוצא בו כדמפרש במתני' דלקמן

'''גמ' עד איכן.''' עד איזה מקום נאמנין לומר שמשם הביאו מתנותיהן.

'''עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום.''' ויותר מכאן אין נאמנין שאין דרך לטרוח אחר זה אלא עד מקום שיכול לחזור ולבוא בו ביום

'''ואיפשר כן.''' בתמיה ומי נתן להם כ&quot;כ

'''אלא מכא ציבחר.''' מעט מכאן ומעט מכאן עד שקבצו חמשה כורים

'''כד הוא סלק ר' אליעזר דרומיה.''' כשעלה לכאן ר' אלעזר מדרום הקשה לפני ר' יוסי אם מתני' דר&quot;א היא. הך מילתא דפלוגתא דר&quot;א וחכמים שמיה בתוספתא דמעשר שני פ&quot;ג: ראה אותו שהפריש מע&quot;ש נאמן על הראשון דברי ר&quot;א וחכ&quot;א נאמן על הראשון נאמן על השני נאמן על השני אינו נאמן על הראשון. כך היא כתובה בתוספתא כ&quot;י על הקלף ישן אשר לפני וכך הובאה לקמן בפ&quot;ד דדמאי בהלכה ד'. ובתוספתא דפוס יש ט&quot;ס וטעמייהו דרבנן משום דמעשר ראשון צריך ליתנו ללוי ומעשר שני יכול הוא בעצמו להעלותו לירושלם ולאוכלו הלכך הנאמן על הראשון הוא דנאמן על השני אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון ור&quot;א סבר דכיון שראו אותו שהפריש מעשר שני כפי חשבון אחר שהופרש בתחלה המעשר ראשון אמרינן מסתמא כבר הפריש מעשר ראשון והשתא קאמר נימא מתני' דקתני בן לוי נאמן לאמר מעשר ראשון הוא ואע&quot;פ שאין אנו יודעין אם הפריש ממנו תרומת מעשר כר' אליעזר מיתוקמא דס&quot;ל אינו חשוד על הראשון ואע&quot;פ שצריך הוא להוציא מידו ואינו שלו כמעשר שני דאלו לרבנן הא אמרי דאינו נאמן על הראשון מפני שאינו שלו וה&quot;נ לא יהא בן לוי נאמן על תרומת מעשר מכיון שצריך ליתנו לכהן

'''א&quot;ר יוסי ד&quot;ה היא.''' מתני' דשנייא היא הכא שאין אדם עושה בדבר ערמה. כצ&quot;ל כלומר שאין חושדין אותו שמערים הוא בדבר ולא יפריש ממנו תרומת מעשר וכן א&quot;ר אלעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר לפי שהוא בעון מיתה כמו תרומה גדולה

'''מתני' אמרה כן.''' כלומר מלישנא דמתני' גופה דייקינן דלא שייכא הא לפלוגתא דר&quot;א וחכמים דקתני ובן לוי נאמן לעולם בכל שנה ואפי' בשנה שאין בה מע&quot;ש ולא ראינו שהפריש מע&quot;ש משלו דנאמר כיון שהפריש לשני מאמינין לו גם על הראשון כדר&quot;א אלא לעולם הוא נאמן ומטעמא דאמרן

'''ואפי' בשביעית.''' מי אמרינן דאפי' בשביעית שאין בה מעשרות נאמן הוא לומר זהו מקודם שביעית היא או לא ולא איפשטא

'''מעשר ברור הוא.''' יודע אני שזה הבעה&quot;ב הפריש מעשרותיו כראוי וזהו ברור ואף לפוטרו ממעשר שני הוא נאמן

'''אבל באומר ניתן לי.''' כלומר שאומר סתם ניתן לי זה מעשר הראשון או באומר משלו הן מתבואה שלו שאף הלוי צריך להפריש מעשרות משלו ובזה אין נאמנין לפוטרו ממעשר שני
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוחנן למה נקראו שמן נמושות שהן באות בסוף · אבא שאול היה קורא אותן משושות · אית תניי תני נמושות · ואית תניי תני משושות · מאן דאמ' נמושות שהן באין בסוף · ומאן דאמ' משושות שהן ממשמשין ובאין · ר' חונא בשם מנחם ר' יוחנן בן נורי היה יוצא מן הנמושות ומביא פרנסתו שלכל השנה · תני מתנת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן הרי הן שלבעל הבית · ר' בון בר חייא בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמן · תני ר' שמעון בן יוחי לעני ולגר תעזב אותם ולא לעורבין ולעטלפים · בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו · ולא תנינן נמושות על ידי שהן {{ירו&quot;מ-הוסר|באין}} חביבין הן באין על אתר · ובזתים משתרד רביעה שנייה · ולא תנינן נמושות מפני שהן צינה ואינן יוצאין אלא בחורים וקודם לכן אינו אסור משום גזל בשיטתו השיבוהו לא אתם שאתם אומ' מפני שהיא צינה אינן יוצאין אלא בחורין שמתוך שהוא יודע שהוא מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא · ב' עד איכן אמ' ר' חנינה עד מקום שדרכו לילך ולביא בו ביום · מעשה והאמין ר' לחמשה אחין בחמשה כורין שלחטים · ואיפשר כן אלא מיכא ציבחר ומיכא ציבחר · כורה סלק ר' לעזר דרומיה בעי קומי ר' יוסי מתני' דר' אליעזר · דר' אליעזר או' נאמן על השיני נאמן על הראשון · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא שנייא היא שאין אדם עושה בדבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מצוה}} ערוה · ר' לעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו יש' על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר · אמ' ר' [הושעיה מתני' אמ' כן ובן] לוי נאמן לעולם · ר' מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית · אמ' ר' בון בר חייא נאמן בן לוי לומ' מעשר ברור הוא לפוטרו מן השיני · אבל באו' ניתן לי או באו' משלו הן אינן נאמנין דו מתנית' אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן · כיני מתנית' אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן · הל' ג מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח · חטים ניתן לי ועשיתי אותן פת · {{ירו&quot;מ-הוסר|כתי}} פשיט' ליה שהוא נאמן · היו הכל יודעין {{ירו&quot;מ-הוסר|שכל}}[רוב] מכנסו לקט אפילו כן אינו נאמן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

'''רבי אלעזר דרומה בעי קומי רבי יוסי מתני' דרבי אליעזר דרבי אליעזר אמר נאמן על השני נאמן על הראשון.''' ר&quot;א ורבנן פליגי במס' דמאי (פ&quot;ד ה&quot;ג) בראו אותו מפריש מעשר שני דר&quot;א סבר הנאמן לשני נאמן לראשון ורבנן סברי הנאמן לראשון נאמן לשני והנאמן לשני אינו נאמן לראשון וקס&quot;ד דטעמייהו דרבנן הוא משום דבראו אותו מפריש ראשון דהוא מפריש כסדר מהימנינן לי' דמפריש גם השני אבל אם ראו אותו מפריש המעשר האחרון חיישינן דלא הפריש הראשון ואיערומי קא מערים להפריש השני כדי שיחזיקוהו לנאמן ור&quot;א סובר דגם מהאחרון הוא מוחזק לנאמן והשתא מתני' דקתני ועל מעשר עני בכל שנתו ע&quot;כ אתיא כר' אליעזר דמהאחרון מהימן גם על הראשון דאי כרבנן מה בכך דמהימנינן להו דמעשר עני הוא דילמא לא הפריש הבעה&quot;ב מעשר ראשון ממנו:

'''אר&quot;י ד&quot;ה היא שניא היא שאין אדם עושה בדבר ערום כצ&quot;ל ופי' ערום הערמה.''' כלומר לא כדקא סברת דרבנן סברי דמהאחרון אינו מוחזק על הראשון דחיישי להערמה ז&quot;א דודאי אין אדם עושה המעשר בהערמה והילכך במתניתין הכל מודים כיון דהפריש מעשר עני בודאי הפריש גם מע&quot;ר וטעמייהו דרבנן דפליגי התם היא במעשר שני דוקא כיון דמע&quot;ש אין בו הפסד רק טרחא להעלותו לירושלם ע&quot;כ אין מזה ראי' שהפריש מע&quot;ר שהוא כולו ללוים אבל ממעשר עני שהוא ג&quot;כ כולו לעניים נאמן על מע&quot;ר דמהאחרון ג&quot;כ נאמן על הראשון:

'''א&quot;ר בון ב&quot;ח נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא כו'.''' פי' ברור שראיתי כשהפריש הבעה&quot;ב מע&quot;ר אז נאמן לפוטרו מן השני:

'''אבל באומר ניתן לי.''' שלא ראיתיו מפריש אלא ניתן לי בתורת מעשר ואין כאן עדות שהפריש מע&quot;ר. או באומר משלו הן כו'. ואני בעצמי עשיתי המעשר הזה ואין עדים ע&quot;ז אינן נאמנין לפוטרו מן השני. ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל:

'''דו מתני' כו'.''' הוא ציון על המתני' כמו אמר מר בבבלי ומביא לשון המשנה ומגיה בה:

'''כיני מתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נותנין כן כצ&quot;ל.''' פי' שמגיה נותנין במקום נוהגין. כן גי' הגר&quot;א ע&quot;פ הר&quot;ש ז&quot;ל ועיין בתוס':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;69&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: מקום שנהגו להיות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלי בתים}} דורכין את העוללות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולחלק לעניים}}, יהא עני נאמן לומר: יין זה של עוללות הוא. ודכוותיה, מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי ניקוף, יהא עני נאמן לומר: שמן זה של זיתי ניקוף הוא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמנים על ירק חי ואין נאמנים על המבושל, אלא אם כן היה לו דבר ממועט, שכן דרך בעל הבית להוציא מלפסו}}. אילן דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|שכחו לעשר}}. סלק גמליאל זוגה[[ביאור:עץ מסורת#סלק גמליאל זוגה|°]] ותקניה מן גו לפסא {{ירו&quot;מ-ביאור|הפריש מעשרות מתוך הסיר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכאן שפעמים שבעל הבית נותן מעשר מן האלפס}}.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ד|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ד]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ד&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_יב}}אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חיטים|חטין]], וקב [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#שעורים|שעורים]]. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: חצי קב. קב וחצי [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#כוסמין|כוסמין]], וקב גרוגרות או מנה דבילה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: פרס {{ירו&quot;מ-ביאור|חצי}}. חצי לוג יין, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: רביעית. רביעית שמן, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר [[ביאור:עץ מסורת#אבא שאול|°]]&lt;nowiki/&gt;אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: רובע [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אורז|אורז]], עוכלא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמינית ליטרא}}, תבלין ליטרא, ירק שלשת קבין, [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חרוב|חרובין]], חצי לוג יין, רביעית שמן, עשרה [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אגוז|אגוזים]], חמשה [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אפרסק|אפרסקין]], שני [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#רימון|רמונים]], [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#אתרוג|ואתרוג]] אחד. מאי טעמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין פוחתים משיעורים אלו? דכתיב}}: ואכלו בשעריך ושבעו {{שוליים|ח_יג}}. תן לו כדי שובעו {{ירו&quot;מ-ביאור|מזון שתי סעודות}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] שאל לאבוי: מנא אילין שיעורייא {{ירו&quot;מ-ביאור|מניין השיעורים הללו?}} אמר לו: אהן {{ירו&quot;מ-הוסר|צררא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|צרדא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אצבע}}, סמך דא ברתא {{ירו&quot;מ-ביאור|סומך ארז גדול}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל השיעורים חכמים הם ששיערו והפסוקים רק לאסמכתא}}. רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} הוה יתיב קומי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי והוא אמר טעמין והוא סתר, אמר טעמין והוא סתר. אמר לו: לא כלן {{ירו&quot;מ-ביאור|לא גבורה}} מסתור, אלא מבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|תני ליטרא ירק}}. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|א&quot;ר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} אמר: תניא ארבע ליטרין. אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: {{שוליים|ח_יד}}וכן לעירוב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך לתת מזון שתי סעודות כאלו שיעורים יתן}}. אמר רבי חיננא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חיננא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שאמר רבי אלעזר° בן פדת, שהשיעורים שנאמרו במשנה לגבי מתנות עניים הם גם השיעורים לעירוב}}. הדא דתימר {{ירו&quot;מ-הוסר|ביין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|במה שמנו במשנה כולל היין}}, אבל בשמן מערבין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם יש בו כדי לטבל}} מזון שתי סעודות. תני: מערבין בחומץ מזון שתי סעודות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בשם {{אמורא|רבי שמואל בר רב יצחק}}: {{שוליים|ח_טו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|רבי שמואל בר רב יצחק }}כדי לטבול בירק {{ירו&quot;מ-הוסר|הנאגד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הנאכל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}שתי סעודות. רבי יצחק ענושיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק ענושיא|°]] אמר קומי רבי זירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זירא|°]] בשם דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות. למי נצרכה? ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שאין מערבין בדבר שאינו נאכל כמות שהוא לרוב בני אדם. דתני: בא אדם אחד לפניו, אמר לו: רבי, ערבתי בבצלים לטבעון, והושיבו °רבי מאיר בד' אמות שלו}}. שלא תאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף אפונים}}, הואיל {{ירו&quot;מ-הוסר|והן מסריחין}} ומסריחין את הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויש בני אדם הנמנעים מלאכלם}}, אין מערבין בהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קא משמע לן שמערבין בהן. תני}}: דג מליח מערבין בו, בשר מליח מערבין בו. {{שוליים|ח_טז}}בשר חי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? תנינן: הבבלין אוכלין אותו כשהוא חי, מפני שדעתן מקולקלת. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: הדא {{ירו&quot;מ-הוסר|סלקורא}} סלקירא {{ירו&quot;מ-ביאור|מין דג}}, הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייה, מערבין בה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} שמואל בר שילת[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר שילת|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#פעפועין|פעפועין]], [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#גודכגניות|וגודגניות]], [[ביאור:ירושלמי מאיר/צמחים#חלגלוגות|וחלוגלוגות]] מערבין בהן. בעון קומיה: היידין {{ירו&quot;מ-הוסר|יינון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו אותו: מה הם?}} אמר לון: קקולין והנדוקקי ופרפחיניה.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ה|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ה]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ה&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מידה זו אמורה בכהנים {{ירו&quot;מ-ביאור|בתרומה}}, ובלוים, ובישראלים. {{שוליים|ח_יז}}היה מציל {{ירו&quot;מ-ביאור|לתת לקרוביו}}, נותן מחצה ונוטל מחצה. {{שוליים|ח_יח}}היה ממועט, נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: היה מציל}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתת לקרוביו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן מחצה לעניים ונוטל מחצה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתת לקרוביו}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] פתר מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|העמיד את המשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ביותר}} יותר מכשיעור. {{שוליים|ח_יט}}היה מציל, נוטל מחצה ונותן מחצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שנותן לכל עני כשיעור ואת השאר מציל לקרובו עני, ומחצה לאו דווקא}}. אבל בכשיעור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא יציל לקורובו, אלא מחלק לכל עני כשיאור. היה דבר ממועט}}, הוא נותן לפניהם והן מחלקים ביניה{{ירו&quot;מ-הדגשה|ם}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ן רבי}}. חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] פתר מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|העמיד את המשנה}} בכשיעור: ביקש להציל, {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נוטל}} מחצה ונותן מחצה, {{ירו&quot;מ-הוסר|שמתוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתוך}} שנוטל מחצה ונותן מחצה, נעשה דבר מועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הוא נותן ביניהן והן מחלקין {{ירו&quot;מ-הוסר|בינהים}} ביניהם. תני {{שוליים|ח_כ}}: המסבבין על הפתחים, אין נזקקים להן לכל דבר. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ובלחוד דלא יפחות ליה מן {{ירו&quot;מ-הוסר|ארנדון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ארגלון}} דיליה. הכא את אמר: אין פוחתין לעניים בגורן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחצי קב חטין וקב שעורים}}, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא את אמר: אין פוחתין לעני העובר ממקום.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;span id=&quot;דף_לו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שמיני#דף לו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ל&quot;ו. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק ח' הלכה ד'. אומרת המשנה '''אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חיטין וקב שעורים'''. רבי מאיר אומר חצי קב, כלומר שעורים חצי קב, קב וחצי כוסמין, קב גרוגרות או מנה דבלה. רבי עקיבא אומר פרס, כלומר חצי קב, חצי לוג יין. רבי עקיבא אומר רביעית, רביעית שמן, רבי עקיבא אומר שמינית, ושאר כל הפירות. אמר אבא שאול '''כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות'''. כן, כלומר בעצם כל השיעורים הגמרא אומרת שלא פוחתים, כן, לא פוחתים לעני מכמות של שהוא יוכל לאכול ולשבוע במשך יום שלם. כן, אז זה כל השיעורים האלה.

אומרת הגמרא מצאנו בברייתא רובע אורז, כלומר הכמות של אורז זה רוב הקב, עוכלא, כן, תבלין. כלומר עוכלא זה שמינית ליטרא. ליטרא ירק, שלושה קבין חרובין, חצי לוג יין, רביעית שמן, עשרה אגוזים, חמישה אפרסקין, שני רימונים ואתרוג אחד. כן, לא פוחתים לעני מהדברים האלה. עכשיו מאי טעמא? כלומר אם נותנים לו אתרוגים, ייתנו לו אחד, רימונים, ייתנו לו שניים וכולי. כן. מאי טעמא אין פוחתים משיעורים האלו? דכתיב '''ואכלו בשעריך ושבעו'''. תן לו כדי שבעו, מזון שתי סעודות.

חזקיה שאל את אבויי, מנה אינון שיעורייא, איפה כל השיעורים האלה? אמר לו: אהן, סמך דא ברתא. כלומר אצבע יכולה להחזיק עץ ארז, כן, לפני שהוא נופל כמובן. כן. אז הרעיון שכל השיעורים זה חכמים נתנו וגם תראה פסוקים זה רק אסמכתא. כל מה שאגיד לך כל הפסוקים שהביאתי זה רק אסמכתא.

רבי חייא הוה יתיב קומי רבי והוא אמר טעמין. כלומר רבי הביא טעמים לכל השיעורים האלה, וחייא הסותר. אמר טעמין והוא סתר. אמר לו לא כלן מסתור אלא מבני. כן, כי הוא באסמכתא אז אין, זה לא גבורה לסתור את זה, כי זה גם אסמכתא זה לא משהו, כן. אם היית מדבר בהלכה אז אדם מביא מקור מפסוק להלכה, אז פה אתה יכול להגיד לי כן, לסתור את זה, להתפלפל, וכשמדבר באסמכתא, אסמכתא כל המהות שלה זה או כדי שיהיה זיכרון, כן, שלא ישכחו את ההלכה, או כדי לחזק את זה בין האמונים. אז פה זה כבר לא חשוב, כבר לא צריך לדקדק כל כך. הגמרא יוצאת מדימיון ולא לסתור את זה.

תני ליטרא, למדו בברייתא שאם נותן ירק נותן ליטרא. רבי מנא אמר: תניא ארבע ליטרין. אמר רבי אלעזר וכן לעירוב. כלומר כל השיעורים שאמרנו, כן, חצי קב חיטין וכולי וכולי, אז זה הכמות גם שצריך לעירוב. כן, לעירוב צריך שתי סעודות, אז זה הכמות שבכל מין ומין.

אמר רבי חיננא: הדא דתימר, במה שאמר רבי אלעזר שכל השיעורים שנאמרו במשנה או בברייתא זה שיעורן לגבי מתנות עניים, אז גם השיעורים האלה לעירוב, אבל בשמן מערבין מזון שתי סעודות. כן, כל הדברים האלה זה השיעורים, אבל שמן זה משהו אחר, ששמה מערבים אם יש בו כדי לתבל מזון שתי סעודות. כן, אותו דבר גם מצאנו לגבי חומץ. תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות. אמר רבי ירמיה בשם... כדי לטבול בירק שתי סעודות. כלומר לא צריך לשתות חומץ בשתי סעודות, אלא כמות שטובלים ירק בשתי סעודות.

רבי יצחק ענושיא אמר קומי רבי זירא בשם דבי רבי ינאי: אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות. כי אתה כבר מביא אצלך מזון שתי סעודות, למה שלא יעשו עירוב? אבל דבר אחד, למי נצרכה? לרבי מאיר. יש חידוש, למה? כי רבי מאיר סובר שאין מערבין בדבר שלא נאכל כמות שהוא לרוב בני אדם. כן, דתני, איפה יש דבר כזה? דתני בא אדם אחד לפניו, לפני רבי מאיר, ואמר לו רבי, הערבתי בבצלים לטיבול. כן, שמתי בצל בתור עירוב. והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו. כן, אמר אם ככה אז כבר תזוז מפה, כי בצל זה לא, לא עושים עירוב בבצל כי רוב האנשים לא אוכלים את זה. אז שלא תאמר אפונים, כן, הואיל ומסריחין את הפה, אין מערבין בהן. זה בן אדם שנמנע מלאכול אותם אז תגיד שלא מערבים בהם. כמה אנשים שמערבים בהם? כי בעצם מה שרבי מאיר אומר רק דבר שרוב האנשים לא אוכלים כמו בצל אז לא מערבים בהם. אבל אפונים שרוב האנשים כן אוכלים, רק מיעוט נמנעים, בזה כן מותר.

ותני כן: '''דג מליח מערבין בו, בשר מליח מערבין בו'''. בשר חי מהו? תנינן: '''הבבלין אוכלין אותו כשהוא חי, מפני שדעתן מקולקלת'''. אז בעצם זה אולי תלוי במחלוקת עם רבי מאיר. כן, כיוון שרוב האנשים לא אוכלים את זה אז לפי רבי מאיר לא עושים בזה עירוב, אבל לפי רבנן כיוון שיש שאוכלים את זה אז כן יחול עירוב.

רבי יודן בעי: הדא סלקירא, סוג של דג חי. הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייה, הכותים אוכלים אותו חי, אז מערבין בה? שאל בשאלה. אמר שמואל בר שילת בשם רב: פעפועין, וגודגניות, וחלוגלוגות מערבין בהן. כן, סוגי ירקות מערבין בהם. בעון קומיה: היידין, נו מה זה הצמחים האלה? אמר לון: קקולין והנדוקקי ופרפחיניה. כן, פרפחניה זה נקרא ככה, ככה הכורדים קוראים לזה בשוק. מי שהולך לשוק יכול למצוא שמה את הפרפחניה הזה.

חוזר לפרק ח' הלכה ה'. אומרת המשנה '''מידה זו אמורה בכהנים, בלוים ובישראלים'''. כלומר, אם נניח אמרנו שלא פוחתים לעני מקב חיטין וכולי, אז גם בכהן, אם מגיע הכהן לקבל תרומה נותנים לו קב חיטין, חצי קב שעורים וכולי. לפי כל השיעורים שאמרנו קודם. וגם בלוי, אם מגיע לוי נותנים לו מעשר ראשון, זה הכמות. בישראלים מעשר עני זה הכמות. '''היה מציל, נותן מחצה ונוטל מחצה'''. כלומר, אם הוא רוצה לקחת חלק לקרובים שלו, יש לו קרוב עני, נותן חצי מחזיר חצי. כן, '''היה ממועט, נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן'''. כלומר אם אין פה שתי סעודות לכל אחד, אז מניח את זה לשניהם. הוא לא מחלק בכלל, מניח את זה להם ויחלקו בעצמם.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה המציל נותן לקרוביו, ונותן מעשר לעני ונותן מעשר לקרוביו. עכשיו, איך מעמידים את המשנה? רבי יונה פתר מתניתין יותר מכשיעור. נניח יש פה עשרה עניים ויש לו שלושים סעודות, כן? אז אם הוא ייתן לכל עני שתי סעודות, ייתן להם עשרים, יישארו לו עשר. אז זה הכוונה נותן מחצה ונותן מחצה, כן? נותן לכל עני כשיעור ואז מה שנשאר הוא מוציא לקרובי עני. אבל בכשיעור, אז לא מוציא לקרוביו בכלל, הוא נותן לפניהם והן מחלקים ביניהן. ואם היה מועט, כלומר היה פחות משיעור אפילו לכל אחד, במקרה כזה הוא נותן לפניהם והם מחלקים ביניהם. ככה הסביר רבי יונה.

עכשיו, חזקיה פתר מתניתין בכשיעור. הוא אומר, במשנה מדובר שיש בדיוק כשיעור, כן, ואו אפילו פחות, ובמקרה ביקש להציל, מחצה ונותן מחצה, שנוטל מחצה ונותן מחצה, ממש חצי. זה לא כמו שאמר רבי יונה, אז זה לאו דווקא חצי, כן, אני יכול לקחת מה שנשאר, זה הכוונה, כאילו חלק נותן לקרוביו וחלק לעניים. ואילו חזקיה אומר הכוונה ממש חצי, לוקח חצי לקרובים שלו וחצי נותן לעניים, כן? עכשיו, ואפילו אם מתוך שהוא נותן מחצה ונותן מחצה, נעשה דבר מועט הוא נותן ביניהן והן מחלקין ביניהם. נניח היה פה עשרים, עכשיו הוא לוקח עשר לקרוב שלו, אז עכשיו העשר שנותרו זה דבר מועט, כי הרי יש עשר עניים, היה צריך לתת להם עשרים. אז אף על פי כן, למרות שבעצם על ידי הנטילה שלו מה שנשאר נעשה דבר מועט, יכול להניח לפניהם והם מחלקים ביניהם.

תני: '''המסבבין על הפתחים, אין נזקקים להן לכל דבר'''. כלומר, מסובב על הפתחים, לא נותנים לו עוד שתי סעודות, כן, כי הוא מסובב על הפתחים, הוא יכול להשיג מכל אחד קצת וביחד להגיע לזה. אמר רבי יונה: ובלחוד דלא יפחות ליה מן דיליה. כן, כלומר, לתת מה שהוא חייב לתת, כן, לא עוזב את העני סתם. נותן לו משהו, מה שרגילים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_יב|חזרה=כן}} '''שיעור המתנה הנדרשת לעני מן הגורן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו ח|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא (חצי קב חטין, קב שעורים, קב וחצי כוסמין, קב גרוגרות או מנה דבילה, חצי לוג יין, רביעית שמן), כלשון המשנה הראשונה שהובאה בסתם ונפסקה כרמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים ו,ח..

{{שוליים דין|ח_יג|חזרה=כן}} '''כמה נותנים לעני עובר ממקום למקום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו ז|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה ז]], [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו ח|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כמסקנת הירושלמי שנותנים לו כדי שביעתו, מזון שתי סעודות, ושיעורי חכמים הם עיקר והפסוקים אסמכתא בעלמא; הרמב&quot;ם פסק כך להלכה..

{{שוליים דין|ח_יד|חזרה=כן}} '''שיעור מזון שתי סעודות לעירוב תחומין נמדד לפי שיעורי המשנה של מתנות עניים, ובשמן לפי כדי טיבול.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עירובין א יא|רמב&quot;ם, הלכות עירובין, פרק א, הלכה יא]], [[שולחן ערוך אורח חיים שפו ז|שו&quot;ע או&quot;ח סימן שפו סעיף ז]], סמ&quot;ג עשין דרבנן א. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת שהשיעורים שוים, ובשמן כדי טיבול, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_טו|חזרה=כן}} '''אין מערבין תחום בבצלים חיים אך מערבין באפונים חיים אף שאין נאכלים כמות שהם כרוב בני אדם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עירובין א י|רמב&quot;ם, הלכות עירובין, פרק א, הלכה י]], [[שולחן ערוך אורח חיים שפו ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן שפו סעיף ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כדבי רבי ינאי שמערבין באפונים חיים ולא בבצלים חיים לטבעון, מפני שאפונים חיים ראויים לאכילה לרוב בני אדם כמות שהם ואילו בצלים אינם ראויים כך.

{{שוליים דין|ח_טז|חזרה=כן}} '''עירוב תחומין באוכל שדעת בני אדם מסולקת ממנו (כגון בשר חי) - כלל למי שדעתו כרוב בני אדם אינו יכול לערב בו, אף אם יש קבוצה שכן אוכלת אותו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עירובין א י|רמב&quot;ם, הלכות עירובין, פרק א, הלכה י]], [[שולחן ערוך אורח חיים שפו ו|שו&quot;ע או&quot;ח סימן שפו סעיף ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרב אבא בר אייבו (בשם שמואל בר שילת) שמערבין בפעפועין, גודגניות וחלוגלוגות (עשבים שרוב אדם רגילים לאכול), הואיל שהכלל הוא שהעירוב תלוי בדעת רוב בני אדם ולא בדעת מיעוט (כגון הכותים האוכלים בשר חי או סלקירא).

{{שוליים דין|ח_יז|חזרה=כן}} '''המציל את פאתו לצורך קרוביו העניים חייב לחלקה מחצה למחצה בינם לבין שאר עניים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמציל נותן מחצה ונוטל מחצה, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות מתנות עניים פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ח_יח|חזרה=כן}} '''כשמותר לבעל השדה להציל מקצת הפאה לקרוביו העניים, ואין בה כדי שיעור לכל העניים, כיצד יחלק?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו ט|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה ט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה שהעמיד את המשנה (המחייבת נתינת מחצה לעניים ומחצה לעצמו) במקרה שיש בפאה יותר מכשיעור, ומכאן שכשיש בה רק כשיעור נותן הכל לפני העניים והם מחלקים ביניהם, וכן פסק הרמב&quot;ם..

{{שוליים דין|ח_יט|חזרה=כן}} '''מי שיש בידו לקצור לקט הרבה, אם יש בשדה כדי חלוקת שיעור לכל עני, לא יציל לקרובו העני אלא יחלק לכל עני כשיעור; ואם יש רק כדי מיעוט, נותן לפניהם והם מחלקים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה כפי שהעמידוה חכמי הירושלמי (ולא כדעת חזקיה שהעמיד את המשנה בכשיעור בלבד), וכן פסק הרמב&quot;ם: אם ביקש להציל לקרובו כשיש שיעור לכולם - אינו יכול, אלא מחלק לכל עני כשיעור; ורק כשנותר דבר מועט - נותן לפניהם והם מחלקים ביניהם.

{{שוליים דין|ח_כ|חזרה=כן}} '''עני העובר ממקום למקום נותנים לו ככר לחם ששוויו לפי ד' סאין בסלע, לא פחות מחצי קב חיטין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ז|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ז]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנ ג|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע קבעו שיעור פונדיון מארבע סאין בסלע, שהוא ככר של חצי קב, כפי שנתבאר בירושלמי.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:22.18%;height:1.70%;left:11.67%;width:18.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:23.88%;height:5.10%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.98%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.65%;height:1.74%;left:36.14%;width:29.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.39%;height:34.76%;left:36.14%;width:55.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.15%;height:1.74%;left:75.39%;width:16.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;תני ר' יודן או' מקום שנהגו [רוב בני אדם] להיות {{ירו&quot;מ-הוסר|מוסקין}} דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומ' יין זה שלעוללות הוא · ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומ' שמן זה שלזיתי ניקוף הוא · הל' ד אילין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמלייל זוגה ותקניה מן גוא לפסה · הל' ה תני רובע אורז כולה תבלין ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן · עשרה אגוזין חמשה אפרסקין שני רימונין ואתרוג אחד · מה טע' ואכלו בשעריך ושבעו · תן לו כדי שובעו · חזקיה שאל לאבוי מנא אילין שיעוריא אמ' להן אהן צררא סמך הדא ברתא · ר' חנניה הוה יתיב קומי ר' אלי והוא אמ' טעמין והוא סתר · אמ' טעמין והוא סתר · אמ' ליה לא כלן מסתור אלא מבני · אמ' ר' מנא מנה ארבע ליטרין · אמ' ר' לעזר וכן לעירוב · אמ' ר' חיננא הדא דתימ' ביין אבל בשמן מערבין בו מזון שתי סעודות · תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות · תני מערבין בשמן מזון שתי סעודות · ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות · ר' יצחק עטושיא אמ' קומי ר' זעירא בשם דבי ר' ינאי אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות · למי נצרכה לר' מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן · דג מליח מערבין בו · בשר מליח מערבין בו · בשר חי דתנינן הבבליים [אוכלין] אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת · ר' יודן בעי הדא כלקירא הוא ואילין כותאי אכלין מינה חייה היא מערבין בה · שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגדגדניות וחלוגלוגות מערבין בהן · בעון קומי היידן אינון · אמ' לון קקולי והנדקוקי ופרפחיניה · הל' ו ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור · היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן · ר' חזקיה פתר מתנית' בכשיעור · ביקש להציל · נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן · תני המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר · אמ' ר' יונה ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה · הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן · וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר · ממקום&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''דו מתני'.''' כלומר דהוא ג&quot;כ נלמד ממתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבנ&quot;א נוהגין כן ונוהגין ליתן מעשר ראשון בתחילה וא&quot;כ אינו יכול להעיד על מעשר שני אם אינו ברור לו כן

'''כיני מתני' וכו'.''' כלומר דאין נאמנין אנן תנינן במתני' וקאי על בן לוי וכדאמרן לענין מעשר שני וגם על רישא דמתני' והלכך קתני אין נאמנין לכלול את כולן

'''מתני' נאמנין על החטים.''' לומר של לקט ושכחה ופאה הן או של מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנין לומר קמח ופת זה הוא שנותן לי שאין דרך לחלק לעניים מתנות אלו קמח ופת

'''נאמנים על השעורה של אורז.''' שבולת של אורז א&quot;נ קודם שנכתש במכתש להסיר קליפתו נקרא שעורה ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך הוא לחלקו לעניים אבל אין נאמנין עליו בין חי בין מבושל לומר שכך ניתן להם.

'''נאמנים על הפול.''' שניתן להם קודם שנטחנו בריחים. ואין נאמנין על הגריסין לאחר שטוחנו בריחים של גרוסות להסיר קליפתן נקראו גריסין ואין דרך ליתן להם כך

'''נאמנים על השמן וכו'.''' שכן דרך לחלק מעשר עני בשמן

'''ואין נאמנין עליו לומר של זתי ניקוף הוא.''' לאחר שמוסקין הזתים חובטין העניים להשיר את הנשאר וזהו שלהם וניקוף מל' כנוקף זית ואין דרך לעשות מהן שמן מפני שדבר מועט הוא ולפיכך אין נאמנין

'''גמ' מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח וכו'.''' וקאמר דבהא פשיטא ליה להתנא שהוא נאמן ולא הוה צריך תו למיתני להא דהא קתני נאמנין על החטים

'''היו הכל יודעים שרוב בנ&quot;א מכנסו לקט.''' כלומר שהן מכניסין הלקט לעצמן ונותנין להעניים קמח או פת בשבילם אפי' כן אינו נאמן לומר קמח או פת ניתן לי לפי שלכתחילה אין זה מצות לקט אלא העניים מלקטין את השבלים

'''תני בתוספתא.''' ריש פ&quot;ד.

'''ודכוותיה.''' אם הוא מקום שנהגו להיות מוסקין זתי ניקוף לדורכן ולעשות שמן מפני שמצוי שם הרבה נאמן ג&quot;כ לומר שמן זה של זתי ניקוף הוא שהכל הולך אחר מה שנוהגין כן

'''מתני' נאמנים על ירק חי.''' שניתן להם מעשר עני דירק חייב במעשרות מדרבנן.

'''ואין נאמנין על המבושל.''' שאין דרך ליתן מעשר עני מן המבושל אא&quot;כ אם היה דבר מועט ולפעמים ששכחה הבה&quot;ב מלעשר ומעשר מן המבושל שבקדרה

'''מלפסו.''' כמו האלפס שהיא מחבת גדולה

'''גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה.''' שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט

'''מתני' אין פוחתין לעניים בגורן.''' כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו

'''כוסמין.''' חטה מדברית ומחמשת המינין הוא

'''גרוגרות.''' תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט&quot;ז גרגרי שעורה בינונית

'''פרס.''' חצי מנה והלכה כת&quot;ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ&quot;ד

'''גמ' תני.''' בברייתא

'''כולה תבלין.''' כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.

'''אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא.''' ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא&quot;ט דף ס&quot;ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה&quot;ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה&quot;נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם

'''והוא אמר טעמין.''' ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל

'''לא בלן.''' כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש&quot;ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך

'''א&quot;ר מנא מנה ארבע ליטרין.''' כצ&quot;ל וכן הוא בכתובות פ&quot;ה בהלכה י'.

'''וכן לעירוב.''' כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.

'''הדא דתימר ביין.''' שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני. אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ&quot;ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה

'''אפונין חיין.''' שלפעמים דרך לאכלן חיין

'''למי נצרכה לר&quot;מ.''' דברי ר&quot;מ שנויין בתוספתא שם ארשב&quot;א פעם אחת היינו יושבין לפני ר&quot;מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר&quot;מ בד&quot;א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר&quot;מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר&quot;מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ&quot;ל דבהני אף ר&quot;מ מודה בהו דמ&quot;מ מזון איקרו

'''בשר חי.''' נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה&quot;כ להיות ע&quot;ש שעיר של יו&quot;כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע&quot;פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה&quot;כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.

'''הדא בלקירא.''' מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ&quot;ז דבכורות הבליון והלפתן: כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא&quot;כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.

'''פעפועין וכו'.''' כדמפרש ואזיל.

'''היידון אינון.''' מה הם.

'''קקולי בל' ארמי לפעפיעין.''' והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות

'''מתני' מדה זו.''' השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני

'''אמורה בכהנים ובלוים ובישראל.''' כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור

'''היה מציל.''' היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני

'''נוטל מחצה ונותן מחצה.''' יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל

'''היה לו דבר מועט.''' מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו&quot;א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.

'''גמ' ר' יונה פתר מתני'.''' להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו&quot;א להעניי' אחרים כדפרישית במתני'

'''אבל בכשיעור.''' שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים

'''והן מחלקין ביניהן.''' כלומר דניתן חלק לכאו&quot;א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ&quot;ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו&quot;א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני'

'''ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור.''' ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה&quot;ק שאם בקש להציל ואע&quot;פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ&quot;ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו&quot;א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.

'''תני.''' בתוספתא פ&quot;ד.

'''אין נזקקין להן לכל דבר.''' לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו&quot;א.

'''ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו.''' ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו

'''הכא את אמר וכו'.''' מה שכתוב כאן בספרי הדפוס לא שייך עד לבתר מתני' דלקמן

'''גמ' הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן.''' מחצי קב: והכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון ואם דחד שיעורא הוא דככר בפונדיון הוא חצי קב אמאי שני התנא הכא בלישנא מהאי מתני' דלעיל
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;תני ר' יודן או' מקום שנהגו [רוב בני אדם] להיות {{ירו&quot;מ-הוסר|מוסקין}} דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומ' יין זה שלעוללות הוא · ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומ' שמן זה שלזיתי ניקוף הוא · הל' ד אילין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמלייל זוגה ותקניה מן גוא לפסה · הל' ה תני רובע אורז כולה תבלין ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן · עשרה אגוזין חמשה אפרסקין שני רימונין ואתרוג אחד · מה טע' ואכלו בשעריך ושבעו · תן לו כדי שובעו · חזקיה שאל לאבוי מנא אילין שיעוריא אמ' להן אהן צררא סמך הדא ברתא · ר' חנניה הוה יתיב קומי ר' אלי והוא אמ' טעמין והוא סתר · אמ' טעמין והוא סתר · אמ' ליה לא כלן מסתור אלא מבני · אמ' ר' מנא מנה ארבע ליטרין · אמ' ר' לעזר וכן לעירוב · אמ' ר' חיננא הדא דתימ' ביין אבל בשמן מערבין בו מזון שתי סעודות · תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות · תני מערבין בשמן מזון שתי סעודות · ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות · ר' יצחק עטושיא אמ' קומי ר' זעירא בשם דבי ר' ינאי אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות · למי נצרכה לר' מאיר שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן · דג מליח מערבין בו · בשר מליח מערבין בו · בשר חי דתנינן הבבליים [אוכלין] אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת · ר' יודן בעי הדא כלקירא הוא ואילין כותאי אכלין מינה חייה היא מערבין בה · שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגדגדניות וחלוגלוגות מערבין בהן · בעון קומי היידן אינון · אמ' לון קקולי והנדקוקי ופרפחיניה · הל' ו ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור · היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן · ר' חזקיה פתר מתנית' בכשיעור · ביקש להציל · נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן · תני המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר · אמ' ר' יונה ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה · הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן · וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר · ממקום&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר' יהודה אומר מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות עני נאמן לומר וכו' זיתי ניקוף עני נאמן לומר וכו'. ותיבת יהא מוחק הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ובהגהות על הר&quot;ש ז&quot;ל:

חזקי' שאל לאבוי מנא אילין שיעוריא ר&quot;ח הוה יתיב קומי רבי והוא אמר טעמין והיא סתר אמר טעמין והוא סתר א&quot;ל לא כלן מיסתר אלא מיבני אהן צרדא סמך דא ברותא. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק. צרדא היא מל' מכה לפניו באצבע צרדה ביומא (יט ע&quot;ב). ברותא הוא מין ארז כדאיתא בר&quot;ה (כג ע&quot;א) ובכ&quot;ד ובירוש' דכתובות (סופ&quot;ז). ור&quot;ל למה לך לסתור הלא שיעורין אלו נמסרו כך לחכמי' בקבל' וא&quot;כ סגי בטעם כל שהוא לסמוך הקבלה כמו שדי באצבע קטנה לסמוך ארז גדל כיון שעומד בלא&quot;ה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;70&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
למקום {{ירו&quot;מ-הדגשה|מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. נמצא שנותן לו כיכר לחם של חצי קב, שהרי יש עשרים וארבע קבין בארבע סאין וארבעים ושמונה פונדיון בסלע. ולמה בגורן נותן חצי קב חיטים? הרי כדי לקבל כיכר לחם של חצי קב, צריך לתת לאופה תוספת של שליש להוצאות. ולמה לא מוסיפים עוד שליש לעני בגורן? אמר}} רב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנ}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותנים לו כיכר של חצי קב, הכוונה כיכר שמקבל מהאופה אם נותן לו חצי קב, אבל הכיכר שיקבל קטן יותר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}צא מהן שליש ליציאות. רבי יוסי ברבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] מפיק לאילין נחתומיא {{ירו&quot;מ-ביאור|מוציא לאופים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שליש}}, כהדא דרב הונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]. ובלחוד בהדין שיעורא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם היה יותר מחצי קב, נתן להם פחות}}. רבי אבא בר ממל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר ממל|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|בר בא}} בעי קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס {{ירו&quot;מ-הוסר|ליה}} לה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם צריכים לחקור שלא יטול פעמים}}? אמר לו: הנותן נותן, והלוקח יחוש לעצמו.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ו|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ו]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ו&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_כא}}אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן – נותנין לו פרנסת לינה. שבת – נותנין לו מזון שלש סעודות. {{שוליים|ח_כב}}מי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מן התמחוי. מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מן הקופה. והקופה {{שוליים|ח_כג}}ניגבת בשנים ומתחלקת בשלשה.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_כד}}תמחוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתחלק}} בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת. תמחוי לכל אדם, קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: והקופה ניגבת בשנים ומתחלקת בשלשה}}. רבי חונה[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]] אמר: תמחוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|נגבה}} בשלשה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהחלוקה בשלשה, והיא}} על אתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן נגבת בשלשה שלא יתעכבו לחפש שלישי לחלוקה. אמר}} רבי חלבו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חלבו|°]] בשם רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: אין מעמידין פרנסין פחות מג'. אנא חמי {{שוליים|ח_כה}}: דיני ממונות בג', {{ירו&quot;מ-הדגשה|חלוקת מזון שהיא כ}}דיני נפשות, לא כל שכן? ויהיו עשרים ושלשה, עד דהוא מצמית להון {{ירו&quot;מ-ביאור|עד שהוא יאסוף אותם}}, הוא מסכן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: אין מעמידין שני אחין פרנסים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עבד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|העביר}} חד מן תרין אחין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיו פרנסין}}. עאל ואמר קומיהון: לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה, אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} עאל לכפרה, בעי מוקמה לון פרנסין {{ירו&quot;מ-ביאור|ביקש למנות עליהם פרנסים}}, ולא קבלון עליהון. עאל ואמר קומיהון: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור, אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות, לא כל שכן? רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}, כד הוה מקים פרנסין, הוה מטעין לון {{ירו&quot;מ-ביאור|לימד אותם}} אורייתא, לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה שנאמר ([[משלי ח טו]]): בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו. רבי חייא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אבא|°]] מקיים ארכוניי {{ירו&quot;מ-ביאור|ממנה פרנסים ושופטים}}. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} הוה פרנס חד זמן, נחית לבייתיה. אמר לו: מאי עבדיתון? אמר לו: אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך {{ירו&quot;מ-ביאור|באה קבוצת עניים, אכלו ושתו וברכו אותך}}. אמר לון: ליכא אגר טב {{ירו&quot;מ-ביאור|אין מזה שכר טוב}}. נחת זמן תנינן, אמר לון: מאי עבדיתון? אמרו לו: אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך {{ירו&quot;מ-ביאור|באה קבוצת עניים, אכלו ושתו וקללו אותך}}. אמר לון: כדון איכא אגר טב {{ירו&quot;מ-ביאור|עכשיו יהיה שכר טוב}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בעין}} בעון ממניתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|ביקשו למנות אותו}} פרנס. אמר לו: נמלך גו בייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|באשתי}}. הלכון בתריה, שמעון קליה דימור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לאשתו: אם היא מוכנה שיתמנה פרנס}}, על מנת מ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ת}}קל {{ירו&quot;מ-ביאור|שיקללו אותו}}. {{שוליים|ח_כו}}על מנת מבזייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שיבזו אותו}}. רבי אבא בר זבדי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]] אמר: איתפלגין רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}} ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. חד אמר: מדקדקים בחיי נפשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבדוק שאכן העני ראוי לזכות בתמחוי}}, וחרנא אמר: אף בכסות אין מדקדקין, מפני בריתו של אברהם אבינו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמתבזה כשהוא ערום}}. מתניתין פליגי על מאן דאמר: אף בכסות אין מדקדקין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{ירו&quot;מ-ביאור|אם ביקש העני}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כסוני, בודקים אחריו. פתר ליה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|העמיד את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכסותו לפי כבודו, אבל בגד כדי שלא יהיה ערום אין בודקים. והא תני: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו}}' {{שוליים|ח_כז}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|במה דברים אמורים? בזמן שאין מכירין אותו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דאז אין נותנין לו אלא מזונות}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל בזמן שמכירין אותו, אף מכסין אותו, אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו}}. פתר ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|העמיד את זה}} לפי כבודו. ותני כן: במה דברים אמורים? בזמן שאין מכירין אותו, אבל בזמן שמכירין אותו, אף מכסין אותו, והכל לפי כבודו. והתני: למזונות שלשים יום, לכסות ששה חדשים {{שוליים|ח_כח}}. פתר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}ה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא לקבל, אלא}} ליתן. והתני: למזונות שלשים יום {{שוליים|ח_כט}}, לפסין {{ירו&quot;מ-ביאור|לתיקון הבארות שאפשר יהיה לשאוב מהם מים בשבת}}, ולצדקות י&quot;ב חודש. {{ירו&quot;מ-הדגשה|קא סלקא דעתין שלצדקות הכוונה ללבוש}}. הא קדמייתא ליטול, עוד הוא ליתן. מהו לפסין ולצדקות י&quot;ב חודש {{ירו&quot;מ-הוסר|בשכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לתת לשכר}} סופרים ומשנים {{ירו&quot;מ-ביאור|מלמדים}}.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ז|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ז]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ז&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_ל}}מי שיש לו מאתים זוז, לא יטול לקט, שכחה, ופאה, ומעשר עני. היה לו מאתים חסר דינר, אפילו אלף נותנין כאחת, הרי זה יטול. היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו, הרי זה יטול. {{שוליים|ח_לא}}אין מחייבין אותו.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  
&lt;span id=&quot;דף_לז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שמיני#דף לז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא, הכא את אמר: '''אין פוחתין לעניים בגורן''' מחצי קב חיטים, והכא את אמר: '''אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע'''. עכשיו, כשאני אומר כיכר בפונדיון, כשארבעה סאין נקנים בסלע. עכשיו, סלע אנחנו יודעים זה ארבעים ושמונה פונדיונים, כן? כל סאה זה שש קבין, אז ארבעה סאין זה עשרים וארבע קבין, כן? אז אם אני קונה בארבעים ושמונה פונדיון עשרים וארבע קבין, בעצם קניתי בכל פונדיון חצי קב. אבל מה קניתי? כיכר של חצי קב, כן? כלומר כיכר לחם שהמשקל שלו זה חצי קב. ככה הגמרא מבינה, כן. אז אם זה ככה, למה בגורן נותן לו חצי קב חיטים? הרי כדי להגיע לכיכר לחם הוא צריך לתת שליש לאופה, כן, האופה צריך עצים, צריך לעבוד בזה, הגמרא אומרת שזה שליש, כן, צריך לתת לו שליש הוצאות. אז למה לא מוסיפים לעני? הרי אנחנו צריכים שם אמרת שהוא מקבל כיכר לחם של חצי קב, כן, אז אם זה ככה, צריך לתת לו חיטים שהוא יוכל להגיע לחצי קב לחם, שזה בעצם עוד תוספת של עוד שליש. למה לא מוסיפים לו את זה?

אמר רב הונא: צא מהן שליש ליציאות. כלומר בעצם נותנים לו חצי קב חיטים, גם פה וגם שם. אלא מה שם שנלמד, מה שם אומרת שנותנים לו כיכר של חצי קב, הכוונה כיכר שמקבלים אם נותנים לאופה חצי קב חיטים, כן, כלומר אתה נותן לאופה חצי קב חיטים, והוא לוקח שליש מזה לעצמו בתור שכר ומהשאר הוא מכין את הכיכר לחם, היא יותר קטנה מאשר חצי קב, ודאי.

רבי יוסי ברבי בון מפיק לאילין נחתומיא, כהדא דרב הונא. כלומר, כשהיה רוצה לתת לחם לעניים, משהו כזה, אז היה נותן לאופים חצי קב ונותן להם מתוך זה שליש, כן, שליש מתוך זה בתור שכר. אז אומרת הגמרא: ובלחוד בהדין שיעורא, כלומר דווקא אם נותן להם חצי קב. אבל אם נותן להם יותר מזה, נניח להאכיל הרבה עניים, אז פה זה כבר פחות, כי אנחנו יודעים נר לאחד נר למאה. הרי האופה צריך להכין, להדליק את האש ולהכין, כן, והתנור מתחמם וכולי, אז באותו תנור הוא יכול לחמם בו זמנית הרבה מאוד לחמים, אז ברור שצריך פחות לפחות לצורך האופה.

רבי אבא בר ממל בעי קומי רבי אילא: '''ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס לה'''. כלומר אני רואה עני נכנס לעיר ויוצא וחוזר אליה. האם אני צריך לחקור שלא ייתן לו פעמיים? אמר לו: הנותן נותן, והלוקח יחוש לעצמו. זה בעיה של העני, כן, לא צריך לחקור. כלומר, אם אתה יודע, אם הוא בא אליך ואתה ראית אותו ונתת לו קודם, לא תיתן לו עוד פעם. אבל אם אתה לא יודע ואתה רואה הוא נכנס ויוצא, אין לך מושג אם הוא לקח או לא, לא צריך לעקוב אחריו.

מתניתין. אנחנו בפרק חמישי. אומרת המשנה: '''אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע'''. כמו ששמענו מקודם שבעצם בסלע יש ארבעים ושמונה פונדיון, כן, ובכל סאה יש שש קבין, אז ארבעה סאין זה עשרים וארבע קבין. יוצא שבעצם לא פוחתים לו מכיכר שקנו אותה בפונדיון, הכוונה שזה, כן, חצי קב. והסברנו במשנה הקודמת שלא הכוונה שהוא מקבל לחם במשקל של חצי קב, אלא לחם שמקבלים מהאופה אם מביאים לו חצי קב חיטים, כי הוא מוריד מזה שליש בתור שכר, וזה מה שנשאר לחם יותר קטן קצת.

'''לן – נותנין לו פרנסת לינה'''. כלומר אם הוא ישן באותו מקום נותנים לו מזרון, שמיכה, כרית. '''שבת – נותנין לו מזון שלש סעודות'''. '''מי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מן התמחוי'''. תמחוי זה היה אוכל לכל יום, מי שאין לו באותו יום הולך לאכול. '''מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מן הקופה. והקופה ניגבת בשנים ומתחלקת בשלשה'''. הגמרא אומרת שאין עושים שכר על הציבור פחות משניים, ובשלושה הגמרא תסביר את זה.

אומרת הגמרא: '''תמחוי בכל יום, קופה מערב שבת לערב שבת'''. כי זה מזון לאותו יום, קופה מתחלקת מערב שבת לערב שבת. '''תמחוי לכל אדם''', כל עני שמבקש נותנים לו. '''קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד'''. אה, למדנו במשנה שהקופה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה. רבי חונה אמר: תמחוי בשלשה על אתר. כן, נקבע בשלושה ומתחלק בשלושה. למה? כיוון שהחלוקה היא בשלושה והיא על אתר, כלומר הם מחלקים את זה מיד, כן, שלא יתעכבו, כי אדם יכול למות. אז לכן לא יתעכבו לחפש את האדם השלישי, לכן שלושה גובים ואותם שלושה הם גם מחלקים.

אמר רבי חלבו בשם רבי אבא בר זבדי: '''אין מעמידין פרנסין פחות מג'''. כמו שאמרנו, גבאי צדקה צריך שלושה אנשים שיהיו, כן, אני אמצא לזה מקור. אנא חמי: דיני ממונות בג', דיני נפשות, לא כל שכן? אמרה הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיו עשרים ושלושה. הרי דיני נפשות זה עשרים ושלושה דנים. אמרה הגמרא, אתה צודק, ככה היה צריך להיות, אבל עד דהוא מצמית להון, הוא מסכן. כלומר, אם יצטרכו לחלק את התמחוי בעשרים ושלושה אנשים, עד שימצאו עשרים ושלושה אנשים, מסכן העני יכול למות. לכן הקלו בשלושה.

רבי יוסי בשם רבי יוחנן: '''אין מעמידין שני אחין פרנסים'''. כלומר גבאי צדקה לא ממנים שניים ביחד, שני אחים. רבי יוסי חד מן תרין אחין. עאל ואמר קומיהון, הוא בא לבית הכנסת כשכל הציבור היה ואמר להם, אל תחשבו שמצאתי בהם איזה דבר רע. '''לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה, אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין'''.

רבי יוסי עאל לכפרה, נכנס לעיר אחת, בעי מוקמה לון פרנסין, רצה למנות להם פרנסים, ולא קבלון עליהון, אף אחד לא הסכים להיות פרנס. עאל ואמר קומיהון, גם כן דרש בבית הכנסת. אמר להם, למדנו: '''בן בבי על הפקיע'''. פקיע כלומר פתילות. אז אמר להם, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור, אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות, לא כל שכן? הצליח לשכנע אותם לקבל על עצמם להיות פרנסים.

רבי חגי, כד הוה מקים פרנסין, הוה מטעין לון אורייתא, היה נותן קודם כל תורה. למה עשה את זה? לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה, שנאמר: '''בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו'''.

רבי חייא בר אבא מקיים ארכוניי. היה ממנה פרנסים.

רבי אלעזר הוה פרנס חד זמן, נחית לבייתיה, הגיע לבית שלו ואמר להם: מאי עבדיתון? קרה משהו בעניים? אמר לו: אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך, הגיעה קבוצה אחת של עניים ואכלו ושתו והתפללו עליך. אמר לון: ליכא אגר טב. אם זה ככה, אין לי שכר טוב בעולם הבא, כי אני מקבל את השכר בעולם הזה. נחת זמן תנינן, פעם נוספת הוא הגיע הבית. אמר לון: מאי עבדיתון? מה קרה הפעם? אמרו לו: אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך, הגיעה קבוצה אחרת של עניים, אכלו, שתו ועוד קיללו אותך. אמר לון: כדון איכא אגר טב. עכשיו אני בטוח שיש לי שכר טוב לעולם הבא.

רבי עקיבא בעון ממניתיה פרנס, רצו למנות אותו פרנס. אמר לו: נמלך גו בייתא, צא דייתי עם אשתי. הלכון בתריה, שמעון קליה דימור, שמע את קולו אומר לאשתו, על מנת מקל, על מנת מבזייא, האם היא מוכנה שיתמנה פרנס אם יבזו אותו, אם יקללו אותו.

רבי אבא בר זבדי אמר: איתפלגין רב ורבי יוחנן. חד אמר: מדקדקים בחיי נפשות, כלומר בודקים האם האדם באמת עני ונותנים לו מהתמחוי. וחרנא אמר: אף בכסות אין מדקדקין, מפני בריתו של אברהם אבינו. כי אדם ערום, יראו את הברית, זה ביזוי.

אומרת הגמרא: מתניתין פליגי על מאן דאמר: אף בכסות אין מדקדקין. פתר ליה לפי כבודו. כן, כלומר בגדים סתם שלא יהיה ערום נותנים לו מיד, אבל אם הוא רוצה בגדים לפי כבודו, את זה בודקים אותו שהוא לא משקר.

ותני כן: '''במה דברים אמורים? בזמן שאין מכירין אותו, אבל בזמן שמכירין אותו, אף מכסין אותו, והכל לפי כבודו'''. משמע שאם לא מכירים לא מכסים. אז לכאורה זה ראיה למי שאומר שצריכים לבדוק על בגדים, וזה סתירה למי שאומר שלא בודקים. פתר לה לפי כבודו. גם פה מדובר אם הוא רוצה בגדים לפי כבודו, אז באמת פה בודקים אותו.

והתני: '''למזונות שלשים יום, לכסות ששה חדשים'''. הגמרא מבינה שהכוונה שעני צריך לגור שישה חודשים בעיר, כלומר שיכירו אותו, רק אחרי זה נותנים לו בגדים. פתר לה ליתן. כלומר לתת נותנים מיד, אבל לגבות צדקה כדי לתת לעניים בגדים, את זה רק אם הוא גר בעיר חצי שנה. כלומר, אם הוא גר שלושים יום גובים ממנו למזונות, חצי שנה גובים ממנו לבגדים.

והתני: '''למזונות שלשים יום, לפסין, ולצדקות י&quot;ב חודש'''. אז הגמרא הבינה שצדקות הכוונה בגדים. אם זה ככה, יש לנו שתי ברייתות. ברייתא אחת אומרת שישה חודשים, ברייתא אחת אומרת שנים עשר חודשים. איך הם מסתדרים? הא קדמייתא ליטול, כנראה שישה חודשים זה לקבל, כלומר שיכירו אותו שהוא באמת עני ואז יתנו לו, ושנים עשר חודשים זה לגבות. עוד הוא ליתן. כלומר, לא גובים מאדם לצדקות אם הוא גר פחות משנים עשר חודש.

עכשיו, מה ההבדל ביניהם? מהו לפסין ולצדקות י&quot;ב חודש, סופרים ומשנים. כלומר צדקות זה לא בגדים, אלא זה לתת שכר לסופרים ולמשנים. כלומר, אם הוא לא גר בעיר שנה לא גובים ממנו כסף למלמדים. וזה הכוונה צדקות. לפסין - יש אומרים שהכוונה פסי ביראות, כלומר בור מים שמשותף של רבים, הרי אסור לשאוב ממנו כי הבור עצמו של יחיד, אז היו עושים סביבו מסגרת מעין ארבע זוויות בארבע פינות, קצת רחוק מהבור, ואז זה הופך את הסביבה שלו גם לשטחי שמותר לשאוב ממנו מים. בכל אופן, מה שנאמר לצדקות זה לא הכוונה לבגדים, אלא כמו שאמרנו לתת שכר לסופרים ולמשנים, כלומר מי שמלמד תינוקות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_כא|חזרה=כן}} '''אין פוחתין לעני עובר ממקום למקום ממתן ככר לחם, ואם לן נותנים לו פרנסת לינה, ואם שבת עמם נותנים לו מזון שלוש סעודות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ח|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ח]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנ ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף ד]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי, וכן נפסק ברמב&quot;ם הלכות מתנות עניים פ&quot;ז ה&quot;ח ובשו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף ד.

{{שוליים דין|ח_כב|חזרה=כן}} '''מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי, ומי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות אסור לו ליטול מן הקופה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף א]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי; כן פסקו רמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ט, יג) ושו&quot;ע (יו&quot;ד רנג, א-ב).

{{שוליים דין|ח_כג|חזרה=כן}} '''גבייה וחלוקה של קופת צדקה טעונות מספר גבאים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט ה|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה ה]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנו ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנו סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הגבייה נעשית בשני גבאים לפחות והחלוקה בשלושה, כפי שפסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע, שכן החלוקה כדין הוצאת ממון בדיינים ולכן דורשת שלושה.

{{שוליים דין|ח_כד|חזרה=כן}} '''קופה ותמחוי - זמני החלוקה וגבייתם ומספר הגזברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונה ורבי חלבו: קופה מערב שבת לערב שבת ולבני העיר בלבד, תמחוי לכל אדם בכל יום; הקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, ואין מעמידים גזברים לצדקה בפחות משלשה, כלשון הירושלמי המפורשת וכפי שהביא הרמב&quot;ם להלכה.

{{שוליים דין|ח_כה|חזרה=כן}} '''אין מעמידים שני אחים כפרנסים/דיינים בעיר אחת בזמן אחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ה ח|רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק ה, הלכה ח]], [[שולחן ערוך חושן משפט יג א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן יג סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא בשם רבי יוחנן שאין מעמידין שני אחין פרנסים; כן נפסק ברמב&quot;ם הלכות סנהדרין פרק ה הלכה ח ובשו&quot;ע חו&quot;מ סימן יג סעיף א.

{{שוליים דין|ח_כז|חזרה=כן}} '''עני שאינו מוכר בעירו כמה זמן זוכה במזונות ובכיסוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ו|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ו]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנ ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף ד]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק שלמזונות שלושים יום ולכסות ששה חדשים חייבים בני העיר, ואם מכירין אותו ויודעים מעמדו מכסים אותו לפי כבודו אף מיד, כדברי הירושלמי; כן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ז,ו) והשו&quot;ע (יו&quot;ד רנ,ד).

{{שוליים דין|ח_כח|חזרה=כן}} '''חייב לתת צדקה (מזונות) אם התיישב בעיר שלושים יום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יב|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יב]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנז ה|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנז סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא ד&quot;למזונות שלושים יום&quot; - הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהמתיישב בעיר שלושים יום נעשה כאנשי העיר לענין חיוב מתנות עניים.

{{שוליים דין|ח_כט|חזרה=כן}} '''כפיית בני העיר לתקן בארות ולתת צדקה לפי ממון תוך י&quot;ב חודש מזמן ההשתקעות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שכנים ו ה|רמב&quot;ם, הלכות שכנים, פרק ו, הלכה ה]], [[שולחן ערוך חושן משפט קסג ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קסג סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה פב|סמ&quot;ג עשין פב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - חיוב לפי י&quot;ב חודש לצדקות ובארות, וכן פסקו רמב&quot;ם ושו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_ל|חזרה=כן}} '''מי שיש בבעלותו מאתיים זוז אינו רשאי ליטול לקט שכחה פאה ומעשר עני, ואם היו כספיו ממושכנים לכתובת אשתו או לבעל חובו רשאי ליטול.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם (הלכות מתנות עניים ט,יג) והשו&quot;ע (יו&quot;ד רנג,א) פסקו כן להלכה.

{{שוליים דין|ח_לא|חזרה=כן}} '''מי שיש לו מאתיים זוז אינו נחשב עני ואינו מקבל מתנות עניים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסבר שמי שיש לו מאתיים זוז אינו זכאי למעשר עני, כמובא ברמב&quot;ם ושו&quot;ע יו&quot;ד רנג,א.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:30.68%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:32.38%;height:5.10%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.48%;height:1.70%;left:44.30%;width:22.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:56.15%;height:1.74%;left:36.14%;width:39.25%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:57.89%;height:17.38%;left:36.14%;width:55.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.27%;height:1.74%;left:36.14%;width:55.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.76%;height:1.66%;left:11.26%;width:55.37%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.43%;height:13.31%;left:11.26%;width:55.37%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.74%;height:1.66%;left:39.37%;width:27.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;למקום · רב הונא אמ' צא מהן שליש ליציאה · ר' יוסי ביר' בון מפיק לאילין נחתומיא כהדא דרב הונא ובלחוד כהדין שיעורא · ר' בא בר בא בר ממל בעא קומי ר' לא ראו אותו [יוצא] מן העיר ונכנס ליה · אמ' ליה הנותן נותן והלוקח יחוש לעצמו · הל' ז תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת · תמחוי לכל אדם · קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד · ר' חונה אמ' תמחוי בשלשה שהוא על אתר · ר' חלבו בשם ר' בא בר זבדא אין מעמידין פרנסין פחות משלשה · אנא חמי דיני ממונות בשלשה · דיני נפשות לא כל שכן · ויהיו עשרים ושלשה · עד דהוא מצמית לון הוא מסכן · ר' יוסי בשם ר' יוחנן אין מעמידין שני אחים פרנסין · ר' יוסי עבר חד מן תרין אחין · עאל ואמ' קומיהון לא נמצא לאיש פל' דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסין · ר' יוסי עאל לכפרה בעא מוקמה לון פרנסין ולא קבלין עליהון · עאל ואמ' קומיהון בן בבי על הפקיע · ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור · אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן · ר' חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אוריתא לומ' שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה · בי מלכים ימלוכו · בי שרים ישורו · ר' חייא בר בא מקים ארכונין · ר' ליעזר הוה פרנס חד זמן נחית לבייתיה אמ' לון מאי עבדיתון אמ' ליה אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלון עלך · אמ' לון ליכא אגר טב · נחת זמן תיניין אמ' לון מאי עבדיתון · אמרו ליה אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך · אמ' לון כדון איכא אגר טב · ר' עקיבה בעון ממניתיה פרנס · אמ' לון נמלך גו בייתיה הלכון בתריה שמעון קליה דיימר על מנת מתקל על מנת מבזייה · ר' בא בר זבדא אמ' איתפלגון רב ור' יוחנן חד אמ' מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפשות · וחרנה אמ' אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו שלאברהם אבינו · מתנית' פליגא על מאן דאמ' אף בכסות אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו · ותני כן במ' דבר' אמ' בזמן שאין מכירין אותו · אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו · והתני למזונות שלשים יום · לכסות [ששה] חדשים · פתר לה ליטול · והתני [למזונות שלשים יום לפסין] ולצדקות שנים עשר חודש הא קדמייתא ליטול עוד היא ליתן מהו לפסין ולצדקות שנים עשר חודש בשכר סופרים ומשנים · הל' ח&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''צא מהן שליש ליציאה.''' כלומר ודאי חד שיעורא היא לפי ערך התבואה הנמכרת בשוק אלא שבככר הרי צריך לנכות השליש והיא רובע הקב שהוא שליש מלבר לחצי הקב וזהו כדי להוציא לשכר הטחינה והאפייה והלכך קתני הכא ככר בפונדיון לפי שזה הככר הנקח מן החנווני אינו אלא רובע הקב וכדפרישית במתני'

'''ר' יוסי בר בון מפקד לאילן נחתומייא.''' שיעשה הככר כהדא דרב הונא ובלבד שלא יפחתו אותו מרובע הקב אם התבואה נמכרת בשוק ד' סאין בסלע

'''ראו אותו יוצא מן העיר.''' ונכנס ליה. משום דבמתני' קתני העובר ממקום למקום ומבעיא ליה אם הן ראו להעני שיצא מן העיר אחר שקיבל מה שנתנו לו וחזר ונכנס אם צריך לחזור וליתן לו דהוי כעובר ממקום למקום או לא

'''הנותן נותן.''' כלומר מי שנותן אין צריך לחוש אם זה העני הוא שכבר לקח את שלו או אחר הוא אבל זה העני שחוזר ולוקח יחוש לעצמו שהוא גוזל לעניים אחרים

'''מתני' מככר בפונדיון מד' סאין בסלע.''' כשהחטים נמכרים ארבעה סאים לסלע וד' סאין הן כ&quot;ד קבין שכל סאה היא ששה קבין והסלע היא ד' דינרין והדינר שש מעה והמעה שני פונדיון נמצא כ&quot;ד קבין לכ&quot;ד מעין והרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב שהפונדיון חצי מעה אלא מפני שהחנווני רוצה להשתכר ליציאת הטחינה והאפייה אי אפשר שימכור הככר שהוא חצי הקב בפונדיון שהוא לפי הערך שמוכרים התבואה בשוק ד' סאים בסלע ולפיכך לא יהא ככר הנמכר בפונדיון אלא רובע הקב בלבד וכשמחלקין תבואה לעני בגורן ועליו לטחון ולאפות אין פוחתין מחצי קב אבל כשנותנין לו ככר אפוי לא יהיה אלא רובע הקב שהוא ששה בצים

'''פרנסת לינה.''' מטה וכרים וכסתות

'''שבת.''' שם נותנין לו מזון ג' סעודות שחייב אדם לאכול בשבת

'''לא יטול מן התמחוי.''' לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום כדקאמר בגמרא שהגבאים מחזירים על פתחי בעלי הבתים בכל יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים והכלי שמשימים בו את התבשיל נקרא תמחוי

'''מזון י&quot;ד סעודות לא יטול מן הקופה.''' לפי שהקופה מתחלקת מע&quot;ש לע&quot;ש

'''והקופה נגבית בשנים.''' לפי שממשכנים על הצדקה ואין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים

'''ומתחלקת בג'.''' לפי שהיא כדיני ממונות ודיני ממונות בג'

'''תמחוי בכל יום.''' נגבה ומתחלק לערב לפיכך מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי וקופה נגבית ומתחלקת מע&quot;ש לע&quot;ש ומי שיש לו מזון י&quot;ד סעודות שדי הוא לו עד ע&quot;ש הבא לא יטול מן הקופה ותוספתא היא בפ&quot;ד

'''תמחוי לכל אדם.''' לעניי עולם

'''תמחוי בג'.''' נגבית לפי שהוא על אתר מיד שנגבה הוא מתחלק וכיון דאינו מתחלק אלא בג' נגבה ג&quot;כ בג'

'''אין מעמידין פרנסין.''' על כל צרכי צבור פחות מג' כדמפרש טעמא שלמדין מד&quot;מ שאני רואה שהן בג' דיני נפשות לא כ&quot;ש שהפרנסים מעיינין על כל דבר ואף שהוא נוגע לכעין דיני נפשות: ויהיו עשרים ושלשה לדבריך דהא ד&quot;נ בכ&quot;ג

'''עד דהוא מצמית לון הוא מסכן.''' אם יהיו כל כך עד שהוא מאסף את כולם מי שהוא צריך להם יכול להסתכן ולהפסיד בין כך ולפיכך לא תקנו אלא שלשה שבקל יכול הוא לאסוף אותם

'''עבד.''' עשה א' משני אחים שהיו שניהם ראוים לכך ולא עשה להשני ונכנס לפני הצבור ואמר להם לא מפני שנמצא לפלוני לאח השני איזה דבר עבירה שלא עשיתי גם אותו לפרנס אלא מפני שאין מעמידין ב' אחים פרנסין לפי שהן נחשבין כא' ולא יהי' עם השלישי כ&quot;א שנים ואנן ג' בעינן

'''לכפרה.''' שם מקום והיה רוצה להקים להם פרנסים שישגיחו על עסקי צבור ולא היה שם מי שיקבל עליו להתמנות עליהם ונכנס ואמר להם שנינו בפ&quot;ה דשקלים בן בבי היה ממונה על הפקיע והן הפתילות של המנורה ושל בית השואבה וגרסי' התם נמי להא
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;למקום · רב הונא אמ' צא מהן שליש ליציאה · ר' יוסי ביר' בון מפיק לאילין נחתומיא כהדא דרב הונא ובלחוד כהדין שיעורא · ר' בא בר בא בר ממל בעא קומי ר' לא ראו אותו [יוצא] מן העיר ונכנס ליה · אמ' ליה הנותן נותן והלוקח יחוש לעצמו · הל' ז תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת · תמחוי לכל אדם · קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד · ר' חונה אמ' תמחוי בשלשה שהוא על אתר · ר' חלבו בשם ר' בא בר זבדא אין מעמידין פרנסין פחות משלשה · אנא חמי דיני ממונות בשלשה · דיני נפשות לא כל שכן · ויהיו עשרים ושלשה · עד דהוא מצמית לון הוא מסכן · ר' יוסי בשם ר' יוחנן אין מעמידין שני אחים פרנסין · ר' יוסי עבר חד מן תרין אחין · עאל ואמ' קומיהון לא נמצא לאיש פל' דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסין · ר' יוסי עאל לכפרה בעא מוקמה לון פרנסין ולא קבלין עליהון · עאל ואמ' קומיהון בן בבי על הפקיע · ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור · אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן · ר' חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אוריתא לומ' שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה · בי מלכים ימלוכו · בי שרים ישורו · ר' חייא בר בא מקים ארכונין · ר' ליעזר הוה פרנס חד זמן נחית לבייתיה אמ' לון מאי עבדיתון אמ' ליה אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלון עלך · אמ' לון ליכא אגר טב · נחת זמן תיניין אמ' לון מאי עבדיתון · אמרו ליה אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך · אמ' לון כדון איכא אגר טב · ר' עקיבה בעון ממניתיה פרנס · אמ' לון נמלך גו בייתיה הלכון בתריה שמעון קליה דיימר על מנת מתקל על מנת מבזייה · ר' בא בר זבדא אמ' איתפלגון רב ור' יוחנן חד אמ' מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפשות · וחרנה אמ' אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו שלאברהם אבינו · מתנית' פליגא על מאן דאמ' אף בכסות אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו · ותני כן במ' דבר' אמ' בזמן שאין מכירין אותו · אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו · והתני למזונות שלשים יום · לכסות [ששה] חדשים · פתר לה ליטול · והתני [למזונות שלשים יום לפסין] ולצדקות שנים עשר חודש הא קדמייתא ליטול עוד היא ליתן מהו לפסין ולצדקות שנים עשר חודש בשכר סופרים ומשנים · הל' ח&lt;/div&gt;
'''זכה להימנות עם גדולי הדור.''' שנמנו שם יוחנן בן פינחס וכו' פתחיה זה מרדכי וכו' אתם וכו' לכ&quot;ש שיהיה לכם זכות גדול

'''הוה מטעין לון.''' היה מטעים ומלמד אותם ד&quot;ת לומר שכל שררה שניתנה מזכות התורה ניתנה כמ&quot;ש בי מלכים וגו' בי שרים ישורו ונדיבים כל שפטי ארץ וכדפירש ר' חייא בר בא מקום ארכונין שזכות התורה מקום הדיינין וכל השררות וכן תרגומו מטול דוכרני מתדורכין וסרכי וכולהון דייני דתריצותא

'''מאי עבידתון.''' מה היה המעשה בשעה שלא הייתי בבית ואמרו לו באה חבורה אחת של אנשים ואכלו ושתו והתפללו עליך ואמר להם אין כאן שכר טוב אצלי ובפעם אחרת שאמרו לו באה חבורה אחת ולאחר שאכלו ושתו קללוך וביזו אותך והשיב להם הרי עכשיו יש לי שכר טוב וזה ללמד שאל יקפיד הפרנס והגבאי אם יתבזה ע&quot;י כך מאיזה בני אדם כי אדרבה זהו לו לנחת ויקבל שכר הטוב בשביל כך ולהכי מייתי נמי עובדא דר&quot;ע שלא היה רוצה לקבל ההתמנות עד שיתיעץ עם אשתו וב&quot;ב והלכו אחריו לשמוע מה יאמרו ושמעו קול באמרו לו תקבל על עצמך על מנת שיקללוך וע&quot;מ שיבזוך ואל תקפיד

'''מדקדקין בכסות.''' אם בא עני ערום ומבקש כסות מדקדקין אחריו ובודקין אותו אם אינו רמאי

'''אבל אין מדקדקין במזונות.''' שהוא חיי נפשות ונותנין לו מיד

'''ואידך אמר אף לכסות אין מדקדקין.''' שלא יתבזה ויתגלה בריתי וזהו כבודו של אברהם אבינו

'''מתניתא.''' ברייתא דלקמן פליגא על מ&quot;ד אף בכסות אין מדקדקין דתנינן בתוספתא שם על מתני' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' בד&quot;א בזמן שאן מכירין אותו. דאז אין נותנין לו אלא מזונות אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו

'''פתר לה.''' האי מ&quot;ד לפי כבודו לכסותו בעינן שיהו מכירין אותו אבל לכסות בעלמא שלא יהא ערום מכסין אותו ואפי' אין מכירין אותו

'''ותני כן.''' ותניא בברייתא אחריתא דגריס בהדיא כן בד&quot;א וכו'. אף מכסין אותו והכל לפי כבודו ובהא הוא דבעינן מכירין אותו

'''והתני.''' בתוספתא שם

'''למזונות ל' יום ולכסות ו' חדשים.''' וקס&quot;ד דליטול מזונות וכסות קאמר אלמא דבעינן שיהא כ&quot;כ זמן עד שיכירו אותו וקשיא למ&quot;ד אין מדקדקין לכסות.

'''פתר לה ליתן.''' כצ&quot;ל וכדמוכח מדלקמן כלומר לא לענין ליטול מיירי אלא שיהא כאנשי העיר ליתן לעניים מזונות וכסות ואם שהה בעיר ל' יום צריך ליתן למזונות ואם ששה חדשים צריך ליתן לכסות

'''והתני'.''' בברייתא אחריתא

'''לפסין.''' לפסי העיר שעושין לה פסין סביבותיה לחזק אותה

'''ולצדקות.''' לכופו ליתן לעניים י&quot;ב חודש ומדהאי ברייתא ליתן מיירי ש&quot;מ הא ברייתא קדמייתא ליטול מיירי דאלת&quot;ה קשיא דקתני הכא יב&quot;ח והתם קתני ששה חדשים

'''עוד היא ליתן.''' לעולם כדשנינן דברייתא קמייתא ג&quot;כ בליתן מיירי ודקשיא לך הא דקתני הכא וצדקות י&quot;ב חודש מי סברת דלצדקות דקאמר לצדקה לעניים הוא לא היא אלא מהו צדקות דקתני הכא לפסין ולצדקות י&quot;ב חודש היינו בשכר סופרים ומשנים שהן מלמדי תינוקות המתפרנסים מן הצבור דבהא עד שישהא שם י&quot;ב חודש ואז צריך ליתן לזה ככל אנשי העיר וברייתא קמייתא ליתן לכסות בו' חדשים סגי

'''מתני' מי שיש לו מאתים זוז.''' קים להו לרבנן שאלו מספיקין לשנה אחת למזונות ולכסות

'''היו ממושכנין בכתובת אשתו.''' שכתב לה להיות לה למשכון עליהם או לב&quot;ח
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;71&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
למכור את ביתו ואת כלי תשמישו.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; חד תלמיד מן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי היה לו מאתים זוז חסר דינר, והוה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יליף זכי עמיה חד לתלת שני מעשר מסכנין {{ירו&quot;מ-ביאור|היה רבי רגיל לתת לו אחת לשלוש שנים מעשר עני}}. עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|השלימו לו למאתים זוז}}. אתא בעי מזכי עימיה, אמר לו: רבי: אית לי שיעורא. אמר: זה מכת פרושים נגעו ביה. רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין {{ירו&quot;מ-ביאור|כניסו אותו למאפיה}}, וחסרוניה חד קרט וזכה {{ירו&quot;מ-הוסר|עימי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עמיה}} היאך מה דהוה יליף {{ירו&quot;מ-ביאור|נתן לו מה שהיה רגיל}}. משפחת אנטבילא היתה בירושלים, והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי. פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלים, דהוון דרשון: בשעריך בשעריך לרבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך לאכול מעשר עני ב}}ירושלים {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבמעשר שני כתיב: והלוי אשר בשעריך, ואצל מעשר עני כתיב: בשעריך, מה מעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים, אף מעשר עני אינו נאכל אלא בירושלים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|והתני}} ותני מעשה בהלל הזקן {{שוליים|ח_לב}}, שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו. שוב {{שוליים|ח_לג}}, מעשה באנשי גליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר ציפרין בכל יום. ואפשר כן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיאכל כלכך הרבה}}? אלא דלא הוה אכיל עם חורנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיו צריכים לבשל לו לבד, ובתבשיל היו צריכים שיעור כזה}}. תני {{שוליים|ח_לד}}: משתמש בכלי זהב, נותנין לו כלי כסף, כלי כסף, נותנין לו כלי נחושת, כלי נחושת, נותנין לו כלי זכוכית. רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|א&quot;ר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}} אמר: כלי כסף וכלי זכוכית {{ירו&quot;מ-הדגשה|משאירים לו להשתמש}} בגופיהן. והתני: היה משמש בכלי מילת, נותנין לו כלי מילת. כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנותנים כפי הרגלו בבגדים שמתמש בהם}} בגופו, כאן כשאינו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}גופו. חד מן אילין דנשיותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מבית הנשיא}}, איתנחת מן ניכסוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ירד מנכסיו}}, והוון זכין ליה במאן דחסף, והוא אכיל ומותיב {{ירו&quot;מ-ביאור|והיו נותנים לו אוכל בכלי חרס והיה אוכל ומקיא}}. אמר לו: אסיא {{ירו&quot;מ-ביאור|הרופא}}: עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא מחרס}}. אכול מן {{ירו&quot;מ-הוסר|לפצא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לפסא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: היו ממושכנים אצל בעל חובו, הרי זה יטול}}. עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק, או אפילו בבעל חוב שאינו דוחק? נישמענא מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חוב, ודא איתתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אשתו}}, לאו כבעל חוב שאינו דוחק הוא? {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: אין מחייבין אותו למכור. אמר רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{שוליים|ח_לה}}: צריך שיהיו לו שני עטיפין {{ירו&quot;מ-ביאור|בגדים}}, אחד לחול ואחד לשבת. מאי טעמא? שנאמר ([[רות ג ג]]): ורחצת וסכת ושמת שמלותיך. וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתה, כד דרשה רבי שמלאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמלאי|°]] בציבורייה. בכון חברייה לקובליה, אמרו ליה: רבי, כעטיפתינו בחול, כן עטיפתינו בשבת. אמר להם: אף על פי כן, צריכין אתם לשנות לשבת. מן הדא שנאמר: ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ([[רות ג ג]]). וירדת הגורן, וירדתי כתיב. אמרה לה: זכותי תרד עמך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמת שימלותיך}}, וערטילא הוות {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי ערומה הייתה?}} אלא אמרה לה: לבוש מאנך דשובתא.&lt;br&gt;  
==[[#ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ח|ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ח]]==  
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_פאה_ח_ח&quot;&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים|ח_לו}}מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול. {{שוליים|ח_לז}}וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו. ועל זה נאמר ([[ירמיהו יז ז]]): ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. {{שוליים|ח_לח}}וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו, וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן, אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהן. שנאמר ([[משלי יא כז]]): דורש רעה תבואנו. ונאמר ([[דברים טז כ|דברים שופטים טז כ]]): צדק צדק תרדוף. וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין, אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות. שנאמר ([[דברים טז יט|דברים שופטים טז יט]]): {{ירו&quot;מ-הוסר|ושחד }}לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'.&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול}}. הדא אמרה: חמשין דעבדן טבין מן מאתים דלא עבדין. המסמא את עינו והמקפח, {{ירו&quot;מ-הוסר|את שוקו והמצבה את כריסו }}אינו נפטר מן העולם עד שיהא לו כן. שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}, ערק מן אבוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ברח מאביו}}, אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכנין {{ירו&quot;מ-ביאור|הלך ועמד בין שני צריפים של עניים}}. שמע קולהון אמרין: בהדין אגנטין {{ירו&quot;מ-ביאור|באיזה צלחות}} אנן אכלין יומא דין? באגנטין דדהבא {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאגניטן}} באגניטן דכספא אנן אכלין? עאל ואמר קומי אביו, אמר לו: צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם, דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} וריש לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]] עלון מיסחין בהדין נימוסין דטבריא {{ירו&quot;מ-ביאור|הלכו לרחוץ במרחצאות של טבריה}}. פגע בון חד מסכן, אמר לון: {{ירו&quot;מ-הוסר|זכין}} זכון בי. אמרו לו: מי חזרון {{ירו&quot;מ-ביאור|כשנחזור}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  
&lt;span id=&quot;דף_לז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת פאה/פרק שמיני#דף לז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו ממשיכים בירושלמי מסכת פאה, דף ל&quot;ז. אנחנו מתחילים מהשורה האחרונה של הדף הקודם, סיפא של המשנה פרק ה' הלכה ז'. אומרת המשנה: מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. לפי הפרשנים הכוונה סכום שיכול לחיות בזה שנה. אז אם יש לו סכום שיכול לחיות שנה, לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. '''היה לו מאתיים חסר דינר, אפילו אלף נותנים לו כאחת, הרי זה יטול. היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חוב, הרי זה יטול.''' כלומר זה לא נחשב. כל מה שממושכן, כל מה שהוא חייב לאחרים לא נחשב בתוך המאתיים זוז האלה. '''אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו.'''

מספרת הגמרא: '''חד תלמיד מן דרבי, היה לו מאתיים זוז חסר דינר, והוה רבי יליף זכי עמיה חד לתלת שני מעשר מסכנין.''' רבי היה רגיל, פעם בשלוש שנים - כי הרי מעשר עני, אנחנו יודעים שנותנים בשנה השלישית ובשנה השישית - בכל השנים האלו התלמיד נותן לו את המעשר עני שלו, היה רגיל לתת לו את זה. '''עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה.''' התלמידים שלו, מתוך עין רעה, הוסיפו לו, נתנו לו עוד דינר כדי שיהיה לו מאתיים, ואז בעצם הוא לא יכול לקבל. '''אתא בעי מזכי עימיה, אמר לו רבי: אית לי שיעורא.''' יש לי מאתיים זוז, אני לא יכול לקחת. '''אמר: זה מכת פרושים נגעו ביה.''' '''רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין, וחסרוניה חד קרט וזכה היאך מה דהוה יליף.''' אמר לתלמידים שלו שייקחו אותו לאיזו מסעדה, האכילו אותו, עלה לו כמה אגורות, ובעצם יצא שיש לו פחות ממאתיים זוז, ויכול היה לקבל את המעשר עני.

אומרת הגמרא '''משפחת אנטבילא היתה בירושלים, והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי.''' כלומר היו מיוחסים לארנן היבוסי. '''פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלים.''' '''דהוון דרשון: בשעריך בשעריך לרבות ירושלים.''' צריך לאכול מעשר עני בירושלים, דכתיב מעשר עני ומעשר שני ולוויה שיהא בשעריך, וכתבת עליו מעשר עני בשעריך - מה מעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים, כך מעשר עני אינו נאכל אלא בירושלים. כך הם דרשו. אבל בכל אופן למשפחה הזאת נתנו שש מאות ככרי זהב בתור מעשר עני. זה רק כדי להראות שבעצם, כמו שאמרנו, שאם חסר לו דינר אחד מתוך מאתיים, אפשר לתת לו אפילו אלף דינרים.

'''ותני: מעשה בהלל הזקן, שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו.''' הגמרא מספרת שפעם אחת הוא לא מצא עבד שישמש אותו - הבן אדם הזה היה בן טובים שהיה רגיל שרצים לפניו, אז זילל בעצמו ורץ לפניו.

'''שוב, מעשה באנשי גליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר ציפרין בכל יום.''' שואלת הגמרא: '''ואפשר כן?''' אפשר בכלל לאכול כל כך הרבה? '''אלא דלא הוה אכיל עם חורנין.''' הוא לא היה מסוגל לאכול עם אנשים אחרים, אז בגלל זה היו צריכים לבשל לו לבד. ולצורך התבשיל, כדי שהתבשיל יהיה בסדר, היו צריכים ליטרא שלם של בשר ציפורים - למרות שבעצם הוא לא יכול לאכול את הכול, אבל היה צריך להכין לו את זה.

'''תני: משתמש בכלי זהב, נותנין לו כלי כסף, כלי כסף, נותנין לו כלי נחושת, כלי נחושת, נותנין לו כלי זכוכית.''' כלומר תמיד מורידים אותו טיפה בדרגה. '''רבי מנא אמר: כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן.''' לא מחליפים לו. '''והתני: היה משמש בכלי מילת, נותנין לו כלי מילת.''' כלומר איך אתה אומר שמורידים אותו בדרגה? הרי ברייתא אחרת אומרת שאם הוא רגיל להשתמש במשי נותנים לו משי. '''כאן בגופו, כאן כשאינו גופו.''' דבר שנוגע בגוף שלו זה הוא רגיל, אם אתה נותן לו משהו אחר הוא יכול לחלות מזה. אבל כאן שאין זה בגופו - שולחן, דברים כאלה - אפשר להוריד לו משהו רגיל.

מספרת הגמרא: '''חד מן אילין דנשיותא, איתנחת מן ניכסוי, והוון זכין ליה במאן דחסף, והוא אכיל ומותיב.''' אחד ממשפחת הנסיים התרושש, והתחילו להאכיל אותו בכלי חרס, כי הוא היה רגיל לאכול בכלי זהב, והיה אוכל ומקיא. '''אמר לו אסיא: עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא. אכול מן.''' אמר לו הרופא: הרי עיקר התבשיל, איך הוא נעשה? אתה בראש שלך רגיל לאכול בכלי זהב, אבל תזכור שבעצם גם כשאכלת בכלי זהב, במה בישלו את זה? בישלו בכלים מחרס. ככה בעצם הוא ריפא אותו, כי זה עניין של מחשבה.

תנן במשנה: אם היו מושכנים אצל בעל חובו, הרי זה יטול. אמרנו שהם לא נחשבים, אבל צריך מאתיים דינר, אז הכסף שמושכן אצל בעל חובו או כתובת אשתו לא חלק מהחשבון והוא יכול לקחת אפילו אם יש לו יותר מאתיים זוז. אמרה הגמרא: '''עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק, או אפילו בבעל חוב שאינו דוחק?''' ברור שהדין הזה נכון אם בעל החוב דוחק, רוצה את הכסף עכשיו. אבל אם בעל החוב לא אכפת לו מתי תביא את זה, האם גם במקרה כזה הכסף הזה שנמצא אצלו רק שהוא חייב אותו לא נחשב בתוך מאתיים דינר ויכול ליטול? '''נישמענא מן הדא: היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חוב, ודא איתתא, לאו כבעל חוב שאינו דוחק הוא?''' הרי אישה היא לא מצפה לקבל את הכתובה עכשיו, רק אחרי שהוא ימות אחרי מאה ועשרים, או שיגרש אותה. אז בעצם זה כמו בעל חוב שלא דוחק, ומכאן אתה אומר שהוא יכול לגבות, יכול לקחת את המעשר. '''אין מחייבין אותו למכור''' - את הבית שלו ואת כלי תשמישו.

'''אמר רבי חנינה: צריך שיהיו לו שני עטיפין, אחד לחול ואחד לשבת.''' מה הרמז לזה? דכתיב '''שנאמר: ורחצת וסכת ושמת שמלותיך.''' כשנעמי שולחת את רות אל בועז, היא אומרת לה קודם כל שתתרחץ ותשים שמלותיה. '''וכי ערומה היתה?''' הייתה לבושה. אז מה זאת אומרת שמת שמלותיך? '''אלא אלו בגדי שבתה,''' '''כד דרשה רבי שמלאי בציבורייה.''' רבי שמלאי דרש את זה בציבור. '''בכון חברייה לקובליה, אמרו ליה: רבי, כעטיפתינו בחול, כן עטיפתינו בשבת.''' אין לנו בגדים אחרים, אנחנו עניים. '''אמר להם: אף על פי כן, צריכין אתם לשנות לשבת.''' תעשו שינוי - אם אתם הולכים עם בגדים בתוך המכנסיים, תוציאו החוצה, וכולי. צריך איזה שינוי קטן. עכשיו מה המקור לזה שצריך שינוי? '''מן הדא שנאמר: ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך. וירדת הגורן, וירדתי כתיב.''' קוראים את זה &quot;וירדתי&quot; במקום &quot;וירדת&quot;. '''אמרה לה: זכותי תרד עמך.''' נעמי אמרה לה, הזכות שלי תרד עמך. ושמת שמלותיך - '''וערטילא הוות?''' מה הייתה ערומה? '''אלא אמרה לה: לבוש מאנך דשובתא.''' תלבשי בגדי שבת. זה כמו שאמרנו.

פרק ו', הלכה א'. אומרת המשנה: '''מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול.''' כי כל הרעיון שאדם יכול להתקיים ממה שיש לו שנה - אם יש לו מאתיים זוז יכול להתקיים שנה, אבל אם הוא גם עובד עם הכסף, קונה ומוכר, אז אפילו חמישים זוז יכול להתקיים בהם שנה. הרי זה לא יטול אפילו יותר. '''וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו. ועל זה נאמר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.''' '''וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו''' - גם הוא נחשב הגבר שיבטח בה' והיה ה' מבטחו, זוכה להרבה דברים. '''וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן, אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהן. שנאמר: דורש רעה תבואנו.''' מי שמבקש רעה, זה יבוא לו בסוף. '''ונאמר: צדק צדק תרדוף. וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין, אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות. שנאמר: לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו'.'''

אומרת הגמרא: למדנו במשנה, מי שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול. '''הדא אמרה: חמשין דעבדן טבין מן מאתים דלא עבדין.''' חמישים שעושות, שהוא עובד איתם, יותר טובות מאשר מאתיים שלא יושבות בבית, כי הן בסוף יעלמו, בסוף יגמרו.

אומרת הגמרא: '''המסמא את עינו והמקפח... אינו נפטר מן העולם עד שיהא לו כן.''' כלומר מי שרושם את עצמו כאילו שהוא עיוור, כאילו שהוא נכה - אינו נפטר מן העולם עד שבאמת יהיה לו כן.

'''שמואל, ערק מן אבוי.''' יום אחד שמואל ברח מאביו, היה קטן. '''אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכנין.''' נשב והתחבא בין שני הצריפים של עניים. '''שמע קולהון אמרין: בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין? באגנטין דדהבא באגניטן דכספא אנן אכלין?''' באיזה כלים נאכל היום - בשל זהב או בשל כסף? '''עאל ואמר קומי אביו, אמר לו: צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם, דלמא.''' סיפר לאביו: תראה, הם אוכלים בכלי כסף וזהב! אמר לו: צריכים אנו להחזיק טובה לרמאים שבהם, כי הרי אם לא היו רמאים, אדם שלא נתן צדקה היה מיד מת.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד א'''

{{שוליים דין|ח_לב|חזרה=כן}} '''יש לספק לעני מרודה בן טובים כדי צרכו, ואף סוס להתעמל בו ועבד לשמשו אם היה מורגל בכך קודם לכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנ א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; כך פסקו הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ז,ג), השו&quot;ע (יו&quot;ד רנ,א) והסמ&quot;ג, שיש להשלים לעני חשוב את מה שהיה חסר לו לפי כבודו וכפי שהיה מורגל בביתו, כלשון &quot;די מחסורו אשר יחסר לו&quot;.

{{שוליים דין|ח_לג|חזרה=כן}} '''אין נותנים לעני שאינו אוכל עם אחרים אלא כפי צורכו האמיתי, אף אם נראה כסכום גדול.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנ א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנ סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו כפי שהובאה בירושלמי, שאין זה שיעור מזון מופרז אלא כדי צורכו של הזקן שהיה מבשל לעצמו בנפרד, כמבואר ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ח_לד|חזרה=כן}} '''עני שירד מנכסיו שהיה רגיל בכלי זהב וכסף - נותנים לו כלי כסף/נחושת/זכוכית לפי הרגלו, אך בבגדי מותרות (מילת) שמשתמש בגופו נותנים לו כבתחילה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יד|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יד]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מנא המחלק בין כלים שמשתמש בהם בגופו (כגון בגדים) לבין כלים שאינם בגופו (כגון כלי בית), וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע כלשון הירושלמי.

{{שוליים דין|ח_לה|חזרה=כן}} '''יש להחליף לבגד מיוחד לכבוד שבת, שונה מבגדי החול.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות דעות ה ט|רמב&quot;ם, הלכות דעות, פרק ה, הלכה ט]], [[רמב&quot;ם הלכות שבת ל ג|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק ל, הלכה ג]], [[שולחן ערוך אורח חיים רסב ב|שו&quot;ע או&quot;ח סימן רסב סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה ל|סמ&quot;ג עשין ל]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמלאי שדרש מהכתוב &quot;ורחצת וסכת ושמת שמלותיך&quot; שצריך שינוי לבוד; כן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה שצריך לשנות מלבושו לכבוד שבת..

{{שוליים דין|ח_לו|חזרה=כן}} '''מי שיש לו חמישים זוז שמשתמש בהם למסחר (נושא ונותן בהם), אינו רשאי ליטול צדקה, גם אם אין לו מזון שתי סעודות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנג א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנג סעיף א]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם (הל' מתנות עניים ט, יג) והשו&quot;ע (יו&quot;ד רנג, א) פסקו שמי שיש לו חמישים זוז ונושא ונותן בהם, אף שאין לו מזון שתי סעודות עתה, אינו נוטל צדקה, שכן ההון המתגלגל בסחורה נחשב לו כדי פרנסתו.

{{שוליים דין|ח_לז|חזרה=כן}} '''מי שאינו צריך לקבל מתנות עניים ולוקח אותן בכל זאת - עונשו שיצטרך לבריות בזקנתו, ומי שצריך וממאן ליטול - סופו שיפרנס אחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים י יט|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה יט]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנה ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנה סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כך להלכה ולמעשה כמידת חסידות ואזהרה, ואין מחלוקת בבבלי החולקת על כך.

{{שוליים דין|ח_לח|חזרה=כן}} '''אסור לדיין לקחת שוחד ולהטות את הדין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כג ט|רמב&quot;ם, הלכות סנהדרין, פרק כג, הלכה ט]], [[טור חושן משפט א|טור חושן משפט סי' א]] , [[סמ&quot;ג לאו רח|סמ&quot;ג לאוין רח]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הכתוב &quot;לא תקח שוחד&quot; - איסור מוחלט על דיין ליטול שוחד ולהטות דין, כרמב&quot;ם הלכות סנהדרין פרק כג הלכה ט וטור חושן משפט סימן א.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a046 PEA 08 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.48%;height:1.70%;left:11.67%;width:32.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.18%;height:10.20%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:49.37%;height:1.70%;left:11.67%;width:55.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.74%;height:1.66%;left:11.26%;width:28.11%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.40%;height:36.61%;left:11.26%;width:55.37%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:67.01%;height:1.66%;left:27.61%;width:39.01%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;חד תלמיד מן דר' היו לו מאתים חסר דינר והוה ר' יליף זכי עימיה חדא לתלת שני מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה · אתא בעא מזכי עימיה אמ' ליה ר' אית לי שיעורא · אמ' זה מכת פרושים נגעו בו · רמז לתלמידוי ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היך מה דהוה יליף · משפחת אנטבילא היתה בירושלם והיתה מתייחסת שלארנן היבוסי · פעם אחת פסקו להן חכמ' שש מאות כיכרי זהב שלא להוציאן חוץ לירוש' דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם · והתני מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו · שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליט' [בשר] צפרים בכל יום · ואיפשר כן אלא דלא הוה אכל עם חורנין {{ירו&quot;מ-הוסר|עם חורנין לא הוה אכל}} תני משתמש בכלי זהב · נותנין לו [כלי] כסף · כלי כסף נותנין לו כלי נחושת · כלי נחושת נותנין לו כלי זכוכית · אמ' ר' מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן · והתני היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת · כאן בגופו · וכאן בשאינו גופו · חד מן אילין דנשייותא איתנחת מן ניכסוי והוון זכין ליה במאן דחסף והוא אכל ומותיב · אמ' ליה אסיא עיקר תבשילה לא מן גוא לפסא הוא אכיל מן לפצא עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק אפילו בבעל חוב שאינו דוחק · נישמעינה מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חובו · ודא אשה לא כבעל חוב שאינו דוחק הוא אין מחייבין אותו למכור · אמ' ר' חנינא צריך אדם שיהו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת · מה טעמ' ורחצת וסכת [ושמת] שמלותיך · וכי ערומה היתה · אלא אילו בגדי שבתה כד דרשה ר' שמלאי בציבורא בכון חברייא לקובליה אמרו ליה ר' כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת · אמ' לון אעפ&quot;כ צריכין אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך · וירדת הגורן · וירדתי כת' · אמ' לה זכותי תרד עמך · וערטילא הוות · אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא · הל' ט הדא אמרה חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין · המסמא את עינו והמנפח את שוקיו והמצבא את כריסו אינו נפטר מן העולם עד שיהי לו כן · שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכינין שמע קלהון אמרין בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין באגרונטרין [דהבא באגרונטרין] כספא · עאל ואמ' קומי אבוי · אמ' ליה צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם · דלמא ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש עלון מיסחי בהדין דימוסין דטיבריא פגע בון חד מסכן אמ' לון זכין בי · אמרו ליה מי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ואת כלי תשמישו.''' כלים של אכילה ושתיה אפי' הן של כסף ושל זהב והני מילי כשבא ליטול שכחה ופאה ומעשר עני ואינו נוטל מקופה של צדקה אבל אם בא ליד גבאי שכבר הוא נוטל מקופה של צדקה אז לא יטול אפי' לקט שכחה ופאה ומעשר עני עד שימכור כליו היפים ויקח אחרים פחותין מהן ואז יטול

'''גמ' חד תלמיד וכו'.''' גרסי' להא בפ&quot;ג דסוטה בהלכה ד': והוה רבי רגיל לזכות עמו וליתן לו בשנה השלישית מעשר עני והכניסו בו התלמידים עין הרע ומלאו לו עד מאתים דינר שיהא אסור לקבל וכשבא רבי לזכות אותו

'''א&quot;ל רבי אית לי שיעורא.''' ומעתה אין לי לקבל

'''אמר.''' רבי זה מכת פרושין נגעו בו. מן העושים עצמן כפרושים ונותנין צדקה ומתכוונין להרע ורמז לתלמידיו והכניסוהו לקפילין והוא חנות שמוכרין שם מיני מאכל וחסרו ממנו ע&quot;י הוצאה חד קרט הוא רובע דינר וחזר ונתן לו מעשר עני כמו שהיה רגיל עמו

'''משפחת אנטבילא היתה בירושלם וכו'.''' בתוספתא שם והתם גריס ג' מאות שקלי זהב והגי' דהכא כך היא בספרי פ' כי תבא

'''דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם.''' שהיו החכמים דורשין לתרי בשעריך דכתיבי אצל הגר ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' והלוי אשר בשעריך והגר ולמטה כתוב ושמחת בחגך וגו' והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ולרבות ירושלם שאותן היושבין בתוכה שלא להוציאם לחוץ ושם יתנו להם פרנסתם שישמחו בה בזמן שמחה

'''והתני.''' בניחותא כלומר וכן תני נמי שם. מעשה וכו' לפי שהיה רגיל כך וכמו שפסקו להמשפחה כל כך הרבה שיהיו יכולין להתפרנס כפי שהיו רגילין

'''ואפשר כן.''' בתמיה וכי מצווין הן ליתן כמו מעדנים אלו.

'''אלא דלא הוה אכיל עם חורנין.''' כלומר מפני שהיה רגיל שלא לאכול שום תבשיל הנעשה עם מאכלים אחרים. א&quot;נ שהיה רגיל לאכול בלבדו תמיד ומתנהג בחשיבות הרבה ובמעדנים כאלו וכפי שהיא רגיל כך היו מעלין לו

'''תני.''' בתוספתא שם

'''א&quot;ר מנא כלי כסף.''' שנותנין לו תחת שהיה רגיל בכלי זהב וכן כלי זכוכית שנותנין תחת של נחושת

'''בגופיהן.''' כלומר אפילו בגופיהן שהן כלים שמשתמשין בגופן כגון כלי מאכל ומשתה מוכרין את של זהב ונותנין לו תחתיהן של כסף וכן כולם

'''והתני.''' שם לעיל היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת וא&quot;כ קשיין אהדדי דהכא תני שאין נותנין לו הכלים כפי שהיה רגיל

'''כאן בגופו וכאן בשאינו גופו.''' סיומא דקושיא היא כלומר מאי לאו דהא דקתני נותנין לו כמו שהיה רגיל היינו בכלים שהשתמש בהן בגופו כמו כלי מילת למלבושיו וכיוצא בזה והא דקתני מוכרין את המשובח ונותנין לו אחרים הפחותין מהן בשאינן כלים של גופו כגון כלי מלאכה וכיוצא בהן וקשיא לר' מנא דאמר דאפי' בדבר שבגופו נותנין אחרים תחתיהן

'''מן אלין דנשיותה.''' מבית הנשייא שירד מנכסיו ומכר כליו החשובים והיו לוקחים לו מאכלים בכלי חרס

'''והוא אכל ומותיב.''' וכשהיה אוכל מהן היה משיב ממנו האכילה ומקיא אותה לחוץ לפי שהיה אסתניס ולא היה רגיל לאכול בכלים כאלו ואמר לו הרופא וכי עיקר התבשיל לא נתבשל בתוך הקדירה של חרס יהי' בעיניך כאילו אתה אוכל מתוך הקדירה בעצמה ואז לא תקוץ ולא תמאס לכלי חרס ומייתי הך עובדא ללמד מה הרגילות עושה.

'''עד כדון בב&quot;ח שהוא דוחק.''' הא דקתני במתני' היו ממושכנין לבעל חובו ה&quot;ז יטול מפני שאינם שלו עד כאן בבע&quot;ת שהיה דוחק אותו לשלם

'''אפי' בב&quot;ח שאינו דוחק.''' אי נימא דאפי' אינו דוחק אותו לשלם או דילמא כיון שאינו דוחק אותו כדידי' דמיא

'''נשמעינה מן הדא.''' דקתני נמי לכתובת אשתו בהדיא ודא אשה לאו כבעל חוב שאינו דוחק הוא שהרי אין כתובה נגבית מחיים ואפ&quot;ה קתני ה&quot;ז יטול וש&quot;מ דגם בב&quot;ח שאינו דוחק לאו כדידיה דמי ונוטל.

'''אין מחייבין אותו למכור וכו' ואת כלי תשמישו.''' ומפרש ר' חנינא הן החשובים של שבת כדאמר צריך אדם שיהו לו שני עטופין להתעטף ולהתלבש בהן אחד לחול וא' לשבת

'''וכי ערומה היתה.''' מה הי' צריכא לומר לה ושמת שמלותיך וכי ערומה תלך אלא אלו בגדי שבת שלה ושמלותיך המיוחדים לך קאמרה

'''בכון חברייא לקבליה.''' שלא היה לאל ידם לקיים זה וא&quot;ל רבי מה נעשה כעטיפתנו בחול כן עטיפתנו בשבת שאין לנו אחרים.

'''צריכין אתם לשנות.''' באיזה ענין ולשלשלן למטה ולא כמו שאתם רגילים לילך בחול

'''מן הדא.''' שהרי למדנו זה מן המקרא ורחצת וכו' כדלעיל ואגב דורש יוד יתירה בכתיב וירדתי שאמרה לה זכותי תרד עמך ותצליח דרכך

'''מתני' מי שיש לו חמשים זוז וכו'.''' כדקאמר בגמרא חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין. מן מאתים כלומר מעין מאתים שהחמשים שעושין פירות הם כמו המאתים שאין עושין פירות

'''וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל.''' כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער ומגיס דעתו ואינו נוטל על זה אמרו בגמ' כל הצריך ליטול ואינו נוטל ה&quot;ז שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על אחרים לא כש&quot;כ ועל מי שיכול להסתפק במעשה ידיו אף שהיא בדוחק אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו

'''גמ' הדא אמרה וכו' מן מאתים דלא עבדון.''' האי מן לאו מן יותר הוא מתפרש אלא מעין הוא וכמו המאתים כדפרישית במתני'

'''המסמא את עינו וכו'.''' תוספתא היא בפ&quot;ד. ועושה כן לרמאות את בנ&quot;א שיתנו לו יותר

'''שמואל ערק מן אבוי.''' פעם אחת כשברח מאביו מחמת איזה כעס שכעס עליו והלך ועמד לו בין שני צריפין של עניים ושמע שהיו אומרים באיזה אגרנטורין אנו אוכלין היום בשל זהב או בשל כסף. אגרנטורין מלה ארמית היא גארניטירו בלע&quot;ז על סידור הכלים של השלחן א&quot;נ על המופת שאוכלין עליהן והלבנים מכונים בשל כסף והצבועים במיני רקמה מכונים בשל זהב וכשנכנס וסיפר לאביו: א&quot;ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין כדאמר לקמן שאלמלא הן היה נענש האדם מיד כשתובעין ממנו צדקה ואינו נותן ועל ידיהן יש להתנצל ולומר המצויין הרמאין כמו אלו וכיוצא בהן

'''דלמא.''' מעשה בר&quot;י ור&quot;ל שהלכו לרחוץ במרחץ חמי טבריא ופגע בהן עני אחד ובקש שיזכו עמו ואמרו לו לאחר שנחזור מן המרחץ נזכר עמך וכשחזרו מצאוהו מת ואמרו נטפל בו עכשיו לקוברו וכשהיו מטפלין עמו מצאו כיס של דינרין תלוי עליו תחת בגדיו ואמרו היינו דר' אבהו וכו'
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;חד תלמיד מן דר' היו לו מאתים חסר דינר והוה ר' יליף זכי עימיה חדא לתלת שני מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה · אתא בעא מזכי עימיה אמ' ליה ר' אית לי שיעורא · אמ' זה מכת פרושים נגעו בו · רמז לתלמידוי ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היך מה דהוה יליף · משפחת אנטבילא היתה בירושלם והיתה מתייחסת שלארנן היבוסי · פעם אחת פסקו להן חכמ' שש מאות כיכרי זהב שלא להוציאן חוץ לירוש' דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבות ירושלם · והתני מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו · שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליט' [בשר] צפרים בכל יום · ואיפשר כן אלא דלא הוה אכל עם חורנין {{ירו&quot;מ-הוסר|עם חורנין לא הוה אכל}} תני משתמש בכלי זהב · נותנין לו [כלי] כסף · כלי כסף נותנין לו כלי נחושת · כלי נחושת נותנין לו כלי זכוכית · אמ' ר' מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן · והתני היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת · כאן בגופו · וכאן בשאינו גופו · חד מן אילין דנשייותא איתנחת מן ניכסוי והוון זכין ליה במאן דחסף והוא אכל ומותיב · אמ' ליה אסיא עיקר תבשילה לא מן גוא לפסא הוא אכיל מן לפצא עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק אפילו בבעל חוב שאינו דוחק · נישמעינה מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חובו · ודא אשה לא כבעל חוב שאינו דוחק הוא אין מחייבין אותו למכור · אמ' ר' חנינא צריך אדם שיהו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת · מה טעמ' ורחצת וסכת [ושמת] שמלותיך · וכי ערומה היתה · אלא אילו בגדי שבתה כד דרשה ר' שמלאי בציבורא בכון חברייא לקובליה אמרו ליה ר' כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת · אמ' לון אעפ&quot;כ צריכין אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך · וירדת הגורן · וירדתי כת' · אמ' לה זכותי תרד עמך · וערטילא הוות · אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא · הל' ט הדא אמרה חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין · המסמא את עינו והמנפח את שוקיו והמצבא את כריסו אינו נפטר מן העולם עד שיהי לו כן · שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכינין שמע קלהון אמרין בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין באגרונטרין [דהבא באגרונטרין] כספא · עאל ואמ' קומי אבוי · אמ' ליה צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם · דלמא ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש עלון מיסחי בהדין דימוסין דטיבריא פגע בון חד מסכן אמ' לון זכין בי · אמרו ליה מי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

'''א&quot;ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן.''' עיין גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל ופירושו בגליון הש&quot;ס כאן:

'''ר&quot; אחא בשם ר&quot;ח מתניתא תני כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הר&quot;ז שופך דמים וכו'.''' כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ועיי&quot;ש בר&quot;ש ז&quot;ל:

הדרן עלך מאימתי וסליקא מסכת פאה בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;72&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
מי חזרון, אשכחוניה מית {{ירו&quot;מ-ביאור|כשחזרו, מצאו שמת}}. אמרו: הואיל ולא זכינין ביה בחייו, ניטפל ביה במיתותיה. כי מיטפלון ביה, אשכחון {{ירו&quot;מ-ביאור|מצאו}} כיס דינריה תלוי ביה. אמרו: הדא דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]], אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאילולי הרמאין שבהן, היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו, מיד נענש. אבא בר אבא[[ביאור:עץ מסורת#אבא בר אבא|°]] יהב לשמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] בריה פריטין דיהא פליג למסכינייא {{ירו&quot;מ-ביאור|נתן לשמאל בנו מעות שיחלק לעניים}}. נפק ואשכח חד מסכן אכל {{ירו&quot;מ-הוסר|קיפר}} קופר ושתי חמר {{ירו&quot;מ-ביאור|יצא וראה עני אחד אוכל בשר ושותה יין}}. עאל ואמר קומוי אבוי, אמר לו: הב ליה יתיר {{ירו&quot;מ-ביאור|תן לו יותר}}, דנפשיה מרתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואוכל להפיג צערו}}. רבי יעקב בר אידי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יעקב בר אידי|°]] ורבי יצחק בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יצחק בר נחמני|°]] הוון פרנסין, והוון יהבון לרבי חמא אבוי דרבי אושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא אבוי דרבי אושעיא|°]] חד דינר, והוא יהב ליה לחורנין. רבי זכריה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זכריה|°]] חתניה דרבי לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי לוי|°]], היו הכל מליזין עליו, אמרו: דלא צריך והוא נסב. כד דמוך {{ירו&quot;מ-ביאור|כשמת}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|בודקין}} בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין {{ירו&quot;מ-ביאור|מצאו שהוא מחלק לאחרים}}. רבי חנינא בר פפא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר פפא|°]] הוה מפליג מצוה {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלק צדקה}} בליליא. חד זמן, פגע ביה רבהון דרוחיה. אמר לו: לא כך אולפן רבי ([[דברים יט יד|דברים שופטים יט יד]]): אל תסיג גבול רעיך? אמר לו: ולא כן כתיב ([[משלי כא יד]]): מתן בסתר יכפה אף? {{ירו&quot;מ-הוסר|והיה}} והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי {{ירו&quot;מ-ביאור|ברח ממנו}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[תהילים מא ב]]): {{ירו&quot;מ-הדגשה|אשרי משכיל אל דל}}. אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל. הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא התביש העני}}. כיצד היה רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר: לו: בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול, ואת פורע. מן דהוה נסב ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|אחרי שלקח}}, אמר לו: מתנה. אמר רבי חייא בר אדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא בר אדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|איתהוו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אית}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוו}} סבין {{ירו&quot;מ-ביאור|היו זקנים}} ביומינו, מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא, הוו נסבון. מן בתר כן, לא הוו נסבון {{ירו&quot;מ-ביאור|מה שהיו נותנים להם מראש השנה עד יום הכיפורים, היו לוקחים, אחר כך לא היו לוקחים}}. אמרי: {{ירו&quot;מ-הוסר|דשותן}} דשתן גבן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי כבר נגזר כמה יהיה לנו לכל השנה}}. נחמיא איש שיחין, פגע ביה ירושלמי א', אמר לו: זכה עמי חדא תרנגולתא. אמר לו: הילך טומיתא וזיל זבין {{ירו&quot;מ-הוסר|קיפד}} קופד {{ירו&quot;מ-ביאור|כך פרוטה וקנה בשר בקר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהוא זול יותר. זבין}} ואכיל ומית. אמר: בואו וספדו להרוגו של נחמיא. [[ביאור:עץ מסורת#נחום איש גם זו|°]]&lt;nowiki/&gt;נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית {{ירו&quot;מ-הוסר|חמא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חמיו}}. פגע ביה מוכה שחין אחד, אמר לו: זכה עמי ממה דאית גבך. אמר לו: מי חזר {{ירו&quot;מ-ביאור|כשאחזור}}. חזר ואשכחוניה {{ירו&quot;מ-הוסר|ומית}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דמית}}, והוה אמר לקיבליה: עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך יסתמיין, ידים דלא פשטן למיתן לך יתקטעון, רגליי דלא רהטן מיתן ליך יתברון. ומטתיה כן {{ירו&quot;מ-ביאור|בא לו כך}}. סליק לגביה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי עקיבא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוסף}}, אמר לו: א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}י לי שאני רואה אותך כך. אמר לו: א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}י לי שאני אין רואה אותך בכך. אמר לו: מה את מקללני? אמר לו: ומה את מבעט ביסורין? רבי הושעיא רבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]], הוה רביה דבריה סגיא {{ירו&quot;מ-הוסר|חד }}נהורא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה רבו של בנו עיוור}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|והוה}} הוה יליף אכל {{ירו&quot;מ-הוסר|עימי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עימהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|היה רגיל לאכול איתם}} בכל יום. חד זמן, הוו ליה אורחין, ולא מטא מיכול עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הביא אותו לאכול איתו}}. ברומשא {{ירו&quot;מ-ביאור|בלילה}}, סליק לגביה {{ירו&quot;מ-ביאור|הלך אליו}}, אמר לו: לא יכעס מרי עלי, בגין דהוה לי אורחין, ולא בעית מבזייה איקריה דמרי {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לי אורחים וחששתי שיפגעו בכבוד אדוני}}. בגין כן, לא אכלית עמך יומא דין. אמר לו: את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|למי שנראה ואינו רואה}}. דין דחמי ולא מתחמי {{ירו&quot;מ-ביאור|זה שרואה ואינו נראה}}, יקבל פיוסך. אמר לו: מנא לך הא? אמר לו: מ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן יעקב. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא {{ירו&quot;מ-הוסר|לביתיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לקרתיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נכנס עיוור לכפר שלו}}, יתב ליה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה {{ירו&quot;מ-ביאור|ישב רבי אלעזר בן יעקב במקום נמוך ממנו}}. אמרון: אילולי דהוא בר נש רבא {{ירו&quot;מ-ביאור|אלמלא שהוא אדם גדול}}, לא יתב ליה רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה. עבדין ליה פרנסה דאיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|נתנו צדקה בכבוד}}. אמר להו {{ירו&quot;מ-הדגשה|העני}}: מהו הכין? אמרו ליה: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן יעקב|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר בן יעקב יתיב לרע מינך וצלי עלוי הדא צלותא {{ירו&quot;מ-ביאור|והתפלל עליו תפילה זו}}: אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|למי שנראה ואינו רואה}}, דין דחמי ולא מתחמי {{ירו&quot;מ-ביאור|זה שרואה ואינו נראה}}, יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד. דלמא {{ירו&quot;מ-ביאור|את זה מספרים}}. רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]] ורבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד. אמר רבי חמא בר חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חמא בר חנינא|°]] לרבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: כמה ממון שיקעו אבותי כאן? אמר לו: כמה נפשות שקעו אבותיך כאן? {{שוליים|ח_לט}}לא הוון בני נשא דילעון באורייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא היו אנשים שיעמלו בתורה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו. אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים, ואסור להתרחם עליו. על נפשיה לא חייס, על חורנין לא כל שכן? וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות. {{שוליים|ח_מ}}וכל מי שהוא צריך ליטול {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל יכול לחיות בצמצום}}, ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים. על זה נאמר ([[ירמיהו יז ז]]): ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  
&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק מאימתי כל אדם וסליקא לה מסכת פאה&lt;/strong&gt; {{:סיום מסכת|מסכת=פאה}}

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוחנן וריש לקיש עלון מיסחין בהדין נימוסין דטבריא.''' הלכו להתרחץ בבתי המרחץ של טבריה. '''פגע בון חד מסכן, אמר לון: זכון בי.''' אמר להם: תנו לי פרנסה. '''אמרו לו: מי חזרון.''' כשנחזור. '''מי חזרון, אשכחוניה מית.''' כשחזרו, ראו שהוא מת. '''אמרו: הואיל ולא זכינין ביה בחייו, ניטפל ביה במיתותיה.''' אם לא זכינו בו בחייו, נטפל בו במותו - נקבור אותו. '''כי מיטפלון ביה, אשכחון כיס דינריה תלוי ביה.''' מצאו כיס מלא דינרי זהב תלוי בו. '''אמרו: הדא דאמר רבי אבהו, אמר רבי אלעזר: צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן, שאילולי הרמאין שבהן, היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו, מיד נענש.'''

'''אבא בר אבא יהב לשמואל בריה פריטין דיהא פליג למסכינייא.''' צריך לחלק לעניים. '''נפק ואשכח חד מסכן אכל קופר ושתי חמר.''' רואה שהוא חוגג, אוכל בשר, שותה יין. '''עאל ואמר קומוי אבוי, אמר לו: הב ליה יתיר, דנפשיה מרתי.''' אמר לאביו, אמר לו: תן לו יותר, כי נפשו מרה. יש הסבר שאומר שבעצם הוא רגיל לאכול ככה, ויש אפשרות אחרת שהסיבה שהוא אוכל כך זה כדי להפיג את הצער שלו. אבל אפשר ששניהם קשורים אחד לשני, כיוון שהוא היה עשיר ורגיל בזה, אז זה מה שמרגיע אותו.

'''רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין,''' גובי צדקה שמחלקים צדקה, '''והוון יהבון לרבי חמא אבוי דרבי אושעיא חד דינר, והוא יהב ליה לחורנין.''' היו נותנים לרבי חמא, שהיה מתבייש לקחת בעצמו, והוא היה נותן את זה לאחרים.

'''רבי זכריה חתניה דרבי לוי, היו הכל מליזין עליו, אמרו: דלא צריך והוא נסב.''' הוא אדם שיש לו כסף, אבל בפועל לוקח צדקה. '''כד דמוך, בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין.''' כשמת, בדקו ומצאו שהיה מחלק את זה לאחרים.

'''רבי חנינא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא.''' היה מחלק צדקה בלילה שאף אחד לא יראה אותו. '''חד זמן, פגע ביה רבהון דרוחיה.''' שר הרוחות פגש אותו. '''אמר לו: לא כך אולפן רבי: אל תסיג גבול רעיך?''' הרי הלילה שייך לנו, מה אתה עושה בלילה? '''אמר לו: ולא כן כתיב: מתן בסתר יכפה אף?''' '''והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי.''' ושר הרוחות ברח.

'''אמר רבי יונה: אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל.''' הכוונה: הוא משתכל, חושב, במצוה איך לעשותה שלא יתבייש העני. '''הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה. כיצד היה רבי יונה עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו: בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול, ואת פורע.''' שמעתי שיש אחד מהקרובים שלך שנפטר ואתה עומד לקבל ירושה, לכן קח, ותפרע כשיהיה לך. '''מן דהוה נסב ליה, אמר לו: מתנה.''' אחרי שהוא כבר לקח, אמר לו: זה מתנה.

'''אמר רבי חייא בר אדא: סבין ביומינו, מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא, הוו נסבון.''' זקנים שנתנו להם צדקה מראש השנה עד יום הכיפורים, לקחו. '''מן בתר כן, לא הוו נסבון. אמרי: דשתן גבן.''' אחרי כן, אחרי יום הכיפורים, לא לקחו. אמרו: מה שנגזר עלינו לקבל באותה שנה כבר קיבלנו, הרי הכל נגזר בראש השנה.

'''נחמיה איש שיחין, פגע ביה ירושלמי א', אמר לו: זכה עמי חדא תרנגולתא.''' תן לי תרנגולת לאכול. '''אמר לו: הילך טומיתא וזיל זבין קופד ואכיל ומית.''' אמר לו: הא לך מעות, תקנה בזול בשר - למה תרנגול? זה מאוד יקר. כן, ככה היה בזמנם. '''זבין ואכיל ומית.''' הוא באמת קנה בשר ואכל ומת, כי היה רגיל לאכול רק עוף. '''אמר: בואו וספדו להרוגו של נחמיה.'''

'''נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית''' חמיו. '''פגע ביה מוכה שחין אחד, אמר לו: זכה עמי ממה דאית גבך.''' תן לי ממה שיש לך. '''אמר לו: מי חזר.''' כשאחזור. '''חזר ואשכחוניה,''' מצאו שמת. '''והוה אמר לקיבליה: עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך יסתמיין, ידים דלא פשטן למיתן לך יתקטעון, רגליי דלא רהטן מיתן ליך יתברון. ומטתיה כן.''' הכל קרה לו כך. '''סליק לגביה רבי עקיבא, אמר לו: אוי לי שאני רואה אותך כך. אמר לו: אוי לי שאני אין רואה אותך בכך.''' רבי טרפון אמר לרבי עקיבא: אני מצטער שאני לא רואה אותך ככה. '''אמר לו: מה את מקללני? אמר לו: ומה את מבעט ביסורין?'''

'''רבי הושעיא רבא, הוה רביה דבריה סגיא נהורא.''' אביו של הבן שלו היה סומא. '''הוה יליף אכל בכל יום.''' היה רגיל לאכול איתו כל יום. '''חד זמן, הוו ליה אורחין, ולא מטא מיכול עימיה.''' היו לו אורחים, ולא הזמין אותו לאכול איתו. '''ברומשא, סליק לגביה, אמר לו: לא יכעס מרי עלי, בגין דהוה לי אורחין, ולא בעית מבזייה איקריה דמרי. בגין כן, לא אכלית עמך יומא דין.''' לא רצה שיבזו אותו, כי לא מכירים אותו ולא יודעים שהוא תלמיד חכם. '''אמר לו: את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי. דין דחמי ולא מתחמי, יקבל פיוסך.''' אתה פייסת מי שנראה ולא רואה, מי שרואה ולא נראה יקבל את הפיוס שלך. '''אמר לו: מנא לך הא? אמר לו: מרבי אלעזר בן יעקב.''' '''דרבי אלעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא, יתב ליה רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה.''' איזה סומא בא לעירו, ורבי אלעזר בן יעקב ישב מתחתיו, כי היה מקובל שהגדול יושב יותר גבוה, כדי שיחשבו שהעיוור הזה הוא תלמיד חכם גדול. '''אמרון: אילולי דהוא בר נש רבא, לא יתב ליה רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה.''' כל האנשים אמרו: אם הוא לא היה תלמיד חכם גדול, לא היה יושב מתחתיו. '''עבדין ליה פרנסה דאיקר.''' כיבדו אותו ונתנו לו צדקה בכמויות. '''אמר להו: מהו הכין?''' מה קרה? אני רגיל שנותנים לי פרוטות, פתאום מכבדים אותי כל כך. '''אמרו ליה: רבי אלעזר בן יעקב יתיב לרע מינך וצלי עלוי הדא צלותא: אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי, דין דחמי ולא מתחמי, יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד.''' הרואה ולא נראה, כמו הקדוש ברוך הוא, יגמול איתך חסד.

'''רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיא הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד.''' היו מטיילים בין בתי הכנסת של לוד. '''אמר רבי חמא בר חנינא לרבי הושעיא: כמה ממון שיקעו אבותי כאן?''' תראה איזה מבנים מפוארים האבות שלי בנו כאן. '''אמר לו: כמה נפשות שקעו אבותיך כאן? לא הוון בני נשא דילעון באורייתא.''' לא היה להם כדי לממן תלמידי חכמים שישבו וילמדו - בית כנסת ריק, מבנים מפוארים אבל הכל ריק.

'''רבי אחא בשם רבי חנינא: כיני מתניתין: כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים, ואסור להתרחם עליו. על נפשיה לא חייס, על חורנין לא כל שכן?''' '''וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול, ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים. על זה נאמר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.'''

עד כאן. הדרן עלך פרק מאימתי כל אדם, וסליקא לה מסכת פאה. אם ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף לז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ח_מ|חזרה=כן}} '''מי שיכול לחיות בצמצום ואינו נוטל צדקה, סופו לפרנס אחרים ולא ימות מן הזקנה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים י יט|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה יט]], [[שולחן ערוך יורה דעה רנה ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנה סעיף ב]], [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]] &lt;קטע סוף=לז ב/&gt; הדרן עלך מאימתי כל אדם וסליקא לה מסכת פאה ח. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כן להלכה, שהמצמצם עצמו ואינו נוטל צדקה אף שצריך לה, סופו לפרנס אחרים.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף לז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:67.01%;height:1.66%;left:11.26%;width:16.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.67%;height:6.66%;left:11.26%;width:55.37%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.33%;height:1.66%;left:11.26%;width:55.37%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a047 DEMAY 01 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.05%;height:1.69%;left:34.77%;width:55.93%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.74%;height:50.78%;left:34.77%;width:55.93%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.53%;height:1.69%;left:42.76%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;חזרון · מי חזרון אשכחוניה מית · אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחיוי · ניטפל ביה במיתותיה · כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינריא תלו ביה · אמרו הדא דאמ' ר' אבהו אמ' ר' לעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן שאילולא הרמאין שבהן היה אחד מהן תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו · מיד היה נענש · אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דפלג למיסכיניא נפק ואשכח חד מסכן אכל קופד ושתי חמר · עאל ואמ' קומוי אבוי אמ' ליה הב יתיר דנפשיה מרתיה · ר' יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לר' חמא אבוי דר' אושעיא חד דינר והוא יהב ליה לחורנין · ר' זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרו דלא צריך והוא נסב · כד דמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין · ר' חיננא בר פפא הוה מפליג מיניה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיא אמ' ליה לא כך אולפן ר' אל תסג גבול רעך · אמ' ליה ולא כן כת' מתן בסתר יכפה אף והוה מכתפי מיניה וערק מן קומוי · אמ' ר' יונה אשרי נותן לדל אין כת' כאן אלא אשרי משכיל אל דל · והוא שמסתכל במצוה היאך לעשותה · כיצד היה ר' יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה או' לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע · מן דהוה נסב ליה אמ' ליה מתנה · אמ' ר' חייא בר אדא אית הוו סבין ביומינו מן דהוה יהבין לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרי רשותא גבן · נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד אמ' ליה זכי עימי חדא תרנוגלתא · אמ' ליה הילך טימיתיה וזיל זבון קופד ואכל ומית · ואמ' בואו וספדו להרוגו שלנחמיה · נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמוי פגע ביה מוכה שחין אחד אמ' לו זכה עמי ממה דאית גבך · אמ' ליה מיחזר חזר ואשכחיה מית · והוה אמ' לקיבליה עייניה דחמונך ולא יהבון לך יסתמיין · ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון · רגלייא דלא רהטן מיתן לך יתברן · ומטתיה כן · סליק לגביה ר' עקיבה אמ' ליה אוי לי שאני רואה אותך כן [אמר ליה אוי לי שאיני רואה אותך כן] אמ' ליה מה את מקלליני · אמ' ליה ומה את מבעט בייסורין · ר' הושעיא רביה הוה רביה דבריה חד דסגיא נהוריא והוא יליף אכל עימיה חד זמן בכל יום חד זמן הוה ארחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמ' ליה לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי ארחין ולא בעית מיבזיא איקריה דמרי בגין כן דלא אכלית עמך יומא דין · אמ' ליה אתה פייסת למאן דמיתחמי ולא חמי · דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פייוסך · אמ' ליה הדא מנא לך אמ' ליה מר אליעזר בן יעקב · דר' אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתיה {{ירו&quot;מ-הוסר|יתב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ליה}} יתב ליה ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה די אמרין דאילולא דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה · עבדון ליה פרנסה דאיקר · אמ' להו מהו הכין אמ' ליה ר' אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך · וצלי עלוי הדא צלותא אתה גמלת חסד למאן דמיתחמי ולא חמי · דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד · דלמא ר' חמא בר חנינא ור' הושעיה הוון מטיילן באילין כנישתא דלוד אמ' ר' חמא בר חנינא לר' הושעיה כמה ממון שיקעו אבותיי כאן · אמ' ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן · לא הוה אית בני נש דלעיין באוריתא · ר' אחא בשם ר' חננא כיני מתניתא כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו · על נפשיה לא חייס · על חורנין לא כל שכן כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות · וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו · על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בי'י והיה י'י מבטחו · הדרן עלך מאימתי כל אדם מותרין בלקט · וכולה מסכתא דפיאה ברחמי שמייא&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פריטין.''' נתן לו פרוטות לחלק לעניים יצא ומצא עני אחד שאוכל. בשר ושותה יין ונכנס ואמר לאביו לזה איני רוצה ליתן וא&quot;ל תן יותר לזה דנפשיה מדתיה שנפשו היא מדתו ורגילות שלו כך הוא וצריך ליתן לכ&quot;א כפי המדה והמנהג שלו: ר' יעקב וכו' גרסי' להא לקמן בסוף פ&quot;ה דשקלים

'''והוון יהבין וכו'.''' היו רגילין ליתן לו דינר א' מן הצדקה ואח&quot;כ נודע להם שהיה מחלקן לעניים אחרים.

'''וכהאי עובדא דר' זכריה וכו'.''' שהיו מרננים עליו על שהוא מקבל צדקה ואינו צריך לזה ולאחר שנפטר מצאו בחשבונות שלו שהיה מחלקן תמיד

'''(בכאן חסר מהכתב יד עד סוף המסכת והצגנו הפי' מהר&quot;א פולדא) כד דמך.''' כשמת

'''מפליג.''' מחלק

'''מפליג מצוה.''' מחלק צדקה בלילה

'''רבהון דרוחיי'.''' שר של הרוחות

'''לא כך אולפן.''' לא כך למדתנו

'''אל תסיג וגו'.''' ולילה הוא גבול רוחות ושדים ולא של בני אדם

'''מתכפי.''' מכפי ממנו וברח השד מפניו

'''טול ואתה פורע.''' ובכך לא יתבייש ליטול והיינו השכלה היאך ליתן לו שלא יתבייש

'''מן דהוה נסב.''' לאחר שלקח העני א&quot;ל ר' יונה הרי הן לך במתנה

'''איתהוו.''' זקנים היו בימינו מי שהיה נותן להם צדקה בין ר&quot;ה ליה&quot;כ היו נוטלין אמרו מנהג הוא עמנו הכי

'''טומיתי'.''' הא לך מעות שווי' ליקח בהן בשר ולא תרנגול'

'''עייני.''' עינים שראו אותך ולא נתנו לך יהיו סומין.

'''ומטיתי' כן.''' ונעשה לו כן כמי שקילל עצמו

'''אי.''' אוי

'''רבי הושעיא רבה.''' אדם גדול
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;חזרון · מי חזרון אשכחוניה מית · אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחיוי · ניטפל ביה במיתותיה · כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינריא תלו ביה · אמרו הדא דאמ' ר' אבהו אמ' ר' לעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן שאילולא הרמאין שבהן היה אחד מהן תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו · מיד היה נענש · אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דפלג למיסכיניא נפק ואשכח חד מסכן אכל קופד ושתי חמר · עאל ואמ' קומוי אבוי אמ' ליה הב יתיר דנפשיה מרתיה · ר' יעקב בר אידי ור' יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לר' חמא אבוי דר' אושעיא חד דינר והוא יהב ליה לחורנין · ר' זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרו דלא צריך והוא נסב · כד דמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין · ר' חיננא בר פפא הוה מפליג מיניה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיא אמ' ליה לא כך אולפן ר' אל תסג גבול רעך · אמ' ליה ולא כן כת' מתן בסתר יכפה אף והוה מכתפי מיניה וערק מן קומוי · אמ' ר' יונה אשרי נותן לדל אין כת' כאן אלא אשרי משכיל אל דל · והוא שמסתכל במצוה היאך לעשותה · כיצד היה ר' יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה או' לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע · מן דהוה נסב ליה אמ' ליה מתנה · אמ' ר' חייא בר אדא אית הוו סבין ביומינו מן דהוה יהבין לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרי רשותא גבן · נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד אמ' ליה זכי עימי חדא תרנוגלתא · אמ' ליה הילך טימיתיה וזיל זבון קופד ואכל ומית · ואמ' בואו וספדו להרוגו שלנחמיה · נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמוי פגע ביה מוכה שחין אחד אמ' לו זכה עמי ממה דאית גבך · אמ' ליה מיחזר חזר ואשכחיה מית · והוה אמ' לקיבליה עייניה דחמונך ולא יהבון לך יסתמיין · ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון · רגלייא דלא רהטן מיתן לך יתברן · ומטתיה כן · סליק לגביה ר' עקיבה אמ' ליה אוי לי שאני רואה אותך כן [אמר ליה אוי לי שאיני רואה אותך כן] אמ' ליה מה את מקלליני · אמ' ליה ומה את מבעט בייסורין · ר' הושעיא רביה הוה רביה דבריה חד דסגיא נהוריא והוא יליף אכל עימיה חד זמן בכל יום חד זמן הוה ארחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמ' ליה לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי ארחין ולא בעית מיבזיא איקריה דמרי בגין כן דלא אכלית עמך יומא דין · אמ' ליה אתה פייסת למאן דמיתחמי ולא חמי · דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פייוסך · אמ' ליה הדא מנא לך אמ' ליה מר אליעזר בן יעקב · דר' אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתיה {{ירו&quot;מ-הוסר|יתב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ליה}} יתב ליה ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה די אמרין דאילולא דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה ר' אליעזר בן יעקב לרע מיניה · עבדון ליה פרנסה דאיקר · אמ' להו מהו הכין אמ' ליה ר' אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך · וצלי עלוי הדא צלותא אתה גמלת חסד למאן דמיתחמי ולא חמי · דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד · דלמא ר' חמא בר חנינא ור' הושעיה הוון מטיילן באילין כנישתא דלוד אמ' ר' חמא בר חנינא לר' הושעיה כמה ממון שיקעו אבותיי כאן · אמ' ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן · לא הוה אית בני נש דלעיין באוריתא · ר' אחא בשם ר' חננא כיני מתניתא כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו · על נפשיה לא חייס · על חורנין לא כל שכן כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות · וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו · על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בי'י והיה י'י מבטחו · הדרן עלך מאימתי כל אדם מותרין בלקט · וכולה מסכתא דפיאה ברחמי שמייא&lt;/div&gt;
'''הוות רבי' מלמד.''' שהיה לומד לברי' דר' הושעיא היה סגיא נהור והיה רגיל שאכל המלמד בכל יום עם רבי הושעיא פ&quot;א היה לרבי הושעיא אורחים ולא אכל המלמד עמי' שלא קראו אותו לערב עלה לגבי' א&quot;ל לא יכעוס מורי עלי על שלא קראו לך היום לאכול עמי כי היו לי אורחים ואמרתי שלא לבזו' כבודך להושיבך בין האורחים א&quot;ל המלמד אתה פייס' מי שנראה ואינו רואה והוא סומא זה שרואה ואינו נראה והוא הקב&quot;ה יקבל פיוסך ויגמלך על כך

'''הדא מנלך.''' מנין לך זה שהוא כ&quot;כ דבר גדול הפיוס לסגיא נהור שאתה נותן לי כנגדה ברכה גדולה כ&quot;כ

'''יתב.''' ישב

'''לרע מיני'.''' למטה הימנו

'''פרנסה דאיקר.''' פרנסת כבוד.

'''אילולי דהוא בר נש רבא.''' אילו לא היה זה אדם גדול לא היה ראב&quot;י מושיבו למעלה ממנו

'''מהו הכין.''' למה נעשה לי כל הכבוד הזה

'''שיקעו אבותי כאן.''' עד שבנו בית הכנסת הזה

'''כמה נפשות שקעו בזה.''' דטוב היה להם ליתן איתן המעות ללומדי התורה וכי אין בני אדם שיתעסקו בתורה אלא שאין להם פרנס' ואין להם פנאי לעסוק בתורה

'''הרי זה שופך דמים.''' ואסור לרחם עליו שעל עצמו לא חייס כו' וכל מי שאינו מרחם על אחרים אין מרחמים עליו והיינו שאינו יכול לפרנס עצמו אפי' בדוחק מיירי משא&quot;כ מתני' דיכול לפרנס עצמו בדוחק לפיכך לא יטול מן הצדקה הר&quot;ש: ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולא שם מבטחו בבני אדם לסוף והיה ה' מבטחו: סליק פירקא וכולא מסכת ברחמי ובסייעתא דשמיא
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>f3nrrb4pft65g2lv4l39ag7q7gzs702</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/הדפסה עם ליידן (פרק רביעי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755162</id>
    <revision>
      <id>3095735</id>
      <parentid>3095722</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:00:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095735</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="216600" sha1="g8q70j74ygva1q8077ew9c9ogkfbz24" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:74.82%;height:1.68%;left:10.31%;width:55.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.67%;left:35.77%;width:54.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:23.36%;left:35.77%;width:54.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.01%;height:1.67%;left:35.77%;width:54.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו · חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר · ב' ולא מיצאו אמ' לו אחר שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן ואוכל על פיו · מתניתה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר · ג' תרומת מעשר שלדמאי שחזרה למקומה ר' שמעון השזורי או' אף בחול שואלו ואוכל על פיו · ד' המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמין על המעשרות ואוכל עמו בשבת הרי הראשונה א'ע'פ' שאינו נאמן על המעשרות בלבד שיאמר לו מעושרין הן · ובשבת שנייה א'ע'פ' שהוא נודר הימנו הנייה לא יאכל עד שיעשר · ה' ר' לעזר או' אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני שלמיי' · וחכמ' או' קורא שם ואינו צריך להפריש · ו' מי שקרא שם לתרומת מעשר ולמעשר עני שלודאי לא יטלם בשבת ואם היה כהן או [דבריהם] עני למודים לוכל ממנו אילו יבאו ויאכלו · ובלבד שיודיעם · ז' האומר לו · שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ומישהוא מעושר אינו נאמן · מאיש פל' הרי זה נאמן · הלך ליקח הימנו · אמ' לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן · ח' הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמ' מיכן שאיל ומי כאן מעשר · אמ' לו אחד אני אינו נאמן · איש פל' הרי זה נאמן ולקח הימנו · אמ' להן מי כאן מוכר ישן · אמ' לו מי ששלחן אצלי א'ע'פ' שהן גומלין זה את זה הרי אילו נאמנין · ט' החמרים שנכנסו לעיר אמ' אחד מהן שלי חדש ושלחבירי ישן · שלי אינו מתוקן ושלחבירי מתוקן אינו נאמן ר' יהודה או' נאמן · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;32&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות, כאחד שאלו על {{ירו&quot;מ-הוסר|אחת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} מהן, השנייה לא יאכל עד שיעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ועד}} עד שישאלנו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אני אומר: זה עישר וזה אינו עישר. חשכה מוצאי שבת - מעשר מזה על זה. מאן דאמר מפני כבוד שבת ניחא. ומאן דאמר מפני שאימת שבת עליו, למה מעשר מזה על זה? {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי אותו ששאל עליו ודאי מתוקן}}! {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}} עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם כל ההיתר זה רק}} בשאין לו מאותו המין, {{ירו&quot;מ-הוסר|אבל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|או אפילו אם}} יש לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|פירות מתוקנים}} מאותו המין {{ירו&quot;מ-הדגשה|התירו}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} {{שוליים דין|ד_ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו יש לו מאותו המיןהתירו, ש}}היצר {{ירו&quot;מ-הוסר|תאוב}} תאב {{ירו&quot;מ-הדגשה|למה שאסור}}. {{שוליים דין|ד_ו}} יום טוב שהוא סמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, וכן שני ימים טובים של גליות - מאן דאמר קדושה אחת היא: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאל באחת}}, אוכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|בשניה}}. מאן דאמר שתי קדושות הן: אינו אוכל. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא, ד}}אפילו למאן דאמר שתי קדושות הן אוכל, {{ירו&quot;מ-הוסר|עד שלא}} דלא נראה {{ירו&quot;מ-ביאור|לא היה זמן שיכל}} לעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעשר }}בנתיים. ותנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן דתני}}: שואלו ביום טוב אוכל בשבת, בשבת אוכל ביום טוב. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שהתירו לסמוך על תשובת עם הארץ ולאכול בשבת ללא מעשר}} תיפתר בפירות שנסמכה דעתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחשב}} עליהן מערב שבת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לאכלן בשבת ושכח לעשר}}. אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת - לא בדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא בזה התירו}}. אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יונה}}: מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] אבא, דתנינן תמן: המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוכל אצלו שבת אחת ובלבד שיאמר לו שהפירות מעושרים. ואמר}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שהתירו לו לסמוך על המארח ולאכול}} בשבת {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| של פרוטגמייא}} - {{ירו&quot;מ-הוסר|התירו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פירות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מפני איבה בשבת}} של{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}{{ירו&quot;מ-הוסר| פרוטגמייא לא בפירות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שנסמכה}} נסמכה דעתו עליהן מערב שבת. {{ירו&quot;מ-הוסר|היא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זה דווקא בשבת של פרוטגמייא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שבת חתן}}, ולא אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו פירות שלא נסמכה דעתו עליהן}} אלא מפני איבה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל בלא טעם זה היה אסור אפילו שבת אחת בפירות שלא נסמכה דעתו עליהם}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|כשיטת רבי יונה: }} שאלו שבת הראשונה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבת}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ולא בא}} השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו - ולא כבר שאלו. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|באמת יהיה קשה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בההוא}} ההוא דשאל על נפשיה {{ירו&quot;מ-ביאור|על עצמו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פעם ראשונה ישאל פעם שניה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי ודאי אותו אדם לא יענה תשובה אחרת.}} ברם הכא, בההוא דשאל חורין עלוי {{ירו&quot;מ-ביאור|אדם אחר שאל בשבילו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא הוא עצמו. שיתכן שלשני יאמר את האמת}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק רביעי#דף יז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי התלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף יז. אומרת הגמרא: '''לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות''' - הכוונה מעם הארץ - '''כאחד שאלו על מהן''', על השנייה '''לא יאכל עד שיעשר עד שישאלנו'''. זאת אומרת, גם אם הוא לקח אותם כאחד, אף על פי כן אם הוא שאל אותו על אחת מהם, לשנייה זה לא מועיל. את השנייה הוא חייב, הוא לא יכול לאכול בשבת עד שיעשר או עד שיישאל עוד הפעם. '''כי אני אומר: זה עישר וזה אינו עישר'''. '''חשכה מוצאי שבת - מעשר מזה על זה'''. כלומר, למרות שהוא שאל אותו והוא אמר לו שאחד מהם מעושר, אף על פי כן, במוצאי שבת הוא מתייחס אל שניהם כאילו הן לא מעושרות, ויכול לעשר אחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''מאן דאמר מפני כבוד שבת ניחא'''. אם אני אומר שבעצם הסיבה שהתירו זה מפני כבוד שבת, כלומר לא סומכים על עם הארץ - כל ההיתר זה מפני כבוד שבת. אז אמרנו שכל מה ששואלים אותו זה רק איזה עילה שלא, שלא ייראה כאילו מתירים דמאי סתם. אז שואלים אותו רק למצוא עילה, אבל באמת לא סומכים עליו. אז לכן זה הגיוני שבמוצאי שבת חוזרים ואפשר לעשר מאחד על השני. '''אבל מאן דאמר שאימת שבת עליו''', אז בעצם כל ההיתר בשבת זה בגלל שהוא סומך על עם הארץ, כי אימת שבת עליו, הוא לא משקר. אז '''למה מעשר מזה על זה'''? הרי אותו ששאל עליו עדיין מתוקן, נשאר בשאלה.

אומרת הגמרא: '''עד כדון בשאין לו מאותו המין'''. או אפילו אם יש לו פירות מתוקנים מאותו המין יתירו? זאת אומרת, איך מדובר? האם מדובר שדווקא כל מה שהתירו לאכול את הפירות האלה על סמך שעם הארץ יאמר שהם מעושרים זה דווקא אם אין לו פירות אחרים מהסוג הזה, או אפילו אם יש לו פירות מתוקנים מאותו סוג, אף על פי כן יתירו. אומרת הגמרא: כן, אפילו שיש לו מאותו סוג יתירו, כיוון ש'''היצר תאב''' למה שאסור. אם יהיה לו דבר שאסור, דווקא אותו יותר הוא רוצה.

אומרת הגמרא: '''יום טוב שהוא סמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, וכן שני ימים טובים של גליות'''. בעצם זה תלוי במחלוקת האם שניהם זה קדושה אחת או שתי קדושות. '''מאן דאמר קדושה אחת היא - אוכל'''. אם הוא שאל את עם הארץ באחת מהם, אוכל בשנייה. '''ומאן דאמר שתי קדושות הן - אינו אוכל'''. בראשונה יכול לאכול, בשנייה הוא לא יכול לאכול עד שישאל. אומרת הגמרא: '''אפילו למאן דאמר שתי קדושות הן אוכל'''. כלומר אם הוא שאל באחת, יכול לאכול בשנייה. למה? כיוון ש'''לא נראה לעשר בנתיים''', לא היה רגע שהוא יכול היה לעשר.

אומרת הגמרא, ומביאה ברייתא: '''ותנינן: שואלו ביום טוב אוכל בשבת, בשבת אוכל ביום טוב'''. אמר רבי יונה בשם רבי זעירא: מה שהתירו לסמוך על תשובת עם הארץ ולאכול בשבת ללא עישור, זה '''תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת''', אלא שכח לעשר. זאת אומרת, כל ההיתר להסתמך על האמירה של עם הארץ זה רק אם בן אדם קנה את הפירות והתכוון לאכול אותם בשבת. הוא בנה על זה שהפירות האלו יהיו לו בשבת, רק הוא שכח לעשר אותם. '''אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת - לא בדא'''. אם הוא לא התכוון לאכול אותם בשבת, נניח הוא קנה אותם כדי לאכול אותם באמצע השבוע, ופתאום בשבת הוא רוצה לאכול - כאן לא יעזור לשאול את עם הארץ, הוא לא יכול לאכול.

אמר רבי מנא: '''מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יונה אבא''', יש ברייתא שבאמת מסייעת למה שאמר רבי יונה, שכל ההיתר זה רק בפירות שהוא סמך עליהם. מה הברייתא? '''דתנינן תמן: המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשר'''. בעצם הוא אוכל אצלו שבת אחת, אבל בתנאי שבעל הבית יגיד לו שהפירות מעושרים. ואמר על זה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם רבי יוחנן: מה שהתירו למודר לאכול בשבת אחת, מדובר דווקא '''בשבת של פרוטגמייא''' - שבת חתן, שבת אחרי הנישואים - '''התירו מפני איבה'''. שבת ראשונה בדרך כלל הם רוצים שכולם יהיו ביחד, לכן התירו לו. אבל שבת של פרוטגמייא, בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת, הרי הוא לא התכוון לבוא, וכל הסיבה שהוא מגיע זה בגלל שהדירו אותו. ואף על פי כן, כל ההיתר זה '''ולא אמר אלא מפני איבה'''. משמע מכאן שכל ההיתר זה רק בפירות שבאמת סמך עליהם לאכול אותם בשבת.

אומרת הגמרא: '''שאלו שבת הראשונה, השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו'''. כלומר, אם נניח הוא לא אכל, או שהוא אכל חלק ואת השאר לא אכל, שבת הבאה - שוב פעם הוא לא יכול לאכול עד שיעשר באמצע השבוע או שישאל מחדש. שואלת הגמרא: '''ולא כבר שאלו'''? הוא כבר שאל פעם ראשונה, מה אתה מצפה שהוא ישאל שפעם הבאה הוא יענה לו תשובה אחרת? הרי זה לא הגיוני. אמר רבי יונה: '''תמן ההוא דשאל על נפשיה''' - אם הוא עצמו היה שואל את עצמו, אתה צודק, באמת זו שאלה. '''ברם הכא בההוא דשאל חורין עלוי''' - אבל פה מדובר שפעם ראשונה הוא שאל בעצמו, פעם שנייה ישלח מישהו אחר שישאל, כי אולי לשני הוא יענה ויאמר את האמת. אז לכן גם בשבת השנייה הוא ישאל.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד א'''

{{שוליים דין|ד_ה|חזרה=כן}} '''מותר לאכול אכילת עראי מפירות דמאי בשעת ליקוטם אף אם יש לו פירות מאותו המין בביתו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' כירושלמי - הותר משום שהיצר תאב למה שאסור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ד_ו|חזרה=כן}} '''מי ששאל על דמאי ביום טוב האחד, מהו שיאכל בו בזכות שאלתו ביום השני הסמוך לו (או בשבת הסמוכה).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק שאוכל, כמסקנת הירושלמי &quot;ולא היא&quot;, שאף למאן דאמר שתי קדושות הן אוכל, לפי שלא היה סיפק (לא נראה) לעשר בנתיים, וכן הובאה ברייתא מפורשת: שואלו ביום טוב אוכל בשבת, בשבת אוכל ביום טוב; וכך פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:40.68%;height:1.67%;left:35.77%;width:8.41%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:42.35%;height:31.70%;left:35.77%;width:54.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.05%;height:1.67%;left:67.43%;width:22.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· חבריא בשם ר' יוחנן מפני כבוד שבת התירו · אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי עולי עולה · ר' ביבי בשם ר' חנינה אימת שבת עליו והוא אמ' אמת ואם אימת שבת [עלוי]בדה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר · מפני אחד שאין אימת שבת עליו · תני שואלו בחול לא יאכל בשבת · מאן דאמ' אימת שבת עליו ניחא · מאן דאמ' מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת · לא אמ' אלא שוגג הא מזיד אסור · דתנינן שכח לעשרן בשאין עמו תניי · אבל אם יש עמו תניי אוכל על תנייו שלחבירו · הל' ב' מהו שיאכל על שאילת חבירו · היך עבידא לקחו ממנו שני בני אדם כאחת שאלו על אחת מהן השיני לא יאכל עד שיעשר · ועד שישאלנו אני או' שלזה עישר ושלזה לא עישר · לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות כאחת שאלו על אחת מהן השנייה לא יאכל עד שיעשר · ועד שישאלנו · אני או' זה עישר וזה אינו עישר חשיכה מוצאי שבת מעשר מזה על זה · מאן דאמ' מפני כבוד שבת ניחא · ומאן דאמ' מפני שאימת שבת עליו למה לי מעשר מזה על זה · עד כדון בשאין לו מאותו המין · ואפילו יש לו מאותו המין הייצר תאוב·יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה · וכן שני ימים טובים שלגליות · מאן דאמ' קדושה אחת היא אוכל · מאן דאמ' שתי קדושות הן אינו אוכל · אפילו למאן דאמ' שתי קדושות הן אוכל · עד שלא נראה לעשר בנתים · ותני כן שואלו ביום טוב אוכל בשבת · בשבת אוכל ביום טוב · ר' יונה בשם ר' זעירא תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת · אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת לא בדא · אמ' ר' מנא מיליהון דרבנין מסייעין לר' יונה אבא דתנינן תמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות · ר' ינאי ביר' ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת שלפרוטגמיא [התירו מפני איבה בשבת של פרוטגמייא] לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת היא · לא אמ' אלא מפני איבה · שאלו שבת הראשונה ולא בא השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו · ולא כבר שאלו · אמ' ר' יונה תמן בההוא דשאל על נפשיה · ברם הכא בההוא דשאל חורן עלוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו.''' אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· חבריא בשם ר' יוחנן מפני כבוד שבת התירו · אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי עולי עולה · ר' ביבי בשם ר' חנינה אימת שבת עליו והוא אמ' אמת ואם אימת שבת [עלוי]בדה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר · מפני אחד שאין אימת שבת עליו · תני שואלו בחול לא יאכל בשבת · מאן דאמ' אימת שבת עליו ניחא · מאן דאמ' מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת · לא אמ' אלא שוגג הא מזיד אסור · דתנינן שכח לעשרן בשאין עמו תניי · אבל אם יש עמו תניי אוכל על תנייו שלחבירו · הל' ב' מהו שיאכל על שאילת חבירו · היך עבידא לקחו ממנו שני בני אדם כאחת שאלו על אחת מהן השיני לא יאכל עד שיעשר · ועד שישאלנו אני או' שלזה עישר ושלזה לא עישר · לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות כאחת שאלו על אחת מהן השנייה לא יאכל עד שיעשר · ועד שישאלנו · אני או' זה עישר וזה אינו עישר חשיכה מוצאי שבת מעשר מזה על זה · מאן דאמ' מפני כבוד שבת ניחא · ומאן דאמ' מפני שאימת שבת עליו למה לי מעשר מזה על זה · עד כדון בשאין לו מאותו המין · ואפילו יש לו מאותו המין הייצר תאוב·יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה · וכן שני ימים טובים שלגליות · מאן דאמ' קדושה אחת היא אוכל · מאן דאמ' שתי קדושות הן אינו אוכל · אפילו למאן דאמ' שתי קדושות הן אוכל · עד שלא נראה לעשר בנתים · ותני כן שואלו ביום טוב אוכל בשבת · בשבת אוכל ביום טוב · ר' יונה בשם ר' זעירא תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת · אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת לא בדא · אמ' ר' מנא מיליהון דרבנין מסייעין לר' יונה אבא דתנינן תמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות · ר' ינאי ביר' ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת שלפרוטגמיא [התירו מפני איבה בשבת של פרוטגמייא] לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת היא · לא אמ' אלא מפני איבה · שאלו שבת הראשונה ולא בא השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו · ולא כבר שאלו · אמ' ר' יונה תמן בההוא דשאל על נפשיה · ברם הכא בההוא דשאל חורן עלוי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

חבריא בשם ר&quot;י מפני כבוד שבת התירו, אם מפני כבוד שבת ל&quot;ל שואלו אלא ע&quot;י עילה, פי' בשנו&quot;א ז&quot;ל כדי שיהא לו במה לתלות ר&quot;ב בשם ר&quot;ח אימת שבת עליו והוא אומר אמת ופריך א&quot;כ למה חשכה מוצאי שבת לא יאכל ומשני משום אחד שאין עליו אימת שבת, דסוף סוף חיישינן לאחד שאין עליו אימת שבת, ולא סמכינן על אימת שבת רק בשבת גופי' משום כבוד שבת לא חששו על חשש הרחוק מאחד שאינו מתקן ונמצא למאן דס&quot;ל דאימת שבת עליו ס&quot;ל ג&quot;כ מפני כבוד שבת, רק דס&quot;ל דהטעם דכבוד שבת לבד לא מהני אך בצירוף דאימת שבת עליו כן פי' בשנו&quot;א ז&quot;ל:

תני שואלו בחול לא יאכל בשבת, ופריך מ&quot;ד אימת שבת עליו ניחא מ&quot;ד מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת ומשני לא אמר אלא שוגג הא מזיד לא דלא התירו אלא בשוגג דהא תנינן שכח משמע דווקא שוגג אבל מזיד לא וע&quot;כ לא התירו אלא בשלא הספיק לשואלו אלא בשבת אבל אם שאל אותו בחול אם כן הוי מזיד למה לא עישר ע&quot;ש:

שאלו על אחת מהן השני לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו אני אומר זה עישר וזה לא עישר, חשיכה מוצאי שבת דהדין הוא דאפילו במה שנשאל עליו בשבת מ&quot;מ מעשר עליו מעשר מכלכלה זו ששאל עליו על הכלכלה השני' שלא שאל עליו כלל, ועל זה פריך דזה ניחא למאן דאמר מפני כבוד שבת והשאלה הוא רק עילה אבל באמת אין השאלה מעלה ומוריד כלל, אבל למ&quot;ד דיש ממש בהשאלה משום דאימת שבת עליו ורק הא דצריך לעשר בשחשיכה למוצאי שבת הוא רק חומרא מפני אחד שאין אימת שבת עליו, א&quot;כ קשה איך יעשר מזה הכלכלה על הכלכלה השני' דלא שאל עליו הא כמו דאין מעשרין בדמאי כשלקח מב' ע&quot;ה מזה ע&quot;ז משום דשמא זה עישר וזה לא עישר [עיין במס' ב&quot;מ דף נ&quot;ו ע&quot;א] ה&quot;נ אין לעשר מכלכלה דשאלה על הכלכלה דבלא שאלה, דהא הכלכלה דשאלה מהימינן לי' דעישר ורק חששא רחוקה מפני אחד שאין אימת שבת עליו אבל רובא אימת שבת עליו והכלכלה השני' דבלא שאלה הוי דמאי גמור והאיך יעשר מזה ע&quot;ז ולא משני מידי:

אפי' יש לו מאותו המין היצר תאוב, כהאי לישנא איתא בירושלמי במס' יומא היצר תאוב פי' יצרו של אדם חושק ואפילו יש לו מאותו המין מ&quot;מ היצר תאוב שיהא לו בהרוחה רבה ונקרא ג&quot;כ עונג שבת:

יו&quot;ט שהוא סמוך לשבת כו' שואלו ביו&quot;ט אוכל בשבת כו' א&quot;כ ראיה מפורשת ממתני' דשבת ויו&quot;ט סמוכין שואלו באחד מהן ע&quot;ז אמר ר' יונה בשם ר&quot;ז דמהברייתא הזאת אין ראיה דמיירי הכא בפירות שנסמכה דעתו עליהן ע&quot;כ התירו, אבל לא נסמכה דעתו צריך לשואלו בשבת גופיה א&quot;כ מוכח מר' יונה דדינא דמתניתן דידן היא אף בפירות שלא נסמכה דעתו כלל מערב שבת עליהן מותר גם כן על ידי שאלה, על זה אמר רבי מאיר מילהון דרבנן מסייען לר' יונה אבא דתנינן תמן המדיר את חבירו כו' מפני איבה בשבת של פרוטגמייא לא בפירות שסמך דעתו עליהן מער&quot;ש הוא בתמיה ולא אמר אלא מפני איבה פי' דלקמן (בה&quot;ב) קתני דבשבת ראשונה שואלו ואוכל ובשבת שניה אסור ומפרש שם מ&quot;ש שבת שניה ממתניתן דידן דאוכל ע&quot;י שאלה ומשני שם דשאני פירות ע&quot;ה מסעודת ע&quot;ה דבפירות ע&quot;ה בבית חבר מותר משא&quot;כ בסעודת ע&quot;ה לסעוד אצל ע&quot;ה אסור לחבר לאכול בסעודה שאין לה שם ופירסום דליכא איבה כמו בשבת פרוטגמייא משום איבה, ואי אמרינן דלא שרינן כל עיקר במתניתן דידן רק בסומך דעתו עליהן מער&quot;ש, א&quot;כ מנ&quot;ל דסעודת ע&quot;ה אסורה בלא פירסום דליכא איבה דלמא שאני שבת שני' דלא סמך עליהם מער&quot;ש, משא&quot;כ בשבת פרוטגמייא דנסמכה דעתו מער&quot;ש, הרי דינו כבמתניתן דידן, א&quot;ו דאף בלא נסמכה דעתו מער&quot;ש ג&quot;כ שרי במתניתן דידן, וע&quot;כ דאיסור דסעודה בשבת שניה משום דליכא פירסום וליכא איבה, א&quot;כ שמעינן מזה כר' יונה אבא דשאלה בשבת גופיה מהרי אף בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן:

שאלו שבת הראשונה ולא בא תיבת ולא בא מיותר [ונשתרבב מה&quot;ב דלקמן כדרך הש&quot;ס הזה] השני' לא יאכל עד שיעשר או ישאלנו, ופריך ולא כבר שאלו, פירוש בשבת הראשון ומאי יחזור וישאלנו א&quot;ר יונה תמן בההיא דשאל על נפשי' כו' פי' בשבת ראשון ישאל הוא בעצמו ובשבת שני' יבקש מאחר שישאלו אבל הוא לא ישאל ממנו דהא כיון דכבר שאלו בשבת הראשון ואמר לו שהוא מעושר האיך יאמר לו בשבת הזה להיפך רק שיבקש מאחר שישאלנו, ור' יונה בעי מהו שישאלנו דרך עקלתון, ר&quot;ל דאפשר הוא בעצמו ישאל ממנו ורק שישאל מאתו דרך עקלתון בפעם השני', רבי יונה כדעתי' דסבירא ליה דמהני שאלה בדרך עקלתון כו' מן דבר חקילא פי' בן כפר כו' מתקנין הוין, פי' דבפעם ראשונה אמר מתקנין הוין טעין מחזקה עלוי פירוש התחיל בחזקה עוד ליגעו אם מתקנין הם אי לא, א&quot;ל מה אנא חשוד לי פי' בשנו&quot;א ז&quot;ל מה הנאה יש לי דיהוי חשוד על המעשרות בשבילך בחנם והודה שאינן מעושרין אלא דדרך עקלתון יכול לידע:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;33&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: מהו שישאלנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|פעם שניה}} דרך עקלתון? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] כדעתיה שאפשר לשאול בדרך עקלתון, דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] זבין חיטי מן דבר חקולא {{ירו&quot;מ-ביאור|בן כפר}}. נפק לגביה, אמר ליה: לא דאנא חשיד לך {{ירו&quot;מ-ביאור|לא שאני חושד בך}}, אלא בגין דזבנית מינך חיטי וחמית אוכלסים עלך {{ירו&quot;מ-ביאור|ראיתי שהיו אצלך הרבה אנשים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והיתה טרוד.}} ואמרית: דילמא דאנשיתיה מתקנה {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי שכחתה לתקן}}? אמר לו: מתקנין הויין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושב ו}}טען {{ירו&quot;מ-הוסר|מחזקה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחזקה}} עלוי, אולי {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל זאת לא עישרתה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|אמר לעצמו אותו בן כפר,}} מה אנא חשד לי {{ירו&quot;מ-ביאור|מה אני צריך שיחשדו בי}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|מוטב להודות והודה שלא עישר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ויש מפרשים שהמוכר נפגע וסרב לענות לו, ולכן הבין רבי יונה שצריכים לשאול בצורה עקיפה}}. תני: תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא למקומה אינה מדמעת. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|חכמים אומרים: בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת}}. {{שוליים דין|ד_ז}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: ביןלמקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת}}. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעי קומי}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאן דאמר מדמעת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חכמים שגזרו על תרומת דמאי שתהיה כתרומת ודאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כתרומה ודאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומאן דאמר שאינה מדמעת}} {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי שמעון שסובר שלא גזרו על הדימוע בדמאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינה מדמעת, בין למקומה בין שלא למקומה. לשני הדעות הללו ניחא, אלא לרבי אליעזר שאמר למקומה מדמעת, שלא למקומה אינה מדמעת}} - מה בין למקומה מה בין שלא למקומה? על {{ירו&quot;מ-ביאור|נכנס}} רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י לבית מדרשא}}. אמרין {{ירו&quot;מ-ביאור|אמרו התלמידים לעצמם}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|בדין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עכשיו כשנשאל אותו}} הוא {{ירו&quot;מ-הוסר|מימר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יאמר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדרכו}}: משה דאנא אמר טעמא {{ירו&quot;מ-ביאור|אני נשבע שאומר הסבר טוב}}! {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכך היה}} - אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}: משה דאנא אמר טעמא! {{ירו&quot;מ-הוסר|מד}} מה שנאמר במקומה מדמעת {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה לפי שקדם שנטלה התרומה היה הכל אסור, וההרמה שלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיא}} היא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|זו שהתירה}} את השיריים לאכילה. {{ירו&quot;מ-הוסר|מד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשחזרה ונפלה, נראה כאילו לא עשה כלום ובטל אותו ההיתר. מה שנאמר שלא במקומה אינה מדמעת}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהתרומה הזו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שאינה}} אינה מתרת את השיריים {{ירו&quot;מ-הדגשה|האלו}} לאכילה. הורי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} כהדא דרבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|י}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י: שאינה מדמעת אלא אם נפלה לאותו מקום שהורמה ממנו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אתא עובדא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא מקרה לפני}} דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}, והורי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הפריש תרומות ומעשרות מדמאי ונפלה למקומה, שואלו ואוכל על פיו. אמר}} רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי. יתר מכאן היה [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} הפריש תרומת מעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|ונשרפה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ונשרפו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הפירות המתוקנים}}, הרי זה שואלו ואוכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את התרומות ומעשרות שהפריש}} על פיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל}} לא בדא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא על מקרה כזה}} אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אתא עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|שבא מקרה}} קומי דרבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}, והורי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי. אמר רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: לא דמיא ההיא שאילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|לא דומה השאלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הפריש תרומות ומעשרות ונפלה למקומה שואלו ואוכל על פיו}} לההיא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|לשאלה במקרה הקדם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאמרה המשנה שהלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן, שואלו בשבת ואוכל על פיו}}. תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לשאול עקלתון, כגון שאומר לו}}: לא בגין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאנא}} חשוד ליך {{ירו&quot;מ-ביאור|לא שאני חושד בך}}, אלא בגין {{ירו&quot;מ-הוסר|דבזניתן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דזבנית}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קניתי}} מנך אתמול חיטין וחמית אוכלסין עלך {{ירו&quot;מ-ביאור|ראיתי שהיו אצלך הרבה אנשים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|והיתה טרוד}}, ואמרית: דילמא דאנשיתה מתקנה {{ירו&quot;מ-ביאור|אולי שכחתה לתקן}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו}} מתקנין הווין, {{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אוכל על פיו. אבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאן שרוצה להתיר את התרומות ומעשרות שהפריש, צריך שיאמר לו בפירוש}}: בגין דחשדתיך ותקינתין, ואיתקריין {{ירו&quot;מ-ביאור|בגלל שחשדתי בך עישרתי וקרה מה שקרה}} - מתקינין הוויין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בריה דרבי יוסי ברבי בון|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}תני בר קפרא[[ביאור:עץ מסורת#בר קפרא|°]] כן: אימת הדימוע עליו והוא אמר אמת {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן לא ידבר בעקיפין:}}. &lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ב|ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ד_ח}}המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שאינו נאמן על המעשרות, בלבד שיאמר לו: מעושרין הן. ובשבת שנייה, אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה, לא יאכל עד שיעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: בשבת של פרוטגמייא {{ירו&quot;מ-ביאור|שבת חתן}} התירו מפני איבה. אמר רבי אבון[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]]: כאן התירו טבלים משום דרכי שלום. רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} אמר רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: אם מפני דרכי שלום, למה לי בלבד שיאמר לו מעושרים הן? {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}} שאלו בשבת הראשונה ולא בא השנייה, מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיעשה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שתיעשת}} ראשונה?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק רביעי#דף יח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יונה בעי: מהו שישאלנו דרך עקלתון'''? כלומר, אם הוא בעצמו יכול לשאול פעם שנייה, בצורה לא ישירה אלא בעקיפין. '''רבי יונה כדעתיה שאפשר לשאול בדרך עקלתון''', '''דרבי יונה זבין חיטי מן דבר חקולא'''. רבי יונה קנה חיטים מחקלאי אחד, '''נפק לגביה, אמר ליה: לא דאנא חשיד לך, אלא בגין דזבנית מינך חיטי וחמית אוכלסים עלך ואמרית: דילמא דאנשיתיה מתקנה'''? כלומר: לא שאני חושד בך, אלא קניתי ממך חיטים וראיתי שיש לך הרבה אנשים, היית מאוד טרוד, ואמרתי אולי שכחת לתקן. אז החקלאי אמר: '''מתקנין הויין''' - הם מתוקנים. '''טען עלוי, אולי''' - שוב פעם אמר לו את זה, פעם נוספת, יותר בחוזקה, אולי בכל זאת לא תיקן. אז החקלאי הזה חשב לעצמו: '''מה אנא חשד לי''' - מה יחשדו בי, מוטב אודה לו וזהו. כן, אני אודה לו עכשיו ויסמוך עליי תמיד, והודה לו שלא עישר. אז רואים שרבי יונה חשב שכן שואלים בדרך עקלתון.

'''תני: תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת'''. כלומר, אם אדם הפריש תרומת מעשר מדמאי והיא נפלה חזרה לאותו מקום אז היא מדמעת, אבל שלא למקומה אינה מדמעת כי בטלה. אלו דברי רבי אליעזר. רבי אליעזר אומר: במקומה מדמעת, שלא במקומה אינה מדמעת. חכמים היו אומרים: בין למקומה בין שלא במקומה מדמעת. ולמה למקומה מדמעת לכאורה? כי בעצם לוקחים אחד ממאה, אז בעצם נשארו תשעים ותשע, אין מאה כדי לבטל אותה, אז לכן זה מדמע. לפי חכמים בין למקומה בין שלא למקומה מדמעת - כלומר אם תהיה כמות כזאת פחות ממאה זה מדמע. לפי רבי אליעזר: במקומה מדמעת - הגמרא תסביר למה - ושלא במקומה לא מדמעת, זה בטל ברוב. רבי שמעון אומר: בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת.

'''רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא''': מאן דאמר מדמעת בין למקומה בין שלא למקומה, זה ניחא. מאן דאמר שאינה מדמעת - אינה מדמעת בין במקומה בין שלא למקומה, זה גם כן ניחא. '''אלא מה בין למקומה מה בין שלא למקומה'''? מה ההבדל ביניהם? '''על רבי חגי''' - כלומר רבי חגי נכנס לבית המדרש - '''אמרין: הוא'''. כלומר עכשיו כשנשאל אותו הוא מיד יגיד כדרכו. '''אמר רבי חגי: משה דאנא אמר טעמא'''! הוא נשבע שהוא ימצא להם טעם. וכך היה. הוא הסביר להם: '''מה שנאמר במקומה מדמעת''' - לפי שקודם שהרים את התרומת מעשר היה הכל אסור. אז בעצם מה שהתיר את הדמאי הזה זה ההרמה של תרומת המעשר. '''היא את השיריים לאכילה''' - היא התירה את השיריים באכילה. אז כשהיא חזרה ונפלה לאותו מקום, זה נראה כאילו לא עשה כלום וההיתר כאילו בטל. עכשיו מה שאמר שלא במקומה אינה מדמעת, כי הרי '''אינה מתרת את השיריים לאכילה''' - נפלה למקום אחר, מקום שהוא היה חולין, אז לכן זה בטל ברוב.

אומרת הגמרא: '''הורי רבי אילא כהדא דרבי חגי''' - הוא פסק כמו רבי חגי, שאינה מדמעת אלא אם נפלה לאותו מקום שהתירה, כמו רבי אליעזר לפי ההסבר של רבי חגי.

'''אמר רבי זעירא: אתא עובדא קומי דרבי חנינא''' - כלומר הגיע מקרה לפני רבי חנינא, '''והורי כרבי שמעון שזורי''' - כלומר שאם הוא הפריש תרומת מעשר ונפל למקומה, כתוב במשנה '''שואלו ואוכל על פיו'''. שואל את עם הארץ האם הוא עישר ואז הוא יכול לאכול. '''רבי אחא בשם רבי יונתן: אין הלכה כרבי שמעון שזורי'''. לגבי סתם דמאי, בשבת שואלים אותו, אבל אם כבר נפלה התרומה אחרי שהוא הפריש וקרא לזה תרומה, אז כאן מחמירים יותר. אומרת הגמרא: '''יתר מכאן היה רבי שמעון שזורי אומר: הפריש תרומת מעשר''', ונשרפו הפירות המתוקנים, נשאר רק תרומת המעשר, '''הרי זה שואלו ואוכל על פיו''' - כלומר זה בעצם סומכים עליו לגמרי, עד כדי לעקור לגמרי את השם תרומת מעשר שהוא קרא על זה.

אומרת הגמרא: נכון, זה מה שהוא אומר, '''אבל לא בדא, אמר רבי זעירא, אתא עובדא קומי דרבי חנינא, והורי כרבי שמעון שזורי'''. בזה אנחנו לא יודעים מה הוא פוסק. מה שהוא פסק כרבי שמעון שזורי זה כשזה נפל חזרה, כלומר אם הוא הפריש וזה נפל חזרה, אז בזה שואלים את עם הארץ ואוכלים על פיו. אבל האם במקרה שכל השיריים הלכו ונשאר רק תרומת המעשר, בזה אנחנו לא יודעים מה ההלכה.

'''אמר רבי אבין: לא דמיא ההיא שאילתא רבי שמעון שזורי לההיא קדמייתא'''. מה שאמר רבי שמעון שזורי שאם הפריש תרומת מעשר ונפל למקומה שואלו על פיו ואוכל - זה לא דומה לצורת השאלה שהמשנה אמרה בהתחלה, שמישהו לוקח פירות מעם הארץ שלא נאמן על המעשרות ושכח לעשרן, אז בשבת הוא שואל אותו ואוכל על פיו. בשניהם הוא צריך לשאול, אבל השאלה היא לא דומה, זה לא אותו סגנון של שאלה. '''תמן לא בגין חשוד ליך, אלא בגין מנך אתמול חיטין וחמית אוכלסין עלך, ואמרית: דילמא דאנשיתה מתקנה'''? כלומר הוא יכול בדרך כלל לומר: ראיתי אותך, היית עסוק, אולי שכחת. ואז אם הוא אמר לו מתוקנים, אוכל על פיו - זה לגבי מה שהמשנה משווה. והסיפור שרבי שמעון שזורי מדבר בו, שהתרומת מעשר נפלה חזרה לתוך השיריים - כאן כשהוא רוצה להתיר את התרומת מעשר צריך שיאמר לו בפירוש: אני תיקנתי אותם כי חשדתי בך והסרתי, ונפל לי - האם הם מתוקנים או לא? מה הסברא? כי כאן אנחנו מבינים שבעצם אימת קודשים על עם הארץ, כאן עם הארץ יותר יפחד ובוודאי יגיד את האמת.

'''רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון: תני בר קפרא כן - אימת הדימוע עליו והוא אמר אמת'''. אז באמת צריך לשאול אותו ישירות.

ובמשנה: '''המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה''' - והגמרא תגיד שמדובר בשבת חתן, שבת מיוחדת - '''אף על פי שאינו נאמן על המעשרות, בלבד שיאמר לו: מעושרין הן'''. כלומר הוא אוכל אצלו, אבל בלבד שהוא יאמר לו שהם מעושרים. '''ובשבת שנייה, אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה, לא יאכל עד שיעשר'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ד_ז|חזרה=כן}} '''תרומת דמאי שנפלה לתוך חולין - האם מדמעת ככל תרומה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שמדמעת, שגזרו על תרומת דמאי כתרומה ודאי, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ד_ח|חזרה=כן}} '''מי שהודר הנאה ומזומן לאכול אצל חברו שאינו נאמן על המעשרות, האם רשאי לאכול בשבת הראשונה על סמך אמירתו &quot;מעושרין הן&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כדין הירושלמי שבשבת ראשונה מותר לאכול על פי אמירתו &quot;מעושרין הן&quot; מפני איבה (שבת פרוטגמיא), ומשבת שנייה ואילך אינו נאמן ולא יאכל עד שיעשר, וכך פסק הרמב&quot;ם..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a053 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:74.05%;height:1.67%;left:35.77%;width:30.42%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.72%;height:1.67%;left:35.77%;width:54.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.65%;height:1.66%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.31%;height:23.30%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.61%;height:1.66%;left:44.95%;width:20.18%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ור' יונה בעי מהו שישאלנו עקלתון · ר' יונה כדעתיה ר' יונה זבן חיטי מן דבר חקולא נפק לגביה אמ' ליה [לא] דאנא חשיד לך אלא בגין דזבנית מינך חטין וחמית אוכלוסא עלך · ואמרית דילמ' דאנשיתיה מתקנה מתקנן הויין טען מח{{ירו&quot;מ-הוסר|ז}}[ו]קה עלוי אמ' ליה מה אנא חשד לי · הל' ג' תני' תרומת מעשר שלדמיי שחזרה למקומה מדמעת · שלא למקומה אינה מדמעת · ר' שמעון או' בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת · ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מאן דאמ' מדמעת מדמעת · ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא · מאן דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת · מה בין למקומה מה בין שלא למקומה · על ר' חגיי [אמרין] בדין הוא מימר · משה דאנא אמ' טעמ' אמ' משה דאנא אמ' טעמ' מאן דאמ' מדמעת שהיא מתרת את השיריים לאכילה · מאן דאמ' אינה מדמעת שאינה מתרת השיריים לאכילה · הורי ר' לא כהדא דר' חגיי · אמ' ר' זעירא אתא עובדא קומי דר' חנינא והורי כר' שמעון שזורי · ר' אחא בשם ר' יונתן אין הל' כר' שמעון שזורי · יותר מיכן היה ר' שמעון השזורי או' הפריש תרומת מעשר ונשרפה הרי זה שואלו ואוכל על פיו · לא בדא · אמ' ר' זעירא אתא עובדא קומי דר' חנינא והורי כר' שמעון שזורי · אמ' ר' אבין לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא · תמן לא בגין חשיד לך אלא בגין דזבינת מינך · איתמל חיטין וחמית אוכלוסין עלך ואמרית דילמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|מתקנן הויין}} דאנשיתה מתקנה · מתקנן הויין · ברם הכא בגין דחשדתך ותקינתין ואיתקרין מתקנן הויין · ר' שמואל בריה דר' יוסי ביר' בון אמ' תני בר קפרא כן אימת הדימוע עליו והוא אמ' אמת · הל' ד' ר' ינאי בר' ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת שלפרוטגמיא התירו מפני איבה · אמ' ר' אבין כאן התירו טבלים משום דרכי שלום · ר' חנינה אמ' ר' ירמיה בעי אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן · שאלו בשבת הראשונה ולא בא השנייה מהו שתיעשה ראשונה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה.''' לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה

'''אף בחול שואלו ואוכל על פיו.''' אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע&quot;ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד&quot;ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר&quot;ש שזורי

'''גמ' מפני כבוד שבת התירו.''' שיאכל על פיו

'''למה לי שואלו.''' יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן

'''ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו.''' וירא מלשקר ואומר האמת

'''בדה תנינן וכו'.''' בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן

'''מפני אחד שאין אימת שבת עליו.''' כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב

'''תני.''' בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש&quot;ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ&quot;ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ&quot;ד מפני כבוד שבת התירו א&quot;כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת

'''לא אמר אלא שוגג.''' הא דהתירו לא אמרן אלא בשוגג כדתנינן ושכח לעשרן הא מזיד שלא עישרן במתכוין קודם השבת ודעתו על מנת לשאול לו בשבת אסור

'''בשאין עמו תנאי.''' בשלא התנה מערב שבת

'''אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו.''' כלומר אפי' במתנה על של חבירו ואינו ברשותו שבדמאי התירו להתנות על דבר שאינו ברשותו כדתנן לקמן (בפ&quot;ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר וכו' והכא נמי אם יש עמו תנאי שהתנה מע&quot;ש אינו צריך לשאלו בשבת ולא לסמוך עליו

'''מהו שיאכל על שאילת חבירו.''' אם חבירו הוא ששאל להמוכר והוא ג&quot;כ לקח מזה המוכר עצמו כדמפרש ואזיל היך עבידא כו' שאלו על אחת מהן ואמר שהוא מעושר אם יכול השני לסמוך על זה ולומר שמסתמא עישר גם את שלו

'''השני לא יאכל.''' ופשיט לה דאין השני יכול לסמוך על שאלתו של הראשון ולא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו גם הוא לפי שאני אומר של זה עישר ומה שלקח זה לא עישר

'''לקח ממנו אדם אחד וכו'.''' וכן הדין באדם א' שלקח ממנו שתי כלכלות כאחת ושאלו על אחת מהן הרי השניה אינה בחזקת מעושרת ולא יאכלנה עד שיעשר או עד שישאלנו גם עליה לפי שאני אומר זה עישר וזה לא עישר

'''חשיכה מוצ&quot;ש מעשר מזה על זה.''' כלומר שצריך לעשר ממה שאוכל במוצאי שבת וגם על שאכל בשבת ופריך בשלמא למ&quot;ד מפני כבוד שבת התירו ניחא שאח&quot;כ צריך לעשר גם על מה שאכל בשבת דלא התירו אלא בשעת צורך השבת אלא למ&quot;ד מפני שאימת שבת עליו ואינו משקר א&quot;כ למה לי מעשר מזה על זה הלא מה שאכל בשבת מפני שהאמינוהו להמוכר והרי דבר מתוקן אכל ולא משני מידי

'''עד כדון בשאין לו מאותו המין.''' בעיא היא אם כאן לא התירו לסמוך על המוכר אלא בשאין לו ללוקח מאותו המין. ופשיט לה דלא היא ואפי' יש לו מאותו המין. הי צד תאוב כלומר דאע&quot;פ שיש לו מאותו המין לפעמים אדם הוא תאב לאכול מצד הזה שבאותו המין עצמו ומאיזה צד שהוא תאוב התירו לו לאכול. א&quot;נ צ&quot;ל היצר תאב. יצרו של אדם תאב לפעמים לאכול מזה ואע&quot;פ שיש לו עוד מאותו המין

'''י&quot;ט שהוא סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה וכו'.''' למאן דאמר קדושה אחת היא אוכל הוא בזה מה ששאל עליו בזה ולמ&quot;ד שתי קדושות הן אינו אוכל בזה ממה שמותר בזה ופלוגתא היא לקמן פרק בכל מערבין ובפ&quot;ק די&quot;ט

'''ואפילו.''' והדר קאמר הש&quot;ס דלא היא דאפילו למ&quot;ד ב' קדושות הן אוכל הוא כאן דהרי עד שלא נראה לעשר בינתים הוא שאי אפשר היה לו לעשר בין זה לזה

'''ותני כן.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ה) שואלו בשבת וכו'. וה&quot;ה בשני י&quot;ט של גליות שא&quot;א לו לעשר בערב שבינתים

'''תיפתר.''' כלומר דר' יונה דחי לה להאי סייעתא מהתוספתא דלעולם למאן דאמר שתי קדושות הן לא יאכל בזה ממה ששאל בזה דהוי כאחד מכין לחבירו והא דקתני שואלו בשבת אוכל ביום טוב תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת לאכול מהן ועל ידי שאלה שישאל ממנו אם מתוקנין הן וכגון שאין הפירות אצלו דאם אצלו היה לו לעשר א&quot;נ דאפילו בהפירות אצלו מיירי ושכח מלעשרן אבל דעתו היה לאכול מהן וכיון שדעתו עליהם מע&quot;ש או מעי&quot;ט לא הוי כיו&quot;ט מכין לחבירו דמה ששואל עליהן בשבת או ביו&quot;ט גילוי דעת בעלמא הוא ולאו כהכנה מיקריא אבל אם לא היה דעתו מע&quot;ש לא בדא התירו

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן

'''מסייעין לר' יונה אבא.''' דרבי יונה אביו של ר' מנא היה. כלומר דלא תימא אם בפירות שנסמכה דעתו עליהם מע&quot;ש א&quot;כ אמאי לא התנה עליהם כדתנן לקמן (בפ&quot;ז) דבדמאי יכול להתנות מע&quot;ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ואפי' על פירות שאינם ברשותו הלכך אמר מיליהון דרבנן מסייעין לי' דלדידהו סבירא להו נמי כסבריה דר' יונה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ור' יונה בעי מהו שישאלנו עקלתון · ר' יונה כדעתיה ר' יונה זבן חיטי מן דבר חקולא נפק לגביה אמ' ליה [לא] דאנא חשיד לך אלא בגין דזבנית מינך חטין וחמית אוכלוסא עלך · ואמרית דילמ' דאנשיתיה מתקנה מתקנן הויין טען מח{{ירו&quot;מ-הוסר|ז}}[ו]קה עלוי אמ' ליה מה אנא חשד לי · הל' ג' תני' תרומת מעשר שלדמיי שחזרה למקומה מדמעת · שלא למקומה אינה מדמעת · ר' שמעון או' בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת · ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מאן דאמ' מדמעת מדמעת · ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא · מאן דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת · מה בין למקומה מה בין שלא למקומה · על ר' חגיי [אמרין] בדין הוא מימר · משה דאנא אמ' טעמ' אמ' משה דאנא אמ' טעמ' מאן דאמ' מדמעת שהיא מתרת את השיריים לאכילה · מאן דאמ' אינה מדמעת שאינה מתרת השיריים לאכילה · הורי ר' לא כהדא דר' חגיי · אמ' ר' זעירא אתא עובדא קומי דר' חנינא והורי כר' שמעון שזורי · ר' אחא בשם ר' יונתן אין הל' כר' שמעון שזורי · יותר מיכן היה ר' שמעון השזורי או' הפריש תרומת מעשר ונשרפה הרי זה שואלו ואוכל על פיו · לא בדא · אמ' ר' זעירא אתא עובדא קומי דר' חנינא והורי כר' שמעון שזורי · אמ' ר' אבין לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא · תמן לא בגין חשיד לך אלא בגין דזבינת מינך · איתמל חיטין וחמית אוכלוסין עלך ואמרית דילמ' {{ירו&quot;מ-הוסר|מתקנן הויין}} דאנשיתה מתקנה · מתקנן הויין · ברם הכא בגין דחשדתך ותקינתין ואיתקרין מתקנן הויין · ר' שמואל בריה דר' יוסי ביר' בון אמ' תני בר קפרא כן אימת הדימוע עליו והוא אמ' אמת · הל' ד' ר' ינאי בר' ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת שלפרוטגמיא התירו מפני איבה · אמ' ר' אבין כאן התירו טבלים משום דרכי שלום · ר' חנינה אמ' ר' ירמיה בעי אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן · שאלו בשבת הראשונה ולא בא השנייה מהו שתיעשה ראשונה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת וחכ&quot;א בין למקומה ובין שלא למקומה מדמעת, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר&quot;ש אומר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת, ופריך בשלמא למ&quot;ד מדמעת מדמעת, פי' בין למקומה בין שלא למקומה דחכמים עשו דבריהם כשל תורה, עיי' בשנו&quot;א ז&quot;ל מ&quot;ד אינה מדמעת אינה מדמעת, פי' בין במקומה בין שלא במקומה ניחא דזה ס&quot;ל כמ&quot;ד עשו חיזיק לדבריהם כשל תורה וזה ס&quot;ל כמ&quot;ד לא עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, אבל לר&quot;ש קשה מה בין למקומה לשלא למקומה כו' שהיא מתרת השירים לאכילה פי' ע&quot;כ הוי כבתחילה כו' יתר מכאן היה ר&quot;ש שזורי אומר הפריש תרו&quot;מ ונשרפה הר&quot;ז שואלו ואוכלו ע&quot;פ, פי' דשואלו אולי כבר הפריש וסומך ואוכל דבודאי קי&quot;ל המניח פירות להיות מפריש עליו תרו&quot;מ הר&quot;ז חושש אבל בדמאי כיון דהוי רק ספק וחושש ע&quot;כ שואלו וסומך עליו:

א&quot;ר אבין לא דמיא ההוא שאילתא לההיא קדמייתא כו', פי' מילתא אחריתא הוא, ור' אבין מלתא בפני עצמו קאמר דשאילתא קמיייתא לא קאמר לי' דחשוב לי' לחשוד, אבל הכא מחויב לומר לו דהחזיק אותו לחשוד בגין דחשדתיך ותקינתין, ואתקריין פי' דאיקרי מקרה הזה שחזר למקומה, ע&quot;כ אני שואל לך דלמא לחנם חשדתיך ולא הייתי צריך להפריש, ונמצא דלא הוי מדומע, והשיב לו מתקינן הוויין כדלעיל:

ר' ינאי בי רבי ישמעאל בשם ר' יוחנן בשבת של פרוטגמייא התירו מפני איב' א&quot;ר אבין כאן התירו טבלים מפני דרכי שלום כו' אמר רב חסדא כאן שנינו, שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם, פי' פירסום. הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י מחליף הגירסא וגרס א&quot;ר חסדא כאן שנינו כו' קודם א&quot;ר אבין כאן התירו טבלים משום דרכי שלום, ויומתק מאד, דהנה הנפ&quot;מ בין המשנה דידן למשנה קמייתא דבמשנה קמייתא מהני שאלה, וכאן לא מהני שאלה, רק בשבת ראשונה, ע&quot;ז מפרש ר&quot;י בר&quot;י בשם ר&quot;י בשבת של פרוטגמייא הוי השבת ראשונה דהוי סעודה בפירסום וע&quot;כ התירו משום איבה, והא דבשבת שניה לא מהני באלה כמו במשנה קמייתא, ואף דליכא איבה מ&quot;מ לשתרי משום שאלה כמשנה קמייתא וע&quot;ז אמר רב חסדא כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה בלא שם, פי' בלא פירסום כמו פרוטגמייא וכיון דאין לה שם אסור לאכול בלא מעשר עד שיעשר, ולא דמי למשנה קמייתא, דהתם אוכל החבר בביתו, ע&quot;כ הקילו ואוכל ע&quot;י שאלה, אבל כשאוכל סעודה אצל הע&quot;ה אסור לאכול בלא שיעשר דבסעודת ע&quot;ה לא עשו שום קולא בדמאי, ואסור לאכול לחבר בלא תיקון בסעודה שאין לה שם, ואך בפרוטגמייא מותר ולא בסעודה שאין לה שם ' וע&quot;כ מיירי השבת הראשון בשבת של פרוטגמייא דלא גזרו רבנן ג&quot;כ על סעודה שיש לה שם ולא הוי בכלל האיסור דמאי ודמי לעלמא דאוכל בשבת ולא גזרו על הדמאי במקום כבוד שבת ולא מצינו קולא רק בלקח ולביתו והחילוק הזה כתב התוספות יו&quot;ט ז&quot;ל אבל ר' אבין חלוק עליו וס&quot;ל דהטעם דמשנה הזאת לאו משום שאסור לחבר לאכול בסעודה שאין לה שם עד שיעשר אף דאיכא כבוד שבת ואימת שבת [ונפ&quot;מ בין לוקח פירות מע&quot;ה ובין סעודת ע&quot;ה] ז&quot;א אלא דמשנה הזאת מילתא אחריתי הוא דנפ&quot;מ בין שבת ראשונה לשבת שניה הוא כך דבשבת שני' הוי באמת חשש טבלים דלא דמי לההיא משנה קמייתא, דלכאורה כד נדייק לשון המשנה המדיר את תבירו, וע&quot;כ לא מיירי בע&quot;ה, דהא כבר פרש&quot;י ז&quot;ל במסכ' סוכה (דף ל&quot;ט) במתניתן הלוקח לולב מחבירו בשביעית, פרש&quot;י ז&quot;ל דלא גרסינן חבירו דהא ע&quot;ה אצל חבר לא קרו חבירו ואי בשניהם ע&quot;ה מי ציית לן עיי&quot;ש וא&quot;כ היכא קתני במתניתן דידן חבירו, ועוד לשון המשנה והוא אינו מאמינו על המעשרות הול&quot;ל ממי שאינו נאמן על המעשרות כמו בכל הנך משניות דלעיל ומאי לשון הוא והוא אינו מאמינו מאי זה תיבת והוא, ועוד מאי משנה המשנה הזאת לשון בלבד שיאמר לו מעושרין הן, ולמה לא נקט לשון המשנה קמייתא שואלו ואמאי מדלג הענין השאלה, אלא ע&quot;כ דהמשנה מיירי בחבר שהדיר לחבר חבירו, ורק דהחבר הזה מוחשד אצל חבירו לבד והוא בעצמו אינו מאמין לו על המעשרות, וע&quot;כ לא דמי לע&quot;ה דהתם בע&quot;ה רוב ע&quot;ה מעשרין הן, ואצלינו כל אחד ואחד אזלינן בי' בתר רובא ואינו חשוד לנו רק גזירת רבנן הוא שלא נאכל עד שנעשר וחומרא בעלמא הוא כמבואר בתוס' בריש פרקין וע&quot;כ בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על כבוד שבת כמו בפ&quot;ק דאימת קדשים עליו או בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו, ה&quot;נ או בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו ולא גזרו על כבוד שבת, או שאימת שבת עליו והשאלה ע&quot;י עילה בלבד כדלעיל, משא&quot;כ בשהחבר הזה חשוד באמת אצל החבר והאיך יאכל הא אצלו ספק גמור הוא ע&quot;פ הדין, ולא משום גזירת רבנן על הדמאי, וא&quot;כ מאי מהני בזה כבוד שבת או אימת שבת עליו, בשלמא בדמאי מע&quot;ה חומרא בעלמא, אמרינן דאימת קדשים ואימת שבת עליו, ולא גזרו לחומרא הזאת בשיש אימת שבת, וזה לא שייך בחבר דחשוד אצלו באמת, וע&quot;כ כיון שחשוד בעיני החבר והוי אצלו ספק גמור ספק טבל גמור וע&quot;כ לא מהני כלל כבוד שבת ואימת שבת, וע&quot;כ בשבת השני' דליכא איבה אסור ע&quot;פ הדין, משום ספק איסור טבל, אך בשבת ראשונה החידוש במשנה הזאת דהתירו טבלים משום דרכי שלום דלא יהיה איבה, אבל חבר מותר לאכול אצל ע&quot;ה בשבת ע&quot;י שאלה בלא תיקון אף בסעודה שאין לה שם, וע&quot;כ ניחא מה דלא קתני במתניתן דידן לשון שואלו כמו במשנה הראשונה משום דבחבר לא שייך שואלו כמובן, ומדויק לשון המשנה דכופל ב' פעמים דאינו נאמן, דקתני ברישא והוא אינו מאמינו ומסיים עוד הפעם אע&quot;פ שאינו נאמן על המעשרות בלבד שיאמר, ולפ&quot;ז ניחא דקתני והוא אינו מאמינו אוכל עמו בשבת הראשונה, והרי אפשר לטעות דה&quot;ט משום דכיון דחבר הוא אין לו לחוש ע&quot;ז שהוא אינו מאמינו, ע&quot;כ קמ&quot;ל אע&quot;פ שאינו נאמן ע&quot;פ הדין אצלו דחשוד אצלו כדפסק הפנ&quot;י ז&quot;ל מ&quot;מ אוכל עמו בשבת ראשונה משום דרכי שלום, משא&quot;כ בשבת שני' דליכא איבה הוי באמת אינו נאמן ואסור לאכול טבלים. היוצא לנו מזה דלרב חסדא החידוש במשנה הזאת הוא החומרא מהסיפא דמחדש דדוקא בלוקח פירות מע&quot;ה הקילו בדמאי מפני כבוד שבת, אבל בסעודה אצל ע&quot;ה לא הקילו, זהו החידוש דמשנה הזאת, ולר' אבין החידוש הוא הקולא במשנה הזאת בהרישא דאפילו בחשוד התירו טבלים מפני דרכי שלום ופריך אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר מעושרין הן, ונשאר בקושיא, ואח&quot;כ מבעי' לן שאלו בשבת ראשונה ולא בא פי' אם ביקשו בשבת ראשונה ולא בא השני' מה שיעשה הראשונה ונשאר בתיקו:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;34&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ובשבת שנייה, אף על פי שהוא נודר ממנו הנייה, לא יאכל עד שיעשר}}. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם {{ירו&quot;מ-ביאור|שאינה של מצווה}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ג|ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן עזריה}} אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_ט}}קורא שם ואין צריך להפרישו. {{שוליים דין|ד_י}}מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת. ואם היה כהן או עני למודים {{ירו&quot;מ-הוסר|לוכל}} לאכל אצלו, יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא בר הונא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר הונא|°]] בשם רב[[ביאור:עץ מסורת#רב (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אבא בר אייבו}}: האוכל פירותיו טבולין למעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|שני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עני}}, חייב מיתה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי}}. מה טעם? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא צריך לקרא שם מעשר עני בדמאי?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני, ד}}מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} מפריש. מה טעם? דרבנן {{ירו&quot;מ-ביאור|למה הם הצריכו שיקרא שם?}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בלא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}כך קורא שם ואינו צריך להפריש? {{ירו&quot;מ-הוסר|הנאמן }}ראו, {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אותו}} מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם נאמן שהפריש מעשר ראשון? במחלוקת: ד}}תני: הנאמן לשני נאמן לראשון - דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}הנאמן לראשון נאמן לשני, הנאמן לשני אינו נאמן לראשון. מה טעם? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן עזריה}}? משום שאינו חשוד להקדים? או משום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|שהפריש}} הפריש שני, חזקה שהפריש ראשון? והתנינן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי. הא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר ראשון חייב להפריש. ואם הטעם משום שאינו חשוד להקדים, למה צריך לקרא שם למעשר ראשון בשנת מעשר עני? הרי אם אני אומר שעם הארץ לא חשוד להקדים, ואני אומר שעם הארץ ודאי הפריש מעשר עני. אם כך ודאי גם הפריש מעשר ראשון שקודמת למעשר עני! מכאן שהסיבה של}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אינה מפני שאינו חשוד להקדים, אלה מפני שאם הפריש מעשר}} שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|חזקה הפריש מעשר ראשון. אבל אם הפריש מעשר עני לא בהכרח שהפריש מעשר ראשון}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|גרסא אחרת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: אין אדם}} צריך {{ירו&quot;מ-הדגשה|לקרות שם למעשר עני של דמאי. הא מעשר שני חייב להפריש. רואים שאף שהוחזק למעשר עני, לא הוחזק למעשר שני. ואם הוחזק למעשר עני לא הוחזק למעשר שני, קל וחומר שאם הוחזק לשני לא הוחזק לראשון. ד}}מה אם {{ירו&quot;מ-הדגשה|כשהוחזק למעשר עני שיש לו תובעים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא מוציא מתחת ידו ונותן לאחרים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא הוחזק למעשר}} שני שאין {{ירו&quot;מ-הוסר|לרבו}} לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|תובעים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשר שני לעצמו ואינו יוצא מתחת ידו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוחזק למעשר שני שאין לו תובעים, לא קל וחומר שלא הוחזק למעשר}}{{ירו&quot;מ-הוסר| טובת הנאה צריך להפריש}} ראשון שיש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לו תובעים? ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן שמוע|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אלעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן עזריה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר שהנאמן לשני נאמן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|לרבו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לראשון? ודאי מפני שאינו חשוד להקדים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| טובת הנייה לא כל שכן}}!&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק רביעי#דף יח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף יח. נתחיל מהדף הקודם, מהמשנה. פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה &quot;המדיר את חבירו שלא יאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שלא נאמן על המעשרות, בלא שהוא אמר לו מוסרינן. בשבת שנייה אף על פי שהוא נודר ממנו הנאה לא יאכל שיאסר.&quot; אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם רבי יוחנן על מה שאמרנו במשנה שאוכל עמו שבת ראשונה, השבת הראשונה הכוונה שבת של פרוטגמיה, כן? שבת חתן, השבת הראשונה אחרי הנישואים. &quot;והתירו מפני איבה&quot;, כן? היו רגילים הרי שבת, שבת חתן, כולם להתאסף ולאכול ביחד, לשמח את החתן והכלה, ואם הוא לא יבוא אז תהיה איבה.

אמר רבי אבון: &quot;כאן התירו דברים משום דרכי שלום&quot;. זאת אומרת בעצם לא שסומכים על בעל הבית שהוא אמר מוסרינן, אלא החכמים התירו, כן? התירו דמאי, שזה רק יסוד דרבנן, זה דברים דרבנן משום דרכי שלום. רבי חייא אמר רבי ירמיה: אם מפני דרכי שלום, אז למה לי בלא שיאמר מוסרינן? אם הטענה שלא סומכים על בעל הבית, אלא הכל היתר מפני דרכי שלום, אז למה בכלל שואלים אותו? הגמרא פה נשארה בשאלה, אבל אפשר להוסיף מפני עילה, כן? בעצם חכמים לא רצו להתיר סתם דמאי בלי כלום, בלי איזה סיבה. אז מספיק שתהיה סיבה קלה, מספיק שבעל הבית אומר שזה מוסר, אז נוכל להתיר.

אמרנו שבמשנה שבשבת הראשונה התירו, שבת שנייה לא התירו, כן? שואלת הגמרא מה יקרה אם בשבת הראשונה קרה משהו, לא יכול היה לבוא, היה חולה או משהו כזה, שנייה מה שתעשה ראשונה, האם בשנייה מותר לו לבוא במקום? נשאר בשאלה, כן?

למדנו במשנה שאם הוא אכל בשבת הראשונה, בשבת השנייה אפילו שנודר ממנו הנאה לא יאכל שיאסר. לכאורה, מה ההבדל בין שתי שבתות? הרי בשתיהן יש עניין של איבה, כן? הרי הוא רצה להדיר אותו נא, כן? אמר רב חסדא: '''כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם''', כן? כלומר, אתה רואה שכל מה שהתירו זה בגלל שזה שבת הראשונה, זה סעודת מצווה, כן? שבת חתן, לכן התירו. אז מכאן שאסור לחבר לאכול סעודה שאין לה שם, כלומר שהיא לא סעודת מצווה.

פרק ד' הלכה ג'. אומרת המשנה: '''רבי אלעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי. וחכמים אומרים: קורא שם ואין צריך להפרישו. מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת'''. אנחנו יודעים שבעצם כל האיסור זה לקרוא שם, כלומר לקרוא שמות למעשרות בשבת, כי זה התיקון. אבל עצם ההפרשה אין איסור, כן? אז מי שבעצם קרא שם בערב שבת, קרא ביום שישי שם למעשרות, אז יכול בשבת להפריש. אבל אף על פי כן החכמים גזרו שהוא לא ייתן את מה שהוא הפריש לכוהן, ללוי או לעני, כן? למה? גזרה שהוא גם יקרא שם בשבת וזה כבר אסור.

אבל '''אם היה כהן או עני למודים לאכל אצלו, יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם'''. אם כן הוא חייב להודיע להם שמה שהוא נותן להם זה שלהם, כן? שלא יהיה פה גזל דעת, כי הם יחשבו שהם אוכלים משלו, ובעצם הם אוכלים את שלהם.

וגם אמר רבי אבא בר הונא בשם רב: '''האוכל פירותיו טבולין למעשר, חייב מיתה''', כן? כלומר, אפילו אם אדם הפריש את כל התרומות והמעשרות חוץ ממעשר עני, זה עדיין נחשב טבל וחייב מיתה.

למדנו במשנה שרבי אלעזר אומר &quot;אין אדם צריך לקרוא שם למעשר עני של דמאי&quot;. שואלת הגמרא: מה טעם דרבי אלעזר? כלומר למה הוא לא צריך לקרוא שם למעשר עני של דמאי? עונה הגמרא: מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה, מפריש. כן? כמו שראינו לגבי תרומה גדולה, אמרנו אחת הסיבות למה תרומה גדולה לא צריכים להפריש מדמאי, כי תרומה גדולה זה בעיניהם חמור מאוד, זה עניין של מיתה, אז לכן הם ודאי מפרישים. אז גם כאן.

שואלת הגמרא: אם ככה זה הסיבה ההגיונית, אז מה טעם דרבנן? אם עמי הארצות מפחדים ובוודאי יפרישו מעשר עני, אז למה צריך לקרוא שם? עונה הגמרא: &quot;מה בכך? קורא שם ואינו צריך להפריש&quot;. הרי ברור שיש כמה עניים, כמה מעמי הארצות שלא יפרישו, כן? רק זעיר קט. אז חכמים אומרים אז מה שיקרא שם? הרי ממילא זה לא עולה לו כסף, הוא לא באמת מפריש את זה, הוא רק קורא שם, כן? משאיר את זה אצלו. אז מה זה משנה? וכך לפחות נפתור גם את הבעיה של אותם בודדים שלא יפרישו.

שואלת הגמרא: ראו אותו מפריש מעשר שני, האם הוא נאמן על הראשון? עונה הגמרא: מחלוקת, דתני: '''הנאמן לשני נאמן לראשון - דברי רבי אליעזר'''. הגמרא אומרת אם אתה רואה שהפריש את השני מסתמא הוא גם הפריש ראשון. '''וחכמים אומרים: הנאמן לראשון נאמן לשני, הנאמן לשני אינו נאמן לראשון'''. כן? הרי מעשר ראשון צריך להוציא מהכיס, נותן את זה ללווים, כן? אז אם אתה רואה שהוא מוכן להוציא מהכיס כדי לתת מעשר, אז ודאי הוא יפריש מעשר שני שזה נשאר אצלו. אבל נאמן לשני לא נאמן לראשון, כי הרי מעשר שני נשאר אצלו, אז זה לא ראיה שהוא גם מוכן להוציא מהכיס שלו לתת לאחרים. אז הטעם של חכמים הוא מאוד ברור.

אבל מה הטעם דרבי אלעזר? למה רבי אלעזר אומר שהנאמן לשני נאמן לראשון? '''משום שאינו חשוד להקדים? או משום הפריש שני, חזקה שהפריש ראשון?''' הרי יש לנו איסור, כן? שאסור להקדים מעשר שני למעשר ראשון. אז האם זו הסיבה? כי אני אומר שאם הוא כבר רוצה לקיים מצווה הוא לא יקיים אותה באיסור, אז אם הוא כבר מקיים מצוות מעשר שני, ודאי הוא קודם הפריש מעשר ראשון. או שאני אומר לא, חזקה - כלומר אם הפריש מעשר שני חזקה הפריש ראשון, כי בכל זאת האדם טורח להפריש וגם סך הכל צריך להוציא הוצאות להגיע לירושלים. אז אם הוא עושה את זה, אז גם חזקה שמעשר ראשון הוא גם הפריש.

עכשיו מנסים לפשוט מה הסיבה של רבי אלעזר. יש פה שני גרסאות וכל אחת בעצם מגיעה להסבר אחר. '''והתנינן: רבי אליעזר אומר: אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי'''. כך כתוב במשנה. אז הגמרא מסיקה מכאן, אם אני אומר שהוא לא צריך לקרוא שם על מעשר עני של דמאי, משמע מעשר ראשון הוא חייב לקרוא שם, וגם חייב להפריש. ואם הטעם זה משום שלא חשוד להקדים, אז למה צריך לקרוא שם למעשר ראשון? הרי אמרת שמעשר עני ודאי הפריש, כי זה עניין מיתה שחמור ביניהם, אז אם הפריש מעשר עני אז ודאי הפריש מעשר ראשון.

אבל אם אתה רואה שאף על פי כן צריך להפריש מעשר ראשון, אז כנראה שהסיבה היא לא בגלל שאינו חשוד להקדים, אלא מפני שאם הפריש מעשר שני חזקה הפריש מעשר ראשון. עכשיו זה לא קיים לגבי מעשר עני - אם יפריש מעשר עני אין חזקה שהפריש מעשר ראשון, כי מעשר עני מספיק לקרוא שם, הוא ישאיר את זה אצלו כי זה לא אסור באכילה. מעשר ראשון ברגע שהוא מפריש בתוכו יש תרומת מעשר, אז זה יותר חמור. אז פה זה לא ראיה שהוא יפריש - הוא צריך להוציא את זה, לתת לאחרים. אז זה לא חזקה שהוא הפריש. וזאת הגרסה הראשונה - המסקנה בעצם שהסיבה של רבי אלעזר זה בגלל שאם הפריש מעשר שני חזקה הפריש מעשר ראשון.

עכשיו גרסה שנייה מגיעה בדיוק הפוך. איכא דאמרי: ממה שאמר רבי אלעזר שאין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי, אז המעשר שני חייב להפריש. אלמא, למרות שהוזק למעשר עני לא הוזק למעשר שני. אתה רואה שמעשר עני ודאי הוא מפריש - כלומר כל שנה שלישית ושישית הוא ודאי מפריש מעשר עני, ואף על פי כן אם הוזק למעשר עני לא הוזק לשני. אז אם הוזק למעשר עני לא הוזק למעשר שני, קל וחומר שאם הוזק לשני לא הוזק לראשון. למה? כי מעשר עני צריך להוציא את זה מהכיס שלו, שזה טובים שצריך לתת לעניים. אז לא הוזק למעשר שני שאין לו טובים, שבעצם נשאר אצלו - כמו שהוא לא צריך להוציא את זה, נשאר אצלו, לא כל שכן שלא הוזק למעשר ראשון שהוא צריך להוציא את זה, שיש בו טובים? אז למה רבי אלעזר אמר שהנאמן לשני נאמן לראשון? אז כנראה ודאי מפני שאינו חשוד להקדים.

כן, זה שתי הגרסאות. כל פרשן לוקח גרסה אחת, ובאיזשהו מקום הוא משנה. אבל בעצם שתי הגרסאות אפשריות.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד א'''

{{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות רשאי לקרוא להם שם בלא להפרישם בפועל ממקומם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ג]] , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי &quot;קורא שם ואין צריך להפרישו&quot;, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ג) והסכים עמו הסמ&quot;ג (עשין קלה).

{{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין להפריש בשבת תרומת מעשר ומעשר עני מפירות דמאי, אף שאין בהפרשתם איסור תורה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שבת כג טז|רמב&quot;ם, הלכות שבת, פרק כג, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא במשנה שאין נוטלים אלא מודיעים לכהן ולעני לבוא ולאכול, כרמב&quot;ם שבת פרק כג הלכה טז.

{{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''מי שהוחזק נאמן על הפרשת מעשר שני מוחזק גם על מעשר ראשון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הסוגיה שהנאמן לשני נאמן לראשון, משום חזקה שאם הפריש שני הפריש ראשון, וכך פסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ב ה&quot;ה).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:38.61%;height:1.66%;left:10.26%;width:33.43%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:40.27%;height:9.98%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:50.26%;height:1.66%;left:56.26%;width:8.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' רב חסדא כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם · הל' ה' ר' בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולין למעשר שיני חייב מיתה מה טע' דר' ליעזר מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש · מה טע' דרבנן בלא כך קורא שם ואינו צריך להפריש · תני הנאמן ראו אותו מפריש שיני תני לשיני נאמן לראשון דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' הנאמן לראשון נאמן לשיני · הנאמן לשיני אינו נאמן לראשון · מה טע' דר' ליעזר משום שאינו חשוד להקדים או משום שהפריש שיני חזקה שהפריש ראשון · והתנינן ר' ליעזר או' אין אדם צריך לקרות שם למעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|שלמ}} שלדמאי הא שיני צריך · מה אם שיני שאין לרבו טובת הנייה צריך להפריש · ראשון שיש לרבו טובת הנייה לא כל שכן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' רב חסדא כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאין לה שם · הל' ה' ר' בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולין למעשר שיני חייב מיתה מה טע' דר' ליעזר מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש · מה טע' דרבנן בלא כך קורא שם ואינו צריך להפריש · תני הנאמן ראו אותו מפריש שיני תני לשיני נאמן לראשון דברי ר' אליעזר · וחכמ' אומ' הנאמן לראשון נאמן לשיני · הנאמן לשיני אינו נאמן לראשון · מה טע' דר' ליעזר משום שאינו חשוד להקדים או משום שהפריש שיני חזקה שהפריש ראשון · והתנינן ר' ליעזר או' אין אדם צריך לקרות שם למעשר {{ירו&quot;מ-הוסר|שלמ}} שלדמאי הא שיני צריך · מה אם שיני שאין לרבו טובת הנייה צריך להפריש · ראשון שיש לרבו טובת הנייה לא כל שכן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ר&quot;א כו' מה טעמא דר&quot;א משום שאינו חשוד להקדים או מכיון שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון ופריך והתנינן ר&quot;א אומר א&quot;צ לקרות שם למ&quot;ע של דמאי הא שני צריך פי' דעביד הגמרא ק&quot;ו מה שני מעשרות ששוין שאין הפסד לו בשניהן ואפ&quot;ה אינו נאמן מזע&quot;ז לא כ&quot;ש דאינו נאמן ממעשר שאין לו הפסד על מעשר שיש בו הפסד בהפרשתו ואינו נאמן אלא ממעשר שיש בו הפסד בהפרשתו על מעשר שאין בו הפסד כגון ממע&quot;ר על מע&quot;ש, והיינו דקפריך מכח ק&quot;ו דכיון דר&quot;א ס&quot;ל דמעני לשני אינו מוחזק דבשניהם אין לו הפסד כ&quot;ש על ראשון דיש לו הפסד בהפרשתו פשיטא דאינו נאמן כמו דמסיק מה שני שאין לרבו ט&quot;ה פי' שאינו נותן להקב&quot;ה מזה כלום [כמו דאמרינן בעלמא שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקן צריך להפריש ראשון שיש לרבו ט&quot;ה לא כ&quot;ש, וכיון דאינו נאמן ממ&quot;ע דאין לו הפסד בהפרשתו דהא מחזיק לעצמו כדאיתא ברש&quot;י ז&quot;ל במס' מכות (דף י&quot;ז) דאיהו אינו מקפיד רק על הפרשת מ&quot;ע לאפוקי איסור טבל ומחזיק לעצמו דאיהו לא חייש אאסור גזל אממון שאין לו תובעין עיי&quot;ש, וכיון דאינו נאמן ממ&quot;ע על מע&quot;ש דבתרווייהו אין לו הפסד בהפרשתו דהא מע&quot;ש ג&quot;כ שייך לעצמו ואין לרבו ט&quot;ה בהם לא כ&quot;ש שאינו נאמן על מע&quot;ר דהא שם יש לו הפסד בהפרשתו דהא יש לרבו ט&quot;ה דצריך ליתן לכהן [ואי דלא יתן מה מועיל הפרשתו הא כשאוכל תרו&quot;מ ג&quot;כ בעון מיתה] וא&quot;כ קשיא מר&quot;א אר&quot;א דהאיך ס&quot;ל הנאמן לשני נאמן לראשון הא א&quot;צ להיות רק נאמן מראשון דיש לו הפסד בהפרשתו אשני דאין הפסד בהפרשתו, וכדי להגדיל הקושיא מייתי דאפילו מב' מעשרות שוין שאין לו הפסד משניהם נמי אינו נאמן וע&quot;כ ק&quot;ו הוא מאין לו הפסד ליש לו:

הוציא להן מע&quot;ש מתוך ביתו ואמר פדוי הוא נאמן מיירי בראינו שהפריש מע&quot;ש ואח&quot;כ אמר פדיתי והוא חולין נאמן פדוי לי ופדו לכם אינו נאמן פי' הכ&quot;מ ז&quot;ל דמטיל ספק בדבריו דאומר אנלי פדוי הוא ואם אין אתם מאמינים לי פדו לכם כיון שהטיל ספק בדבר אינו נאמן ואוקמי' מתניתין דר&quot;א היא דר&quot;א אומר הנאמן לשני נאמן לראשון, פי' דהנה לחכמים בראינו בע&quot;ה שהפריש שני אינו נאמן לראשון ומחויב להפריש ראשון מן הכרי אבל המע&quot;ש גופי' פטור מן הראשון דהא קיי&quot;ל אפילו בלקוח בכסף מע&quot;ש פטור מן הדמאי וכ&quot;ש המע&quot;ש עצמו אבל כשנפדה המע&quot;ש פשיט' שחייב בדמאי דהא הטעם דלקוח בכסף מע&quot;ש או מע&quot;ש עצמו דפטור מן הדמאי הוא כדאיתא לעיל (בפ&quot;ר) בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו או מטעם דאימת קדשים עליו, וקאמרינן שם בסוגיא מפני אחד שאין אימת קדשים עליו וכן לענין אכילת שבת אמרינן בפרקין גם כן ב' טעמים הללו לא גזרו בכבוד שבת או אימת שבת עליו, ואפ&quot;ה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר וכדמסיק מפני אחד שאין אימת שבת עליו, וא&quot;כ כמו בשבת בשחשיכה מוצאי שבת חוזר הדמאי למקומו כמו כן בנפדה המע&quot;ש חוזר הדמאי למקומו, וא&quot;כ קשיא בהאי ברייתא למה בפדוי לי ופדו לכם אינו נאמן לחומרא, נאמן ואינו נאמן מבעי' לי' דאינו נאמן על פדיונו לחומרא שמא לא נפדה ואסור לאכלו חוץ לחומה שמא הוי מע&quot;ש, ונאמן לחומרא דשמא נפדה לחייבו בדמאי, אלא ע&quot;כ מתניתא דר&quot;מ היא דס&quot;ל הנאמן לשני נאמן לראשון וא&quot;כ נאמן על כל הכרי דפטור מדמאי דראשון וע&quot;ז אמר ר' יוסי דז&quot;א דד&quot;ה היא אפי' לרבנן דס&quot;ל הנאמן לשני אינו נאמן לראשון מ&quot;מ הכא לא שייך למיזל הכא לחומרא והכא לחומרא דעשו אותו כתוספות הביכורים מה תוספות הביכורים כיון דנאכלת בטהרה משום ספק דשמא הוי ביכורים וע&quot;כ פטורה מן הדמאי ולא אמרינן לחומרא שמא אינה ביכורים וחייבת בדמאי ז&quot;א אלא כיון דלענין אכילה אמרינן החומרא דנאכלת בטהרה משום ביכורים ע&quot;כ בכל דיניה הוי כביכורים ופטורה מן הדמאי ולא אמרינן החומרא שמא אינה ביכורים כמו כן הכא נאכלת משום שני ופטורה מן הראשון כיון דלענין אכילה אמרינן החומרא דהוי שני ואינו נאמן על הפדיון ומחויב לאוכלו בקדושת מע&quot;ש ע&quot;כ פטורה מן הדמאי ור&quot;ח בשם ר&quot;א דר&quot;א היא ולא ס&quot;ל כר' יוסי אלא כאוקימתא ראשונה:

תני לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רצה, שייכות הענין זה לכאן משום דקאי אמתניתין דידן דתנינן ואם היה כהן וכו' למודים כו' ובלבד שיודיעם, ופי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ובלבד שיודיעם מפני גניבת דעת, ע&quot;כ שייך הענין הזאת לכאן:

דר' יוסי רובה מן דר&quot;א ולא מודה רבי אליעזר שאם אמר לו אל תקבלהו אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום, והכא אפילו אם אמר לו אלא מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קת ואני נותן מעות פי' דמוכיח דר' יוסי פליג אפילו באמר ליה אלא מפלוני משום דמסיק בברייתא עד שיאמר קח ואני נותן מעות משמע דליכא אופן אחר דנאמן אלא באיפן זה קח ואני נותן מעות דאל&quot;כ ליתני אלא מפלוני, מ&quot;ט דר' יוסי פי' למה ס&quot;ל דאפי' התנה בהדיא אלא מפלוני ג&quot;כ אינו נאמן ואולי מטעם אחר הוא ומסיק דז&quot;א אלא מהטעם הראשון לא מהני אפי' בדאמר אלא מפלוני משום דאדם קרוב מצא ולקח ממנו פי' דהקרוב דחקו שיקח ממנו ולא מצי לאישתמוטי ממנו, משא&quot;כ באל תקבלהו אלא במקום פלוני מי דחקו לשנית:

'''ועד אחד נאמן השנות אליהו ז&quot;ל גורס וע&quot;ה נאמן בתמי'.''' וקישא על ר' יונה תברין ואת אמרת שלא בפניו נאמן פי' למה הוא נאמן הלא העדים שפוסלין אותו המה תבירים ואמאי אינן נאמנין לפוסלו והוא נאמן:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;35&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הוציא להם מעשר שני מתוך ביתו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר להן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממעשר שני הוא ו}}פדוי הוא - נאמן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהפה שאסר הוא הפה שהתיר}}. פדוי לי ופדו לכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אינכם מאמינים לי}} - אינו נאמן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שגילה שלא פדה כראוי}}. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: הנאמן לשני נאמן לראשון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם לא כן, איך התירו לאכול על סמך מה שהוא נאמן שהפריש מעשר שני? אולי הוא הפריש מעשר שני ולא הפריש מעשר ראשון}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: דברי הכל היא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכך תקנו חכמים שאותו חלק שנעשה מעשר שני יהיה פטור ממעשרות. ד}}עשו אותה {{שוליים דין|ד_יב}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בתוספות}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כתוספות}} הבכורים. מהתוספות הבכורים {{ירו&quot;מ-הדגשה|תקנו חכמים שתהיה}} נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי, אף זה {{ירו&quot;מ-הדגשה|תקנו חכמים שתהיה}} נאכלת משום שני ופטור מן הראשון. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי}} אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}} רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]], {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} היא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל לשיטת חכמים אינו נאמן על הראשון. תנן: מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| וכיני מתנית}}, לא {{ירו&quot;מ-הוסר|יתנום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יטלם}} בשבת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיני מתניתין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא יתנם בשבת. אבל להפריש מותר, שהרי קרא שם מערב שבת}}. דתנינן תמן: [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום. ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{שוליים דין|ד_יג}}מתירין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל תרומה, דברי הכל אין מוליכין}}. הדא ילפא מן ההיא {{ירו&quot;מ-ביאור|המשנה שלנו לומדת מהמשנה שם}}, וההיא {{ירו&quot;מ-הוסר|ילפן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ילפא}} מן הדא {{ירו&quot;מ-ביאור|והמשנה שם לומדת מהמשנה שלנו}}. הדא ילפא מן ההיא: היא יום טוב, היא שבת. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכאן מדבר בשבת ושם מדבר ביום טוב, מלמד שדין זה שווה ליום טוב ולשבת}}. וההיא ילפא מן הדא: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא כל מתארח מותר, אלא רק}} בלימודין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצלו}}. אבל בשאינו למודין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצלו}} לא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דלא}} סלק על {{ירו&quot;מ-הדגשה|דעתיה ד}}בר נש {{ירו&quot;מ-ביאור|לא עולה על דעתו של אדם}} מיכול פיסתיה {{ירו&quot;מ-ביאור|לאכול סעודתו}} בביתיה דחבריה {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לא רגיל אצלו,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרואים מבינים שתיקן בשבת}}. תני: {{שוליים דין|ד_יד}}לא יסר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ב {{ירו&quot;מ-ביאור|יפציר}} אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה, ולא ירבה לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}תקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל. מהו בתקרובת? {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}דע שהוא רחיץ {{ירו&quot;מ-ביאור|אדם אמין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא חוזר בו מדבריו, ואחר שסרב פעם אחת}} והוא מטרח עלוי {{ירו&quot;מ-ביאור|מבקש פעם אחר פעם}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ובירושלים}} בירושלים הוה מפיך פילכיך {{ירו&quot;מ-ביאור|היה מחליף סדין}} דשמאלא לימינא {{ירו&quot;מ-ביאור|שכל זמן שהיתה סדין תלויה בצד שמאל של הפתח, ידעו שאפשר להיכנס. וכאשר היתה הסדין קשורה בצד ימין ידעו שאין מקום. ולא יבואו עוד, ובעל הבית לא יאלץ להזמין אותם, אף שאינו מתכוון, לפי שאין לו מקום, ויהיה בזה גנבת דעת הבריות}}. תני: אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה, מפני שהוא טוענו טענת חנם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיחשבו שמביא דבר חשוב}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק רביעי#דף יט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא: '''הוציא להם מעשר שני מתוך ביתו אמר להן: פדוי הוא - נאמן'''. כלומר זה מעשר שני אבל פדיתי אותו, אז הוא נאמן. למה? דאף שהוא בא לאסור הוא בא להתיר - כי הרי בלי שהוא אמר לנו את זה לא היינו יודעים שזה מעשר שני. אז הוא אמר זה מעשר שני, הוא גם אמר שהוא פדה את זה - זה בסדר. אבל '''פדוי לי ופדו לכם - אינו נאמן'''. כלומר, אני פדיתי את זה, אתם לא מאמינים לי, תפדו לעצמכם - אז הוא לא נאמן, כי באמת שאדם אומר בסגנון כזה, סימן שהוא לא בטוח שהוא פדה כראוי.

אומרת הגמרא, מזה שאתה רואה שאם הוא אומר להם מעשר שני הוא פדוי אז הוא נאמן - כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הוא נאמן. אז אני חייב להגיד ש'''מתניתין דרבי אליעזר היא'''. למה? כי אם לא כן - אם רבי אליעזר אומר שהנאמן לשני נאמן לראשון - אז איך התירו לאכול על סמך שהוא אומר שהוא נאמן שהפריש מעשר שני? הרי אולי מעשר שני הוא הפריש, מעשר ראשון הוא לא הפריש, הרי הוא לא אמר שהוא הפריש. הוא לא נאמן לראשון אולי.

אמר רבי יוסי: '''דברי הכל היא'''. שכך בעצם חכמים תיקנו שמי שעשה מעשר שני, כלומר מי שהגדיר משהו בתור מעשר שני, פטרו אותו ממעשרות של דמאי. למה? '''עשו אותה הבכורים'''. למה בביכורים? המשנה אומרת שהביכורים חכמים תיקנו שהם '''נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי'''. כלומר כיוון שזה רק דרבנן אז חכמים תיקנו. אז גם כאן זה תקנת חכמים, שמה שהוא אמר שזה מעשר שני, יהא נאכל משום שני. כלומר יצטרכו לאכול את זה בטהרה, אם הוא לא פדה את זה כמובן, וזה יהיה פטור מן הראשון - זה גם חכמים, כי זה הכל דמאי.

אתא רבי חנניה בשם רבי אימי: '''לא, רבי אליעזר היא'''. המשנה הזאת - רבי אליעזר. אבל חכמים אינם נאמנים לגבי הראשון - אז הם היו צריכים גם כן להפריש מעשר ראשון, לא יכולים לאכול ככה סתם.

למדנו במשנה '''מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי, לא יטלם בשבת'''. עכשיו לכאורה קשה. מה זאת אומרת &quot;לא יטלם&quot;? הגמרא חשבה שהכוונה לא יפריש. איך זה יכול להיות? הרי אמרנו שהפרשה זה כלום, כי קריאת שם - הוא קרא בערב ביום שישי, זה התיקון. אז למה שאסור לי לטעום בשבת? אז הגמרא עונה: &quot;לא יטעם בשבת&quot;, כן. להפריש מותר, כמו שתני תנא.

למדנו במסכת ביצה: '''בית שמאי אומרים: אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין'''. אבל כל המחלוקת ביניהם זה לגבי חלה ומתנות, כן, זרוע לחיים וקבה, אבל תרומה - דברי הכל לא מוליכין. אז בעצם רואים מכאן שבעצם אסור להוליך את התרומות והמעשרות לכהן, ללוי או לעני.

'''הדא ילפא מן ההיא, וההיא מן הדא'''. כלומר יש קשר בין שתי המשניות - בינינו בדמאי, ובין מה שכתוב שם במסכת ביצה, אפשר ללמוד אחד מהשני. '''הדא ילפא מן ההיא: היא יום טוב, היא שבת'''. הרי כאן מדובר בשבת, שם מדובר ביום טוב. בעצם באמת הדין הזה שווה בין שבת ליום טוב - בשתיהן כן אסור להוליך את התרומה לכהן, ללוי או לעני.

'''וההיא ילפא מן הדא'''. כלומר מסכת ביצה יכולה ללמוד מאיתנו ממסכת דמאי, כי מה כתוב פה? '''בלימודין''' - אם היו למודים לאכול אצלו, אז לא כל מתארח מותר לו לאכול את התרומות והמעשרות, אלא רק אם למודים אצלו, רק אם רגילים אליו, תמיד אוכלים אצלו. '''אבל בשאינו למודין לא'''. למה? '''סלק על בר נש מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה''' - אדם לא רגיל לאכול סתם ככה, לבוא לאכול אצל אדם אחר, אז מי שאורח מבין שהוא תיקן את זה בשבת. לכן זה אסור, ורק אם הוא רגיל לאכול אצלו מותר.

למדנו במשנה '''ובלבד שיודיעם''', כלומר שנותנים להם לאכול לכהן, ללוי או לעני, אז הוא צריך להודיע להם שזה תרומות ומעשרות. למה? שלא תהיה גניבת הדעת. הגמרא מביאה כל מיני מקורות דומים.

תני: '''לא יסרב אדם לחברו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה, ולא ירבה לו תקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל'''. מהו תקרובת? '''דע שהוא רחיץ והוא מטרח עלוי''' - כלומר יודע שהוא אדם אמין, שברגע שהוא אמר משהו לא חוזר מדבריו, ואחרי שהוא סירב פעם אחת הוא מטריח עליו סתם ככה כדי להראות כמה הוא רוצה. יש גרסה אחרת שגורסת שהוא סעיד, כלומר הוא כבר יודע שהוא אכל, ואף על פי כן מזמין אותו סתם רק כדי להראות כאילו שהוא מזמין.

'''בירושלים הוה מפיך פילכיך דשמאלא לימינא'''. היו נוהגים כשעושים סעודה היו קושרים בצד שמאל סדין, וכולם יודעים שאפשר לבוא, יש מקום. נכנסים אורחים, וכבר אין מקום - אז היו מעבירים את הסדין לצד ימין. למה עשו את זה? כדי שלא יבואו אורחים כשכבר אין מקום, ובעל הבית יזמין אותם ולא ירגיש בנוח, כי אין לו מה לתת להם באמת - אז זה יהיה פה גניבת הדעת, כאילו מזמין אותם וכאילו בעצם אין לו מה לתת. אז לכן עשו סימן, כדי לא להגיע למצב של גניבת הדעת וגם לא להצריך את בעל הבית כאילו כביכול לשקר באיזושהי צורה.

תני עוד דבר כזה שעשו בשביל למנוע גניבת הדעת: '''אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה, מפני שהוא טוענו טענת חנם'''. כלומר, אם הוא לוקח נניח בקבוק בצבע אדום ומביא משם מים, מי שיראה יחשוב שהוא מביא לו יין או משהו כזה. כלומר אם לא רואים מה שהוא מביא אז יחשבו שהוא מביא דבר חשוב, אז לכן אסרו את זה.

תני: עיר שיש בה עכו&quot;ם וישראל - אגב, אמרנו שמפני דרכי שלום התירו שבת הראשונה, אז הגמרא מביאה כל מיני דברים שמפני דרכי שלום התירו. עיר שיש בה עכו&quot;ם וישראל, אז הגבאים גובים משל ישראל ומשל עכו&quot;ם, ומפרנסים עני ישראל ועני עכו&quot;ם, ומבקרים חולי ישראל וחולי עכו&quot;ם, וקוברים מתי ישראל ומתי עכו&quot;ם - כמובן לא בתוך אותן תבואות - ומנחמים אבלי ישראל ואבלי עכו&quot;ם, ומכניסים כלי עכו&quot;ם וכלי ישראל, מפני דרכי שלום, כי מצילים אותם שלא ילכו לאיבוד.

גירדאי שאלו לרבי אמי: יום משתה של עכו&quot;ם מהו? כן, האם מותר לבקר אותם, האם מותר לסחור איתם? סבר מישאל לומר להתיר, מפני, כמו שאמרנו במשנה שלנו, מפני דרכי שלום. אמר לו רבי אבא, ואתני רבי חייא: יום משתה של עכו&quot;ם אסור - בחג שלהם אסור. אמר רבי אמי: אילו לא היו אומרים לנו את מה שאמרנו, את מה שרבי אבא אמר לנו, אילו לרבי אבא היינו עלולים להתיר עבודה זרה שלהם. וברוך המקום שחכינו מהם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''בעם הארץ שהפריש תרומת מעשר של דמאי, האם נאמן לפוטרה גם מן המעשר הראשון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יג יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יג, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאינו נאמן אלא לענין מעשר שני, כפי שהעלה רבי חנניה בשם רבי אמי שרבי אליעזר הוא שיטת יחיד, וכך פסק הרמב&quot;ם בהלכות ביכורים ובהלכות מעשר.

{{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''אין להוליך פירות דמאי או תרומה בשבת/יו&quot;ט לאדם שאינו רגיל להתארח אצלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שביתת יום טוב ד כו|רמב&quot;ם, הלכות יום טוב, פרק ד, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך אורח חיים תקו ג|שו&quot;ע או&quot;ח סימן תקו סעיף ג]]. ''הכרעה:'' כירושלמי - מותר להוליך דמאי רק למי שלמודים אצלו להתארח, ותרומה אסור להוליך כלל, ודין שבת ויו&quot;ט שוה בזה; כך נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע או&quot;ח סימן תקו סעיף ג.

{{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''אין להפציר בחברו להתארח או להרבות בהצעת מאכל כשיודע שאינו רוצה/מקבל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות דעות ב ו|רמב&quot;ם, הלכות דעות, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי - הרמב&quot;ם פסק כלשון הסוגיה שאסור לגרום בושה ומבוכה לחברו על ידי הפצרה מרובה שיודע שלא יקבלנה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.26%;height:1.66%;left:10.26%;width:44.89%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.92%;height:13.31%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:65.23%;height:1.66%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הוציא להן מעשר שיני מתוך ביתו אמ' להן פדוי הוא נאמן פדוי לי ופדו לכם אינו נאמן · מתני' דר' ליעזר · דר' ליעזר או' הנאמן על השיני נאמן על הראשון · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא עשו אותו כתוספת הביכורים · מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי · אף נאכלת משום שיני ופטור משום ראשון · אתא ר' חנניה בשם ר' איסי דר' ליעזר היא · הל' ו' כיני מתנית' לא נתנום בשבת דתנינן תמן בית שמי אומ' אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב · בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום · ובית הלל מתירין · הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא · הדא ילפא מן ההיא · היא יום טוב היא שבת · וההיא ילפה מן הדא בלימודין · אבל בשאין לימודין לא סלק על בר נשא מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה · תני לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה · ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל · מהו בתקרובת ידע דהוא רחיץ והוא מטרח עלוי · ובירושלם הוה מפיך פילניה דשמאלא לימינא · תני אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה מפני שהוא {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}} טוענו טענות [חנם]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''דתנינן תמן.''' במתני' דלקמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו וכו' אוכל עמו. בשבת ראשונה ומפרשי ר' ינאי ור' ישמעאל בשם ר' יוחנן דבשב' של פרוטגמייא היא בסעודת המשתה שעושה החתן בנשואין והתירו לזה לאכול עמו מפני איבה

'''בשבת של פרוטגמייא לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מער&quot;ש הוא.''' בתמיה הלא וודאי ידע מער&quot;ש שהוא מן המנוין לבא על המשתה בשבת. לא אמר אלא מפני איבה השתא מסיק לה לסייעתא דר' יונה מהכא וכלומר שהרי בקושי התירו לו ומפני האיבה שלא ינטור עליו איבה אם לא יאכל עמו והרי זה ידע מער&quot;ש והיה דעתו נסמכת שיאכל שם ומפני מה לא התנה עליהן מער&quot;ש ועל כרחך דאע&quot;פ שהיה דעתו נסמכת עליהן מער&quot;ש והיה לו להתנות מ&quot;מ אם שכח להתנות מער&quot;ש אוכל עמו בשבת מפני איבה וה&quot;נ כן שאע&quot;פ שהיה דעתו נסמכת עליהן מער&quot;ש והיה לו להתנות מ&quot;מ אם שכח מלהתנות אוכל מהן בשבת על סמך השאלה ששואלו ואומר שעישרן והיינו סייעתא לר' יונה

'''שאלו שבת הראשונה ולא בא.''' השתא מיבעיא ליה בהאי דינא גופיה דאמרינן בשבת הראשונה אוכל עמו ואם שאלו בשבת זו ואמר לו מעושרין הן ונזדמן שלא בא לאכול עמו באותה שבת דהדין הוא דבשבת שנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו כדאמרינן לקמן דלא התירו אלא בשבת הראשונה ובעי עלה ולא כבר שאלו בשבת שעברה ואמאי צריך לשאול עוד בשבת שניה וקאמר ר' יונה דלא דמי האי שאלה של שניה לשאלה של ראשונה דבשניה שאל על נפשיה הוא שאוכל עמו אבל בראשונה מה ששאל הויא כמו ששאל אחר עליו שהרי לא בא הוא לאכול עמו. וכל זה לפי גי' הספר דגריס הכא א&quot;ר יונה תמן וכו' אבל נראה שהוא ט&quot;ס וצ&quot;ל א&quot;ר יוסה תמן בההוא דשאל וכו' והשתא יותר נוחה פי' הסוגיא דר' יונה לעיל דחי לה להא דמייתי ראיה מהתוספתא דאם שואלו בשבת אוכל בי&quot;ט וכן איפכא וקאמר דהתם מיירי בפירות שנסמכה דעתו עליהן מער&quot;ש וכו' וכדפרישית בזה ואי קשיא דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל דאם דעתו היה עליהן מער&quot;ש פשיטא היא דאם שאלו בזה מותר בזה לכ&quot;ע. תריץ אין הכי נמי דלגופה לא אצטריך ומשום סיפא נקט לה דדוקא בי&quot;ט ושבת הסמוכין זה לזה אם שאל בזה מותר בזה אבל אם שאלו בשבת זו לא יאכל מהן לשבת הבאה והכי קתני לה בהדיא בסיפא דהתוספתא וקאמר ר' מנא דמיליהון דרבנן מסייעין לר' יונה דלא מהני שאלת שבת זו לשבת הבאה כדתנינן המדיר וכו' וקאמרי דבשבת ראשונה התירו מפני איבה. לא בפירות וכו' לא אמר אלא מפני איבה שאלו וכו' כל זה מסיומ' דמילתא דר' מנא היא וכלומר הרי שלא אמרו אלא בשבת הראשונה מפני איבה וא&quot;כ אם שאלו שבת הראשונה ולא בא לאכול עמו הא אמרינן לקמן דבשנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שיחזור וישאלנו והלא כבר שאלו בראשונה אלא ע&quot;כ דשאלת שבת זו לא מהני לשבת הבאה ואף בפירות שהיתה דעתו נסמכת עליהן מער&quot;ש כדאיירי הכא מסתמא וכדאמרן והיינו סייעתא לר' יונה. ועלה קאמר ר' יוסה דלא דמי כלל האי דינא דמתני' דהמדיר לדינא דהתוספתא דתמן בההיא דשאיל על נפשיה הוא שהרי שואלו על פירותיו של עצמו שלקח ממנו וא&quot;כ בדין הוא שלא תהא שאלת שבת זו תקנה לשבת הבאה לפי שהיה לו לעשר פירותיו בינתים וכמזיד הוא ולא התירו אלא בשוגג ובפעם הראשונה ששכח לעשרן. אבל הכא בהמתניתין דהמדיר בההיא דשאל חורן עלוי. כלומר דהוי כמו שאחר שואל בשבילו ואין הפירות שלו שיכול לתקנן וה&quot;נ כן הוא דהא הפירות אינן בידו וזה מדירו לאכול עמו אלא שלא התירו לו שם כ&quot;א מפני איבה ומיהו לא דמיא להך דר' יונה דפתר להתוספתא

'''מהו שישאלנו דרך עקלתון.''' כלומר אם חושש הוא שלא ישאלנו להדיא אם תקנת את הפירות שלקחתי ממך שלא יהא רע בעיניו על שחושדו על המעשרות מהו שישאלנו בדרך עקלתון וסביבות הדברים ולומר לו שמא מחמת טרדה שכחת מלתקנם כעין ההיא דר' יונה לקמן ואם מהני שאלה זו כשואל להדיא אם תקנת אותן

'''ר' יונה כדעתיה.''' כלומר הא דמספקא ליה בזה לדעתיה אזיל שלא היה רוצה לסמוך על שאלה כזו כדלקמיה

'''ר' יונה זבן חיטי מן דבר חקולא.''' כך שמו ולא היה מאמינו אם עישרן ונפק לגביה וא&quot;ל לא דאנא חשיד לך באתי אצלך לשאול אלא בשביל שכשלקחתי ממך החיטין וראיתי אוכלסא מהרבה ב&quot;א העומדים עליך לקנות וחשבתי שמא מרוב הטרדה שכחת מלתקנן והשיב לו זה מתקנן הוויין. אל תחוש כי כבר תקנתי אותם
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הוציא להן מעשר שיני מתוך ביתו אמ' להן פדוי הוא נאמן פדוי לי ופדו לכם אינו נאמן · מתני' דר' ליעזר · דר' ליעזר או' הנאמן על השיני נאמן על הראשון · אמ' ר' יוסי דברי הכל היא עשו אותו כתוספת הביכורים · מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי · אף נאכלת משום שיני ופטור משום ראשון · אתא ר' חנניה בשם ר' איסי דר' ליעזר היא · הל' ו' כיני מתנית' לא נתנום בשבת דתנינן תמן בית שמי אומ' אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב · בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום · ובית הלל מתירין · הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא · הדא ילפא מן ההיא · היא יום טוב היא שבת · וההיא ילפה מן הדא בלימודין · אבל בשאין לימודין לא סלק על בר נשא מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה · תני לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה · ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל · מהו בתקרובת ידע דהוא רחיץ והוא מטרח עלוי · ובירושלם הוה מפיך פילניה דשמאלא לימינא · תני אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה מפני שהוא {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}} טוענו טענות [חנם]&lt;/div&gt;
'''טען מחזקה עלוי.''' ואפ&quot;ה לא רצה ר' יונה לסמוך על תשובה זו והתחיל לטעון עמו בחזקה ובפעם אחר פעם תאמר לי האמת אם תקנת אותם וא&quot;ל המוכר הזה מה זה וכי אנא חשיד ליה הלא כבר אמרתי לך שמתוקנין היו

'''תני.''' בתוספתא דתרומו' (פ&quot;ה) וחסר כאן בהעתקה וה&quot;ג שם תרומת מעשר שחזרה למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת דברי ר&quot;א וחכ&quot;א בין למקומה בין למקום אחר מדמעת רבי שמעון אומר בין למקומה בין למקום אחר אינה מדמעת ושקלי וטרי אמוראי בפירוש פלוגתייהו

'''בעא קומי ר' זעירא.''' בשלמא מ&quot;ד מדמעת מדמעת ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא. כלומר בין למ&quot;ד שמדמעת בין במקומה בין שלא במקומה ובין למ&quot;ד אינה מדמעת בתרוייהו אליבא דהני מ&quot;ד ניחא דפלוגתייהו אם גזרו חכמים דימוע בדמאי כמו בודאי ולמר ס&quot;ל דכמו בודאי מדמעת בכל מקום שנפלה לפחות ממאה ואפי' לא נפלה לאותן צ&quot;ט שניטלה מהן התרומת מעשר אלא למקום אחר נפלה וה&quot;ה בתרומת מעשר של דמאי דכל מה שגזרו חכמים כעין של תורה הוא דגזרו ומ&quot;ד שאינה מדמעת ס&quot;ל הואיל ועיקר דימוע אינו אלא מדרבנן דהאי קרא את מקדשו ממנו דיליף לה הכא לקמן (בפ&quot;ד דתרומות) לדימוע אינו אלא אסמכתא בעלמא וכיון דמדרבנן היא בודאי גזרו ובדמאי שאינו אלא ספק לא גזרו בו דימוע כלל: מאן דאמר למקומה וכו' אלא למאן דאמר דמחלק בין למקומה ובין שלא למקומה קשיא מה בין זה לזה דאם גזרו דימוע גם בדמאי מ&quot;ש שלא למקומה מלמקומה

'''על ר' חגיי.''' אדהכי נכנס ר' חגיי לבית המדרש ואמרין חברייא כדין הוא מימר משה דאנא אמר טעמא לפי שדרכו של ר' חגיי היה כך כשאמר איזה דבר בביה&quot;מ היה נשבע במשה שכך וכך הוא כמו שתמצא בכמה וכמה מקומות בש&quot;ס הזה בפ&quot;ק דיומא בהלכה א' מה מייחדין ליה עמיה אמר רבי חגיי משה דאין מייחדין ליה עמיה דו קטיל ליה וכן בפרק קמא דמגילה ובריש פרק ב' דסנהדרין ובפרק ג' דהוריות ולפיכך אמרו הרי עכשיו יאמר משה דאנא אמר טעמא. אמר כן הדבר אני נשבע משה דאנא אמר טעמא

'''מאן דאמר מדמעת וכו'.''' כלומר טעמא דהאי מאן דאמר דמחלק ובמה שאמר מדמעת והיינו אם נפלה למקומה משום שהיא מתרת את השיריים לאכילה לאחר שהופרשה וכיון שחזרה ונפלה לאותן השיריים עצמן בדין הוא שתהא מדמעת שהלך לו ההיתר שממנה בתחלה וכיון שאין כאן מאה וא' נעשה הכל מדומע

'''ומ&quot;ד אינה מדמעת.''' כלו' ובמקום שאמר האי מ&quot;ד אינה מדמעת והיינו בנפלה שלא למקומה משום שאינה מתרת לאותן השיריים לאכילה וכלומר לאותן פחות ממאה שנפלה לא התירה אותן בתחלה לאכילה והלכך עכשיו ג&quot;כ אינה אוסרת אותן דלא החמירו בדמאי כמו בודאי אא&quot;כ חזרה ונפלה לאותן השיריים שהיתה מתרת אותן בתחילה

'''הורי ר' לא כהדא דר' חניי.''' לדברי ר&quot;א וכדקאמר טעמא

'''אתא עובדא קומי דר' חנינא.''' בענין דינא דמתניתין תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה והורי כר&quot;ש שזורי דנאמן הוא לומר שחזר ותיקן את הכל

'''רבי אחא בשם ר' יונתן.''' אין הלכה כר&quot;ש שזורי דלא ס&quot;ל אימת דימוע עליו ולקמן פריך עלה מהדא דר' חנינא

'''יותר מכאן וכו'.''' בתוספתא דמכילתין שם מסיים הכי על מילתיה דר&quot;ש שזורי ושם גריס ונגנבה ה&quot;ז שואלו אם הפריש והתקין בתחלה לפי שאינה בפנינו ואוכל על פיו להשירים: לא בדא א&quot;ר זעירא וכו' על מילתיה דר' אחא פריך והא ר' חנינא הורה הלכה למעשה כר&quot;ש שזורי ומ&quot;ט דר' אחא בשם ר' יונתן דפליג עליה וקאמר אין הלכה כר&quot;ש שזורי

'''א&quot;ר אבין.''' היינו טעמא דלא פסק כר&quot;ש שזורי משום דלא דמיא ההיא שאילתא ששואלין לזה שאינו נאמן על המעשרות בשביל התרומת מעשר שנפלה לההיא שאלה קדמייתא ברישא בלוקח פירות ממנו ושואלו כדמפרש ואזיל
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;36&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: עיר שיש בה עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} וישראל, {{ירו&quot;מ-הוסר|הגביים}} הגבאים גובין משל ישראל ומשל עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, {{שוליים דין|ד_טו}}ומפרנסין עניי ישראל ועניי עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, {{שוליים דין|ד_טז}}ומבקרין חולי ישראל וחולי עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, {{שוליים דין|ד_יז}}וקוברין מתי ישראל ומתי עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, ומנחמין אבילי ישראל ואבילי עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, ומכניסין כלי עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי {{ירו&quot;מ-ביאור|אורגים ויש אומרים שם מקום}} שאלין לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: {{שוליים דין|ד_יח}}יום משתה של עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לבקר אותם}}? סבר משרי לון {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב להתיר להם}} מן הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: מפני דרכי שלום. אמר לון: רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: יום משתה של עובדי כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} אסור! אמר רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}: אילולי רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]], היה לנו להתיר עבודה זרה שלהם. וברוך המקום שרחיקנו מהם!&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ד|ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ד_יט}}האומר: למי שאינו נאמן על המעש{{ירו&quot;מ-הדגשה|ר}}ות: קח לי ממי שהוא נאמן ומי שהוא מעשר - אינו נאמן. מאיש פלוני - הרי זה נאמן. הלך ליקח ממנו, אמר לו: לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן - אינו נאמן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו אמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|קח לי}} מפלוני, אינו נאמן עד {{ירו&quot;מ-הוסר|איתמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שיאמר}} לו: קח ואני נותן מעות. מה טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אני אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא לא טרח ללכת עד לפלוני, אלא}} אחד קרוב מצא ולוקח ממנו. דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-ביאור|ישראלית אשת כהן שאין לה ממנו ילדים שאמרה לשליח}}: {{שוליים דין|ד_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התקבל לי גיטי במקום פלוני - אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר מידמאי}} טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}? אני אומר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אולי}} אחר הדלת מצאו. אתא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, וד [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא}}, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} רובה {{ירו&quot;מ-ביאור|מחדש יותר}} מן ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסיבה שאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם אמרה קבל גטי במקום פלוני אסורה מיד, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מראה מקום היא לו}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|ולא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חשש שמא מצאו אחר הדלת. וכי לא}} מודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} שאם אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} לו: אל תקבלהו אלא במקום פלוני, שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום? והכא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואילו כאן}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לדעת}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: אפילו אמר לו: מפלוני, אינו נאמן עד שיאמר לו: קח ואני נותן מעות. מה טעמא? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אני אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|א }}קרוב אחד מצא ולקח ממנו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ה|ירושלמי דמאי, פרק ד, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ד_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ד_כא}}הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם, ואמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר? אמר לו: אדם אחד: אני - {{ירו&quot;מ-הוסר|איני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} נאמן. איש פלוני נאמן - הרי זה נאמן. הלך ליקח הימנו, אמר להן: מי כאן מוכר ישן? אמר ליה: מי ששלחך אצלי? {{שוליים דין|ד_כב}} אף על פישהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן }}כגומלין זה את זה, הרי אילו נאמנים. החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד מהן: שלי חדש ושל חבירי ישן, שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - {{שוליים דין|ד_כג}}אינן נאמנין. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: נאמנין.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר לו: אדם אחד אני - אינו נאמן. איש פלוני נאמן - הרי זה נאמן}}. ועד אחד נאמן. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: קל הקילו באכסנאי {{ירו&quot;מ-ביאור|אורח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנכנס לעיר}} מפני חיי נפש. תני: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן ה}}נכנס לעיר ואינו מכיר אדם, או שהיה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כהן}} עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם, הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ {{ירו&quot;מ-ביאור|מי מקפיד על טהרות ויוכל לקבל ממנו תרומה טהורה,}} דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אומר: אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד. אתיא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, וד [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל בשיטתיה. דתנינן תמן: (): כל המומין הראוין לבא בידי אדם - רועין ישראל נאמנין, רועין כהנים אינן נאמנים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ד_כד}}נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אומר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|באחד שידוע שהוא כהן ובא}} ליקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומה ושואל מי מחלק תרומה טהורה}}. אבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בא ישראל}} לחלק {{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומה לכהנים והגיעה אחד וטוען שהוא כהן}}, אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין נשאלים אם פלוני כהן אלא לחבר}}. מה בין לחלק מה בין ליקח? קול יוצא לחילוק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם יתנו לו תרומה יחזיקו אותו לכהן}}. תני: הנכנס לעיר ומצא {{ירו&quot;מ-הוסר|סייעות}} סיעות של בני אדם, אמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר? אמר לו: אחד: אני נאמן. אם אמרו לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאר אנשי הסיעה}} שהוא נאמן,&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_יט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי, דף יט. אנחנו מתחילים עם המשנה, פרק ד' הלכה ד'. אומרת המשנה: '''האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן''', או ממי שהוא מעשר - אינו נאמן. אבל אם הוא אמר לו מאיש פלוני, הרי זה נאמן, כי לכאורה הוא יכול לבדוק. '''הלך ליקח ממנו, אמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן - אינו נאמן'''.

אומרת הגמרא: תני, אמר רבי יוסי, '''אפילו אמר לו מפלוני, אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות'''. כן? ואז בעצם מבטיח שהוא ילך לבדוק. יש כזה מערכת בדיקה. שואלת הגמרא מה טעמא דרבי יוסי? לכאורה אם אומר לו קח מאיש פלוני אז לכאורה מספיק. אומרת הגמרא: אני אומר שמא לא תלך אכן עד לפלוני, אלא אחד קרוב מצאו ולקח ממנו. זאת אומרת הוא שיקר, והוא לא רצה לטרוח. שלח אותו, לא רצה לטרוח, הלך למקום קרוב ולקח.

תניא תמן: &quot;יתקבל לי גיטי ממקום פלוני&quot;. כלומר, אם אשת כהן אומרת לשליח תהיה שליח קבלה, &quot;יתקבל לי גיטי ממקום פלוני&quot;, אז היא אוכלת תרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום. הם משערים כמה זמן לוקח עד שהוא יגיע לאותו מקום, ובזמן הזה היא יכולה עדיין לאכול תרומה. רבי אליעזר אוסר מיד. מה טעמא דרבי אליעזר? אני אומר אולי אחר הדלת מצאו. יכול להיות שהבעל נמצא מאחר הדלת והוא הלך, מצא אותו.

אז הגמרא חושבת שבעצם יש דמיון בין שני הדינים. '''אתא דרבי אליעזר כרבי יוסי, ודרבי יוסי כרבי אליעזר'''. אומרת הגמרא: ולא, אין קשר ביניהם. '''דרבי יוסי רובא מדרבי אליעזר'''. למה? כי מה שאמר רבי אליעזר שאם אמרה קבל גיטי ממקום פלוני - למה רבי אליעזר אמר שאולי מצאו אחר הדלת? כי רבי אליעזר סובר שכשהיא אומרת דבר כזה בעצם היא רק מראה לו מקום איפה הוא נמצא. אבל אם היא לא אמרה לו שאם תמצא לו מקום אחר לא תקבל ממנו - אז לכן הוא חשש שמא מצאו אחר הדלת.

וכי לא '''מודה רבי אליעזר שאם אמר לו אל תקבלהו אלא במקום פלוני, שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום'''? הרי אם הייתה אומרת לו אל תקבל אלא מהמקום הזה, אז גם רבי אליעזר מודה שבעצם היא יכולה ללכת לאכול עד הזמן שהוא יכול להגיע לאותו מקום. והכא, מה שאמר רבי יוסי, הרי הוא אמר לו תיקח רק מפלוני, ואף על פי כן אומר שהוא לא נאמן, אלא עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. שואלת הגמרא: אם כך מה טעמא דרבי יוסי? '''אני אומר קרוב אחד מצא ולקח ממנו'''. אני אומר שבעצם אותו אדם אולי שיקר, כי הוא לא רצה לטרוח, ולכן כשהוא מצא אדם קרוב הוא קנה ממנו. בעצם רבי יוסי יש לו שיטה ייחודית.

מתני' המשנה: '''הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם, ואמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר?''' אמר לו אדם אחד: אני נאמן - לא נאמן. אבל אם הוא אמר איש פלוני - '''הרי זה נאמן'''. כן, אפילו אם אותו אדם הוא עם הארץ לכאורה. '''הלך ליקח הימנו''', כלומר אותו אדם שהוא אמר לו שהוא נאמן, '''אמר להן: מי כאן מוכר ישן? אמר ליה: מי ששלחך אצלי?''' אז למרות שהם נראים כגומלים זה את זה, '''הרי אילו נאמנים'''. כי אותו אדם לא יכול לחשוב שהוא ישאל אחרי זה מי מוכר ישן, לכן למרות שהם נראים כגומלים זה לא לגמרי גומלים.

'''החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד מהן: שלי חדש ושל חבירי ישן, שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - אינן נאמנין'''. אני אומר בסוף זה גומלים - זאת אומרת אתה אומר בעיר הזאת תעשה ככה, בעיר השנייה נגיד הפוך. '''רבי יהודה אומר: נאמנין'''.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה: אמר לו אדם אחד אני - אינו נאמן, איש פלוני נאמן - הרי זה נאמן. שואלת הגמרא: זה עם הארץ נאמן? הרי אמרנו שאפילו עם הארץ... אמר רבי יוחנן: '''קל הקילו באכסנאי מפני חיי נפש'''. אכסנאי, אדם שהוא מגיע מחוץ לעיר, אז הקלו עליו שאפילו עם הארץ יהיה נאמן מפני חיי נפש.

תני: כהן שנכנס לעיר ואינו מכיר אדם, או שהיה עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם, '''הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ''' - הוא יכול לשאול מי מקפיד על טהרות ואז הוא יכול לקבל ממנו תרומה טהורה. על זה דיבר רבן שמעון בן גמליאל. '''רבי אומר: אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד'''. אומרת הגמרא: אתיא דרבי כרבי מאיר - כלומר רבי שאומר שרק חבר נאמן ולא כל אדם, זה כדעת רבי מאיר. ודרבן שמעון בן גמליאל בשיטתיה, כלומר רבן שמעון בן גמליאל אומר שאפילו עם הארץ נאמן, אבל לא על עצמו אלא על אחר.

כמו שראינו, תניא תמן: '''כל המומין הראוין לבא בידי אדם - רועין ישראל נאמנין, רועין כהנים אינן נאמנים'''. כלומר מום שיש בבכור, אם זה מום שבא בידי שמיים וברור שבא בידי שמיים, אז כל אחד נאמן. אבל מום שראוי לבוא בידי אדם, אז הברייתא אומרת שרואין ישראל נאמנים ורואין כהנים אינם נאמנים, כיוון שהכהנים נהנים מזה - הם יקבלו את זה לעצמם.

'''רבן שמעון בן גמליאל אומר: נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו'''. בעצם רבן שמעון אומר כל אדם נאמן על של חבירו, כמו שאמרנו אצלנו שאפילו עם הארץ נאמן להגיד שהשני נאמן. '''רבי אומר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו'''. רבי סובר שמי שחשוד לא דן ולא מעיד, וזה מקביל למה שאמר במשנה הקודמת, שרבי אומר שרק חבר נאמן, כי עם הארץ לא נאמן. אז בעצם יוצא שרבי הוא כמו רבי מאיר.

אמר רבי יונה: מה פליגין? באחד שידוע שהוא כהן, והוא בא לקחת תרומה, רק הוא שואל מי מחלק תרומה טובה. אבל אם ישראל יחלק תרומה לכוהנים ומגיע אחד שטוען שהוא כהן, אז בזה גם רבן שמעון בן גמליאל מודה שאין נשאלים אם פלוני כהן, אלא לחבר. שואלת הגמרא: מה בין לחלק מה בין ליקח? עונה הגמרא: קול יוצא לחילוק, כלומר מי שקיבל תרומה יחזיקו אותו לכהן, אז לכן אני צריך רק חברים שיעידו עליו שהוא כהן.

תני: '''הנכנס לעיר ומצא סיעות של בני אדם, אמר: מי כאן נאמן? מי כאן מעשר?''' אמר לו אחד: אני נאמן. אם אמרו לו שאר אנשי הסיעה '''שהוא נאמן, הרי זה נאמן'''. אבל אם אמרו לו '''שאינו נאמן - בפניו, אינו נאמן. שלא בפניו - נאמן'''.

אמר רבי יונה מסביר את כל המהלך הזה: מה שאמרנו כאן במשנה שנכנס ומצא סיעה - אם הנכנס לעיר הכוונה לאחד מבני העיר, אז מה שנאמר שהוא מצא סיעה של בני אדם, הכוונה דווקא סיעת חברים. אבל אם מדובר באכסנאי, כלומר סתם אדם שמגיע לעיר, אז אפילו סיעת עמי הארץ, כי באכסנאי הקילו מפני חיי נפש, שאפילו סיעת המארח נאמנים.

שואלת הגמרא: וקשיא על דרבי יונה. אם סיעת חברים - אם הוא אומר שזה אחד מבני עיר, אז מדובר בסיעת חברים. אז אם סיעת חברים מעידה שהוא לא נאמן, אז איך רבי יונה אומר שלא בפניו יהיה נאמן? נשאר בקושיה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף יט עמוד א'''

{{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''מפרנסים עניי גויים יחד עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מתנות עניים ז ז|רמב&quot;ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ז]] , [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק י, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות מלכים ומלחמות י יב|רמב&quot;ם, הלכות מלכים, פרק י, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קנא יב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קנא סעיף יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה רנא א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן רנא סעיף א]] , [[סמ&quot;ג לאו סה|סמ&quot;ג לאוין סה]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי &quot;מפרנסין עניי ישראל ועניי עובדי כוכבים ומזלות מפני דרכי שלום&quot;, הובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע להלכה ללא חילוק.

{{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''מותר וראוי לבקר גם חולים נכרים מפני דרכי שלום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מלכים ומלחמות י יב|רמב&quot;ם, הלכות מלכים, פרק י, הלכה יב]] , [[רמב&quot;ם הלכות אבל יד יב|רמב&quot;ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלה ט|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלה סעיף ט]] , [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שמבקרים חולי עובדי כוכבים ומזלות מפני דרכי שלום, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה.

{{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''מותר לקבור מתי גוים, לנחם אבליהם ולהחזיר כליהם האבודים מפני דרכי שלום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אבל יד יב|רמב&quot;ם, הלכות אבל, פרק יד, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שסז א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שסז סעיף א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט רסו א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן רסו סעיף א]] , [[סמ&quot;ג עשה קסב|סמ&quot;ג עשין קסב]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן הביאו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע להלכה בלא חילוק.

{{שוליים דין|ד_יח|חזרה=כן}} '''אסור לבקר גויים ביום חג האידולטרי שלהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ט טו|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ט, הלכה טו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קנב א|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קנב סעיף א]] , [[סמ&quot;ג לאו מה|סמ&quot;ג לאוין מה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא לאיסור, כדברי רבי אמי &quot;ברוך המקום שרחיקנו מהם&quot;, והכי נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''המשלח נאמן אמר לו לקנות מנאמן מסוים ולקח מאחר, אם הקונה שלוחו של המשלח אין נאמנותו מועילה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא (הסתם), שהאומר קח לי מפלוני ולקח מאחר הנאמן על המעשרות - אינו נאמן, כפי שנפסק ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק יב הלכה ו.

{{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''אשה שנתגרשה ותנאה &quot;התקבל גיטי במקום פלוני&quot; - האם אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ט א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ט, הלכה א]] , [[סמ&quot;ג לאו רנח|סמ&quot;ג לאוין רנח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאוכלת מדמאי, כמובא ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ט הלכה א, שהאשה נאמנת ואוכלת בתרומה מספק (מדמאי) עד שיגיע הגט למקום שהתנו.

{{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''הנכנס לעיר ושאל מי נאמן על המעשרות ואמרו לו איש פלוני נאמן, הרי הוא נאמן ואינו נאמן על עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יב הלכה ז.

{{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''חמרים שהעידו זה על מוצרו של זה, אם אין חשש קנוניה ביניהם נאמנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב ז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחמרים נאמנים בכך; הרמב&quot;ם פסק כך להלכה (הל' מעשר פי&quot;ב ה&quot;ז) על יסוד הכלל &quot;אף על פי שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנים&quot;.

{{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''כהן אורח הנכנס לעיר ואינו מכיר את התושבים, נאמן לו מי שאומר לו שהפירות מתוקנים אף אם אינו מוכר לו כחבר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב י|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא (&quot;תני&quot;) וכדעת רבי יוחנן שהקילו באכסנאי הנכנס לעיר מפני חיי נפש, שהוא נשאל בין לחבר בין לעם הארץ, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''נאמנות אדם על עם הארץ לענין תרומה - כהן שאינו חבר, כשבא ליקח או לחלק תרומה, האם ומתי הוא נאמן על עצמו ועל של חבירו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות בכורות ב טז|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק ב, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות ב יז|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק ב, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שיד ב|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שיד סעיף ב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שיד ג|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שיד סעיף ג]] &lt;קטע סוף=יט א/&gt; הדרן עלך הלוקח פירות ד. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בביאור המחלוקת - רמב&quot;ם ושו&quot;ע פסקו שכהן שאינו חבר נאמן לחלק תרומה לכהנים אחרים אך אינו נאמן על עצמו ליקח לו, כמבואר ברמב&quot;ם הל' בכורות פ&quot;ב הט&quot;ז-יז ושו&quot;ע יו&quot;ד שיד, ב-ג.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:66.90%;height:1.66%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.56%;height:6.66%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.22%;height:1.66%;left:10.26%;width:54.87%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.10%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.76%;height:19.93%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.69%;height:1.66%;left:80.49%;width:10.68%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;תני עיר שיש בה גוים וישראל הגביים גובין משליש' ומשלגוים ומפרנסין עניי יש' ועניי גוים ומבקרין חולי יש' וחולי גוים וקוברין מיתי יש' ומיתי גוים · ומנחמין אבילי יש' ואבילי גוים · ומכניסין כלי גוים וכלי יש' מפני דרכי שלום · גירדאי שאלון לר' אימי יום משתה שלגוים מהו · סבר מישרי לון מן הכא מפני דרכי שלום · אמ' לון ר' בא · והתני ר' חייא יום משתה שלגוים אסור · אמ' ר' אימי אילולי ר' בא היה לנו להתיר ע&quot;ז שלהן וברוך שריחקנו מהם · הל' ז' תני אמ' ר' יוסי אפילו אמ' לו מפל' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות · מה טעמ' דר' יוסי אני או' אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנינן תמן התקבל לי גיטי במקום פל' אוכלת בתרומות עד שיגיע גט לאותו מקום · ר' לעזר {{ירו&quot;מ-הוסר|או'}}[אוסר] מיד · מה טעמ' דר' לעזר אני או' אחר הדלת מצאו · אתא דר' אלעזר כר' יוסי ודר' יוסי כר' לעזר · דר' יוסי ריבה מן דר' לעזר · ולא מודה ר' לעזר שאם אמ' לו אל תקבלהו לי אלא במקום פל' שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום · והכא אפי' אמ' לו מפל' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן לו מעות · מה טע' דר' יוסי אני או' אחד קרוב מצא ולקח ממנו · הל' ח' ועד אחד נאמן · אמ' ר' יוחנן קל היקלו באכסנאי מפני חיי נפש · תני נכנס לעיר ואינו מכיר אדם או שהיה עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ דברי רבן שמע' בן גמליאל · ר' או' אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד · אתיא דר' כר' מאיר ודרבן שמעון בן גמליאל בשיטתיה דתנינן תמן כל המומין הראוין לבוא בידי אדם רועין ישראל נאמנין רועין כהנים אינן נאמנין · רבן שמעון בן גמליאל או' נאמן הוא על שלחבירו ואינו נאמן על שלעצמו · ר' מאיר או' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו · אמ' ר' יונה מה פליגין ליקח אבל לחלק אוף רבן שמע' בן גמליאל מודה · מה בין לחלק מה בין ליקח · קול יוצא לחילוק · הל' ט' תני הנכנס לעיר ומצא סיעות שלבני אדם אמ' מי כאן נאמן · מי כאן מעשר · אמ' לו אחד אני {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} נאמן · אם אמרו לו שהוא נאמן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תמן.''' ברישא יכול לומר לו מה שאני שואל אותך אם הפירות מתוקנין הן לא בגין חשיד לך שאפשר לא תקנת אותן לא היא אלא בגין כשלקחתי ממך אתמול החטין וראיתי אוכלוסין הרבה סביבותיך ואמרתי אפשר משום הטירדא דאנשיתה מתקנה מתקנן הויין כלומר אם שכחת מלתקן אותם או שכבר מתוקנין היו וכיון ששואלין אותו דרך עקלתון כדאמרינן לעיל ודרך כבוד אף הוא אומר האמת שרואה שאין מחזיקין אותו לחשוד ולפיכך סומכין עליו ואוכל על פיו

'''ברם הכא.''' בתרומת מעשר אי אפשר לשאלו דרך כבוד אלא שנראה כאומר לו בגין דחשדתיך שאני מחזיק אותך כחשוד ואותה תרומת מעשר שנפלה אם תקנת אותן הפירות שנפלה לתוכן דאין מקום לשאול לו בענין אחר כ&quot;א כך

'''ותיקנתין.''' כלומר שאף שהוא משיב ותיקנתין. כבר תקנתי הפירות

'''ואתקרין מתקנין הויין.''' בתמיה וכי בשביל זה נקראו מתוקנין כמו שהיה שמא משקר הוא וזהו טעמא דר' אחא דקאמר אין הלכה כר&quot;ש שזורי

'''תני בר קפרא כן.''' כר&quot;ש שזורי דאף בתרומת מעשר שואלו ואוכל על פיו לפי שאימת הדימוע עליו והוא אומר האמת

'''מתני' המדיר את חבירו.''' השביעו והדירו שיאכל אצלו

'''בשבת הראשונה.''' התירו לו משום איבה כדמפרש בגמרא

'''גמ' כאן התירו טבלים.''' שאע&quot;פ שבחזקת טבל הוא שהרי אינו נאמן הוא התירו לזה לאכול משום דרכי שלום

'''אם מפני דרכי שלום.''' התירו לו א&quot;כ למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן הא קאמרת שהתירו לו לגמרי

'''שאלו בשבת הראשונה.''' ואמר לו מעושרין הן ולא בא לאכול עמו

'''השנייה מהו שתעשה ראשונה.''' אם עכשיו שבת השנייה תהא במקום הראשונה וסומך על השאלה ששאלו בראשונה ואוכל עמו בשניה

'''כאן שנינו שאסור לחבר לאכול בסעודה שאין לה שם.''' בפני עצמו כמו סעודת נשואין וכיוצא בה אבל לא בסעודת הרשות שהרי כאן לא התירו לו אלא בשבת הראשונה של נשואין

'''מתני' אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי.''' מפרש בגמרא דר&quot;א סבר טבל של מעשר עני במיתה הלכך לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני ומפרישין אותן ולוקחין לעצמן וחכמים סברי דנחשדו עמי הארץ שלא להפריש מעשר עני לפי שאינו אלא בלאו ולפיכך הלוקח מהן קורא שם למעשר עני אבל א&quot;צ להפריש וליתן לעני דהרי ספק הוא והוי העני מוציא מחבירו ועליו הראיה והלכה כחכמים

'''מתני' מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי.''' שאמר תרומת מעשר שאני חייב להפריש מכרי הזה יהא מונח בצפונו או בדרומו ולא הפרישה. והא דנקט תרומת מעשר של דמאי לפי שהישראל קורא לה השם ונותנה לכהן ולוקח המעשר לעצמו אבל תרומת מעשר של ודאי אין הישראל קורא לה שם אלא הוא נותן מעשר ללוי והלוי מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן

'''לא יטלם בשבת.''' כדי ליתנם לכהן או לעני שבחצר ושבמבוי לפי שאסור ליתן מתנות לכהן ולעני בשבת

'''ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו.''' שהם רגילין לאכול על שלחנו יבאו ויאכלו

'''ובלבד שיודיעם.''' שהוא של תרומת מעשר או של מ&quot;ע שאם אינו מודיעם והם סבורים שמשלו הוא מאכילם הו&quot;ל כמאכיל אורחיו תרומות ומעשרות וזה אסור: גמ' האוכל פירותיו טבולין למעשר עני כצ&quot;ל
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;תני עיר שיש בה גוים וישראל הגביים גובין משליש' ומשלגוים ומפרנסין עניי יש' ועניי גוים ומבקרין חולי יש' וחולי גוים וקוברין מיתי יש' ומיתי גוים · ומנחמין אבילי יש' ואבילי גוים · ומכניסין כלי גוים וכלי יש' מפני דרכי שלום · גירדאי שאלון לר' אימי יום משתה שלגוים מהו · סבר מישרי לון מן הכא מפני דרכי שלום · אמ' לון ר' בא · והתני ר' חייא יום משתה שלגוים אסור · אמ' ר' אימי אילולי ר' בא היה לנו להתיר ע&quot;ז שלהן וברוך שריחקנו מהם · הל' ז' תני אמ' ר' יוסי אפילו אמ' לו מפל' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות · מה טעמ' דר' יוסי אני או' אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנינן תמן התקבל לי גיטי במקום פל' אוכלת בתרומות עד שיגיע גט לאותו מקום · ר' לעזר {{ירו&quot;מ-הוסר|או'}}[אוסר] מיד · מה טעמ' דר' לעזר אני או' אחר הדלת מצאו · אתא דר' אלעזר כר' יוסי ודר' יוסי כר' לעזר · דר' יוסי ריבה מן דר' לעזר · ולא מודה ר' לעזר שאם אמ' לו אל תקבלהו לי אלא במקום פל' שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום · והכא אפי' אמ' לו מפל' אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן לו מעות · מה טע' דר' יוסי אני או' אחד קרוב מצא ולקח ממנו · הל' ח' ועד אחד נאמן · אמ' ר' יוחנן קל היקלו באכסנאי מפני חיי נפש · תני נכנס לעיר ואינו מכיר אדם או שהיה עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ דברי רבן שמע' בן גמליאל · ר' או' אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד · אתיא דר' כר' מאיר ודרבן שמעון בן גמליאל בשיטתיה דתנינן תמן כל המומין הראוין לבוא בידי אדם רועין ישראל נאמנין רועין כהנים אינן נאמנין · רבן שמעון בן גמליאל או' נאמן הוא על שלחבירו ואינו נאמן על שלעצמו · ר' מאיר או' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו · אמ' ר' יונה מה פליגין ליקח אבל לחלק אוף רבן שמע' בן גמליאל מודה · מה בין לחלק מה בין ליקח · קול יוצא לחילוק · הל' ט' תני הנכנס לעיר ומצא סיעות שלבני אדם אמ' מי כאן נאמן · מי כאן מעשר · אמ' לו אחד אני {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} נאמן · אם אמרו לו שהוא נאמן&lt;/div&gt;
'''מה טעם דר&quot;א.''' רב קאמר לה משום דר&quot;א ס&quot;ל האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה ומכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש ולא נחשד על כך והלכך הלוקח ממנו אין צריך לקרות שם

'''מה טעם דרבנן בלא כך.''' כמו דלא כך כלומר דרבנן אעיקרא דמילתיה דר&quot;א פליגי דקסבר טבל של מעשר עני במיתה ורבנן סברי לא כך הוא דאינו במיתה אלא בלאו הלכך אמרינן דנחשדו ע&quot;ה על מעשר עני ומשו&quot;ה קאמרי קורא שם וא&quot;צ להפריש דהמוציא מחבירו עליו להביא ראיה כדפרישית במתני'

'''תני בתוספתא דמע&quot;ש (פ&quot;ג).''' והבאתי לעיל (בפ&quot;ת דפאה בהלכה ב') וה&quot;ג שם ראו אותו שהפריש מעשר שני נאמן על הראשון דברי ר&quot;א. ותיבת תני בתרא וכו' ט&quot;ס הוא כאן וכצ&quot;ל נאמן לשני נאמן לראשון דברי ר&quot;א וחכ&quot;א הנאמן לראשון וכו' מפני שהראשון אינו שלו שצריך ליתנו ללוי אבל השני שלו הוא

'''מה טעם דר&quot;א.''' דס&quot;ל נאמן לשני נאמן לראשון

'''משום שאינו חשוד להקדים.''' שני לראשון דלכתחילה צריך להקדים מעשר ראשון להשני כדתנן (בפ&quot;ד דתרומות) וכיון שהפריש השני מסתמא הקדים והפריש הראשון

'''או משום שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון.''' כלומר או דבלא&quot;ה אמרינן דנאמן נמי על הראשון ואפי' לא היה צריך להקדימו משום דבחזקת שמפריש מעשרותיו הוא וכיון שהפריש זה הפריש ג&quot;כ לאידך

'''והתנינן ר&quot;א אומר וכו'.''' כלומר דפריך אהאי טעמא בתרא דהיאך ס&quot;ד לדמות הראשון לשני בחזקת מפריש הא לא דמי דהא תנינן ר&quot;א אומר אין הלוקח מע&quot;ה צריך להפריש מעשר עני של דמאי אם שנת מעשר עני הוא

'''הא שני צריך.''' הא אם שנת מעשר שני היא צריך להפריש אף לר&quot;א דלא אשכחן דפליג אלא במעשר עני אלמא דמודי ר&quot;א דנחשדו עמי הארץ על מעשר שני והשתא מכ&quot;ש דנחשדו על מעשר ראשון כדמסיק הק&quot;ו

'''מה אם שני שאין לרבו טובת הנייה.''' כלומר דלא שייך ביה למימר דיש להבעלים טובת הנאה ליתן לזה או לזה שהרי א&quot;צ ליתנו לאחרים אלא שלו הוא ומעלהו לירושלים ואוכל בעצמו

'''צריך להפריש.''' ואפ&quot;ה אמרת דצריך להפריש דנחשדו על מעשר שני

'''ראשון שיש לרבו טובת הנייה.''' כלו' שאינו שלו לגמרי אלא דטובת הנאה הוא דיש לו ומיהת צריך ליתנו לכ&quot;ש דנחשדו ע&quot;ה עליו והאיך מדמי לה חזקת הראשון לשני בגוונא דראינו שהפריש להשני

'''הוציא להן.''' ברייתא אחריתא היא מי שהוציא מעשר שני מתוך ביתו ואמר להן פדוי הוא שפדיתיו נאמן הוא על כך שבודאי הפריש ופדה אותו וליכא למימר שמא לא הפרישו משום שאינו רוצה להטריח ולהעלותו לירושלם שהרי פדה אותו ומשום טרחא להעלות המעות לירושלם לא חיישינן דליכא בהו טרחא כולי האי אבל אם אמר להן פדו לי אתם או פדו לכם ותקחו אותו אינו נאמן שהפרישו דשמא חש על טרחתו
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;37&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
הרי זה נאמן. אמרו לו: שאינו נאמן - {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמרו}} בפניו, אינו נאמן {{ירו&quot;מ-ביאור|שכיוון שמעיזים וסותרים דבריו בפניו, מסתמא הם דוברי אמת}}. שלא בפניו - נאמן {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שלא אמרו בפניו, סומכים על הראשונים שאמרו שהוא נאמן, ואמרינן שהאחרונים רק רוצים להוציא עליו לעז ולכן לא העזו לומר בפניו}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בבן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם הנכנס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}עיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לאחד מבני העיר, אז מה שנאמר ומצא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסייעות}} סיעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|של בני אדם, הכוונה סיעת}} חברים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם מדובר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובאכסנאי}} באכסנאי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אז אפילו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסייעות}} בסיעת {{ירו&quot;מ-הוסר|עם}} עמי הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא האמינו לעם הארץ אלא באכסנאי מפני חיי נפש}}. וקשיא על דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם סיעת}} חברין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעידה שאינו נאמן, איך}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרת}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם אמרו שהוא אינו נאמן}} שלא בפניו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי הוא}} נאמן? {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החמרים שנכנסו לעיר, ואמר אחד מהן: שלי חדש ושל חבירי ישן, שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - אינן נאמנין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: נאמנין}}. מה טעם? ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? מפני חייהן של בני העיר. מה טעמיהון דרבנן? מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת.&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח פירות&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק חמישי - הלוקח מן הנחתום==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף יט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק חמישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_א|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_א}} הלוקח מן הנחתום, כיצד מעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר: &quot;אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו. והשאר חלה ומעשר שני בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הוסר|אף}} תנן: נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר: &quot;אחד ממאה שיש כאן&quot;. משמע שמפריש תרומות ומעשרות על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכל, גם על מה שעתיד להיעשות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|החלה}} חלה. וקשה לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: וחלה חייבת בדמאי, ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ה_ב}}חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: בשעה שגזרו על הדמאי, לא גזרו על דברים הללו לפי שאינם מצויים}}. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אמר: מפני שאימת קדשים עליו, ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן על דעתיה דרבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: לא קשה, דבחלת עם הארץ היא מתניתא, אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה, לא נפטר מן הדמאי. אבל על דעתיה דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|היא הדא היא הדא, שלא גזרו על חלת דמאי. ולמה כאן מעשר גם עבור החלה}}? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי היא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמחייבים חלה בדמאי}}. ותני כן [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן יהודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון בן יהודא אומר: משום [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: חלה - [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי מחייבין, ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל פוטרין. כלום אמרו [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחייבים חלה בדמאי}}, אלא דבר שהוא {{ירו&quot;מ-הוסר|לזריעה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לאכילה}}. {{שוליים דין|ה_ג}} אילו הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמא אינו פטור מדמאי? {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן החלה הולכת לשרפה, שהרי מדובר בנחתוםעם הארץ שעושה עיסתו בטומאה. ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|יודו שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות}}. אלא במגבל עיסתו במי פירות {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא הוכשרה העיסה, ואינה מקבלת טומאה. שאף בנחתום עם הארץ החלה עומדת לאכילה, כדתנן: עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה}}. לא כן אמר רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}. הא כרבנין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|עיסה שנילושה במי פירות}}, לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|חייבת בחלה}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}: מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי תרומת מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{שוליים דין|ה_ד}} כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה. ורבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: כאן במידה דקה וכאן במידה גסה. דאי}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והכא בעושה בטומאה, הרי אף}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודים שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות, שהרי אינה עומדת לאכילה}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: '''החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד מהן: שלי חדש ושל חבירי ישן, שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - אינן נאמנין. רבי יהודה אומר: נאמנין'''. שואלת הגמרא: מה טעם דרבי יהודה? הרי לכאורה זה נראה ברור שהם גומלים אחד לשני. אומרת הגמרא: '''מפני חייהן של בני העיר''' - הם בני עיר אחרת, לא היה להם מה להתפרנס, צריכים לקנות סחורה. אם כן, מה טעמיהון דרבנן? אומרת הגמרא: '''מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת'''. כלומר יבואו אחרים שהם כן נאמנים.

הדרן עלך פרק הלוקח פירות. פרק ה' הלכה א'. ואומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום, כיצד מעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה'''. כלומר מדובר בנחתום עם הארץ. '''ואומר: אחד ממאה שיש כאן, הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר שני בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות'''.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה: '''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר: אחד ממאה שיש כאן'''. משמע שמפריש תרומות ומעשרות גם על חלה. ואומרת הגמרא: לכאורה קשה לרבי יוחנן. וחלה חייבת בדמאי? הרי למדנו: '''חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי'''! ולמדנו במשניות הקודמות שיש כמה דברים שחכמים פטרו מדמאי, ויש שם מחלוקת בגמרא בין רבי יוחנן לרבי הושעיא.

רבי הושעיא סובר שהסיבה שפטרו את החלה מתרומות ומעשרות בדמאי, זה '''מפני שאימת קדשים עליו''', והמארח ודאי יפריש. לכן בעצם רק אם המארח בעצמו הפריש את החלה, אני אומר שפטורים מדמאי. אבל אם ישראל קנה עיסה מהעם הארץ, אז ישראל חייב להפריש חלה, כן, החלה חייבת תרומות ומעשרות. זה בעצם אומר רבי הושעיא.

אבל לפי רבי יוחנן, הסיבה שפטרו חלה מתרומות ומעשרות זה בגלל שחכמים לא גזרו על זה, כיוון שזה דבר לא מצוי, אז חכמים לא גזרו תרומות ומעשרות בדמאי על חלה. עכשיו, ואם זה ככה, אז אפילו אם ישראל קנה מהעם הארץ עיסה ובעצמו הפריש חלה, אז גם כן החלה תהיה פטורה מתרומות ומעשרות. אז לפי רבי יוחנן יהיה קשה. למה המשנה פה אומרת שהוא לוקח תרומות ומעשרות גם כנגד אותו חלק שהוא אחרי זה יפריש חלה, הרי זה צריך להיות פטור.

אומרת הגמרא: '''רבי אחא ורבי בון בר חייא בשם רבי יוסי בן חנינא: דבית שמאי היא'''. בית שמאי מחייבים חלה בדמאי. '''ותני כן: רבי שמעון בן יהודא אומר משום רבי שמעון: חלה - בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין'''.

שואלת הגמרא: '''כלום אמרו בית שמאי''' שחייבים חלה בדמאי, אלא דבר שהוא לאכילה. '''אילו הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמא אינו פטור מדמאי?''' הרי גם בזה בית שמאי מסכימים שאם לוקח את זה לא לצורך אכילה פטור מדמאי. והרי כאן מדובר בנחתום עם הארץ שעושה בטומאה, ובזה אפילו בית שמאי יודעים שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות. אז למה אתה אומר שהוא לוקח תרומות ומעשרות גם כנגד החלה?

אומרת הגמרא: '''אלא במגבל עיסתו במי פירות''' - שלמרות שמדובר בנחתום עם הארץ, החלה תישאר מותרת באכילה, כי לא הוכשרה לקבל טומאה. כדתנן: אישה שנשאה בפירות חייבת בחלה. אומרת הגמרא: '''לא כן אמר רבי יוסי בי רבי חנינא: דרבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא'''. כלומר כל מי שסובר שהחלה, שאישה שנשאת בפירות חייבת בחלה, זה רק רבי אליעזר איש ברתותא, אבל חכמים סוברים שאישה שנשאת בפירות לא חייבת בחלה. ובכל מקרה זה נשאר שהמשנה היא בעצם כבית שמאי ולפי הגרסה של רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא.

אומרת הגמרא: '''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כלומר המשנה שלנו לא יכולה להסתדר לפי רבי יוחנן. למה? דתנן תמן: למדנו הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. ואילו כאן נאמר שהלוקח מהנחתום הוא מפריש. אז זה כנראה סתירה, ועל זה אמר רבי יוחנן: '''כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר המשנה שאומרת שהנחתום מעשר, זה כשהוא עושה בטהרה, לכן חייבו אותו לעשר, כי אני אומר עד שזה יגיע ללקוח אולי זה יטמא, ואולי גם הלקוח יהיה מהעם הארץ ולא יפריש בטהרה, לכן חייבו אותו חכמים להפריש. אבל מה שנאמר אצלנו שהלוקח מהנחתום כדי מעשר, סימן שהקונה מעשר, מדובר שהוא עושה בטומאה, אז בוודאי שהקונה יעשר.

'''ורבי אלעזר כרבי יוחנן''': כאן במידה דקה, כאן במידה גסה. כלומר תלוי מי מרוויח. אם הנחתום מוכר במידה גסה, אז חייב הקונה להפריש חלה כי הקונה מרוויח, ואם הוא מוכר במידה דקה, כלומר בכמויות קטנות, אז כיוון שהוא מרוויח - אז חייבו אותו להפריש. עכשיו, אם אנחנו הולכים לפי רבי יוחנן אז מדובר אצלנו במשנה שעושה בטומאה, לכן הלקוח צריך להפריש. אבל אם הוא עושה בטומאה, הרי אמרנו שאפילו בית שמאי מודים שהחלה פטורה מתרומות ומעשרות, ואז קשה. לכן חייבים להגיד שהמשנה לא כרבי יוחנן אלא כרבי אלעזר, שרבי אלעזר אומר כאן וכאן בעושה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף יט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.69%;height:1.66%;left:36.00%;width:44.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.35%;height:3.32%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:40.68%;height:1.66%;left:45.19%;width:45.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אם אמרו לו שהוא נאמן הרי זה נאמן · אמרו לו שאינו נאמן בפניו אינו נאמן · שלא בפניו נאמן · אמ' ר' יונה בבן עיר בסיעות חבירים · ובאכסנאי בסיעות עם הארץ · וקשיא על דר' יונה חברין ואת אמ' אינו נאמן בפניו · מה טע' דר' יודה מפני חייהן שלבני העיר · מה טעמיהון דרבנין מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתניתא.''' הך ברייתא דר&quot;א היא. דקס&quot;ד דנאמן על הכל קאמר ואף על הראשון ור&quot;א היא דס&quot;ל הנאמן על השני נאמן על הראשון דאי לאו הכי מאי נאמן דקאמר הא משמע שהוא נאמן לאחרים הלוקחים ממנו והא איכא למיחש שמא לא הפריש הראשון: א&quot;ר יוסי דלא היא אלא הכא כד&quot;ה אתיא ואפי' לרבנן דהתוספתא דנאמן על השני אינו נאמן על הראשון וטעמא דהך ברייתא משום שכיון שזה אומר פדוי הוא עשו למע&quot;ש הזה כתוספת בכורים דתנן לקמן בסוף בכורי' דנאכלת בטהרה מצד חומרא ופטורה מן הדמאי וה&quot;נ דנאכלת בטהרה משום חשש מעשר שני אבל פטור הוא מן הראשון דמכיון דחזינן דרמי אנפשיה ופדאהו אמרינן מסתמא הפריש גם להראשון אבל לעולם אימא לך בעלמא דאינו נאמן על הראשון: אתא ר' חנניא קאמר בשם ר' איסי דלא היא דאין חילוק בין הפריש להשני בלבד ובין אומר פדוי הוא דלחכמים אינו נאמן על הראשון ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא דלא מיתוקמא הך ברייתא אלא כר&quot;א

'''גמ' כיני מתניתא לא יתנום בשבת.''' כלו' הא דקתני לא יטלום כן צריך לפרש שלא יטול כדי ליתנם לכהן או לעני בשבת

'''כדתנינן תמן.''' (בפ&quot;ק דביצה) בש&quot;א אין מוליכין חלה שאע&quot;פ שמותר להפריש חלה בי&quot;ט משום תיקון עיסתו לא התירו להוליכה לכהן וכן המתנות הזרוע והלחיים והקיבה וב&quot;ה מתירין באלו אבל בתרומה קתני התם במתני' דאף לב&quot;ה אין מוליכין אותה לכהן בי&quot;ט

'''הדא ילפה מן ההיא.''' וקאמר הש&quot;ס הדא מתני' דהכא ילפינן מההיא דהתם וההיא ילפא מן הדא דהכא

'''הדא ילפא מן ההיא היא יו&quot;ט היא שבת.''' כלומר אע&quot;ג דלא קתני הכא אלא שבת ילפינן מהתם דה&quot;ה ביו&quot;ט לא יטלם כדי ליתנם וההיא דהתם ילפינן מן הדא דהכא בלמודין לאכול אצלו שמותרין לבא ולאכול

'''אבל בשאינן למודין.''' הטעם דאסור אפי' אם יבאו לאכול בביתו משום דלא סלק על דעתיה דבר נש למיכל פיסתיה. חתיכת מאכלו בביתיה דחבריה ויאמרו העולם שזה תרם אותה ביו&quot;ט או בשבת ולפיכך אוכלן בביתו והלכך לא התירו אלא בלמודין לאכול אצלו

'''תני.''' תוספתא היא (בפ&quot;ז דב&quot;ק) והכי תנינן שם שבעה גנבים הן הראשון שבכולן גונב דעת הבריות והמסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבל והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם וכו' והכי מייתי לה נמי בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ג') כלומר שגונב דעתו שזה סבור שפותח לכבודו ואינו חושש אם תתקלקל כל החבית יין מחמת שפותח אותה וטענת חנם היא שהרי היא מכורה לחנווני ואינו מפסיד כלום בשביל שפותחה. ואיידי דאיירי הכא באורחים מייתי להאי ברייתא ולההיא דלקמן

'''מהו בתקרובת.''' מאי לשון תקרובת דקאמר ולא קתני מתנות

'''ידע דהוא רחיץ והוא מטרח עלוי.''' אף שהוא יודע שזה רחץ ידיו מטריח עליו ואומר לו לך רחוץ ידיך ושב בסעודה. ובע&quot;ז גריס רחיץ בזווי אוחרי. וכלומר אם יש לו הרבה אורחים שזימן אותם בסעודה ואין מקום פנוי לזה אורח הבא ומסרב בו ואומר רחוץ ידיך ואני אתקן לך מקום בזוית אחרת שתשב שם וזהו גניבת דעת שזה יודע שאינו מבקש בזה

'''ובירושלם.''' היה להם מנהג יפה דהוה מפיך פילכיה דשמאלא לימינאי. פילכיה מטפחתו מל' פליוס (בפ' כ&quot;ט דכלים ובפ&quot;ח דנדה) כלומר כשזימנו אורחים לסעודה והיה שם מפה פרוסה לסימן לידע שכל זמן שהיא פרוסה כהוגן היו האורחים נכנסין וכשמהפכין צד של שמאל לימין היו יודעין שככר נתמלאו המקומות ולא היו נכנסין וכדי שלא יתביישו המתאחרים לבוא ואין להם מקום לישב לפי כבודם. ובע&quot;ז גריס הופך עוכליה דימינא לשמאלה. כמו עיקליה ומלשון צדו הסובב הוא. לעקל בית הבד

'''אין מוליכין לבית האבל.''' לסעודת הבראה

'''בכלי זכוכית צבועה.''' שאין לראות אם יש איזה דבר בתוכה ואם חסירה או מלאה

'''מפני שהוא טוענו טענת חנם.''' כלומר בגניבת דעת

'''תני.''' בתוספתא דגיטין (פרק ג') וגרסינן להא בפ' הנזקין (בהלכה ט') גבי דברים שאמרו מפני דרכי שלום

'''הגביים.''' גובי הצדקה

'''ומכניסין כליהם.''' שרואה שהולכין לאיבוד: גירדאי אנשי המקום שנקרא כך

'''יום משתה של עכו&quot;ם.''' מהו לבקר אותן דאילו לשאת ולתת בהדיא תנן התם דבאותו האיש אסור

'''והתני ר' חייא יום משתה של עכו&quot;ם אסור.''' לבקרו דשמא מתוך כך יבא לישא וליתן עמו

'''אילולא ר' בא.''' שהזכיר לנו ברייתא דר&quot;ח כבר היינו באין חלילה להתיר ע&quot;ז שלהן דחכמים אסרו משום דאזיל האי ומודי לע&quot;ז דיליה וברוך המקום שריחקנו והבדילנו מהם ועלינו לעשות סייג וגדר להרחיק עצמנו מהם

'''מתני' קח לי ממי שהוא נאמן.''' שלא לקח מעם הארץ

'''ומי שהוא מעשר.''' שאף שלוקח מע&quot;ה מעשר הוא דמאי

'''אינו נאמן.''' לפי שזה סומך דעתו דאף שימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן אבל כי אמר ליה מאיש פלוני לא מצי לאשתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאדם אחר

'''גמ' תני.''' בתוספת' (פ&quot;ה) דר' יוסי פליג אסיפא דאפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יעבור על דבריו ויקח מאחר כדמפרש לקמיה עד שיאמר לו קח מפלוני ואני נותן לו המעות דבהא ליכא למיחש שהרי זה צריך לבא אצלו בשביל המעות
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אם אמרו לו שהוא נאמן הרי זה נאמן · אמרו לו שאינו נאמן בפניו אינו נאמן · שלא בפניו נאמן · אמ' ר' יונה בבן עיר בסיעות חבירים · ובאכסנאי בסיעות עם הארץ · וקשיא על דר' יונה חברין ואת אמ' אינו נאמן בפניו · מה טע' דר' יודה מפני חייהן שלבני העיר · מה טעמיהון דרבנין מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת&lt;/div&gt;
'''אני אומר אחד קרוב מצא.''' כלומר אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו. שלא רצה לטרוח ולילך אצל פלוני

'''דתנינן תמן.''' וכהאי דתנינן תמן (בפ&quot;ו דגיטין) ואיתא להאי סוגיא נמי שם

'''התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה.''' אם היא אשת כהן עד שיגיע הגט לאותו מקום שכך אמרה לו אל תהא שלוחי אלא שם

'''ר' אליעזר אוסר מיד.''' משפירש מאצלה כדמפ' טעמא לפי שאני אומר אחר הדלת מצא לבעלה וקיבל הגט ממנו

'''אתיא דר&quot;א כר יוסי ודר' יוסי כר&quot;א.''' דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב

'''דר' יוסי ריבה מן דר&quot;א.''' וקא דחי לה הש&quot;ס דלא היא דודאי הא דר&quot;א אתיא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן הא דר&quot;א דמי לא מודה ר&quot;א שאם אמרה לו. כצ&quot;ל. אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום כדאמר התם לעיל בהדיא הכי לר&quot;א דלא פליג אלא באומרת סתם התקבל לי גיטי במקום פלוני דס&quot;ל מראה מקום היא לו אבל אם ייחדה לו מקום ואמרה אל תקבל אלא במקום פלוני מודה ר&quot;א דקפידא הויא ואוכלת בתרומה עד שיגיע הגט לאותו מקום שיחדה לו

'''והכא.''' אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר שאפילו ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ&quot;ה אינו נאמן

'''מ&quot;ט דר' יוסי.''' כלומר דהא זיל בתר טעמא דר' יוסי דחייש שמא מצא אדם אחר במקום קרוב ולקח ממנו וא&quot;כ אפילו א&quot;ל בהדיא אל תקח אלא מפלוני חיישינן שמא עבר על דבריו עד שיאמר קח מפלוני ואני נותן מעות: מתני' איש פלוני נאמן הרי זה נאמן ומפרש בגמרא דקל הוא שהקילו באכסנאי מפני חיי נפש ודוקא שאין מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה: הלך ליקח הימנו אמר לו מי כאן מוכר ישן שהוא משובח משל חדש

'''אף על פי שהן כגומלין זה את זה.''' אתה תעיד עלי ואני אעיד עליך הרי אלו נאמנין כדאמרן דבאכסנאי הקילו

'''מתני' החמרים.''' המביאים תבואה ממקום הזול למקום היוקר

'''אינן נאמנין.''' דהן גומלין זה את זה שמשבח של חבירו בזו העיר כדי שחבירו ישבח את שלו בעיר אחרת

'''ר' יהודה אומר נאמנין.''' דס&quot;ל בדמאי הקילו משום חייהן של בני העיר כדי שיהו מוכרי תבואה ופירות מצויין להביא להן כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ועד אחד נאמן.''' בתמיה הא קי&quot;ל דאין עד אחד נאמן במקום דאתחזק איסורא כגון טבל וכיוצא בו אלא א&quot;כ בידו לתקנו והכא דמעיד על איש פלוני שנאמן על המעשרות אין בידו לתקן של אחרים ואמאי הוא נאמן

'''קל הקילו וכו'.''' ומהאי טעמא הקילו גם בסיפא אע&quot;פ שהן כגומלין זה את זה

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''הרי זה נשאל בין לחבר בין לע&quot;ה.''' אע&quot;ג דע&quot;ה חשוד הוא על המעשרות כיון דעל של אחרים הוא מעיד לא חשדינן ליה דמשקר

'''אין נשאלין על התרומה.''' כלומר אם היא מתוקנת בכל

'''אתיא דרבי כר&quot;מ ודרשב&quot;ג כשיטתיה דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ה דבכורות) דפליגי בכה&quot;ג

'''כל המומין הראוין לבא בידי אדם.''' כגון נסמית עינו נקטעה ידו וכיוצא בזה שיש לומר אדם הטילו בו

'''רועין כהנים אין נאמנין.''' לפי שחשודין להטיל מום בבכור

'''רשב&quot;ג אומר נאמן הוא על של חבירו וכו'.''' ולפיכך ס&quot;ל הכא נמי דכיון על של חבירו הוא מעיד נאמן ורבי ס&quot;ל כר&quot;מ דהחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ואפי' על של אחרים ולפיכך קאמר הכא דאין נשאלין אלא לחבר בלבד

'''מה פליגין ליקח.''' לא שנו דפליגי אלא ברוצה ליקח פירות ואינו יודע ומכיר מי הוא נאמן

'''אבל לחלק.''' אם מחלקין בגורן תרומות ומעשרות ובא עני א' ליטול חלקו מעשר עני ושואל אם מתוקנין הן משאר מעשרות הקודמין אף רשב&quot;ג מודה דאין נשאלין אלא לחבר בלבד ואין ע&quot;ה נאמן לומר שכבר חילק זה המעשר ללוי

'''קול יוצא לחילוק.''' המחלק מעשרותיו בגורן קול יוצא זה וזה מחלק היום וכיון שלא נודע ולא נתפרסם שזה פלוני חילק אין ע&quot;ה נאמן להעיד עליו

'''גמ' תני.''' בתוספתא פ&quot;ה

'''אם אמרו לו שהוא נאמן.''' כששאל לאחרים עליו שהרי מה שאמר אני נאמן לא כלום היא ואם אחרים מעידין עליו שהוא נאמן ה&quot;ז נאמן

'''אמרו לו שאינו נאמן.''' כששאל עליו

'''בפניו.''' אם בפניו אמרו שאינו נאמן מסתמא לא משקרי ואינו נאמן

'''שלא בפניו נאמן.''' שאם האמת אמרו מפני מה לא אמרו זה מיד בפניו

'''א&quot;ר יונה.''' הא דאמרו מצא סיעות של בנ&quot;א אם בבן עיר מיירי צריך שיהא בסיעת חברים דלא האמינו לע&quot;ה להעיד על חבירו כ&quot;א באכסנאי מפני חיי נפש כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''וקשיא על דר' יונה.''' אם בסיעת חברים ואת אומר אינו נאמן אם אמרו בפניו בתמיה וכי מוציאין חבר מחזקתו

'''מה טעם דר' יודה.''' במתני' מפני חייהן. של בני העיר שיהו התמרין מביאין להן

'''מה טעמיהון דרבנן.''' קסברי מצוין הן להתפרנס מעיר אחרת כלומר מצוין הן החמרים שמביאין מעיר אחרת ולא יהו גומלין זה את זה: הדרן עלך הלוקח פירות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>g8q70j74ygva1q8077ew9c9ogkfbz24</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/הדפסה עם ליידן (פרק חמישי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755163</id>
    <revision>
      <id>3095734</id>
      <parentid>3095733</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T11:59:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: תיקון מבנה אחרי עריכה ידנית והשוואת העותק המוסתר לגלוי — הנוסח של מאיר לא שונה (בוט)</comment>
      <origin>3095734</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346563" sha1="9tja4d6gh7q1t6wggzel92wj1sar0tl" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא דן הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא דן הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>9tja4d6gh7q1t6wggzel92wj1sar0tl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095736</id>
      <parentid>3095734</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:00:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095736</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346565" sha1="itgqdek3nfaqhacyh8g24j4dajhjgdo" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>itgqdek3nfaqhacyh8g24j4dajhjgdo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095737</id>
      <parentid>3095736</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:00:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (סבב 9, ידני) (בוט)</comment>
      <origin>3095737</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346589" sha1="7i15thlmez9j5fnkwe3zsilb54fj25h" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>7i15thlmez9j5fnkwe3zsilb54fj25h</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095738</id>
      <parentid>3095737</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:11:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095738</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346633" sha1="lmrr9umdp7humv7v59kfcvjwgxe71d4" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>lmrr9umdp7humv7v59kfcvjwgxe71d4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095739</id>
      <parentid>3095738</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:13:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095739</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346656" sha1="1bruswldvf44lm66sqls859aaj82kkh" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1bruswldvf44lm66sqls859aaj82kkh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095740</id>
      <parentid>3095739</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:16:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095740</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346658" sha1="1ld7fauncuubhjpxxix2r37202v8btg" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1ld7fauncuubhjpxxix2r37202v8btg</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095741</id>
      <parentid>3095740</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:18:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095741</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346664" sha1="oisrnbqncv5bldauu7v0gamgd5hiid6" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>oisrnbqncv5bldauu7v0gamgd5hiid6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095742</id>
      <parentid>3095741</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:21:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095742</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346666" sha1="pzgqe28ac86pd58exipdsklzcpf546b" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד עשר מעשרה מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפתחן אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' הושעיא לא הספיק לבוא אחת · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון לא כן · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|ל}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>pzgqe28ac86pd58exipdsklzcpf546b</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095743</id>
      <parentid>3095742</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:22:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: תיקון מבנה אחרי עריכה ידנית והשוואת העותק המוסתר לגלוי — הנוסח של מאיר לא שונה (בוט)</comment>
      <origin>3095743</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346743" sha1="nd51qqpefbkxhuo6pu5u9h9xogk0fxd" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי'מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>nd51qqpefbkxhuo6pu5u9h9xogk0fxd</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095744</id>
      <parentid>3095743</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:22:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095744</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346745" sha1="6uyajzyg0l7y9dwd4jcepmopesjv63f" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [בניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>6uyajzyg0l7y9dwd4jcepmopesjv63f</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095745</id>
      <parentid>3095744</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:22:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (סבב 10, ידני) (בוט)</comment>
      <origin>3095745</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346749" sha1="obi93r57qhhwxjta6hdkk06746nttqs" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|{{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}}}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>obi93r57qhhwxjta6hdkk06746nttqs</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095746</id>
      <parentid>3095745</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:25:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: מחיקה בתוך מחיקה הפכה למחיקה אחת (2) — לפי בקשת מאיר (בוט)</comment>
      <origin>3095746</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346703" sha1="7uz02f4hsb26e99cycze8zwcmtk4v6t" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו לא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם ר' עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>7uz02f4hsb26e99cycze8zwcmtk4v6t</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095751</id>
      <parentid>3095746</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:31:51Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 3 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095751</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="346799" sha1="1ddr7caioscwj5gzrhiz8qjees1n30a" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק חמישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a054 DEMAY 04 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.00%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.66%;height:29.90%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.56%;height:1.66%;left:36.00%;width:55.17%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.14%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.81%;height:3.34%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:18.15%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר · נוטל תרומת מעשר וחלה או' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · והשאר חלה ומעשר שיני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות · ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחד · נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש · ואו' אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין [ממה] ושאר תרומה על הכל · ומה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו · זה שעשיתי [א] מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ושאר חלה ומעשר שיני בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות · ג' הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת מן הצוננת על החמה אפי' מטפסים הרבה דברי ר' מאיר · ר' יהודה אוסר שאני או' חטים שלאמש היו משלאחד ושלהיום היו משלאחד · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ד' הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טופס וטופס דברי ר' מאיר · ר' יהודה או' מאחד על הכל · ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד · ה' הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פילחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד · ו' הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה לא יעשר מזה על זה · אפילו {{ירו&quot;מ-הוסר|משתי קופות}} מאותו החוג אפילו מאותו המין · נאמן הסיטון לומ' משלאחד הן · [הסוג] ז' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה · אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות · בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק · בזמן שהן מביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל · ומגנות אחרות מעשר מכל אחת ואחת · ח' הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה · א'ע'פ' שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל לא לצורך · ט' מעשרין משליש' על שלגוים · ומשלגוים על שליש' · ומשליש' על שלכותים · ומשלכותים על שלכותים · ר' לעזר אוסר משלכותים על שלכותים · י' עציץ נקוב הרי הוא כארץ · תרם מן הארץ על עציץ נקוב · ומעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה · ומשאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · יא תרם מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;38&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכאן}} בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכאן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואי}} בעושה {{ירו&quot;מ-הוסר|בטומאה אלא כרא דר אליעזר אמר כאן וכאן בעושה }}בטהרה, {{ירו&quot;מ-הוסר|אלא במתארח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אצלו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אינו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן}}? {{ירו&quot;מ-ביאור|שאמרה המשנה: הלוקח מהנחתום, כיצד הוא מעשר?}} לא כן תני: הנאמן על הטהרות, נאמן על המעשרות. {{ירו&quot;מ-הוסר|ותניתה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדתניתה}} רבי ינאי ברבי ישמעאל[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי בר' ישמעאל|°]], ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן {{שוליים דין|ה_ה}}עד {{ירו&quot;מ-הוסר|שיקבלו}} שיקבל עליו ברבים. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא ברבים אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוכר לרבים}}. רבי אבין[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבין|°]] ורבי שמאי[[ביאור:עץ מסורת#שמאי|°]] אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה. ומתניתין דלא כ[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי{{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}. רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] שמע לה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה}}, מן דבתרה {{ירו&quot;מ-ביאור|מהמשנה הבאה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין&quot; {{ירו&quot;מ-ביאור|שאותו יעשה אחר כך תרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|וכמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשאר תרומה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה על הכל. וכאן ברור שאין הכוונה שיתן אחד ממאה על הכל, שהרי קדם צריך להפריש תרומה גדולה, ורק אחר כך אחד ממאה ממה שנשאר, כמה}} דתימר תמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר וברור שהכוונה על הכל}} {{שוליים דין|ה_ו}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה. אף}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והכא}} הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מפריש תרומה}} חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: כיצדמעשר? נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו', ומעשר שני בצפונה או בדרומה וכו}}'. תנינן: חלה בין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} ראשון לשני. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שמנה}} חלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפני מעשר שני, אף שהיא צריכה להיות אחרונה, זאת אומרת: שאם מקדים}} {{שוליים דין|ה_ז}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חלה למעשר שני}}, אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הסדר כן חשוב, אלא ש}}אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}משנה אמורה על {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}סדר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובאמת חלה היתה צריכה להופיעה אחרונה. איך רוצים להוכיח מכאן שאין &quot;בל תאחר&quot; לחלה}}? ולא בדמאי אנן קיימין? לא כן אמר רבי אבא בריה דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בריה דרבי חייא|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן לא מפריש גם תרומה גדולה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי בדמאי אין דין קדימה, ולכן אמרה המשנה שיכול להפריש חלה לפני מעשרות}}. הא בודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|טבל אסור. א}}לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיוון}}{{ירו&quot;מ-הוסר| והכא בדמאי אנן קיימין}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|את הדין של משנתנו}} אף {{ירו&quot;מ-הדגשה|בטבל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בודאי}} ודאי? {{ירו&quot;מ-הוסר|עליה}} על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הבריתא, ולא על המשנה, אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;. ורבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר בשם}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אין הבריתא אמורה על הסדר. דאם אתה}} אומר {{ירו&quot;מ-הוסר|זאת אומרת: חלה }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|למה לא הקדים חלה גם למעשר ראשון? אלא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יוסי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ודאי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בשם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאף בחלה עובר על &quot;בל תאחר&quot;, והבריתא לא נאמרה על הסדר. ואם תאמר שמעשר ראשון קדם לחלה מפני שקדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן הוא נכתב בבריתא קדם לחלה}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מעשר שני קדמה לגורן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|והוא נכתב בבריתא אחרי חלה}}! {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא על כרחך שהבריתא לא נאמרה על הסדר}}. אמר רבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי מתניה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין על הסדר נאמרה, ובדין היה שתקדים חלה לכל, שנאמר בה &quot;ראשית&quot;. ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן, ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. מעשר שני, אף על פי שקדמו לגורן}}, אין {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}{{ירו&quot;מ-הוסר| משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|&quot;לראשון&quot;}} &quot;ראשית&quot;. מעתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהגענו למסקנה שהחלה חייבת להיות מופרשת אחרונה}}, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו {{ירו&quot;מ-הוסר|חייבין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חיבות}} בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|והא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ותני כן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תני}}:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כ_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כ ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ'. בדף הקודם הראנו שבעצם המשנה שלנו היא הולכת רק בשיטת בית שמאי על פי ההעמדה של רבי אלעזר, ואמרנו שהסיבה שזה חייב להיות בית שמאי זה כיוון שבמשנה נאמר שהלוקח מן הנחתום נותן כדי תרומת מעשר וחלה. אנחנו הבנו שהכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל החלק שאחר כך יהיה חלה. יוצא שבעצם הוא מפריש תרומות ומעשרות על החלה למרות שהיא דמאי. המשנה היא בדמאי, כיוון שהרי לא מופיע שניתנת גם תרומה גדולה. אז לכן חייבים להגיד שזה בדמאי. והשיטה היחידה שאומרת שמפרישים תרומות ומעשרות על חלה של דמאי זה בית שמאי.

עכשיו למה זה חייב להיות רבי אלעזר? כיוון שראינו שיש סתירה בין שתי משניות. המשנה הקודמת אומרת שהנחתום הוא זה שצריך להפריש את החלה, והמשנה שלנו פה אומרת שהלוקח צריך להפריש את החלה. רבי יוחנן מסביר שהמשנה שם שאומרת שהנחתום מפריש את החלה היא מדברת '''שהנחתום עושה בטהרה''', וכיוון שהוא עושה בטהרה החליטו חכמים תיקנו שהוא יפריש חלה, כי אם אנחנו נחכה עד שזה יגיע ללקוח אז או שזה יטמא בדרך או שהלקוח עצמו יהיה עם הארץ ואז הוא יטמא את החלה, ולכן תיקנו שהאופה הוא עצמו זה שיפריש. ולמשנה שלנו שאומרת שלוקח מפריש מדובר בנחתום שעושה בטומאה.

עכשיו אם נעמיד את זה כמו רבי יוחנן אז אפילו בית שמאי לא היו מחייבים תרומות ומעשרות על החלה, כיוון שכל מה שהם חייבו זה רק במקרה שזה הולך לאכילה. אם זה הולך לשריפה הם ודאי לא חייבו. הרי אנחנו יודעים, יש לנו ברייתא שאומרת, הלוקח לזרע ולבהמה קמח לאורות, שמן לנר - כל הדברים האלה פטורים מדמאי. אז קל וחומר אם זה הולך לשריפה. אז לכן זה לא יכול להיות כמו רבי יוחנן. הדרך היחידה להעמיד את זה זה כמו רבי אלעזר.

רבי אלעזר אומר שהמשנה שם שאמרה שהנחתום מפריש את החלה זה בגלל שהוא מוכר במידה דקה, בעצם הוא מרוויח, ואילו המשנה שלנו מדברת שהוא מוכר במידה גסה. אז כיוון שהלוקח מרוויח, הלוקח הוא זה שמפריש. לכן חייבים להגיד שהמשנה היא בית שמאי בהעמדה של רבי אלעזר.

שואלת הגמרא, אז מה? בעצם מדובר פה '''שעושה בטהרה'''. שואלת הגמרא, אם הוא עושה בטהרה אז למה לא נאמן? כלומר, למה אתה אומר שצריך גם להפריש תרומת מעשר? חלה אני מבין, אבל תרומת מעשר זה כי אתה אומר שהוא לא נאמן על הדמאי, על עצם הדמאי למעשרות. עכשיו למה הוא לא נאמן? הרי אם הוא נאמן על טהרות, הרי אמרנו '''הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות''', והרי אתה אומר שהוא עושה בטהרה.

אומרת הגמרא, כי תני '''רבי ינאי ברבי ישמעאל ואמר: הדא דתימר במתארח אצלו, אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים'''. הוא אומר: לא, כל מה שאמרנו שהנאמן על טהרות נאמן על המעשרות זה דווקא כשאדם מתארח אצל מישהו כזה. אדם שנאמן על טהרות מן הסתם לא יאכיל אותך דברים שלא מוסרים, אבל כשמדובר שהוא מוכר לרבים אז פה הוא לא נאמן. נאמן על טהרות, לא נאמן על מעשרות עד שהוא יקבל על עצמו ברבים להיות נאמן על המעשרות.

'''רבי אבין ורבי שמאי אמרו: לעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה''', ומתניתין דלא כבית שמאי. אומר לא, לא כמו שהבנו שמה שכתוב שהוא נותן תרומת מעשר וחלה, הכוונה שהוא נותן תרומת מעשר על הכל, כולל מה שיהיה חלה. אומר לא, הפירוש האמיתי נותן תרומת מעשר וחוץ מזה גם חלה, אבל תרומת מעשר לא על חלק שיהיה חלה. ואז זה בעצם לא בית שמאי, או שזה יכול להיות בית שמאי אם אנחנו נעמיד את זה כמו רבי יוחנן שפה מדובר בטומאה. זאת אומרת בעצם לפי כולם לא מפריש תרומות ומעשרות.

רבי אחא שמע לה מן דבתרה, כלומר רבי אחא הוכיח שבאמת מה שאמרנו עכשיו זה הכיוון, זאת אומרת בעצם התרומת מעשר על הכל חוץ מהחלק שיהיה חלה. הוא הוכיח את זה מהברייתא, מהמשנה הבאה. במשנה הבאה אנחנו לומדים, כתוב '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש'''. עכשיו למה אחד משלושים ושלושה ושליש? כי אנחנו יודעים שתרומה גדולה זה אחד מחמישים, כלומר שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד מאית. זה בעצם שלוש מאיות. שלוש חלקי מאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש.

אז הוא לוקח את זה והוא אומר '''אחד ממאה ממה שיש כאן'''. כלומר הוא בעצם משאיר... הרי תרומת מעשר צריכה להיות בדיוק מאית. אז לכן הוא אומר יותר - אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה חולין, נותן מה שמצד זה חולין, כי הוא צריך להפריש קודם תרומה גדולה. אז הוא קודם כל מגדיר אחד ממאה בדיוק כדי שיתאים אחרי זה שזה יהיה בדיוק מאית. אז אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, זה מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר. השאר זה יהיה תרומה גדולה.

ועכשיו ברגע שהוא עושה דבר כזה, אז כן, הרי ברור לנו, ברור לכולם שכשהוא אמר דבר כזה, כשהוא אמר אחד ממאה, הוא התכוון אחד ממאה חוץ מהתרומה הגדולה. כלומר כאן ברור שאין הכוונה שייתן אחד ממאה על הכל, שהרי קודם כל צריך להפריש תרומה גדולה ורק אחרי זה אחד ממאה ממה שנשאר. אז '''כמו דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה''' - שמפריש אחד ממאה לתרומת מעשר, זה ברור שהכוונה על הכל חוץ מהראוי כזה שיש שם תרומה, תרומה טהורה - '''הכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה'''. כמו שאמרנו בעצם זה מוכיח את מה שאמרנו עכשיו.

למדנו במשנה כיצד הוא עושה. נותן את תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן וכולי. זה צד מעשר, שם מעשר סמוך לו. זה מעשר, תרומת מעשר על זה וכולי, כמו בעצם מפריש מעשר ראשון בהתחלה, ואז מזה תרומת מעשר. ואחרי זה הוא אומר &quot;והשאר חלה&quot;, כלומר מיד אחרי המעשר הוא מפריש חלה, ואחרי זה כתוב מעשר שני בצפונו. יוצא שבעצם החלה היא קודמת למעשר שני, ככה כתוב, הרי במשנה.

אומרת הגמרא, '''תנינן: חלה בין ראשון לשני'''. אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא''', מזה שמנה את חלה לפני מעשר שני למרות שהיא בעצם צריכה להיות אחרונה - הרי החלה זה בשעת הגלגול היא אחרונה לכל התרומות והמעשרות, אבל כאן מנה אותה לפני מעשר שני - מכאן אני יכול ללמוד, זאת אומרת שאם הקדים חלה למעשר שני, '''אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. כתוב &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;, אז מכאן למדו חז&quot;ל שלא כן להקדים מעשר למעשר. אז אם אני רואה שהמשנה נקטה את חלה אחרי מעשר ראשון לפני מעשר שני, סימן שכנראה בחלה אין את האיסור הזה.

'''רבי יוסי אומר בשם רבי זעירא: אין משנה אמורה על הסדר'''. כלומר בעצם גם פה אם הוא יקדים אז הוא עובר איסור, אבל המשנה לא כתובה בסדר. באמת חלה הייתה צריכה לבוא אחרונה.

שואלת הגמרא, שאלה מהצד. זאת אומרת, איך בכלל מנסים להוכיח מכאן שאין בל תאחר לחלה? איך אתה יכול להוכיח ממשנה זאת? '''ולא בדמאי אנן קיימין'''? הרי המשנה הזאת מדברת בדמאי. לכן אמר '''רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן: מתניתין דמאי'''. קל מאוד להוכיח שמדובר בדמאי, כי הרי הם לא מפרישים תרומה גדולה. אם לא מפרישים תרומה גדולה, סימן שמדובר בדמאי. והרי בדמאי אין דין &quot;בל תאחר&quot;. בכל המעשרות, לא דווקא בחלה, בכל המעשרות אין &quot;בל תאחר&quot;, ולכן יכול להפריש חלה לפני המעשרות ואין פה שום איסור. אבל אם זה היה ודאי טבל, אז אולי פה אסור. אז איך אתה מנסה להוכיח מכאן מדמאי על טבל?

אומרת הגמרא, לא, באמת מהמשנה שלנו אין ראיה, אבל כיוון '''דתני רבי חייא'''... למתניתין דן אף בוודאי, רבי חייא כתב את המשנה שלנו והוא כתב את אותה משנה, אותו סגנון גם על ודאי, הוא הוסיף גם תרומה גדולה שמפרישים. אז באותו סגנון הכל, רק שהוא מוסיף גם תרומה גדולה כי הוא מדבר על טבל ודאי. על זה אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי יוחנן שהמתניתין - סליחה, אמר '''רבי יונה בשם רבי זעירא: זאת אומרת, חלה אין בה משום &quot;בל תאחר&quot;'''. ורבי יוסי אמר בשם רבי זעירא אין המשנה אמורה על הסדר.

עכשיו למה הוא אומר את זה? הוא אומר ככה, אם אתה אומר שאין בה בל תאחר, זאת אומרת אם אתה אומר שבעצם המשנה אמורה על הסדר ואין בל תאחר, אז למה הקדים את חלה רק למעשר שני? למה לא הקדים למעשר ראשון גם כן? היה כותב חלה ראשונה. אלא ודאי שגם בחלה עובר על בל תאחר, אבל פשוט המשנה לא נאמרה על הסדר.

עכשיו, ואם תאמר שבעצם מעשר ראשון קודם לחלה, תגיד לו בעצם זה נאמר על הסדר, ומעשר ראשון קודם לחלה בגלל שהוא קדם לגורן. זה לא הסיבה, כי גם מעשר שני הרי קדם לגורן. גם החיוב של מעשר שני גם כן היה כבר בגורן. אלא חייבים להגיד שהמשנה נאמרה לא על הסדר.

אמר '''רבי מתניה''': לא, מתניתין על הסדר נאמרה, המשנה כן נאמרה על הסדר. ובדין היה שתקדם חלה על הכל, החלה צריכה להיות ראשונה. אמר שנאמר '''&quot;ראשית&quot;'''. חלה נאמר &quot;ראשית&quot; כמו תרומה. אז &quot;ראשית עריסותיכם תתנו&quot;. אז כמו שתרומה היא ראשונה לכל, גם חלה צריכה להיות ראשונה לכל. אז למה במציאות מעשר ראשון קודם לחלה? מפני שקדמה לגורן. כלומר החיוב של מעשר ראשון הוא כבר בגורן. אז כיוון שהוא חיוב חל מוקדם יותר, אז לכן גם מפרישים אותו ראשון.

את אומרת הרי גם מעשר שני קדם לגורן. אומרת הגמרא, לא, המעשר ראשון קדם לגורן ויש בו תרומת מעשר שקרוי &quot;ראשית&quot;. כלומר במעשר ראשון שמפרישים אותו בתוכו יש גם כן את התרומת מעשר שהיא גם נקראת ראשית. אז כיוון שכך הוא מופיע ראשון. מעשר שני, למרות שהוא קדם לגורן, אין בו &quot;ראשית&quot;, אין בו תרומה, וממילא הוא מופיע אחרי החלה. בעצם הסדר הוא באיזה שהוא מקום לפי החשיבות אולי. זאת אומרת המעשר ראשון הוא גם קדם לגורן וגם יש בו את התרומת מעשר שזה נקרא ראשית. לאחר מכן חלה שנקראת ראשית, רק היא לא קדמה לגורן, ולאחר מכן מעשר שני שהוא לא, הוא קדם לגורן אבל אין בו ראשית.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_ה|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה וחלה מראש על תבואה שעדיין לא נעשתה כזו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבין ורבי שמאי דלעולם אינו מפריש על מה שעתיד להיעשות חלה, וכן הכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ו|חזרה=כן}} '''המפריש חלה לפני מעשר שני אף על פי שכסדר תיקון הפירות ראוי להפריש חלה אחרונה - חלתו חלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי זעירא שהמקדים חלה למעשר שני חלתו חלה, שהתקינו חכמים סדר הפרשה אך אין הקדמה זו מעכבת בדיעבד, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;ט ה&quot;ו)..

{{שוליים דין|ה_ז|חזרה=כן}} '''חלה למעשר שני אינה בכלל איסור &quot;בל תאחר&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין בחלה משום בל תאחר, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה ז.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.82%;height:1.67%;left:10.81%;width:8.55%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.49%;height:23.36%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:25.51%;width:40.88%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' שהוא ע&quot;ה ופירותיו דמאי והלוקח הוא שצריך להפריש והא דתנן לעיל (בפ&quot;ב בהל' ד') שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה התם בנחתום חבר מתוקמא שלוקח תבואה מעם הארץ ולא חייבוהו חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ולא מעשר שני כדפרישית התם והלוקח הוא מפריש מעשר שני אבל כאן בלוקח מנחתום ע&quot;ה הלוקח צריך שיפריש את הכל כדין דמאי ומפרש לה כיצד הוא מעשר. לפי שבדמאי אין צריך להפריש מעשר ראשון כ&quot;א תרומת מעשר וחלה ומעשר שני כדאמרינן בריש מכילתין אבל האיך יפריש תרומת מעשר אם לא קבע מקום למעשר הלכך קתני כיצד הוא עושה
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אף על החלה · וחלה חייבת בדמאי · ולא כן תנינן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי · ר' אחא ר' בון בר חייא בשם ר' יוסי בן חנינא דבית שמי היא · ותני כן ר' שמעון בן יהודה אמ' משום ר' שמעון חלה בית שמי מחייבין ובית הלל פוטרין · כלום אמרו בית שמי אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי · אלא במגבל עיסתו במי פירות · לא כן אמ' ר' יוסי ביר' חנינא דר' לעזר בן יהודה איש בירתותא היא · הא כרבנין לא · אלא כר' יוחנן דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה · וכאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אלא במתארח אצלו · לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ותניתה ר' ינאי ביר' ישמעאל ואמ' הדא דתימ' במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים · וכא ברבים אנן קיימין · ר' אבין ר' שמי בשם ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת כמ' דתימ' תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה · והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה · תנינן חלה בין ראשון לשיני · ר' יונה בשם ר' זעירא ואת אמר חלה אין בה משום בל תאחר · ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר ולא בדמאי נן קיימין לא כן אמ' ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתני' בדמאי · הא בודאי לא · והכא בדמאי אנן קיימין · תני ר' חייא אף בודאי עליה · ר' יונה בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה לראשון מעתה תהא חלה חייבת במעשרות · ומעשרות לא יהו חייבין בחלה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו · ותני כן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

אף על החלה, פי' בשנות אליהו ז&quot;ל דקא סלקא דעתך דמפריש תרומת מעשר גם על חלק החלה והא תנינן חלת עם הארץ וכו' פטורין מדמאי [דקושיא היא אליבא דר&quot;י דס&quot;ל (בפ&quot;ק) דלא גזרו על דברים הללו משום דמאי אף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש ממנה חלה, דאלו לר' הושעיא שם דוקא בחלה שהפריש ע&quot;ה] וע&quot;ז משני ר&quot;א וכו' דב&quot;ש היא דב&quot;ש ס&quot;ל דאף חלה חייבת בדמאי, ע&quot;ז פריך כלום אמרו ב&quot;ש אלא לאכילה כצ&quot;ל אילו הלוקח לזרע ולבהמה כו' שמן לנר שמא אינו פטור מדמאי, דהא בתלה טמאה איירי מתניתן דידן בהלוקח מנחתום ע&quot;ה, ואינו נאמן אף על הטהרות וכיון דחלה טמאה היא א&quot;כ לשריפה עומדת והוי כמו לוקח שמן לנר דפטור מדמאי, ואימתי ס&quot;ל לב&quot;ש דחלה חייבת בדמאי דווקא בחבר שלקח פירות שלא הוכשרו מע&quot;ה, כדאיתא (בפרק ב' דמכילתין) דע&quot;ה נאמן על ההכשר והוא הפריש חלה ע&quot;כ חייב בדמאי, משא&quot;כ בלקח מן נחתום ע&quot;ה דכבר הוכשרו בשעת גיבול א&quot;כ הוי חלה טמאה ולשריפה עומדת. ע&quot;ז משני דמיירי במגבל עיסתו במי פירות דאז לא הוכשרו והוי חלה טהורה, ופריך דמגבל עיסתו במי פירות לא מחויב בחלה לא כן כו' אמר ר' אליעזר בן יהודה וכו' הא כרבנן לא דראב&quot;י וכו' הא דס&quot;ל דמגבל עיסתו במי פירות חייבת בחלה משא&quot;כ לרבנן במגבל עיסתו במי פירות פטור מן החלה ע&quot;ז משני אלא לא כר&quot;י [כמו שמשני ר' יוחנן בפ&quot;ב על הא דרמי מתניתן דידן על המתניתן דפ&quot;ב דקתני הנתתומין לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר המוכר מפריש דקס&quot;ד דמתניתן דידן מיירי נמי בנתתום חבר, ע&quot;ז משני ר&quot;י כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה כלומר מתניתן דפ&quot;ב מיירי בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וכמו שפירשתי שם בע&quot;ה, וכיון דמתניתן מיירי בעושה בטומאה, א&quot;כ חלה טמאה לשריפה עומדת והוי כמו שמן לנר ושמן לנר פטור מדמאי] אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, כלומר דלר&quot;א לא מוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא בעושה בטהרה ולדוגמא בעלמא נקט ר&quot;א אבל לא מוקמי כאוקימתא דרבי אליעזר דמיירי בנחתום חבר ורק דמיירי במדה גסה, ז&quot;א דא&quot;כ ממנ&quot;פ היכי מיירי אי בעושה בטומאה א&quot;כ הוי ליה שמן לנר, ואי בעושה בטהרה, א&quot;כ ע&quot;כ דהמוכר מפריש משום התקנה שלא תטמא העיסה כדלעיל בפ&quot;ב הנ&quot;ל, אלא ע&quot;כ דמיירי שהנחתום ע&quot;ה ע&quot;כ הלוקח מפריש ומיירי שנאמן על. הטהרות ולא על המעשרות, אלא האי סוגיא מפרשת המתני' דידן בנתתום ע&quot;ה, וע&quot;כ הלוקח מפריש דזהו כל יסוד הקושיא דפריך דהוי שמן לנר דלשריפה עומדת דע&quot;כ חלה טמאה היא דהלוקח מע&quot;ה ואינו נאמן אף על הטהרות ע&quot;כ, דאי נאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ג&quot;כ, וע&quot;ז קאמר התירוץ דמיירי הכי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות ולא כר&quot;י דמוקים המתניתא דידן בעושה בטומאה אלא דמיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, ור&quot;א היא לדוגמא בעלמא, כלומר דלא מתוקם המתני' דידן בעושה בטומאה אלא בטהרה, וע&quot;כ מיירי בע&quot;ה שנאמן על הטהרות, וע&quot;ז פריך הא קיי&quot;ל הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות, ע&quot;ז משני תניתא ר&quot;י ב&quot;ר ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארת אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים, והכא ברבים אנן קיימין ור' אבין ר' שמאי ר' אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש וכו' כמה דתימר תמן חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה להכא חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה, כלומר דלא משמע ממתני' דמיירי דאף על החלה חייב ליתן תרו&quot;מ ז&quot;א כמו במתניתן השני מיירי חוץ מן הראוי לקדש לשם תרומה, וה&quot;נ נותן תרו&quot;מ חוץ מן על החלק החלה ומתורץ קושיא הראשונה, ע&quot;כ פי' השנו&quot;א ז&quot;ל ביתר ביאור:

תנינן חלה בין ראשון לשני ר' יונה בשם ר&quot;ז ז&quot;א חלה אין בה משום בל תאחר פי' הל&quot;ת דמלאתך ודמעך לא תאחר לא שייך בחלה, וכל מי שירצה יקדים באם עושה עיסה מן הטבל, וכיון דאין ל&quot;ת מן התורה, ע&quot;כ קבעו חכמים במשנתינו מע&quot;ר קודם כדמסיק במסקנא משום דקדמה לגורן, ור' יוסי בשם ר&quot;א ז&quot;א אין משנה אמורה על סדר אלא תקדים חלה, ופריך ולא בדמאי אנן קיומין לא כן א&quot;ר בא ברי' דר&quot;ח בשם ר' יוחנן מתניתן בדמאי הא בודאי לא, פי' דלקמן (רפ&quot;ז) דרצה למילף מן דמאי קאמר ר&quot;י דלא מצינן למילף דמתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן ודאי מדמאי, וא&quot;כ ה&quot;נ היכי קילפית מן מתניתן הזה דחלה אין בו משום בל תאחר לענין ודאי הא מתניתן מיירי בדמאי ולא ילפינן מינה ודאי ואלא הו&quot;ל לר&quot;י ולר' יוסי למילף דין הזה ממשנה דלקמן דמיירי בודאי אבל לא ממשנה הזאת דמיירי בדמאי, ומשני משום דר&quot;ח תני בברייתא על מתניתן דידן דה&quot;ה בודאי עלי' מפלפלין ר' יונה ור' יוסי, והשתא מסיק הגמרא מעתה בניחותא כיון דאמרת חלה אין בה משום ב&quot;ת אי דתקדים חלה תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהיו חייבין בחלה בתמיה, פי' דעד הנה היה השקלא וטריא דתורם על חלק הראוי לקדש לשם חלה אבל שיפריש חלה על חלק הראוי לקדש לשם תרו&quot;מ בזה לא שמענו כלל, משום דסברינן עד השתא דחלה הוא אחר ראשון, וע&quot;כ אע&quot;פ דאיתא בירושלמי במס' חלה (פ&quot;א ה&quot;ג) דחלה תרימו תרומה, דמחלה תרימו תרומה, ומאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ועל כן תרומה חייבת בחלה וחלה בתרומה, הנ&quot;מ באם שסבירא לן דחלה אין בה משום ב&quot;ת בעושה עיסה מן הטבל בזה שייך רבוי דקרא דחלה חייבת בתרומה. ותרומה בחלה משא&quot;כ אי סברינן דחלה הוי לאחר ראשון כדס&quot;ל במשנה קודם שפירש ר' יונה ור' יוסי והיה ס&quot;ל דחלה חייבת בתרומה ומפריש תרו&quot;מ על חלק הראוי לשם חלה אבל לא יפריש חלה על חלק הראוי לשם תרו&quot;מ דליכא למדרש מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה, הא הוא לנגד הכלל כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו והוא אינו מתחייב בחבירו, והאיך יתחייב. תרומה בחלה, אבל השתא דס&quot;ל דחלה קודם או דאין בה משום ב&quot;ת ושניהן שוין מעתה תהא קלה חייבת בתרומה ותרומה לא תהא חייבת בחלה בתמיה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל אינו מתחייב בחבירו, משא&quot;כ בשלא קדם את חבירו מתחייב בחבירו, ולפיכך אם חלה קדמה בעיסת טבל פשיטא דחייבת חלה בתרומה משום דמצות תרומה היא בגורן ואם לא הפריש מן הכרי מפריש מן העיסה ומן הפת, ותרומה חייבת בחלה דהא עכשיו בעת העיסה הוי חלה קודם, וכן לר' יונה בששניהן שוין ואין בה משום ב&quot;ת פשיטא דמתחייב כל אחד בחבירו מדרשא דקראי הנ&quot;ל, וליכא בזה הכלל כל הקודם את חבירו כו' דזה דוקא בתרומה ומע&quot;ר ומע&quot;ש דזמן כולם בא בב&quot;א בעת מירוח ואז תרומה קודם ואח&quot;כ מע&quot;ר ואח&quot;כ מע&quot;ש בזה שייך כל הקודם את חבירו כו', משא&quot;כ בתרו&quot;מ וחלה דאין זמן שניהם שוין ולא חשיב בזה תרומה קודם, דהא בזמן הגורן עדיין לא היה חיובא דחלה, וכשבא חיובא דחלה אז שניהן שוין, כמו לדוגמא בשנים שעומדים אצל הפתח לכנוס ויש דין קדימה לאחד חשוב מוקדם, משא&quot;כ כשלא הי' חבירו כלל נכנס הוא ואבל כשיתרמו שניהם בב&quot;א אז שניהם שוין לא חשוב אחד מוקדם מחבירו כן הדבר הזה, ומביא ראי' ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים כו' מה שעשוי עשוי פי' דדין שניהם שוין מן התורה, לפיכך חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה ל&quot;ת עד שיוציא עליה חלה, ועכשיו חוזר הגמרא למאן דאמר דחלה אין בה משום ב&quot;ת ואיזה שירצה יקדים מדאורייתא דאין בה משום ב&quot;ת ולמה במשנתנו נקט ראשון קודם חלה ולמה קבעו חכמים כן כיון דמדאורייתא בין שהקדים כו' מה שעשה עשוי ואינו עובר בל&quot;ת ומשני מפני שקדמה לגורן כו' ולר' יוסי דס&quot;ל אין משנה אמורה על סדר ס&quot;ל ג&quot;כ דמדאורייתא מה שעשוי עשוי אבל לכתחלה חלה קודמת כדאמר ר&quot;מ בדין הוא שתקדים חלה לכל וס&quot;ל לר' יוסי דאין משנה אמורה על סדר ובאמת מקדים חלה לכל אע&quot;פ דעפ&quot;י הדין מה שעשה עשוי ולפיכך לפי המסקנא נשאר הא דקאמר מעתה תהא חלה חייבת בתרומה ותרומה בחלה, פי' כיון דתני ר&quot;ח אפי' בודאי ובודאי באמת צריך ליטול תרומה על מה שראוי לקדש לשם חלה, דדוקא בדמאי מסקינן דלא אמרינן חוץ מן הראוי לקדש לשם חלה דהא לא גזרו דמאי על החלה משא&quot;כ בודאי צריך לתרום על מה שראוי לקדש לשם חלה וכמו כן חלה על מה שראוי לקדש לשם תרומה:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;39&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{שוליים דין|ה_ח}}העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף על פי שלא היה לו להקדים החלה לתרומה, אף על פי כן}} מה שעשה עשוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ולמה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות חייבות}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן והרי שני קדמה לגורן אמר רבי מתניה בדין היה שתקדים לכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלה}}{{ירו&quot;מ-הוסר| קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית שני אעפ שקדמו לגורן אין כתוב בו ראשית}}?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_ט}}הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש, ואומר: &quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}שאר תרומה על הכל. ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.&quot;&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן? אחד {{ירו&quot;מ-הוסר|מכ}} מעשרים {{ירו&quot;מ-ביאור|שזה חמש ממאה: שנים לתרומה גדולה, אחד לתרומת מעשר, ושנים לחלה}}. ואומר: &quot;אחד ממאה {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} סמוך לו, והשאר {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה על הכל. {{ירו&quot;מ-הוסר|ומהחולין שיש בו ו }}זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עליו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליהם}}, ומעשר שני בצפונו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ובדרומו}} בדרומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מחולל על המעות.&quot; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי שמואל בר נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר נחמני|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: {{שוליים דין|ה_י}}צריך לברך חמש ברכות {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני}}. תני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{שוליים דין|ה_יא}}כוללן ב{{ירו&quot;מ-הדגשה|ב}}רכה אחת. עד כדון כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לוי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיכולים להפריש הכל יחד, אבל}} ישראל {{ירו&quot;מ-הוסר|אין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|איך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יוכל להפריש הכל? הרי אם יפריש}} {{ירו&quot;מ-הוסר|יאמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויבא להפריש}} תרומת מעשר, נמצא מפריש על דבר שאינו שלו, שהרי המעשר שיך ללוי. כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעל הבית שהפריש תרומת}} מעשר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה שעשה עשוי}}.

&lt;span id=&quot;דף_כא_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''מעתה, תהא חלה חייבת במעשרות, ומעשרות לא יהיו בחלה, שכל הקודם את חבירו, חבירו מתחייב בו'''. אז אם זה ככה, אם חלה היא אחרונה אז חלה יצטרכו להפריש ממנה את כל תרומות המעשרות, אבל תרומות המעשרות לא יצטרכו להפריש חלה. אז אם כן, למה תני: '''העושה עיסה מן הטבל, בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה, תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה'''? אז למה מעשרות חייבות בחלה? אם אתה אומר שבעצם החלה היא אחרונה, אז זה צריך להיות שהמעשרות יהיו פטורים מחלה, כי הם קדמו לה. נשאר בשאלה.

אנחנו בפרק ב' הלכה ב'. אומרת המשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת'''. לא פה על טבל וודאי. אז '''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש''', כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, עין בינונית שזה שתי מאיות, ותרומת מעשר זה עוד אחד ממאה. אז בשלושה ממאה זה אחד חלקי שלושים ושלושה ושליש. והוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, ושאר תרומה על הכל&quot;'''. כלומר השאר זה תרומה גדולה לכל, '''ומהחולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר'''. כלומר הוא הוסיף עוד, '''ושאר מעשר סמוך לו'''. '''וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה ומעשר בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות'''.

והסיבה שהוא עושה את זה ככה זה בגלל שיש לנו את התרומה. תרומה גדולה אפשר כמה שרוצים, מדאורייתא כמה שרוצים. חכמים תיקנו אחד מששים, עין רעה, אחד מחמישים בינונית, אחד מארבעים, עין טובה. אבל מדאורייתא אפשר כמה שרוצים, אז לכן אין צורך לדייק ממש. אבל תרומת מעשר חייב להיות בדיוק. אז לכן מה שעושים - אני קודם כל אומר, הרי חייבים להפריש תרומה גדולה קודם. אז אני לוקח כמות שהיא בערך אחד משלושים ושלושה ושליש, שזה כנגד הכל, גם תרומת מעשר וגם תרומה גדולה. ואני קודם כל אומר אחד ממאה, כלומר אחד ממאה ממה שיש, אז הוא יהיה בהתחלה חולין. אני כאילו רק מגדיר אותו, כאילו בודד אותו שיהיה לי אחד ממאה בדיוק, ואז את השאר אני עושה תרומה גדולה, ואז אני מאותו אחד ממאה ועוד תשע כמותו צמודים אליו לא משנה איזה צד, הם יהיו מעשר ראשון, ואותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר עליהם. אז ככה בעצם יוצא בדיוק מאית, בדיוק תרומת מעשר.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה: '''הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת. וכמה הן?''' כלומר, כמה זה בעצם יוצא? אמרנו במשנה, מדברת שיש תרומה ותרומת מעשר כאחת. הבעיה היא שמדברת על תרומת מעשר, תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה כאחת. אז קודם כל צריך לקחת את הכמות. כמה זה הכמות? אומרת הגמרא '''אחד מעשרים'''. למה זה אחד מעשרים? כי תרומה גדולה זה אחד מחמישים, זה שתי מאיות. תרומת מעשר זה אחד ממאה, אז זה שלוש למאה כבר, וחלה זה שוב פעם אחד מחמישים, זה עוד פעם שתי מאיות. אז קיבלנו בעצם חמש למאה שזה אחד מעשרים.

ואז הוא אומר '''&quot;אחד ממאה ממה שיש כאן&quot;'''. הרי הוא צריך קודם כל להפריש תרומה גדולה, חלה, את התרומת מעשר הוא חייב בדיוק. כמו שאמרנו, צריך מאית. אז הוא קודם כל מגדיר אותה, הוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הן בצד זה חולין טבל''', הוא עדיין לא מפריש את זה, הוא רק מגדיר את זה, כי הרי תרומה גדולה צריכה לקדום לה. אז זה בצד חולין טבל '''ועוד אחד ממ&quot;ח סמוך לו'''. הרי החלה זה אחד מארבעים ושמונה, אז אם דובר פה על נחתום, אז אחד מארבעים ושמונה לחלה סמוך לו, שגם זה צריך להיות מוגדר אחד מארבעים ושמונה בדיוק, ואז השאר, ששתי מאיות, גם אם זה טיפה יותר או טיפה פחות זה לא בעייתי כי זה תרומה גדולה. אז '''השאר תרומה על הכל'''.

ועכשיו הוא חוזר ומפריש את תרומת מעשר. איך הוא עושה את זה? הוא אומר '''&quot;זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו&quot;'''. כלומר הוא ועוד תשע כמותו, אז יהיו מעשר. '''&quot;וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת&quot;''' - אותו אחד, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. יצא שהוא בדיוק הפריש מאית. ואז הוא צריך להפריש מעשר שני או מעשר עני. אז הוא אומר '''&quot;ומעשר שני בצפונו בדרומו מחולל על המעות&quot;'''. ואז בעצם יצא שהוא הפריש את כל התרומות והמעשרות בבת אחת, כולל חלה.

אמר '''רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: צריך לברך חמש ברכות'''. ברכה על התרומה, תרומה גדולה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני. '''תני רבי חייא: כוללן בברכה אחת'''. אומר, יכול להגיד כולן בתור ברכה אחת.

אומרת הגמרא, '''עד כדון כהן לוי''' - כן, יכולים לברך ברכה אחת, כי הם יכולים להפריש הכל ביחד. אבל ישראל איך הוא יכול להפריש הכל בבת אחת? כלומר, לכאורה אין מציאות שישראל יברך ברכה אחת ויכלול את כל החמישה בבת אחת. למה? כי אם הוא יפריש מעשר ויבוא להפריש תרומת מעשר, אז בעצם מפריש דבר שלא שלו, כי הרי מעשר שייך ללוי. אומרת הגמרא, לא, זה '''כרבי יוסי''', דאמר רבי יוסי: בעל הבית שהפריש תרומת מעשר, מה שעשה עשוי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כ עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ח|חזרה=כן}} '''הקדים חלה לתרומה בטבל - מה שעשה עשוי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שבדיעבד מה שעשה עשוי, אף שלכתחילה יש להקדים תרומה לחלה; החלה אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומה והתרומה אינה נאכלת עד שיפריש עליה חלה, כפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_ט|חזרה=כן}} '''מי שרוצה להפריש בבת אחת תרומה גדולה ותרומת מעשר מהטבל נוטל אחד משלושים ושלושה ושליש ואומר את הנוסח הקבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ג כד|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ג, הלכה כד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא כח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף כח]] , [[סמ&quot;ג לאו רנג|סמ&quot;ג לאוין רנג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כפי שהובאה, ולפיה נפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע..

{{שוליים דין|ה_י|חזרה=כן}} '''המפריש תרומות ומעשרות חייב לברך על כל אחת מהן בנפרד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא דרבי חייא שיש חמש ברכות נפרדות לתרומה, למעשר, לתרומת מעשר, לחלה ולמעשר שני, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_יא|חזרה=כן}} '''ישראל שהפריש תרומת מעשר מנכסי הפקר קודם שיפריש מעשר - מהו דין ההפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א טז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עח|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חלפתא, שבעל הבית שהפריש תרומת מעשר קודם למעשר, מה שעשה עשוי, כמבואר בירושלמי ונפסק ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כ עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:44.85%;height:1.67%;left:10.81%;width:14.69%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:46.51%;height:16.69%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:58.27%;width:8.12%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''נוטל כדי תרומת מעשר וחלה.''' שיעור תרומת מעשר הוא אחד ממאה ושיעור חלה אחד ממ&quot;ח ונוטל שיעור תרומת מעשר בפני עצמו והיינו א' ממאה חוץ מן הראוי לשיעור חלה לפי שא&quot;צ להפריש תרומת מעשר על השיעור חלה בדמאי והכי מסיק בגמרא

'''ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר.''' כלומר הרי הוא מעשר עם מה שבצד זה כדמסיים ושאר מעשר כלומר עוד תשעה שהן למעשר סמוך לו והרי קבע מקום למעשר וזה שעשיתי מעשר כלומר שהתחלתי ממנו ואמרתי הרי הוא מעשר הרי הוא עשוי תרומת מעשר על זה המעשר ונמצא קבע כאחת המעשר והתרומת מעשר שהוא צריך להפרישה

'''והשאר.''' שהוא יותר על א' ממאה שהפרשתי הרי הוא חלה

'''ומעשר שני בצפונו או בדרומו.''' קובע לו מקום ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל ואוכל

'''גמ' אף על החלה.''' קתני במתני' שחיוב דמאי עליה ומתמה הש&quot;ס וכי חלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן לעיל (בפ&quot;ק) חלת עם הארץ וכו' פטורין מן הדמאי ומפרש לה ר' יוחנן התם דבין חלת ע&quot;ה שהפריש הוא ונתנה לכהן א&quot;צ הכהן להפריש דמאי עליה ובין חבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא חלה פטור מדמאי על שיעור החלה משום דלא גזרו דמאי על הדברים שנשנו שם ואמאי קתני הכא נוטל תרומת מעשר וחלה וקס&quot;ד דאף על שיעור החלה צריך להפריש דמאי מדקאמר אחד ממאה שיש כאן וכו' משמע דשיעור חלה ג&quot;כ בכלל מה שהוא מתקן דמאי

'''דב&quot;ש היא.''' המתני' דמחייבי לחלה בדמאי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי · חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה · תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · והרי שיני קדמו לגורן · אמ' ר' מתניה בדין היה שתקדום חלה לכל · ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן · וכתוב בו ראשית · שיני · אעפ' שקדמו לגורן אין כת' בו ראשית · הל' ב תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת · וכמה הן אחד מעשרים ואמ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל · ועוד אחד מארבעים ושמונה סמוך לו · והשאר תרומה על {{ירו&quot;מ-הוסר|ביתו}} הכל · ומה חולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו · וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו · ומעשר שיני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות · ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות · תני ר' חייא כוללן ברכה אחת · עד כדון כהן לוי ויש' אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו מעשר ואחר כך תרומה · נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

עד כדון כהן לוי ישראל אין יאמר תרו&quot;מ נמצא מפריש על דבר שאינו שלו כר' יוסי דר' יוסי אמר בעה&quot;ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל, וה&quot;פ דהאיך יש רשות לבה&quot;ב לתרום תרו&quot;מ, ומשני דאתיא כר' יוסי דר' יוסי ס&quot;ל (בירושלמי בפ&quot;ק דמס' תרומות) כאבא אליעזר בן גמלא בש&quot;ס דילן במס' גיטין (דף ל&quot;א):

'''מעשר ואחר כך תרומה נמצא מקדים.''' תרומה ואחר כך מעשר נמצא או פוחת כו'. פי' דמפרש לסדר דמתניתן דידן דעושה אחד ממאה חולין בראשונה ואחר כך קורא שם תרומה ואחר כך חוזר לעשות מהחולין מעשר, מפרש הגמרא כמבואר בשנות אליהו ז&quot;ל משום דנוטל אחד משלשים ושלש ושליש באומד, ואם יעשה מעשר ואחר כך תרומה הרי הוא מקדים, תרומה ואח&quot;כ מעשר הא דינא דתרומה דנוטל מן האומד ושמא לא יכוין ויטול פחות או יותר ולא ישאר שיעור אתד ממאה בצמצום על תרו&quot;מ, ע&quot;כ מגביל חלק אחד ממאה לבד והשאר לתרומה כדי שיהי' תרומה רק השאר מאחד ממאה וע&quot;כ כשעושה אח&quot;כ תרו&quot;מ הוא עושה השיעור מצומצם לאחד ממאה וע&quot;ז אמר ר' יוסי בסמוך על תנאי ב&quot;ד הוא פי' דהא קשה לפ&quot;ז בהנך משניות (דפ&quot;ד) דהמזמין את חבירו שיאכל אצלו אומר מע&quot;ש מעשר שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר סמוך לו זה שעשיתי תרו&quot;מ כו' כסדר משנתינו והא התם נוטל ע&quot;פ אומד כמבואר בתוי&quot;ט ז&quot;ל, ואין לומר דרשאי ליטול ע&quot;פ אומד ולא חיישינן שמא לא יכוין, הא ז&quot;א דהא במתניתן דידן מוכח דאי אפשר לסמוך בתרו&quot;מ על אומד דכשיטול התרומה באומד לא יכוין השיעור לתרו&quot;מ וע&quot;ז אמר ר' יוסי לבתר משנתינו דבסמוך פי' בסמוך על שלחנו על תנאי ב&quot;ד הוא מהו תניי ב&quot;ד בכדי שהדעת טועה, ור' יוסי לא בא לא להקשות ולא לתרץ אלא מילתא באנפי נפשי' הוא דקאמר לן דבסמוך על שולחן אחרים כיון דלא אפשר על תנאי ב&quot;ד הוא, מהו תניי ב&quot;ד פי' מה יש עוד תנאי ב&quot;ד כו' עד כדון ביבש [בלח כו' דתנינן מזגו לו את הכוס כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י] פי' ביבש סמכינן בתנאי ב&quot;ד על אומד הדעת בכדי שהדעת טועה בלח מהו אם גם בלח יש לסמוך על אומד הדעת, ומשני דכן בלח כו' דתנינן מזגו את הכוס אומר מה שעתיד לשייר בשולי הכוס הרי דסמכינן על אומד הדעת בלח ג&quot;כ בסמוך, ופי' מהרא&quot;פ והפ&quot;מ ז&quot;ל קשה מאד וגם מאי דקאמר בסמוך לשון בסמוך אין לו הבנה לפי דבריהם ז&quot;ל דהול&quot;ל בסומך כי תיבת סומך ותיבת סמוך ב' משמעות הן, וגם לפי מהרא&quot;פ ז&quot;ל הול&quot;ל סומך ובי&quot;ת דבסמוך מיותר. וגם תיבת הוא מיותר דהול&quot;ל בסמוך על תנאי ב&quot;ד ומאי הוא דקאמר, אבל לפי דברינו הוא כפתור ופרח דר' יוסי מחדש לן דבסמוך ע&quot;ש על תנאי ב&quot;ד הוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;40&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|ואחכ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ&quot;ח}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לחלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סמוך לו, והשאר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שנים ממאה לתרומה גדולה}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|על הכל. זה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר, ושאר מעשר סמוך לו. וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליהם. למה צריך לאמר: &quot;אחד ממאה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לתרומת מעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל&quot;? יפריש מעשר, ואחר כך יפריש תרומה גדולה}}! נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה, והתורה אמרה: &quot;מלאתך ודמעך לא תאחר&quot;. למה לא יפריש}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} ואחר כך מעשר? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא כשנותן תרומת מעשר לא יוכל לדייק, ו}}נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו? כהדא דתני: הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. {{שוליים דין|ה_יב}}המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים ופירותיו מתוקנים. רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|בסמוך}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר: מפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות, ויסמוך}} על {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין. {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא }}מהו {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתנו בית דין שיכול להפריש מאומד, ואף אם החסיר או הוסיף, אין בכך כלום, ובלבד}} עד מקום שהדעת טועה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועוד תנאי בית דין היה}}: מהו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עוד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|תניי}} תנאי בית דין? אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: כדי שיהא קובע מעשר ראשון {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} בצפונו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר ראשון}}, ומעשר שני {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהחסיר}} לדרומו {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר ממעשר שני}}, ותרומת מעשר בצפון צפונית {{ירו&quot;מ-ביאור|אם החסיר מהתרומת מעשר}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך שנקבע}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מקום למה שהחסיר, והוא בטל אגב הכרי, ונמצא הכל מתוקן. ועוד}} תניי בית דין {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם הוסיף על המעשר שני}}, לכשיפדה מעשר שני, {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם מה}} שבעודף {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיה}} פדוי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם חיסר אותו, חלק החסר נקבע לו מקום בכרי כפי שאמרנו, ואף הוא יתחלל על המטבע}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלח, דיש בילה בלח. ואף אם במקום עשרה למאה יקח אחד עשר ממאה למעשר, ונמצא אחד חולין, אותו חולין מעורב בעשר מעשר. וכשיפריש אחד ועשירית לתרומת מעשר, נמצא בתוך התערובת אחד שהוא מעשר, ונעשה מעשר מן המעשר. כדין. אבל}} ביבש, {{ירו&quot;מ-הוסר|בלח}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כיצד יפריש? כגון}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} מאה {{ירו&quot;מ-הוסר|תנאים}} תאנים, חמשין רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמשין דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסב}} מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם לוקח מהגדולים}}, צריך נסיב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} תשע מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנים}}. צריך {{ירו&quot;מ-הוסר|מיסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נסיב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לקחת}} אחת עשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם בטעות}} נסב {{ירו&quot;מ-ביאור|לקח}} עשרה מן רברביא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגדולים}}, אית תמן חדא {{ירו&quot;מ-ביאור|יש שם אחד}} חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשיקח אחת לתרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|נחשוש}} שמא אותה חולין {{ירו&quot;מ-הוסר|עושה}} עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי בון בר כהנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר כהנא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: מעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו יתחלק בין כל העשר ש}}ה{{ירו&quot;מ-הדגשה|פ}}רי{{ירו&quot;מ-הדגשה|ש בשווה. ומאחר ולא כל התאנה מעשר, אלא רק תשע עשיריות שבה, צריך לקבוע מקום למעשר. לכן תנאי בית דין שיהיה כאומר: והרי}} הוא קבוע {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל אחד}} בתחלת כל עוקץ ועוקץ, ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר. {{ירו&quot;מ-הוסר|מסב}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נמצא באיזה מהן שיקח יצא, שהרי}} אית {{ירו&quot;מ-הוסר|בהון}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בכל}} חדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מניהון}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יש בכל אחד מהם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי}} תרומת מעשר וכל שהוא חולין. עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון ד}}הוה ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|שהיה לו}} עשר תאנים: חמש רברבין {{ירו&quot;מ-ביאור|גדולים}} וחמש דקיקין {{ירו&quot;מ-ביאור|קטנים}}. אין יסב מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם יקח מהגדולים}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא פרא ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד פחות מעט}}. מן דקיקתא {{ירו&quot;מ-ביאור|מהקטנות}}, צריך מסב {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לקחת}} חדא ועוד ציבחר {{ירו&quot;מ-ביאור|אחד ועוד מעט}}. נסיב חד מן רברבתא {{ירו&quot;מ-ביאור|אם הוא לקח אחד מהגדולות}}, אית תמן&lt;span id=&quot;דף_כא_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כא ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;א. במשנה למדנו שמי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת, אז הוא לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, והוא אומר אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי זה בצד זה חולין. כלומר, בעצם הוא לוקח את מה שאמור אחרי זה להיות תרומת מעשר, קודם כל מגדיר אותו בתור חולין, כן? הוא אומר בדיוק אחד ממאה יהיה חולין והשאר תרומה על הכל, כלומר זה יהיה תרומה גדולה. והחולין הזה שאמרתי אחרי זה בצד זה מעשר ועוד שאר מעשר סמוך לו. ומה שעשיתי, החולין הזה שעשיתי אותו מעשר, הוא יהיה תרומת מעשר עליהם. ככה אמרנו במשנה.

אז שואלת הגמרא למה צריך לומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה חולין. למה הוא מגדיר אותו בתחילה בתור חולין? שיגדיר אותו ישר בתור מעשר, שיפריש מעשר, ואחרי זה יפריש תרומה גדולה. אומרת הגמרא: לא, '''נמצא מקדים תרומה ואחר כך מעשר'''? אבל התורה אמרה &quot;מלאתך ודמעך&quot;. כן, אז יש חובה קודם כל שדבר ראשון יהיה תרומה גדולה.

שואלת הגמרא, טוב, שיפריש תרומה גדולה קודם ואחרי זה מעשר. אומרת הגמרא לא, אם יעשה ככה, שמא כשנותן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. כלומר, הרי תרומה גדולה אין לה שיעור, כן? אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות זה בסדר. אבל תרומת מעשר חייבת להיות בדיוק, מאית, בדיוק עשירית מהעשירית, כן? ואם הוא ייתן תרומה גדולה, אולי אחרי זה כשהוא ייתן תרומת מעשר הוא לא יוכל לדייק. אז לכן עשו תמנוע לזה.

למדנו, כן, שהרי '''נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו'''. ולמדנו ברייתא שאומרת ש'''הפוחת ממעשרותיו, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים'''. כן, אבל הפירות לא מתוקנים כי בתוכם עדיין נשאר חסר. עדיין לא הפריש עליהם. ומי שנותן יותר מדי, '''המעדיף על מעשרותיו, מעשרותיו מקולקלים''' והפירות מתוקנים. אז ממילא בשני הצדדים זה לא יצא בסדר. לכן מה שעשו, אמרו קודם כל הוא יגדיר את הכמות המדויקת בתור חולין, יפריש תרומה גדולה, כי תרומה גדולה מותר כמה שרוצים, ולאחר מכן הוא יגדיר את אותו אחד בתור מעשר ביחד עם עוד תשעה כמותו, ואז אותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

רבי יוסי אמר לא, הוא יכול להפריש מראש תרומה גדולה קודם כל ואחרי זה תרומת מעשרות. אין שום בעיה, וגם אם זה יהיה יותר או פחות הוא יכול לסמוך על '''תנאי בית דין'''. שואלת הגמרא, מהו '''תנאי בית דין'''? עונה הגמרא שהוא יכול להפריש מעומד, כן, כלומר גם אם הוא יכסל או יוסיף, אין בכלל כלום, אבל בלבד '''עד מקום שהדעת טועה'''. אבל יש תנאי בית דין שגם אם הוא יטעה ויפריש טיפה יותר או טיפה פחות אז זה יהיה בסדר. זה תנאי בית דין. עד מקום של דעת טועה.

שואלת הגמרא, איך זה עובד? מהו תנאי בית דין? '''אמר רבי יוחנן: כדי שיהא קובע מעשר ראשון בצפונו'''. כלומר בעצם אם הוא החסיר בכמות של המעשר שהוא נתן, אז צריך לקבוע מקום. לא מספיק להגיד זה יהיה בתוך הכרי, צריך לקבוע מקום. אז תנאי בית דין שיהיה כאילו קובע מעשר ראשון בצפונו, כן? תנאי בית דין שכל מה שהוא החסיר ולא הפריש יקבע בצפון הכרי. עכשיו, אם הוא החסיר מעשר שני, אז גם תנאי בית דין ש'''מעשר שני לדרומו'''. עכשיו אם החסיר מתרומת מעשר, אז תנאי בית דין ש'''תרומת מעשר בצפון צפונית'''. כן, ככה בעצם נקבע מקום למה שהוא החסיר ואותו מעט שהוא החסיר, שעכשיו קבענו לו מקום, הוא בעצם מתבטל בכל הכרי. נמצא הכל מתוקן.

ועוד תנאי בית דין, שאם הוא הוסיף מעשר שני, כשהוא מוסיף מעשר שני, הרי את המעשר שני צריך לבדוק. אז אם הוא הוסיף נניח על המעשר שני, אז המעשר שני '''לכשיפדה מעשר שני, שיהיה עודף פדוי'''. כן, גם כשהוא לא מתכוון לזה, גם כן זה יהיה פדוי על המטבע. ואם הוא החסיר, אז הרי אמרנו שתנאי בית דין שהחלק מה שהוא החסיר יקבע קודם כל למעשר שני בכרי בדרום. אז תנאי בית דין שלמרות שהוא לא אמר, אז גם החלק הזה יפדה, יתחלל על המטבע.

אומרת הגמרא '''עד כדון ביבש''', כלומר כל מה ששמענו עכשיו, תנאי בית דין והכל זה טוב ויפה בלח, כי הרי יש בילה בלח. אז גם אם הוא ייקח במקום נניח על מאה עשר, נניח הוא ייקח אחד עשר, לא קרה כלום כי יש לו פה אחד עשר. אבל הם מעורבים כי זה לח. אז בכל אחד יש מעט מה שהוא לא אמור לצאת מעשר, זה חולין בעצם, אבל תשע עשיריות שזה מעשר, אבל אין בעיה כי זה לח, הכל מעורבב. אז שיפריש אחד ועשירית. אם נניח הוא ייקח אחד ועשירית במקום שהיה צריך לקחת עשירית, כי זה לתרומת מעשר, אין גם בעיה, כי בתוך יש כאן אחד שלם שהוא תרומת מעשר אמיתית. אז יש עוד טיפה שהוא חולין אבל לא נורא.

אבל אם לוקח ביבש יש בעיה לכאורה. דוגמה, '''הוה ליה מאה תאנים, חמשין רברבין וחמשין דקיקין'''. עכשיו אם הוא ייקח את כל המעשר מהגדולים, '''אין מן רברביא, צריך נסיב תשע'''. אבל אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך אחת עשר'''. אז עכשיו אם בטעות נניח '''נסב עשרה מן רברביא, אית תמן חדא חולין'''. הוא היה צריך לקחת תשע, הוא לקח עשרה, יש שם אחד חולין. עכשיו מתוך העשרה האלו הוא צריך להפריש תרומת מעשר, אחד מהם. שיכול להיות שהוא לוקח בדיוק את החולין, אז יוצא '''שמא אותה חולין עשה אותה תרומת מעשר למקום אחר''', וכתיב '''&quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. פה הוא מפריש חולין בתור תרומת מעשר, אז זה יכול להיות בעיה. זה לא-- בלח אין בעיה, ביבש יכול להיות שיש בעיה.

'''אמר רבי בון בר כהנא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''מעשר הזה שהפירות הללו חייבות'''בו, ויתחלק בין כל העשר שהוא יפריש בשווה. כלומר בעצם זה לא שהוא לוקח אחד עשר ומתוכם בעשר יש את המעשר ובאחד זה חולין, אלא בכל אחד יהיה חלק שווה מהמעשר שהוא צריך לעשות. אז אם הוא לקח אחד עשר, אז בכל אחד יש תשע עשיריות בערך מהמעשר. עכשיו, ועוד דבר, הרי גם צריך לקבוע להם מקום, כלומר אם זה בתוך הטעינה ולא מוגדר המקום, אז זה בעיה. אז גם כן, תנאי בית דין שיקבע מקום למעשר הזה, כן? תנאי בית דין שכאילו אומר, '''הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ'''. בכל טעינה, התשע עשיריות האלה יהיו בעוקץ שלה. מתחילים מהעוקץ, '''ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר'''. עכשיו זה יוצא שבעצם כל טעינה שהוא ייקח יש בה את החלק של המעשר. '''אית חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין''', וזה בסדר.

ואומרת הגמרא, אוקיי, זה מתאים אם מדובר בכמות גדולה, כמו שאמרנו מאה טעינים. '''עד כדון דבר מרובה, היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנים: חמש רברבין וחמש דקיקין'''. עכשיו פה, אם הוא לוקח מהגדולים, '''אין יסב מן רברבתא, צריך מסב חדא פרא ציבחר'''. אם הוא לוקח '''מן דקיקתא, צריך מסב חדא ועוד ציבחר'''. עכשיו, נניח '''נסיב חד מן רברבתא, אית תמן כל שהוא חולין'''. עכשיו, אז יש שמה בתוך הטעינה הגדולה הזאתי, יש בה קצת שהוא חולין. עכשיו, יכול להיות שכשהוא עושה עכשיו תרומת מעשר על חלק מהטעינה, ויכול היה לומר '''שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר'''? כלומר, בעצם יכול להיות שהוא ייקח דווקא את החלק חולין, יגיד שהוא תרומת מעשר. וכמו שאמרנו שוב, '''וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר'''. אז הוא לא יוצא ידי חובה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_יב|חזרה=כן}} '''המפריש מעשרות באומד דעת בלבד (&quot;מעדיף על מעשרותיו&quot;) - האם ההפרשה חלה או מקולקלת ומה תיקונה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות א יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק א, הלכה יד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא עו|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף עו]] , , [[סמ&quot;ג עשה קלה|סמ&quot;ג עשין קלה]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שיפריש תרומה גדולה ואחר כך מעשרות ויסמוך על תנאי בית דין, שהתנו שאפשר להפריש מאומד ובלבד עד מקום שהדעת טועה, וכן פסקו הרמב&quot;ם (הל' מעשר פ&quot;א ה&quot;יד) והשו&quot;ע (יו&quot;ד סי' שלא סעיף עו).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:63.20%;height:1.67%;left:10.81%;width:46.20%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:64.87%;height:10.01%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.88%;height:1.67%;left:10.81%;width:55.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.97%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.64%;height:3.34%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:78.44%;width:12.44%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;נמצא או פוחת ממעשרותיו או מוסיף על מעשרותיו · כהדא דתני הפוחת ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין · המעדיף על מעשרותיו מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין · אמ' ר' יוסי בסמוך לתניי בית דין הוא · מהו תניי בית דין [עד מקום שהדעת טועה מהו תניי בית דין]· אמ' ר' יוחנן כדי שיהא קובע מעשר ראשון [בצפונו] ומעשר שיני לדרומו · ותרומת מעשר בצפון צפונו · מהו תניי בית דין הוא לכשיפדה מעשר שיני שבעודף פדוי · עד כדון ביבש בלח הוה ליה מאה תאנין חמשין רברבין וחמשין דקיקין · אין יסב מן רברביא צריך מיסב תשע דקיקתא צריך מיסב אחת עשרה נסב עשרה מן רברביא אית תמן חדא חולין וחש לומר שמא אותה חולין עושה אותה תרומת מעשר למקום אחר · וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר · ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' בון בר כהנא מתנה ואומ' מעשר הזה שהפירות הללו [חייבות] הרי הוא קבוע בתחילה כל עוקץ ועוקץ ומהלך עד שהוא מגיע בכל עשר מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין · עד כדון דבר מרובה היה דבר ממועט הוה ליה עשר תאנין חמש רברבין וחמש דקיקין אין יסב מן רברבתא צריך מיסב חדא {{ירו&quot;מ-הוסר|ועוד ציבחד נסב חד מן רברבתא}} פרא ציבחד מן דקיקתא צריך מיסב חדא ועוד ציבחד · נסב חד&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

בכל עשר מסב אית בהון חדא תרומת מעשר פי' דמשייר כל שהוא חולין מכל אחד וע&quot;כ עולה השבון שאחד הוא תרומת מעשר וחולין כל שהוא:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;41&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
כל שהוא חולין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהוא אומר שהמעשר יהיה בתאנה זו, ואחר כך חלק מהתאנה יהיה תרומת מעשר}}, וחש לומר {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לא נחוש}} שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|על השאר}}? וכתיב: &quot;תרומת ה' מעשר מן המעשר&quot;, ולא חולין מן המעשר. אמר רבי אבא קרתיגנייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא קרתיגנייא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנאי בית דין שיהא כ}}מתנה ואומר: המעשר הזה שהפירות הללו חייבות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בו}}, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת מעשר יהיה בצד העוקץ}}. ומסיים {{ירו&quot;מ-ביאור|מסמן}} ואומר: לכהן: עד כאן סיימתי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לתרומת מעשר בצד העוקץ. תנן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך לומר על אותו אחד ממאה שהפריש לצורך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל. ויאמר: הרי הוא בצד זה מעשר. נמצא מקדים {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר לתרומה גדולה}}. ויאמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קדם}}: הרי הוא בצד זה {{ירו&quot;מ-ביאור|הכוונה שיפריש קדם}} תרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}. נמצא או פוחת על {{ירו&quot;מ-הוסר|התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תרומת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר}} או מוסיף {{ירו&quot;מ-הוסר|על התרומה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עליה}}. מתוך שהוא אומר {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מה שיהיה אחר כך תרומת מעשר}}: הרי הוא בצד זה חולין טבל, {{ירו&quot;מ-הוסר|או}} אף אם פוחת מן התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}} או מוסיף על התרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|גדולה}}, אין בכך כלום, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שתרומה גדולה אין לה שיעור}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{שוליים דין|ה_יג}}אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל {{ירו&quot;מ-הוסר|אחר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אחד}}, ושל היום היו משל אחר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר {{שוליים דין|ה_יד}}ומתיר בחלה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת}}. עד היכן? תלמודוי {{ירו&quot;מ-הוסר|של }}דרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: עד שלשים יום. היך עבידא? לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי {{ירו&quot;מ-הוסר|שלישי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שני}} מין אחד הוא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומפריש מזה על זה}}. ראשון {{ירו&quot;מ-הוסר|על גבי}} לגבי שלישי {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}שני מינין הן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמאי? הרי חיוב בחלה חל רק משעת גילגול, ואפילו אם קנה קמח מכמה סוחרים}}, ולא אצלו היא נטבלת {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחלה. ולמה אינו יכול להפריש מזו על זו}}? אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא המשאיל כבר הפריש עליה חלה, וכשיבא הוא להפריש, שמא יפריש ממנה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב}}. אפילו כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי כמות השאור שמוסיפים לעיסה היא קטנה, ואין בשאור שיעור של חמישה רבעים שמתחייבת בחלה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ושוב חוזרת השאלה}}: לא אצלו היא נטבלת. אלא בשואל ככר טמא {{ירו&quot;מ-ביאור|לאו דווקא, אלא הכוונה שהוא עצמו עושה בטומאה, לכן קים חשש שישאל כיכר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחברו עם הארץ}} למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הוסר|ואם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ושמא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה הכיכר כבר מתוקן והפריש ממנו חלה, ונמצא מפריש מהפטור על החייב. אם}} בשואל ככר טמא למלאות תנורו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה צריך לחייב אותו להפריש}} מעשר מכל ככר וככר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בכל כיכר קים ספק שמא היא זו שכבר נתקנה. ולמה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|חושש רק מיום על חברו, אפילו באותו יום, ואפילו באותו תנור היה צריך לחשוש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ונשאר בשאלה}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: התם: הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש}}, אלא כדי תרומת {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר וחלה. משמע שהנחתום הוא זה שמפריש. והכא תנן: הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת. משמע שהלוקח מפריש. אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דרי אמר }}כאן בעושה בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|ולכן חייבו את הנחתום להפריש, שמא עד שתגיע לידי הקונה תטמא}}, כאן בעושה בטומאה. רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה. מתניתין דלא כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאי בעושה בטומאה, חיישינן שמא ישאל ככר טמא מעם הארץ למלאות תנורו, והיה צריך לחייב אותו להפריש מעשר מכל ככר וככר}}.

&lt;span id=&quot;דף_כב_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אז מה עושים כאן? '''אמר רבי אבא קרתיגנייא''': תנאי בית דין שיהיה כמתנה ואומר '''המעשר הזה שהפירות הללו חייבות, הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ'''. בעצם המעשר לא מתפשט בכל הטעינה באופן רנדומלי, אלא הוא מתחיל מהעוקץ ומתפשט כמה שהוא תופס. והתנאי בית דין שתרומת מעשר תהיה גם כן בעוקץ, ואז בעצם היא וודאי תהיה מהחלק של המעשר. הוא גם צריך '''לסיים ולומר לכהן: עד כאן סיימתי'''. כלומר, תרומת מעשר היא בחלק הצפוני של העוקץ.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה שהוא אומר, כשלוקח תרומה ותרומת מעשר כאחת, לוקח אחד משלושים ושלושה ושליש, ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן, '''הרי הוא בצד זה חולין טבל''', ולאחר מכן מפריש תרומה גדולה, ואז אומר אותו אחד ממאה, '''הרי הוא בצד זה מעשר''', ועוד תשע כמותו בצד, ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם. אז מה אמרנו? הרי הוא בצד זה חולין טבל. אז למה הוא לא אומר, הרי זה מעשר? ישר יגיד זה מעשר. למה צריך להגיד חולין? אומרת הגמרא, לא, כי אם יעשה דבר כזה, זה יצא שהוא הפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה, '''נמצא מקדים'''.

אומרת הגמרא, טוב, שיגיד קודם כל תרומה גדולה ואחרי זה מעשר. ואומרת הגמרא, לא, כי אם הוא יעשה דבר כזה, אז זה יוצא שכשהוא מפריש את תרומת מעשר, הוא לא יוכל לדייק, כי הוא יהיה '''או פוחת על או מוסיף'''. כי תרומה גדולה ותרומת מעשר צריכה להיות מדויקת. תרומה גדולה, אין לה שיעור, אז גם אם הוא ייתן טיפה יותר או טיפה פחות, לא קרה כלום, אבל תרומת מעשר היא צריכה להיות בדיוק. אז לכן הוא קודם כל מגדיר אותה בתור חולין, ואז הוא מפריש תרומה גדולה ולאחר מכן הוא מפריש את המעשר ואותו אחד יהיה תרומת מעשר עליהם.

ו'''מתוך שהוא אומר: הרי הוא בצד זה חולין טבל, אף אם פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה, אין בכך כלום'''. כי תרומה גדולה, כמו שאמרנו, אין לה שיעור. זה חזרה בעצם על מה שאמרנו קודם.

פרק הלכות חמש. אומרת המשנה: '''הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסים הרבה. דברי רבי מאיר'''. גם אם יש כל מיני צורות של לחמים, יכול להפריש מכולם. '''ורבי יהודה אוסר, שאני אומר: חטים של אמש היו משל''' אדם אחד, '''ושל היום היו משל אחר'''. כלומר, החיטים של אמש היו משל אדם אחד, והשני של אדם אחר, ובדמאי לא מפרישים מאחד על השני, כי אולי אחד הוא כן מעשר, הרי דמאי זה רק ספק. אז לכן הוא לא יכול להפריש מחמה על הצוננת ולא מצוננת על חמה. '''ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. תרומת מעשר, באמת אתה לא יכול להפריש מאחד לשני, אבל חלה אפשר.

הגמרא תדון למה אחרים חולקים אם בכלל. אומרת הגמרא, למדנו במשנה לוקח מנחתום מעשר מן החמה לצוננת, עד היכן? כמה ימים הוא יכול להפריש מלחם על לחם? '''תלמודוי דרבי חייא בשם רבי יהושע בן לוי: עד שלשים יום'''. אני אומר שמסתמא הוא קנה את זה מאותו אדם. שואלת הגמרא, '''היך עבידא'''? כלומר, איך ייווצר מקרה כזה, אם הוא '''לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים'''. אז '''ראשון לגבי מין אחד הוא''', כלומר זה פחות משלושים יום, אז יכול להפריש בגלל זה. '''ראשון לגבי שלישי שני מינין הן''', כי אני אומר מסתמא הוא יכול להיות שלקח את זה מאדם אחד ואת זה מאדם אחר, ולכן לא יפריש מאחד לשני.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה '''רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה'''. כלומר את תרומת מעשר הוא חושד שאולי האופה הזה לקח משני אנשים וזה דמאי, לכן אי אפשר להפריש מאחד לשני. אבל חלה הוא מתיר. אומרת הגמרא, מישהו, מישהו עושה חלה? אם אתה אומר שרבי שמעון מתיר, משמע ש'''רבי יהודה אוסר בחלה'''. למה? הרי חיוב חלה זה רק מהגלגול, מהמשעת לישה. אז אפילו אם הוא קנה מכמה סוחרים, '''ולא אצלו היא נטבלת'''? הרי החיוב חלה זה רק בגלגול וזה אצלו. אז אפילו אם הוא ייקח מעשר אנשים, ביום שהוא לש, רק באותו רגע יש חיוב חלה ויכול להפריש מעל הכל. אז למה שרבי יהודה יאסור גם בחלה?

אומרת הגמרא, '''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו'''. כלומר, החשש הוא שמא הנחתום הזה שאל שאור, כדי להחמיץ את הבצק, מחבר שלו, ואולי החבר כבר הפריש חלה על השאור הזה. כלומר השאור הזה בא מעיסה שכבר הפרישו עליה חלה, אז ממילא היא פטורה. ואז אם הוא יבוא להפריש עכשיו, שמא יפריש את אותו שאור. כשהוא ייקח את החתיכה מהלחם בטעות ייקח את אותו שאור שכבר הפרישו עליו, ונמצא שהוא מפריש מהפטור על החיוב.

אומרת הגמרא, '''אפילו כן, לא אצלו היא נטבלת'''. למה זה הגיוני? כי שאור לא נותן כזו כמות שתהיה חייבת בחלה. הרי תמיד בטוח שיהיה פה רוב מהחיוב. הכמות של החיוב של השאור זה כמות קטנה, אתה לא יכול להגיע לכמות באמת של חמש רבעים של שאור, שמים ממש פירור, שמים קצת. אז שוב פעם חזרנו לשאלה, אם גם אם הוא ייקח שאור שהפרישו ממנו חלה, זה בטל ברוב וזה הכל תקין, הוא יכול להפריש אחד לשני. אז שוב פעם אותה שאלה, הרי אצלו זה נעשה טבל, אז למה הוא לא יכול להפריש חלה מאחד על השני?

אמרה הגמרא, '''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו'''. הוא השאיל כיכר מחבר שלו כדי למלא את התנור, ועכשיו אני חושש שמא החבר נתן לו כיכר שעליה הוא כבר הפריש חלה. ועכשיו אותו אדם שמפריש, מפריש בטעות את הלחם הזה מהלחם הזה על שאר הלחמים, ונמצא שהוא מפריש מהפטור לחיוב.

שואלת הגמרא, אם מדובר '''בשואל ככר טמא למלאות תנורו''', אז זה צריך לאסור '''מעשר מכל ככר וככר'''. למה? הרי אם הוא השאיל כיכר אחת אז כל כיכר היא ספק, אולי היא הפטורה, אולי צריך להפריש מכל כיכר וכיכר. אז למה '''רבי יהודה''' אומר שרק מיום על חברו הוא צריך להפריש? אולי אפילו באותו יום, באותו תנור, היה צריך לאסור? היה צריך להפריש מכל כיכר וככר.

נשאל בשאלה, אומרת הגמרא, תנן תם, למדנו שהנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש '''אלא כדי תרומת''' מעשר וחלה. כך אמרנו במשנה הקודמת. אז חייבו אותם להפריש רק כדי תרומת מעשר וחלה, אבל משמע מכאן שמי מפריש? הנחתום. וכאן אתה אומר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה לצוננת וכולי, מי שמפריש זה הלוקח. אז יש כאן סתירה.

'''אמר רבי יוחנן: כאן בעושה בטהרה, כאן בעושה בטומאה'''. כלומר אם האופה הזה אופה בטהרה, אז חכמים חייבו אותו להפריש חלה. למה? כי אמרו אם נחכה עד שהלקוח יקנה את הלחם הזה, יש סיכוי שהוא יטמא עד אז ואז החלה תהיה טמאה. או שיכול להיות שהקונה יהיה עם הארץ, הרי אופה לא מוכר רק לאנשים שמקפידים על טהרה, אז אולי הקונה יהיה עם הארץ, הוא יטמא את החלה, אז לכן חייבו את האופה. ואילו כאן מדובר שהנחתום עושה בטומאה ולכן חייבו את הלוקח, כי לא קורה שום דבר אם הלוקח, ממילא זה כבר טמא.

'''רבי אלעזר אמר: כאן שמוכר במידה דקה ונישכר הרבה, לכן מפריש הנחתום. וכאן שמוכר במידה גסה'''. כלומר, אם האופה מוכר במידה דקה, אז חייבו אותו להפריש חלה, כיוון שהוא מרוויח. אבל כאן שאמרנו שהלוקח מפריש, מדובר שהוא מוכר במידה גסה, בכמויות גדולות. בעצם מי שמרוויח פה זה הלוקח, ולכן חייבו את הלוקח להפריש.

ואת הגמרא, אז אם זה ככה חייבים להגיד ש'''מתניתין דלא כרבי יוחנן'''. כי הרי מה אמרנו רבי יוחנן אומר? רבי יוחנן אומר שהמשנה שאומרת שהלוקח מנחתום מעשר מדובר שהוא עושה את זה בטומאה. אז אם מדובר שהוא עושה בטומאה, הרי לכאורה יש חשש שהוא ישאיל כיכר לחם טמא מהחבר שלו כדי למלא את התנור שלו, ואז בעצם כל כיכר הוא ספק, אז היה צריך להיות שצריכים להפריש מכל כיכר וככר, אפילו לפי רבי יהודה, מכל תנור. אז רואים מכאן שלא חוששים שהוא ישאיל כיכר, כי הם דנו בטהרה.

כן, מעניין למה לא חושבים שהוא השאיל מחבר שעושה בטהרה, אבל... טוב. אז חייבים להגיד שזה לא רבי יוחנן, אלא כי רבי אלעזר. רבי אלעזר אמר כאן וכאן הוא עושה בטהרה ולא חוששים שהוא ילווה כיכר מעם הארץ, כי הכיכרות של עם הארץ טמאים. אבל אם זה ככה, אם אנחנו אומרים שזה דעת רבי אלעזר ולא דעת רבי יוחנן, בכל אופן חוזרת השאלה, אז למה בחלה רבי יהודה עושה? כלומר, אם מדובר שהוא לא יכול להשאיל מאדם אחר כיכר, אלא כל החשש הוא בגלל שהוא קונה מכמה סוחרים. אז זה טוב, יכול להסביר למה מעשרות צריך להפריש מכל אפייה. אבל למה חלה מפריש מכל אפייה? הרי חלה החיוב זה בגלגול, הגלגול זה אצלו. אז אם זה ככה היה צריך להפריש, כן, חלה היה יכול להפריש מכל לחמים.

אומרת הגמרא, '''ולוקח מן הפלטר''' - לא מדובר שהוא לוקח מהאופה עצמו, אלא מאדם שהוא בעצם מספק, הוא מעין סיטונאי של לחמים, קונה מכמה אופים. כדתנן, '''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''. לפי רבי מאיר בעצם כל אופה יש לו תפוס, והפלטר מסתמא אם יש לו כמה תפוסים אז הוא כנראה קנה את זה מכמה אופים, כל תפוס מאופה. אז לכן צריך להפריש מכל אחד בנפרד, מכל תפוס. אבל '''רבי יהודה אומר מאחד על הכול'''. למה? כי רבי יהודה סובר שפלטר לוקח מנחתום אחד רק, ונחתום אחד עושה כמה תפוסים. כלומר, למרות שאני רואה כמה תפוסים, בסתם זה אותו נחתום, לכן אני יכול להפריש מאחד על השני. עכשיו, אבל דווקא באותו יום. אבל ביום אחר חוששים, כך אומר רבי יהודה. אותו יום הוא ודאי קנה רק מאופה אחד, אפילו אם זה כמה תפוסים. אבל אם זה כמה ימים, יכול להיות שביום אחרי הוא לקח מאופה אחר. אז לכן מיום ליום צריך להפריש כל אחד בנפרד.

ורבי שמעון סובר שלא חוששים אפילו מיום לחברו. הוא אומר, פלטר תמיד לוקח מאותו נחתום. אז גם אם אני רואה כמה תפוסים, גם אם זה כמה ימים, תמיד יכול להפריש מאחד על השני.

'''אמר רבי יהודה אבוית רבי מתניה''', כל מה שאמרנו זה במוכר בטומאה כן קיימים, ואף על פי כן לא חוששים שמא ייטול כיכר מחברו ואצלו נטבלת לחלה. ובאמת גם רבי יהודה מודה שהחלה יכול להפריש אחד על השני, כל מה שאמרנו זה רק במעשרות. חלה יכול להפריש מכל הלחמים. '''ותני כן: רבי יהודה ורבי שמעון אוסרים בתרומת מעשר ומתירים בחלה'''.

שואלת הגמרא, אז אם ככה, הא רבי יהודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ורבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, אז לכאורה מה ההבדל ביניהם? הרי שניהם לכאורה אומרים אותו דבר. אז אומרת הגמרא, אני אגיד לך מה ההבדל ביניהם. הא דאית ליה רבי יהודה, אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, אבל מתנור לתנור הוא יכול להפריש, כי כל מה שנקנה ביום אחד לפי רבי יהודה זה מאדם אחד. האופה ודאי קנה את התבואה מאדם אחד וממילא יכול להפריש באותו יום מכל התנורים. אבל הא דאית ליה רבי שמעון, אפילו מתנור על תנור אינו מפריש, ואפילו ביום אחד, כי אני חושש שהוא קנה מכמה אנשים. אבל לגבי חלה כולם מסכימים שיכול להפריש כיוון שאצלו נטבלה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כא עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יג|חזרה=כן}} '''חנווני שנתן פירותיו לטבל וטחנו והחזירן לו - האם מותר לאכול מן הקמח שהחזיר לו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בן יוחאי לאסור בתרומת מעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר ובהלכות ביכורים.

{{שוליים דין|ה_יד|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מן הנחתום מפריש דמאי מן החמה על הצוננת עד שלושים יום, ובתוך שלושים - כמין אחד לעניין הפרשה זה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ה|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ה]] , [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ו|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שמתיר, כיון שעד שלושים יום נחשבים כמין אחד ומפריש מזה על זה, כדברי רבי יהושע בן לוי בגמרא.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כא עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:17.98%;height:1.67%;left:35.53%;width:42.91%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.65%;height:15.03%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:34.69%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;מן רברבתא אית תמן כל שהוא חולין וחש לומ' שמא אותו החולין עושה תרומת מעשר למקום אחר וכת' תרומת י'י מעשר מן המעשר ולא חולין מן המעשר · אמ' ר' אבא קרתיגנייא מתנה ואו' המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הרי הוא קבוע בתחילת העוקץ ומסיים ואו' לכהן עד כאן סיימתי הרי הוא בצד זה חולין טבל · ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר · נמצא מקדים · ויאמר הרי הוא בצד זה תרומה · נמצא או פוחת על התרומה או מוסיף על התרומה · מתוך שהוא או' הרי הוא בצד זה חולין טבל או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה אין בכך כלום · הל' ג עד היכן תלמודוי שלר' חייא בשם ר' יהושע בן לוי עד שלשים יום היך עבידא · לקח ממנו בתחילת שלשים ובאמצע שלשים ובסוף שלשים ראשון על גבי שלישי מן אחד הוא ראשון על גבי שלישי שני מינין הן · ר' שמעון אסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ור' יודה אוסר בחלה · ולא אצלו היא נטבלת אלא בשואל {{ירו&quot;מ-הוסר|ככר טמא למלאות תנור}} שאור טמא לעשות עיסתו · אפילו כן לא אצלו היא נטבלת אלא בשואל ככר טמא למלאות תנור · ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו מעשר מכל ככר וככר · אלא כר' יוחנן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

הרי הוא בצד זה תולין טבל, הוא כמו אמרי מר, בתחלה היה מפרש להמתניתן ועכשיו הוא מפרש להברייתא לשון הרי הוא תולין טבל הוא לשנא דברייתא משום דבברייתא נקט והשאר תלה קמ&quot;ל דבחלה לא איכפת לן השיעור ויאמר הרי הוא בצד זה מעשר נמצא מקדים ויאמר הרי זה בצד זה תרומה נמצא או פוחת על תרו&quot;מ או מוסיף על תרומת מעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י:

הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר&quot;ש אוסר בתרו&quot;מ ומתיר בחלה, ופריך בגמרא ור&quot;י אוסר בחלה ולא אצלו נטבלת. פירוש דא&quot;נ מתרי גברי זבין לא חיישינן שמא אחד עישר ואחד לא עישר שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גילגל את העיסה ומותר להפריש מזה על זה, ומשני אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו, ומאי דקאמר טמא משום דמיירי בנחתום העושה בטומאה דלפיכך הלוקח מפריש כדמשני ר&quot;י לעיל (בפ&quot;ב) על הא דרמינן מתניתא אהדדי, דהאי חד מתניתא אמר הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מפריש, משמע דהלוקח הוא מפריש, ואילו בחדא מתניתן קתני הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרו&quot;מ וחלה, משמע דהנחתום מפריש. וע&quot;ז משני ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה הנחתום מפריש וכאן בעושה בטומאה הלוקח מפריש, ובארתי שם הטעם דהפרש בין עושה בטהרה לבין עושה בטומאה ע&quot;פ הירושלמי (בפ' אלו עוברין ופ&quot;ק דביצה) עירס לא קאמר אלא לש אר&quot;ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא לבסוף, פי' הק&quot;ע ז&quot;ל בסוף הוא לאחר שתגמור העיסה, אר&quot;י בר&quot;ב בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא לבסוף תקנה תקינו בה שיפרישנה תחלה שלא תטמא העיסה ע&quot;כ, ומובא בב&quot;י ז&quot;ל סי' שכ&quot;ז ביו&quot;ד עיי&quot;ש, וכן מבואר בש&quot;ע יו&quot;ד סי' שכ&quot;ז האידנא טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ע&quot;כ וכשהנחתום מפריש חלה כשאופה מתבואה שלקח מע&quot;ה הוי החלה ודאי דהא בודאי לא הופרש מתחנה דקי&quot;ל המפריש חלתו קמח אינה חלה, ובשעה שהנחתום מגלגל את העיסה אז הוכשרו לקבל טומאה מחמת המים וחיישינן שלא תטמא את העיסה בעיסה טהורה ותקנו בה שיפרישנה תחלה ע&quot;כ הנחתום מפריש חלה בשעת נתינת המים, וע&quot;כ אין לאמר דהלוקח יפריש לאחר האפי' וכיון שמחויב ע&quot;כ המוכר הנחתום להפריש חלה מחויב ע&quot;כ להפריש גם תרו&quot;מ משום דתרו&quot;מ קודם לחלה כדאיתא בפ&quot;ר דדמאי (ה&quot;א) וכמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל בפ' ב&quot;ה דהנחתום מפריש בעושה בטהרה נוטל הנחתום תרו&quot;מ כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה עיי&quot;ש שמבואר היטב הסוגיא הנ&quot;ל, ובדרך הזה עולה כהוגן סוגיא הזאת דלר&quot;י דס&quot;ל דהא דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה עיסתו בטומאה, וקי&quot;ל בעיסה טמאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף דהוא לאחר שתגמור העיסה ע&quot;כ פריך דאפילו בשאל שאור טמא מע&quot;ה אעפ&quot;כ אצלו היא נטבלת דהא המשאיל לא הפריש מן השאור בעיסה טמאה [דעיסה ושאור שני ענינים דעיסה הוא לאחר שאור כדאיתא במס' חלה פ&quot;ג על העיסה ועל השאור ועל הקמח וכו'] ובעיסה טמאה החיוב הפרשה בעיסה ולא בשאור ע&quot;ז משני דחיישינן שמא השאיל ככר טמא למלאות תנורו, וככר הוא לאחר גמר העיסה, שנחלקה לככרים. וע&quot;ז חיישי' שמא הפריש המשאיל דהא כבר הגיע זמן הפרשה, וע&quot;ז פריך אם חיישינן לככר א&quot;כ צריך להפריש מן כל ככר, אלא ע&quot;כ דלא חיישינן לשאילת ככר כי אם לשאילת שאור, וא&quot;כ קשה ולא אצלו היא נטבלת דהא עיסה טמאה אינו מפריש חלתה אלא לאחר שתגמור העיסה ולא מן השאור ע&quot;ז משני אלא דלא כר&quot;י [כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל] דר&quot;י אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה, אלא כר&quot;א דר&quot;א אמר כאן וכאן בעושה בטהרה, וכיון דמיירי בעושה בטהרה רק דמיירי שהנחתום ע&quot;ה כדפי' בשנו&quot;א ז&quot;ל ברפ&quot;ה באוקימתא דר&quot;א ע&quot;כ הלוקח מפריש עיין בשנות אליהו ז&quot;ל בסוגיא דלעיל בריש פרק ה' א&quot;כ מפריש תלה משנותן המים, וא&quot;כ בשאל שאור לא נטבלת אצלו אלא אצל המשאיל וחיישינן שמא הפריש המשאיל אר&quot;י אבוה דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת ולעולם מיירי בעיסה טמאה ובאמת אצלו נטבלת כנ&quot;ל ובאמת אוף ר' יהודה מודה בה ותני כן ר' יהודה ור&quot;ש אוסרין בתרו&quot;מ ומתירין בחלה ודו&quot;ק:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;42&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אלא כרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}, דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר: כאן וכאן בעושה בטהרה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואין חשש שמא ילוה ככר מעם הארץ, שכיכרות של עם הארץ טמאות. אבל אם כך, חזרה השאלה: למה בחלה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר? הרי חיוב חלה חל רק משעת גילגול}}. {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא מדובר בלוקח מנחתום, אלא בלוקח מן הפלטר. היא מתניתין, כדתנן: הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: מאחד על הכל, דסבר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: פלטר לוקח מנחתום אחד, אפילו כמה דפוסים, ודווקא באותו יום. אבל ביום אחר, חוששים שמא לקח מנחתום אחר. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר: לא חוששים אפילו מיום לחברו}}. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבי ר' מתניא|°]]: בעושה בטומאה קיימינן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא חוששים שמא יטול כיכר מחברו}}, ואצלו נטבלת. {{ירו&quot;מ-הוסר|אוף}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה מודה בה. ותני כן: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כן}}, הא [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה, ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. מה בינייהו? על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה: אינו מפריש {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשרות}} לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום, ומפריש מן התנור על התנור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכל מה שנקנה ביום אחד, מסתמא מתבואה של אדם אחד הם}}. על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}: אפילו מן התנור על התנור אינו מפריש, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאף ביום אחד חוששים שמא קנה תבואה מאנשים רבים. אבל גבי חלה, לדעת שניהם מותר, כיוון שאצלו נטבלה}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס. דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: {{שוליים דין|ה_טו}}מאחד על הכל. ומודה [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: נחתום {{ירו&quot;מ-ביאור|אופה}} עושה טפוס אחד, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בכמה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} משתמש בנחתום אחד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן יעשר מאחד על הכל, אפילו בכמה דפוסים. תנן: ומודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד}}. איזהו מנפול {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמודה בו}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}? דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|זה הלוקח מכמה נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, תימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונים}} מן דתימניה {{ירו&quot;מ-ביאור|משמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, וחד מן דתריי. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה, דאם אין יודעים איזה פלטר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכר לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונה משני נחתומים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אופים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעשר מכל ככר וככר}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: היו לפניו שני טפוסין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואצל האחרים טפוס אחד}}. הוכיח על עצמו שהן שניים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}. הושוו כלן לעשות טפוס אחד. מעשר מכל ככר וככר {{ירו&quot;מ-הדגשה|אצל כולם, או כיוון שרק הוא הוחזק להיות קונה משניים, אף אחרי שעברו לטפוס אחד, רק הלוקח ממנו מעשר על כל טפוס, והלוקח מהשאר מעשר מאחד על הכל}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: כמה דתימא, {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} דאם היו תשעה פלטרין {{ירו&quot;מ-הוסר|וי}} ועשרה נחתומין, תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מוכרי לחם}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן דתריי {{ירו&quot;מ-ביאור|משניים}}. ודכוותה: {{ירו&quot;מ-הוסר|ט}} אם היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין, {{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמר: ד}}תימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתימניא {{ירו&quot;מ-ביאור|שמונה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וחד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים, ותרי פלטרין}} מן {{ירו&quot;מ-הוסר|דתריי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חד? והלוקח מאחד מהם מעשר ממה שקנה מהאחד על מה שקנה מהשני}}? או תשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|פלטרין לוקחים}} מן דתשעה {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחתומים}}, וחד מן כולהון? {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר מכל ככר וככר?

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_טז}}הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;span id=&quot;דף_כב_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כב ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
זהו התמלול המתוקן עם ההדגשות:

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כב. אנחנו מתחילים מהמשנה פרקי אלף עד אל&quot;ף. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל טפוס וטפוס'''&quot;, כן? פלטר זה בעצם אדם שקונה מהאופים ומוכר את זה. &quot;'''הלוקח מן הפלטר מעשר מכל תפוס ותפוס, דברי רבי מאיר'''&quot;. כי לפי רבי מאיר, כל אופה יש לו תפוס אחר. הפלטר קונה מכמה אופים, לכן אני משער שכל תפוס הוא קנה מאופה אחר, לכן חייב להפריש מכל תפוס ותפוס. רבי יהודה אומר לא, &quot;'''מאחד על הכול'''&quot;, כי על פי רבי יהודה פלטר קונה רק מאופה אחד, רק האופים עושים כמה תפוסיים. &quot;'''ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;, כן? מנפול זה אדם שבאמת קונה מהרבה אופים.

אמרה הגמרא, רבי מאיר אומר: '''נחתום עושה טפוס אחד, ופלטר משתמש בכמה נחתומין''', כן? לכן בעצם הוא אומר שצריך להפריש מכל תפוס ותפוס. ואילו רבי יהודה אומר: '''נחתום עושה כמה טפוסין, ופלטר משתמש בנחתום אחד''', כן? פלטר קונה רק מנחתום אחד, לכן אפילו יש לו כמה תפוסיים, אני אומר זה מאותו אופה, כן, כמו שהסברנו בהתחלה. לכן הוא יעשר מאחד על הכול אפילו בכמה תפוסיים.

למדנו במשנה ש&quot;'''מודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. שואלת הגמרא: '''איזהו מנפול'''? רבי אלעזר אומר זה לוקח מכמה נחתומים, כן? זה די ברור.

שואלת הגמרא: '''היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין'''. אז שמונה פלטרין ודאי קונים משמונה, כן? זה ברור. אני יכול להגיד ככה, אבל אחד הרי חייב לקנות משניים, כן? אז בזה גם רבי יהודה מודה שאם אנחנו לא יודעים איזה פלטר קנה משני נחתומים, אז פה יצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר. כי כל שני כיכרות אני אומר אולי הראשון, אם כולם עושים אותו תפוס, אז אצטרך להפריש מכל כיכר וכיכר, כי אולי כיכר אחד מנחתום אחד והשני מנחתום אחר.

רבי יונה בעי: '''היו לפניו שני טפוסין'''. כלומר, אני רואה שכל הפלטרין, לכולם יש תפוס אחד, ואצל אדם אחד אני רואה שניים. האם זה ראיה שהוא באמת קונה משני האופים? אמרנו הרי שכן, ששמונה קונים כל אחד מאופה אחד, אבל אחד קונה משניים. עכשיו, אם אני רואה שלכולם יש תפוס אחד, ואצלו יש שניים, שני תפוסיים, האם זה '''הוכיח על עצמו שהן שניים'''? אז בעצם אצל כל אחרים אני יכול להפריש רק אחד, ואצלו אני אצטרך להפריש מכל תפוס.

עכשיו, מה יקרה אם אחרי זה '''הושוו כלן לעשות טפוס אחד'''? כלומר, אחרי שהוא, בהתחלה אמרנו אותו אדם יש לו שני תפוסיים, נניח שזה קבע בעינינו שהוא בעצם קונה משני נחתומים, אם אחרי זה כל הנחתומים עברו לתפוס אחד, עכשיו בעצם אין לו שני תפוסיים, יש לו רק תפוס אחד. האם אני אומר, כיוון שכבר בעבר ראינו שהוא הוחזק לקנות משני נחתומים, אז גם עכשיו הוא כנראה ממשיך גם משני נחתומים? כן, ה&quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot; - זו השאלה.

רבי יונה בעי: האם '''כמה דתימא, דאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומין, תימניא מן דתימניא, וחד מן דתריי'''? כמו שאתה אמרת, שאם היו תשעה פלטרין ועשרה נחתומים, אז אנחנו אמרנו שכנראה שמונה לוקחים משמונה נחתומים ואחד לוקח משניים, האם אם יהיה הפוך, '''היו תשעה נחתומין ועשרה פלטרין'''? האם כאן נאמר ששמונה פלטרין לוקחים משמונה נחתומים ושניים לוקחים מנחתום אחד, ואז אדם שייקח משניהם יוכל לעשר אחד על השני? '''או תשעה מן דתשעה, וחד מן כולהון'''? או שאני אומר לא, תשעה לוקחים בעצם מתשעה נחתומים ואחד לוקח מכל העשרה, לוקח קצת מכל אחד, ואז צריך &quot;'''מעשר מכל ככר וככר'''&quot;? נשאר בשאלה.

פרקי אלף עד אל&quot;ף ה'. אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מן העני, וכן העני שניתנו לו פרוסות או פילחי דבילה, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. העני בדרך כלל הוא מלקט, הוא אוסף מכל מיני אנשים, כי הרי הוא קיבל כל אחד מאדם אחר, ולך תדע אולי זה עוישר, אולי זה לא עוישר, לכן הוא חייב להפריש מכל אחד ואחד.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_טו|חזרה=כן}} '''הלוקח פת מפלטר או פת נחתום, מעשר אחד פוטר את הכל, אך הלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יהודה, שמעשר אחד על הכל אפילו בכמה טפוסים, כדברי הרמב&quot;ם שפסק שהלוקח מן הפלטר או מן הנחתום מעשר אחד פוטר את הכל, ומודה שהלוקח מן המנפול מעשר מכל אחד ואחד.

{{שוליים דין|ה_טז|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות ממקומות שונים חייב לעשר מכל מין בפני עצמו, ובתמרים וגרוגרות מותר לבלול ולתרום מן הכל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו (רמב&quot;ם, הלכות מעשר פי&quot;ד ה&quot;ח), שכן פירות ממקומות שונים דינם כמינים נפרדים לעניין מעשר, מלבד תמרים וגרוגרות שהוקלו בכך..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:36.36%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:38.03%;height:16.70%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:52.30%;width:38.57%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ותני כן.''' בתוספתא (פ&quot;ק) והכי תנינן התם מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותוספות הביכורים ר&quot;ש בן יהודה אומר משום ר&quot;ש ב&quot;ש מחייבין וב&quot;ה פוטרין. וקס&quot;ד השתא מדפליגי בשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה מדקתני להו במתני' בחדא בבא והיינו דקאמר חלה ב&quot;ש מחייבין ואע&quot;ג דלא קתני בתוספתא דפליגי בחלה אלא כדאמרן והיינו דפריך לקמיה על האי אוקמתא

'''כלום אמרו ב&quot;ש אלא דבר שהוא לזריעה.''' בתמיה כלומר לדידך דבעית למימר הואיל ופליגי ב&quot;ש באלו שנשנו בתוספתא ומדקחשיב נמי לשירי מנחות פליגי נמי בחלת ע&quot;ה דקחשיב במתניתן בהדי שירי מנחות אלא מעתה תימא נמי דבדבר שהוא לזריעה כלומר שהוא לוקח לזרוע פליגי ג&quot;כ ב&quot;ש דהא קחשיב לזה נמי בהאי מתניתין וכדמסיק הקושיא אילו הלוקח לזרע ולבהמה וכו' שמא אינו פטור מדמאי לדברי הכל דלא אשכחן שום פלוגתא בהא וא&quot;כ ודאי לא מצית אמרת דפליגי ב&quot;ש ארישא דהתם וה&quot;נ לא פליגי ב&quot;ש על חלת עם הארץ הנשנה בסיפא ומה דקחשיב בתוספתא דאיכא למ&quot;ד דפליגי קחשיב ומה דלא קחשיב לא פליגי

'''אלא במגבל עיסתו במי פירות.''' והכי פירושא דהאי מלתא משום דתנן לקמן (בפ&quot;ב דחלה) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה והלכך בעי לשנויי דהכא במתניתן מיירי בנחתום שמגבל עיסתו במי פירות וכלומר דהיינו טעמא דקא מחייב הלוקח ממנו להפריש חלה כדי שלא יאמרו עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא מהאי טעמא גופיה חייבוהו חכמים לתקן דמאי אף על השיעור חלה דאי לא מתקן לה אכתי יאמרו דאין חיוב חלה לעיסה שנילושה במי פירות מדינא דהרי אין חוששין לתקן החלה כמו חלה דעלמא שצריכה שתהי' מתוקנת מן המעשרות ואתו למטעי גם בשאר עיסה שנילושה במי פירות והלכך חששו חכמים והחמירו בהפרשת חלה זו לתקנה מדמאי ולעולם שאר חלת עם הארץ או החבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה פטורה מדמאי דלא גזרו דמאי בדברים הללו שנשנו בפ&quot;ק

'''לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא.''' ופריך אעיקרא דדינא דעיסה שנילושה במי פירות דכי לא כן א&quot;ר יוסי בן חנינא התם על האי דמתניתן דחלה (בהלכה ב') דהא דקתני דחייבת בחלה דר&quot;א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו' מתניתין הוא (בפ&quot;ג דטבול יום) עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום ר' יהושע פסל את כולה דס&quot;ל דאף דמי פירות אינן מכשירין מ&quot;מ עיסה זו שהוכשרה במשקה והמי פירות מחברין אותה והלכך אפי' אם נגע בה טבול יום במקצתה פסל את כולה ומדס&quot;ל דמי פירות עושין חיבור לטומאה ה&quot;ה דעושין חיבור לחיוב חלה והיינו דמוקי למתניתן דהתם דקתני דחייבת בחלה כר&quot;א בן יהודה איש ברתותא משום ר' יהושע

'''הא כרבנן לא.''' אבל לרבנן דפליגי עליה דר&quot;א בן יהודה וכדקתני במתני' דטבול יום ר' עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו אלמא דאין עושין חיבור לטומאה וא&quot;כ אין עושין ג&quot;כ חיבור לחלה ועיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה והשתא היכי מצית לאוקמי מתני' דהכא במגבלה במי פירות דחייבת בחלה דהא רבנן פליגי עלה בעיקרא דדינא וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי קתני הכא דחלת ע&quot;ה חייבת בדמאי ובפ&quot;ק שנינו דפטורה מדמאי

'''אלא כר' יוחנן.''' מלתא דר' יוחנן אתמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') דקתני התם הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה ורמי לה התם האי מתניתין דקתני הנחתום מפריש אמתניתן דהכא דקתני הלוקח ממנו הוא שמפריש ומשני לה ר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כדפרישית שם דר' יותנן מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום ע&quot;ה מיירי ומתניתן דלעיל בעושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן לו עיסתו שיפריש החלה בטהרה ומדזהיר כולי האי מהימנינין ליה וסמכי' עליה נמי שהוא יתקן ויפריש גם תרו&quot;מ ומתני' דהכא מיירי בשאינו חושש לטהרה כ&quot;א עושה הכל בטומאה והלכך לא סמכינן עליה והלוקח ממנו הוא צריך שיפריש הכי משני לה שם והשתא קאמר הש&quot;ס דלר' יוחנן לא קשיא נמי הא דרמינן מתניתן דהכא אמתניתן דפ&quot;ק דמכיון דהכא מיירי בסתם ע&quot;ה שאינו חושש לכלום ועושה הכל בטומאה ולפיכך הלוקח ממנו הוא צריך שיפריש ויתקן הכל דמאי ומתניתן דפ&quot;ק דתנינן תלת ע&quot;ה פטורה מדמאי איכא למימר דג&quot;כ בע&quot;ה החושש לטהרה מיירי ולהכי לא גזרו דמאי על חלתו. והוי מצי לאקשויי הא ר' יוחנן איהו דקאמר בפרק קמא דאף בחבר שלקח עסה מעם הארץ והפריש חלה פטורה החלה מדמאי והיכי מצינן לאוקמי אליבי' מתני' דפ&quot;ק גם כן בעושה בטהרה הא משמע דלדידיה לעולם לא גזרו דמאי על החלה וכן מתניתן דהכי דקאמר הואיל ועושה בטומאה הלוקח הוא שיפריש ניחא על הפרשת החלה ותרומת מעשר כדשני ר' יוחנן בפ&quot;ב והא שפיר מיתרצא אלא דהקושיא דהכא ממתניתן דפ&quot;ק א&quot;א לשנויי בכה&quot;ג. דהא עיקר הקושיא דמקשי הכא אמאי צריך להפריש דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק תנינן דלא גזרו דמאי בחלה כדא&quot;ר יוחנן גופיה. אלא משום דבלאו הכי פריך עלה ולא קאי המסקנא בפירושא דמלתא דמתני' דמתקן דמאי לשיעור החלה אלא דחלה פטורה מדמאי כדלקמן

'''אלא ר' אלעזר וכו'.''' כלומר דפריך אף לדידך דבעית לשנויי הכי הניחא לר' יוחנן אלא לר&quot;א דמשני לעיל (בפ&quot;ב) לרומיא דמתני' דהתם אדהכא דכאן וכאן בעושה בטהרה אלא דכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם דר&quot;א מוקי להני מתני' אידי ואידי בנחתום חבר הלוקח פירות מעם הארץ וכאן דקתני הלוקח הוא שמפריש במוכר במדה גסה איירי דלדידי' התירו למכור דמאי כדתנינן שם והלוקח ממנו הוא שמפריש ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה מיירי ואסור למכור את הדמאי והלכך הנחתום המוכר הוא צריך שיתקן והשתא אליבא דר&quot;א מאי איכא למימר בקושיין דהא קתני מיהת הכא דצריך לתקן דמאי אף על החלה ובפ&quot;ק דתנינן דלא גזרו כלל דמאי על החלה ואף בחבר שלקח עיסה מע&quot;ה והפריש הוא החלה פטורה מן הדמאי וכר' יוחנן דפ&quot;ק בהא

'''אלא במתארח אצלו.''' כלומר אלא הכי בעינן לשנויי דמתני' דפ&quot;ק מיירי במתארח אצל ע&quot;ה דא&quot;צ להפריש מחלתו דמאי והכא בלוקח מנחתום ע&quot;ה מיירי וכדאשכחן דמחלקינן בין מתארח אצלו ובין מוכר לרבים כדמסיק ואזיל

'''לא כן תני.''' דמי לא תנינן כה&quot;ג כדמייתי לה לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ב') הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ור' ינאי תני לה בדבי ר' ישמעאל והוא אמרה דהדא דתימ' במתארת אצלו אבל לרבים כלומר שיהא נאמן לרבים ולומר זה מתוקן הוא ושיסמכו עליו אע&quot;פ שהוא עצמו אינו אוכל עמהן אינו נאמן עד שיקבל עליו להיות נאמן לרבים כדתנינן שם המקבל עליו להיות נאמן וכו' אלמא דיש חילוק בין המתארח אצלו לבין שהוא מוכר לרבים

'''וכא ברבי' אנן קיימי.''' וה&quot;נ מחלקינן בזה בין המתארח אצלו דפטור מחלת דמאי ובין המוכר לרבים כדאיירי מתניתין דהכא וצריך. הלוקח ממנו להפריש דמאי אף על החלה

'''שמע לה מן דבתרא.''' כלומר דר' אבין בשם ר' אחא שמע לה לשנויי הקושיא דהוי קשיא לן ממתניתן דפ&quot;ק אדהכא ומן המתני' דבתרה למד דמעיקרא לא קשיא מידי דלא כדס&quot;ד דצריך להפריש דמאי אף על החלה דהא ליתא דהא לקמן תנינן כעין האי לישנא דקתני הכא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' וכי ס&quot;ד דהא דמפריש שם מעשר ותרומת מעשר שמפריש ג&quot;כ על שיעור התרומה הא ודאי לא וא&quot;כ כמה דתימר תמן דמה שצריך להפריש מעשר ותרומת מעשר הוא חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה גדולה והכא נמי הא דקתני א' ממאה שיש כאן וכו' לאו על הכל קאי ואף על החלה אלא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה הוא דצריך לתקן דמאי אבל חלה שהוא צריך להפריש כדין הלוקח מן הנחתום ע&quot;ה אינו צריך להפריש על החלה דמאי דלא גזרו דמאי כלל על החלה וכהאי דשנינו בפ&quot;ק

'''תנינן חלה בין ראשון לשני.''' קתני במתני' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' אלמא שמפריש חלה בין מעשר ראשון ובין השני כדקתני דאח&quot;כ קובע מקום למע&quot;ש ופליגי ר' יונה ור' יוסי אליבא דר' זעירא אי מתני' דוקא או לאו דוקא

'''זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר.''' כלומר דאף דבגוונא דמתני' דלוקח מהנחתום והוא צריך שיתקן את הכל כדתנן וא&quot;כ היה לו להפריש בתחלה להחלה שהיא נקראת תרומה ואח&quot;כ להמעשרות שהרי כאן כבר נתחייב בחלה אלא ש&quot;מ דאין קפידא בחלה ואין בה משום בל תאחר אם מקדים למעשר הראשון בתחלה ור' יוסי קאמר דאין משנה אמורה על סדר וכך צריך לשנות נוטל כדי תלה ותרומת מעשר

'''ופריך הש&quot;ס ולא בדמאי אנן קיימין במתני' וכי לא כן אמר ר' בא בשם רבי יוחנן.''' לעיל (פ&quot;ק) דבדמאי הוא דהקילו אבל בודאי לא דקאמר התם בהל' ד' דאפילו לכתחלה מותר להקדים מעשר שני לראשון בדמאי כ&quot;א בודאי הוא דאסור לכתחלה לשנות בסדר הקדימה. והא הכא בדמאי אנן קיימין והאיך שמעינן מהכא לבעלמא דאין בחלה משום בל תאחר דהא אין סדר קדימה בדמאי כלל. תני ר' חייא אף בודאי וקאמר הש&quot;ס דאשכחן ברייתא דר' חייא דתני להא דמתני' אף בודאי כן והיא בתוספתא פ&quot;ד גבי דינא דמתני' דלקמן דגריס שם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ומייתי לה לקמן על המתני' וא&quot;כ אף בודאי טבל כדאיירי המתני' דלקמן תני נמי שמפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר שממנו קודם החלה

'''עליה ר' יונה בשם ר' זעירא וכו'.''' כלומר עליה דהאי ברייתא הוא דאיתמר פלוגתייהו דר' יונה ור' יוסי דמהתם שפיר הוא דדייק ר' יונה דאין בחלה משום בל תאחר. ור' יוסי קאמר דאין משנת ר&quot;ח על הסדר אלא תקדים חלה למעשר ראשון
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דר' יוחנן אמ' כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה · אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמ' כאן וכאן בעושה בטהרה · אמ' ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן ואצלו היא נטבלת · אוף ר' יודה מודה בה ותני כן ר' יודה ור' שמעון אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה · הא ר' יודה אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה · מה [ביניהון על] דעתיה דר' יודה אינו מפריש לא משלהיום על שלאמש ולא משלאמש על שליום מפריש מן התנור על התנור · על דעתיה דר' שמעון אפי' מן התנור [על התנור] אינו מפריש · הל' ד ר' מאיר או' נחתום עושה טפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין · ר' יודה או' נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד · אי זהו מנפול · דבי ר' ינאי אמרי תשעה פליטירין ועשריה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי · ר' יונה בעי היו לפניו שני טפסין הוכיח על עצמו שהן שניים הושוו כולן לעשות טופוס אחד מעשר מכל ככר וככר · ר' יונה בעי כמ' דתימ' תשעה פלטירין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומנייא וחד מן דתריי · ודכוותה תשעה נחתומין ועשרה פלטירין תומניא מן דתומניא וחד מן דתריי או תשעה מן דתשעה וחד מן כולהון מעשר מכל ככר וככר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ר&quot;מ אומר נחתום עושה טפוס אחד כו' עד סוף הסוגיא, המ&quot;ל ז&quot;ל בסוף הלכות מעשר מאריך הרבה לפרש הסוגיא הזה ומגודל האריכות א&quot;א להעתיק עי&quot;ש:

מתינתא פליגא על ר' יוחנן בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל ור&quot;י ס&quot;ל כזית דוקא ובמתניתן קתני אפילו בגרוגרת ובתמרים, ומשני עד כזיתים הנבללים פי' דבגרוגרות ובתמרים כותשן עד כזיתים ונבללים, ופריך הגמ' מתניתא פליגא על ר' יונה [דס&quot;ל בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד] בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל אלמא דמהני בילה אפילו בדבר יבש אפילו לפי התירוץ כזיתים הנבללים סוף סוף שמעינן ממתניתן דיש בילה אפילו בדבר יבש, ר' יוסי בשם ר&quot;ז בדמאי התירו, כן גירסת הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א ז&quot;ל, נמצא דפריך ממתניתן דידן בין על חזקיהו בין על ר' יוחנן ולחזקיהו משני דבדמאי הקילו, אע&quot;פ דבאמת אין בילה אלא ללח ולא ליבש רק שהקילו בדמאי וע&quot;כ ס&quot;ל לר' יהודה בד&quot;א בזמן שהמתנה מרובה כדמפרש ר' ינאי בשעת הגורן שהיו הכל נותנין ממאה סאה [והגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל מחק תיבת סאה] היו הכל נותנים ממאה ואחד מנ' מעשר מחמשים היו הכל נותנין מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים כו' פי' הר&quot;ש ז&quot;ל דאם כל המתנות שוות אז מעשר הכל בבת אחת מכולם יחד אבל אם חלק של אחד ממועט מן חבירו אז אין לעשר על כולם בב&quot;א אלא צריך לחלוק על כמה חלקים לפי ערך חלק הקטן כגון חלק הקטן הוא מנ' צריך לחלוק הכרי שלו על חלקים רבים של חמשים חמשים ויוציא המעשר מכל חלק וחלק בפני עצמו. שאז תלינן שנוטל מכל או&quot;א כיון שבכל חלק נמצא לפי ערך חלק שנתן הקטן בזה לא אזלינן בתר רובא אבל כשיטול מכל הכרי בבת אחת אז אזלינן בחר רובא ואמרינן שלקח מן הרוב ולא מהני בילה משום דבאמת אין בילה בדבר יבש רק בדמאי התירו ולא התירו רק באופן זה רק שכל המתנות שוות:

ר' יונה בעי וכר&quot;מ מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אר&quot;מ וכי מפני מה טימא אלא מפני משקה הפה, משנה היא במס' מכשירין (פ&quot;ו) גבי אגודות של ירק ס&quot;ל לת&quot;ק דמוכשר לקבל טומאה שמרביצין עליהן מים ור&quot;י ס&quot;ל דבלחים אין מרביצין עליהם מים ור&quot;מ ס&quot;ל אפילו לחים מ&quot;מ מוכשרין מפני משקה הפה שניתן עליהם משקה הפה כדי להסיר האבק שעליהן כן פי' המשניות להרמ&quot;בם ז&quot;ל שם, ואיתא בתוספתא שם אגודות של שווקים הבאין מבית השווקים טמאין, ולא במקום אגד לבד אמרו אלא כולה מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר&quot;מ ע&quot;כ, פי' לא במקום האגד דהיא צד החיצון של האגודה ששם האבק נופל, אלא אפילו הקלחין שבפנים ששם אינו נופל האבק ואינו צריך למשקה הפה ואינו יורד לשם ממשקה הפה ממה שמלחלח הקלחין העליונים עכ&quot;ז טמאין מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדן, ונמצאו מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ מבפנים, וצריכין אח&quot;כ הקלחין שמבפנים למשקה הפה מפני שעתה הם מבחוץ וא&quot;כ כיון דס&quot;ל לר&quot;מ דדרך אגודה ליתור ונתבטל האיגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמו מכל אגודה ואגודה דהא נתבטל האגודה הראשון ונתערבו והיינו דמסיק כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו, תיבת קשורה היא כמו כשורה בכ&quot;ף דקו&quot;ף וכ&quot;ף מתחלפים בתיבת גיכ&quot;ק כמו במתניתן (דספ&quot;ב במס' סאה) שדה שקרסמוהו נמלים, ופירשו המפרשים ז&quot;ל דהא כמו כרסמוהו מלשון יכרסמנה וכן (בפ&quot;ב דמס' שביעית) במתניתן מקרסמין מזרדין והוא כמו מכרסמין מלשון יכרסמנה עיי' בפי' המשניות להרמב&quot;ם ז&quot;ל, וכהנה רבות בלשון הירושלמי, וכן בפ&quot;ק דמס' שביעית (ה&quot;א) מעבה את הכורת והוא קורות עי&quot;ש, וה&quot;נ תיבת קשירה הוא כמו כשורה כלומר מוכשרה לקבל טומאה כלומר מוכשרה בפיו, וע&quot;כ כמו דאמר ר&quot;מ דרך אגודה ליתור והיא כשורה בפיו ע&quot;כ טמא כל האגודה מה שבפנים מפני שמסיר בפיו האבק אף מקלחין הפנימים מפני שדרך אגודה ליתור ונתבטל איגוד הראשון א&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח דהא נתבטל איגוד הראשון שלו וט&quot;ס דמוכח איכא הכא הנראה לעינים, ולפענ&quot;ד אין כאן ט&quot;ס רק תיבה אחת דבמקום ברם צ&quot;ל אף וה&quot;פ דע&quot;כ צריך לעשר מכל קלח וקלח כמה דתימר תמן דרך אגודה ליתור והיא קשורה בפיו אוף הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ לפנים פירוש כמה דתימר לענין הכשר דמתרפרפים וחוזר ואוגדם ונמצא אח&quot;כ מה שבפנים לחוץ והיא מוכשרת בפיו ואמר אוף הכי לענין מעשר דרך אגודה ליתור וחוזר ונותן אח&quot;כ מה שבפנים באגודה הראשונה בחוץ באגודה שני', ומה שבחוץ בפנים ר&quot;ל כמו שחיישינן על בפנים בחוץ לאותה אגודה לענין הכשר, כן נמי ניחוש על בפנים בחוץ וחוץ בפנים לענין מעשר מה שהיה בתחלה באגודה הראשונה בפנים היא עתה באגודה שני' בחוץ ורבותא הוא דנקט לא די שנתן מחוץ זה לחוץ זה אלא אפילו נמי דבטל כל עיקר אגודות הראשונים ואגודות חדשות לגמרי באו לכאן מהחוץ לפנים ומהפנים לחוץ זהו איבעי' דר' יונה:

ר&quot;ז ר&quot;א בשם ר&quot;א אע&quot;ג דר&quot;מ אמר אין קנין כו' מודה דיש לו קנין נכסי' מהו קנין נכסים א&quot;ר אבא אכילת פירות והתנינן הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה, פי' דלכאורה בש&quot;ס דילן במסכת גיטין (דף י&quot;ז) דפריך על הביכורים מפני תיקון העולם אין, מדאורייתא לא, ואי סלקא דעתך דאין קנין יביא מדאורייתא ולכאורה קשה הא ביכורים צריך לקנות גם הקרקע ולקרות שם ביכורים במחובר דבאין לו קרקע אינו מביא וא&quot;כ למאן דאמר דאין קנין אם היה ס&quot;ל דאין לו קנין נכסים ג&quot;כ ואין לו קנין ממון ג&quot;כ ואינו יכול למכור דבר שאינו שלו א&quot;כ מדאורייתא הלוקח ממנו אינו מביא ורק מפני תיקון העולם, ומאי מקשה על מ&quot;ד דאין קנין להפקיע א&quot;ו דכל הקושיא בש&quot;ס דילן למ&quot;ד דאין קנין הוא ג&quot;כ רק מטעם דלדידיה יש קנין נכסים כדאיתא בבבלי שם, ולכן הקשה על מ&quot;ד דאין קנין מביכורים משום דלדידיה יש קנין נכסים ושפיר הקשה, אבל בירוש' (בפ&quot;ד דפאה) הוי פלוגתא בזה ולחד מ&quot;ד למאן דס&quot;ל אין קנין אין לו קנין כלל לא על הקדושה ולא על הממון ולחד מ&quot;ד יש לו קנין נכסים על זה קאמר הכא בשם ר&quot;א אע&quot;ג דאין קנין יש לו קנין נכסים כדמסיק לאכילת פירות ע&quot;ז פריך כיון דיש לו קנין ממון ואין לו קנין על הקדושה יוקשה והתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ד&quot;ת כיון דיש לו קנין בהקרקע כקושית הש&quot;ס דילן ונשאר בקושיא:

ר&quot;י ר&quot;ס בשם ריב&quot;ל הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, פירוש מדרבנן ונותן לשבט ונותן דמים מן השבט משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דס&quot;ל לעיל (בפ&quot;ג) דתרומות חו&quot;ל דחייבין מדרבנן לא חייבו בנתינה רק בהפרשה ולמ&quot;ד דיש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מידי מעשר נחשבים כפירות חו&quot;ל וע&quot;כ ס&quot;ל להירושלמי לעיל (בפ&quot;ג) דפירות העכו&quot;ם בא&quot;י פטור מנתינה למאן דאמר דיש קנין וחיובא דהפרשה הוא רק מדרבנן אבל בפירות א&quot;י דהיה היניקה בפטור מה&quot;ת ורק מדרבנן חייבים כמו עציץ שאינו נקוב חייב אף בנתינה, לפיכך הלוקח פירות מחוברין מן העכו&quot;ם, כיון דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ונחשבים פירות א&quot;י ביניקה הפטורה מה&quot;ת וחייב מדרבנן חייב אף בנתינה ע&quot;כ אינו נוטל דמים מן השבט מ&quot;ט כי תקחו וגו' מאת ב&quot;י את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם, פי' דמביא ראי' דיש קנין, וכן פירש מהרא&quot;פ ז&quot;ל דמביא ראיה דיש קנין:

רבי יהודה ב&quot;פ בשם ר&quot;ה הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ופריך דלא כן מה אנן אמרינן ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש בתמיה, אלא בגין דתני אר&quot;ש שזורי כו' צא ולקחם מן העכו&quot;ם כו' דלא תסבור מימרי תריי כל קבל תריי אינון דיש מקום למימר דהלכה דאין קנין לפום כן צריך מימר הלכה כר&quot;ש דיש קנין, ועוד מן הדא היה יש מקום לומר דאין קנין דאבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יהודה בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן ליה ויהיב ליה מעשרי' מי אתא קם עימי' ריב&quot;ל א&quot;ל מן יעבד דא אלא אביך פי' מאן חכים למיעבד מילתא כהא אלא אביך, אלמא דס&quot;ל דשפיר עביד דנטל המעשרות אלמא דנותן לשבט בלא דמים אלמא ע&quot;כ דאין קנין כו' דאי יש קנין א&quot;כ אינו חייב רק מדרבנן, והוי כתרומת חו&quot;ל נוטל דמים מן השבט כנ&quot;ל אלמא דמכאן מוכח נמי דאין קנין דהא אי נוטל דמים מן השבט או לא נוטל תלוי גם כן ביש קנין ואין קנין כנ&quot;ל וכיון דס&quot;ל דשפיר עביד ונוחן לשבט בלא דמים אלמא דאין קנין לפום כן צריך למימר דהלכה כר&quot;ש דיש קנין, וע&quot;ז פריך דבאמת מחלפי' שיטתי' דריב&quot;ל תמן אמר הלוקח פירות תלושין מפריש תרומה ותרו&quot;מ מהלכה וניתן לשבט ונוטל דמים מן השבט דיש קנין והכא הוא אמר הכין, א&quot;ר אבא בר זמינא קומי ר&quot;ז ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתא קם עמי' ריב&quot;ל א&quot;ל לית אינון דאביך ואיקפד ע&quot;ז ר&quot;ז:

ר' אחא ר' תנחום ב&quot;ר חייא בשם רבי יהושע בן לוי ג' הן (צ&quot;ל ב') שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותים, פי' משום דאימתי צריך דעתו, כדאיבעיא לן במס' נדרים (דף ל&quot;ו ע&quot;ב) היינו דווקא בדבר שהוא בעצמו מחזיק לי' בטבל אבל בהנך דברים שאינו מחזיק ליה בטבל דלדעתו הטבל בטל ברוב ולדעתו לא נחשדו כותים לא בעינן רשותו ויכול לתרום משלו על של בעל הכרי אפילו שלא ברשותו, וע&quot;ז אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אומר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם, פי' דר&quot;ז אזיל לטעמי' דס&quot;ל בירושלמי במס' נדרים (פ&quot;ד) דהתורם משלו על של בעל הכרי שייך גוף התרומה בקנין הגוף לבעל הכרי ובתרומה שהוא נוטל דמים מן השבט שייך הדמים לבעל הכרי, וא&quot;כ אם אתה אומר שנוטל דמים מן השבט ע&quot;כ ששייך הדמים לבעל הכרי לשיטת ר&quot;ז, וא&quot;כ היכי משכח&quot;ל שלא ברשות דאם כשקיבל הדמים וניחא ליה מאי שנא דנקט הני ב' דברים הלא בכ&quot;מ נמי כן אפילו בתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי נמי קי&quot;ל בתורם שלא ברשות תרומתו תרומה בא&quot;ל כלך אצל יפות מהן עיין במס' ב&quot;מ (דף כ&quot;ב ע&quot;א) ועיין ברמב&quot;ם ז&quot;ל דפסק דלא בעינן שעשאו שליח אלא אפילו בתרם שלא ברשות כלל נמי אמרינן כיון דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה ומאי חידוש הוא בב' דברים הללו שמעשרן שלא ברשות ואי דעומד וצוח פשיטא דלא מהני הא בזה לא שייך למימר דבב' דברים הללו אנן סהדי דניחא ליה והוי שלוחו דאי דלא חשיב שלוחו לא מהני אתם גם אתם א&quot;ר דבעינן שיהא שלוחו והאיך נימא דניחא ליה והוי שלוחו כיון דעומד וצוח בפירוש וע&quot;כ כל חידושא דהנך ב' דברים הללו דאמרינן דתורם שלא ברשות וא&quot;צ להודיעו כלל ואי אמרת דאינו נוטל דמים מן השבט משכחת לה דאין צריך להודיעו, ויתרום שלא מדעתו והוא לא יתודע מזה לעולם ועד ויאכל על סמך שהטבל בטל ברוב ועל דעתו לא נחשדו כותים, כדפי' הפני משה ז&quot;ל, אבל אי אמרת נוטל דמים מן השבט אם כן לשיטת ר' זעירא שייך הדמים לבעל הכרי אם כן לא משכחת לה שלא ברשותו כלל ואם כן על כרחך הרי ברשות תרם, ועיי' בתוס':

רבב&quot;ח בשם ר&quot;ז עציץ עשי אותו ספק והתנן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם ויקדש מספק בחו&quot;ל. כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י, וה&quot;פ דרבב&quot;ח בשם ר&quot;ז ס&quot;ל דעציץ שאינו נקוב הוי ספק וע&quot;כ מן אינו נקוב על הנקוב הוי דינו כמו מן הדמאי על הודאי, ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש וקשיא למה אינו נקוב אינו מקדש ויקדש מספק, ומשני דמיירי בחו&quot;ל וקי&quot;ל דכלאים בחו&quot;ל מדברי סופרים וספק כלאים בחו&quot;ל מותר:

כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרו&quot;מ ממקום אחר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן רבב&quot;ח בשם ר&quot;ש בר ר&quot;י זאת אומרת ספק תרו&quot;מ של דמאי כספק דימוע פטור מן הדמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י וכ&quot;כ בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש בשנו&quot;א ז&quot;ל דהוי כמו תרו&quot;מ של דמאי שחזרה למקמה דקי&quot;ל לעיל (בפ&quot;ד) דשואלו ואוכלו על פיו וה&quot;נ כיון שקרא שם תרומה עליו הוי מדומע וספק מדומע ספק תרומה ע&quot;כ פטור מן הדמאי:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;43&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ה_יז}}אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דאמר}} בשם חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]]: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: עד כזיתים {{ירו&quot;מ-הוסר|הניבללין}} ניבללין. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכל שכן על רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל. פתר לה: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שחתכן}} עד כזיתין. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אפילו כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אתיא ד}}בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|הקלו}}.{{ירו&quot;מ-הוסר|התירו כרי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}}:{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אומר}} אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד. דבי רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} אמרי: בשעת הגורן שנו, שהכל היו נותנין ממאה. {{ירו&quot;מ-הוסר|סאה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שהכל נותנים בשווה, אם יבלול, אמרינן דעלה בידו מכל אחד בשווה}}. היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לחמישים חמישים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי למנוע מצב שלא יעלה בידו כלום מאותה של חמישים}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|מכל}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מחמשים}} חמשים. היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מחלקם לארבעים ארבעים, ו}}מעשר מארבעים. היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים. היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה. היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד. 

&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_יח}}הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה, אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן}}. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] בעי: אפילו השביח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הלוקח}} מקחו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון דאמר ליה הלוקח}}: אינין חיטיא דזבנית מינך {{ירו&quot;מ-ביאור|החיטים האלו שקניתי ממך}} אתמול טבין הוין {{ירו&quot;מ-ביאור|טובים היו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואמר לו המוכר: הללו שכאן}} מאינין אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|מהם הם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|או שכאן חוששים}}? תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא. בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות גדולות שבהם מיישנים את היין}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין רגילות להוסיף עליהם מחבית אחרת}}. {{שוליים דין|ה_יט}}ברם באילין שפייא {{ירו&quot;מ-ביאור|חביות קטנות}}, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין {{ירו&quot;מ-ביאור|רגילים לשפוך מאחד לשני}}.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כ}}הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה, אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות. {{שוליים דין|ה_כא}} בעל הביתשהיה {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה }}מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות, מעשר מכל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אגודה ואגודה}}.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: ומגנות אחרות, מעשר מכל אגודה}} אחת ואחת. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שדרכו להתירן לנקותם מאבק, שמא כשהתירן התערבבו וחזר ואגדן, ובכל אגודה כמה קלחים מאגודה אחרת}}? דתנינן תמן: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל האגודות של בית השוקים טמאין}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מטהר בלחים}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר: וכי מפני מה טימא{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}? אלא מפני משקה הפה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שפעמים שהוא מתיר את הקשר בפיו כדי לנער האבק וחוזר וקושרם}}. כמה דתימר תמן: דרך {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}אגודה ליתור {{ירו&quot;מ-הוסר|והיא קשורה }}בפיו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והוא חוזר}}

&lt;span id=&quot;דף_כג_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
עכשיו, &quot;'''בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל'''&quot;. כלומר, הוא יכול לערבב את כולם ואז להפריש, ואני אומר שבעצם יש לו קצת מכל אחד. &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה'''&quot;, כלומר אם הוא קיבל הרבה, &quot;'''אבל בזמן שמתנה מועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;.

ואומרת הגמרא: '''רבי יוסי בשם רבי יונה בשם חזקיה: אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד'''. כלומר, לפי חזקיה רק נוזלים כמו יין ושמן שייך בהם בילה. אבל בדבר מוצק אין בילה. ו'''רבי יוחנן אמר: עד כזיתים ניבללין'''. כלומר, גם ביבש יש בילה, אבל רק עד גודל של זיתים.

אומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן'''. כלומר, היא ודאי חולקת על חזקיה, אבל אפילו על רבי יוחנן זה חולק? כי הרי פה כתוב במשנה שאם &quot;'''בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל'''&quot;, שזה יותר מזיתים. ואומרת הגמרא: '''פתר לה: עד כזיתין'''. בעצם מדובר בתמרים וגרוגרות, אבל כתוב כאן שבוללן, הכוונה חותך אותם לחתיכות קטנות ובולל אחר כך, ואז זה פחות מכזית.

אמר רבי יוסי בשם רבי זעירא: '''אפילו כרבי יוסי, בדמאי'''. כלומר, אפילו כמו רבי יוסי שאמר בשם רבי יונה, שאמר בשם חזקיה שאין בילה אלא ביין ושמן, גם כדעתו המשנה תסתדר. למה? כי פה מדובר בדמאי, ובדמאי דוקא שכן תהיה בילה אפילו במוצק ואפילו יותר מכזית.

אמרנו במשנה &quot;'''אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שמתנה מרובה. אבל בזמן שמתנה ממועטת, מעשר מכל אחד ואחד'''&quot;. '''דבי רבי ינאי אמרי: בשעת הגורן שנו'''. כלומר, כל מה שאמרנו כאן שיכול לבלול אותם זה בשעת הגורן. למה? כיוון '''שהכל היו נותנין ממאה'''. כלומר, כולם יש להם איזה סטנדרט לתת, כי נותנים כמות אחידה, כל אחד נותן אותה כמות. אז כיוון שכולם נותנים בשווה, אם יבלול אותם טוב טוב, אני אומר שמסתמא עלה בידו מכל אחד בשווה.

אבל '''היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים: מעשר חמשים'''. '''היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים: מעשר מארבעים'''. '''היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים: מעשר משלשים'''. '''היו הכל נותנין מעשרים ואחד מעשרה: מעשר מעשרה'''. '''היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד: מעשר מכל אחד ואחד'''. כן, אז תמיד מה שהוא עושה הוא מחלק אותם לקבוצות, ואז בתוך כל קבוצה כזו יש סיכוי טוב מאוד שיהיה לו חלק מכל אחד ואחד. תמיד הוא מחלק לקבוצה הכי קטנה ולאחר מכן הוא מפריש מכל קבוצה וקבוצה. זה בערך הפתרון שהוא יכול לעשות.

ואת המשנה: &quot;'''הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שנייה, לא יעשר מזה על זה'''&quot;, כי הרי סיטון לוקח מכמה אנשים, זה ברור. &quot;'''אפילו מאותו הסוג, אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר: משל אחד הן'''&quot;, כן, סיטון, אבל אם הוא אומר אז הוא נאמן.

אומרת הגמרא, למדנו במשנה שנאמן סיטון לומר משל אחד הם. רבי ירמיה בעי: '''אפילו השביח לו מקחו'''? כלומר אם נניח הלקוח שיבח את מה שהוא קנה קודם, כגון אמר לו: &quot;'''אינין חיטיא דזבנית מינך אתמול טבין הוין'''&quot;, כלומר שהחיטים שקנית אתמול ממש טובים. אז המוכר אמר, &quot;'''מאינין אינון'''&quot; - הנה פה מה שאתה רואה כאן זה מהם. או שאני חושש, למה הוא אמר לו שזה מהם? הוא רוצה שיקנה, אז כיוון שהוא השביח את המקח אז הוא רוצה שיקנה, לכן הוא אומר שזה גם מאותו מין, אבל אולי זה לא מאותו מין. אז השאלה אם גם במקרה כזה הסיטון נאמן.

'''תני: הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה, אם מכיר הוא את החבית שהיא היא, מעשר ממנו עליו. הא אם אינו מכיר אותה חבית, לא'''. כלומר, כשהוא קונה מחנווני זה כבר משהו אחר. אם הוא מכיר את החבית שזאת החבית, יכול לעשר ממנה עליו, אבל אם הוא לא מכיר אותה - לא יכול לעשר מאחד על השנייה.

אומרת הגמרא: '''בדא הדא דתימר באילין אידתיקדימא'''. כלומר חביות גדולות בדרך כלל היו מיישנים בהם את היין ולא היו מערבבים יין אחר בתוכם, אז ככה שאין חשש שהחנווני הוסיף עליהם מחבית אחרת. '''ברם באילין שפייא, אורחא מפנתון אילין לגוא אילין'''. כלומר חביות שבהם כל פעם ממלאים אותם מיין אחר חדש, לכן הוא לא יכול להפריש מאחד על השני, אפילו מאותה חבית, כלומר אם הוא קנה פעמיים מאותה חבית, לא יכול להפריש אחד על השני כי אולי זה יין אחר.

אומרת המשנה: &quot;'''הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה, מעשר מזה על זה'''&quot;. כלומר בעל הבית הזה או שהוא מעשר או שהוא לא מעשר. &quot;'''אפילו משתי קופות, אפילו משתי עיירות'''&quot;. כלומר, אפילו אם יש לו שדה שהוא בחיפה ושדה בתל אביב, לא משנה, כיוון שזה אותו אדם - או שהפריש או שהוא לא הפריש.

&quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. כי כמו שאמרנו זה הוא. אבל &quot;'''ומגנות אחרות, מעשר מכל אחת ואחת'''&quot;. כלומר אם אנשים אחרים גם מביאים לו, צריך לעשר מכל אחד ואחת, כי אולי אותו אדם שהביא לו כבר עישר ואולי השני לא עישר.

ואת הגמרא, רבי יונה בעי: '''רבי מאיר, מעשר מכל קלח וקלח'''? כלומר, תכף נראה מה השיטה של רבי מאיר. אבל האם הוא צריך להפריש מכל קלח? כי לפי רבי מאיר הדרך של המוכר ירק זה להתיר את החבילה, לנקות ולקשור חזרה. אז אולי שמא כשהתירו זה התערב חזרה, ולכל אגודה יש כמה קלחים מאגודה אחרת, אז לכן אפילו באותה אגודה - אולי יש קלחים מאגודה אחרת, לכן מכל קלח וקלח.

איפה ראינו את זה? '''דתנינן תמן''' - שכל האגודות של בית השווקים טמאים, זה תנא קמא אומר. '''רבי יהודה'''... '''אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טימא? אלא מפני משקה הפה'''. כן, כשהסוחר מדי פעם מתיר את הקשר בפיו כדי לנער את האבק וחוזר וקושר, אז בעצם עם הרוק שלו, שהוא גזול מעם הארץ, הוא מכשיר אותם והוא גם מטמא אותם.

'''כמה דתימר תמן: דרך אגודה ליתור בפיו'''. הרי מה מנהגנו שלפי רבי מאיר הדרך היא להתיר את האגודה ולקשור חזרה. אז כשהוא עושה את זה ככה, אולי כשהוא חוזר וקושר אז חלק מהקלחים הוא לוקח מחבילה אחת לחבילה אחרת, ונותן מה שבחוץ, ומפנים מה שבפנים - החוצה. אז יוצא מכאן שבכל חבילה יש כמה קלחים מחבילה אחרת של מישהו אחר. אז אולי אותם דווקא לא עישרו, לכן הוא צריך להפריש מכל קלח וקלח.

ואת הגמרא למדנו, &quot;'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל'''&quot;. אז כתוב פה דווקא על גנותיו. ואת הגמרא אמרה רבי יונה, לא על דבר גנותיו, אלא אפילו מביאים לו מגנות של אחרים. אבל אם מעשרים מדעתו - הכל תלוי במעשר. כלומר, אם אני יודע בוודאות שהם נותנים לו לעשר, הוא אחראי, אז זה יכול לצאת מזה על זה, כי אם הוא לא מעשר מסתמא זה לא מעושר, ואם הוא מעשר מסתמא הכל מעושר, ולכן אני יכול לסמוך על זה ולעשר מאחת על הכל. אבל אם כל אחד מביא לו וכל אחד מעשר בעצמו, אז פה לא מעשר מזה על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כב עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_יז|חזרה=כן}} '''בליל פירות מתוקנים ושאינם מתוקנים כשהתערובת מרובה, מותר לבלול רק דברים שנחתכו לכזיתים ומטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן, שהמשנה (בגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל) מתפרשת כשחתכן לכזיתים ומטה, וכך פסק הרמב&quot;ם שבליל פירות מועילה בכל מין עד כזיתים.

{{שוליים דין|ה_יח|חזרה=כן}} '''אין לעשר מן הלקוח בפעם אחת מן הסיטון על הלקוח בפעם אחרת אצלו, ונאמן הסיטון לומר שמשל אחד הם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט המשנה בירושלמי שנאמן הסיטון לומר משל אחד הן, כמפורש בגמ' ; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק יד הלכה א.

{{שוליים דין|ה_יט|חזרה=כן}} '''מותר לערות יין דמאי מכלי לכלי בין חביות קטנות ואין הדבר נחשב כמערים לפטור מתיקון.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד א|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שדרך לערות מאלו לאלו, לכן אין בכך חשש הערמה ואין צריך לתקן שנית, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ה_כ|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות דמאי מאותו בעל בית פעמיים, רשאי לעשר מזה על זה אפילו משתי קופות או משתי עיירות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק שמעשרין מזה על זה משום שדמאי הוא ספק ולא החמירו בו לחלק בין קופות ועיירות שונות.

{{שוליים דין|ה_כא|חזרה=כן}} '''בעל הבית המוכר ירק בשוק ממקורות שונים, כיצד מפריש מעשר על התוצרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יד ד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יד, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא: מירק המובא מגינתו עצמה מעשר מאחת על הכל, ומירק המובא מגינות אחרות מעשר מכל אגודה ואגודה, כפי שהעתיק הרמב&quot;ם (הל' מעשר פי&quot;ד ה&quot;ד)..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כב עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a055 DEMAY 05 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:54.73%;height:1.67%;left:35.53%;width:15.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:56.40%;height:18.37%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.77%;height:1.67%;left:35.53%;width:55.35%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:18.21%;width:47.94%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו אלא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ה ר' יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד · ר' יוחנן אמ' עד כזיתין הניבללין · מתני' פליגא על ר' יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל · פתר לה עד כזתין · ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו כר' יודה דתנינן ר' יודה או' אימתי בזמן שמתנה מרובה · אבל בזמן שמתנה ממועטת מעשר מכל אחד ואחד · הל' ו דבית ר' ינאי אמרי בשעת הגורן שנו שהכל היו נותנין ממאה סאה היו הכל נותנין ממאה ואחד מחמשים מעשר מחמשים היו הכל נותנים מחמשים ואחד מארבעים מעשר מארבעים · היו הכל נותנין מארבעים ואחד משלשים מעשר משלשים · היו הכל נותנין מעשרם ואחד מעשרה מעשר מעשרה · היו הכל נותנין מעשרה ואחד מאחד {{ירו&quot;מ-הוסר|עשר}} מעשר{{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} מכל אחד ואחד · הל' ז ר' ירמיה בעי אפי' השביח לו מקחו · אינון חיטיא דזבנית מינך אתמל טבין הויין מאינין אינון · תני הלוקח מן החנווני וחזר ולקח ממנו שנייה אם מכיר הוא את החבית שהיא היא מעשר ממנו עליו · הא אם אינו מכיר אותה חבית לא בדא · הדא דתימ' באילין אידתיקרימא ברם באילין שפייא אורחא מפנתון אילין לגוא אילין · הל' ח ר' יונה בעי וכר' מאיר מעשר מכל קלח וקלח דתנינן תמן אמ' ר' מאיר וכי [מפני] מה טימו אלא מפני משקה הפה · כמ' דתימ' תמן דרך אגודה ליתור והוא קשורה&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;44&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הוסר|ברם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וקושרה. אף}} הכא: דרך אגודה ליתור, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואולי כשחוזר וקושרה לוקח קלחים מחבילה אחרת}},{{ירו&quot;מ-הוסר|והוא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}נותן מה שבפנים לחוץ ומה שבחוץ בפנים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק, בזמן שהן מביאין לו מגנותיו, מעשר מאחת על הכל}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: לא סוף דבר מגנותיו, אלא אפילו מגנות אחרות. אם מעשרין הן לדעתו, מעשר מזה על זה. ואם לאו, אין מעשר מזה על זה.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ה_כב}}הלוקח טבל {{ירו&quot;מ-הוסר|מב}} משני מקומות, מעשר מזה על זה. {{שוליים דין|ה_כג}}אף שאמרו: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: כיני מתניתין {{ירו&quot;מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך, {{שוליים דין|ה_כד}}ובלבד {{ירו&quot;מ-ביאור|ורק}} לחבר. מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה. כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר, והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו.

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח|ירושלמי דמאי, פרק ה, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ה_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; מעשרין משל ישראל על של {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}}, ומשל {{ירו&quot;מ-הוסר|נכרי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אוסר משל כותים על של כותים. {{שוליים דין|ה_כה}}עציץ נקוב הרי הוא כארץ. {{שוליים דין|ה_כו}}תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה. ומשאינו נקוב על {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנקוב, תרומה. ויחזור ויתרום מן הנקוב על}} שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{שוליים דין|ה_כז}}תרם מן הדמאי על הדמאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|מודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מדמאי}} על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: מעשרין משל ישראל על של עובד כוכבים ומזלות}}. מתני' ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: {{שוליים דין|ה_כח}}אין קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומרים: יש קניין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דגבי עבדים כנעניים כתיב}} ([[ויקרא כה מו|ויקרא בהר כה מו]]): &quot;והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה&quot;. {{ירו&quot;מ-הוסר|הקישה}} הקיש אחוזה לעבדים: מה {{שוליים|ה_כט}}עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם {{ירו&quot;מ-הדגשה|לעולם}}, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם. א{{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}ר{{ירו&quot;מ-הוסר| א בי}} רבי אלעזר ברבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי יוסי|°]] קומי רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|והא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אף פסוק זה}} מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכתיב}} ([[ויקרא כה כג|ויקרא בהר כה כג]]): &quot;והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומתרגמינן}}: לחולטנית {{ירו&quot;מ-ביאור|לתמיד}}. אמר לו: כל גרמא {{ירו&quot;מ-ביאור|עצמה}} אמר דהוא מסייעא ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי מדכתיב}} &quot;לא תמכר&quot;, {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע}}: הא אם נמכרה, חלוטה היא. רבי הונא רובא רבה דציפורין[[ביאור:עץ מסורת#רבי הונא רובא רבה דציפורין|°]] אמר: הנהיג רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}} בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שקנין הגוי מפקיעה מיד מעשר}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר: הנהיג רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] בציפורין כהדא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון{{ירו&quot;מ-הוסר|כרש}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] אמר קומי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: אף על גב ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות, מודה הוא הכא דיש לו קנין נכסים. אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה שיש לו}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אוכלת}} אכילת פירות.&lt;span id=&quot;דף_כג_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ג. אנחנו מתחילים מהמשנה פרק הלכה ז'. אומרת המשנה: '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך'''. אמר רבי יונה: כיני מתניתין, '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך''', ובלבד לחבר. זאת אומרת, התירו למכור טבל רק במקרים מיוחדים, וגם אז זה רק לחבר. לא התירו למכור לעם הארץ.

אומרת הגמרא: מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין, אין לו תקנה? כן, הרי הוא לא יכול לקנות מאף אחד טבל, כי אף אחד לא ימכור לו טבל. אז אומרת הגמרא: '''כיצד הוא עושה? הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו'''. כן, אז חבר יכול לקנות בשבילו. למרות שהוא היה יכול לקנות מעם הארץ אחר, אבל הגמרא מדברת על פי ההלכה.

אנחנו בפרק הלכה ח'. אומרת המשנה: '''מעשרין משל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים'''. רבי אלעזר אוסר משל כותים על של כותים, כי הוא אומר שהכותים זה כמו דמאי - חלק מהם כן מעשרים, חלק לא, ולכן אתה לא יכול לעשר מאחד לשני.

'''עציץ נקוב הרי הוא כארץ. תרם מן הארץ על עציץ נקוב ומעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה'''. '''ומשאינו נקוב על שאינו נקוב, תרומה''' ויחזור ויתרום. כלומר לא נקוב זה רק מדרבנן. שוב פעם צריך לזכור שרק מדובר בזרעים, אבל באילן אינו נקוב זה כמו נקוב, לפי ירושלמי. אז משלא נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום.

עכשיו אם הוא תרם מן הנקוב על שאינו נקוב, אז זה תרומה, אבל '''לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כי הוא הפריש - אמרנו מהנקוב, כלומר שהוא חייב על שאינו נקוב שהוא פטור מדאורייתא, חייב מדרבנן. אז לכן זה יהיה תרומה אומנם, אבל הוא יהיה חייב להפריש על זה בעצמו תרומת מעשרות, כי בעצם כביכול לא עשה כלום, זה נותן טבל.

'''תרם מן הדמאי על הדמאי, על הודאי, תרומה'''. ויחזור ויתרום, כי הרי דמאי על דמאי - אולי אחד כן עישר, השני לא עישר. אותו דבר אם הוא מפריש מן דמאי על ודאי, גם כן ספק אם הדמאי הזה אולי היה כבר פטור, אז לכן תרומה ויחזור ויתרום. אבל אם הוא מפריש מן הודאי על דמאי, אז '''תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. שוב פעם, כי אולי הדמאי היה כבר מעושר.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה מעשרים משל ישראל על של כותים. ואומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי מאיר'''. כן, זה רק דעת רבי מאיר. '''דרבי מאיר אמר: אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר'''. אז לכן אם אני קונה פירות מהגוי, הפירות האלה חייבים בתרומה ומעשרות. אבל '''רבי יודה ורבי שמעון אומרים: יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר'''. אז לכן, אם אני קונה מגוי אז הפירות שלו פטורים מתרומה ומעשרות.

אמר רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש: '''טעמא דרבי מאיר'''. כלומר רבי מאיר סובר שאין לגוי קניין להפקיע את ארץ ישראל מתרומה ומעשרות. לגבי עבדים כנעניים כתיב: '''והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה'''. אז התורה הקישה אחוזה לעבדים - '''מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם'''. כלומר הגוי לא יכול לקנות יהודי לעבד עולם. לעבד זמנים הוא כן יכול, אבל עבד עולם הוא לא יכול. אז גם אחוזה אתם קונים מהם והם לא קונים מכם.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יסא: '''מסייעא לרבי מאיר'''. יש עוד פסוק שמסייע לו, דכתיב: '''והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ''', והתרגום של זה - הארץ לא תימכר לחלוטין, כלומר לא תהיה לתמיד. אז רואים מכאן שאין להם קניין להפקיע תרומות ומעשרות.

אמר לו: כל גרמא אמר דהוא מסייעא לרבי שמעון. הרי אם אתה אומר '''לא תמכר''', למה התורה צריכה להזהיר על זה? משמע שאם נמכרה, חלוטה היא. אז רואים מכאן דווקא סיוע לרבי שמעון.

רבי הונא רובא רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינא בציפורין כהדא דרבי שמעון, שקניין גוי מפקיע מיד מעשר. רבי זעירא אמר: גם כן אותו דבר, הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון.

רבי זעירא אמר קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: '''אף על גב דרבי מאיר אמר: אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות''', מודה הוא הכא. כמה שאמרנו - שאם קונים מגוי אז הפירות יהיו פטורים ממעשרות, אז הוא מודה הכא דיש לו קנין נכסים.

אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר גם רבי מאיר מודה, אומנם אין לו קניין להפקיע תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין נכסים, כלומר קניין אכילת פירות. אז בעצם אם הוא מוריח, אז זה כבר נפתר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א'''

{{שוליים דין|ה_כב|חזרה=כן}} '''הלוקח טבל משני מקומות, מעשר מזה על זה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קכ|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קכ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי; הרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו שהלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה, ואין חוששין שמא ממקום אחר הם.

{{שוליים דין|ה_כג|חזרה=כן}} '''אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כפירוש רבי יונה במשנה שאין למכור טבל אלא במקום צורך, כמובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כד|חזרה=כן}} '''מעשרים משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של כותים, אך אין מעשרים משל כותים על של ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא קיז|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן שלא סעיף קיז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס לאסור משל כותים על של ישראל, כפי שהובא ברמב&quot;ם ובשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ה_כה|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב לעניין חיוב תרומות ומעשרות ושביעית - דינו כארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טו|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' כך נפסק ברמב&quot;ם הלכות תרומות פרק ה הלכה טו, שעציץ נקוב הרי הוא כארץ וחייב בתרומות ומעשרות, בהתאם ללשון הירושלמי במסכת דמאי.

{{שוליים דין|ה_כו|חזרה=כן}} '''תרומה מעציץ שאינו נקוב על עציץ נקוב, ולהיפך, ודין הפירות שנתרמו כך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: תרומתו תרומה בכל הצירופים, אך התורם משאינו נקוב על הנקוב - הפירות אינם נאכלים עד שיוציא עליהם תרומה ומעשרות, כפסק הרמב&quot;ם (הלכות תרומות פרק ה, הלכות טז-יז).

{{שוליים דין|ה_כז|חזרה=כן}} '''התורם דמאי על ודאי - התרומה תרומה, אך יש להוציא עליה תרומת ודאי ומעשרות לפני אכילתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה טז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה טז]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה בירושלמי (תרומות ה, טז-יז): התורם מדמאי על הודאי - תרומה, ואם חזר ותרם מן הודאי על הדמאי - תרומה, אך אינה נאכלת עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות משום החשש שהדמאי חייב במעשר.

{{שוליים דין|ה_כח|חזרה=כן}} '''קניינו של עובד כוכבים בקרקע בארץ ישראל האם מפקיע מחיוב מעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א י|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי מאיר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו ממעשר, וכן פסק הרמב&quot;ם שקרקע הנמכרת לעובד כוכבים בארץ ישראל אינה נפטרת מן המעשר משום קדושתה.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.35%;height:1.69%;left:10.42%;width:7.79%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:14.04%;height:5.06%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:21.11%;width:45.04%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מעתה.''' ופריך הואיל והחלה היא קודמת למעשר ראשון אם כן מעתה תהא חלה חייבת במעשרות כלומר ניחא דהחלה שחייבת במעשרות שפיר הוא שצריך שתהא החלה מן המתוקן ממעשרות אלא המעשרות לא יהו חייבין בחלה שאם הקדים והפריש המעשר לא יהא צריך להפריש החלה ממנו שהרי זה הכלל הוא שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וכלומר חבירו הוא שמתחייב בהקודמו אבל הקודמו אינו מתחייב בחבירו שלאחריו כמו ששנינו זה לעיל (בפ&quot;ק דפאה בהלכה ה') שהביכורים קודמין לתרומה והתרומה היא מתחייבת בביכורים שצריך להפריש הביכורים אף מחלק התרומה וכגון שלא הפריש הביכורים במחובר לקרקע שדינן להפרישן מן התלוש ואפי' מהכרי ממורח שכבר נגמרה מלאכתו לחיוב תרומה ומעשרות ומפריש הביכורים שהוא חלק ששים מדרבנן מכל הכרי אבל א&quot;צ להפריש חלק תרומה מן הביכורים וה&quot;נ כך ואם כן לא יתחייבו המעשרות בחלה בתמיה

'''ותני כן.''' כלומר דמשני דהא לא קשיא דהא תנינן בהדיא כן בתוספתא דתרומות (פ&quot;ג) העושה עיסה מן הטבל וכו' מה שעשה עשוי ואע&quot;פ שלא היה לו להקדים החלה לתרומ' אעפ&quot;כ מה שעשה עשוי וצריך להפריש מן החלה שיעור תרומה ממנה וכן התרומה אם הפרישה בתחלה לא תאכל עד שיפריש עליה החלה אלמא דמחייבת בשתיהן ואע&quot;פ שדין התרומה שתקדים לחלה וטעמא כיון דטבל גמור הוא להתחייב בתרומה ועכשיו עשה עיסה וגלגול העיסה מחייב בחלה לא יצאת מידי חיוב בשתיהן וה&quot;ה הכא שחל חיוב שתיהן עליו ואע&quot;פ שמן הראוי היה שתקדים חלה לראשון: ולמה קדמה ראשון למ&quot;ד דעל הסדר נשנית קמהדר וטעמא מאי שקדמה הראשון לחלה הלא חלה תרומה קרויה וקאמר מפני שקדמה הראשון לחלה לגורן שחיוב המעשרות בגורן הוא ואין חיוב חלה עד לאחר גילגול העיסה ולפיכך אפילו במקום שחלו כאחת כדינא דמתני' דלקמן מפריש הראשון קודם להחלה לפי שכבר קדמה חיובו בגורן

'''והרי שני.''' ג&quot;כ קדמו לחלה לגורן ואמאי מפריש חלה קודם למעשר שני בגוונא דאמרן

'''א&quot;ר מתניה.''' היינו טעמא דבדין היה שתקדים חלה לכל ואפי' לראשון לפי שהיא קרויה תרומה ולמה אמרו שקדמה ראשון מפני שיש בזה שני טעמים. שקדמה לחלה לגורן ועוד מפני שכתוב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל שני אע&quot;פ שקדמו לחלה בגורן אין כתוב בו ראשית וחלה אף על גב דכתוב בה ראשית עריסותיכם מ&quot;מ היא אינה מתחייבת אלא בשעתא דקרינא בה עריסותיכם

'''מתני' הרוצה להפריש תרומ' ותרומת מעשר כאחד.''' מתני' בודאי איירי מדקתני תרומה גדולה ואבא אליעזר בן גמלא היא דאמר בסוף פ' כל הגט ונחשב לכם תרומתכם כתיב בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שיש לו רשות לבעה&quot;ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר ונותן תרומת מעשר לכהן ואת המעשר ללוי והלכך קאמר התנא שאם רוצה להפרישן כאחת ושלא יטריח בהפרשתן זו אחר זו כיצד הוא עושה

'''נוטל אחד משלשים ושלשה ושליש.''' כגון שיש בכרי מאה סאין וא' מל&quot;ג ושליש הוא ג' סאין ויהיו שני סאין לתרומה גדולה וסאה א' לתרומת מעשר שהיא א' ממאה

'''ואומר א' ממאה שיש כאן ה&quot;ז בצד זה חולין.''' כלומר על אותו חלק שנטל שהוא ג' סאין ויש בו אחד ממאה שהיא סאה אחת שהיא א' ממאה מן כל הכרי ה&quot;ז ישאר חולין בצד זה שהן עוד השתי סאין שבאותו החלק וחולין שאומר היינו שאינו קורא לו עדיין שם לתרומת מעשר לפי שאסור להקדים מעשר ותרומת מעשר קודם לתרומה גדולה לפיכך אומר שישאר כמו שהיה בלא קריאת שם עד שיפריש התרומה

'''ושאר.''' אותן שתי סאין שבאותו החלק יהיו תרומה על הכל שהוא תרי ממאה

'''ומאה חולין שיש כאן.''' כלומר אותה סאה שהיא א' ממאה שאמרתי עליה שתשאר חולין עד שאפריש התרומה אני קורא עכשיו לה שם ויהיה זה בצד זה הב' סאין של תרומה והרי זה מעשר ושאר מעשר הראוי להכרי הזה אחר שנפרשה התרומה גדולה יהיה סמוך לו לזה א' ממאה וזה שעשיתי אותו מעשר בתחלה יהיה עשוי תרומת מעשר עליו

'''ושאר חלה.''' כלומר אם לא תיקן טבלו עד שעשה עיסה ונתחייב ג&quot;כ בחלה כדאמר בסוף הלכה דלעיל או אם הוא רוצה להפריש הכל כאחת וגם להחלה כדמייתי בגמרא להתוספתא

'''ומעשר שני.''' יהיה קבוע בצפונו או בדרומו של הכרי ואח&quot;כ מחללו על המעות ונמצא מתוקן הכל

'''גמ' תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''וכמה הן.''' בין הכל שצריך להפריש

'''א' מעשרים.''' במאה שהוא חמשה וכך הוא מפריש גם להחלה שני סאין ממאה לתרומה ואחת לתרומת מעשר ושתים לחלה שהיא אחת ממ&quot;ח והרי הן שתים לצ&quot;ו אחר שהוא נוטל השתים לתרומה ואחת לתרומת מעשר ואף שנשארו צ&quot;ז ולא דק באלו שתים לחלה שהן מעט יותר

'''ואומר א' ממאה וכו'.''' כדפרישית במתני'

'''חולין טבל.''' כלומר לאו חולין ממש קאמר אלא חולין בלא קריאת שם וטבל כשהיה כדפרישית טעמא במתני'

'''ומהחולין שיש בו.''' מפרש ואזיל כלומר וזה שעשיתי חולין טבל יהיה עשוי וכו' כבמתני'

'''חמש ברכות.''' לתרומה ולמעשר ולתרומת מעשר ולחלה ולמעשר שני

'''כוללן בברכה אחת.''' מאחר שהוא מפרישן כאחת לא יברך על כל אחו&quot;א בפני עצמו אלא כוללן בברכה אחת

'''עד כדון כהן לוי.''' ופריך אהא דתנינן במתני' ובתוספתא שמפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת עד כאן מצינן לאוקמי האי מילתא אלא בכהן ולוי לפי שהכהנים והלוים מצווין להפריש תרומות ומעשרות משלהן כדדריש בספרי פ' קרח לפי שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' ישראל נותנים ללוים ואין הכהנים נותנים מעשר ללוים. הואיל ואין נותנים מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלים אותו בטבלו ת&quot;ל כן תרימו גם אתם וא&quot;כ שפיר משכחת לה שהכהן מפריש התרומה ותרו&quot;מ כאחת שהרי אינו צריך אלא לתקן טבלו והכל הוא שלו וכן הלוי שהוא מפריש התרומה ותרומת מעשר לכהן והמעשר הוא שלו ונמצא שיכול הוא להפריש גם תרומת מעשר עם התרומה כאחת

'''וישראל.''' בתמיה כלומר אבל בישראל היכי משכחת לה וכיצד יפרישן כאחת

'''אין יאמר תרומת מעשר.''' אם יאמר לקרות שם ולהפריש תרומת מעשר עם התרומה נמצא מפריש הוא על דבר שאינו שלו שהרי המעשר של לוי הוא והאיך הוא מפריש תרומת מעשר עליו אם לא נתן המעשר ללוי

'''מעשר ואחר כך תרומה.''' כלומר ואם תאמר שהוא מפריש המעשר ללוי בתחלה חוץ מחלק תרומת מעשר שבו ואחר כך מפריש תרומת מעשר עליו אם כן מפריש התרומה גדולה גם כן אחר המעשר שהרי הוא מפריש התרומה ותרומת מעשר כאחת ונמצא מקדים הוא המעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדתנן בפ&quot;ג דתרומות תרומה ואח&quot;כ מעשר. ואם תאמר דהא באמת אינו מפריש המעשר אלא אחר התרומה שהרי כך שנינו א' ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל עד שיפריש התרומה ואח&quot;כ אומר זה שעשיתי כו' מיהו אכתי קושיא נמצא או פוחת ממעשרותיו הוא או מוסיף הוא לפי שעכשיו כשמפריש גם התרומה כאחת הרי אינו יכול לכוין המעשר כראוי אם נוטל עשרה מן הכרי למעשר הרי מוסיף הוא שהרי פיחתו שתי סאין שנטלן לתרומה ואינו מגיע המעשר לעשרה סאין ואם יטול פחות מעשרה שמא יפחות מן השיעור הראוי למעשר וזו עיקר הקושיא דמקשה על האי דינא והא דקאמר אין יאמר וכו' אינו אלא כמו דאמר הא ודאי לא מצית אמרת וכן הא נמי לא עד דאתי לעיקר הפירכא וכן דרך הש&quot;ס

'''כהדא דתני.''' מסקנת הקושיא דהא תנינן בתוספתא (פ&quot;ח) ושם היא שנויה בהפך ובטעות וגי' דהכא נכונה היא

'''הפוחת ממעשרותיו.''' שאינו מפריש אלא תשעה או פחות

'''מעשרותיו מתוקנין.''' מה שהפריש חל מעשר עליו

'''אבל פירותיו.''' של הטבל מקולקלין. שלא תיקנן כראוי

'''והמעדיף על מעשרותיו.''' שנוטל ארבעה קבין לחולין והחמישי למעשר מעשרותיו מקולקלין. לפי שטבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי מעשר הוא וחציו טבל הוא ושאר פירותיו מתוקנין הן אלמא דאסור לפחות ולהוסיף על המעשר משום שהתורה נתנה בו שיעור ולא דמיא לתרומה שהתורם יכול לתרום בעין יפה או כפי מה שהוא

'''אמר רבי יוסי בסמוך לתנאי ב&quot;ד הוא.''' כלומר דסומך הוא על תנאי בית דין וכדמפרש מהו תנאי ב&quot;ד ועד כמה יפריש

'''עד מקום שהדעת טועה.''' כלומר מפריש הוא לפי האומד והדעת עד מקו' שדעתו נוטה שהוא המעש' ועד שהדעת טועה ולא בכדי שאין הדעת יכול לטעות ולומר זה יהיה שיעור המעשר

'''מהו תניי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''כדי שיהא קובע וכו'.''' כלומר דאיכא עוד תקנה מתנאי בית דין שיקבע המעשר ראשון בצפונו ולהשני לדרומו ולתרומת מעשר בצפון צפוני והיינו שיקבע לראשון במקום זה ולהשני בצד אחר של הכרי ובמקום שהוקבע מעשר ראשון קובע לתרומת מעשר לחלק עשירי ממנו ונמצא שבזה אין כאן חשש שיהא מוסיף או פוחת במעשר דהא בקביעת מקום סגי לקובען עם התרומה ואחר כך כשיפריש התרומה יפריש המעשרות והתרומת מעשר לפי ערך מה שנשאר בכרי אחר שהפריש התרומה

'''מהו תנאי בית דין.''' ומהו עוד תנאי בית דין

'''לכשיפדה מעשר.''' שני שבעודף פדוי. כלומר ועוד מתנאי ב&quot;ד שאם הוסיף במעשר שני בכדי שהדעת טועה ופודה אותו חל הפדיון גם על העודף. א&quot;נ דה&quot;ק שאם פדה להעודף בלבד חל הפדיון עליו וצריך להעלות אותן דמי העודף לירושלים ולהוציאן בקדושת מעשר שני ולא אמרינן כיון דעודף הוא לא יהא חל עליו תורת פדיון דהא יש כאן שיעור מעשר שני מלבד זה העודף דתנאי ב&quot;ד הוא שאף העודף יש לו דין מעשר שני

'''עד כדון ביבש.''' הא דאמרת דתנאי ב&quot;ד הוא שיהא מפריש כאן המעשר עד בכדי שהדעת טועה עד כאן שייכא להא ביבש כלומר בדבר הבלול והוא יבש שניטל במידה הוא כגון מיני תבואה או גרוגרות יבשים שדרכן למדוד אותן במדה ואם אינו יכול לכוין המעשר סומך על תנאי ב&quot;ד כדאמרן והכא ליכא האי חששא דלקמן שמא יעשה התרומת מעשר מן העודף והוא חולין ואסור לעשות תרומת מעשר מן החולין משום דכיון שהוא דבר הנבלל ואין אותו העודף ניכר בפ&quot;ע והרי הוא מעורב עם המעשר הראוי אין זה כעושה תרומת מעשר מן החולין

'''בלח.''' כלומר אלא בדבר הלח ואין דרכו למוד אותו במדה כ&quot;א במנין והרי כאו&quot;א ניכר בפ&quot;ע הוא כגון תאנים הלחין בהא קשיא לן כיצד הוא עושה כדמסיק ואזיל להקושיא

'''הוה לי' מאה תאנים.''' כגון שהיו לו ק' תאנים וחמשים מהן גדולות וחמשים קטנות

'''אין יסב מן רברביא.''' ואם יפריש המעשר מן הגדולות היה שיעור המעשר הראוי והצריך תשע שתשע הגדולות הן שיעור הראוי למעשר לאלו המאה שיש בהן חמשים קטנות. ותשע דקאמר לדוגמא בעלמא היא וכלומר שבודאי עשרה מהגדולות יש בהן יותר מהמעשר ונאמר כאן דרך משל שהיה די בתשע

'''מן דקיקתא.''' ואם היה נוטל המעשר מן הקטנות היה צריך ליטול אחת עשרה מפני החמשים הגדולות שיש כאן

'''נסב עשרה מן רברביא.''' ועכשיו נטל עשרה מן הגדולות ומפני שלא היה יכול לכוין כראוי אם ליקח תשע מאלו או י&quot;א מאלו והפריש עשרה מהגדולות והרי יש שם העשירי עודף והוא חולין והוא ניכר בפ&quot;ע והשתא איכא חששא דחש לומר שמא אותה החולין יעשה אותה לתרומת מעשר לזה או למקום אחר וכתיב תרומת ה' מעשר מן המעשר שצריך שתהיה תרומת מעשר מן המעשר או מן הטבול למעשר אבל לא חולין מן המעשר כלומר אבל לא מן החולין המתוקנין ליקח מהן לתרומת מעשר כמו אם היה מפריש מן המעשר א&quot;נ שלא יקח חולין ויקרא להן שם שיהו מן המעשר וממילא א&quot;א לעשות חולין לתרומת מעשר

'''א&quot;ר בון בר כהנא.''' דאיכא תקנתא להאי חששא שמתנה ואומר. המעשר הזה שהפירות הללו חייבות הן הרי הוא קבוע בתחלת כל עוקץ ועוקץ כלו' שמתחיל במקצת כל אחת ואחת והולך עד שהוא מגיע בכל עשר והיינו עד שיתפשט בכולן לפי שיעורו הראוי לחלק מעשר

'''מיסב אית בהון חדא תרומת מעשר וכל שהוא חולין.''' כלומר נמצא כשנוטל ועושה א' מהן לתרומת מעשר אין בו אלא חולין כל שהוא שהרי המעשר מגיע בכל או&quot;א עד כל שהוא ממנו ומכיון שאין בו אלא כל שהוא חולין לא חיישינן מידי הואיל וממש רובו ככולו מעשר הוא

'''עד כדון.''' עד כאן שפיר מיתרצא להא אם היה דבר מרובה שהמעשר הוא לערך עשר תאנים מן הכל וניחא הוא דכל עשר השלמות יש בהן המעשר חוץ מכלשהו שבהן ולא חשיב ובטל במיעוטו אלא אם היה דבר מועט מאי איכא למימר וכדמסיים ואזיל שאם היה לו עשר תאנים חמש מהן גדולות וחמש קטנות

'''אין.''' אם יטול למעשר מן הגדולו' היה צריך ליטול חדא פרא ציבחר. אחת פחות דבר מועט שהאחת השלימה היא יותר משיעור המעשר ואם היה נוטל מן הקטנות היה צריך ליטול אחת שלימה ועוד דבר מועט

'''נסב חד מן רברבתא.''' ועכשיו נטל אחת שלימה מן הגדולות ויש בה כל שהוא מן החולין וא&quot;כ בזה יש חשש לומר אם יפריש אח&quot;כ לתרומת מעשר והיינו חלק עשירית מן האחת ושמא אותו החולין הכל שהוא שבה עושה אותו לתרו&quot;מ וכתיב וכו' והרי אין כאן אלא החולין הכל שהוא וזה ודאי אסור לעשותו לתרו&quot;מ

'''א&quot;ר אבא קרתיגנייא.''' מצינו גם בכה&quot;ג לתקנתא שמתנה ואומר המעשר הזה שהפירות הללו חייבות לא יהא קבוע בכל התאנה עשירית שאני נוטל אלא הרי הוא קבוע בתחלת העוקץ ומסיים עד כאן הולך המעשר לפי ערך שמתפשט המעשר בהאחת הגדולה על כל עשר תאנים הללו שיש בהן חמש קטנות

'''ואומר לכהן עד כאן סיימתי.''' למעשר ועכשיו טול לך חלק העשירי ממקום שסיימתי לתרומת מעשר ונמצא מפריש הוא תרומת מעשר מן המעשר ולא מן החולין

'''הרי.''' אמר מר ה&quot;ה בצד זה חולין טבל ומפרש טעמא מאי שהצריכו לכך ויאמר מיד ה&quot;ה בצד זה מעשר וקאמר דא&quot;א שאם יאמר כך נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה ואסור להקדים כדפרישית לעיל

'''ויאמר ה&quot;ה בצד זה תרומה.''' וא&quot;כ יפריש מיד התרומה גדולה בתחלה ויאמר על מה שהוא ראוי לתרומה הרי הוא בצד זה הנשאר מחלק שלקחתי תרומה גדולה

'''נמצא או פוחת על התרומה.''' או מוסיף על התרומה. האי תרומה דנקט הכא אי אפשר לפרשו על תרומה גדולה דמה בכך אם פוחת או מוסיף הוא הרי אין לתרומה שיעור וחכמים שאמרו הכל לפי שהוא אדם אם עין יפה או עין רעה או בינונית ובהדיא תנינן (בפ&quot;ד דתרומות) דמותר להרבות בתרומה ועוד מאי חששא דפוחת או מוסיף אית בה כשמפרישה בתחלה ואומר כל מה שהוא ראוי לשיעור תרומה מן הכרי הזה יהא לתרומה בצד זה ועל כרחך דעל תרומת מעשר קאי והכי פירושא שאם יפריש מיד בתחלה לתרומה גדולה נמצא או פוחת על התרומה של מעשר או מוסיף עליה שהרי כשקובע או מפריש לשיעור תרומה גדולה שוב אינו יכול לומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר והשאר וכו' וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו לפי שנפחת הכרי מכדי שיעור תרומה גדולה וצריך הוא שישער באומד לתרו&quot;מ ואין תרו&quot;מ ניטל באומד ובמחשבה שהתורה קבעה בו שיעור ואע&quot;ג דאמרינן לעיל שהוא סומך על תנאי ב&quot;ד עד בכדי שהדעת טועה היינו למעשר דשפיר איכא למימר ביה תנאי ב&quot;ד ומצד הפקר ב&quot;ד הפקר הואיל ואין בו איסור לזרים וכדשנינן לעיל אבל בתרומת מעשר דיש בה עון מיתה לזרים ודאי לא שייך ביה הפקר ב&quot;ד אם פיחת מכשיעור או אם הוסיף הרי קרא שם לתרומת מעשר לפיכך הוא צריך שיאמר בתחלה א' ממאה שיש כאן הר&quot;ז בצד זה חולין טבל ומטעמא דאמרן לעיל שלא יקדימו לתרומה ומ&quot;מ האחד ממאה שאמר יהיה אח&quot;כ לתרומת מעשר אחר הפרשת תרומה גדולה והקביעות מעשר הסמוך לו כדתנינן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;בפיו ברם הכא דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים · אמ' ר' יונה לא סוף דבר מגנותיו אלא [אפילו] מגנות אחרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אפילו}} אם מעשרין הן לדעתו מעשר מזה על זה [ואם לאו אינו מעשר מזה על זה] אמ' ר' יונה כיני מתנית' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך · ובלבד לחבר {{ירו&quot;מ-הוסר|מעתה לחבר}} · מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשרו לו&lt;/div&gt;
'''מתוך שהוא אומר וכו'.''' סיומא דמילתא היא כדאמרן כלומר מה שאין כן עכשיו מתוך שהוא אומר בתחלה אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין טבל שוב לא איכפת לן או פוחת מן התרומה או מוסיף על התרומה והיינו תרומה גדולה שאומר והשאר תרומה על הכל והרי נפחת השיעור א' ממאה חולין טבל שאמר ונמצא עכשיו א&quot;א לכוין התרומה גדולה אלא או פוחת או מוסיף עליה אבל אין בכך כלום שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה והכל לפי מה שהוא אדם

'''מתני' הלוקח מן הנחתום.''' וצריך לעשר דמאי מעשר מן החמה על צוננת ומן הצוננת על החמה ואע&quot;ג דמן הצוננת על החמה מן הרע על היפה הוא ואין תורמין ומעשרין מן הרע על היפה לכתחילה כדתנן (בסוף פ&quot;ב דתרומות) הדמאי הקילו

'''ואפי' מתפוסין הרבה.''' שהן מינין הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה ולא חיישינן שמא אמש קנה הנחתום תבואה ממי שהוא מעשר והיום ממי שאינו מעשר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב. משום דנחתום מחד גברא זבין ואע&quot;פ שהוא עושה מדפוסים הרבה

'''ר' יהודה אוסר.''' אפי' אם היה הכל מדפוס אחד לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והצוננת היא משל אמש והחמה היא של היום אבל כששניהם של אמש או של היום מודה ר' יהודה דאפילו מדפוסים הרבה שרי דלא חיישינן לדפוסים שהנחתום הוא שעושה אותן והלכה כר' יהודה

'''ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר.''' ואפי' שניהם של אמש או של היום מכיון דבשני דפוסים הן אמרינן מתרי גברי זבין את התבואה ולפיכך משנה בדפוסים שיהיה לו לסימן מאיזו תבואה הוא הלחם הזה ומאיזו זה ושמא האחד מעשר והאחד אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' כלו' בחלה מודה הוא שאפילו בשל אמש בשל היום ואפי' בשני דפוסים דבהא כ&quot;ע לא פליגי דאי נמי מתרי גברי זבין לא חיישינן שהרי אצל הנחתום מתחייב בחלה שהוא גלגל את העיסה ומותר להפריש חלה מזה על זה

'''גמ' עד היכן.''' שרי ר&quot;מ לעשר מזה על זה. עד שלשים יום. וכדמפרש ואזיל

'''היך עבידא.''' היכי דמי הני שלשים יום. לקח ממנו בתחלת שלשים ובאמצע ובסוף. אין אומרים דמעשר משל תחלת שלשים על של סוף או איפכא אלא ראשון ע&quot;ג שני מין אחד הוא. כצ&quot;ל ובדפוסים ט&quot;ס הוא

'''ראשון ע&quot;ג שלישי שני מינין הן.''' ואין מעשרין מראשון על השלישי ולא משל שלישי על הראשון דבזמן כזה אף ר&quot;מ מודה דחיישינן שמא מתרי גברי זבין וא' מעשר וא' אינו מעשר

'''ומתיר בחלה.''' ופריך מדקתני ר&quot;ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה

'''אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו.''' כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע&quot;ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע&quot;ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך

'''אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' כלומר בשואל ככר מחבירו ע&quot;ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא&quot;כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה

'''ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו.''' אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ&quot;ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר

'''אלא כר' יוחנן.''' דאמר לעיל (בפ&quot;ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס&quot;ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע&quot;ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע&quot;ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה&quot;ה הכא בדינא דמתני' דאע&quot;ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג&quot;כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג&quot;כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת

'''אלא כר&quot;א.''' קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ&quot;ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר&quot;א מוקי להני תרתי מתני' דפ&quot;ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ&quot;ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר&quot;פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע&quot;ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא&quot;כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ&quot;ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה

'''אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'.''' כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע&quot;ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר&quot;ש

'''ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'.''' כלומר וא&quot;כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס&quot;ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר&quot;ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר

'''על דעתיה דר' יודה.''' דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא&quot;כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר

'''מפריש מן התנור.''' כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא&quot;ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר&quot;ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ&quot;כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור&quot;ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר&quot;ש אוסר בתרומת מעשר ואע&quot;ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר&quot;ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ&quot;ע ל&quot;פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה

'''מתני' הלוקח מן הפלטר.''' פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד

'''מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר&quot;מ.''' טעמיה דר&quot;מ דס&quot;ל דאע&quot;ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר&quot;מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר&quot;מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו

'''ר' יהודה אומר מאחת על הכל.''' טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר&quot;י ס&quot;ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס&quot;ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע&quot;פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל

'''ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול.''' מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו&quot;א

'''גמ' רמ&quot;א נחתום עושה טפוס א' וכו'.''' טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר&quot;מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה

'''ר' יודה אומר וכו'.''' ור&quot;י ס&quot;ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל

'''איזה מנפול.''' דתנינן דר' יהודה מודה בו

'''תשעה פלטרין וכו'.''' כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין

'''תמניא מן תמניא וחד מן דתריי.''' כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ&quot;מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא&quot;כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר

'''ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין.''' כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א&quot;כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א'

'''מעשר מכל ככר וככר.''' כלומר דפשיט ליה הש&quot;ס דצריך לעשר מכל ככר בפ&quot;ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא

'''ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'.''' דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו&quot;א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין

'''תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי.''' כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א&quot;צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא

'''או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין.''' כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא&quot;כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו&quot;א

'''מעשר מכל ככר וככר.''' ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ&quot;ע

'''מתני' הלוקח מן העני.''' מה שנותנין לו

'''וכן העני.''' כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או&quot;א משום שאלו אין נבללים זה עם זה

'''ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל.''' שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ'

'''אימתי בזמן שהמתנה מרובה.''' תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו&quot;א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה

'''מתני' הלוקח מן הסיטון.''' הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ&quot;ב)
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;45&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והתנינן ([[משנה גיטין ד ט]]):  {{שוליים דין|ה_ל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|המוכר שדהו לנכרי}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|הלוקח}} לוקח {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מביא ביכורין מפני תיקון העולם {{ירו&quot;מ-ביאור|שחייבו את המוכר לקנות מהגוי את הביכורים ולהעלותם לירושלים, כדי שלא ימכרו ישראל קרקעות לגוים}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ויביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אתה אומר שלגוי אין קנין בגוף הקרקע, נמצא שהקרקע נשארה בבעלות הישראל. אם כך, שיביא}} ביכורים דבר תורה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה שמביא רק מפני תיקון העולם}}? רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] ורבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי השיטה שיש לגוי כח להפקיע ממעשרות}}: {{שוליים דין|ה_לא}}הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות אחר מרוח}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף שהביאו שליש ביד העובד כוכבים ומזלות ונפטרו מדאוריתא}}, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. מה טעם? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם מרח הגוי, נותן לשבט ונוטל דמים מן השבט, דכתיב}} ([[במדבר יח כו|במדבר קרח יח כו]]): &quot;כי תקחו מאת בני ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|את המעשר אשר נתתי לכם&quot; מאיתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר}}. &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. ואתיא כד{{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}מר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: &quot;כי תקחו מאת בני ישראל&quot; - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: בימי רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ביקשו להימנות על הר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באזור בית אל}} לפוטרו מן המעשרות {{ירו&quot;מ-ביאור|שהייתה ביד גויים וסברו שיש קניין לגוי להפקיעה ממעשרות}}. אמרו: יבא רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|וימנה איתנו}}. לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יהודה בר פזי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בן פזי|°]] בשם רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|פשיטא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|דלא}} דאי לא כן, מה {{ירו&quot;מ-הדגשה|א}}נן אמרין? [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}, אין הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. אלא בגין דתני [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון שזורי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון שזורי{{ירו&quot;מ-הוסר|ארש}}: מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות טבל מגוי}}, ועשר עליה. {{ירו&quot;מ-הדגשה|משמע שגם}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר}}. ותני: [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}: יש קנין לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. דלא תסבור מימר: [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי טרפון|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי טרפון {{ירו&quot;מ-הדגשה|מול}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוי}} תריי כל קבל תריי אינון {{ירו&quot;מ-ביאור|שניים כנגד שניים הם}}. לפום כן {{ירו&quot;מ-ביאור|לכן}} צריך לומר: הלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}}. ועוד ראיה שהלכה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} מן הדא דאמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: אבא אנטולי זבין פירי {{ירו&quot;מ-ביאור|קנה פירות}} מן דארמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|מגוי}}, אתא {{ירו&quot;מ-ביאור|בא}} לגבי דרבי יודה בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודה בן לוי|°]], שלח למנחם בריה דיתקן ליה ויהב ליה מעשריה {{ירו&quot;מ-ביאור|ויתן לו את המעשרות}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהוא לוי}}. מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור| כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך {{ירו&quot;מ-ביאור|מי יעשה דבר כזה מלבד אביך}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיודע שהלכה שפירות עובד כוכבים ומזלות חייבות במעשרות}}? מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]. תמן הוא אמר: הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה {{ירו&quot;מ-ביאור|מדרבנן}}, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט משמע שהוא סובר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיש קנין לגוי להפקיע מן המעשרות}}. והכא הוא אמר הכין: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריך להפריש מעשרות וליתנם ללוי בלא ליטול דמים}} {{ירו&quot;מ-ביאור|נשאר בשאלה}}. אמר רבי אבא בר זמינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבינא|°]] קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: רבי סימן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] לא אמר כן, אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כך היה המעשה}}: מי אתי {{ירו&quot;מ-ביאור|כשבא}}, קם עימיה {{ירו&quot;מ-ביאור|פגש אותו}} רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]], אמר ליה: לית אילין דאביך {{ירו&quot;מ-ביאור|אין אלו של אביך}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וחייב אתה לשלם עבורם}}. ואיקפד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עליו}}.

&lt;span id=&quot;דף_כד_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
והתנינן: '''לוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם'''. למדנו שאם אדם מוכר את השדה שלו לגוי, אז חכמים חייבו את הלוקח שיקנה את הפירות מהגוי, יקנה ביכורים ויביא אותם - מפני תיקון העולם, שלא ימכרו קרקעות לגויים. שאם אתה אומר שלגוי אין קניין להפקיע את גוף הקרקע, אז בעצם יוצא שהקרקע שייכת עדיין לבעלות ישראל. אז אם כך, הוא צריך להביא ביכורים מדאורייתא, לא רק מפני תיקון העולם.

רבי יונה ורבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי: לפי השיטה שאומרת שיש לגוי כוח להפקיע מתרומות ומעשרות, '''הלוקח פירות תלושין מן עובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט'''. כי הוא יכול לומר לכהן: אני בא מכוח גברא דלא רמיא דיניה עלך - נכון שחכמים תיקנו שאני צריך לתת לך, אבל אתה לא יכול להוציא ממני את זה, כי אני בא מכוח אדם שלא היית יכול לתבוע ממנו בדין, מכוח הגוי.

'''והלוקח פירות מחוברין מן העובד כוכבים, מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה''', אבל פה '''ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט'''. עכשיו מה הטעם? למה אם הגוי מוריח נותן לשבט ונוטל דמים? אומרת הגמרא: '''כי תקחו מאת בני ישראל''' - &quot;מאת בני ישראל&quot; את מוציא, ואין את מוציא מיד מכרי כהונה ולוויה. כלומר כהן ולוי - בעצם המעשרות שלהם מצד הדין. אז כמו שאמרת שמאת בני ישראל אתה מוציא ולא ממכרי כהונה ולוויה אתה יכול לדרוש את הדבר, אז מצד הדין בעצם אי אפשר להוציא מהגוי, לכן אפשר לקבל איזה כסף. כלומר ישראל שלוקח את הפירות האלה מהגוי, אמנם חייב להפריש מדרבנן, אבל יכול לבקש כסף תשלום מהלויים והכוהנים.

אמר רבי אחא: '''בימי רבי הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות'''. אמרו: יבא רבי הושעיה. '''לא הספיק לבא עד שנטרפה השעה'''. בסוף הר המלך נשאר חייב במעשרות.

אמר רבי יהודה בר פזי בשם רבי הושעיה: '''הלכה כרבי שמעון'''. שואלת הגמרא למה צריך להגיד את זה? דאי לא כן, מה נן אמרין? הרי פה רבי מאיר חולק על רבי שמעון - מה היינו אומרים, רבי מאיר ורבי שמעון, אין הלכה כרבי שמעון, הרי זה כלל שתמיד רבי מאיר ורבי שמעון, הלכה כרבי שמעון.

אלא בגין דתני רבי שמעון שזורי: '''מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי, ושאלתי את רבי טרפון, ואמר לי: צא ולוקחם מן העובד כוכבים, ועשר עליה'''. לך תקנה פירות מהגוי שהם טבל, ואז תפריש על הטבל שמעורב בתוך הפירות שלך וכך תתקן את זה. משמע שרבי טרפון סובר שאין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו ממעשרות, ולמדנו הרי במשנה שרבי יהודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעובד כוכבים לפוטרו ממעשרות. אז הייתי חושב: דלא תסבור מימר רבי מאיר ורבי טרפון - זה שניים מול רבי שמעון ורבי יהודה, גם כן שניים - '''תריי כל קבל תריי אינון'''. אז לכן היה צריך לומר לנו הלכה כרבי שמעון.

עכשיו ועוד ראיה שהלכה כרבי שמעון, מן הדא דאמר רבי זעירא: אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי. אבא אנטולי קנה פירות מגוי, אתא לגבי דרבי יודה בן לוי, שלח למנחם בריה דיתקן ליה - הוא שולח את הפירות האלה לבן שלו שיתקן לו את זה, ואת המעשר יתן לו כי הוא היה לוי. כלומר, בעצם הוא קנה מגוי והוא חייב אותו להפריש תרומה ומעשרות.

מי אתי, קם עימיה רבי יהושוע בן לוי, אמר לו: מאן יעביד דא אלא אבוך? כלומר מי יודע שיש דבר כזה? רק אבא שלך שהוא באמת יודע שהלכה שפירות עובד כוכבים חייבים מעשרות. אז לכאורה רואים שזה חייב.

שואלת הגמרא: מחלפיה שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. הרי תמן הוא אמר: '''הלוקח פירות תלושין מן העובד כוכבים מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה, ונותנה לשבט ונוטל דמיו מן השבט''' - משמע שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון, שיש קניין לגוי לפקיע מן המעשרות. והכא הוא אומר הכי - שצריך להפריש ונותן ללוי ולא נוטל דמים.

אמר רבי אבא בר זמינא קומי רבי זעירא: רבי סימן לא אמר כן, אלא כך היה מעשה: מי אתי, קם עימיה רבי יהושע בן לוי, אמר ליה: לית אילין דאביך - זה לא של אבא שלך. כי ההלכה כרבי שמעון, אבל חכמים תיקנו שיפרישו תרומה ומעשרות, אבל חייבים לשלם על זה. כלומר לוי והכהן שמקבלים את זה צריכים לשלם עבורם, ואיקפד - על זה הוא הקפיד עליו.

אז בעצם רואים כמו שאמרנו, שזה ראיה שההלכה כרבי שמעון, שגוי מפקיע את הפירות מקדושת הארץ, והם לא חייבים בתרומה ומעשרות מדאורייתא. כמובן חכמים תיקנו שהוא כן חייב, אבל זה רק מדרבנן וחייב לשלם על זה.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_ל|חזרה=כן}} '''המוכר שדהו לגוי חייב לקנות ממנו את הביכורים ולהביאם לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות ביכורים ב|רמב&quot;ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהבאת ביכורים בקרקע נכרי היא מפני תיקון העולם ומדרבנן, שכן לגוי קנין בגוף הקרקע ולא נותרה חייבת בביכורים מן התורה.

{{שוליים דין|ה_לא|חזרה=כן}} '''הלוקח פירות מגוי, האם נותן דמי התרומה לכהן (שבט) על תלושים לעומת מחוברים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א יב|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי: בתלושים שנקנו אחר שנגמרה מלאכתן ביד הגוי, המפריש נוטל דמים מן השבט (שהתרומה חלה מדרבנן בלבד ופטורה מדין), ואילו במחוברים שהביאו שליש ביד הגוי ונתמרחו אצלו, נותן לכהן ואינו נוטל דמים, שהרי מריחת הגוי אינה פוטרת מן התרומה ונחשבת כתרומה גמורה; כך פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פ&quot;א הי&quot;א-הי&quot;ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.10%;height:1.69%;left:10.42%;width:9.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:20.79%;height:40.52%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:33.06%;width:33.09%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד {{ירו&quot;מ-הוסר|הגוי}} מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם {{ירו&quot;מ-הוסר|ר'}} עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ט מתני' דר' מאיר דר' מאיר אמ' אין קניין לגוי בארץ יש' להפקיעו מיד מעשר · ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר · ר' אימי בשם ר' שמעון בן לקיש טעמ' דר' מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה · הקיש אחוזה לעבדים · מה עבדים אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אף אחוזה אתם קונין מהן והן אינן קונין מכם · אמ' ר' לעזר ביר' יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר' מאיר והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ · לחולטנית · אמ' ליה כל גרמא אמ' דהיא מסייעה לר' שמעון לא תמכר [הא] · אם {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} נמכרה חלוטה היא · ר' חונא רובא דציפורין אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין כהדא דר' שמעון · ר' זעירא אמ' הנהיג ר' חנינא בציפורין בהדא כר' שמעון · ר' זעירא אמ' קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע&quot;ג דר' מאיר אמ' אין קיניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשרות מודה הוא הכא דיש לו קניין נכסים · אמ' ר' בא אוכלת פירות · והתנינן הלוקח מביא ביכורין מפני תיקון העולם · ויביא ביכורים דבר תורה · ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונותן דמים מן השבט · הלוקח פירות מחוברין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט · מה טע' כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד {{ירו&quot;מ-הוסר|הגוי}} מכרי כהונה ולוייה · ואתיא כיי דמר ר' לעזר כי תקחו מאת בני יש' · מאת בני יש' את מוציא ואין את מוציא מיד הגוי · אמ' ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|הושעיא לא הספיק לבוא}} אחא · בימי ר' הושעיה ביקשו להימנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות · אמרו יבא ר' הושעיה לא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה · ר' יודה בר פזי בשם ר' הושעיה הל' כר' שמעון דלא כן מה נן אמ' ר' מאיר ור' שמעון אין הל' כר' שמעון אלא בגין · דתני אמ' ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותיי ושאלתי את ר' טרפון ואמ' לי צא ולוקחם מן הגוי ועשר עליה ותני עליה ר' יודה ור' שמעון אומ' יש קניין לגוי בארץ יש' לפוטרו מן המעשר דלא תיסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון לפום כן צרך לומ' הל' כר' שמעון · ועוד מן הדא דאמ' ר' זעירא אבא אנטולי זבין פירי מן דארמאי אתא לגבי דר' יודה בן לוי שלח למנחם בריה דיתקן {{ירו&quot;מ-הוסר|לי}} ליה ויהב ליה מעשריה · מי אתי קם עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה מאן יעביד דא אלא אבוך · מחלפה שיטתיה דר' יהושע בן לוי תמן הוא אמ' הלוקח פירות תלושין מן הגוי מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנן לשבט ונוטל דמין מן השבט · והכא הוא אמ' הכין · אמ' ר' אבא בר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימון לא אמ' כן אלא מי אתי קם {{ירו&quot;מ-הוסר|ר'}} עימיה ר' יהושע בן לוי אמ' ליה לית אילין&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]], רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי תנחום ברבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי תנחום ברבי חייא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|ג}} שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות {{ירו&quot;מ-הדגשה|בעלים}}: זה שנתערב טבלו בחולין {{ירו&quot;מ-ביאור|שזכות היא לבעלים, שהרי צריך להפריש עליהם ממקום אחר, והרי אין מוכרים טבל לעם הארץ}}, וזה שהוא לוקח מפסקיה של {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|כותין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כוכבים}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|דכיוון שיש קנין לגוי, צריך לעשר ונותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ותרומת חוץ לארץ}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף אותה נותן לשבט ונוטל דמים. כך שאף אם יתן מן המשובח, זכות הוא לבעלים שנוטלים דמיו}}. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|שנוטל דמין מן השבט. דאם אמר את}} שאינו נוטל דמין מן השבט, {{ירו&quot;מ-הוסר|אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט }}הרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא}} ברשות תרם, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והתורם שלא מדעת בעלים אין תרומתו תרומה. תנן}}: [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אוסר משל כותים על של כותים}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא ודאי, כיוון שהולכים}} אחר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}רוב,{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ורוב ישראל מעשרין, ובגלל המיעוט שאינם מעשרים תיקנו חכמים שיעשר דמאי. ואף שזה רק מתקנת חכמים, בגלל המיעוט שאינם מעשרים}}, אין תורמין ומעשרין מזה על זה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא זה עישר וזה לא עישר}}. כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שרובן אינם מעשרים. אך כיוון שמיעוטן מעשרין}}, אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.&lt;span id=&quot;דף_כד_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק חמישי#דף כד ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת דמאי, דף כ&quot;ד.

אומרת הגמרא: רבי זירא, רבי אחא, ורבי תנחום ברבי חייא אמרו בשם רבי יהושע בן לוי, '''שלוש הן שהן מעשרין שלא ברשות'''. כן, זה שהתערב טבלו בחולין, זה שהוא לוקח מפסקיה של עכו&quot;ם, כלומר מסוחרים עכו&quot;ם, ותרומת חוץ לארץ.

כן, אמר רבי זירא מזה שאמרנו את זה ככה, זאת אומרת שבמקרים האלה, כלומר תרומת חוץ לארץ או אם הוא תורם ממי שקנה מגוי, כן, '''אינו נוטל דמין מן השבט'''. כלומר, את האומנם הוא חייב להפריש מדרבנן, כן, אבל הוא יכול לקחת כסף מהגויים, מהכוהנים או מהלויים על התרומות והמעשרות שהוא נותן להם. כן, למה? כי אם אתה אומר שהוא לא נוטל דמים מהשבט, אז יוצא שאותו אדם שהפריש, כן, הפריש עבורו בלי שהוא יסכים - זה שלא ברשות. כן, כי הרי הוא בעלים, אבל אדם לא יסכים, כי אולי יפריש דבר יותר טוב ממה שהוא היה נותן, והתורם שלו מדעת בעלים זה תרומה או לא תרומה? לכן חייבים להגיד שהוא זה לפי השיטה שאומרת שהוא נוטל דמים מהשבט, כך שגם אם יפריש יותר טוב אז הבעלים לא מפסיד, כי הבעלים הרי מוכר את זה לכוהנים או ללויים.

למדנו במשנה: '''רבי אליעזר''' אוסר משל כותים על של כותים. אמר רבי יוחנן: '''טעמא דרבי אליעזר''' משום ש'''כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמאי אחר רוב''', כלומר אנחנו אומרים שרוב ישראל מעשרים. כן, אז לכאורה היה צריך להיות, אה כן, נחשוב את זה בעצם חולין, אבל כיוון שיש מיעוט אנחנו בעצם הופכים את זה כאילו ש הוא נעשה דמאי, כן, מחייבים אותם לעשר משום הבודדים שלא מעשרים. אבל כיוון שרובם מעשרים אז אנחנו אומרים שלא מעשרים מאחד על השני. כן, לא מעשרים מישראל על ישראל מבית דמאי, כי אולי אחד מהם כן מעשר, כי הרי כמו שאמרנו רובם כן מעשרים.

כן, אז אותו דבר לגבי כותים. כן, הולכים אחר הרוב, כן, ורובם הרי לא מעשרים. כן, אז לכן זה בחזקת טבל וצריך לעשר. אבל כיוון שיש מיעוט שכן מעשר, אז '''אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה'''.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:61.31%;height:1.69%;left:10.42%;width:22.64%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:63.00%;height:6.75%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:52.70%;width:13.45%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''לא יעשר מזה על זה.''' דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב

'''אפי' מאותו הסוג.''' מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה

'''נאמן הסיטון לומר משל אחד הן.''' בגמ' מפרשינן לה מאי קמ&quot;ל

'''גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד.''' לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה

'''ר' יוחנן אמר.''' יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה

'''מתני' פליגא על ר' יוחנן.''' דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני: פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל

'''בדמאי התירו.''' כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע&quot;ג דבעלמא אין בילה בכה&quot;ג

'''כר' יודה דתנינן וכו'.''' וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ&quot;ש מועטת ממרובה אלא ש&quot;מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה

'''בשעת הגורן שנו.''' לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה

'''היו הכל נותנין לו.''' כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה

'''מעשר מחמשים.''' כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ&quot;א אחד והלכך מעשר מכאו&quot;א

'''גמ' ר' ירמיה בעי.''' אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה&quot;ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא

'''תני בתוספתא (פ&quot;ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא.''' אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא

'''הדא דתימר באלין אידיתיקרימה.''' מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת

'''כרם באילין שפייא.''' שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה

'''אורחא מפנתון אלין לגוא אלין.''' הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת

'''מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה.''' לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא

'''בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק.''' ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו

'''בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל.''' שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי

'''ומגנות אחרות.''' ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה

'''גמ' ר' יונה בעי וכר&quot;מ.''' אם אליבא דר&quot;מ צריך שיהא מעשר מכל קלח וקלח כשמביאין לו מגנות אחרות ומפרש הי ר&quot;מ

'''דתנינן תמן.''' (בפ&quot;ו דמכשירין) תנן בדין הלוקח אגודות ירק מהשוק כל אגודות של בית השוקים טמאין לפי שהמוכרים רגילין לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה ומפני שיד הכל ממשמשין בהן לפיכך הן בחזקת טומאה ר' יהודה מטהר בלחין שאין דרך להתיז עליהן מים שלחין מעצמן הן אר&quot;מ וכי מפני מה טמאו אלא מפני משקה הפה כלומר אע&quot;פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין מ&quot;מ רגילין לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק מעליהן ובו הן מוכשרין הכי תנינן התם לענין טומאה והשתא בעי הכא לר&quot;מ דס&quot;ל התם דרגילין לתת עליהם משקה הפה וא&quot;כ דרכן להתיר האגודות כדי להסיר האבק מכל קלח וקלח ואיכא למיחש נמי לענין מעשר דשמא כשמתיר האגודה מעשרו ושמא קלח זה עישר וקלח זה לא עישר ומעתה אי נימא דלר' מאיר צריך לעשר מכל קלח וקלח ולא מזה על זה כמה דתימר תמן דרך אגודה להתיר וה&quot;נ ניחוש לענין מעשר וכדאמרן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;דאבוך ואיקפד · ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' יהושע בן לוי שלשה הן שהן מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין · וזה שהוא לוקח מפסקיה שלכותין · אמ' ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמין מן השבט · אם אמר את שהוא נוטל דמין מן השבט הרי ברשות תרם · אמ' ר' יוחנן טעמ' דר' לעזר כשם שעשו פירות ארץ ישראל דמיי אחר רובן אין תורמין ומעשרין מזה על זה · כך עשה פירות כותי ודאי אחר רובן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה&lt;/div&gt;
'''וקאמר הש&quot;ס דלא היא תמן.''' והיא קשורה בפיו. כלומר אפילו התם לא אמרינן דדרך אגודה להתיר אותה כדי שיתן עליה משקה שבפיו אלא מניחה לאגודה כשהיא קשורה ובפיו מתיז עליה משקה להסיר האבק מעליה ואינו מטריח עצמו בשביל כך להתיר האגודה ולחזור ולקשרה

'''ברם הכא דרך אגודה ליתור.''' הכי קאמר כלומר והכא בלאו הכי וכי דרך האגודה להתיר את מה שאגדה ודאי לא

'''והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים.''' כלומר והלא דרך כשאוגדין הירק רואין לתת היפה מבחוץ והשאר מבפנים כדי שתהא נראית כל האגודה יפה וא&quot;כ אם יתיר אותה חושש שמא לא יכוין כבתחלה והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים והלכך אינו מתיר את האגודה ואין כאן חשש על כל קלח וקלח אלא על האגודות בלבד שמא אגודה זו ממי שהוא מעשר וזו ממי שאינו מעשר ומכל אגודה ואגודה של גינות אחרות צריך הוא לעשר אבל לא מכל קלח וקלח

'''לא סוף דבר מגינותיו.''' לאו דוקא מגנותיו קתני במתני' דמעשר מאחת על הכל אלא דלפעמים מצינו אפי' הן מגינות אחרות אם מעשרין הן לדעתו כלומר לדעת בעל הבית הזה המוכר והוא יודע אימתי הן מעשרין ואימתי אינן מעשרין דבזה ליכא חששא או הן כולן מעושרין או כולן אין מעושרין ומעשר זה הלוקח ממנו מזה על זה

'''ואם לאו.''' שאין הבעה&quot;ב המוכר בעצמו יודע אם מעשרין או לא לא מעשר זה על זה ובהכי מיירי סתמא דמתני'

'''מתני' הלוקח טבל משני מקומות.''' ששניהם המוכרים הודיעו לו שהוא טבל מעשר מזה על זה דאין כאן חשש

'''אע&quot;פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל.''' לכתחלה שלא יוציא מידו דבר שאינו מתוקן מ&quot;מ אם אירע שמכרו לו קאמרינן

'''אלא לצורך.''' כגון שנתערב לחבירו טבל בחולין דאין לו תקנה עד שיעשר עליו ממקום אחר וכדמפרש בגמ'

'''גמ' כיני מתנית'.''' כן צריך להוסיף על המתני' אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר אבל לא לעם הארץ שאין למסור לו טבל והוא אינו נאמן על המעשרות

'''מעתה עם הארץ שנתערב טבלו בחולין.''' ואפי' הטבל הוא מעט ונתערב בחולין מרובין הא מיהת מדרבנן לא בטיל דדשיל&quot;מ הוא ומעתה אין לו תקנה: כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו טבל ומעשר לו על אלו חולין המעורבין

'''מתני' מעשרין משל ישראל על של עכו&quot;ם.''' בגמ' מוקי לה כר&quot;מ דס&quot;ל אין קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע מן המעשר והלכך מחיוב על החיוב הוא והלכה דאם נגמר מלאכתן של הפירות ביד עכו&quot;ם ומרחן העכו&quot;ם פטורין מתרומה ומעשרות אבל אם לקחן ישראל ממנו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן הישראל חייבין בכל מן התורה דבזה אין קנין לעכו&quot;ם להפקיע מן המעשרות והכי מסקינן בגמ'

'''משל ישראל על של כותים.''' משום דהכותים כשהן אוכלין פירותיהן עשורי מעשרי אבל כשמוכרין מוכרין טבל ודאי דלא חיישי אדרשה דלפני עור לא תתן מכשול ומחיוב על החיוב הוא

'''ר&quot;א אוסר משל כותים על של כותים.''' משום דזמנין מעשר לנפשיה ונמלך ומוכרו ושמא האחד מעושר והאחד אינו מעושר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב והאידנא הכותים כעכו&quot;ם גמורים לכל דבר

'''מתני' עציץ נקיב.''' כלי נקוב שמשימין בתוכו עפר וזורעין בתוכו אם נקוב הוא כדי שורש קטן והוא מעט פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא

'''תרם מן הארץ וכו'.''' אפי' לכתחלה נמי מצי לתרום ומשום סיפא נקט ל' דיעבד

'''ומשאינו נקוב על הנקוב.''' דהוי מן הפטור על החיוב ואין תורמין ואם תרם אין תרומתו תרומה כדתנן לקמן (בפ&quot;ק דתרומות) אלא דמ&quot;מ הדא הוא גבי מן הפטור על החיוב דהואיל וקרא עליה שם תרומה נותנה לכהן כי היכי דלא ליזלזלו בתרומה ואינו מחויב להוציא עליה תרומות ומעשרות דהא מדאורייתא לאו טבל הוא

'''ויחזור ויתרום.''' על הנקוב דתרומה ראשונה לאו כלום היא

'''מן הנקוב על שאינו נקוב.''' וזה הוי מן החיוב על הפטור והלכך תרומה זו הויא טבל מדאורייתא ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;47&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
{{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: עציץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאינו נקוב}} עשו אותו ספק. והתנינן: {{שוליים דין|ה_לב}}עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ויקדש}} מספק {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוץ לארץ, דספק כלאים בחוץ לארץ מותר. תנן: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה. ויחזור ויתרום }}מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. כמה {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר: {{שוליים דין|ה_לג}} מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא היה הדמאי מתוקן, ומה שהפריש עליו מהודאי נשאר טבל}}. {{ירו&quot;מ-הוסר|ואמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אמור}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף}} מן הדמאי על הדמאי כן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, ואולי הראשון טבל והשני מתוקן. אם כן צריך להיות תרומה, ויחזור ויתרום, ולא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות ממקום אחר. אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בשם רבי שמואל ברבי יצחק[[ביאור:עץ מסורת#רב שמואל בר יצחק|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|רי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ממה שלא אמרו כך}}: זאת אומרת {{ירו&quot;מ-הדגשה|עשו תרומות ומעשרות של דמאי כ}}ספק דימוע {{ירו&quot;מ-הוסר|כספק תרומת מעשר של דמאי }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}פטור מן {{ירו&quot;מ-הוסר|הודאי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדמאי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אנו רוצים לחייב אותו להפריש על התרומה שהפריש מהדמאי, תרומה ממקום אחר, שמא הראשון היה ודאי והשני היה מתוקן. אבל זה רק ספק, שהרי יתכן שגם השני היה ודאי. והרי זה כספק מדומע ופטור מן הדמאי}}.

&lt;strong&gt;הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום&lt;/strong&gt;

==פרק שישי - המקבל שדה==

[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שישי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
למדנו במשנה: עציץ נקוב הרי הוא כארץ. אמר רבי בון בר חייא בשם רבי זעירא: '''עציץ עשו אותו ספק'''. כן, כלומר זה לא וודאי שהוא לא נחשב כארץ, ספק. אז לכן זה הסיבה שלא מפרישים ממנו על עציץ נקוב.

אומרת הגמרא: '''והתנינן: עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם'''. כן, כלומר עציץ נקוב שהעבירו אותו בכרם אז הוא מקדש, אבל עציץ שאינו נקוב לא מקדש. אם אתה אומר שזה ספק - היה צריך לקדש מספק. אומרת הגמרא: לא, מדובר פה בחוץ לארץ, כן, יש לנו כלל שספק כילאיים בחוץ לארץ מותר. לכן לא כתוב שהעציץ שאינו נקוב מקדש.

למדנו במשנה: תרם מן הדמאי על הדמאי או מדמאי על הוודאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום. כן, כלומר אם הוא תרם מדמאי על דמאי זה תרומה ויחזור ויתרום כי אני אומר אולי הראשון היה טבל והשני הוא היה חולין. עכשיו, '''מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כן, כי אולי בעצם הדמאי הוא חולין, וכשהוא הפריש מהוודאי על הדמאי שזה חולין, בעצם הוא לא עשה כלום, זה עדיין טבל. אז לכן צריך להוציא עוד תרומה ומעשרות.

שואלת הגמרא: אם זה ככה, אז '''כמה דאת אמר: מן הודאי על הדמאי, תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות''' ממקום אחר. כן, שם היה הדמאי מתוקן, ואז מה שהוא הפריש בעצם נשאר טבל, אז אמור אף '''מן הדמאי על הדמאי כן''' - אותו דבר. כן, אז אל תגיד לא רק שמדמאי על הדמאי, אז זה תרומה ויחזור ויתרום, אלא מהדמאי על הדמאי זה תרומה ויחזור ויתרום, וגם יפריש על מה שהוא כבר הפריש ממקום אחר. כן, שאולי הראשון היה מתוקן והשני טבל, אולי הראשון טבל או השני מתוקן, אז צריך להיות תרומה ויחזור ויתרום ולא תחלה שיוצא למעשרות ממקום אחר.

אמר רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל ברבי יצחק: ממה שלא אמרו כך, כלומר המשנה לא אמרה את זה ככה, היא אמרה פשוט כן, שמפריש מדמאי על דמאי אז תרומה ויחזור ויתרום. '''זאת אומרת''' שעשו תרומות ומעשרות של דמאי כספק דימוע. כן, נדייק - '''ספק דימוע פטור מן''' - כי הרי מה אתה אומר? אתה אומר, אתה רוצה לחייב את התרומה שהוא יפריש על דמאי, אתה רוצה לחייב אותה להפריש ממקום אחר, כי אולי היא הייתה מתוקנת. כלומר, אולי הוא הפריש - אולי הפריש שזה היה טבל, אז מה שהוא הפריש ממנו זה היה טבל והשני היה חולין. אז אם כן, אתה רוצה להפריש על תרומה שהפרשת על דמאי, שהיא עצמה דמאי, כן, מספק אתה רוצה להפריש עליה ממקום אחר. כן, וכמו שאמרנו תרומת דמאי זה כמו ספק דימוע ופטור אותה, לכן לא צריך.

הדרן עלך פרק הלוקח מן הנחתום, ירצה השם.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד ב'''

{{שוליים דין|ה_לב|חזרה=כן}} '''עציץ נקוב הנטוע בכרם - הפירות נאסרים משום כלאי הכרם, ושאינו נקוב אינו נאסר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות כלאים ה טז|רמב&quot;ם, הלכות כלאים, פרק ה, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב&quot;ם (הלכות כלאים פרק ה הלכה טז) פסק שעציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם.

{{שוליים דין|ה_לג|חזרה=כן}} '''האם ניתן להפריש תרומה ומעשרות מן הדמאי על הדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ה יז|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] &lt;קטע סוף=כד ב/&gt; הדרן עלך הלוקח מן הנחתום ה. ''הכרעה:'' נפסק שתורם ומעשר מן הדמאי על הדמאי אך אינו אוכל מהשני עד שיוציא עליו מעשרות ממקום אחר, כדין תרומה ולא תאכל שהופרשה מן הודאי על הדמאי, כדברי ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכותיו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:69.75%;height:1.69%;left:10.42%;width:40.99%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:71.44%;height:3.38%;left:10.42%;width:55.73%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.81%;height:1.69%;left:12.09%;width:54.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''תרם מן הדמאי על הדמאי.''' וזה ספק דשמא זה עישר וזה לא עישר, והלכך תרומה הויא וא&quot;צ לתקן אותה מכיון דספק הוא ורוב עמי הארץ מעשרין הן וכן מדמאי על הודאי ויחזור ויתרום מכאו&quot;א בפ&quot;ע

'''מן הודאי על הדמאי.''' ה&quot;ז מן החיוב על הפטור וכמו מן הנקוב על שאינו נקוב שאם הדמאי מעושר הוא נמצאת התרומה טבל גמור היא והלכך תרומה אבל לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשר: גמ' מתני' דר&quot;מ וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' להאי סוגיא בגיטין (סוף פ&quot;ד) עד ויביא ביכורים דבר תורה

'''טעמא דר&quot;מ.''' דכתיב בעבדים כנעני' והתנחלת' אותם וגו' הקיש אכילה לעבדים לדין עבדים מה עבדים אתם קונים מהן מהעכו&quot;ם והן אין קונים מכם שישראל הנמכר לעכו&quot;ם אין גופו קנוי לו אלא לעבודה אף (אין) אחוזה אין להם קנין מכם אלא לפירות כדלקמן ולא להפקיע קדושתה

'''ודא.''' האי קרא מסייע ליה לר&quot;מ לדרשא דהקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין

'''א&quot;ל אדרבה כל גרמא אמר.''' כל עצמו של המקרא אומר דמסייע ליה לר&quot;ש דמדהזהיר הכתוב לא תמכר לחלוטין והיינו שלא תמכר לעכו&quot;ם כ&quot;א לישראל וביובל יצא א&quot;כ ש&quot;מ הא אם נמכרה לעכו&quot;ם מכורה לחלוטין היא

'''כהדא דר&quot;ש.''' דיש קנין וישראל הקונה פירות ממנו פטור מן המעשרות

'''מודה הוא דיש לו קנין נכסים.''' כדמפרש ר' בא אכילת פירות שאם הפירות נגמרו ביד העכו&quot;ם וכן ישראל שמכר הקרקע לעכו&quot;ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין שאם נגמרו מלאכתן למעשרות בידו והיינו שמרחן העכו&quot;ם פטורין מן המעשרות דלא אמר רבי מאיר אין קנין אלא לענין הקרקע דבקדושתה קיימא ואם ישראל חזר ולקחה ממנו הרי היא בקדושתה וכן אם הישראל לקח ממנו הפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ונתמרחו ביד העכו&quot;ם לכולי עלמא יש לו קנין בהן דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני

'''והתנינן.''' התם קמהדר דמוקי להמתני' כר&quot;מ דקתני שם מכר שדהו לעכו&quot;ם וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם שידעו שאין לעכו&quot;ם קנין גמור וישתדלו בפדיונה מידו כדי שתשאר בקדושתה ופריך אמאי קתני מפני תיקון העולם ויביא ביכורים מדבר תורה הא לר&quot;מ דאין קנין לעכו&quot;ם אם כן מדבר תורה חייב ישראל הלוקח ממנו להביא ביכורים

'''הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה.''' מדבריהם וזהו כר&quot;ש וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ה) דמודה ר&quot;ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. כצ&quot;ל שהכהן צריך לשלם לו דמי' בעד התרומות מעשר כדדריש לקמיה מקרא

'''הלוקח פירות מחוברין מן העכ&quot;ום וכו'.''' דכיון שהישראל תלשן ואצלו הוא שנתחייבו לפיכך נותן לכהן ואינו נופל דמים ממנו

'''מה טעם.''' אפירות תלושין קאי ומ&quot;ט צריך הכהן ליתן לו דמים דכתיב גבי תרומת מעשר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר

'''מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כצ&quot;ל כאן והדר גרסי' ואתייא כיי דמר ר' לעזר מבני ישראל את מוציא ואין את מוציא מיד מכירי כהונה ולויה ובדפוס נתחלף בטעות

'''ואין את מוציא מיד העכו&quot;ם.''' כלומר שהרי פירות האלו באו מתחת יד העכו&quot;ם וממנו לא היה יכול ליטול כלום והלכך עכשיו שהן ביד ישראל לכהן צריך הוא שיתן וצריך הכהן ליתן הדמים בשביל תרומת מעשר

'''ועלה קאמר ואתיא כהאי דאמר ר' אליעזר שאין מוציאין מיד מכירי כהונה ולויה.''' כדאמרינן (בפ&quot;ג דגיטין) גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' ומוקי לה התם במכירי כהונה ולויה שרגילין הבעלים תמיד ליתן תרומות ומעשרות שלהם לאלו כהנים ולוים ואין אחרים יכולין להוציא מידם ולפיכך מפריש עליהן והמעש' שלו ותרומה ותרומת מעשר נותן לכהן שירצה והכהן נותן לו דמים וה&quot;נ כן הוא דאלו המעש' מעכבן והן שלו שהרי באו מכח העכו&quot;ם ויכול לומר לכהן וללוי אני באתי מכח איש שאין אתם יכולין ליטול ממנו כלום אלא שהתרומת מעשר מוכרן הוא לכהן וצריך הכהן ליתן לו הדמים

'''בקשו להמנות על הר המלך.''' שבארץ יהודה לפוטרו מן המעשרות שהיה להם חשש שאינו מארץ שהחזיקו בה עולי בבל

'''אמרו יבוא ר' הושעיא למנות עמנו ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה.''' ונתבטל אותו המנין והדבר

'''הלכה כר&quot;ש.''' דאמר יש קנין לעכו&quot;ם בא&quot;י להפקיע ממעשרות

'''דלא כן מה אנן אמרין.''' כלומר דפריך ומאי איצטריך למימר הלכה כר&quot;ש וכי בלאו הכי מה היינו אומרים הלא ר&quot;מ בר פלוגתי' הוא וכי ר&quot;מ ור&quot;ש אין הלכה כר&quot;ש. אלא משום הכי איצטריך ליה לר' הושעיא למימר בהדיא הלכה כר&quot;ש

'''בגין דתני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) א&quot;ר שמעון שזורי וכו' ואמר לי צא ולוקחם מן העכו&quot;ם ועשר עליה אלמא קסבר דאין קנין לעכו&quot;ם ופירותיו ודאי טבל הן מדאמר לו לעשר מהן על פירות טבל שנתערבו

'''ותני עלי' ר' יהודה ור&quot;ש וכו'.''' והשתא דלא תסבור מימר תריי כל קבל תריי אינון שהרי ר&quot;ט כר&quot;מ הוא דס&quot;ל וא&quot;כ תרי נגד תרי הן ולא נודע הלכה כמי משנים האלו לפום כן צריך לומר הלכה כר&quot;ש

'''ועוד מן הדא.''' שמעינן נמי דהלכה כר&quot;ש

'''אבא אנטולי.''' כך שמו

'''אתא לגביה דר' יודה בן לוי.''' ושאלו אם הפירות חייבין במעשר ושלח ליה למנחם בריה דיתקן ליה אלו הפירות ויהב ליה מעשריה לפי שהיה לוי
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק · והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק כמ' דתימ' מן הודאי על דמאי · תרומ[ה] לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל בר רב יצחק זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר שלדמאי פטור מן הודאי&lt;/div&gt;
'''מי אתא.''' כשחזר מנחם ובא קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל מאן יעביד דא אלא אבוך הוא הורה לזה שחייבין במעשר ואין הדבר כן אלמא כר&quot;ש סבירא לן דיש קנין לעכו&quot;ם לפטור ממעשרות

'''ופריך הש&quot;ס מחלפה שיטתי' דריב&quot;ל דתמן הוא אומר וכו'.''' לעיל דמיהת מדרבנן מיחייבו להפריש המעשר אלא שנותן התרומות לכהן ונוטל ממנו דמים והכא הוא אומר הכין דפטורין לגמרי הן דקאמר ליה מאן יעביד דא אלא אבוך ומשמע דלא הסכים על התיקון שצוה ר' יודה אחיו לתקן את הפירות: א&quot;ר אבא בר זמינא לפני ר&quot;ז ר' סימון לא אמר כן דריב&quot;ל אמר מאן יעביד דא אלא אבוך כ&quot;א כך היה הדבר דכשבא מנחם והביא המעשר שנתן לו אבא אנטולי להביאו לאביו קם עמיה ריב&quot;ל וא&quot;ל לית אלין דאבוך אינם שלו שאין הלוי יכול להוציא המעשר מיד הקונה אלא של הקונה הוא כדלעיל ואיקפד ריב&quot;ל על זה שלקח ממנו המעשר אבל לא על עיקר התיקון שתיקן לו הפירות לפי שמדבריהם צריכין תיקון

'''ר' זעירא וכו'.''' כלומר שאמרו בשם ריב&quot;ל דלא כר' סימון דאמר לעיל בשמיה דהלוקח פירות תלושין מן העכום מפריש וכו' ולכך הוצרך ר' סימון לתרץ כאן הא דר' יהושע בן לוי בהאי עובדא דאבא אנטולי דלא אמר כן וכו' אבל אלו אמרו דלא ס&quot;ל לריב&quot;ל כלל כדא&quot;ר סימון וכדמסיק ר' זעירא לקמן

'''ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות.''' חכמים לפי שמן הדין פטורין הן מן המעשרות

'''זה שאמרנו הלוקח פירות תלושין מן העכו&quot;ם ושנתערב טבלו בחולין.''' הרבה וס&quot;ל דהטבל המועט בטל ברוב הוא

'''וזה שהוא לוקח מפסקיה.''' שם מקום אחד ושל כותים הוא וס&quot;ל דלא נחשדו כותים שבאותו מקום על המעשרות: א&quot;ר זעירא השתא מסיק זאת אומרת דס&quot;ל לריב&quot;ל שאינו נוטל דמים מן השבט שאם תרם ונתן התרומה לכהן אין הכהן מחויב ליתן לו דמים ודלא כר' סימון דאמר בשם ריב&quot;ל שמפריש ונוטל דמים מן השבט שאם אומר אתה שנוטל דמים מן השבט א&quot;כ הרי ברשות תרם דאי לאו ברשות חכמים הוא אין תרומתו תרומה ואם אפילו כן רוצה ליתן להכהן אין הכהן צריך לקבל ממנו על מנת ליתן לו דמיה שאומר לי אי אפשי בתרומתך ואי אפשי ליתן לך דמיה אלא ש&quot;מ דהאי מימרא בשם ריב&quot;ל פליגא על הא דקאמר ר' סימון בשמיה

'''טעמא דר&quot;א במתני'.''' דאוסר משל כותים על של כותים כדמפרש בתוספתא (פ&quot;ה) וה&quot;ג שם כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן ואין מעשרין מזה על זה כך וכו'. פירות ישראל דמאי אחר רובן זהו כדשנינו בתוספתא לעיל (בפ&quot;ד) פירות לא הלכו בהן חכמים לא אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד. שאם במקום אשר לקח הפירות רוב מא&quot;י הן שמביאין לשם חייב בדמאי ואם רוב מח&quot;ל הן שמביאין שם פטור מן הדמאי וכמו שהלכו אחר הרוב בפירות ישראל לחייבן בדמאי אבל אין תורמין ומעשרין מזה על זה דהא ספק הוא שמא זה שלקח ממנו מעשר הוא וזה שלקח ממנו אינו מתקן פירותיו

'''כך עשו פירות כותים ודאי אחר רובן.''' שהלוקח פירות מן הכותים ודאי טבל מחשבינן להו לפי שרוב הכותים כשמוכרין פירותיהן טבל הן מוכרין דלא חיישי אלפני עור והלכך נמי אין תורמין ומעשרין מזה על זה דשמא היום לקח מן המיעו' וזה עישר פירותיו קודם שמכרן והאחד לא עישר כשם שחוששין בדמאי

'''גמ' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ עשו אותו ספק.''' על עציץ שאינו נקוב קאי דאלו עציץ נקוב אי אפשר לומר בו ספק דהא קתני מן הארץ על עציץ נקוב וכו' תרומתו תרומה אלא אשאינו נקוב קאי דעשו אותו כספק אם חייב במעשר דאפ&quot;ה יש לו איזה יניקה מן הקרקע או לא והלכך משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום כמו מן הדמאי על הודאי

'''והתנינן.''' לקמן (סוף פ&quot;ז דכלאים) עציץ נקוב מקדש בכרם אם הניחו בכרם מקדש הוא דהוי כאלו נזרע בארץ ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם אלמא שאינו נקוב לאו כנזרע בקרקע כלל מחשבינן ליה דאי לאו הכי אמאי אינו מקדש דקס&quot;ד משום חומרא דכלאי הכרם אף אם הוא ספק מקדש הוא

'''מספק.''' כלומר דמשני דלא היא דמספק אמרינן אף בכלאי הכרם שאינו מקדש. א&quot;נ דהכי קאמר מספק כלומר אה&quot;נ דמקדש הוא מספק דהא דקתני התם אינו מקדש היינו מדאורייתא אבל מדבריהם מקדש הוא מספק כמו בתרומה דמשום ספק הויא תרומה אלא דיחזור ויתרום דלמא לאו כקרקע היא

'''כמה דתימר מן הודאי על הדמאי לא תאכל וכו' ואימר מן הדמאי על הדמאי כן.''' ואמאי לא חששו נמי בדמאי על דמאי וכן בדמאי על הודאי ולימא ביה ג&quot;כ דלא תאכל התרומה עד שיתקן אותה דשמא טבל גמור הוא

'''זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי.''' כלומר דין אחד להם שהרי הדמאי הוא כספק דימוע כמו אם יש כאן ספק אם נפל בו תרומת מעשר או לא וכך הוא בדמאי שהספק הוא אם אין בו התרומת מעשר שכבר הופרש ממנו או לא ויש בו עדיין התרומת מעשר שלו והרי הוא כספק דימוע ופטור הוא מלהפריש עליו ודאי כמו הספק דימוע אלא דמספק חששו חכמים ותקנו להפריש מן הדמאי תרומת מעשר וא&quot;כ אין כאן מקום לומר בו דהתרומה לא תאכל עד שיתקן אותה שהרי אינה באה מודאי טבל אלא מספק והלכך לא אמרו בו אלא תרומה ויחזור ויתרום: הדרן עלך הלוקח מן הנחתום
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1ddr7caioscwj5gzrhiz8qjees1n30a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/הדפסה עם ליידן (פרק שישי)</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755164</id>
    <revision>
      <id>3095770</id>
      <parentid>3094653</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:59:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 143 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095770</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="405974" sha1="lpde7ury2zq1axxcs5u5szm97svs375" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נעשרנה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נעשרנה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא [הגהה בת ארבע שורות בכתיבה קורסיבית] וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא [הגהה בת ארבע שורות בכתיבה קורסיבית] וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשיר [שנין] קרא ענען · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשיר [שנין] קרא ענען · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>lpde7ury2zq1axxcs5u5szm97svs375</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095771</id>
      <parentid>3095770</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T12:59:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 4 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (סבב 12, ידני) (בוט)</comment>
      <origin>3095771</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406282" sha1="83bhux06m7at2deurgcbhj5tcj54ikv" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>83bhux06m7at2deurgcbhj5tcj54ikv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095774</id>
      <parentid>3095771</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:13:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095774</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406285" sha1="pargsc3aluesq2hq0otbggx4a5vrcfc" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>pargsc3aluesq2hq0otbggx4a5vrcfc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095775</id>
      <parentid>3095774</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:23:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095775</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406296" sha1="4sbba6sux9eai6h7myn10tmtfabcren" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' אמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך ל' כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>4sbba6sux9eai6h7myn10tmtfabcren</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095776</id>
      <parentid>3095775</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:24:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: תיקון מבנה אחרי עריכה ידנית והשוואת העותק המוסתר לגלוי — הנוסח של מאיר לא שונה (בוט)</comment>
      <origin>3095776</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406310" sha1="7lj2zwfmiound8hdxbdqwn494q4zwoo" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמייה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מפי אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · ורבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמריק · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין טמא א' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך ליס המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שאתקינון חייב · ותני כן את שאיקינו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי כותי דתימ' כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דעדי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>7lj2zwfmiound8hdxbdqwn494q4zwoo</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095777</id>
      <parentid>3095776</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:25:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 13 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095777</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406452" sha1="m1zeby02eatq35cfofqqod799drzolr" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>m1zeby02eatq35cfofqqod799drzolr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095780</id>
      <parentid>3095777</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:53:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095780</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406506" sha1="6k7rog1z7jqp0fe0o74uuolcfubp3mv" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי  ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' לוקח מן הגוי תורם · והתני כן החוכר שדה [חולק] מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא כיש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו כיש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' שמעון היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי [ס'] ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשיטר בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו וכן הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכי רבנן אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>6k7rog1z7jqp0fe0o74uuolcfubp3mv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095781</id>
      <parentid>3095780</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:55:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: תיקון מבנה אחרי עריכה ידנית והשוואת העותק המוסתר לגלוי — הנוסח של מאיר לא שונה (בוט)</comment>
      <origin>3095781</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406560" sha1="1ndsg3q7itu1dnj3rrpual5lmncvtom" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי  ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן דאמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי  ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לעכו'ם' צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חייה תיקע במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא לא הכי קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן לא הכי שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>1ndsg3q7itu1dnj3rrpual5lmncvtom</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095782</id>
      <parentid>3095781</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:56:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 5 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095782</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406632" sha1="q9gwfteccep90an2zuf8jllvm0nfx5d" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>q9gwfteccep90an2zuf8jllvm0nfx5d</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095783</id>
      <parentid>3095782</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:56:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 1 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (סבב 14, ידני) (בוט)</comment>
      <origin>3095783</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406744" sha1="23wsv9kykmm4e56n8sqy4gteb1d5nsq" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>23wsv9kykmm4e56n8sqy4gteb1d5nsq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095785</id>
      <parentid>3095783</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:03:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095785</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406741" sha1="d75exy5mtkve7v93319ry9mj35ogeb3" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
⁣‌‌​‌‌​​​‍
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|מים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר}}
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>d75exy5mtkve7v93319ry9mj35ogeb3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095788</id>
      <parentid>3095785</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:10:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095788</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406743" sha1="qei7xvuni0myfbx9mwrbpbz5siy6icl" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
⁣‌‌​‌‌​​​‍
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|מים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר}}
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>qei7xvuni0myfbx9mwrbpbz5siy6icl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095792</id>
      <parentid>3095788</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:21:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3095792</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406776" sha1="l7xbyp35ifu88t7ft9guvy6i8mg6py7" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
⁣‌‌​‌‌​​​‍
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|מים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר}}
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה כוזמה ליתנן לשבט כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו · והמקום מביא עליהן שלש פורעניות · ההד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>l7xbyp35ifu88t7ft9guvy6i8mg6py7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095793</id>
      <parentid>3095792</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:24:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: תיקון מבנה אחרי עריכה ידנית והשוואת העותק המוסתר לגלוי — הנוסח של מאיר לא שונה (בוט)</comment>
      <origin>3095793</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406802" sha1="86lg2i9n4z5oltbuqntxgbv22gquqn5" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|מים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|מים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>86lg2i9n4z5oltbuqntxgbv22gquqn5</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095794</id>
      <parentid>3095793</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:25:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: שחזור סימון שהעורך שיבש בדף כה א (מחיקה של 90 מילים שנוצרה בטעות) (בוט)</comment>
      <origin>3095794</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406814" sha1="qddcac3iyvx67yn62mb6jfw3s6gbodf" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · התני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה חופנא לית לון חופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>qddcac3iyvx67yn62mb6jfw3s6gbodf</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095795</id>
      <parentid>3095794</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:26:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 4 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (בוט)</comment>
      <origin>3095795</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406814" sha1="e7gxjz0fptptopxa54i5sptb422npl2" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא · נעשה [אמ] כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות [כ&quot;ן] למי {{ירו&quot;מ-הוסר|נצרכה}} לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>e7gxjz0fptptopxa54i5sptb422npl2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095796</id>
      <parentid>3095795</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:26:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Meirveshulibot</username>
        <id>42771</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ליידן: 2 תיקונים לפי מהדורת האקדמיה, כפי שאישר מאיר בדוח ההשוואה (סבב 15, ידני) (בוט)</comment>
      <origin>3095796</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="406738" sha1="3paklyy8t1jui0lmgt7ut1j7zg2xxzn" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;yerum-leiden-doc&quot;&gt;
__NOTOC__ __NOEDITSECTION__
&lt;templatestyles src=&quot;ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css&quot; /&gt;
&lt;!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --&gt;
{{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת דמאי, פרק שישי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}}
&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב&quot;ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי|⇦ אל דף המסכת]]}}&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page&quot;&gt;&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — משניות הפרק&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls0&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:14.99%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:16.66%;height:31.84%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:48.51%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-text yerum-leiden-mish&quot;&gt;המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן · החוכר שדה מיש' תורם ונותן לו · אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותה המין · אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו · ב החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו · ר' יהודה או' אף המקבל שדה אבותין מן הגוי מעשר ונותן לו · ג כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ר' ליעזר או' המעשר שלהן שעל מנת כן באו · ד ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים · ר' ישמעאל או' הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שיני שלירושלמי · וחכמ' אומ' יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · ה המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה · ר' יהודה או' ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים · ו בית שמי אומ' לא ימכור אדם את זיתיו לחבר · בית הלל אומ' אף למעשרות · וצנועי בית [אלא] הלל היו נוהגין כדברי בית שמי · ז שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר · והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא · ח שנים שקיבלו את השדה באריסות או שנשתתפו יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' · אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן · ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פל' ואני חטים שבמקום פל' · אתה יין שבמקום פל' ואני יין שבמקום פל' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש · י גר [אתה לח] וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומ' לו טול אתה ע'ז' ואני אטול את המעות · אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור · יא המוכר פירות בסוריא ואמ' משלארץ ישראל הן חייב לעשר · מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר · אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר · יב עם הארץ שאמ' לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם פטור · אם אמ' זו שלי וזו שלחבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה · סליק פירקא&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;48&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_א}}המקבל שדה {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מישראל, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, מן הכותי - חולק לפניהן. החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מישראל - תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון}}. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{שוליים דין|ו_ב}}אימתי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקבל אינו צריך לעשר?}} בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין; אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כפורע חובו בטבל.}} {{שוליים דין|ו_ג}}החוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: אף המקבל שדה אבותיו {{ירו&quot;מ-ביאור|למחצה לשליש או לרביע}} מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - מעשר ונותן לו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות מן הכותי חולק לפניהן}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: זו דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל, אבל דברי חכמים - מישראל חולק, מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם {{ירו&quot;מ-ביאור|שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ}}. ותני כן: {{ירו&quot;מ-הוסר|החוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|המקבל}} שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} תורם ונותן לו. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא {{ירו&quot;מ-הוסר|לתרום}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לעשר}} פירותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} אינו רשאי {{ירו&quot;מ-ביאור|נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תורם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}}? אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כתיב}} ([[במדבר יח כח|במדבר קרח יח כח]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|כן תרימו גם}} אתם. {{שוליים דין|ו_ד}}גם אתם - לרבות שלוחכם. {{שוליים|ו_ה}}מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח. רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} סבר מימר {{ירו&quot;מ-ביאור|חשב לאמר}}: אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח ביד {{ירו&quot;מ-הדגשה|עובד כוכבים ומזלות}} אחר חבירו, הא בישראל עושה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ומינה {{ירו&quot;מ-ביאור|מאותה דרשה נמשיך ונלמד,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אותן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אתם}} עושין שליח {{ירו&quot;מ-ביאור|את מי?}} ולא בישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי אין שליחות לגוי.}} ודכוותה - אין העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} עושה שליח אפילו בישראל. התיב רב הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רב הושעיה|°]]: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|יוחנן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} הזה שלא לתרום - אינו תורם. {{ירו&quot;מ-הדגשה|הא אם רצה תורם הישראל עבורו רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי}}! אמר רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]]: במאמין על ידיו {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים למה שעשה}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל, הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר? מאי שוכר? מאי מקבל}}? {{שוליים דין|ו_ו}}{{ירו&quot;מ-הוסר|המוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|החוכר}} - בפירות, השוכר - במעות, המקבל - למחצה לשליש ולרביע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|גזרו מעובד}} {{ירו&quot;מ-הוסר|עכום}} כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מ}}כותי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? נישמעינה מן הדא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}}: {{שוליים דין|ו_ז}}הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולכותי, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף על פי שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|נתן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ולמי}} למי שאינו נאמן על המעשרות - עד שלא באו לעונת המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|אינו}} אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות - צריך לעשר על ידיו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות}}. עד כדון {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות}} במקום שישראל מצויים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי שיתן לישראל}}. במקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי}}? נישמעינה מן הדא: רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] היו לו שדות בהר המלך {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שזה באיזור בית אל,}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם}}. שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. אמר לו:{{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}. שאל לרבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]] ושרא ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|התיר לו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}סבר רבי יהושוע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: מקום שאין ישראל מצויין {{ירו&quot;מ-הדגשה|דינו}} כהדא סוריא. {{ירו&quot;מ-הוסר|דהדא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והדא}} סוריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|מה דינה}}? נישמעינה מן הדא: רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] נחית לחמץ {{ירו&quot;מ-ביאור|עיר בסוריה.}} אתן שאלון ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|באו ושאלו אותו}}: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שישראל אינם מצויים כאן}} ואנן מוגרין לעמים {{ירו&quot;מ-ביאור|ואנו מחכירים לגויים}}, צריכין לעשר אנן על ידיהון {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}}? שלח שאל לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. שאל רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] לרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}}. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע {{ירו&quot;מ-הוסר|להשכיר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהלכה}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו}}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בריה דרבי אבהו|°]]: אבא הוה ליה עובדא {{ירו&quot;מ-ביאור|היה לו מקרה כזה}}, שלח שאל לרבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] ולרבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} ולרבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אמי בן נתן}} והורין ליה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} להשכיר כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. הא לעשר על ידיהן {{ירו&quot;מ-ביאור|עבור החלק שלהם}} - אינן מעשרין על ידיהן, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי בהיתר הם עושין}}. קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-ביאור|מהגוי}} שדה לקצור {{ירו&quot;מ-הדגשה|וישלם לו}} בחיטים, ענבים לבצור ביין, זיתים למסוק בשמן - מעשר ונותן לו. אית חמי {{ירו&quot;מ-ביאור|בא וראה}}: עד שלא זרע {{ירו&quot;מ-הוסר|תורם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|חולק ואינו צריך לעשר, כדתנן: המקבל שדה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|משזר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}},{{ירו&quot;מ-הוסר|ע}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי — חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי}} - מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונותן לו}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כה_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''המקבל שדה מישראל''', מן העובד כוכבים, מן הכותי, אה, מקבל פירושו שתמורת חלק מהתבואה מהיבול, כמו שליש, מחצה או רביע — אז בין אם הוא קיבל את זה מישראל, בין אם קיבל את זה מהעובד כוכבים או מכותי, '''חולק לפניהן''', כי בעצם החלק שלהם לא עובר דרכו. זה שלהם כל הזמן. אבל '''החוכר''', כלומר אם הוא מקבל את השדה בתמורה לכמות קבועה של פירות לשנה, בין אם השדה תעשה או לא. במקרה כזה, אם זה מישראל '''תורם ונותן לו'''. למה תורם ונותן לו? כי בעצם כיוון שהוא זה שקצר, ודש, כלומר יצר את הכרי והכול, ואחרי זה נותן — אי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. אז כיוון שכך הוא חייב להפריש תרומה גדולה, ורק הוא יכול אחרי זה לנכות את זה מהתשלום.

'''אמר רבי יהודה: אימתי''', כלומר מה שאמרנו שמקבל שדה למעשה של שליש או רביע חולק לפניהם, כלומר מניח להם את שלהם וזהו — זה דווקא ש'''בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין'''. '''אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. למה? כי נראה כפורע חובו בתבן. אם הוא ייתן להם ממין אחר בלי לעשר, נראה כאילו שהוא נותן להם תבן תמורת החוב שלו. '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. כלומר תגיד שזה גזירה, זה קנס. '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. גם אדם שמקבל שדה אבותיו מהעובד כוכבים, כלומר שהאבות שלו מכרו את זה לגוי או שלא דווקא הוא הגיע לגוי השדה של אבותיו — אז החכמים קנסו אותו שיעשר וייתן, כדי שיהיה לו רצון לפדות את השדה הזאת.

תני, למדנו משנה: '''מקבל שדה מישראל או מן העובד כוכבים מן הכותי חולק לפניהן'''. '''אמר רבי יוחנן: זו דברי רבן שמעון בן גמליאל'''. '''אבל דברי חכמים — מישראל חולק, מן העובד כוכבים תורם'''. כלומר שקנסו, מי שמקבל שדה מהעובד כוכבים קנסו אותו שיפריש תרומה. למה? כדי שהגויים יוזילו את המחיר, עד שהגוי בסוף ירצה למכור, יהיה כדאי לו למכור את האדמה בזול לישראל. עכשיו למה לא חייבו אותו גם לעשר? כי לא רוצה שהארץ תישאר בורה, כי אם יחייבו אותו גם לעשר אז המחיר יהיה כזה זול שהגוי לא ירצה בכלל להשכיר או למכור, לכן הארץ תהיה בורה. אז לכן אמרו משהו בגבול, חייבו אותו לתרום אבל לא לעשר.

'''ותני כן: שדה מן העובד כוכבים תורם ונותן לו'''. כמו שאמרנו. '''אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא פירותיו אינו רשאי?''' כלומר, בעצם אומר רבן שמעון בן גמליאל, אי אפשר לחייב אותו לעשר. למה? כי הרי בעצם ישראל נעשה שליח שלו כביכול. אבל אם הגוי לא רוצה, אז הרי זה לא זכות שלו, זה לא זכות לגביו. אז הישראל לא יכול לעשר בלי שהוא ירצה, אז במילא '''חולק ומניח לפניו'''.

'''רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי''': כתיב &quot;'''כן תרימו גם אתם'''&quot;. מה זה? מה לומדים כאן? '''גם אתם — לרבות שלוחכם. מה אתם בני ברית — אף שלוחכם בני ברית'''. '''אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים עושה שליח'''. כלומר, רק יהודי יכול למנות שליח, אבל גוי לא יכול. '''רבי יסא סבר מימר''' שמה שאמרו שאין העובד כוכבים עושה שליח הכוונה '''ביד אחר חבירו''' — הוא לא יכול למנות גוי בתור שליח. '''הא בישראל עושה''' — אבל למנות ישראל אחר הוא יכול, כלומר גוי יכול לעשות ישראל שליח.

'''אמר רבי זעירא: ומינה''' — כלומר מאותה דרשה שדרשנו תמשיך ללמד — '''אתם עושין שליח''', איך מדובר לא בישראל, הרי גוי בכלל לא יכול, אין להם דין בשליחות. אז ודאי אתם עושים שליח ישראל, '''ודכוותה — אין העובד כוכבים עושה שליח אפילו בישראל'''.

'''התיב רב הושעיה: והא מתניתא מסייע לרבי יוסי''', דתנן. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''מה אם ירצה העובד כוכבים הזה שלא לתרום — אינו תורם'''. אז לכן אתה לא יכול לחייב, ישראל לא יכול לתרום בשבילו. משמע אבל שאם הגוי כן היה רוצה, אז הוא כן עושה שליח, הישראל היה יכול לתרום בשבילו. אז רואים כאן שישראל יכול להיות שליח של הגוי, כלומר הגוי יכול למנות שליח ישראל.

'''אמר רבי אבא''': לא, פה מדובר '''במאמין על ידיו'''. כלומר הגוי מסכים למעשה. אז כיוון שהעובד כוכבים הסכים למה שעשה ישראל, אז זה נראה כאילו שהגוי בעצמו תורם, זה לא דין שליחות.

שואלת הגמרא: מה ההבדל בין הדברים האלה? מה הוא חוכר? מה הוא שוכר? מה הוא מקבל? אומרת הגמרא: '''החוכר — בפירות'''. כן, הוא מקבל את השדה תמורת כמות קבועה של פירות, בין אם הוא יעבד את האדמה בין אם לא. '''השוכר — במעות'''. '''המקבל — למחצה לשליש ולרביע''', כלומר תלוי בכמה אדמה, כמה גידולים יגדלו, נותן שליש או רבע או חצי.

למדנו במשנה: החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם, מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. אומרת הגמרא: '''עד כדון כוכבים''', למה בעצם מהעובד כוכבים מעשר ונותן לו? שגזרו כי הארץ תישאר בורה ואז ימכור אותה לישראל. '''כותי מהו?''' האם גם בכותי גזרו כך או לא? '''נישמעינה מן הדא''': תני, למדנו בברייתא: '''הנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ולכותי, למי שאינו נאמן על המעשרות — עד שלא באו לעונת המעשרות אין צריך לעשר על ידיו, משבאו לעונת המעשרות — צריך לעשר על ידיו'''. כלומר הבעלים שנתן לגוי צריך לעשר גם על החלק שהגוי קיבל, אם זה כבר הגיע בידו לעת המעשרות. עכשיו ממה שראינו שקנסו מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מהעובד כוכבים.

אומרת הגמרא: '''עד כדון במקום שישראל מצויים''', זה ברור לנו, למה? כדי שהוא ייתן את זה לישראל. '''במקום שאין ישראל מצויין מהו?''' האם גם במקרה שאין בכלל יהודים גם אז קנסו? כי הרי אם הוא לא ייתן את זה לגוי, אז הארץ תישאר שוממה. אז מה הדין? '''נישמעינה מן הדא''': '''רבי סימון היו לו שדות בהר המלך'''. הרומאים אסרו על יהודים להיכנס לשם. '''שאל לרבי יוחנן''' האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים. '''אמר לו: הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים'''. '''שאל לרבי יהושוע בן לוי ושרא ליה'''. למה? כי '''סבר רבי יהושוע בן לוי: מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא''', שהרי מה הדין בסוריה?

'''נישמעינה מן הדא''': '''רבי חגי נחית לחמץ אתן''' — חומץ זה בסוריה — '''שאלון ליה: אילין דבר עשתור''', משפחת עשתור היה להם שדות שמה והם שאלו אותו, '''בגין דלית ישראל שכיחי ואנן מוגרין לעמים, צריכין לעשר אנן על ידיהון?''' כלומר אנחנו צריכים להסיר גם עבורם את החלק שהם מקבלים? '''שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אימי. אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהן'''. כלומר בסוריה, כשמשכירים לגויים לא צריכים לעשר עבורם. '''מינה את שומע כרבי יוסי''', שמקום שישראל אינם מצויים לא גזרו, בדיוק כמו סוריה.

'''ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא''', היה לו שדה שהשכיר לגויים במקום שלא היה ישראל וכולי. '''שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי, והורין ליה להשכיר כרבי יוסי'''. עכשיו '''הא לעשר על ידיהן — אינן מעשרין על ידיהן''', כי כל מה שהם חייבו לעשר זה שהוא עושה את זה בדרך של עיסקא, פה הם התירו כי אין יהודים, אז ודאי גם לא חייב לעשר.

'''קיבל ממנו שדה לקצור בחיטים''', אבל בתמורה ישלם לו בחיטים, '''ענבים לבצור ביין''', כלומר בעצם הוא מביא לו את זה כמו מלוה, '''זיתים למסוק בשמן — מעשר ונותן לו'''.

שואלת הגמרא: '''אית חמי''' — משהו פה לא מובן — '''עד שלא זרע, מעשר'''? אם לפני שהוא זרע, אז את כל הפעולות ישראל עשה, אתה אומר חולק, לא צריך לעשר, כמו שלמדנו במשנה. עכשיו מי שזרע, כלומר שהגוי זרע וישראל קיבל את זה, כבר הגיעו לעת המעשרות ביד הגוי, אתה אומר מעשר ונותן לו? מה יגרם לזה? '''אמר רבי חנינא: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל'''. כל הסיבה שתיקנו שחולק לפניהם ולא צריך לעשר, זה כי אם לחייב אותו אז הוא לא יקבל לזרוע אותה, כי זה הרבה טירחה, ואז הארץ תישאר שוממה. אבל '''ברם הכא זרועה''', עכשיו כשמדובר שהגוי כבר זרע את זה, אז כבר אין את הצורך לתקן שלא תהיה הארץ שממה, אז לכן פה חייבו אותו לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_א|חזרה=כן}} '''המקבל שדה באריסות מחלק את הפירות לפני התרומה, והחוכר תמורת כמות קצובה תורם ונותן ללא חלוקה קודם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמקבל למחצה לשליש או לרביע חולק לפני התרומה, והחוכר תורם ונותן משום שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא תרומה גדולה, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יא.

{{שוליים דין|ו_ב|חזרה=כן}} '''הפורע חוב לחבר בפירות דמאי חייב לעשרם אם נתנם משדה או ממין שאינם החוב עצמו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו בירושלמי — אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין אינו צריך לעשר, ואם משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו, כפי שהעלה הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יא).

{{שוליים דין|ו_ג|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי תמורת כמות פירות קבועה, חייב לעשר את כל התבואה ולתת לגוי חלקו מעושר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהחוכר בכמות קצובה מעשר ונותן, ורבי יוחנן פירש שאף רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחרת מודה בזה; הרמב&quot;ם פסק כלשון המשנה כפשוטה שהחוכר תמורת כמות פירות מעשר ונותן.

{{שוליים דין|ו_ד|חזרה=כן}} '''שליחו של אדם יכול להפריש תרומה ומעשר בשליחותו, ככתוב &quot;גם אתם&quot;.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות ד א|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק ד, הלכה א]] , [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב א|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה א]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח א|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כדברי הירושלמי שדין שליחות נלמד מ&quot;גם אתם&quot;, כך פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע שכח השליחות חל בתרומות ובשאר עניני שליחות.

{{שוליים דין|ו_ו|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לחלוק עמו את הפירות ולהניח לפניו מעשר מהם, ורק אז נותן לו את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי כדי שלא תישאר הארץ בורה ותימכר לגוי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_ז|חזרה=כן}} '''המקבל שדה ישראל בקבלנות עובד כוכבים או עם הארץ (כותי) חייב הנותן לעשר את חלקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים או לכותי חייב לעשר על ידיו אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, קנס שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים או כותי; משא&quot;כ הנותן למי שאינו נאמן על המעשרות דינו תלוי בעונת המעשרות, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls1&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a056 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:50.18%;height:1.68%;left:35.29%;width:8.56%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:51.86%;height:23.46%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.68%;left:35.29%;width:55.63%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:12.30%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:13.98%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:59.20%;width:7.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' המקבל שדה מן העכו&quot;ם מן הכותי חולק לפניהן.''' מקבל. זה שמקבל השדה למחצה ולשליש ולרביע ובו לא חילקו חכמים בין שמקבל מישראל או מן העכו&quot;ם וכותי שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלק בעל השדה אלא חולק שכר הקרקע שלהם ונותן לפניהם כשהוא טבל ומפרש בגמרא הטעם תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י שאם יתחייב לעשר חלקו של בעל השדה ימנעו מלקבל השדה באריסות ותהיה א&quot;י בורה

'''החוכר.''' זה שמקבל שדה. בדבר קצוב בכך וכך מדות לשנה ליתן לבעל השדה בין עשתה הרבה בין עשתה מועט נקרא חוכר ואם מישראל קבלה תורם התרומה ונותן לו לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אא&quot;כ נתרמה התרומה אבל לא מעשר לפי שהחוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירתו מפירות טבל ובעל השדה מעשר לעצמו

'''אימתי בזמן שנותן לו.''' חכירותו מאותה השדה ומאותו המין דאז פטור הוא מלעשר חלק של בעל השדה אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' הוא מאותו המין של שדה זו או שנותן לו מין אחר אפי' הוא מאותה שדה וכגון שזרע מקצת השדה מין אחר כשיעור חכירותו בזה חייב אף לעשר לפי שאין דעת המחכיר לקבל פירות טבל אלא דוקא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;· אמ' ר' יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמ' מיש' {{ירו&quot;מ-הוסר|לוקח}}[חולק] מן הגוי תורם · ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו · ר' זעירא ר' יוסי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם · מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית · אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח · ר' יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חביר{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}[ו] {{ירו&quot;מ-הוסר|הו}}[ה]א ביש' עושה · אמ' ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא ביש' · ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו ביש' · התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לר' יוחנן אמ' רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם · אמ' ר' בא במאמין על ידיו · החוכר בפירות · השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע · עד כדון נכרי · כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו · משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו · עד כדון במקום שיש' מצויין · במקום שאין יש' מצויין נישמעינה מן הדא ר' {{ירו&quot;מ-הוסר|שמעון}}[סימון] היו לו שדות בהר המלך שאל לר' יוחנן אמ' ליה יובירו ואל תשכירם לגוי · שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה · סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין יש' מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא · ר' חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית יש' שכיחין ואנן מוגרין לע{{ירו&quot;מ-הוסר|ני}}[מ]ים צריכין לעשר אנן על ידיהון · שלח שאל לר' זעירא שאל ר' זעירא לר' אימי אמ' ליה אינו צריך לעשר על ידיהן · מינה את שמע להשכיר כר' יוסי · ועוד מן הדא דאמ' ר' חנינא בריה דר' אבהו אבא הוה ליה עובדא · שלח שאל לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן · קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבים לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו · איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

ותני כן החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו, הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק בירושלמי שת&quot;י גרס המקבל:

התיב ר&quot;ה והא מתניתא מסייע לר' יוחנן, צ&quot;ל לר' יוסי והי' כתוב ר&quot;י בר&quot;ת וסבר המדפיס דהוא ר' יוחנן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;49&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נחייב אותו להפריש לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|אבל כאן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זורעה}} זרועה {{ירו&quot;מ-הוסר|הוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}}, קיבל ממנו {{ירו&quot;מ-הדגשה|על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני מרוח הכרי}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון}} שדה לקצור בשחרי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבלים}}, ענבים לבצור בסלי ענבים, זתים למסוק בסלי זתים - מניח כמות שהן. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|אימתי בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין}}. הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין - מעשר ונותן לו. תני {{ירו&quot;מ-הוסר|רח}} חייא: מאותה השדה - בין מאותו המין בין ממין אחר - תורם ונותן לו. משדה אחרת - בין מאותו המין בין ממין אחר - מעשר ונותן לו. מתניתין כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}, מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - כחכמים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא היא דבאמת לא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ופליגא אתינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אינם חולקים}}. מתניתין במקום {{ירו&quot;מ-הוסר|פלוני נהגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שנהגו}} לעשות שעורין כפליים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר נראה כפורע חובו בטבל לכן מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|על זה אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו}}}}. מה דתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}} - במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים, {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן: החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}}. הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}} את אמר תורם ונותן לו {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.}} ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מהגוי}} את אמר מעשר ונותן לו. חבריא {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמרי}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מצד הדין אין החוכר צריך לעשר שחוכר כמקבל אלא}} {{שוליים דין|ו_ח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור שדותיו לישראל}} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל, שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש, כדי שלא תבור ארץ ישראל ו}}תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדת הדין}} בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: החוכר שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מישראל}}{{ירו&quot;מ-הוסר| מן העכום}} תורם ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא רבנין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|רבנן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|אמרין}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|סברי}}: קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות לחייבו לעשר}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קונס אף בישראל}} ויש קנס {{ירו&quot;מ-הוסר|בישראל}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|בחוכר מישראל}}. אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|הא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הדין החוכר חייב לעשר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו שאמר רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}}}. רבנין אמרי: {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא}} תפשה מדת הדין בחוכר מישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,}} ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אומר: {{ירו&quot;מ-הוסר|אין תפסה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|תפשה}} מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה {{ירו&quot;מ-ביאור|שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר}}, {{ירו&quot;מ-הוסר|לא}} דתנן החוכר שדה מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} מעשר ונותן לו. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: תורם ונותן לו. {{ירו&quot;מ-הוסר|הא }}רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר:&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
שואלת הגמרא: '''קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי, ענבים לבצור בסלי ענבים, זיתים למסוק בסלי זתים''', כלומר הכל הוא ייתן לו את זה לפני גמר המלאכה. אז מה הדין? '''מניח כמות שהן''', פה הוא כבר לא חייב לעשר.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה: הא מאותה המין שלא מאותה השדה, מאותה השדה שלא מאותה המין — מעשר ונותן לו'''. '''תני חייא: מאותה השדה — בין מאותו המין בין ממין אחר — תורם ונותן לו. משדה אחרת — בין מאותו המין בין ממין אחר — מעשר ונותן לו'''. אז לכאורה באותה שדה ממין אחר הוא חולק על מה שאמר רבי יהודה.

אומרת הגמרא: '''מתניתין כרבי יהודה''', שאמר שאי אפשר לחייב את הישראל לעשר. '''מה דתני רבי חייא — כחכמים'''. אומרת הגמרא: לא בהכרח, באמת הם לא חולקים. '''מתניתין במקום לעשות שעורין כפליים כחטים''', מה שאמרה המשנה שאם הוא נותן לו ממין אחר באותו שדה צריך לעשר, מדובר כשהיו רגילים לתת כפליים שעורים לחיטים, אז כשרואים שהוא נותן כפליים, נראה כפורע חובו בתבן, אז לכן צריך לעשר ולתת לו. '''מה דתני רבי חייא — במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים''', אז כיוון שהשעורים עושים בדיוק כחיטים, הוא נותן לו אותה כמות, לא נראה כפורע חובו, נראה כאילו שהוא נותן את החלק שלו. '''הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו'''.

תנן, אמרו במשנה: '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אומרת הגמרא, הכא בחוכר מישראל אתה אומר תורם ונותן לו, ובחוכר מהגוי אתה אומר מעשר ונותן לו. מה ההבדל ביניהם? '''חבריא בשם רבי יוחנן''': באמת מצד הדין החוכר לא צריך לעשר, כי חוכר זה כמו מקבל ומקבל הראינו שהוא פטור, אלא '''קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל'''. למה? כדי שימכור את אדמתו לישראל. עכשיו '''רבי אילא בשם רבי יוחנן''' — הפוך. מעיקר הדין החוכר צריך לעשר, כי חוכר לא כמו מקבל, זה נראה יותר כפורע חוב בתבן, כי הוא משלם. אז לכן מעיקר הדין היה צריך להיות חייב לעשר. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר ממנו יפריש רק תרומה ולא יעשר. '''תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה בחוכר מישראל'''. כלומר הדין עצמו שצריך גם לעשר תפס בגוי, אבל בישראל לא תפס כי הקלו בו.

'''מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין'''. יש ברייתא שמסייעת לזה וברייתא שמסייעת לזה. '''מתניתא מסייעא לרבי אילא''' שאמר שמצד הדין החוכר צריך לעשר, כי בעצם הוא נראה כפורע חובו בתבן. מהראיה דתנן, למדנו משנה: '''החוכר שדה תורם ונותן לו. רבי מאיר אומר: מעשר ונותן לו'''. ואז הגמרא מסבירה, '''רבנין אמרי''': קנסו חוכר מן העובד כוכבים לחייב אותו לעשר, לכן החוכר מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו, אבל לא קנסו בחוכר מישראל, לכן חוכר מישראל תורם ונותן, אבל לא מעשר. '''ורבי מאיר''' שאמר שמעשר ונותן לו, הוא אומר שגם ישראל קנסו.

שואלת הגמרא: '''ויש קנס''' בחוכר מישראל? למה שיקנסו? הרי כל הסברא של הקנס הזה אמרנו זה כדי שהגויים יכירו את האדמות והיהודים יקנו, אז איזה מקום יש לקנוס חוכר מישראל? '''אלא רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מישראל, ורבי מאיר אומר: מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר חייבים להגיד שלא זה הלימוד, אלא על כורחך שמעיקר הדין החוכר חייב לעשר כמו שאמר רבי אילא, אלא שחכמים אמרו לא תפסה מדת הדין בחוכר מישראל, כלומר בחוכר מישראל הקלו כדי שהארצות תבנה, ורבי מאיר אומר תפסה מדת הדין גם בחוכר ישראל, כלומר הדין נשאר, לא הקלו באף אחד. אז בעצם יש לנו פה ראיה לשיטת רבי אילא.

עכשיו יש ברייתא אחרת '''מתניתא מסייע לחברייה''' שאמרו שמצד הדין החוכר אינו צריך לעשר. מהראיה '''דתנן''': '''החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי שמעון אומר: תורם ונותן לו'''. עכשיו תנא קמא, מה הוא סובר? '''רבנין אמרי: תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל'''. כלומר מדת הדין שחייבים לעשר תפסה בגוי, לא תפסה בישראל. אבל '''רבי שמעון''' אומר שגם ישראל חייב להפריש רק תרומה, אז מה הוא סובר? שלא תפסה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים. כלומר בעצם מה הוא אומר? שלמרות שמצד הדין מי שחוכר מגוי היה צריך לעשר, חכמים הקלו בגוי ופטרו אותם מלעשר.

זה לא הגיוני. יאמר שמקילים בגוי ולא תפסה מדת הדין, ובישראל תפס מדת הדין? לא הגיוני, אלא כנראה על כורחך זה בדיוק הפוך. כלומר מצד הדין זה פטור, לא צריך החוכר לעשר כמו שאמרו חבריא, אלא שקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ולא קנסו בחוכר מישראל. ורבי שמעון אומר לא קנסו בשניהם, לא בזה ולא בזה.

למדנו משנה, החוכר, שמקבל תמורת כמה פירות לשנה, חוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. למה? הסברנו את זה כי אמרנו שכיוון שהוא בעצם ממרח את הגורן, הוא עושה את כל התהליך בגורן, ואי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן יש תרומה גדולה, וכמובן אחרי זה הוא מנכה לו מהחשבון. והחוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. יש ברייתא שאומרת לפיכך, כיוון שהחוכר הפריש רק תרומה, אז אם הגוי חזר והתגייר או שהוא מכר את זה לישראל אחר, הוא פטור מלעשר.

ענתה הגמרא: '''מאן דאמר תפשה מדת הדין ניחא''', כלומר מי שאומר שבעצם הגוי תמיד לפי הדין עושים לו, ניחא, כי כשהיה גוי החוכר ממנו היה חייב לעשר, וכשהוא התגייר החוכר ממנו פטור, כי זה הדין, תמיד היה דין ככה. אבל מאן דאמר שזה קנס, כשהיה גוי קנסו אותו והתחייב, אז אותו ישראל שחכר מהגוי עבר על דברי חכמים, לכן הוא נקנס. אז לא משנה אם אחר כך הגוי התגייר, אותו ישראל עבר עבירה, הוא עבר על דיני חכמים, אז בכל מקרה הוא צריך להפריש.

תנן, למדנו במשנה: '''רבי יהודה אומר: אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו'''. אמר רבי יוחנן: למה, למה הוא אמר '''אף''' מקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו? למה לא חוששים שמא אם הלווה לך חוב תגמור הפוך? מתוך שאתה אומר לו שאתה מחייב אותו שיעשר, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה. זו הסברא, חכמים רצו שהוא יתאמץ כדי לפדות את שדה אבותיו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_ח|חזרה=כן}} '''החוכר שדה מגוי חייב לעשר את התבואה בעצמו, ואילו החוכר שדה מישראל - המחכיר הוא המעשר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אילא בשם רבי יוחנן: מדין תורה החוכר עצמו חייב לעשר (שאינו כמקבל אלא כפורע חובו מטבל), אלא שבחוכר מישראל הקלו חכמים שהמחכיר יעשר כדי שלא תיפול קרקע ישראל בהפקר, וקנס זה לא הוחל בחוכר מגוי כדי לזרז את מכירת השדות לישראל; וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק ו הלכה יב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls2&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:15.65%;height:1.68%;left:10.42%;width:47.50%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:17.33%;height:18.45%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.79%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו.''' בגמר' פליגי בה בטעמא ואיכא דס&quot;ל דמשום קנס הוא שקנסו חכמים לחוכר מן העכו&quot;ם שיהא מעשר מה שנותן לו כדי שימנעו ישראל לחכור ממנו ותשאר בורה בידו ומתוך כך יצטרך למוכרה לישראל ובמקבל בקבלנות מן העכו&quot;ם לא קנסוהו לפי שיותר חפץ העכו&quot;ם בחכירות מבקבלנות

'''אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם.''' בגמרא מוקי לה שגזלה עכו&quot;ם מאבותיו וקנסוהו שיצטרך לעשר כדי שידחוק עצמו ויפדנה מיד העכו&quot;ם לפי שמתוך שהיא חביבה עליו שהיא של אבותיו יקפוץ ויקבלה ממנו ביותר מן הראוי לה אבל כשיכבד עליו המעשר יפדנה מידו או שימנע מלקבלה בשביל כך ויצטרך העכו&quot;ם למוכרה לישראל בדמים מועטים וכן הלכה

'''גמ' זו דברי רשב&quot;ג.''' דלא מחלק במקבל בין מישראל בין מן העכו&quot;ם אבל דברי חכמים מחלקין מישראל חולק ונותן לפניו ומעכו&quot;ם תורם ונותן לו דס&quot;ל דקנסו במקבל מן העכו&quot;ם כמו דקנסו בחוכר ממנו כדתנן במתני' דלקמן: ותני כן וה&quot;ג שם המקבל שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ארשב&quot;ג מה אם ירצה העכו&quot;ם הזה שלא לעשר פירותיו אלא חולק ונותן לו בפניו ומה שכתוב כאן בדפוס החוכר ט&quot;ס הוא דלא פליג רשב&quot;ג בחוכר כדתנן לקמן ולא מצינו פלוגתא בתוספתא בחוכר מן העכו&quot;ם כ&quot;א או מעשר לחד מ&quot;ד או תורם לחד מ&quot;ד וכדמייתי לה בהלכה דלקמן: ר' זעירא וכו' גרסי' להא לקמן בפ&quot;ק דתרומות (בהלכה א') והואיל ומותיב לקמן מהאי ברייתא דרשב&quot;ג מייתי לה הכא

'''אף שלוחכם בני ברית.''' ולפיכך תנינן שם עכו&quot;ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה

'''ואין העכו&quot;ם עושה שליח.''' ומכאן למדנו דאין שליחות לעכו&quot;ם. ר' יסא סבר מימר אין העכו&quot;ם עושה שליח ביד עכו&quot;ם אחר חבירו הא לישראל עושה העכו&quot;ם אותו שליח

'''א&quot;ר זעירא ומינה.''' גופה למדנו דלא כן הוא

'''אתם עושין שליח.''' כצ&quot;ל וכן הוא שם כלומר דהרי דריש קרא דאתם וכי לא בישראל קיימינן וא&quot;כ ודכותה דממעטינן עכו&quot;ם מלעשות שליח אפי' לישראל אינו יכול הוא לעשות שליח

'''התיב ר' הושעי' והא מתניתא.''' ברייתא דלעיל מסייעא לר' יוחנן כלומר לסתמא דדברי ר' יוחנן וכדמדייק ר' יסא דדוקא לעכו&quot;ם חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה דהא קתני ארשב&quot;ג וכו' שלא לתרום אינו תורם. ומשמע הא אם רצה העכו&quot;ם תורם הישראל בשבילו וכן גרים בתרומות בהדיא אלמא דעכו&quot;ם עושה לישראל שליח

'''א&quot;ר בא.''' דלא הוא דהכא לאו בשליחות עסקינן אלא במאמין העכו&quot;ם ומסכים על ידו של ישראל ושפיר דייקינן הא אם רצה העכו&quot;ם להסכים מה שישראל עושה ותרם פירותיו תרומה היא

'''החוכר בפירות וכו'.''' סיפא דהתוספתא מייתי הכא והתם קתני ברישא השוכר ממנו שדה מעשר ונותן מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכר בפירות כלומר לענין דינא חדא הוא אלא אם התנה לתת לו מעות בעד השדה כפי אשר קצב עמו לשנה נקרא שוכר ואם ליתן לו פירות כך וכך לשנה נקרא חוכר והמקבל זהו שמקבל למחצה מה שתעשה השדה או לשליש או לרביע ואינו מתנה בדבר קצוב

'''עד כדון עכו&quot;ם.''' דשמעינן במתני' דמחלקינן בין המקבל ובין החוכר

'''כותי.''' מהו אם מחמירין בו בחוכר כמו בעכו&quot;ם

'''נשמעינה מן הדא.''' דתנינן בתוספתא (פ&quot;ז) בישראל הנותן בקבלה לעכו&quot;ם ולכותי וכו' דדין הכותי כמו בעכו&quot;ם וברייתא זו בחוכר מיירי דהא קתני עד שלא באו לעונות המעשרות וכו' וא&quot;כ כבר גדלו הפירות בהשדה ואין דרך להמקבל למחצה לשליש או לרביע כ&quot;א בתחלה דמתנה עמו לפי הערך אשר תעשה וכאן דנודע מה שעשתה אין זה כ&quot;א שמתנה עמו בדבר קצוב שיטפל בקצירתה ובגמר מלאכתה ומדעכו&quot;ם וכותי דינם שוה אם קבלו מהישראל בחכירות ה&quot;ה נמי בישראל החוכר מהן דינם שוה ומעשר ונותן לו

'''עד כדון במקום שישראל מצוין.''' אדינא דהאי ברייתא קאי דבמקום שישראל מצוין לחכור להם והוא חוכר לעכו&quot;ם וכותי לפיכך בדין הוא דמשבא לעונת המעשרות שצריך לעשר על ידיהן דהיה לו לחכור לישראל והחוכר היה מעשר מחלקו

'''במקום שאין ישראל מצוין.''' מאי ואם יחכור לעכו&quot;ם מהו הדין

'''נשמעינה מן הדא דר' סימון וכו'.''' וגרסינן להא בפ&quot;ק דע&quot;ז (בהלכה ט') ונוסחא דהכא יותר מבוארת היא

'''א&quot;ל יובירו ואל תשכירם לעכו&quot;ם.''' ואם אין ישראל מצוי לחכור לו מוטב שיבירו

'''סבר ריב&quot;ל מקום שאין ישראל מצוין.''' מותר כהדא סוריא כמו שהתירו בסוריא להשכיר להם שדות וכדר' יוסי דהתם במתני' וכיון דשעת הדחק הוא דאין ישראל מצוין מותר אף בשאר מקומות בא&quot;י כמו שמותר בסוריא

'''דהדא סוריא.''' כלומר וסוריא גופא מהו אם הלכה כר' יוסי או כר&quot;מ דפליג התם דאין משכירין להם שדות: נשמעינה מן הדא עובדא

'''לחמץ.''' שם מקום ומסוריא היה

'''אלין דבר עשתור.''' משפחה זו באו לר' חגיי ושאלו אותו בשביל שאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לעכו&quot;ם אם צריכין אנחנו לעשר על ידיהן. כדין החוכר מן העכו&quot;ם וכאן שהן החוכרין אם צריך לעשר ואח&quot;כ ליתן חלקן: מינה את שמע להשכיר כר' יוסי ש&quot;מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני' דהתם ולפיכך הורי ר' אימי שא&quot;צ לעשר על ידיהן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ יש' · ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים · זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו · תני ר' חייה מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו · מתנית' כרבן שמעון בן גמליאל · מה דתני ר' חייה כחכמ' ופליגא · אתינן מתני מתניתין במקום פל' נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים · מה דתני ר' חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים · הל' ב הכא את אמר תורם ונותן לו · וכא את אמר מעשר ונותן לו · חבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמ' בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מיש' · ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מיש' · מתנית' מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין · מתנית' מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו · ר' מאיר או' מעשר ונותן לו · הא רבנין אמרין קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי · ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ויש קנס ביש' אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ור' מאיר אמ' אין תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · מתני' מסייעא לר' לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו · ר' שמעון או' תורם ונותן לו · הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · ולא תפשה מידת הדין בחוכר מיש' · ר' שמעון&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תני ר&quot;ח מאותו השדה מאותו המין כו' מתניתן כרשב&quot;ג הגר&quot;א ז&quot;ל גרס בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ר' יהודה היא:

הבריא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם, ולא קנסו בחוכר מישראל, ר&quot;ל בשם ר&quot;י תפשה מה&quot;ד בחוכר כו' מתניתא מסייע לחבריא, הגר&quot;א ז&quot;ל בשנו&quot;א גרס מסייע לר&quot;ל החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר&quot;מ אומר מעשר כו' הא רבנן אמרי קנסו חכמים כו' ולא קנסו בחוכר מישראל ר&quot;מ אומר אף קנסו בחוכר מישראל ויש קנס בישראל פי' בתמי' דא&quot;כ לפי חברייא בשם ר&quot;י צ&quot;ל דר&quot;מ קונס בחוכר מישראל איזה קנס שייך בחוכר מישראל אלא הכיני פי' אלא ע&quot;כ דכן הוא דכיני הוא ב' תיבות כן הוא רבנן אמרין לא תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ור&quot;מ אומר תפשה מה&quot;ד בחוכר מישראל, ובזה לא קשיא כלל דר&quot;מ ס&quot;ל דעומד על שורת הדין, ורבנן אמרי לא תפשה מה&quot;ד מתניתא מסייע לחברייא החוכר שדה מן העכ&quot;ם מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנן אמרי תפסה מדת הדין בחוכר מן העכו&quot;ם ולא תפסה בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפסה מה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם ואית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכיני קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם כו' ר&quot;ש אומר לא קנסו בחוכר מן העכו&quot;ם כן גי' השנו&quot;א. ז&quot;ל ופירושו מובן והוא קילורין לעינים:

לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר צ&quot;ל תורם וכן גירס' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו בירושלמי שת&quot;י ופריך מ&quot;ד תפשה ניחא פי' אף שכשהיה ביד העכו&quot;ם תפשה מה&quot;ד אבל מכיון שנכנס ליד ישראל לא תפשה מה&quot;ד אבל למ&quot;ד קנסו קנסו בידו כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' אם משום דקנסו קנסו בידו בתמי' אם קנסו רק דווקא כשהוא בידו של עכו&quot;ם בתמי' הא כיון דעשה שלא כהוגן יקנסוהו רבנן מה לי דמכר אח&quot;כ לישראל מאיזה אופן יפ יר מן הקנס הא עכ&quot;פ הוא עשה שלא כהוגן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;50&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.}} אית בר נש דיימר הדא מילתא {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי יש אדם שיאמר דבר כזה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין}}? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך דכן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא שמצד הדין פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|כדי שימכור את השדה לישראל,}} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר יוחאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שמעון {{ירו&quot;מ-ביאור|בן יוחאי}} אומר: לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות תנן: החוכר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|תמורת כמות פירות לשנה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שדה מישראל תורם ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכ&quot;ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו תני}} לפיכך {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,}} אם חזר העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} ונתגייר או שמכרן לישראל אחר {{ירו&quot;מ-ביאור|מפריש רק תרומה,}} {{ירו&quot;מ-הוסר|מותר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פטור}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מלעשר}} מאן דאמר תפשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|מידת הדין}} - ניחא, {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשהיה גוי היה החוכר ממנו חייב}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אף לעשר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכשהתגייר הוא פטור}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל}}. מאן דאמר קנסו - קנסו בידו, {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס, ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו}} {{ירו&quot;מ-ביאור|ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מן המסיקין שנו }}מתוך שאת אומר: לו כן - אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה.&lt;br&gt;

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ב&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_ט}}כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה לשליש או לרביעה}} - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: המעשר שלהן, שעל מנת כן באו.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר המעשר שלהן}}. מתיבין רבנין ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}}: במה קנו? אמר להם: אין אתם מודין לי שאם התנו {{ירו&quot;מ-הוסר| ה לו}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין}} חולקין במעשרות - {{ירו&quot;מ-הדגשה|המעשרות שלהם}}? אפילו התנו - במה קנו? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה: אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|גלגל שמניע את העגלה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לית ליה אופנא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אין לו גלגל שיניע אותו}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסתמא אחת אמרינן תרי}} סתמא {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא אמרינן אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם אמרינן מסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הוסר|באומר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כאומר}} תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם לא התנו לא}} א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ים}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא}} נעשה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו התנו ונעשה}} כאומר: תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני: כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות. למי נצרכה? לרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}. אף על גב דרבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}} אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר שלהן שעל מנת כן באו - מודי הוא הכא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאן}} שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שכיוון שהן של בעל הבית יכול להתנות עליהם כל מה שירצה}}. כהן שקיבל שדה מישראל אמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר. שלך - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.}} שלי ושלך - {{ירו&quot;מ-הוסר|אסור}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם}} קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|למחצה שליש ורביע}} מותר, ואם לאו {{ירו&quot;מ-ביאור|כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,}} אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו}}? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על כרחך כן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|הכני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|היא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך התנו}} שלי שלי ושלך שלי ושלך {{ירו&quot;מ-ביאור|שבחלק שלך נתחלק.}} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך נהגו במקום זה,}} מותר, ואם לאו - אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור {{ירו&quot;מ-ביאור|שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.}} שאטלם אני ואתנם ללוי {{ירו&quot;מ-הוסר|לזה}} זה - מותר. ולא דא היא קדמייתא {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין זה כמו המקרה הקדם}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי איכא בין רישא לסיפא}}? אמר רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: אם תירצה {{ירו&quot;מ-ביאור|הזכות לתת}} ביניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני, דהוי כמכירת גוף המעשר}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כו_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כו ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, דף כו'. אנחנו מתחילים המשנה פרק ו' הלכה ב'. אומרת המשנה: &quot;'''כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל'''&quot;, כלומר למחרת השנה שאושרה, &quot;'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה'''&quot;. רבי אליעזר אומר, '''המעשר שלהן, שעל מנת כן באו'''. כלומר בעצם מסתמא זה מה שהם התכוונו שהמעשרות יהיו שלהם.

ואומרת הגמרא, למדנו במשנה, רבי אליעזר אומר מעשר שלהם. מתיבין רבנן לרבי אליעזר: '''במה קנו'''? כלומר, אתה אומר שזה מסתמא זה מה שהייתה הכוונה שלהם, אבל לא היה קניין. במה עשו קניין? אמר להם, '''אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן חולקין במעשרות'''? כלומר, אתם הרי מודים שאם יפסקו שהם יתנו שהמעשרות יהיה שלהם זה שלהם. שוב פעם הוא שואל אותה שאלה, '''אפילו התנו - במה קנו'''? אלא מה אתם אומרים? '''סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו''', נכון? מסתמא זה כנראה הסברה. אז אם ככה, אז גם כאן, למרות שהם לא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיתקנו לך מעשרותיו.

אמרו לו, לא, אי אפשר להשוות. כלומר לגלגל - הגלגל מניע את העגלה, העגלה מונעת על ידי הגלגל, אבל את הגלגל עצמו אין מי שיניע. זאת אומרת בעצם סתמא אחת אומרים, שתי סתמות לא אומרים. מה אתה רוצה? אנחנו אומרים אם התנו, אז אנחנו אומרים מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע זה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו ביניהם, אני לא אומר מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע שיקנה לך מעשרה שבו.

אמרה ברייתא שאומרת: '''תני כהן מכהן, לוי מלוי, ישראל מישראל - חולקין למעשרות'''. למי נצרכה? לרבי אלעזר כמובן. כלומר, למרות שרבי אלעזר אומר אצלנו במשנה שכהן או לוי שהם מקבלים שדה מישראל, המעשר שלהם, כיוון שעל מנת כן באו, אז פה הוא מודה, כיוון שגם הבעלים הוא כהן או הבעלים הוא לוי, אז גם הוא מסכים שהם חולקים במעשרות.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מכהן''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך - מותר'''. למה? כיוון שהבעלים יכול לעשות מה שהוא רוצה. עכשיו, אבל '''כהן שקיבל שדה מישראל''' ואמר לו '''על מנת שיהו המעשרות שלי - מותר'''. אבל '''שלך - אסור'''. למה? כיוון שהוא נראה ככהן המסייע בבית הגרנות. למה הוא מוותר על החלק שלו? כדי לזכות בעריצות - זה כמו מסייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם הוא אמר '''שלי ושלך''', אז '''אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר''', כלומר למחרת השנה שאושרה, כל אחד קיבל גם חלק בתרומות וגם חלק במעשרות, אז זה מותר. '''ואם לאו אסור''', כי כשהכהן וויתר על חלק אפילו קטן ממה שמגיע לו, זה נראה כאילו הוא סייע בבית הגרנות.

עכשיו, אם קיבלה כדרך המקבלים, אז למה בכלל יתנו? הרי אם זה כדרך המקבלין, מה צריך בכלל להתנות על זה? '''בלא כך אין המעשרות שלהן'''? הרי כמו שאמרנו בהתחלה, כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה, אז אין, מה הם צריכים להתנות? אלא על כרחך חייבים להגיד שהם כן התנו, שכנראה הוא אמר לו '''שלי''', אבל '''שלך''' - '''שלי ושלך'''. כן, הוא אמר לו שהחלק שלך יהיה שלי ושלך. אז אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין - אם ככה זה מקובל, זה מותר, אבל אם לא, אסור.

עכשיו, '''ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה - אסור'''. למה? כי מעשרות צריכות נתינה, צריך לתת את זה ללוי, אבל כשהוא מתנה שזה יהיה של הלוי, אז זה כמו מכירה. אבל '''שאטלם אני ואתנם ללוי זה - מותר'''. אז זה מותר.

שואלת הגמרא: '''ולא דא היא קדמייתא'''? מה ההבדל ביניהם? הרי בכל מקרה זה מגיע ללוי. מה יש בהתחלה שאין בסוף? '''אמר רבי אחא: אם תירצה ביניהן''' - כלומר בעצם הטובת הנייה, הזכות לתת - למי היא שייכת. הוא אומר לו: אני לוקח ממך את זה בתנאי שהזכות לתת את זה ללוי תהיה שלי, וזה מותר, כיוון שבמתנה יש זכות טובת הנאה לתת למי שהוא רוצה. אבל ברישא מדובר שהתנה שיהא מעשר לפלוני, וזה כמו מכירה כמו שאמרנו, וזה אסור.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ט|חזרה=כן}} '''כהן ולוי המקבלים שדה מישראל באריסות חולקים בתרומה ובמעשרות כדרך שחולקים בפירות החולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פרק ו הלכה יז), שהחלוקה בתרומה ובמעשר כשם שחולקים בחולין, ודחו את טענת רבי אליעזר שאין הוכחה שכך התנו.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls3&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:37.46%;height:1.68%;left:10.42%;width:53.97%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:39.14%;height:20.13%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:62.56%;width:4.34%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא · נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות למי נצרכה לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי · אית בר נש דיימר הדא מילתא אלא הכני קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמ' בחוכר מיש' · ר' שמעון או' לא קנסו חכמ' בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן ליש' אחר מותר · מאן דאמ' תפשה ניחא · מאן דאמ' קנסו בידו אמ' ר' יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת או' לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה · הל' ג מתיבין רבנין לר' אליעזר במה קנו אמ' להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות · אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו ליה אופנא לית לון אופנא לית לסתמא · נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו · תני מכהן לוי מלוי יש' מיש' חולקין למעשרות למי נצרכה לר' ליעזר אע'ג דר' ליעזר אמ' מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות · יש' שקיבל שדה מכהן אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר · כהן שקיבל שדה מיש' אמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר · שלך אסור שלי ושלך אסור · קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור · ישראל שקיבל שדה מיש' על מנת שיהו המעשרות שלזה אסור · שאטלם אני ואתנם לזה מותר · ולא דא היא קדמייתא · אמ' ר' אחא אם תירצה ביניהן&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

א&quot;ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאתה אומר לו כן, פי' דקאי על מתניתן ר&quot;י אומר המקבל שדה אבותיו כ' וכן הוא במש' ב&quot;מ (דף ק&quot;א) ע&quot;א עיי&quot;ש:

מתיבין רבנין לר&quot;א במה קנו א&quot;ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר&quot;א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ&quot;ל, וקשיא ג&quot;כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע&quot;כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א&quot;כ ה&quot;ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע&quot;ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע&quot;מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר&quot;א ס&quot;ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ&quot;מ מותר והנפ&quot;מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז&quot;א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב&quot;ב (דף ס&quot;ג) ע&quot;מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב&quot;ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה&quot;נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ&quot;ק ז&quot;ל הנ&quot;ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב&quot;ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא&quot;כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט&quot;ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט&quot;ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא&quot;כ בסיפא שמכר רק ט&quot;ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר&quot;ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא&quot;כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט&quot;ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס&quot;ל דמותר לקבל ממון בעד הט&quot;ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע&quot;ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס&quot;ל דאסור ליטול ממין בעד ט&quot;ה ודר' אחא כר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דמותר ליטול ממון בעד ט&quot;ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר&quot;ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע&quot;כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט&quot;ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל&quot;כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא&quot;ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט&quot;ה בעון קומי ר&quot;ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר&quot;ח אמר, פי' דס&quot;ל דלר' יוחנן דס&quot;ל אין אדם נותן מעשרתיו בט&quot;ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה&quot;ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע&quot;כ בישראל כה&quot;ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר&quot;י בר&quot;ח דס&quot;ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס&quot;ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א&quot;כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר&quot;ח גם בכהן מישראל כה&quot;ג, אבל לר&quot;י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר&quot;ח ס&quot;ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע&quot;כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג&quot;כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע&quot;ד דר&quot;י בר&quot;ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא&quot;כ כשם דמותר לר&quot;י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר&quot;י בר&quot;ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע&quot;ז אמר ריבר&quot;ח דז&quot;א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע&quot;כ בכהן מישראל לכ&quot;ע הוא מן התורה בין לר&quot;י ובין לר&quot;י בר&quot;ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ&quot;ה אסור ע&quot;כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב&quot;י כו':
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;51&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} אמר: הא {{ירו&quot;מ-הוסר|דתימר}} דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.}} והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלא נהגו כך באותו מקום}}. אתיא דרבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} כרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וד}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] כרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] אמר: {{שוליים דין|ו_י}}אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: אין אדם {{ירו&quot;מ-הוסר|מביא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נותן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סבר אסור להתנות שיהא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפלוני דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל}} טובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו ליתן לו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}מעשר, ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. כד רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} לכן תלי טעמא בדרך המקבלין {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|כ}}רבי יוסי ברבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|דמותר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ל}}אדם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיתן}} מעשרותיו בטובת הנאה {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום}}}}. מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]? דכתיב ([[במדבר ה י|במדבר נשא ה י]]) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלו הם ל}}יתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]]. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} ([[משנה נדרים יא ג]]) קונם כהנים ולוים נהנין לי — {{שוליים דין|ו_יא}}יטלו בעל כרחו. פתר לה באומר:: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר {{ירו&quot;מ-ביאור|שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.}} תדע לך שהוא כן - דתנינן ([[משנה נדרים יא ג]]) {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם אמר}} כהנים אלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לוים אלו נהנין לי — יטלו אחרים. מתניתין {{ירו&quot;מ-הוסר|פליגא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|פליגי}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתני}} ()  {{שוליים דין|ו_יב}}א{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}מר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה {{שוליים דין|ו_יג}}ברוצה {{ירו&quot;מ-הדגשה|ממילא}} ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמר לו: הילך סלע זו ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאלו את}} רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|בהדא }}כהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאומר}} לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני}} מה? רבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שטובת הנאה ממון}},{{ירו&quot;מ-הוסר|דריבח}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}אמר: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור}}? לא אגיבון {{ירו&quot;מ-ביאור|לא הגיב}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חזקיה|°]] בשם רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר }}הכין אמר ל{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}ון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר חנינא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל משמע}} כהן לישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור. ו}}למה הוא {{שוליים דין|ו_יד}}אסור? לא מפני מראית העין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.}} אוף רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אית ליה {{ירו&quot;מ-ביאור|מסכים לסברה זו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן לשיטתו}} ישראל לישראל אסור מפני מראית עין {{ירו&quot;מ-ביאור|שנראה כמוכר את המעשרות.}} אמר רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבין|°]]: חילול קדשים יש כאן {{ירו&quot;מ-הוסר|ותמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ואת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} מפני מראית עין. {{ירו&quot;מ-הוסר|עוד}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וראיה שיש כאן חילול קדשים}} מן הדא דתני: {{שוליים דין|ו_טו}}הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ([[ויקרא כב טו|ויקרא אמור כב טו]]) ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב ([[מיכה ג יב]]) לכן בגללכם ציון שדה תחרש {{ירו&quot;מ-הוסר|וגו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער}}. מתניתין פליגא על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}} {{שוליים דין|ו_טז}}המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות {{שוליים דין|ו_יז}}ובמי חטאת ובאפר חטאת — הרי זו {{ירו&quot;מ-הוסר|מקדושת}} מקודשת, {{ירו&quot;מ-הוסר|אעפ}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו}} ישראל {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.}} פתר לה {{שוליים דין|ו_יח}}בתרומה {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיא רכושו}} שנפלה לו מאבי אמו כהן. {{שוליים דין|ו_יט}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו &quot;על מנת שיהיו המעשרות שלי&quot; — המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|אחר}}? נישמעינה מן הדא דאמררבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם}}. {{שוליים|ו_כ}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וולדי שפחתולחבירו - לא עשה כלום}}. עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום. {{שוליים|ו_כא}}אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום {{ירו&quot;מ-ביאור|משום שזה דבר שאין בו ממש.}} אלא - מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''רבי יוסי אמר: הא דאת אמר מותר - כשקיבלה כדרך המקבלין''', אבל ההסבר אחר: מה שאמרנו שמותר זה שככה מנהג המקום, שהמקבל יכול את החלק שלו לתת למי שהוא רוצה. '''והן דאת אמר אסור - בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין''', מדובר שהוא לא קיבל את זה כדרך המקבלים.

אומרת הגמרא: '''אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן''', ודרבי אחא כרבי יוסי ברבי חנינא. רבי יוסי ברבי חנינא '''אמר: אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה'''. זה בעצם מקביל כמו שאמר רבי אחא, שהוא יכול לתת את הזכות הזאת. ומה שרבי יוחנן סובר שאסור לתת את זה בטובת הנאה, זה כמו רבי יוסי. כי זה כמו שהוא קיבל דבר מפלוני בשביל טובת ההנאה שלו לתת לו את המעשר. '''ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה''' - זה כמו רבי יוחנן, ולכן הוא תלה את הטעם בדרך המקבלים. הוא אמר: רק אם כך מקובל אז זה בסדר, אבל אם זה לא מקובל אז אסור. ואילו רב אחא לא הקפיד על העניין של מה מקובל ומה לא מקובל, כי הוא סובר כמו רבי יוסי ברבי חנינא שמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה.

שואלת הגמרא: '''מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא'''? למה הוא אומר שיכול לתת את זה בטובת הנאה? '''דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו'''. כלומר קודשים זה כמו שלו. '''מה עביד ליה רבי יוחנן'''? למה רבי יוחנן סובר שאין לו טובת הנאה? '''יתנם לכל מי שירצה''' - זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות, לתת למי שהוא רוצה.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא'''. יש ברייתא שרואים ממנה שבפירוש טובת הנאה זה לא שלו. דתנן: אם הוא אומר '''כהנים ולוים נהנין לי - יטלו בעל כרחו'''. לוקחים את זה בעל כורחו, ומכאן שלוקחים לו את הזכות לתת למי שהוא רוצה. סימן שאין לו טובת הנאה, כי אם זה היה טובת הנאה, זה שלו - יש לו איזה שאלה ממוני איך לוקחים לו את זה?

ואומרת הגמרא: '''פתר לה באומר: אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר''', אלא שהוא לא רוצה לתת בכלל, לא לכהן ולא ללוי. כיוון שטובת הנאה חייבים לתת לכל כהן - יש לו בעצם זכות לתת לכל כהן שירצה - הוא אוסר על עצמו לתת לכל כהן, לכל ישראל, אז זה כאילו וויתר על הטובת הנאה הזאת, ולכן לוקחים את זה.

ואומרת הגמרא: '''תדע לך שהוא כן''', שהרי בהמשך המשנה מדובר, אומרת המשנה שאם הוא אמר '''כהנים אלו לוים אלו נהנין לי - יטלו אחרים'''. כלומר הוא הדיר רק חלק מהם, אז יטלו אחרים. אז רואים כאן באמת שטובת הנאה יש לו.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין על רבי יוחנן''', כי רבי יוחנן אמר שאין לו טובת הנאה, ויש ברייתא שמראה שכן יש לו. דתנן: '''אמר הוא ישראל לישראל: הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן'''. אם אתה רואה שיש לו טובת הנאה, הוא מקבל טובת הנאה, הוא מקבל אפילו כסף על זה.

ואומרת הגמרא: '''פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן''', והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולן לבן בתו כהן. אבל בעצם הוא בכל מקרה התכוון לתת, רק הוא התכוון לתת את זה לאחד משניים, והוא תמורת הכסף נותן את זה לאותו אחד שהוא רצה.

'''בעון קומי רבי זעירא''': כהן שאומר לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי. מה, לפי רבי יוסי בן חנינא, שהרי הוא סובר שטובת הנאה מותרת - האם גם כהן יכול לעשות דבר כזה? הרי פה הוא אומר שכהן נותן את הכסף, זה נראה כמו כהן המסייע בבית הגרנות, אז זה אסור. '''לא אגיבון''' - הוא לא ענה לו.

'''רבי חזקיה בשם רבי אחא''': הוא כן ענה לו - '''על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא כהן לישראל למה הוא אסור? לא מפני מראית העין'''? מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע שכהן לישראל אסור. שואלת הגמרא למה שאסור? לא מפני מראית העין, כאילו נראה ככהן המסייע בבית הגרנות? זה בדיוק הסיבה שגם רבי יוחנן סובר - '''אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית עין''' - הוא מרחיב את זה, אפילו ישראל לישראל אסור משום מראית עין, שנראה כאילו מוכר את מעשרותיו.

'''אמר רבי בון: חילול קדשים יש כאן''', ולא מפני מראית עין. כלומר, מה הקשר של מראית עין? הרי פה הדבר חילול קודשים, כהן המסייע בבית הגרנות זה חילול קודשים, זה לא מראית עין. '''מן הדא דתני: הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות - אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן - הרי זה חלול, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו: תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר: ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות, הדא הוא דכתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש''' וגומר. אז איך אתה אומר שזה רק מראית עין? זה ממש איסור חמור מאוד.

ואומרת הגמרא: '''מתניתין פליגא על רבי יוחנן''', רבי יוחנן שאמר שאין טובת הנאה אפילו. יש ברייתא שחולקת, דתנן: '''המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו מקודשת'''. אפילו אם הוא ישראל. רואים מכאן שיש טובת הנאה, כי הרי במה הוא מקדש אותה? מסתמא מטובת הנאה. '''פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן''' - לא מדובר בטובת הנאה בתרומות ומעשרות שלו, אלא בתרומות ומעשרות שנפלו לו באמת שלו, כי נפלו לו ירושה מאבי אמו.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשר שלו'''. זה ודאי שמותר. עכשיו '''מהו שימכרה לכהן''' אחר? הרי הוא יכול למכור את המעשרות, את ההסכם הזה שהמעשרות יהיו שלו, לכהן אחר.

ואומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש: המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום'''. למה? כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, המעשרות יהיו בעתיד רק, כרגע אין אותם. אותו דבר '''עוברי בהמתו לחבירו - לא עשה כלום'''. אותו דבר אם הוא מוכר '''אויר חורבתו לחבירו - לא עשה כלום''', כיוון שאוויר זה כלום, אין זה ממש, דבר שאין לו ממש לא עשה כלום.

אז איך הוא עושה? '''אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא'''. את זה כן יכול לעשות.

שואלת הגמרא: למה צריך להגיד את זה? איך אפשר לאדם למכור אוויר חורבתו לחברו? ברור שאי אפשר, אתה הרי צריך שכל קניין יבצע משהו, אז פה באוויר חורבתו מה יש למכור לו? איך הוא יבצע את הקניין? כיוון שאי אפשר לבצע, ממילא אני מבין שאי אפשר למכור אוויר חורבתו. אז למה אתה צריך להגיד לי את זה? ואומרת הגמרא: תיפתר שאומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אווירה - יש כאן דרך עניין.

אז אומרת הגמרא: ואחא, הרי כשהוא אומר לו שאמרנו שהכהן מכר את השדה חוץ ממעשרותיה, כלומר המעשרות נשארו שלו, ואתה שאלת אם הוא יכול למכור את המעשרות לכהן אחר - כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך מעשרה שבו? אין, הרי אין לו כלום, יש לו רק את הזכות למעשרות. אז איך הוא יכול למכור את זה?
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_י|חזרה=כן}} '''האם ניתן לתת מעשרות (&quot;טובת הנאה&quot;) למי שירצה מבין הכהנים והלוויים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה, כמסקנת הירושלמי מהמשנה בנדרים שממנה משמע שאדם רשאי לבחור למי לתת מעשרותיו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יא|חזרה=כן}} '''המודר הנאה מחברו ואמר &quot;כהנים אלו לא ייהנו לי&quot; - נוטלים תרומתו בעל כרחו, ואינו יכול לתתה להם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות נדרים ז יא|רמב&quot;ם, הלכות נדרים, פרק ז, הלכה יא]] , עין משפט טוש&quot;ע|יו&quot;ד|רכז|ג| , [[סמ&quot;ג לאו רמב|סמ&quot;ג לאוין רמב]]. ''הכרעה:'' נפסק כמשנה במסכת נדרים (יא, ג) שכהנים אלו אסורים ליטול ברצונו אך יטלו בעל כרחו, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_יב|חזרה=כן}} '''ישראל הנותן סלע לחבירו כדי שיפדה בו בכור בהמה טהורה עבור בן בתו הכהן - מותר לעשות כן ולא נחשב הדבר כמקח וממכר בבכור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כהבנת הירושלמי שמפרש את המשנה כך, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק יב הלכות כ-כא.

{{שוליים דין|ו_יג|חזרה=כן}} '''כהן רשאי לתת מעות לישראל שיתן בכורו/תרומתו לבן-בנו הכהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בן חנינא שטובת הנאה ממון, ולכן מותר גם לכהן לעשות כן ואינו נחשב כמסייע בבית הגרנות.

{{שוליים דין|ו_יד|חזרה=כן}} '''האם מותר להלוואת מעות בין ישראל לישראל תמורת פירות שיש בהם קדושת מעשר עם התחייבות לתשלום לפי מחיר עתידי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי בון שיש כאן חילול קדשים של ממש, כפי שהוכיח מן הברייתא, וכך פסק הרמב&quot;ם שיש בזה משום חילול קדשים ולא רק מראית עין.

{{שוליים דין|ו_טו|חזרה=כן}} '''כהן או לוי המסייע בבית הגרנות אסור לו ליטול תרומה או מעשר, ואם נטל - חילל את הקדושה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות יב יח|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה יח]] , [[רמב&quot;ם הלכות בכורות א יד|רמב&quot;ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פי&quot;ב הי&quot;ח ובהלכות בכורות פ&quot;א הי&quot;ד, שהמסייע בבית הגרנות תרומתו ומעשרותיו אינם קדושים משום שנוטלם כשכר עבודתו ולא לשם קדושה, ככתוב &quot;ולא יחללו את קדשי בני ישראל&quot;.

{{שוליים דין|ו_טז|חזרה=כן}} '''המקדש אישה בתרומה, במעשרות או במתנות עניים (חלה, זרוע, לחיים וקיבה) - מקודשת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות מקודשת, כיון שיש לדברים אלו ערך ממוני והם ניתנים לכהן או לעני כזכות קניינית; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה (הל' אישות פ&quot;ה ה&quot;ג, ה&quot;ה)..

{{שוליים דין|ו_יז|חזרה=כן}} '''האם אפשר לקדש אישה בטובת הנאה של תרומה או במי/אפר חטאת.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ג|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ג]] , [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ה|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה, וכן במי חטאת ואפר חטאת מקדש אפילו ישראל, כפי שהביא הרמב&quot;ם בהלכות אישות פרק ה הלכה ג וה.

{{שוליים דין|ו_יח|חזרה=כן}} '''בת ישראל הנושאת כהן ואוכלת בתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, האם מוגדרת כ&quot;רכושו&quot; לענין חיוב מזונות בעל.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות ה ו|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק ה, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאין הבעל חייב לזון אשתו מתרומה שירשה מאבי אמה הכהן, שכן זהו &quot;רכושו&quot; הפוטרו ממזונותיה כדין נכסים שהכניסה לו ברשותו – רמב&quot;ם, אישות ה,ו..

{{שוליים דין|ו_יט|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל בתנאי שהמעשרות שלו — אינו יכול למכור את המעשרות הללו לכהן אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבהו בשם ריש לקיש שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls4&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.27%;height:1.68%;left:10.42%;width:50.90%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:60.95%;height:13.42%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:74.37%;height:1.68%;left:10.42%;width:56.48%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.63%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.33%;height:13.57%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:57.07%;width:34.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ועוד מן הדא וכו'.''' שכולן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר א&quot;צ לעשר על ידיהן

'''קיבל ממנו שדה.''' זה לשון התוספתא (בפ&quot;ו) ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו. והש&quot;ס מייתי לסיפא דהתוספתא בתחלה ומפרש לה והדר מייתי הרישא דמינה שמעינן מאי שנא רישא ומ&quot;ש סיפא כדלקמן

'''איתא חמי.''' ומתמה בא וראה עד שלא זרע תורם כדתנן במתני' דהחוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אבל אינו מעשר והרי החוכר הזה קיבל השדה בלתי זרועה והוא זורע אותה וברשותו גדלו הפירות ואפ&quot;ה לא החמירו בו כ&quot;א שיהא תורם בלבד והכא דמשזרע בעל השדה הוא וברשותו גדלו ואינו מקבל ממנו כ&quot;א לקצור בחטים ואת אמרת מעשר בתמיה. הא איפכא מסתברא דכאן שלא גדלו ברשותו מכל שכן שלא יהא חיוב המעשר עליו וקא סלקא דעת' דבמקבל בקבלנות פשיטא היא דלא מתוקמא האי ברייתא דהא במקבל אנן תנן דפטור מכלום אלא חולק ונותן לפניו וע&quot;כ בחוכר מיירי והלכך פריך אמאי הכא מעשר ונותן לו

'''א&quot;ר חנינא תיקנו במקבל שלא תבור א&quot;י ברם הכא זרועה היא.''' כלומר דר' חנינא משני וקאמר דלעולם האי ברייתא במקבל בקבלנות מיתוקמא וממתני' לא קשיא מידי דהא טעמא דתיקנו במקבל שיהא פטור מכלום אלא חילק ונותן לו משום שלא תבור א&quot;י דאי מחייבת ליה שמעשר או אפי' בתרומ' על חלקו של בעל השדה אתי למנועי ולא יהו מקבלין שדות באריסות ותהיה א&quot;י בורה לפי שהמקבל יאמר אני צריך לזורעה ולטפל בה עד יתבשלו פירותיה ויהו מוכנים לקצור ואם אני צריך עוד לעשר או לתרום חלקו של בעל השדה למה לי זה וימנע עצמו מאותה קבלנות ולפיכך אמרו חכמים שא&quot;צ לא לתרום ולא לעשר חלקו של בעל השדה אלא חולק ונותן לפניו כמות שהוא טבל אבל הכא במקבל שדה לקצור בחטים כבר זרועה היא וכבר נגמרו השבלים וכן בכרם הענבים וכן באילן הזיתים וא&quot;צ לטפל ולטרוח כ&quot;א לעשות ולדוש החטים ומן הענבים יין ומן הזיתים שמן ולא ימנע עצמו שהרי הוא נוטל חלקו בשביל כך והלכך אמרו בזה מעשר ונותן לו דבטרחא קלה כזו והוא משתכר בחלקו לא ימנע עצמו בשביל המעשר והשתא נתבאר לן גם טעמא דרישא דהתוספתא דאם קיבל השדה לקצור שבלין והיינו שהוא יטפל בה עד שיגיעו השיבלים לקצור וכן בכרם עד שיהא בו ענבים לבצור ובאילן עד שיהא בו זיתים למסוק נותן לו כמות שהן טבל דאי אטרחית עליו המעשר או התרומה אתי לאמנועי ודמיא לרישא דמתני' והיינו נמי דמייתי הש&quot;ס הרישא בתר הסיפא דכד מיתרצא לן הסיפא ממילא נתגלה לן נמי טעמא דהרישא

'''קיבל ממנו השדה לקצור בשבלין.''' כצ&quot;ל וזהו הרישא דהתוספתא וכדפרישית

'''הא מאותו המין וכו'.''' אדברי ר' יהודה דמתניתין קאי דאנן תנינן א&quot;ר יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין וכו' דמשמע דתרוייהו בעינן הא אם נותן לו מאותו המין אלא שהוא לא מאותה השדה או מאותה השדה והוא לא מאותו המין וכדפרישית במתני' בזה מעשר ונותן לו לדברי המתני' דקאמר רבי יהודה אימתי וכו' וזה אינו אלא לפרש ולא כחולק וא&quot;כ אף לחכמים הדין כן

'''תני ר' חייא.''' אבל לדברי ר' חייא בתוספתא שם גריס אדברי ר' יהודה דחכמים פליגי עליה דקתני התם וחכ&quot;א אם מאותה השדה נתן לו וכו' כדמייתי הכא א&quot;כ באותה השדה דוקא תליא מילתא ומפרש הש&quot;ס דחכמים דמתני' וחכמים דתוספתא כתנאי אתיא

'''מתני' כרשב&quot;ג.''' מה דתני ר' חייא כחכמים. ופליגא הך פלוגתא דרשב&quot;ג וחכמים בפ&quot;ט דב&quot;מ מיתניא ועלה קאי הכא דתנינן התם המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים לפי שהחטין מכחישין את הקרקע יותר מן השעורים ומוקמינן לה התם דבחכירות איירי דאי בקבלנות אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשנוי של זה חטים יזרענה שעורין ורשב&quot;ג אוסר דס&quot;ל דלעולם אין להחוכר לשנות דעתו של בעל השדה והשתא קאמר הש&quot;ס דמתני' דשמעינן דלד&quot;ה אפי' נותן לו מאותה השדה צריך שיתן לו גם מאותו המין כרשב&quot;ג דהתם הוא דאתיא דס&quot;ל דלעולם קפיד בעל השדה על אותו המין שזה קיבל עליו לזרעה ואם נותן לו מאותה השדה ומאותו המין שקבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר דאדעתא דהכי הורידו אבל אם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך הוא שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכא לא הורידו בעל השדה

'''מה דתני ר' חייא.''' דחכמים פליגי אדר' יהודה וס&quot;ל דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא באותו המין כחכמים דהתם הוא דאתיא דאית להו שלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון שא&quot;ל לזורעה חטים וזרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישים את הקרקע

'''ופליגא.''' מתניתן וברייתא בפלוגתא דתנאי דאמרן

'''אית אנן מיתני.''' איכא דתני לה דלא היא דל&quot;פ אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שבאותו מקום לא נהגו לעשות השעורים כפלים כחטין והלכך איכא קפידא באותו המין לפי שבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת הקרקע ועכשיו אני מפסיד חלקי בחטין. והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפלים נמצא זה לא הפסיד והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפילו הוא נותן לו שעורין שזרעה כיון דנותן לו כפלים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטין ומשום הכי ס&quot;ל לחכמים דא&quot;צ לעשר

'''גמ' הכא את אמר תורם ונותן לו.''' במתני' דלעיל בחוכר שדה מישראל והכא את אמר מעשר ונותן לו ומ&quot;ט

'''קנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם.''' כלומר לאו מן הדין הוא דמדינא אף החוכר א&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם הוא ונותן לו אלא הכא משום קנס הוא כדי שלא יהנה לעכו&quot;ם לקבל ממנו בחכירות וע&quot;י כך ימנע ותשאר השדה בורה ועל כרחו ימכרנה העכו&quot;ם לישראל אבל בתרומה צריך הוא שיתרום דכמו דאמרינן דניחא ליה טפי לבעל השדה בחכירות מבקבלנות לפי שיש לו דבר קצוב ידוע כך ניחא ליה טפי למקבל בחכירות לפי שכשנותן לבעלים דבר קצוב השאר הכל הוא שלו ועל הרוב משתכר הוא יותר ולפיכך לכ&quot;ע החוכר צריך שיתרום מדינא

'''ולא קנסו בחוכר מישראל.''' ואוקמוהו אדינא דכל היכא דליכא קפידא שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אין צריך לעשר כדאמרינן בהלכה דלעיל

'''ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין וכו'.''' כלומר דר' אילא סבר דלאו משום קנס הוא אלא דמתני' דהכא מדינא אמרה שעל החוכר חל הוא חיוב המעשרות ובחוכר מן העכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין ובמתני' דלעיל בחוכר מישראל לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו לפי מדה&quot;ד אלא כל שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין א&quot;צ לעשר ובמקום דאיכא קפידא כגון שנותן לו משדה אחרת וממין אחר בהא הוא דאמרו חכמים שצריך לעשר וכהך לישנא קמא בסוף הלכה דלעיל דמוקי למתני' כרשב&quot;ג דפ' המקבל בב&quot;מ דכל ששינה המקבל וזרעה מין אחר קפיד בעל השדה וצריך המקבל שיעשר ואח&quot;כ יתן לו חלקו שקצב עמו

'''מתניתא מסייעה לדין וכו'.''' תניא כוותיה דחברייא ותניא כוותיה דר' לא

'''ה&quot;ג מתניתא מסייעה לר' לא החוכר שדה מן העכו&quot;ם תורם ונותן לו וכו'.''' הא רבנין אמרין וכו' ובספרי הדפוס נתחלפו הני מסייעא ובברייתא בתרייתא גרסינן מתניתא מסייע לחבריא החוכר וכו' מעשר וכו' והכי פירושא כלומר הא ודאי לא מצית אמרת דברייתא מתפרשא מטעמא דקנס וקסברי רבנן דמשום קנסא הוא דאמרינן תורם ונותן לו ור&quot;מ קניס אף במעשר וא&quot;כ לרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם הוא דקנסו להיות תורם ונותן לו ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל

'''ויש קנס בישראל בתמי'.''' כלומר דאי הכי קשיא הא אנן תנן במתני' דלעיל דהחוכר מישראל גם כן תורם ונותן לו וכי יש קנס בחוכר מישראל ולדידך דבעי' לפרושי דטעמא דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם דמיחייב בתרומה משום קנסא הוא א&quot;כ הא לא קנסו אף בתרומה בחוכר מישראל והאיך תפרש למתני' דלעיל

'''אלא הא הכני.''' כלומר אלא הא מכריחני לפרש הכין דלאו משום קנסא מיתפרשא הך ברייתא אלא מדינא קאמרה ובהא הוא דפליגי ר&quot;מ ורבנן

'''רבנן אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מישראל.''' כלומר דמן הדין הוא דאמרינן שהחוכר מן העכו&quot;ם צריך לתרום וכן נמי בחוכר מישראל תפסה בו ג&quot;כ מדת הדין ולפיכך תנן גם בחוכר מישראל תורם ונותן לו דמדינא הוא כן בחוכר לעולם בין מישראל ובין מן העכו&quot;ם ור&quot;מ סבר דלא תפשה בו מדת הדין בחוכר מישראל וכלומר דלר&quot;מ מן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובעכו&quot;ם תפשה בו מדת הדין אבל לא בישראל ולפיכך הוא דאמרו בחוכר מישראל שא&quot;צ לעשר כ&quot;א תורם ונותן לו והשתא דמוכחא דפלוגתייהו מדינא הוא דרבנן סברי דבחוכר מהעכו&quot;ם מן הדין הוא דתורם בלבד ולא מעשר ור&quot;מ ס&quot;ל דמן הדין הוא דמעשר א&quot;כ ש&quot;מ הא דתנינן במתני' בחוכר מן העכו&quot;ם שצריך לעשר לאו משום קנסא הוא אלא מדינא ולא מתוקמא אלא כר&quot;מ דהא לרבנן לא שמעינן דאית להו קנסא כלל וכר&quot;מ שפיר אתיא ומדינא כדאמרן והיינו כר' לא בפירושא דמתני'

'''מתניתא מסייעא לחברייא החוכר שדה מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו וכו'.''' הך ברייתא בתוספתא היא בריש פ&quot;ו דפליגי ר&quot;ש ורבנן בחוכר מן העכו&quot;ם ומפרש לה הש&quot;ס במאי עסקינן פלוגתייהו

'''הא רבנין אמרי וכו'.''' כעין דפרישנא לעיל בברייתא קמייתא והכא איפכא הוא דמכריח במאי איירי פלוגתייהו וכלומר דהא ודאי לא מצית אמרת דמדינא איירי ולרבנן אמרינן דתפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם וצריך לעשר מדינא ולא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן הישראל דלא אוקמיה רבנן אדינא כדלעיל וא&quot;כ ניחא הא דתנן במתני' דלעיל החוכר מישראל תורם ונותן לו וא&quot;צ לעשר אלא דהא קשיא דא&quot;כ ר&quot;ש דקאמר תורם ונותן לו משום דס&quot;ל לא תפשה מדה&quot;ד בחוכר מן העכו&quot;ם אית בר נש דיימר הדא מלתא בתמי' וכי יש מקום לומר כן דמן הדין הוא בחוכר שצריך לעשר ובחוכר מן העכו&quot;ם לא אקמוהו אדינא ולא שייך נמי לומר דבגופא דדינא פליגי דלרבנן הדין הוא בחוכר דמעשר ולר&quot;ש הדין הוא דתורם דהא ליתא דאם מן הדין הוא לרבנן בחוכר שיעשר הוה להו לאסוקי מילתייהו בברייתא כדתנן במתני' והול&quot;ל אבל החוכר מישראל תורם ונותן לו ואינו מעשר ולאשמעינן דלא תפשה בו מדת הדין

'''אלא הא כיני.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;כ לומר דהך ברייתא לא מיירי כלל מדינא אלא מקנסא ורבנן ס&quot;ל דקנסו חכמים בחוכר מן העכו&quot;ם ולא קנסו בחוכר מישראל ור&quot;ש סבר דלת קנסו חכמים אף בחוכר מן העכו&quot;ם והשתא ל&quot;ק דהול&quot;ל בהדיא כן דלא קנסו בישראל דהא לא אצטריך דמהיכי תיתי לימר דקנסו בישראל וכי יש קנס בחוכר מישראל ושמעינן מיהת דטעמייהו דרבנן בחוכר מן העכו&quot;ם משום קנסא הוא והיינו כחברייא ומיתוקמא מתני' אליבא דרבנן דר&quot;ש

'''לפיכך אם חזר העכו&quot;ם וכו'.''' סיומא דהך ברייתא בתוספתא היא לדברי ר' שמעון דקאמר תורם ונותן לו לפיכך אם חזר העכו&quot;ם ונתגייר או שמכרה לישראל אחר מעשר כצ&quot;ל וכן הוא בתוספתא ומה דגריס שם מעשר ונותן לו. גם זה ט&quot;ס הוא אלא דהכי קאמר הואיל וזה החוכר אינו אלא תורם ונותן לו לפיכך אם נתגייר העכו&quot;ם או שמכרן לישראל מעשר הוא שהרי לא הופרשו המעשרות והשתא האי גברא בר חיובא הוא

'''מאן דאמר תפשה ניחא.''' אדברי ר&quot;י דמתני' קאי דקאמר אף המקבל שדה אבותיו מן העכו&quot;ם מעשר ונותן לו ומדייק הש&quot;ס דבשלמא למ&quot;ד דטעמא דמתני' בחוכר מן העכו&quot;ם דתפשה בו מדת הדין ניחא נמי הא דר' יהודה דמכיון דבחוכר שדה של העכו&quot;ם אמרו שמדינא הוא שצריך לעשר א&quot;כ ר&quot;י נמי מדינא קאמר דהא אף המקבל שדה אבותיו קתני ומשמע דאף זה הוא כן דמכיון דשדה אבותיו הוא הוא מחזר אחריה לקבלה באריסות ולפיכך אפי' במקבל בקבלנות אמרו בזה שהדין ג&quot;כ בו כך אלא למ&quot;ד דטעמא ברישא דמתני' משום קנסא הוא קשיא הא דר' יהודה בידו בתמיה וכי בידו הוא ואמאי ליקנסיה ומאי הו&quot;ל למיעבד הלא היא ביד העכו&quot;ם ואיהו ניחא ליה לטפל בשדה אבותיו ומאי קנסא שייך ביה. א&quot;ר יוחנן. אין דהכא נמי שייך האי טעמא דמן המסיקין שנו ששדה זו נטלוהו מסיקין וגזלו מאבותיו ולפיכך היא חביבה עליו וקופץ לקבלה באריסות ומתוך שאת אומר לו כן שצריך לעשר גם חלקו של העכו&quot;ם אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה שלא תשאר ביד העכו&quot;ם ויצטרך לעשר אף חלקו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אמ' ר' יוסי ה{{ירו&quot;מ-הוסר|ן}}[א] דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין · והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין · אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כר' יוסי ביר' חנינה · דר' יוסי ביר' חנינא אמ' אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה · ר' יוחנן אמ' אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה · מא' טע' דר' יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו · מה עבד ליה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה · מתני' פליגא על ר' יוסי ביר' חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי · יטלו בעל כרחו · פתר לה באו' אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר · תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנין לי · יטלו אחרים · מתני' פליגא על ר' יוחנן אמ' הוא יש' ליש' הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן · פתר לה ברוצה ליתנן לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן · בעון קומי ר' זעירא כהדא כהן ליש' מה דר' {{ירו&quot;מ-הוסר|זעירא}} יוסי אמ' לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר' אחא אמ' הכין אמ' לון על דעתיה דר' יוסי בן חנינה כהן ליש' למה הוא אסור לא מפני מראית העין [אוף] ר' יוחנן אית ליה · יש' ליש' אסור מפני מראית העין · אמ' ר' יוסי ביר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין · ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חילול שנ' ולא יחללו את קדשי בני יש' והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכת' או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו · {{ירו&quot;מ-הוסר|ו}}המקום מביא עליהן שלש פורעניות · הה&quot;ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' · מתני' פליגא על ר' יוחנן · המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אע'פ יש' · פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו [כהן] כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמ' ר' אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום · וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום · עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום חורבתו לחבירו לא עשה כלום · אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה · מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה [אויר] מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה · מוכר לו חורבה ומשייר לה&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע&quot;ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;52&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש}}? תיפתר באומר: לו: תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|כלום יש לו}} קרקע לפניו שהוא אומר: לו: תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו {{ירו&quot;מ-הדגשה|והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות}}? {{שוליים דין|ו_כב}}כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי - המעשרות שלו. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואם}} מת - אין לבניו במעשרות. {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם אמר לו: על מנת שיהיו המעשרות}} {{שוליים דין|ו_כג}}לי ולבני {{ירו&quot;מ-הדגשה|או}} לי וליורשי - יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן בר שלום|°]] בעא קומי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל את}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|דר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה; אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה? {{ירו&quot;מ-ביאור|כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנה}} שיהו כל המעשרות שלו כל זמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שהוא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהשדה}} לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|של הקונה}} — יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. {{שוליים דין|ו_כד}}מכרה לאחר — אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו — תני רבי חנינה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]]: אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא כאילין פלגותא {{ירו&quot;מ-ביאור|מחלוקת זו כמחלוקת זו}} דתנינן תמן: {{שוליים דין|ו_כה}}{{ירו&quot;מ-הוסר|שהמגרש}} המגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה - החזירה. תנא רבי חנא[[ביאור:עץ מסורת#רב חנא|°]] קומי רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}}: תרין אמוראין - חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הנוספים לכתובה}}, וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין {{ירו&quot;מ-הדגשה|אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין}} יש לו במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה אף}}{{ירו&quot;מ-הוסר| ומד בין לכתובה בין לתנאין אין לו}} במעשרות {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאשר חזר וקנה את השדה נעשה כאילו לא מכרה מעולם}}. והתני: קיבל שדה {{ירו&quot;מ-הדגשה|באריסות}} מכהנת - המעשרות שלה. נישאת לישראל - חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה - חזרה לתחילתה {{ירו&quot;מ-הדגשה|כאילו לא נתגרשה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.}} כאן שמכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה; לכן כשמכר הקונה את השדה, פקעה זכות זו}}. כאן שקיבל {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה, ומה שאינה אוכלת זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה שאסורה לאכול בתרומה, ועכשיו חזרה והותרה}}. והתני רבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהדין הזה אפילו ב}}מכרה {{ירו&quot;מ-הדגשה|את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה, שאם נישאת לישראל חולקין במעשרות, נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה}}. אמר רבי שמואל בר אבדימא[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר אבדימא|°]]: תמן יצאת מרשות שניהם {{ירו&quot;מ-הדגשה|שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה; וכיוון שהקונה מכר את הקרקע, פקעה רשותו}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה ועדין הם ברשותו ש}}יצאת מרשות מוכר {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר התחתנה עם ישראל}} ולא יצאת מרשות לוקח {{ירו&quot;מ-ביאור|שהוא לא מכר את הקרקע.}} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים — יכול הוא למחות בידו: שלא ליטעה כרם {{ירו&quot;מ-ביאור|כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.}} שלא לזורעה איסטיס {{ירו&quot;מ-ביאור|צמח שממנו מפיקים צבע.}} שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.}} שלי לעולם - אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.}} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אחא בר אילא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים ועמד הלוקח ונטעה קנים}} וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא {{ירו&quot;מ-ביאור|חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים}}. {{שוליים דין|ו_כו}}ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|הישראל}} על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים - מותר. לעולם - אסור, שאין כהן עושה כהן. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך {{ירו&quot;מ-הוסר|ד}} ארבע או {{ירו&quot;מ-הוסר|ה}} חמש שנים - אסור. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן; וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים, הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו}}. וכאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל, והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן}} {{ירו&quot;מ-הוסר|זיכהו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|יכול לזכות את הישראל}} בדבר שאינו ברשותו.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ג&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כז}}ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים. [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: הקרתני שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים: יכול הוא הקרתני.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כז_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
לפי תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כז, מתחילים מהשורה הרביעית.

כן, אומרת הגמרא: הכוהן שמכר שדה לישראל ואמר לו '''על מנת שיהיו המעשרות שלי''', בעצם הוא השאיר את המעשרות לעצמו, זה מעשרות שלו. אבל אם הוא מת, '''אין לבניו במעשרות''', כן? כי בעצם השיעור היה רק לו. אבל אם אמר, '''לי ולבני''' או '''לי וליורשי''', אז '''יש לו במעשרות ולבניו במעשרות ולהושיע במעשרות'''. כן, כי זה זה היה התנאי, זה הוא השאיר.

רבי יודן בר שלום בא, שאל את רבי יוסי '''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה, אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה'''? כן, הסברא היא שיורשים מדברי תורה אני אומר זה ירושה, זה לא מכירה. כן, אמרנו מכירה, אמרנו לפני כן שאדם לא יכול למכור אדם שני, ישאיר לעצמו את המעשרות, הוא לא יכול למכור אותם לאדם אחר, כי אין דרך למכור, כי אין לו כלום ואין לו משהו שיוכל למצוא דווקא עניין. אז לכן הוא שאל, האם זה דווקא בירושה שהיא דבר תורה או גם בירושה דרבנן, כמו דוגמה אדם שיורש את אשתו מדרבנן.

אומרת הגמרא, התנה '''שיהו כל המעשרות שלו כל זמן''' שהשדה לפניו. כלומר כל זמן שהשדה אצל הקונה, אז המעשרות יהיו של המוכר. כן, אז '''יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו''', ואם הוא ימכור את זה לאדם אחר '''אין לו במעשרות'''.

השאלה מה יקרה אם '''חזר ולקח ממנו'''? כן, כלומר אם הוא חזר ויקנה את זה חזרה, הקונה הזה. אז אם אני אומר שבעצם הדין חזר ועוד פעם המעשרות עוברות לאותו אדם למוכר הראשון או לא. תנינו שתי ברי. '''תני רבי חנינה אין לו במעשרות''' ו'''תני רבי הושעיא יש לו במעשרות'''. ואומרת הגמרא '''אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא'''. המחלוקות האלה בין רבי חנינה לרבי הושעיא זה כאילו אין פלוגתא. זה כמו מחלוקת אחרות.

תני תמן, '''המגרש את האשה והחזירה'''. כן, אם אדם מגרש אישה והחזיר אותה, אז המשנה אומרת ש'''על מנת כתובתה הראשונה החזירה'''. כן, בעצם הכתובה נשארת כמו שהייתה קודם. כן, ועל זה מצאנו מחלוקת. תני רבי חנא קומי רבי אילא: '''תרין אמוראין''', מחלוקת אמוראים. '''חד אמר לכתובה אבל לא לתנאין''' שסופרים בכתובה. כלומר אם יש תנאים נוספים אז הם לא חוזרים איתה. כן, בנישואים השניים הם לא קיימים. '''וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאין'''.

אז מה דאמר לכתובה אבל לא לתנאים, אז כשהוא חוזר ולוקח את האישה בעצם רק הכתובה נשארת אבל התנאים נעלמים. אז גם כאן כשאותו אדם חוזר וקונה את השדה, כן, אז המוכר הראשון אין לו יותר מעשרות כי בעצם זה לא ממש חזרה למצב הקודם. ומה דאמר בין לכתובה בין התנאים, אז יש לו במעשרות. למה? כי כמו כשהחזירה זה עכשיו כאילו לא גירש אותה מעולם. כן, אותם תנאים, אותה כתובה, אותו הכל. אז גם במעשרות אני אומר כשהוא חזר וקנה את זה, זה כאילו הוא לא מכר את זה מעולם. אז חוזרים לאותו מצב שהיה קודם. לכן המוכר הראשון זוכה במעשרות.

שואלת הגמרא '''והתני קיבל שדה מכהנת''', כלומר אם אדם קיבל בעריסות שדה מכהונת, '''המעשרות שלה'''. אם '''נישאת לישראל''', בעצם עכשיו אין לה יותר מעשרות כי היא ישראלית רגילה, כי ברגע שהיא נישאת לישראל אז היא נחשבת ישראלית, כן, ומאבדת את האסורה לאכול תרומה, אז '''חולקין במעשרות'''. '''נתארמלה או נתגרשה''', כלומר אם בעלה מת או שהוא גירש אותה, ואין לה ילדים, אז '''חזרה לתחילתה''' כאילו לא נישאה.

עכשיו זה קשה למדאמר שאם חזר וקנה אין לו מעשרות. כן, לכאורה זה דומה. אז כמו ששם אנחנו רואים שברגע שהיא נתאלמנה או נגירשה אז היא חוזרת כאילו מעולם לא התחתנה, כן, ואז יש לה עוד הפעם כמו מקודם את החלק, את התרומה שלה, כן, אז למה? למה אם הוא מכר לאדם אחר ואחרי זה חזר וקנה, אז למה שלא יהיה לו במעשרות?

ואומר שיש הבדל: '''כאן שמכר''', כלומר הכוהן מכר את השדה והשאיר את המעשרות, הוא השאיר את זה כל זמן שלפני הקונה, כן, אז כשהקונה מוכר את השדה אז זה פקע. אבל '''כאן שקיבל''', כשהבן אדם קיבל בעריסות מהכוהנת, כן, אז גוף השדה תמיד נשאר שלה. כן, רק מה שהיא לא יכולה לאכול זה בגלל שחל שינוי במעמד שלה, שהיא אסורה לאכול בתרומה, אבל כשהמעמד שלה חוזר אז היא חוזרת, היא מותרת, אבל הבעלות של הקרקע תמיד נשארת. ואילו באותו אדם שקנה מהכהן את הקרקע ומכר אותה לאדם אחר, אז הבעלות השתנתה, הוא מכר את זה לאדם אחר. כן, אז גם אם הוא חוזר וקונה, זה משהו חדש.

ואומרת הגמרא '''והתני רבי חייא מכרה''', כן, שאפילו במכרה, כלומר הדין הזה שאמרנו עם הכוהנת שנתנה לעריס קרקע, אז רבי חייא אומר שאותו דין גם אם מכר את השדה והשאיר את המעשרות לעצמה, אם היא נישאת לישראל חולקים במעשרות, אם היא התאלמנה או נגירשה חוזרת לתחילתה. ופה לכאורה זה בדיוק אותו דבר כמו המקרה שלנו, נראה קשה.

אמר רבי שמואל בר אבדימא: לא, עדיין יש הבדל. '''תמן יצאת מרשות שניהם''', כן, כי הרי הכוהן מההתחלה מכר את זה לאדם אחד על מנת שהמעשרות יהיו שלו, ואותו אדם גם מכר את זה. בעצם זה יצא מרשות של שתיהם, גם מרשות הכוהן זה כבר לא שלו וגם מרשות הקונה זה גם לא שלו, כי הוא מכר את זה למישהו אחר. והרי התנאי היה כל זמן שהקונה מחזיק את זה, מכיוון שהקונה גם מכר, זה פקע מרשותו. אבל כאן כשהכוהנת מכרה את זה, אמנם זה יצא מרשותה, אבל התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהיא ברשות הקונה, ובוודאי הוא ברשותו, אלא לפני כן כשהיא התחתנה עם ישראל אז היה שינוי במעמד שלה והיא לא יכלה לאכול, אז לכן חולקים. לאחר מכן שבעלה מת והיא דואגת של הילדים, אז היא חוזרת למעמד הקודם ושוב פעם היא מקבלת את התרומה כי לא חל שום שינוי בבעלות. השדה עדיין בבעלות של הישראל הזה שקנה ממנה.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים'''. כלומר הכוהן מכר שדה לישראל, ואמר לישראל, השדה, המעשרות יהיו שלי ארבע, חמש שנים. אז '''יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם''', כי ארבע שנים זה בעצם עורלה, כן, אז הוא מסיט את האכילה שלוש שנים עורלה. גם '''שלא לזורעה איסטיס''', למה? כי הוא פוטר את עצמו ממעשרות. הרי באיסטיס אין מעשרות. גם '''שלא לעשותה שדה קנים''', גם כן פוטר את עצמו ממעשרות.

אבל אם הכהן יתנה '''שלי לעולם''', כלומר לעולם המעשרות יהיו שלי, אז '''אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה איסטיס, שלא לעשותה שדה קנים'''. למה? כי לדבר כזה מסתמא הוא לא הסכים. כמובן אם יתנו בפירוש שלא ישתדל את השדה לעולם, אז ודאי זה תפס, אבל כשהוא מכר אותו סתם רק אמר לו שהמעשרות יהיו שלי, מסתמא בעל הבית לא הסכים שהמוכר הזה יוכל להתערב לו לעולם.

אמרה הגמרא '''אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא''', ואדם אחד שהתנה על מנת שיהיו המעשרות שלו לשלוש או ארבע שנים, ואמר לו הלוקח נטע קנים, ואז '''חייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא'''. הוא חייב אותו לתת מעשר מהקנים, כמובן בלי קדושה, אבל עשירית, לא לשאת לכהן.

'''ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים'''. כלומר ישראל מוכר את השדה לכהן והתנאי של ישראל שהישראל יקבל את המעשרות ארבע, חמש שנים - '''מותר'''. אבל אם הוא אומר לו '''לעולם''' - '''אסור'''. למה? כי בעצם כאילו הכוהן כביכול מנה את עצמו כוהן, הוא מקבל מעשרות לעולם, זה בלתי אפשרי - '''שאין כהן עושה כהן'''.

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך''' - כלומר אני מוותר לך על המעשרות - '''ארבע או חמש שנים - אסור'''. שואלת הגמרא למה? הרי קודם אמרת שאם זה הפוך, אם ישראל מוכר לכהן, אז הוא יכול לתנות שהמעשרות יהיו שלו ארבע, חמש שנים. ופה שהכהן מוכר לישראל אתה אומר שאסור? '''הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור'''? אומרת הגמרא יש הבדל. '''כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו'''. הרי כשישראל מוכר לכהן אז השדה ברשות הכהן, אז גם התרומה של הכהן, אז בעצם הכהן מזכה אותו בדבר שהוא שלו. אבל '''כאן בדבר שאינו ברשותו''', כשהכהן מוכר לישראל אז השדה של ישראל, אבל התרומה לא של ישראל, אז הכהן לא יכול לתת לישראל כלום, הוא לא יכול לזכות אותו כי זה לא שלו.

פרק ו' הלכה ג'. אומרת המשנה '''ישראל שקבל מכהן ומלוי - המעשרות לבעלים'''. '''רבי ישמעאל אומר: הקרתני''', כלומר מי שגר לא בירושלים, '''שקיבל שדה מירושלמי - מעשר שני של ירושלמי, וחכמים אומרים''' לא. מה פירוש? הרי הקרתני גם יכול לעלות לירושלים לאכול את זה בירושלים.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_כב|חזרה=כן}} '''כהן שמכר שדה לישראל ותנה שהמעשרות שלו - זכה בהם רק לחייו, ולאחר מותו אין לבניו בהם, אלא אם תנה שיהיו למעשרות עולם.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כהמשך הסוגיה שהחילוק בין &quot;המעשרות שלי&quot; ל&quot;על מנת שיהיו המעשרות&quot; (עולם) הוא לעניין ירושת הבנים, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כג|חזרה=כן}} '''המוכר שדה ומתנה שהמעשרות יהיו שלו כל זמן שהשדה בידו — התנאי תקף ולוקח חייב במעשרות רק לאחר מכן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא בירושלמי; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה בהלכות מעשר פרק ו הלכה יט.

{{שוליים דין|ו_כד|חזרה=כן}} '''המוכר קרקע לגוי וחזר וקנאה ממנו, האם נחשבת כשל ישראל לענין מעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יט|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יט]]. ''הכרעה:'' נפסק כר' הושעיה שיש לו במעשרות, שכן הרמב&quot;ם פסק שהחוזר וקונה קרקע מן הגוי חייבת במעשר כדין קרקע ישראל..

{{שוליים דין|ו_כה|חזרה=כן}} '''המגרש את אשתו ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה - האם חוזרים גם התנאים הנוספים לכתובה או רק הכתובה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות אישות טז ל|רמב&quot;ם, הלכות אישות, פרק טז, הלכה ל]] , [[שולחן ערוך אבן העזר ק טו|שו&quot;ע אה&quot;ע סימן ק סעיף טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כמאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין הנוספים, שכשם שהחזירה נחשב כאילו לא גירשה לכל דבר; כך פסקו הרמב&quot;ם (אישות טז,ל) והשו&quot;ע (אה&quot;ע ק,טו).

{{שוליים דין|ו_כו|חזרה=כן}} '''ישראל שמכר שדה לכהן ותנאי שהמעשרות שלו לזמן קצוב מותר, ולעולם אסור שאין כהן עושה כהן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו כ|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה כ]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי, שהמוכר ישראל לכהן על מנת שיהיו המעשרות שלו לארבע וחמש שנים מותר לפי שזיכהו בדבר שברשותו, ולעולם אסור שאינו יכול להפקיע חלות כהונה על המעשרות לתמיד, כפי שהכריע הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כז|חזרה=כן}} '''אריס (חוכר קרקע) שקיבל שדה מירושלמי ומעשר שני צמח בה - למי מיועד המעשר לעלות ולאוכלו בירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יז|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שהקרתני יכול לעלות ולאכול חלקו בירושלים, כמבואר ברמב&quot;ם הלכות מעשר פרק ו הלכה יז, שלא כרבי ישמעאל שסובר שהמעשר שני נשאר כולו לבעלים הירושלמי בלבד.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls5&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.90%;height:1.70%;left:35.27%;width:21.80%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.59%;height:28.83%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:54.96%;width:36.36%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אוירה · והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו · תיפתר באו' לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה · וכא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו · מת אין לבניו במעשרות · לי ולבניי ולי וליורשיי יש לו במעשרות · ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות · ר' יודן בר שלום בעא קומי דר' יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה · אפי' ביורשין שאינן מדבר תורה · שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו · מכרה לאחר אין לו במעשרות · חזר ולקחה ממנו תני ר' חייה אין לו במעשרות · תני ר' הושעיא יש לו במעשרות · אתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה · תנא ר' חנין קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמ' בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמ' לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות · ומאן דאמ' בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות · והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה · נישאת ליש' חולקין במעשרות · נתארמלה או נתגרשה מהו אם נתגרשה חזרה לתחילתה · כאן שמכר כאן שקיבל · והתני ר' חייה מכרה · אמ' ר' שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשות שניהן · ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים [שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטים שלא לעשותה שדה קנים] אתא עובדא קומי ר' אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא · ישראל שמכר שדה לכהן ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר · לעולם אסור שאין כהן עושה כהן · כהן שמכר שדה ליש' ואמ' לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור · הכא את אמר מותר · והכא את אמר אסור · כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו · וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;53&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
לעלות ולאוכלו בירושלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; על דעתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ישמעאל {{ירו&quot;מ-ביאור|בן אלישע}}: אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|יכול}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אסור למכור מעשר שני וצריך}} הקרתני לעלות ולאכול בירושלים.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ד&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_כח}}המקבל זיתים לשמן - כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} עבד {{ירו&quot;מ-ביאור|עושה}} זיתים כקרקע. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים}}. ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם}}. מעתה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבד זיתים כקרקע}} - אין יסבור כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי אליעזר {{ירו&quot;מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו&quot;מ-הוסר|דרבי אליעזר }}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אמר{{ירו&quot;מ-הוסר| המעשרות שלהן שעמ כן באו והכי}} כהן ולוי שקבלו שדה מישראל — המעשרות {{ירו&quot;מ-הוסר|שלהן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שלהם}} שעל מנת כן באו? הכא נמי בזיתים ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|יהיו המעשרות שלהם}}? פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל {{ירו&quot;מ-הדגשה|וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע ואם פחתה חולקים בפחת אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|וילדה}} ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף}}. אף הפרה - אם היתה גופה לכהן {{ירו&quot;מ-הדגשה|כגון אם כל האחריות היתה עליו אף}} הבכור {{ירו&quot;מ-הדגשה|היה}} לכהן. ותני כן: השם באחריות שניהן {{ירו&quot;מ-הוסר|והמוכר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|והשוכר}} באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר, ואם לאו - אסור {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות}}. ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים, אמר לו {{ירו&quot;מ-ביאור|כהן}}: תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר {{ירו&quot;מ-ביאור|ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}}. אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד דהוא יהב ליה כוליה {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן את הכל}} מתוקן - מותר. {{ירו&quot;מ-הוסר|כדו}} כד {{ירו&quot;מ-הדגשה|דהוא}} יהב לה פלגא {{ירו&quot;מ-ביאור|כאשר הוא נותן חצי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מתוקן}} - אסור. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: כאן {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדובר}} במרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן, וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן — ואסור, כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות}}. ותני כן: אם היה מרויח לו {{ירו&quot;מ-הדגשה|זמן}} - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים {{ירו&quot;מ-הדגשה|כי נראה שנושא ונותן במעשר}}.&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ה&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר. וצנועי [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל היו נוהגין כדברי [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי. &lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה, זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין}} {{ירו&quot;מ-ביאור|לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|וכי}} דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל {{ירו&quot;מ-הוסר|כדעתו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|כדעתם}} {{ירו&quot;מ-ביאור|שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,}} דתנינן: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. {{שוליים דין|ו_כט}} ו[[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הללמתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש {{ירו&quot;מ-הוסר|מיבם}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מיכס}} תורא {{ירו&quot;מ-הוסר|דידיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דרדיה}} {{ירו&quot;מ-ביאור|וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה}}? {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא}} על ידי עילה {{ירו&quot;מ-ביאור|סיבה מועטת}}. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה {{ירו&quot;מ-ביאור|כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}}. &lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אומרת הגמרא '''על דעתיה דרבי ישמעאל''', קשה על רבי ישמעאל, כי הנה '''אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור - שמא אין חולקין במעשרות'''? לא הגיוני. נכון, כרגע הוא לא יכול, במצב שלו עכשיו הוא לא יכול לאכול את התרומה, אבל הוא יטהר והוא יאכל. אז גם כאן הקרתני לא יכול לאכול במצב שלו, הוא יעלה לירושלים ויאכל. אז מה הסברא של רבי ישמעאל? אומרת הגמרא יש הבדל. '''תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר'''. כלומר במצב כרגע, הכוהן קיבל טומאה והוא טמא, אז עדיין יש לו בזה תועלת הנאה, הוא יכול למכור את זה, להרוויח על זה כסף, זה שווה כסף, הוא יכול למכור לכהן אחר, אין איסור למכור טומאה. אבל לעומת זאת, מעשר שני הקרתני כרגע לא יכול לאכול, אבל הוא גם לא יכול למכור את זה לאחר, כי אסור למכור מעשר שני, אז לכן אומר רבי ישמעאל '''ברם הכא הקרתני לעלות ולאכול בירושלים'''.

פרק ו' הלכה א'. אומרת המשנה '''המקבל זיתים לשמן'''. כלומר הוא לא קיבל לקטוף זיתים מהקרקע, אלא זיתים כבר קטופים, ובתמורה הוא ייתן חלק מהשמן. אז '''כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה'''. '''רבי יהודה אומר: ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר - המעשרות לבעלים''', כי מסתמא זה מה שהבעלים חשבו.

אומרת הגמרא '''רבי יהודה עבד זיתים כקרקע'''. כלומר, כמו שבקרקע אמרנו שם אם הכהן או הלוי מחכירים או נותנים לקבלן ישראל אז המעשרות שלהם, אז גם בזיתים הוא אומר אותו דין. הכוהן נתן לישראל זיתים לשמן, אז המעשרות של הכוהן. אבל '''ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע''', כמו שני דברים נפרדים. זיתים זה דבר חשוב, וגם אין הרבה טירחה כל כך, אז לכן הם חולקים ביניהם.

אומרת הגמרא '''מעתה דרבי יהודה''', אם רבי יהודה עושה זיתים כמו קרקע, אז '''אין יסבור כרבי אליעזר''' שאומר '''כהן ולוי שקבלו שדה מישראל - המעשרות שעל מנת כן באו'''? אז גם כאן בזיתים לפי רבי יהודה המעשרות יהיו שלהם. אם אתה משווה לקרקע אז תשווה בכל הדברים.

'''פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל''', כלומר בעצם העריך כמה היא שווה וסיכמו ביניהם שהשבח והפחת יהיו לאמצע. אז '''ילדה בכור - הבכור לכהן, דברי רבי יהודה'''. '''וחכמים אומרים: אין הבכור אלא לשניהן'''. '''אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו'''? הרי במעשרות אתם מודים לי שכהן שנותן לישראל לעבד את האדמה, המעשרות שלו. '''אמרו לו: מפני שהשדה גופה לכהן''' - השדה שייכת, הגוף שלה שייך לכהן - ואילו כאן ברגע שעשו שומא אז הפרה עצמה שייכת לשניהם, כי לשניהם יש אחריות. אז בעצם אותו אדם שקיבל את הבהמה לטפל בה, נעשה כמו שותף, אז לכן גם מחלקים בבכור. '''אף הפרה - אם היתה גופה לכהן''', היה הכהן מקבל את כל האחריות עליו, אז באמת גם אנחנו מודים שהבכור היה לכהן.

'''ותני כן: השם באחריות שניהן, באחריות הנותן'''. כלומר אם אדם שם, נותן בהמה כדי שיולידו ויתחלקו באמצע ביניהם, אז האחריות היא על שניהם. '''והסוחר - זה באחריות הנותן'''. ואתה רואים מכאן ששומא זה באחריות שניהם וממילא זה כמו שותפים, אז לכן הבכור של שניהם.

'''כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר'''. כן, הוא נתן לו כסף, שחצי מזה יהיה הלוואה וחצי מזה יהיה כאילו לסחור לו בזה, ושיהיו הפירות למחצית שכר ויתחלקו חצי חצי בזה. וכמובן צריך קצת לשלם לו גם על הטרחה, כדי שלא יהיה בעיה של ריבית. '''אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - מותר'''. כלומר, אם אמר לו זה התנאי, אני לוקח את האחריות, אם הותירו או פחתו זה אני והמעשרות שלך, אז זה מותר. זה הכהן אומר לישראל.

עכשיו הפוך: '''ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר, אמר לו: הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך - אם נתן לו שכרו מותר'''. כי אם הוא שילם לו על זה גם כן, אז זה מותר. '''ואם לאו - אסור'''. למה? כי זה נראה שהמעשרות זה חלק מהשכר של הכהן, זה נראה כמו כוהן שמסייע בטגרנות, שהוא קיבל את המעשרות בתור חלק מהשכר, אז לכן זה אסור.

בפעם הקודמת שהכהן נתן לישראל אז הוא לא שילם לו, אבל שם אנחנו אומרים שהוא קיבל אחריות, אז זה בסדר, אין פה עניין של מסייע בטגרנות. אבל הפוך כן, כלומר שהישראל נותן לכהן והכהן מקבל את המעשרות בלי לקבל שכר, זה נראה כמו מסייע בטגרנות.

עוד דוגמה: '''ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים'''. כן, הוא מוכר זיתים והוא רצה תמורתם שישים לוג שמן טבולים, לא היה מוכן לקבל שום זיתים. בא מישהו, אמר לו '''תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין - מותר'''. עכשיו למה שכדאי לו? יכול להיות שהוא היה כהן, או אפילו לא, היה לו שמן, נתן לו כזה כמות גדולה של זיתים, הוא היה מוכן לקבל תמורה, לתת תמורת זה שישים לוג מתוקנים, אין בעיה, זה מותר.

אבל אם הוא אמר לו '''אתן לך ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות - אסור'''. דוגמה מאוד מוזרה. '''כד דהוא יהב ליה כוליה מתוקן - מותר. כד יהב לה פלגא - אסור'''. מה העניין בזה? לכאורה הייתי אומר דווקא אם הוא נתן מתוקן, נראה כאילו סוחר במעשרות.

אמר רבי יוסי: '''כאן במרויח לו'''. כלומר, מה שאמרנו שייתן לו חצי מתוקן ואני ואתה נתחלק במעשרות, אז הוא בעצם אומר לו אני אתן לך את זה בעוד חודש ונתחלק במעשרות. אז פה זה כבר נראה כמו עושה מסחר במעשרות, כי אם נתן לו חצי מתוקן ואת החצי השני אני אתן לך בעוד חודש, אז למה הוא הסכים שייתנו לו את התשלום בעוד חודש? כי הוא קיבל חצי מתוקן, שבעצם הוא עושה מסחר במעשרות.

'''ותני כן: אם היה מרויח לו - אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים''', כי נראה כמו שנותן במעשרות.

פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: '''בית שמאי אומרים: לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר'''. '''בית הלל אומרים: אף למעשר'''. כלומר למכור את זה לאדם שגם כן מעשר, לא רק מקפיד על טהרה. '''וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי'''. כלומר, שהם הקפידו למכור את זה לא רק למי שמעשר, אלא רק למי שגם מעשר וגם כמובן שומר על טהרה. לכאורה בית שמאי יותר מחמירים. הם אומרים לא רק שאתה מוכר זיתים למי שמעשר, אלא לאדם שגם מקפיד גם על טהרה. ובית הלל אומרים מספיק שהוא מעשר. אבל אז אמרנו שתלמידי בית הלל נהגו כבית שמאי, החמירו.

אמר רבי יוחנן: '''טעמא דבית הלל''', למה בית הלל הסתפקו במעשרות? כי אמרו '''דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין'''. כלומר, לפני שהם בכלל התחילו להזיע, הרי הזיתים לא הוכשרו. שמים אותם במעטן, והם מוכשרים רק אחרי שממש התחילו להוציא מהם שמן, אבל כל עוד שעוד לא הוציאו שמן, אז אין, ההזעה שלהם זה כלום, זה לא מכשיר. אז כיוון שדרך בני אדם לאכול זיתים עטונים, לפני שהם מקבלים הכשרה, אז לכן הם התירו למכור, כי אומרים בן אדם אוכל את זה עטון.

אומרת הגמרא, האם באמת ככה, דרך בן אדם לאכול זיתים עטונים? מה פתאום, הרי הרבה אנשים סוחטים אותם, הרבה אנשים מחכים עוד קצת עד שיוצא שמן שיהיה בזה טיפה לחות. אומרת הגמרא, '''אלא על ידי עילה'''. כלומר, באמת רוב האנשים אוכלים את זה אחרי שיוצא מזה שמן קצת, אבל אף על פי כן בית הלל התירו, כי יש אפשרות שהוא יאכל את זה בלי שיוכשר. כי חכמים לא רצו להתיר לגמרי, אבל יש סיבה שאני יכול להתיר, יש אפשרות שהוא יאכל את זה בטהרה, למכור לו.

'''ובית הלל דתנינן''': ראו במשנה, בהתחלה '''לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית''' לאדם שהוא חשוד. '''ובית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו'''. למה? '''ואורחיה דבר נש תורא'''? מה, אדם רגיל ישחוט פרה שמיועדת לחרישה? לא הגיוני, אלא '''על ידי עילה'''. כלומר, כיוון שיש איזו אפשרות כלשהי שאולי כן הוא ישחט, אז בית הלל מתירים.

אומרת הגמרא '''ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו''', למרות שהוא יודע שהוא לא עושה אותם בטהרה. למה? כיוון שיש הרבה שאוכלים שיבולים קלויות, שהם לא באו לידי הכשר, אז לכן מתירים אפילו בית שמאי.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_כח|חזרה=כן}} '''ישראל המקבל זיתים לשמן מכהן או מלוי, על מי חלה חובת המעשרות?.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהזיתים חשובים ואינם כקרקע, ולכן חולקים בתרומה ובמעשרות כדין חולין, כפי שפסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_כט|חזרה=כן}} '''אין לתת לעם הארץ מלוגמא לזרעו לעצי בשן ותפוחים ורימונים (עצי בעל לזרעו לקציצה בשביעית).''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שמיטה ויובל ח ו|רמב&quot;ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ח, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כבית הלל שמתירין, שכן אין חוששין שישחטנו, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות שמיטה ויובל פ&quot;ח ה&quot;ו) שמוכרים לו בהמת חרישה בשביעית.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls6&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a057 DEMAY 06 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:59.42%;height:1.70%;left:35.27%;width:19.70%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:61.12%;height:15.26%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:76.38%;height:1.70%;left:35.27%;width:56.06%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:10.89%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:12.63%;height:6.97%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:51.75%;width:13.78%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''מתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כשבא הישראל ליטול חלקו מחצה ושליש ורביע ממה שעשתה השדה כך נוטל מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות שמגיעין משדה זו ונותן הוא לכל כהן ולוי שירצה

'''אף המעשרות שלהן.''' אם כהן הוא המקבל כל התרומה שלו ואם לוי הוא כל המעשר שלו שעל מנת כן באו וירדו לקבל שדה זו באריסות ואין הלכה כר&quot;א וכמו דהקשו בגמ' עליו שאע&quot;פ שעל מנת כן באו במה קנו

'''גמ' מתיבין רבנן לר' אליעזר.''' לדידך דאמרת שעל מנת כן באו ובמה קנו להיות המעשרות שלהן

'''אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן.''' מתחילה בשעה שירדו לתוכה שיהו הן חולקין במעשרות כלומר שהחלוקה תהיה ביניהן בתנאי שהמעשרות יהיו שלהן ולא יהו נחשבין בחשבון החלוקה ובזה אתם מודים שהמעשרות הן שלהן וא&quot;כ לדידכו נמי קשיא אפילו התנו במה קנו אלא ודאי דטעמא הוה דסתמו נעשה כאומר להן בעל השדה תלוש מן הקרקע הזה על מנת שתקנה לך מעשרותיו ולדידי נמי טעמא משום הכי הוא דהויא

'''א&quot;ל רבנן לר&quot;א אופנא לית לון.''' כלומר אין כאן אופן ותנאי ולא איירינן הכא בשעשו תנאי על אופן זה

'''אופנא לית לסתמא.''' סיומא דמילתא היא וכלומר הלא בסתמא עסקינן ולא דמי אופנא לסתמא. נעשה כאומר תלוש וכו'. כלומר ודאי בתנאי שעשו בפירוש על האי אופנא שפיר הוא דאמרינן נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך המעשר שבה אבל בסתמא שלא היה תנאי ביניהן ולא שייך לומר נעשה שהרי בעל השדה לא ידע מכלום ואע&quot;פ שהן ירדו על מנת כן מ&quot;מ במה קני

'''תני.''' בתוספתא (ריש פ&quot;ז) ישראל שקבל שדה מישראל וכהן מכהן ולוי מלוי חולקין ביניהן הכל

'''למי נצרכה.''' הא דקתני כהן מכהן וכו' לר&quot;א הוא דאצטריך דאע&quot;ג דר&quot;א פליג בכהן ולוי שקבלו מישראל מודי הוא הכא הואיל ושניהם כהנים או לוים שהן חולקין במעשרות דלא שייך כאן לומר שעל מנת כן באו ואיידי דנקט כהן מכהן ולוי מלוי נקט נמי ישראל מישראל

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' בתוספתא שם

'''אמר לו על מנת שהמעשרות שלי על מנת שהמעשרות שלך על מנת שהמעשרות שלי ושלך.''' כלומר בין שהכהן בעל השדה התנה כן או שהישראל המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשר שלך או שלי ושלך שהתנו שיהו חולקין גם במעשרות

'''מותר.''' והתם גריס אסור וגי' דהכא עיקרית דמאי חששא איכא הכא בשהכהן הוא בעל השדה

'''כהן שקבל שדה מישראל.''' בזה יש חילוק אם הכהן המקבל א&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי מותר ואין כאן איסור ותנאו קיים כדאמרינן לעיל דהכל מודים שאם היה תנאי מפורש ביניהם שיהיה המעשר לכהן המקבל או ללוי התנאי קיים

'''שלך אסור.''' שאם אמר הכהן המקבל לישראל ע&quot;מ שהמעשר יהיה שלך ותוכל ליתן לכל מי שתרצה זה אסור ומפני שהוא ככהן המסייע בבית הגרנות דמוחל הוא חלקו מן המעשר ע&quot;מ שיתן לו זה השדה בקבלנות וכדאמרי' לקמן שאסור לכהן להיות מסייע בבית הגרנות

'''שלי ושלך אסור.''' כדמפרש ואזיל שאם קיבלה ממנו כדרך המקבלין שכל המקבלין נוהגין כן מותר ואם לאו אסור ופריך עלה ואמאי אסור ולמה הן התנאי וכי בלא כך אין המעשרות שלהן לחלוק בשוה כדתנן במתני' כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה ומעשר

'''אלא הא כיני.''' אלא כך צריך לפרש שאמר לו הישראל בעל השדה שלי שלי החלק מהמעשר שהוא שלי יהיה שלי ושלך שלי ושלך החלק השני שהוא מגיע לך יהיה שלי ושלך בזה הוא דמחלקינן שפיר אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין כלומר אם כך הוא המנהג שם שאם המקבל כהן או לוי נותן לבעל השדה החצי מחלק המעשר שלו והוא יתננו לכל מי שירצה מותר ואם לאו אסור לפי שזה הכהן המקבל שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע בבית הגרנות

'''ישראל שקיבל שדה מכהן.''' כנ&quot;ל כמו שהיא בתוספתא וגי' דהכא לא מיתפרשא למאי דקאמר לקמן

'''על מנת שיהו המעשרות של זה שאטיל את המעשר ואתנם לפלוני אסור שאטלם אני ואתה ואתנם לפלוני מותר.''' ופריך ולא דא היא קדמייתא ומ&quot;ש רישא ומ&quot;ש סיפא

'''א&quot;ר אחא אם תירצה ביניהן.''' כלו' היינו דיש חילוק ביניהן דהסיפא מיירי שא&quot;ל שנחלק בינינו ואם תרצה ניתנם לפלוני הכהן או הלוי מותר דכיון שתלה בדעתו והוה ליה כמקבל חלקו ואחר כך נותנם לפלוני אין כאן איסור אבל ברישא שהיה התנאי על מנת כן שיהיה המעשר לפלוני וכיון שזה כהן הוא הוה ליה ככהן המסייע שאינו מקבל חלקו ממעשר כדי שזה יקבל ממנו השדה באריסות

'''א&quot;ר יוסי.''' דלאו בהכי תליא התירא אלא הדא דתימר בסיפא מותר מיירי בשקיבלה כדרך המקבלין שהמנהג הוא בכך שיכול המקבל הזה ליתן חלקו מהמעשר לכל מי שירצה

'''והן דאת אמר ברישא אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין.''' כלומר שאין המנהג הזה ידוע שם וכיון דבכה&quot;ג סומכין על הדין ואנן תנן במתני' דלקמן ישראל שקיבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים והכא דמתנה עמו שיהא המקבל נוטל חלקו ונותנו לכהן או ללוי פלוני נמצא זה הכהן שמתרצה בכך הוי ככהן המסייע ואסור

'''אתיא דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כדר' יוסי בר' חנינא.''' דפליגי לקמן בטובת הנאה גבי מעשר. וגרסי' להא דלקמן בפ' י&quot;א דנדרים ובסוף פ' האיש מקדש

'''אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.''' יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו דס&quot;ל טובת הנאה ממון הוא והלכך יכול הוא ג&quot;כ ליקח איזה דבר בשביל טובת הנאה כדדריש ליה לקמיה מקרא דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו משמע שיש לו ג&quot;כ הנאה מקדשיו

'''ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה.''' שאינו רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון וכדמפרש לה דר' יוחנן דריש לו יהיה שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם והיינו דקאמר אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דר' יוסי דלא תלי טעמא דהתירא בסיפא באומר אם תרצה וכלו' שיסכים זה לתנאו ע&quot;מ שיתן אח&quot;כ לפלוני משום דבלא&quot;ה איסורא איכא להתנות שיהא דוקא לפלוני דזה הוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו ליתן לו המעשר ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדר' יוחנן והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין ור' אחא דלא קפיד אהא משום דס&quot;ל כר' יוסי בר' חנינא דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה

'''מתני' פליגא.''' השתא מסיק להסוגיא כמו שהיא שנויה שם אפלוגתייהו דר' יוסי בן חנינא ור' יוחנן כדרך הש&quot;ס דאגב מייתי לה לבולא דהסוגיא

'''קונם כהנים ולוים וכו'.''' מתני' היא בנדרים שם אם אמר קונם ומדיר לכהנים ולוים מנכסיו באים ונוטלים מתנותיהם ממנו בע&quot;כ לפי שאינו יכול לאסור זה עליהם והאי פליגא על ר' יוסי ב&quot;ח דאי אמרת טובת הנאה ממון וכדפרישית דמה&quot;ט ס&quot;ל נמי דיכול הוא ליתנם בטובת הנאה א&quot;כ אלו נהנין ממנו שהרי היו צריכין ליתן לו איזה דבר בשביל טובת הנאה וקשיא אמאי יטלו הרי אסורין הן בהנאתו

'''פתר לה ר' יוסי ב&quot;ח.''' דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן מתנות כהונה ולויה כל עיקר והשתא לא שייכא ביה טובת הנאה והרי אי אפשר לו לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי מיניה בעל כרחו

'''תדע לך שהוא כן.''' דע&quot;כ דטעמא משום הכי הואי דהא קתני התם בסיפא אם אמר קונם כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון הוי והשתא ע&quot;כ טעמא דרישא משום דאסר להו אכלהו כהנים ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר לו והוי כאלו אינם שלו

'''מתניתא.''' האי ברייתא דלקמיה פליגא על ר' יוחנן דהא קתני אומר הוא ישראל לחבירו הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה שיש לו בו וקשיא לר' יוחנן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;הל' ד על דעתיה דר' ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות · תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר · ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם · הל' ה ר' יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע · מעתה אין יסבור ר' כר' ליעזר · דר' ליעזר אמ' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מיש' המעשרות שלהן שעל מנת כן באו · פרתו שלכהן שהיתה שומה אצל יש' וילדה בכור הבכור לכהן דברי ר' יהודה · וחכמ' אומ' אין הבכור אלא לשניהן · אמ' להן ר' יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו · אמ' לו מפני שהשדה גופה לכהן · והפרה גופה לשניהן · אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן · ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן · כהן שנתן מעות ליש' למחצית שכר · אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר · ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר · ואם לאו אסור · ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים · אמ' לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר · ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מותר · כדי יהב ליה פלגא אסור · אמ' ר' יוסי כאן במרויח לו · ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום ביזיון קדשים · הל' ז אמ' ר' יוחנן טעמ' דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית · ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה · וצ ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה · שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אעפ' שיודע שאינו עושה אותן בטהרה [הל' ז' תני שוין שאין מוכרין [ג]די[ש] של{{ירו&quot;מ-הוסר|ו}} חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה]&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן יכול הוא למוכרו לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, הגר&quot;א ז&quot;ל בהגהותיו על הר&quot;ש ז&quot;ל גרס צריך הקרתני לעלות ולאכלו בירושלים, וכן הגי' בירושלמי שת&quot;י:

ר&quot;י עביד זיתים כקרקע ורבנן לא עבדו זיתים כקרקע, מעתה ר&quot;י כחכמים, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכי&quot;ק וכן בשנות אליהו ז&quot;ל ומפרש דלמה במתניתן גבי ר' יהודה נקט ר&quot;י אומר ישראל שקיבל מכהן ולוי לא הו&quot;ל למנקני ישראל שקיבל מכהן ולוי הלא בכ&quot;מ לר&quot;א המעשרות שלהם והיינו דמסיק אין ר&quot;י כר&quot;א דר&quot;א אמר המעשרות שלהם שע&quot;מ כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע&quot;מ כן באו, פי' וא&quot;כ כהן ולוי שקבלו מישראל נמי צריך להיות המעשרות שלהם ולמה נקט בדר&quot;י דוקא ישראל שקיבל מכהן ולוי אלא ע&quot;כ דר&quot;י לא ס&quot;ל כר&quot;א, וכן פי' מהרא&quot;פ ז&quot;ל:

ותני כן השם באחריות שניהן והשוכר באחריות הנותן כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו ובשנו&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;י טעמין דב&quot;ה שיאכל עיטינון וכי דרך ב&quot;א לאכול זיתיהן עיטינון כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו וכן בשנ&quot;א ז&quot;ל:

אר&quot;א דר&quot;מ היא דר&quot;מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר&quot;א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש&quot;י ז&quot;ל במס' גיטין (דף מ&quot;ז) עיי' בתוס' רע&quot;א ז&quot;ל כאן] ע&quot;כ אתיא כר&quot;מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע&quot;כ מעשר על שלו ר&quot;ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע&quot;כ מעשרן דמאי וע&quot;ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע&quot;ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע&quot;כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע&quot;כ לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר&quot;י ר&quot;ה היא ולאו דר&quot;מ היא אלא אפילו לחכמים דס&quot;ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א&quot;צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי, ה&quot;פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר&quot;ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע&quot;כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח&quot;כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע&quot;ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א&quot;צ לעשר דהא כבר עישרן:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;54&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
תני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטין {{ירו&quot;מ-ביאור|שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה}} ועביט של ענבים ומעטן של ז{{ירו&quot;מ-הדגשה|י}}תים {{ירו&quot;מ-ביאור|שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,}} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים - לא {{ירו&quot;מ-הדגשה|הכשר}} תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אם כך, גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה; שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים}}? לית הדא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|האין זה חולק}} על רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}? דרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אמר: כשם שאמרו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}קטן {{ירו&quot;מ-הדגשה|העומד בצד עיסה — העיסה טמאה. ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור, אלא}} חומרין {{ירו&quot;מ-הדגשה|מדרבנן}} - כך אמרו מעטין של זיתים - חומרין {{ירו&quot;מ-הוסר|רבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ולא מהתורה. אמר}} חזקיה[[ביאור:עץ מסורת#חזקיה בן רבי חייא|°]] אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]: {{ירו&quot;מ-ביאור|גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,}} מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? בחיבורין. שרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם כולם נטמאו זה רק מדרבנן}} לפי שבכל מקום נשוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור, מעוך אינו חיבור. {{שוליים דין|ו_ל}}ו{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}}כא {{ירו&quot;מ-הדגשה|גבי זתים החמירו}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אפילו מעוך {{ירו&quot;מ-הדגשה|נחשב}} חיבור. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ועל זה אמר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שזה רק חומרה}}. הא הכשירן {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|מודה שהוא}} תורה. קם רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] עם רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] אמר לו: את אמרת הדא מילתא? אמר ליה: אין. מיני {{ירו&quot;מ-ביאור|אם אתה שואל אותי לדעתי}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|סובר}} רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} אפילו הכשירן הן חומרין. והתני: שוין שאין מוכרין גדיש של חטים, ועביט של ענבים, ומעטן של זיתים, אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים - לא תורה היא? ודכוותה מע{{ירו&quot;מ-הדגשה|ט}}ן של זיתים - תורה היא {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?}} מאי כדון? תיפתר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהבריתא הזו}} כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר אמר: המוהל כמשקה {{ירו&quot;מ-ביאור| כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר תנן}} [[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר}}. [[ביאור:עץ מסורת#בית הלל|°]]&lt;nowiki/&gt;בית הלל אומרים: אף למעשר ולמה לא אמרו[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שלא ימכור אף למי שאינו מעשר}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#בית שמאי|°]]&lt;nowiki/&gt;בית שמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי שזה מיותר לציין שהרי}} אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא[[ביאור:עץ מסורת#רב חסדא|°]]: {{ירו&quot;מ-הוסר|כך}} כאן שנינו {{ירו&quot;מ-ביאור|למדנו}} שהכשר נקרא צנוע.{{ירו&quot;מ-הוסר|י}}&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לא}}שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת - אחד מעשר ואחד שאינו מעשר - המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; אמר רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בן פדת}}: ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר היא. ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}אמר {{ירו&quot;מ-הדגשה|ש}}לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. {{ירו&quot;מ-הדגשה|לכן}} הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי לפי שהוא סובר שאין ברירה, וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חבירו לחברו, וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מאיר {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי, וחלקו שאצל חברו דמאי}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי {{ירו&quot;מ-ביאור|שאל}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הרי החלק שהוא}} מוכר {{ירו&quot;מ-הדגשה|לחברו הוא טבל}} ודאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה הוא}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ומתקן}} מתקן דמאי?&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כח_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, דף כח'.

למדנו במשנה שבית שמאי אומרים לא ימכור אדם זיתים אלא לחבר, כי אנחנו חוששים שייצא מזה שמן, הוא יעשה מזה שמן ואז זה יוכשר והוא יטמא אותם ואסור אותם לחולין של ארץ ישראל. ובית הלל אומרים מותר גם בתנאי שהוא מעשר. מהסיבה כמו שאמרנו שהוא יכול לאכול אותם במעטן לפני שהם מוכשרים. והגמרא מסבירה שזה רק אילה, כי באמת רוב האנשים לא אוכלים מהמעטן, אבל זה אילה, כיוון שיש אפשרות שיאכלו את זה בלי שיוכשרו, אז הם טמאו. ולכן אמרו שכולם מודים שאם הוא מוכר לו שיבולים אז זה מותר. למה? כי שיבולים אני אומר הוא יכול לאכול, הרבה אנשים אוכלים את זה קליות לפני שהוא הוכשר. גם בית שמאי הודו.

וממשיכה הגמרא ואומרת - אנחנו בדף כח' עמוד א' - '''תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין'''. כלומר כמות גדולה של חיטים ודאי לא מוכרים, כי זה מסתמא הוא יעשה מזה חלק מזה עיסה, וזה יוכשר ויקבל טומאה. המשנה אומרת - אמרנו שווים שאין מוכרים גדיש לחיטים וגם '''עביט של ענבים ומעטן של זיתים''', כי אלה כבר הוכשרו. המעטן של זיתים הוכשר בשמן שיצא והעביט של ענבים הוכשר ביין שיצא. אז לא מוכרים את זה '''אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה'''. כלומר רק אם אתה יודע בוודאות שהוא עושה בטהרה.

שואלת הגמרא, רגע, אתה כללת ביחד עביט של ענבים ומעטן של זיתים. עכשיו אם מעטן של זיתים היה דרבנן, אז למה המשנה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים? הרי דרבנן, הכשר דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא נאמן על טהרות, אז קל וחומר אסור למכור עביט של ענבים, שזה כבר הכשר דאורייתא. אלא חייבים להגיד שבעצם גם ענבים גם זיתים ההכשר שלהם דאורייתא. אז אם זה ככה - '''לית הדא פליגא על רבי יוחנן'''? רבי יוחנן אמר '''כשם שאמרו קטן''' - שעומד בצד העיסה על עיסת מאה, זה לא מצד הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישן ולסלק אותה עור, אלא זה חומרא דרבנן - '''כך אמרו מעטין של זיתים חומרין''', זה חומרא דרבנן ולא מהתורה. אז קשה, הרי לכאורה מהמשנה שזה כן דאורייתא.

אמר חזקיה, אמר רבי יונה בשם רבי ירמיה, אמר לא. '''מה פליגין''', כלומר במה רבי יוחנן חולק? הוא לא חולק על ההכשר, גם הוא מודה שהכשר בזיתים במעטן זה דאורייתא. במה הוא חולק? '''בחיבורין'''. שרבי יוחנן סובר שהמוהל שיוצא מהזיתים במעטן זה מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תיגע באחד מהם, כולם נטמאו - זה מדרבנן, הוא אומר זה לא דאורייתא. אבל שהנוזל מכשיר - זה כולם מסכימים.

עכשיו למה הוא אומר שבאמת המעטן אם נגע באחד מהם - מדאורייתא לא נטמאו כולם אלא רק מדרבנן? '''לפי שבכל מקום נשוך חיבור''' - אם יש כמה יחידות ואחד ממש נכנס בתוך השני זה נקרא חיבור, '''מעוך אינו חיבור''' - סתם נוגע בו בלחץ זה לא חיבור. '''וכא אפילו מעוך חיבור''' - וכאן בזיתים אמרנו שאפילו מעוך חיבור? אז זה - '''רבי יוחנן''' - אומר רק חומרא דרבנן, אבל '''הכשירן''' זה דאורייתא, גם רבי יוחנן מודה מדאורייתא. אז אין שום בעיה.

מספרת הגמרא - '''קם רבי יונה עם רבי ירמיה''', הם נפגשו. '''אמר לו את אמרת הדא מילתא''' - אתה באמת אמרת שרבי יוחנן סובר שההכשר של זיתים במעטן זה מדאורייתא? '''אמר ליה אין''' - אתה שואל אותי? מה סובר רבי יוחנן? אני אומר '''מיני רבי יוחנן אפילו הכשירן הן חומרין''', הכל זה חומרא. גם זה שאמרנו שאם נוגע במקצת זיתים אז כולם נטמאו - כי אם כולם חיבור זה רק דרבנן, אבל גם ההכשר זה רק דרבנן. ככה אני סובר שרבי יוחנן סובר.

שואלת הגמרא, אז אם זה ככה זה יהיה קשה. הרי אמרנו למה המשנה הייתה צריכה להגיד לנו עביט של ענבים ומעטן של זיתים? אם מעטן של זיתים זה רק דרבנן, אתה אומר שאסור למכור למי שלא מקפיד על טהרה, אז קל וחומר שאסור למכור עביט של ענבים שזה דאורייתא. אומרת הגמרא, איך לפתור את הבעיה? '''תיפתר''' שהברייתא זה רק דעת רבי מאיר. הברייתא שאמרה שאסור למכור עביט של ענבים ומעטן של זיתים רק למי שמקפיד - זה רבי מאיר, ורבי מאיר באמת סובר '''המוהל כמשקה''', אז מבחינתו באמת במעטן של זיתים שיצא מוהל הם כבר הוכשרו מדאורייתא, הרי אין שום בעיה. אבל חכמים סוברים שהמוהל זה לא משקה, ממילא הוא לא מכשיר, וכל העניין של הכשר זה רק דרבנן. וכך סובר רבי יוחנן.

למדנו במשנה, '''בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. ובית הלל אומרים אף למעשר'''. שואלת הגמרא '''ולמה לא אמרו בית שמאי''' שלא ימכור אלא לחבר ולמעשר? הרי היה צריך להגיד גם את זה. אמר רבי זעירא, למה לבית שמאי? זה פשוט, כלומר חבר, דרך כלל '''אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר'''. זה ודאי.

שואלת הגמרא, אמרנו '''צנועי''' - בית הלל נהגו כבית שמאי. מה זה '''צנוע'''? '''כשירי'''. אמר רב חסדא '''כאן שנינו שהכשר נקרא צנוע'''.

אמרה המשנה, '''שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת''' - ואחד מהם מעשר ואחד שלא מעשר - '''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא'''. כלומר הוא צריך לעשר את שלו, אבל גם את חלקו בכל מקום שהוא, והגמרא תסביר מה הכוונה.

אומרת הגמרא, '''אמר רבי אלעזר דרבי מאיר היא''' - כלומר המשנה שאמרה שהוא צריך לעשר את חלקו בכל מקום זה שיטת רבי מאיר. גם כן נבין תכף למה. '''דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד'''. וכאן, באיזה ציור אנחנו תכף נבין, הוא כביכול כאילו מוכר את שלו לשני, ואז בעצם בגלל שהוא מוכר אז הוא חייב להפריש את זה דמאי.

ואומרת הגמרא - '''הוא פתר לה: המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. לכן הוא אמר את הדין הזה, שהוא מעשר את שלו בכל מקום ודאי, ואת חלקו בכל מקום שהוא דמאי. למה? כי הוא סובר בעצם '''שאין ברירה'''. ואז כשהם חלקו אז כל אחד בעצם יקבל גם חלק משל חברו, ואז הוא כאילו מוכר את שלו שאצל חברו - מוכר לחברו, וחברו מוכר את חלקו שאצלו. אז כוונת המשנה היא דרבי מאיר, ורבי מאיר התיר רק לסיטון למכור בלי להפריש תרומות ומעשרות, רק לסיטון מותר למכור דמאי, אז לכן הוא חייב לעשר את מה שאצלו ודאי, ואת החלק שלו שאצל חברו הוא חייב להפריש דמאי. ככה הגמרא מבינה בהתחלה.

'''רבי יונה בעי''' - מה זאת אומרת? הרי החלק שהוא מוכר לחברו זה ודאי, זה לא דמאי, אז מה פתאום '''מוכר ודאי מתקן דמאי'''? אלא כך צריך להבין את זה - '''אין לך אלא כההיא דאמר רבי יוחנן דברי הכל היא'''. כלומר, זה לא רק רבי מאיר, זה כולם מסכימים לדין הזה - '''המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי'''. אז מה הכוונה? הכוונה את החלק שלו, בין שאצלו בין שאצל חברו, כי זה ודאי הוא לא הפריש את זה, אבל חלקו בכל מקום דמאי - הכוונה החצי של החלק שאצלו, שהוא קיבל כאילו כביכול מהחלק של חברו, את זה הוא מעשר דמאי, כי הרי אין לו מושג אם חברו הפריש או לא. אז זה הכוונה - מעשר את שלו ודאי, הכוונה הוא מעשר גם את החלק שלו וגם את החלק שלו שאצל חברו, כלומר חמישים אחוז הוא מעשר ודאי, אבל הוא מעשר עוד חלק, כביכול, עוד רבע מהחלק של חברו שהגיע אליו.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_ל|חזרה=כן}} '''זיתים מעוכים בכדי שיינטל גרעין נחשבים חיבור לטומאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות טומאת אוכלים ו טז|רמב&quot;ם, הלכות טומאת אוכלין, פרק ו, הלכה טז]]. ''הכרעה:'' נפסק שמעיכת הזיתים חיבור מדרבנן בלבד, כדעת רבי יונה בשם רבי ירמיה שאף &quot;הוכשרו&quot; הוא חומרא דרבנן ולא מן התורה, וכן פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לא|חזרה=כן}} '''כאשר שנים בצרו כרמיהם לגת אחת, האחד מעשר והשני אינו מעשר, המעשר צריך לעשר גם את חלקו שקיבל מחברו כדמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ט יג|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ט, הלכה יג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אלעזר בן פדת המבאר את המשנה לפי שיטת רבי מאיר שאין ברירה, ולכן חלקו נחשב דמאי; כן פסק הרמב&quot;ם.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls7&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:19.59%;height:1.74%;left:9.77%;width:40.72%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:21.34%;height:13.93%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:16.04%;width:49.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''פתר לה.''' דהאי ברייתא מיירי שהיה רוצה ליתן לשנים כהנים וזה בן בתו אחד מהן ונותן לו סלע שיהא כולו לבן בתו ולפיכך מותר הואיל ובלא&quot;ה היה רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן כולו לזה

'''בעון.''' בני ישיבה קומי ר' זירא כהדא כהן לישראל מהו אם בהיתר הזה שייך ג&quot;כ בכהן לישראל או דוקא נקט אומר ישראל לישראל הילך סלע זה וכו' אבל כהן לישראל לא

'''ומה דר' יוסי אמר בדבר זה.''' כלומר אליבא דר' יוסי ב&quot;ח בעו הכי דלדידיה הברייתא בפשיטות מתפרשא שמותר לישראל לומר כן לישראל חבירו ואם כהן לישראל יכול ג&quot;כ לומר כן הילך סלע זה ותן לי

'''לא אגיבון.''' ולא השיב להם ר&quot;ז כלום על שאלה זו דלא חש להשיבם דהא ודאי לדעתיה דר&quot;י ב&quot;ח אפי' בכהן לישראל מותר כדדריש לי' מקרא

'''ר' חזקיה אמר הכין אמר לון.''' כך השיבם ר&quot;ז ע&quot;ד דר' יוסי ב&quot;ח כהן לישראל למה הוא אסור כלומר ומאיזה טעם עלה על דעתכם שיהא כהן לישראל אסור לר' יוסי ב&quot;ח הרי הוא מתיר ליקח בשביל טובת הנאה

'''לא מפני מראית העין.''' כלומר ע&quot;כ לדידכו ליכא טעמא אחרינא אליביה דר&quot;י ב&quot;ח לאסור בכהן לישראל כ&quot;א מפני מראית העין שנראה הוא ככהן המסייע בגרנות

'''אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.''' בתמיה כלומר לדבריכם א&quot;כ במאי פליג ר' יוחנן עליה דר' יוסי ב&quot;ח ע&quot;כ הוא שאוסר אף בישראל לישראל וכי שייך גביה מפני מראית העין וכ&quot;ת דגזר אטו כהן לישראל הא לא מצית אמרת דכהן גופיה אינו אלא גזירה משום מראית העין אלא ודאי ריב&quot;ח מתיר אפי' בכהן לישראל ולית ליה גזירה משום מראית העין ור' יוחנן הוא דאוסר בכהן לישראל מפני מראית העין

'''א&quot;ר יוסי ברבי בון וכו'.''' כלו' דמתמה על הא דקאמר מפני מראית העין הלא חילול קדשים יש כאן בכהן לישראל והיאך אתה אומר מפני מראית העין ועוד מן הדא שמעינן דחילול קדשים יש ועובר בלא יחלל דתני וכו' תוספתא היא (בפ&quot;ה דמכילתין)

'''והן מחללין אותן יותר.''' שנותנין להמסייעין

'''ראשיה בשחד ישפטו.''' וסיפי' דקרא וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו

'''שלש פורעניות.''' כנגד אותן ג' עבירות

'''מתניתא פליגא וכו'.''' בסוף האיש מקדש דקתני ה&quot;ז מקודשת ואפילו הוא ישראל אלמא טובת הנאה ממון הויא דאי לאו הכי במאי מיקדשא אי לאו בטובת הנאה שיש לו בה: פתר לה ר' יותנן בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן שכל התרומה היא שלו ובידה למכרה לכל כהן שירצה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' בתוספתא (פ&quot;ו)

'''המעשרות שלו.''' דכיון דאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר

'''מהו שימכרם לכהן.''' המעשרות של השדה

'''נישמעינה מן הדא וכו'.''' הך דר' אבהו בשם ר&quot;ל גרסי' לה בפ&quot;ק דקידושין בהלכה ד' ובכולהו טעמא דלא עשה כלום משום דהוי מקנה דבר שלא בא לעולם

'''אויר חורבתו.''' טעמא משום דדבר שאין בו ממש הוא ועל מה יחול הקנין

'''אלא מוכר לו שדה וכו'.''' דכיון שהוא משייר לעצמו הוי כמי ששייר המקום למעשר וכן בולדות ועוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש: והיך אפשר וכו' וכי היכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום

'''תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו.''' כלומר תקח דבר מה מהחורבה כדי שיהיה המקום פנוי ויתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות

'''וכא.''' והכא נמי במעשר שהיה קרקע לפניו ואומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע&quot;מ שתקנה לך אחד מעשר שבה

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' שם בתוספתא

'''מת אין לבניו במעשרות.''' והרי הם כשאר הכהנים שאם הוא רוצה נותן להם

'''עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה.''' אם עד כאן לא אמרו אלא ביורשיו מד&quot;ת דוקא ופשט ליה שאפילו ביורשין שאינן מד&quot;ת כגון שמכר לאשה והבעל הוא יורש אותה ואין ירושתו אלא מדבריהם דדרשת לשארו אסמכתא בעלמא היא כדאמרי' בפ' י&quot;נ

'''שיהו כל המעשרות שלי וכו'.''' סיפא תוספתא שם אם א&quot;ל שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך המעשרות שלו כתנאו: מכרה זה הישראל לאחר אין לזה במעשרות כלום שאין השדה לפני הלוקח הראשון שהתנה עמו

'''חזר.''' הלוקח הראשון ולקחה מהשני בהא פלוגתא היא

'''תני ר' חייא.''' בתוספתא שם שאין להמוכר במעשרות כדקתני התם מכרה לאחר אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו אין לו במעשרות כלום

'''תני ר' הושעיא יש לו במעשרות.''' דס&quot;ל כיון שהראשון חזר ולקחה והרי היא לפניו תנאו הראשון קיים ויש לכהן המוכר במעשרות

'''אתיין אלין פלוגוותא כאילן פלוגוותא דתנינן תמן.''' בכתובות (סוף פ&quot;ט) דאם הוציאה ב' כתובות וגט ושתיהן קודמות להגט או כתובה וב' גטין שכתב לה כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזרה וגירשה אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה ותני עלה התם ר' חנין קומי ר' אילא דפליגי בה תרין אמוראין במה שאין לה אלא אחת בנשואין השניים
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;ועבט שלענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמ' [כשם] שאמ' קטן חומרין כך אמ' מעטן שלזתים חומרין · ר' חזקיה אמ' ר' יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור · וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה · קם ר' יונה עם ר' ירמיה אמ' לו את אמרת הדא מילתא אמ' ליה אין · מני אפי' הכשירן והן חומרין · והתני שוין שאין מוכרין גדיש שלחטים ועבט שלענבים ומעטן שלזיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה · ועבט שלענבים לא תורה היא · ודכוותה מעטן שלזתים תורה היא מיי כדון · תיפתר כר' מאיר דר' מאיר אמ' המוהל כמשקה · אמ' ר' זעירה טעמ' דבית שמי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר · הל' ח מהו צנועי · כשירי · אמ' רב חסדא כך שהכשר נקרא צנוע · הל' ט אמ' ר' לעזר דר' מאיר היא דר' מאיר אמ' לא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד · הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמיי · ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי&lt;/div&gt;
'''חד אמר לכתובה.''' הוא דאין לה אלא אחת אבל לא לתנאים של כתובה כגון תוספת ושארי תנאי כתובה דזה יש לה גם בשהחזירה דכיון שחזרה לו על תנאי הראשון חזרה ואידך אמר דבין לכתובה בין לתנאי כתובה אין לה אלא אחת מתנאי הראשון דמכיון שהחזירה ולא חזר והתנה עמה כבראשונה אין לה עכשיו בתנאי כתובה כלום

'''מ&quot;ד לכתובה.''' השתא מפרש לה דאתיא האי פלוגתא דהכא כפלוגתא דהתם דמ&quot;ד לכתובה אבל לא לתנאין דלא קאי הא דקתני אין לה אלא אחת אלא אכתובה בלבד אבל לתנאין יש לה גם בנשואין השניים שעל התנאי הראשון החזירה א&quot;כ ה&quot;נ כן כשחזר ולקח את השדה על תנאי הראשון לקחה שיהא לכהן שמכרה לו המעשרות כמו שהתנה עמו בראשונה ומ&quot;ד דבין לכתובה בין לתנאים אין לה עכשיו מחדש מכיון שלא חזר והתנה עמה בשנייה וה&quot;נ כן שאין לו להכהן המוכר במעשרות אע&quot;פ שחזר ולקחה

'''והתני קבל שדה מכהנת המעשרות שלה.''' כלומר התרומה שלה והכי איתא בתוספתא שם קבל שדה מבת כהן תרומה לבת כהן נשאת לישראל חולקין ביניהן נתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה. וכן כל מה ששנינו כאן מעשרות גבי בעלים כהן על התרומה מיתפרשא

'''תרומה לבת כהן.''' דכיון שהיא אוכלת בתרומה מקום התרומה שיורי שיירה לעצמה

'''נשאת לישראל.''' ואינה אוכלת בתרומה והרי זה כמו ישראל שקבל שדה מישראל שחולקין במעשרות וכ&quot;א נותן חלקו למי שירצה וה&quot;ה כאן חולקין ביניהן

'''נתארמלה או נתגרשה.''' ואין לה זרע מישראל וחוזרת ואוכלת בתרומה חזרה לתחילתה ותרומה מהשדה שלה אלמא דחוזר לתנאי הראשון וקשיא להא דר' חייא דלעיל דקתני אע&quot;פ שחזרה ולקחה ממנו אין להמוכר במעשרות

'''כאן שמכר כאן שקבל.''' כלומר לא דמי האי דינא לדינא דלעיל דהתם כהן שמכר שדה לישראל קתני ובמוכר הדין הוא שצריך שיתנה עם הלוקח ע&quot;מ שהמעשרות שלי וכיון שהלוקח הזה מכרה אחר כך לאחר הלך לו התנאי שהתנה עמו שאין השדה ברשותו ולפיכך אע&quot;פ שחזר ולקחה ממנו לא אמרינן דהתנאי הראשון הוא קיים שהרי יצאת השדה מרשות הלוקח כשמכרה ובטל תנאו אבל הכא בבת כהן שקבל קתני וכיון דהדין הוא דישראל שקבל שדה מכהן או לוי המעשרות לבעלים וא&quot;צ שום תנאי כדתנן במתני' דלקמן והלכך כשנתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה שהרי היא עכשיו הבעלים מן התרומה כבראשונה והיא לא מכרה השדה לאחר שנאמר בה שאבדה זכותה מן המעשרות אלא שנשאת בינתים לישראל ואז היתה אסורה בתרומה ולפיכך היה הדין שיחלוקו ביניהם וכשנתאלמנה או נתגרשה חזרה כבתחילה

'''והתני ר' חייא מכרה.''' האי דר' חייא היא לעיל בתוספתא שם דקתני ישראל שקיבל שדה מכהן תרומה לכהן מכרה לישראל חולקין ביניהן וקס&quot;ד דהאי דינא דמיא היא לדינא דכהן שמכר שדה לישראל דאנן קיימין בה ושקלי וטרי עלה דהא כאן בשזה הכהן מכרה לישראל אמרינן דהמקבל עם הלוקח חולקין ביניהן במעשרות וה&quot;ז דומה ממש לההיא דקבל שדה מבת כהן ונשאת לישראל דהוי כמו שמכרה לישראל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי וג&quot;כ דחולקין עם המקבל במעשרות והשתא כמו בההיא דבת כהן כשנתאלמנה או נתגרשה חזרה לתחלתה והתרומה שלה. ה&quot;נ בהאי שקיבל שדה מכהן דהתרומה לכהן וכשמכרה לישראל חולקין ביניהן אם חזר זה הכהן ולקחה מהישראל שמכרה לו חזרה לו כבתחילה וכל התרומה שלו וכיון שכן הדרינן קושיא לדוכתא אמאי בכהן שמכר שדה לישראל וא&quot;ל ע&quot;מ שהמעשרות שלי כל זמן שהשדה לפניך דאמרת דכשמכרה לאחר אף על פי שחזר ולקחה ממנו אין להכהן במעשרות כלום והא הכא אע&quot;ג שמכרה לישראל אמרינן דאם חזר ולקח הכהן ממנו חזר לבתחילה

'''אמר רבי שמואל בר אבדימא.''' דלא היא דלא דמיא כלל הך דינא לדינא דקיימינן בה דתמן בישראל שלקח שדה מכהן ומכרה לישראל אחר יצאת מרשות שניהם מרשות הכהן המוכר שהוא הבעלים הראשונים ומרשות הלוקח ממנו כשמכרה לאחר והלכך אע&quot;פ שחזר הלוקח הראשון ולקחה מהשני כבר בטל התנאי שהתנה עם הכהן המוכר לו דבשעה שיצאת השדה מרשותו אין לו כלום עליה ואף שחזר ולקח' הוי כלוקח מן הישראל ואין לכהן המוכר הראשון כלום במעשר
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;55&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אין לך אלא {{ירו&quot;מ-הדגשה|להסביר}} כההיא דאמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: דברי הכל היא - המעשר מעשר את שלו {{ירו&quot;מ-הדגשה|שבכל מקום}} ודאי {{ירו&quot;מ-ביאור|הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.}} וחלקו בכל מקום שהוא - דמאי. {{ירו&quot;מ-הוסר|וחצי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|הכוונה לחצי}} חלקו שביד{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו משל}} חבירו {{ירו&quot;מ-ביאור|לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}}. &lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ו&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לב}}{{ירו&quot;מ-הוסר|משלו דמאי }}שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו - יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הוסר|היין}} יין ואני אטול את השמן. {{שוליים דין|ו_לג}}חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ - יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; תני: ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו שדה בסוריא - הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-ביאור|שסובר שאין ברירה.}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_לד}}חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פטור {{ירו&quot;מ-ביאור|כי יש ברירה.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יסא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אסי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אסי}} בשם רבי חנינא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינא בר חמא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר חמא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? {{שוליים דין|ו_לה}}כשחלקו שדה בקמתה {{ירו&quot;מ-ביאור|שרק אז [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. }} אבל אם חלקו גדיש - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}} רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מה פליגין {{ירו&quot;מ-ביאור|במה הם חולקים}}? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מה בין גדיש מה בין עמרים? {{ירו&quot;מ-ביאור|תשובה}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו}} בקוצר כל שהוא ומניח לפניו {{ירו&quot;מ-הדגשה|ונתרבו העומרים אף שלא בא לידי גדיש מודה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: הדא דתימא - שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף [[ביאור:עץ מסורת#רבי מודה|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי מודה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: {{ירו&quot;מ-הדגשה|האחים}} השותפין - מחלוקת [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל. האחין השותפין לא לחלוק - הן {{ירו&quot;מ-הדגשה|עומדין ואף על פי כן מחלוקת}}.&lt;br&gt;&lt;br&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ז&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לו}}גר ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שירשו את אביהן עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} - יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור. {{שוליים דין|ו_לז}}המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן - חייב לעשר. מעושרין הן - נאמן, שהפה {{ירו&quot;מ-הוסר|שאסור}} שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; ישראל ועובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} שקנו ביתו של עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-ביאור|שלחן הגשה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמותר}} ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאסור משום ספק שמא נעבד}} - לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין - שמא אומר: לו: טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין? {{ירו&quot;מ-הדגשה|רואים שאף שמדובר באותו מין, כיוון שדינם שונה נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים, שאחד מותר ואחד אסור, נחשב כשני מינים ואסור}}. והא מתניתין פליגא {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות יכול הוא לומר לו}} טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות. אמ{{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}ר סיפא ולית היא פליגא {{ירו&quot;מ-ביאור|תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנן}}: אם משבאו לרשות הגר - אסור. והכא מכיון שקנה - כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין {{ירו&quot;מ-ביאור|שלושה אמוראים חלקו בדבר}} חד אמר: דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר: דמי חלקו של{{ירו&quot;מ-הדגשה|קח כנגד}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר: עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח}}. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולמה עשה כן}} {{ירו&quot;מ-ביאור|למה לקח עבודה זרה?}} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אנחנו בפרק ו' הלכה ו'. אומרת המשנה, '''שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו, יכול הוא לומר לו: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול את יין ואני אטול את השמן. חבר ועם הארץ שירשו אביהם עם הארץ, יכול הוא לומר: טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני, אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו: טול אתה חטים ואני שעורים, טול אתה הלח ואני אטול את היבש'''.

כלומר אם זה באותו מין אז זה חלוקה, אין בעיה. אבל אם לא - זה גם כמו שהוא שוכר בית טבל, וגם כן בעצם השני מקבל, אם נניח עם הארץ נותן לו את הלח, בעצם הוא מביא אותו, כי יש לו כאילו חלק בעניין של תרומה בחולין בארץ ישראל.

ואומרת הגמרא, למדנו: '''ישראל ועובד כוכבים שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה''' - כי הם סוברים שאין ברירה. אלה דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר '''חלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים פטור''', כי הוא סובר שיש ברירה. אז מה שישראל לוקח זה בעצם שלו מהשעה הראשונה, לכן הוא חייב רק על זה.

אמר רבי יסא בשם רבי חנינא, '''מה פליגין'''? כשחלקו שדה בקמתה, כלומר עדיין מחוברת לאדמה - אז בזה רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה. אבל אם כבר '''חלקו גדיש''', כלומר קצרו את זה והתערבב, גם רבן שמעון בן גמליאל מודה '''שכל קלח וקלח של שותפות היא'''.

אמר רבי יונה, אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן, '''מה פליגין'''? כלומר מה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה, וחלקו עמרים, אז גם רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי '''שכל קלח וקלח של שותפות הוא'''.

אז הגמרא לא מבינה - מה ההבדל בין גדיש לבין עמרים על דעתיה דרבי יונה? רבי יונה אמר '''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו''' - רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי, הרי הוא אמר אפילו קצר קצת, כל מה שהוא קצר, מרגע שקוצרים אותו אז זה נעשה של שותפים וכל קלח וקלח יש בו שותפות וכבר אין ברירה.

אמר רבי הושעיא, '''הדא דתימא שקנו על מנת שלא לחלוק, אבל אם קנו על מנת לחלוק - אף רבי מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה''', כי זה כל אחד קיבל את החלק שמגיע לו משעה ראשונה, כי זה היה התנאי - שהם יחלקו. אז ברגע שהם קוצרים - אתה את החלק שלך, אני את החלק שלי, זה בעצם מה שסיכמנו בהתחלה.

אמר רבי יוסי, '''מליהון דרבנין פליגין''' - מדברי חכמים רואים שגם כשמראש הם תכננו להתחלק, בכל זאת אין ברירה. '''דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: השותפין - מחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל'''. עכשיו אחים שותפים - &quot;לחלוק&quot; הם עומדים? הרי אחים שהם ירשו, אז בעצם כל הירושה עומדת לחלוקה, זה רק עניין של מתי הם יחלקו. ואף על פי כן אתה אומר שיש מחלוקת בין רבי לחכמים. אז רואים מכאן שגם כשזה עומד לחלוקה עדיין יש מחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה.

אומרת המשנה, '''גר ועובד כוכבים שירשו את אביהן עובד כוכבים, יכול הוא לומר לו: טול אתה עבודת גילולים ואני אטול את המעות, אתה יין נסך ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. אסור לעבוד עבודה זרה. '''המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן - חייב לעשר'''. אבל אם הוא אמר &quot;מעושרין הן&quot; - הוא נאמן, כי '''הפה שאסר הוא הפה שהתיר'''. '''משלי הן - חייב לעשר''', כי אמרנו שבסוריא אדמות של יהודי הוא חייב לעשר, אדמות של גוי פטור. אז אם הוא אומר &quot;שלי&quot; אני חייב לעשר, &quot;מעושרין&quot; - פטור, למה? כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אבל '''אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא - חייב לעשר''', כי זה כבר לא מפי עצמו, אנחנו כבר יודעים שיש לו שדה.

אומרת הגמרא, '''ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות - לא יאמר לו: טול אתה יין נסך ועבודת גילולים ואני מעות'''. למה? כי פה הם כבר קנו את זה, זה כבר בא לרשות ישראל ויותר לא יכול להגיד לו קח אתה עבודת גילולים ואני מעות.

אמר רבי יוחנן, '''לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות, אלא אפילו היו שם שני צלמין - אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי''', שאז זה מותר, כמו דבר שדרך שימושו ביזיון, אז ודאי זה לא עבודה זרה וזה מותר. אבל היה שם גם אחד שאינו עשוי כמין דלופקי, ושם זה ספק אם הוא נאבד או לא. אז גם פה הוא לא יכול לומר, למרות שזה אותו מין, רק אחד משמש שימוש ביזיון ולכן זה לא עבודה זרה והשני ספק - '''לא יאמר לו: טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי'''.

אמר רבי זעירא, '''ויאות''' - אתה צודק. למה? כי הרי '''אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין''' - שם הוא יכול להגיד לו '''טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין'''. הרי פה לכאורה שניהם אותו מין, אבל כיוון שהדין שלהם שונה, זה נחשב כמו שני מינים. אז גם בצלמים, למרות שהם אותו דבר, אחד מותר אחד אסור, זה כמו שני מינים, ואסור.

שואלת הגמרא, '''והא מתניתין פליגא''' - המשנה חולקת. שם תנן, אמרנו גר ועובד כוכבים שירשו מעובד כוכבים יכול לומר לו '''טול אתה עבודת גילולים ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות'''. אז מה ההבדל בין זה לבין אם קנו ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים? אומרת הגמרא, '''אמר סיפא ולית היא פליגא''' - '''אם משבאו לרשות הגר - אסור'''. הרי כתוב בהמשך שאם באו לרשות הגר אסור. והרי כאן, כשקנו את הבית עם כל העבודה זרה, אז זה כבר בא לרשותם - '''מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו''' - לכן הוא לא יכול להגיד לו קח אתה את עבודת גילולים ואני כסף.

אומרת הגמרא, '''עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח'''. עכשיו מה בדיוק הוא עשה? שלושה אמוראים חלקו. אחד אמר '''דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח''', כלומר עבודת גילולים שהייתה אצלו בתמורה קיבל כסף עליה, ואת זה הוא הוליך לים המלח. ואחד אמר '''דמי חלקו''' שלקח כנגד עבודת גילולים - כלומר אח שלו לקח עבודת גילולים, הוא לקח כסף, אבל בכל זאת גם את זה הוא לא רצה ליהנות מזה. ואחד - את עבודת הגילולים עצמה, הוא לקח עבודת גילולים בכוונה כדי להוליך אותה אל ים המלח ולהשחית אותה. למה הוא עשה כן? '''אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא'''.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_לב|חזרה=כן}} '''שותפים בקרקע רשאים לחלוק ביניהם מין אחד לפי מקומות, אך לא לחלק מין במין אחר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות ו יד|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק ו, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב&quot;ם לפי הירושלמי, שחלוקת מין תבואה אחד לפי מקומות אינה חליפין ואינה חייבת בדמאי, אך חלוקת מין בשונה ממנו נחשבת כמכר וחייבת בדמאי.

{{שוליים דין|ו_לג|חזרה=כן}} '''אחים שירשו טבל מאביהם, כיצד יחלוקו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יא ו|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יא, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' חבר ועם הארץ שירשו שדות טבל מאביהם רשאים לחלוק כל מין ומין לפי מקומו (חטים ממקום זה לזה, ויין ממקום זה לזה), אך אין לחלק מין במין (חטים ושעורים זה בזה, או לח ויבש זה בזה); כך נפסק כלישנא דמתניתין, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק יא הלכה ו..

{{שוליים דין|ו_לד|חזרה=כן}} '''שדה שהיה בשותפות ישראל ועובד כוכבים - חלקו של ישראל בפירות חייב בתרומה, חלקו של עובד כוכבים פטור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שיש ברירה בין ישראל לעובד כוכבים, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות תרומות פרק א הלכה כ-כא.

{{שוליים דין|ו_לה|חזרה=כן}} '''שותפים שחלקו שדה בקמתה חייבים בתרומה ומעשרות זה משל זה עד שיחלקו את התבואה עצמה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כ|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כ]] , [[רמב&quot;ם הלכות תרומות א כא|רמב&quot;ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה כא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי, שאף רשב&quot;ג מודה לו כשחלקו גדיש או עמרים שכל קלח וקלח הוא של שותפות, וכפי שהעמיד רבי יונה בשם רבי יוחנן שמחלוקתם רק כשחלקו שדה בקמתה - וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_לו|חזרה=כן}} '''גר ועובד כוכבים שירשו אביהם עובד כוכבים יכולים לחלוק שזה יטול עבודה זרה ויין נסך וזה יטול מעות ופירות, ואם באו הנכסים לרשות הגר לפני החלוקה - אסור.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ז ה|רמב&quot;ם, הלכות עבודה זרה, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קמו ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קמו סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשונו של הירושלמי, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע: לפני חלוקה יכולים לחלוק כך, אך משבאו לרשות הגר בשותפות נאסר הכל בתערובת ואינו יכול לברור חלקו.

{{שוליים דין|ו_לז|חזרה=כן}} '''המוכר פירות בסוריא ואמר &quot;משל ארץ ישראל הן&quot; חייב לעשר, ואם אמר &quot;מעושרין הן&quot; נאמן.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, כפי שפסק הרמב&quot;ם (הל' מעשר יב, יא).
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls8&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:35.27%;height:1.74%;left:9.77%;width:6.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:37.01%;height:31.35%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:49.27%;width:16.26%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אין לך אלא כהיא דאמ' ר' יוחנן דברי הכל היא · המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי · הל' י [תני] ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר · מעורבין זה בזה דברי ר' · רבן שמעון בן גמליאל או' חלקו שליש' חייב · חלקו שלגוי פטור · ר' יסא בשם ר' חנינה מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא · אמ' ר' יונה ר' יוסי בשם ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה · אבל אם חלקו עמרים אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לר' שכל קלח וקלח שלשותפות היא · על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים · בקוצר כל שהוא ומניח לפניו · אמ' ר' הושעיא הדא דתימ' על מנת שקנו שלא לחלוק · אבל אם קנו על מנת לחלוק אוף ר' מודה לרבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה · אמ' ר' יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמ' ר' אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת ר' · ורבן {{ירו&quot;מ-הוסר|גמליאל}} שמעון בן גמליאל האחין השותפין לא לחלוק הן · הל' יא ישראל וגוי שקנו ביתו שלגוי · והיה שם יין נסך וע&quot;ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יין נסך וע&quot;ז ואני מעות · אמ' ר' יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ז ומעות · אלא אפילו היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי · לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי · ואני נוטל העשוי כמין דלופקי · אמ' ר' זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ · והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין · והא מתני' פליגא טול אתה ע&quot;ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות · אמ' סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור · והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו · עקילס הגר חילק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח · תלתא אמורין חד אמ' דמי ע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' דמי חלקו שלע&quot;ז הוליך לים המלח · וחרנה אמ' ע'ז עצמה הוליך לים המלח · אלא בשביל לעקור ע&quot;ז מבית&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;56&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח|ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ו_ח&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt; {{שוליים דין|ו_לח}} עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין {{ירו&quot;מ-ביאור|לחמניה}} - אחד לוקח סתם פטור. אם אמר: זו שלי וזו של חבירי ונתערבו - חייב לעשר אפילו הן מאה.&lt;br&gt;&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt; {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן — חייב לעשר. מעושרין הן — נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא — חייב לעשר}}. תמן תנינן: {{שוליים דין|ו_לט}}נאמנין {{ירו&quot;מ-הדגשה|הענים}} על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם}}? תמן {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לא משום אמירתו נאמן, אלא משום שחזקה מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה, שהרי שם אם היה שותק העני היה}} פטור {{ירו&quot;מ-הדגשה|שהיינו סומכים על החזקה}}. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|אם היה שותק היה}} חייב {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה}}. ותני כן: את {{ירו&quot;מ-הוסר|שתיקונו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם היה שותק היה}} פטור - נאמן להקל. ברם הכא {{ירו&quot;מ-הדגשה|ששתיקתו לחיוב ו}}פירושו להקל - אינו נאמן. תני: {{שוליים|ו_מ}} עובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הוסר|שהיה}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלותשהיה}} צווח ואומר: בואו וטלו לכם ממני פירות - ערלה הן, נטע רבעי הן - אינו נאמן {{ירו&quot;מ-הדגשה|שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים}}. אם אמר: מעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} פלוני הבאתים - נאמן להחמיר, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר לברר}} וחכמים אומרים: דברי העובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: היה צווח לפי תומו {{ירו&quot;מ-הדגשה|מהו}}? רבי יודן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]] בעי: {{ירו&quot;מ-הוסר|הדא דתימא }}כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} דאיתפלגון {{ירו&quot;מ-ביאור|שנחלקו}} - כותי אינו כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}}, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי. [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: כותי כעובד כוכבים {{ירו&quot;מ-הדגשה|ומזלות}} לכל דבר. {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר}}. אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות {{שוליים דין|ו_מא}}ואמר הרי אלו מעושרין {{ירו&quot;מ-הוסר|אני}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|נאמן שאם היה שותק הייתי}} אומר: מן השוק לקח {{ירו&quot;מ-ביאור|ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.}} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר {{ירו&quot;מ-ביאור|לא רק}} בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר. תנן: עם הארץ שאמר לחבר: קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד — לוקח סתם ופטור. מתניתין ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}. דתני: הלוקח סתם - צריך לעשר דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר אינו צריך לעשר. מה אנן קיימין {{ירו&quot;מ-ביאור|איך מדובר}}? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר &quot;צא ולקח לי&quot; — שלוחו הוא, ולמה ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודה {{ירו&quot;מ-ביאור|בר עילאי}} חייב לעשר? אם אמר לו &quot;צא ולקח לך&quot; — שלו הן, ולמה פטר [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? אלא כי אנן קיימין בסתם. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יודה אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח, {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר}}.. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ולכן עם הארץ זכה בהם}}. לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה - [[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יהודא אומר: של לוקח. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: של שניהן. מחלפא שיטתיה ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]&lt;nowiki/&gt;רבי יוסי {{ירו&quot;מ-ביאור|בן חלפתא}}? תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם}}? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה לפיכך שניהן חולקין {{ירו&quot;מ-ביאור|שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת — למי שטרח לבא דווקא אליו, או לבעל המעות.}} תני [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]&lt;nowiki/&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים דין|ו_מב}}אם החליף את {{ירו&quot;מ-הוסר|המעה}} המעות ושילם בכספו - צריך לעשר שעכשיו הוא גם בעל המעות.&lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_כט_ב&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שישי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt; 

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
'''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד, לוקח סתם ופטור'''. כלומר החבר לא צריך להסיר לפני שהוא נותן את זה לעם הארץ. אבל אם החבר שהוא קנה אמר '''זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר אפילו הן מאה'''. כלומר, אפילו אם הוא קנה מאה עם הארץ ורק אחד שלו, חייב להסיר את כל המאה.

אומרת הגמרא: '''תמן תנינן, נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן'''. כלומר עם הארץ, העני נאמן להגיד זה של לקט, זה של שכחה וכולי. '''והכא את אמר הכין?''' עכשיו אם ידע שיש לו שדה בסוריה, אז הוא לא נאמן לומר שהם מוסרין. '''תמן פטור, ברם הכא חייב'''. שם פטור, כאן חייב.

'''ותני כן, את פטור נאמן להקל'''. זה מין מיגו כזה. זאת אומרת מתוך שאם היה שותק הוא היה נאמן והיה פטור, אז גם עכשיו שהוא טוען שהוא עישר אני מאמין לו. '''ברם הכא פירושו להקל אינו נאמן'''. במקום שיש לו שדה, אם הוא היה שותק הייתי מחייב אותו כי אני יודע שיש לו שדה, אבל במקרה כזה גם אם הוא אומר שהוא עישר הוא לא נאמן.

'''תני, עובד כוכבים צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן''', כי בעצם מותר לאכול אותם - כל מה שהוא עושה זה רק להשביח את מקח המכר. רוצה להגיד לכולם תראו באו מעצים צעירים חזקים, אז הפירות טובים. אבל '''אם אמר מעובד כוכבים פלוני הבאתים, נאמן להחמיר, דברי רבי'''. כלומר לפי רבי הוא נאמן להחמיר. למה? כי אפשר לברר - אם הוא אומר שם אני יכול לבדוק את זה. גוי לא משקר בדבר שאפשר לבדוק, ככה סובר רבי. '''וחכמים אומרים דברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין''' - סומכים עליהם בכלל.

רבי יודן בעי: '''היה צווח לפי תומו'''? מה הוא אומר? הרי אנחנו יודעים שגוי בעדות, בכמה עדויות, גוי נאמן במסיח לפי תומו. מה הדין כאן? רבי יודן בעי: '''כותי כעובד כוכבים דאיתפלגון'''. כלומר אם במקרה הזה, בדין הזה, גם כותי כעובד כוכבים או לא? '''כותי אינו כעובד כוכבים, דברי רבי'''. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: '''כותי כעובד כוכבים לכל דבר'''.

נעמוד במשנה. אם ידוע שיש לו שדה בסוריה, אז מי שלוקח ממנו חייב להסיר. אמר רבי בון בר חייא: '''והוא שיהא רוב מכנסו משלו'''. כלומר מתי אני מחייב - אם רוב מה שהוא מוכר זה מהשדה שלו. אבל אם רוב מה שהוא מוכר זה משדות של גויים אחרים, לא משלו, אז לא צריך להסיר כי בטל ברוב.

'''ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אלו מעושרין''' - נאמן. למה? כי הרי המבחן, כמו שאמרנו קודם, אני בודק מה היה קורה אם הוא היה שותק. הרי אם הוא היה שותק הייתי אומר שהוא לקח את זה מהשוק, ובשוק רוב הפירות הם משדות של גויים שפטורים מתרומות ומעשרות. אז גם כאן כשהוא אומר שהוא עישר אני מאמין לו.

עכשיו הגמרא מוסיפה תנאי ואומרת: '''והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק'''. כלומר אם אני אגיד דבר שלא קיים בשוק, אז אני לא אאמין לו, אבל מה שמצוי בשוק. ואומרת הגמרא: '''לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו - מכיון שאותו המין מצוי בשוק - מותר'''.

נעמוד במשנה. '''עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק, קח לי גלוסקין אחד - לוקח סתם ופטור'''. אומרת הגמרא: '''מתניתין דרבי יוסי'''. כלומר המשנה הזאת היא כרבי יוסי. '''ותני הלוקח סתם צריך לעשר דברי רבי יהודה'''. אדם שלוקח סתם ולא ברור אם הוא לוקח לעצמו או לעם הארץ, צריך לעשר לפי רבי יהודה. '''רבי יוסי אומר אינו צריך לעשר''', בדיוק כמו שאמרנו במשנה.

שואלת הגמרא: '''מה אנן קיימין?''' אם כשאמר לו עם הארץ לחבר '''צא ולקח לי''', תקנה בשבילי, אז הוא שלוחו. אז למה לרבי יהודה חייב לעשר? ואם אמר לו '''צא ולקח לך''', תקנה לעצמך, אז שלו הן. אז למה רבי יוסי פטר? '''אלא כי אנן קיימין בסתם'''.

רבי יהודה אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח'''. כלומר רבי יהודה סובר שהמוכר שבא אליו אדם וקונה, הוא מתכוון למכור ללוקח, שהוא החבר. אז החבר זכה בזה והוא צריך לעשר. רבי יוסי אומר: '''לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות'''. מכיוון שהמעות הם של עם הארץ, אז עם הארץ זכה בהם.

'''לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה'''. אם המוכר הוסיף להם מתנה, אחת מהם מתנה, אז '''רבי יהודא אומר: של לוקח'''. כי המוכר התכוון למכור לחבר שעומד מולו, אז הוא זכה בזה. '''רבי יוסי אומר: של שניהן'''.

שואלת הגמרא: '''מחלפא שיטתיה דרבי יוסי'''? הרי בהתחלה, '''תמן הוא אומר: לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות''', ובעצם עם הארץ זכה בזה. ואחר כך אמר שאם המוכר נותן מתנה, זה שייך לשניהם. הרי לכאורה זה צריך להיות שייך לעם הארץ כי הוא בעל המעות. אומרת הגמרא: '''כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין'''. המוכר שנותן מתנה מודה לשני אנשים, גם בשביל שנתן כסף וגם בשביל שבא לקנות ממנו. יש פה מעין ספק כזה למי הוא מתכוון בדיוק, וכיוון שכך הם חולקים.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: '''אם החליף את המעות ושילם בכספו - צריך לעשר''' - כלומר אם החבר החליף את המעות, לקח מעם הארץ, נתן לו מעות שיקנה לו, והוא השאיר אותם בבית ובעצם הוציא מהכיס שלו כסף עכשיו. הכסף שהוא קיבל מהעם הארץ הפך להיות מעין הלוואה. במקרה כזה חייב לעשר '''שעכשיו הוא גם בעל המעות''', הוא גם לוקח גם בעל המעות. אין שום צד של ספק - לפי כולם הוא יהיה חייב לעשר.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד א'''

{{שוליים דין|ו_לח|חזרה=כן}} '''עם הארץ המבקש מחבר לקנות עבורו פירות סתם - החבר פטור מלעשרם, אבל אם אמר &quot;זו שלי וזו של חברי ונתערבו&quot; חייב לעשר אף אם היו מאה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון המשנה בירושלמי, וכן פסק הרמב&quot;ם (הלכות מעשר פ&quot;י ה&quot;ח), שבסתם פטור ובאומר שנתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה, משום שגילה דעתו שיש כאן ודאי טבל מעורב.

{{שוליים דין|ו_לט|חזרה=כן}} '''נאמנות עני שבידו תבואה שמקורה בלקט שכחה ופאה, וכן מוכר בשוק שדבריו נתמכים בחזקה שאין ידוע עליה סתירה.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יב|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהנאמנות נובעת מהחזקה (שהרוב לקט שכחה ופאה) ולא מעצם אמירתו, ולכן במקום שידוע שיש לו שדה בסוריא ואין חזקה - אינו נאמן; הרמב&quot;ם פסק כן להלכה.

{{שוליים דין|ו_מא|חזרה=כן}} '''עם הארץ שהפקיד מקח מיד חברו ואמר &quot;הרי אלו מעושרין&quot; - נאמן ופטור מדמאי, ובלבד שמצוי אותו המין בשוק.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות יב יא|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק יב, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שהתלה הדבר במציאות המין בשוק, שאילו שתק היינו תולים שמן השוק לקח ופטור, וכך פסק הרמב&quot;ם.

{{שוליים דין|ו_מב|חזרה=כן}} '''שומר שהחליף מעות שקיבל לשמירה ופסקן חייב באחריותן ככספו שלו.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מעשרות י ח|רמב&quot;ם, הלכות מעשר, פרק י, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהחליף מעות נקנו לו וחייב באחריותן, וכן פסק הרמב&quot;ם בהלכות מעשר פרק י הלכה ח.
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד א&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls9&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - right page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:68.36%;height:1.74%;left:9.77%;width:39.49%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:70.10%;height:5.22%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:75.32%;height:1.74%;left:9.77%;width:55.76%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt; &lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:13.59%;height:1.66%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:15.26%;height:13.31%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:73.67%;width:18.16%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''ברם הכא.''' בישראל שקבל שדה מכהן והכהן מכרה לישראל אע&quot;פ שיצאת השדה מרשות מוכר. הרי לא יצאת מרשות לוקח שזה לא מכרה לאחר וכן בבת כהן שנשאת לישראל לא יצאת השדה מרשות בעלה לאחר ולפיכך הדין באלו שאם נתאלמנה ונתגרשה וכן אם חזר הכהן המוכר ולקחה מהישראל שמכרה לו שחזר הדין בשניהם כבתחיל' והמעשרות לבעלים הראשונים

'''כהן שמכר שדה לישראל וכו'.''' תוספתא שם בסוף הפרק והתם גריס שלא לזורעה חטים וט&quot;ס הוא וגי' דהכא עיקרית שאינו רשאי לזורעה אסטיס שאינו אוכל ופטור ממעשרות כדתנן בריש מסכת מעשרות וכן שלא לעשותה שדה קנים ליטע קנים בתוכה דלאו בני מעשר הן וכן יכול למחות בידם שלא ליטע כרם בה דאע&quot;ג דכרם מיחייב במעשרות מ&quot;מ ניחא ליה במעשר של תבואה יותר מבשל כרם

'''שלי לעולם אינו יכול למחות בידו וכו'.''' וטעמא דבהתנה עמו על המעשרות בד' וה' שנים ולא יותר אינו בדין שזה יפקע ויפחות ממנו המעשר בשנים האלו כיון שהתנה עמו על מנת כן ויכול הוא לקיים תנאו ואח&quot;כ יעשה בהשדה כפי אשר חפץ בה אבל אם התנה עמו ע&quot;מ שהמעשרות שלו לעולם אינו בדין שזה יהא תלוי בתנאו לעולם ולא יעשה בשדהו שלקחה ממנו מה שירצה לעשות בה

'''אתא עובדא קומי רב אחא בר עולא.''' עובדא כי האי שהתנה עמו על המעשרות לעולם והלך זה ועשאה לשדה קנים וחייבו ליתן לו א' מעשרה קנים ואף שאינם חייבים במעשר מתורת קנס נגע בו ומשום דלא ס&quot;ל כהך ברייתא דפליגא היא על ברייתא דלעיל כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו המעשרות שלי לעולם המעשר שלו לעולם אלמא דתנאו קיים ואין זה יכול להפקיע השדה מהמעשרות

'''ישראל שמכר שדה לכהן וכו'.''' שם בתוספתא לעיל מן ההוא ברייתא והתם גריס ישראל שקבל שדה מכהן

'''מותר.''' דרשאי הישראל להתנות עמו על כמה שנים שיהו המעשרות שלו והוא יתנם למי שירצה אבל אם א&quot;ל שיהו המעשרות שלו לעולם אסר שאין כהן עושה כהן אחר דזה הוי כמו שעושה להישראל כהן שהמעשרות יהו שלו לעולם

'''כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו הכהן לישראל ע&quot;מ שיהו המעשרות שלך ד' או ה' שנים אסור.''' וכדמפרש ואזיל דמאי שנא הכא את אמר מותר בישראל שמכר שדה לכהן והכא בכהן שמכר שדה לישראל את אמר אסור וקאמר דה&quot;ט דכאן בישראל שמכר לכהן דעכשיו השדה היא ברשות הכהן וא&quot;כ זיכהו בדבר שהוא ברשותו ויכול הוא לזכות אותו על איזו שנים אבל בכהן שמכר לישראל הרי השדה ברשות ישראל והמעשרות אינם שלו ואינם ברשות כהן ואין יכול לזכות אותו בדבר שאינו ברשותו

'''מתני' ישראל שקבל מכהן ולוי המעשרות לבעלים.''' בהא כ&quot;ע מודו ואפילו לרבנן דפליגי עלי' דר&quot;א במתני' דלעיל דכיון דהשדה שלהם מקום מעשר שיורי שייריה

'''הקרתני.''' מל' קריה הוא היושב בקריה ובכפר שקבל שדה מירושלמי שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מן בני הכרכים: יכול הוא הקרתני לעלות וכו' ולפיכך כל אחד נופל חלקו במעשר שני כמו בשאר המעשרות והלכה כחכמים

'''גמ' ופריך הש&quot;ס על דעתי' דר' ישמעאל.''' דס&quot;ל מעשר שני של הירושלמי מפני שראוי הוא לו ומעתה אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות בתמיה. דתימא גם כן הואיל והטמא אינו ראוי בתרומה ובמעשר שני לא יכול חלקו בהן

'''תמן וכו'.''' כלומר לא דמי דבכהן טמא יכול הוא למכור חלקו לכהן טהור אחר אבל הכא מה יכול הוא לעשות עם מעשר שני שהרי אין מוכרין אותו כ&quot;א שיכול הוא לעלות ולאכלו בירושלם וס&quot;ל לר' ישמעאל דאדעתא דהכי לא קיבל בתחילה דמסתמא אינו רוצה בטרחא זו להעלותו לירושלם ולפיכך הוא דפליג בקרתני

'''מתני' המקבל זתים לשמן.''' שיטפל בהן להוציא השמן ובין ישראל מכהן ולוי או כהן ולוי שקבלו מישראל

'''כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה.''' כדמפרש בגמ' דרבנן לא עבדי זיתים כקרקע אלא דהואיל דהשמן חשוב הוא מתבואה של קרקע אדעתא דהכי נחית המקבל שיחלוק את הכל עם בעל הזיתים: ר' יהודה פליג בישראל שקבל מכהן ולוי משום דס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע וכשם שהמעשרות לבעלים בקרקע כך הוא בזיתים ואין הלכה כר' יהודה

'''גמ' ר' יודה עביד זיתים כקרקע וכו'.''' ולפיכך הוא דפליג בישראל שקבל מכהן ולוי ולרבנן זיתים חשובין מקרקע וכדפרישית במתני'

'''מעתה אין יסבור ר' יודה כר' אליעזר צ&quot;ל.''' וכלומר דמפרש הש&quot;ס דלמאי דאמרי' דר&quot;י ס&quot;ל דין זיתים כדין קרקע א&quot;כ אם יסבור כר&quot;א דפליג לעיל בהלכה ג' וס&quot;ל בכהן ולוי שקבלו שדה מישראל שהמעשרות שלהם שעל מנת כן באו מעתה ה&quot;ה הכא נמי בזיתים פליג ר' יודה דלדידיה אף בכהן ולוי שקבלו מישראל יהיו המעשרות שלהן כמו בשדה לר&quot;א

'''שקבלו שדה.''' דכתוב הכא טעות הוא ואגב שיטפא בההיא דר&quot;א היא

'''פרתו של כהן וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ו)

'''שהיתה שומא אצל ישראל.''' שקיבל בשומא ממנו בכך וכך להיות מטפל בה והשכר והולדות לאמצע כהאי דתנן בפ' איזהו נשך שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל לאמצע

'''הבכור לכהן דברי ר' יהודה.''' דס&quot;ל דמסתמא על מנת כן נתן לו שיהא הבכור שלו

'''חכמים אומרים אין הבכור אלא לשניהן.''' דחולקין כמו בשאר ולדות והישראל יכול ליתן חלקו לאיזה כהן שירצה א&quot;נ אם הכהן נוטל את הבכור יתן לו כנגד חלקו של ישראל או דמים או משאר ולדות

'''במעשרות שדהו שהוא שלו.''' כדתנן במתני' דלעיל בישראל שקבל שדה מכהן ולוי

'''והפרה גופה לשניהן.''' שהרי ישראל המקבל בשומא יש לו בגוף הפרה בענין שכרה והולדות שממנה וכן היא באחריות שניהן כדמסיק

'''ותני כן השם באחריות שניהן והמקבל באחריות הנותן.''' כצ&quot;ל וכמו דתנינן באיזהו נשך דהמקבל בשומא מותר מפני שאחריות על שניהן וא&quot;צ ליתן לו שכרו מפני שהוא דבר שעושה ואוכל וחולקין ג&quot;כ בריוח לשניהן. אבל המקבל צריך שיהיה כל אחריות על הנותן דאם המקבל קיבל כל אחריות עליו זה לעולם אסור ואפי' הוא נותן לו שכר עמלו דזהו נקרא צאן ברזל ואם האחריות על שניהן צריך שיתן לו שכר עמלו ואם כל האחריות על הנותן מותר וה&quot;ה בדינא דשדה דהכא

'''כהן שנתן מעות לישראל וכו'.''' בתוספתא שם ישראל שקבל מעות מכהן ליקח בהן פירות למחצית שכר א&quot;ל פחתו או הותירו הרי הן שלי מעשרות שלך אסור. וגי' זו קשה היא דכיון דכהן הנותן מקבל כל האחריות עליו מאי איסורא איכא הכא בשהתנה עמו שיהו המעשרות של ישראל המקבל ולגי' דהכא מותר יש לומר דאגב דהסיפא נקנו לה דישראל שנתן מעות לכהן וקבל הישראל האחריות עליו ובין שפחתו או הותירו הרי הן שלו והמעשרות יהו של הכהן דזה נראה ככהן המסייע בבית הגרנות שמטפל במעות ליקח בהן פירות כדי שיקבל המעשרות והלכך אם נותן לו שכרו בעד טרחתו מותר ואם לאו אסור

'''ישראל שהיה מוכר זיתים וכו'.''' תוספתא היא (בפ&quot;ה) והכי תנינן התם ישראל שמוכר את זיתיו בששים לוג טבלים ואמר לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי מעשרות שלו ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום רבית ולא משום מחלל קדשים. כלומר אינו חושש משום שביעית מפני שהכהנים חשודים הן על השביעית כדאמרי' בפ' זה בורר קמ&quot;ל הכא דאין הישראל חושש שמא אלו מתוקנים שנותן לו הכהן מפירות שביעית הן ולא משום רבית דאע&quot;ג דכשהכהן נותן לו ששי' לוג מתוקנים תחת אלו ששים לוג טבל שמקבל ממנו נראה כרבית הוא שהרי אם הישראל היה מתקן טבלו יפחתו לו מששים ועכשיו הוא מקבל ששים לוג שלמים מתוקנים בשביל אלו הטבלים מ&quot;מ הואיל ואינו מרויח לו הזמן בשביל כך וכדמוקי לה לקמן דהך רישא מיירי בשאינו מרויח לו זמן אלא אומר לו סתם תנם לי אלו הטבלים ואני נותן לך כנגדם מתוקנים לא מיחזי כשכר המתנת החוב וגם הכהן אינו מפסיד כלום שהרי המעשרות שיפריש מן הטבלים שלו הן וששים לוג נותן לו וששי' לוג נוטל ממנו ולא משום מחלל קדשים דנימא דזהו ככהן המסייע בבית הגרנות שיתנו לו המעשר וזה נקרא מחלל קדשים כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') דכאן לא הוי ככהן המסייע מכיון שאינו כמוותר הכהן להישראל משלו כלום שנותן לו זה הסך בעצמו כפי אשר נטל ממנו: ששים לוג טבולין אבל אם אמר לו אני אתן לך תחתיהן ששים לוג טבלים אחרים ואני ואתה יהו חולקין את המעשרות שנתקן לאלו הטבלים שלך אסור

'''ומתמה הש&quot;ס כדי יהב ליה כוליה מותר כדי יהיב ליה פלגא אסור.''' דהא ברישא מקבל הישראל ששים מתוקנים כולם ואפ&quot;ה מותר וכאן אין לו כ&quot;א חצי המעשר שהוא שלו למכרו ולתנו לכל מי שירצה ואת אמרת אסור

'''א&quot;ר יוסי כאן במרויח לו.''' סיפא מיירי בשמרויח לו זמן בפירוש שאומר לו תנם לי עכשיו אלו הטבלים ואני אתן לאחר זמן כך וכך כפי אותן הטבלים ואתן לך חצי חלק המעשר לפיכך הוא אסור

'''ותני כן.''' בהדיא אם היה מרויח לו הזמן אסור משום רבית דמה שנותן לו חצי חלק המעשר מיחזי כשכר המתנה בשביל שהישראל מקדים לו אלו הששים טבלים ומשום בזיון קדשים דמה שמוחל לו חצי המעשר הוי ככהן המסייע כדי שיתן לו חצי מעשר האחר ולא לזולתו

'''מתני' בש&quot;א לא ימכור אדם את זתיו אלא לחבר.''' בזיתים שנתלשו ולא הוכשרו לקבל טומאה מיירי. וכגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן והוא הכלי שנותנין בו הזיתים שיתחממו ויהיו ראויים להוציא שמן ומלשון עטיניו מלאו חלב הוא והכי ס&quot;ל לב&quot;ש (בריש פ&quot;ט דטהרות) דאז הוכשרו לקבל טומאה וב&quot;ה סברי התם משיתחברו שלשה זה לזה כשהן שוהין במעטן וקסברי ב&quot;ש הכא שלא ימכרם אלא לחבר המוחזק בטהרה ולא ימכרם לשאינו חבר שלא ידרך אותם בטומאה

'''ובה&quot;א אף למעשר.''' אף למי שלא קיבל אלא לעשר פירותיו אבל לא קבל עליו להיות מוחזק בטהרות יכול הוא ג&quot;כ למכרם דכיון דאכתי לא הוכשרו אימר יאכלם קודם שיזיעו ויוכשרו וכדאמ' בגמ' דבעילה כל דהו דמצינן למתלי תלינן. והרמב&quot;ם בפי' המשנה מוקי פלוגתייהו דב&quot;ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין של א&quot;י וב&quot;ה סברי מותר ובמשנה אחרונה דפ&quot;ד דע&quot;ז מסקינן שמותר לגרום טומאה לחולין של א&quot;י

'''וצנועי.''' הכשרים והותיקין המדקדקים במצות שהיו בבית הלל

'''מתני' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת.''' כלומר לאחר שבצרו והפריש המעשר את חלקו ונתנו אח&quot;כ לתוך גת אחד לדרוך אותם ונתערב הכל ואחד מהן הוא מפריש מעשרותיו ואחד אינו מעשר ומתקן פירותיו

'''המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא.''' כלומר אע&quot;פ שהמעשר עישר את שלו מן הענבים לאחר שבצרן מ&quot;מ הואיל ונתערבו אח&quot;כ בתוך גת אחת עם החלק של זה שאינו מעשר וכשנותן המעשר אח&quot;כ את חלקו מן היין אמרינן שמא בא לידו חלק חבירו שאינו מעשר ובזה לכ&quot;ע אין ברירה לפיכך צריך הוא עוד לעשר חלקו בתורת דמאי וזהו וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר בכל מקום שהוא חיישינן לדמאי ומעשר דמאי משלו על חצי חלק חבירו שבידו הכי מסקינן בגמרא לפירושא דמתני'

'''גמ' טעמא דב&quot;ה דרך בנ&quot;א לאכול זיתיהן עטונין.''' בתמיה כלומר מ&quot;ט דב&quot;ה וכי דרך בנ&quot;א לאכול הזיתים כשהן עטונין בתוך המעטן וקודם שיזיעו אלא מה שהתירו ע&quot;י עילה התירו דאע&quot;ג שאין דרך בני אדם לאכלן קודם שיזיעו ויומתקו לאכול מ&quot;מ תלינן ע&quot;י עילה כל דהו ואמרינן שמא לאכילה לקח אותם ולא ימתין עד שיזיעו כדי להוציא השמן

'''בית הלל כדעתין.''' דאזלי לטעמייהו כהאי דתנינן לקמן (בפ&quot;ה דשביעית) בש&quot;א לא ימכור לו למי שהוא חשוד על השביעית פרה חורשת דחיישינן שמא יחרוש בה בשביעית וב&quot;ה מתירין מפני שיכול לשוחט' והתם נמי וכי אורחיה דבר נש מיכוס תורא דרדיא. כצ&quot;ל וכן היא בשביעית שם והלא אין דרך לשחוט לשור שהוא עומד לחרישה

'''ע&quot;י עילה.''' כלומר אלא ודאי ע&quot;י איזו עילה שמצאו להתיר התירו וה&quot;נ כן
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;אבא · הל' יב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן · והכא את אמר הכן · תמן שתיקונו פטור ברם הכא שתיקונו חייב · ותני כן את שתיקונו פטור · נאמן להחמיר · ברם הכא פירושו להקל נאמן · תני גוי שהיה צווח ואו' בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן · אם אמ' מגוי פל' הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' וחכמ' אומ' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין · ר' יודן בעי [היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה] {{ירו&quot;מ-הוסר|כ}}דתימ' כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל או' כותי כגוי לכל דבר · אמ' ר' בון בר חייה והוא שיהא רוב מכנסו משלו · ישראל שהיה [ואמר] לו אריס בסוריא ושילח לו פירות הרי אילו מעושרין · אני או' מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק · לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו · אלא אפילו יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר · הל' י'ג מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר · מה נן קיימין · אם בשאמ' לו צא ולקח לי · שלוחו הוא · צא ולקח לך · שלו הן · אלא כי נן קיימין בסתם ר' יודה או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח · ר' יוסי או' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · לפיכך אם נתן אחת יתירה · ר' יודה או' של לוקח · ר' יוסי או' שלשניהן · מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמ' לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות · וכא את אמר הכין · כאן על ידי מעותיו שלזה ועל ידי רגליו שלזה שניהן חולקין · תני רבן שמעון בן גמליאל או' אם החליף את המעה צריך לעשר אמ' ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;חידושי רידב&quot;ז&lt;/div&gt;

תמן תנינן נאמנין על הלקט כו', יפה פי' הפ&quot;מ ז&quot;ל דקאי על הסיפא דמתניתן דה&quot;ז, וט&quot;ס שנדפס לבתר הלכה ח' ותני כן את שתקינו פטור נאמן להקל פירושו להקל אינו נאמן, כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

תני עכו&quot;ם שהיה צוות ואמר בואו וטלו לכם ממני פירות עזקה הן כו' אינו נאמן מפני שהוא משביח מקחו כו', נאמן להחמיר דברי רבי רשב&quot;ג אומר דברי העכו&quot;ם לא מעלין ולא מורידין כו', ר' יודן בעי כותי כעכו&quot;ם דאיתפלגין כו' כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר כן גי' הגר&quot;א ז&quot;ל בכ&quot;י קדשו:

סליק פירקא בס&quot;ד:
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-daf-head&quot;&gt;ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-runnum&quot;&gt;57&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר זבידא}}: הדא אמר {{ירו&quot;מ-ביאור|זה אומר}} הנותן מעות לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|לשמור אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה אם}} {{ירו&quot;מ-הוסר|והחליפן}} החליפן ואבדו נקנו לו {{ירו&quot;מ-ביאור|הרי הוא כלווה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}חייב באחריותן {{ירו&quot;מ-הדגשה|תנן: אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר. אמר}} שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|אמר}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתי חייב לעשר כשהחבר}} {{ירו&quot;מ-הוסר|במחליק}} מחלק בידו {{ירו&quot;מ-ביאור|ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.}} אבל אם עם הארץ {{ירו&quot;מ-הדגשה|בא ונטל את חלקו בעצמו פטור. אמר}} רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]]: והוא שנטל חלקו בסוף {{ירו&quot;מ-הדגשה|אבל אם נטל חלקו בתחילה אינו חייב לעשר}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כדי להתחייב}} צורכה לדין וצורכה לדין {{ירו&quot;מ-ביאור|צריך גם את זה וגם את זה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|גם שיחלק בידו וגם שיטול אחרון}}. חילק בידו {{ירו&quot;מ-הוסר|ונטלו}} ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אלא שעם הארץ נטל חלקו}} ונטל {{ירו&quot;מ-הדגשה|הוא}} חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו. תני: אומר: הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו {{ירו&quot;מ-הדגשה|אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך}} - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית {{שוליים דין|ו_מג}}ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. {{ירו&quot;מ-הדגשה|מאי טעמא}}? אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: {{ירו&quot;מ-הדגשה|כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני}} נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]]{{ירו&quot;מ-הוסר|אר}} {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|אמר}}: פועל זכה לבעל הבית משל חנווני {{ירו&quot;מ-ביאור|שהרי הכסף של בעל הבית}} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון {{ירו&quot;מ-ביאור|איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות}}? היה החנווני חרש - על דעתיה דרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית}} לא חשש {{ירו&quot;מ-הדגשה|לפי}} {{שוליים דין|ו_מד}}שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|אילעא}} - חושש. תני: לא יאמר אדם לחבירו {{ירו&quot;מ-הדגשה|עם הארץ}}: הילך מאתים דינר {{ירו&quot;מ-הדגשה|קנה בהם תבואה}} ושקול על ידי לאוצר {{ירו&quot;מ-ביאור|כתשלום עבור מיסים.}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שמא יקנה טבל ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל}}. אלא אומר: הוא לו: פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי {{ירו&quot;מ-הוסר|לאומנות}} לאומן. אלא אומר: הוא לו: פרשיני מן {{ירו&quot;מ-הוסר|האומנות}} האומן.&lt;br&gt;&lt;br&gt;  &lt;strong&gt;הדרן עלך פרק המקבל שדה&lt;/strong&gt;&lt;br&gt;

==פרק שביעי - המזמין את חבירו==


&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף כט ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;
[[קובץ:ירושלמי_מאיר_דמאי_פרק שביעי.png|שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע]]

==[[#ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א|ירושלמי דמאי, פרק ז, הלכה א]]==
&lt;span id=&quot;ירושלמי_מאיר_דמאי_ז_א&quot;&gt;
&lt;strong&gt;מתני':&lt;/strong&gt;
המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר — הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר — עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות {{ירו&quot;מ-הדגשה|ובשבת חוזר וקורא שם}}&lt;br&gt;
&lt;strong&gt;גמ':&lt;/strong&gt;
אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}}: מתניתן בדמאי, הא בוודאי לא. {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}הא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתני זו}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|מתניתין}} אמר{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ד}}אפילו בודאי, {{ירו&quot;מ-הוסר|בתנינן}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|דתנינן}} תמן: &quot;היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה, {{ירו&quot;מ-הדגשה|אומר: שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי, אומר: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות}}&quot;. אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכול, דתנינן {{ירו&quot;מ-הדגשה|בסיפא של הברייתא}}: היו דמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|משמע שקדם עסקו בטבל ודאי. תשובה}}: {{ירו&quot;מ-הוסר|מה}} מי אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|שאפשר להתנות רק}} בדמאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}לא בודאי? לא אמר אלא {{ירו&quot;מ-הוסר|מתניתא}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|שהמשנה עוסקת}} בדמאי {{ירו&quot;מ-ביאור|כיוון שלא הצריכו אותו להפריש גם תרומה גדולה.}} מה בין דמאי ומה בין ודאי? {{שוליים דין|ז_א}} דמאי - אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו. רבי ינאי[[ביאור:עץ מסורת#רבי ינאי|°]] {{ירו&quot;מ-ביאור|הכהן}} הוה ליה תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|מערב שבת על טבל}} ודאי, שאל לרבי חייא רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: מאי מתקנא בשבתא {{ירו&quot;מ-הדגשה|על סמך התנאי? אמר לו: כתיב}} ([[דברים יד כג|דברים ראה יד כג]]) {{ירו&quot;מ-הוסר|אל}} {{ירו&quot;מ-הדגשה|ואכלתה לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהריך, ובכרת בקרך וצאנך}}, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. {{ירו&quot;מ-הדגשה|כל הימים מלמד שמפרישים מעשרות}} {{ירו&quot;מ-הוסר|ואפילו}} אפילו בשבת, {{ירו&quot;מ-הדגשה|והאיסור לעשר אינו אלא מדרבנן ועל ידי תנאי התירו. אם כך}}, מהו דחמית {{ירו&quot;מ-הדגשה|בחלום}} {{ירו&quot;מ-ביאור|מהו שראיתי בחלום}} מיקל בלשי {{ירו&quot;מ-ביאור|מקל של שוטרים}} תלוי בי? {{ירו&quot;מ-ביאור|רבי ינאי הכהן חשב שאולי מראים לו מקל לפי שאסור להפריש על התנאי שעשה}} אמר לו: {{ירו&quot;מ-הדגשה|הראו לך בחלום ש}}עתיד את{{ירו&quot;מ-הדגשה|ה}} להנהיג שררה על ישראל. רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] היה לו תנאי {{ירו&quot;מ-הדגשה|על טבל}} ודאי, חדא איתא {{ירו&quot;מ-ביאור| אשה אחת}} בשלה ירק {{ירו&quot;מ-הדגשה|ו}}אנשיית מתקנתה {{ירו&quot;מ-ביאור|ושכחה לעשר}}, אתת {{ירו&quot;מ-הוסר|לנבי}}{{ירו&quot;מ-הדגשה|לגבי}} {{ירו&quot;מ-ביאור|באה אצל}} רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] ושלח לזבדי בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#זבדי בן לוי|°]] {{ירו&quot;מ-הדגשה|שיעשר מהירק שלו על שלה על ידי התנאי}}{{ירו&quot;מ-הוסר| דיתקן לילא}} {{ירו&quot;מ-ביאור|יש אומרים שהיא השאילה את הירק מרבי הושעיא, ולכן התנאי שהתנה יכל לחול על טבל ודאי, כיוון שהיה ברשותו כשהתנה. אבל קשה איך נתנו לה דבר לא מעושר? ואם נתנו לה בשוגג מניין היא ידעה שהירק לא מעושר?}} &lt;br&gt;&lt;br&gt; &lt;span id=&quot;דף_ל_א&quot;&gt; &lt;/span&gt;&lt;div class=&quot;noprint&quot;&gt;{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת דמאי/פרק שביעי#דף ל א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}&lt;/div&gt;  

&lt;div class=&quot;yerum-bm-print&quot;&gt;
אמר רבי יוסי: '''הדא אמר הנותן מעות לחבירו''' - מפה אתה יכול להבין שנותן מעות לחברו לשמור אותם, אז בעצם הוא שומר חינם ושומר חינם פטור מגניבה ואבידה. אבל אם '''החליפן ואבדו נקנו לו חייב באחריותן''', כי הוא הופך להיות לווה.

שמואל: '''מחלק בידו''' - כלומר אם החבר הלך לקנות והוא קנה אחת לעצמו ואחת לעם הארץ, וגם הגדיר זה שלי זה של חברי, אז אני אומר שהוא יהיה חייב. '''אבל אם עם הארץ''' בא ונותן מעצמו הוא יהיה פטור - אולי יצא שעם הארץ לקח את שלו.

רבי אלעזר: '''והוא שנטל חלקו בסוף'''. מתי אני אומר שהוא חייב? כשהחבר לוקח את החלק שלו בסוף - קודם כל נותן לעם הארץ ואחרי זה לוקח את חלקו. אבל אם קודם כל נתן את חלקו, מה שנשאר זה כבר של עם הארץ, אז לא חייב לעשר.

אמר רבי יונה: '''צורכה לדין וצורכה לדין'''. כדי להתחייב צריך שני דברים - גם שיחלק ביד וגם שיטול אחרון. '''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה - אינו צריך לעשר אלא על שלו'''. '''לא חילק בידו ונטל חלקו בסוף - אינו מעשר אלא על שלו'''.

תני: '''אומר הוא אדם לפועל: הילך דינר זה ואכול בו, הילך דינר זה שתה בו - ואינו חושש על שכרו, לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך'''. אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם הולך לקנות ממנו דבר איסור, לא חושש. '''אבל אם אמר לו: צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים, צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים - חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך'''.

למה בעצם חוששים? אמר רבי זעירא: '''נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל'''. כלומר החנווני נעשה שליחו של בעל הבית כדי לזכות לפועל, ואם הוא נותן לפועל דבר איסור, אז בעצם כאילו בעל הבית מינה אותו לעשות את זה. רבי הילא אמר: '''פועל זכה לבעל הבית משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו'''. כלומר הפועל הוא זוכה לטובת בעל הבית מהחנווני, וחוזר וזוכה לעצמו.

שואלת הגמרא: '''מה נפקא מביניהון?''' '''היה החנווני חרש''' - הרי אין שליחות לחרש. אז '''על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש''', בעל הבית פטור. אבל '''על דעתיה דרבי הילא חושש''', כי הרי הפועל לא חרש.

תני: '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר'''. נניח אם היו צריכים לתת מיסי מלך, לא יגיד לחברו קח מאתיים דינר, לך תקנה תבואה ותן במקומי לאוצר, כי שמא עם הארץ יקנה טבל ואז נמצא שהוא פודה את חובו למלך מטבל. '''אלא אומר הוא לו: פרשני מן האוצר'''. וכן '''לא יאמר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו: פרשיני מן האומן'''. שוב פעם, הוא לא ייתן לעם הארץ כסף שישקול בעדו לאומן, אבל כן יכול להגיד לו תפטור אותי, קח את הכסף הזה.

עכשיו אנחנו בפרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: '''המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו; זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות'''. בעצם הוא עושה אותו דבר כמו שהוא עושה ביום חול עם המעשרות על ידו, רק שהוא אומר מה שאני עתיד להפריש למחרת - זה מין תנאי כזה, וזה מותר.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן: '''מתניתן בדמאי'''. כל המשנה מדברת בדמאי. '''הא בוודאי לא''' - בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה. אז הגמרא מבינה שבוודאי, אם הוא אומר שזה תנאי, בוודאי הוא לא יכול לעשות את זה.

אומרת הגמרא: '''הא אמר אפילו בודאי'''. כלומר יש ברייתא שאומרת שגם בוודאי הוא יכול לעשות את זה. '''תמן: היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה'''. הוא יכול להגיד שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, תרומה גדולה ועשר מעשר ראשון תשע מעשר שני. אחר כך כתוב '''אין תימר בדמאי אנן קיימין''', '''היו דמאי''' יאמר כך. כלומר אם אתה תגיד שגם זה בדמאי, אז לא הייתי צריך להוסיף את התנאי בסייפא של הברייתא &quot;אם היו דמאי&quot;. אם אתה אומר בסוף אם היו דמאי תעשה כך, סימן שברור שדיברת בהתחלה על טבל וודאי.

אז לכאורה קשה על רבי יוחנן, שאמר שהמשנה שלנו בדמאי ואנחנו הבנו שבוודאי לא, שאי אפשר לתנות. אומרת הגמרא: '''מי אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי? לא אמר אלא בדמאי''' - שהמשנה שלנו מדברת בדמאי. אפשר בקלות לראות - רואים פה שבעצם במשנה הוא לא אומר &quot;תרומה גדולה&quot;, ואם זה היה בוודאי היה צריך לומר גדולה.

שואלת הגמרא: '''מה בין דמאי ומה בין ודאי?''' דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו, כמו פה שיכול לתנות על פירות של חברו שכשהוא יגיע לשבת יהיה ביכולתו. אבל '''ודאי - אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו'''.

רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי - עשה תנאי בשבת על טבל וודאי, והוא שאל את רבי חייא רובא מה עם עשיית זה בשבת. אמר לו: כתוב '''למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים''' - &quot;כל הימים&quot; מלמד שהוא רשאי לעשות תרומות ומעשרות אפילו בשבת. בעצם האיסור הוא לא בא מדאורייתא - מדאורייתא מותר, ואין איסור לעשר אלא מדרבנן, ובתנאי חכמים התירו.

אז אם זה ככה, מה עוד דחה - '''מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי?''' רבי ינאי ראה מקל חובלים, וחשב שבעצם הוא עמד לעבור איסור, כי אסור להפריש, ולכן שאל. אמרו לו: לא, הפוך - '''עתיד את להנהיג שררה על ישראל''', שאתה תהיה אדם גדול ותנהיג שררה על ישראל.

'''ורבי הושעיא היה לו תנאי ודאי'''. '''חדא איתא בשלה ירק ואנשיית מתקנתה''' - אישה אחת בישלה ירק ושכחה לתקנה. באה אליו, '''אתת רבי הושעיא ושלח לזבדי בן לוי''' - שלח את זבדי בן לוי שיעשר מהירק שלה על דעת התנאי שלה.

אז רבי אבהו אמר: מה זה? ולא היה זבדי בן לוי צריך לזכות לרבי הושעיא מיכן? כלומר לא היה צריך לזכות את הירק של האישה לרבי הושעיא כדי שהוא יוכל אחר כך להפריש משלו על שלה? כי אמרנו שלא הוי תנאי אלא בפירוש על ברשות בעל התנאי, ככה הוא הבין.

אמרה הגמרא: רבי זירא בא והפך - מה נפקא מינה? אי בששיש לו תנאי שיעשר בתנאו על עצמו ועל אחרים, כלומר אם רבי הושעיא התנה שיעשר בתנאי שלו גם על עצמו וגם על אחרים, פשוט היה לא צריך לזכות בהלכה. אבל אם בשאין לו תנאי, לא עליו ולא על אחרים, אלא בסתם, למה שהיה צריך לזכות אותה בירק? רק אם היה תנאי מפורש שלא יעשר אלא משלו על שלו, אז היה צריך לזכות לה.

אמר רבי יעקב בר זוודי בשם רבי אבהו - שאלה זו נשאלה בבית המדרש וענו שלא צריך לזכות; זבדי בן לוי לרבי הושעיא לא צריך לזכות בירק.
&lt;/div&gt;

&lt;div class=&quot;yerum-dinim&quot;&gt;
'''📜 הדינים העולים מדף כט עמוד ב'''

{{שוליים דין|ו_מג|חזרה=כן}} '''פועל שנשלח לקנות ככר או יין ובעל הבית נותן דמים - האם החנווני נעשה שלוחו של בעל הבית לזכות בעבורו, וחוששים בשכרו לשביעית, מעשרות ויין נסך.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות מאכלות אסורות יג כו|רמב&quot;ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק יג, הלכה כו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה קלב ד|שו&quot;ע יו&quot;ד סימן קלב סעיף ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי זעירא שהחנווני נעשה שלוח בעל הבית לזכות לפועל, ולכן חוששים בשכרו משום שביעית, מעשרות ויין נסך, וכן פסקו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע.

{{שוליים דין|ו_מד|חזרה=כן}} '''אין ליטול מעם הארץ כסף לקניית תבואה בשמו לצורך תשלום חוב, אלא רק לפוריעת חוב ישיר.''' ''פוסקים:'' [[רמב&quot;ם הלכות שלוחין ושותפין ב ב|רמב&quot;ם, הלכות שלוחין ושותפין, פרק ב, הלכה ב]] , [[שולחן ערוך חושן משפט קפח ב|שו&quot;ע חו&quot;מ סימן קפח סעיף ב]] &lt;קטע סוף=כט ב/&gt; הדרן עלך המקבל שדה ו. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא בירושלמי שאין לומר &quot;קנה ושקול על ידי&quot; אלא &quot;פרשני&quot;, כדי שלא יימצא פורע חובו מטבל, וכך הכריעו הרמב&quot;ם והשו&quot;ע חו&quot;מ קפח,ב..
&lt;/div&gt;


&lt;div class=&quot;yerum-leiden-page&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-leiden-head&quot;&gt;כתב יד ליידן — דף כט עמוד ב&lt;span class=&quot;yerum-leiden-img&quot;&gt; &lt;span class=&quot;mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn&quot; title=&quot;פתיחה וסגירה של צילום כתב היד&quot;&gt;צילום כתב היד&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-src&quot;&gt; · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב&quot;ז&lt;/span&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-ls10&quot;&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-shot&quot;&gt;[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a058 DEMAY 07 - left page.jpg]]&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first&quot; style=&quot;top:28.57%;height:1.66%;left:36.74%;width:36.92%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:30.23%;height:14.98%;left:36.74%;width:55.08%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;span class=&quot;yerum-leiden-mark&quot; style=&quot;top:45.21%;height:1.66%;left:39.98%;width:51.84%&quot;&gt;&lt;/span&gt;&lt;/span&gt;&lt;!--/צילום--&gt;&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-right&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-col-head&quot;&gt;פני משה&lt;/div&gt;

'''שוין.''' הן ב&quot;ש וב&quot;ה שהוא מוכר לו שבלין. לעשות מהן קמח לעיסתו ואע&quot;פ שיודע שאינו עושה בטהרה וטעמא דאין שבלין מוכשרין לקבל טומא' עד שיבוא עליהן מים ממקום אחר ויוכשרו אבל הזיתים המשקה היוצא מהן עצמן מכשירין אותן והואיל והן עלולין ביותר להכשר חיישו בהו ב&quot;ש טפי

'''תני.''' בתוספתא דמעשרות (פ&quot;ג) אמר רשב&quot;ג מודין ב&quot;ש וב&quot;ה שלא ימכור אדם גדיש של תבואה ועבט של ענבים וכו' אלא לחבר ולעושה בטהרה וטעמא דהכל שוין הן שאין מוכרין למי שאינו מוחזק בטהרה גדיש של חטין דאע&quot;ג דשבלין לעיסתו מוכר לו כדקתני לה נמי התם דכיון שדבר מועט הוא אמרינן בהו אפשר שלא הוכשרו אבל בגדיש אי אפשר שלא נפלו עליו מים אף במקצת ממנו וכיון דלא ידע ונזהר חיישינן שמא הוכשרו ואסור לו למכרו למי שאינו עושה בטהרה

'''ועבט של ענבים.''' הוא הכלי הגדול שצוברין בו הענבים כדי שיתחממו ויוציאו יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן ואלו מתוך שהן מתחממין מזיעין ויוצא משקין מהן והרי הן מוכשרין ולפיכך אסור למכרן אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה כלומר ואפי' הוא עם הארץ אלא שקבל עליו דברי חבירות ולהיות מוחזק בטהרה כדתנן לעיל (בפ&quot;ב)

'''ועבט של ענבים לא תורה היא.''' אתחלתא דקושיא היא על ר' יוחנן כדלקמיה וכלומר וכי לא שמעינן מהך ברייתא דאסרו למכור עבט של ענבים למי שאינו עושה בטהרה דטעמא הואי משום דעבט של ענבים לא תורה היא בתמיה הא מן התורה מכשרו שהיוצא מהן משקה הוא וה&quot;ה למעטן של זתים אלא דנקט לקמייתא וה&quot;ה לאידך וכמסקנת הקושיא לקמן והשתא קשה לית הדא פליגא על ר' יוחנן כדמפרש ואזיל

'''דר' יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין.''' הך מלתא דר&quot;י על מתני' דריש פ&quot;ט דטהרות איתמר והאי כשם שאמרו קטן חומרין על מתני' דרפ&quot;ג דטבול יום קאי דתנינן התם גבי חבורי אוכלין לענין טומאה אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ&quot;א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עמו הרי הוא כמוהו ועלה קאמר ר' יוחנן דמאן דמחמיר בחיבור אוכלין וס&quot;ל דאף אם אוחז בחלק הגדול בזה אוכל שנפרס ומקצתו מחובר הוא וחלק הקטן עולה עמו הרי זה כמוהו ואם נגע טמא בגדול נטמא הקטן עמו האי מ&quot;ד מחמיר הוא ג&quot;כ במעטן של זיתים לענין הכשר טומאה דנמי אמרינן דהוי כולו חבור ואף אם הזיע מקצת המעטן כל הזיתים שבתוכו מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש פ&quot;ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן והיינו דקאמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זיתים חומרין שמעינן מיהת ממילתי' דדין מעטן של זיתים שאמרו לענין הכשר מצד חומרא בעלמא שהחמירו בו חכמים הוא וקשיא עליה מהך ברייתא דהחמירו למכור עבט של ענבים ומעטן של זיתים למי שאינו עושה בטהרה ומטעמא דחיישינן שמא הוכשרו וזה כ&quot;ע מודים בה ואף לב&quot;ה אלמא דהכשר מדבר תורה הוא דאי מחומרא בעלמא מדבריהן האיך היו מחמירין למכור מחשש שמא הוכשרו הא הכשירן גופה אינו אלא מדרבנן

'''ר' חזקיה וכו'.''' כלומר דר' חזקיה אמר לפני ר' יונה בשם ר' ירמיה דפליג על ר' יוחנן וס&quot;ל דלא מדמינן דין הכשר במעטן של זיתים מדין חבורי אוכלין

'''מה פליגין בחיבורין.''' כלומר ע&quot;כ ל&quot;פ ר&quot;מ ור&quot;י התם אלא לענין חיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. כלומר אוכלין הנוגעין זה בזה וכשאתה מפרידן נושך אחד מחבירו ועולה עמו וכעין האי דתנן בריש טבול יום המכנס חלות על מנת להפריש ונשכו וכו' דפליגי שם ב&quot;ש וב&quot;ה אם הן חיבור לענין נגיעת טבול יום אבל מודים הן בשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורות דהוי חבור בנשוך אבל מעוך ואינו נושך אחד מחבירו כשמפרידן אינו חיבור ולפיכך פליגי באוכל שנפרס ומעורה במקצת דלמר לא חשיב ליה חיבור עד שאם יאחז בקטן והגדול עולה עמו דאז ודאי אם היה מפרידן היו נושכין זה מזה ומר ס&quot;ל שאף אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו נמי הוי חיבור דג&quot;כ אמרינן דמסתמא הן נושכין זה מזה כשמפרידן

'''וכא.''' אבל הכא במעטן של זיתים אפי' מעוך ואינם נושכין זה מזה כשנוטל קצתן מן המעטן מ&quot;מ הוי חיבור משום דהמשקה היוצא מהן מחברן

'''הא הכשירן תורה.''' כלומר הא שמעת מיניה דס&quot;ל דהכשרן בעבט של ענבים ובמעטן של זיתים מן התורה היא ודלא כר' יוחנן

'''קם ר' יונה עם ר' ירמיה.''' לבתר דשמע מר' חזקיה דקאמר משמיה הכי קם הוא בעצמו עם ר' ירמיה ושאלו וא&quot;ל את אמרת הדא מילתא כמו ששמעתי אומרים בשמך. א&quot;ל אין מני. אם ממני אתה רוצה לידע זה אנא סבירא לי שאפי' הכשירן והן חומרין וכהאי דר' יוחנן דגם הכשר של מעטן של זיתים מצד חומרת דבריהם בעלמא הוא דהרי אין כאן שמן שיכשיר את הזיתים והמשקה היוצא מהן מחמת הזיעה לא הוי משקה ודלא כרבי חזקיה שאמר משמי

'''והתני שוין וכו'.''' השתא מהדר הש&quot;ס להקושיא דהקשה מעיקרא על ר' יוחנן וקשיא נמי לר' ירמיה מהך ברייתא דשמעינן מינה דעבט של ענבים ודכוותה מעטן של זיתים הכשרן מדבר תורה הוא דאי לאו הכי לא היו אוסרין למכרן למי שאינו עושה בטהרה מחששא דשמא הוכשרו וכדלעיל

'''מאי כדון.''' והשתא היכי מתרצינן להך ברייתא אליבא דר' יוחנן ור' ירמיה כדהשיב לר' יונה

'''תיפתר.''' להך ברייתא כר&quot;מ דר&quot;מ אמר המוהל כמשקה בפ&quot;ו דמכשירין תנינן להא (במשנה ה') והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר&quot;ש דס&quot;ל המוהל גופו היוצא מן הזיתים לא הוי כמשקה ומ&quot;מ מכשיר הוא מפני שיורי שמן שבו שא&quot;א למוהל בלא מקצת שמן רמ&quot;א אע&quot;פ שאין עמו שמן דס&quot;ל המוהל בעצמו חשיב משקה ומכשיר והשתא ברייתא דלעיל דשמעינן מינה דהני הכשרן מד&quot;ת הן כר&quot;מ מיתוקמא דאע&quot;פ שעדיין לא יצא מהן שמן המוהל היוצא מהן מחמת שנתחממו במעטן כשמן הוא לענין הכשר וכן אתה אומר בעבט של ענבים לר&quot;מ

'''טעמא דב&quot;ש.''' במתני' דלחבר מתירין הן למכור ומשום דידיה ודאי ליכא למיחש מידי והא דלא חיישי שמא אותו החבר ימכור לעם הארץ וכגון שזה קבל עליו לעשות בטהרה ואעפ&quot;כ איכא למיחש שמא אינו מעשר וכדאמרינן לעיל (בפ&quot;ב) דהא דתנינן הנאמן על הטהרות נאמן הוא על המעשרות במתארח אצלו דוקא הוא וטעמייהו דב&quot;ש הכא לפי שאין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. א&quot;נ דר&quot;ז בעי לשנויי מ&quot;ט דלא אמרי ב&quot;ש להדיא לא ימכור אדם זיתיו אלא למעשר ולחבר ולאפוקי לזה שמקבל עליו לעשות בטהרה ולא קבל ברבים למעשרות וכדאמרן והלכך קאמר דלהא לא איצטריך דבלא&quot;ה אין דרך חבר למכור אלא למעשר ובמתני' לא באו ב&quot;ש להשמיענו אלא טעמא דחששא דהכשר

'''מהו צנועי.''' דקתני וצנועי בית הלל וקאמר כשירי: א&quot;ר חסדא כך שנינו (בפ&quot;ב דנדה) והצנועות מתקנות להן שלישי וכו' שכל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע

'''גמ' אר&quot;א דר&quot;מ היא.''' המתני' דאיהו דאמר לעיל (בפ&quot;ב) ומהתוספתא הוא דגריס שם (בפ&quot;ג) לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד והוא המוכר הרבה ביחד אבל בעה&quot;ב בין כך ובין וכך צריך לעשר כלומר בין שמוכר במדה דקה בין במדה גסה וחכ&quot;א אחד סיטון ואחד בעה&quot;ב מותר למכור ולשלוח לחבירו במתנה והיינו במדה גסה כדתנינן שם והשתא מפרש ר' אלעזר למתני' דהכא דכר&quot;מ היא דאתיא דס&quot;ל לר&quot;א דטעמא דמתני' משום דכשנתערבו חלקיהם בגת אחת ובא כאו&quot;א ליטול חלקו הוו כמחליפין זה עם זה שהרי אינו ידוע ומבורר חלק של כל אחד והוי כמוכר כל אחד חלקו לחבירו בשביל חלקו שנוטל הוא ולפי סברת ר&quot;מ דלבעה&quot;ב לא התירו למכור את הדמאי עד שיעשר לפיכך אמרו כאן שיעשר דמאי על חלק חבירו של זה שאינו מעשר כדמסיים ואזיל

'''הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ&quot;מ שהוא דמאי.''' כלומר משום דר&quot;א מפרש להמתני' דה&quot;ק זה המעשר מעשר את חלק שלו ודאי ומה שאמרו וחלקו בכל מקום שהוא היינו מחלק חבירו צריך שיעשר דמאי ומפני שאינו ידוע ומבורר החלק דשמא שלו הוא הלכך קרי ליה חלקו בכל מקום שהוא וטעמא שצריך לעשר דמאי מחלק חבירו משום דהוי כמוכר לו כדאמרן ולפיכך מוקי להמתניתן כר&quot;מ

'''ר' יונה בעי.''' על הא דר' אלעזר דלדידך דמוקמת לה כר&quot;מ ומטעמא דכמוכר הוה א&quot;כ קשיא מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמיה דהרי כאן שחבירו זה ידוע הוא שאינו מעשר פירותיו וחלקו טבל ודאי הוא ואם כמוכר ליה מחשבית ליה לזה המעשר א&quot;כ אמאי קאמרת דאינו מעשר חלק חבירו כ&quot;א דמאי הא בתורת ודאי בעי לתקוני ליה ולא אמרו דהמוכר צריך לעשר דמאי במקום שלא התירו לו למכור עד שיעשר אלא דוקא בפירות שאין עליהן אלא תורת דמאי כגון שלקח פירות מעם הארץ וספק הוא אם מעושרין הן או לאו בהא הוא דאמרו דהמוכר צריך שיפריש תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואח&quot;כ ימכרם אבל הכא הרי חלקו של אינו מעשר הוא ודאי טבל והיה צריך שיתקן ודאי לא דמאי

'''לית לך אלא כההיא דא&quot;ר יוחנן ד&quot;ה היא.''' אלא אין לך לפרש המתני' דטעמא דכמוכר הוי ולא שייכא כלל לפלגתא דר&quot;מ וחכמים וכד&quot;ה היא מתני' וכדמפרש ר' יוחנן דה&quot;ק

'''המעשר מעשר את שלו ודאי.''' וכדפרישית במתני' וכלומר דזהו פשוט דאת שלו מעשר הוא ודאי ואנן הכי קאמרינן דאף שהוא מעשר חלק שלו ודאי מ&quot;מ צריך ג&quot;כ לעשר דמאי כדמסיק ואזיל וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי. וכלומר אי שמיע לך דמפרשי למתני' דקתני וחלקו בכל מקום שהוא היינו דמאי הכי הוא דמפרשי דכנגד חצי חלקו שביד חבירו מפריש הוא משלו דמאי והיינו נמי על חצי חלק שלו שהרי נתערבו אחר שכא&quot;וא נתן חלקו בגת ואין ברירה וכשנוטל זה חלקו מן הגת וזה חלקו אמרינן דשמא בכל חלק וחלק שנטל כ&quot;א יש בו חצי חלק של חבירו ולפיכך אע&quot;פ שזה המעשר הפריש ודאי על חלקו אפ&quot;ה חיישינן עכשיו שיש בחלקו חצי חלק חבירו כמו שיש חצי חלקו ביד חבירו וזה שאמרו חלקו בכ&quot;מ שהוא יש בו דמאי והיינו חצי חלק חבירו שבחלקו צריך להפריש עליו דמאי

'''מתני' שנים שקבלו את השדה באריסות וכו'.''' כשבאין לחלוק יכול האחד לומר לחבירו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים וכו'. דכיון שממין אחד הן לא הוו כמחליפין זה עם זה דהוי כמכר ואסור למכור טבל כדתנן בפ' דלעיל אבל הכא לאו מכר הוא

'''אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו'.''' דכיון שהן שני מינין ומחליפין זה עם זה הוי כמוכר לו החטים בעד השעורים שנוטל כנגדם ואסור למכור טבל

'''מתני' חבר וע&quot;ה שירשו את אביהן ע&quot;ה.''' ופירותיו דמאי הן

'''יכול הוא החבר לומר לע&quot;ה טול אתה חטים וכו'.''' דכיון דמין א' הן לא הוו כחליפין ומכר אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים וכו' דכיון ששני מינין הן הוי כמחליפין זה עם זה והרי זה כמוכר דמאי לעם הארץ ואסור

'''גמ' תני.''' בתוספתא דתרומו' (בפ&quot;ב)

'''בסוריא.''' שחיוב תרומות ומעשרות שם מדבריהם הוא

'''הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה.''' דחלקו של ישראל טבל הוא וחלקו של עכו&quot;ם פטור ממעשרות והא דקאמר וכמעשר כלומר כמעושר שהוא חולין והרי כאן טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לומר שזהו חלק העכו&quot;ם וזהו חלק ישראל

'''רשב&quot;ג אומר וכו'.''' דס&quot;ל יש ברירה ולאחר שחלקו חלק של ישראל טבל גמור הוא וחייב במעשרות ושל עכו&quot;ם פטור

'''מה פליגין.''' עד כאן לא פליגי אלא בשחלקו השדה בעודה בקמתה דבהא קסבר רשב&quot;ג דהוברר הדבר שזהו חלקו של ישראל וזהו חלקו של עכו&quot;ם אבל אם חלקו אחר שקצרו ועשו גדיש ואז נטל כ&quot;א חלקו אף רשב&quot;ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא שהרי נתערבו השבלין זה בזה ובכה&quot;ג אפילו לרשב&quot;ג אין ברירה והרי טבל וחולין מעורבין הן: על דעתיה דר' יונה מה בין גדיש מה בין עמרים דקס&quot;ד דר' יונה עמרים בדוקא קאמר דבהא מודה רשב&quot;ג לרבי אבל אם חלקו גדיש ס&quot;ל דפליגי והלכך פריך וכי מה בין חלקו בעמרים לבין חלקו בגדיש ואם כשנתערב בעודן עמרים קאמר דרשב&quot;ג מודה ומהיכי תיתי לומר דאם חלקו אחר שעשו גדיש מן העמרים פליג רשב&quot;ג

'''בקוצר כל שהוא ומניח לפניו.''' כלומר דמשני לא כדס&quot;ד דר' יונה קאמר דבגדיש פליג רשב&quot;ג אלא ר' יונה מוסיף הוא על הא דר' חנינא דקאמר בחלקו גדיש הוא דמודה רשב&quot;ג לרבי ועלה קאמר ר' יונה דאפילו לא עשו גדיש אלא קוצר ומניח העמרים לפניו נמי מודה רשב&quot;ג דהואיל ולא חלקו אלא אחר שנתערבו בעמרים הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה: הדא דתימא דפליג רבי ארשב&quot;ג דוקא בשקנו בתחלה ע&quot;מ שלא לחלוק בהשדה אלא שיהא נשאר ביניהן בשותפות כל מה שילקטו מהשדה בהא הוא דס&quot;ל לרבי דאף אם חלקו אח&quot;כ אין ברירה והרי חלקן מעורבין הן אבל אם בתחלה קנו השדה על מנת לחלוק בתבואתה אף רבי מודה דאמרי' יש ברירה וזהו חלקו של כאו&quot;א מגיע לו משעה ראשונה ושל ישראל חייב ושל עכו&quot;ם פטור

'''מיליהון דרבנן.''' דלקמן ר' אבהו ור' יוחנן דקאמר משמיה פליגין על ר' הושעיא

'''השותפין מחלוקת רבי ורשב&quot;ג.''' ישראל ועכו&quot;ם השותפין תליא בפלוגתא דרבי ורשב&quot;ג דלדברי רבי דס&quot;ל אין ברירה לעולם טבל וחולין מעורבין הן ולרשב&quot;ג חלקו של ישראל חייב במעשרות

'''האחין השותפין לא לחלוק הן.''' כלו' והא משכחת לה נמי דין דישראל ועכו&quot;ם בשותפות והן אחין וכגון גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן כעין האי דלקמן במתני' ובאחין השותפין וכי לא לחלוק בירושת אביהן מתחלה הן עומדין ואפ&quot;ה קאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם ירשו שדה בשותפות מחלוקת דרבי ורשב&quot;ג היא בשחלקו השדה בקמתה כדלעיל וא&quot;כ פליגא על הא דר' הושעיא

'''גר ועכו&quot;ם שירשו את אביהן עכו&quot;ם יכול הוא לומר לו טול אתה ע&quot;ג וכו'.''' ואע&quot;ג דחליפי ע&quot;ג ויין נסך הוא ואסורין בהנאה הכא טעמא משום דירושת גר את אביו אינו מן התורה אלא מד&quot;ס כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין שמא יחזור לסורו וכל זמן שלא בא לידו לא קנה הלכך לא הוי כחליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ ולא דמי לרישא חבר וע&quot;ה דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול חטים ואני שעורים דהתם דירושה דאורייתא היא הוי כאלו בא לידו

'''ואם משבאו לרשות הגר אסור.''' משום חליפי ע&quot;ג ויי&quot;נ

'''מתני' המוכר פירות בסוריא.''' היא ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן ולפי שכבש דוד ארצות האלו קודם שנכבשה כל א&quot;י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ ממש אלא במקצת דינים היא כא&quot;י ובמקצת דינים היא כח&quot;ל והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש דמאי אא&quot;כ ידוע שפירותיהן מקרקע ישראל וזה במוכר פירות בשוק ואומר משל א&quot;י הן חייב הלוקח לעשר

'''מעושרין הן נאמן שהפה שאסר.''' כשאמר משל א&quot;י הן אי לאו דאמר היה הלוקח פטור מלעשר שהרי לא גזרו דמאי על פירות שבשוק בסוריא כדאמרן והלכך הוא האוסר והוא הפה שהתיר ונאמן לומר עשרתי פירות הללו
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-half yerum-v-left&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;yerum-v-text yerum-v-ghost&quot;&gt;לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן · שמואל אמ' במחליק בידיו אמ' ר' לעזר והוא שנטל חלקו בסוף · אמ' ר' יונה צורכה לדן וצורכה לדן · חילק בידו · ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו · לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו · תני · או' הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הי לך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך · אבל אם אמ' לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים · צא ולקח לך רביעית שליין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך · אמ' ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכות לפועל · אמ' ר' הילא פועל זכה לבעל הבית משלחנווני וחוזר וזוכה לעצמו · מה נפק מביניהון היה החנווני חרש · על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש · על דעתיה דר' הילא חושש · תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא או' הוא לו פרשיני מן האוצר · וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא או' הוא לו פרשיני מן האומנות&lt;/div&gt;
'''משלי הן.''' משדה שלי שיש לי כאן בסוריא חייב הלוקח לעשר דבפירות של קרקע ישראל גזרו דמאי שסוריא

'''ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא.''' וא&quot;כ אין כאן הפה שאוסר וכדמוקי לה בגמרא שרוב מכירות פירותיו הן משדהו וליכא מגו דאי בעי הוה שתיק דמסתמא משדה שלו הן והלכך אינו נאמן לומר מעושרין הן והלוקח חייב לעשר

'''גמ' ישראל ועכו&quot;ם וכו'.''' תוספתא (בפ&quot;ו): לא יאמר לו וכו' כדמסיק טעמא לקמן

'''לא סוף דבר יין נסך וע&quot;ג ומעות.''' כלומר לאו דוקא יי&quot;נ וע&quot;ג ממש קתני דאז אסור הוא בחליפיהן שנוטל את המעות תחת יי&quot;נ וע&quot;ג אלא אפילו לא היה שם ע&quot;ג ממש אלא שהיו שם שני צלמים ואחד עשוי כמין דלופקי וזהו כמין כלי שמניחין כוסות ואשישות של אוכלין ומשקין עליו וממנו נוטלין ומשימין על השלחן כעין ששנינו בפ' בתרא דע&quot;ז מה שעל הדלופקי וכו' ואותן הצלמים שעשויין כמין כלים הללו אין בהן חשש ע&quot;ג כדאמרינן בהאי תלמודא בפ' כל הצלמים (בהלכה ב') על המתני' המוצא שברי כלים והן עשוין כצלמים הרי אלו מותרין ומפרש ר' יותנן התם מפני שרובן באין מן הדלופקיות מן מיני כלים שהוזכרו

'''ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי.''' ואותו הצלם יש בו חשש ע&quot;ג ואע&quot;ג דאינו אסור אלא משום ספק שמא עבדו לו כדאמרינן במתני' דכל הצלמים דאיסורן משום ספיקא הוא דהואי אפ&quot;ה אסור לומר לו טול אתה אותו שאינו עשוי כמין דלופקי וכו' דנראה כחליפי ע&quot;ג

'''ויאות.''' א&quot;ר יוחנן דאפי' בספק ע&quot;ג חיישינן משום חליפין וכדשמעינן רישא דמתני' חבר ועם הארץ וכו' והיו שם פירות מוכשרין וזהו לח ופירות שאינן מוכשרין יבש שמא אומר לו טול וכו' הא ודאי אסור כדקתני בהדיא לא יאמר לו טול אתה הלח ואני היבש ואע&quot;ג דהכא ג&quot;כ אינו אלא משום חששא דשמא נטמאו הואיל ומוכשרין הן וה&quot;ה ה&quot;נ כאן

'''והא מתני' פליגא.''' על האי ברייתא דהא קתני דמותר לומר לו טול אתה ע&quot;ג ואני מעות וכו' ומשני אמור סיפא ואשכחת לה דלית היא פליגא דהא קתני דוקא קודם שבאו לידו הוא ואם משבאו לרשות הגר אסור והכא בברייתא קנו קתני

'''מכיון שקנה כמי שנכנסה לרשותו.''' וכלומר דקמ&quot;ל בברייתא דכאן אע&quot;פ שלא נכנסה לרשותו ממש מכיון שקנה בדרכי הקניה מן העכו&quot;ם אסור לו להחליפן עם העכו&quot;ם שותפו כ&quot;א יוליך הנאתם לים המלח

'''עקילס הגר וכו'.''' סיפא דהתוספתא היא

'''והחמיר על עצמו וכו'.''' אע&quot;פ שעדיין לא באו לרשותו והיה רשאי להחליפן עם אחיו

'''תלתא אמורין.''' פליגי בהא

'''חד אמר דמי ע&quot;ג.''' כולה הוליך לים המלח ואידך אמר דמי חלקו בלבד ואידך אמר הוליך הע&quot;ז עצמה לים המלח ולא שהיה החיוב בדבר אלא בשביל לעקור ע&quot;ג מבית אבא שלו

'''מתני' ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק.''' מתני' מיירי כגון שהלך אצל המוכר שהוא ג&quot;כ חבר והמוכר יודע מהשליחות ששלח ע&quot;ה את החבר הזה לקנות לו ואמר השליח החבר להמוכר תן לי אגודת ירק אחת או גלוסקין אחד סתם ולא הודיעוהו בפירוש בשעת הקנייה שבשביל ע&quot;ה הוא לוקח אפ&quot;ה פטור השליח הזה מלעשר דמכיון שידע המוכר החבר מהשליחות ששלח ע&quot;ה לזה אמרינן דמסתמא היה דעת המוכר שבשביל ע&quot;ה לוקח הוא זה ותיקן את מה שנתן לו לפי שאסור למכור לע&quot;ה דבר שאינו מתוקן והלכך פטור השליח החבר מלעשר מפני שכבר תיקנו המוכר החבר: ואם אמר השליח החבר להמוכר שלי זה וזה של חבירי כלומר שלקח אחת ג&quot;כ בשביל עצמו ואמר זהו בשבילי וזה יהיה בשביל חברי ע&quot;ה ששלחני ונתערבו אח&quot;כ חייב זה השליח החבר לעשר את שתיהן לפי שמה שנתן לו המוכר בשבילו מסתמא לא תיקנו שהרי המוכר לחבר א&quot;צ לעשרו שיודע הוא שהחבר בעצמו יתקן לו ונמצא שנתערב הבלתי מעושר עם אותו שלקח בשביל ע&quot;ה והוא מעושר ולפיכך צריך הוא עכשיו לתקן הכל

'''ואפי' הן מאה.''' אותן של ע&quot;ה כשנתערב בהן אחת שלו והוא בלתי מעושר חייב לעשר את הכל דמאי והכי מוכח פירושא דהמתני' בגמרא

'''גמ' תמן תנינן.''' לעיל בפ&quot;ח דפא' (ה&quot;ב)

'''והכא את אמר הכן.''' בתמיה ואסיפא דמתני' הוא דפריך דבידוע שיש לו שדה אחת בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והא התם תנינן דנאמנין לומר זה של לקט ושכחה ופאה כשהוא בשעתן ופטורין ממעשרות ואע&quot;ג דהתם נמי ספק הוא אם הוא משל חיוב או לא סומכין עליו

'''תמן שתיקנו פטור.''' לא דמי דהתם שתיקנו פטור כלומר שתיקה שלו כשאינו אומר כלום פטור הוא שהרי לקט שכחה ופאה פטורין הן ממעשרות ובשעתן תלינן דמה שהוא ביד עניים מסתמא ממתנותיהן היא הלכך לא עליו בלבד אנו סומכין אלא דסמכינן אחזקה וחזקת פיטורן מסייע לדיבורא דידיה

'''ברם הכא שתיקונו חייב.''' אם שותק הוא מחייב דהא אי לאו דיבורא דידיה חייבין הן הפירות לתקנן מכיון שידוע שיש לו שדה והלכך לא סמכינן אדיבורא דידיה ואינו נאמן לומר מעושרין הן היכא דליכא מיגו דאי בעי הוי שתק

'''ותני כן.''' בתוספתא דמייתי לקמיה דאת שתיקונו פטור נאמן הוא להחמיר כלומר והכא נמי אלו היה אומר זה לאו משל לקט שכחה ופאה הוא היה נאמן בזה להחמיר ולחייבו במעשרות

'''ברם הכא.''' אמתני' דפאה קאי דמסיק ואזיל למילתיה וכלומר אבל השתא שאומר זה של פיטורא הוא ואין כאן אלא פירושו להקל דבלאו הכי בחזקת פטור הוא והוא פירש ואומר זהו של לקט או של שכחה ופאה הלכך הוא נאמן

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה)

'''באו וטלו לכם ממני פירות עזק הן.''' כן הוא שם. עזק שם מקום שבא&quot;י ופירותיו משובחים או שאומר של ערלה ושל נטע רבעי הן ומשובחין הן מפירות אילן זקן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח מקחו אבל אם אמר מעכו&quot;ם פלוני הבאתים למכור וידוע הוא שפירותיו של פלוני של ערלה הן וכיוצא בהן נאמן הוא להחמיר אם אומר של איסור הן דברי רבי והיינו הא דקאמר לעיל ותני כן דמה שתיקונו פטור וכלומר אם שותק הוא לא היינו חוששין שפירות הללו של איסור ואם אומר שהן של איסור ואין כאן להשביח מקחו נאמן הוא להחמיר אליבא דרבי

'''היה צווח לפי תומו.''' שלא אמר באו וקחו ממני אלא לפי תומו היה אומר פירות אלו של איסור מהו שיהא נאמן

'''ר' יודן בעי מן מאי דתימא כותי כעכו&quot;ם.''' כלומר דהש&quot;ס מפרש דלא תקשי מאי קא מיבעיא ליה לר' יודן הא אנן תנן בשילהי האשה בתרא בעכו&quot;ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות ומשמע אבל מסל&quot;ת נאמן וכדאמרינן התם בהדיא והלכך קאמר דלאו על עכו&quot;ם ממש בעא ר' יודן אלא למ&quot;ד דס&quot;ל כותי כעכו&quot;ם הוא דקמבעי' ליה אם בהא נמי דיניה כעכו&quot;ם הוא לענין מסל&quot;ת

'''דאיתפלגון.''' וכו' פלוגתייהו בתוספתא דתרומות (פ&quot;ד) והובא לעיל (בפ&quot;ג) ובכמה מקומות

'''והוא שיהא רוב מכנסו משלו.''' על הא דתנן במתניתן דאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הן והוא שידוע ג&quot;כ שרוב מכנס של אוצרו והוא מוכר ממנו משלו הוא דבהא אמרינן דמסתמא משדהו הביאו

'''אני אומר מן השוק לקח.''' ונאמן הוא דבפירות מן השוק לא גזרו דמאי בסוריא והלכך כאן אף שיש שדה לזה שהוריד אריס לתוכה כשזה אומר מעושרין הן תלינן דמן השוק הוא שלקח ומה שאומר מעושרין הן היינו כאלו אומר שפטורין הן: והוא שיהא אותו המין מצוי וכו' וכדמסיק דאע&quot;פ שאותו המין ג&quot;כ הוא בתוך שדהו מ&quot;מ אם מצוי הוא בשוק תלינן להקל ומותר

'''גמ' מתני' דר' יוסי דתני הלוקח סתם א&quot;צ לעשר.''' כצ&quot;ל והכי איתא בתוספתא (ריש פ&quot;ח) ע&quot;ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין אחד ר' יוסי אומר א&quot;צ לעשר ר' יהודה אומר צריך לעשר ובלוקח סתם מיתוקמא פליגתייהו כדמפרש ואזיל: מה אנן קיימין דבמאי עסקינן לפלוגתייהו

'''אם בשאמר לו צא ולקח לי.''' שא&quot;ל ע&quot;ה להחבר כן כלומר דמיירי בשהגיד השליח ג&quot;כ להמוכר בשעה שבא לקנות ממנו כך אמר לי פלוני ע&quot;ה צא ולקח לי א&quot;כ שלוחו הוא ואדעתא דהמשלחו נתן לו. ואמאי פליג ר' יהודא וס&quot;ל דצריך לעשר הא מכיון שהמוכר החבר מסר לידו בשביל ע&quot;ה המשלחו ודאי מן דבר המתוקן מסר לו דאין מוכרין דבר שאינו מתוקן לע&quot;ה

'''צא ולקח לך.''' ואם בשאמר לו ע&quot;ה לחבר צא וקח לך במעות האלו וכך א&quot;ל להמוכר החבר א&quot;כ שלו הוא וכן המוכר אדעתא דידיה להוי יהיב ליה ואמאי קא&quot;ר יוסי דא&quot;צ לעשר הא כיון דחבר הוא לא נתן לו מדבר המתוקן דסמיך המוכר עליה דאיהו מתקן ליה

'''אלא כי אנן קיימין בסתם.''' כלומר אלא ודאי בשזה השליח לקח סתם מהמוכר ולא אמר לו כלום בשביל מי הוא לוקח עכשיו ובהא פליגי דר' יודה סבר לא נתכוין המוכר לזכות אלא להלוקח וכיון שהלוקח חבר הוא נתן לו מדבר שאינו מתוקן ע&quot;מ שהוא יתקננו והלכך צריך לעשר ור' יוסי ס&quot;ל כיון דמיהת ידע המוכר מהשליחות אע&quot;פ שלקת בסתם לא נתכוין המוכר הזה לזכות אלא לבעל המעות הע&quot;ה וא&quot;כ לא מסר לידו כי אם דבר המתוקן והלכך אין השליח החבר צריך לעשר

'''לפיכך אם נתן אחת יתירה וכו'.''' סיפא דהתוספתא שם לקמן היא נתן לו אחת יתירה רבי יהודה אומר לשליח ר' יוסי אומר לאמצע: ופריך הש&quot;ס מחלפא שיטתיה דר' יוסי וקשיא דידיה אדידיה דהא תמן ברישא הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות והכא את. אומר הכין דאם נתן המוכר אחת יתירה על המקח שניהן חולקין בו ואמאי הרי הכל לבעל המעות הוא כיון דאדעתא דדידיה זכי ליה: כאן ומשני דה&quot;ט דסיפא דכאן ע&quot;י מעותיו של זה המשלח וע&quot;י רגליו של זה השליח שהטריח עצמו לילך ולקנות דעת המוכר היה באחת יתירה שהוסיף שיהיה של שניהן ולפיכך שניהן חולקין אבל ברישא דמיירי בגוף המקח ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות

'''תני.''' בתוספתא שם. רשב&quot;ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס&quot;ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא&quot;כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע&quot;ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה&quot;נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח&quot;כ יתננו לע&quot;ה המשלחו: אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ&quot;ל וכדפרישית

'''שמואל אמר במחלק בידיו.''' אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע&quot;ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ&quot;ע וחלק של ע&quot;ה בפ&quot;ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע&quot;ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו

'''אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף.''' וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל

'''חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'.''' כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה&quot;ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א&quot;צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח&quot;כ הוא בשביל ע&quot;ה ונותן לו מדבר המתוקן

'''לא.''' חילק בידו. כלומר ומה דא&quot;ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ&quot;ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע&quot;ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח&quot;כ נתן בשביל חלק ע&quot;ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע&quot;ה ונתן לו אמר תן ג&quot;כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה&quot;ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו

'''תני.''' בתוספתא (פ&quot;ה) וגרסי' להא נמי בפ&quot;ב דקידושין (בהלכה א')

'''ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית.''' שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן

'''ולא משום מעשרות.''' שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו

'''ולא משום יין נסך.''' אם זה הפועל עכו&quot;ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי&quot;נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי

'''אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח&quot;כ לפרוע חוששין.''' וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר&quot;ז ור' הילא

'''נעשה החנוני שלוחו של בעה&quot;ב.''' כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה&quot;ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה&quot;ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח&quot;כ לעצמו

'''מה נפק מביניהון.''' בין הני טעמי

'''היה החנווני חרש.''' איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה&quot;ב הוא אין כאן חשש על בעה&quot;ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה&quot;ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא&quot;כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר&quot;ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה&quot;ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה&quot;ב מאכילו

'''לא יאמר אדם לחבירו.''' ע&quot;ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן: הדרן עלך המקבל שדה
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>3paklyy8t1jui0lmgt7ut1j7zg2xxzn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/רודלף סמנד/כ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756438</id>
    <revision>
      <id>3095797</id>
      <parentid>3091206</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T14:40:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3095797</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1046" sha1="r6ffry3mri8ihuloacu8w4zg34zg01r" xml:space="preserve">(כ, א)

(כ, ב)

(כ, ג)

(כ, ד) &lt;קטע התחלה=ד/&gt;כן נאמן לן עם בתולה כן עושה באנס משפט:&lt;קטע סוף=ד/&gt;

(כ, ה) &lt;קטע התחלה=ה/&gt;[יש מחרי]ש ונחשב [חכם וי]ש נמאס ברוב ש[יחו:]&lt;קטע סוף=ה/&gt;

(כ, ו) &lt;קטע התחלה=ו/&gt;יש מחריש מאין מענה ויש מחריש כי ראה עת[:]&lt;קטע סוף=ו/&gt;

(כ, ז) &lt;קטע התחלה=ז/&gt;חכם יחריש עד עת וכסיל לא ישמר עת:&lt;קטע סוף=ז/&gt;

(כ, ח)

(כ, ט)

(כ, י)

(כ, יא)

(כ, יב)

(כ, יג) &lt;קטע התחלה=יג/&gt;חכם כמעט דבר [יאהיב] נפשו וטובת כסילים ישפכו[:]&lt;קטע סוף=יג/&gt;

(כ, יד)

(כ, טו)

(כ, טז)

(כ, יז)

(כ, יח)

(כ, יט)

(כ, כ)

(כ, כא)

(כ, כב)

(כ, כג)

(כ, כד)

(כ, כה)

(כ, כו)

(כ, כז)

(כ, כח)

(כ, כט)

(כ, ל)

(כ, לא)

קישור: [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31018&amp;st=&amp;pgnum=47 סמנד פרק כ]

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>r6ffry3mri8ihuloacu8w4zg34zg01r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:Tuviakg</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1756680</id>
    <revision>
      <id>3095772</id>
      <parentid>3092907</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:00:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <comment>/* */ תגובה</comment>
      <origin>3095772</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="582" sha1="ttwld9p07b8lh052msqsrkd3qm5yj86" xml:space="preserve">{{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 08:59, 20 באוקטובר 2026 (IDT)

:תודה על קבלת הפנים החמה. הצטרפתי שמשתמש כי אני קורא כל שבוע שניים מקרא אבל רק עם רש&quot;י ולכן אני רוצה להוסיף עמוד של שמקרא ורש&quot;י מנוקד. אני אנסה לבד ואם אני נתקע אשמח אם תוכל לייעץ לי. 
:תודה רבה (: [[משתמש:Tuviakg|Tuviakg]] ([[שיחת משתמש:Tuviakg|שיחה]]) 16:00, 23 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>ttwld9p07b8lh052msqsrkd3qm5yj86</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3095773</id>
      <parentid>3095772</parentid>
      <timestamp>2026-10-23T13:01:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <origin>3095773</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="582" sha1="5ld2c87dd0llh40gx20i0dcg8d2xedw" xml:space="preserve">{{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 08:59, 20 באוקטובר 2026 (IDT)

:תודה על קבלת הפנים החמה. הצטרפתי כמשתמש כי אני קורא כל שבוע שניים מקרא אבל רק עם רש&quot;י ולכן אני רוצה להוסיף עמוד של שמקרא ורש&quot;י מנוקד. אני אנסה לבד ואם אני נתקע אשמח אם תוכל לייעץ לי. 
:תודה רבה (: [[משתמש:Tuviakg|Tuviakg]] ([[שיחת משתמש:Tuviakg|שיחה]]) 16:00, 23 באוקטובר 2026 (IDT)</text>
      <sha1>5ld2c87dd0llh40gx20i0dcg8d2xedw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא ורש&quot;י</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756796</id>
    <revision>
      <id>3095778</id>
      <timestamp>2026-10-23T13:44:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center |colspan=5 bgcolor=&quot;yellow&quot; align=center|'''{{ג|מִקְרָא, תַּרְגּוּם וְרַשִׁ&quot;י}}''' |- align=center  !width=20%|ספר בראשית !width=20%|ספר שמות !width=20%|ספר ויקרא !width=20%|ספר במדבר !width=20%|ספר דברים |- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot; |[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת בראשית|בְּרֵאשִׁית]] |מקרא ורש...&quot;</comment>
      <origin>3095778</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6833" sha1="mb04acxbrj6o7ygv5iw6szue2i0aggn" xml:space="preserve">{| width=75% border=5 cellpadding=2 align=center
|colspan=5 bgcolor=&quot;yellow&quot; align=center|'''{{ג|מִקְרָא, תַּרְגּוּם וְרַשִׁ&quot;י}}'''
|- align=center 
!width=20%|ספר בראשית
!width=20%|ספר שמות
!width=20%|ספר ויקרא
!width=20%|ספר במדבר
!width=20%|ספר דברים
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת בראשית|בְּרֵאשִׁית]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת שמות|שְׁמוֹת]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת ויקרא|וַיִּקְרָא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת במדבר|בְּמִדְבַּר]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת דברים|דְּבָרִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת נח|נֹֽחַ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת וארא|וָאֵרָא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת צו|צַו]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת נשא|נָשֹׂא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ואתחנן|וָאֶתְחַנַּן]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת לך לך|לֶךְ־לְךָ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת בא|בֹּא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת שמיני|שְׁמִינִי]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת בהעלותך|בְּהַעֲלֹתְךָ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת עקב|עֵֽקֶב]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וירא|וַיֵּרָא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת בשלח|בְּשַׁלַּח]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת תזריע|תַּזְרִֽיעַ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת שלח|שְׁלַח]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ראה|רְאֵה]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת חיי שרה|חַיֵּי שָׂרָה]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת יתרו|יִתְרוֹ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת מצורע|מְצֹרָע]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת קורח|קֹֽרַח]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת שופטים|שֹׁפְטִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת תולדות|תּוֹלְדֹת]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת משפטים|מִשְׁפָּטִים]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת אחרי מות|אַחֲרֵי מוֹת]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת חוקת|חֻקַּת]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת כי תצא|כִּי־תֵצֵא]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויצא|וַיֵּצֵא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת תרומה|תְּרוּמָה]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת קדושים|קְדֹשִׁים]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת בלק|בָּלָק]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת כי תבוא|כִּי־תָבוֹא]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וישלח|וַיִּשְׁלַח]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת תצוה|תְּצַוֶּה]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת אמור|אֱמֹר]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת פינחס|פִּינְחָס]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת ניצבים|נִצָּבִים]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת וישב|וַיֵּֽשֶׁב]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת כי תשא|כִּי תִשָּׂא]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת בהר|בְּהַר]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת מטות|מַטּוֹת]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת וילך|וַיֵּֽלֶךְ]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת מקץ|מִקֵּץ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת ויקהל|וַיַּקְהֵל]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר ויקרא/פרשת בחוקותי|בְּחֻקֹּתַי]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר במדבר/פרשת מסעי|מַסְעֵי]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת האזינו|הַאֲזִֽינוּ]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויגש|וַיִּגַּשׁ]]
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר שמות/פרשת פקודי|פְּקוּדֵי]]
|colspan=2|
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר דברים/פרשת וזאת הברכה|וְזֹאת הַבְּרָכָה]]
|- align=center bgcolor=&quot;#00FF7F&quot;
|[[מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת ויחי|וַיְחִי]]
|colspan=4|
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַהַפְטָרָה]]
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[תרגום אונקלוס|תַּרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס לַתּוֹרָה]] · [[מקרא ותרגום|מִקְרָא וְתַרְגּוּם]] · [[שניים מקרא ואחד תרגום|שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם]]'''
|- align=center
|align=center bgcolor=&quot;aqua&quot; colspan=5|'''[[רש&quot;י מנוקד על המקרא|רַשִׁ&quot;י מְנֻקָּד עַל הַמִּקְרָא]] · [[מקרא ותרגום ורש&quot;י|מִקְרָא, תַּרְגּוּם וְרַשִׁ&quot;י]] · [[מקרא ורש&quot;י|מִקְרָא וְרַשִׁ&quot;י]] · [[מקרא מבואר|מִקְרָא מְבוֹאָר]]'''
|}

{{ש}}{{חיפוש|בסיס=מקרא ותרגום ורש&quot;י|רוחב=22|כפתור חיפוש=חיפוש בתורה ותרגום אונקלוס ורש&quot;י}}

==מידע על המהדורה==
'''מקרא, תרגום ורש&quot;י''' מבוסס על '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ראש|תורה על־פי המסורה]]''' (נוסח המקרא לפי כתר ארם צובה וכתבי־היד הקרובים אליו), ועל '''[[תרגום אונקלוס]]''' (נוסח התרגום לפי התאג' התימני), ועל '''[[רש&quot;י מנוקד על התורה]]''', שלושתם מהדורות בתוך ויקיטקסט.

==ראו גם==
*[[תרגום אונקלוס]]
*[[שנים מקרא ואחד תרגום]]
*[[רש&quot;י מנוקד על התורה]]

[[קטגוריה:מקרא ותרגום ורש&quot;י]]
[[קטגוריה:פרשות השבוע]]
[[קטגוריה:רש&quot;י]]</text>
      <sha1>mb04acxbrj6o7ygv5iw6szue2i0aggn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:מקרא ורש&quot;י</title>
    <ns>10</ns>
    <id>1756797</id>
    <revision>
      <id>3095784</id>
      <timestamp>2026-10-23T14:02:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מ:טעמי המקרא}} {| width=100% border=0 cellpadding=2 align=center style=&quot;line-height:23pt;&quot; |- valign=&quot;top&quot;  |align=left width=6%|{{#תנאי:{{{פרק|}}}|{{ק|[[{{{1}}} {{{2}}}/טעמים|'''{{{פרק}}}''']]}}{{רווח קשיח}}|{{#שווה:{{{3}}}|א|{{ק|[[{{{1}}} {{{2}}}/טעמים|'''{{{2}}}''']]}}{{רווח קשיח}}|}}}}{{קק|[[{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|{{{3}}}]]}}{{עוגן בשורה|{{{2}}} {{{3}}}}} |align=right style=&quot;background:L...&quot;</comment>
      <origin>3095784</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="820" sha1="hdpfkzcvrv09rs3v9kwbonccj0nexv2" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא}}
{| width=100% border=0 cellpadding=2 align=center style=&quot;line-height:23pt;&quot;
|- valign=&quot;top&quot; 
|align=left width=6%|{{#תנאי:{{{פרק|}}}|{{ק|[[{{{1}}} {{{2}}}/טעמים|'''{{{פרק}}}''']]}}{{רווח קשיח}}|{{#שווה:{{{3}}}|א|{{ק|[[{{{1}}} {{{2}}}/טעמים|'''{{{2}}}''']]}}{{רווח קשיח}}|}}}}{{קק|[[{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|{{{3}}}]]}}{{עוגן בשורה|{{{2}}} {{{3}}}}}
|align=right style=&quot;background:LightSkyBlue&quot; width=47%|{{ק|{{#קטע:{{{1}}} {{{2}}}/טעמים|{{{3}}}}}}}
|- valign=&quot;top&quot; 
|align=left width=6%|
|align=center colspan=2 style=&quot;background:LightGoldenrodYellow&quot; width=94%|{{קק|{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר {{{1}}}/{{{2}}}|{{{3}}}}}}}
|}
{{סוף}}
-----
&lt;noinclude&gt;[[קטגוריה:תבניות תנ&quot;ך]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>hdpfkzcvrv09rs3v9kwbonccj0nexv2</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:פרשה במקרא ורש&quot;י</title>
    <ns>10</ns>
    <id>1756798</id>
    <revision>
      <id>3095786</id>
      <timestamp>2026-10-23T14:03:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מ:טעמי המקרא}} {| width=100% border=0 cellpadding=2 align=center style=&quot;line-height:23pt;&quot; |- valign=&quot;top&quot;  |align=center width=6%| |align=right width=47%|'''{{ק|{{{פרשה|}}}}}''' |align=right width=47%|'''{{ק|{{{כותרת|}}}}}''' |} {{סוף}} ----- &lt;noinclude&gt;[[קטגוריה:תבניות תנ&quot;ך]]&lt;/noinclude&gt;&quot;</comment>
      <origin>3095786</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="332" sha1="051agzg3i4t7ylrmq2mqo0s3ynd4oku" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא}}
{| width=100% border=0 cellpadding=2 align=center style=&quot;line-height:23pt;&quot;
|- valign=&quot;top&quot; 
|align=center width=6%|
|align=right width=47%|'''{{ק|{{{פרשה|}}}}}'''
|align=right width=47%|'''{{ק|{{{כותרת|}}}}}'''
|}
{{סוף}}
-----
&lt;noinclude&gt;[[קטגוריה:תבניות תנ&quot;ך]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>051agzg3i4t7ylrmq2mqo0s3ynd4oku</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא ורש&quot;י/ספר בראשית/פרשת בראשית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1756799</id>
    <revision>
      <id>3095787</id>
      <timestamp>2026-10-23T14:04:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Tuviakg</username>
        <id>46769</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{תבנית:מ:כותרת לפרשת השבוע|בראשית|בראשית|בְּרֵאשִׁית}}  ==ראשון== {{פרשה במקרא ורש&quot;י|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/א|כותרת א}}}} {{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|א}} {{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ב}} {{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ג}} {{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ד}} {{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ה}} {{...&quot;</comment>
      <origin>3095787</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8310" sha1="bhp5gec39xxy7h3jdq0pbiee4zw6dmh" xml:space="preserve">{{תבנית:מ:כותרת לפרשת השבוע|בראשית|בראשית|בְּרֵאשִׁית}}

==ראשון==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/א|כותרת א}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ה}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ח}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|י}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יג}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|טו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|טז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|יט}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כג}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|כט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|ל}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|א|לא}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ג}}

==שני==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ב|כותרת ד}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|ט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|י}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|טו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|טז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|יט}}

==שלישי==
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כד}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ב|כותרת כה}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ב|כה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|ט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|י}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|טו}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|טז}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|יט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|כ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|כא}}

==רביעי==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|כב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|כג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ג|כד}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ד|כותרת א}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|ט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|י}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|טו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|טז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יח}}

==חמישי==
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|יט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ד|כו}}

==ששי==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ה|כותרת א}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ד}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ה}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ח}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|י}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יא}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יד}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|טו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|טז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יז}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|יט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כ}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כא}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כד}}

==שביעי==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כז}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כח}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|כט}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|ל}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|לא}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=ס}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ה|לב}}
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|כותרת={{#קטע:מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/ו|כותרת א}}}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|א}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ב}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ג}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ד}}

==מפטיר==
{{פרשה במקרא ורש&quot;י|פרשה=פ}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ה}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ו}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ז}}
{{מקרא ורש&quot;י|בראשית|ו|ח}}

[[קטגוריה:מקרא ורש&quot;י|בראשית]]
[[קטגוריה:פרשת בראשית]]</text>
      <sha1>bhp5gec39xxy7h3jdq0pbiee4zw6dmh</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>