ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.48.0-wmf.1 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 106 171949 3099291 3022929 2026-10-30T12:34:45Z יוסף אומץ 30741 3099291 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> {{ביאור:תוכן למשנה פאה|ח}} ==מי הוא עני ומהן זכויותיו?== ===חטיבה I: אחרי העניים, המתנות הופכות לרכוש כל אדם=== {{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/> (א) מאימתי כל אדם מותרין בלקט? {{הע-שמאל|המשנה עוסקת בסוף זמן הלקט, בהמשך [[ביאור:משנה פאה פרק ז#משנה ז|למשנה ז, ז]] שעסקה בגבול הזמן בין הבציר לעוללות, ולפרקים ד-ו שעסקו בגבול בין הקציר לזכויות העניים. וראו מקבילה [[ביאור:משנה שביעית פרק ט#משנה ז|בשביעית ט, ז.]] אם לא לקטו המתנות שייכות לבעל הבית, ראו [[ביאור:תוספתא/פאה/ב#יט|תוספתא ב, יט.]] להגדרת רביעה שניה ראו [[ביאור:תוספתא/תענית/א#ד|תוספתא תענית א, ד.]] ר' יהודה אינו מוכן להתוות את הגבול הזה באופן אובייקטיבי, ומציע להגדיר אותו על פי כמות הלקט שנותר. יתכן גם שבגליל, מקומו של ר' יהודה, מסקו מאוחר יותר. עדות הסטורית למנהג שכל אדם מותר בלקט ניתן למצוא ב[[ירושלמי דמאי א א]] [[ביאור:הבשורה על פי מתי פרק יב|ובמתי יב, א.]]}} :משילכו {{ב|הנמושות.|אחרוני המלקטים העניים}} :בפרט ועוללות? - משילכו העניים בכרם {{ב|ויבואו.|לאחר הסבב השני של הליקוט}} :ובזיתים? - {{ב|משתרד רביעה שניה.|כשירד הגשם השני אחרי היורה, והמטע הפך לבוצי, ורוב הזיתים אבדו בבוץ.}} אמר רבי יהודה: והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שניה! :אלא כדי שיהא העני יוצא, ולא יהא מביא בארבעה איסרות: <קטע סוף=א/> {{הע-שמאל|רוב העניים נחשבו עמי הארץ (ראו [[ביאור:משנה דמאי פרק ג|דמאי ג, א,]]) ולכן אינם נאמנים לעניין מעשרות. אבל בתנאים מסויימים הם נאמנים לטעון שמה שהם מוכרים הוא ממתנות עניים, ולכן פטור ממעשרות, וראו [[ביאור:משנה פאה פרק ה#משנה ה|לעיל ה, ה.]] החטיבה מקשרת בין מסכת פאה למסכת דמאי הבאה אחריה.}} ===חטיבה II: עניים מוכרים לאחרים את מתנותיהם=== {{עוגן|משנה ב}}<קטע התחלה=ב/> {{הע-שמאל|המשנה ערוכה בסדר עולה של זמנים: עונה - שנה - לעולם}} (ב) נאמנים: - על הלקט ועל השכחה ועל הפאה - {{ב|בשעתן|בעונת הקציר}}, - ועל מעשר עני - {{ב|בכל שנתו|בכל השנה השלישית והשישית לשמיטה}}, {{הע-שמאל|למרות שבימי בית שני הועברו המעשרות לכהנים ולא ללוויים, המשנה מדברת על הדין הבסיסי מהתורה שבכתב, שהלוי מקבל את המעשרות. וראו [[ביאור:תוספתא/פאה/ד|תוספתא ד, א,]] שאינם נאמנים לטעון שקיבלו מתנות עניים מעניי כותים.}} - {{ב|ובן לוי - נאמן לעולם.|לטעון שהפירות הם מעשר ראשון}} ואינן נאמנין אלא על דבר {{ב|שבני אדם נוהגין כן|כמוסבר במשנה הבאה}}: <קטע סוף=ב/> {{עוגן|משנה ג}}<קטע התחלה=ג/> {{הע-שמאל|עניים שמוכרים מוצרים בשוק נאמנים לומר שמקורם של המוצרים הוא ממתנות עניים אם היה מקובל למכור אותן בצורה זו. לדוגמא: לא היה נהוג למכור לחם ממתנות עניים, אלא את החיטה לפני טחינתה. לכן אין מאמינים לעני עם הארץ שטוען ש'''הלחם''' שמכר הוא ממתנות העניים, אבל מאמינים לו על מכירת גרעיני חיטה.}} (ג) נאמנין על החטין, ואין נאמנין על הקמח ולא על הפת. נאמנין על {{ב|השעורה של אורז,|אורז שנמכר בשיבולת שלו}} ואין נאמנין {{ב|'''עליו'''|על האורז עצמו}} - בין חי בין מבושל. נאמנין על הפול, ואין נאמנין על הגריסין, לא חיים ולא מבושלין. נאמנין על השמן לומר "של מעשר עני הוא", :ואין נאמנין עליו לומר "של זיתי נקוף הוא": <קטע סוף=ג/> {{עוגן|משנה ד}}<קטע התחלה=ד/> {{הע-שמאל|הירק נלקט בכמויות קטנות, ולכן לא היה נהוג להפריש מעשר עני מהירק החי, אלא לאחר הבישול, וראו [[ירושלמי פאה ח ג]]. לכן העני נאמן לטעון על כמות '''קטנה''' של ירק מבושל, שהיא ממעשר עני.}} (ד) נאמנים על הירק חי, ואין נאמנים על המבושל, :אלא אם כן היה לו דבר מועט, שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו: <קטע סוף=ד/> ===חטיבה III: מתנות מינימום ממעשר עני ומצדקה=== {{עוגן|משנה ה}}<קטע התחלה=ה/> (ה) אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים. {{הע-שמאל|על מעשר עני נאמר "ואכלו בשעריך ושבעו", ומכאן שיש לתת לעני מעשר בכמות משביעה. המשנה מגדירה את הכמות המשביעה מסוגים שונים של יבול. משנה זו עוסקת בחלוקת מעשר עני בין העניים השונים בגורן. לעניין חלוקה בבית - ראו [[ביאור:תוספתא/פאה/ד#ב|תוספתא ד, ב.]] חצי קב חיטין היא מזון שתי סעודות, ואין הבדל בעניין זה בין סעודת עני לסעודת אדם רגיל: ראו [[ביאור:משנה ערובין פרק ח#משנה ב|עירובין ח, ב,]] וכן [[ביאור:משנה כתובות פרק ה#משנה ח|כתובות ה, ח.]] ר' מאיר ור' עקיבא מקטינים את הכמות המינימלית לעני, כדי להגדיל את מספר העניים שמקבלים מהמעשר. יתכן שהמדה של קב שעורים נלמדת ממגילת רות, שבה בועז נותן לרות שש שעורים כדי שלא תבוא ריקם אל נעמי. בעלי המשנה הבינו שמדובר בשישית סאה, דהיינו קב שעורים.}} :רבי מאיר אומר: חצי קב. קב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות, או מנה דבלה. :רבי עקיבא אומר: פרס. חצי לוג יין. :רבי עקיבא אומר: רביעית. רביעית שמן. {{הע-שמאל|למרות ששנינו "כהן קודם ללוי" וכו' ([[ביאור:משנה הוריות פרק ג#משנה ו|הוריות ג, ו,]]) ולמרות שהכהנים והלוויים מקבלים גם מתנות כהונה ולווייה - לעניין מתנות עניים אין הבדל בין עני כהן לעני ישראל. יכול בעל הבית שיש לו '''יותר''' מהמינימום הנדרש במשנה ה לשמור (להציל) מחצית מהמעשר עבור קרוביו העניים, אבל לא יותר. דין המעשר שונה בכך מדין הפאה, ראו [[ביאור:משנה פאה פרק ד#משנה ט|לעיל ד, ט.]] אם כמות המעשר שבידיו '''קטנה''' מהמינימום שבמשנה ה ההוא מניח את המעשר לפניהם והם מחלקים אותו ביניהם ללא התערבותו.}} :רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות - אמר אבא שאול: כדי שימכרם, ויקח בהם מזון שתי סעודות: <קטע סוף=ה/> {{עוגן|משנה ו}}<קטע התחלה=ו/> (ו) מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים. היה מציל - נוטל מחצה ונותן מחצה. היה לו דבר מועט - נותן לפניהם, והן מחלקין ביניהם: <קטע סוף=ו/> {{עוגן|משנה ז}}<קטע התחלה=ז/> {{הע-שמאל|לפנינו המינימום שלו זכאי עני שאינו מוכר לאנשי העיר לקבל '''מקופת הצדקה.''' כמות המזון דומה לזו שמקבל עני ממעשר בגורן, ראו משנה ה. עני המוכר יכול לקבל לפי קביעת הגבאים, ולפחות מזון שתי סעודות וכסות: ככר בפונדיון וכו' מידתה חצי קב (ראו משנה ה) והיא מזון שתי סעודות (ראו [[ביאור:משנה ערובין פרק ח#משנה ב|עירובין ח, ב.]]) לגבי המקסימום לצדקה - הוא נקבע לפי רצונו המשתנה של העני. וראו [[ביאור:תוספתא/פאה/ד#י|תוספתא ד, י.]]}} (ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום :{{ב|מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.|ככר שמכילה חצי קב חיטה}} לן - נותנין לו פרנסת לינה. שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות. ===חטיבה IV: מי אינו עני?=== {{הע-שמאל|גביית הכספים לצדקה היא בשנים, משום נקיות כפיים ומשום הפעלת שררה. חלוקת הצדקה היא סוג של דין ולכן צריך שלושה. וראו [[ביאור:תוספתא/נידה/ו#ז|תוספתא נידה ו, ז,]] שיכול אדם להיות זכאי למעשר עני ולא לקופת צדקה, אבל לא ההפך.}} מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן {{ב|התמחוי.|מילולית: סיר, והכוונה לחלוקת ארוחות לעניים}} :מזון ארבע עשרה סעודות - לא יטול מן {{ב|הקופה.|חלוקת כסף}} והקופה נגבית בשנים, ומתחלקת בשלושה: <קטע סוף=ז/> {{עוגן|משנה ח}}<קטע התחלה=ח/> {{הע-שמאל|הגדרת העני לצרכי צדקה תלויה בסוג הצדקה. אין מחייבים אותו למכור את כלי ביתו לגמרי, אבל אם היו לו כלים יקרים מחייבים אותו למכרם ולקנות במקומם פשוטים יותר. לגבי "קו העוני" של 200 זוז, זה גם ערך כתובת הבתולה, ראו [[ביאור:משנה כתובות פרק א#משנה ב|כתובות א, ב.]] המשנה מציגה מקרה של אדם שיש לו כמעט 200 זוז, והוא מקבל בבת אחת כספי צדקה רבים. מקרה הפוך מופיע [[ירושלמי פאה ח ז|בירושלמי (מתורגם):]] מעשה בתלמיד של רבי, שהיה נותן לו לכל שלש שנים מעשר עני. פעם אחת נתנו לו מאתיים זוז, בא ואמר לרבי יש לי כשיעור. אמר לו מכת פרושים נגעו בו, רמז לתלמידיו והכניסוהו לחנות וחיסרו ממנו דינר. חזר לרבי ונתן לו מעשר עני. מתברר שלפעמים כדאי לא להגיע ל200 זוז, כי אז מפסידים את מתנות העניים, אבל במשנה ט משבחים את העני שאינו נוטל למרות שמותר לו ליטול.}} (ח) מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היו לו מאתיים חסר דינר, :אפילו {{ב|אלף|אנשים}} {{ב|נותנין לו כאחת|ולאחר שיטול יהיה לו הרבה יותר ממאתיים דינר}} - הרי זה יטול. היו ממושכנין לבעל חובו או לכתובת אשתו - הרי זה יטול. :אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו: <קטע סוף=ח/> {{עוגן|משנה ט}}<קטע התחלה=ט/> {{הע-שמאל|הקשר בין עני שאינו מנצל את זכויותיו לבין דיין שדן דין אמת הוא בכך שעל שניהם לעמוד בלחץ כלכלי: העני שנושא ונותן בחמישים זוז יכול להפסיק את המסחר - ומיד יוכל ליטול מהצדקה כרצונו, ובכל זאת הוא מחליט להמשיך בפרנסתו המעטה, ולוותר על הצדקה. גם דיין שדן דין אמת אינו מתחשב בלחצים המופעלים עליו. אבל מי שצריך לקחת מהצדקה, כי אינו סוחר במעט שיש לו, ואין לו מקורות פרנסה נוספים – חייב לקחת, ואסור לו להימנע מלאכול כדי לשמור על כבודו: חייו חשובים יותר מהכבוד ומהגאווה שלו. דיני הדיין דומים לדיני מתנות עניים, כי העני ובעל הבית, כמו הדיין - הם בעלי זכות לקבל החלטות באופן עצמאי: בעל הבית יכול להחליט בעצמו על כמות הפאה, שהרי שנינו [[ביאור:משנה פאה פרק א|בתחילת המסכת]] ש"הפאה... אין לה שיעור". העני יכול לרמות את עצמו או את הציבור ולדרוש יותר ממה שמגיע לו. בכך, קובעת המשנה, יש תמיד גם גורם של הונאה עצמית, שבו מונה העני המדומה את עצמו ומרחם על עצמו יותר מדי. הונאה עצמית זו גורמת לאדם שלא להשתמש בכספו באופן ראוי ולבסוף הוא יאבד את כולו. משנה זו מסיימת את המסכת, והיא גם מחזירה אותנו לתחילת המסכת ובו בזמן משמשת כמעבר לנושא הדמאי, שנובע מחשדות בחוסר אמינותם של עמי הארץ.}} (ט) מי שיש לו חמישים זוז, והוא {{ב|נושא ונותן בהם|ולא משקיע אותם לטווח ארוך}} - הרי זה לא יטול. וכל מי שאינו צריך ליטול, ונוטל - אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך ליטול, ואינו נוטל - אינו מת מן הזקנה, עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו הכתוב אומר ([[ירמיהו יז ז]]) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. :וכן דיין שדן דין אמת לאמתו. וכל מי שאינו לא חגר, ולא סומא, ולא פסח, :ועושה עצמו כאחד מהם :אינו מת מן הזקנה, עד שיהיה כאחד מהם, :שנאמר [([[משלי יא כז]]) ודורש רעה - תבואנו, ונאמר] ([[דברים טז כ]]) צדק צדק תרדף. וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין - :אינו מת מן הזקנה, עד שעיניו כהות, :שנאמר ([[שמות כג ח]]) "ושחד לא תקח, כי השחד יעוור פקחים וגו'": <קטע סוף=ט/> {{כותרת תחתונה משנה מבוארת|פאה|ח}} s9cfhknxjytndybmfnz105ytw5330vz 0 237160 3099293 3080375 2026-10-30T18:47:48Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels. 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two): the ḥataf-ḥiriq in plus notation, the sheva's copy first, with the packed form after it in parentheses. Prov 6:24: the segol on an alef in double guillemets after the lamed's qamats, with qamats-CGJ-segol after it in parentheses. 2 Kgs 4:7: the qubuts before the bet, on an alef in double guillemets, without the CGJ 3099293 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|מלכים א|יז}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק יז/>{{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתֹּשָׁבֵ֣י גִלְעָד֮ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃<קטע סוף=א/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>לֵ֣ךְ מִזֶּ֔ה וּפָנִ֥יתָ לְּךָ֖ קֵ֑דְמָה וְנִסְתַּרְתָּ֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן׃<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת־הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם׃<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וַיֵּ֥לֶךְ וַיַּ֖עַשׂ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ וַיֵּ֙שֶׁב֙ בְּנַ֣חַל כְּרִ֔ית אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הַיַּרְדֵּֽן׃<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וְהָעֹרְבִ֗ים מְבִאִ֨ים ל֜וֹ לֶ֤חֶם וּבָשָׂר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְלֶ֥חֶם וּבָשָׂ֖ר בָּעָ֑רֶב וּמִן־הַנַּ֖חַל יִשְׁתֶּֽה׃<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וַיְהִ֛י מִקֵּ֥ץ יָמִ֖ים וַיִּיבַ֣שׁ הַנָּ֑חַל כִּ֛י לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָֽרֶץ׃<קטע סוף=ז/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֥יו לֵאמֹֽר׃<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ק֣וּם לֵ֤ךְ צָֽרְפַ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְצִיד֔וֹן וְיָשַׁבְתָּ֖ שָׁ֑ם הִנֵּ֨ה צִוִּ֥יתִי שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה לְכַלְכְּלֶֽךָ׃<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וַיָּ֣קׇם{{מ:לגרמיה-2}} וַיֵּ֣לֶךְ צָֽרְפַ֗תָה וַיָּבֹא֙ אֶל־פֶּ֣תַח הָעִ֔יר וְהִנֵּה־שָׁ֛ם אִשָּׁ֥ה אַלְמָנָ֖ה מְקֹשֶׁ֣שֶׁת עֵצִ֑ים וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר קְחִי־נָ֨א לִ֧י מְעַט־מַ֛יִם בַּכְּלִ֖י וְאֶשְׁתֶּֽה׃<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וַתֵּ֖לֶךְ לָקַ֑חַת וַיִּקְרָ֤א אֵלֶ֙יהָ֙ וַיֹּאמַ֔ר {{נוסח|לִֽקְﬞחִי־נָ֥א|2=א=לִֽקְ+קִחִי־נָ֥א (לִֽקְִחִי־נָ֥א) (בחטף חיריק שסימנו אותו ע"י שווא וחיריק); ראו ייבין ב.6 עמ' 21.}} לִ֛י פַּת־לֶ֖חֶם בְּיָדֵֽךְ׃<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וַתֹּ֗אמֶר חַי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ {{נוסח|אִם־יֶשׁ־לִ֣י|2==ל,ק ובדפוסים (אין דגש), וכן הכריע ברויאר.{{ש}}א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י (למ"ד דגושה), וכן הכריעו במג"ה.}} מָע֔וֹג כִּ֣י אִם־מְלֹ֤א כַף־קֶ֙מַח֙ בַּכַּ֔ד וּמְעַט־שֶׁ֖מֶן בַּצַּפָּ֑חַת וְהִנְנִ֨י מְקֹשֶׁ֜שֶׁת שְׁנַ֣יִם עֵצִ֗ים וּבָ֙אתִי֙ וַעֲשִׂיתִ֙יהוּ֙ לִ֣י וְלִבְנִ֔י וַאֲכַלְנֻ֖הוּ וָמָֽתְנוּ׃<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֵלִיָּ֙הוּ֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י בֹּ֖אִי עֲשִׂ֣י כִדְבָרֵ֑ךְ אַ֣ךְ {{נוסח|עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם|2==א,ל,ק (טעם כפול בכתבי־היד); וכן הכריעו ברויאר ומג"ה בתוספת הטעם הכפול (וכך בסימנים).{{ש}}בדפוסים ובדותן (!) נדפס <עֲשִׂי־לִ֣י מִ֠שָּׁם> וכך בקורן ומכון ממרא (!).}} עֻגָ֨ה קְטַנָּ֤ה בָרִֽאשֹׁנָה֙ וְהוֹצֵ֣את לִ֔י וְלָ֣ךְ וְלִבְנֵ֔ךְ תַּעֲשִׂ֖י בָּאַחֲרֹנָֽה׃<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א תִכְלָ֔ה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א תֶחְסָ֑ר עַ֠ד י֧וֹם {{כו"ק|תתן|תֵּת־}}יְהֹוָ֛ה גֶּ֖שֶׁם עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַתֵּ֥לֶךְ וַֽתַּעֲשֶׂ֖ה כִּדְבַ֣ר אֵלִיָּ֑הוּ וַתֹּ֧אכַל {{מ:כו"ק מיוחד|הוא והיא|הִֽיא־וָה֛וּא|סוג=כו"ק של שתי מילים בהערה אחת}} וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים׃<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>כַּ֤ד הַקֶּ֙מַח֙ לֹ֣א כָלָ֔תָה וְצַפַּ֥חַת הַשֶּׁ֖מֶן לֹ֣א חָסֵ֑ר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּיַ֥ד אֵלִיָּֽהוּ׃<קטע סוף=טז/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָאִשָּׁ֖ה בַּעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חׇלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ מַה־לִּ֥י וָלָ֖ךְ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּ֧אתָ אֵלַ֛י לְהַזְכִּ֥יר אֶת־עֲוֺנִ֖י וּלְהָמִ֥ית אֶת־בְּנִֽי׃<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>וַיֹּ֥אמֶר אֵלֶ֖יהָ תְּנִי־לִ֣י אֶת־בְּנֵ֑ךְ וַיִּקָּחֵ֣הוּ מֵחֵיקָ֗הּ וַֽיַּעֲלֵ֙הוּ֙ אֶל־הָעֲלִיָּ֗ה אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב שָׁ֔ם וַיַּשְׁכִּבֵ֖הוּ עַל־מִטָּתֽוֹ׃<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י הֲ֠גַ֠ם עַֽל־הָאַלְמָנָ֞ה אֲשֶׁר־אֲנִ֨י מִתְגּוֹרֵ֥ר עִמָּ֛הּ הֲרֵע֖וֹתָ לְהָמִ֥ית אֶת־בְּנָֽהּ׃<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וַיִּתְמֹדֵ֤ד עַל־הַיֶּ֙לֶד֙ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֔ים וַיִּקְרָ֥א אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י תָּ֥שׇׁב נָ֛א נֶפֶשׁ־הַיֶּ֥לֶד הַזֶּ֖ה עַל־קִרְבּֽוֹ׃<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וַיִּשְׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה בְּק֣וֹל אֵלִיָּ֑הוּ וַתָּ֧שׇׁב נֶפֶשׁ־הַיֶּ֛לֶד עַל־קִרְבּ֖וֹ וַיֶּֽחִי׃<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וַיִּקַּ֨ח אֵלִיָּ֜הוּ אֶת־הַיֶּ֗לֶד וַיֹּרִדֵ֤הוּ מִן־הָֽעֲלִיָּה֙ הַבַּ֔יְתָה וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְאִמּ֑וֹ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ רְאִ֖י חַ֥י בְּנֵֽךְ׃<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים א|יז|כד|סדר=טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ עַתָּה֙ זֶ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים אָ֑תָּה וּדְבַר־יְהֹוָ֥ה בְּפִ֖יךָ אֱמֶֽת׃<קטע סוף=כד/><קטע סוף=פרק יז/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:מלכים א יז]] 9t472ssf21k97bfzwshklok7mjn08bb 0 237196 3099296 3023455 2026-10-30T18:48:18Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels. 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two): the ḥataf-ḥiriq in plus notation, the sheva's copy first, with the packed form after it in parentheses. Prov 6:24: the segol on an alef in double guillemets after the lamed's qamats, with qamats-CGJ-segol after it in parentheses. 2 Kgs 4:7: the qubuts before the bet, on an alef in double guillemets, without the CGJ 3099296 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|מלכים ב|ד}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ד/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִ֠ים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהֹוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֤יהָ אֱלִישָׁע֙ מָ֣ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הַגִּ֣ידִי לִ֔י מַה־יֶּשׁ־{{נוסח|{{קו"כ|לכי|לָ֖ךְ}}|2=א-כתיב=לָ֖כי (אין שווא במקביל לקרי)}} בַּבָּ֑יִת וַתֹּ֗אמֶר אֵ֣ין לְשִׁפְחָתְךָ֥ כֹל֙ בַּבַּ֔יִת כִּ֖י אִם־אָס֥וּךְ שָֽׁמֶן׃<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וַיֹּ֗אמֶר לְכִ֨י שַׁאֲלִי־לָ֤ךְ כֵּלִים֙ מִן־הַח֔וּץ מֵאֵ֖ת כׇּל־{{נוסח|{{קו"כ|שכנכי|שְׁכֵנָ֑יִךְ}}|2=א,ל,ק-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי (כתיב חסר יו"ד וחסר יו"ד, ואין שווא בסוף כדי להקביל לשווא בכ"ף סופית בקרי); בכת"י ל-א אותו הכתיב, ויש שווא וחיריק תחת האות כ"ף.{{ש}}ש1-כתיב=שְׁכֵינָ֑כִי (כתיב מלא יו"ד וחסר יו"ד ואין שווא בסוף){{ש}}מ"ג-כתיב=שְׁכֵינָ֑יִכְי (כתיב מלא יו"ד ומלא יו"ד){{ש}}מ"ש=<שכניכי – שכניך קרי ובספרים מדוייקים אין בהם יו״ד אחר כ״ף ראשונה> ובעקבותיו בדפוסים וקורן.}} כֵּלִ֥ים רֵקִ֖ים אַל־תַּמְעִֽיטִי׃<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וּבָ֗את וְסָגַ֤רְתְּ הַדֶּ֙לֶת֙ בַּעֲדֵ֣ךְ וּבְעַד־בָּנַ֔יִךְ וְיָצַ֕קְתְּ עַ֥ל כׇּל־הַכֵּלִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְהַמָּלֵ֖א תַּסִּֽיעִי׃<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וַתֵּ֙לֶךְ֙ מֵֽאִתּ֔וֹ וַתִּסְגֹּ֣ר הַדֶּ֔לֶת בַּעֲדָ֖הּ וּבְעַ֣ד בָּנֶ֑יהָ הֵ֛ם מַגִּישִׁ֥ים אֵלֶ֖יהָ וְהִ֥יא {{כו"ק|מיצקת|מוֹצָֽקֶת}}׃<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וַיְהִ֣י{{מ:לגרמיה-2}} כִּמְלֹ֣את הַכֵּלִ֗ים וַתֹּ֤אמֶר אֶל־בְּנָהּ֙ הַגִּ֨ישָׁה אֵלַ֥י עוֹד֙ כֶּ֔לִי וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֔יהָ אֵ֥ין ע֖וֹד כֶּ֑לִי וַֽיַּעֲמֹ֖ד הַשָּֽׁמֶן׃<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וַתָּבֹ֗א וַתַּגֵּד֙ לְאִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וַיֹּ֗אמֶר לְכִי֙ מִכְרִ֣י אֶת־הַשֶּׁ֔מֶן וְשַׁלְּמִ֖י אֶת־{{נוסח|{{קו"כ|נשיכי|נִשְׁיֵ֑ךְ}}|2=א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי (אין שווא במקביל לקרי)}} וְאַ֣תְּ {{נוסח|{{כו"ק|בניכי|וּבָנַ֔יִךְ}}|2=א-כתיב=«אֻ»בָנַ֔יִכי (נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי"ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי)}} תִּֽחְיִ֖י בַּנּוֹתָֽר׃<קטע סוף=ז/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק־בּ֖וֹ לֶאֱכׇל־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עׇבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכׇל־לָֽחֶם׃<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אִישָׁ֔הּ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִ֥ישׁ אֱלֹהִ֖ים קָד֣וֹשׁ ה֑וּא עֹבֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ תָּמִֽיד׃<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>נַעֲשֶׂה־נָּ֤א עֲלִיַּת־קִיר֙ קְטַנָּ֔ה וְנָשִׂ֨ים ל֥וֹ שָׁ֛ם מִטָּ֥ה וְשֻׁלְחָ֖ן וְכִסֵּ֣א וּמְנוֹרָ֑ה וְהָיָ֛ה בְּבֹא֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ יָס֥וּר שָֽׁמָּה׃<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וַיְהִ֥י הַיּ֖וֹם וַיָּ֣בֹא שָׁ֑מָּה וַיָּ֥סַר אֶל־הָעֲלִיָּ֖ה וַיִּשְׁכַּב־שָֽׁמָּה׃<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּ֨קְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו׃<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמׇר־נָ֣א אֵלֶ֘יהָ֮ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ{{מ:פסק}}אֵלֵ֘ינוּ֮ אֶת־כׇּל־הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת׃<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֛ל בֵּ֥ן אֵֽין־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן׃<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וַיֹּ֖אמֶר קְרָא־לָ֑הּ וַיִּ֨קְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח׃<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה {{כו"ק|אתי|אַ֖תְּ}} חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ׃<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע׃<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וַיִּגְדַּ֖ל הַיָּ֑לֶד וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיֵּצֵ֥א אֶל־אָבִ֖יו אֶל־הַקֹּצְרִֽים׃<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י{{מ:פסק}}רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל־אִמּֽוֹ׃<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וַיִּ֨שָּׂאֵ֔הוּ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ {{מ:קמץ|ד=עַד־הַֽצׇּהֳרַ֖יִם|ס=עַד־הַֽצָּהֳרַ֖יִם}} וַיָּמֹֽת׃<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וַתַּ֙עַל֙ וַתַּשְׁכִּבֵ֔הוּ עַל־מִטַּ֖ת אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים וַתִּסְגֹּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וַתֵּצֵֽא׃<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וַתִּקְרָא֮ אֶל־אִישָׁהּ֒ וַתֹּ֗אמֶר שִׁלְחָ֨ה נָ֥א לִי֙ אֶחָ֣ד מִן־הַנְּעָרִ֔ים וְאַחַ֖ת הָאֲתֹנ֑וֹת וְאָר֛וּצָה עַד־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים וְאָשֽׁוּבָה׃<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וַיֹּ֗אמֶר מַ֠דּ֠וּעַ {{כו"ק|אתי|אַ֣תְּ}} {{כו"ק|הלכתי|הֹלֶ֤כֶת}} אֵלָיו֙ הַיּ֔וֹם לֹא־חֹ֖דֶשׁ וְלֹ֣א שַׁבָּ֑ת וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וַֽתַּחֲבֹשׁ֙ הָאָת֔וֹן וַתֹּ֥אמֶר אֶֽל־נַעֲרָ֖הּ נְהַ֣ג וָלֵ֑ךְ אַל־תַּעֲצׇר־לִ֣י לִרְכֹּ֔ב כִּ֖י אִם־אָמַ֥רְתִּי לָֽךְ׃<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>וַתֵּ֗לֶךְ וַתָּבֹ֛א אֶל־אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וַ֠יְהִ֠י כִּרְא֨וֹת אִישׁ־הָאֱלֹהִ֤ים אֹתָהּ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּיחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ הִנֵּ֖ה הַשּׁוּנַמִּ֥ית הַלָּֽז׃<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כו|סדר=כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>עַתָּה֮ רֽוּץ־נָ֣א לִקְרָאתָהּ֒ וֶאֱמׇר־לָ֗הּ הֲשָׁל֥וֹם לָ֛ךְ הֲשָׁל֥וֹם לְאִישֵׁ֖ךְ הֲשָׁל֣וֹם לַיָּ֑לֶד וַתֹּ֖אמֶר שָׁלֽוֹם׃<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וַתָּבֹ֞א אֶל־אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּיחֲזִ֜י לְהׇדְפָ֗הּ וַיֹּ֩אמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽיהֹוָה֙ הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי׃<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי׃<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מׇתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֮ וָלֵךְ֒ כִּי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א {{נוסח|תְבָרְﬞכֶ֔נּוּ|2=א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ (חטף)}} וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א {{נוסח|תַעֲנֶ֑נּוּ|2=הקלדה=תַעֲנֶנּ֑וּ (מקום הטעם)}} וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר׃<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ׃<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וְגֵחֲזִ֞י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שׇׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר׃<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>וַיָּבֹ֥א אֱלִישָׁ֖ע הַבָּ֑יְתָה וְהִנֵּ֤ה הַנַּ֙עַר֙ מֵ֔ת מֻשְׁכָּ֖ב עַל־מִטָּתֽוֹ׃<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וַיָּבֹ֕א וַיִּסְגֹּ֥ר הַדֶּ֖לֶת בְּעַ֣ד שְׁנֵיהֶ֑ם וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וַיַּ֜עַל וַיִּשְׁכַּ֣ב עַל־הַיֶּ֗לֶד וַיָּ֩שֶׂם֩ פִּ֨יו עַל־פִּ֜יו וְעֵינָ֤יו עַל־עֵינָיו֙ וְכַפָּ֣יו עַל־כַּפָּ֔ו וַיִּגְהַ֖ר עָלָ֑יו וַיָּ֖חׇם בְּשַׂ֥ר הַיָּֽלֶד׃<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>וַיָּ֜שׇׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת־עֵינָֽיו׃<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>וַיִּקְרָ֣א אֶל־גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל־הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּבֹ֣א אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ׃<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>וַתָּבֹא֙ וַתִּפֹּ֣ל עַל־רַגְלָ֔יו וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתִּשָּׂ֥א אֶת־בְּנָ֖הּ וַתֵּצֵֽא׃<קטע סוף=לז/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>וֶאֱלִישָׁ֞ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים׃<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל־הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּי־לֹ֥א יָדָֽעוּ׃<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִ֠י כְּאׇכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל׃<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֛ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר׃<קטע סוף=מא/> {{סס}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֖ה אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר׃<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|מלכים ב|ד|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֛ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃<קטע סוף=מד/><קטע סוף=פרק ד/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:מלכים ב ד]] ffodu209h8wjtf8n97z6tptu3lj2fox 0 238302 3099294 3007416 2026-10-30T18:47:58Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels. 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two): the ḥataf-ḥiriq in plus notation, the sheva's copy first, with the packed form after it in parentheses. Prov 6:24: the segol on an alef in double guillemets after the lamed's qamats, with qamats-CGJ-segol after it in parentheses. 2 Kgs 4:7: the qubuts before the bet, on an alef in double guillemets, without the CGJ 3099294 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|תהלים|יד}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק יד/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד{{נוסח|{{ר3}}|2=פרשה פתוחה}}אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל {{מ:דחי|בְּ֭לִבּוֹ|בְּ֭לִבּ֭וֹ}}{{ר0}}אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים{{ר1}}{{נוסח|הִֽשְׁﬞחִ֗יתוּ|2=א=הִֽשְׁ+שִׁחִ֗יתוּ (הִֽשְִׁחִ֗יתוּ) (חטף חיריק){{ש}}לגבי פיסוק הטעמים (רביע בתוך תחום שלטונו של רביע, שניהם בשמאלו של אתנחתא), ראו בהערת הנוסח על הפסוק המקביל (תהלים נג,ב).}} {{נוסח|הִֽתְﬞעִ֥יבוּ|2=א=הִֽתְ+תִעִ֥יבוּ (הִֽתְִעִ֥יבוּ) (חטף חיריק)}} עֲלִילָ֗ה{{ר2}}אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃<קטע סוף=א/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>יְֽהֹוָ֗ה {{מ:צינור|מִשָּׁמַיִם֮|מִשָּׁמַ֮יִם֮}}{{ר0}}הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם{{ר1}}{{מ:דחי|לִ֭רְאוֹת|לִ֭רְא֭וֹת}} הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל{{ר2}}דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃<קטע סוף=ב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ{{ר1}}אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב{{ר2}}אֵ֗֝ין גַּם־אֶחָֽד׃<קטע סוף=ג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן{{ר1}}אֹכְלֵ֣י {{מ:דחי|עַ֭מִּי|עַ֭מִּ֭י}} אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם{{ר2}}יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃<קטע סוף=ד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>שָׁ֤ם{{מ:לגרמיה-2}} פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד{{ר1}}כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק׃<קטע סוף=ה/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ{{ר1}}כִּ֖י יְהֹוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ׃<קטע סוף=ו/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|יד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>מִ֥י{{מ:מקף אפור}}יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮{{ר0}}יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל{{ר1}}בְּשׁ֣וּב {{מ:דחי|יְ֭הֹוָה|יְ֭הֹוָ֭ה}} שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ{{ר1}}יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃<קטע סוף=ז/><קטע סוף=פרק יד/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:תהלים יד]] g4oap52wt93xjn85jzo940ralk3hmlk 0 238458 3099295 2988205 2026-10-30T18:48:08Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels. 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two): the ḥataf-ḥiriq in plus notation, the sheva's copy first, with the packed form after it in parentheses. Prov 6:24: the segol on an alef in double guillemets after the lamed's qamats, with qamats-CGJ-segol after it in parentheses. 2 Kgs 4:7: the qubuts before the bet, on an alef in double guillemets, without the CGJ 3099295 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|תהלים|נג}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק נג/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃<קטע סוף=א/> {{נוסח|{{ר4}}|2=פרשה פתוחה}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל {{מ:דחי|בְּ֭לִבּוֹ|בְּ֭לִבּ֭וֹ}}{{ר0}}אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים{{ר1}}{{נוסח|הִֽ֝שְׁﬞחִ֗יתוּ|2=א=הִֽ֝שְׁ+שִׁחִ֗יתוּ (הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ) (חטף חיריק בשי"ן){{ש}}בכל מקום אחר, אין תחום שלטונו של רביע מוגרש מתחלק על ידי שום מפסיק. ואילו כאן נראה שיש רביע מוגרש ("הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ") המחלק את תחומו של רביע מוגרש הבא אחריו ("עָ֝וֶל"). ברויאר כתב על הטעמה זו שהיא "חריגה ביותר, ואיננה מובנת כלל" (טעמי המקרא י.19, עמ' 254 הערה 16). והשוו תופעה דומה בפסוק המקביל (תהלים יד,א); שם מדובר על רביע הבא לחלק את שמאלו של אתנחתא (במקום רביע מוגרש!), ובעוד רביע הבא לפניו כדי לחלק את תחום שלטונו.}} {{נוסח|וְהִֽתְﬞעִ֥יבוּ|2=א=וְהִֽתְ+תִעִ֥יבוּ (וְהִֽתְִעִ֥יבוּ) (חטף חיריק בתי"ו)}} {{נוסח|עָ֗֝וֶל|2=א=עָ֝וֶל (השמטת נקודת הרביע)}}{{ר2}}אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃<קטע סוף=ב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>אֱֽלֹהִ֗ים{{ר0}}{{מ:צינור|מִשָּׁמַיִם֮|מִשָּׁמַ֮יִם֮}} הִשְׁקִ֢יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם{{ר1}}{{מ:דחי|לִ֭רְאוֹת|לִ֭רְא֭וֹת}} הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל{{ר2}}דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃<קטע סוף=ג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כֻּלּ֥וֹ סָג֮{{ר0}}יַחְדָּ֢ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ{{ר1}}אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב{{ר2}}{{נוסח|אֵ֗֝ין|2=א=אֵ֝ין (השמטת נקודת הרביע)}} גַּם־אֶחָֽד׃<קטע סוף=ד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן{{ר1}}אֹכְלֵ֣י {{מ:דחי|עַ֭מִּי|עַ֭מִּ֭י}}{{ר0}}אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם{{ר2}}אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃<קטע סוף=ה/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>שָׁ֤ם{{מ:לגרמיה-2}} פָּ֥חֲדוּ {{מ:צינור|פַחַד֮|פַ֮חַד֮}}{{ר0}}{{נוסח|לֹא־הָ֢יָ֫ה פָ֥חַד|2==א?,ל?,ש1,ב1 ובדפוסים{{ש}}בכתר ובכתי"ל סימן העולה תלוי בין האותיות יו"ד ורי"ש (וכן אצל דותן וברויאר ומג"ה).}}{{ר1}}כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים {{מ:דחי|פִּ֭זַּר|פִּ֭זַּ֭ר}} עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ{{ר2}}הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃<קטע סוף=ו/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|תהלים|נג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>מִ֥י{{מ:מקף אפור}}יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮{{ר0}}יְשֻׁע֢וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל{{ר1}}בְּשׁ֣וּב {{מ:דחי|אֱ֭לֹהִים|אֱ֭לֹהִ֭ים}} שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ{{ר2}}יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃<קטע סוף=ז/><קטע סוף=פרק נג/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:תהלים נג]] 9ryffgnwrp72cq5pbnkjtoiiipyo55r 0 238871 3099292 3008040 2026-10-30T18:47:38Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels. 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two): the ḥataf-ḥiriq in plus notation, the sheva's copy first, with the packed form after it in parentheses. Prov 6:24: the segol on an alef in double guillemets after the lamed's qamats, with qamats-CGJ-segol after it in parentheses. 2 Kgs 4:7: the qubuts before the bet, on an alef in double guillemets, without the CGJ 3099292 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{ניווט טעמים|משלי|ו}} {{טעמי המקרא באינטרנט}} {{מ:שוליים|5}} {{מ:טעמי המקרא}} </noinclude><קטע התחלה=פרק ו/>{{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>{{מ:דחי|בְּ֭נִי|בְּ֭נִ֭י}} אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ{{ר1}}תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃<קטע סוף=א/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ{{ר1}}נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃<קטע סוף=ב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את {{גלגל-2|אֵפ֪וֹא}}{{מ:פסק}}בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל{{ר1}}כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ {{נוסח|בְכַף־רֵעֶ֑ךָ|2==א?,ל,ק13 ובדפוסים (אות כ"ף סופית רפה וקמוצה){{ש}}א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ (אות כ"ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?); יש נקודה קטנה ועגולה מעל הקמץ, ואולי ייתכן שבכתר נכתב תחילה שווא, ואז היה ניסיון לא מוצלח לכתוב את הקמץ מעליו, אך הנקודה העליונה של השווא נשארה. אמנם גם סביר שמדובר על כתם או לכלוך.}}{{ר2}}לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס{{ר0}}וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃<קטע סוף=ג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ{{ר1}}וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃<קטע סוף=ד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>{{מ:דחי|הִ֭נָּצֵל|הִ֭נָּצֵ֭ל}} כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד{{ר1}}וּ֝כְצִפּ֗וֹר {{נוסח|מִיַּ֥ד|2==א,ל,ק13 ובדפוסים (דל"ת רפה){{ש}}בכתר יש נקודה באות דל"ת, אבל לפי צבעה מדובר על כתם בלבד (ניתן להבחין בצבע בתוך הצילום באיכות גבוהה).}} יָקֽוּשׁ׃<קטע סוף=ה/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל{{ר1}}רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃<קטע סוף=ו/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין{{ר1}}שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃<קטע סוף=ז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ{{ר1}}אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃<קטע סוף=ח/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל{{מ:פסק}}תִּשְׁכָּ֑ב{{ר1}}מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃<קטע סוף=ט/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>מְעַ֣ט {{מ:דחי|שֵׁ֭נוֹת|שֵׁ֭נ֭וֹת}} מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת{{ר1}}מְעַ֓ט{{מ:לגרמיה-2}} חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃<קטע סוף=י/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ{{ר1}}וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃<קטע סוף=יא/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>אָדָ֣ם {{מ:דחי|בְּ֭לִיַּעַל|בְּ֭לִיַּ֭עַל}} אִ֣ישׁ אָ֑וֶן{{ר1}}ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃<קטע סוף=יב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>קֹרֵ֣ץ {{מ:קו"כ-אם-2|{{מ:דחי|בְּ֭עֵינָו|בְּ֭עֵינָ֭ו}}|בעינו|{{מ:דחי|בְּ֭עֵינָיו|בְּ֭עֵינָ֭יו}}|מקורות=א-קרי|סוג=כתיב חסר יו"ד בסיומת של קמץ ואחריו וי"ו}} מֹלֵ֣ל {{מ:קו"כ-אם-2|בְּרַגְלָ֑ו|ברגלו|בְּרַגְלָ֑יו|מקורות=א-קרי|סוג=כתיב חסר יו"ד בסיומת של קמץ ואחריו וי"ו}}{{ר1}}מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃<קטע סוף=יג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה-2}}{{ר0}}בְּלִבּ֗וֹ{{ר1}}חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת{{ר2}}{{כו"ק|מדנים|מִדְיָנִ֥ים}} יְשַׁלֵּֽחַ׃<קטע סוף=יד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>עַל־כֵּ֗ן {{מ:דחי|פִּ֭תְאֹם|פִּ֭תְאֹ֭ם}} יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ{{ר1}}פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃<קטע סוף=טו/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה{{ר1}}וְ֝שֶׁ֗בַע {{כו"ק|תועבות|תּוֹעֲבַ֥ת}} {{נוסח|נַפְשֽׁוֹ|2==א,ל,ק13 ובדפוסים (סילוק באות שי"ן){{ש}}בכתר יש נקודה לשמאלו של קו הסילוק מתחת לאות שי"ן (כאילו נקודת תביר), אבל לפי צבעה מדובר על כתם בלבד (ניתן להבחין בצבע בתוך הצילום באיכות גבוהה).}}׃<קטע סוף=טז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>עֵינַ֣יִם {{מ:דחי|רָ֭מוֹת|רָ֭מ֭וֹת}} לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר{{ר1}}וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃<קטע סוף=יז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>לֵ֗ב {{מ:דחי|חֹ֭רֵשׁ|חֹ֭רֵ֭שׁ}} מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן{{ר1}}רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃<קטע סוף=יח/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>יָפִ֣יחַ {{מ:דחי|כְּ֭זָבִים|כְּ֭זָבִ֭ים}} עֵ֣ד שָׁ֑קֶר{{ר1}}וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃<קטע סוף=יט/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>נְצֹ֣ר {{מ:דחי|בְּ֭נִי|בְּ֭נִ֭י}} מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ{{ר1}}וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃<קטע סוף=כ/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד{{ר1}}עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃<קטע סוף=כא/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨{{מ:לגרמיה-2}} תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ{{ר1}}{{מ:דחי|בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ|בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ֭}} תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ{{ר2}}וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ{{ר0}}הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃<קטע סוף=כב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>כִּ֤י נֵ֣ר {{מ:דחי|מִ֭צְוָה|מִ֭צְוָ֭ה}} וְת֣וֹרָה א֑וֹר{{ר1}}וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃<קטע סוף=כג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>{{מ:דחי|לִ֭שְׁמׇרְךָ|לִ֭שְׁמׇרְךָ֭}} מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע{{ר1}}מֵ֝חֶלְקַ֗ת {{נוסח|לָשׁ֥וֹן|2==א?,ל,ק13 ובדפוסים (למ"ד קמוצה){{ש}}א?!=לָ«אֶ»שׁ֥וֹן (לָ͏ֶשׁ֥וֹן) (קמץ וסגול באות למ"ד?); בכתר יש שלוש נקודות מטושטשות של סגו"ל בשמאלו של הקמץ מתחת לאות שי"ן, ונראה שהיה ניסיון לא מוצלח למחיקה.}} נׇכְרִיָּֽה׃<קטע סוף=כד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>אַל־תַּחְמֹ֣ד {{מ:דחי|יׇ֭פְיָהּ|יׇ֭פְיָ֭הּ}} בִּלְבָבֶ֑ךָ{{ר1}}וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃<קטע סוף=כה/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה{{ר1}}עַֽד־כִּכַּ֫ר{{מ:מקף אפור}}לָ֥חֶם{{ר2}}וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ{{ר2}}נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃<קטע סוף=כו/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ{{ר1}}וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃<קטע סוף=כז/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים{{ר1}}וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃<קטע סוף=כח/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>כֵּ֗ן {{מ:דחי|הַ֭בָּא|הַ֭בָּ֭א}} אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ{{ר1}}לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃<קטע סוף=כט/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>לֹא־יָב֣וּזוּ {{מ:דחי|לַ֭גַּנָּב|לַ֭גַּנָּ֭ב}} כִּ֣י יִגְנ֑וֹב{{ר1}}לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃<קטע סוף=ל/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>{{מ:דחי|וְ֭נִמְצָא|וְ֭נִמְצָ֭א}} יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם{{ר1}}אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃<קטע סוף=לא/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב{{ר1}}מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃<קטע סוף=לב/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>נֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א{{ר1}}וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃<קטע סוף=לג/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר{{ר1}}וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃<קטע סוף=לד/> {{ר4}}<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|משלי|ו|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>{{מ:דחי|לֹֽא־יִ֭שָּׂא|לֹֽא־יִ֭שָּׂ֭א}} פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר{{ר1}}וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃<קטע סוף=לה/><קטע סוף=פרק ו/><noinclude> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} {{מ:שוליים-סוף}} ==הפרק ללא אותיות הפסוקים== {{מ:טעמי המקרא}} {{#בלי קטע:{{שם הדף המלא}}|סימן}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}}</noinclude> [[קטגוריה:משלי ו]] ryqbx8pyl7e8gwbsit4pboqp6dcnyc3 4 265101 3099297 3099123 2026-10-30T18:49:43Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels, following the notes. Ch. 5: 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two), the ḥataf-ḥiriq in plus notation with the packed form in parentheses; Prov 6:24, the segol on an alef in double guillemets, with qamats-CGJ-segol in parentheses; 2 Kgs 4:7, the qubuts on an alef in double guillemets before the bet. Ch. 3: Deut 3:22 as its note now gives it, a reversed ḥataf-ḥiriq in plus notation with its packed form in parentheses 3099297 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ג. קביעת הנוסח בתורה}} ==הסבר קצר על קביעת הנוסח בתורה== '''נוסח האותיות וחלוקת הפרשות במהדורה זו נקבעו לפי ספרי התורה. נוסח הכתיב הוא לפי ספרי תימן. הבדלים בין ספרי התורה של העדות השונות, ובין ספרי התורה לבין מה שידוע לנו על כתר ארם צובה (מתוך עדויות), מובאים ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]].''' '''הבסיס לנוסח הניקוד והטעמים והגעיות הוא כתי"ל, ועל גבי הבסיס הזה נעשו תיקונים ושינויים, כדי להתאים את המקומות החריגים שבו לנוסח המסורה לפי שיטתו של כתר ארם צובה. במקומות שהכתר קיים בהם או שיש עדויות לגביו, הנוסח מיוסד עליו. לאחר קביעת הנוסח בוצעו עוד התאמות קלות בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].''' לפרטים נוספים על השיטה לקביעת הנוסח בתורה ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הבא]]''' לגבי המקומות החסרים בכתר, ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|בפרק החמישי]]''' לגבי המקומות שכתר ארם צובה קיים בהם. ==יסודות הנוסח== '''כתר ארם צובה:''' כתר ארם צובה נשאר לנו בסוף התורה (החל מהתיבה "וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ" ב[[דברים כח/טעמים#כח יז|דברים כח,יז]]). בנוסף יש שני צילומים של דפים שאבדו ממנו, ועדויות רבות וחשובות על נוסח התורה שהיה בו. הנוסח במקומות האלה מיוסד על הכתר. '''כתי"ל וקבוצת כתבי־היד העיקרית:''' בשאר כל התורה הנוסח מיוסד על כתי"ל, אבל רק בתור נקודת התחלה. בכל מקום שלא הבאנו את נוסחו של כתי"ל, או שיש ספק או תמיהה לגביו, או נקודה בו הראויה לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), השתדלנו לבדוק את הנוסח המקביל בעוד 6 כתבי־יד מזרחיים של התורה הקרובים לכתר ארם צובה, ולתעד את הממצאים במלואם. כך יוצא שהנוסח ברוב התורה מיוסד על '''7 כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה''', והם: '''ל, ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו'''; למידע נוסף על שבעת כתבי־היד וקישורים אליהם ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|כאן]]'''. '''כתבי־יד נוספים:''' לא כל כתבי־היד שבקבוצה העיקרית שלמים. חלקים משמעותיים של ספר בראשית (במיוחד מתחילתו) חסרים או פגומים ברובם (ל1,{{הערה|חוץ מהדפים החסרים בתחילת ספר בראשית, ראשי הדפים פגומים בכתי"ל1 בכל התורה; הנזק יותר חמור בתחילת התורה ובסופה.}} ב, ש, ש1, ו), וכמו כן באחדים מהם בסוף ספר במדבר (ו) ובספר דברים (ל1, ב) ובעוד מקומות.{{הערה|כתי"ו המקורי חסר בסוף ספר במדבר (כו,סג-לה,ו). הוא גם חסר בסוף ספר דברים (נכרכו עמו דפים כדי להשלים את הטקסט החסר), אבל רק במקומות שכתר ארם צובה קיים בהם.}} בספר בראשית השתמשנו בעת הצורך במבחר של כתבי־היד נוספים (מזרחים, תימנים וספרדים). בשאר התורה (בעיקר בסוף ספר במדבר מפרק כ"ז ובספר דברים, אך גם בעוד קצת מקומות שחסר בהם כתב־יד אחד או יותר) הסתפקנו בשני כתבי־יד מזרחים הקרובים לכתר: ב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571880205171&scope=PNX_MANUSCRIPTS כת"י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-10] ('''ל3'''); וב[https://www.nli.org.il/en/discover/manuscripts/hebrew-manuscripts/itempage?vid=MANUSCRIPTS&docId=PNX_MANUSCRIPTS990000571690205171&scope=PNX_MANUSCRIPTS&SearchTxt=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94%20EVR%20II%20B%2059 כת"י סנקט פטרבורג-EVR-II-B-59] ('''ל9'''). בשלב מאוחר יותר, לאחר שהערות הנוסח כבר נכתבו לפי כתבי־היד שהזכרנו עד כה, התחלנו להוסיף תיעוד נוסף לעתים גם מתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לתורה|עוד כתבי־יד]] בעת הצורך, ובמיוחד מתוך [https://archive.org/details/torah-tbilisi-3-lailashi-images/mode/1up כתב־יד טביליסי 3] ("כתר לאילאשי" או '''ט3'''). '''הכרעת הכתיב, הניקוד והטעמים:''' הקבוצה העיקרית של 7 כתבי־יד טברנים, הקרובים לכתר ארם צובה, מאפשרת הכרעה ברורה ומובהקת בענייני הכתיב, הניקוד והטעמים בתורה בכמעט כל מקום.{{הערה|היוצאים מן הכלל הזה נדירים ביותר. הדוגמה היחידה לגבי '''נוסח הכתיב''' שמצאנו עד כה היא התיבה "בָּמוֹתָ֖ם" ([[במדבר לג/טעמים#לג נב|במדבר לג,נב]]), הנכתבת מלא וי"ו בספרי התורה של כל העדות. אך כתבי־היד הטברנים חלוקים לגבי כתיבתו; אין בהם רוב מובהק לכתיב מלא או חסר, ואין הערת מסורה התומכת באחת משתי האפשרויות. תיבה זו נמצאת בין 6 המקומות המוטלים בספק לפי שיטת ברויאר (כתר, עמ' 84 [פרק ג סעיף 1.ד]). אך שאר המקומות שהיו מוטלים בספק אצלו מקבלים מענה ע"י קבוצת 7 כתבי־היד שלנו, וכבר אינם מוטלים בספק; רק המקום הזה נשאר. בכל אופן הכתיב במהדורתנו נקבע כאן, כמו בכל התורה, ע"פ ספרי התורה. גם לגבי '''נוסח הניקוד והטעמים''' מצאנו דוגמה אחת בלבד: ב[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|כו,מג]] התיבה "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙" מנוקדת בלי מפיק באות ה"א הראשונה בארבעה כתבי־יד (ל1,ב,ש1,ק3), לעומת שלושה כתבי־יד (ל,ש,ו) שבהם יש מפיק ("בָּהְּשַׁמָּהֿ֙"), כך שאין רוב מובהק ויש צורך לבדוק מקורות נוספים (ראו שם בתיעוד הנוסח). וראו גם [[דברים טז/טעמים#טז ב|דברים טז,ב]], שם אין רוב מובהק לגבי התיבה "אֲשֶׁר" אם היא מוקפת או בטעם מונח, אך יכולנו להכריע לפי שיטת בן־אשר בספר החילופים.}} '''עניינים משניים במערכות הניקוד והטעמים:''' לגבי ניואנסים שהיו רשות ולא חובה אצל בעלי המסורה הטברנים, והם לא סומנו בעקביות בכל כתב־יד, קבוצת כתבי־היד מספקת לנו תמונה מייצגת של הגיוון שהיה קיים אצל בעלי המסורה וגבולותיו. מדובר על נושאים משניים כגון חטפים באותיות לא גרוניות ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|הסבר כללי]], [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|רשימה בתורה]]), געיות חריגות ([[#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|הסבר כללי]], [[#נוסח הגעיות במהדורתנו|רשימה בתורה]]), [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|מרכא בתיבת תביר]], [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#נקודה בוי"ו עיצורית|נקודה בוי"ו עיצורית]], ועוד. לא הכרענו בנושאים אלה לפי רוב מובהק של כתבי־היד (רוב שבדרך כלל לא קיים), אלא לפי מדיניות העיצוב במהדורתנו (לגבי חטפים באותיות לא-גרונית) או לפי דרכו העקבית של כתר ארם צובה (לגבי מתיגת הזקף, מרכא בתיבת תביר, ולגבי געיות בכתי"ל שחורגות באופן ברור מדרכו). בעזרת תיעוד הנוסח אפשר לראות את האופן שבו הכרעת הנוסח משתלבת עם הנתונים הנמצאים בכתבי־היד, וגם לזהות את כתבי־יד הקרובים יותר לשיטת הכתר לגבי כל תופעה ספציפית. ==תיעוד הנוסח== כל הנתונים לגבי הנוסח ב[[#יסודות הנוסח|קבוצת כתבי־היד]], בכל מקום שנוסח כתי"ל ראוי לדיון, נמצאים בדפי העריכה של '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#חמישה חומשי תורה|דפי הפרקים בתורה]]'''. אי אפשר לראות את הנתונים בדף של הפרק עצמו, המציג רק את נוסח המקרא לפי הקביעה הסופית. כדי לקרוא את הערות הנוסח בפרק מסוים, יש ללחוץ על '''"הצג הערות נוסח"''' בתחילת הדף של הפרק בצד ימין, מתחת לסרגל הניווט. לחלופין, הן גם מופיעות באתר מיוחד שנקרא '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ "מקרא על פי המסורה עם הערות הנוסח"]''', שם ניתן לקרוא אותן ברציפות ולעיין בהן בנחת. כאמור, הנתונים בהערות הנוסח כתובים בפועל בדף העריכה של הפרק. כדי לראותם שם יש ללחוץ הלשונית "'''עריכה'''", שנמצאת בראש הדף של הפרק (באמצע בין הלשוניות "קריאה" ו"גרסאות קודמות"). אחרי לחיצה על "עריכה" יופיע חלון עריכה, שבו נמצא הטקסט המקודד של הפרק. בחלק מהפסוקים, בתוך הטקסט המקודד, אפשר לראות מילים בתוך תבניות "נוסח". לדוגמה, ב'''[[שמות יד/טעמים|דף הפרק של שמות י"ד]]''', אחרי לחיצה על "עריכה" רואים שבתוך חלון העריכה, בפסוק ה', התיבה "וַיֹּֽאמְרוּ֙" נמצאת בתוך תבנית נוסח. הקוד נראה כך: :<nowiki>{{נוסח|וַיֹּֽאמְרוּ֙|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים{{ש}}ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ"ם){{ש}}הערת המקליד}}</nowiki> "נוסח" הוא השם של [[תבנית:נוסח|התבנית]] בתוך הסוגריים המתולתלים; תקפידהּ של תבנית זו לרכז נתונים לגבי נוסח המקרא. אחר כך רואים את התיבה "וַיֹּֽאמְרוּ֙" כמו שהיא מופיעה לפי קביעת הנוסח במהדורתנו, ולאחריה את רשימת המקורות התומכים בקביעה זו (אחרי "2==" שהוא קוד טכני). במקרה הזה מתברר שזהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי"ל, וגם של הדפוסים הנפוצים של המקרא. אבל אחרי קוד לשבירה ("<nowiki>{{ש}}</nowiki>"), כדי לחלק את ההערה לחלקים שונים, רואים שבכתי"ל יש טעות מובהקת: בתיבה "וַיֹּֽאמְרוּ֙" חסרות שתי הנקודות של שווא מתחת לאות מ"ם ("וַיֹּֽא'''מ'''רוּ֙")! בסוף כתוב "הערת המקליד", כלומר: [https://hcanat.us/Tanach.xml?Ex14:5-14:5 בהקלדה הדיגיטלית UXLC], שהיא תִּעֲתוּק של כתי"ל שהיה נקודת ההתחלה למהדורתנו, כבר עמדו על הטעות הזאת והעירו לגביה. לדוגמה נוספת, הפעם בעניין של כתיב (נוסח האותיות), ראו בדף העריכה של '''[[שמות יד/טעמים|אותו פרק]]''' בפסוק י"ג ("תֹסִ֛פוּ"): :<nowiki>{{נוסח|תֹסִ֛פוּ|2==ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ"ה (כתיב חסר יו"ד){{ש}}ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו"ד){{ש}}הערת ברויאר}}</nowiki> אחרי "נוסח" (שמהּ של התבנית), רואים שהתיבה "תֹסִ֛פוּ" מופיעה במהדורתנו בכתיב חסר יו"ד (כלומר "תֹסִ֛פוּ" ולא "תֹסִ֛'''י'''פוּ"). זהו נוסחם של כל כתבי־היד בקבוצת הביקורת חוץ מכתי"ל, וכך קובעות גם הערות מסורה, כולל הערת מסורה בתוך כתי"ל עצמו; וכך קבע הרמ"ה להלכה (בעקבותיו כותבים "תֹסִ֛פוּ" חסר יו"ד בספרי תורה ספרדים ואשכנזים).{{הערה|ראו ב[[:COMMONS:File:Masoret-Seyag-Ramah-1750-HB7152.pdf|מסורת סייג לתורה]], עמ' 70.}} אבל אחר כך רואים בהערה שהנוסח הכתוב בכתי"ל הוא דווקא "תֹסִ֛'''י'''פוּ" (כתיב מלא יו"ד). כתיב זה סותר את הערת המסורה בתוך אותו כתב־יד. בסוף התבנית כתוב "הערת ברויאר", כלומר: הרב מרדכי ברויאר כבר עמד על הכתיב החריג כאן בכתי"ל במהדורות המקרא שלו. שימו לב שנוסח הכתיב במהדורתנו נקבע לפי ספרי התורה של עדת תימן, ולא לפי רוב כתבי־היד שבקבוצה. הדוגמה האחרונה מראה שרוב מובהק של כתבי־היד הקרובים לכתר תומך כאן בכתיב של ספרי תימן. ==מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות== ===נוסח האותיות בתורה=== '''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל מדויק''' מתוך הערות המסורה. אבל האידיאל הזה לא התגשם בביצוע מושלם באף אחד מכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה. כתבי־היד האלה עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו, ובדרך כלל יש גם הערת מסורה שתומכת בגרסת הרוב. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכמעט כל מקום על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. וזה מפליא שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט לגמרי. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ז; עמ' 68-86.}} '''לאחר תקופת המסורה בספרד ואשכנז:''' ברויאר עוד הוכיח שאותו נוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים בכמעט כל המקומות לנוסח ספרי התורה שנקבע בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ספרות המסורה וחומר נוסף|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים "מסורת סייג לתורה" ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), "אור תורה" (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו"מנחת שי" (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ"מדויק" לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע"י בעלי ההלכה הייתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז"ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע"א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש"ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ"ה ע"ב]] לתוספות ד"ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת, וכמעט זהה לנוסח תימן. '''לאחר תקופת המסורה בתימן:''' בנוסף לכך, הציע ברויאר שנוסח תימן אינו מבוסס על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו "על תיקון הספר הידוע במצרים"; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שקבע הרמב"ם ב'''משנה תורה''' ([[רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ב#הלכה ג|הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק שני, ג-ז]]; וראו עוד בהרחבה אצל יצחק ש' פנקובר, '''נוסח התורה בכתר ארם צובה: עדות חדשה''', [רמת־גן, הוצאת אונ' בר־אילן, תשנ"ג], עמ' 53-55), וכמו כן את שאר העדויות הקיימות על נוסח הכתיב שהיה בכתר (כגון רפי זר, [https://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278 "מאורות נתן לר' יעקב ספיר"], '''לשוננו''' ל"ה, תשמ"ו, עמ' 151-213).}} ועוד יוצא לנו שכתר ארם צובה עצמו מהווה '''ביצוע מושלם''' יחיד במינו של נוסח האותיות בתורה לפי המסורה (בניגוד לשאר כתבי־היד הקרובים לו). קביעה זו מתבררת גם מתוך נוסח האותיות המדויק בו בספרי הנביאים והכתובים, שיש בו דיוק מפליא שאינו דומה לאף כתב־היד אחר.{{הערה|ראו על כך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|בפרק חמישי]] של המבוא.}} אמנם יש גם עדויות שב-2 מקומות (ואולי 3), חרג הכתיב בכתר מהנוסח העולה מהערות המסורה ומשאר כתבי־היד, וכמו כן מספרי ספרי התורה של כל העדות כולל תימן: #שמות, שמות [[שמות א/טעמים#א יט|(א,יט)]]: [אֲלֵהֶ֛ן]* (=כל ספרי התורה) / א=[אֲלֵיהֶ֛ן];{{הערה|את הכתיב הזה אולי ניתן להצדיק ע"פ הערת מסורה בכתר; וראו עוד בהערת הנוסח על [[שמות א/טעמים#א יט|שמות א,יט]].}} #ויקרא, קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]] [רֵעֶ֑ךָ]* (=כל ספרי התורה) / א=[רֵעֶ֑יךָ]. ויש עוד עדות שהנוסח המקורי בכתר בפרשת "בהר סיני" ([[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]]) היה "יוֹבֵ֥ל הִ'''י'''א֙" (כתיב יו"ד נגד המסורה), ואחר כך נראה שהיה ניסיון תיקון ל"יוֹבֵ֥ל הִ'''ו'''א֙" (כתיב וי"ו לפי המסורה). במקום הזה ייתכן שהתיקון לא צלח לגמרי או שברבות השנים נתקלקל הדיו של התיקון.{{הערה|ראו על כך באריכות בהערת הנוסח על [[ויקרא כה/טעמים#כה י|ויקרא כה,י]].}} על סמך הכתיבים הבודדים האלה נראה שנוסח האותיות בספרי תימן מייצג את נוסח המסורה באופן קצת יותר מדויק מהכתיב שהיה בכתר עצמו (!).{{הערה|לגבי 3 המקומות האלה כתב יוסף עופר שיש בהם "ערעור מהותי על האפשרות שנוסח התימנים מיוסד על הכתר. אם נבקש להטיל שלום בין הכתוב בכתבי־היד התימנים לבין ממצאינו נוכל רק להציע שהכתר היה '''אחד מהמקורות''' לנוסח התימנים." ראו במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/yosefofer/yosefofer03.pdf "כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו"], '''ספונות''', סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) תשמ"ט, עמ' 339 (ההדגשה שלנו); וראו שם עוד עמ' 309-313. ברוח זו ניתן להציע שאמנם נוסח הכתיב בספרי תימן '''נוסד''' על פי הכתר, אך אחר כך בוצעו תיקונים בספרי תימן במקומות נדירים שבהם עצם הנוסח שהועתק מהכתר עמד בסתירה ב-2 או 3 מקומות להערות המסורה שהיו בכתבי־היד. כך שהכתר הוא לא רק "אחד מהמקורות" אלא '''המקור העיקרי''' לנוסח הכתיב בספרי תימן, אך '''לא המקור היחיד'''. בדיקת כתבי־יד תימנים לספרי הנביאים והכתובים מניבה תוצאות דומות: יש כתבי־יד שהם קרובים להפליא לנוסח הכתיב בכתר, אך לא זהים לו; אמנם במקומות שהכתיב שונה מהכתר יש כמעט תמיד הערת מסורה צמודה המורה על הנוסח בכתב־היד. גם יצחק ש' פנקובר הציע אפשרות דומה בניסיון שלו להתמודד עם נתונים סותרים לגבי נוסח הכתר: "לפי האפשרות הראשונה יוצא שיש שניים (או שלושה) מקרים חריגים בכתר, בהם חולק הכתר על כל כתבי־היד הטברניים המדוייקים והמסורה. כמו־כן היה יוצא עקב מקרים אלו שדווקא כתבי־היד התימניים הם המדויקים בתורה, מדויקים אפילו מן הכתר." והוסיף בהערה: "אפילו נניח את האפשרות הראשונה, אין היא מחייבת את המסקנה שהתימנים לא סמכו על ספר התורה של הרמב"ם שהועתק מן הכתר... בענייני נוסח יהיו בסך הכל שניים (או שלושה) שינויים בין התימנים והכתר; קירבה כה גדולה, שאין כדוגמתה אפילו בין כתבי־היד הטברניים המדויקים, מוסברת בכך שהתימנים סמכו על ספר התורה של הרמב"ם שהועתק מן הכתר ותיקנו." ראו '''נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה''' (רמת־גן: הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, תשנ"ג), עמ' 90, ושם בהערה 267.}} '''ספרי תימן לעומת ספרי ספרד ואשכנז:''' עבודתם של חכמי ספרד ואשכנז בתחום המסורה, ביחד עם עבודתם של חכמי תימן בתחום המסורה ובהעתקה מדויקת על סמך כתבי־היד המהימנים ביותר, הביאה לזהות כמעט מוחלטת לגבי נוסח הכתיב שבספרי־התורה בכל העדות. בכל התורה כולה נשארו 9 הבדלים ביניהם בלבד: #בראשית, בראשית [[בראשית ד/טעמים#ד יג|(ד, יג)]]: [מִנְּשֹֽׂא]* (=ספרי תימן) / [מִנְּשֽׂוֹא] (=ספרי ספרד ואשכנז) #בראשית, נֹח [[בראשית ז/טעמים#ז יא|(ז, יא)]]: [מַעְיְנֹת֙]* (=ספרי תימן) / [מַעְיְנוֹת֙] (=ספרי ספרד ואשכנז) #בראשית, נֹח [[בראשית ט/טעמים#ו כט|(ט, כט)]]: [וַיִּֽהְיוּ֙]* (=ספרי תימן) / [וַֽיְהִי֙] (=ספרי ספרד ואשכנז) #שמות, תרומה [[שמות כה/טעמים#כה לא|(כה, לא)]]: [תֵּעָשֶׂ֤ה]* (=ספרי תימן) / [תֵּיעָשֶׂ֤ה] (=ספרי ספרד ואשכנז) #שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כו|(כח, כו)]]: [הָאֵפֹ֖ד]* (=ספרי תימן) / [הָאֵפ֖וֹד] (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / [בְּשֵׁמֽוֹת] (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) / [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / [בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז) #דברים, כי תצא [[דברים כג/טעמים#כג ב|(כג, ב)]]: [דַּכָּ֛א]* (=ספרי תימן) / [דַּכָּ֛ה] (=ספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז) '''מסקנה:''' אין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות בתורה לפי המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר, ואין ראוי להעמיד את הכתיב במהדורת מקרא על אף כתב־יד כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי"ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח"כ כתי"ש (25 מקומות), ואח"כ [https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n63/mode/2up כתי"ב] (65 מקומות) וכתי"ל (כ-120 מקומות); לגבי כתי"ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה.}} אמנם ב'''שילוב''' של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד המזרחים, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה. הכתיב במהדורתנו מבוסס אם כן על נוסח תימן, ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|תוספת הערות לעתים רחוקות]] במקומות שנוסח זה שונה משאר ספרי התורה או מהנוסח שהיה בכתר ע"פ עדויות. ===האותיות החריגות בתורה בכתי"ל=== '''רמת הדיוק בכתי"ל:''' מהדורתנו מבוססת כאמור על הקלדת וסטמינסטר של כתי"ל. הדיוק בנוסח האותיות בכתי"ל מספיק טוב כדי שייחשב לעדות אחת חשובה בין שאר העדויות, אבל רמת דיוקו פחותה משאר כתבי־היד הקרובים לכתר. לפי הערכתו של ייבין: "נוסח האותיות שונה לפרקים מ''א'' במלא וחסר. המסורה של ''ל''... סותרת לעתים את הפְנים."{{הערה|ייבין, נו.2 עמ' 358.}} ולפי ברויאר יש בו סטייה מנוסח המסורה "בקרוב ל-120 מקומות בתורה".{{הערה|ברויאר, עמ' 86. לתוצאה מדויקת יותר ראו [[#סיכום התוצאות|להלן]].}} ולכן נוסח האותיות בתורה במהדורתנו יתוקן כאמור על פי ספרי תימן, ולא יישאר לפי כתי"ל (שהוא הבסיס להקלדה). '''להלן רשימת כל המקומות שבהם הכתיב בכתי"ל (הבסיס להקלדה במהדורתנו) שונה מהכתיב בספרי תימן.''' רשימה זו נחוצה כדי לאפשר הגהה יסודית לנוסח הכתיב במהדורתנו, מול הקלדת וסטמינסטר מצד אחד, ומול נוסח ספרי התורה מצד שני. הפריט הראשון בכל שורה ברשימה הוא הכתיב המופיע בספרי תימן והמתאים למסורה ואחריו כוכבית (*). הפריט השני הוא נוסח כתי"ל, ואחריו סימן קריאה (!) במקרים שבהם הכתיב בכתי"ל סותר את הערות המסורה שבתוך כתי"ל עצמו.{{הערה|בנוסף לרשימה זו, אפשר תמיד לבצע בדיקה יסודית על ידי מחשב, בהשוואת נוסח האותיות בהקלדת וסטמינסטר של כתי"ל מול נוסח האותיות במהדורתנו ונוסח האותיות במהדורת מכון ממרא. התיעוד המלא של הנוסח נמצא בכל מקרה ספציפי בדפי העריכה של דפי הפרקים המקושרים.}} '''ספר בראשית''' (סה"כ כ-20 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק): #נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטְּהֹרָ֗ה]* / ל=[הַטְּהוֹרָ֗ה]! #נֹח [[בראשית ח/טעמים#ח כ|(ח,כ)]]: [הַטָּה֔וֹר]* / ל=[הַטָּהֹ֔ר]! #לך־לך [[בראשית יג/טעמים#יג ח|(יג,ח)]]: [וּבֵינֶ֔ךָ]* ל=[וּבֵינֶ֔יךָ] #לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [הֲרִמֹ֨תִי]* / ל=[הֲרִימֹ֨תִי] #וירא [[בראשית יט/טעמים#יט טז|(יט,טז)]]: [וַיַּחֲזִ֨יקוּ]* / ל=[וַיַּחֲזִ֨קוּ]! #וירא [[בראשית יט/טעמים#יט כ|(יט,כ)]]: [וְהִ֣וא]* / ל=[וְהִ֣יא]! #חיי שרה [[בראשית כה/טעמים#כה ג|(כה,ג)]]: [וּלְטוּשִׁ֖ם]* / ל=[וּלְטוּשִׁ֖ים] #תולדֹת [[בראשית כו/טעמים#כו ז|(כו,ז2)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]! #תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז לא|(כז,לא)]]: [בַּעֲבֻ֖ר]* / ל=[בַּעֲב֖וּר]! #וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה ה|(לה,ה)]]: [סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם]* / ל=[סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם]! #וישלח [[בראשית לה/טעמים#לה כג|(לה,כג)]]: [וּזְבֻלֽוּן]*/ ל=[וּזְבוּלֻֽן]! #וישב [[בראשית מ/טעמים#מ י|(מ,י)]]: [וְהִ֤וא]* / ל=[וְהִ֤יא]! #מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא לה|(מא,לה)]]: [הַטֹּב֔וֹת]* / ל=[הַטֹּבֹ֔ת]! #ויגש [[בראשית מה/טעמים#מה טו|(מה,טו)]]: [עֲלֵהֶ֑ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֑ם]! #ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו ט|(מו,ט)]]: [וְחֶצְרֹ֥ן]* / ל=[וְחֶצְר֥וֹן] #ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* / ל=[חֶצְר֥וֹן] #ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יג|(מו,יג)]]: [וְשִׁמְרֹֽן]* / ל=[וְשִׁמְרֽוֹן] #ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יד|(מו,יד)]]: [זְבֻל֑וּן]* / ל=[זְבוּלֻ֑ן]! #ויגש [[בראשית מז/טעמים#מז כד|(מז,כד)]]: [חֲמִישִׁ֖ית]* / ל?=[חֲמִישִׁ֖ת]?! #ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יג|(מט,יג)]]: [אֳנִיֹּ֔ת]* / ל=[אֳנִיּ֔וֹת]! '''ספר שמות''' (סה"כ 26 תיבות בכתיב חריג, אחת מהן רק בספק): #שמות [[שמות א/טעמים#א טז|(א,טז)]]: [הִ֖וא]* / ל=[הִ֖יא]! #שמות [[שמות ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ]* / ל=[וַיַּשְׁלִיכֵ֥הוּ] (=מ"ק-ל [!] מול רוב המסורות וכתבי־היד) #וארא [[שמות ו/טעמים#ו יד|(ו,יד)]]: [חֶצְרֹ֣ן]* / ל=[חֶצְר֣וֹן] #וארא [[שמות ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]: [הַֽחַרְטֻמִּם֙]* / ל=[הַֽחַרְטֻמִּים֙]! #בֹא [[שמות י/טעמים#י כה|(י,כה)]]: [וְעֹלֹ֑ת] / ל=[וְעֹל֑וֹת]! #בֹא [[שמות יב/טעמים#יב ד|(יב,ד)]]: [מִהְי֣וֹת]* / ל=[מִהְיֹ֣ת]! #בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(יד,יג)]]: [תֹסִ֛פוּ]* / ל=[תֹסִ֛יפוּ]! #בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יד|(יד,יד)]]: [תַּחֲרִשֽׁוּן]* / ל=[תַּחֲרִישֽׁוּן]! #בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* / ל=[חֹמָ֔ה]! #יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יא|(יט,יא2)]]: [הַשְּׁלִשִׁ֗י]* / ל=[הַשְּׁלִישִׁ֗י]! #יתרו [[שמות יט/טעמים#יט יט|(יט,יט)]]: [הַשֹּׁפָ֔ר]* / ל=[הַשּׁוֹפָ֔ר]! #משפטים [[שמות כג/טעמים#כג כב|(כג,כב)]]: [שָׁמ֤וֹעַ]* / ל=[שָׁמֹ֤עַ]! (=מ"ק-ל [!] מול מ"ג-ל ורוב המסורות וכתבי־היד) #תרומה [[שמות כה/טעמים#כה כב|(כה,כב)]]: [אֲר֣וֹן]* / ל=[אֲרֹ֣ן]! #תרומה [[שמות כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [תֹֽאֲמִם֮]* / ל=[תֹֽאֲמִים֮] #תצוה [[שמות כח/טעמים#כח כח|(כח,כח1)]]: [הָאֵפוֹד֙]* / [הָאֵפֹד֙]! #תצוה [[שמות כט/טעמים#כט כב|(כט,כב)]]: [עֲלֵיהֶ֔ן]* / ל=[עֲלֵהֶ֔ן]! #תצוה [[שמות מ/טעמים#כט מ|(כט,מ)]]: [רְבִיעִ֥ת]* / [רְבִעִ֥ית] #כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [עֲלֵהֶ֖ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֖ם]! #כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד כד|(לד,כד)]]: [גְּבֻלֶ֑ךָ]* / ל=[גְּבוּלֶ֑ךָ]! #ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יג|(לו,יג)]]: [הַיְרִיעֹ֜ת]* / ל=[הַיְרִעֹ֜ת] #ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו יט|(לו,יט)]]: [אֵילִ֖ם]* / ל=[אֵלִ֖ים]! #ויקהל [[שמות לו/טעמים#לו כא|(לו,כא)]]: [אַמֹּ֖ת]* / ל?=[אַמּ֖וֹת]?! #ויקהל [[שמות לז/טעמים#לז ג|(לז,ג3)]]: [טַבָּעֹ֔ת]* / ל=[טַבָּע֔וֹת] #ויקהל [[שמות לח/טעמים#לח י|(לח,י)]]: [הָעַמּוּדִ֛ים]* / ל=[הָעַמֻּדִ֛ים]! (=מ"ק-ל [!] מול מ"ג-ל ורוב כתבי־היד) #פקודי [[שמות לט/טעמים#לט יג|(לט,יג)]]: [מִשְׁבְּצֹ֥ת]* / ל=[מִשְׁבְּצ֥וֹת]! #פקודי [[שמות לט/טעמים#לט לה|(לט,לה)]]: [אֲר֥וֹן]* / ל=[אֲרֹ֥ן]! '''ספר ויקרא''' (סה"כ 14 תיבות בכתיב חריג): #ויקרא [[ויקרא ה/טעמים#ה יא|(ה,יא)]]: [הִֽוא]* / ל=[הִֽיא]! #שמיני [[ויקרא י/טעמים#י א|(י,א)]]: [וַיַּקְרִ֜יבוּ]* / ל=[וַיַּקְרִ֜בוּ]! #שמיני [[ויקרא י/טעמים#י יג|(י,יג)]]: [קָד֔וֹשׁ]* / ל=[קָדֹ֔שׁ]! #שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ד|(יא,ד)]]: [וּמִמַּפְרִסֵ֖י]* / ל=[וּמִמַּפְרִיסֵ֖י] #תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג ו|(יג,ו)]]: [הִ֔וא]* / ל=[הִ֔יא]! #מצֹרע [[ויקרא יד/טעמים#יד י|(יד,י)]]: [תְּמִימִ֔ם]* / ל=[תְּמִימִ֔ים] #אחרי מות [[ויקרא טז/טעמים#טז ח|(טז,ח)]]: [גֹּרָל֑וֹת]* / ל=[גּוֹרָל֑וֹת]! #אחרי מות [[ויקרא יח/טעמים#יח כט|(יח,כט)]]: [הַתּוֹעֵבֹ֖ת]* / ל=[הַתּוֹעֵב֖וֹת]! #קדֹשים [[ויקרא יט/טעמים#יט ד|(יט,ד)]]: [הָ֣אֱלִילִ֔ם]* / ל=[הָ֣אֱלִילִ֔ים]! #קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ ו|(כ,ו)]]: [לִזְנֹ֖ת]* / ל=[לִזְנ֖וֹת]! #קדֹשים [[ויקרא כ/טעמים#כ יח|(כ,יח)]]: [וְהִ֕וא]* / ל=[וְהִ֕יא]! #אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג כ|(כג,כ)]]: [הַבִּכֻּרִ֤ים]* / ל=[הַבִּכּוּרִ֤ים]! #אמֹר [[ויקרא כג/טעמים#כג לח|(כג,לח)]]: [נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם]* / ל=[נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם]! #בחֻקֹתי [[ויקרא כו/טעמים#כו מה|(כו,מה)]]: [לִהְי֥וֹת]* / ל=[לִהְיֹ֥ת]! '''ספר במדבר''' (סה"כ 30 תיבות בכתיב חריג): #במדבר [[במדבר א/טעמים#|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג ב|(ג,ב)]]: [הַבְּכֹ֣ר]* / ל=[הַבְּכ֣וֹר]! #במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מב|(ג,מב)]]: [בְּכ֖וֹר]* / ל=[בְּכֹ֖ר]! #במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג מג|(ג,מג)]]: [שֵׁמֹ֛ת]* / ל=[שֵׁמ֛וֹת]! #נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ז|(ז,ז)]]: [הָעֲגָל֗וֹת]* / ל=[הָעֲגָלֹ֗ת]! #נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז כג|(ז,כג)]]: [עַתֻּדִ֣ים]* / ל=[עַתּוּדִ֣ים]! #בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ג|(ט,ג)]]: [בְּמֹעֲד֑וֹ]* / ל=[בְּמוֹעֲד֑וֹ]! #בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט ז|(ט,ז)]]: [הַקְרִ֜יב]* / ל=[הַקְרִ֜ב]! #בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט יז|(ט,יז)]]: [הֵעָל֤וֹת]* / ל=הֵעָלֹ֤ת]! #בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י ט|(י,ט)]]: [בַּחֲצֹצְרֹ֑ת]* / ל=[בַּחֲצֹצְר֑וֹת]! #בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י טז|(י,טז)]]: [חֵלֹֽן]* / ל=[חֵלֽוֹן] #בהעלֹתך [[במדבר יא/טעמים#יא כו|(יא,כו)]]: [עֲלֵהֶ֣ם]* / ל=[עֲלֵיהֶ֣ם]! #שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כו|(יג,כו)]]: [אֹתָ֤ם]* / ל=[אוֹתָ֤ם]! #שלח [[במדבר יג/טעמים#יג כט|(יג,כט3)]]: [יוֹשֵׁ֣ב]* / ל=[יֹשֵׁ֣ב]! #שלח [[במדבר יג/טעמים#יג לב|(יג,לב)]]: [וַיֹּצִ֜יאוּ]* / ל=[וַיּוֹצִ֜יאוּ]! #שלח [[במדבר טו/טעמים#טו לט|(טו,לט)]]: [תָת֜וּרוּ]* / [תָתֻ֜רוּ] #חֻקת [[במדבר יט/טעמים#יט ז|(יט,ז)]]: [יָבֹ֣א]* / ל=[יָב֣וֹא]! (=מ"ק-ל [!] מול מ"ג-ל ורוב כתבי־היד) #חֻקת [[במדבר כ/טעמים#כ יז|(כ,יז)]]: [גְּבֻלֶֽךָ]* / ל=[גְּבוּלֶֽךָ]! #חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא יג|(כא,יג)]]: [מִגְּבֻ֣ל]* / ל=[מִגְּב֣וּל] #חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [דִּיבֹ֑ן]* / ל=[דִּיב֑וֹן]! #בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז) #בלק [[במדבר כב/טעמים#כב לח|(כב,לח)]]: [הֲיָכֹ֥ל]* / ל=[הֲיָכ֥וֹל]! #בלק [[במדבר כג/טעמים#כג כט|(כג,כט)]]: [אֵילִֽם]* / ל=[אֵילִֽים]! #פינחס [[במדבר כו/טעמים#כו כד|(כו,כד)]]: [הַיָּשֻׁבִ֑י]* / ל=[הַיָּשׁוּבִ֑י]! #מטות [[במדבר לב/טעמים#לב כב|(לב,כב)]]: [נְקִיִּ֛ם]* / ל=[נְקִיִּ֛ים]! #מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לה|(לג,לה)]]: [בְּעֶצְיֹ֥ן]* / ל=[בְּעֶצְי֥וֹן] #מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג לו|(לג,לו)]]: [מֵעֶצְיֹ֣ן]* / ל=[מֵעֶצְי֣וֹן] #מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי התורה של כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה) #מסעי [[במדבר לד/טעמים#לד יא|(לד,יא2)]]: [הַגְּבֻ֔ל]* / ל=[הַגְּב֔וּל] #מסעי [[במדבר לד/טעמים#לה יט|(לה,יט)]]: [יְמִתֶֽנּוּ]* / ל=[יְמִיתֶֽנּוּ]! '''ספר דברים''' (סה"כ 38 תיבות בכתיב חריג): #דברים [[דברים א/טעמים#א טו|(א,טו)]]: [אוֹתָ֛ם]* / ל=[אֹתָ֛ם]! #דברים [[דברים ב/טעמים#ב כג|(ב,כג)]]: [מִכַּפְתֹּ֔ר]* / ל=[מִכַּפְתּ֔וֹר] #דברים [[דברים ג/טעמים#ג ה|(ג,ה)]]: [בְּצֻרֹ֛ת]* / ל=[בְּצֻר֛וֹת]! #ואתחנן [[דברים ג/טעמים#ג כה|(ג,כה):]] [וְהַלְּבָנֹֽן]* / ל=[וְהַלְּבָנֽוֹן]! #ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד ג|(ד,ג)]]: [הָֽרֹא֔וֹת]* / ל=[הָֽרֹאֹ֔ת] #ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [מִתְּמֹ֣ל]* / ל=[מִתְּמ֣וֹל]! #ואתחנן [[דברים ד/טעמים#ד מב|(ד,מב)]]: [שִׁלְשֹׁ֑ם]* / ל=[שִׁלְשׁ֑וֹם]! #ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ט|(ו,ט)]]: [מְזֻז֥וֹת]* / ל=[מְזוּזֹ֥ת] #ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו כא|(ו,כא)]]: [וַיֹּצִיאֵ֧נוּ]* / ל=[וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ]! #עקב [[דברים ז/טעמים#ז טז|(ז,טז)]]: [תָח֥וֹס]* / ל=[תָחֹ֥ס]! #עקב [[דברים ח/טעמים#ח ב|(ח,ב)]]: [הוֹלִֽיכְךָ֜]* / ל=[הֹלִֽיכֲךָ֜] #עקב [[דברים ח/טעמים#ח ג|(ח,ג)]]: [הוֹדִֽיעֲךָ֗]* / ל=[הוֹדִֽעֲךָ֗] #עקב [[דברים ח/טעמים#ח יב|(ח,יב)]]: [טֹבִ֛ים]* / ל=[טוֹבִ֛ים]! #עקב [[דברים ט/טעמים#ט טו|(ט,טו)]]: [לוּחֹ֣ת]* / ל=[לֻחֹ֣ת] #עקב [[דברים י/טעמים#י יא|(י,יא)]]: [וְיִֽירְשׁ֣וּ]* / ל=[וְיִֽרְשׁ֣וּ]! #ראה [[דברים יב/טעמים#יב כ|(יב,כ)]]: [גְּבֻֽלְךָ֮]* / ל=[גְּבֽוּלְךָ֮]! #שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח כב|(יח,כב)]]: [יָבֹ֔א]* / ל=[יָב֔וֹא]! #שֹפטים [[דברים כ/טעמים#כ א|(כ,א)]]: [אֹיְבֶ֗ךָ]* / ל=אֹיְבֶ֗יךָ]! #כי־תצא [[דברים כא/טעמים#כא טו|(כא,טו)]]: [הַבְּכֹ֖ר]* / ל=[הַבְּכ֖וֹר]! #כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב יד|(כב,יד)]]: [וְהוֹצִ֥א]* / ל=[וְהוֹצִ֥יא]! #כי־תצא [[דברים כד/טעמים#כד יג|(כד,יג)]]: [כְּב֣וֹא]* / ל=[כְּבֹ֣א]! #כי־תצא [[דברים כה/טעמים#כה ז|(כה,ז)]]: [מֵאֵ֨ן]* / ל=[מֵאֵ֨ין] #כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח יח|(כח,יח)]]: [וְעַשְׁתְּרֹ֥ת]* / ל=[וְעַשְׁתְּר֥וֹת]! #כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח מט|(כח,מט)]]: [מֵרָחֹק֙]* / ל=[מֵרָחוֹק֙]! #כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נב|(כח,נב)]]: [הַגְּבֹהֹ֣ת]* / ל=[הַגְּבֹה֣וֹת] #כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נח|(כח,נח)]]: [הַכְּתֻבִ֖ים]* / ל=[הַכְּתוּבִ֖ים]! #כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח נט|(כח,נט)]]: [גְּדֹלֹת֙]* / ל=[גְּדֹלוֹת֙]! #נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל ט|(ל,ט)]]: [לְטֹבָ֑ה]* / ל=[לְטוֹבָ֑ה]! #נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יח|(ל,יח)]]: [לָב֥וֹא]* / ל=[לָבֹ֥א]! #נִצבים [[דברים ל/טעמים#ל יט|(ל,יט)]]: [הַעִדֹ֨תִי]* / ל=[הַעִידֹ֨תִי]! #האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ז|(לב,ז)]]: [דֹּר־וָדֹ֑ר]* / ל=[דּוֹר־וָד֑וֹר] #האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כד|(לב,כד)]]: [בְּהֵמֹת֙]* / ל=[בְּהֵמוֹת֙] #האזינו [[דברים לב/טעמים#לב כז|(לב,כז)]]: [יָדֵ֣נוּ]* / ל=[יָדֵ֣ינוּ]! #האזינו [[דברים לב/טעמים#לב לד|(לב,לד)]]: [חָת֖וּם]* / ל=[חָתֻ֖ם]! #וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יב|(לג,יב)]]: [כְּתֵפָ֖יו]* / ל=[כְּתֵיפָ֖יו] #וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג יט|(לג,יט)]]: [וּשְׂפֻנֵ֖י]* / ל=[וּשְׂפוּנֵ֖י] #וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כה|(לג,כה)]]: [מִנְעָלֶ֑ךָ]* / ל=[מִנְעָלֶ֑יךָ] #וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [הָ֨אֹתֹ֜ת]* / ל=[הָ֨אֹת֜וֹת]! ===סיכום התוצאות=== '''נוסח הפנים בכתי"ל מול המסורות והמסירות:''' יש כ-128 מקומות בתורה (שניים מהם בספק) שבהם הכתיב בכתי"ל מנוגד לספרי תימן (המשקפים באותיותיהם את הערות המסורה ואת רוב המסירות). ברוב המכריע של המקומות, סותר הכתיב בפנים כתי"ל אף את הערות המסורה שבתוך כתי"ל עצמו (כל הפריטים שיש בהם סימן קריאה [!]). ב-4 מקומות יש תמיכה בנוסח הכתיב החריג של כתי"ל מתוך המסורה הקטנה שבו, כאשר ב-3 מהם יש סתירה פנימית בתוך כתי"ל עצמו בין המסורה הקטנה לבין המסורה הגדולה. מתברר שמעבר לטעויות הרבות בנוסח האותיות של כתי"ל, יש גם טעויות אחדות אף במסורה הקטנה שבו. אמנם ככלל מהווה מערכת המסורה בכתי"ל (הגדולה והקטנה כאחת) עדות חשובה ביותר לנוסח המסורה, והיא הרבה יותר מדויקת לרוב מאשר נוסח הפנים שבאותו כתב־יד. '''כתי"ל מול ספרי ספרד ואשכנז ומול ספרי תימן:''' ב-2 מקומות מתוך 9 ([[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א,יז]]; [[במדבר כב/טעמים#כב ה|כב,ה]]) מסכים נוסח הפנים של כתי"ל עם ספרי התורה של ספרד ואשכנז, לעומת נוסח תימן. ואילו ב-7 מקומות מתוך 9 ([[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]]; [[בראשית ז/טעמים#ז יא|ז, יא]]; [[בראשית ט/טעמים#ו כט|ט, כט]]; [[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]]; [[שמות כח/טעמים#כח כו|כח, כו]]; [[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]]; [[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]]) מסכים נוסח הפנים של כתי"ל עם ספרי התורה של תימן, לעומת נוסח ספרד ואשכנז. '''כתי"ל במקומות אחדים המוטלים בספק:''' לפי שיטת ברויאר בספרו (שיטת הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות), נשארו רק שש אותיות בכל התורה שבהן השיטה הכללית אינה יכולה להכריע, וכתיב המסורה מוטל בספק (אם לא לוקחים בחשבון את ספרי תימן):{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 84 (פרק ג סעיף 1.ד). הנתונים נכונים לעת כתיבת ספרו, אמנם מאז נבדקו כתבי־יד נוספים, ובמיוחד נתגלו עדויות חדשות על נוסחו של כתר ארם צובה בתורה, ועל פיהם כבר ניתן לקבוע בוודאות את הנוסח בחלק מהמקומות, כך שהם כבר לא מהווים ספקות.}} #בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו יב|(מו,יב)]]: [חֶצְרֹ֥ן]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֶצְר֥וֹן] #שמות, בשלח [[שמות יד/טעמים#יד כב|(יד,כב)]]: [חוֹמָ֔ה]* (=ספרי כל העדות) / ל=[חֹמָ֔ה]! #במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יז|(א,יז)]]: [בְּשֵׁמֹֽת]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּשֵׁמֽוֹת]! (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י י|(י,י)]]: [חָדְשֵׁכֶם֒] (=ספרי ספרד ואשכנז) / ל=[חׇדְשֵׁיכֶם֒]* (=ספרי תימן) #במדבר, בלק [[במדבר כב/טעמים#כב ה|(כב,ה)]]: [בְּעֹ֗ר]* (=ספרי תימן) / ל=[בְּע֗וֹר] (=ספרי ספרד ואשכנז) #במדבר, מסעי [[במדבר לג/טעמים#לג נב|(לג,נב)]]: [בָּמוֹתָ֖ם]* (=ספרי כל העדות) / ל=[בָּמֹתָ֖ם] (כתבי־היד חלוקים ואין הערת מסורה) לפי זה יוצא ש-3 משינויי הכתיב בין ספרי התורה (#3, #4, #5), הם גם ברשימת המקומות המוטלים בספק על פי שיטת ברויאר (בששת שינויי הכתיב הנשארים יש יתרון מוחלט לנוסח תימן).{{הערה|ברויאר, עמ' 87.}} בשנים משלושת המקומות הללו (#3, #5) מביא כתי"ל את הנוסח שנמצא בספרי אשכנז וספרד, ואילו במקום אחד (#4) נתמך הנוסח בכתי"ל על ידי נוסח תימן. נראה שב-3 התיבות הללו, ואף בכל ששת המקומות המוטלים בספק, לא מדובר בסתם טעות סופר מתוך חוסר תשומת לב, אלא בתיבות שבהן הסופרים התקשו להחליט באופן מודע. כלומר: אין כאן מחלוקת בין מסירות אלא במחלוקת בין מסורות.{{הערה|ע"פ ברויאר, עמ' 86 (ג.2).}} ===תיבות מחוברות בתורה=== '''ברשימה הבאה ציינו את כל התיבות המחוברות בתורה (סה"כ 11 תיבות), שלגבי כתיבתן יש הבדלים במקורות הבאים: ספרי ספרד ואשכנז, ספרי תימן, כתר ארם צובה (או עדויות לגביו), כתי"ל.''' #בראשית, לך־לך [[בראשית יד/טעמים#יד יז|(יד,יז)]]: [כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר]* / ל=[כְּדָר־לָעֹ֔מֶר] #בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא מה|(מא,מה)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֛רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #בראשית, מקץ [[בראשית מא/טעמים#מא נ|(מא,נ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #בראשית, ויגש [[בראשית מו/טעמים#מו כ|(מו,כ)]]: [פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע]*=ל / [פּֽוֹטִיפֶ֖רַע] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #שמות, בשלח [[שמות יז/טעמים#יז טז|(יז,טז)]]: [כֵּ֣ס יָ֔הּ]*=ל (=ספרי תימן וספרד ואשכנז) / [כֵּ֣סְיָ֔הּ] (=א(ס); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]]) #במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א י|(א,י)]]: [פְּדָהצֽוּר]*=ל? / ל=[פְּדָה צֽוּר]? #במדבר, במדבר [[במדבר ב/טעמים#ב יב|(ב,יב)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]* / ל=[צוּרִֽי־שַׁדָּֽי] #במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז נד|(ז,נד)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר] #במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י יט|(י,יט)]]: [צוּרִֽישַׁדָּֽי]*=ל? / ל=[צוּרִֽי שַׁדָּֽי]? #במדבר, בהעלֹתך [[במדבר י/טעמים#י כג|(י,כג)]]: [פְּדָהצֽוּר]* / ל=[פְּדָה־צֽוּר] #דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙]* / א=[{{מ:אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙] / ל=[הֲ־לַיהוָה֙] / ספרי תימן=[{{מ:אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙] (וראו גם ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] וב[[#ה לה'|רשימת האותיות הגדולות]]) משתי התיבות "כס[ ]יה" ו"ה[ ]ליהוה" מתברר שאין בספרי תימן עדות מוחלטת לגבי נוסח הכתר בתחום המסוים של התיבות המחוברות. נראה אם כן שאותו דבר נכון גם לגבי תיבת "פוטי[ ]פרע" (ב-3 מקומות). בכל המקומות הללו הבאנו את הנוסח המקובל בספרי ספרד ואשכנז בפנים של המהדורה, ואילו את הנוסח בספרי תימן ("פוטיפרע" ו"{{מ:אות-ג|ה}}ליהוה"), או של כתר ארם צובה מול ספרי התורה בכל העדות ("כסיה"), ציינו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]. בשאר כל המקומות, שבהם שונה הנוסח בכתי"ל מספרי התורה בכל העדות ומכתר ארם צובה (ואפילו בספק), תיעדנו את הנתונים לגבי אותה תיבה בתוך הערות הנוסח שבדפי העריכה. ==מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות== הרווחים של חלוקת הפרשות בולטים בנוסח המסורה, וחלוקה זו מהווה מרכיב מהותי ממנו. אמנם לא כל רווח הבא לציין את תחילתה של פרשה חדשה מופיע באופן אחיד בכל כתבי־היד הטברנים, ונראה שלא הייתה קביעה סמכותית בעניין זה.{{הערה|יש להשוות את המציאות הזאת המשתקפת במסורה הטברנית אל המצב השורר במסורה הבבלית: באחרונה אנחנו מוצאים רשימות של פרשות.}} האפיון המשותף הוא רק בקווים כלליים: רוב הזמן יש רווח של פרשה באותם מקומות בכתבי־היד השונים ובאותה צורה, אמנם יש עשרות רבות של שינויים בחלוקת הפרשות בתורה בין כתבי־היד הקרובים לכתר ובכתי"ל בפרט.{{הערה|המחקר בתחום זה מועט באופן יחסי, ולא קיים אפילו רשימת תיעוד מלא להבדלים בחלוקת הפרשות בין כתבי־היד. תיעוד לחלק מהספרים (או לחלק מכתבי־היד) ניתן למצוא בכרכים שכבר יצאו לאור משתי סדרות: מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית (יחזקאל ותרי-עשר), ו-Biblia Hebraica Quinta. מספר חוקרים נגעו מעט במשמעותה הפרשנית של חלוקת הפרשות. אולם נראה שהדבר החשוב ביותר ברווחים של חלוקת הפרשות הוא לא בהיסטוריה של מסירתם, וגם לא בפרשנות המקומית הגלומה בהם, אלא במשמעותם החווייתית בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#מהו "מִקְרָא"?|הקריאה בתנ"ך]], וכדברי המדרש בתחילת תורת כהנים: "‫וכי מה היו הפסקות משמשות?‬ ‫ליתן רווח למשה להתבונן‬ ‫בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין עניין לעניין‪.‬‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪:‬‬ ‫ומה אם אדם שהוא שומע‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומדבר ברוח הקודש‬ ‫צריך להתבונן בין פרשה לפרשה‬ ‫ובין ענין לענין‪,‬‬ על אחת כמה וכמה‬ ‫הדיוט שהוא שומע מן הדיוט" (‬מתוך הפתיחה ל"תורת כהנים" ב"דבורא דנדבה").}} המצב מאז סוף ימי הביניים שונה לחלוטין: שוררת מאז ועד היום אחידות כמעט-מוחלטת בחלוקת הפרשות בספרי התורה מכל העדות. אחדות זו היא תוצאה ישירה של מפעל הפסיקה לרמב"ם ב[[רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ח|הלכות ספר תורה (פרק ח')]]. בגלל שהרמב"ם קבע את חלוקת הפרשות ע"פ כתר ארם צובה, הביאה פסיקתו לקרבתם של כמעט כל ספרי התורה לכתר בחלוקה זו.{{הערה|לסיכום של הנושא ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''' (עמ' *50-*52), שם ציינו שבתקופת בעלי המסורה עדיין לא נקבע נוסח מחייב לפרשות הפתוחות והסתומות, וכך הייתה המציאות עד שבעלי ההלכה החלו לעסוק בעניין זה באינטנסיביות (ובראשם הרמב"ם שקבע את הפרשות לפי כתר ארם צובה). יש להשוות את התופעה ל[[#מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות|אותיות הגדולות והקטנות]], שלגביהן לא היה יישום לרוב בכתבי־היד הטברנים, אבל בעקבות העיסוק הרב בעניין הזה על ידי חכמי המסורה המאוחרים הן הפכו להיות מרכיב בולט של נוסח המסורה.}} חלוקת הפרשות ב[http://tanach.us/ODTFiles/ הקלדת וסטמינסטר] היא על פי כתב־יד לנינגרד, וכאמור שונה חלוקה זו בעשרות מקומות ממה שמקובל בספרי התורה, וממה שנפסק להלכה ברמב"ם ע"פ כתר ארם צובה. לכן חלוקת הפרשות בכתי"ל עברה הגהה קפדנית במהדורתנו כדי שתתאים לחלוקה מקובלת בספרי התורה, ורשמנו את כל השינויים בתיעוד הנוסח. בנוסף, יש פרשה אחת שבספרי התורה מסמנים אותה בשני מקומות שונים (תימנים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז,כב]] וספרדים ואשכנזים ב[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ז,כח]]), ובכתר ארם צובה היה כנראה רווח בשניהם לפי עדויות ומקבילות. ובמקום אחד חריג יש פרשה פתוחה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות שבכתר הפרשה היתה סתומה ([[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]]). ויש שני מקומות חריגים שבהם אין פרשה בספרי התורה, אך נראה על־פי עדויות ו/או מקבילות שבכתר היתה פרשה ([[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו,ז]]; [[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז,כ]]). בכל אחד מהמקומות האלה תהיה הערה מיוחדת במהדורתנו, והם: #בספר שמות, פרשת תרומה [[שמות כו/טעמים#כו ז|(כו,ז)]], בפסוק "וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים", נעיר: "ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה" (אין כאן פרשה ברשימת הרמב"ם ובעקבותיה בספרי התורה). #בספר שמות, פרשת כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד א|(לד,א)]], בפסוק "וַיֹּ֤אמֶר... פְּסׇל־לְךָ֛", נעיר: "ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה" (בספרי התורה יש פרשה פתוחה לפי רשימת הרמב"ם). #בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כב|(ז,כב)]], בפסוק "וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... כׇּל־חֵ֜לֶב", נעיר: "אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז" (בספרי תימן יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב"ם, וכנראה שבכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה). #בספר ויקרא, פרשת צו [[ויקרא ז/טעמים#ז כח|(ז,כח)]], בפסוק "וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר... הַמַּקְרִ֞יב", נעיר: "אין פרשה בספרי תימן" (בספרי אשכנז וספרד יש פרשה לפי פירוש אפשרי לדברי הרמב"ם, ובכתר ארם צובה גם הייתה כאן פרשה). #בספר דברים, פרשת כי תבוא [[דברים כז/טעמים#כז כ|(כז,כ)]], בפסוק "אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו", נעיר: "ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה" (אין כאן פרשה ברשימת הרמב"ם ובעקבותיה בספרי התורה). למידע נוסף על החלוקה לפרשות בכל המקרא ראו [[:w:en:Parashah|כאן]] (באנגלית); מידע זה ישמש בסיס למהדורתנו. למידע על חלוקת הפרשות במהדורתנו בנביאים וכתובים, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאן]]''' (למקומות החסרים בכתר) ו'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כאן]]''' (למקומות הקיימים בכתר). ==מסורת הסופרים בתורה: אותיות מיוחדות== {{תצוגת כתי"ל|רשימת האותיות הגדולות והקטנות במסורה הסופית (מ"ס-ל)|File:Leningrad-codex-25-mesorah.pdf|5}} [[קובץ:Ochlah-W'ochlah-1864-HB36175.pdf|thumb|רשימת האותיות הגדולות והקטנות בספר "אכלה ואכלה", מהדורת פרנסדורף (הנובר, תרכ"ד).|page=90]] [[קובץ:MG1525D.djvu|thumb|רשימת האותיות הגדולות במסורה הגדולה על תחילת ספר דברי הימים שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ"ד-רפ"ו).|page=401]] ===אותיות גדולות וקטנות=== תופעת האותיות הגדולות והקטנות נפוצה יותר בחמישה חומשי תורה מאשר [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#אותיות גדולות וקטנות|בספרי הנביאים והכתובים]].{{הערה|לפי המקובל בפועל בספרי התורה בימינו (שאינו מכיל את כל האותיות הגדולות והקטנות שיש לגביהן עדויות במנהגים שונים), יש כ-23 אותיות גדולות וקטנות בכל המנהגים השונים ביחד, לעומת כ-36 אותיות (ב-34 תיבות) בכל ספרי הנביאים והכתובים (בספירה מקסימלית), כאשר ספרי הנביאים והכתובים הם גדולים יותר מפי ארבע בתוכנם (!) מאשר התורה. ולפי מנהגים נוספים, יש למעלה מ-20 אותיות נוספות בתורה בלבד (ולא בנביאים וכתובים).}} אבל רוב האותיות הגדולות בתורה ובשאר המקרא, וגם חלק ניכר מהקטנות – אינן באות לידי ביטוי כלל בנוסח המקרא שבכתבי־היד הטברנים, ורק חלקם מצוינים ברשימות המסורה הקדומים. וזה למרות שבדורות האחרונים נחשב סימונם הכללי למרכיב בולט של "נוסח המסורה" (אף אם היו מנהגים שונים לגבי איזו אות נחשבת לגדולה או קטנה). בכך דומה עצם '''כתיבתם''' הקפדנית של האותיות הגדולות והקטנות ל'''קביעתם''' הקפדנית והאחידה של [[#מסורת הסופרים בתורה: חלוקת הפרשות|רווחי הפרשות]]: הביצוע המוחלט של שתי התופעות הוא תוצאה לפעילותם של חכמי מסורה ופוסקי הלכה שחיו לאחר תקופת המסורה הטברנית.{{הערה|ראו במבוא ל'''מקראות גדולות הכתר''', כרך יהושע-שפטים, עמ' 47*-49*, ובמיוחד המסקנה שם: "השתרשרותן של האותיות הגדולות והקטנות כסימן מובהק של 'נוסח המסורה' היא מאוחרת לתקופת המסורה... ועד אז היתה כתיבת אותיות כאלה נתונה למעשה לרשותם של סופרים בהתאם למסורת הכתיבה המקובלת עליהם, ולא בהתאם לרשימה מוסכמת כלשהי... יש אפוא צד שווה לסוגיית הפרשיות ולסוגיית האותיות, ששתיהן נעשו סימן מובהק לנוסח המסורה (הטברני) רק לאחר תקופתם של בעלי המסורה. אלא שבעוד שבתחום האותיות המיוחדות היה כוון ההתפתחות מנוגד למנהגו של בן־אשר, כהשתקפותו ב'כתר', הרי בתחום הפרשיות נעשה הכתר דווקא דוגמה ומופת לסופרים הדווקנים של 'נוסח המסורה' בדורות הבאים." יצויין שב'''מקראות גדולות הכתר''' לא הבליטו לרוב את האותיות המיוחדות (כמו שהן נעדרות לרוב בכתר).}} במהדורתנו – המיועדת להיות "תיקון קוראים", ונכון אם כן שהיא תציג את מסורת הסופרים הנהוגה בימינו – נציין את האותיות הגדולות והקטנות לפי המנהג המרבי המקובל ברוב ספרי התורה ובדפוסים של המקרא (והוא בדרך כלל ע"פ מנחת שי). במקרים של ספק נכריע ע"פ דפוס קורן, המשקף כמעט תמיד את המנהג המקובל בדפוסים. בתיעוד הנוסח נציין את המקורות התומכים בסימון האות המיוחדת. בחמישה חומשי תורה עוד נוסיף הערות לגבי הבדלים הקיימים בין ספרי התורה בימינו (ע"פ מנהגי ספרד ואשכנז ותימן) ונוסח הכתר (ע"פ עדויות) לגבי האותיות הגדולות והקטנות. לרשימת ההערות בנושא זה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|ראו כאן (בצבע ירוק)]]'''. '''להלן רשימה של כל האותיות הגדולות והקטנות שמופיעים בגוף הטקסט במהדורתנו (או ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות]]): #'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית א/טעמים#א א|(א,א)]]: [{{אות-ג|בְּ}}רֵאשִׁ֖ית]* (=מ"ס-ל) / ל=[בְּרֵאשִׁ֖ית] #'''(ק)''' בראשית, בראשית [[בראשית ב/טעמים#ב ד|(ב,ד)]]: [בְּ{{אות-ק|הִ}}בָּֽרְאָ֑ם]* (=מ"ס-ל) / ל=[בְּהִבָּֽרְאָ֑ם] #'''(ג)''' בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה א|(ה,א)]]: [סֵ֔פֶר]*=ל / [{{אות-ג|סֵ֔}}פֶר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]]) #'''(ק)''' בראשית, חיי שרה [[בראשית כג/טעמים#כג ב|(כג,ב)]]: [וְלִבְ{{אות-ק|כֹּ}}תָֽהּ]* (=מ"ס-ל) / ל=[וְלִבְכֹּתָֽהּ] #'''(ק)''' בראשית, תולדֹת [[בראשית כז/טעמים#כז מו|(כז,מו)]]: [{{אות-ק|קַ֣}}צְתִּי]* (=מ"ס-ל) / ל=[קַ֣צְתִּי] #'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד ז|(לד,ז)]]: [{{אות-ג|נֹ}}צֵ֥ר]* / ל=[נֹצֵ֥ר] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יד|(לד,יד)]]: [אַחֵ֑{{אות-ג|ר}}]* (=מ"ס-ל) / ל=[אַחֵ֑ר] #'''(ק)''' ויקרא, ויקרא [[ויקרא א/טעמים#א א|(א,א)]]: [וַיִּקְרָ֖{{ק|א}}]* (=מ"ס-ל) / ל=[וַיִּקְרָ֖א] #'''(ק)''' ויקרא, צו [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|(ו,ב)]]: [{{אות-ק|מ}}וֹקְדָ֨ה]* / ל=[מוֹקְדָ֨ה] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא מב|(יא,מב)]]: [עַל־גָּח֜{{אות-ג|וֹ}}ן]*=ל (=מ"ס-ל) #'''(ג)''' ויקרא, תזריע [[ויקרא יג/טעמים#יג לג|(יג,לג)]]: [וְהִ֨תְ{{אות-ג|גַּ}}לָּ֔ח]* (=מ"ס-ל) / ל=[וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח] #'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יד/טעמים#יד עז|(יד,יז)]]: [{{אות-ג|יִ}}גְדַּל]* (=מ"ס-ל) / ל=[יִגְדַּל] #'''(ק)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יא|(כה,יא)]]: [פִּֽינְחָ֨ס]*=ל / [פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס] (מנהג שהתקבל בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ק או וי"ו קטיעא)''' במדבר, פינחס [[במדבר כה/טעמים#כה יב|(כה,יב)]]: [שָׁלֽוֹם]*=ל / [שָׁלֽ{{אות-ק|וֹ}}ם] (וי"ו קטנה, או קטיעא בספרי ספרד ואשכנז; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ג)''' במדבר, פינחס [[במדבר כז/טעמים#כז ה|(כז,ה)]]: [מִשְׁפָּטָ֖{{אות-ג|ן|}}]*=ל (=מ"ס-ל) #'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [שְׁמַ֖{{אות-ג|ע}}]*=ל (=מ"ס-ל) #'''(ג)''' דברים, ואתחנן [[דברים ו/טעמים#ו ד|(ו,ד)]]: [אֶחָֽ{{אות-ג|ד}}]*=ל (=מ"ס-ל) #'''(ג)''' דברים, עקב [[דברים יא/טעמים#יא כא|(יא,כא)]]: [עַל־הָאָֽרֶץ]*=ל / [עַל־הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}}] (=ספרי תימן; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ק)''' דברים, כי־תצא [[דברים כב/טעמים#כב ו|(כב,ו)]]: [קַן־צִפּ֣וֹר]*=ל / [{{אות-ג|קַ}}ן־צִפּ֣וֹר] (=ספרי תימן ומ"ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ג)''' דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כז|(כט,כז)]]: [וַיַּשְׁ{{אות-ג|לִ}}כֵ֛ם]* (=מ"ס-ל) / א,ל=[וַיַּשְׁלִכֵ֛ם] #'''(ג)''' {{עוגן בשורה|ה לה'}}דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ו|(לב,ו)]]: [{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙]* (=א,ק3[מ"ק-ק3]) / ל=[הֲ־לַיהוָה֙]; ספרי תימן=[{{אות-ג|הַֽ}}לְיהוָה֙] (=מ"ס-ל, אין רווח אחרי אות ה"א ברשימה; וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) #'''(ק)''' דברים, האזינו [[דברים לג/טעמים#לג יח|(לב,יח)]]: [תֶּ֑שִׁ{{אות-ק|י}}]* (=מ"ס-ל) / אל=[תֶּ֑שִׁי] #'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לג/טעמים#לג כט|(לג,כט)]]: [אַשְׁרֶ֨יךָ]*=אל / [{{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ] (=ספרי תימן ומ"ס-ל!); וראו ב[[#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על תורה]]) '''להלן רשימה של אותיות מיוחדות נוספות בתורה:'''{{הערה|רשימת האותיות הנוספות מבוססת בעיקרה על על הטבלה המופיעה [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית], ובנוסף על הרשימות [http://www.sofer.co.uk/html/large_letters.html כאן] ו[http://www.win.tue.nl/~aeb/natlang/hebrew/hebrew_bible.html כאן].}} #'''(ג)''' בראשית, ויצא [[בראשית ל/טעמים#ל מב|(ל, מב)]]: [וּבְהַעֲטִ֥י{{מ:אות-ג|ף}}] #'''(ג)''' בראשית, וישלח [[בראשית לד/טעמים#לד לא|(לד,לא)]]: [הַכְ{{מ:אות-ג|ז}}וֹנָ֕ה] #'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית מט/טעמים#מט יב|(מט,יב)]]: [{{מ:אות-ג|חַ}}כְלִילִ֥י] #'''(ג)''' בראשית, ויחי [[בראשית נ/טעמים#נ כג|(נ,כג)]]: [שִׁלֵּשִׁ֑י{{מ:אות-ג|ם}}] #'''(ג)''' שמות, שמות [[שמות ב/טעמים#ב ב|(ב,ב)]]: [כִּי־{{מ:אות-ג|ט֣}}וֹב] #'''(ג)''' שמות, בֹא [[שמות יא/טעמים#יא ח|(יא,ח)]]: [{{מ:אות-ג|צֵ֤}}א] #'''(ג)''' שמות, תצוה [[שמות כח/טעמים#כח לו|(כח,לו)]]: [צִּ֖י{{מ:אות-ג|ץ}}] #'''(ק או קו"ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו"ף דבוקה 1}}שמות, כי תשא [[שמות לב/טעמים#לב כה|(לב,כה)]] [בְּ{{מ:אות-ק|קָ}}מֵיהֶֽם] (בקו"ף קטנה או דבוקה; וראו להלן ב[[#קו"ף דבוקה 2|פרשת נשֹא]] [במדבר ז,ב]) #'''(ג)''' שמות, כי תשא [[שמות לד/טעמים#לד יא|(לד,יא)]]: [{{מ:אות-ג|שְׁ}}מׇ֨ר־לְךָ֔] #'''(ג)''' ויקרא, צו (ח,טו '''או''' ח,כג): ##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֗}}ט] [[ויקרא ח/טעמים#ח טו|(ח,טו)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֗ט}}] (כל האותיות) ##[וַיִּשְׁ{{מ:אות-ג|חָ֓}}ט{{מ:לגרמיה}}] [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|(ח,כג)]]; ולפי מסכת סופרים [{{מ:אות-ג|וַיִּשְׁחָ֓ט{{מ:לגרמיה}}}}] (כל האותיות) #'''(ג)''' ויקרא, שמיני [[ויקרא יא/טעמים#יא ל|(יא,ל)]]: [וְהַ{{מ:אות-ג|לְּ}}טָאָ֑ה] #'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א יח|(א,יח)]]: [לְ{{מ:אות-ג|גֻ}}לְגְּלֹתָֽם] (=ל?מ"ס-ל) #'''(ג)''' במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג טז|(ג,טז)]]: [עַל־{{מ:אות-ג|פִּ֣}}י] #'''(קו"ף דבוקה)''' {{עוגן בשורה|קו"ף דבוקה 2}}במדבר, נשֹא [[במדבר ז/טעמים#ז ב|(ז,ב)]]: [עַל־הַפְּקֻדִֽים׃] (קו"ף דבוקה, וראו לעיל [[#קו"ף דבוקה 1|בפרשת כי תשא]] [לב,כה]) #'''(ג)''' במדבר, שלח [[במדבר יג/טעמים#יג ל|(יג,ל)]]: [וַיַּ֧הַ{{מ:אות-ג|ס}}] #'''(ג)''' במדבר, בלק [[במדבר כד/טעמים#כד ה|(כד,ה)]]: [{{מ:אות-ג|מַ}}ה־טֹּ֥בוּ] #'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ב/טעמים#ב לג|(ב,לג)]]: [וַנַּ֥{{מ:אות-ג|ךְ}}] #'''(ג)''' דברים, דברים [[דברים ג/טעמים#ג יא|(ג,יא)]]: [עֶ֣רֶ{{מ:אות-ג|שׂ}}] #'''(ק)''' דברים, עקב [[דברים ט/טעמים#ט כד|(ט,כד)]]: [{{מ:אות-ק|מַ}}מְרִ֥ים] #'''(ג)''' דברים, שֹפטים [[דברים יח/טעמים#יח יג|(יח,יג)]]: [{{מ:אות-ג|תָּ}}מִ֣ים] #'''(ג)''' דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים#כח סח|(כח,סח)]]: [וְהִתְמַ{{מ:אות-ג|כַּ}}רְתֶּ֨ם] #'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ד|(לב,ד)]]: [הַ{{מ:אות-ג|צּ}}וּר֙] #'''(ג)''' דברים, האזינו [[דברים לב/טעמים#לב ה|(לב,ה)]]: [וּ{{מ:אות-ג|פְ}}תַלְתֹּֽל׃] #'''(ג)''' דברים, וזאת הברכה [[דברים לד/טעמים#לד יב|(לד,יב)]]: [כׇּל־יִשְׂרָאֵֽ{{מ:אות-ג|ל}}׃] ===אותיות מנוקדות=== [[קובץ:MG1525A.djvu|thumb|רשימת האותיות המנוקדות במסורה הגדולה על פרשת במדבר (ג, לט "וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ") שבמקראות הגדולות (דפוס ונציה, רפ"ד-רפ"ו).|page=313]] בניגוד ל[[#אותיות גדולות וקטנות|אותיות הגדולות והקטנות]], לסימון האותיות המנוקדות יש ביצוע עקבי בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה. אמנם יש בכל זאת אי הסכמה לגבי פרטים מסויימים. להלן רשימה של האותיות המנוקדות בתורה במהדורתנו ובכתבי־היד העיקריים: #בראשית, לך־לך [[בראשית טז/טעמים#טז ה|(טז,ה)]]: [וּבֵינֶֽיׄךָ]*=ל #בראשית, וירא [[בראשית יח/טעמים#יח ט|(יח,ט)]]: [אֵׄלָ֔יׄוׄ]* / ל=[אֵׄלָׄ֔יׄוׄ] (=מ"ס-ל <ד' [נקודות]>) #בראשית, וירא [[בראשית יט/טעמים#יט לג|(יט,לג)]]: [וּבְקוּׄמָֽהּ]*=ל #בראשית, וישלח [[בראשית לג/טעמים#לג ד|(לג,ד)]]: [וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ]*=ל #בראשית, וישב [[בראשית לז/טעמים#לז יב|(לז,יב)]]: [אֶׄתׄ־צֹ֥אן]*=ל #במדבר, במדבר [[במדבר ג/טעמים#ג לט|(ג,לט)]]: [וְׄאַׄהֲׄרֹ֛ׄןׄ]*=ל #במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ט/טעמים#ט י|(ט,י)]]: [רְחֹקָ֜הׄ]*=ל #במדבר, חֻקת [[במדבר כא/טעמים#כא ל|(כא,ל)]]: [אֲשֶׁ֖רׄ]*=ל #במדבר, פינחס [[במדבר כט/טעמים#כט טו|(כט,טו)]]: [וְעִשָּׂרוֹׄן֙]* / ל=[וְעִשָּׂרׄוֹן֙] (הנקודה ברי"ש!) #דברים, נִצבים [[דברים כט/טעמים#כט כח|(כט,כח)]]: [לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַׄד־עוֹלָ֔ם]*=א / ל=[לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄ֙יׄנׄוּׄ֙ עַד־עוֹלָ֔ם] (=מ"ס-ל) ===נו"ן הפוכה=== תופעת הנו"ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת סביב פרשה אחת בתורה (בהתחלה ובסוף סה"כ פעמיים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#נו"ן הפוכה|בנביאים כתובים]] היא נמצאת 7 פעמים ב[[תהלים קז/טעמים#קז כג|מזמור ק"ז]] (כ"ג-כ"ח, מ) בתהלים. מקומן וצורתן בתורה נקבעה במהדורתנו לפי מה שידוע לנו על התופעה בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו.{{הערה|לתיעוד מלא של נתונים ראו בתיעוד הנוסח בדף העריכה.}} '''תצוגת נו"ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח:''' #'''[[במדבר י/טעמים#י לה|במהדורתנו: במדבר, בהעלֹתך (י,לה-לו)]]''' #[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Leningrad-codex-04-numbers.pdf&page=17 בכתי"ל] ([http://tanach.us/Tanach.xml?Num10:1-10:36 הקלדת וסטמינסטר]) #בכתי"ש: [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&page=33 עמוד ראשון] | [https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Damascus_Codex_%28Torah%29_4Numbers.djvu&page=34 עמוד שני] #[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=or_4445_f115r בכתי"ב] (ראו שם דף 129 ע"א וע"ב) #[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Tanakh-Sassoon1053-04-Numbers.pdf&page=12 בכתי"ש1] #[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:MG1525A.djvu&page=332 במ"ג דפוס ונציה] ("ב׆סע", "כמתא׆נים"!) #[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:Sefer-Torah-Elihu-Shannon-2.djvu&page=165 בספר תורה טיפוסי הכתוב על קלף] #[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File:David-kokhav-sefer-torah.pdf&page=155 בספר תורה מיוחד הכתוב על קלף] ==מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות== מהדורתנו מיועדת כאמור להציג את מסורת הסופרים בתורה על־פי המסורה הטברנית ולפי ספרי התורה בימינו. ניתן להגיע אל נוסח האותיות בתורה שהיה בכתר ארם צובה על ידי שחזור אמין (לפי שיטת ברויאר ועל פי עדויות מובהקות), ומתברר שהוא זהה לחלוטין לנוסח האותיות בספרי התורה התימנים (המייצגים לגמרי את שיטת המסורה). אבל לעתים רחוקות (8-9 אותיות בלבד בכל התורה) יש הבדלים בין ספרי תימן מצד אחד, לבין ספרי אשכנז וספרד מצד שני, בנוסח הכתיב המובהק. וב-2 מקומות יש הבדל בין הכתיב אצלנו בספרי התורה למה שהיה כתוב בכתר (על־פי עדויות). במהדורתנו תבוא הערה מיוחדת בכל המקומות האלה.{{הערה|נוסח ההערה הקצרה יציין קודם כל את ספרי "ספרד" לפני "אשכנז" ("בספרי ספרד ואשכנז..."), כי במקומות המעטים שיש בהם שינויים מהסוג הזה (סה"כ 8-9 מקומות בכל התורה כולה), המקור לכולם הוא בפסקי הרמ"ה על־פי "ספרי ספרד המדויקים". בתקופה יותר מאוחרת הושלם היישום של פסקי הרמ"ה גם בספרי התורה האשכנזים. היום גם רוב ספרי אשכנז כמעט זהים לספרי ספרד (חוץ מאות אחת בתיבת דַּכָּ֛א/דַּכָּ֛ה), ושניהם יחד שונים מספרי תימן באותם 8 מקומות (ספרד) או 9 מקומות (אשכנז), כאשר רק ספרי תימן מתאימים לגמרי למסורה. אבל יש מקומות שבמשך שנים רבות עדיין ציינו בדפוסים הישנים את הנוסח המתאים למסורה בתור "נוסח אשכנז", ובמיוחד ב[[דברים כג ב]] ציינו "דכא" באל"ף במקום "דכה" בה"א (הראשון בתור נוסח אשכנז והשני על פי ספרי ספרד בעקבות קביעת הרמ"ה למרות שאין היישום כך היום בספרי תורה ספרדים). ועד עצם היום הזה עדיין כותבים "דכא" באל"ף בספרי התורה של חב"ד. לכן נוסח ההערה ב[[דברים כג ב]] יהיה: "ברוב ספרי אשכנז...", ואילו בשאר המקומות: "בספרי ספרד ואשכנז...". לפרטים נוספים על נוסח אשכנז הישן והתאמתו למסורה, ראו את מאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf "המסורה בין המזרח למערב"].}} חוץ מנוסח הכתיב המובהק, דהיינו נוסח האותיות, תבוא הערה מיוחדת בכל מקרה של אי־הסכמה לגבי '''תיבות מחוברות''' ועל '''אותיות מיוחדות''' (כגון אותיות גדולות וקטנות וקטועות), וכמו כן על כל הבדל ב'''חלוקת הפרשות'''. גם במקומות הללו, אפוא שיש הבדל בין ספרי התורה, או בין ספרי התורה לכתר, נציין את השינוי באופן ניכר על־ידי הערה בגוף הטקסט (ולא רק בתיעוד הנוסח הבלתי־נראה שבדף העריכה).{{הערה|1=כאמור, בביטוי "ספרי ספרד ואשכנז" הכוונה בעיקר לספרים הנפוצים בימינו, שכל ענייני הכתיב שבהם כבר הותאמו להכרעתם של הרמ"ה ו/או אור תורה ומנחת שי. למקור זמין ברשת כדי לאשר תופעות מיוחדות בספרי תורה תימניים, ראו '''[http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583 כאן]'''.}} '''בטבלה הבאה מובאים כל המקומות שבהם מופיעה הערה מיוחדת בתורה במהדורתנו.{{הערה|לגבי מגילת אסתר ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הסופרים במגילת אסתר: הערות מיוחדות|פרק הבא של המבוא]].}} סוגי השינויים מובלטים על ידי צבעים:''' *{{צבע גופן|אדום|אדום}}=שינויים מובהקים בנוסח האותיות (11 מקומות בתורה; 9 הבדלים בין ספרי התורה, ו-2 הבדלים בין ספרי התורה לכתר ארם צובה ע"פ עדויות) *{{צבע גופן|כתום|כתום}}=תיבות מחוברות (3 תופעות בתורה, אחת מהן ב-3 מקומות){{הערה|שם=ה ליי|ההערה המיוחדת על "{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙" ([[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב,ו]]) מופיעה בכתום בטבלה. היא מתייחסת רק לשאלת הרווח אחרי האות ה"א, ולא לנושא של האות הגדולה (המשותף לספרי התורה ולכתר).}} *{{צבע גופן|צהוב|צהוב}}=שינויים בחלוקת הפרשות: סוג הפרשה (פתוחה או סתומה) או העדר פרשה (5 מקומות בתורה) *{{צבע גופן|ירוק|ירוק}}=אותיות מיוחדות: גדולות או קטנות או קטועות (8 מקומות בתורה){{הערה|לגבי האותיות המיוחדות, הערנו על הבדלים בין ספרי התורה של העדות. אך לא הערנו על הביצוע (או חוסר הביצוע) של אותיות מיוחדות בכתר ארם צובה, בגלל שברוב המקומות ממילא אין ביצוע בכתר.}} יש 27 שינויים מכל הסוגים האלה בתורה (נוסח האותיות המובהק, תיבות מחוברות, אותיות מובהקות, חלוקת הפרשות). שינוי אחד ("פוטי[ ]פרע") נמצא ב-3 מקומות, ובכל מקום יש הערה, ולכן יש סה"כ 29 הערות בנוסח התורה. אפשר לראות את כל ההערות במקום אחד, ביחד עם קישורים ישירים לתוך גוף הטקסט, בדף המציג את [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב#הערות|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]]. {| width=100% border=5 cellpadding=2 align=center |colspan=8 align=center|{{ג|{{קו תחתי|'''הערות מיוחדות בנוסח התורה'''}}}}<br>ציון ההבדלים בין ספרי התורה במסורת תימן, ספרד ואשכנז, ובין ספרי התורה לכתר ארם צובה |- align=center !פסוק !פרשת השבוע !מילה או הקשר !כתר ארם צובה{{הערה|לפי עדויות או מקבילות במקומות שהוא לא קיים.}} !ספרי תימן !ספרי ספרד ואשכנז !נוסח הפנים<br>במהדורתנו !הערה במהדורתנו |- align=center bgcolor="red" |[[בראשית ד/טעמים#ד יג|בראשית ד, יג]] |[[פרשת בראשית/טעמים#ד יג|בראשית]] |מִנְּשֽׂ(וֹ)א |מִנְּשֹֽׂא‏ |מִנְּשֹֽׂא‏ |מִנְּשֽׂוֹא |מִנְּשֹֽׂא‏ |בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא |- align=center bgcolor="lime" |[[בראשית ה/טעמים#ה א|בראשית ה, א]] |[[פרשת בראשית/טעמים#ה א|בראשית]] |סמ"ך של סֵ֔פֶר | |סמ"ך גדולה |סמ"ך רגילה |סמ"ך רגילה |בספרי תימן {{אות-ג|סֵ֔}}פֶר בסמ"ך גדולה |- align=center bgcolor="red" |[[בראשית ז/טעמים#ז יא|בראשית ז, יא]] |[[פרשת נח/טעמים#ז יא|נֹח]] |מַעְיְנ(וֹ)ת֙ |מַעְיְנֹת֙‏ |מַעְיְנֹת֙‏ |מַעְיְנוֹת֙ |מַעְיְנֹת֙‏ |בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙ |- align=center bgcolor="red" |[[בראשית ט/טעמים#ט כט|בראשית ט, כט]] |[[פרשת נח/טעמים#ט כט|נֹח]] |וַיִּֽהְיוּ֙ / וַֽיְהִי֙ |וַיִּֽהְיוּ֙ |וַיִּֽהְיוּ֙ |וַֽיְהִי֙ |וַיִּֽהְיוּ֙ |בספרי ספרד ואשכנז וַֽיְהִי֙ |- align=center bgcolor="orange" |[[בראשית מא/טעמים#מא מה|בר' מא, מה]];<br>[[בראשית מא/טעמים#מא נ|מא, נ]];<br>[[בראשית מו/טעמים#מו כ|מו, כ]]. |[[פרשת מקץ/טעמים#מא מה|מקץ (1)]]<br>[[פרשת מקץ/טעמים#מא נ|מקץ (2)]]<br>[[פרשת ויגש/טעמים#מו כ|ויגש (3)]] |פוטי[ ]פרע |פוטי פרע |פוטיפרע<br>(תיבה אחת) |פוטי פרע<br>(שתי תיבות) |פוטי פרע |בספרי תימן<br>פּֽוֹטִיפֶ֛רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע/פּֽוֹטִיפֶ֖רַע<br>בתיבה אחת |- align=center bgcolor="red" |[[שמות א/טעמים#א יט|שמות א, יט]] |[[פרשת שמות/טעמים#א יט|שמות]] |אֲלֵ(י)הֶ֛ן |אֲלֵיהֶ֛ן |אֲלֵהֶ֛ן |אֲלֵהֶ֛ן |אֲלֵהֶ֛ן |בכתר ארם צובה היה כתוב אֲלֵיהֶ֛ן |- align=center bgcolor="orange" |[[שמות יז/טעמים#יז טז|שמות יז, טז]] |[[פרשת בשלח/טעמים#יז טז|בשלח]] |כֵּ֣ס[ ]יָ֔הּ |כֵּ֣סְיָ֔הּ |כֵּ֣ס יָ֔הּ |כֵּ֣ס יָ֔הּ |כֵּ֣ס יָ֔הּ |בכתר ארם צובה היה כתוב כֵּ֣סְיָ֔הּ בתיבה אחת |- align=center bgcolor="red" |[[שמות כה/טעמים#כה לא|שמות כה, לא]] |[[פרשת תרומה/טעמים#כה לא|תרומה]] |תֵּ(י)עָשֶׂ֤ה |תֵּעָשֶׂ֤ה‏ |תֵּעָשֶׂ֤ה‏ |תֵּיעָשֶׂ֤ה |תֵּעָשֶׂ֤ה‏ |בספרי ספרד ואשכנז תֵּיעָשֶׂ֤ה |- align=center bgcolor="yellow" |[[שמות כו/טעמים#כו ז|שמות כו, ז]] |[[פרשת תרומה/טעמים#כו ז|תרומה]] |וְעָשִׂ֙יתָ֙ יְרִיעֹ֣ת עִזִּ֔ים |פרשה פתוחה? |אין פרשה |אין פרשה |אין פרשה |ספק פרשה פתוחה בכתר ארם צובה |- align=center bgcolor="red" |[[שמות כח/טעמים#כח כו|שמות כח, כו]] |[[פרשת תצוה/טעמים#כח כו|תצוה]] |הָאֵפ֖(וֹ)ד |הָאֵפֹ֖ד |הָאֵפֹ֖ד |הָאֵפ֖וֹד |הָאֵפֹ֖ד‏ |בספרי ספרד ואשכנז הָאֵפ֖וֹד |- align=center bgcolor="yellow" |[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד, א]] |[[פרשת כי תשא/טעמים#לד א|כי תשא]] |וַיֹּ֤אמֶר...<br>פְּסָל־לְךָ֛ |פרשה סתומה? |פרשה פתוחה |פרשה פתוחה |פרשה פתוחה |ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה |- align=center bgcolor="lime" |[[שמות לד/טעמים#לד ז|שמות לד, ז]] |[[פרשת כי תשא/טעמים#לד ז|כי תשא]] |נו"ן של נֹצֵ֥ר‏ |נו"ן רגילה |נו"ן רגילה |נו"ן גדולה |נו"ן גדולה |בספרי תימן נֹצֵ֥ר בנו"ן רגילה |- align=center bgcolor="lime" |[[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו, ב]] |[[פרשת צו/טעמים#ו ב|צו]] |מ"ם של מוֹקְדָ֨הֿ | |מ"ם רגילה |מ"ם קטנה |מ"ם קטנה |בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ"ם רגילה |- align=center bgcolor="yellow" |[[ויקרא ז/טעמים#ז כב|ויקרא ז, כב]] |[[פרשת צו/טעמים#ז כב|צו]] |וַיְדַבֵּ֥ר... דַּבֵּ֛ר...<br>כָּל־חֵ֜לֶב |פרשה פתוחה<br>(כנראה) |פרשה פתוחה |אין פרשה |פרשה פתוחה |אין פרשה בספרי ספרד ואשכנז |- align=center bgcolor="yellow" |[[ויקרא ז/טעמים#ז כח|ויקרא ז כח]] |[[פרשת צו/טעמים#ז כח|צו]] |וַיְדַבֵּ֥ר...דַּבֵּ֛ר...<br>הַמַּקְרִ֞יב |פרשה פתוחה |אין פרשה |פרשה פתוחה |פרשה פתוחה |אין פרשה בספרי תימן |- align=center bgcolor="red" |[[ויקרא יט/טעמים#יט טז|ויקרא יט, טז]] |[[פרשת קדושים/טעמים#יט טז|קְדֹשִׁים]] |רֵעֶ֑(י)ךָ |רֵעֶ֑יךָ |רֵעֶ֑ךָ |רֵעֶ֑ךָ |רֵעֶ֑ךָ |בכתר ארם צובה היה כתוב רֵעֶ֑יךָ |- align=center bgcolor="red" |[[במדבר א/טעמים#א יז|במדבר א, יז]] |[[פרשת במדבר/טעמים#א יז|במדבר]] |בְּשֵׁמֽ(וֹ)ת |בְּשֵׁמֹֽת |בְּשֵׁמֹֽת |בְּשֵׁמֽוֹת |בְּשֵׁמֹֽת |בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת |- align=center bgcolor="red" |[[במדבר י/טעמים#י י|במדבר י, י]] |[[פרשת בהעלותך/טעמים#י י|בהעלֹתך]] |חָדְשֵׁ[י]כֶם֒ |חָדְשֵׁיכֶם֒ |חָדְשֵׁיכֶם֒ |חָדְשֵׁכֶם֒ |חָדְשֵׁיכֶם֒ |בספרי ספרד ואשכנז חָדְשֵׁכֶם֒ |- align=center bgcolor="red" |[[במדבר כב/טעמים#כב ה|במדבר כב, ה]] |[[פרשת בלק/טעמים#כב ה|בלק]] |בְּע֗(וֹ)ר |בְּעֹ֗ר?{{הערה|1=יש כאן עדויות חולקות, ואולם נראה שעדיפה העדות המפורשת המגובה בעדות המושלמת (בכל מקום אחר) של ספרי תימן=בְּעֹ֗ר, לעומת העדות שבשתיקה של א(ס)=בְּע֗וֹר. למידע מלא והפניות, ראו בהערת הנוסח על [[במדבר כב/הערות נוסח#כב ה|במדבר כב,ה]].}} |בְּעֹ֗ר |בְּע֗וֹר |בְּעֹ֗ר |בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר |- align=center bgcolor="lime" |[[במדבר כה/טעמים#כה י|במדבר כה, י]] |[[פרשת פינחס/טעמים#כה י|פינחס]] |יו"ד של פִּֽינְחָ֨ס |פִּֽינְחָ֨ס<br>(אות רגילה) |פִּֽינְחָ֨ס<br>(אות רגילה) |נהוג לכתוב ביו"ד זעירא<ref>מקור המנהג בספר הזוהר, ואין לו שום תימוכין בספרות המסורה. חכמי המסורה האחרונים הזכירו אותו אבל לא קיבלו אותו, כגון המנחת שי שכתב: '''פינחס.''' פרשה פתוחה. אמרו בזוהר כאן וגם בפרשת "אחרי מות" כי "פינחס" זה ביו"ד זעירא, ושהיא מאלפ"א בית"א דאתוון זעירן. אך בכל הספרים והמסרות ובאלפ"א בית"א שלנו מאותיות זעירות, לא נמצא רק י' ד"צור ילדך תשי". עוד משמע מהזוהר כי פה בלבד פינחס מלא יו"ד. והרמ"ה ז"ל כתב: "ותלד לו את פינחס" מלא יו"ד, וכל אוריתא דכותיה מלא. עד כאן לשונו. וכן נמצא בכל הספרים והמסרות. ובעל אור תורה האריך לבאר הזוהר שלא יהיה נגד ספרינו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני. '''עד כאן לשון המנחת שי.''' אבל היו"ד הזעירא נמצאת בפועל ברוב ספרי התורה הנפוצים בימינו, וברבים מהחומשים המודפסים אף מציינים שהיו"ד הזעירא היא "על פי המסורה". וראו עוד גם בהערה 45 [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18503 במאמר זה] מאת פרופ' ישעיהו מאורי.</ref> |פִּֽינְחָ֨ס (אות רגילה) |בספרי ספרד ואשכנז נהוג לכתוב פִּֽ{{אות-ק|י}}נְחָ֨ס ביו"ד זעירא |- align=center bgcolor="lime" |[[במדבר כה/טעמים#כה יב|במדבר כה, יב]] |[[פרשת פינחס/טעמים#כה יב|פינחס]] |וי"ו של שָׁלֽוֹם |שָׁלֽוֹם<br>(אות רגילה) |שָׁלֽוֹם<br>(אות רגילה) |וי"ו קטיעא |שָׁלֽוֹם<br>(אות רגילה) |בספרי ספרד ואשכנז וי"ו קטיעא |- align=center bgcolor="lime" |[[דברים יא/טעמים#יא כא|דברים יא, כא]] |[[פרשת עקב/טעמים#יא כא|עקב]] |צד"י של הָאָֽרֶץ | |צד"י גדולה |צד"י רגילה |צד"י רגילה |בספרי תימן הָאָֽרֶ{{אות-ג|ץ}} בצד"י גדולה |- align=center bgcolor="lime" |[[דברים כב/טעמים#כב ו|דברים כב, ו]] |[[פרשת כי תצא/טעמים#כב ו|כי תצא]] |קו"ף של קַן־צִפּ֣וֹר | |קו"ף גדולה |קו"ף רגילה |קו"ף רגילה |בספרי תימן {{אות-ג|קַ}}ן בקו"ף גדולה |- align=center bgcolor="red" |[[דברים כג/טעמים#כג ב|דברים כג, ב]] |[[פרשת כי תצא/טעמים#כג ב|כי תצא]] |דַּכָּ֛א / דַּכָּ֛ה |דַּכָּ֛א |דַּכָּ֛א |דַּכָּ֛ה |דַּכָּ֛א |בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה |- align=center bgcolor="yellow" |[[דברים כז/טעמים#כז כ|דברים כז, כ]] |[[פרשת כי תבוא/טעמים#כז כ|כי תבוא]] |אָר֗וּר שֹׁכֵב֙<br>עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו |פרשה סתומה? |אין פרשה |אין פרשה |אין פרשה |ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה |- align=center bgcolor="orange" |[[דברים לב/טעמים#לב ו|דברים לב, ו]] |[[פרשת האזינו/טעמים#לב ו|האזינו]] |{{אות-ג|הַ}}[ ]לְיְהֹוָה֙ |{{אות-ג|הַ}} לְיְהוָה֙ |{{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ |{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙ |{{אות-ג|הַ}} לְיְהֹוָה֙ |בספרי תימן {{אות-ג|הַֽ}}לְיהֹוָה֙ בתיבה אחת{{הערה|שם=ה ליי}} |- align=center bgcolor="lime" |[[דברים לג/טעמים#לג כט|דברים לג, כט]] |[[פרשת וזאת הברכה/טעמים#לג כט|וזאת הברכה]] |אל"ף של אַשְׁרֶ֨יךָ |אל"ף רגילה |אל"ף גדולה |אל"ף רגילה |אל"ף רגילה |בספרי תימן {{אות-ג|אַ}}שְׁרֶ֨יךָ באל"ף גדולה |} ==מסורת הסופרים בתורה: מהדורת כתיב (אותיות בלבד)== ראו: [[מקרא על פי המסורה/תורה כתיב|'''התורה לפי מסורת הסופרים''' (באותיות של כתיב בלבד)]]. ==מסורת הסופרים בתורה לעומת מסורת הקוראים: ההבדל ברמת הדיוק== יש הבדל עקרוני בין מסורת '''הכתיבה''' המשתקפת בכתבי־היד לבין מסורת '''הקריאה''' (דהיינו ההגייה והנגינה) הנמצאת בהם: נוסח '''האותיות''' בכתבי־היד איננו אחיד כלל, אבל '''ניקוד התיבות והטעמתן''' אחיד בכמעט כל מקום. ממצאיו של ברויאר מראים שנוסח הטעמים היוצא מכתבי־היד יציב להפליא, ואף בנוסח המקובל שבדפוסים איננו מוצאים שינויים רבים בעלי חשיבות; נוסח הדפוסים עולה בדיוקו אפילו על חלק מכתבי־היד בטעמיו. ודבר דומה נכון גם לגבי הניקוד: הנוסח בכתבי־היד יציב ואחיד, ואין בו מחלוקות עקרוניות; ואילו בנוסח המקובל שבדפוסים מספר השינויים אמנם ניכר, אבל הוא לא גדול במיוחד. כך תיאר והסביר הרב ברויאר את ההתפתחות ההיסטורית שיוצאת מתוך השוואה בין שני התחומים השונים (האותיות מול הניקוד והטעמים), בסיכום הנפלא (והמהפכני בשעתו) שכתב ע"פ ממצאיו:{{הערה|'''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''', עמ' 91-94. הבאנו את דברי ברויאר בהרחבה בגלל חשיבותם החינוכית הרבה, ותרומתם הגדולה להבנת הנושא. אמנם מאותה סיבה קיצרנו אותם באופן חלקי, הוספנו בהם הדגשים, בצענו בהם שינויים קלים ליתר בהירות (בעיקר בפיסוק), וגם השמטנו חלק מהערותיו של ברויאר. לגבי שינוי התפיסה המהפכני שבדבריו הבאים של ברויאר, השוו את דעתו אל הגישה שהייתה מקובלת עד זמנו בין חוקרי המסורה. הללו חשבו אז ש"נוסח המסורה" לא היה ולא נברא בתור נוסח אחד ואחיד בכל פרטיו. גישה זו מתבטאת באריכות ובחריפות ב[https://archive.org/details/introductiontoma0000unse_b9a7/page/n3/mode/2up הקדמתו של אורלינסקי להוצאה מחדש של מהדורת גינצבורג] (עמ' xvi-xxxvii); הקדמה זו נדפסה שוב בתוך: ''The Canon and Masorah of the Hebrew Bible: An Introductory Reader'', ed. Sid Z. Leiman (New York: Ktav, 1974).}} :נמצא, שכך יש לתאר את נוסח התורה בתקופה שלפני המסורה. קריאת התיבות היתה ברורה ונהירה לכל. ואילו טקסט האותיות – מבחינת חסירות ויתירות – היה עדיין בבחינת בקעה פרוצה. חכמי המסורה מצאו בקעה זו וגדרו בה גדר. וזה היה איפוא תפקידם ביחס לכתיב האותיות וקריאתן: הם לא פסקו איך '''לקרוא''' את האותיות המקובלות – אלא היפוכו של דבר: הם פסקו איך '''לכתוב''' את הקריאה המקובלת. :'''מבחינה זו קדמה איפוא תורה שבעל פה לתורה שבכתב. חכמי המסורה קיבלו מקודמיהם את הקריאה כתורה שבעל פה – וקבעו לה סימני ניקוד וטעמים. לטקסט זה של התורה שבעל פה קבעו אחר כך את הנוסח הסופי של התורה שבכתב.''' :משום כך אתה מוצא, שהרוב המכריע של קביעות המסורה מתייחס למלים הגויות – ולא לתיבות כתובות.{{הערה|הערת ברויאר: דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר בהתייחסות לתיבה, שיש בה קרי וכתיב: לעולם התיבה נידונה במסורה על פי הקרי, ולא על פי הכתיב.}} '''אין המסורה מתייחסת לצירוף מסויים של אותיות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של קריאתן; אלא היא מתייחסת לצירוף של הגאים ותנועות – כדי לקבוע את הדרכים השונות של כתיבתם.''' שכן המלים ההגויות של המקרא הן היסוד שקדם לאנשי המסורה; ליסוד זה נתנו את התיבות הכתובות וקבעו את נוסחן הסופי.{{הערה|הערת ברויאר: אין צריך לומר, שחכמי המסורה לא בדו את הנוסח מלבם, אלא קבעוהו על יסוד הספרים שלפניהם. אולם בדורות שלפני המסורה היה כל סופר מעתיק מן הספר שלפניו, ולא היתה כל הכרעה בין הנוסחות; ואילו חכמי המסורה פסקו הלכה סופית באותה סוגיה.}} :אין זה איפוא אלא טבעי, שהניקוד הוא אחיד בכתבי היד, ואילו כתיב התיבות שנוי במחלוקת. שתי התופעות האלה אינן אלא המשך למצב שקדם למסורה. עדיין לא נשתכחה התורה שבעל פה המקובלת; ואילו ההורה שבכתב "המחודשת"{{הערה|הערת ברויאר: השוה את לשון השואל בשו"ת הרשב"א סי' רלב: ואין אנחנו חוששין לספרי התלמוד לתקן הספרים לשנותם... ואיך נחוש לספרי המסורה '''חדשים מקרוב באו'''.}} עדיין לא פשטה בכל ישראל. וגם בתקופה הסמוכה לאנשי המסורה עדיין לא היו בקיאים בחסירות וביתירות – ממש כבתקופת התלמוד.{{הערה|הערת ברויאר: ספרים אחדים היוצאים מכלל זה – כגון 'הספר הידוע במצרים' – אינם משנים את התמונה הכללית. הללו לא היד אלא בבחינת מיעוט, והשפעתם לא היתה ניכרת ברוב ישראל. עדים לכך הם דברי רמ"ה בהקדמה לספרו. וראה עוד בהמשך כאן.}} :על רקע זה יש להעריך את המפעל ההיסטורי של הרמ"ה. מצב הספרים שבימיו מתואר בבהירות בהקדמה לספרו... אך כאן יש להבליט בייחוד את ההשוואה לחכמי התלמוד. וכך הוא טוען: חכמי התלמוד לא היו בקיאים בחסרות ויתרות; "וכל שכן שנתקיים בנו בעונותינו: 'לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר'..." (מהקדמת הרמ"ה לספר מסורת סייג לתורה). :אכן עד שלא בא הרמ"ה היה כתיב המסורה בבחינת הלכה ואין עושין כן. '''הסופרים''' המשיכו להעתיק מן הספרים שלפניהם – כדרך שעשו בתקופה שלפני המסורה; נמצא, שעדיין לא היו "בקיאין בחסירות וביתירות". ואילו '''המסרנים''' רשמו את המסורות – על פי הנוסח שנקבע בידי חכמי המסורה. אך אלה לא נגעו במלאכתם של אלה אלא במקרים נדירים בלבד; כביכול, "אנן בדידן ואינהו בדידהו". :'''זו היתה איפוא חשיבות מפעלו של הרמ"ה. הוא קבע את נוסח התורה על פי המסורה – לא כהלכה עיונית – אלא בהוראה מעשית. באותה שעה הוא השלים, לאמיתו של דבר, את מפעל המסורה. בבית מדרשו של הרמ"ה יצא נוסח המסורה מן הכח אל הפעל – ומשם הוא פשט בכל ישראל.''' :וכך יפה כוחם של הדורות האחרונים אפילו מכוח חכמי התלמוד; שכן "בזמן הזה אנן בקיאין בחסירות ויתירות, אף שבזמן הש"ס לא היו בקיאים, שכבר ישב על מדוכה זו הרמ"ה ז"ל ובירר הכל כשמלה" (אבני נזר, יורה דעה, סימן שנו, סעיף ה). תיאור זה, המובא כאן בשם אחד מגדולי חכמי ההלכה, הוא ציור מדויק של התהליך ההיסטורי. נוסח הכתיב של התורה עדיין לא היה קבוע סופית בתקופת התלמוד. הוא נקבע במשנה עיונית רק על ידי חכמי המסורה. והוא נתקבל למעשה בכל ישראל רק בכוח ההוראה של הרמ"ה. :'''תהליך הפוך עבר באותו זמן על נוסח הקריאה. נוסח זה היה בתחילה בבחינת תורה שבעל פה, וזו עלולה להשתכח מן הלב. שבטי ישראל התרחקו זה מזה ונדדו מגולה לגולה. הריחוק המקומי הביא בעקבותיו פילוג לשוני. הבדלי המבטאים שבין הארצות השונות הן אות לפילוג הזה.''' :נדודי ישראל בגלויות אינן הסיבה היחידה להשכחת נוסח הקריאה. שכן ככלי ההתפתחות של כל הלשונות חלים גם על לשון הקודש. וקריאה הנמסרת רק כתורה שבעל פה עלולה להשתנות במרוצת הדורות.{{הערה|הערת ברויאר: המסורות השונות של קריאת המשנה והתלמוד יכולות לשמש דוגמה לכל זה.}} :'''צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שהעמיד את חכמי הניקוד על אֵם הדרך של היציאה לגלות. הללו הפכו את תורת הקריאה שבעל פה לתורת הניקוד שבכתב. ודרכו של נוסח כתוב לשמור על טהרתו המקורית – יותר מקריאה הנמסרת בעל פה.''' :'''בהמשך הדורות נתהפך איפוא היחס שבין קריאה לניקוד. חכמי המסורה היו מנקדים על פי הקריאה שבעל פה; הדורות המאוחרים היו קוראים על פי הניקוד שבכתב.''' :אולם גם הניקוד הכתוב לא היה מובטח מפני תהפוכות ושינויים. שכן דרכי הניקוד – בניגוד לדרכי הכתיב – תלויות בכללי הדקדוק. והללו פועלים לעתים קרובות בכיוון להשכחת מסורת הקריאה. זאת ועוד: סימנים הדומים זה לזה מבחינה גרפית עלולים להתחלף זה בזה; ויש להביא בחשבון גם את האפשרות של טעויות סופר גרידא. אף זו: יש להניח, שגם בתקופות מאוחרות לא נשתכח טיבם המקורי של הנקדנים – המנקדים על פי מסורת הקריאה שבעל פה. וכך נוצרה זיקת גומלין בין קריאה לניקוד: משהתפתחה והשתנתה מסורת הקריאה, נשתנו גם סימני הניקוד; והשינויים שחלו בניקוד הביאו לידי שינויים בדרכי הקריאה. :עבודתם השקודה של חכמי האחרונים – מאו"ת ומ"ש ועד רש"ד ורוו"ה – עצרה בסופו של דבר גם את התהליך הזה. נקבעו נוסחות של ניקוד, כדרך שנקבע בשעתו נוסח הכתיב. נוסחות אלה אינן זהות בכל מקום עם הנוסח המקורי של המסורה. מהן לומד הקורא את תורת הקריאה. :'''וכך נתהפך עתה היחס שבין מקרא למסורת. לשעבר היו המלים ההגויות בחזקת נתון קבוע; על פיהן ניקד הנקדן, והמסרן קבע להן את כתיב המסורה; אלא שכתיב זה עדין לא פשט בכל ישראל. עתה כבר נתהפכה הקערה על פיה. כתיב המסורה הוא בחזקת נתון קבוע, והוא פשט בכל ישראל; לכתיב זה מוסיף הנקדן את הניקוד על פי מסורת הניקוד שנקבעה לאחרונה; והתיבות המנוקדות הופכות בפי הקורא למלים הגויות. אך הללו אינן זהות בכל מקום עם מסורת הקריאה המקורית.''' :זו משמעות התופעות, שעמדנו עליהן כאן. ויש לכך לא רק חשיבות עיונית, – אלא גם תוצאה מעשית. שכן בדורנו נעשים ניסיונות שונים להחזיר למקרא את נוסח המסורה – על יסוד כתבי היד שנתגלו לאחרונה; זאת מתוך הנחה, שנוסח המקרא התפתח ונשתנה מאז תקופת המסורה. אולם בעניין זה יש להסיק שתי מסקנות מן הדברים שנתבארו כאן. :בנוסח הניקוד חלו באמת שינויים מסוימים; הללו טעונים הגהה – אם מבקשים לחזור אל הנוסח המקורי על פי המסורה. אולם שינויים אלה הם מועטים יחסית... :גם בנוסח הכתיב חלו שינויים – בהשוואה אל כתבי היד. אך הללו אינם טעונים הגהה, אם מבקשים לחזור אל הנוסח על פי המסורה. שכן הנוסח המקובל בישראל – נוסח רמ"ה-או"ת ובייחוד נוסח יהודי תימן – הוא הוא הנוסח המקורי על פי המסורה. כל חזרה אל נוסח אחד מכתבי היד יש בה משום נסיגה, המתעלמת מן ההישגים שהושגו על ידי חכמי ישראל. דבר אין לה ולהחזרת כתיב המסורה לקדמתו. נראה אם כן ש'''מסורת הקריאה''' של בעלי המסורה הטברנים, המתועדת במערכות הניקוד והטעמים שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, הייתה ידועה וקבועה להם כבר מראש, עוד לפני שרשמו את סימני הניקוד והטעמים. בעלי המסורה לא ניקדו והטעימו על פי טופס מקרא שלפניהם, אלא על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה על פיהם. הנקדנים היו בקיאים בהגיית המלים ובנגינתן, ועל פיהן ניקדו והטעימו את התיבות שלפניהם. משום כך אין כמעט מחלוקות משמעותיות וקשות להכרעה ביניהם ביחס לטעמים ולעיקרי הניקוד.{{הערה|ע"פ ברויאר, עמ’ 67. קביעה זאת מתבררת לא רק מתוך האחידות הכללית השוררת בין כתבי היד בנוגע לניקוד ולטעמים, אלא אף מהסוגים המסוימים של הטעויות בכתבי־היד הפחות מדויקים. ממצאיו של ברויאר מראים שהסטיות בהטעמתם של כתי"ל וכתי"ש כמעט ולא קיימות בתורה, לעומת כתי"ב וכתי"ש1, שבהם הן יחסית מרובות: "ב'''ב''' מרובים המקרים שבהם הנקדן החליף בהם טעמיהם של פסוקים דומים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות ב'''ש1'''. כנגד זה ב'''ש1''' יש מקרים לא מועטים, שהנקדן נמשך בהם אחרי שיגרת נגינת הטעמים – או צירף טעמים בניגוד לכללי היסוד של סמיכות הטעמים; ואילו סטיות מסוג זה מועטות מאוד ב'''ב'''" (ברויאר, שם). נראים הדברים אם כן שגם דיוקם הרבה של כתי"ל וכתי"ש בתחום הנגינה מצד אחד, וגם סוג הסטיות בטעמים בכתי"ב ובכתי"ש1 מצד שני, מעידים כאחד שנקדני כתבי־היד ניקדו על פי מסורת הקריאה והנגינה השגורה בפיהם. אותו דבר מתברר היטב גם בתחום של הניקוד, שבו ארבעת כתבי־היד '''ל, ב, ש, ש1''' אחידים כמעט בכל מקום (ראו בסיכום שם, עמ' 45).}} לכן מהדורת מקרא המבוססת על הכתר וכתבי־היד הקרובים לו תהיה נציגה נאמנה למסורת הקוראים הטברנית, בכללה ופרטיה. ==מסורת הקוראים בתורה: השימוש בכתי"ל כבסיס לניקוד ולטעמים== בספרו '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו''' השווה פרופ’ ישראל ייבין את הניקוד והטעמים שבכתר אל כתבי־היד הקרובים לו והרחוקים ממנו (ואף למנהגי הדפוסים). בסוף ספרו סיכם: :מכל זה מסתבר, שיש להעדיף את '''ל''' מכל כתבי־היד האחרים הקרובים ל'''א''', הן במקום ש'''א''' חסר, הן במקום שרצויה עדות מסייעת, הן להשוואת שיטתו לשיטת '''א'''.{{הערה|ייבין, נו.3 עמ' 358.}} גם הרב ברויאר, בעקבות ייבין, הגיע לאותה מסקנה בממצאיו, דהיינו שלהעתיק את הניקוד והטעמים מתוך כתי"ל זה כמעט כמו להעתיק את הניקוד והטעמים מתוך הכתר עצמו. ואף מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' אימצו את מסקנותיהם הקודמות של ייבין וברויאר, ובחרו בכתי"ל בתור הכלי הראשון במעלה לשחזור נוסח הניקוד והטעמים בכתר בחלקיו החסרים: "...כ"י '''ל''', שנוסח הניקוד והטעמים שלו במקרא כולו הוא הקרוב ביותר לנוסח ה'כתר' מכל כתבי היד הידועים לנו".{{הערה|עמ' 69*.}} ואף העירו ש"בדיקותינו בקטגוריות שונות של ניקוד וטעמים בעשרות כתבי יד של ימי הביניים חוזרות ומאשרות מסקנה זו."{{הערה|הערה 227 (עמ' 97*). אמנם חובה לציין כאן שמסקנה זו תקפה לגבי מערכת הניקוד והטעמים בכתי"ל באופן כללי, אבל לא לגבי שני פרטים ספציפיים שיוצאים מן הכלל, ולא הגיעו לידי קביעה עקבית וסופית בכתבי־היד הקרובים לכתר ואף לא בתוך הכתר עצמו: חטפים באותיות לא גרוניות (במערכת הניקוד) ונוסח הגעיות (במערכת הטעמים). למדיניות במהדורתנו לגבי חטפים באותיות לא גרוניות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|בפרק השני של המבוא]], ולגבי נוסח הגעיות במהדורתנו ראו [[#סימון הגעיה (המתג)|להלן בפרק זה]].}} כתי"ל יהיה אם כן הבסיס העיקרי במהדורתנו לניקוד ולטעמים בתורה (ובשאר החלקים החסרים בכתר), ע"פ שיטת ייבין שכבר בוצעה למעשה במהדורות ברויאר{{הערה|ועל פיהן גם במהדורה הדיגיטלית של "מכון ממרא".}} וב'''מקראות גדולות הכתר'''. אמנם גם יש בכל זאת תופעות חריגות בניקוד ובטעמים שבכתי"ל שיש לתקן אותן על ידי מקורות נוספים או לעצב אותן לפי שיטת מהדורתנו, ואלה יפורטו בשני תתי-הסעיפים הבאים. ===הערכת הדיוק בנוסח הניקוד בכתי"ל=== לפי ייבין, שיטת הניקוד בכתי"ל דומה להפליא לניקוד שבכתר, ואולם רמת דיוקו פחות מושלמת: "'''ל''' נכתב בקפדנות והוא מדויק למדי, אך נופל קצת מבחינה זו מ'''אק'''. יש בו טעויות־סופר קצת יותר מאשר ב'''א'''... בניקוד הוא דומה ברוב ענייניו ל'''א''', אלא שמעטים בו חטפים באותיות לא־גרוניות וכן שונה דרכו בניקוד כתיב וקרי...".{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} על פי זה קבע שיש להעדיף את כתי"ל לשחזור הניקוד והטעמים שבכתר. ובכל זאת יש לעמוד על המיעוט הקטן של שינויים מובהקים בניקוד, שבהם שונה שונה כתי"ל מהכתר ושאר כתבי־היד הקרובים לו, וכן על טעויות הסופר בו שהם "קצת יותר מאשר ב'''א'''". '''שינויים מובהקים בניקוד:''' מתוך מאות האלפים של סימני הניקוד בתורה,{{הערה|לפי נתוני [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#CharacterTypes הסטטיסטיקה במהדורת וסטמינסטר] יש 257,838 סימני ניקוד בתורה, ו-1,000,912 בכל התנ"ך. כשמדובר בכמות כזאת, מתברר שהדוגמאות של השינויים המובהקים שנביא כאן, ואפילו כמה מאות של טעויות סופר, אינן גורעות כלל מהתיאור של כתי"ל ככתב־יד מדויק מאוד. ובכל זאת רמת דיוקו אינה מגיעה לדיוק הכמעט מושלם שבכתר ארם צובה.}} בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר יש הבדלים מובהקים, המבטאים עדות לקריאה שונה, במקומות אחדים בלבד בתורה. ובכמעט כל מקום (חוץ מאחד), שונה גרסתו של כתב־יד חריג אחד מחבריו. ברויאר הביא את הדוגמאות הבאות:{{הערה|א.1-3 (עמ' 35). במשך עבודת ההגהה על התורה מצאנו מעט דוגמאות נוספים, וציינו אותן בתיעוד הנוסח. במשך הזמן כשנעבור על התיעוד, נוסיף אותן לרשימה זו.}} *בשני מקומות ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]; [[דברים לא/טעמים#לא כא|דברים לא,כא]]) יש מחלוקת בין כתבי־היד לגבי קמץ ופתח, ושתיהן תלויות במחלוקת בן־אשר ובן־נפתלי. במקרה הראשון ([[בראשית מא/טעמים#מא נ|בראשית מא,נ]]) מביא כתי"ל את נוסח בן־אשר בדומה לרוב כתבי־היד (מלבד ש). במקרה השני ([[דברים לא/טעמים#לא נ|דברים לא,כא]]) תומכים שני כתבי־היד (ל, ש1) בנוסח בן־נפתלי, ושני כתבי־יד (א, ש) בנוסח בן־אשר. בשני המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח. *יש בכתי"ל ניקוד חריג, באופן מודע וכנראה לפי מסורת הגייה מיוחדת (ולא טעות סופר), בעוד שלוש תיבות בתורה, בניגוד לשאר כתבי־היד: [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]]; [[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]]. בשלושת המקומות ציינו את המחלוקות ואת הנתונים המלאים בתוך תיעוד הנוסח. *בנוסף לכך ציין ברויאר מספר תופעות לגבי דגשים בכתי"ל ו/או בכתי"ש, שנראה שיש בהן עניין של נטייה או שיטה.{{הערה|שם, א.4-9 (עמ' 35-37).}} הערנו עליהן במקומן בתיעוד הנוסח, וראוי להזכיר אחת מהן: סימון כפול של קובוץ ושורוק בתיבה שיש בה א' נחה (הרֻאוּבני/לרֻאוּבני/ולרֻאוּבני). תופעה זאת נמצאת בחמש מקומות בכתי"ל בתורה ובספר יהושע ([[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|ד,מג]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]), ולכן ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר, אבל גם אין בה שיטה גמורה כי במקומות אחרים (כגון [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]) הניקוד כמקובל בשורוק בלבד (הראוּבני). '''ניקוד חריג וטעויות סופר:''' חוץ מעניינים של נטייה או של שיטה, שיש בהם ביטוי של מסורת הגייה מובהקת או של מנהג סופרים מודע, יש גם דוגמאות רבות של ניקוד חריג בכתי"ל שמקורן בטעות סופר גרידא, או שיש בהן כנראה שריד של ניקוד לפי מסורת הגייה שונה (שלא השתרשה לגמרי תוך כדי מלאכת ההגהה בכתב־היד). לפי ייבין, רמת דיוקו הכללית של כתי"ל "נופלת קצת" מזו של כתר ארם צובה, למרות הדמיון המובהק ביניהם בשיטת הניקוד. אבל נראה שהיא נופלת יותר מ"קצת", למרות שעדיין מדובר על כתב־יד מדויק מאוד. שהרי בכתי"ל יש מאות רבות של טעויות, למרות שהוא עדיין מדויק מאוד; ואילו כתר ארם צובה מהווה יצירה כמעט־מושלמת. *פתח וסגול (שריד של מסורת ההגייה הבבלית) *דוגמאות רבות של השמטת דגשים (גם כאן טען דותן שמדובר על שריד של מסורת ההגייה הבבלית) ולפעמים הוספתם, וכך גם לגבי מפיק.{{הערה|במיוחד יש לציין את התופעה של דגש בלתי-צפוי באותיות גרוניות, כגון וְנָהָרּ֙ ([[בראשית א/טעמים#א י|בראשית א,י]]), רַּבִּֽים ([[קהלת ז/טעמים#ז כט|קהלת ז,כט]]), הַהּֽוּא ([[קהלת ט/טעמים#ט טו|קהלת ט,טו]]), רַּבָּ֣תִי ([[איכה א/טעמים#א א|איכה א,א]]).}} *השמטתן של נקודות חטף או הוספתן (לעתים). *טעויות סופר מובהקות אחרות (רבות). בדוגמאות מהסוג הזה בדרך כלל הוספנו סימן קריאה (!) בתיעוד הנוסח לאחר שהבאנו את נוסח כתי"ל. לעומת זאת אין סימן קריאה בסוגים טיפוסיים של ניקוד חריג בכתי"ל (כגון השמטת דגש). רשימות שונות של חריגות הניקוד בכתי"ל חוברו במשך הזמן על ידי דותן,{{הערה|במהדורת "עדי" וב-BHL.}} ברויאר,{{הערה|במבואות לכרכי "דעת מקרא" ובנספחים לשלושת מהדורותיו.}} וברשימת ההערות שבתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].{{הערה|אפשר למצוא תיעוד חלקי נוסף באפרט שינויי הנוסחאות במהדורות BHS ועוד יותר ב-BHQ.}} רשימות אלו משלימות אחת את השנייה,{{הערה|חובה להדגיש שאוסף הנתונים המלא והמדויק ביותר נמצא דווקא ברשימותיו של ברויאר, וכל השאר בעצם משלימים אותו. אמנם גם ברשימותיו של ברויאר חסרות דוגמאות שנעלמו מעינו הבוחנת.}} ואיסוף של הנתונים מכולן ביחד מראה באופן ברור שכתי"ל מייצג שיטת ניקוד מובהקת וברורה, אבל הביצוע שלה למעשה אינו מושלם כלל. מבט קל על ההערות במבחר פרקים מתוך [http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר] מראה שיש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב הפרקים בתנ"ך, ובפרקים רבים יש כמה.{{הערה|כדי לתאר את גודל התופעה אפשר להסתמך בגסות על [http://tanach.us/Supplements/Statistics.xml#Chapters הנתונים הסטטיסטיים] של מהדורת וסטמינסטר: בתורה יש בה 262 הערות מיוחדות, ורובן מציינות ניקוד חריג בכתי"ל. בתנ"ך כולו יש 1078 הערות מהסוג הזה. ויש לקחת בחשבון שבמהדורת וסטמינסטר דיווחו רק על חלק מהדוגמאות.}} כמעט בכל המקומות מדובר על ניקוד חריג בכתי"ל בלבד מול שאר כל חבריו, ולכן אין כל בעיה לזהות בכתי"ל את הטעות המובהקת, או את השריד שנשאר בו מתוך מסורת הגייה אחרת. וכך אפשר לקבוע את הנוסח לפי שאר כתבי־היד (ואף להתחשב לעת הצורך בניקוד שבדפוסים המאוחרים שהוא פחות מדויק מכתבי־היד רק במעט),{{הערה|על מידת הדיוק בניקוד המקובל שבדפוסים, ראו ברויאר, א.10-16 (עמ' 37-42). על השיבושים שנגרמו בנוסח המקובל על ידי המדקדקים מתוך שימוש מוטעה במסורה, ראו שם א.18-21 (עמ' 42-45).}} וכך להגיע אל שחזור מהימן לניקוד שהיה בכתר ארם צובה. במהדורתנו תיעדנו ניקוד חריג בכתי"ל במאות מקומות בעקבות הרשימות הקיימות. בדקנו את הנתונים מחדש בכל מקום על ידי עיון בצילום כתב־היד, ולפעמים הגענו למסקנה שונה. ואף הוספנו על הנתונים הקיימים ברשימות דוגמאות חדשות אחדות. כל הנתונים לגבי ניקוד חריג בכתי"ל מובאים במלואם בתוך תיעוד הנוסח. '''הנוסח המקובל בדפוסים:''' הנוסח המוכר בדפוסים הרבים של התנ"ך (עד דפוס קורן ועד בכלל) מבוסס בעיקר על מקראות גדולות דפוס ונציה, ובנוסף על התיקונים שנעשו בנוסח זה בחיבורים "אור תורה" ו"מנחת שי" וגם על ידי מדקדקים מאוחרים יותר. נוסח זה משקף היטב את נוסח המסורה ברוב המכריע של התורה, אמנם יש בו כמה עשרות הבדלים משמעותיים מהנוסח המשותף של כתבי־היד הטברנים. רובם הגדול הם עניינים של פתח וקמץ או של צירה וסגול.{{הערה|לרשימה מלאה והסברים מפורטים לסיבת השינויים, ראו ברויאר, א.10-21 (עמ' 37-45).}} בגלל שהתורה נקראת בציבור במחזור שנתי, וכל שינוי קטן מהנוסח המקובל בולט למי שמכיר היטב את הקריאה, לכן ציינו את השינויים בניקוד המקובל בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|בתוך הערות הנוסח ציינו את הנוסח המקובל בכינוי "דפוסים".}} ===הערכת הדיוק בנוסח הטעמים בכתי"ל=== קפדנותו ודיוקו של כתי"ל באים לידי ביטוי מובהק בתחום הטעמים עוד יותר מאשר בתחום הניקוד. לגבי הניקוד, כאמור, יש לפחות ניקוד חריג אחד ברוב פרקי התנ"ך ולעתים קרובות אף יותר, ואילו בתחום הטעמים איננו מוצאים טעויות או הטעמה חריגה בפרקים רבים. ורוב הטעויות בטעמים (המעטות ממילא) הן בסימון מקום הטעם או בטעם חסר, כך שניתן לזהות אותן בקלות ולתקנן לפי שיטת הכתר וכתבי־היד הקרובים לו. כך תיאר ייבין את מערכת הטעמים בכתי"ל:{{הערה|נו.3 (עמ' 358).}} :בטעמי כ"א הספרים דומה הוא ל'''א''' כמעט בכל, הן בהטעמה בכללותה הן בפרטי כלליה. שינויים מ'''א''' בהטעמה בכללותה נדירים מאוד. מצאתי, למשל: ואמרת֣י אליכ֔ם ('''ל''' [[שמואל ב יג/טעמים#יג כח|שמ"ב יג,כח]]; '''אקש1''' בקדמא ואזלא). :הטעמת המשרתים בטעמי אמ"ת כמעט תמיד כב'''א''' וכנמסר בשם ב"א בחילופים. לפעמים מצויים תיקונים בהטעמת המשרתים, בייחוד מנוסח ב"נ לנוסח ב"א, כגון במשרתי הפזר (נ.6) ועוד. :המרכא מסומן ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א'''; משום כך נסיגת טעם לראש תיבה או הטעמת שני משרתים, שהראשון בהם מרכא, בתיבה אחת – מסומנת ב'''ל''' בצורה ברורה פחות מאשר ב'''א''', ולעתים קרובות הברה שבה מרכא ברור ב'''א''', הסימן שבה ב'''ל''' נראה כגעיה ברורה. לפעמים נמחקה ב'''ל''' געיה ונכתב מרכא – מה שמסייע בזיהוי הטעמים. הקפה מן הסוג המתואר מא.6 אינה מצויה ב'''ל''' יותר משב'''א'''.{{הערה|הכוונה לנסיגת טעם לראש תיבה בטעמי אמ"ת, כאשר בחלק מהמקרים מוקפת התיבה לתיבה שאחריה.}} דיוקם של כל כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי"ל בראשם – כל כך גדול, עד שבכל החריגות המעטות ממילא יש רק כתב־יד אחד חריג השונה מכל שאר חבריו (וכמעט תמיד שונה גם מהנוסח המקובל בדפוסים). ברויאר מצא רק יוצא מן הכלל אחד בכל התורה, שבו יש מחלוקת בין שני כתבי־יד לשנים אחרים: *במדבר, בהעלֹתך [[במדבר ח/טעמים#ח יח|(ח,יח)]]: [וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃] (ל, ב). גם בבדיקה שלנו של כתי"ל והקלדת וסטמינסטר מול כתבי־יד ומהדורות אחרות, לא מצאנו דוגמה נוספת לכך. ברויאר גם מצא שלושה מקומות בלבד בכל התורה של חריגות בעלות משמעות בכתי"ל, כאשר הוא ניצב לבדו מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר: #בראשית, וירא [[בראשית כ/טעמים#כ ז|(כ,ז)]]: [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃]* (ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃] (ל). הטעמת כתי"ל אפשרית, אבל גם ייתכן שמדובר על החלפת זקף קטן ברביע (נקודה אחת במקום שתיים). חשוב לציין שההבדל הכי נפוץ והמשמעותי ביותר בין חריגות ההטעמה המעטות בכתי"ל בתנ"ך, ובתוך מסורת כתבי־היד בכלל (שהיא בדרך כלל אחידה), הוא דווקא השינוי בין נקודה אחת לשתיים, לרביע או לזקף קטן (ראו לדוגמה בהערת הנוסח על [[יהושע א/טעמים#א ז|יהושע א,ז]]). #בראשית, ויגש [[בראשית מד/טעמים#מד כ|(מד,כ)]]: וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃]* (ב, ש, ש1 ובדפוסים) / [וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃] (ל). הטעמה זו מוזרה, ונראה שיש כאן טעות בכתי"ל בהשפעת הטעמים בפסוק אחר הדומה לו [[בראשית מב/טעמים#מב לח|(מב,לח)]]. #דברים, כי־תבוא [[דברים כח/טעמים|(כח,נט)]]: [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃]* (א, ש, ש1) / [מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶאֱמָנִֽים׃] (ל ובדפוסים). מכיוון שהמסורת המשתקפת בדפוסים תומכת בגירסת כתי"ל, ברור שלא מדובר על סתם טעות סופר אלא על שיטה תחבירית אחרת. בנוסף לשלוש הדוגמאות הללו מצאנו עוד אחדות במשך ההגהה של כתי"ל בתורה ובשאר המקומות בתנ"ך החסרים בכתר, וכולם מצויינים במקומם בתיעוד הנוסח. בכוונתנו להוסיף אותם לרשימה זו תוך כדי בדיקה מחדש של תבניות הנוסח. '''כתי"ש:''' ברויאר מצא שגם כתי"ש מדוייק להפליא בנוסח הטעמים בתורה, כמו כתי"ל או אף יותר, וגם בו אין כמעט חריגות בכלל מול המסורת המשותפת הבאה לידי ביטוי בשאר כתבי־היד. במקום אחד בלבד יש טעות סופר ברורה:{{הערה|1=ראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ' 46). ברויאר כתב שם שיש עוד חריג אחד בכתי"ש בפרשת בשלח [[שמות יד/טעמים#יד יג|(שמות יד,יג)]], ולפי מה שכתב כתי"ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ בשתי נקודות לזקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע בשאר כתבי־היד ובדפוסים). אבל מעיון בצילום כתי"ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע. וגם ברויאר עצמו לא ציין את השינוי המשמעותי הזה ברשימתו בדעת מקרא (כרך שמות).}} *במדבר, במדבר [[במדבר א/טעמים#א כח|(א,כח)]]: [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה]* (ל, ש1 ובדפוסים) / [מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙] (ש) '''הסכמת כתי"ל וכתי"ש:''' דוגמה יחידה זו יוצאת מן הכלל, והיא מוכיחה את הכלל: נוסח כתי"ל וכתי"ש מדוייקים להפליא לגבי נוסח הטעמים בתורה, וכמעט שאין ביניהם שום הבדלים בעלי משמעות בכל התורה כולה. לכן ניתן לקבוע את נוסח הטעמים בתורה בביטחון מלא ע"פ הסכמת שניהם. כמו שכבר הסברנו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|בפרק השני של המבוא]], רכיבים מסויימים בשיטת הטעמים בכתי"ל שונים מנוסח הכתר ו/או ממדיניות העיצוב במהדורתנו; לא מדובר על ספק לגבי עצם קביעת הנוסח אלא על שיטות ידועות מראש. כל שינוי מנוסח כתי"ל בגלל הרכיבים האלה יקבל תיעוד מלא בדפי העריכה של המהדורה. ביניהם: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מתיגת הזקף|מתיגת הזקף]] (מקומה של המתיגה או עצם קיומה של המתיגה) *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עקביות במקפים|מקף בתיבת משרת]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|פשטא מלעיל וטעם כפול בהברה המוטעמת]] ==מסורת הקוראים בתורה: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי"ל== {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים}} שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי התורה.{{הערה|לגבי נוסח הגעיות בתורה, ראו להלן [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נוסח הגעיות במהדורתנו|"נוסח הגעיות במהדורתנו"]].}} {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים}} לסוג אחד נפוץ יש רשימה עצמאית: [[#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות בתורה]]. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים}} ו. לרשימות דומות על ספרי הנביאים והכתובים, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ"ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי"ל|פרק הרביעי]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה|פרק החמישי]]''' של המבוא למהדורה. ===ספר בראשית=== א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[בראשית ב/טעמים#ב ו|בראשית ב,ו]] (ל=אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה): "פני" מוקפת ובגעיה, במקום מרכא #[[בראשית ב/טעמים#ב יח|בראשית ב,יח]] (ל!=אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ): נקודה באות ה"א #[[בראשית ד/טעמים#ד יח|בראשית ד,יח]] (ל!=וּמְחִיּיָאֵ֗ל): מקום הקמץ #[[בראשית ה/טעמים#ה כט|בראשית ה,כט]] (ל*=זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה): גרשיים ותלישא גדולה בראש התיבה כשיטת הכתר #[[בראשית ו/טעמים#ו טז|בראשית ו,טז]] (ל?!=תְּכַלֶ֣נָּה): חסר דגש באות למ"ד? #[[בראשית ז/טעמים#ז כג|בראשית ז,כג]] (ל!=וַיִשָּׁ֧אֶר): חסר דגש באות יו"ד #[[בראשית ט/טעמים#ט כד|בראשית ט,כד]] (ל=אֲשֶׁר־עָֽשָׂה־ל֖וֹ): "עשה" בגעיה ומוקפת, במקום טעם מרכא #[[בראשית יד/טעמים#יד י|בראשית יד,י]] (ל!=הַשִׂדִּ֗ים): חסר דגש באות שי"ן #[[בראשית יד/טעמים#יד יז|בראשית יד,יז]] (ל!=אַחַרֵ֣י): חסרות נקודות החטף בחי"ת #[[בראשית טו/טעמים#טו ב|בראשית טו,ב]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶּר): מ"ם דגושה #[[בראשית טו/טעמים#טו י|בראשית טו,י]] (ל!=וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר): חסר דגש באות צד"י #[[בראשית יח/טעמים#יח יח|בראשית יח,יח]] (ל!=וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ): חסר מקף #[[בראשית יח/טעמים#יח כא|בראשית יח,כא]] (ל!=כַצַדִּ֖יק): חסר דגש באות צד"י #[[בראשית כ/טעמים#כ ז|בראשית כ,ז]] (ל=מֵשִׁ֗יב): נקודה אחת לרביע, במקום שתי נקודות לזקף קטן #[[בראשית כב/טעמים#כב ג|בראשית כב,ג]] (ל?!=וַֽיַחֲבֹשׁ֙): חסר דגש באות יו"ד? #[[בראשית כב/טעמים#כב יב|בראשית כב,יב]] (ל!=מְא֑וּמָּה): אות מ"ם השניה דגושה #[[בראשית כג/טעמים#כג ט|בראשית כג,ט]] (ל=יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י): אין דגש באות למ"ד #[[בראשית כד/טעמים#כד לו|בראשית כד,לו]] (ל=וַיִּתֶּן־לּ֖וֹ): למ"ד דגושה #[[בראשית כד/טעמים#כד נג|בראשית כד,נג]] (ל!=וַיִתֵּ֖ן): חסר דגש באות יו"ד #[[בראשית כה/טעמים#כה ה|בראשית כה,ה]] (ל!=וַיִתֵּ֧ן): חסר דגש באות יו"ד #[[בראשית כה/טעמים#כה ו|בראשית כה,ו]] (ל!=בּנוֹ֙): חסר שווא באות בי"ת #[[בראשית כו/טעמים#כו א|בראשית כו,א]] (ל!=אֶל־אֲבִימֶּ֥לֶךְ): מ"ם דגושה #[[בראשית כו/טעמים#כו טז|בראשית כו,טז]] (ל?=כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ או כִּֽי־עָצַֽמְתָּ־מִמֶּ֖נּוּ): מקף בתיבת משרת (במקום כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ) או ששתי התיבות "כי עצמת" מוקפות ובגעיות? #[[בראשית כז/טעמים#כז כט|בראשית כז,כט]] (ל=וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[בראשית ל/טעמים#ל יח|בראשית ל,יח]] (ל?!=יִשָׂשּכָֽר): חסר דגש באות שי"ן הראשונה? דגש באות שי"ן השניה? #[[בראשית ל/טעמים#ל יט|בראשית ל,יט]] (ל!=לְּיַעֲקֹֽב): למ"ד דגושה #[[בראשית ל/טעמים#ל לז|בראשית ל,לז]] (ל!=וְעֶרְמ֑וֹן): סגול במקום פתח באות עי"ן #[[בראשית לא/טעמים#לא נא|בראשית לא,נא]] (ל!=הַמַצֵּבָ֔ה): חסר דגש באות מ"ם #[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞): דגש וסימן רפה באות גימ"ל, במקום גימ"ל רפה #[[בראשית לב/טעמים#לב יח|בראשית לב,יח]] (ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙): נקודה אחת של חיריק באות וי"ו #[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל!=אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ): חסר סילוק באות למ"ד #[[בראשית לד/טעמים#לד יא|בראשית לד,יא]] (ל!=אֶל־אָבִ֣יה): חסר קמץ באות ה"א #[[בראשית לד/טעמים#לד כח|בראשית לד,כח]] (ל?!=וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶּ֑ם): ה"א מנוקדת? #[[בראשית לה/טעמים#לה כב|בראשית לה,כב]] (ל!=רְאוּבֵ֔֗ן): זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים #[[בראשית לו/טעמים#לו יג|בראשית לו,יג]] (ל!=אֵ֣לֶּ֣ה): טעם מרכא פעמיים באותיות אל"ף ולמ"ד #[[בראשית לח/טעמים#לח יא|בראשית לח,יא]] (ל!=בְנְ֔י): שתי נקודות של שווא באות נו"ן #[[בראשית לח/טעמים#לח טז|בראשית לח,טז]] (ל=מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י): למ"ד דגושה #[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=אֶתֶּן־לָּךְ֒): למ"ד דגושה #[[בראשית לח/טעמים#לח יח|בראשית לח,יח]] (ל=וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ): למ"ד דגושה #[[בראשית לח/טעמים#לח כו|בראשית לח,כו]] (ל!=לְדַעְתָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה"א #[[בראשית לט/טעמים#לט יט|בראשית לט,יט]] (ל?!=עָ֥שָׂהּ): נקודת מפיק בה"א? #[[בראשית לט/טעמים#לט כג|בראשית לט,כג]] (ל!=בֵּית־הַסֹּהַ֗ר): מקום הטעם #[[בראשית מ/טעמים#מ ג|בראשית מ,ג]] (ל!=הַטַבָּחִ֖ים): חסר דגש באות טי"ת #[[בראשית מ/טעמים#מ יז|בראשית מ,יז]] (ל=הָֽעֶלְי֔וֹן): שתי נקודות לטעם זקף קטן, במקום נקודה אחת לרביע #[[בראשית מא/טעמים#מא ז|בראשית מא,ז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִ֔ים): חסר דגש באות שי"ן #[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל!=הָשִׁבֳּלִ֣ים): קמץ באות ה"א וחסר דגש באות שי"ן #[[בראשית מא/טעמים#מא כד|בראשית מא,כד]] (ל?=הַֽשִׁבֳּלִ֖ים): חסר דגש באות שי"ן? #[[בראשית מא/טעמים#מא כז|בראשית מא,כז]] (ל!=הַֽשִׁבֳּלִים֙): חסר דגש באות שי"ן #[[בראשית מא/טעמים#מא מו|בראשית מא,מו]] (ל!=וַֽיַּעְבֹ֖ר): שווא במקום חטף באות עי"ן #[[בראשית מב/טעמים#מב ו|בראשית מב,ו]] (ל?=וַיִּשְׁתַּֽחֲוּוּ־ל֥וֹ): נקודה בוי"ו עיצורית? #[[בראשית מב/טעמים#מב לו|בראשית מב,לו]] (ל!=אֵינֶּ֙נּוּ֙): אות נו"ן הראשונה דגושה #[[בראשית מג/טעמים#מג ז|בראשית מג,ז]] (ל!=וַנַ֨גֶּד־ל֔וֹ): חסר דגש באות נו"ן #[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי"ו עיצורית{{הערה|ראו גם להלן, רשימה ג.}} #[[בראשית מד/טעמים#מד כ|בראשית מד,כ]] (ל!=וְאָחִ֨יו מֵ֜ת): בטעמים קדמא ואזלא, במקום מונח זקף קטן #[[בראשית מה/טעמים#מה ו|בראשית מה,ו]] (ל!=וְקָצִּֽיר): אות צד"י דגושה #[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): אין דגש #[[בראשית מו/טעמים#מו יג|בראשית מו,יג]] (ל=וּפֻוָּ֖ה): וי"ו דגושה #[[בראשית מט/טעמים#מט ח|בראשית מט,ח]] (ל=יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[בראשית מט/טעמים#מט כו|בראשית מט,כו]] (ל!=תִּֽהְיֶ֙ין֙): חסר קמץ באות נו"ן סופית #[[בראשית נ/טעמים#נ א|בראשית נ,א]] (ל!=וַיִפֹּ֥ל): חסר דגש באות יו"ד ב. מתיגת הזקף #[[בראשית ז/טעמים#ז ח|בראשית ז,ח]] (ל=וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה #[[בראשית יג/טעמים#יג ה|בראשית יג,ה]] (ל=וְגַם־לְל֔וֹט): אין מתיגה #[[בראשית יט/טעמים#יט כז|בראשית יט,כז]] (ל=אֶל־הַ֨מָּק֔וֹם): מקום המתיגה #[[בראשית כב/טעמים#כב ב|בראשית כב,ב]] (ל=וְלֶךְ־לְךָ֔): אין מתיגה #[[בראשית כז/טעמים#כז מא|בראשית כז,מא]] (ל=עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה): מקום המתיגה #[[בראשית לב/טעמים#לב כד|בראשית לב,כד]] (ל=וַיִּקָּחֵ֔ם): אין מתיגה #[[בראשית לה/טעמים#לה א|בראשית לה,א]] (ל=בְּבָרְחֲךָ֔): אין מתיגה #[[בראשית מא/טעמים#מא יב|בראשית מא,יב]] (ל=וַנְּ֨סַפֶּר־ל֔וֹ): מקום המתיגה #[[בראשית מה/טעמים#מה יד|בראשית מה,יד]] (ל=וּבִנְיָמִ֔ן): אין מתיגה #[[בראשית מט/טעמים#מט כט|בראשית מט,כט]] (ל=אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה): מקום המתיגה ג. הניקוד בתוך הכתיב #[[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]] (ל-כתיב=צְבֹיִי֔ם): מקום הטעם #[[בראשית יד/טעמים#יד ח|בראשית יד,ח]] (ל-כתיב=צְבֹייִ֔ם): מקום החיריק והטעם #[[בראשית מג/טעמים#מג כח|בראשית מג,כח]] (ל-כתיב=וַיִּֽשְׁתַּחֲוֻּֽ; ל-קרי=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי"ו עיצורית{{הערה|ראו גם לעיל, רשימה א.}} ===ספר שמות=== א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[שמות א/טעמים#א ג|שמות א,ג]] (ל!=וּבְנְיָמִֽן): בי"ת שווּאה #[[שמות א/טעמים#א טו|שמות א,טו]] (ל!=מֶ֣לֶך): חסר שווא בכ"ף סופית #[[שמות ב/טעמים#ב י|שמות ב,י]] (ל!=וַיִגְדַּ֣ל): חסר דגש באות יו"ד #[[שמות ד/טעמים#ד י|שמות ד,י]] (ל!=דַּבֶּרְךָ): חסר טעם הטפחא #[[שמות ד/טעמים#ד לא|שמות ד,לא]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות ה/טעמים#ה יח|שמות ה,יח]] (ל!=תִּתֵּֽנּוּ): נו"ן דגושה #[[שמות ו/טעמים#ו כז|שמות ו,כז]] (ל!=מֶֽלֶך־מִצְרַ֔יִם): חסר שווא באות כ"ף סופית #[[שמות ז/טעמים#ז ד|שמות ז,ד]] (ל?!=וְנָתַתִּ֛י): בנקודת תביר? #[[שמות ז/טעמים#ז י|שמות ז,י]] (ל!=<וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן>): חסרות נקודות החטף בעי"ן #[[שמות ז/טעמים#ז כ|שמות ז,כ]] (ל?=וַיֵּהָֽפְכ֛וּ): געיה ומרכא במקום מרכא בתיבת תביר? #[[שמות ח/טעמים#ח ג|שמות ח,ג]] (ל!=הַֽחֲרְטֻמִּ֖ים): בנקודות של חטף באות חי"ת #[[שמות ח/טעמים#ח ה|שמות ח,ה]] (ל!=וַיֹּ֣אמֶר): בטעם מונח במקום קדמא #[[שמות ט/טעמים#ט יא|שמות ט,יא]] (ל!=בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם): בנקודות של חטף באות חי"ת #[[שמות ט/טעמים#ט כב|שמות ט,כב]] (ל!=אֶל־מֹשֶׁה): חסרה נקודת הרביע #[[שמות י/טעמים#י כד|שמות י,כד]] (ל!=יֵלֵ֥ך): חסר שווא באות כ"ף סופית #[[שמות י/טעמים#י כח|שמות י,כח]] (ל=אֶל־תֹּ֙סֶף֙): אל"ף בסגול #[[שמות יא/טעמים#יא ו|שמות יא,ו]] (ל=וְהָֽיְתָ֛ה): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[שמות יא/טעמים#יא ח|שמות יא,ח]] (ל=וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות יא/טעמים#יא י|שמות יא,י]] (ל=וַיְּחַזֵּ֤ק): יו"ד דגושה #[[שמות יב/טעמים#יב ז|שמות יב,ז]] (ל,ו=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[שמות יב/טעמים#יב כז|שמות יב,כז]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות יב/טעמים#יב מא|שמות יב,מא]] (ל=יָֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[שמות יב/טעמים#יב מה|שמות יב,מה]] (ל=לֹא־יֹ֥אכַל־בּֽוֹ): המקף השני בתיבת משרת #[[שמות יד/טעמים#יד ה|שמות יד,ה]] (ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙): חסר שווא באות מ"ם #[[שמות יד/טעמים#יד ט|שמות יד,ט]] (ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות יד/טעמים#יד יא|שמות יד,יא]] (ל!=הַֽמִבְּלִ֤י): חסרות נקודות החטף בה"א הַתֵּמַהּ #[[שמות יד/טעמים#יד יג|שמות יד,יג]] (ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ): חסר דגש באות צד"י #[[שמות טז/טעמים#טז ט|שמות טז,ט]] (ל!=וַיֹ֤אמֶר): חסר דגש באות יו"ד #[[שמות טז/טעמים#טז כט|שמות טז,כט]] (ל!=הַשַׁבָּת֒): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות יח/טעמים#יח כה|שמות יח,כה]] (ל!=וַיִתֵּ֥ן): חסר דגש באות יו"ד #[[שמות כ/טעמים#כ ב|שמות כ,ב]] (ל!=לֹֽ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩): חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון, ויש קו אחד בלבד באות יו"ד השניה הנוטה כמרכא; אך סביר שהקו באות יו"ד מתפקד בתור מרכא של הטעם התחתון וגעיה של הטעם העליון כאחד. #[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=<לֹֽ֣א תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣>): חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון #[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וְכׇל־תְּמוּנָ֡֔ה): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון #[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=מִמַּ֡֔עַל): פזר לטעם העליון לפני זקף קטן לטעם התחתון #[[שמות כ/טעמים#כ ג|שמות כ,ג]] (ל!=וַאֲשֶׁ֥֣ר): מרכא ומונח באות שי"ן, למרות שיש מרכא בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד #[[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]] (ל!=לֹֽא־תִשְׁתַּחְוֶ֥֣ה): אות חי"ת שווּאה במקום חטף פתח #[[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֜ת): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=אֱלֹהֶ֑֑֗יךָ): טעם האתנח נכתב פעמיים מתחת לאות ה"א, לפני הסגול ולאחריו (!) #[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=כָל־מְלָאכָ֡֜ה): פזר לטעם העליון לפני אזלא לטעם התחתון #[[שמות כ/טעמים#כ ט|שמות כ,ט]] (ל!=וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ): געיה לטעם העליון לפני מונח לטעם התחתון (באות כ"ף סופית) #[[שמות כ/טעמים#כ י|שמות כ,י]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות כא/טעמים#כא ט|שמות כא,ט]] (ל!=יַעֲשֶׂה־לָּֽה): חסרה נקודת המפיק באות ה"א #[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל!=לָ֑ה): חסרה נקודת המפיק באות ה"א #[[שמות כב/טעמים#כב כא|שמות כב,כא]] (ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן): למ"ד דגושה? #[[שמות כב/טעמים#כב כח|שמות כב,כח]] (ל=תִּתֶּן־לִּֽי): למ"ד דגושה #[[שמות כו/טעמים#כו ג|שמות כו,ג]] (ל?!=תִּֽהְיֶ֙יּןָ֙): יו"ד דגושה? #[[שמות כז/טעמים#כז ה|שמות כז,ה]] (ל?!=כַּרְכֹּ֥בּ): בי"ת דגושה? #[[שמות כז/טעמים#כז טו|שמות כז,טו]] (ל!=חְמֵ֥שׁ): שווא באות חי"ת #[[שמות כח/טעמים#כח א|שמות כח,א]] (ל?=אִתּ֔וֹ): שתי נקודות לטעם זקן קטן? #[[שמות כח/טעמים#כח י|שמות כח,י]] (ל!=הַשִׁשָּׁ֧ה): חסר דגש באות שי"ן הראשונה #[[שמות כח/טעמים#כח כז|שמות כח,כז]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ"ם #[[שמות כט/טעמים#כט כב|שמות כט,כב]] (ל!=וְאֶת־הֲחֵ֙לֶב֙): חטף פתח באות ה"א #[[שמות כט/טעמים#כט כג|שמות כט,כג]] (ל!=וַֽחַלַּ֨ת): פתח באות וי"ו #[[שמות ל/טעמים#ל ח|שמות ל,ח]] (ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם): חטף פתח באות עי"ן #[[שמות ל/טעמים#ל לו|שמות ל,לו]] (ל?=מִמֶ֜נָּה [2]): חסר דגש באות מ"ם השניה? #[[שמות לא/טעמים#לא טו|שמות לא,טו]] (ל!=הַשַׁבָּ֖ת): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות לב/טעמים#לב יז|שמות לב,יז]] (ל!=בַּֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק #[[שמות לב/טעמים#לב יט|שמות לב,יט]] (ל!=וַיְּשַׁבֵּ֥ר): דגש באות יו"ד #[[שמות לג/טעמים#לג י|שמות לג,י]] (ל=וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות לג/טעמים#לג טז|שמות לג,טז]] (ל!=וְנִפְלֵ֙ינוּ֙): צירה באות למ"ד (במקום חיריק) #[[שמות לד/טעמים#לד יט|שמות לד,יט]] (ל!=וָשֶֽׁה): נקודת שי"ן ימנית #[[שמות לה/טעמים#לה ג|שמות לה,ג]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי"ן #[[שמות לה/טעמים#לה ז|שמות לה,ז]] (ל!=שִׂטִּֽים): נקודת שי"ן שמאלית #[[שמות לה/טעמים#לה כ|שמות לה,כ]] (ל=וַיֵּֽצְא֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=טָוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות לה/טעמים#לה לב|שמות לה,לב]] (ל!=מַֽחַשָׁבֹ֑ת): חסרות נקודות החטף באות חי"ת #[[שמות לח/טעמים#לח יב|שמות לח,יב]] (ל?!=עַמּוּדֵיהֶ֥ם): בקו של טעם מרכא במקום מונח?{{הערה|ייתכן שרק נשמט הקו התחתון של טעם המונח.}} #[[שמות לח/טעמים#לח כ|שמות לח,כ]] (ל!=וְֽכׇל הַיְתֵדֹ֞ת): חסר מקף #[[שמות לח/טעמים#לח כא|שמות לח,כא]] (ל=הַלְוִּיִּ֔ם): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מִלְמַ֙טָּה֙): חסר דגש באות למ"ד #[[שמות לט/טעמים#לט כ|שמות לט,כ]] (ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ): סגול באות מ"ם ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף: #[[שמות לז/טעמים#לז כה|שמות לז,כה]] (ל=רֳחְבּ֜וֹ): קמץ קטן במהדורתנו ג. מתיגת הזקף #[[שמות ח/טעמים#ח א|שמות ח,א]] (ל=עַל־הַ֨נְּהָרֹ֔ת): מקום המתיגה #[[שמות כא/טעמים#כא יא|שמות כא,יא]] (ל=וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה): מקום המתיגה #[[שמות כה/טעמים#כה כ|שמות כה,כ]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה #[[שמות כה/טעמים#כה לד|שמות כה,לד]] (ל=מְשֻׁקָּדִ֔ים): אין מתיגה #[[שמות כו/טעמים#כו יז|שמות כו,יז]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה #[[שמות ל/טעמים#ל לב|שמות ל,לב]] (ל=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ): מקום המתיגה #[[שמות לד/טעמים#לד א|שמות לד,א]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה #[[שמות לה/טעמים#לה יא|שמות לה,יא]] (ל=אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן): מקום המתיגה #[[שמות לה/טעמים#לה כו|שמות לה,כו]] (ל=וְכׇל־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה #[[שמות לו/טעמים#לו כב|שמות לו,כב]] (ל=מְשֻׁלָּבֹ֔ת): אין מתיגה #[[שמות לז/טעמים#לז ט|שמות לז,ט]] (ל=אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת): אין מתיגה #[[שמות לז/טעמים#לז טז|שמות לז,טז]] (ל=וְאֶת־הַקְּשָׂוֺ֔ת): אין מתיגה #[[שמות לט/טעמים#לט י|שמות לט,י]] (ל=וַיְמַלְאוּ־ב֔וֹ): אין מתיגה ===ספר ויקרא=== א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[ויקרא ד/טעמים#ד לה|ויקרא ד,לה]] (ל!=וְאֶת־כׇּל־חֶלְבָּ֣ה): חסרה נקודת המפיק באות ה"א #[[ויקרא ה/טעמים#ה ז|ויקרא ה,ז]] (ל!=תַגִּ֣יע): חסר פתח גנוב באות עי"ן #[[ויקרא ה/טעמים#ה יב|ויקרא ה,יב]] (ל!=אֶת־אַזְכָּרָתָה֙): חסרה נקודת המפיק באות ה"א #[[ויקרא ו/טעמים#ו ג|ויקרא ו,ג]] (ל!=אֶת־הַדֶּ֗שׁן): חסר סגול באות שי"ן #[[ויקרא ו/טעמים#ו ו|ויקרא ו,ו]] (ל!=תִכְבֶֽה): חסר דגש באות בי"ת #[[ויקרא ז/טעמים#ז יב|ויקרא ז,יב]] (ל!=בַשָּֽׁמֶן): חסר דגש באות בי"ת #[[ויקרא ח/טעמים#ח טז|ויקרא ח,טז]] (ל!=<וְאֶֽת חֶלְבְּהֶ֑ן>): חסר מקף #[[ויקרא ח/טעמים#ח כד|ויקרא ח,כד]] (ל!=וַיִתֵּ֨ן): חסר דגש באות יו"ד #[[ויקרא ח/טעמים#ח כח|ויקרא ח,כח]] (ל!=וַיִקַּ֨ח): חסר דגש באות יו"ד #[[ויקרא ח/טעמים#ח כט|ויקרא ח,כט]] (ל!=וַיִקַּ֤ח): חסר דגש באות יו"ד #[[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]] (ל!=וַיִתְּנ֤וּ): חסר דגש באות יו"ד #[[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]] (ל=קִ֠רְב֞וּ): תלישא וגרשיים כשיטת רוב כתבי־היד, כל טעם באות הראויה לו.{{הערה|במהדורתנו "קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ", לפי שיטת הכתר באות הראשונה (גרשיים ואחר כך תלישא גדולה), ובתוספת טעם כפול בהברה המוטעמת.}} #[[ויקרא יג/טעמים#יג ג|ויקרא יג,ג]] (ל!=הַנֶּ֙גֶע֙): סגול באות גימ"ל #[[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו]] (ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙): סגול באות בי"ת #[[ויקרא יג/טעמים#יג נ|ויקרא יג,נ]] (ל!=אֶת־הַנָ֑גַע): חסר דגש באות נו"ן #[[ויקרא יד/טעמים#יד כא|ויקרא יד,כא]] (ל!=בָּ֥לוּל): טעם המרכא באות בי"ת #[[ויקרא יד/טעמים#יד כה|ויקרא יד,כה]] (ל!=אֹֽזֶן־הַמִטַּהֵ֖ר): חסר דגש באות מ"ם #[[ויקרא יד/טעמים#יד נג|ויקרא יד,נג]] (ל!=אֶת־הַצִפֹּ֧ר): חסר דגש באות צד"י #[[ויקרא טו/טעמים#טו ח|ויקרא טו,ח]] (ל!=וְכִֽי־יָרֹ֛ק): בנקודת תביר (במקום מרכא) #[[ויקרא טז/טעמים#טז כא|ויקרא טז,כא]] (ל=עַ֨ל): קדמא במקום מונח #[[ויקרא כד/טעמים#כד י|ויקרא כד,י]] (ל!=הַיִּשְׁרְאֵלִ֔ית): בנקודת שי”ן ימנית #[[ויקרא כה/טעמים#כה כ|ויקרא כה,כ]] (ל?!=מַה־נֹּאכַ֤֖ל): מהפך וטפחא ביחד באות כ"ף? #[[ויקרא כה/טעמים#כה מו|ויקרא כה,מו]] (ל!=וְהִתְנַחֲלְתֶּ֨ם): חטף פתח באות חי"ת #[[ויקרא כו/טעמים#כו כח|ויקרא כו,כח]] (ל!=עַל־חַטֹּאתֵיכֶם): חסר סילוק #[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): חטף קמץ באות ה"א הראשונה, ואין דגש באות שי"ן #[[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה]] (ל=הָשַׁמָּ֖ה): אין דגש באות שי"ן #[[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג]] (ל=בָּהְּשַׁמָּה֙): מפיק באות ה"א הראשונה #[[ויקרא כז/טעמים#כז לג|ויקרא כז,לג]] (ל=יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ): חסר דגש באות קו"ף לעומת הפסוק הקודם ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף: #[[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד]] (ל=הֳשַׁמָּ֔ה): קמץ קטן במהדורתנו (וראו גם לעיל א. 26, 27, 28 ונוסח הכתר ב[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כא|דה"ב לו,כא]]) ג. מתיגת הזקף: #[[ויקרא ז/טעמים#ז כה|ויקרא ז,כה]] (ל=מִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה): מקום המתיגה #[[ויקרא ח/טעמים#ח כ|ויקרא ח,כ]] (ל=וְאֶת־הָאַ֔יִל): אין מתיגה #[[ויקרא ט/טעמים#ט יט|ויקרא ט,יט]] (ל=וּמִן־הָאַ֔יִל): אין מתיגה #[[ויקרא יא/טעמים#יא יד|ויקרא יא,יד]] (ל=וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה): מקום המתיגה #[[ויקרא יא/טעמים#יא לג|ויקרא יא,לג]] (ל=וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ): אין מתיגה #[[ויקרא טו/טעמים#טו יב|ויקרא טו,יב]] (ל=וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ): אין מתיגה #[[ויקרא טו/טעמים#טו כב|ויקרא טו,כב]] (ל=וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ): אין מתיגה #[[ויקרא כ/טעמים#כ יז|ויקרא כ,יז]] (ל=וְנִכְרְת֔וּ): אין מתיגה #[[ויקרא כא/טעמים#כא ח|ויקרא כא,ח]] (ל=וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ): אין מתיגה #[[ויקרא כב/טעמים#כב יב|ויקרא כב,יב]] (ל=וּבַת־כֹּהֵ֔ן): אין מתיגה #[[ויקרא כה/טעמים#כה יב|ויקרא כה,יב]] (ל=מִן־הַ֨שָּׂדֶ֔ה): מקום המתיגה #[[ויקרא כז/טעמים#כז ט|ויקרא כז,ט]] (ל=וְאִם־בְּהֵמָ֔ה): אין מתיגה #[[ויקרא כז/טעמים#כז כה|ויקרא כז,כה]] (ל=וְכָל־עֶרְכְּךָ֔): אין מתיגה ===ספר במדבר=== א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[במדבר ב/טעמים#ב יד|במדבר ב,יד]] (ל!=וְמַטֵּ֖ה): שווא באות וי"ו #[[במדבר ב/טעמים#ב טו|במדבר ב,טו]] (ל!=חֲמִשָׁ֤ה): חסר דגש באות שי"ן #[[במדבר ג/טעמים#ג ל|במדבר ג,ל]] (ל!=אֶלִיצָפָ֖ן): נקודות החטף חסרות באות אל"ף #[[במדבר ד/טעמים#ד מט|במדבר ד,מט]] (ל!=בְּיַד מֹשֶׁ֔ה): חסר מקף #[[במדבר ז/טעמים#ז יח|במדבר ז,יח]]: מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי"ל (וכך הוא בעוד כתבי־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר ([[במדבר ז/טעמים#ז פג|פסוק פ"ג]]); הטעמים והגעיות מסומנים. #[[במדבר ז/טעמים#ז ס|במדבר ז,ס]] (ל!=בִנְיָמ֑͏ִן): האתנח מימין החיריק באות מ"ם #[[במדבר ז/טעמים#ז עב|במדבר ז,עב]] (ל!=בָּן־עׇכְרָֽן): קמץ באות בי"ת #[[במדבר ח/טעמים#ח יח|במדבר ח,יח]] (ל=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם): פשטא וזקף קטן במקום טפחא ואתנח #[[במדבר ט/טעמים#ט ג|במדבר ט,ג]] (ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם): חטף פתח באות עי"ן #[[במדבר י/טעמים#י ט|במדבר י,ט]] (ל!=וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם): חטף פתח באות וי"ו #[[במדבר י/טעמים#י טו|במדבר י,טו]] (ל=יִשָׂשכָ֑ר): חסר דגש באות שי"ן הראשונה #[[במדבר יא/טעמים#יא כו|במדבר יא,כו]] (ל!=וַיִשָּׁאֲר֣וּ): חסר דגש באות יו"ד #[[במדבר יב/טעמים#יב ט|במדבר יב,ט]] (ל!=וַיִּֽחַרְאַ֧ף): שתי התיבות חוברו ללא רווח ביניהן (במקום מקף), ואף נכתב שווא באות רי"ש! #[[במדבר טו/טעמים#טו לח|במדבר טו,לח]] (ל?=וְנָֽתְנ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)? #[[במדבר טז/טעמים#טז כא|במדבר טז,כא]] (ל!=וַאַכַלֶּ֥ה): חסרות נקודות החטף באות אל"ף #[[במדבר טז/טעמים#טז כז|במדבר טז,כז]] (ל!=מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח): סגול באות קו"ף #[[במדבר יז/טעמים#יז יב|במדבר יז,יב]] (ל!=אֶל־תּ֣וֹך): חסר שווא באות כ"ף סופית #[[במדבר יז/טעמים#יז כז|במדבר יז,כז]] (ל?!=אָבָֽדְנּוּ): נקודת דגש באות נו"ן? #[[במדבר יט/טעמים#יט כא|במדבר יט,כא]] (ל?!=לָּהֶ֖ם): למ"ד דגושה? #[[במדבר כא/טעמים#כא א|במדבר כא,א]] (ל?=הָאֳתָרִ֑ים): קמץ חטוף באות אל"ף? #[[במדבר כב/טעמים#כב ט|במדבר כב,ט]] (ל?!=הָאֶ֖לֶּה): סגול באות אל"ף? #[[במדבר כב/טעמים#כב כג|במדבר כב,כג]] (ל!=מִן־הַדֶ֔רֶךְ): חסר דגש באות בי"ת #[[במדבר כד/טעמים#כד יג|במדבר כד,יג]] (ל!=מִלִבִּ֑י): חסר דגש באות למ"ד #[[במדבר כה/טעמים#כה ב|במדבר כה,ב]] (ל=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]] (ל=הָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה #[[במדבר כו/טעמים#כו ס|במדבר כו,ס]] (ל!=וַיִוָּלֵ֣ד): חסר דגש באות יו"ד #[[במדבר כז/טעמים#כז ט|במדבר כז,ט]] (ל!=לְאֶחָיו): חסר סילוק #[[במדבר לא/טעמים#לא לב|במדבר לא,לב]] (ל?=וַחֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִֽים או וַחֲמֵ֥שֶׁת־אֲלָפִֽים): "וחמשת" מוקפת ובגעיה, או מקף בתיבת משרת (במקום "וַחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִֽים")? #[[במדבר לב/טעמים#לב כ|במדבר לב,כ]] (ל?=אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)? #[[במדבר לג/טעמים#לג יד|במדבר לג יד]] (ל?!=וַיַֽחֲנוּ֙): חסר דגש באות יו"ד, וספק געיה ימנית באותה אות יו"ד (במקום באות וי"ו) #[[במדבר לד/טעמים#לד כו|במדבר לד,כו]] (ל=בְנֵֽי־יִשָׂשכָ֖ר): אין דגש באות שי"ן הראשונה #[[במדבר לד/טעמים#לד כח|במדבר לד,כח]] (ל?=פְּדַהְּאֵ֖ל): נקודת מפיק באות ה"א #[[במדבר לה/טעמים#לה כ|במדבר לה,כ]] (ל!=יֶהְדָּפֶ֑נּוּ): חסרות נקודות החטף קמץ באות דל"ת #[[במדבר לו/טעמים#לו א|במדבר לו,א]] (ל?=וַֽיִקְרְב֞וּ): חסר דגש באות יו"ד? ב. מתיגת הזקף: #[[במדבר ג/טעמים#ג לו|במדבר ג,לו]] (ל=וְכָל־כֵּלָ֔יו): אין מתיגה #[[במדבר ד/טעמים#ד כז|במדבר ד,כז]] (ל=לְכָל־מַשָּׂאָ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר ד/טעמים#ד לב|במדבר ד,לב]] (ל=לְכָל־כְּלֵיהֶ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר ו/טעמים#ו י|במדבר ו,י]] (ל=אֶל־הַכֹּהֵ֔ן): אין מתיגה #[[במדבר ח/טעמים#ח ח|במדבר ח,ח]] (ל=וּמִנְחָת֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר י/טעמים#י יד|במדבר י,יד]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר י/טעמים#י יח|במדבר י,יח]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר י/טעמים#י כב|במדבר י,כב]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר י/טעמים#י כה|במדבר י,כה]] (ל=וְעַל־צְבָא֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר י/טעמים#י כו|במדבר י,כו]] (ל=וְעַל־צְבָ֔א): אין מתיגה #[[במדבר יח/טעמים#יח כט|במדבר יח,כט]] (ל=מִכָּל־חֶלְבּ֔וֹ): אין מתיגה #[[במדבר כח/טעמים#כח כח|במדבר כח,כח]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר כט/טעמים#כט ג|במדבר כט,ג]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר כט/טעמים#כט ט|במדבר כט,ט]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר כט/טעמים#כט יד|במדבר כט,יד]] (ל=וּמִנְחָתָ֔ם): אין מתיגה #[[במדבר לא/טעמים#לא לה|במדבר לא,לה]] (ל=מִן־הַ֨נָּשִׁ֔ים): מקום המתיגה #[[במדבר לב/טעמים#לב לג|במדבר לב,לג]] (ל=וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת): אין מתיגה #[[במדבר לה/טעמים#לה ל|במדבר לה,ל]] (ל=כָּל־מַ֨כֵּה־נֶ֔פֶשׁ): מקום המתיגה ===ספר דברים=== א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[דברים א/טעמים#א לא|דברים א,לא]] (ל?!=יִשָׂא־אִ֖ישׁ): חסר דגש באות שי"ן הראשונה? #[[דברים א/טעמים#א לח|דברים א,לח]] (ל=בִּן נוּן֙): חסר מקף #[[דברים א/טעמים#א לט|דברים א,לט]] (ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ): נקודת מפיק מיותרת באות ה"א? #[[דברים ב/טעמים#ב ט|דברים ב,ט]] (ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙): "אל" בסגול #[[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֖י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה #[[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]] (ל=וְלָרֻאוּבֵנִ֨י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה #[[דברים ג/טעמים#ג כב|דברים ג,כב]] (ל?!=תִּ+תְּירָא֑וּם (תִּ͏ְירָא֑וּם)): חטף-חיריק הפוך באות תי"ו? #[[דברים ג/טעמים#ג כד|דברים ג,כד]] (ל=יְהֹוִ֗ה): נקודת חולם בשם הוי"ה בתוך כתב־היד? #[[דברים ד/טעמים#ד ז|דברים ד,ז]] (ל?!=בְּכָּל־קׇרְאֵ֖נוּ): דגש מיותר באות כ"ף? #[[דברים ד/טעמים#ד כא|דברים ד,כא]] (ל!=הִתְאַנֶּף־בִּ֖י): סגול באות נו"ן #[[דברים ד/טעמים#ד לה|דברים ד,לה]] (ל!=מִלְבַדּֽוֹ): חסר דגש באות למ"ד #[[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]] (ל=לָרֻֽאוּבֵנִ֑י): קובוץ ושורוק בהברה השנייה #[[דברים ד/טעמים#ד מ|דברים ד,מ]] (ל!=עַל־הַ֣אֲדָמָ֔ה): פתח (במקום קמץ) באות ה"א הראשונה #[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=<אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ>): חסרים המרכא ב"אנכי" והאתנח ב"אלהיך" לטעם העליון #[[דברים ה/טעמים#ה ו|דברים ה,ו]] (ל!=<לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩>): חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון #[[דברים ה/טעמים#ה ז|דברים ה,ז]] (ל!=לֹֽ֣א־תַעֲשֶֽׂה־לְךָ֥֣): חסר קדמא באות שי"ן לטעם התחתון #[[דברים ה/טעמים#ה יא|דברים ה,יא]] (ל!=הַשַׁבָּ֖֨ת): חסר דגש באות שי"ן #[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=שֵׁ֣֤שֶׁת): מונח לטעם העליון לפני מהפך לטעם התחתון #[[דברים ה/טעמים#ה יב|דברים ה,יב]] (ל!=יָמִ֣ים): חסר פשטא לטעם התחתון #[[דברים ה/טעמים#ה יג|דברים ה,יג]] ל!=(לַיהֹוָ֣֥ה): מונח לטעם העליון לפני מרכא לטעם התחתון #[[דברים ה/טעמים#ה יד|דברים ה,יד]] (ל!=הַשַׁבָּֽת): חסר דגש באות שי"ן #[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל=תִּֿרְצָֽח): חסר טפחא לטעם התחתון{{הערה|ברויאר הציע שהקו המאונך תחת האות צד"י משמש בכתי"ל כטפחא וסילוק כאחד.}} #[[דברים ה/טעמים#ה טז|דברים ה,טז]] (ל!=תִּֿנְאָֽ֑ף): סילוק לטעם העליון לפני אתנח לטעם התחתון #[[דברים ו/טעמים#ו ג|דברים ו,ג]] (ל!=אֲבֹ֙תֶיךָ֙): הפשטא מלעיל נכתבה באות בי"ת (במקום באות תי"ו) #[[דברים ז/טעמים#ז ח|דברים ז,ח]] (ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ): נקודת שורוק באות וי"ו האחרונה (במקום חולם) #[[דברים ח/טעמים#ח ג|דברים ח,ג]] (ל!=אֶת הַמָּן֙): חסר מקף #[[דברים ט/טעמים#ט ג|דברים ט,ג]] (ל!=וְהַֽאַבַדְתָּם֙): חסרות נקודות החטף באות אל"ף #[[דברים י/טעמים#י א|דברים י,א]] (ל!=שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת): בנקודות שורוק למרות הכתיב המלא וי”ו #[[דברים י/טעמים#י ו|דברים י,ו]] (ל=נָֽסְע֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[דברים י/טעמים#י טו|דברים י,טו]] (ל!=הַזֶּה): חסר סילוק #[[דברים י/טעמים#י כב|דברים י,כב]] (ל!=מִצְרָ֑יְמָהּ): נקודת מפיק באות ה"א #[[דברים יב/טעמים#יב ב|דברים יב,ב]] (ל!=רַעֲנָן): חסר סילוק #[[דברים יב/טעמים#יב ג|דברים יב,ג]] (ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם): חסר שווא באות בי"ת #[[דברים יב/טעמים#יב ה|דברים יב,ה]] (ל=שָֽׁמָּה): אין דגש באות שי"ן #[[דברים יב/טעמים#יב ל|דברים יב,ל]] (ל?=לֵאמֹ֗ר* או לֵאמֹ֨ר): טעם רביע או טעם קדמא?{{הערה|נראה שנקודת החולם התחברה לאות מ"ם ולכן נראית כמו קדמא.}} #[[דברים יב/טעמים#יב לא|דברים יב,לא]] (ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת): כ"ף דגושה? #[[דברים יג/טעמים#יג י|דברים יג,י]] (ל?=יָֽדְךָ֛): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)? #[[דברים יג/טעמים#יג טו|דברים יג,טו]] (ל!=וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֧): "וְחָקַרְתָּ֧" בטעם דרגה (במקום תביר)! #[[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]] (ל?=אֶת־יֹֽשְׁבֵ֛י): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)? #[[דברים טו/טעמים#טו ט|דברים טו,ט]] (ל!=עִם לְבָבְךָ֨): חסר מקף #[[דברים טז/טעמים#טז ג|דברים טז,ג]] (ל?=תִּזְכֹּר֔): בטעם זקף קטן (במקום רביע)? #[[דברים יז/טעמים#יז ז|דברים יז,ז]] (ל!=מִּקִּרְבֶּֽךָ): מ"ם דגושה #[[דברים יח/טעמים#יח ד|דברים יח,ד]] (ל=תִּתֶּן־לּֽוֹ): למ"ד דגושה #[[דברים יח/טעמים#יח יד|דברים יח,יד]] (ל?!=נָ֛תַן): בנקודת תביר (במקום מרכא)? #[[דברים כ/טעמים#כ יב|דברים כ,יב]] (ל?!=עָלֶֽיהָּ): נקודת מפיק באות ה"א? #[[דברים כא/טעמים#כא יא|דברים כא,יא]] (ל!=וְרָאִיתָ֙): חסר פשטא מלעיל #[[דברים כא/טעמים#כא יג|דברים כא,יג]] (ל=וְהֵסִ֩ירָה֩): טעם כפול בכתב־היד #[[דברים כא/טעמים#כא יח|דברים כא,יח]] (ל!=וְיסְּר֣וּ): חסר חיריק באות יו"ד #[[דברים כב/טעמים#כב יח|דברים כב,יח]] (ל=וְלָֽקְח֛וּ): געיה ובתיר (במקום מרכא בתיבת תביר) #[[דברים כב/טעמים#כב יט|דברים כב,יט]] (ל!=לְשַּׁלְּחָ֖הּ): שי"ן דגושה #[[דברים כב/טעמים#כב כט|דברים כב,כט]] (ל!=שַׁלְּחָ֖הֿ): סימן רפה באות ה"א (במקום מפיק) #[[דברים כג/טעמים#כג יב|דברים כג,יב]] (ל!=הַֽמַּחֲנֶה): חסר סילוק #[[דברים כג/טעמים#כג יג|דברים כג,יג]] (ל=שָׁ֖מָּה): אין דגש באות שי"ן #[[דברים כג/טעמים#כג יח|דברים כג,יח]] (ל!=יִשְׂרָאֵל): חסר סילוק #[[דברים כד/טעמים#כד י|דברים כד,י]] (ל!=בְרֵֽעֲךָ): חסר טעם הטפחא #[[דברים כד/טעמים#כד טז|דברים כד,טז]] (ל!=אִ֥יש): חסרה נקודת שי"ן ימנית #[[דברים כה/טעמים#כה יח|דברים כה,יח]] (ל!=אַֽחַרֶ֔יךָ): חסרות נקודות החטף באות חי"ת #[[דברים כה/טעמים#כה יא|דברים כה,יא]] (ל?!=וִקָֽרְבָה֙): חסרה נקודה שנייה לשווא באות וי"ו? #[[דברים כז/טעמים#כז יד|דברים כז,יד]] (ל?=וְאָֽמְר֛וּ): געיה ותביר (במקום מרכא בתיבת תביר)? #[[דברים כח/טעמים#כח א|דברים כח,א]] (ל?!=תִּשְׁמַּע֙): מ"ם דגושה? #[[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל!=בְהַמְתְּךָ֖): פתח באות ה"א #[[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית ב. מתיגת הזקף #[[דברים י/טעמים#י ב|דברים י,ב]] (ל=אֶת־הַדְּבָרִ֔ים): אין מתיגה #[[דברים יב/טעמים#יב א|דברים יב,א]] (ל=כָּל־הַיָּמִ֔ים): אין מתיגה #[[דברים יג/טעמים#יג יב|דברים יג,יב]] (ל=וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל): אין מתיגה #[[דברים יז/טעמים#יז ח|דברים יז,ח]] (ל=אֶל־הַמָּק֔וֹם): אין מתיגה #[[דברים יז/טעמים#יז ט|דברים יז,ט]] (ל=וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט): אין מתיגה ג. הניקוד בתוך הכתיב #[[דברים כב/טעמים#כב טז|דברים כב,טז]] (ל-כתיב!=הַֽנַּעַרָ֖): חסרות נקודות החטף באות עי"ן #[[דברים כח/טעמים#כח כז|דברים כח,כז]] (א-כתיב!=וּבַעְפֹלִ֔ים): אין דגש באות עי"ן, כך שחסר דגש באות טי"ת בקרי "וּבַטְחֹרִ֔ים" #[[דברים כח/טעמים#כח ל|דברים כח,ל]] (א-כתיב!=יִשְׁגָלֶ֔נָּה): אין דגש באות גימ"ל, כך שחסר דגש באות כ"ף בקרי "יִשְׁכָבֶ֔נָּה" #[[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]] (א=וּצְבֹיִי֔ם): מקום החיריק לעומת הטעם (אין הערת כתיב) ==מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות== להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בתורה''' בכתי"ל או בכתר ארם צובה. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בספרי הנביאים וכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''. {{מ:טעמי המקרא|12}} {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבראשית}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (34 פריטים): [[בראשית א/טעמים#א יח|א,יח]] (א[ס],ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל); [[בראשית ב/טעמים#ב יב|א,יב]] (א[ס],ל=וּֽזֲהַ֛ב); [[בראשית ב/טעמים#ב כג|א,כג]] (ל=לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (א[ס],ל=תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה); [[בראשית י/טעמים#י ג|י,ג]] (ל=אַשְׁכֲּנַ֥ז); [[בראשית יב/טעמים#יב ג|יב,ג]] (ל=וַאֲבָֽרֲכָה֙); [[בראשית יח/טעמים#יח כא|יח,כא]] (א[ס],ל=אֵֽרֲדָה־נָּ֣א); [[בראשית כב/טעמים#כב יח|כב,יח]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כד/טעמים#כד ס|כד,ס]] (ל=וַיְבָרֲכ֤וּ); [[בראשית כה/טעמים#כה כב|כה,כב]] (ל=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו ד|כו,ד]] (ל=וְהִתְבָּרֲכ֣וּ); [[בראשית כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז יט|כז,יט]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כז/טעמים#כז כט|כז,כט]] (ל=וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ); [[בראשית כז/טעמים#כז לא|כז,לא]] (ל=תְּבָרֲכַ֥נִּי); [[בראשית כז/טעמים#כז לג|כז,לג]] (ל=וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ); [[בראשית כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (א[ס]=הַֽבֲרָכָ֨ה); [[בראשית כז/טעמים#כז לח|כז,לח]] (ל=בָּרֲכֵ֥נִי); [[בראשית כז/טעמים#כז מא|כז,מא]] (ל=בֵּרֲכ֖וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח ו|כח,ו]] (א[ס],ל=בְּבָרֲכ֣וֹ); [[בראשית כח/טעמים#כח יד|כח,יד]] (ל=וְנִבְרֲכ֥וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ג|כט,ג]] (א[ס],ל=וְגָלֲל֤וּ); [[בראשית כט/טעמים#כט ח|כט,ח]] (ל=וְגָֽלֲלוּ֙); [[בראשית ל/טעמים#ל כז|ל,כז]] (ל=וַיְבָרֲכֵ֥נִי); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (ל=בָּרֳהָטִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית ל/טעמים#ל לח|ל,לח]] (א[ס],ל=בְּשִֽׁקֲת֣וֹת); [[בראשית ל/טעמים#ל מא|ל,מא]] (ל=בָּרֳהָטִ֑ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[בראשית לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (ל=עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י); [[בראשית מח/טעמים#מח ט|מח,ט]] (ל=וַאֲבָרֲכֵֽם); [[בראשית מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (ל=וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם); [[בראשית מט/טעמים#מט כג|מט,כג]] (ל=וַֽיְמָרֲרֻ֖הוּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמות}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (16 פריטים): [[שמות ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (ל=נֵֽלֲכָה־נָּ֞א); [[שמות ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=אֵ֣לֲכָה); [[שמות ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=נֵ֣לֲכָה); [[שמות ז/טעמים#ז כז|ז,כז]] (א[ס]=בַּֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ז/טעמים#ז כט|ז,כט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִֽים); [[שמות ח/טעמים#ח א|ח,א]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א[ס]=אֶת־הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ד|ח,ד]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א[ס],ל=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח ז|ח,ז]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֗ים); [[שמות ח/טעמים#ח ח|ח,ח]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֖ים); [[שמות ח/טעמים#ח ט|ח,ט]] (א[ס]=הַֽצֲפַרְדְּעִ֔ים); [[שמות ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (א[ס]=הָֽרֲוָחָ֔ה); [[שמות טו/טעמים#טו י|טו,י]] (ל=צָֽלֲלוּ֙); [[שמות כג/טעמים#כג כט|כג,כט]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֛נּוּ); [[שמות כג/טעמים#כג ל|כג,ל]] (א[ס]=אֲגָרֲשֶׁ֖נּוּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בויקרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (4 פריטים): [[ויקרא ו/טעמים#ו יא|ו,יא]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֔נָּה); [[ויקרא ו/טעמים#ו יט|ו,יט]] (ל=יֹאכֲלֶ֑נָּה); [[ויקרא ט/טעמים#ט כג|ט,כג]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[ויקרא י/טעמים#י י|י,י]] (ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בבמדבר}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (18 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (א[ס]=הַקֳּהָתִֽי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א[ס]=אֶת־הַקֳּעָרֹ֤ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר ה/טעמים#ה יח|ה,יח]] (ל=הַמְאָֽרֲרִֽים); [[במדבר ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַמְאָֽרֲרִ֑ים [1]); [[במדבר ה/טעמים#ה כד|ה,כד]] (ל=הַֽמְאָרֲרִ֖ים [2]); [[במדבר ה/טעמים#ה כז|ה,כז]] (ל=הַמְאָֽרֲרִים֙); [[במדבר ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=תְבָרֲכ֖וּ); [[במדבר ו/טעמים#ו כז|ו,כז]] (ל=אֲבָרֲכֵֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז לב|טז,לב]] (ל=כׇּל־הָרֲכֽוּשׁ); [[במדבר יח/טעמים#יח י|יח,י]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[במדבר יח/טעמים#יח יג|יח,יג]] (ל=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[במדבר כג/טעמים#כג יח|כג,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[במדבר כג/טעמים#כג כה|כג,כה]] (ל=תְבָרֲכֶֽנּוּ); [[במדבר כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (ל=מְבָרֲכֶ֣יךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה יח|כה,יח]] (א[ס]=כִּ֣י צֹרֲרִ֥ים); [[במדבר לב/טעמים#לב לה|לב,לה]] (ל=וְיָגְבֳּהָֽה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[במדבר לג/טעמים#לג נה|לג,נה]] (ל=וְצָרֲר֣וּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברים}}'''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (12 פריטים): [[דברים ה/טעמים#ה כג|ה,כג]] (ל=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[דברים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=הֹלִֽיכֲךָ֜); [[דברים ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (ל=הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜); [[דברים טו/טעמים#טו כ|טו,כ]] (ל=תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙); [[דברים טו/טעמים#טו כב|טו,כב]] (ל=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[דברים כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (ל=וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ); [[דברים כח/טעמים#כח לט|כח,לט]] (א=תֹאכֲלֶ֖נּוּ); [[דברים כט/טעמים#כט ז|כט,ז]] (א=הַֽמֲנַשִּֽׁי); [[דברים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ); [[דברים לב/טעמים#לב יח|לב,יח]] (א=מְחֹלֲלֶֽךָ); [[דברים לב/טעמים#לב לו|לב,לו]] (א=כִּֽי־אָ֣זֲלַת). {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)== ===הגדרות יסוד ושיטת ברויאר=== הַגַּעְיָה (שנקרא גם "מאריך" או "מעמיד" או "מתג"), קו מאונך קטן מתחת לאות, הנכתב בדרך כלל בשמאלו של הניקוד – הוא הסימן היחיד שאי-אפשר לשחזר אותו בוודאות כמעט-מוחלטת בכל מקום בחלקים החסרים בכתר ארם צובה. קושי זה שייך בעיקר בגעיה הקלה,{{הערה|המצב שונה בסוגים אחרים של געיות, כגון הגעיות הכבדות בהברות סגורות, שבשבילן יש כללי מסורה מובהקים וסימונן בכתבי־היד הטברנים כמעט זהה. לגבי סימון הגעיות בכתי"ל סיכם ייבין: "בגעיות דומה הוא ל'''א''' בכעט בשלמות בכל סוגי הגעיה הכבדה וגעית־שוא, ועל פי רוב גם בגעיה לתיקון הקריאה, אך מרבה הוא מ'''א''' בסימון הגעיות הקלות לסוגיהן" (נו.3, עמ' 358).}} שלפי הכללים מנוקדת בתנועה פתוחה גדולה או קטנה שאינה סמוכה לטעם.{{הערה|ראו ייבין, טו.1 עמ' 138; כהן, פרקי מבוא מלכים, הערה 7.}} על פי שיטת הרב ברויאר, הגעיה באה "לציין נחץ משני הנוסף על ההטעמה העיקרית. נחץ הוא הטעמה שאיננה מבוצעת על ידי נגינה, להבדיל מן ההטעמה המסומנת בטעמים, המבוצעת על ידי נגינה... בעל הקריאה צריך להטעים את ההברה הזו בהטעמה משנית, וההטעמה העיקרית במילה היא בהברה המוטעמת."{{הערה|מתוך "הנחיות לקורא" בראש תיקון קוראים חורב בשיטת ברויאר, עמ' יז; הדברים מבוססים על מה שכתב ברויאר ב'''טעמי המקרא''', עמ' 173.}} ואולם ישראל ייבין הציע תיאור רחב ועשיר יותר לתפקידן של כלל הגעיות, והדגיש את מקומן במערכת הנגינה של הטעמים: :בדרך כלל מציאותה של געיה מן הגעיות בתיבה קשורה בשני סוגי גורמים: א. התנאים '''המוסיקליים''' של התיבה, היינו: באיזה טעם התיבה מוטעמת, מן המשרתים או מן המפסיקים, מה הם הטעמים שלפניה ושלאחריה; ב. התנאים '''הפונטיים''' של התיבה, היינו: אם יש בה עיצורים חלשים מאיזו בחינה שהיא, כגון עיצורים גרוניים, עיצורים דומים, וכיוצא באלו, וכן אם יש תנאים פוניטיים כאלה, בגללם יש לחשוש שעיצור כלשהוא עלול לא ליהגות כראוי. פעולתם של שני גורמים אלה מותנים במבנה התיבה להברותיה, אם הן פתוחות או סגורות, ומה מרחקן מן ההברה המוטעמת. :לפי זה נוכל לקבוע: אם תיבה באה בתנאים מוסיקליים מסוימים והיא בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''מוסיקלי''', וכך הן רוב הגעיות. :ואם תיבה יש בה עיצורים מסויימים ויש חשש שלא ייהגו כראוי, והתיבה בעלת מבנה מתאים – עשויה לבוא בה געיה. געיה זו תפקידה '''פוניטי''', והן מיעוט הגעיות. :יש כמה סוגים, שבהם אין לנו ודאוּת בטיב הגעיה אם פוניטית היא אם מוסיקלית... אמנם, ידיעתה או אי־ידיעתה של מהות הגעיה פירושה אך ורק ידיעה או אי־ידיעה של סיבת הגעיה, אם הוטעמה געיה זו מסיבה מוסיקלית או פוניטית. אין פירושה, כמובן, ידיעה של מהות הגעיה גופה; שכן אין לנו כל יסוד להניח שגעיה מוסיקלית וגעיה פוניטית שונות זו מזו במהותן או בדרך השמעתן. ההבחנה בין הגעיות משמעותה אך ורק בהחנה במקורן ובסיבתן.{{הערה|ייבין, יא.5, עמ' 92-93.}} הרב ברויאר לא מצא צורך לשחזר את הגעיות הקלות בכתר, כי אין לדעתו שיטה אחת מובהקת לסימון געיות קלות שאותה חייבים לבצע במלואה ע"פ המסורה: אין חובה לסמן געיה קלה בכל תיבה שראויה לכך, וגם אם נטייתו של הסופר היא לסמן אותן בתיבות בעלות מבנה מסויים – תמיד יהיו גם חריגים, בגלל שלא מדובר על חובה אלא על נטייה. ואלה דבריו בהרחבה מתוך מאמר שנכתב בעקבות הוצאתו של הכרך הראשון למקראות גדולות הכתר: :לאמיתו של דבר, אין כל מחלוקת בין המהדירים של שתי המהדורות האלה, אלא מר אמר חדא ומר אחר חדא ולא פליגי. פרופ' כהן ביקש למסור לציבור את נוסח המקרא על פי הכתר, ואין איש יכול לשלול את הערך למסור ואת החשיבות של מפעל כגון זה, ואילו אני בקישתי למסור לציבור את נוסח המקרא, כפי שהוא ראוי להיות נכתב ונקרא – הלכה למעשה; וגם זו היא משימה שאי אפשר לשלול את חשיבותה. אולם הבדל זה שבין מגמות שתי המהדורות גורר אחריו הבדל של מהות. פרופ' כהן העתיק את נוסח בן-אשר, משום שבן-אשר היה גדול המסרנים והנקדנים והמגיהים, שלא קם כמוהו לפניו ולאחריו. משום כך היה רשאי להעתיק את נוסח הכתר כמות שהוא. ואילו אני העתקתי את נוסח בן-אשר, משום שרק הנוסח הזה ראוי להיות נכתב ונקרא הלכה למעשה; שהרי כל ישראל כבר קיבלו על עצמם את נוסח הנמקרא על פי שיטת בן-אשר. משום כך יכולתי להעתיק את נוסח הכתר רק בתחום הכתיב וכן גם ברוב העניינים הנוגעים לניקוד ולטעמים. כנגד זה לא יכולתי להעתיק מן הכתר את נוסח הגעיות הקלות וגעיות 'היה', 'חיה'. שכן בתחום זה לא היתה לבן אשר שיטה עקיבה וחד משמעית, אלא 'נטיות' בלבד... אכן יש בכתר רבבות תיבות, שנוסח הגעיות הקלות שבהן איננו מביע את דעתו המחייבת של בן אשר; ובן אשר עצמו היה מודה, שמי שסוטה ממנהגו באותן תיבות אינו משתבש, ולא עוד, אלא הוא עצמו היה משנה ממנהגו בתיבות אלה, אילו ניקד טופס נוסף של המקרא. משום כך "שיטה" זו של בן-אשר – שלאמיתו של דבר איננה בגדר שיטה כלל – איננה כדאי לדחות מפניה את השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר. לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר; שכן ישראל קיבלו על עצמם את שיטת בן-אשר במקום שההן שלו הן, והלאו שלו לאו – ולא במקום שהן ולאו רפיא בידיה, ושניהם כאחד טובים. :וראוי לציין כאן עוד: הכתר לא הגיע לידינו בשלמות, אלא חסרים בו ספרים אחדים, ביניהם כמעט כל התורה. בספרים אלה אין המהדיר יכול להעתיק את נוסח בן-אשר מן הכתר, אלא הוא חייב לשחזר את הנוסח הזה, כפי שהוא עולה מאליו מתוך המסורה ומתוך כתבי היד הקרובים לכתר. אולם דבר זה הוא אפשרי רק באותם התחומים, שבהם היתה לבן-אשר דעה ברורה ומחייבת – לכאן או לכאן. כנגד זה אי אפשר לשחזר את נוסח בן-אשר בתחום הגעיות הקלות; שהרי בן-אשר בעצמו לא היה מסוגל לשחזר את הנוסח שלו בתחום זה – אילו אבד מידיו הכתר, כדרך שהוא אבד מידינו. משום כך זו תהיה דרכו של המהדיר שלנו בספרים, שהכתר לא נשתמר בה: הוא יעתיק את נוסח הגעיות הקלות מתוך כתב-יד לנינגרד, אך יבצע בו שינויים אחדים כדי להתאימו במידת האפשר לשיטת בן-אשר. אולם נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר. ודבר זה לא ישתנה בהרבה גם אחרי שייעשו בו השינויים המוצעים. ואילו קבלתי גם אני את הנוסח הזה, הייתי מורה בזה לכל 'בעלי הקריאה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: עליהם לקרוא בציבור את נוסח הגעיות הקלות, כפי שעלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד – שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות... ורק הנוסח הזה, שלאמיתו של דבר איננו אלא נוסח כלאיים של סופר קדמון וחוקר בן זמננו – רק הוא הנוסח הנכון, המתאים למסורה. וכדאי הוא הנוסח הזה לדחות מפניו את הנוסח הברור והיציב, שכל ישראל כבר קבלו על עצמם זה דורות רבים. אני לא הייתי מסוגל להורות כך לציבור, וספק בעיניי אם פרופ' כהן עצמו היה מסוגל לכך.{{הערה|מרדכי ברויאר, "מהדורה חדשה של מקראות גדולות", '''עמודים''' מא,ב (תשנ"ג), עמ' 72-77. המובאה כאן מתוך עמ' 74-75, בדיוק באותו היקף שכבר צוטט ע"י מנחם כהן בראש פרקי המבוא למלכים (עמ' *1-*2). לאחר הציטוט העיר כהן: "עד כאן לשונו של הרב ברויאר, והיא אמנם משקפת בצורה תמציתית את עיקרי תפישתו בנושא שלפנינו, כפי שהביעה במקומות שונים."}} לכן העתיק הרב ברויאר את הגעיות בכתר כפי שהן (ובמקומות שהכתר חסר העתיק מכתי"ל), ואחר כך הוסיף עליהן געיות קלות נוספות בעקביוּת בכל תיבה שראויה לכך (וכמו שמקובל בדפוסים). את התוספות ציין על ידי קו קצר במיוחד, כדי להבחין בינן לבין הגעיות שמקורן בכתבי־היד עצמם. מטרתה של הוספת הגעיות בכל תיבה הראויה לכך בידי הרב ברויאר הייתה כמובן לעזור לקורא לבצע "נחץ משני" כראוי ובעקביות. ===הביקורת על שיטת ברויאר=== ב"מקראות גדולות הכתר" מתחו ביקורת מפורטת על שיטתו של הרב ברויאר בעניין הגעיות. בפרקי המבוא שהקדיש לנושא זה בסוף כרך מלכים, ביקש מנחם כהן להוכיח חמש נקודות חשובות המכוונות מול יסודות שיטתו של הרב ברויאר, וכך סיכם אותן: :א. שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו. :ב. שלא זו בלבד שאין ריבוי הגעיות דהאידנא הולם את שיטתו של בן-אשר, אלא שהוא זר גם למעגל המסירה של 'נוסח המסורה' בכללותו, כפי שעולה מכתבי היד שנכתבו במעגל זה במשך מאות שנות מסירה בימי הביניים. :ג. ששיטת ריבוי הגעיות נולדה ונתקיימה במשך מאות שנים במרחב מחיה של נוסחים הרחוקים מ'נוסח המסורה' גם מבחינות אחרות: בנוסח האותיות ובנוסח הניקוד והטעמים. :ד. שהרכבת שיטת ריבוי הגעיות על 'נוסח המסורה' היא הרכבה מלאכותית, שנעשתה לראשונה בעידן הדפוס ע"י יעקב בן חיים, מהדיר מהדורת היסוד הראשונה של 'מקראות גדולות', מתוך אי-הכרה מספקת של הנושא. :ה. שבעידן הדפוסים עברה השיטה שינויים בעניינים מהותיים ע"י מהדירים בעלי השפעה בתקופות שונות, ואין כל הצדקה להגדיר את סימון הגעיות שבדפוסים "השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה עידן ועידנים" כלשונו של הרב ברויאר. הניתוח המרשים שעשה כהן אח"כ (על בסיס דגם של ממצאי הגעיות בחלק מספר מלכים בכתר) מאושש את חמשת הטיעונים שלו, ולגבי ההוכחות שלו לנקודות ב'-ד' אין מה להוסיף, כי ברור שמדובר על עובדות היסטוריות. אמנם הנקודות הרלוונטיות ביותר בשביל מהדורת מקרא הן דווקא הראשונה והחמישית. ולמרות שכהן אכן הצליח להוכיח את נקודות א' וה' כפי שהוא ניסחן, אין בניסוחן כדי לעשות צדק מלא בנושא שלנו, וניתן להסתייג בכל אחת מהן במידה ניכרת. בנקודה הראשונה כתב כהן: "שהגעיות הקלות ב'כתר' מסומנות מתוך תפישה שיטתית של בן-אשר, ובשום פנים לא היה בן-אשר מסכים לשיטת הסימון הנוהגות בדפוסי ימינו". לגבי החלק האחרון של המשפט ברור לגמרי שכהן צודק: בן-אשר עצמו לא היה מסמן געיות כמו דפוסי ימינו. ולגבי החלק הראשון של המשפט, הביא כהן ממצאים מרשימים על סימון הגעיות בכתר כדי להוכיח שבן-אשר אכן פעל לפי שיטה. אמנם לגבי "השיטה" שלפיה פעל בן-אשר לפי כהן, כדי לגלות את נקודת התורפה שבקביעה זו יש להצביע קודם כל על העובדה שביקורתו של כהן התמקדה על שיטת הרב ברויאר באופן ישיר, ואילו רק בהערה אחת הזכיר כהן שגם ישראל ייבין אחז באותה עמדה זו בדיוק: "הרב ברויאר איננו בודד בהנחה זו. למרבה הפליאה נוקט בה גם פרופ' ישראל ייבין (ראה ייבין, כא"צ, ע' 139). ייבין עצמו בדק את כל הממצא ב'כתר' (ראה שם, ע' 140) וספר בכל המקרא רק כ-35 תיבות המסומנות בגעיה קלה בטעמים מחברים, מתוך אלפי תיבות בטעמים כאלה במבנה של געיה קלה. תמוה הדבר, כיצד אפשר ליישב ממצא כזה עם ההנחה בדבר חוסר שיטתיות".{{הערה|כהן, שם, הערה 8.}} כל "פליאה" ו"תמיהה" אומרת דרשני, ובמיוחד כשמדובר בספר כמו זה של ייבין, שבו הקדיש שני חלקים מלאים ומפורטים (מתוך חמישה חלקים בספר כולו) הכוללים ניתוח קפדני של אלפי נתונים לגבי תופעת הגעיות בכתר (חלק שני על הגעיה בכ"א הספרים, וחלק רביעי על הגעיה בספרי אמ"ת). ולכן ראוי להביא את דברי ההסבר הכלליים של ייבין לשיטתו, שנכתבו מיד לאחר שהתייחס אל כללי הגעיה הקלה שנוסחו בדורות האחרונים (ובמיוחד ע"י יצחק בער): :מכל זה מסתבר, שאין להניח קיום שיטה מיוחדת של ב"א בהטעמת הגעיה הקלה. רק זה בלבד נכון: בעוד שבער דורש לסמן את הגעיה הקלה בכל מקום לפי כללים מסוימים, כתבי־היד העתיקים, ו''א'' והקרובים לו בכללם, מסמנים אותה אמנם לפי אותם כללים, אבל לא בכל מקום, אלא לפרקים בלבד, ומידת סימונה שונה בכתבי־היד השונים. :אם נבדוק את שיטת הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' נראה, מצד אחד, חוסר כל עקיבות, כלומר: נוכל למצוא עשרות דוגמות זהות במבנן ובהטעמתן, שבאחת מהן יש געיה ובחברתה אין. מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה; אך כנראה שבשום מקום לא היתה ארוכה עד כדי כך, שיראו המנקדים '''חובה''' לעצמם לסמנה (כמו בסוגי הגעיות הכבדות), ומשום כך היה סימונה ענין של '''רשות'''... :ההבדל בין שיטת סימון הגעיות הקלות בכתבי־היד העיתיקים ו''א'' בכללם ובין שיטתו של בער אינו אפוא הבדל בעקרון אלא הבדל בדרגה, ושיטת בער אינה אלא התפתחות וסימון מלא של השיטה הנוהגת בכתבי־היד העתיקים. :אך הדברים אמורים בכללים: בתיבות ובסוגי ההברות הראויות לגעיה קלה; בפרטים יש דברים בשיטת בער שאינם נוהגים ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים. בייחוד כך הדבר בתיבות ראויות לשתי געיות. ב''א'' והקרובים לו נוהגת בדרך כלל שיטת ההעדפה של געיה אחת מן השתיים, ואילו בער קובע שיש לסמן את שתיהן.{{הערה|ייבין, טו.5,7, עמ' 140-141.}} אם כן, ייבין כבר התייחס כבר מזמן לאותה תופעה בדיוק שהציג כהן בבהירות רבה בפרקי המבוא שכתב על הגעיות, דהיינו לתלוּת הסטטיסטית החזקה הקיימת בין סימון הגעיה לבין מבנֶה התיבה וטעמה. אכן יש צירופים של צורות וטעמים שבהם הנטייה לסימון געיה או לאי-סימונה חזקה מאוד, ולפעמים אפילו מתקרבת או מגיעה לעקביות גמורה. ולגבי הטעמים, ברור שהסביבה המוסיקלית משפיעה מאוד על נטייתו של הסופר, ולכן ההבדל הבולט לעין בין סימון הגעיה בטעמים מפסיקים ואי-סימונה בטעמים מחברים. אבל בסופו של דבר, ניתן תמיד להגדיר קטגוריות של מלים במבנה מסוים ובטעמים מסוימים ולקבוע להם כלל, ואז לחפש מכנה משותף לחריגים וליוצאים מן הכלל כדי לקבוע חוק מיוחד גם בשבילם, עד שרק נשארים חריגים בודדים ומעטים. השאלה האמתית היא לא לגבי הנתונים עצמם אלא עניין של הגדרה: האם לראות במציאות זו "נטיות" או "שיטה"? זוהי המחלוקת האמתית בין ייבין וברויאר מצד אחד, לבין כהן בצד השני. אור נוסף על מחלוקת זו באה משלושה כיוונים שנידונו בפרקי המבוא של כהן: הסביבה המוסיקלית, דיוקו של כתי"ל בתחום הגעיות ובכלל, ואחוזי הדיוק האפשריים בשחזור החלקים החסרים בכתר. ===הסביבה המוסיקלית=== לגבי הסביבה המוסיקלית, כהן טרח לדחות את עמדתו של ברויאר לגבי העדר ביצוע המוסיקלי של הגעיה: :הסימון, התלוי בסוג הטעם, מלמד על הגורמים העומדים באחרי השיטה: הסימון משקף ביצוע מוסיקלי. ומשמעות הדברים היא: בן-אשר סימן רק את אותם המקומות שמסורת ההגייה והנגינה, שאותה הוא בא להנציח, הצדיקה סימון מוסיקלי. הביצוע המוסיקלי במקומות אלו לא עמד בפני עצמו, אלא תלוי היה בטעם העיקרי, ושימש לו מעין הוכחה או קישוט. הרב ברויאר בספרו 'טעמי המקרא', קובע, כי "הגעיה מורה על נחץ משני שאינו מבוצע על ידי ניגון". קביעה זו אמנם נכונה היא לשיטת סימון הגעיות המבוצעת במהדורת ברויאר, שאין בה שום הבחנה בין טעמים... אבל בשום פנים אין לומר את הדברים על שיטה כשיטתו של בן אשר, שתלותו של הסימון בסוג הטעמים היא קו יסוד שבה.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *8.}} ביקורת זו אמנם נכונה, אבל דווקא בנושא הביצוע המוסיקלי חרג ברויאר משיטתו של ייבין, חריגה שגם התאים לאופי המהדורה שלו (כמו שכתב כהן ובצדק). נביא שוב את דבריו של ייבין (אבל הפעם נתמקד רק בהסבר אחד מסויים): :מצד אחר, יש סדירוּת מסוימת בהטעמה זו, שכן יש צורות שבהן הנטייה לגעיה מרובה, ואחרות שבהן היא מועטת; יש טעמים שבהם הנטייה לגעיה מרובה, ואחרים שבהם היא מועטת. אפשר להסביר שיטה זו בכך, שההשהיה אחר השמעת ההברה הראויה לגעיה קלה היתה כנראה בדרך כלל קצרה ביותר, ומשום כך לא הקפידו המנקדים לסמנה; בצורות מסוימות או בטעמים מסוימים היתה ארוכה יותר, ושם הקפידו יותר לסמנה... לסיכום, כהן כרך ביחד את דחיית התפקיד המוסיקלי של הגעיה, ואת הטענה שסימונן של געיות במקומות מסויימים היה עניין של נטייה ורשות, ולא חובה. את שני הטיעונים שקשר ביחד גם דחה ביחד, ובמקומם טען שלגעיה יש תפקיד מוסיקלי ולכן סימונה בגדר חובה תמיד. אמנם אין ההגיון מחייב שתפקיד מוסיקלי פירושו גם חובת ציון מוחלט, כי ככל שהביצוע המוסיקלי קצר יותר ופחות מובהק, גם הנטייה לסמנו תהיה פחות. וזוהי בדיוק עמדתו של ייבין. כל עוד שתי העמדות מצליחות להסביר את הנתונים – אין דרך להכריע ביניהן, וכל הכרעה תהיה בעצמה בגדר "נטייה". ===דיוקו של כתי"ל בתחום הגעיות ובכלל=== לגבי דיוקו של כתי"ל בתחום הגעיות, ברויאר טען ש"נוסח הגעיות הקלות של כתב יד לנינגרד הוא מחוסר כל ערך, ואינו זהה כלל עם נוסח הגעיות של בן-אשר". הוא אף הוסיף וטען על נקדנו של כתי"ל ש"נוסח הגעיות הקלות... עלה במקרה על דעת נקדנו של כתב יד לנינגרד, שמומחיותו בתחום זה איננה דווקא מן המפורסמות". לעומתו הוכיח כהן באופן מאלף שכל נטיותיו של הכתר בסימונן של געיות בטעמים מסויימים – משותפות הן לכתי"ל, רק במידה שונה: בטעמים המפסיקים, יש בכתי"ל בדרך כלל יותר מלים מכל סוג עם געיה, ופחות מלים מכל סוג בלי געיה. בטעמים המחברים שני כתבי־היד הם בעצם זהים לגמרי: אין בהם כמעט געיות בכלל. וכך מסביר כהן את הדמיון הרב הזה: :סופרו נקדנו של כ"י '''ל'''... פעל בסביבת ספרי מקרא הקרובים לנוסח בן-אשר, ויש לראותו כאחת החוליות הראשונות בשלשלת המעתיקים, שפעלו במעגל המסירה של נוסח המסורה הטברני לאחר תקופת בעלי המסורה. מעתיקים אלו הם שהעבירו לדורות הבאים את דמות דיוקנו של 'נוסח המסורה', ולפיכך מן הראוי שנשים לב לתוצאות עבודתם. :אשר למעתיקו-נקדנו של כ"י '''ל''', הרי הרב ברויאר עצמו מודה, שתוצאות עבודתו של נקדן זה בתחום הניקוד והטעמים הן טובות עד כדי כך, שהיה ראוי לשמש מקור מרכזי בשיחזור נוסח ה'כתר' במקומות החסרים. להלן נראה, שיש להתיחס ביתר רצינות גם לנוסח הגעיות שלו, העומד, בעיקרו של דבר, על אותו בסיס שיטתי כנוסח ה'כתר', ובשום פנים אין לומר שמקורו בסימונים שרירותיים של נקדנו. כבר הזכרנו במבואנו למהדורת הכתר, שניקודו של כ"י '''ל''' נעשה בשני שלבים, שלב ההעתקה ושלב ההגהות, ורק בשלב השני היה לפניו ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו. לפי ספר זה הגיה את הניקוד והטעמים, ובעיקר את הגעיות. עצם ההגהה של הגעיות מלמדת, שהנקדן ייחס חשיבות לנוסח הגעיות, וקבעוֹ סופית לפי ספר שסמך עליו, ולא לפי שרירות לב. ואף שיש להניח, כי תהליכי תיקון, שאינם נעשים ע"י מומחה, עלולים להותיר רישומן על התוצאה הסופית, אין הדבר נובע משרירות ליבו של המתקן, אלא משגגתו, והתמונה הכוללת תשקף בדרך כלל את מצע הטקסט שלפיו נעשו התיקונים.{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *9-*10.}} ביקורת זו על הרב ברויאר צודקת לגמרי, כפי שהנתונים שהביא כהן מכתי"ל מוכיחים היטב. אמנם אינו דומה המגיה של כתי"ל לבעלי המסורה בכבודם ובעצמם לגבי "נטיות" מול "שיטה": תפקידו של מגיה הוא להשוות ולתקן, ולא לכתוב נוסח משלו. וגם אין בדמיון בין כתי"ל לכתר חידוש גמור לגבי הנטיות או השיטות המשותפות לשני כתבי־היד, שהרי ישראל ייבין כבר נקט בעמדה דומה לגבי כלל כתבי־היד הקרובים לכתר: :כל סוגי הגעיה הקלה, בכל סוגי ההברות ובתיבות מוטעמות בכל הטעמים (או כמעט כולם), מצויים ב''א'' (ובכתבי־היד הקרובים). אמנם אין הגעיות הללו מסומנות תמיד; בטעמים מסויימים כמעט שאינן מסומנות כלל ובטעמים אחרים הן אמנם מסומנות הרבה, אך לא בכל מקום... :שנית, קשה לומר שב''א'' (או בכתבי־היד הקרובים) מצויה '''שיטה''' בהטעמת הגעיה הקלה. אמנם יוצאים הן הכלל יש גם בסוגים אחרים של געיות, אבל הטעמת הגעיה הקלה ב''א'' חורגת עד כדי כך מכל כלל, שאין לתארהּ אלא תיאור סטאטיסטי.{{הערה|ייבין, טו.4, עמ' 139. יצויין שאף אמירתו של הרב ברויאר על בן-אשר, שאילו כתב טופס נוסף של המקרא לא היה מסמן תמיד את אותן הגעיות באותן המקומות, מבוססת לגמרי על הערה מפורשת של ייבין (חלק ב הערה 3, עמ' 140-141.}} כלומר: אפשר בהחלט להצביע על הנטיות הדומות בסימון הגעיה בין כתבי־היד הקרובים לכתר, וכתי"ל בתוכם, בלי לקבוע שיש בכתר או בכתבי־היד האחרים שיטה מובהקת של סימון געיות כחובה מוחלטת. ===רמת הדיוק האפשרי בשחזור הגעיות=== לגבי אחוזי הדיוק האפשריים בשחזור הכתר, כהן הביא נתון כללי: "ניסויי שיחזור מבוקרים שערכתי בחלקים השלמים לימדו אותי, שניתן להגיע לדיוק ממוצע של כ-95% בשיחזור נוסח הגעיות ב'כתר', הכל לפי אופי הטקסט המשוחזר. שיעור דיוק שכזה מצדיק הצדקה שאין למעלה ממנה את מעשה השיחזור כפתרון המדעי הנכון ביותר שראוי לנקוט בעניין זה."{{הערה|כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *21.}} בקטע שבחר כהן כדגם מספר מלכים, הייתה מלכתחילה זהות של כ-94% בין כתי"א לכתי"ל בגעיות הקלות והכבדות, ולאחר שנעשו תיקונים בנוסח כתי"ל ע"פ שיטת הכתר, עלה הדיוק לכדי 98%. אין ספק אם כן שכתי"ל מייצג היטב את אופי סימון הגעיות הכללי של כתבי־היד העתיקים, ושניתן להשתמש בו כבסיס לשחזור הגעיות בחלקים החסרים של הכתר ברמת דיוק גבוהה. וגם אין ספק שיש הצדקה מוחלטת למעשה שחזור כזה במהדורת מקרא ע"פ הכתר, וכל מהדורה כזו (כגון "מקראות גדולות הכתר") תהיה לברכה. אבל בו בזמן צריך לקחת בחשבון את הפער המשמעותי בין רמת הדיוק בשחזור הגעיות לבין רמת הדיוק בשחזור הניקוד והטעמים ע"פ כתי"ל. כי אפילו אם תגיע רמת הדיוק בשחזור הגעיות בכתר ל-98%, עדיין מדובר על טעות סטטיסטית של לא פחות מגעיה אחת בכל 50 (וברמה של 95% על טעות של געיה אחת מכל 20). השחזור כשלעצמו מוצדק וחשוב, אבל הוא עדיין ברמה נמוכה בהרבה מרמת השחזור בניקוד ובטעמים. כל מי שבודק את הסטיות בניקוד ובטעמים בכתי"ל מול החלקים הקיימים בכתר מתרשם מיד שמדובר על ניקוד או טעם אחד בלבד מתוך מאות ואלפים! ואת רובן של הסטיות (המעטות ממילא) בניקוד ובטעמים ניתן להסביר לפי מנהגים אופייניים לכתי"ל. הפער הגדול הזה בין תחום הניקוד והטעמים מצד אחד, לבין תחום הגעיות הקלות מצד שני, בולט כל כך, עד שקשה לדבר על שיטה מובהקת של חובה המשותפת לשני כתבי־היד. קשה להבין איך, אם בשלב ההגהות בכתי"ל היה לפני המגיה "ספר הקרוב בניקודו וטעמיו ל'כתר', אבל לא שווה לו", שהוא הצליח לתקן את הניקוד והטעמים עד כדי כך שהם זהים לכתר כמעט לגמרי, ואילו לגבי הגעיות אחת מכל 10-20 תהיה שונה. סביר יותר להניח שסימון הגעיות בכתר עצמו, וכן בספר שהיה מונח לפני המגיה של כתי"ל, הוא עניין של נטיות חזקות ומובהקות ע"פ מסורת מוסיקלית שבעל פה ולא שיטה פורמלית של חובה. על הקושי לתאר את שיטת בן-אשר באופן מדוייק עמד כהן בעצמו, כאשר כתב במסקנתו שאי-אפשר לשחזר את הגעיות באופן מושלם: "לכל כלל יש יוצאים, ולכל רוב יש מיעוט, ובסעיפים מסוימים הכוחות שקולים, ולא תמיד יכולים אנו לעמוד על גורמי התופעות."{{הערה|שם, *24.}} כדי להמחיש עוד יותר את הנקודה הזו, נביא שתי דוגמאות (אחת בטעם פשטא ואחת בזקף קטן). אין בדוגמאות אלו כל משמעות חדשה לגבי הנתונים הסטטיסטיים היבשים של כהן, שהם נכונים כשלעצמם ואין בהם כל דופי. אולם הן ממחישות עד כמה חוסר העקביות בסימון הגעיות בולט לעין עבור כל מי שקורא את כתבי־היד ושם לב לסימון הגעיות. הדוגמאות נלקטו תוך כדי עבודת ההגהה של ספר יחזקאל, אמנם שמנו לב גם בספרים קודמים לעשרות דוגמאות דומות ואף יותר מרשימות (אולם עד העבודה על יחזקאל לא רשמנו אותן וחבל): *ז,ד: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ *ז,ט: וְלֹא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ '''בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ''' וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה׃ *יח,ו: '''אֶל־הֶֽהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃ *יח,יא: וְה֕וּא אֶת־כׇּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם '''אֶל־הֶהָרִים֙''' אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃ *יח,טו: '''עַל־הֶהָרִים֙''' לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃ הביטויים המקבילים בפסוקים המקבילים בולטים לעין הקורא. מדובר בהם על תיבות זהות במבנן ובטעמן, אמנם לפעמים בגעיה ולפעמים בלי געיה. וכמו שהם בולטים לעין הקורא, כך סביר שגם המסרן היה מודע לעובדת חוסר העקביות במקומות דומים ואף זהים. אין בכך כדי לגרוע כלל מהסטטיסטיקות של כהן; אבל יש בכך כדי להמחיש ש'''בנסיון להבחין בין {{קו תחתי|נטייה}} לבין {{קו תחתי|שיטה}}, ייתכן שחוויית הקריאה חשובה יותר מהסטטיסטיקות היבשות.''' תחושת הבטן של הקורא הרגיל בגעיות שבכתר היא שבנסיבות מסויימות יש (או אין) סבירות גבוהה למצוא געיה, אולם תמיד תיתכן הפתעה. ===סימון הגעיות בדפוסים=== עכשיו נעבור לנקודה החמישית והאחרונה שביקש כהן להוכיח, דהיינו מצב סימון הגעיות בעידן הדפוס, מאז מקראות גדולות דפוס ונציה. כהן היטיב להציג את השיטות המגוונות והמנוגדות שבדפוסים, שלפעמים אף באו ביחד בערבוביה בתוך אותו דפוס. את המציאות המבולבלת הזאת הִשווה כהן לְמה שכתב ברויאר על "השיטה הברורה והיציבה של כל מהדורות המקרא, המקובלות בישראל זה עידן ועידנים בכל אתר ואתר". ביקורת זו מוצדקת, ותיאורו של ברויאר איננו נכון באופן כללי. אמנם כדי לעשות צדק מלא בנושא זה, יש גם להצביע על מרכיב אחד חשוב ויציב, שעובר כחוט השני בכל הדפוסים מאז מקראות גדולות דפוס ונציה, דהיינו סימון הגעיה הקלה בעקביות, בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ. סימון עקבי זה משותף לכל השיטות שבאו לידי ביצוע בדפוסים השונים (כגון מצד אחד געיות קלות ולא כבדות ורק אחת בתיבה, או מצד שני געיות קלות וכבדות כאחד וייתכנו שתי געיות בתיבה אחת), וזה בדיוק המרכיב שהוסיף ברויאר במהדורתו.{{הערה|במג"ה הוסיפו על חוסר השיטתיות שבדפוסים ביקורת נוספת על שיטת ברויאר בכך ש"היא מצרפת, מחד, סימון שיטתי של געיות כבדות עם סימון שיטתי של געיות קלות כהיידנהיים, אבל מאידך איננה מקבלת סימון של שתי געיות בתיבה אחת, ובזה צועדת בדרכו של רש"ד. נמצא, שמהדורת ברויאר לא זו בלבד שהיא מצרפת לנוסח בן אשר שיטת געיות זרה לו, אלא שהיא גם מציעה דמות כוללת של נוסח געיות, שלא היתה קיימת מעולם, לא בספר מספרי הדפוס ולא בכתבי היד..." (כהן, פרקי מבוא מלכים, עמ' *15). ביקורת זו נראית מוגזמת קודם כל בגלל שאי־סימון שתי געיות בתיבה אחת הוא סימן מובהק של המסורה: "תיבה אפשר שתהיה ראויה לשתי געיות, בין מסוגים שונים... ובין מסוג אחד... כשבתיבה שתי הברות רצופות הראויות לגעיות מאותו סוג... באה געה אחת בלבד, בין ב''א'' בין במהדורות המקרא המקובלות. אבל אם הברות רצופות ראויות לגעיות מסוגים שונים... ''א'' והקרובים לו נוהגים גם כאן בשיטת ההעדפה ומטעימים געיה אחת בלבד... רק לעתים רחוקות ובסוגים מעטים של תיבות מטעימים הם שתי געיות בתיבה אחת... מצויות כמה דוגמות נדירות, בחינת יוצאות מן הכלל, שבהן שתי געיות בתיבה אחת... פרט לדוגמות המעטות שנזכרו, שבהן מוטעמות ב''א'' שתי געיות בתיבה אחת, בשאר התיבות, והן רוב המקרא, שלטת שיטת ההעדפה ורק געיה אחת מוטעמת..." (ייבין, כ.1-4, עמ' 192-193). שנית, שיטת ברויאר היא לסמן את הגעיות שבכתר ובכתי"ל במתגים רגילים, ולהוסיף את הגעיות הקלות בשיטתיות רק במתג קצר ושונה (כדי להבחין בינם לבין אלה שסימונם בא מכתבי־היד). בכך הבחין ברויאר כבר מלכתחילה הבחנה ברורה בין שיטת הדפוסים לבין שיטת כתבי־היד. ורק אז, לאחר שכבר הוסיף את הגעיות הקלות בעקביות בסימן שונה כדי להבחינן, עוד מיעט לסמנן פעמיים בתיבה אחת ע"פ שיטת המסורה המשתקפת בכתבי־היד. נראה שאם יש כאן חידוש, אז מדובר על חידוש שמבחין היטב בין השיטות השונות, וגם חידוש שמקפיד לשמור על מנהגי הכתר ע"י הבחנתם הברורה ממרכיבים אחרים.}} המקור לסימון העקבי בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, בלי להתחשב כלל בטעמהּ, הוא כתבי־היד באשכנז, שם לא התייחסה המסורת המוזיקלית המקומית לגעיות, ואם כן נשאר בשבילן תפקיד פונטי בלבד. במציאות כזו היה נכון לסמן געיה בעקביות בכל תיבה שראויה לכך מבחינת מבנהּ, כדי לכוון את הקורא שיבטא היטב את כל מרכיבי המילה ולא יטעה. ואמנם המציאות הזאת היא לא רק של אז, אלא משתקפת בדפוסים כבר במשך 500 שנה, והיא מתאימה גם היום בקרב הרוב המכריע של קהילות ישראל. אמנם לא צדק הרב ברויאר לגמרי לגבי בן-אשר עצמו, שבוודאי היו לו נטיות חזקות בסימון הגעיות הקלות, ולא עשה את מלאכתו בשרירות אפילו בתחום הזה; ואילו היה כותב טופס נוסף של המקרא ברור לגמרי שלא היה מסמן געיות בעבקיות בכל תיבה ראויה, ולא היה מרבה בהן בטעמים המחברים. אבל גם אם זה לא נכון לגמרי ש"הן ולאו רפיא בידיה" בתחום הזה, עדיין צודק הרב ברויאר ש"לא על שיטה זו חלה קבלת כל ישראל לנהוג כדעת בן אשר". המסורת המוסיקלית החיה בקרב הקוראים בטעמי המקרא בישראל קיבלה על עצמה בפועל את הסימון העקבי של הגעיות הקלות. לסיכום, נראה שהחלטת הרב ברויאר בעניין הגעיות דומה להחלטותיו בנושאים אחרים, ובמיוחד לגבי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|סימון החטפים באותיות לא גרוניות]]. בשני הנושאים מדובר על נטייה מובהקת בכתר שאמנם לא באה לידי ביטוי מלא אף בתוך הכתר עצמו, וגם לא מבוצעת באותה רמה סטטיסטית בכתבי־היד הקרובים לכתר (למרות שהנטיות הכלליות דומות). לכן הסיק הרב ברויאר, בעקבות ממצאיו של ייבין, שמדובר בסופו של דבר על עניין של רשות בכל געיה ספציפית, למרות שניתן להצביע באופן ברור על נטיות חזקות ומובהקות של מסרן הכתר בסוגים מסוימים של געיות קלות, ואף על ביצוע מוחלט באחדים מהם. ואם כן החליט לסמן געיות באופן המתאים ביותר לקורא בימינו, שהוא הסימון העקבי והמלא. ===נוסח הגעיות במהדורתנו=== '''נוסח הגעיות לפי כתי"ל:''' אין במהדורתנו שיחזור של כל הגעיות במקומות החסרים בכתר (בניגוד למקראות גדולות הכתר), ואין בה הוספת געיה בכל תיבה הראויה לכך (בניגוד לסימון הגעיות '''הקצרות''' במהדורות ברויאר). אלא העתקנו את הגעיות כמות שהן בכתר (במקומות שהוא קיים){{הערה|סימנו געיות שהיו בכתר במקומות החסרים בו, והם ידועים לנו מתוך צילומים של אחדים מהדפים החסרים, או מתוך עדויות שנכתבו בזמן שכתב־היד עדיין היה שלם.}} ובכתי"ל (ברוב התורה שהכתר חסר). כתוצאה מכך, סימון הגעיות במהדורתנו מקביל בדרך כלל לסימון הגעיות '''הארוכות''' בתוך מהדורות ברויאר (כך הוא סימן את הגעיות הכתובות בכתבי־‏היד כדי לעשות הבחנה). '''היוצאים מן הכלל:''' יש מקומות בתורה שבהם נכתבה געיה בכתי"ל, אך היא בלתי צפויה או מופיעה בניגוד לכללים, או שהיא נכתבה באות הלא-נכונה לפי הכללים, או שיש שתי געיות בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות); לחלופין יש מקומות שבהם נדרשת געית חובה והיא איננה, או שהגעיה צפויה ברמת סבירות גבוהה בהתאם למקבילות (כגון געית פשטא) והיא איננה. הרב ברויאר כבר רשם את הגעיות החריגות הללו בתורה בכ-40 מקומות,{{הערה|ראו במאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), עמ' 283-296; וברשימת "נוסח כתב היד" ב'''כתר ירושלים'''.}} ואת חלקם תיקן במהדורותיו האחרונות (חורב ו"כתר ירושלים"), כל עוד מצא לכך תימוכין בכתי"ל{{כתב עילי|מ}}.{{הערה|מדובר על כתב־יד שנכתב על ידי הסופר שמואל בן יעקב, הסופר שכתב את נוסח האותיות בכתי"ל. כתי"ל{{כתב עילי|מ}} קרוב לשיטתם של כתי"א וכתי"ל בסימון סוגים שונים של געיות, אך בחלק ניכר מהמקומות שטעה בהם בכתי"ל, הוא כתב את הגעיות כהלכתן בכתי"ל{{כתב עילי|מ}}; ראו ברויאר, שם (הערה הקודמת).}}. במהדורתנו בצענו תיקון '''בכל''' הגעיות החריגות שרשם ברויאר בתורה, אפילו במיעוט המקומות שבהם הנוסח החריג נמצא גם בכתי"ל{{כתב עילי|מ}}, ובעוד עשרות מקומות שאותם לא ציין ברויאר. בכל מקום כזה ציינו את גרסתו של כתי"ל בתיעוד הנוסח, ועוד השתדלנו לתעד את נוסח הגעיות בכתבי־היד טברנים מובהקים נוספים (ל1, ב, ש, ש1, ק3, ו). '''רשימה של היוצאים מן הכלל:''' להלן רשימה של המקומות בתורה שבהם '''לא''' קיבלנו את נוסח הגעיות בכתי"ל בתורה. למידע נוסף לגבי כל פריט, כולל מידע על הנוסח בכתבי־יד טברנים נוספים, ראו בתיעוד הנוסח (בדפי העריכה של הפרקים).{{הערה|מידע על געיות חריגות בכתי"ל בנביאים וכתובים, במקומות החסרים בכתר, משולב בתוך [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ"ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי"ל|רשימת החריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתי"ל]].}} {{מ:טעמי המקרא|12}} '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר בראשית|ספר בראשית]]''' (37 פריטים): [[בראשית ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה ג|ה,ג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה י|ה,י]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (ל=וַֽיְחִ֥י); [[בראשית ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה טז|ה,טז]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ה/טעמים#ה כו|ה,כו]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית ו/טעמים#ו טז|ו,טז]] (ל?=תַּֽעֲשֶׂ֣ה); [[בראשית ז/טעמים#ז י|ז,י]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית ז/טעמים#ז יב|ז,יב]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (ל=וַֽ֠יְהִי); [[בראשית י/טעמים#י יט|י,יט]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית י/טעמים#י ל|י,ל]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא א|יא,א]] (ל=וַֽיְהִ֥י); [[בראשית יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (ל=וַֽיְהִ֖י); [[בראשית יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (ל=וַֽיְחִ֣י); [[בראשית יח/טעמים#יח טו|יח,טו]] (ל=וַיֹּ֥אמֶר{{מ:פסק}}לֹ֖א); [[בראשית יט/טעמים#יט יג|יט,יג]] (ל=כִּֽי־גָֽדְלָ֤ה); [[בראשית כה/טעמים#כה לא|כה,לא]] (ל=אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖); [[בראשית כז/טעמים#כז א|כז,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לא/טעמים#לא מג|לא,מג]] (ל=מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה); [[בראשית לא/טעמים#לא נב|לא,נב]] (ל?=לֹֽא־אֶֽעֱבֹ֤ר); [[בראשית לב/טעמים#לב כו|לב,כו]] (ל=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ); [[בראשית לה/טעמים#לה ג|לה,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לו/טעמים#לו יח|לו,יח]] (ל=אָֽהֳלִיבָמָ֛ה [2]); [[בראשית לז/טעמים#לז כג|לז,כג]] (ל=וַֽיְהִ֕י); [[בראשית לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (ל=הָֽעֵרָבוֹן֮); [[בראשית לח/טעמים#לח כד|לח,כד]] (ל=לֵֽאמֹר֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יא|לט,יא]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מג/טעמים#מג כא|מג,כא]] (ל=וַֽיְהִ֞י); [[בראשית מד/טעמים#מד כד|מד,כד]] (ל=וַיְהִי֙); [[בראשית מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (ל?=בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו); [[בראשית מו/טעמים#מו יט|מו,יט]] (ל?=יַֽעֲקֹ֔ב); [[בראשית מט/טעמים#מט יח|מט,יח]] (ל=לִֽישׁוּעָתְךָ֖). '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר שמות|ספר שמות]]''' (14 פריטים): [[שמות א/טעמים#א כא|א,כא]] (ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ); [[שמות ה/טעמים#ה ד|ה,ד]] (ל=מִמַּֽעֲשָׂ֑יו); [[שמות ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וַיֶּחֱזַק֙); [[שמות ח/טעמים#ח כא|ח,כא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם); [[שמות ט/טעמים#ט לה|ט,לה]] (ל=וַֽיֶּחֱזַק֙); [[שמות יג/טעמים#יג ה|יג,ה]] (ל=כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣); [[שמות יג/טעמים#יג יא|יג,יא]] (ל=כִּֽי־יְבִֽאֲךָ֤); [[שמות טו/טעמים#טו כו|טו,כו]] (ל=כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה); [[שמות כ/טעמים#כ ג|כ,ג]] (ל=תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣); [[שמות כא/טעמים#כא יד|כא,יד]] (ל?=וְכִי־יָזִ֥ד); [[שמות כד/טעמים#כד יא|כד,יא]] (ל=וַֽיֶּחֱזוּ֙); [[שמות ל/טעמים#ל י|ל,י]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים); [[שמות לב/טעמים#לב ל|לב,ל]] (ל=וַיְהִי֙); [[שמות לו/טעמים#לו יג|לו,יג]] (ל=וַֽיְהִ֥י). '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר ויקרא|ספר ויקרא]]''' (10 פריטים): [[ויקרא א/טעמים#א ה|א,ה]] (ל=הַֽכֹּֽהֲנִים֙); [[ויקרא ג/טעמים#ג יז|ג,יז]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם); [[ויקרא ח/טעמים#ח יא|ח,יא]] (ל=עַֽל־הַמִּזְבֵּ֖חַ); [[ויקרא ט/טעמים#ט א|ט,א]] (ל=וַיְהִי֙); [[ויקרא כ/טעמים#כ כז|כ,כז]] (ל?=כִּֽי־יִהְיֶ֨ה); [[ויקרא כג/טעמים#כג ג|כג,ג]] (ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג לא|כג,לא]] (ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם); [[ויקרא כג/טעמים#כג מד|כג,מד]] (ל=אֶת־מֹעֲדֵ֖י); [[ויקרא כה/טעמים#כה כח|כה,כח]] (ל=לֹֽא־מָֽצְאָ֜ה); [[ויקרא כז/טעמים#כז כח|כז,כח]] (ל=קֹֽדֶשׁ־קׇֽדָשִׁ֥ים). '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר במדבר|ספר במדבר]]''' (19 פריטים): [[במדבר ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (ל=וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ או וְֽהַעֲמַדְתָּ֣);{{הערה|יש געיה בכתי"ל אך לא ברור אם היא שייכת לאות וי"ו או לאות ה"א, והשמטנו אותה ע"פ הרוב המכריע של כתבי־היד הקרובים לכתר.}} [[במדבר ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] (ל=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י); [[במדבר ד/טעמים#ד לב|ד,לב]] (ל=וִֽיתֵדֹתָם֙); [[במדבר ה/טעמים#ה כא|ה,כא]] (ל=אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮); [[במדבר י/טעמים#י ח|י,ח]] (ל=בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת); [[במדבר יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=וַֽיַּעֲמֵ֥ד); [[במדבר יד/טעמים#יד כה|יד,כה]] (ל=וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י); [[במדבר יד/טעמים#יד לח|יד,לח]] (ל=הַֽהֹלְכִ֖ים); [[במדבר טו/טעמים#טו יד|טו,יד]] (ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙); [[במדבר טו/טעמים#טו מ|טו,מ]] (ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם); [[במדבר טז/טעמים#טז יח|טז,יח]] (ל?=וַֽיַּעַמְד֗וּ); [[במדבר טז/טעמים#טז לא|טז,לא]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר יז/טעמים#יז כא|יז,כא]] (ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם); [[במדבר יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (ל=וִֽישָׁרְת֑וּךָ); [[במדבר כה/טעמים#כה ב|כה,ב]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽן); [[במדבר כו/טעמים#כו לא|כו,לא]] (ל=הָֽאַשְׂרִֽאֵלִ֑י); [[במדבר לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=וַיְהִי֙); [[במדבר לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (ל?=הָֽרִאשׁ֔וֹן); [[במדבר לה/טעמים#לה לג|לה,לג]] (ל?=וְלֹא־תַחֲנִ֣יפוּ). '''[[מקרא על פי המסורה/תורה#ספר דברים|ספר דברים]]''' (18 פריטים): [[דברים א/טעמים#א ג|א,ג]] (ל=וַיְהִי֙); [[דברים א/טעמים#א כט|א,כט]] (ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן); [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג]] (ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם); [[דברים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת); [[דברים ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤); [[דברים ח/טעמים#ח טז|ח,טז]] (ל=הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥); [[דברים יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֖); [[דברים יא/טעמים#יא כד|יא,כד]] (ל=הָֽאַחֲר֔וֹן); [[דברים יא/טעמים#יא כה|יא,כה]] (ל=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב יז|יב,יז]] (ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יב/טעמים#יב כ|יב,כ]] (ל=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮); [[דברים יב/טעמים#יב ל|יב,ל]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם); [[דברים יב/טעמים#יב לא|יב,לא]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם); [[דברים יד/טעמים#יד כג|יד,כג]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים יח/טעמים#יח ד|יח,ד]] (ל=תִּֽירֹשְׁךָ֣); [[דברים כ/טעמים#כ יח|כ,יח]] (ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם); [[דברים כח/טעמים#כח יא|דברים כח,יא]] (ל?=וְהוֹתִֽרְךָ֤). {{מ:טעמי המקרא-סוף}} למרות כל היוצאים מן הכלל (98 פריטים ברשימה), השארנו את נוסח הגעיות שבכתי"ל ברוב המכריע של התורה ובשאר המקומות החסרים בכתר, ולא ניסינו לקרב אותו יותר אל נוסח הגעיות שהיה בכתר (ע"י שחזור מלא לפי כל נטיותיו של כתר בכתיבת הגעיות). יש שתי סיבות מעשיות להחלטתנו להביא רק את הגעיות הרשומות בכתבי־היד (חוץ מהמקומות החריגים): #שחזור הגעיות ו/או הוספתן בכל תיבה הראויה לכך במקרא דורשת עבודה רבה, וזה כרגע מעבר ליכולתנו מבחינת התורמים לפרויקט. ואולם תמיד יהיה ניתן לשדרג את מהדורתנו בעתיד באחת מהדרכים הללו או לבצע אותן במהדורות נגזרות. #הוספת הגעיות באופן מלא ועקבי בדומה למהדורת ברויאר איננה אפשרית כעת גם מסיבה טכנית, כי אין היום תווים מיוחדים ביוניקוד בשביל געיות שונות (ארוכות וקצרות) כדי לתעד איזו געיה מקורה בכתב־היד שהוא היסוד למהדורה ואיזו נוספה על ידינו. לכן מסומנות הגעיות במהדורתנו לפי שני כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי"ל). אמנם בעתיד היד נטויה לסימון געיות ע"פ שיטות נוספות. על ידי השימוש בתבניות אוטומטיות המיועדות לכך, יתאפשר למשתמש לבחור את השיטה המועדפת עליו. בין השיטות שראוי לבצע אותן ולאפשר את בחירתן על ידי המשתמש: #סימון געיות ע"פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי"ל), אמנם בתיקונים קלים לגבי געיות חריגות בכתי"ל. זוהי השיטה המתבצעת כעת בספרי התורה. #סימון געיות ע"פ כתבי־‏היד העיקריים (הכתר וכתי"ל), עם תיקונים לעתים רחוקות בלבד. זוהי השיטה המבוצעת כעת בספרי הנביאים והכתובים. בשיטה זו יש כבר ערך רב (כמו שקבע כהן בבהירות רבה), כי היא מייצגת באופן נאמן את המסורת הכללית המשתקפת בכתבי־היד העתיקים, והוא גם יכול להיות בסיס מצוין עבור פיתוח נוסף או יצירה נגזרת בעתיד (כגון בשיטות הבאות ברשימה זו). #סימון געיות ע"פ הכתר, וע"פ שחזור הכתר במקומות החסרים בו.{{הערה|לשיטה משוכללת לשחזור הגעיות בכתר, מעבר לשיטת כהן שכבר בא לידי ביצוע מלא ב'''מקראות גדולות הכתר''', ראו את מאמרו של רפאל זר על שחזור הגעיות בכרך תרי עשר במפעל המקרא של האונ' עברית: Rafael Isaac (Singer) Zer, "The Preparation of the Base Text of the Hebrew University Bible Where It Is Missing in the Aleppo Codex", ''Textus'' 25 (2010), pp. 49-71.}} #סימון לפי השיטה של "ריבוי געיות", שמקורה במנהג אשכנז והייתה מקובלת לרוב בדפוסים. שיטה זו מתאימה ב"תיקון קוראים", שהרי ברוב העדות היום אין כבר ביצוע מוזיקלי לגעיה ונשאר לה רק תפקיד פונטי, ולכן ראוי לסמן אותה בכל תיבה הראויה לכך. אפשר לבסס סימון כזה (באופן כללי ובזהירות) על מהדורות [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] (תורה) ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n117/mode/2up?view=theater בֶּר] (נ"ך), תוך כדי ניסוח כללים מתאימים שאינם בהכרח זהים לגמרי למדיניות שלהם. #סימון לפי השיטה של "ריבוי געיות", אמנם בדרך מתונה: אין לסמן יותר מגעיה אחת בלבד בתיבה אחת (בדומה למנהג כתבי־היד הטברנים). יישום זה יהיה דומה לשיטת ברויאר, אמנם יהיה צורך לבצע אותה מחדש. גם שיטה זו מתאימה ב"תיקון קוראים" מאותה סיבה בדיוק כמו השיטה הקודמת. ===אחרית דבר=== בעת כתיבתה של חטיבה זו בנושא הגעיות נעלם ממנו מאמרו של הרב ברויאר "ספקות שאין להם הכרע".{{הערה|'''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), עמ' 283-296.}} בחלקו הראשון של אותו מאמר{{הערה|עמ' 283-288.}} יש תגובה לדבריו של מנחם כהן (בנספח שכתב על הגעיות בסוף כרך מלכים של מקראות גדולות הכתר). ברוך שכיוונו, כי גם בלי לראות את מאמרו של ברויאר הגענו לאותה מסקנה: דרכו של הכתר בסימון הגעיות ראוי יותר להיקרא "נטייה" (בלשונו של ייבין) ולא "שיטה" (בלשונו של כהן), כי הוא לא הגיע מעולם לאותה רמה של שיטתיות גמורה שיש במערכת הניקוד והטעמים. ובלשונו של ברויאר: "כהן... לא עמד או לא העמיד על ההבדל העקרוני שבין שיטת בן אשר בסימון הגעיות הקלות ובין שיטתו בסימון שאר כל פריטי הניקוד והטעמים. הבדל זה הוא המציב בפני המהדיר בעיה שאין לה, לדעתי, כל פתרון משביע רצון... רוב סימני הניקוד והטעמים המצויים בכתר נקבעו שם על פי מסורת ברורה, שהיה נקדן חייב לתת לה ביטוי... אולם דברים אלו אינם אמורים בסוגיית הגעיות הקלות: יש בכתר אלפי תיבות שבן אשר שם בהן או השמיט בהן געיה קלה בלא דין ולא דיין, בלא כלל ובלא מסורת...". כלומר: רמת העקביות החסרה בולטת בתוך הכתר עצמו (בתיבות מקבילות הזהות במבנן ובטעמן שלפעמים מקבלות געיה ולפעמים לא), ועל אחת כמה וכמה בכתבי־היד הקרובים לו. בנוסף לכך כתב ברויאר ששיטתו משקפת יסוד קבוע בסימון הגעיות בדפוסים, ואילו אנחנו ציינו אותה עובדה בדיוק. בלשונו של ברויאר: "כל מהדורות המקרא המקובלות בישראל זה יותר ממאה שנה (לפחות) נוהגות לסמן געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך מצד מבניה – בלא כל התחשבות בטעמה, וכל קורא ותיק הבקי בקריאתו מקפיד להטעים את המקרא על פי הנוסח הזה."{{הערה|עמ' 286.}} וגם העיר: "כהן מסביר באריכות מהיכן הגיע המנהג הזה אל המהדורות שלנו. דבריו בעניין זה מעניינים ומאלפים מאוד, אך אין הם סותרים את דבריי, שהרי גם אני מודה שהשיטה הזאת – בכללותה – מנוגדת לשיטת בן אשר. השאלה איך נתקבלה במהדורות שלנו לא מעלה ולא מורידה בדיון הזה."{{הערה|שם.}} בהערה בסוף הדיון על הגעיות במאמרו התייחס ברויאר גם לשאלת תפקידם המוזיקלי: "בספרי על הטעמים כתבתי שהגעיה מורה על נחץ משני, שאיננו מבוצע בניגון. כהן טוען שהגדרה זו אמורה רק בשיטת המהדורה שלי, שהגעיה הקלה בה איננה תלויה בניגון כלל. אך דומני שזו טעות, שהרי גם במהדורה שלי יש געיות רבות התלויות בניגון דווקא – געיות כבדות וגעיות שווא – ואף על פי כן כתבתי את ההגדרה הזאת, שכן היה נראה לי שתלות הגעיה בניגון עדיין איננה מוכיחה שהיא גם מבוצעת בניגון; שהרי אפשר שרק ניגון מסויים דורש הטעמה משנית לפניו. גם אפשר שניגונו של הטעם מתחיל תמיד כבר בנחץ המשני של הגעיה – גם במקרה שלכל הדעות, הגעיה איננה תלויה בטעם, כדוגמת הגעיה של וְיִֽצְק֥וּ. לפי זה צריכים לשנות במקצת את הגדרת הגעיה: היא מורה על נחץ משני ולא על ניגון."{{הערה|הערה 12 עמ' 288-289.}} אמנם נראים יותר דבריהם של ייבין וכהן בעניין זה. לגבי סימון הגעיות ע"י שמואל בן יעקב, נקדנו של כתי"ל, כתב כהן שיש בו בכללותו השתקפות נאמנה למנהגם של כתבי־היד הטברנים ודמיון רב לכתר. ואילו ברויאר הדגיש את הגעיות בכתי"ל שלעיתים חורגות לגמרי מהכללים: "בן אשר היה משנה את הניקוד רק באותם העניינים שלא הייתה לו בהם כל מסורת ושכללי הדקדוק לא קבעו בהם מסמרות, ואילו שמואל בן יעקב החליף את שיטתו בעניינים שחוקי ההטעמה ומסורת הקריאה קבעו בהם נוסח מחייב שאין לשום נקדן רשות לסטות מהם".{{הערה|שם, עמ' 288.}} למעשה, לפי ברויאר קיימים כ-10 חריגים בלבד בכתר ארם צובה בכל המקרא (געיות שלא לפי הכללים), ואילו בכתי"ל יש כ-45 בתורה בלבד (!).{{הערה|ברויאר רשם אותם שם, עמ' 287. אחרי שהביא 5 סתירות פנימיות בכתי"ל, שבהן נכתבו געיות כהלכה בתיבה אחת, ובמקום אחר נכתבו געיות שלא כהלכה באותן תיבות (בראשית לו,יח ["אהליבמה" פעמיים באותו פסוק]; ויקרא ג,יז ו-כג,ג ו-כג,לא מול כג,יד ["משבתיכם"]; במדבר י,ח מול י,י [בחצצרות/בחצצרת]), ברויאר כתב: "על אלה יש להוסיף עוד כארבעים תיבות בתורה שהגעיה מסומנת בהן שלא כדין: געיה קלה בצד געיה אחרת – וכן געיה בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה. נמצא שהטעמות תמוהות אלו מצויות בכ"י לנינגרד ביותר מארבעים וחמישה מקומות '''בתורה בלבד''', ואילו בכתר הן מצויות '''בכל המקרא''' רק בקרוב לעשרה מקומות." ושם בהערה (8) על "בתורה בלבד" כתב: "אלה המקומות שמצאתי: בר' יט,יג; כה,לא; לא,מג; לב,כו; לו,יח; לח,יח; מט,יח; שמ' א,כא; '''ח,כא'''; '''יג,ה''',יא; טו,כו; '''ל,י'''; וי' א,ה; ג,יז; כג,ג,לא; כה,כח; '''כז,כח'''; במ' ג,כז; ד,לב; ה,כא; י,ח; '''יד,כה,לח'''; טו,יד,מ; '''יז,כא'''; יח,ב; כה,ב; כו,לא; דב' '''א,כט''',לג; ז,ח,'''יג'''; ח,ג; '''יא,יד''',כד,'''כה'''; יב,יז,כ,ל,לא; '''יד,כג; יח,ד; כ,יח'''. במקומות המודגשים ההדגשה התמוהה מצויה גם ב'''ל{{כתב עילי|מ}}'''." תיקון לפי רשימה זו בוצע במהדורתנו עד חשון תש"פ: בתיבות שיש בהן געיה בכתי"ל, אבל הגעיה לא במקום הנכון בתיבה לפי הכללים, סימנו אותו במקום הנכון במהדורתנו ופירטנו את הנתונים בתיעוד הנוסח (ברוב המקרים נבדקו גם כתבי יד ומהדורות אחרות). וכמו כן בכל מקום שיש שתי געיות או יותר בכתי"ל בתיבה אחת (או בתיבות מוקפות), סימנו במהדורתנו רק געיה אחת במקום המתאים לה לפי הכללים (יש יוצא מן הכלל אחד ב[[במדבר טו/טעמים|במדבר טו,יד]] [אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙], שם יש שתי געיות בכתי"ל, אך קיימת עדות מובהקת שבנוסח בן אשר אין געיה כבדה בשי"ן ולכן השארנו את הגעיה הקלה בתי"ו; וראו שם בהערת הנוסח). רשימה מלאה של התיקונים נמצאת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#געיות (מתגים) בתורה|כאן]].}} אמנם בכל זאת נראה שאין מחלוקת אמיתית בין ברויאר לכהן בנושא זה (למרות דבריו של ברויאר "אולם כהן חולק עליי גם בעניין זה"), אלא שכל אחד מדגיש צד אחר המשתקף בנתונים: כהן מדבר על המצב הכללי למרות החריגים לעתים בכתי"ל, ואילו ברויאר מדגיש את הסטיות הלא-מעטות. קצת מפתיעה מסקנתו של ברויאר בעניין זה: "אם נעתיק את נוסח הגעיות של כ"י לנינגרד בכל מקום שלא נשתמר בו הכתר, נסטה מנוסח הכתר ביותר מאלפיים תיבות. די היה בכך להרתיע אותי מללכת בדרך הזאת".{{הערה|שם.}} אמנם זו בדיוק הדרך שבחר ברויאר ללכת בה בסימון הגעיות הארוכות בכל מהדורותיו! וכך גם במהדורתנו מסומנות הגעיות כעת בעקביות ע"פ כתי"ל בלי תיקונים, אבל כאמור התקווה היא [[#סימון הגעיות במהדורתנו|לבצע בעתיד תיעוד ותצוגה של כמה שיטות במקביל, ולאפשר למשתמש לבחור ביניהם כרצונו]]. בינתיים נחכה לגואלים שיהיו מוכנים לבצע את השיטות השונות לטובת הכלל.{{הערה|לתיעוד מלא של נוסח הגעיות בכתי"ל בכל המקרא בתוך מהדורה דיגיטלית שימושית, ראו ב[http://tanach.us/Tanach.xml מהדורת וסטמינסטר].}} {{קו תחתי|'''התלבטות קשה של המהדיר אבל לא של הקורא:'''}} לסיום חשוב להדגיש שכל ההתלבטות הרבה בעניין הגעיות היא בעיקר התלבטות מצדו של המהדיר, והרבה פחות מצדו של הקורא והלומד. ברויאר ציין בצדק במאמר זה שיש '''אלפי''' תיבות בתוך הכתר עצמו שבהן אין געיה, למרות שלפי הכללים והנטיות החזקות של כתב־היד הייתה אמורה להיות בהן געיה; וכן להיפך. ואותו דבר נכון על אחת כמה וכמה בכתבי־יד אחרים. עובדה זו מעלה שאלה קשה בשביל המהדיר, אבל לא בשביל הקורא. שהרי המהדיר חייב לפעול באופן עקבי ומתוך שקיפות, ו'''אסור''' לו לקבל החלטה שרירותית או בלתי-מתועדת באף תיבה. ואילו לקורא זה הרבה פחות חשוב אם הגעיה קיימת או חסרה בתיבה מסוימת, כי זו דרכן של געיות (אלא אם כן נשען הקורא לחלוטין על שיטת ריבוי הגעיות שבדפוסים). לכן הקורא יכול לבחור לעצמו כל מהדורה מדויקת של המקרא, ולהשתמש בה בביטחון ללא קשר לשיטת הגעיות שבה, ואף אם השיטה אינה מושלמת (כי אין שיטה מושלמת). רוב ההתלבטות שמדובר עליה בחטיבה זו על נושא הגעיות שמורה אם כן למהדיר ולא לקורא. ===געיה ימנית=== בעשרות מקומות בכתי"ל נכתבת הגעיה בצד הימני של הסימן הניקוד במקום לשמאלו{{הערה|על מיקומה של כתיבת הגעיה ראו ייבין, יא.3, עמ' 90-91.}} (התופעה נפוצה במיוחד בחלק הראשון של ספר בראשית). אין בתופעה זו כל משמעות, אבל בהקלדת וסטמינסטר הקפידו בכל זאת להקליד געיה ימנית לפי כתי"ל, בהתאם למטרתם להציג את נוסח כתב־היד בדיוק מלא. מובן מאליו שבמהדורתנו תופיע הגעיה בשמאלו של סימן הניקוד.{{הערה|ראוי לציין את העובדה הטכנית שגם אם לא היינו עושים שום דבר, תוכנת מדיה-ויקי מזיזה את הגעיה לצד שמאל בכל מקרה באופן אוטומטי. תופעה זו קשורה כנראה ליישום מדוייק של הגדרות ביוניקוד. באופן דומה, תוכנת מדיה-ויקי תמיד מזיזה את הנקודות של דגש, או של שי"ן ימנית או שמאלית, '''לאחר''' הניקוד של האות, למרות שלפי ההגיון נקודות אלו צריכות לבוא לפני הניקוד. כתוצאה מכך, אם שמים את סמן העכבר לאחר האות ולוחצים על "backspace", הנקודה תימחק ראשונה ורק לאחריה יימחק הניקוד שבאות. אמנם תו של הטעם יבוא אחרון (גם לאחר הנקודה).}} אבל בגלל שמגמתנו לתעד כמה שיותר במהדורתנו את השינויים שנעשו מהקלדת וסטמינסטר (במקומות שכתי"א חסר), רשמנו בכל זאת בתיעוד הנוסח שהתיבה נכתבה "בגעיה ימנית" בכתי"ל. ==מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות== ===הטעם התחתון והטעם העליון=== [[File:Aleppo Codex, The Ten Commandments in Deuteronomy.tif|thumb|left||250px|צילום של שני עמודים מפרשת "ואתחנן", כולל עשרת הדברות, מהחלק החסר בכתר ארם צובה. בצילום אפשר לראות את הפסוקים החל מ"גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ" ([[דברים ד לח]]) ועד "אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וַאֲשֶׁ֥[ר]" ([[דברים ו ג]]).]] בעשרת הדברות שבספר שמות ([[פרשת יתרו/טעמים|פרשת יתרו]]) ובספר דברים ([[פרשת ואתחנן/טעמים|פרשת ואתחנן]]) אנחנו מוצאים שתי מערכות טעמים הכתובות ביחד בתוך רצף הפסוקים. כך מופיע בכתבי־היד בכל התקופות מאז בעלי המסורה, וכך היה מקובל גם בדפוסים עד הדור האחרון. את שתי המערכות כבר נהוג לכנות בשמות "הטעם התחתון" ו"הטעם העליון": *'''הטעם התחתון''' מבוסס על חלוקה של עשרת הדברות לפי מתכונת של פסוקים באורך רגיל, ובו יש לפעמים כמה פסוקים בתוך דיבר אחד ארוך, או לחלופין כמה דברות קצרים בתוך פסוק אחד. גם הטעמתם של הפסוקים היא בהתאם למתכונת זו של פסוקים באורך רגיל. בטעם התחתון שבכתבי־היד יש סה"כ 12 פסוקים. *'''הטעם העליון''' מבוסס על חלוקה לעשרה דברות, כאשר כל דיבר הוא "פסוק" אחד בדיוק, ולכן אנחנו מוצאים שבטעם העליון בכתבי־היד יש עשרה פסוקים בדיוק כמספר הדברות. אמנם חלק מה"פסוקים" האלה ארוכים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הארוכים), וחלק מהם קצרים בהרבה מפסוק רגיל (לדברות הקצרים). ואף הטעמתם של ה"פסוקים" החריגים היא בהתאם לאורכם החריג. בהטעמה הכפולה שבכתבי־היד יש ניסיון כללי להקפיד על כך שאם וכאשר יש שני טעמים שונים הבאים זה אחר זה באות אחת (אחד לטעם התחתון ואחד לטעם העליון), שהטעם התחתון יהיה כתוב ראשון והטעם העליון אחריו.{{הערה|בכתי"ש מכונה הטעם התחתון "טעמא קדמא", ובו יש ציון מיוחד ועקבי בהערות המסורה הקטנה ל"טעמא קדמא" בראש כל פסוק בחמשת הדיברות הראשונים (כי רק בהם יש יותר מפסוק אחד בתוך "דיבר" אחד ולא בחמשת האחרונים), הן בשמות והן בדברים. ראו ברויאר, כתר, ב.10 (עמ' 59).}} הכלל הזה ברור ומובהק למרות מעידות אחדות של כתב־יד אחד מול שאר כתבי־היד הקרובים לכתר.{{הערה|אותן מעידות מתועדות בדפי העריכה של הפרקים הרלוונטיים ([[שמות כ/טעמים|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים|דברים ה']]). להצגה בהירה של הנתונים המלאים והסקת המסקנה מהם, ראו ברויאר, כתר, ב.18 (עמ' 58-59).}} הטעם הראשון שהוא "הטעם התחתון", המחלק כאמור את המקרא לפי מתכונת של פסוקים רגילים אף בעשרת הדברות, משקף את מסורת קריאתם בהטעמה של חכמי המקרא בטבריה. ואילו הטעם השני שהוא "הטעם העליון", משקף את מסורת הקריאה הבבלית, המגדירה את עשרת הדברות לפי '''המסורת המדרשית שהייתה בידם'''. על דרשתו של רבי שמלאי המובאת בגמרא {{מקור|מכות כד א|מכות כ"ד ע"א}} נאמר בתלמוד הבבלי: :'''"אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום.''' לפי מסורת זו יוצא שהדיבר הראשון מתחיל ב"אנכי" ואילו הדיבר השני מתחיל ב"לא יהיה לך", ואכן כך הוא בטעם העליון שבכתבי־היד. ולכן '''הדיבר הראשון''' בטעם העליון (שאינו "פסוק" במתכונת הרגילה) הוא באמירה הישירה והחיובית: "אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃". ואילו '''הדיבר השני''' כולל את כל האמירות של "לאו" ביחד: "לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י, לֹ֣א תַֽעֲשֶׂה־לְךָ֣ פֶ֣סֶל ׀ וְכׇל־תְּמוּנָ֡ה... לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣ה לָהֶם֮ וְלֹ֣א תָעׇבְדֵם֒...לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃". ברור שגם דיבר ארוך זה אינו "פסוק" אחד לפי המתכונת הרגילה. יש לשים לב שמסורת זו לחלוקתם של שני הדברות הראשונים לא הייתה נחלתם של חכמי בבל בלבד, כי היא עולה באופן ברור גם מהתרגום הירושלמי המדרשי ("יונתן"), המגדיר במפורש את גבולותיהם של שני הדברות הראשונים: "אנכי ה' אלהיך" הוא "דבירא קדמאה", ואילו "לא תעשה לך" הוא "דבירא תנינא".{{הערה|גם בחלוקת הפסוקים המשתקפת בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, נקראים עשרת הדברות כך: מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון דווקא.}} מסורת זו של קריאה הייתה קיימת אם כן לא רק בבבל אלא גם גם בארץ ישראל. לכן בכתיבת "הטעם העליון", נתנו חכמי המסורה ביטוי למסורת שהייתה גם במקומם אע"פ שלא זו הייתה מסורת הקריאה וההטעמה המקובלת בידיהם. בניגוד לחלוקה זו, בטעם התחתון הפסוק הראשון הוא כך: "אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃", כאשר שני חלקי הפסוק הם בדרך הניגוד במישור של הנאמנות האישית כלפי ה'. ואילו שאר העניין מבטא את האיסורים המעשיים ואת האזהרות הנובעים מתוך אותה נאמנות (והם מהווים שלושה פסוקים נוספים במתכונת הרגילה). חלוקה זו של הפסוקים קרובה יותר לפשוטו של מקרא. חכמי המקרא הטברנים שילבו, אם כן, את מסורת הקריאה המקומית שלהם ביחד עם מסורת קריאה נוספת, כל אחת לפי הטעמתה, וכך נוצרה על ידם מערכת ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. שילוב מיוחד זה מתבטא גם ברשימות סכומי הפסוקים בכתבי־היד הטברנים: סכומי הפסוקים לפרשות השבוע בספרים שמות ודברים הם לפי הטעם העליון ומסורת הקריאה הבבלית (החלוקה לפרשות השבוע היא כידוע מנהג בבלי במקורה). ואילו סכומי הפסוקים לספרים שמות ודברים בשלמותם הם לפי הטעם התחתון ומסורת הקריאה של ארץ ישראל.{{הערה|לכן סכום הפסוקים הכולל בספרים שמות ודברים קטן (בשני פסוקים) מאשר הסכום הכולל של הפסוקים בפרשות השבוע. ראו ברויאר, כתר, ב.20 (עמ' 60).}} ===השיבוש שחל בדפוסים=== בדפוסים המוכרים עד לדור האחרון, האמירה "אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃", שהוא ה'''דיבר''' הראשון בטעם ה'''עליון''' שבכתבי־היד, הפך להיות ה'''פסוק''' הראשון בטעם התחתון, וכן האמירה "לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי׃" מהווה פסוק '''שני''' בטעם התחתון. ואילו בטעם העליון כל הפרשה כולה (מ"אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ" ועד "לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃") נקראת כפסוק '''אחד''' ולא שניים! יוצא אם כן שבטעם התחתון שבדפוסים יש סה"כ '''13''' פסוקים ולא רק '''12''' (בגלל חלוקת הפסוק "אנכי... על פני" לשניים). ואילו בטעם העליון שבדפוסים יש רק '''9''' "פסוקים" לעשרת הדברות! הרב מרדכי ברויאר כבר דן באריכות ובאופן משכנע בהשתלשלות הנוסחים בעשרת הדברות מכתבי־היד ועד לדפוסים האחרונים. פרטי ההסבר שלו אינם מענייננו כאן, והרוצה לדעתם יראה בספרו.{{הערה|ראו ברויאר, כתר, ב.15-22 (עמ' 56-66).}} כדאי להזכיר רק את '''משמעות''' הדברים בטעם העליון שבדפוסים לפי הצעתו: קריאת הפרשה הראשונה כולה (מ"אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ..." עד "...וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃"), כאילו שהיא מהווה "פסוק" או "דיבר" אחד, באה ללמדנו שהדברות שנאמרו "מפי הגבורה" נחשבים ל"דיבור אחד".{{הערה|ראו שם עמ' 63 הערה 1 פסוק על דברי החזקוני.}} ===עשרת הדברות במהדורתנו=== '''נספחים של טבלאות להשוואה:''' במהדורתנו הבאנו ברצף הפסוקים את שתי מערכות הטעמים המשולבות ביחד, כנהוג בכתבי־היד ובדפוסים מדורי דורות. אמנם בסוף כל הדפים השייכים לעשרת הדברות (דף הפרק, דף הפרשה, ודף הספר המלא) מופיע נספח מיוחד שיש בו הבחנה בהירה בין הטעם התחתון והטעם העליון ע"י הצגתם זה מול זה בתוך טבלה.{{הערה|מבחינה טכנית, הבסיס לטבלאות המופיעות בנספחים שבכל הדפים הרלוונטיים נמצא בדף '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים]]'''. בגליון הנתונים בגוגל-דוקס, שעליו מבוסס כל הטקסט של המקרא, הנספחים הללו נמצאים בשורה אחת נוספת לאחר הספרים שמות ודברים.}} באותם נספחים יש גם השוואה נוספת בין עשרת הדברות שבספר שמות לבין עשרת הדברות שבספר דברים, כלומר: טבלה אחת להשוואת הטעם התחתון בשני הספרים, וטבלה שנייה להשוואת הטעם העליון בשני הספרים. הקישור בין רצף הפסוקים (שבהם שתי המערכות משולבות ביחד) לבין הנספחים (שבהם מבחינים בין שתי המערכות בעזרת טבלה) מתבצע ע"י לחיצה על הסימן הזה: "'''↓↑'''" (שמופיע מיד בתחילת העשרת הדברות בתוך רצף הפסוקים). לחיצה זו מביאה את הקורא אל הטבלאות הבאות:{{הערה|כל הטבלאות מבוססות על המקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} *'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|עשרת הדברות בספר שמות]]''' *'''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|עשרת הדברות בספר דברים]]''' '''גירסת כתבי־היד מול הדפוסים:''' לגבי [[#השיבוש שחל בדפוסים|ההבדל בין נוסח כתבי־היד לנוסח הדפוסים]], הגירסה העיקרית במהדורתנו תהיה כמובן נוסח כתבי־היד. נוסח זה בלבד יופיע בתוך רצף הפסוקים (בהטעמה הכפולה). אמנם בנספחים, לאחר טבלאות השוואה המבוססות על נוסח כתבי־היד, יופיעו לתועלת הקורא גם טבלאות המבוססות על נוסח הדפוסים. תהיה שם אף השוואה ישירה בין נוסח כתבי־היד לבין נוסח הדפוסים כדי להבהיר את ההבדלים החשובים ביניהם. ===רשימת הדפים לעשרת הדברות=== {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|טבלה לדפים של עשרת הדברות}} ===ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות=== יש מבוכה רבה בדפוסים של התנ"ך לגבי ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות. האם לציין מספר פסוק עבור כל פסוק בטעם התחתון? או בטעם העליון? או אולי עבור כל התחלה של פסוק חדש בשניהם כאחד? והמבוכה רבה עוד יותר בגלל [[#השיבוש שחל בדפוסים|השיבוש שחל בדפוסים]]: בכתבי־היד הטברנים יש רק 12 פסוקים בטעם התחתון, ואילו בדפוסים המקובלים יש 13. ברוב הדפוסים מדפיסים, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], מערכת טעמים כפולה בעשרת הדברות, כלומר הטעם התחתון והטעם העליון ביחד. אבל מספרי הפסוקים שבהם רשומים לפי הפסוקים של הטעם התחתון דווקא, וכך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''13''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות פרק כ',2-14; דברים פרק ה',6-18). כך מופיע גם בדפוס קורן, שבו הדפיסו בפנים ברצף הטקסט את הטעמים של הטעם התחתון בלבד, והמספרים שבו הם בהתאם לכך (שמות כ,ב-יד; דברים ה,ו-יח). יש גם דפוסים (כגון לטריס ו-BHS) שבהם נותנים מספר של פסוק חדש לאחר '''כל''' סימן של סוף פסוק, בין אם הוא שייך לטעם התחתון ובין אם הוא שייך לטעם העליון. כלומר: יש בהם מספר עצמאי ל"לא יהיה לך", וכן מספר עצמאי ל"לא תנאף" ו"לא תגנב" ו"לא תענה". כך יוצא שיש בהם מספרים ל-'''16''' פסוקים בעשרת הדברות (שמות כ,2-17; דברים ה,6-21). אבל בנוסח כתבי־היד יש, כאמור [[#הטעם התחתון והטעם העליון|לעיל]], 12 פסוקים בלבד בטעם התחתון, כי המלים "לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י" הן סופו של הפסוק הראשון. לכן ברוב המהדורות החדשות יחסית כגון דותן וברויאר ומג"ה, המבוססות באופן ישיר על נוסח כתבי־היד הטברנים, יש מספרים ל-'''12''' פסוקים בלבד בעשרת הדברות (שמות כ,ב-יג; דברים ה,ו-יז). אמנם במקראות גדולות הכתר, שאף הוא מבוסס לגמרי על נוסח כתבי־היד, יש מספרים ל-13 פסוקים בעשרת הדברות (כי גם "לֹ֣א יִהְיֶֽה־לְךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֜ים עַל־פָּנַ֗י" מקבל בו מספר של פסוק). נראה שבמקראות גדולות הכתר ויתרו קצת על העקביות (מספר לכל פסוק בטעם התחתון בלבד) כדי לשמור על המספרים מהדפוסים הישנים וכך למנוע בלבול. המהדורות הדיגיטליות האחרות באינטרנט מבוססות אף הן על נוסח כתבי־היד. במהדורת ממון ממרא יש [http://mechon-mamre.org/c/ct/c0220.htm מספרים ל-12 פסוקים בעשרת הדברות], בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד ובעקבות מהדורת ברויאר. ואילו ב-WLC יש [http://tanach.us/Tanach.xml?Ex20:1-20:26 מספרים ל-16 פסוקים], כלומר מספר עצמאי לאחר כל סימן של סוף פסוק בכתבי־היד, בטעם התחתון ובטעם העליון כאחד. מספרי הפסוקים במהודרתנו יהיו בהתאם לטעם התחתון שבכתבי־היד, בדומה למהדורות דותן, ברויאר, וממכון ממרא. לכן בשני הפרקים שבהם נמצאים עשרת הדברות ([[שמות כ/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|שמות כ']] ו[[דברים ה/טעמים#חזרה לעשרת הדברות|דברים ה']]), המספרים יהיו שונים מדפוס קורן ומכל הדפוסים הישנים. ===פסוק מעשה ראובן=== [[קובץ:Damascus Codex (Torah) 1Genesis.djvu|thumb|פסוק מעשה ראובן בכתי"ש (ובו ציון ל"טעמא קדמא")|page=61]] חוץ מעשרת הדברות, יש עוד פסוק אחד במקרא שבו אנחנו מוצאים מערכת טעמים כפולה. מדובר על הפסוק של מעשה ראובן ב[[פרשת וישלח/טעמים|פרשת וישלח]] ([[בראשית לה כב|בראשית לה,כב]]):{{הערה|סעיף זה מבוסס על ברויאר, כתר, נספח ב: שתי ההטעמות של מעשה ראובן (עמ' 289-292).}} :{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ {{נוסח|רְאוּבֵ{{שני טעמים באות אחת|֗|֔}}ן|2==ש ומ"ש (רביע וזקף קטן){{ש}}ל=רְאוּבֵ{{שנין טעמים באות אחת|֔|֗}}ן (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים){{ש}}ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי"ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).}} וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ{{שני טעמים באות אחת|֑|ֽ}}ל{{מ:טעמי המקרא-סוף}} (א) לפי מערכת הטעמים הנכתבת שנייה בכתבי־היד, המסתיימת בסילוק (סוף פסוק), יחידה זו היא פסוק עצמאי, ואין לו קשר ישיר לפסוק הבא (שמופיע לאחר רווח של פרשה פתוחה): :{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב אֶת־בִּלְהָ֖ה פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}} (ב) ואילו לפי מערכת הטעמים הנכתבת ראשונה בכתבי־היד, ומסתיימת באתנחתא, הפסוק של מעשה ראובן ממשיך אף לאחר הרווח של הפרשה הפתוחה: :{{מ:טעמי המקרא|16}}וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת־בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל {פ} וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃{{מ:טעמי המקרא-סוף}} השיטה האחרונה מחברת את שני הפסוקים מלפני הרווח של הפרשה ולאחריה בעקבות האמירה המדרשית שכל בני יעקב "שקולים כאחד", כולל ראובן ולמרות מעשהו ([[שבת נה ב|שבת נ"ה ע"ב]]): :אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: "ויהיו בני יעקב שנים עשר" – מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פילגש אביו"? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. ברור שהשיטה הראשונה (א) היא זו שמחלקת את עניין לפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, כמו שעושה "הטעם התחתון" בעשרת הדברות. ואילו בשיטה השנייה (ב) יש הטעמה לפסוק אחד שכולל בתוכו שני פסוקים לפי המתכונת הרגילה, ובניגוד לפשוטו של מקרא, כמו שעושה "הטעם העליון" בעשרת הדברות. אמנם יש ייחוד בהטעמה הכפולה בפסוק מעשה ראובן, כי בו ההטעמה המדרשית (ב) נכתבת '''ראשונה''' וההטעמה ה"רגילה" (א) נכתבת '''שנייה'''. וזה ההיפך מעשרת הדברות, שבהם "הטעם התחתון" נכתב ראשון ו"הטעם העליון" לאחריו. יש עדות נאמנה ומובהקת שהשיטה הראשונה (א) היא אכן המקבילה לטעם התחתון בעשרת הדברות, למרות שהיא כתובה אחרונה בפסוק מעשה ראובן. מדובר על הערת מסורה מיוחדת במסורה הקטנה בכתי"ש: :{{מ:טעמי המקרא|16}}"זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ{{צבע גופן|אפור|' וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ ראו}}ב֔{{צבע גופן|אפור|ן}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}כַ֕{{צבע גופן|אפור|ב}} {{צבע גופן|אפור|את־בל}}הָ֖ה {{צבע גופן|אפור|פי}}לֶ֣{{צבע גופן|אפור|גש}} {{צבע גופן|אפור|א}}בִ֑{{צבע גופן|אפור|יו}} {{צבע גופן|אפור|ויש}}מ֖{{צבע גופן|אפור|ע}} {{צבע גופן|אפור|ישר}}אֵֽל׃"{{מ:טעמי המקרא-סוף}} כלומר, המסורה בכתי"ש מקפידה לציין במפורש את הטעמים השייכים לשיטה הראשונה (א) בשם "טעמא קדמא". ובעשרת הדברות בכתי"ש היא עושה בדיוק אותו הדבר '''לטעם התחתון דווקא'''. הרי לנו עדות מפורשת ששתיהן שייכות לאותה מסורת של הטעמה (וגם ההגיון מורה כך), למרות ששתי השיטות כתובות בסדר הפוך בפסוק שלנו. לגבי עשרת הדברות [[#הטעם התחתון והטעם העליון|ראינו]] שסכומי הפסוקים '''לפרשות''' הם לפי קריאת הטעם העליון שהייתה נהוגה בבבל (10 פסוקים בעשרת הדברות), ואילו סכומי הפסוקים '''לספרים''' המלאים הם לפי קריאת הטעם התחתון שהייתה נהוגה בארץ ישראל (12 פסוקים בעשרת הדברות), כולל אצל בעלי המסורה הטברנים. אבל לגבי סכומי הפסוקים בפרשת וישלח ולספר בראשית כולו הסכומים זהים, כלומר אין בהם הפרש של פסוק אחד בגלל החיבור או אי-החיבור של פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו. אצל שניהם מדובר על שני פסוקים, ועובדה זו דורשת הסבר. הרב מרדכי ברויאר הציע שסכומי הפסוקים לפרשות ולספרים אכן מציגים את מנהגי הקריאה הקדומים של בבל וארץ ישראל, כאשר שניהם כאחד נהגו שלא לחבר את פסוק מעשה ראובן לפסוק שלאחריו, אלא לקרוא במתכונת של פסוקים רגילים בהתאם לפשוטו של מקרא (כלומר בשיטה המקבילה לטעם התחתון). "טעמא קדמא" הוא אם כן מנהג הקריאה מקדמת דנא. אבל נראה שבעלי המסורה הטברנים עצמם לא נהגו כמנהג ארץ ישראל הקדום, אלא דווקא נהגו לחבר את שני הפסוקים בקריאתם ולחבר אותם לפסוק אחד בהטעמה, באופן שמביע את כבודו של ראובן בהתאם למדרש ולתרגומי ארץ ישראל.{{הערה|'''בתרגום הירושלמי ("יונתן"):''' "והוה כד שרא ישראל בארעא ההוא, ואזל ראובן ובלבל ית מצעא דבלהה פלקתיה דאבוי, דהוה מסדרא כל קביל מצעא דלאה אמי, '''ואתחשיב עילוי כאלו שימש עמה'''. ושמע ישראל ובאיש ליה, ואמר: ווי דלמא נפק מיני פיסולא, היכמא דנפק מן אברהם ישמעאל, ומן אבא נפק עשו? מתיבא רוחא דקודשא, וכן אמר ליה: '''לא תדחל דכלהון צדיקין ולית בהון פיסולא, דמבתר דאתיליד בנימין הוו בני יעקב תריסר'''." הפרשנות המדרשית הזאת משתקפת לא רק בתרגומים הירושלמים אלא אף בחלוקת הפסוקים בתרגום אונקלוס לפי כתבי־היד התימנים, שבהם לא רק עשרת הדברות נקראים מקרא ותרגום לכל פסוק לפי הטעם העליון, אלא גם פסוק מעשה ראובן נקרא כך (אמנם כך הוא החלוקה של מקרא ותרגום בכתבי־היד, אבל בפועל לא מתרגמים כלל את מעשה ראובן בציבור אלא רק את המלים "וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר" בלבד, בהתאם ל[[משנה מגילה ד י|דברי המשנה]] ש"מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם".).<br>דברי המדרש מסוכמים יפה בפירוש רש"י: '''ויהיו בני יעקב שנים עשר''' – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות ומנאן. '''ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים, וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.'''}} ולכן הקדימו הנקדנים/מסרנים את טעמי "הטעם העליון" בפסוק מעשה ראובן, כי זה היה מנהג קריאתם בפועל, אבל הם גם שמרו על המנהג המשותף למנהג ארץ ישראל הקדום ולמנהג בבל (המשתקף כאמור בסכומי הפסוקים) וכתבו את "הטעם התחתון" לאחריו. לפי הרב מרדכי ברויאר, יוצא מזה שמנהג ארץ ישראל הקדום היה לקרוא את פסוק מעשה ראובן לפי מתכונת רגילה של פסוקים, בדומה לטעם התחתון בעשרת הדברות, וכך היה גם מנהג בבל לגבי פסוק מעשה ראובן. ואילו בעשרת הדברות לא היה להם מנהג משותף, כי בארץ ישראל קראו בטעם התחתון ובבבל קראו בטעם העליון. יוצא גם שמנהג הקריאה המשתקף בתרגומים של ארץ ישראל שייך תמיד לטעם העליון, כלומר שלפי התרגומים לא מחלקים את הפסוקים במתכונת רגילה ובהתאם לפשוטו של מקרא, אלא מחלקים אותם לפסוקים ארוכים מאוד וקצרים מאוד בהתאם להבנה מדרשית. דבר זה נכון הן לגבי פסוק מעשה ראובן בבראשית, והן לגבי עשרת הדברות בשמות ובדברים. לפי זה מייצגים התרגומים של ארץ ישראל מסורת קריאה שונה מזו של בעלי המסורה הטברנים בעשרת הדברות: לפי התרגומים קוראים את עשרת הדברות בטעם העליון, ולפי בעלי המסורה קוראים אותם בטעם התחתון. אבל לגבי פסוק מעשה ראובן המנהג משותף: קוראים אותו בטעם העליון, הן לפי התרגומים והן לפי בעלי המסורה הטברנים. ואולי ייתכן שניתן להציע הסבר נוסף לזה של הרב ברויאר. אמנם נראה ברור לגמרי שבעשרת הדברות, הקדימו בעלי המסורה הטברנים בכוונה את הטעמים של מסורת הקריאה שלהם עצמם לטעמים של המסורת האחרת. אבל בפסוק מעשה ראובן מדובר על אותיות מעטות שנכתבים בהן שני טעמים זה אחר זה, כאשר הכי בולטת והחשובה ביותר היא האות אל"ף בתיבה "ישראל", שבה נכתבים אתנחתא וסילוק ביחד. טעם האתנחתא הזה עומד מיד לפני רווח של פרשה פתוחה כדי לחבר בין שני הפסוקים (למרות הרווח ובניגוד לפשוטו של מקרא), ושאר הטעמים המתאימיםם לו באים רק בעקבותיו. בניגוד לטעם העליון בעשרת הדברות, שבא כדי '''להבליט''' את כל אחד מהדברות וכך לפארו, ההטעמה המקבילה בפסוק מעשה ראובן קיימת אך ורק כדי '''להצניע''' את המעשה ע"י חיבורו לפסוק הבא. ואם כן אולי היה ראוי במקרה כזה להקדים את האתנחתא לסילוק, כי כך ניתן להדגיש דווקא את האתנחתא, ואת החיבור בין הפסוקים למרות הרווח, וכך להצניע את מעשה ראובן. כלומר: אולי גם במעשה ראובן ייצג הטעם התחתון את מסורת קריאתם של בעלי המסורה הטברנים, אבל מתוך כבוד לעצם העניין המובע במסורת האחרת הקדימו לכתוב אותה ראשונה (ולא בגלל שהיא הייתה מנהגם בפועל). הערות המסורה המפורטות בכתי"ש לגבי "טעמא קדמא" באות אם כן למנוע טעויות, ע"י ציון מדויק למנהגו של המסרן עצמו, כדי שהקורא לא יטעה בגלל '''הסדר''' של הטעמים בפסוק מעשה ראובן או בגלל '''המורכבות''' של ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. '''במהדורתנו:''' מכיוון שמדובר בסך הכל על פסוק אחד בלבד, ועוד שמערכת הטעמים הכפולה במעשה ראובן נובעת דווקא מהרצון להצניע את העניין, לכן לא נקדיש לו נספח מיוחד בדף עצמאי. במקום זה נסתפק בטבלה קצרה בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]'''.{{הערה|הטבלה המובאת בסוף הדף '''[[פרשת וישלח/טעמים#מעשה ראובן|של הפרשה]]''' והדף '''[[בראשית לה/טעמים#מעשה ראובן|של הפרק]]''' מועתקת מהמקור הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|כאן]]'''.}} הנוסח של ההטעמה הכפולה יישאר בתוך הרצף של הפרשה יחד עם הקישור הישיר בסימן המיוחד ('''"↓↑"'''). '''מספרי הפסוקים:''' כבר ראינו [[#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|לעיל]] שיש חוסר עקביות בין הדפוסים השונים לגבי ציון מספרי הפסוקים בשמות פרק כ' ובדברים פרק ה' בגלל ההטעמה הכפולה בעשרת הדברות. אך בעיה זו אינה קיימת לגבי מעשה ראובן, כי משום מה '''בכל''' הדפוסים מציינים את הכל (כולל "וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר") במספר של פסוק אחד (דהיינו פרק ל"ה פסוק כ"ב). ולכן כך נעשה גם במהדורתנו. ==סדרי הקריאה בתורה== ===חלוקת הסדרים בתורה=== חלוקת הסדרים בתורה היא חלוקה עניינית לרוב, המשקפת את מחזור הקריאה התלת־שנתי שהיה נהוגה בארץ ישראל. במהדורתנו שילבנו את חלוקת הסדרים לפי שתי שיטות מקבילות: *סימנו את חלוקתה של התורה ל-154 סדרים המקובלת בדפוסים והמוכרת, כולל המרכיב של המספר הרצוף לכל סדר וסדר מתחילת כל ספר (המספרים מצויינים באותיות עבריות כמו שמוכר היטב מדפוס קורן).{{הערה|למספרים הרצופים באותיות עבריות (בנוסף לציון האות "ס" בשוליים) יש בסיס כבר בכתבי־היד הקרובים לכתר והמאוחרים יותר, אמנם אין בהם ביצוע מלא תמיד.}} *סימנו את חלוקת הסדרים על פי שני מקורות עתיקים המתעדים את נוסח המסורה הטברנית: רשימת הסדרים ב'''ספר החילופים''' למישאל בן עוזיאל{{הערה|1=מהדורת אליעזר ליפשיץ (ירושלים: מאגנס, תשכ"ה; טקסט מלא ב-PDF ניתן להוריד [http://www.hum.huji.ac.il/units.php?cat=5040&incat=4972 באתר האוניברסיטה העברית]). הרב ברויאר כבר סימן את הסדרים במהדורותיו על פי רשימה זו. ספר החילופים מתעד רשימה של הבדלים (זעירים) בנוסח המקרא בין שיטת בן אשר לבין שיטת בן נפתלי (וגם מספר הסכמות בין שתי השיטות). כך מאפשרות רשימת החילופים וההסכמות קיטלוג של כתבי־יד לפי קרבתם לשיטת בן-אשר, וזהו עיקר חשיבותן במחקר בימינו: ספר החילופים מאשר את חשיבותו של כתר ארם צובה כמייצג נאמן ומדוייק לשיטת בן-אשר, וגם מאפשר את שחזור נוסחו של בן-אשר במקומות מסויימים החסרים בכתר. אמנם בנוסף לרשימת החילופים עצמה, יש בספר החילופים גם תיעוד קפדני לראשי הסדרים במקרא (בתחילת הדיון על כל פרשה בתורה וכל ספר בנביאים וכתובים).}} ו[https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up רשימת הסדרים בכתי"ל] (בנוסף לסימון ראשי הסדרים שבגוף התורה עצמה באותו כתב־יד). שני המקורות העתיקים האלה כמעט זהים אחד לשני בחלוקת הסדרים,{{הערה|יצוין שספר החילופים וכתי"ל גם זהים לסימון הסדרים הקיים בסוף ספר דברים בכתר ארם צובה. שלושת המקורות ביחד עוד זהים בכך שפרשת "נִצבים" כוללת בתוכה גם את פרשת "וילך" (והן נחשבות לפרשה אחת ביחד).}} והם מדווחים על כ-167 סדרים בתורה.{{הערה|בשני המקורות העתיקים מדווח על סך של קס"ז (167) סדרים בדיוק בחמישה חומשי תורה. אמנם רק ברשימה שבכתי"ל יש באמת קס"ז סדרים, ואילו בספר החילופים, למרות המספר המובא בסוף, נזכרים 168 ראשי סדרים. הסדר הנוסף מתחיל לקראת סוף פרשת וירא ("וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר", [[בראשית כב כ]]); סדר זה חסר לגמרי בכתי"ל בסימון הפנימי וברשימה (וגם בחלוקה המקובלת), וזה ההבדל היחיד בין ראשי הסדרים שבשני המקורות.}} לגבי השיטות השונות בסימון הסדרים (ובמיוחד בין החלוקה המקובלת לבין החלוקה ל-167 סדרים), יש אומרים שאין כאן מחלוקת אלא שהסדרים הנוספים בתורה שבספר החילופים ובכתי"ל משקפים תת־חלוקה אפשרית בתוך הסדרים המקובלים. ויש אומרים שחלוקת הקריאה למחזור התלת־שנתי לא הגיעה לידי שיטה מובהקת של חובה, והיו מנהגים שונים כיצד לחלק את הקריאה בדרכים שונות. ציונם של ראשי הסדרים הנוספים בספר החילופים ובכתי"ל ישולב בתוך המספרים הרצופים של החלוקה המקובלת. לדוגמה: יש סדר שמתחיל בתחילת פרשת "וָאֶתְחַנַּן" (דברים ג כג), והוא הסדר הרביעי בספר ("ד" במספרים הרצופים) לפי החלוקה המקובלת של 154 סדרים בתורה. מאוחר יותר יש ציון של תחילת סדר במקורות העתיקים בפסוק "כִּי־תוֹלִיד בָּנִים" (ד כה), וסדר זה אינו קיים בחלוקה המקובלת. הוא יסומן אם כן לפי המספר הרצוף "ד*". להלן רשימה של כל הפרשות שבהן יש סדר נוסף על החלוקה המקובלת (קנ"ד סדרים): *בספר בראשית (בנוסף על מ"ג סדרים): וירא=(יט*),{{הערה|אין כאן סדר בכתי"ל (ברשימה ובגוף התורה) אבל יש סדר בספר החילופים, ובגלל הסדר הנוסף מגיע מספר הסדרים בספר החילופים ל-46 בספר בראשית ול-168 בתורה כולה (למרות הסך המובא בסוף של קס"ז סדרים). יצויין שסדר זה קיים גם בתוך המספרים הרצופים שבכתי"ש (כ'), אמנם שם הוא מתחיל בתחילת פרשת "חיי שרה" ולא בבראשית כב,ב; ובכלל יש הבדלים רבים בין סימון הסדרים בכתי"ש לבין המסורת של קס"ז סדרים בתורה (בכתי"ש לדוגמה יש מ"ב סדרים סה"כ בספר בראשית).}} וישב=לה*, ויחי=מג*. *בספר שמות (בנוסף על כ"ט סדרים): שמות=א*,{{הערה|כאן חסר סימון הסדר בגוף כתי"ל, אבל הוא קיים ברשימת הסדרים בכתי"ל (וגם דותן השלים אותו ע"פ הרשימה).}} משפטים=יז*, כי-תשא=כה*, ויקהל=כו*. *בספר ויקרא (בנוסף על כ"ג סדרים): ויקרא=ב*, אמֹר=יט*. *בספר במדבר (בנוסף על ל"ב סדרים): נשֹא=ה*. *בספר דברים (בנוסף על כ"ז סדרים): ואתחנן=ד*, ראה=יא*, שֹפטים=טו*,{{הערה|יש לסמן עוד מקום בפרשת שֹפטים בכתי"ל, דהיינו [[דברים כ א]], בו מסומן סדר נוסף בכתב היד (לכאורה "טו**"). אבל סימון זה כנראה בטעות הוא, שהרי אינו מובא ברשימת הסדרים בכתי"ל עצמו וגם לא בספר החילופים (דותן ציין אותו כטעות {ס}). במהדורתנו לא תייגנו אותו ב[[תבנית:מ:סדר]] אבל הערנו עליו בהערת נוסח.}} כי־תצא=טז*. יש גם שני מקומות שבהם תחילת הסדר שונה במקצת בחלוקה המקובלת ובמקורות העתיקים: *בפרשת אמֹר מתחיל סדר [יט] בויקרא כג,ט ("כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ") במקורות העתיקים, אבל בחלוקה המקובלת מתחיל הסדר (יט) בויקרא כג,טו ("וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙"), הפרש קל של 6 פסוקים שהם פרשה אחת. *בסוף פרשת קֹרח מתחיל סדר (יז) בבמדבר יח,כה ("וְאֶל־הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר"), אבל במקורות העתיקים מתחיל הסדר [יז] בתחילת פרשת "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר יט,א), הפרש קל של 8 פסוקים שהם פרשה אחת. למידע על חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים|כאן]]'''. ===החלוקה לפרשות השבוע=== [[מקרא על פי המסורה/תורה|התורה מחולקת במהדורתנו]] לפי יחידות של "פרשת השבוע". חלוקה זו משקפת את המנהג המקובל כבר אלף שנה של מחזור לקריאת התורה בשנה אחת (מקור המנהג הוא [[:W:פרשת השבוע#מקור המנהג בעדות ישראל|בבלי]]). בתחילת כל יחידה של "פרשת השבוע" יש גם תמונות וקישורים לעמודים המתאימים לדף הראשון של אותה פרשה (צילומים של כתבי־היד החשובים ושל ספרי תורה הכתובים על קלף). ראוי לציין שבכתבי־היד הטברנים וברשימות המסורה שבהן (וכן ב"ספר החילופים") אין פרשה חדשה שמתחילה בפסוק [[פרשת וילך/טעמים#פרשת וילך (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|"וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה" (דברים לא,א)]], ויחידה זו הייתה נחשבת אם כן לחלק האחרון של [[פרשת ניצבים/טעמים#פרשת ניצבים (עם מספרי פסוקים וסימני ניווט)|פרשת "נִצבים"]] (שהיו בה 70 פסוקים סה"כ).{{הערה|עניין זה צויין גם בתיעוד הנוסח (בדף העריכה בתחילת פרשת "וילך" ([[דברים לא/טעמים|פרק ל"א]]).}} ===החלוקה לעולים בתורה=== פרשות השבוע מחולקות במהדורתנו בהתאם לקריאה עבור שבעה עולים לתורה בשבת (ומפטיר). חלוקה זו יציבה לרוב בדפוסים מאז המאה הי"ח.{{הערה|למידע היסטורי על החלוקה לעולים בתורה, ראו את [https://jewish-faculty.biu.ac.il/files/jewish-faculty/shared/JSIJ4/stulberg.pdf מאמרו] של אפרים סטולברג, "תורה שבעל פה האחרונה: חלוקת התורה לעליות" ב-JSIJ גליון 8 (2009).}} היא נעשתה כאן לפי החלוקה המקובלת בדפוסים הנפוצים של המקראות הגדולות (השתמשנו במקראות גדולות לתורה ב[[:COMMONS:Category:MG1859-Vienna-Torah|מהדורתו של שלמה נעטטער]] [ווין תרי"ט]), והמשתקפת היטב בדפוס קורן.{{הערה|במקרים של אי־התאמה הכרענו לפי [https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Tikkun-Koreim-HB50656.pdf תיקון הקוראים הזה]. בעתיד ראוי שיהיה סימון לפי שיטות נוספות של חלוקת הפרשה לעולים, ובמיוחד מנהג תימן, וכן להוסיף אפשרות למשתמש לבחור את שיטת הסימון הרצויה לו.}} לשבתות שקוראים בהן שתי פרשות מחוברות, הקריאה לכל אחד משבעת העולים צוין כנהוג בתוך סוגריים לאחר החלוקה לעולים של הפרשה היחידה, כגון: "חמישי (שלישי)". החלוקה במהדורתנו לשלושה עולים במשך השבוע (מנחה בשבת, שני וחמישי) מבוססת על '''סדר עבודת ישראל''' לר' יצחק (זליגמן) בער, רעדעלהיים תרכ"ח, מתוך מהדורת צילום של הוצאת שוקן תרצ"ז.{{הערה|ראו שם עמ' 451-494, "סדר הפרשיות למנחה בשבת ולשני וחמישי לתעניות ולחה"מ וחנוכה ופורים". חטיבת הקריאה הזאת צולמה בתוך '''סדור רנת ישראל''', מהדורה שניה (הוצאת מורשת: ירושלים תשל"ד), עמ' 447-485. מהדורת צילום אחר של "סדר עבודת ישראל" לזליגמן בער נמצאת '''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-1.pdf|כאן]]''' ו'''[[:COMMONS:File:Avodat-Yisrael-Baer-1901-2.pdf|כאן]]'''.}} הציון לתחילת הקריאה ל"לוי" ול"ישראל" מופיע בסוגריים מרובעים, וסוף הקריאה ל"ישראל" הוא בדרך כלל לפני עליית "שני" בשבת.{{הערה|במקומות חריגים שבהם עליית "ראשון" ארוכה ולא נהוג שישראל ביום חול יקרא עד סופה (בפרשות "בראשית", "כי תשא", "נשא"), צוין "[ע"כ ישראל]" בסוף הקריאה לעולה השלישי. וכן במקומות שנהוג להמשיך לקרוא אחרי סוף עליית "שני", צוין בסוף העלייה השלישית "[ע"כ ישראל]" (בפרשות "בחקתי", "דברים", "ואתחנן"', "כי תבוא", "נצבים", "וילך", "האזינו", "וזאת הברכה").}} לא הוספנו סימון לקריאת התורה במועדים בתוך מהדורת המקרא בוויקיטקסט. סימון כזה יוצר מעמסה כבדה בשוליים של הטקסט, ולא נהוג לסמן אותו "בפנים" במהדורות של המקרא, אלא רק בנספחים. במקום זה יצרנו מדור מיוחד בשם '''[[מקראי מועד|"מִקְרָאֵי מוֹעֵד"]]''', שם מופיעה קריאת התורה לכל המועדים לפי החלוקה הנפוצה במחזורים (וגם הפטרות). תוכן הקריאות במדור "מִקְרָאֵי מוֹעֵד" מבוסס על "מקרא על פי המסורה". ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 3]] tr333udw54kl7x9ev6q7t98lw8kv19i 4 265103 3099298 3099114 2026-10-30T18:49:53Z BDencklaBot 37295 Font-agnostic forms for letters with two vowels, following the notes. Ch. 5: 1 Kgs 17:11, Ps 14:1 (two) and 53:2 (two), the ḥataf-ḥiriq in plus notation with the packed form in parentheses; Prov 6:24, the segol on an alef in double guillemets, with qamats-CGJ-segol in parentheses; 2 Kgs 4:7, the qubuts on an alef in double guillemets before the bet. Ch. 3: Deut 3:22 as its note now gives it, a reversed ḥataf-ḥiriq in plus notation with its packed form in parentheses 3099298 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ה. קביעת הנוסח בנביאים וכתובים: המקומות הקיימים בכתר}} ==הסבר קצר על קביעת הנוסח בנביאים וכתובים במקומות הקיימים בכתר== '''נוסח הנביאים והכתובים במהדורה זו (חלוקת הפרשות וצורת השירות, האותיות והתיבות, הניקוד והטעמים והגעיות) מיוסד על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה|כתר ארם צובה]] במקומות שהוא קיים. במקומות מעטים וחריגים שבהם נוסח הכתר אינו חד משמעי, או ייתכן שנפלה בו טעות, הבאנו את הנתונים בשלמותם בתיעוד הנוסח והכרענו ע"פ שיקול הדעת. לאחר קביעת הנוסח נעשו התאמות קלות בנוסח הניקוד והטעמים בהתאם ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב במהדורתנו]].''' לפרטים נוספים על שיטת ההגהה והעריכה לנוסח הכתר (במקומות שהוא קיים) ראו בסעיפים הבאים. למידע על הנוסח בנביאים וכתובים במקומות שכתר ארם צובה אינו קיים בהם, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|בפרק הקודם]]'''. ==יסודות הנוסח ותיעודו== במקומות שכתר אדם צובה קיים, נוסח המקרא במהדורתנו מיוסד ישירות עליו. מכיוון שמדובר על כתב־יד אחד בלבד, שהוא מדויק ובהיר ועקבי להפליא, יש הרבה פחות צורך לדון בנוסחו של הכתר ולהשוות אותו אל כתבי־יד מקבילים, מאשר במקומות המיוסדים על כתי"ל. בכל זאת, לעתים יש בו אות, ניקוד, טעם או עניין אחר הראוי לציון (אף אם קיבלנו את נוסחו), וזה דורש תיעוד של הנתונים לגביו, ולפעמים אף דיון והשוואה אל מקורות מקבילים.{{הערה|ברוב פרקי הנביאים והכתובים, במקומות המיוסדים על הכתר, יש ממוצע של 1-2 הערות נוסח בלבד בפרק אחד, וברוב ההערות הללו יש רק תיעוד קצר של זוטות. בספרי אמ"ת יש יותר הערות נוסח בממוצע, אך רובן עוסקות בפרטים הקטנים של טעמי אמ"ת.}} במקומות האלה השתמשנו באותה שיטה טכנית לתיעוד הנוסח כמו במקומות החסרים בכתר; ראו בהסבר המפורט בתוך '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#תיעוד הנוסח|פרק המבוא לנוסח התורה]]'''. במקרים המעטים יחסית שבהם היה צורך להשוות את הכתר לכתבי־יד אחרים, השתמשנו באותם כתבי־יד נבחרים שהוזכרו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#יסודות הנוסח ותיעודו|פרק הקודם]], לספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לנביאים|נביאים]]''' ולספרי ה'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#כתבי־היד לכתובים|כתובים]]'''. ==הכנת מהדורת מקרא על־פי כתר ארם צובה== ===מהדורות מקרא קודמות על־פי כתר ארם צובה=== כתר ארם צובה הוא כתב־יד בהיר ומדויק ועקבי. מתוך '''למעלה ממליון''' אותיות וסימני ניקוד וטעמים וגעיות בספרי הנביאים והכתובים (במקומות שהכתר קיים), יש '''פחות ממאתיים''' מקומות בלבד (!) שצריך בכלל להעיר בהם מבחינת קביעת הנוסח של סימן אורתוגרפי מסוים. ורק בחלק מהמקומות האלה חייב העורך להפעיל את שיקול דעתו לגבי כוונתו של הסופר, וכיצד יש להציג את הממצאים במהדורה של המקרא. עובדה מספרית פשוטה זו היא הסיבה לכך שכל המהדורות היפות של התנ"ך שיצאו לאור עד היום ע"פ כתר ארם צובה – כמעט זהות אחת לשנייה, אות באות ותָו בתָו (לגבי קביעת הנוסח, ולמעט עניינים התלויים בשיטות העיצוב של המהדירים). מדובר בעיקר על שלושת מהדורותיו של הרב ברויאר ומהדורת מכון ממרא, ועל מקראות גדולות הכתר.{{הערה|אפשר גם להוסיף את הכרכים הבודדים שיצאו לאור במסגרת "מפעל המקרא" של האוניברסיטה העברית (ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל). ועם קצת הסתייגות אפשר עוד להוסיף גם את מהדורת "סימנים" של פלדהיים.}} כל אחת מהמהדורות הללו זהה לכל חברותיה כמעט לגמרי לגבי קביעת הנוסח (אבל לא לגמרי מבחינת עיצוב הטקסט). '''אך בכל אחת מהמהדורות היפות הנ"ל יש שני מרכיבים מקוריים וחשובים:''' #'''קביעת עצם הנוסח ע"פ שיקול הדעת במקומות חריגים.''' יש מקומות שבהם משמעותו של כתב־היד אינה ברורה לגמרי, כגון: אות שאולי סותרת את כתיב המסורה (וייתכן שנפלה טעות נדירה); ניקוד או טעם חריג שסותר את דרכו של הכתר במקומות אחרים (וייתכן שמדובר על טעות); נקודה או קו קטן של ניקוד או טעם שכתוב באופן בהיר ובלי סימני מחיקה, אך ניתן לפרש אותו ביותר מדרך אחת; מקום מטושטש או שיש בו סימני מחיקה (ולכן לא ברור לגמרי מה הייתה כוונתו של המסרן). כל מהדיר חייב להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה. כאמור, מדובר על פחות מ-200 סימנים אורתוגראפיים בלבד (אותיות, ניקוד וטעמים) בכתב־היד כולו. #'''עיצוב המהדורה בשביל הקורא.''' כלומר: עד כמה מעתיקים את כל איפיוני כתב־היד לפרטי פרטיהם, גם כשהם אולי לא מתאימים לצרכיו של הקורא? כמה דוגמאות: האם חובה להביא בפני הקורא את נוסח סימן ה"רפה" שבכתר או שניתן לוותר עליו? האם צריך למסור רק את קביעת '''סוג''' חלוקת הפרשות שבכתב־היד (פרשה פתוחה או סגורה), או אף את '''צורת''' חלוקתן לפי השורות והרווחים? בתיבה שטעמה מלעיל, האם חובה לסמן את טעם הפשטא הכפולה בדיוק לפי שיטת הכתר, או שניתן לסמן אותו בכל תיבה כזו בעקביות (כמו שנעשה במהדורות ברויאר)? לגבי ה'''עיצוב''' במהדורתנו (2), הוא יהיה לפי השיטה המנומקת היטב לעיל ב'''[[../פרק ב|פרק השני של המבוא]]'''. שיטה עצמאית זו שונה במידה ניכרת משיטותיהן של שאר המהדורות, לפחות באותה מידה שגם הן בעצמן שונות אחת מהשנייה (ואף יותר). אמנם לגבי '''קביעת הנוסח''' במהדורתנו, במקומות המועטים יחסית בכתר שצריך להפעיל בהם את שיקול הדעת, נבחן כל מקום מחדש ונגיע להחלטה עצמאית לאחר הבאת כל הנתונים. בין המקומות האלה: #כ-25 [[#מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|אותיות וצירופי תיבות בכתיב של כתר ארם צובה, שיש ספק כלשהו לגבי קביעתם]], וייתכן (אפילו בספק) שלפי קביעה מסוימת הכתיב יהיה מנוגד למסורה הטברנית. #טעויות קלות נדירות יחסית בכתב־היד בענייני ניקוד וטעמים, מהסוגים שפירט ישראל ייבין בפרק הראשון של ספרו, ועוד כמה צורות חריגות שיש לדון בהן (גם אם אינן טעויות מובהקות).{{הערה|ייבין, א.5 עמ' 16 דווח על "למעלה מ-50 טעויות סופר", אבל ראו גם בסוגים הנוספים שמנה ב-א.6.}} #סימני ניקוד וטעמים וגעיות שניתן לפרש אותם ביותר מדרך אחת, ו/או שהם מטושטשים ו/או לא ברורים ו/או שיש בהם סימני מחיקה (נדירים יחסית). #סימני ניקוד וטעמים וגעיות שלא ברור לגמרי עד כמה הם מסכימים בעקביוּת לשיטת המסורה והכתר עצמו (כגון מרכא בתיבת תביר). #אותיות גדולות וקטנות המוזכרות בספרות המסורה הקדומה או המאוחרת, שבדרך כלל אינן באות לידי ביטוי בנוסח הפנים של הכתר (ואף לא בנוסח הפנים של כתבי־היד הקרובים לו). כאן מדובר על חלק משיטת העיצוב במהדורתנו, שהרי בעידן כתבי־היד לא היו אותיות אלו עניין של חובה. '''למרות נדירותם, מוכרח כל מהדיר להפעיל את שיקול דעתו במקומות אלה.''' במהדורתנו נדון בכל אחד מהם במקומו (בתוך תיעוד הנוסח שבדף העריכה על ידי השימוש ב[[תבנית:נוסח]]). בגלל שהמקומות האלה מעטים יחסית, יהיו הרבה פחות הערות נוסח בדפי העריכה בספרים שהכתר קיים בהם, מאשר בספרים המבוססים על כתב־יד לנינגרד (כיוון שהכתר חסר בהם). לסיום צריך להוסיף ולומר, שעצם העובדה הברוכה שקיימות כל כך הרבה מהדורות משובחות ומדויקות על פי כתר ארם צובה מאפשרת לנו את השוואתן אחת לשנייה, ואת כולן ביחד לצילום כתב־היד. ניתן ללמוד מהשוואה כזו המון על אופייה של כל אחת מהמהדורות האחרות, וגם להפיק ממנה תובנות חשובות על הכתר עצמו ובשביל מהדורתנו, וכך עשינו. ===ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה=== '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' היה הספר הראשון בנביאים וכתובים שבוצעה בו עריכה מלאה במהדורתנו, כולל הגהה ע"פ כתר ארם צובה ו[[../פרק ב|עיצוב לפי שיטתנו]]. ספר זה נבחר בגלל שהוא [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/מפתח לכתר ארם צובה#ספר ישעיהו|נשתמר בשלמותו בכתר ארם צובה]], ובגלל שהוא ספר גדול מבחינה כמותית (כך שהיו בו מספיק דוגמאות למקומות חריגים כדי להמחיש את השיטה, והוא היווה מקרה בוחן ראוי לשיטת העבודה). כדי לבצע את הגהת הנוסח באופן מיטבי השתמשנו בכמה מקורות ביחד: בצילום הכתר, במהדורותיו של הרב ברויאר, במהדורת מכון ממרא (שהיא כמעט זהה למהדורות ברויאר{{הערה|הבדל קטן בין קביעת הנוסח במהדורת מכון ממרא לבין מהדורות ברויאר נמצא בתחום הגעיות. בעבודתנו על עשרת הפרקים הראשונים בספר ישעיהו מצאנו שני מקומות שבהם חסרה געיה במכון ממרא שקיים בכתר (ועל פיו במהדורות ברויאר): "מִֽי־בִקֵּ֥שׁ" ([[ישעיהו א/טעמים#א ט|א ט]]), "וּנְשֽׂוּא־פָנִ֖ים" ([[ישעיהו ט/טעמים#ט יד|ט יד]]). לא ברור אם מדובר על טעות או על עניין שבשיטה. החל מפרק י"א הפסקנו לתעד את הגעיות החסרות (למרות שמידי פעם מצאנו עוד), אבל מחשבון פשוט לפי התדירות בעשרת הפרקים הראשונים נראה שיש כתריסר געיות חסרות במהדורת מכון ממרא לספר ישעיהו. יש גם מקומות מעטים במהדורת מכון ממרא שהגעיה נמצאת באות אחרת מאשר בכתר, וגם במקומות האלה לא תיעדנו את התופעה אלא פשוט סימנו את הגעיה כמו שהיא בכתר.}}), ובמקראות גדולות הכתר. השימוש בצילום כתב־היד עצמו לצידן של כמה מהדורות מדויקות המבוססות עליו עזר לנו להעלות את דיוקה של ההקלדה, ואף תרם להבנתנו את שיטתה המיוחדת של כל אחת מהמהדורות האחרות. כדי להמחיש את העבודה על קביעת הנוסח בספר ישעיהו צריך להביא סטיסטיקות של ממש, ונתחיל עם רשימת המילים החריגות של הרב ברויאר במהדורת '''כתר ירושלים''' (מתוך "נוסח כתב היד" בסוף הכרך). ברשימה זו הביא ברויאר את כל המקומות שבהם הוא נמנע מלהביא את נוסח הכתר במהדורתו, או שיש בהם ספק מסוים לגבי נוסח כתב־היד. כאשר מסתכלים על הפריטים ברשימתו לפי סוגיהם השונים, רואים קודם כל ש-[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו|53 מילים]] מתוך 68 בספר ישעיהו הן כולן מקרים של חטף באות לא גרונית (כ-78%).{{הערה|למרות שלעתים רחוקות מצאנו מקום שבו ברויאר לא ציין חטף באות לא גרונית, רשימותיו בדרך כלל מהווֹת תיעוד שלם ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. להסבר כללי של התופעה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''.}} לגבי שאר המקומות החריגים (רק 15 במספר בספר ישעיהו), נמצא שהם מ-5 סוגים שונים: #ספק קל לגבי קביעת אות אחת בכתר: "מְרִימָ֔[י]ו" ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]). #ספקות בקביעת הניקוד והטעמים והגעיות בכתר (3 מקומות, שאחד מהם ספק מקף בתיבת משרת [ראו סוג 5 דוגמה ג.]). #מקומות חריגים בשיטת הניקוד בכתר (2 מקומות). ב[[ישעיהו יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] א="מָעוּז֗וֹ" (במקום ק=מָעוּזּ֗וֹ וכן בדפוסים [ל=מָעֻזּ֗וֹ]); ב[[ישעיהו כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] א="בְּמָעוּזִ֔י" במקום ל,ק=בְּמָעוּזִּ֔י [דפוסים=בְּמָֽעֻזִּ֔י]). מצד אחד דגש חסר הוא אחד מהסוגים של הטעויות הקלות שנפלו בכתר לעתים רחוקות למרות דייקנותו{{הערה|ראו ייבין א.5, עמ' 16-17.}}, אבל חסרונו באותה תיבה פעמיים אולי רומז על עיקרון כלשהו. מצד שני גם אם הדבר נעשה בכוונה – עדיין אין עקביות בעניין זה בכתר. והשוו: "מָעוּזִּ֖י" ([[שמואל ב כב/טעמים#כב לג|שמ"ב כב לג]]), "מָעוּזִּֽי׃" ([[תהלים לא/טעמים#לא ה|תהלים לא,ה]]), "מָ֝עוּזָּ֗ם" ([[תהלים לז/טעמים#לז לט|תהלים לז,לט]]), "מָעוּזִּי֮" ([[תהלים מג/טעמים#מג ב|תהלים מג,ב]]), "מָע֫וּזּ֥וֹ" ([[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]]). #חריגים בניקודו של ה"כתיב" (4 מקומות): "עֲנִוִים֙" (עֲנִיִּים֙ קרי; [[ישעיהו לב/טעמים#לב ז|לב,ז]]), "חֹראָיהָ֗ם" (צוֹאָתָ֗ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), "אֵאֵ֥ שַׁיְנֵיהֶ֖ם" ([מֵימֵ֥י] רַגְלֵיהֶ֖ם קרי; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|לו,יב]]), "מֵי־אִתִּֽי׃" (מֵאִתִּֽי׃ קרי; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|מד,כד]]). #מקף בתיבת משרת (4-5 מקומות): א. "נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ" ([[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|מ,ז]]); ב. "וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙" ([[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|נט,טז]]); ג. "ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה"? ([[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] לפי ברויאר, וכך נראה יותר מעיון בכתב־היד, וכן הוא גם בכתבי־היד הקרובים לכתר [ל,ש1,ק,ל-א,ק25] ובדפוסים; אבל אולי צריך לקרוא רֽוּחַ־יְהוָ֖ה כמו שקבעו במקראות גדולות הכתר); ד. "וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙" ([[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|סג,ה]]); ה. "אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי" ([[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|סו,ח]]). לגבי שלושת הסוגים האחרונים (10-11 מקומות), נוסח הכתר ברור לגמרי בכמעט כולם (למעט "ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה" ב[[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] כספק מקף בתיבת משרת), ובכולם מדובר על נטייה רווחת בכתר (ולא בטעות סופר) או לפחות על חוסר עקביות בשיטת הניקוד. נטיות אלו אינן עניין של חובה (כי אף הכתר עצמו אינו עקבי לגמרי לגביהן). ולכן לגבי מקף בתיבת משרת ולגבי ניקודו של תיבת הכתיב, במהדורתנו נעצב את המקומות האלה לפי [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו|שיטתנו]], ונציין את השינויים בתיעוד הנוסח. ולגבי שתי המילים "מָעוּז֗וֹ" (במקום מָעוּזּ֗וֹ) ו"בְּמָעוּזִ֔י" (במקום "בְּמָעוּזִּ֔י"), בשתיהן אות הזי"ן תהיה דגושה, כמקובל לא רק בכתבי־היד הקרובים לכתר ובדפוסים, אלא גם בכתר עצמו במקומות אחרים, וכך נשמור על עקביות למען הקורא ובהתאם למטרת העיצוב במהדורתנו.{{הערה|גם הרב ברויאר במהדורותיו החליט כך, וכנראה מאותן סיבות. אך במקראות גדולות הכתר קבעו "מָעוּז֗וֹ" ו"בְּמָעוּזִ֔י" כדי להעביר את נוסח הכתר בדיוק למרות חריגותו וחוסר העקביות שבו.}} אמנם לגבי שלושת הסוגים הראשונים (כלומר ארבעת המקומות בספר ישעיהו שבהם יש ספק כלשהו לגבי קריאת כתב־היד או לגבי כוונתו של המנקד, ואם כן יש קושי מסוים בקביעת עצם הנוסח), נצטרכנו להכריע בעצמנו על פי עיון חוזר בכתב־היד ועל פי שיקול הדעת. בארבעת המקומות האלה בספר ישעיהו החלטנו כך: #ספק קל לגבי אות אחת: בתיבת "מְרִימָ֔יו" ([[ישעיהו י/טעמים#י טו|י,טו]]) נמחק החלק התחתון ביו"ד הראשונה, אבל האות קיימת ברובה. גם בכתבי־יד אחרים הקרובים לכתר (ל,ק,ש1) נכתבה התיבה מלאה עם יו"ד פעמיים. ייתכן שהמוחק ויתר על המחיקה באמצע, אבל לא שב כדי להשלים את החלק המחוק. ובכל מקרה האות קיימת בפועל בכתר כמו בכתבי־היד ובדפוסים (וכך גם במהדורות ברויאר, במקראות גדולות הכתר, ובמכון ממרא). לכן תופיעה במהדורתנו "מְרִימָ֔יו" בכתיב מלא בלי שום ציון; שאר המידע לגבי האות המסופקת יהיה בתיעוד הנוסח, והמילה תופיעה ב[[#מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה|רשימת המקומות החריגים בנוסח הכתיב בכתר]]. #ספק לגבי טעם ([[ישעיהו נה/טעמים#נה ה|נה,ה]]): "וְלִקְד֛וֹשׁ" או "וְלִקְד֥וֹשׁ"? הצורה השנייה מתאימה יותר לכללי הטעמים: "לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ׃", וכך מופיע בכתבי־היד האחרים הקרובים לכתר (ל,ק) ובדפוסים; וכן הכריעו ברויאר ומג"ה.{{הערה|כמעט שאין טעויות בכלל במערכת הטעמים בכתר; ראו על כך בייבין, כא.2 (עמ' 197), וייתכן שיש להוסיף את התיבה הזו בתור ספק לשני המקומות שכבר ציין (גם בהם מדובר על נקודת תביר בטעם שצפוי להיות מרכא). אך מהצבע והצורה של הנקודה ייתכן שיש כאן כתם דיו ולא נקודה שהסופר כתב אותה בכוונה, ואם כן מדובר על מרכא ואין טעות.}} #טעמים לא ברורים ([[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|מה,ו]]): "אֲנִ֥י יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃" או "אֲנִֽי־יְהוָ֖ה וְאֵ֥ין עֽוֹד׃"? במהדורתנו קיבלנו את הגרסה הראשונה לאחר עיון בכתב־היד (בדומה למקראות גדולות הכתר, ולפי זה אין צורך לתיקון בספק של ברויאר). #ספק געיה ([[ישעיהו יד/טעמים#יד ב|יד,ב]]): "בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל" או "בֵּית־יִשְׂרָאֵ֗ל"? הגעיה מטושטשת ואף ייתכן שהיא לא קיימת, אבל מעיון בצילום כתב־היד נראה לנו יותר שהסימן קיים; ולכן במהדורתנו באה הגעיה בהתאם לדעתו של ברויאר ובניגוד למקראות גדולות הכתר. כל המקומות הנ"ל מצויינים ברשימת השינויים של ברויאר. אבל יש עוד מספר מקומות בספר ישעיהו הדורשים הסבר או תיעוד (והם אינם מובאים כלל ברשימת ברויאר אלא תוקנו או שונו במהדורתו בלי שום הערה): #טעויות סופר מובהקות בניקוד (ע"פ ייבין): ##ב[[ישעיהו יד/טעמים#יד יא|יד,יא]] בתיבת "וּמְכַסֶּ֖יךָ" חסרה נקודת השורוק (א!=ומְכַסֶּ֖יךָ). ##ב[[ישעיהו יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] בתיבת "ר֧וּחַ" (השנייה) חסרה פתח גנובה (א!=ר֧וּח). #תופעות של "קרי וכתיב" הקיימים בכתבי־היד הקרובים לכתר, וכן בדפוסים ובמהדורות ברויאר, אבל אינם מצוינים בכתר עצמו; ברובם מדובר על כתיב מלא בוי"ו במקום שיש קמץ (קטן): "אֶשְׁקֳוטָ֖ה" ([[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|יח,ד]]); "עַד־יַֽעֲבָור־זָֽעַם׃" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]]); "יִסְגָּוד־ל֤וֹ" ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]). בשלושת המקומות האלה ציין ברויאר קרי וכתיב אע"פ שאין ציון כזה בכתר, ולמרות שמדובר על [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#"קרי וכתיב" של אֵם קריאה|קרי וכתיב של אֵם קריאה]] (ו'). והשוו גם: "הֹבִ֔אישׁ" ([[ישעיהו ל/טעמים#ל ה|ל,ה]]). #אותיות גדולות וקטנות: "אֹ֖רֶ{{אות-ק|ן}}" בנו"ן זעירא ([[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|מד,יד]]), "{{אות-ג|צֹ}}פָ֞ו" בצד"י גדולה ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]). במהדורתנו נביא את שתי האותיות המיוחדות בהתאם לשיטתנו ע"פ המנהג.{{הערה|בניגוד למקראות גדולות הכתר, בו ויתרו על הצד"י הגדולה ב"צֹפָ֞ו" ([[ישעיהו נו/טעמים#נו י|נו,י]]) שאין לה סימוכין במסורת הכתר.}} #שם הוי"ה: ב[[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ישעיהו ל,א]] נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה (א*=נְאֻם־יְהֹוָ֔ה) עוד נקודות טכניות לגבי התצוגה של ספר ישעיהו: *לגבי תצוגת הניקוד בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד), ולגבי צורות חריגות שלה כגון "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|לו,ב]]), ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הניקוד בתיבת "ירושלם"|כאן]]'''. *יש מנהג יפה בדפוסים לסיים ספר במקרא בדבר טוב, על ידי חזרה על פסוק טוב שבא קצת לפני הפסוק האחרון (בסוף הספרים [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#נבואת מלאכי|מלאכי]] [=סוף [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|תרי עשר]]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|איכה]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|קֹהלת]]). במהדורות ימינו המנהג קיים בדפוס קורן ואף במהדורת דותן (למרות שהמנהג אינו קיים בכתי"ל). שמרנו על המנהג היפה הזה במהדורתנו, ואת הפסוק הנוסף הדפסנו כמקובל באותיותיו בלבד (בלי ניקוד וטעמים) כדי להמחיש שהוא לא חלק מנוסח המסורה. בתיעוד הנוסח שבדף המסורה ציינו שהמנהג אינו קיים בכתבי־היד. '''תהליך העריכה של ספר ישעיהו, כמו שהוא מתואר כאן, שימש בתור מודל גם עבור עריכתם של שאר ספרי הנביאים והכתובים הקיימים בכתר ארם צובה.''' ==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: נוסח האותיות והתיבות בכתר ארם צובה== {{בעבודה}} נוסח האותיות בכתר ארם צובה מדויק להפליא. אך אפילו בו יש – לעתים רחוקות – כתיב מסוים שלא ברור לחלוטין אם הוא מתאים לנוסח המסורה. ברוב המקומות מדובר רק בספק, ואפילו בספק קלוש, לגבי זהותה של אות מסוימת בכתר. אבל יש גם מקומות אחדים ונדירים שבהם הכתיב בכתר חורג מהמסורה בסבירות גבוהה. המבחן עבור "התאמה למסורה" נשען על השיטה שעסקנו בה '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: נוסח האותיות והתיבות|בפרק השלישי]]''' של המבוא למהדורתנו (על נוסח הכתיב בתורה): אם לוקחים בחשבון את הערות המסורה מצד אחד, ואת הכתיב הנמצא ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר מצד שני, אז ניתן להגיע אל נוסח מוסכם כמעט בכל האותיות בתנ"ך. נוסח זה מסכים בפועל לנוסח האותיות בכתר ארם צובה (במקומות שהוא קיים) כמעט בכל מקום, והיוצאים מן הכלל נדירים ביותר. להלן רשימה של כל המקומות האפשריים בכתר שיש בהם ספק, ואפילו ספק קל עד קלוש, לגבי התאמה למסורה. הטבלה מציגה שני סוגים שונים של ספקות בנוסח הכתיב: #ספק לגבי אות אחת בכתר (24 מקומות); #ספק לגבי צירוף בין שתי תיבות בכתר, כגון "מַלְכִּישׁ֔וּעַ" או "מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ" (3 שמות ב-7 מקומות). בעמודה הימנית בטבלה מצוין מספר הפסוק ביחד עם קישור לדף של הפרק. בעמודה האמצעית מופיע הנוסח הבעיתי בכתר (אפילו בספק), ובצד שמאל נוסח אחר שאולי מתאים יותר למסורה. הנוסח המופיע במהדורתנו לגבי כל פריט מסומן בכוכבית (*).{{הערה|למידע מלא לגבי כל פריט יש לראות את תיעוד הנוסח הנמצא בתוך דף העריכה של הפרק (יש קישור ישיר לפרק בעמודה הימנית של הטבלה). לא הבאנו ברשימה זו את [[#אותיות גדולות וקטנות|האותיות הגדולות והקטנות במהדורתנו]], השונות ברובן ממה שמופיע בכתר.}} {| border="1" align=center |+ '''מקומות חריגים בנוסח הכתיב בכתר ארם צובה''' |- |colspan=3 align=center|'''נוסח האותיות''' |- !פסוק !הנוסח בכתר !נוסח אחר |- |[[יהושע ח/טעמים#ח ח|יהושע ח,ח]] |'''בְּ'''תָפְשְׂכֶ֣ם? |'''כְּ'''תׇפְשְׂכֶ֣ם* |- |[[יהושע י/טעמים#י יד|יהושע י,יד]] |'''בַּ'''יּ֤וֹם? |'''כַּ'''יּ֤וֹם* |- |[[יהושע טו/טעמים#טו סא|יהושע טו,סא]] |וּסְ'''בָ'''כָֽה? |וּסְ'''כָ'''כָֽה* |- |[[שופטים ז/טעמים#ז יז|שופטים ז,יז]] |'''בַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה? |'''כַ'''אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה* |- |[[שמואל א ח/טעמים#ח כ|שמ"א ח,כ]] |מַלְכֵּ֙'''י'''נוּ֙? |מַלְכֵּ֙נוּ֙* |- |[[שמואל ב ז/טעמים#ז כב|שמ"ב ז,כב]] |'''כְּ'''כֹ֥ל? |'''בְּ'''כֹ֥ל* |- |[[מלכים א ג/טעמים#ג כ|מל"א ג,כ]] |יְשֵׁ'''י'''נָ֔ה? |יְשֵׁנָ֔ה* |- |[[מלכים א ו/טעמים#ו כט|מל"א ו,כט]] |וְתִמֹר֔'''וֹ'''ת! |וְתִמֹרֹ֔ת* |- |[[ישעיהו י/טעמים#י טו|ישעיהו י,טו]] |מְרִימָ֔ו? |מְרִימָ֔'''י'''ו* |- |[[ירמיהו לג/טעמים#לג כו|ירמיהו לג,כו]] |כתיב=אָשִׁ֥'''י'''ב?<br>(אין קרי) |כתיב=אָשִׁ֥'''ו'''ב*<br>(קרי=אָשִׁ֥יב)* |- |[[ירמיהו מט/טעמים#מט ח|ירמיהו מט,ח]] |הֶעְמִ֣'''י'''קוּ* |הֶעְמִ֣קוּ |- |[[יחזקאל כד/טעמים#כד כד|יחזקאל כד,כד]] |בְּב'''וֹ'''אָ֕הּ* |בְּבֹאָ֕הּ |- |[[יחזקאל כט/טעמים#כט ז|יחזקאל כט,ז]] |'''כְּ'''תָפְשָׂ֨ם? |'''בְּ'''תׇפְשָׂ֨ם* |- |[[יחזקאל לא/טעמים#לא יא|יחזקאל לא,יא]] |'''בְּ'''רִשְׁע֖וֹ? |'''כְּ'''רִשְׁע֖וֹ* |- |[[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|יחזקאל לה,ט]] |כתיב=תָ'''ו'''שֹׁ֑בְנָה? |כתיב=תָ'''י'''שֹׁ֑בְנָה* |- |[[יחזקאל לז/טעמים#לז י|יחזקאל לז,י]] |וַיִּֽ'''הְ'''י֗וּ? |וַיִּֽ'''חְ'''י֗וּ* |- |[[הושע ו/טעמים#ו יא|הושע ו,יא]] |'''כְּ'''שׁוּבִ֖י? |'''בְּ'''שׁוּבִ֖י* |- |[[עמוס ה/טעמים#ה כז|עמוס ה,כז]] |וְהִגְלֵ'''י'''תִ֥י* |וְהִגְלֵתִ֥י |- |[[מיכה ו/טעמים#ו ב|מיכה ו,ב]] |מ֣'''וֹ'''סְדֵי* |מֹ֣סְדֵי |- |[[נחום ג/טעמים#ג יז|נחום ג,יז]] |וְנֹדַ֔ד |וְנ'''וֹ'''דַ֔ד* |- |[[דברי הימים א ח/טעמים#ח ו|דה"א ח,ו]] |אֵ'''ה֑'''וּד? |אֵ'''ח֑'''וּד* |- |[[דברי הימים א יז/טעמים#יז כ|דה"א יז,כ]] |'''כְּ'''כֹ֥ל? |'''בְּ'''כֹ֥ל* |- |[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]] |לַבֵּ֣נ'''י'''׀יְמִינִי כתיב (!)<br>(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)* |לַבֵּ֣נ׀יְמִינִי כתיב*<br>(לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י קרי)* |- |[[דברי הימים ב כח/טעמים#כח יח|דה"ב כח,יח]] |וְאֶת־גִּמְז֖וֹ (וְאֶת־)[וּ]בְּנֹתֶ֑יהָ (!) |וְאֶת־גִּמְז֖וֹ וְאֶת־בְּנֹתֶ֑יהָ* |- |colspan=3 align=center|'''שמות מורכבים / תיבות מחוברות'''{{הערה|1=לגבי תיבות מורכבות במקרא, יש רשימה [https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n119/mode/1up?view=theater במסורה הגדולה של כתי"ש1 על במדבר א'], אותה העתיקו מתוך כתר ארם צובה: "[מלין] דכתב' חדה וכן קורין '''ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג''''...". קבענו את הנוסח לפי רשימה זו גם אם יש מקף בין שתי התיבות בכתר.}} |- |[[שמואל א יד/טעמים#יד מט|שמ"א יד,מט]]<br>[[שמואל א לא/טעמים#לא ב|שמ"א לא,ב]]<br>[[דברי הימים א ח/טעמים#ח לג|דה"א ח,לג]]<br>[[דברי הימים א ט/טעמים#ט לט|דה"א ט,לט]]<br>[[דברי הימים א י/טעמים#י ב|דה"א י,ב]] |וּמַלְכִּי'''־'''שׁ֑וּעַ<br>מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ<br>{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*<br>מַלְכִּי'''־'''שׁ֔וּעַ<br>מַלְכִּי'''־'''שׁ֖וּעַ |וּמַלְכִּישׁ֑וּעַ*<br>מַלְכִּישׁ֖וּעַ*<br>{{=}}מַלְכִּישׁ֔וּעַ*<br>מַלְכִּישׁ֔וּעַ*<br>מַלְכִּישׁ֖וּעַ* |- |[[זכריה יב/טעמים#יב יא|זכריה יב,יא]] |הֲדַד'''־'''רִמּ֖וֹן* |הֲדַדְרִמּ֖וֹן |- |[[איוב יח/טעמים#יח טו|איוב יח,טו]] |מִבְּלִי־ל֑וֹ |מִבְּלִיל֑וֹ* |} ==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: אותיות מיוחדות== {{עוגן|אותיות גדולות וקטנות}}'''א. אותיות גדולות וקטנות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות גדולות וקטנות|כמו בתורה]], לרוב אין ביצוע של אותיות גדולות וקטנות בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, אפילו במקומות שהאות המיוחדת מוזכרת במפורש ברשימות המסורה והערותיה. האזכורים בספרות המסורה והביצוע בכתבי־היד נראים קצת יותר מובהקים לגבי האותיות הקטנות מאשר לגבי האותיות הגדולות. כתיבת האותיות (הקטנות לפני הגדולות בדרך כלל כנראה) התקבלה באופן הדרגתי בכתבי־היד ובדפוסים, ובמשך הזמן הפכה להיות אחד מסימני ההיכר של "נוסח המסורה", למרות שהיא לא הייתה כך בהתחלה. הרשימה הבאה מכילה אוסף מקסימלי של האותיות הגדולות והקטנות בספרי הנביאים והכתובים.{{הערה|היא מבוססת בעיקר על הרשימה המובאת [http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13809-small-and-large-letters באנציקלופדיה היהודית] (1906), וכוללת כמעט כל אות אפשרית.}} רוב האותיות ברשימה זו מופיעות גם בדפוס קורן, ולכן הן מופיעות בפועל גם במהדורתנו (ברשימה זו הן מסומנות בכוכבית).{{הערה|אותיות גדולות וקטנות שאין להן ביצוע בדפוס קורן, אבל מופיעות בכתבי־יד או בדפוסים אחרים, צוינו בתיעוד הנוסח בתור "יש דפוסים".}} אותיות שבאות לידי ביטוי של ממש בתוך כתבי־היד מצוינות ברשימה. #'''(ג)''' [[יהושע יד/טעמים#יד יא|יהושע (יד,יא)]]: [כְּכֹ֥חִי]* / [{{מ:אות-ג|כְּ}}כֹ֥חִי] #'''(ק)''' [[שמואל ב כא/טעמים#כא יט|שמואל (שמ"ב כא,יט)]]: [בֶּן־יַעְ{{מ:אות-ק|רֵ֨}}י]* #'''(ג)''' [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מלכים (מל"ב יז,לא)]]: [נִבְחַ֖{{מ:אות-ג|ז}}]*=ל?,ש1{{הערה|ראו עוד בתיעוד הנוסח וב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים כתיב|הערות על נוסח האותיות בספר מלכים בכתי"ל]].}} #'''(ק)''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד יד|ישעיהו (מד,יד)]]: [אֹ֖רֶ{{מ:אות-ק|ן}}]*=מ"ק-א #'''(ג)''' [[ישעיהו נו/טעמים#נו י|ישעיהו (נו,י)]]: [{{מ:אות-ג|צֹ}}פָ֞ו]* #'''(ק)''' [[ירמיהו יד/טעמים#יד ב|ירמיהו (יד,ב)]]: [וְ{{מ:אות-ק|צִ}}וְחַ֥ת]* #'''(ק)''' [[ירמיהו לט/טעמים#לט יג|ירמיהו (לט,יג)]]: [וּנְבֽוּשַׁזְבָּ{{מ:אות-ק|ן֙}}]* #'''(ק)''' [[נחום א/טעמים#א ג|נחום (א,ג)]]: [בְּ{{מ:אות-ק|ס}}וּפָ֤ה]* #'''(ג)''' [[מלאכי ג/טעמים#ג כב|מלאכי (ג,כב)]]: [{{מ:אות-ג|זִ}}כְר֕וּ]* #'''(ק)''' [[תהלים כד/טעמים#כד ד|תהלים (כד,ד)]]: [לַשָּׁ֣וְא]* / [לַשָּׁ֣{{מ:אות-ק|וְ}}א] #'''(ג)''' [[תהלים עז/טעמים#עז ח|תהלים (עז,ח)]]: [הַ֭לְעוֹלָמִים]* / [{{מ:אות-ג|הַ֭}}לְעוֹלָמִים] #'''(ג)''' [[תהלים פ/טעמים#פ טז|תהלים (פ,טז)]]: [וְ֭{{מ:אות-ג|כַ}}נָּה]* #'''(ג)''' [[תהלים פד/טעמים#פד ד|תהלים (פד,ד)]]: [{{מ:אות-ג|קֵ֥}}ן]* #'''(ג)''' [[משלי א/טעמים#א א|משלי (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|מִ֭}}שְׁלֵי]* #'''(ק)''' [[משלי כח/טעמים#כח יז|משלי (כח,יז)]]: [אָ֭{{מ:אות-ק|דָ}}ם]* #'''(ק)''' [[משלי ל/טעמים#ל טו|משלי (ל,טו)]]: [הַ֤{{מ:אות-ק|ב}}]* #'''(ק)''' [[איוב ז/טעמים#ז ה|איוב (ז,ה)]]: [ו{{מ:אות-ק|ג}}יש (כתיב) וְג֣וּשׁ (קרי)]* #'''(ג)''' [[איוב ט/טעמים#ט לד|איוב (ט,לד)]]: [שִׁבְ{{מ:אות-ג|ט֑}}וֹ]* #'''(ק)''' [[איוב טז/טעמים#טז יד|איוב (טז,יד)]]: [עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶ{{מ:אות-ק|ץ}}]* (פרץ [2]) #'''(ק)''' [[איוב לג/טעמים#לג ט|איוב (לג,ט)]]: [{{מ:אות-ק|חַ֥}}ף]* #'''(ג)''' [[שיר השירים א/טעמים#א א|שיר השירים (א,א)]]: [{{מ:אות-ג|שִׁ֥}}יר]* #'''(ג)''' [[רות ג/טעמים#ג יג|רות (ג,יג)]]: [לִ֣י{{מ:אות-ג|נִ}}י]* #'''(ק)''' [[איכה א/טעמים#א יב|איכה (א,יב)]]: [{{מ:אות-ק|ל֣}}וֹא]* #'''(ק)''' [[איכה ב/טעמים#ב ט|איכה (ב,ט)]]: [{{מ:אות-ק|טָ}}בְע֤וּ]* #'''(ק)''' [[איכה ג/טעמים#ג לו|איכה (ג,לו)]]: [לְ{{מ:אות-ק|עַ}}וֵּ֤ת]* #'''(ג)''' [[קהלת ז/טעמים#ז א|קהלת (ז,א)]]: [{{מ:אות-ג|ט֥}}וֹב]* #'''(ג)''' [[קהלת יב/טעמים#יב יג|קהלת (יב,יג)]]: [{{מ:אות-ג|ס֥}}וֹף]* #'''(ג)''' [[אסתר א/טעמים#א ו|אסתר (א,ו)]]: [{{מ:אות-ג|ח֣}}וּר]* #'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ז|אסתר (ט,ז)]]: [פַּרְשַׁנְדָּ֛{{מ:אות-ק|תָ}}א]* #'''(ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [פַּרְמַ֙{{מ:אות-ק|שְׁ}}תָּא֙]* #'''(ג,ק)''' [[אסתר ט/טעמים#ט ט|אסתר (ט,ט)]]: [{{מ:אות-ג|וַ}}יְ{{מ:אות-ק|זָֽ}}תָא]* #'''(ג)''' [[אסתר ט/טעמים#ט כט|אסתר (ט,כט)]]: [וַ֠{{מ:אות-ג|תִּ}}כְתֹּ֠ב]* #'''(ק,ג)''' [[דניאל ו/טעמים#ו כ|דניאל (ו,כ)]]: [בִּשְׁ{{מ:אות-ק|פַּ}}רְ{{מ:אות-ג|פָּ}}רָ֖א]* #'''(ג)''' [[דברי הימים א א/טעמים#א א|דברי הימים (דה"א א,א)]]: [{{מ:אות-ג|אָ}}דָ֥ם]* {{עוגן|אותיות מנוקדות}}'''ב. אותיות מנוקדות:''' [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#אותיות מנוקדות|כמו בתורה]], יש ביצוע מובהק לאותיות המנוקדות בכתבי־היד בהתאם לרשימות המסורה והערותיה. מתוך 15 תיבות סה"כ בתנ"ך (שיש בהן אות מנוקדת אחת או כמה אותיות מנוקדות), 5 מהן נמצאות בספרי הנביאים והכתובים. לפעמים יש אי־הסכמה מודעת לגבי פרטים מסוימים בכתבי־היד העיקריים שעליהם מבוססת מהדורתנו (הכתר וכתי"ל), והם מתועדים ברשימה זו. #[[שמואל ב יט/טעמים#יט כ|שמואל (שמ"ב יט,כ)]]: [יָׄצָ֥אׄ]*=א / ל=יָׄצָ֥ׄאׄ (=מ"ס-ל) #[[ישעיהו מד/טעמים#מד ט|ישעיהו (מד,ט)]]: [הֵ֗ׄמָּׄהׄ]*=א,ל #[[יחזקאל מא/טעמים#מא כ|יחזקאל (מא,כ)]]: [הַׄהֵׄיׄכָֽׄלׄ]*=א,ל #[[יחזקאל מו/טעמים#מו כב|יחזקאל (מו,כב)]]: [מְׄהֻׄקְׄצָׄעֽׄוֹׄתׄ]*=א,ל #[[תהלים כז/טעמים#כז יג|תהלים (כז,יג)]]: [לׅׄוּׅׄלֵׅׄ֗אׅׄ]*=א / ל=[לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ] (=מ"ק-ל) / מ"ס-ל=[לׅׄוּׄלֵׅׄ֗אׅׄ] {{עוגן|נו"ן הפוכה}}'''ג. נו"ן הפוכה:''' תופעת הנו"ן ההפוכה או המנוזרת (׆) נמצאת בנביאים וכתובים ב[[תהלים קז/טעמים|מזמור ק"ז שבספר תהלים]] (שבע פעמים), ואילו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#נו"ן הפוכה|בתורה]] היא נמצאת סביב [[במדבר י/טעמים#י לד|פרשה אחת]] (סה"כ פעמיים בהתחלה ובסוף הפרשה). מקומן וצורתן בתהלים נקבעה במהדורתנו על בסיס כתר ארם צובה, בהתאמה קלה לעיצוב שבמהדורתנו. תצוגת נו"ן הפוכה במהדורתנו ובמקורות הנוסח: #'''[[תהלים קז/טעמים#קז כג|במהדורתנו]] (מזמור ק"ז, בשבעת הפסוקים הבאים: כג, כד, כה, כו, כז, כח; מ)''' #'''[https://archive.org/details/Aleppo_Codex/page/n524/mode/1up בכתר ארם צובה]''' #[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F389A.jpg בכתי"ל] [http://tanach.us/Tanach.xml?Ps107:1-107:43 (הקלדת וסטמינסטר)] #[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-1053-color-images/page/n679/mode/1up בכתי"ש1] #[https://archive.org/details/BL_Or2375_02Psalms/page/n118/mode/1up בכתי"ב1] #במ"ג דפוס ונציה: [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1437/mode/1up עמוד ראשון] | [https://archive.org/details/second-rabbinic-bible-venice-1525-color-full-images/page/n1438/mode/1up עמוד שני] {{עוגן|אותיות תלויות}}'''ד. אותיות תלויות:''' תופעת האותיות התלויות נמצאת בארבעה מקומות בספרי הנביאים והכתובים, ואינה קיימת כלל בתורה. #[[שופטים יח/טעמים#יח ל|שופטים (יח,ל)]]: [בֶּן־מְ{{אות תלויה במקרא|נַ|שופטים יח ל}}שֶּׁ֜ה]*=א,ל #[[תהלים פ/טעמים#פ יד|תהלים (פ,יד)]]: [מִיָּ֑{{מ:אות תלויה|עַ|תהלים פ יד}}ר]*=א,ל #[[איוב לח/טעמים#לח יג|איוב (לח,יג)]]: [רְשָׁ{{מ:אות תלויה|עִ֣}}ים]*=א,ל #[[איוב לח/טעמים#לח טו|איוב (לח,טו)]]: [מֵרְשָׁ{{אות תלויה במקרא|עִ֣|איוב לח טו}}ים]*=א,ל ==מסורת הסופרים בנביאים וכתובים: חלוקת הפרשות== [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|כאמור]], הרמב"ם קבע את חלוקת הפרשות בספרי התורה ע"פ כתר ארם צובה. אך לא הייתה קביעה כזו לגבי ספרי הנביאים והכתובים. רק במאה התשע-עשרה אנו מוצאים שנעשה מאמץ לתעד את חלוקת הפרשות בכתר בספרי הנביאים וכתובים, כדי שהתיעוד הזה ישמש בסיס לכתיבת ספרי הנביאים והכתובים במגילות על קלף. במקומות שהכתר קיים בהם, חלוקת הפרשות בספרי הנביאים והכתובים הוא על פיו. ==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: מקומות חריגים בנוסח הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה== <קטע התחלה=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/><קטע התחלה=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/>'''להלן רשימות של המקומות שבהם חרגנו מנוסח הניקוד והטעמים<קטע סוף=מבוא 1 לרשימת הניקוד והטעמים/> והגעיות שבכתב־היד, ומקומות נוספים הראויים לציון, לפי סדר ספרי הנביאים והכתובים שבו.''' <קטע התחלה=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/>א. בחלק מהמקומות מדובר על '''טעות ודאית''' בכתב־היד, ובחלק מדובר על '''ניקוד חריג'''{{הערה|ניקוד חריג יכול להיות שריד של שיטת ניקוד אחרת, ויש דוגמאות רבות לכך בכתי"ל (לדוגמה חילופי סגול-פתח, או השמטת דגש באות יו"ד אחרי וי"ו ההיפוך). בכל זאת ניקוד כזה אינו מתאים לשיטת הניקוד שבוצעה ע"י המסרן בעקביות ברוב המכריע של אותו כתב־היד, ולכן הוא נחשב לחריג.}} או ב'''הטעמה חריגה'''. ציינו פריטים כאלה בסימן קריאה ('''!'''). ב. בחלק מהמקומות החריגה בנוסח כתב־היד היא '''רק בספק''', בגלל שכתב־היד מטושטש, או בגלל שכוונתו של המסרן בסימון הניקוד או הטעם אינה חד-משמעית, או בגלל שבוצע תיקון בתוך כתב־היד (ע"י המסרן עצמו או ע"י יד מאוחרת). ציינו פריטים כאלה בסימן שאלה ('''?'''). ג. ברשימות הללו מובאות '''גם''' תופעות מיוחדות או ראויות לציון בנוסח הניקוד והטעמים בכתב־היד, אף אם '''לא''' חרגנו מנוסחו. אם הבאנו את נוסח כתב־היד במהדורתנו אז הפריט מסומן בכוכבית ('''*'''). ד. הרשימות '''אינן כוללות''' שינויים מנוסח כתב־היד בעקבות '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב|מדיניות העיצוב הכללית במהדורתנו]]'''. <קטע סוף=מבוא 2 לרשימת הניקוד והטעמים/>יש רשימות עצמאיות לחלק מהשינויים האלה משני סוגים, שהם נפוצים במיוחד ונמצאים במאות מקומות בתנ"ך: ראו את רשימת [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|החטפים באותיות לא גרוניות]], ואת הרשימה ל[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: עיצוב כללי לטעמי אמ"ת|עיצוב טעמי אמ"ת]]. <קטע התחלה=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/>ה. בסוף כל פריט ציינו בקצרה את הסוג של הטעות או של התופעה המסוימת המופיעה בו, אך לא הבאנו את הנתונים המלאים לגביו. למידע מלא לגבי כל פריט המובא ברשימות, כולל השוואה לכתבי־יד נוספים, יש לעיין בהערת הנוסח הרלוונטית. הערות הנוסח ניתנות לצפייה '''[https://bdenckla.github.io/MAM-with-doc/ בקישור הזה]''', או על־ידי לחיצה על "הצג הערות נוסח" (המופיע בפינה הימנית העליונה של כל דף פרק). לכל פריט ברשימה יש קישור ישיר אל הפסוק בהקשרו בתוך דף הפרק המלא, ובראש הדף אפשר למצוא "הצג הערות נוסח".<קטע סוף=מבוא 3 לרשימת הניקוד והטעמים/><קטע סוף=מבוא לרשימת הניקוד והטעמים/> ו. לרשימות דומות על הספרים וקטעי הספרים '''שאינם קיימים בכתר ארם צובה''', ראו '''ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מסורת הקוראים בנ"ך: נוסח הניקוד והטעמים בכתי"ל|פרק הרביעי של המבוא]]'''. ===ספר יהושע=== '''[[ספר יהושע/טעמים|ספר יהושע]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' <קטע התחלה=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/>טעויות מובהקות וספקות בנוסח הניקוד והטעמים, ניקוד חריג או הטעמה חריגה, ועוד מקומות מיוחדים או ראויים לציון:<קטע סוף=כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים/> #[[יהושע א/טעמים#א ז|א,ז]] (א?=כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה): בשתי נקודות לטעם זקף קטן (במקום נקודה אחת לרביע)? #[[יהושע ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=קֻ֤ם): טעם מהפך במקום יתיב? #[[יהושע ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א?=וַיָּנֻס֖וּ): מקום הטעם באות סמ"ך? #[[יהושע יד/טעמים#יד ז|יד,ז]] (א*=עִם־לְֽבָבִֽי): געיה בלמ"ד #[[יהושע טו/טעמים#טו נד|טו,נד]] (א?=וְחֻמְטָּ֗ה): טי"ת דגושה? #[[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א!=וּֽמִּמַּטֵּה־דָ֞ן): דגש מיותר באות מ"ם הראשונה #[[יהושע כא/טעמים#כא כב|כא,כב]] (א!=עָר֖ים): חסרה נקודת החיריק באות רי"ש{{הערה|שם=ייבין}} #[[יהושע כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (א=תִֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית ===ספר שופטים=== '''[[ספר שופטים/טעמים|ספר שופטים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[שופטים ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שופטים ב/טעמים#ב יז|ב,יז]] (א=וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א*=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙): שתי געיות בתיבה אחת{{הערה|הגעיה הראשונה פונטית והשניה געיה קלה; השוו "הַֽמְלַקֲקִ֤ים" בפסוק הקודם. בתיבה זו יש גם שני חטפים להורות על התנעת השווא, וראו להלן ב[[#חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים|רשימת החטפים]].}} #[[שופטים ח/טעמים#ח י|ח,י]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[שופטים ט/טעמים#ט מח|ט,מח]] (א!=אֶת־הַקַּרְּדֻּמּ֜וֹת): רי"ש דגושה #[[שופטים יח/טעמים#יח יט|יח,יט]] (א*=וַיֹּ֩אמְרוּ֩): טעם כפול בכתב־היד #[[שופטים יח/טעמים#יח כב|יח,כב]] (א!=הִרְחִ֖יקו): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}} #[[שופטים כ/טעמים#כ ב|כ,ב]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[שופטים כ/טעמים#כ לה|כ,לה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[שופטים יט/טעמים#יט ג|יט,ג]] (א-כתיב=לַהֲשִׁיבָ֔ו [א-קרי=לַהֲשִׁיבָ֔הּ]): חסרה נקודה במקביל למפיק בה"א ===ספר שמואל=== '''[[ספר שמואל/טעמים|ספר שמואל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}}{{הערה|1=רשימה זו לא כוללת את [[שמואל ב ז/טעמים#ז י|שמ"ב ז,י]] (א=וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ); ברויאר ציין שם ספק געיה ביו"ד בכתר, אבל לא נראה כך כלל.}} #[[שמואל א א/טעמים#א ג|שמ"א א,ג]] (א?=מִיָּמִ֣ים יָמִ֔ימָה): חסר פסק? #[[שמואל א ז/טעמים#ז יא|שמ"א ז,יא]] (א?=וַיִּרְדְּפ֖וּ): אין געיה באות וי"ו? #[[שמואל א יא/טעמים#יא ג|שמ"א יא,ג]] (א=יָמִ֗ים): נקודה אחת לטעם רביע, ולא שתי נקודות לטעם זקף קטן #[[שמואל א יד/טעמים#יד נב|שמ"א יד,נב]] (א?=וְרָאָ֨ה שָׁא֗וּל): הטעמה חריגה של קדמא ורביע (במקום קדמא ואזלא)? #[[שמואל א טו/טעמים#טו א|שמ"א טו,א]] (א*=יְהֹוָה֙ [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה #[[שמואל א טו/טעמים#טו יא|שמ"א טו,יא]] (א!=כׇּל־הַלָּֽילָה): חסר שווא באות יו"ד #[[שמואל א יז/טעמים#יז לד|שמ"א יז,לד]] (א!=לאָבִ֖יו): חסר שווא באות למ"ד #[[שמואל א יח/טעמים#יח ח|שמ"א יח,ח]] (א!=נָ֤תְנוּ [1]): מקום הטעם באות נו"ן הראשונה #[[שמואל א יח/טעמים#יח יט|שמ"א יח,יט]]: (א*=בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת): תביר ותביר #[[שמואל א יט/טעמים#יט יז|שמ"א יט,יז]] (א!=שַׁלְּחֵ֖נִי): צירה באות חי"ת במקום חיריק #[[שמואל א כא/טעמים#כא ב|שמ"א כא,ב]] (א!=נ֔בֶה): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}} #[[שמואל א כג/טעמים#כג יז|שמ"א כג,יז]] (א=אֶהְיֶה־לְּךָ֣): אין געיה #[[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ"א כה,יא]] (א?=לְֽגֹזֲזָ֑י): געיה באות למ"ד במקום גימ"ל? #[[שמואל א כט/טעמים#כט ו|שמ"א כט,ו]] (א!=וַיֹּ֤אמֶר): בטעם מהפך #[[שמואל ב א/טעמים#א יט|שמ"ב א,יט]] (א!=גִּבּוֹרִֽים): גימ"ל דגושה #[[שמואל ב ג/טעמים#ג ז|שמ"ב ג,ז]] (א?!=פִּלֶּ֔גֶשׁ): דגש באות למ"ד? #[[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[שמואל ב ח/טעמים#ח טז|שמ"ב ח,טז]] (א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט): שווא באות וי"ו #[[שמואל ב ח/טעמים#ח יח|שמ"ב ח,יח]] (א?!=וְהַכְּרַתִ֖י): פתח באות רי"ש? #[[שמואל ב יא/טעמים#יא יא|שמ"ב יא,יא]] (א!=וַאֲדֹנִ֨י): חטף פתח באות אל"ף #[[שמואל ב יא/טעמים#יא כה|שמ"ב יא,כה]] (א=בְּעֵינֶיךָ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו #[[שמואל ב יא/טעמים#יא כו|שמ"ב יא,כו]] (א!=ותִּסְפֹּ֖ד): חסר פתח באות וי"ו{{הערה|שם=ייבין}} #[[שמואל ב יב/טעמים#יב א|שמ"ב יב,א]] (א!=אֶל דָּוִ֑ד): חסר מקף #[[שמואל ב יב/טעמים#יב יא|שמ"ב יב,יא]] (א=לְּרֵעֶ֑יךָ): למ"ד דגושה #[[שמואל ב יט/טעמים#יט מב|שמ"ב יט,מב]] (א!=וְאֵת־בֵּיתוֹ֙): אל"ף בצירה #[[שמואל ב כב/טעמים#כב ז|שמ"ב כב,ז]] (א!=מֵהֵֽיכָלו֙): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין}} #[[שמואל ב כב/טעמים#כב מ|שמ"ב כב,מ]] (א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי): זי"ן דגושה? #[[שמואל ב כג/טעמים#כג יג|שמ"ב כג,יג]] (א!=עַדֻלָּ֑ם): חסרות נקודות החטף בעי"ן #[[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד]] (א!=אֶלְחָנָן): חסר טעם המרכא #[[שמואל ב כד/טעמים#כד ב|שמ"ב כד,ב]] (א!=אַשֶׁר־אִתּ֗וֹ): חסרות נקודות החטף באל"ף #[[שמואל ב כד/טעמים#כד ג|שמ"ב כד,ג]] כד,ג (א!=המֶּ֔לֶךְ): חסר פתח בה"א{{הערה|שם=ייבין}} ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[שמואל א ה/טעמים#ה ו|שמ"א ה,ו]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֔ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי"ת #[[שמואל א ה/טעמים#ה יב|שמ"א ה,יב]] (א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים [א-קרי=בַּטְּחֹרִ֑ים]): חסרה נקודה במקביל לדגש בטי"ת #[[שמואל א י/טעמים#י ז|שמ"א י,ז]] י,ז (א=תָבֹ֛אינָה): אין הערת קרי #[[שמואל א יד/טעמים#יד כז|שמ"א יד,כז]] (א-כתיב=וַתָּרְאֹ֖נָה) #[[שמואל א יט/טעמים#יט יח|שמ"א יט,יח]] (א-כתיב=בְּנָויֹֽת) #[[שמואל א יט/טעמים#יט יט|שמ"א יט,יט]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֖ת) #[[שמואל א יט/טעמים#יט כב|שמ"א יט,כב]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת) #[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ"א יט,כג]] (א-כתיב=אֶל־נָויֹ֖ת) #[[שמואל א יט/טעמים#יט כג|שמ"א יט,כג]] (א-כתיב=בְּנָויֹ֥ת) #[[שמואל א כז/טעמים#כז ח|שמ"א כז,ח]] (א-כתיב=וְהַגִּרִ֖זְי) #[[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]] (א-כתיב=הָיִ֛יתָהַ֯ מּ֯וֹצִ֥יא) #[[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]] (א-כתיב=בִּֽנְהַר־֯ ): חסרים המקף לתיבה "בנהר", והרווח והניקוד לתיבה "פְּרָֽת" הנקראת ואינה נכתבת. #[[שמואל ב יב/טעמים#יב כד|שמ"ב יב,כד]] (א-כתיב=וַיִקְרָ֤א [א-קרי=וַתִּקְרָ֤א]): חסר דגש במקביל לתי"ו של הקרי #[[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]] (א-כתיב=יִשְׁאַל־֯ ): יש רווח צר בלבד ואין ניקוד לתיבה "אִ֖ישׁ" הנקראת ולא נכתבת #[[שמואל ב יח/טעמים#יח יב|שמ"ב יח,יב]] (א-כתיב=וְלֻ֨א [א-קרי=וְל֨וּ]) #[[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]] (א-כתיב=כִּֽי־עַל־֯ ): אין רווח לתיבה "כֵּ֥ן" הנקראת ולא נכתבת, אבל נכתבו הניקוד והטעם בין התיבות למטה #[[שמואל ב יט/טעמים#יט ז|שמ"ב יט,ז]] (א-כתיב=לֻ֣א [א-קרי=ל֣וּ]) #[[שמואל ב כ/טעמים#כ יד|שמ"ב כ,יד]] (א-כתיב=וַיִּקָּ֣ל֔הֲוּ) #[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (א-כתיב=תְּלָוֻ֥ם) #[[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (א-כתיב=שָׁםָּ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים): הערת קרי אחת לשתי התיבות #[[שמואל ב כד/טעמים#כד טז|שמ"ב כד,טז]] (א-כתיב=הָאֲוְרֲ֥נָה) #[[שמואל ב כד/טעמים#כד יח|שמ"ב כד,יח]] (א-כתיב=אֲרַ֥נֳיה) ===ספר מלכים (חוץ מהקטע החסר בכתר)=== '''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר במלכים}} למידע על החלק החסר בספר מלכים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר מלכים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''. א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[מלכים א ב/טעמים#ב כא|מל"א ב,כא]] (א!=לַאֲדֹנִיָ֥הוּ): חסר דגש ביו"ד #[[מלכים א ב/טעמים#ב כח|מל"א ב,כח]] (א?!=וַיָ֤נָס): כנראה חסר דגש ביו"ד #[[מלכים א ד/טעמים#ד ז|מל"א ד,ז]] (א!=וְכִלְּכְּל֥וּ): למ"ד דגושה #[[מלכים א ו/טעמים#ו ח|מל"א ו,ח]] (א=הַיְּמָנִ֑ית): יו"ד דגושה #[[מלכים א ז/טעמים#ז לג|מל"א ז,לג]] (א!=וְחִשֻּׁקֵּיהֶ֛ם): קו"ף דגושה #[[מלכים א ז/טעמים#ז לז|מל"א ז,לז]] (א=לְכֻלָּֽהְנָֽה): קווים לסילוק וגעיה #[[מלכים א ח/טעמים#ח ז|מל"א ח,ז]] (א=מִלְּמָֽעְלָה): למ"ד דגושה #[[מלכים א ח/טעמים#ח יא|מל"א ח,יא]] (א*=כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה #[[מלכים א י/טעמים#י כד|מל"א י,כד]] (א!=וְכָל־הָאָ֔רֶץ): אין מתיגה #[[מלכים א יד/טעמים#יד ג|מל"א יד,ג]] (א!=עֲשָׁרָ֨ה): נקודת שי"ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}} #[[מלכים א יז/טעמים#יז יב|מל"א יז,יב]] (א=אִם־יֶשׁ־לִּ֣י): למ"ד דגושה #[[מלכים א יז/טעמים#יז יג|מל"א יז,יג]] (א=עֲשִׂי־לִֽי־מִ֠שָּׁ֠ם): טעם כפול בכתב־היד #[[מלכים א יח/טעמים#יח לג|מל"א יח,לג]] (א=וַיְּנַתַּח֙): יו"ד דגושה #[[מלכים א יח/טעמים#יח מג|מל"א יח,מג]] (א=שֻׁ֭ב): מקום הטעם לימין (כמו דחי בטעמי אמ"ת) #[[מלכים א כ/טעמים#כ כט|מל"א כ,כט]] (א?=<נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה>* או <נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה>): "נֹכַח" מוקפת ובגעיה או בטעם מרכא? #[[מלכים ב ה/טעמים#ה יב|מל"ב ה,יב]] (א!=דַּמֶּ֗שֶׂקּ): נקודה באות קו"ף #[[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו]] (א=מִיּ֛וֹם עָזְבָ֛הֿ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר|לדעתו של ייבין יש כאן ובעוד מקום טעות נדירה ואף ייחודית בנוסח הטעמים בכתר (כתר, כא.2, עמ' 197) של נקודת תביר בטעם מרכא. אמנם יש להשוות את [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#תביר ומרכא|אותה התופעה בדיוק במגילת קֹהלת בכתי"ש1]]. לכן ייתכן שיש כאן שיטה מודעת של הטעמה שאין כדוגמתה בכתבי־היד האחרים וגם לא בנוסח המקובל, ושיטה זו חריגה משיטת ההטעמה בשאר המקרא אף בכתר. אמנם יש עוד לשים לב ש'''אין''' פעמיים תביר בכתי"ש1 בשני הפסוקים כאן בספר מלכים (כלומר גם אם הסופר של כתי"ש1 בחר במודעות לאמץ את השיטה הזו ולא מדובר על טעות, אז הוא לא הצליח ליישם אותה במלואה). במהדורתנו בחרנו להטעים את התיבות במלכים ובקֹהלת בתביר ומרכא בעקביות, בהתאם למגמתה של המהדורה ובעקבות דרך ההטעמה המקובלת בשאר המקרא. כך עשה גם הרב ברויאר, בניגוד למג"ה שבו הטעימו פעמיים תביר במלכים ואף בקֹהלת.}} (ובעניין נוסף: השארנו כאן את סימן הרפה במהדורתנו) #[[מלכים ב י/טעמים#י י|מל"ב י,י]] (א!=אֶלִיָּֽהוּ): אל"ף בסגול #[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל"ב יד,ז]] (א-כתיב=המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו #[[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל"ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע) #[[מלכים ב כ/טעמים#כ ט|מל"ב כ,ט]] (א*=יְהֹוָ֔ה [1]): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה #[[מלכים ב כ/טעמים#כ יא|מל"ב כ,יא]] (א!=וַיִּקְרָ֛א יְשַׁעְיָ֛הוּ): תביר ותביר{{הערה|שם=תביר ותביר}} ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[מלכים א ז/טעמים#ז מה|מל"א ז,מה]] (א-כתיב=הָאֵ֔הלֶּ) #[[מלכים א ט/טעמים#ט ט|מל"א ט,ט]] (א-כתיב=וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ֥) #[[מלכים ב ב/טעמים#ב טז|מל"ב ב,טז]] (א-כתיב=הַגֵּיאָוֺ֑ת) #[[מלכים ב ד/טעמים#ד ב|מל"ב ד,ב]] (א-כתיב=לָ֖כי [א-קרי=לָ֖ךְ]): אין שווא במקביל לקרי #[[מלכים ב ד/טעמים#ד ג|מל"ב ד,ג]] (א-כתיב=שְׁכֵנָ֑כִי [א-קרי=שְׁכֵנָ֑יִךְ]): אין שווא במקביל לקרי #[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל"ב ד,ז]] (א-כתיב=נִשְׁיֵ֑כי [א-קרי=נִשְׁיֵ֑ךְ]): אין שווא במקביל לקרי #[[מלכים ב ד/טעמים#ד ז|מל"ב ד,ז]] (א-כתיב=«אֻ»בָנַ֔יִכי [א-קרי=וּבָנַ֔יִךְ]): נקודות הקובוץ עוד לפני האות בי"ת מימין למטה, ואין שווא במקביל לקרי #[[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]] (א-כתיב=יִסְלַח־נא יְהוָ֥ה): "נא" כתיב ולא קרי, ו"יִסְלַח־" מוקפת בקריאתה אל ה' #[[מלכים ב י/טעמים#י כז|מל"ב י,כז]] (א-כתיב=לְמֹחָרא֖וֹת) #[[מלכים ב יא/טעמים#יא ב|מל"ב יא,ב]] (א-כתיב=הַמֻּ֣מָותִ֔תים) #[[מלכים ב יד/טעמים#יד ז|מל"ב יד,ז]] (א-כתיב=-המֶלַח֙ [א-קרי=מֶלַח֙]): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו #[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]] (א-כתיב=חֹרָיהָ֗ם [א-קרי=צוֹאָתָ֗ם]): השוו ישעיהו לו,יב #[[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]] (א-כתיב=<ֵשֵ֥נַיְ͏ֵהֶ֖ם> [א-קרי=מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם]): שתי נקודות הצֵרי הראשונות של "קרי ולא כתיב" דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישעיהו לו,יב]]. #[[מלכים ב כא/טעמים#כא כ|מל"ב כא,יב]] (א-כתיב=שֹׁ֣מְעָ֔יו) ===ספר ישעיהו=== '''[[#ספר ישעיהו כדוגמה ליישום השיטה|ראו לעיל.]]''' ===ספר ירמיהו (חוץ מהקטע החסר בכתר)=== '''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בירמיהו}} למידע על הקטע החסר בספר ירמיהו ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר ירמיהו (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''. א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[ירמיהו יב/טעמים#יב טז|יב,טז]] (א?=לְֽהִשָּׁבֵ֖עַ [2]): ספק געית שווא #[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א!=וְלִקְלָ֔לָה): מקום הטעם באות למ"ד הראשונה #[[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה? #[[ירמיהו מח/טעמים#מח כב|מח,כב]] (א?=דִּבְלָתָ֛יִם׃): קו ונקודת תביר במקום סילוק? #[[ירמיהו נב/טעמים#נב כב|נב,כב]] (א!=נְחֹשֶׁת [1]): חסרה נקודת הטעם לרביע ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף: #[[ירמיהו ב/טעמים#ב יב|ב,יב]] (א=חֳרְב֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו #[[ירמיהו מט/טעמים#מט כח|מט,כח]] (א=וְשֳׁדְד֖וּ): קמץ קטן במהדורתנו ג. הניקוד בתוך הכתיב: #[[ירמיהו ב/טעמים#ב כד|ב,כד]] (א-כתיב=נַפְשָׁו֙): בלי נקודה מקבילה למפיק בה"א בקרי "נַפְשָׁהּ֙" #[[ירמיהו ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א-כתיב=שֻׁגַ֔לְתְּ): בלי דגש בגימ"ל במקביל לכ"ף בקרי "שֻׁכַּ֔בְתְּ" #[[ירמיהו טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א-כתיב=לְזַוָעֲ֔ה) #[[ירמיהו כד/טעמים#כד ט|כד,ט]] (א-כתיב=לְזַוָ֣עֲה) #[[ירמיהו לד/טעמים#לד יז|לד,יז]] (א-כתיב=לְזַוָ֔עֲה) #[[ירמיהו לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א-כתיב=יָמִ֥ים [֯] נְאֻם־יְהוָ֑ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל"בָּאִ֖ים" (קרי ולא כתיב) #[[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|לא,לח]] (א!=קָ֤וְה): הכתיב מנוקד בשווא למרות שהקרי הוא "קָ֤ו" #[[ירמיהו נ/טעמים#נ טו|נ,טו]] (א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ) #[[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|נ,כט]] (א-כתיב=אַל־יְהִי־[֯] פְּלֵיטָ֔ה): חסר ניקוד ברווח המיועד ל"לָהּ֙" (קרי ולא כתיב) ===ספר יחזקאל=== '''[[ספר יחזקאל/טעמים|ספר יחזקאל]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[יחזקאל א/טעמים#א ד|א,ד]] (א*=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[יחזקאל ג/טעמים#ג יב|ג,יב]] (א*=כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה #[[יחזקאל ה/טעמים#ה טו|ה,טו]] (א*=בַּעֲשׂ֩וֹתִי֩): טעם כפול בכתב־היד #[[יחזקאל י/טעמים#י יא|י,יא]] (א!=הָרֹ֙אשׁ֙): במעין טעם פשטא מלעיל #[[יחזקאל יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א?=לַעָ֛יִן): נקודה מטושטשת או מחוקה שנראית כמו נקודת קמץ #[[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|טז,יב]] (א*=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[יחזקאל טז/טעמים#טז לג|טז,לג]] (א=וְאַ֨תְּ נָתַ֤תְּ אֶת־נְדָנַ֙יִךְ֙ לְ'''כׇ֨'''ל־מְאַֽהֲבַ֔יִךְ): מתיגה חריגה לאחר פשטא #[[יחזקאל כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א*=נִטְמְאִ֤֨ים): המקום היחיד בכל המקרא שיש בה שני טעמים מחברים בהברה אחת (הקדמא קודמת למהפך בקריאה) #[[יחזקאל כח/טעמים#כח יז|כח,יז]] (א!=גָּ֤בַהּ): מקום הטעם באות גימ"ל{{הערה|ראו גם ייבין, כתר, עמ' 16.}} #[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=אֲדֹנָ֣י יְהֹוָ֔ה): שם הוי"ה בניקוד של שם אדנות בשווא וקמץ, במקום ניקוד של אֱלֹהִים בשווא וחיריק, ובתוספת של נקודת חולם באות ה"א הראשונה בדומה לניקוד הרגיל של אֱלֹהִים בשם הוי"ה בכתר #[[יחזקאל כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א!=בַּעֲשׂ֥ותִי): חסרה נקודת החולם{{הערה|שם=ייבין|הערת ייבין; הפריט חסר ברשימות ברויאר.}} #[[יחזקאל לה/טעמים#לה טו|לה,טו]] (א!=וְכׇל־אֶד֣וֹם): חסרות שתי הנקודות של חטף סגול #[[יחזקאל לט/טעמים#לט ה|לט,ה]] (א!=הַשָׂדֶ֖ה): חסר דגש בשׂי"ן #[[יחזקאל מו/טעמים#מו ח|מו,ח]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה נקודת שׁי"ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}} #[[יחזקאל מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א!=הַשַּ֙עַר֙): חסרה גם כאן נקודת שׁי"ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}} #[[יחזקאל מח/טעמים#מח י|מח,י]] (א=וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵלֶּה): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו) ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף: #[[יחזקאל טו/טעמים#טו ד|טו,ד]] (א?=לְאֳכְלָ֑ה): קמץ קטן במהדורתנו #[[יחזקאל לב/טעמים#לב כ|לב,כ]] (א=מֳשְׁכ֥וּ): קמץ קטן במהדורתנו ג. הניקוד בתוך הכתיב: #[[יחזקאל ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א-כתיב=וְלַגֵּיאָ֗וֹת) #[[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|ט,יא]] (א-כתיב=כְ֖אֲשֶׁ֥ר) #[[יחזקאל יד/טעמים#יד יד|יד,יד]] (א-כתיב=דָּנִ͏ֵּ֣אל) #[[יחזקאל יד/טעמים#יד כ|יד,כ]] (א-כתיב=דָּנִ͏ֵּ֣אל) #[[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|כא,כח]] (א-כתיב=כִּקְסׇום־שָׁוְא֙) #[[יחזקאל כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א-כתיב=מִדָּנִ͏ֵּ֑אל) #[[יחזקאל לו/טעמים#לו יד|לו,יד]] (א-כתיב=תְּכְּשַׁלִי־ע֑וֹד) #[[יחזקאל מב/טעמים#מב טז|מב,טז]] (א-כתיב=חֲמֵשׁ־אֹ֥מֵות) ===ספר תרי עשר (חוץ מהקטעים החסרים בכתר)=== {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתרי עשר}} למידע על הקטעים החסרים בספר תרי עשר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תרי עשר (הקטעים החסרים בכתר ארם צובה)|כאן]]'''. א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[הושע ד/טעמים#ד יח|הושע ד,יח]] (א?!=הַזְנֵה): טעם המונח מטושטש בכתב־היד (אבל ניתן להבחין בו) #[[יואל ב/טעמים#ב כה|הושע ב,כה]] (א!=אֶת הַשָּׁנִ֔ים): חסר מקף #[[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל): המקף השני בתיבת משרת #[[חבקוק ב/טעמים#ב ז|חבקוק ב,ז]] (א?=וְיִקְּצ֖וּ): קו"ף דגושה? #[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] (א*=זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את): גרש ותלישא גדולה בראש התיבה בכתר כדרכו (הטעמה כפולה בהברה המוטעמת במהדורתנו) #[[זכריה יב/טעמים#יב יג|זכריה יב,יג2]] (א!=וּנְשֵׁיהֵ֖ם [2]): ה"א בצירה במקום סגול #[[מלאכי ב/טעמים#ב ז|מלאכי ב,ז]] (א!=יְהֹֽוָה־צְבָא֖וֹת): געיה באות ה"א הראשונה של שם הוי"ה ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖) #[[נחום ב/טעמים#א ג|נחום א,ג]] (א=וּגְדׇול־כֹּ֔חַ): אין הערת קרי #[[נחום ב/טעמים#ב א|נחום ב,א]] (א=לַעֲבׇור־בָּ֥ךְ): אין הערת קרי ===ספר דברי הימים=== '''[[ספר דברי הימים/טעמים|ספר דברי הימים]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ח|דה"א ד,ח]] (א?!=וַיָּ֣עַשׂ): קמץ באות יו"ד? #[[דברי הימים א ד/טעמים#ד ט|דה"א ד,ט]] (א!=נִכְּבָֿ֖דֿ): כ"ף דגושה במקום בי"ת וגם סימן הרפה נכתב מעל שתי האותיות בי"ת-דל"ת באמצע #[[דברי הימים א ה/טעמים#ה מא|דה"א ה,מא]] (א!=נְבֻכַדְנֶאצַֽר): חסר דגש בצד"י #[[דברי הימים א ו/טעמים#ו מה|דה"א ו,מה]] (א!=וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ֙ [1]): חסר פשטא מלעיל #[[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙): מקף בתיבת משרת? #[[דברי הימים א יז/טעמים#יז ו|דה"א יז,ו]] (א!=צִוִ֛יתִי): חסר דגש באות וי"ו #[[דברי הימים א יח/טעמים#יח ד|דה"א יח,ד]] (א?=וְעֶשְׂרִֽים־אֶ֖לֶף): "וְעֶשְׂרִֽים־" מוקפת ובגעיה (במקום טעם עצמאי של מרכא)? #[[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ): מקף בתיבת משרת #[[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א*=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב [2]): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[דברי הימים א כא/טעמים#כא יב|דה"א כא,יב]] (א!=וְדֶבֶר֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו #[[דברי הימים א כא/טעמים#כא כט|דה"א כא,כט]] (א!=בַּבָּמָּ֖ה): מ"ם דגושה #[[דברי הימים א כב/טעמים#כב י|דה"א כב,י]] (א!=וְהַכִ֨ינוֹתִ֜י): שווא באות וי"ו ופתח באות ה"א, ואולי ייתכן שהנקודות בוי"ו נחשבות לחטף בה"א וחסר כל ניקוד בוי"ו. #[[דברי הימים א כה/טעמים#כה לא|דה"א כה,לא]] (א!=שְׂנֵ֥ים): בנקודת שי"ן שמאלית{{הערה|שם=ייבין}} #[[דברי הימים א כח/טעמים#כח י|דה"א כח,י]] (א!=לִבְנֽוֹת־בַּ֥ית): חסרה נקודת חיריק ביו"ד{{הערה|שם=ייבין}} #[[דברי הימים א כח/טעמים#כח יז|דה"א כח,יז]] (א!=וְהַקְשָׂוֺ֖ת): חסר דגש בקו"ף #[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו טז|דה"ב ו,טז]] (א!=לְעַבְדְּ֨ךָ): טעם הקדמא באות דל"ת במקום בכ"ף סופית #[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כ|דה"ב ו,כ]] (א!=לִשְׁמוֹעַ֙): חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו #[[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א*=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם): המקף השני בתיבת משרת ונחוץ לקריאה #[[דברי הימים ב ט/טעמים#ט כד|דה"ב ט,כד]] (א!=וּבְשָׁמִ֔ים): בנקודת שי"ן ימנית #[[דברי הימים ב י/טעמים#י י|דה"ב י,י]] (א!=אֵלֶ֜יךְ): שווא במקום קמץ בכ"ף סופית{{הערה|שם=ייבין}} #[[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים): מקף בתיבת משרת? #[[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א*=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ): מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה #[[דברי הימים ב כה/טעמים#כה א|דה"ב כה,א]] (א!=מִירושָׁלָֽיִם): חסרה נקודת השורוק{{הערה|שם=ייבין}} #[[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כא|דה"ב ל,כא]] (א!=הַלְוִיִ֧ם): חסר דגש ביו"ד{{הערה|שם=ייבין}} #[[דברי הימים ב לג/טעמים#לג כה|דה"ב לג,כה]] (א!=תַֿחְתָּֽיו): תי"ו רפויה בסימן רפה אחרי טעם מפסיק #[[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ט|דה"ב לה,ט]] (א?=וּשְׁמַעְיָ֨הוּ): בלי געיה במ"ם? #[[דברי הימים ב לו/טעמים#לו כג|דה"ב לו,כג]] (א!=כּֽה־אָמַ֞ר): חסרה נקודת החולם בכ"ף{{הערה|שם=ייבין}} ב. חטף קמץ לסימון תנועת קמץ חטוף: #[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה"ב ו,מב]] (א=זֳכְרָ֕ה): קמץ קטן במהדורתנו ג. הניקוד בתוך הכתיב: #[[דברי הימים א א/טעמים#א מו|דה"א א,מו]] (א-כתיב=עֲיוִֽת) #[[דברי הימים א ג/טעמים#ג כד|דה"א ג,כד]] (א-כתיב=הוֹדַיָ֡וְהוּ) #[[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]] (א-כתיב=־בָּנִ֔ימִן־ [א-קרי=<־בָּנִ֔י מִן־>]): "כתב מלה חדה וקר' תרת' מלין" (בין שני מקפים) #[[דברי הימים א כז/טעמים#כז כט|דה"א כז,כט]] (א-כתיב=שִׁטַ֖רְי) #[[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]] (א-כתיב?!=לַבֵּ֣ני{{מ:פסק}}יְמִינִי [א-קרי=<לַבֵּ֣ן{{מ:פסק}}יְמִינִ֑י>]): "כתיב מלה חדה וקרי תרת' מילין"{{הערה|ראו גם ב[[#מסורת הסופרים בנ"ך: נוסח האותיות והתיבות|רשימת הכתיב בכתר]] לגבי אות יו"ד הראשונה.}} #[[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ח|דה"ב כט,ח]] (א-כתיב=לְזַוָעֲה֙) #[[דברי הימים ב ו/טעמים#ו ז|דה"ב לד,כב]] (א-כתיב=בֶּן־תׇּוקְהַ֗ת): אין הערת קרי ===ספר תהלים (חוץ מהקטע החסר בכתר)=== '''קטע חסר בכתר:''' {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בתהלים}} למידע על הקטע החסר בספר תהלים ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#ספר תהלים (הקטע החסר בכתר ארם צובה)|כאן]]'''. א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[תהלים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א!=יְהוָ֑֗ה): רביע ואתנח ביחד באות וי"ו #[[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א=אֻמְלָ֫ל): נקודת קמץ בלמ"ד, במקום פתח #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א*=יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים יא/טעמים#יא א|יא,א]] (א!=לְדָ֥֫וִד): טעם ה"יורד" נכתב לפני החיריק מתחת לאות דל"ת ביחד עם ה"עולה" #[[תהלים יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א*=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א*=יְהֹוָֽה): בכתב־היד נכתבה נקודת חולם בשם הוי"ה #[[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי): דגש מיותר באות נו"ן #[[תהלים לז/טעמים#לז יד|לז,יד]] (א?=פָּ֥תְח֣וּ* או פָּֽתְח֣וּ): מרכא ומונח או געיה ומונח? #[[תהלים לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א!=וְסוֹמֵ֖ך): חסר שווא בכ"ף סופית #[[תהלים לט/טעמים#לט ו|לט,ו]] (א?=אַ֥ךְ* או אַ֖ךְ): בטעם מרכא או בטעם טרחא? #[[תהלים מד/טעמים#מד ז|מד,ז]] (א?=וְחַרְבִּ֗י): חסר גרש בוי"ו? #[[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]] (א?=ק֭וּמָֽה* או ק֭וּמָ֥ה) דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים נו/טעמים#נו ה|נו,ה]] (א!=דְּבָר֥֫וֹ): ה"עולה" מסומן באות רי"ש במקום באות בי"ת #[[תהלים נו/טעמים#נו יב|נו,יב]] (א=לֹּ֣א): למ"ד דגושה #[[תהלים נז/טעמים#נז ה|נז,ה]] (א!=וּלְשׁוֹנָ֗ם): חסר גרש #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים ס/טעמים#ס יד|ס,יד]] (א*=בֵּאלֹהִ֥ים): בלי דחי{{הערה|ולא כספיקת ברויאר.}} #[[תהלים סד/טעמים#סד ח|סד,ח]] (א!=אֱ֫לֹהִ֥ים): סימון ה"עולה" באות אל"ף במקום באות למ"ד #[[תהלים סט/טעמים#סט,כט|סט,כט]] (א?=יִ֭מָּחֽוּ* או יִ֭מָּח֥וּ): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים עה/טעמים#עה ד|עה,ד]] (א!=נְֽמֹגִ֗ים־אֶ֥רֶץ): מקף בתיבת רביע #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|עח,ז]] (א*=מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]] (א?=צָ֭רָתִֽי* או צָ֭רָתִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ): הצינורית מסומנת באות וי"ו השווּאה #[[תהלים פט/טעמים#פט כ|פט,כ]] (א*=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים צב/טעמים#צב ח|צב,ח]] (א*=כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים צד/טעמים#צד יב|צד,יב]] (א=יָ֑הּ): אין דגש באות יו"ד #[[תהלים צח/טעמים#צח ז|צח,ז]] (א!=וְיֹ֣שְׁבֵיּ): נקודה באות יו"ד האחרונה{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[תהלים צח/טעמים#צח ח|צח,ח]] (א!=יְרַנֵּנֽוּ): מקום הסילוק #[[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=וְֽ֭הִשְׁתַּחֲוּוּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[תהלים קו/טעמים#קו יט|קו,יט]] (א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ): נקודה בוי"ו עיצורית #[[תהלים קו/טעמים#קו מג|קו,מג]] (א!=וַ֝יָּמֹכּוּ): חסרה נקודת הרביע #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|קו,מח]] (א!=<מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀>): חסר מקף #[[תהלים קז/טעמים#קז ה|קז,ה]] (א!=תִתְעַטָּֽף): חסר דגש באות תי"ו הראשונה, וסימן הרפה תלוי בין שתי אותיות התי"ו. #[[תהלים קז/טעמים#קז יז|קז,יז]] (א?!=יִתְעַנּֽו׃): חסרה נקודת השורוק באות וי"ו? #[[תהלים קז/טעמים#קז יח|קז,יח]] (א!=עַד שַׁ֥עֲרֵי): חסר מקף #[[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]] (א?=ע֭וּרָֽה* או ע֭וּרָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים קח/טעמים#קח ז|קח,ז]] (א!=וַעֲנֵֽניִ): יש הזזה שמאלה של נקודת החיריק באופן חריג, את שהיא ממוקמת מתחת לאות יו"ד. #[[תהלים קח/טעמים#קח יא|קח,יא]] (א?=יֹ֖בִלֵנִּי): נו"ן דגושה?{{הערה|יש גם לציין הזזה שמאלה באופן חריג של נקודת החיריק תחת האות נו"ן, אך זה נגרם בגלל הראש של הלמ"ד מהשורה למטה.}} #[[תהלים קי/טעמים#קי ה|קי,ה]] (א?=אֲדֹנָ֥י): נקודת חולם בכתב־היד? #[[תהלים קיח/טעמים#קיח י|קיח,י]] (א!=בְּ֭שֵׁ֥ם): קו מיותר של דחי באות בי"ת #[[תהלים קיט/טעמים#קיט יד|קיט,יד]] (א?*=שַּׂ֗שְׂתִּי): שי"ן דגושה? #[[תהלים קיט/טעמים#קיט קלח|קיט,קלח]] (וֶֽאֱמוּנָ֥֗ה): נקודת רביע מיותרת באות נו"ן בנוסף למרכא #[[תהלים קכד/טעמים#קכד ו|קכד,ו]] (א?=שֶׁלֹּ֥א* או שֶׁלֹּ֖א): טעם מרכא או טעם טרחא? #[[תהלים קכז/טעמים#קכז ב|קכז,ב]] (א*=לָכֶ֨ם): אין קו של לגרמיה #[[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]] (א?=קָ֭רָֽאתִי* או קָ֭רָ֥אתִי): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]] (א?=אָ֭נָֽה* או אָ֭נָ֥ה): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|קמ,ו]] (א*=טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) #[[תהלים קמד/טעמים#קמד טו|קמד,טו]] (א*=שֱׁיְהֹוָ֥ה): חטף סגול באות שי"ן ושווא באות יו"ד ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[תהלים ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (א-כתיב=עֲ֝נִויִּ֗ם) #[[תהלים עג/טעמים#עג ב|עג,ב]] (א-כתיב=נָטָ֣וּי) #[[תהלים עט/טעמים#עט י|עט,י]] (א-כתיב=בַּגֹּייִ֣ם) #[[תהלים פט/טעמים#פט כט|פט,כט]] (א-כתיב=אֶשְׁמָור־ל֣וֹ): אין הערת קרי #[[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|קמה,ו]] (א-כתיב=וּגְדֻלָּותְיךָ֥; א-קרי=וגדולתיך) ג. קמץ קטן:{{הערה|במקומות רבים במקרא יש קמץ שהוא קמץ קטן (חטוף) לפי המדקדקים המודרנים, ואילו לפי המסורת הספרדית הוא קמץ רחב (רגיל). תיעדנו את המקומות האלה במהדורתנו ע"י [[תבנית:מ:קמץ]]. אך בספר תהלים ב-3 מקומות יש מצב הפוך: לפי כללי הדקדוק מדובר לכאורה על קמץ רחב, או שיש ספק בכך, ואילו במסורת הספרדית מדובר על קמץ קטן.}} #[[תהלים יח/טעמים#יח ב|יח,ב]] (א=אֶרְחָמְךָ֖): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף #[[תהלים מה/טעמים#מה ג|מה,ג]] (א=יָפְיָפִ֡יתָ): ספק לגבי קמץ קטן ביו"ד הראשונה אצל המדקדקים המודרנים, והקמץ קטן לפי המסורת הספרדית #[[תהלים פא/טעמים#פא ב|פא,ח]] (א=אֶבְחָנְךָ֨): לכאורה קמץ רחב לפני כללי הדקדוק, אבל המדקדקים הספרדים ציינו מסורת שהקמץ חטוף ===ספר איוב=== '''[[ספר איוב/טעמים|ספר איוב]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[איוב יב/טעמים#יב כד|יב,כד]] (א?!=וַ֝יַּתִעֵ֗ם): חסרה נקודה אחת של שווא באות תי"ו?{{הערה|ברויאר ציין א=וַ֝יַּתְעֵם (חסרה נקודת הרביע באות עי"ן), אך ניתן להבחין בנקודת הרביע בצילום למרות שהיא מטושטשת, וייתכן שנפלה טעות בהערתו.}} #[[איוב טז/טעמים#טז ח|טז,ח]] (א?=וַיָּ֥קׇם* או וַיָּ֖קָם): בטעם מרכא* או טרחא? #[[איוב יט/טעמים#יט טז|יט,טז]] (א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י): גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו #[[איוב כא/טעמים#כא טו|כג,טו]] (א!=מַה שַּׁדַּ֥י): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[איוב כג/טעמים#כג ה|כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי* או מַה־יֹּֽאמַר־לִֽי): המקף השני בתיבת מרכא* או שהקו מתחת לאות יו"ד געיה? #[[איוב כט/טעמים#כט טז|כט,טז]] (א?=אָ֭נֹכִֽי* או אָ֭נֹכִ֥י): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[איוב לא/טעמים#לא ב|לא,ב]] (א*=וּמֶ֤ה): אין קו של לגרמיה #[[איוב מא/טעמים#מא כב|מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ): מקף בתיבת משרת? ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[איוב לח/טעמים#לח יב|לח,יב]] (א-כתיב=יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר) ===ספר משלי=== '''[[ספר משלי/טעמים|ספר משלי]] קיים במלואו בכתר ארם צובה.''' א. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} #[[משלי ב/טעמים#ב יא|ב,יא]] (א!=תְּבוּּנָ֥ה): בכתר נכתבה נקודת השורוק באות וי"ו פעמיים{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר|פריט זה חסר ברשימות ברויאר.}} #[[משלי ג/טעמים#ג ל|ג,ל]] (א!=אַל {{קו"כ|תרוב|תָּרִ֣יב}}): חסר מקף{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[משלי ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א?!=בְכַף־רֵעֶֽיךָּֿ): אות כ"ף סופית בסימן רפה ודגש וקמץ?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[משלי ו/טעמים#ו כד|ו,כד]] (א?!=לָ«אֶ»שׁ֥וֹן (לָ͏ֶשׁ֥וֹן)): קמץ וסגול באות למ"ד?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[משלי ז/טעמים#ז יג|ז,יג]] (א?=בּ֖וֹ): בטעם טרחא (במקום דחי)? #[[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א?=שֹׁמֵ֢עַֽ֫ לִ֥י* או שֹׁמֵ֢֫עַֽ לִ֥י): סימן ה"עולה" תלוי בין האותיות מ"ם ועי"ן #[[משלי י/טעמים#י יג|י,יג]] (א!=בְּשִׁפְתֵ֣י): נקודת שי"ן ימנית{{הערה|שם=ייבין}} #[[משלי יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א?!=הוֹלֵ֣ך): חסרות נקודות שווא באות כ"ף סופית?{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} #[[משלי יב/טעמים#יב כג|יב,כג]] (א!=כְּ֝סִילִים): חסרה נקודת הרביע באות למ"ד #[[משלי יג/טעמים#יג כה|יג,כה]] (א?=אֹ֭כֵֽל* או אֹ֭כֵ֥ל): דחי וגעיה* או דחי ומרכא? (סימון מקום הטעם לדחי) #[[משלי כא/טעמים#כא ל|כא,ל]] (א!=עֵ֝צָה): חסרה נקודת הרביע באות צד"י #[[משלי כ/טעמים#כ כה|כה,כ]] (א*=מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד ׀): מקף בתיבת משרת (מרכא כטעם משני) ב. הניקוד בתוך הכתיב: #[[משלי כב/טעמים#כב ח|כב,ח]] (א=יִקְצׇור־אָ֑וֶן): אין הערת קרי #[[משלי כב/טעמים#כב,יא|כב,יא]] (א=טְהׇור־לֵ֑ב): אין הערת קרי #[[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]] (א=יִפׇּול־שָֽׁם): אין הערת קרי #[[משלי כג/טעמים#כג כו|כג,כו]] (א-כתיב=תִּרְצֹּֽנָה) ===מגילת רות=== '''[[מגילת רות/טעמים|מגילת רות]] קיימת במלואה בכתר ארם צובה.''' הניקוד בתוך הכתיב: #[[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה "אלי קרי", אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת. #[[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]] (א-קרי=אלי [קרי ולא כתיב]): יש רווח ניכר ובו עיגול מסורה להערה "אלי קרי ולא כתב", אבל חסרים ניקוד וטעמים לתיבה הנקראת ולא נכתבת. ===מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)=== {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד|חלק חסר בשיר השירים}} למידע על החלק האחרון של המגילה שאינו קיים בכתר ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#מגילת שיר השירים החל מ"בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (ג,יא)|כאן]]'''. {{#קטע:ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה|כותרת לרשימה עיקרית לניקוד וטעמים}} <קטע התחלה=תעוררו/>#ספק מרכא בתיבת תביר (בשלושה מקומות מקבילים):{{הערה|שם=תעוררו|1=ההתייחסות כאן היא רק לעניין הטעם בתיבה האחרונה (מרכא בתיבת תביר או געיה) ולא לשאלת החטף ("וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ", "וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ"). למידע מלא על הניקוד והטעמים בשלושת המקומות המקבילים (ב,ז; ג,ה; ח,ד) ראו בהערת הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב,ז|שה"ש ב,ז]]. למידע נוסף על "מרכא בתיבת תביר" בכתר ומקורות נוספים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#מרכא בתיבת תביר|בהפניות כאן]].}} ##[[שיר השירים ב/טעמים|ב,ז]]: א?,ש1,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / א?,ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ] ##[[שיר השירים ג/טעמים|ג,ה]]: א,ק13,ל-א?,ק-מ=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ]* / ל=[אִם־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ] ##[[שיר השירים ח/טעמים|ח,ד]]: ק13,ל-א,ק-מ=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹ֥רְר֛וּ]* / ל?=[מַה־תָּעִ֧ירוּ{{מ:פסק}}וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ]<קטע סוף=תעוררו/> #[[שיר השירים ב/טעמים#ב יז|שיר השירים ב,יז]] (א!=דְּמֵה־לְךָ): חסר טעם הקדמא ==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: חטפים באותיות לא גרוניות== להלן רשימה של '''חטפים באותיות לא גרוניות בספרי הנביאים והכתובים''' בכתר ארם צובה או בכתי"ל. חטפים אלה באים להורות על '''הנעת השווא''', ובמקומם הוספנו במהדורתנו סימן מיוחד מעל האות השווּאה (להסבר מפורט ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#חטפים באותיות לא גרוניות|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו). לרשימה של החטפים בתורה ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|כאן]]'''. {{מ:טעמי המקרא|12}} {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביהושע}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יהושע|ספר יהושע]]''' (26 פריטים): [[יהושע א/טעמים#א יב|א,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו ט|ו,יג]] (א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף); [[יהושע ו/טעמים#ו טו|ו,טו]] (א=סָבֲב֥וּ); [[יהושע ו/טעמים#ו כב|ו,כב]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים); [[יהושע ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים); [[יהושע ח/טעמים#ח כז|ח,כז]] (א=בָּֽזֲז֥וּ); [[יהושע יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כִּֽנֲר֖וֹת); [[יהושע יא/טעמים#יא יד|יא,יד]] (א=בָּזֲז֥וּ); [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יג/טעמים#יג ז|יג,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה); [[יהושע יד/טעמים#יד יג|יד,יג]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[יהושע יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=בֵּרֲכַ֥נִי); [[יהושע יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֜ה); [[יהושע כא/טעמים#כא ד|כא,ד]] (א=הַקֳּהָתִ֑י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא ה|כא,ה]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא י|כא,י]] (א=הַקֳּהָתִ֖י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=בְּנֵֽי־קֳהָת֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כ|כא,כ]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא כו|כא,כו]] (א=בְּנֵי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כא/טעמים#כא לד|כא,לד]] (א=אֶֽת־יָקְנֳעָ֖ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יהושע כב/טעמים#כב ו|כב,ו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖ם); [[יהושע כב/טעמים#כב ז|כב,ז]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽם); [[יהושע כב/טעמים#כב כא|כב,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁ֑ה); [[יהושע כב/טעמים#כב לג|כב,לג]] (א=וַיְבָרֲכ֥וּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשופטים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שופטים|ספר שופטים]]''' (24 פריטים): [[שופטים ב/טעמים#ג כו|ג,כו]] (א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[שופטים ה/טעמים#ה ב|ה,ב]] (א=בָּֽרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=לְחוֹקֲקֵ֣י); [[שופטים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[שופטים ה/טעמים#ה יא|ה,יא]] (א=מְחַֽצֲצִ֗ים); [[שופטים ה/טעמים#ה יב|ה,יב]] (א=וּֽשֲׁבֵ֥ה); [[שופטים ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ו|ז,ו]] (א=הַֽמְלַקֲקִ֤ים); [[שופטים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=הַֽמֲלַֽקֲקִים֙ [{{קו תחתי|שני חטפים}}]);{{הערה|השוו "הַֽמְלַקֲקִ֤ים" בפסוק הקודם; וראו לעיל ב[[#ספר שופטים|רשימת החריגים]] לגבי שתי הגעיות.}} [[שופטים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (א=עֹלֲל֥וֹת); [[שופטים ט/טעמים#ט יג|ט,יג]] (א=הַֽמֲשַׂמֵּ֥חַ); [[שופטים ט/טעמים#ט לז|ט,לז]] (א=מְעוֹנֲנִֽים); [[שופטים ט/טעמים#ט נד|ט,נד]] (א=וּמ֣וֹתֲתֵ֔נִי); [[שופטים ט/טעמים#ט נז|ט,נז]] (א=קִֽלֲלַ֖ת); [[שופטים י/טעמים#י ח|י,ח]] (א=וַיְרֹֽצֲצוּ֙); [[שופטים יג/טעמים#יג כד|יג,כד]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז טז|טז,טז]] (א=וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ); [[שופטים טז/טעמים#טז כד|טז,כד]] (א=וַֽיְהַלֲל֖וּ); [[שופטים כ/טעמים#כ לא|כ,לא]] (א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙); [[שופטים כ/טעמים#כ לב|כ,לב]] (א=אֶל־הַֽמֲסִלּֽוֹת); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙); [[שופטים כ/טעמים#כ מה|כ,מה]] (א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת); [[שופטים כא/טעמים#כא כג|כא,כג]] (א=מִן־הַמְּחֹלֲל֖וֹת). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשמואל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]]''' (31 פריטים): [[שמואל א ב/טעמים#ב כה|שמ"א ב,כה]] (א=וּפִֽלֲל֣וֹ); [[שמואל א ג/טעמים#ג יג|שמ"א ג,יג]] (א=כִּֽי־מְקַלֲלִ֤ים); [[שמואל א ד/טעמים#ד יז|שמ"א ד,יז]] (א=הַֽמֲבַשֵּׂ֜ר); [[שמואל א ז/טעמים#ז ג|שמ"א ז,ג]] (א=מִתּוֹכֲכֶ֖ם); [[שמואל א ט/טעמים#ט ו|שמ"א ט,ו]] (א=נֵ֣לֲכָה); [[שמואל א יג/טעמים#יג י|שמ"א יג,י]] (א=לְבָרֲכֽוֹ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נא|שמ"א יז,נא]] (א=וַיְמֹ֣תֲתֵ֔הוּ); [[שמואל א יז/טעמים#יז נב|שמ"א יז,נב]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[שמואל א יח/טעמים#יח כג|שמ"א יח,כג]] (א=הַֽנֲקַלָּ֤ה); [[שמואל א כד/טעמים#כד י|שמ"א כד,י]] (א=לַהֲרָגֲךָ֖); [[שמואל א כה/טעמים#כה ז|שמ"א כה,ז]] (א=גֹזֲזִ֖ים); [[שמואל א כה/טעמים#כה יא|שמ"א כה,יא]] (א=לְגֹזֲזָ֑י); [[שמואל א כה/טעמים#כה כו|שמ"א כה,כו]] (א=וְהַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[שמואל א כו/טעמים#כו יא|שמ"א כו,יא]] (א=וְנֵלֲכָה־לָּֽנוּ); [[שמואל א ל/טעמים#ל טז|שמ"א ל,טז]] (א=וְחֹ֣גֲגִ֔ים); [[שמואל ב א/טעמים#א ט|שמ"ב א,ט]] (א=וּמֹ֣תֲתֵ֔נִי); [[שמואל ב ח/טעמים#ח י|שמ"ב ח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[שמואל ב י/טעמים#י ג|שמ"ב י,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כג|שמ"ב יג,כג]] (א=גֹֽזֲזִים֙); [[שמואל ב יג/טעמים#יג כה|שמ"ב יג,כה]] (א=וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ); [[שמואל ב יד/טעמים#יד י|שמ"ב יד,י]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֤ר); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ"ב טו,ז]] (א=אֵ֣לֲכָה); [[שמואל ב טו/טעמים#טו ז|שמ"ב טז,ז]] (א=בְּקַֽלֲל֑וֹ); [[שמואל ב יט/טעמים#יט ו|שמ"ב יט,ו]] (א=הַֽמֲמַלְּטִ֤ים); [[שמואל ב יט/טעמים#יט מ|שמ"ב יט,מ]] (א=וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ"ב כ,יב]] (א=הַֽמֲסִלָּ֑ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יב|שמ"ב כ,יב]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֤ה); [[שמואל ב כ/טעמים#כ יג|שמ"ב כ,יג]] (א=מִן־הַֽמֲסִלָּ֑ה);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[שמואל ב כ/טעמים#כ טו|שמ"ב כ,טו]] (א=סֹֽלֲלָה֙); [[שמואל ב כא/טעמים#כא ג|שמ"ב כא,ג]] (א=וּבָרֲכ֖וּ); [[שמואל ב כב/טעמים#כב יב|שמ"ב כב,יב]] (א=חַֽשֲׁרַת־מַ֖יִם). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במלכים}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר מלכים|ספר מלכים]]''' (29 פריטים): [[מלכים א ד/טעמים#ד יב|מל"א ד,יב]] (א=לְיָקְמֳעָֽם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א ו/טעמים#ו לז|מל"א ו,לז]] (א=הָרֲבִיעִ֔ית); [[מלכים א ז/טעמים#ז כד|מל"א ז,כד]] (א=סֹבֲבִ֣ים); [[מלכים א ח/טעמים#ח לה|מל"א ח,לה]] (א=וְהִֽתְפַּלֲל֞וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מד|מל"א ח,מד]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ); [[מלכים א ח/טעמים#ח מח|מל"א ח,מח]] (א=וְהִתְפַּלֲל֣וּ);{{הערה|פריט זה נשמט מרשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[מלכים א ח/טעמים#ח סו|מל"א ח,סו]] (א=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[מלכים א יג/טעמים#יג ז|מל"א יג,ז]] (א=וּֽסֳעָ֑דָה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים א יד/טעמים#יד כא|מל"א יד,כא]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]] (א=לִֽקְ+קִחִי־נָ֥א (לִֽקְִחִי־נָ֥א) [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[מלכים א יח/טעמים#יח כח|מל"א יח,כח]] (א=וַיִּתְגֹּֽדֲדוּ֙); [[מלכים א כא/טעמים#כא יט|מל"א כא,יט]] (א=לָקֲק֤וּ); [[מלכים א כא/טעמים#כא כ|מל"א כא,כ]] (א=הַֽמֲצָאתַ֖נִי); [[מלכים ב ב/טעמים#ב א|מל"ב ב,א]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב יא|מל"ב ב,יא]] (א=בַּֽסֳעָרָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מלכים ב ב/טעמים#ב כד|מל"ב ב,כד]] (א=וַֽיְקַלֲלֵ֖ם); [[מלכים ב ג/טעמים#ג טו|מל"ב ג,טו]] (א=הַֽמֲנַגֵּ֔ן); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כט|מל"ב ד,כט]] (א=תְבָרֲכֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו ב|מל"ב ו,ב]] (א=נֵלֲכָה־נָּ֣א); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כח|מל"ב ו,כח]] (א=וְנֹאכֲלֶ֣נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו כט|מל"ב ו,כט]] (א=וְנֹ֣אכֲלֶ֔נּוּ); [[מלכים ב ו/טעמים#ו לב|מל"ב ו,לב]] (א=בֶּן־הַֽמֲרַצֵּ֤חַ); [[מלכים ב ז/טעמים#ז ח|מל"ב ז,ח]] (א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים); [[מלכים ב ח/טעמים#ח יב|מל"ב ח,יב]] (א=וְעֹלֲלֵיהֶ֣ם); [[מלכים ב ט/טעמים#ט יז|מל"ב ט,יז]] (א=וּֽשֲׁלַ֥ח); [[מלכים ב י/טעמים#י טו|מל"ב י,טו]] (א=וַֽיְבָרֲכֵ֗הוּ); [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]] (א=וְהַֽמֲנַשִּׁ֑י); [[מלכים ב יב/טעמים#יב יב|מל"ב יב,יב]] (א=הַֽמֲתֻכָּ֔ן); [[מלכים ב יט/טעמים#יט טז|מל"ב יט,טז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בישעיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]]''' (53 פריטים): [[ישעיהו א/טעמים#א כג|א,כג]] (א=סוֹרֲרִ֗ים); [[ישעיהו א/טעמים#א ל|א,ל]] (א=וּֽכֲגַנָּ֔ה); [[ישעיהו ב/טעמים#ב ו|ב,ו]] (א=וְעֹנֲנִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י א|י,א]] (א=הַחֹֽקֲקִ֖ים); [[ישעיהו י/טעמים#י לא|י,לא]] (א=נָֽדֲדָ֖ה); [[ישעיהו יא/טעמים#יא יג|יא,יג]] (א=וְצֹרֲרֵ֥י); [[ישעיהו יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (א=לְבֹזֲזֵֽינוּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט ו|יט,ו]] (א=דָּלֲל֥וּ); [[ישעיהו יט/טעמים#יט כה|יט,כה]] (א=בֵּרֲכ֛וֹ);{{הערה|בטעות "יט,כו" ברשימת ברויאר בסוף תנ"ך כתר ירושלים.}} [[ישעיהו כא/טעמים#כא ו|כא,ו]] (א=הַֽמֲצַפֶּ֔ה); [[ישעיהו כב/טעמים#כב ג|כב,ג]] (א=נָֽדֲדוּ־יַ֖חַד); [[ישעיהו כב/טעמים#כב טז|כב,טז]] (א=חֹקֲקִ֥י); [[ישעיהו כג/טעמים#כג יג|כג,יג]] (א=עֽוֹרֲרוּ֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְפּוֹרֲרָה֙); [[ישעיהו כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=הִֽתְמוֹטֲטָ֖ה); [[ישעיהו כד/טעמים#כד כ|כד,כ]] (א=וְהִֽתְנוֹדֲדָ֖ה); [[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|כו,כ]] (א=וּֽסֲגֹ֥ר); [[ישעיהו כז/טעמים#כז ח|כז,ח]] (א=בְּסַאסֳּאָ֖ה [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ישעיהו ל/טעמים#ל א|ל,א]] (א=סֽוֹרֲרִים֙); [[ישעיהו לא/טעמים#לא ח|לא,ח]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג ג|לג,ג]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=מְחֹקֲקֵ֑נוּ); [[ישעיהו לג/טעמים#לג כג|לג,כג]] (א=בָּ֥זֲזוּ); [[ישעיהו לד/טעמים#לד טז|לד,טז]] (א=וּֽקֲרָ֔אוּ); [[ישעיהו לז/טעמים#לז יז|לז,יז]] (א=וּֽשֲׁמָ֔ע); [[ישעיהו לז/טעמים#לז לג|לז,לג]] (א=סֹלֲלָֽה); [[ישעיהו לח/טעמים#לח יח|לח,יח]] (א=יְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ד|מ,ד]] (א=וְהָרֲכָסִ֖ים); [[ישעיהו מ/טעמים#מ כ|מ,כ]] (א=הַֽמֲסֻכָּ֣ן); [[ישעיהו מב/טעמים#מב כד|מב,כד]] (א=לְבֹזֲזִ֖ים); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יד|מה,יד]] (א=וּֽסֲחַר־כּוּשׁ֮); [[ישעיהו מה/טעמים#מה יח|מה,יח]] (א=כֽוֹנֲנָ֔הּ); [[ישעיהו מה/טעמים#מה כ|מה,כ]] (א=וּמִֽתְפַּלֲלִ֔ים); [[ישעיהו מז/טעמים#מז י|מז,י]] (א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יד|מח,יד]] (א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ); [[ישעיהו מח/טעמים#מח יז|מח,יז]] (א=מַדְרִֽיכֲךָ֖); [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וַאֲבָרֲכֵ֖הוּ); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִתְעוֹרֲרִ֣י [1]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא יז|נא,יז]] (א=הִֽתְעוֹרֲרִ֗י [2]); [[ישעיהו נא/טעמים#נא כ|נא,כ]] (א=הַֽמֲלֵאִ֥ים); [[ישעיהו נב/טעמים#נב ו|נב,ו]] (א=הַֽמֲדַבֵּ֖ר); [[ישעיהו נג/טעמים#נג ז|נג,ז]] (א=גֹזֲזֶ֖יהָ); [[ישעיהו נז/טעמים#נז ג|נז,ג]] (א=עֹנֲנָ֑ה); [[ישעיהו נז/טעמים#נז כ|נז,כ]] (א=וְהָרֲשָׁעִ֖ים); [[ישעיהו נח/טעמים#נח ט|נח,ט]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[ישעיהו נט/טעמים#נט י|נט,י]] (א=נְגַשֲׁשָׁ֤ה); [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|נט,יט]] (א=נֹ֥סֲסָה); [[ישעיהו סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (א=וְהִֽלֲל֖וּ); [[ישעיהו סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א=הַֽמֲסִלָּה֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג יח|סג,יח]] (א=בּוֹסֲס֖וּ); [[ישעיהו סד/טעמים#סד י|סד,י]] (א=הִֽלֲל֙וּךָ֙); [[ישעיהו סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=וְהַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[ישעיהו סו/טעמים#סו טז|סו,טז]] (א=חַֽלֲלֵ֥י). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בירמיהו}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ירמיהו|ספר ירמיהו]]''' (37 פריטים):{{הערה|1=רשימה זו אינה כוללת את הפריט [[ירמיהו מח/טעמים#מח לב|מח,לב]] (א=מִבֲּכִ֨י), המובא ברשימות ברויאר. נראה יותר שבכתר יש כאן שווא בלבד ("מִבְּכִ֨י"), או שהקו של הפתח נמחק; וכך הכריעו גם ב[https://www.mgketer.org/mikra/13/48/1/mg/106 מג"ה].}} [[ירמיהו ג/טעמים#ג כה|ג,כה]] (א=וּֽתֲכַסֵּנוּ֮); [[ירמיהו ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א=מִֽסֻּבֲּכ֔וֹ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה א|ה,א]] (א=שׁוֹטֲט֞וּ); [[ירמיהו ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (א=אֵֽלֲכָה־לִּ֤י); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ו,ו]] (א=סֹֽלֲלָ֑ה); [[ירמיהו ו/טעמים#ו ט|ו,ט]] (א=יְעוֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו ו/טעמים#ו כח|ו,כח]] (א=סוֹרֲרִ֔ים); [[ירמיהו ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א=הַֽמֳעָרַ֣ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו ח/טעמים#ח ה|ח,ה]] (א=שׁוֹבֲבָ֜ה); [[ירמיהו ח/טעמים#ח כג|ח,כג]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו ט/טעמים#ט ט|ט,ט]] (א=נָדֲד֖וּ); [[ירמיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]] (א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת); [[ירמיהו יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (א=הַֽמֲזִמָּ֙תָה֙); [[ירמיהו יא/טעמים#יא כא|יא,כא]] (א=הַֽמֲבַקְשִׁ֥ים); [[ירמיהו יב/טעמים#יב י|יב,י]] (א=בֹּסֲס֖וּ); [[ירמיהו יב/טעמים#יב יב|יב,יב]] (א=שֹֽׁדֲדִ֔ים); [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|כ,יז]] (א=לֹא־מוֹתֲתַ֖נִי); [[ירמיהו כב/טעמים#כב טו|כב,טו]] (א=הֲתִֽמֲלֹ֔ךְ); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כ|כב,כ]] (א=וּֽצֳעָ֔קִי [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו כב/טעמים#כב כח|כב,כח]] (א=הֽוּטֲלוּ֙); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לג|כה,לג]] (א=חַֽלֲלֵ֤י); [[ירמיהו כה/טעמים#כה לו|כה,לו]] (א=וִֽילֲלַ֖ת); [[ירמיהו לא/טעמים#לא לב|לא,לב]] (ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה);{{הערה|1=בן־נפתלי,'''ל''',ב1=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (חטף פתח); בן־אשר,מ"ש,דפוסים=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (חטף קמץ); ק=אֶכְתְּבֶ֑נָּה (שווא). הפריט אינו מופיע בספר החילופים מהדורת ליפשיץ; החילוף מוזכר ברד"ק, ודבריו הובאו במ"ש.}} [[ירמיהו לב/טעמים#לב ט|לב,ט]] (ל=וָֽאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ֙); [[ירמיהו לג/טעמים#לג י|לג,י]] (א=הַֽנֲשַׁמּ֗וֹת); [[ירמיהו מ/טעמים#מ טו|מ,טו]] (א=אֵ֤לֲכָה); [[ירמיהו מא/טעמים#מא ה|מא,ה]] (א=וּמִתְגֹּֽדֲדִ֑ים); [[ירמיהו מד/טעמים#מד ט|מד,ט]] (א=הַֽשֲׁכַחְתֶּם֩); [[ירמיהו מו/טעמים#מו ט|מו,ט]] (א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ); [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|מח,כ]] (א-קרי=וּֽזֳעָ֑קוּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[ירמיהו מט/טעמים#מט ד|מט,ד]] (א=מַה־תִּתְהַֽלֲלִי֙); [[ירמיהו נ/טעמים#נ ו|נ,ו]] (א-קרי=שׁוֹבֲב֑וּם); [[ירמיהו נ/טעמים#נ י|נ,י]] (א=כָּל־שֹׁלֲלֶ֥יהָ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|נא,ב]] (א=וִיבֹקֲק֖וּ);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[ירמיהו נא/טעמים#נא ז|נא,ז]] (א=יִתְהֹלֲל֥וּ); [[ירמיהו נא/טעמים#נא מט|נא,מט2]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[ירמיהו נא/טעמים#נא נג|נא,נג]] (א=שֹׁדֲדִ֛ים). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ביחזקאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר יחזקאל|ספר יחזקאל]]''' (55 פריטים): [[יחזקאל א/טעמים#א ז|א,ז]] (א=וְנֹ֣צֲצִ֔ים); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יח|ג,יח]] (א=הָרֲשָׁעָ֖ה); [[יחזקאל ג/טעמים#ג יט|ג,יט]] (א=הָרֲשָׁעָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ב|ד,ב]] (א=סֹלֲלָ֑ה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ד/טעמים#ד י|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶ֔נּוּ [1]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד ט|ד,י]] (א=תֹּאכֲלֶֽנּוּ [2]); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=תֹּאכֲלֶ֑נָּה); [[יחזקאל ד/טעמים#ד יב|ד,יב]] (א=בְּגֶֽלֲלֵי֙); [[יחזקאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו]] (א=גֶּֽלֲלֵ֣י); [[יחזקאל ו/טעמים#ו ז|ו,ז]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֑ם); [[יחזקאל ז/טעמים#ז טו|ז,טו]] (א=יֹאכֲלֶֽנּוּ); [[יחזקאל ט/טעמים#ט ח|ט,ח]] (א=וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֨וֹת [1]); [[יחזקאל יג/טעמים#יג כ|יג,כ]] (א=מְצֹדֲד֥וֹת [2]); [[יחזקאל טז/טעמים#טז נא|טז,נא]] (וַתְּצַדֲּקִי֙); [[יחזקאל יז/טעמים#יז יז|יז,יז]] (ל=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כא/טעמים#כא כז|כא,כז]] (א=סֹלֲלָ֖ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו ח|כו,ח]] (א=סֹֽלֲלָ֔ה); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו יב|כו,יב]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל כו/טעמים#כו טז|כו,טז]] (א=וְשָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|כו,כא]] (א=וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י); [[יחזקאל כז/טעמים#כז ד|כז,ד]] (א=כָּלֲל֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז כז|כז,כז]] (א=וּבְכׇל־קֳהָלֵךְ֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לב|כז,לב]] (א=וְקוֹנֲנ֖וּ); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לד|כז,לד]] (א=וְכׇל־קֳהָלֵ֖ךְ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל כז/טעמים#כז לה|כז,לה]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח ט|כח,ט]] (א=מְחַלֲלֶֽיךָ); [[יחזקאל כח/טעמים#כח טז|כח,טז]] (א=תוֹכֲךָ֛); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יח|כח,יח]] (א=מִתּֽוֹכֲךָ֙); [[יחזקאל כח/טעמים#כח יט|כח,יט]] (א=שָׁמֲמ֖וּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=רֹמֲמָ֑תְהוּ); [[יחזקאל לא/טעמים#לא ו|לא,ו]] (א=קִֽנֲנוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=בְּעוֹפֲפִ֥י); [[יחזקאל לב/טעמים#לב יב|לב,יב]] (א=וְשָֽׁדֲדוּ֙); [[יחזקאל לב/טעמים#לב טז|לב,טז]] (א=וְק֣וֹנֲנ֔וּהָ); [[יחזקאל לב/טעמים#לב כב|לב,כב]] (א=וְכָל־קֳהָלָ֔הּ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[יחזקאל לג/טעמים#לג כח|לג,כח]] (א=וְשָׁ֥מֲמ֛וּ); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶ֑ךָ [1]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ו|לה,ו]] (א=יִרְדֲּפֶֽךָ [2]); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ז|לה,ז]] (א=לְשִֽׁמֲמָ֖ה); [[יחזקאל לה/טעמים#לה ט|לה,ט]] (א=שִֽׁמֲמ֤וֹת); [[יחזקאל לה/טעמים#לה יא|לה,יא]] (א=אֶשְׁפֲּטֶֽךָ); [[יחזקאל לו/טעמים#לו ד|לו,ד]] (א=הַשֹּֽׁמֲמוֹת֙); [[יחזקאל לו/טעמים#לו לה|לו,לה]] (א=וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וְשָׁלֲל֣וּ); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־שֹׁלֲלֵיהֶ֗ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=וּבָֽזֲזוּ֙); [[יחזקאל לט/טעמים#לט י|לט,י]] (א=אֶת־בֹּ֣זֲזֵיהֶ֔ם); [[יחזקאל לט/טעמים#לט כז|לט,כז]] (א=בְּשׁוֹבֲבִ֤י); [[יחזקאל מ/טעמים#מ מג|מ,מג]] (א=וְהַֽשֲׁפַתַּ֗יִם); [[יחזקאל מג/טעמים#מג י|מג,י]] (א=וּמָדֲד֖וּ); [[יחזקאל מז/טעמים#מז כב|מז,כב]] (א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם [1]); [[יחזקאל מח/טעמים#מח יא|מח,יא]] (א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בתרי עשר}}'''[[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר תרי עשר|ספר תרי עשר]]''' (25 פריטים): [[הושע ז/טעמים#ז ה|הושע ז,ה]] (א=אֶת־לֹצֲצִֽים); [[הושע ז/טעמים#ז יג|הושע ז,יג]] (א=כִּֽי־נָדֲד֣וּ); [[הושע ט/טעמים#ט טו|הושע ט,טו]] (א=סֹרֲרִֽים); [[הושע ט/טעמים#ט יז|הושע ט,יז]] (א=נֹדֲדִ֖ים); [[יואל ג/טעמים#ג ג|יואל ג,ג]] (א=וְתִֽימֲר֖וֹת); [[עמוס ב/טעמים#ב יג|עמוס ב,יג]] (א=הַֽמֲלֵאָ֥ה); [[עמוס ד/טעמים#ד א|עמוס ד,א]] (א=הָרֹצֲצ֖וֹת); [[עמוס ה/טעמים#ה יב|עמוס ה,יב]] (א=צֹרֲרֵ֤י); [[עמוס ו/טעמים#ו ג|עמוס ו,ג]] (א=הַֽמֲנַדִּ֖ים); [[עמוס ח/טעמים#ח ח|עמוס ח,ח]] (א-כתיב=וְנִשְׁקֳהָ֖ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[מיכה ג/טעמים#ג ט|מיכה ג,ט]] (ל=הַֽמֲתַעֲבִ֣ים); [[מיכה ה/טעמים#ה יא|מיכה ה,יא]] (א=וּֽמְעוֹנֲנִ֖ים); [[מיכה ו/טעמים#ו ז|מיכה ו,ז]] (א=בְּרִֽבֲב֖וֹת); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=אַ֣לֲלַי); [[מיכה ז/טעמים#ז א|מיכה ז,א]] (א=כְּעֹלֲלֹ֖ת); [[נחום ב/טעמים#ב ג|נחום ב,ג]] (א=בֹּֽקֲקִ֔ים); [[נחום ב/טעמים#ב ה|נחום ב,ה]] (א=יִתְהוֹלֲל֣וּ); [[נחום ב/טעמים#ב ח|נחום ב,ח]] (א=מְתֹפֲפֹ֖ת); [[חבקוק ג/טעמים#ג ו|חבקוק ג,ו]] (א=וַיִּתְפֹּֽצֲצוּ֙); [[חבקוק ג/טעמים#ג טז|חבקוק ג,טז]] (א=צָלֲל֣וּ); [[צפניה א/טעמים#א ט|צפניה א,ט]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֛ים); [[צפניה ב/טעמים#ב א|צפניה ב,א]] (א=הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ); [[צפניה ב/טעמים#ב יב|צפניה ב,יב]] (א=חַֽלֲלֵ֥י); [[זכריה ד/טעמים#ד יב|זכריה ד,יב]] (ל=שִׁבֲּלֵ֣י); [[זכריה יא/טעמים#יא ג|זכריה יא,ג]] (א=יִֽלֲלַ֣ת). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|ספר תהלים]]''' (171 פריטים): [[תהלים ה/טעמים#ה ו|ה,ו]] (א=ה֭וֹלֲלִים); [[תהלים ה/טעמים#ה ט|ה,ט]] (א=שׁוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=עָשֲׁשָׁ֣ה); [[תהלים ו/טעמים#ו ח|ו,ח]] (א=בְּכׇל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים ז/טעמים#ז ה|ז,ה]] (א=צֽוֹרֲרִ֣י); [[תהלים ז/טעמים#ז ז|ז,ז]] (א=צוֹרֲרָ֑י); [[תהלים ז/טעמים#ז ח|ז,ח]] (א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=עוֹלֲלִ֨ים ׀); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א=צוֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=חָֽנֲנֵ֬נִי); [[תהלים ט/טעמים#ט יד|ט,יד]] (א=מְ֝רוֹמֲמִ֗י); [[תהלים י/טעמים#י ה|י,ה]] (א=כׇּל־צ֝וֹרֲרָ֗יו); [[תהלים יא/טעמים#יא ב|יא,ב]] (א=כּוֹנֲנ֣וּ); [[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]] (א=אִ֥מֲר֣וֹת); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽשְׁ+שִׁחִ֗יתוּ (הִֽשְִׁחִ֗יתוּ) [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יד/טעמים#יד א|יד,א]] (א=הִֽתְ+תִעִ֥יבוּ (הִֽתְִעִ֥יבוּ) [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים יז/טעמים#יז יד|יז,יד]] (ש1=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨ ׀); [[תהלים יח/טעמים#יח ז|יח,ז]] (ל=אֶ֥קֲרָ֣א); [[תהלים כו/טעמים#כו ו|כו,ו]] (א=וַאֲסֹבֲבָ֖ה); [[תהלים כז/טעמים#כז ה|כז,ה]] (א=יְרוֹמֲמֵֽנִּי); [[תהלים כז/טעמים#כז יא|כז,יא]] (א=שֽׁוֹרֲרָֽי); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א=עָשֲׁשָׁ֖ה); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=מִכׇּל־צֹרֲרַ֨י); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=וְלִ֥שֲׁכֵנַ֨י ׀); [[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]] לא,יב (א=נָדֲד֥וּ); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א=תְּס֖וֹבֲבֵ֣נִי); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (א=יְסוֹבֲבֶֽנּוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד א|לד,א]] (א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ); [[תהלים לד/טעמים#לד ב|לד,ב]] (א=אֲבָרֲכָ֣ה); [[תהלים לד/טעמים#לד ד|לד,ד]] (א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה); [[תהלים לה/טעמים#לה יח|לה,יח]] (א=אֲהַלֲלֶֽךָּ); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א?=<שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀> [{{קו תחתי|חטף קמץ}}] או <שִׁ֥מֲעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י ׀> בחטף קמץ); [[תהלים מ/טעמים#מ יג|מ,יג]] (א=אָפֲפֽוּ־עָלַ֨י); [[תהלים מב/טעמים#מב יא|מב,יא]] (א=צוֹרֲרָ֑י);{{הערה|שם=חסר אצל ברויאר}} [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=הִֽ֝שְׁ+שִׁחִ֗יתוּ (הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ) [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נג/טעמים#נג,ב|נג,ב]] (א=וְהִֽתְ+תִעִ֥יבוּ (וְהִֽתְִעִ֥יבוּ) [{{קו תחתי|'''חטף חיריק'''}}]); [[תהלים נה/טעמים#נה,יא|נה,יא]] (א=יְסוֹבֲבֻ֥הָ); [[תהלים נה/טעמים#נה,כב|נה,כב]] (א=וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ); [[תהלים נו/טעמים#נו ג|נו,ג]] (א=שׁ֭וֹרֲרַי); [[תהלים נט/טעמים#נט ז|נט,ז]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים נט/טעמים#נט טו|נט,טו]] (א=וִיס֥וֹבֲבוּ); [[תהלים ס/טעמים#ס ט|ס,ט]] (א=מְחֹֽקֲקִֽי); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ); [[תהלים סב/טעמים#סב ה|סב,ה]] (א=יְקַֽלֲלוּ־סֶֽלָה); [[תהלים סד/טעמים#סד ט|סד,ט]] (א=יִ֝תְנֹדֲד֗וּ); [[תהלים סד/טעמים#סד יא|סד,יא]] (א=וְ֝יִתְהַלֲל֗וּ); [[תהלים סה/טעמים#סה ה|סה,ה]] (א=תִּ֥בֲחַ֣ר); [[תהלים סה/טעמים#סה י|סה,י]] (א=וַתְּשֹׁ{{גלגל}}קֲקֶ֡הָ); [[תהלים סה/טעמים#סה יא|סה,יא]] (א=תְּ֝מֹגֲגֶ֗נָּה); [[תהלים סו/טעמים#סו ז|סו,ז]] (א=הַסּוֹרֲרִ֓ים ׀); [[תהלים סו/טעמים#סו ח|סו,ח]] (א=בָּרֲכ֖וּ); [[תהלים סו/טעמים#סו יב|סו,יב]] (א=לָרֲוָיָֽה); [[תהלים סז/טעמים#סז ב|סז,ב]] (א=וִיבָרֲכֵ֑נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ז|סז,ז]] (א=יְ֝בָרֲכֵ֗נוּ); [[תהלים סז/טעמים#סז ח|סז,ח]] (א=יְבָרֲכֵ֥נוּ); [[תהלים סח/טעמים#סח ז|סח,ז]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח יט|סח,יט]] (א=ס֝וֹרֲרִ֗ים); [[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]] (א=תִּ֥מֲחַ֥ץ); [[תהלים סח/טעמים#סח כז|סח,כז]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים סט/טעמים#סט כ|סט,כ]] (א=כׇּל־צוֹרֲרָֽי); [[תהלים סט/טעמים#סט לא|סט,לא]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים סט/טעמים#סט לה|סט,לה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּהוּ); [[תהלים עב/טעמים#עב טו|עב,טו]] (א=יְבָרֲכֶֽנְהוּ); [[תהלים עג/טעמים#עג ג|עג,ג]] (א=בַּהוֹלֲלִ֑ים); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א=קִ֥רֲבַ֥ת); [[תהלים עד/טעמים#עד ד|עד,ד]] (א=צֹ֭רֲרֶיךָ); [[תהלים עד/טעמים#עד ה|עד,ה]] (א=בִּסֲבָךְ־עֵ֝ץ); [[תהלים עד/טעמים#עד כא|עד,כא]] (א=יְֽהַלֲל֥וּ); [[תהלים עד/טעמים#עד כג|עד,כג]] (א=צֹרֲרֶ֑יךָ); [[תהלים עה/טעמים#עה ה|עה,ה]] (א=לַ֭הוֹלֲלִים); [[תהלים עו/טעמים#עו ו|עו,ו]] (א=אֶשְׁתּֽוֹלֲל֨וּ |);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר, אולי בגלל שהמקום מטושטש.}} [[תהלים עו/טעמים#עו יב|עו,יב]] (א=נִ֥דֲר֣וּ); [[תהלים פ/טעמים#פ ג|פ,ג]] (א=עוֹרֲרָ֥ה); [[תהלים פ/טעמים#פ יא|פ,יא]] (א=אַֽרֲזֵי); [[תהלים פג/טעמים#פג יג|פג,יג]] (נִ֣ירֲשָׁה); [[תהלים פד/טעמים#פד ה|פד,ה]] (יְֽהַלֲל֥וּךָ); [[תהלים פז/טעמים#פז ה|פז,ה]] (א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן ׀); [[תהלים פז/טעמים#פז ז|פז,ז]] (א=כְּחֹלֲלִ֑ים); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנָ֥ה); [[תהלים צ/טעמים#צ יז|צ,יז]] (א=כּוֹנֲנֵֽהוּ); [[תהלים צד/טעמים#צד י|צד,י]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֖ד); [[תהלים צו/טעמים#צו ב|צו,ב]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים צז/טעמים#צז ז|צז,ז]] (א=הַמִּֽתְהַלֲלִ֥ים); [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]] (א=רוֹמֲמ֡וּ); [[תהלים ק/טעמים#ק ד|ק,ד]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג א|קג,א]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג ב|קג,ב]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קג/טעמים#קג כ|קג,כ]] (א=בָּרֲכ֥וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כא|קג,כא]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכ֤וּ); [[תהלים קג/טעמים#קג כב|קג,כב]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד א|קד,א]] (א=בָּרֲכִ֥י); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד ג|קד,ג]] (א=הַֽ֝מֲהַלֵּ֗ךְ); [[תהלים קד/טעמים#קד י|קד,י]] (א=הַֽמֲשַׁלֵּ֣חַ); [[תהלים קד/טעמים#קד יח|קד,יח]] (א=לַֽשֲׁפַנִּֽים); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=בָּרֲכִ֣י); [[תהלים קד/טעמים#קד לה|קד,לה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קה/טעמים#קה ג|קה,ג]] (א=הִֽ֭תְהַלֲלוּ); [[תהלים קה/טעמים#קה מה|קה,מה]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קו/טעמים#קו א|קו,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קז/טעמים#קז לו|קז,לו]] (א=וַ֝יְכוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קז/טעמים#קז לח|קז,לח]] (א=וַיְבָרֲכֵ֣ם); [[תהלים קז/טעמים#קז מג|קז,מג]] (א=וְ֝יִתְבּוֹנֲנ֗וּ); [[תהלים קח/טעמים#קח ט|קח,ט]] (א=מְחֹקֲקִֽי); [[תהלים קט/טעמים#קט כח|קט,כח]] (א=יְקַֽלֲלוּ־הֵמָּה֮); [[תהלים קט/טעמים#קט ל|קט,ל]] (א=אֲהַלֲלֶֽנּוּ); [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַ֭לֲלוּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ); [[תהלים קיג/טעמים#קיג ט|קיג,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קטו/טעמים#קטו יח|קטו,יח]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כח|קיח,כח]] (א=אֲרוֹמֲמֶֽךָּ); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קטו|קיט,קטו]] (א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה); [[תהלים קיט/טעמים#קיט קעה|קיט,קעה]] (א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד א|קלד,א]] (א=בָּרֲכ֣וּ); [[תהלים קלד/טעמים#קלד ב|קלד,ב]] (א=וּ֝בָרֲכ֗וּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֭לֲלוּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה,ג]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֭הּ); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה יט|קלה,יט]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֣וּ [1]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כ|קלה,כ]] (בָּרֲכ֥וּ [2]); [[תהלים קלה/טעמים#קלה כא|קלה,כא]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קלט/טעמים#קלט כא|קלט,כא]] (א=וּ֝בִתְקוֹמֲמֶ֗יךָ); [[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|קמ,ד]] (א=שָׁ֥נֲנ֣וּ); [[תהלים קמג/טעמים#קמג יב|קמג,יב]] (א=כׇּל־צֹרֲרֵ֣י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד א|קמד,א]] (א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד); [[תהלים קמה/טעמים#קמה א|קמה,א]] (א=וַאֲבָרֲכָ֥ה); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (א=אֲבָרֲכֶ֑ךָּ [1]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה ב|קמה,ב]] (וַאֲהַלֲלָ֥ה [2]); [[תהלים קמה/טעמים#קמה י|קמה,י]] (א=יְבָרֲכֽוּכָה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלוּ־יָ֡הּ); [[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו,א]] (א=הַֽלֲלִ֥י); [[תהלים קמו/טעמים#קמו ב|קמו,ב]] (א=אֲהַלֲלָ֣ה); [[תהלים קמו/טעמים#קמו י|קמו,י]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קמז/טעמים#קמז ח|קמז,ח]] (א=הַֽמֲכַסֶּ֬ה); [[תהלים קמז/טעמים#קמז יב|קמז,יב]] (א=הַֽלֲלִ֖י); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ב|קמח,ב]] (א=הַֽלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ג|קמח,ג]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ד|קמח,ד]] (א=הַֽ֭לֲלוּהוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ה|קמח,ה]] (א=יְֽ֭הַלֲלוּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח ז|קמח,ז]] (א=הַֽלֲל֣וּ); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יג|קמח,יג]] (א=<יְהַלֲל֤וּ ׀>); [[תהלים קמח/טעמים#קמח יד|קמח,יד]] (הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ג|קמט,ג]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ו|קמט,ו]] (א=רוֹמֲמ֣וֹת); [[תהלים קמט/טעמים#קמט ט|קמט,ט]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀>); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽלֲלוּ־אֵ֥ל); [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ב|קנ,ב]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֭לְלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ג|קנ,ג]] (א=הַ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַ֭לֲלוּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ד|קנ,ד]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַלֲל֥וּהוּ [1]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ה|קנ,ה]] (א=הַֽ֝לֲל֗וּהוּ [2]); [[תהלים קנ/טעמים#קנ ו|קנ,ו]] (א=הַֽלֲלוּ־יָֽהּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות במשלי}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|ספר משלי]]''' (12 פריטים): [[משלי ח/טעמים#ח טו|ח,טו]] (א=יְחֹ֣קֲקוּ); [[משלי כג/טעמים#כג כ|כג,כ]] (א=בְּזֹלֲלֵ֖י); [[משלי כד/טעמים#כד יט|כד,יט]] (א=בָּֽרֲשָׁעִֽים); [[משלי כו/טעמים#כו ב|כו,ב]] (א=קִֽלֲלַ֥ת); [[משלי כח/טעמים#כח ד|כח,ד]] (א=יְהַלֲל֣וּ); [[משלי כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א=ז֝וֹלֲלִ֗ים); [[משלי כח/טעמים#כח כב|כח,כב]] (א=נִ֥בֳהָֽל); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (א=תִּ֥לֲעַ֣ג); [[משלי לא/טעמים#לא ד|לא,ד]] (א=לַֽמֲלָכִ֣ים [2]); [[משלי לא/טעמים#לא טז|לא,טז]] (א=זָֽמֲמָ֣ה); [[משלי לא/טעמים#לא כח|לא,כח]] (א=וַֽיְהַלֲלָֽהּ); [[משלי לא/טעמים#לא לא|לא,לא]] (א=וִיהַלֲל֖וּהָ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיוב}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]''' (28 פריטים): [[איוב א/טעמים#א ה|א,ה]] (א=וּבֵרֲכ֥וּ); [[איוב א/טעמים#א יא|א,יא]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ב/טעמים#ב ה|ב,ה]] (א=יְבָרֲכֶֽךָּ); [[איוב ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=אֹֽרֲרֵי־י֑וֹם); [[איוב ג/טעמים#ג טו|ג,טו]] (א=הַֽמֲמַלְאִ֖ים); [[איוב ג/טעמים#ג טז|ג,טז]] (א=כְּ֝עֹלֲלִ֗ים); [[איוב ג/טעמים#ג כא|ג,כא]] (א=הַֽמֲחַכִּ֣ים); [[איוב ה/טעמים#ה יד|ה,יד]] (א=יְֽמַשֲׁשׁ֥וּ); [[איוב י/טעמים#י יא|י,יא]] (א=תְּשֹׂכֲכֵֽנִי); [[איוב יב/טעמים#יב ו|יב,ו]] (א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים); [[איוב יב/טעמים#יב כה|יב,כה]] (א=יְמַֽשֲׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב יז/טעמים#יז ט|יז,ט]] (א=וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[איוב כ/טעמים#כ ז|כ,ז]] (א=כְּֽ֭גֶלֲלוֹ); [[איוב כו/טעמים#כו יג|כו,יג]] (א=חֹלֲלָ֥ה); [[איוב כז/טעמים#כז ז|כז,ז]] (א=וּמִתְקוֹמֲמִ֥י); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=אֶ֥בֲחַ֣ר); [[איוב ל/טעמים#ל כב|ל,כב]] (א=וּ֝תְמֹגֲגֵ֗נִי); [[איוב לא/טעמים#לא כ|לא,כ]] (א=בֵרֲכ֣וּנִי); [[איוב לא/טעמים#לא לז|לא,לז]] (א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ); [[איוב לג/טעמים#לג כב|לג,כב]] (א=לַֽמֲמִתִֽים); [[איוב לג/טעמים#לג כה|לג,כה]] (א=רֻֽטֲפַ֣שׁ); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א=אַ֥נֲשֵׁ֥י); [[איוב לו/טעמים#לו כד|לו,כד]] (א=שֹׁרֲר֣וּ); [[איוב לח/טעמים#לח לא|לח,לא]] (א=הַֽ֭תֲקַשֵּׁר); [[איוב לח/טעמים#לח לה|לח,לה]] (א=הַֽתֲשַׁלַּ֣ח); [[איוב מ/טעמים#מ כב|מ,כב]] (א=צִֽלֲל֑וֹ); [[איוב מ/טעמים#מ לא|מ,לא]] (א=הַֽתֲמַלֵּ֣א); [[איוב מב/טעמים#מב י|מב,י]] (א=בְּהִֽתְפַּֽלֲל֖וֹ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בשיר השירים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת שיר השירים|מגילת שיר השירים]]''' (6 פריטים): [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שיר השירים ב,ז]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ או  וְֽאִם־תְּעֽוֹרֲר֛וּ);{{הערה|ראו אותו פריט ב[[#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|רשימת הניקוד והטעמים]].}} [[שיר השירים ג/טעמים#ג ב|ג,ב]] (א=וַאֲסוֹבֲבָ֣ה); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]] (א=הַסֹּבֲבִ֖ים); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]] (א=וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ); [[שיר השירים ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א=כְּתִֽימֲר֖וֹת); [[שיר השירים ח/טעמים#ח ב|ח,ב]] (ל=אֶנְהָֽגֲךָ֗).{{הערה|וכמו כן לפי הסכמת בן־אשר ובן־נפתלי בספר החילופים.}} {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות ברות}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת רות|מגילת רות]]''' (פריט אחד): [[רות ב/טעמים#ב ב|ב,ב]] (א=אֵֽלֲכָה־נָּ֤א). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באיכה}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת איכה|מגילת איכה]]''' (פריט אחד): [[איכה ב/טעמים#ב כ|ב,כ]] (ל=עֹלֲלֵ֣י). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בקהלת}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת קֹהלת|מגילת קֹהלת]]''' (2 פריטים): [[קהלת ה/טעמים#ה ה|ו,ב]] (ל=יֹֽאכֲלֶ֑נּוּ); [[קהלת ט/טעמים#ט ז|ט,ז]] (ל=וּֽשֲׁתֵ֥ה). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות באסתר}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|מגילת אסתר]]''' (אין פריטים). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדניאל}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דניאל|ספר דניאל]]''' (11 פריטים): [[דניאל א/טעמים#א ו|א,ח]] (ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם); [[דניאל ב/טעמים#ב יט|ב,יט]] (ל=גֲלִ֑י); [[דניאל ב/טעמים#ב לה|ב,לה]] (ל=לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח); [[דניאל ד/טעמים#ד ט|ד,ט]] (ל=צִפֲּרֵ֣י); [[דניאל ד/טעמים#ד יח|ד,יח]] (ל=צִפֲּרֵ֥י); [[דניאל ו/טעמים#ו כג|ו,כג]] (ל=וּֽסֲגַ֛ר); [[דניאל ז/טעמים#ז יט|ז,יט]] (ל=מַדֲּקָ֔ה); [[דניאל ט/טעמים#ט יח|ט,יח]] (ל=וּֽשֲׁמָע֒); [[דניאל ט/טעמים#ט יט|ט,יט]] (ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה); [[דניאל יא/טעמים#יא טו|יא,טו]] (ל=סֽוֹלֲלָ֔ה); [[דניאל יב/טעמים#יב י|יב,י]] (ל=יִ֠תְבָּֽרֲרוּ). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בעזרא}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר עזרא|ספר עזרא]]''' (11 פריטים): [[עזרא ח/טעמים#ח כו|עזרא ח,כו]] (ל=וָאֶשְׁקֲלָ֨ה); [[נחמיה ב/טעמים#ב ו|נחמיה ב,ו]] (ל=מַֽהֲלָכֲךָ֖); [[נחמיה ג/טעמים#ג יג|נחמיה ג,יג]] (ל=הָשֲׁפֽוֹת); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[נחמיה ז/טעמים#ז סז|נחמיה ז,סז]] (ל=וּמְשֹׁ֣רֲר֔וֹת); [[נחמיה ט/טעמים#ט ה|נחמיה ט,ה]] (ל=בָּרֲכוּ֙); [[נחמיה יא/טעמים#יא ב|נחמיה יא,ב]] (ל=וַֽיְבָרֲכ֖וּ); [[נחמיה יב/טעמים#יב כט|נחמיה יב,כט]] (ל=הַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=מִֽלֲלַ֡י); [[נחמיה יב/טעמים#יב לו|נחמיה יב,לו]] (ל=גִּֽלֲלַ֡י); [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה יג,יט]] (ל=צָֽלֲלוּ֩). {{עוגן בשורה|חטפים באותיות לא-גרוניות בדברי הימים}}'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר דברי הימים|ספר דברי הימים]]''' (61 פריטים): [[דברי הימים א ב/טעמים#ב מד|דה"א ב,מד]] (א=יָרְקֳעָ֑ם [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ד/טעמים#ד י|דה"א ד,י]] (א=תְּבָרֲכֵ֜נִי); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה טז|דה"א ה,טז]] (א=וּבְכׇֽל־מִגְרֲשֵׁ֥י); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כז|דה"א ה,כז]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כח|דה"א ה,כח]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו א|דה"א ו,א]] (א=קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ג|דה"א ו,ג]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו ז|דה"א ו,ז]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו יח|דה"א ו,יח]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו כג|דה"א ו,כג]] (א=בֶּן־קֳהָ֔ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו לט|דה"א ו,לט]] (א=הַקֳּהָתִ֔י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א ו/טעמים#ו מו|דה"א ו,מו]] (א=קֳהָ֜ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נא|דה"א ו,נא]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נג|דה"א ו,נג]] (א=וְאֶֽת־יָקְמֳעָם֙ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ו/טעמים#ו נה|דה"א ו,נה]] (א=לִבְנֵֽי־קֳהָ֖ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א ט/טעמים#ט לב|דה"א ט,לב]] (א=הַקֳּהָתִ֛י [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו ה|דה"א טו,ה]] (א=קֳהָ֑ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים. בכתר נכתב הקמץ מתחת לשווא, אך המשמעות ברורה.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יח|דה"א טו,יח]] (א=וֶאֱלִ֨יפֲלֵ֜הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו יט|דה"א טו,יט]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים);{{הערה|פריט זה חסר ברשימת ברויאר בכתר ירושלים.}} [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כא|דה"א טו,כא]] (א=וֶאֱלִֽיפֲלֵ֗הוּ); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה"א טו,כז]] (א=וְהַמְשֹׁ֣רֲרִ֔ים); [[דברי הימים א טו/טעמים#טו כז|דה"א טו,כז]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֑ים); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ה|דה"א טז,ה]] (א=בַּֽמֲצִלְתַּ֥יִם); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז י|דה"א טז,י]] (א=הִֽתְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]] (א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ); [[דברי הימים א יט/טעמים#יט ג|דה"א יט,ג]] (א=הַֽמֲכַבֵּ֨ד); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג ו|דה"א כג,ו]] (א=קֳהָ֥ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כג/טעמים#כג יב|דה"א כג,יב]] (א=קֳהָ֗ת [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו ה|דה"א כו,ה]] (א=בֵרֲכ֖וֹ); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו טז|דה"א כו,טז]] (א=בַּֽמֲסִלָּ֖ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו יח|דה"א כו,יח]] (א=לַֽמֲסִלָּ֔ה); [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]] (א=הַֽמֲנַשִּׁ֔י); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז כא|דה"א כז,כא]] (א=הַֽמֲנַשֶּׁה֙); [[דברי הימים א כז/טעמים#כז לא|דה"א כז,לא]] (א=הָרֲכ֔וּשׁ); [[דברי הימים א כח/טעמים#כח יח|דה"א כח,יח]] (א=וְסֹכֲכִ֖ים); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט ב|דה"א כט,ב]] (א=וּֽכֲכָל־כֹּחִ֞י); [[דברי הימים א כט/טעמים#כט כ|דה"א כט,כ]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יב|דה"ב ה,יב]] (א=הַמְשֹׁרֲרִ֣ים); [[דברי הימים ב ה/טעמים#ה יג|דה"ב ה,יג]] (א=וְלַמְשֹׁרֲרִ֜ים); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כא|דה"ב ו,כא]] (א=יִֽתְפַּלֲל֖וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו כד|דה"ב ו,כד]] (א=וְהִתְפַּֽלֲל֧וּ); [[דברי הימים ב ו/טעמים#ו לח|דה"ב ו,לח]] (א=וְהִֽתְפַּֽלֲל֗וּ); [[דברי הימים ב ז/טעמים#ז יד|דה"ב ז,יד]] (א=וְיִֽתְפַּֽלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב יב/טעמים#יב יג|דה"ב יב,יג]] (א=וּֽשֲׁבַ֨ע); [[דברי הימים ב טז/טעמים#טז ט|דה"ב טז,ט]] (א=מְשֹׁטֲט֤וֹת); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ יט|דה"ב כ,יט]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה"ב כ,כא]] (א=מְשֹֽׁרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כא|דה"ב כ,כא]] (א=וּֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כה|דה"ב כ,כה]] (א=בֹּזֲזִ֥ים); [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ כו|דה"ב כ,כו]] (א=בֵּרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יז|דה"ב כא,יז]] (א=כׇּל־הָרֲכוּשׁ֙); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יב|דה"ב כג,יב]] (א=וְהַֽמְהַלֲלִ֖ים); [[דברי הימים ב כג/טעמים#כג יג|דה"ב כג,יג]] (א=וְהַמְשֽׁוֹרֲרִים֙); [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד יד|דה"ב כד,יד]] (א=וּֽכֲכַלּוֹתָ֡ם); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט יב|דה"ב כט,יב]] (א=הַקֳּהָתִי֒ [{{קו תחתי|חטף קמץ}}]); [[דברי הימים ב כט/טעמים#כט ל|דה"ב כט,ל]] (א=וַֽיְהַלֲלוּ֙); [[דברי הימים ב ל/טעמים#ל כז|דה"ב ל,כז]] (א=וַיְבָרֲכ֣וּ); [[דברי הימים ב לא/טעמים#לא ח|דה"ב לא,ח]] (א=וַֽיְבָרֲכוּ֙); [[דברי הימים ב לב/טעמים#לב לא|דה"ב לב,לא]] (א=הַֽמֲשַׁלְּחִ֤ים); [[דברי הימים ב לג/טעמים#לג יח|דה"ב לג,יח]] (א=הַֽמֲדַבְּרִ֣ים); [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד יב|דה"ב לד,יב]] (א=הַקֳּהָתִ֖ים);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר בכתר ירושלים, אך קיים ברשימה בדעת מקרא.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|דה"ב לה,ז]] (א=מֵרֲכ֥וּשׁ);{{הערה|פריט זה נשמט ברשימת ברויאר.}} [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה טו|דה"ב לה,טו]] (א=וְהַמְשֹׁרֲרִ֨ים). {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==מסורת הקוראים בנביאים וכתובים: עיצוב טעמי אמ"ת== להסבר מפורט על המדיניות במהדורתנו לעיצוב טעמי אמ"ת, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו|פרק השני]]''' של המבוא למהדורתנו. כאן נפרט את כל המקומות שבהם יושמה מדיניות זו. ===עולה ויורד=== להסבר מפורט על המדיניות כלפי הטעם "עולה ויורד" במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|פרק השני]]''' של המבוא. '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ"ת (סה"כ 13) שבהם סימנו "עולה ויורד" באופן מלא (=תו של "עולה" ותו של "יורד") באות אחת, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שמשמיט בעקביות את ה"עולה" בתיבות הללו (ייתכן מסיבות הקשורות לנגינתן). בעתיד נסמן את ה"עולה" בתיבות אלו ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} אם תהיה אפשרות טכנית לעשות כך. :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים ל/טעמים#ל יב|ל,יב]] (א=לְמָח֢וֹל לִ֥י); [[תהלים מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א=לְאֵ֢ל חָ֥י); [[תהלים נה/טעמים#נה כ|נה,כ]] (א=קֶ֗דֶם סֶ֥לָה); [[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]] (א=י֤וֹם{{מ:לגרמיה}}י֥וֹם); [[תהלים פו/טעמים#פו ב|פו,ב]] (א=כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥נִי); [[תהלים קט/טעמים#קט טז|קט,טז]] (א=עֲשׂ֢וֹת חָ֥סֶד); [[תהלים קכה/טעמים#קכה ב|קכה,ב]] (א=סָבִ֢יב לָ֥הּ). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי כד/טעמים#כד כד|כד,כד]] (א=צַדִּ֢יק אָ֥תָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טו|ל,טו]] (א=הַ֤ב{{מ:פסק}}הַ֥ב). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ח/טעמים#ח ו|ח,ו]] (א=וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה); [[איוב ט/טעמים#ט כב|ט,כב]] (א=אַחַ֗ת הִ֥יא); [[איוב כט/טעמים#כט כה|כט,כה]] (א=וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ);{{הערה|יושם לב שיש סימן למחיקה מעל האות רי"ש, ושמא נמחק ה"עולה" (ראו ייבין, מט.1, עמ' 330).}} [[איוב לד/טעמים#לד כ|לד,כ]] (א=וַחֲצ֢וֹת לָ֥יְלָה). '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ"ת (סה"כ 55) שבהם ה"עולה" וה"יורד" באות בשתי תיבות סמוכות. אם אין בתיבת ה"עולה" טעם עצמאי, אז סימנו מקף בין תיבת ה"עולה" לתיבת ה"יורד", בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ואם יש טעם עצמאי בתיבת ה"עולה", והיא לא ראויה אם כן להיות מוקפת, אז מהדורתנו זהה לנוסח הכתר (בלי מקף) וסימנו את הדוגמה בכוכבית. ברשימה מובא נוסחו של כתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את המקף;{{הערה| במקום אחד שבו הכתר לא קיים (תהלים יח,מד) הבאנו ברשימה את נוסחו של כתי"ל, שגם בו המקף מושמט בדרך כלל.}} דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן המקף מסומן בכתר '''מודגשות''', והן מופיעות במהדורתנו כמקפים רגילים. ואילו בשאר המקומות (שבהם אין טעם עצמאי בתיבת ה"עולה" אך המקף מושמט בכתר ארם צובה) סימנו את המקף ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} במהדורתנו.{{הערה|השתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:מקף אפור]].}} :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' [[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]] (א{{=}}עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם); [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]] (א{{=}}אֶֽ֫ל חֹ֥ק); [[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]] (א*{{=}}מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב); [[תהלים ו/טעמים#ו ג|ו,ג]] (א{{=}}אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי); [[תהלים ח/טעמים#ח ג|ח,ג]] (א*{{=}}יִסַּ֢דְתָּ֫ עֹ֥ז); [[תהלים יד/טעמים#יד ד|יד,ד]] (א*{{=}}כׇּל־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים יח/טעמים#יח מד|יח,מד]] (ל*{{=}}מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם); [[תהלים כח/טעמים#כח ג|כח,ג]] (א*{{=}}וְעִם־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים ל/טעמים#ל ח|ל,ח]] (א{{=}}לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז); [[תהלים ל/טעמים#ל י|ל,י]] (א{{=}}אֶ֫ל שָׁ֥חַת); [[תהלים לא/טעמים#לא י|לא,י]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים לא/טעמים#לא יט|לא,יט]] (א{{=}}שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר); [[תהלים לא/טעמים#לא כא|לא,כא]] (א{{=}}מֵרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]] (א*{{=}}וְהִתְח֢וֹלֵֽ֫ל ל֥וֹ); [[תהלים מ/טעמים#מ יח|מ,יח]] (א{{=}}יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] (א*{{=}}לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ); [[תהלים מה/טעמים#מה ח|מה,ח]] (א{{=}}וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע); [[תהלים נג/טעמים#נג ה|נג,ה]] (א*{{=}}פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] (א*{{=}}לֹא־הָ֢יָה֫ פָ֥חַד); [[תהלים נו/טעמים#נו ט|נו,ט]] (א*{{=}}סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה); [[תהלים סב/טעמים#סב י|סב,י]] (א{{=}}בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|ע,ו]] ('''א{{=}}ח֫וּשָׁה־לִּ֥י'''); [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (א{{=}}לִ֫י ט֥וֹב); [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]] (א{{=}}שֽׁ֫וּב נָ֥א); [[תהלים פח/טעמים#פח א|פח,א]] (א{{=}}לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח); [[תהלים פח/טעמים#פח י|פח,י]] (א{{=}}מִנִּ֫י עֹ֥נִי); [[תהלים צז/טעמים#צז י|צז,י]] (א{{=}}שִׂנְא֫וּ רָ֥ע); [[תהלים קב/טעמים#קב ג|קב,ג]] (א{{=}}צַ֫ר לִ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] ('''א=לֹ֫א־לָ֥נוּ'''); [[תהלים קיח/טעמים#קיח כז|קיח,כז]] (א*{{=}}וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ז|קמב,ז]] (א*{{=}}כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ב|תהלים קמד,ב]] (א{{=}}וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|תהלים קמד,יג]] (א{{=}}אֶ֫ל זַ֥ן); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א{{=}}יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' [[משלי א/טעמים#א כב|א,כב]] (א{{=}}תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי); [[משלי ה/טעמים#ה יט|ה,יט]] ('''א=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן'''); [[משלי ו/טעמים#ו כו|ו,כו]] (א{{=}}עַֽד־כִּכַּ֫ר לָ֥חֶם); [[משלי ח/טעמים#ח יג|ח,יג]] (א{{=}}שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע); [[משלי ח/טעמים#ח לד|ח,לד]] (א*{{=}}שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] ('''א=כֶּ֫ן־ה֥וּא'''); [[משלי כד/טעמים#כד יב|כד,יב]] (א*{{=}}לֹֽא־יָדַ֢עְנ֫וּ זֶ֥ה); [[משלי כה/טעמים#כה ז|כה,ז]] (א{{=}}עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה); [[משלי ל/טעמים#ל טז|ל,טז]] (א*{{=}}וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] ('''א=לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם'''); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] ('''א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר'''). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' [[איוב ג/טעמים#ג ד|ג,ד]] (א{{=}}יְֽהִ֫י חֹ֥שֶׁךְ); [[איוב ג/טעמים#ג ו|ג,ו]] (א*{{=}}יִקָּחֵ֢ה֫וּ אֹ֥פֶל); [[איוב ז/טעמים#ז יא|ז,יא]] (א{{=}}אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י); [[איוב כא/טעמים#כא לג|כא,לג]] (א{{=}}רִגְבֵ֫י נָ֥חַל); [[איוב כד/טעמים#כד יג|כד,יג]] (א{{=}}בְּֽמֹרְדֵ֫י א֥וֹר); [[איוב לב/טעמים#לב ב|לב,ב]] (א*{{=}}מִמִּשְׁפַּ֢חַ֫ת רָ֥ם); [[איוב לג/טעמים#לג ט|לג,ט]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע); [[איוב לד/טעמים#לד י|לד,י]] (א{{=}}שִׁמְע֫וּ לִ֥י); [[איוב לז/טעמים#לז ו|לז,ו]] (א{{=}}הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ); [[איוב מב/טעמים#מב ג|מב,ג]] (א{{=}}בְּֽלִ֫י דָ֥עַת). {{עוגן|מקום העולה}}'''ג. מקום כתיבת ה"עולה" בתוך התיבה:''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ"ת שיש בהם הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של "עולה ויורד", ועוד רשימה של הפסוקים שיש בהם "עולה ויורד" בשם הוי"ה. דרכו של כתר ארם צובה על פי רוב לכתוב את ה"עולה" באות הראשונה של הברה הראויה לגעיה קלה (אם בתיבה יש הברה כזאת), ובאות יו"ד של שם הוי"ה (אותה שיטה בשם הוי"ה נמצאת בכתר לגבי כתיבתו של הטעם המחבר צינורית, וראו ב[[#צינורית|סעיף הבא]]). אך נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, ובאות ה"א הראשונה של שם הוי"ה (וכמו כן במהדורות ברויאר). בהתאם למדיניות שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#עולה ויורד|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]], סימן ה"עולה" מופיע בה בעקביות בהברה הראויה לגעיה ובאות יו"ד בשם הוי"ה. :'''הברה הראויה לגעיה קלה בתוך תיבה של "עולה ויורד":''' [[תהלים כח/טעמים#כח ז|כח,ז]] (א*=וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב ז|לב,ז]] (א*=תִּ֫צְּרֵ֥נִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לב/טעמים#לב י|תהלים לב,י]] (א!=לָרָ֫שָׁ֥ע); [[תהלים לז/טעמים#לז מ|לז,מ]] (א*=וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים לט/טעמים#לט יג|לט,יג]] (א*=אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים נ/טעמים#נ ג|נ,ג]] (א*=וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ); [[תהלים נ/טעמים#נ כג|תהלים נ,כג]] (א!=יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי [תיקון בכתב־היד שלא הושלם]); [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (א!=מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים נה/טעמים#נה כג|נה,כג]] (א*=יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סב/טעמים#סב ד|סב,ד]] (א*=כֻ֫לְּכֶ֥ם [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|תהלים סח,כא]] (א!=לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים סח/טעמים#סח כב|סח,כב]] (א*=אֹ֫יְבָ֥יו); [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (א*=ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים עא/טעמים#עא יח|תהלים עא,יח]] (א*=אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי); [[תהלים קכ/טעמים#קכ א|קכ,א]] (א*=הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת [לאחר תיקון בכתב־היד]);{{הערה|וכמו כן בכל מקום שתיבה זו מוטעמת ב"עולה ויורד".}} [[תהלים קכד/טעמים#קכד ז|קכד,ז]] (א*=י֫וֹקְשִׁ֥ים); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|קלז,ו]] (א*=אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|תהלים קלז,ז]] (א!=יְֽרוּשָׁ֫ל{{מ:ירושלם|ָ|֥}}ם); [[תהלים קלח/טעמים#קלח ח|תהלים קלח,ח]] (א*=בַּ֫עֲדִ֥י); [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|קמד ז]] (א!=מִמָּ֫ר֥וֹם [לאחר תיקון הפוך בכתב־היד]); [[משלי א/טעמים#א כג|משלי א,כג]] (א*=לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י); [[משלי ג/טעמים#ג ג|משלי ג,ג]] (א*=אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (א!=וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן);{{הערה|יש התחלה של כתיבת ה"עולה" גם מעל האות עי"ן; הסופר כנראה התחיל לסמן אותו שם, התחרט באמצע וסימנו מעל האות למ"ד, ולא מחק את הראשון.}} [[איוב ז/טעמים#ז כ|ז,כ]] (א*=הָ֫אָדָ֥ם); [[איוב יא/טעמים#יא ו|יא,ו]] (א*=לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה). :'''"עולה ויורד" בשם הוי"ה:''' [[תהלים כז/טעמים#כז יד|תהלים כז,יד]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (א!=הָאֵ{{אתנח הפוך}}ל{{מ:פסק}}יְה֫וָ֥ה); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (א*=אֶת־יְ֫הוָ֥ה [לאחר תיקון בכתב־היד]); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]] (א*=אֶל־יְ֫הוָ֥ה); [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]] (א*=יְ֫הוָ֥ה); [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (א!=יְה֫וָ֥ה). ===צינורית=== להסבר על המדיניות כלפי הטעם "צינורית" במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צינורית|פרק השני]]''' של המבוא. '''א. מקף אפור אחרי צינורית שהיא לבד בתיבתה.''' להלן רשימה מלאה של התיבות שבהן הוספנו מקף אפור אחרי צינורית הנכתבת לבד בתיבתה (15 מקומות): :[[תהלים ב/טעמים#ב ז|'''תהלים''' ב,ז]] (אָמַ֘ר{{מ:מקף אפור}}אֵלַ֥י); [[תהלים ה/טעמים#ה ה|ה,ה]] (כִּ֤י{{מ:לגרמיה}}לֹ֤א{{מ:מקף אפור}}אֵֽל־חָפֵ֘ץ{{מ:מקף אפור}}רֶ֥שַׁע{{מ:פסק}}אָ֑תָּה); [[תהלים יח/טעמים#יח א|יח,א]] (הִֽצִּיל־יְהֹוָ֘ה{{מ:מקף אפור}}אוֹת֥וֹ); [[תהלים יח/טעמים#יח כ|יח,כ]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בִּֽי); [[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}חָ֥פֵֽץ{{מ:מקף אפור}}בּֽוֹ); [[תהלים לא/טעמים#לא כב|לא,כב]] (הִפְלִ֘יא{{מ:מקף אפור}}חַסְדּ֥וֹ); [[תהלים מט/טעמים#מט טו|מט,טו]] (וַיִּרְדּ֘וּ{{מ:מקף אפור}}בָ֤ם); [[תהלים סב/טעמים#סב ט|סב,ט]] (בִּטְח֘וּ{{מ:מקף אפור}}ב֤וֹ); [[תהלים סו/טעמים#סו כ|סו,כ]] (לֹֽא־הֵסִ֘יר{{מ:מקף אפור}}תְּפִלָּתִ֥י); [[תהלים צה/טעמים#צה ז|צה,ז]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא); [[תהלים קמז/טעמים#קמז כ|קמז,כ]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}עָ֤שָׂה); [[משלי ו/טעמים#ו ג|'''משלי''' ו,ג]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}בָ֤אתָ); [[איוב יח/טעמים#יח יט|'''איוב''' יח,יט]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}נִ֤ין); [[איוב לב/טעמים#לב ה|לב,ה]] (כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}אֵ֤ין); [[איוב לז/טעמים#לז כא|לז,כא]] (לֹ֘א{{מ:מקף אפור}}רָ֤אוּ). '''ב. צינורית בשם הוי"ה.''' להלן רשימה של כל פסוקי אמ"ת שיש בהם צינורית בשם הוי"ה (א*=יְ֘הוָ֤ה ב-7 מקומות, ובניקוד אֱלֹהִים במקום האחרון [א*=יְ֘הֹוִ֤ה]): :[[תהלים פ/טעמים#פ כ|'''תהלים''' פ,כ]]; [[תהלים פא/טעמים#פא יא|פא,יא]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ט|פד,ט]]; [[תהלים צו/טעמים#צו י|צו,י]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ה|צט,ה]]; [[תהלים צט/טעמים#צט ט|צט,ט]]; [[תהלים קו/טעמים#קו מז|קו,מז]]; [[תהלים קט/טעמים#קט כא|קט,כא]]. '''ג. חריגים:''' יש תיקון אחד בכתר בתוך תיבה שמשקלה דומה לשם הוי"ה: [[תהלים קלח/טעמים#קלח ב|קלח,ב]] (וְ֘אוֹדֶ֤ה [לפני תיקון], וְא֘וֹדֶ֤ה* [לאחר תיקון]). ובעוד תיבה שמשקלה דומה יש צינורית במקום חריג: [[תהלים פט/טעמים#פט ו|פט,ו]] (א!=וְ֘יוֹד֤וּ). במהדורתנו: וְא֘וֹדֶ֤ה, וְי֘וֹד֤וּ, כשיטתו העקבית של הכתר בשאר כל המקומות. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== להסבר על ההבחנה בין הטעמים "אתנח הפוך" ל"גלגל" במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|פרק השני]]''' של המבוא. ===רביע מוגרש=== להסבר על המדיניות כלפי הטעם "רביע מוגרש" במהדורתנו, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|פרק השני]]''' של המבוא. להלן רשימה של כל פסוקי אמ"ת (סה"כ 260) שבהם סימנו "רביע מוגרש" באופן מלא (=תו של "גרש מוקדם" ותו של "רביע") באות אחת בעקביות, בהתאם למדיניות העיצוב שקבענו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#רביע מוגרש|בפרק השני של המבוא למהדורתנו]]. ברשימה מובא נוסחו של התיבה הרלוונטית בכתר ארם צובה, שבדרך כלל משמיט את נקודת הרביע. דוגמאות יוצאות מן הכלל שבהן נקודת הרביע מסומנת '''מודגשות'''. במקומות שהכתר לא קיים (תהלים טו,א-כה,א) הבאנו את נוסחו של כתי"ל ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}; נקודת הרביע מסומנת בו בדרך כלל, והדגשנו דוגמה אחת יוצאת מן הכלל שבה היא מושמטת. :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר תהלים|תהלים:]]''' ז,א ('''א{{=}}עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ'''); ח,ז (א{{=}}כֹּ֝ל); יא,א (א{{=}}נודו נ֝וּדִי); יא,ב (א{{=}}בְּמוֹ־אֹ֝פֶל); יד,ג (א{{=}}אֵ֝ין); {{צבע גופן|אפור|טז,א (ל{{=}}אֵ֝֗ל); יז,ו (ל{{=}}לִ֝֗י); יז,י (ל{{=}}פִּ֝֗ימוֹ); יח,יב (ל{{=}}חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם); יח,טו ('''ל{{=}}רָ֝ב'''); יח,לא (ל{{=}}ה֝֗וּא); יח,לב (ל{{=}}צ֝֗וּר); כ,ט (ל{{=}}קַּ֝֗מְנוּ); כב,כא (ל{{=}}מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב); כג,ג (ל{{=}}בְמַעְגְּלֵי־צֶ֝֗דֶק);}} כה,כא ('''א{{=}}כִּ֝֗י'''); כז,יב ('''א{{=}}עֵדֵי־שֶׁ֝֗קֶר'''); לא,כ (א{{=}}נֶ֝גֶד); לא,כב (א{{=}}לִ֝י); לא,כד (א{{=}}עַל־יֶ֝תֶר); לב,ט (א{{=}}בַּ֝ל); לב,י (א{{=}}חֶ֝סֶד); לג,ו (א{{=}}פִּ֝יו); לה,יד ('''א{{=}}כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם'''); לו,ה (א{{=}}רָ֝ע); לז,ב (א{{=}}דֶּ֝שֶׁא); לז,ג (א{{=}}שְׁכׇן־אֶ֝רֶץ); לח,יא (א{{=}}גַּם־הֵ֝ם); מ,ח (א{{=}}בִּמְגִלַּת־סֵ֝פֶר); מ,טז (א{{=}}לִ֝י); מד,טו (א{{=}}מְנֽוֹד־רֹ֝אשׁ); מה,ט (א{{=}}שֵׁ֝ן); מח,ז (א{{=}}חִ֝יל); מח,יא (א{{=}}צֶ֝דֶק); מט,ג (א{{=}}יַ֝חַד); מט,כ (א{{=}}עַד־נֵ֝צַח); נ,א (א{{=}}מִמִּזְרַח־שֶׁ֝מֶשׁ); נא,ב (א{{=}}כַּאֲשֶׁר־בָּ֝א); נב,ג (א{{=}}אֵ֝ל); נב,יא (א{{=}}כִי־ט֝וֹב); נג,ב (א{{=}}עָ֝וֶל); נג,ד (א{{=}}אֵ֝ין); נה,ד (א{{=}}אָ֝וֶן); נה,ה (א{{=}}מָ֝וֶת); נז,ב (א{{=}}עַ֝ד); נח,ט (א{{=}}אֵ֝שֶׁת); סא,ד (א{{=}}מִגְדַּל־עֹ֝ז); סב,י (א{{=}}הֵ֝מָּה); סב,יב (א{{=}}עֹ֝ז); סג,ט (א{{=}}בִּ֝י); סד,ז (א{{=}}אִ֝ישׁ); סה,ו (א{{=}}כׇּל־קַצְוֵי־אֶ֝רֶץ); סו,ו (א{{=}}שָׁ֝ם); סו,יד (א{{=}}וְדִבֶּר־פִּ֝י); סח,יג (א{{=}}בַּ֝יִת); סח,יח (א{{=}}בָ֝ם); סח,כט (א{{=}}ז֝וּ); סט,ג (א{{=}}בְמַעֲמַקֵּי־מַ֝יִם); סט,יח (א{{=}}כִּי־צַר־לִ֝י); סט,לו (א{{=}}שָׁ֝ם); עא,יז (א{{=}}וְעַד־הֵ֝נָּה); עג,ו (א{{=}}יַעֲטָף־שִׁ֝ית); עג,יט (א{{=}}תַ֝מּוּ); עד,ה (א{{=}}בִּסְבׇךְ־עֵ֝ץ); עד,כ (א{{=}}מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ); עה,ט (א{{=}}כֹּ֝ל); עו,יב (א{{=}}שַׁ֝י); עז,ט (א{{=}}אֹ֝מֶר); עז,יז ('''א{{=}}אַ֝֗ף'''); עח,כא (א{{=}}וְגַם־אַ֝ף); עח,ל (א{{=}}ע֝וֹד); עח,מב (א{{=}}י֝וֹם); עח,נד (א{{=}}הַר־זֶ֝ה); עח,ס (א{{=}}אֹ֝הֶל); עט,ה (א{{=}}כְּמוֹ־אֵ֝שׁ); פ,טז (א{{=}}וְעַל־בֵּ֝ן); פא,יא (א{{=}}הַרְחֶב־פִּ֝יךָ); פג,יא (א{{=}}דֹּ֝מֶן); פג,יג (א{{=}}אֵ֝ת); פד,ה (א{{=}}ע֝וֹד); פד,יב (א{{=}}יִמְנַע־ט֝וֹב); פה,ב (א{{=}}שַׁ֝בְתָּ); פו,ה (א{{=}}וְרַב־חֶ֝סֶד); פז,ד (א{{=}}זֶ֝ה); פט,מח (א{{=}}עַל־מַה־שָּׁ֝וְא); צ,י (א{{=}}חִ֝ישׁ); צד,ט (א{{=}}עַ֝יִן); צד,טז (א{{=}}לִ֝י); צו,ד (א{{=}}ה֝וּא); צז,ז (א{{=}}הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝וֹ); צח,ג (א{{=}}אֵ֝ת); צח,ח (א{{=}}יַ֝חַד); צט,ב (א{{=}}ה֝וּא); ק,ד (א{{=}}הוֹדוּ־ל֝וֹ); קא,ד (א{{=}}רָ֝ע); קא,ו (א{{=}}ה֝וּא); קד,יד (א{{=}}לֶ֝חֶם); קד,יט (א{{=}}שֶׁ֝מֶשׁ); קה,ב ('''א{{=}}שִׂ֝֗יחוּ'''); קה,יא (א{{=}}חֶ֝בֶל); קו,יד (א{{=}}וַיְנַסּוּ־אֵ֝ל); קו,כ (א{{=}}שׁ֝וֹר); קו,כט (א{{=}}וַתִּפְרׇץ־בָּ֝ם); קז,לג (א{{=}}מַ֝יִם); קט,כ (א{{=}}רָ֝ע); קי,ו (א{{=}}רֹ֝אשׁ); קי,ז (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיג,ח (א{{=}}עִ֝ם); קטו,ב (א{{=}}אַיֵּה־נָ֝א); קטז,יד (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קטז,יח (א{{=}}נֶגְדָה־נָּ֝א); קיח,יד (א{{=}}וַֽיְהִי־לִ֝י); קיח,יט (א{{=}}אָבֹא־בָ֝ם); קיח,כא (א{{=}}וַתְּהִי־לִ֝י); קיט,יג (א{{=}}כֹּ֝ל); קיט,מט (א{{=}}עַ֝ל); קיט,סב (א{{=}}עַ֝ל); קיט,צ (א{{=}}אֶ֝רֶץ); קיט,צב (א{{=}}אָ֝ז); קיט,צג (א{{=}}בָ֝ם); קיט,קד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קיח (א{{=}}כִּי־שֶׁ֝קֶר); קיט,קכט (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); קיט,קלו (א{{=}}עַ֝ל); קיט,קסד (א{{=}}עַ֝ל); קכ,ד (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ו (א{{=}}עִ֝ם); קכ,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); קכג,ב (א{{=}}עַ֝ד); קכג,ג (א{{=}}כִּי־רַ֝ב); קכד,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכד,ד (א{{=}}נַ֝חְלָה); קכד,ו (א{{=}}טֶ֝רֶף); קכז,א (א{{=}}לֹא־יִשְׁמׇר־עִ֝יר); קכז,ד (א{{=}}כֵּ֝ן); קכח,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קכט,א (א{{=}}יֹאמַר־נָ֝א); קכט,ב (א{{=}}גַּ֝ם); קכט,ה (א{{=}}כֹּ֝ל); קלב,א (א{{=}}אֵ֝ת); קלב,יז (א{{=}}נֵ֝ר); קלה,ז (א{{=}}מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ); קלה,יז (א{{=}}אַ֝ף); קלז,ג (א{{=}}לָ֝נוּ); קלז,ד (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ו (א{{=}}עַ֝ל); קלז,ז (א{{=}}עַ֝ד); קמ,ג (א{{=}}כׇּל־י֝וֹם); קמג,יב (א{{=}}כִּ֝י); קמח,י (א{{=}}רֶ֝מֶשׂ). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר משלי|משלי:]]''' א,א (א{{=}}מֶ֝לֶךְ); ד,ה (א{{=}}וְאַל־תֵּ֝ט); ז,ט (א{{=}}לַ֝יְלָה); ז,כה (א{{=}}אַל־תֵּ֝תַע); ח,כז (א{{=}}ח֝וּג); ט,ב (א{{=}}אַ֝ף); ט,ד (א{{=}}חֲסַר־לֵ֝ב); ט,טז (א{{=}}וַחֲסַר־לֵ֝ב); יא,יג (א{{=}}וְנֶאֱמַן־ר֝וּחַ); יא,לא (א{{=}}אַ֝ף); יב,ח (א{{=}}וְנַעֲוֵה־לֵ֝ב); יד,כט (א{{=}}וּקְצַר־ר֝וּחַ); טו,א (א{{=}}וּדְבַר־עֶ֝צֶב); טו,ד (א{{=}}בָּ֝הּ); טו,יא (א{{=}}אַ֝ף); טו,יג (א{{=}}וּבְעַצְּבַת־לֵ֝ב); טו,טו (א{{=}}וְטֽוֹב־לֵ֝ב); טו,טז (א{{=}}רָ֝ב); טו,כד (א{{=}}ס֝וּר); יז,ז (א{{=}}אַ֝ף); יז,כז (א{{=}}וקר יְקַר־ר֝וּחַ); יח,ב (א{{=}}כִּ֝י); יח,ט (א{{=}}ה֝וּא); יח,יג (א{{=}}הִיא־ל֝וֹ); יט,י (א{{=}}אַ֝ף); יט,כב (א{{=}}וְטֽוֹב־רָ֝שׁ); יט,כד (א{{=}}גַּם־אֶל־פִּ֝יהוּ); יט,כו ('''א?{{=}}בֵּ֗֝ן'''); כ,א (א{{=}}בּ֝וֹ); כ,יד (א{{=}}ל֝וֹ); כא,ה (א{{=}}וְכׇל־אָ֝ץ); כא,כז (א{{=}}אַ֝ף); כד,ה (א{{=}}וְאִֽישׁ־דַּ֝עַת); כד,ח (א{{=}}ל֝וֹ); כד,ל (א{{=}}וְעַל־כֶּ֝רֶם); כה,כח (א{{=}}אִ֝ישׁ); כו,כז (א{{=}}אֶ֝בֶן); כז,ח (א{{=}}כֵּֽן־אִ֝ישׁ); כז,כד (א{{=}}וְאִם־נֵ֝זֶר); כח,טז (א{{=}}בֶ֝צַע); כח,כא (א{{=}}וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם); כח,כד (א{{=}}ה֝וּא); כט,ה (א{{=}}רֶ֝שֶׁת); כט,כג (א{{=}}וּשְׁפַל־ר֝וּחַ); ל,ה (א{{=}}ה֝וּא); לא,ח (א{{=}}אֶל־דִּ֝ין); לא,יב (א{{=}}כֹּ֝ל); לא,כו (א{{=}}חֶ֝סֶד). :'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|איוב:]]''' ה,ז (א{{=}}וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף); ה,י (א{{=}}מַ֝יִם); ו,ג (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); ו,ה (א{{=}}יִגְעֶה־שּׁ֝וֹר); ו,ו (א{{=}}אִם־יֶשׁ־טַ֝עַם); ו,ז (א{{=}}הֵ֝מָּה); ו,כט (א{{=}}ע֝וֹד); ז,טו (א{{=}}מָ֝וֶת); ח,טו (א{{=}}בּ֝וֹ); ח,יח (א{{=}}בּ֝וֹ); ט,כ (א{{=}}תׇּֽם־אָ֝נִי); ט,כט (א{{=}}לָמָּה־זֶּ֝ה); יא,יא (א{{=}}וַיַּרְא־אָ֝וֶן); יא,יב (א{{=}}פֶּ֝רֶא); יב,יג (א{{=}}ל֝וֹ); יב,יד (א{{=}}עַל־אִ֝ישׁ); יב,טז (א{{=}}ל֝וֹ); יג,יב (א{{=}}לְגַבֵּי־חֹ֝מֶר); יד,יד (א{{=}}עַד־בּ֝וֹא); טו,לא (א{{=}}כִּי־שָׁ֝וְא); טז,י (א{{=}}יַ֝חַד); טז,יב (א{{=}}ל֝וֹ); יז,ג (א{{=}}ה֝וּא); יז,ד (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); יז,יב (א{{=}}א֝וֹר); יח,ד (א{{=}}וְיֶעְתַּק־צ֝וּר); יח,יז (א{{=}}ל֝וֹ); יט,טז ('''א!{{=}}בְּ֝מוֹ־פִ֗י''');{{הערה|ראו גם ב[[#איוב|רשימת החריגים בספר איוב]].}} כ,ט (א{{=}}וְלֹֽא־ע֝וֹד); כ,כא (א{{=}}עַל־כֵּ֝ן); כא,ב (א{{=}}וּתְהִי־זֹ֝את); כב,ג (א{{=}}וְאִם־בֶּ֝צַע); כב,ה (א{{=}}וְאֵֽין־קֵ֝ץ); כג,ו (א{{=}}אַךְ־ה֝וּא); כד,ה (א{{=}}לֶ֝חֶם); כה,ג (א{{=}}וְעַל־מִ֝י); כו,ד (א{{=}}וְנִשְׁמַת־מִ֝י); כו,ה (א{{=}}מַ֝יִם); כו,ז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); כז,יב (א{{=}}וְלָמָּה־זֶּ֝ה); כז,כ (א{{=}}לַ֝יְלָה); כח,יב (א{{=}}זֶ֝ה); כח,כ (א{{=}}זֶ֝ה); ל,ג (א{{=}}אֶ֝מֶשׁ); ל,ל (א{{=}}וְעַצְמִי־חָ֝רָה); לא,מ (א{{=}}תַּ֝מּוּ); לד,יא (א{{=}}אִ֝ישׁ); לד,יג (א{{=}}שָׂ֝ם); לד,כב (א{{=}}שָׁ֝ם); לד,כג (א{{=}}אֶל־אֵ֝ל); לד,כה (א{{=}}לַ֝יְלָה); לה,טז (א{{=}}בִּבְלִי־דַ֝עַת); לו,יח (א{{=}}וְרׇב־כֹּ֝פֶר); לו,כא (א{{=}}כִּֽי־עַל־זֶ֝ה); לז,יז (א{{=}}אֶ֝רֶץ); לז,כ (א{{=}}אִ֝ישׁ); לט,יז (א{{=}}לָ֝הּ); לט,כח (א{{=}}שֶׁן־סֶ֝לַע); מא,ב (א{{=}}ה֝וּא); מא,יא (א{{=}}אֵ֝שׁ); מא,כג (א{{=}}יָ֝ם); מא,כו (א{{=}}ה֝וּא). ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== למידע מפורט על התיבות הראויות להיות מוקפות בספרי אמ"ת, והוספנו להן מקף אפור, ראו ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|פרק השני]]''' של המבוא. ==חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים== בניגוד ל'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הסדרים בתורה|חלוקת הסדרים בתורה]]''', חלוקת הסדרים בנביאים וכתובים איננה עניינית אלא בעיקר כמותית. הסדרים אינם מתחילים בתחילת עניין בדרך כלל, וגם לא מסתיימים בסוף עניין, אלא במקומות שיש בהם דברי ברכה או נחמה או שבח לה'. הסיבה לחלוקתם של ספרי הנביאים והכתובים לסדרים אינה ידועה לנו; אמנם לפי הסבר רווח, תפקידה לסמן יחידות בשביל קריאה יומית כדי לסיים את כל המקרא בשנה אחת, כי לפי חישוב פשוט יוצא שמספר הסדרים קרוב או זהה למספר ימי החול בשנה עברית רגילה (למעט שבתות ומועדים).{{הערה|הסבר זה לחלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים התפרסם במיוחד בדברי הפתיחה למהדורת קורן: "על משמעותה של החלוקה לסדרים בספרי נביאים וכתובים אין לנו ידיעות ממקורותת קדמונים. הציון הבולט של הסדרים העסיק חכמים מחכמי ישראל בימינו, ובכללם ר' שאול קוסובסקי ז"ל. הוא התעמק בבעיה זו והציע פתרון מסתבר. הוא חישב את כמות הסדרים של כל הספרים ביחד והגיע למספר 293; זהו מספרם של ימות החול בשנה רגילה. סיכומם של ימות החול (293) וימי שבת וחג (71) הוא 364, כלומר, מנין ימיה של שנת השמש חסר יום אחד, כנגד תשעה באב, שהוא יום אסור בתלמוד תורה (קוראים בו ספר "איכה"); ויום זה אף הוא נקרא "מועד", ואין למנותו כאן בחשבון ימות החול. יוצא איפה שנקבע "סדר" קריאה מן התורה, הנביאים והכתובים, לכל יחיד ויחיד, לכל יום ויום מ-365 ימי השנה. וכך, כנראה, נהגו קדמונינו." לדיון מפורט בסדרים ראו פסח פינפער, '''מסורת התורה והנביאים''' (וילנה תרס"ו) עמ' 39-45.}} חלוקת הסדרים בספרי הנביאים והכתובים יציבה בדרך כלל במקורות (יותר מחלוקת הסדרים בתורה). בחלוקה המקובלת שבדפוסים מוצאים 293 סדרים סה"כ, ויש רק כ-4 מקומות שבהם רשום סדר נוסף במקורות העתיקים:{{הערה|כל ארבעת הסדרים הנוספים מופיעים במהדורות ברויאר ע"פ ספר החילופים, וגם במקראות גדולות הכתר. אמנם לא כולם מסומנים בתוך כתר ארם צובה, ולא ברור מהם הנימוקים לסימונם במקראות גדולות הכתר.}} #"וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" ([[יהושע ח/טעמים#ח א|יהושע ח א]]) = ד* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בכתר ובגוף כתי"ל וברשימת כתי"ל ובספר החילופים). #"וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה" ([[ירמיהו יז/טעמים#יז כו|ירמיהו יז כו]]) = (ט*) (חסר בכתר ובגוף כתי"ל ובחלוקה המקובלת, אך קיים בספר החילופים ומחוק ברשימת כתי"ל). #"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" ([[שיר השירים ה/טעמים#ה ב|שיר השירים ה ב]]) = א* (חסר בחלוקה המקובלת, אבל קיים בגוף כתי"ל וברשימת כתי"ל ובספר החילופים; המקום של הפרשה חסר בכתר). #"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ" ([[רות ב/טעמים#ב יב|רות ב יב]]) = [א*] (חסר בחלוקה המקובלת ובכתר ובגוף כתי"ל, אבל קיים ברשימת כתי"ל ובספר החילופים). מספרי הסדרים בספרי הנביאים והכתובים כדלהלן (המספרים לפי החלוקה המקובלת, והכוכביות מציינות סדר נוסף ע"פ המקורות העתיקים): *יהושע 14* | ד* *שופטים 14 *שמואל 34 *מלכים 35 *ישעיהו 26 *ירמיהו 31* | (ט*) *יחזקאל 29 *תרי עשר 21 **סה"כ נביאים 204 (206*) *תהלים 19 *משלי 8 *איוב 8 *שיר השירים 1* | א* *רות 1* | [א*] *איכה 1 *קהלת 4 *אסתר 5 *דניאל 7 *עזרא 10 *דברי הימים 25 **סה"כ כתובים 89 (91*) **סה"כ נביאים וכתובים 293 (297*) '''תחילת ספר:''' ציינו תחילת סדר גם בראש כל אחד מכ"ד ספרי המקרא (במספר הרצוף "א"), למרות שסימון כזה אינו מופיע בתחילת ספרי המקרא בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. הסדר הראשון בתחילת כל אחד מכ"ד ספרי מקרא צוין במפורש בספר החילופים וברשימות הסדרים בכתי"ל ([https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n243/mode/1up תורה], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n655/mode/1up נביאים], [https://archive.org/details/Leningrad_Codex/page/n930/mode/1up כתובים]). '''התבנית:''' תחילת כל "סדר" מתוייגת בתיעוד הנוסח שבדפי העריכה בתוך '''[[תבנית:מ:פסוק]]''', ע"י השימוש בפרמטר "סדר=". תבנית זו נמצאת מיד לפני כל פסוק במקרא (בלי שום רווח ביניהם). כשיש בה פרמטר של "סדר=", מופיע מספר הסדר כחלק מסימני הניווט בשוליים הצדדיים של התנ"ך. ==תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים== לעתים רחוקות יש תוספת פסוקים בנ"ך, בכתבי־היד המאוחרים (אך לא בכתבי־היד הטברנים והקרובים לכתר) ובדפוסים הנפוצים. יש בתוספות הללו מילוי של פרטים בקטסט לפי פסוקים מקבילים. '''א.''' ב[[יהושע כא/טעמים|יהושע פרק כ"א]] יש תוספת של שני פסוקים (אחרי פסוק ל"ה) שנדפסה בדפוסים רבים. התוספת מבוססת על הפסוקים המקבילים בספר דברי הימים ([[דברי הימים א ו/טעמים#ו סג|דה"א ו,סג2-סד]]), והיא נמצאת בחלק מכתבי־היד מימי הביניים.{{הערה|1=כך במספר כתבי־יד ספרדים, לדוגמה: [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n247/mode/1up?view=theater כת"י פריז Heb 25] ובהערה לצדו ("אלו שני פסוקים לא נכתבו בספר הלל"); ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n267/mode/1up?view=theater תנ"ך סירבירה] ובהערה לצדו ("אלו שנים פסוקים אינם בהללי ואין ראוי לכתבם"); ב[https://archive.org/details/harley-catalan-bible-images/page/n254/mode/1up תנ"ך קטלוניה] ובהערה לצדו ("במקרא מדוייקת לא מצאנו אלו השני פסוקים וכן כתב גם הקמחי"); ב[https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n428/mode/1up?view=theater תנ"ך ליסבון] ובהערה לצדו ("אלו שני הפסוקים אינם כתובי' בהללי"). אמנם ב[https://archive.org/details/tanakh-ms-sassoon-82-images/page/n103/mode/1up?view=theater כתר שם טוב] התוספת לא נכתבה, ובהערה צוין: "ויש ספ'[רים] שכתו'[ב] כאן וממטה ראובן, ואת קדמות, הכתו'[בים] בד'[ברי] הי'[מים] ורבנו האיי גאון ז"ל כ[ת]'[ב] שאין נכתבי'[ם] כאן וכן בהללי ובס'[פר] הבבלי ובש' שתי אחיות." בכתי"ב1 מתימן [https://archive.org/details/bl-or-2210-2211-2375-prophets-and-writings-images/page/n51/mode/1up?view=theater התוספת לא נמצאת], אך יד מאוחרת הוסיפה אותה בשוליים בשני תיגאן נוספים: [https://archive.org/details/prophets-bodleian-library-ms-oppenheim-add-4-97b-c-images/page/n58/mode/1up?view=theater כאן] ו[https://archive.org/details/neviim-with-targum-1483-images/page/n170/mode/1up?view=theater כאן]; ובעוד אחד הוא [https://archive.org/details/BL_Or1471_Former-Prophets-with-Targum-Jonathan_COMPLETE/page/n112/mode/1up?view=theater כתוב בסוגריים].}} אך היא לא נמצאת כלל בכתבי־יד טברניים מובהקים כגון א,ל,ק,ש1 (בהם הטקסט הזה נמצא בדברי הימים בלבד), והיא גם לא משתקפת בסכומי הפסוקים בספר יהושע; '''לכן התוספת לא מופיעה במהדורתנו''' (וראו עוד ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yehoshua/21.35#m6e0nf מנחת שי]). ברוב הדפוסים שבהם מופיעה התוספת, יש קיצור לעומת הפסוקים בדברי הימים, ולעומת האזכורים האחרים של ערי המקלט ביהושע. אך יש גם נוסח מורחב יותר שכולל את המלים "את עיר מקלט הרצח" (כמו ביהושע) ו"את בצר '''במדבר'''" (כמו בדברי הימים). להלן הנוסח של התוספת (הנוסח המורחב מובא בסוגריים עגולים): {{מ:טעמי המקרא}} :<קטע התחלה=תוספת של שני פסוקים/>וּמִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן (אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ) [אֶת־בֶּ֖צֶר / (אֶת־בֶּ֥צֶר בַּמִּדְבָּ֖ר)] וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ (וְ)אֶת־יַ֖הְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶֽׁהָ׃ (וְ)אֶת־קְדֵמוֹת֙ וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֔הָ (וְ)אֶת־מֵיפַ֖עַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁ֑הָ עָרִ֖ים אַרְבַּֽע׃<קטע סוף=תוספת של שני פסוקים/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} תוספת זו נדפסה בתחתית הדף מחוץ לרצף הפסוקים (בלי מספרים) במהדורותיהם של [https://archive.org/details/librijosuaeetjud00baer/page/33/mode/1up בֶּר], [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n394/mode/1up לטריס], דותן וקורן. בכולן נדפס הנוסח '''הקצר''', חוץ מבער שהדפיס '''שילוב בין שני הנוסחים''' (בדומה למה שעשינו למעלה). במהדורות גינצבורג התוספת הקצרה נדפסה בתוך רצף הפסוקים, ושני הפסוקים שבתוספת ממוספרים. בהערותיו ציין גינצבורג את כתבי־היד שבהם התוספת קיימת או לא קיימת, והצביע על הבדלים בין הנוסח הארוך לנוסח הקצר; ראו ב[https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/433/mode/2up מהדורתו הראשונה] וב[https://archive.org/details/prophetaepriores00gins/page/55/mode/1up מהדורתו השניה]. בדפוסים כגון [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/386/mode/1up ליסֶר], המיוסדים על דפוס ון דר הוט (אמסטרדם, 1705) לא נדפסה התוספת. הם מציינים בהערה: :בקצת ספרים יש כאן ב' פסוקים וממטה ראובן וגומר וטעות הוא ואינם ראויים להיות עיין בפירוש הרד"ק ובמסרה וכן נמצא בג' ספרים ישנים מדויקים כתיבת יד. למרות שהתוספת לא קיימת בכתבי־היד הטברנים המובהקים, ובכתי"ל בפרט, היא מובאת בדפוסים המבוססים ישירות על כתי"ל. במהדורות דותן היא מובאת בתחתית העמוד. ב-BHS היא מובאת בפנים הטקסט (בתור פסוקים 36-37), אך באותיות קטנות, ויש הערה שמסבירה את המקורות של הטקסט. גם בהקלדה הדיגיטלית של כתי"ל (UXCL) היא [https://tanach.us/Tanach.xml?Josh21:1-21:45 מובאת בפנים הטקסט] (בתור פסוקים 36-37), אך בגופן אפור, ויש הערת "X" אדומה לפני כל אחד משני הפסוקים המסביר שהטקסט אינו קיים בכתי"ל. הנימוק להשאיר את התוספת בפנים הטקסט הוא כדי לשמור על המספור הקיים הפסוקים, וגם פרויקטים נוספים שנעשה בהם שימוש ב-UXLC מנסים לשמור על המספור הקיים (ביניהם [https://www.sefaria.org.il/Joshua.21.35?lang=he ספריא]). התוספת מובאת באתר "[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Yehoshua/21.35#m7e0n6 על התורה]" אחרי פסוק ל"ה בסוגריים מרובעים ("במקצת נוסחאות"). '''ב.''' ב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']] יש תוספת של פסוק אחד (אחרי פסוק ס"ז), הנמצאת בכתבי־יד מסוימים{{הערה|1=ראו לדוגמה בכתב יד פריס Heb 25, בו היא [https://archive.org/details/tanakh-national-library-of-france-paris-ms-hebr-25-images/page/n796/mode/1up?view=theater נכתבה ואח"כ נמחקה], וכמו כן ב[https://archive.org/details/cervera-bible-images/page/n797/mode/1up?view=theater תנ"ך סירבירה].}} ובדפוסים רבים. יש דיון לגבי התוספת הזאת ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Nechemyah/7.67#m7e0n6 מנחת שי], ולגבי דיוקם של כתבי־היד שבהם היא מופיעה. התוספת נמצאת בדפוסים רבים, לדוגמה: [https://archive.org/details/torahneviimukhet0000unse/page/1258/mode/1up?view=theater ליסֶר] (פסוק 68), [https://archive.org/details/Letteris_Tanakh/page/n1265/mode/1up?view=theater לטריס] (פסוק 68), [https://archive.org/details/textummasoreticu12baer/page/n90/mode/1up?view=theater בֶּר] (עיגול מסורה אחרי פסוק 67 מפנה אל התוספת המובאת בהערת שוליים בתחתית העמוד); במהדורות גינצבורג הפסוק הנוסף מובא רק בהערה המציינת כתבי־יד ודפוסים שבהם הוא נמצא ([https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/1659/mode/1up?view=theater מהדורה שנייה]). מדובר על פריט מתוך רשימת העולים לציון, המופיע ב[[עזרא ב/טעמים|עזרא ב]] וב[[נחמיה ז/טעמים|נחמיה ז]] במקביל. הפסוק הנוסף ברשימה השנייה (נחמיה ז') לקוח מהרשימה הראשונה ('''[[עזרא ב/טעמים#ב סו|עזרא ב,סו]]'''): {{מ:טעמי המקרא}} :{{#קטע:עזרא ב/טעמים|סו}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} בחלק מהדפוסים אף מציינים גרסה אחרת של סוף הפסוק בתוספת האות ו': {{מ:טעמי המקרא}} :מָאתַ֖יִם (וְ)אַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} התוספת נמצאת גם במהדורות קורן ודותן (בתחתית הדף). לעומת התוספת בספר יהושע, היא לא נמצאת בגוף הטקסט ב-BHS (רק הערת נוסח מפנה אל עזרא ב,סו), ולא באתרים [https://hcanat.us/Tanach.xml?Neh7:1-7:72 UXLC], ב[https://www.sefaria.org.il/Nehemiah.7.67?lang=he ספריא], ו"[https://mg.alhatorah.org/Tanakh/Nechemyah/7.67#m7e0n6 על התורה]". ==הערות== <references/> ccj7871503fj9qycwayac9wvplzt9x8 106 1755334 3099286 3099285 2026-10-30T12:02:13Z מאירושולי 35234 3099286 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-leiden-doc"> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת חלה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב"ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> <div class="yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page"><div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — משניות הפרק<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls0"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:49.84%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.58%;height:24.36%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:75.94%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.64%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:15.33%;height:11.84%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.17%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-leiden-text yerum-leiden-mish">שתי נשים שעשו שיני ‸ ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין · ובזמן שהן שלאשה אחת מין במינו [קבין] חייב ושלא במינו פטור · ב אי זהו מין במינו · החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין · השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · ג שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין · שנטלה חלתן באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה · ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה · ר' ישמעאל או' יטול מן האמצע · וחכמ' אוסרין · הנוטל חלה מן הקב · ר' עקיבה או' חלה · וחכמ' אומ' חייבת חלה · ה שני קבין שנטלה חלתן שלזה בפני עצמן ושלזה בפני עצמן וחזר ועשאן עיסה אחת · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · נמצא חומרן קלו · ו נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך · חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי · ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף · ז ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא · ר' ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית · ורבן גמליאל פטור · רבן גמליאל או' שתי חלות בסורייא · ור' ליעזר או' חלה אחת · אחזו קולו שלרבן גמליאל וקולו שלר' ליעזר · חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים · ח רבן גמליאל או' שלש ארצות לחלה · מארץ יש' ועד כזיב חלה אחת · מכזיב ועד הנהר ‸ אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור יש לה שיעור · ושלכהן אין [ועד] לה שיעור · מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור אין לה שיעור · ושלכהן יש לה שיעור · וטבול יום אוכלה · ר' יוסי או' אינו צריך טבילה · ט ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ומיתנת לכל כהן · ט· אילו נתנין לכל כהן · החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים · ר' יהודה אוסר בביכורים · כרשיני תרומה · ר' עקיבה מתיר וחכמ' אוסרין · י·א· כתיי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו · אנשי אלכסנדריאה · הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה · וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה · י·ב· בן אנטינס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו מהן · יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו · אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור בירושלם · סליק פירקא</div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div> אית תניי תני: כל המינין מצטרפין זה עם זה {{ירו"מ-הדגשה|על ידי נשיכה}}. על דעתיה דהך תנייא {{ירו"מ-ביאור|לדעת התנא הזה}}, {{ירו"מ-הוסר|בריא }}מה בין נשוך, מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבוה דרבי מתניה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק}}, כשחלקן והוסיף עליהן {{ירו"מ-הדגשה|לכשיעור}} נשוכין חייבין, בלולין פטורין. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_ט}}שני קבין וקב אורז {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} תרומה באמצע אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: יטול מן האמצע. וחכמים {{שוליים דין|ד_י}}אוסרין. הנוטל חלה מן הקב, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: חלה. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים {{שוליים דין|ד_יב}}מחייבין. נמצא אומר: חומרו {{ירו"מ-הוסר|קלו }}קולו.<br><strong>גמ':</strong> ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו {{ירו"מ-ביאור|מחמשת מיני דגן}} אינו מצטרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}} תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. אורז על ידי שהוא נגרר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה בלול}} מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}}<span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> במתלמד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ג. מתחילים במשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה שני קבין - כלומר שני קבין של חיטה או שעורה, אחד מכל חמש מינים - וקב אורז באמצע או קב תרומה באמצע, אינם מצטרפים. כי הקב הזה, של האורז, שהוא לא חייב בחלה, אז הוא פוסק אותם ומחלק אותם, או קב תרומה גם כן מחלק אותם. '''דבר שניטלה חלתו באמצע''' - כלומר אם היה דבר שהיה חייב בחלה אבל כבר הפריש לו חלה, לדוגמה היה לו עיסה אחרת שהוא כבר הפריש ממנה חלה - אם זה היה באמצע, הם כן מצטרפים. למה? '''כיוון שכבר נתחייב בחלה''', כלומר הוא שייך בחלה. '''קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע''', ואז בעצם כך יהיה לו משניהם. וחכמים אוסרין. '''הנוטל חלה מן הקב''', כלומר בכמות שהיא פחות - אמרנו שהחיוב הוא בחמישה קבים, קב ורבע הוא נותן מהקב. '''רבי עקיבא אומר: חלה. וחכמים אומרים: אינה חלה''' - כלומר אדם שנוטל מדבר שהוא לא מחויב, ישאר לו דין חלה, וחכמים אומרים לא, זה לא חלה בכלל. '''שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין''' - כלומר רבי עקיבא, שכבר אמר שכשלקחו מהקב זה היה חלה, אז כאן שחיבר אותם הוא אומר פטור. ואילו חכמים, שהם אמרו מקודם שאם לקחו מאחד מהקב חלה זה כלום, אז אם הוא חיבר אותם עכשיו הוא חייב. '''נמצא אומר: חומרו קולו''' - בעצם מי שמקל עכשיו מחמיר, ומי שמחמיר עכשיו מקיל. אומרת הגמרא: '''ניתני אורז ולא ניתני תרומה?''' למה כתוב שתי דוגמאות? כתוב שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע - מספיק להגיד דוגמה אחת, תרומה ולא אורז, לא נכתוב תרומה. אומרת הגמרא, '''אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף''' - כלומר הוא לא מחמש מיני דגן, אז לכן הוא לא מצטרף, לכן הוא בעצם מפריד אותם. אבל '''תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף''' - אם יהיה לנו קב עיסה מצד אחד, קב עיסה מצד שני, ובאמצע קב של תרומה, אז אולי כן מצטרף כי זה אותו מין. אז לכן היה צריך '''הוי צורכה מיתני תרומה'''. עכשיו מה יהיה הפוך - נגיד תרומה ולא נגיד אורז? גם זה אי אפשר. '''או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת''' - הרי תרומה, אם הוא יערבב אותה ביחד עם עיסה, החיוב של התרומה לא יהפוך להיות של העיסה. לעומת זאת אורז, אם הוא יערבב אותו עם עיסת חיטים, לפי כל הדעות אז האורז נגרר, והוא יצטרך להפריש גם על האורז. אז '''אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף'''. אז לכן היה צריך להגיד לנו שאורז, אם הוא יהיה באמצע, אז הוא לא מצטרף - כלומר מפריד. והיה צריך להגיד לנו גם כן שתרומה, אם היא באמצע, היא מפרידה. '''הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''תבואה שהתחייבה בחלה ונטלה חלתה מצטרפת עם קב אחר להשלים שיעור חלה, אף אם מין אחר מפסיק ביניהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שנוטל משני הראשים, שכן קב שניטלה חלתו כבר נתחייב ומצטרף, ואילו קב שלא ניטלה חלתו וקב תרומה אינם מצטרפים ומפסיקים. {{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין לקחת חלה מן הקב עצמו אלא ממנו ולתוכו.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין נוטלין חלה מן הקב לחזור ולתת בו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''עיסה שנילושה משני קבין שכל אחד כבר ניטלה חלתו בפני עצמו, ולאחר מכן חיברם לעיסה אחת – חייבת בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שכו,ה). {{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''אורז ותרומה מצטרפים לשיעור חלה אך אינם מחייבים בפני עצמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהצריכה לשנות גם אורז וגם תרומה, כיוון שכל אחד מלמד חידוש שאין השני מלמדו - אורז מצטרף אף שאינו ממין דגן, ותרומה מצטרפת אף שאינה נגררת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls1"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.86%;height:1.69%;left:10.62%;width:8.29%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.55%;height:27.06%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.61%;height:1.69%;left:28.17%;width:36.31%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים [שתי נשים] שאינן מקפידות עשו אותם כאשה [אחת]· אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה.''' אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה"ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ"ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ"ק ובזמן שהן של אשה אחת וה"ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו '''מתני' איזהו מין במינו.''' שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו '''החטין אינם מצטרפות עם הכל.''' לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם '''ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.''' ר"י בן נורי לאיפלוגי אתא את"ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא"כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע"ז דכמין אחד חשובין וא"כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה"ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת"ק '''גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'.''' כדפרישית במתני' '''אם אינה מקפדת.''' לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת '''בשאין לה מקום ללוש.''' את כל השיעור כאחד '''מילתיה דר' יונה אמר.''' כלומר ש"מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ"כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ"ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא '''נקי וקיבר מקפדת היא.''' כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת '''שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.''' כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה"ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר '''שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות.''' כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא '''יש דברים שהן חיבור בחלה.''' לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך '''חיבור בחלה.''' היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח"כ ונשכו זו מזו ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב"ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות '''בטבול יום.''' כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע"פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א"נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה"ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ"ק בהל"ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח"כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע"ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש"מ דיש בזה מה שאין בזה '''גמ' מהו שיירתה.''' לת"ק דמתני' בעי שלא הזכיר אלא חטים וכוסמין ושעורין ומהו הדין אליבא דהת"ק בשאר המינין ששייר ולא קתני והן שיפון ושבולת שועל אם מצטרפות הן עם החטים או לא ומשום דקשיא ליה לישנא דהת"ק דבתחיל' קאמר החטים אין מצטרפות אלא עם הכוסמין ולא עם השיפון ושבולת שועל אלמא דשיפון וכוסמין שני מינים הן וכן שבולת שועל וכוסמין והדר קתני השעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין ושיפון ושבולת שועל אלמא דכוסמין ושיפון ושבולת שועל כמין אחד הן חשובין וקשיא מילתיה דת"ק אהדדי '''אמר רב הונא אם אומר את וכו' מצטרף עם החטים.''' בתמיה כלומר ומאי קשיא לך דהיכי ס"ד דאם אומר את דהשיפון מין כוסמין הן כדמשמע מסוף מילתיה דהת"ק ותאמר דג"כ עם החטים מצטרף השיפון כמו דמצטרף עם הכוסמין הא ודאי ליתא דלא קאמר הת"ק שהכוסמין אינן אלא מין החטין אלא אף מין חטים קאמר ומצטרפות הכוסמין עם החטים וכן עם השיפון ושבולת שועל שהן מין שעורין מצטרף ג"כ הכוסמין עמהם שאף ממין שעורין הן אבל לא בשביל כך יצטרף השיפון עם החטים כמו שמצטרף הכוסמין עם החטים דלא דמו אהדדי לפי שהכוסמין נמשכות הן לדמיון החטים וכן לדמיון השעורין אבל לא שאר מינין כך </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה · אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין XXX במ' במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה XXX דהן תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> '''שבולת שועל וכו'.''' כלומר וכן שבולת שועל ודאי מין שעורין הוא ואינו מצרף עם החטים וכך הן השיפון שהן נחשבות מין שעורים ואינן מצטרפות עם החטים אלא שהכוסמין שהן נחשבות למין חטים ומין שעורין והלכך הן בלבד מצטרפות עם החטים וכן מצטרפות הן עם השעורין ושיפון ושבולת שועל וכן אלו הג' מינין מצטרפות הן ביחד כללא דמילתא שאין לך מין שנמשך לכאן ולכאן אלא הכוסמין בלבד שנחשב כמין חטים וכמין שעורין ומצטרף עם החטים וכן מצטרף הוא עם השעורין ושיפון ושבולת שועל אבל אין אחד מאלו הג' מינין שיצטרף עם החטים להת"ק כדאמרן '''ר"י בן נורי וכו'.''' אית תניי תני אליבא דריב"נ דס"ל דכל המינין מצטרפין זע"ז ואפי' החטים עם השעורין בעצמם ופריך דעל דעתיה דהאי תנא ברא א"כ מה בין נשוך לבלול דהא אמרינן לעיל בפ"ק בהל"א אהא דרמי מתני' אהדדי דלעיל תנינן בריש מכלתין דכל חמשת מינין מצטרפין זע"ז והכא תנינן דדוקא מין במינו ושנינן לעיל כאן בנשוך מתני' דהכא והלכך דוקא במין במינו הוא דמצטרף וכאן בריש מכלתין בבלול בתחילה הקמח ועשה עיסה מכולן ביחד וכל החמשת מינין מצטרפין זע"ז והשתא אליבא דהאי תנא ברא דשני בדריב"ן דכאן ג"כ כל המינין מצטרפין וכי לא מחלק ריב"ן בין נשוך לבין בלול '''א"ר יודן.''' דהא איכא בינייהו להאי תנא ברא אליבא דריב"ן בשחלקן והוסיף עליהן והיינו למאי דאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ה' גבי שני ישראל שעשו עיסה משני קבין בשותפות וחלקו והוסיף אח"כ כל א' וא' על חלקו עד שיהא בו כשיעור דלא מהני כלום ופטורין הן מן החלה לפי שכבר היה להן שעת חובה קודם שחלקו ונפטרו כשחלקו וכיון דנפטרו נפטרו דמכיון דאידחי עיסה זו מחיוב חלה אידחי ולא מהני בה השלמה וכדפרישנא התם לטעמא והשתא קאמר הכא דהאי גוונא הוא דאיכא בין נשוך לבלול להאי תנא ברא אליבא דריב"ן דא עשו בתחילה עיסה מן החטים ומן השעורים בשותפות וכגון שהיו נשוכין שלא עשו העיסה מעורסת ובלולה ביחד אלא שזה עשה קב חטים וזה קב שעורין ונגעו זה בזה עד שישוכו ושוב חלקו והוסיפו כל א' וא' על חלקו לכשיעור דנמצא שהן עכשיו חייבין בחלה דלא קאמר ריב"ן אליבא דהאי תנא ברא דאף חטים ושעורין מצטרפין אפי' בנשוך אלא בזמן שהן של איש אחד כדתנינן לעיל ועלה דמתני' דלעיל הוא דקאי אהאי מתני' איזהו מין במינו שמצטרף בשל איש אחד בנשוך וא"כ כאן דבשל שני אנשים הן אפי' להאי תנא ברא אליבא דריב"ן מודה הוא דלא חל עליהן שעת חובה בתחילה דמכיון דהן שני מינין חלוקין לא נתחייבו בתחילה בנשוך לפי שהן משל שני אנשים והלכך כי חלקו והוסיפו אח"כ כל א' וא' על חלקו לכשיעור חייבין הן בחלה דמעולם לא היתה שעת חובה עליהן בתחילה אבל אם היו בלולין בתחילה ובזה לכ"ע כל המינין מצטרפין הן ואפי' משל שני אנשים וא"כ היה עליהן שעת חובה בתחילה וכשחלקו נפטרו ומכיון שנפטרו נפטרו ואע"פ שהוסיפו אח"כ עליהן פטורין מן החלה '''מתני' שני קבין.''' מן הצדדים וקב של אורז או של תרומה באמצע אין הצדדים מצטרפין לשיעור חלה לפי שמפסיק דבר שאינו חייב בחלה ביניהן אבל אם דבר שניטלה חלתו הוא באמצע מצטרפין הצדדין שזה האמצעי כבר נתחייב מיהת בחלה ולפיכך לא חשיב הפסק לענין צירוף הצדדין '''מתני' קב חדש וכו'.''' ר' ישמעאל אומר נוטל החלה מן האמצע והוי ליה כתורם משתיהן וחכמים אוסרין כדקאמר טעמא בגמרא דאי אמרת דהוי חלה אתי למימר נמי גם לענין תרומות ומעשרות כן ויהיו תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ואסור כדתנן לעיל בפ"ק דתרומות '''הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה.''' לכשישלים אח"כ לכשיעור הוי חלה למפרע וחכמים אומרים אינה חלה דבשעת הפרשה לא היה כאן שיעור חיוב חלה '''שני קבין וכו'.''' וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר מלהפריש עכשיו לפי שכבר הפריש החלה מכל אחת בפני עצמה והשתא הויא חלה הראשונה למפרע חלה וחכמים מחייבין דחלה ראשונה לאו כלום היא '''נמצא חומרו של ר"ע.''' דמחמיר בנוטל חלה מן הקב וקאמר דהוי חלה הוא קולו כאן דבשביל כך פוטר הוא מלהפריש בחזר ועשאן עיסה אחת והלכה כחכמים דר' ישמעאל וכחכמים דר"ע '''גמ' ניתני אורז וכו'.''' ולמה לי למיתני תרווייהו הרי חדא טעמא אית להו וקאמר דצריכי דאלו תני אורז לחוד ה"א משום שאין במינו חיוב בחלה אבל תרומה שהיא ג"כ מחמשת המינין והואיל ויש במינה חיוב חלה לא הויא הפסק לפיכך צריך למיתני תרומה או אי הוה תני לתרומה בלחוד ה"א תרומה ע"י שלא מצינו שתהא נגררת להשלים להעיסה לשיעור חיוב חלה אבל אורז ע"י שמצינו שהוא נגרר עם החטים לשיעור חיוב חלה אם יש בו טעם דגן כדתנינן בפ' דלעיל בהל"ו העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' סד"א דקב אורז באמצע לא הוי הפסק הלכך אצטריך למתני תרווייהו '''קב אורז וכו'.''' פיסקי הלכות הן בתוספתא פ"ב ולפי הכלל שכל שאין בו חיוב חלה הוי הפסק והלכך קב מין אחר מהעיסות והוא מחמשת המינין וכן משל אשה אחרת או של חדש או שניטלה חלתו אע"פ שכל אלו הן בעצמם אינן מצטרפין להשלים לשיעור חיוב חלה מ"מ הואיל ויש בהן חיוב חלה לא הוו הפסק ומצטרף עיסות הצדדין לחיוב חלה </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> אורז וצורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור| והיה צורך לשנות}} תרומה. קב אורז אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יג}}קב מדומע אינו מצטרף. קב תרומה אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יד}}קב הגוי אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב מין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}אחר {{ירו"מ-הדגשה|מחמשת המינים}} מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טו}}קב אשה אחרת מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טז}}קב חדש מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור}} בעי: קב חלה מהו שיצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף? תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש {{ירו"מ-הוסר|מרצף}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}}. קב חלה אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. מה בין הקדש ומה בין חלה? {{שוליים דין|ד_יז}}הקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה. {{שוליים|ד_יח}}חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן {{ירו"מ-ביאור|אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין.}} {{ירו"מ-הדגשה|שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים, וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין אין בצרוף שיעור חיוב חלה}} {{ירו"מ-ביאור|נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם, לכן יפריש רק ממנו עליו.}} קב חטים וקב שעורין {{ירו"מ-הוסר|וכב}}{{ירו"מ-הדגשה|וקב}} כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשיהו}} קב {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטין}}, קב שעורין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה}} קב חטים {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}} {{ירו"מ-הוסר|מאמצע}}{{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, לא. בדא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: רבי חנינה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה חברון דרבנין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע? {{ירו"מ-הדגשה|הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא {{ירו"מ-הוסר|במינו}}{{ירו"מ-הדגשה|מינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לעיסתו}} {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים}}, מכיון שהוא רחוק ממנו אינו {{ירו"מ-הוסר|מדמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינם מצטרפים. תנן היה דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן {{ירו"מ-הדגשה|כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני — אינם מצטרפות עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין}} {{ירו"מ-ביאור|שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות.}} היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}}: דבר <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''קב אורז אינו מצטרף. קב מדומע אינו מצטרף''' - כלומר גם מדומע, הרי הוא יכול להיות פטור. '''קב תרומה אינו מצטרף. קב הגוי אינו מצטרף. קב מין אחר מצטרף''' - כלומר אם נניח יש לו חיטה וחיטה ובאמצע יש מין אחר, נניח שעורים או כוסמין וכדומה, אז זה כן מצטרף. '''קב אשה אחרת מצטרף. קב חדש מצטרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף''' - כלומר הוא לא יכול לאכול את זה, אבל וכן הוא יהיה ראוי לשנה הבאה, אז מצטרף. זאת אומרת אם הוא הניח בין שתי חתיכות של עיסה, עיסה שניטלה חלתה, אז זה מצטרף. אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייא בעי: קב חלה מהו שיצטרף?''' כלומר אם יש לו שתי חתיכות של עיסה ובאמצע יש חלה - העיסה עצמה שהוא הפריש אותה מתוכה חלה היא באמצע, האם היא מצטרפת? '''תני רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש''' מצטרף, '''קב חלה אינו מצטרף'''. עכשיו '''מה בין הקדש ומה בין חלה?''' כלומר למה הקדש מצטרף וחלה לא מצטרפת? '''הקדש ראוי לפדותו ולחייבו''' - הרי יכול לפדות את ההקדש, ואז זה יהיה חולין ויהיה חייב בחלה. ואילו '''חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה''', הוא לא יכול לפדות את זה ולכן הוא לא יכול לחייב את זה, ממילא זה לא יכול לצרף - רק דבר שראוי להיות חייב הוא מצטרף. '''חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין''' באמצע, אז '''נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן''' - כלומר לוקח רק מהכוסמין אחד מעשרים וארבעה. כי מה קורה כאן? יש לנו חצי קב חיטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין. הרי הכוסמין יכולים להתחבר גם עם השעורים וגם עם החיטים, אז מבחינת הכוסמין יש פה קב ורבע, אז הוא חייב. אבל החיטים - הוא מתחבר עם הכוסמין אבל לא מתחבר עם השעורים. אז לכן בעצם רק הכוסמין הוא זה שיש בו שיעור, אז רק הוא יהיה חייב, ולכן הוא ייתן אחד מעשרים וארבעה מהכוסמין, אבל על החיטים והשעורים הוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: '''קב חטים וקב שעורין כוסמין, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא''' - למה? כי הרי הקב חיטים מתחבר עם הקב שעורים, אז יש פה שני קבין, אז ודאי חייב. הקב שעורים מתחבר עם הקב כוסמין גם כן, אז גם כן יש שניים, אז בעצם כל אחד מהם מתחבר עם מישהו שיכול להגיע לחיוב, לכן ייתן מכל אחד. '''לא אמר אלא קב, קב שעורין קב כוסמין''' - כלומר שהכוסמין באמצע. '''הא קב חטים - לא''' - אם היה קב חיטים או קב שעורים באמצע, כלומר קב חיטין שעורים וכוסמין, אז לא. כי מקודם הכוסמין הוא המחבר, אבל אם יש משהו שמפריד, החיטה לא יכולה להתחבר עם הכוסמין דרך השעורים. '''בדא רבי בון בר חייא: רבי חנינה חברון דרבנין בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע?''' מה ההבדל? הרי חיטין מצטרפים עם כוסמין - אז מה אכפת לי ששעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר שחייב בחלה לא מפסיק - המשנה אמרה שאם היה מין אחר, כלומר יש לי קב חיטה וקב חיטה ובאמצע אפילו קב שעורים, אז הם מצטרפים - שני קבין החיטה מצטרפים להתחייב. השעורים יהיה פטור אבל החיטים עצמם מצטרפים. אז למה כאן יהיה פטור? '''רבי כהן בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא, אלא שהוא לו''' - כלומר הכוסמין הם לא מצטרפים עם חיטין, הרי זה כלאיים, זה לא אותו מין, הם כלאיים זה בזה. למה מצטרפים? הם מצטרפים בגלל שהם דומים להם, זאת אומרת העיסה של שניהם נראית דומה, וכיוון שכל הצירוף שלהם זה רק מדרבנן בגלל שהם נראים דומים, אז זה דווקא אם הם צמודים. '''מכיון שהוא רחוק ממנו אינו לו''' - כלומר אתה לא יכול להשוות אותם - כשהם קרובים אחד לשני, הדמיון גורם שהם ייראו כמו אחד ולכן הם מצטרפים מדרבנן. אבל כשהם רחוקים, כלומר שיש מפריד ביניהם שעורה או משהו כזה, אז פה לא רואים את הדמיון - השעורה מפרידה ביניהם וממילא הם לא מתחברים. אמרנו במשנה, דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין. '''רבי יונה בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן?''' כלומר, כמו יוצאי מרעה מן כל הבהמות בתוך שש עשרה מיל מצטרפין. אנחנו יודעים שלעניין מעשר בהמה צריך שיהיו לפחות עשר בהמות, אבל צריך שיהיו בתוך תחום של שש עשרה מיל, בערך שש עשרה קילומטר. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חייבות בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני? '''כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין''' - אז הם לא מצטרפים, עד שיהיה לו אחד בחיוב בציפורין, כי המרחק בין כפר חנניה וכפר בנותני זה שלושים ושתיים מיל, בערך שלושים ושתיים קילומטר. אז אם יש אחד אפילו בציפורי שזה בדיוק באמצע, בעצם יש שש עשרה קילומטר בין כפר חנניה לציפורין ושש עשרה קילומטר מציפורין לכפר בנותני, אז בעצם אותה אחת שבציפורי מצרפת אותם. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני, אבל בציפורין היו פטורים - חמש פטור בציפורין, כלומר כאלה שהוא כבר הפריש עליהם. אז '''כמה דתימר: דבר''' שניטלה חלתו באמצע מצטרף - האם כמו שלגבי חלה אמרנו שאם יש לנו קב חלה, קב עיסה מצד אחד וקב עיסה מצד שני, ובאמצע יש עיסה שכבר הורמה חלתה, אז זה מצטרף, כלומר זה בעצם פטור ואף על פי כן זה מצטרף - האם גם ככה נאמר לגבי הבהמות, שכיוון שיש לי חמש בהמות בצד אחד, חמש בהמות בצד שני, ובאמצע חמש בהמות שכבר נפטרו, אף על פי כן, כיוון שהם היו שייכים בעניין של מעשר, הם כן מצטרפים כמו חלה. ואומרת הגמרא, שאני חלה שהיא כנשך - בחלה הרי זה נוגע אחד בשני, זה כמו נושך, אז זה כאילו חיבור. אבל אין שש עשרה מיל, לאו כנשך הוא? אומר לא, גם שש עשרה מיל זה כמו נשך, זה בדיוק אותו דבר. אומרת הגמרא, אלא נשך מצרף מדרבנן, ומצינו שחכמים חייבו חלה מדרבנן - כגון במי קשת צריך להפריש שתי חלות בסוריה, אז יש מציאות של חיוב חלה מדרבנן, אבל לא מצינו בשום מקום מעשר בהמה מדרבנן. למה? כי אסור להביא חולין לעזרה, אז לכן חכמים לא תיקנו להביא מדרבנן מעשר בהמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''האם קב מדומע וקב תרומה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מצטרפים - קב מדומע וקב תרומה אינם מצטרפים לחייב את העיסה בחלה, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח).. {{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''קב עיסת גוי אינו מצטרף לשיעור חלה, וקב ממין אחר מחמשת מיני דגן מצטרף עם עיסת ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - קב הגוי אינו מצטרף לשיעור החלה, אך קב מין דגן אחר מצטרף עם עיסת ישראל להשלים לשיעור חלה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''קב עיסה של אשה אחת מצטרף לקב עיסה של אשה אחרת לחייב בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שקב אשה אחרת מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''האם קב הקדש וקב חלה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסה אחרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלפתא בן שאול שקב הקדש מצטרף לשיעור חלה וקב חלה אינו מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח. {{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''עיסה שנטמאה חייבת בהפרשת חלה אך אין החלה נפדית ואוכלים אחריה פירות בלא הפרשה נוספת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הקדש ראוי לפדותו ולחייבו (יש לו פדיון וחיוב לאחריו), אך חלה טמאה אינה ראויה לא לפדייה ולא לחיוב לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד שכד, ו-ח). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls2"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.61%;height:1.69%;left:10.62%;width:17.55%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.30%;height:15.22%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.52%;height:1.69%;left:29.16%;width:35.33%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע [מצטרף]· ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· [חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן] קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|{{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}}}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''קב חלה.''' בעצמה באמצע מהו שיצטרפו עיסות הצדדין. ופשיט ליה מהברייתא דתני וכו' וכדמפרש מה בין וכו' משום דהקדש שראוי הוא לפדותו קודם שתתגלגל העיסה ברשות הקדש אם פודה הוא מתחייב בחלה אבל חלה עצמה אי את משכחת שתצא לחולין ע"י פדיון דקודם שתתגלגל העיסה לא הויא חלה ומשתתגלגל וקרא עליה שם חלה שוב אינו ראוי לפדותה ולחייבה כלומר דתו לא שייך לומר בה שתתחייב ע"י פדיון שכבר חלה היא ואינה נפדית '''חצי קב חטים וכו'.''' בתוספתא שם ולא איירי הכא לענין הפסק ולצירוף הצדדין דהא חטים ושעורין אינן מצטרפין בנשוך כדתנינן במתני' דלעיל אלא לענין שתורם מכל אחד וא' לפי מה שהוא כדתני בסיפא דמייתי הכא קב חטים וכו' ושם היא שנויה מקודם חלוקה זו דחצי קב וכו' וכלומר דקמ"ל דאע"פ שיש כאן חטים ושעורין דאינן מצטרפין זע"ז בנשוך לא נתבטל הפחות מכשיעור של כל א' וא' מהן אלא תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא והיינו לאחר שיצטרף כל א' וא' עם דבר שהוא מיד ומצטרף עמו לכשיעור בעלמא ובחצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין קמ"ל נמי דלא נתבטל הכוסמין שבהן אע"פ שאין החטים והשעורין ראויין להצטרף זע"ז בנשוך ונוטל מן הכוסמין לפי מה שהן וכלומר דגם כן כאן לאחר שיצטרף לכשיעור או עם החטים או עם השעורין שהכוסמין מצטרף עם כל א' וא' מהן כדתנינן לעיל והיינו דמדייק הש"ס לקמיה '''לא אמר אלא קב וכו'.''' כלומר לא אמר אלא לענין שהוא תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא ולאחר שיצטרף כל א' וא' מהן עם מינו הראוי לו להצטרף הא בכה"ג דקב חטים וקב שעורים הם בהצדדים וקב כוסמין הוא באמצע לא בדא אמר שמצטרפין הן וקאמר ר' בון דחברין דרבנן בעו על זה וכי מה בין כוסמין באמצע ומה בין שעורין באמצע כלומר דהרי אם היה כאן קב חטים מצד אחד וקב כוסמין מצד אחד וקב שעורין באמצע בודאי לא הוו השעורין הפסק ביניהם דאע"פ שהשעורין אינם ראוין להצטרף עם של החטים מ"מ הואיל והחטים והכוסמין שבהצדדים ראוין הן להצטרף זע"ז לא הוו השעורין הפסק כדאמרי' לעיל דקב מין אחר באמצע אינו מפסיק והשתא נימא נמי בקב חטיס מכאן וקב שעורים מכאן וקב כוסמין מכאן דהכוסמין שבאמצע יצטרפו או עם החטים או עם השעורים שהרי הכוסמין ראוין הן להצטרף עם החטים וכן עם השעורין כדתנינן לעיל ומדמדייק התנא דהתוספתא למיתני בגוונא אחריתא ולא תני בהאי גוונא דאם הכוסמין באמצע מצטרפין הן עם כל א' וא' מן הצדדין ש"מ דס"ל דבכה"ג אינן מצטרפין ומאי טעמא וקאמר ר' כהן בשם רבנן דקסרין דהיינו טעמא לפי שאין הכוסמין מצטרפין עם החטים מחמת שהוא במינו לגמרי עם החטים הא ודאי ליתא אלא דטעמא שמצטרפין לפי שהוא מדמה לו באיזה דמיון כל דהוא לחטים והלכך לא מצטרף הכוסמין עם החטים אלא בקרוב לו והיינו שעשה קב חטים וקב כוסמין ונשכן זו בזו בכה"ג הוא דאמרו שמצטרפין אבל כאן שהכוסמין באמצע אינו מצטרף עם כל אחד ואחד מהן ומפני שכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו כלומר שהרי אינו קרוב להחטים יותר ממה שהוא קרוב להשעורים וכן איפכא והלכך אמרינן הכא שדי להכוסמין לכאן ולכאן ולחומרא דאם באת לצרפו עם החטים אמרינן מאי חזית דליצרפיה בהדי חטים תצרפיה בהדי שעורים וכן איפכא והרי זה כרחוק מכל א' ואחד דכל חד וחד מן הצדדין מדחי ליה לאידך '''ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן.''' אהא דקתני במתני' דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין הצדדין הוא דקאי ואמאי לא נימא אף לענין צירוף מעשר בהמה כן דכמה דתימר תמן בתוספתא דבכורות פ"ב אהא דתנינן במתני' פ"ט דבכורות מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע וכלומר לפי שהאמצעיות מצרפות את הצדדין ותני עלה שם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והן רחוקין זה מזה ל"ב מיל אין מצטרפין עד שיהא לו בציפורי שהוא באמצע ביניהן ואם היו לו חמש של חיוב בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והחמש של הציפורי שבאמצע הן של פטור שכבר נתעשרו אין אותן שבצדדין מצטרפין ואמאי ונימא דכמה דתימר תמן בחלה במתני' דדבר שניטל חלתו באמצע לא הוי הפסק ומצטרפין הצדדין אוף הכא נמי במעשר בהמה כן דיצטרפו אותן שבצדדין לחיוב ע"י האמצעים ואע"פ שהן של פטור '''אין תימר וכו'.''' סיומא דהקושיא הוא כלומר וכי תימא שנייא היא בחלה שהוא נשוך שהעיסות שמכאן ומכאן נוגעות בשל האמצעית ונושכות זו מזו והאמצעית לא הוי הפסק והוו להו הצדדין כאלו גם הם נושכות זו מזו אבל ההן ששה עשר מיל של מעשר בהמה הא לאו כנשוך הוא דתימר דליצטרפו אותן שבצדדין ע"י האמצעים של פטור אפי' אי בעית למימר הכי לאו מילתא הוא דאיכא למימר נמי דטפי מסתברא דליצטרפו גבי מעשר בהמה מדאמרת להאי דינא דצירוף גבי חלה לפי שמצינו חלה מהלכה בתמיה וכי מצית לומר דחלה מהלכת בעצמה אם לא ע"י שמקרב אותן האדם להעיסות זו אצל זו אבל התם וכי לא מצינו דהבהמה מהלכת בעצמה זו אצל זו ויכולין הן להתקרב בעצמן אותן שבהצדדין וא"כ אי אמרינן דהאמצעי של הפטור בחלה מצרף לאותן שבצדדין מכ"ש דנימא ה"נ גבי מעשר בהמה ולא משני מידי '''גמ' יאות אמר ר' ישמעאל.''' דהא ק"ו הוא מה אם החטים וכוסמין שני מינין הן נחשבין לכל דבר אלא בחלה הוא שאמרו דע"י שהוא דומה לחטים מהני לענין צירוף בנשוך ומצטרף לחטים חדש וישן שהן מין אחד ממש מכ"ש דתהני בנוטל מהן חלה מן האמצע ומאי טעמייהו דרבנן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע · ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב XXX בכפר חנניה וחמש חיוב XXX בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.''' כפי' מהרא"פ ז"ל דכל עיקר החיוב הוא בכוסמין ע"כ מפריש כל החלה מהכוסמין אבל קב חיטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל א' ואחד לפי מה שהוא כיון דחיטים וכוסמין מין אחד ושעורים וכוסמין מין אחד נמצא דהוי ב' חיובים א' בחיטים וא' בשעורין ואין תורמין ממין על שאינו מינו: לא אמר אלא קב חיטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דקב שעורין באמצע אין מצטרפין וע"ז הקשה ר"ח חברון דרבנן מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע כיון דחיטים עם כוסמין הוי מין אחד למה לא יצטרפו השעורין דבאמצע דהא קי"ל מין אחר באמצע מצטרפין ומשני דבאמת חיטים עם כוסמין לא הוי מין אחד אלא דדמי לי' והוא דווקא בשקרוב לו אבל כשהן מרוחקין אין מצטרפין והא דמין אחר באמצע מצטרף הנ"מ במין א' ובינתיים הוי מין אחר אבל בחיטין וכוסמין כשהן מרוחקין זמ"ז לא הוי מין אחד: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> שניטלה חלתו מאמצע מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף, אוף הכא כן. אין תימר: שנייה היא. חלה שהיא כנשוך, וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא נשוך מצטרף מדרבנן ו}}מצינו {{ירו"מ-הדגשה|שרבנן חייבו}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ו}}לא מצינו מעשר בהמה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאסור להביא חולין לעזרה. תנן: קב חדש וקב ישן שנשכו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כוסמין וחיטין שני מינים הן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} על פי כן כיוון שהוא {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו, את אומר מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. חדש וישן {{ירו"מ-הדגשה|שזה מאותו מין}} לא כל שכן? אמר רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמה דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שחדש וישן אין מצטרפים. אף שחיטין ו}}כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|מצטרפים, זה כיוון}} {{שוליים דין|ד_יט}}{{ירו"מ-הדגשה|שכוסמין}} וחיטין שני מינין {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{שוליים דין|ד_כ}}חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן {{ירו"מ-הדגשה|שמצטרפים}}, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל חלה מן הקב}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אחד הוא אם את}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חלה. וחכמים}}{{ירו"מ-הוסר| כן אף האו סבר לומר שתורמין}} {{ירו"מ-הוסר|ומעשרי}}{{ירו"מ-הדגשה|אומרים}}:{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|אינה חלה}}{{ירו"מ-הוסר| מזה על זה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כא}}עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כב}}עבר והפריש ממנה {{ירו"מ-הדגשה|תרומה}},{{ירו"מ-הוסר|חלה}} {{ירו"מ-הוסר|אי נחלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינה תרומה}}. חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו {{ירו"מ-הוסר|ונתשלו}}{{ירו"מ-הדגשה|ונתלשו}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר: הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור. וכשישלים תחול החלה למפרע}}. ורבנין מדמין לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו {{ירו"מ-הדגשה|ולא אמר}} לכשיתלשו {{ירו"מ-הדגשה|שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים לא אמרינן נעשה כאומר ואינה חלה אפילו אם ישלים}}. הוון בעי מימר {{ירו"מ-ביאור|חשבו לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מה דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נוטל חלה מקב {{ירו"מ-הדגשה|זה}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}}. הא מדבר תורה לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא}}. מן {{ירו"מ-הוסר|מהד}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים מחייבין? הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני: קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש.}} קולו חומרו רבנין {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום, אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:}} ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_כג}}נוטל אדם כדי חלה מעיסה {{ירו"מ-הדגשה|דמאי}} שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה התירו?}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חלת דמאי עד שתסרח, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.<span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. למדנו במשנה: קב חדש וקב ישן שנשכו, רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחיים מוסרים. ואתה גמר, לכאורה, היות אמר רבי ישמעאל הרי כוסמין וחיטים זה שני מינים שונים, והרי בזה אמרנו שעל זה שהוא דומה לו אתה אומר מצרף — חדש וישן זה אותו מין, לא כל שכן שיצטרפו! אמר רבי אילא: '''טעמה דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה'''. כלומר, כוסמין וחיטים זה שני מינים ובני אדם לא יבואו לטעות, לא יבואו לחשוב שמותר לתרום ולעשר מזה על זה, ולכן התירו לתת חלה משניהם. אבל '''חדש וישן מין אחד הוא'''. '''אם את אומר כן, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה''' — יבוא להעביר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. ואתה למד במשנה: הנותן חלה מן הקב. כלומר, קב זה הרי החיוב הוא חמישה רבעים, כלומר קב ורבע. עכשיו מה קורה אם הוא מפריש מכמות שלא חייבת, כלומר כמות פחותה? '''רבי עקיבא אומר''' מה שהוא הפריש היא באמת חלה, וחכמים אומרים אין זו חלה. ואתה גמרא: '''רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן, עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה'''. אז גם כאן, כמות שלא חייבת בחלה, אם עבר והפריש — אף שהוא לא חייב, בדיעבד זה נחשב חלה והוא נפטר. '''ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש, עבר והפריש ממנה''' — אינה תרומה. שבעצם לא הגיעה לעונת המעשרות בכלל. אז גם כאן, אם הוא הפריש מפחות מחמישה רבעים, זה כאילו הפריש ממשהו שעוד לא הגיע לעונת המעשרות שלו, וממילא לא נפטר. '''חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש'''. לא זה מה שהביא אותם להלכה הזאת, '''אלא רבי עקיבה מדמה לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו'''. כלומר אדם יכול להגיד, לפי רבי עקיבא, אם יש לו פירות על העץ, הוא יכול להפריש פירות ולהגיד "הרי הפירות האלו הם תרומה על הפירות שנמצאים על העץ, לכשיתלשו". כיוון שבידו לתלוש, אין פה חיסרון מעשה, כך אומר רבי עקיבא. אז גם כאן, למרות שיש פה רק קב, נעשה כאומר הרי זו חלה לכשישלים את השיעור, וכשישלים את השיעור בעצם תרומת החלה לא מפריע. '''ורבנין מדמין לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו''' — אבל לא המשיך הלאה, לא אמר "לכשיתלשו", שדבר כזה זה לא תרומה. אז גם כאן, כיוון שהוא לא אמר "כשישלים", אני לא אומר נעשה כאומר כשישלים. הוא לא אמר את זה, לכן זה לא חלה אפילו אם ישלים. '''הוון בעי מימר''', כלומר החכמים בישיבה רצו לומר '''מה דאמר רבי עקיבה: נוטל חלה מקב''' — הכוונה חלה מדרבנן, '''הא מדבר תורה לא'''. משמע שאם ישלים, אחרי זה יוסיף ויגיע לחמישה רבעים, יהיה חייב לחזור להפריש מהתורה. '''מן תנינן''' משני קבים שנתלכלה טל של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשה עיסה אחת, '''רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין'''. אבל אמרנו בסיפא של המשנה שבסופו של דבר יוצא שהקולא של רבי עקיבא זה חומרא. למה? כי אם אחרי זה יצרף שני קבים — מכל קב הוא כבר הפריש, ואחרי זה צירף אותם — הוא פטור. ואילו לפי חכמים, שהם הקלו בהתחלה שהוא לא צריך להפריש, אז יהיה חומרה, שהם יצטרכו להפריש אם יצרפו את שני הקבים ביחד. '''הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו''', כמו שאמרנו במשנה. '''אית תניי תני: קולו חומרו''' — זה גירסה הפוכה, אבל בעצם זה אותו דבר. '''מאן דאמר חומרו קולו''' זה הכוונה לדברי רבי עקיבא — רבי עקיבא הרי החמיר שהמפריש מקב זה נחשב חלה, אז בסופו של דבר זה מקל, כי אם הוא יחבר שני קבים כאלה שהוא הפריש מהם כבר הוא פטור. אבל מי שגורס '''קולו חומרו''', זה לפי חכמים — הרי חכמים אומרים שאם הוא הפריש מקב זה כלום, בעצם הם מקילים, אבל עכשיו אם הוא יצרף שני קבים כאלה הוא יהיה חייב. נמצא קולו חומרו. פרק הלכה ג', מילות המשנה: '''נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך'''. כלומר מותר לאדם להפריש כדי חלה מעיסה מבעוד מועד — אם לא הפרישו ממנה החלה — ואז הוא עושה מזה בעצם חלה להרבה מאוד עיסות שהוא עושה אחר כך, מפריש והולך על זה. עכשיו זה כל זמן שאמרו — '''חלת דמאי עד שתסרח'''. כלומר, הוא יכול להתייחס למה שהוא הפריש בתור חלה על כל מה שהוא ייקח, יעשה עיסות אחר כך. נניח לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות את זה בטומאה, הוא עושה עיסה בטהרה שממנה החלה, ואת העיסות האחרות הוא עושה בטומאה, והוא מפריש את החלה הזאת עליהם עד שהיא תסרח. כלומר מותר לו להוסיף עוד ועוד פעם עד שיסתיים — עד שהוא ימלא את כל העיסה, יהפוך את כולה לחלה, או עד שתסרח, שהיא תתקלקל, ואם היא מתקלקלת הוא כבר לא יכול יותר להפריש עליה. אבל דווקא בחלת דמאי, כיוון ש'''חלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף''', אבל בחלה ודאי — אסור, חייב שזה יהיה מוקף. אז הוא לא יכול לצרף, הוא לא יכול להפריש כמה ימים קודם, הוא חייב שזה יהיה מזון שהוא מכין באותה עת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''אין לתרום ולעשר מן הכוסמין על החיטין ולהיפך, שהם שני מינים נפרדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ג|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שכוסמין וחיטין שני מינים הם ואין תורמים ומעשרים מזה על זה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ג. {{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יא|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאין תורמין ומעשרין חדש על הישן ולהיפך, שכן פסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ה ה"יא) כדעת חכמים ולא כר' עקיבא. {{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''המפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש - תרומתו תרומה בדיעבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה", בדומה לתבואה שלא הביאה שליש - הרמב"ם פסק כן בהלכות תרומות פרק ה הלכה ד. {{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''אין תוקף להפרשת חלה/תרומה על עיסה שלא נשלם שיעורה עד שתשלם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב י|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהפרשה על עיסה שלא נשלם שיעורה אינה חלה, וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"י) שאם הפריש קודם שנגמר שיעור החלה - אינה תרומה ואינה חלה. {{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''חלת דמאי מותרת עד שתסרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה יג]] <קטע סוף=כד א/> ==דף כד עמוד ב== ==דף כה עמוד א== <קטע התחלה=כה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכשרה עד שתסרח מאוכל אדם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls3"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:74.52%;height:1.69%;left:10.62%;width:18.53%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.21%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.30%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:14.99%;height:13.57%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:28.56%;height:1.70%;left:61.96%;width:34.08%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו ·[אית תנויי] תני קולו חומרו ·[מ"ד] חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''טעמא דרבנן.''' דמשם ראיה לדבריהם דהואיל וכוסמין וחטים שני מינין הן לא אתו למיטעי ולומר דגם בתרומות ומעשרות תורמין ומעשרין זע"ז דאין תורמין ממין על שאינו מינו וכדתנן בפ"ב דתרומות אבל חדש וישן הואיל ומין אחד אי שרית בחלה ליטול מן האמצע אתו למיטעי ולומר שאף תורמין ומעשרין זע"ז '''ר"ע מדמי לה וכו'.''' כלומר מעיקרא סברוה למימר דהיינו טעם פלוגתייהו דר"ע ורבנן משום דר"ע מדמי לה דין חלה דקב לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם תרם מהן תרומתו תרומה ופוטרת אותן וה"נ בחלה כן ורבנן מדמין לה וכו' כלומר דסברוה נמי מעיקרא לומר דרבנן דהכא היינו ר"א דפ"ק דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וה"נ כלא הביא שליש דמיא שאין בקב שיעור חיוב חלה '''חזרו לומר.''' דלא היא דאין דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהתם מיהת הגיעו לעונת המעשרות הן אלא שעדיין מותרין באכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והכא שיעור קב לא כלום הוא לענין חיוב חלה ולא דמי נמי לתבואה שלא הביאה שליש דטעמיה דר"א דלאו בת חיובא דחלה היא כלל אבל הכא העיסה בת חיובא דחלה היא אלא שאין בה שיעור חיובא והלכך לא דחקינן נמי לאוקמימילתייהו דרבנן כר"א דפ"ק אלא רבנן דהכא הן רבנן דהתם אלא היינו טעמייהו דר"ע מדמי לה דין דהנוטל חלה מן הקב לדין האומר הרי פירות מחוברין אלו תרומה על פירות תלושין האלו לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין דכשנתלשו הויא תרומה למפרע וה"נ בחלה כן לכשישלים השיעור הויא החלה מן הקב חלה למפרע ופוטרת את העיסה שהשלים ורבנן מדמין לה לאומר לכשיתלשו אבל עדיין לא נתלשו ולא אמר כלום דהוי מקדיש דבר שלא בא לעולם וה"נ בחלה מכיון דהשתא לית בה שיעור חלה לא חל עליה שם חלה '''הוון.''' הבני ישיבה בעיין מימר דלא אמר ר"ע דהויא חלה אלא מהלכה מדבריהם דהחמירו בה הואיל ונקרא עליה שם חלה אבל מדחזו ממה דאמר ר"ע שאם חזר ועשאן עיסה אחת שהוא פטור משום דחלה הראשונה מן הקב פוטרתה א"כ הדא אמרה דאפי' מד"ת קאמר ר"ע דחלת הקב הויא חלה לכשישלים את העיסה לכשיעור '''נמצא חומרו קולו.''' ואית תנא תני וגריס במתני' נמצא קולו חומרו מ"ד חומרו קולו על ר"ע קאי כדפרישית במתני' ומ"ד קולו חומרו לרבנן הוא דקאי דקולא דאקילו בה בתחילה ואמרו דלא הויא חלה ומותרת לזרים היא חומרו דמשום הכי מחייבי בחזר ועשאן עיסה אחת דחלה הראשונה לאו כלום היא '''מתני' נוטל אדם כדי חלה וכו'.''' שעושה עיסה אחת בטהרה ומניח אותה או מקצתה שתהא זו בשביל שיהא מפריש ממנה לחלות על עיסות אחרות שיעשה ואפי' יטמאו אותן עיסות האחרות מותר להיות מפריש עליה והולך כדמסיים ואזיל. חלת דמאי. כלומר ודוקא אם אותן עיסות האחרות החלות שלהן מספק אם הופרשה החלה מהן או לא לפי שחלת דמאי הקילו בה וניטלת מטהור על הטמא ושלא מן המוקף ודוקא עד שלא תסרח אותה העיסה שהניחה להיות מפריש ממנה החלות דמאי אבל משתסרח ותפסל מאכילת אדם אינו מפריש ממנה. וחלת דמאי שאמרו היינו בלוקח מנחתום עם הארץ וכהאי דתנינן לעיל בריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' אלמא שחייבת בחלה משום ספק שמא לא הפריש הנחתום חלה וכן שנינו שם בהל"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה הרי בהדיא דהלוקח ככר מנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק והא דשנינו בתוספתא ומייתי לה הכא בהלכה דלקמן דחכמים ס"ל הלוקח מן הנחתום בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ומפרש בגמ' לפי שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא אל תטעה לומר דא"כ מכ"ש שלא נחשדו על החלה בארץ דלא היא אלא דוקא בסוריא הוא דאמרו כך דלאו משום חומרא דחלה נשנה זה כי היכי דתידוק דא"כ כ"ש בארץ אלא דטעמא לפי שהיו יודעין שלא נחשדו שם על החלה כשם שהיו יודעין שלא נחשדו על התרומה גדולה בארץ והכי מוכרח נמי בגמרא מהתוספתא דמייתי לה ג"כ בהלכה דלקמן דקתני הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ומסיק בהסוגיא דבח"ל מיירי אבל בארץ אין חילוק בין נחתום לבעל הבית הרי דבארץ ובשאר מקומות דשייכא בהו גזירת דמאי נחשדו על החלה כשם שנחשדו על תרומת מעשר ולא אמרו דלא נחשדו על החלה אלא בסוריא דוקא שהיו יודעים בהם שאף הנחתומים עמי הארץ מפרישין חלה '''גמ' מהו עד שתסרח.''' אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא XXX הדא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו · תני קולו חומרו · חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מצינו חלה מהלכה.''' פי' מהרא"פ ז"ל דהוי הלכה למשה מסיני. והפ"מ ז"ל מפרש דה"ק דחלה מהלכת בתמי' דהא אינ' מהלכת אבל מעשר בהמה מהלכת עיי"ש: '''ורבנן מדמין לה לפירות האלו מחוברין.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> <strong>גמ':</strong> מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: תרומה ש}}נסרח{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. {{ירו"מ-הדגשה|ממה ש}}מטמא טומאת אוכלין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שעדין שם אוכל עליו}}. ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|משתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|הכלב}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם, לא יכול}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש עליה}}? אלא {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כלב. תנן: עד שתסרח. הא קודם}} {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח מותר}}. הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שתורמין מן הרע על היפה {{ירו"מ-הדגשה|בדמאי}}. ואתייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין {{ירו"מ-הוסר|אותה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|העלים}}. כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה {{ירו"מ-ביאור|שכח לעשר}} איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: אית תמן קניבה {{ירו"מ-ביאור|עלים פגומים שנתלשו,}} אפריש מן קנובתה. <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו עד שתסרח''' — האם הכוונה תסרח מאוכל אדם אבל זה יהיה ראוי עדיין לכלב, או עד שתיפסל אפילו מאוכל כלב? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא נסרח מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה'''. עכשיו מה ש'''מטמא טומאת אוכלין''' — משמע שעדיין יש שם אוכל עליה, כי אם זה לא היה אוכל לא היה מטמא טומאת אוכלין. אז רואים מכאן שהיא מטמאת טומאת אוכלין, שעדיין יש עליה שם אוכל, '''ואת אמרת''' שאם יסרח מאוכל אדם הוא לא יכול להפריש עליה? הרי אפילו יסרח מאוכל אדם עדיין יש עליו שם אוכל, כי הוא עובדה שהוא מטמא טומאת אוכלין. '''אלא''' חייבים להגיד שהכוונה '''מאוכל''' — אפילו מאכילת כלב. אמרנו במשנה עד שתסרח, משמע כל עוד לא סרחה מותר. '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה''' — נכון היא לא הסריחה לגמרי מאכילת כלב, אבל היא כבר מקולקלת, ואתה רואה שמותר להפריש עיסות אחרות טובות עליה למרות שהיא כבר רעה. אבל זה כמובן רק בדמאי. '''ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני''' — מותר לתרום אפילו מהעלים של צמח מסוים שבעצם אוכלים גם את העלים וגם את הפרי, הוא יכול להפריש מהעלים על הפרי. שמעתי מהרב יעקב משה זכרונו לברכה, שהוא היה מפריש בשוק, כשהוא היה אחראי על הכשרות, את התפוזים לדוגמה על הקליפות, כדי שכשייזרקו יתברר מראש שבעצם הם היו המעשר, הם היו התרומה, וככה הוא לא צריך להפריש כלום. אז מזה שרואים מותר להפריש על העלים — '''במקום שאוכלין''' — מספיק שאוכלים קצת. '''כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה''' — גמליאל זוגא שכח לתקן את הצמח הזה, את הפירות האלה. '''אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו: אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה''' — הפרי שכינו אותם, נשארו לך כמה עלים רקובים שהשלכת ולא זרקת אותם לפח? תפריש עליהם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls4"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.56%;height:1.70%;left:41.13%;width:19.56%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.26%;height:6.78%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:37.04%;height:1.70%;left:68.58%;width:27.45%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''נשמעינה מן הדא.''' דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ"ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט"ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה '''ושורפין אותה בטומאה.''' מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה '''מטמא טומאת אוכלין וכו'.''' כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי"ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ"ק גבי עיסת הכלבים '''הדא אמרה וכו'.''' ש"מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע"פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה '''ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'.''' שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע"פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ"ק בהל"א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות '''אינשי מתקנא.''' שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא"ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה '''תני תרומת מעשר של דמאי.''' קיצר הש"ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג"כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה"ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ"ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ"ל דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס"ד ע"כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש"ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי"ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ"ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ"ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ"ש ומאי קמ"ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה '''א"ר יוסי.''' האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג"כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס"ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ"ל דאע"ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה"ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש"מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש"ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ"ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה"ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא"צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ"א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ"ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ"ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א"צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה"ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא"צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות '''אר"ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.''' כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל"ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ"ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא"צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי"ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה"ג צריך הוא לתקנו קמ"ל נמי דאע"ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג"כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסל מאוכל הכלב.''' נשמעינ' מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה הא לכלב אינו מטמא טומאת אוכלין ואת אמרית מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם. כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דהיכי ס"ד דיכול לתרום כל כך עד שלא תהיה ראוי' וחשובה לשום אוכל דלא יהא שום שם אוכל עלה אפילו לטומאה דהא כמה דברים מצינו דאפילו דאינו אוכל לענין כמה דברים לענין ברכה ולענין אכילת מצה ולכמה ענינים מ"מ לענין טומאת אוכלין חשיב אוכל כדאי' בפ"ק במשנה ה"ה וא"כ היכי ס"ד דיכול להפריש עלי' כל כך עד שלא יהיה עלה שום שם אוכל אפילו לענין טומאה. א"ו דהכונה שתפסל מאוכל אדם ויהיה עדיין שם אוכל עלי' לענין טומאה. ועוד גריס הגר"א ז"ל תיכף ומיד נשרפת בטומאה ואמרת מטמא טומאת אוכלין ר"ל דמקשה על הברייתא גופי' כיון דרשאי לשורפה בטומאה אפילו כשהיא טהורה א"כ אמאי חשיב אוכל לענין טומאה וכיון דמטמא טומאת אוכלין א"כ כשתשרוף אותה בטומאה הרי מטמא אותה בידים ע"ז משני הא דגרסינן לקמן ארשב"ב כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה ע"כ ר"ל דברוצה לאוכלה מחשבה לאוכל אבל ברוצה לשורפה אינו מחשבה לאוכל ואינה מטמאת טומאת אוכלין וע"כ מותר לשורפה בטומאה דלא תטמא לעולם: '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.''' ר"ל שתורמין מן הרע על היפה בדמאי דהא מותר להפריש עלי' עד שתתקלקל כמבואר בהמפרש ז"ל: תני תרו"מ של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ופריך אית חמי תרו"מ של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא של דמאי לא כ"ש ומשני א"ר יוסי לא בתרומת מעשר של דמאי אלא בת"ג של דמאי. וכ"ת האיך שייך דמאי בת"ג הא לא נחשדו ע"ה עלי' ע"ז משני דקרי דמאי לאו בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה עלי' או לא נמי נקרא דמאי ומביא ראי' כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרו' פי' דמביא ראי' דמצינו פעם אחת דנקרא דמאי אפילו לא בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה ת"ג או לא כמה דתימר במשנה מפורשת בספ"ה דמס' דמאי מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות והתם ע"כ פי' דדמאי בספק אם נתרמה עלי' ת"ג או לא דליכא למימר בלוקח מע"ה ז"א דהא פשיטא דנתרמה ת"ג דהא לא חשידי עלה והאיך שייך לומר דהוי תרומה והאיך שייך לומר דמוציא עלי' תרומה ומעשרות ת"ג מאי שייך כאן. בשלמא מרישא דמתניתן שם דקתני מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום אין ראי' משם דהכונה הוא על מעשרות והא דנקט לשון תרומה הוא להכונה דתורם מעשרותיו דהוא ג"כ לישנא דעלמא כמו בנדרים דף ל"ה אבל הכא נקט מפורש עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות הרי בפירוש דמיירי בת"ג והיכי שייך בדמאי ת"ג הא לכתחלה לא צריך להפריש עלי' אלא מעשר מטבל שטבול כך למעשר אחר שנתרמה ת"ג דאי לא"ה ל"ל דמאי וע"כ דבספק אם הפריש תרומה ספק לא הפריש קרי התנא ג"כ דמאי. וכאן נגמר הלכה ג' ומתחיל הלכה ד' ומ"ש אח"כ מן ואמר אף בדמאי עד הלכה ד' נמחק. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וכן נראה פירושו בע"ה. ותיבות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן נגררו מהא דסוף פ"ה דדמאי כדרך הירושלמי. והא דרשב"ב כאן ברוצה לאוכלה שייך לסוף ענין דלעיל בסמוך כגי' הגר"א ז"ל. כמבואר בדברינו לעיל בסמוך: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים דין|ד_כד}}תרומת מעשר של דמאי {{ירו"מ-הדגשה|נטלת מן הטהור על הטמא}}. אית חמי {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}}: תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף יכול לתרום מהטהור על הטמא}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: בספק תרומה גדולה אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|במקרה ש}}ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר {{שוליים דין|ד_כה}}{{ירו"מ-הדגשה|התורם}} מן הודאי על הדמאי, תרומה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות {{ירו"מ-ביאור|שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול.}} ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום}}? אמר רבי שמעון בר ברסנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר ברסנה|°]]: כאן ברוצה לאוכלה {{ירו"מ-הדגשה|ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות}}. כאן ברוצה לשורפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{שוליים דין|ד_כו}}פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כז}}שתי חלות בסוריא<span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ה. אומרת הגמרא, למדנו בברייתא תרומת מעשר של דמאי ניתנת מהטהור הטמא. שואלת הגמרא, מה החידוש? איכא מינה: '''תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא''', תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן. אין איסור לתרום מהטהור הטמא רק בתרומה גדולה, כי שם יש הרי חובה לתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר שאפשר לתרום שלא מן המוקף, אז אין שום איסור, נהפוך הוא צריך לתרום דווקא מהטהור, מהטהור הטמא. אמר רבי יוסי, לא מדובר שם בדמאי כמו שחשבנו דמאי רגיל, אלא '''בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש'''. רק קורא לזה דמאי, כן, כי דמאי זה, מה זה דמאי? שאתה לא יודע אם הפריש או לא. אז גם פה אתה לא יודע, אבל בעצם לא מדובר על דמאי רגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו דמאי, אלא פה מדובר על דמאי כזה שבעצם הוא מסופק אם הוא הפריש תרומה גדולה או לא. אומרת הגמרא, כמה דתימר מן הודאי על הדמאי, '''תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כלומר אם אדם תורם מדבר שהוא טבל ודאי על דבר שהוא דמאי, אז זה תרומה. אבל אותה תרומה לא תאכל עד שיוציאו עליה תרומות ומעשרות עליה. למה? כי אני אומר אולי הדמאי מתוקן בכלל, ואז בעצם הפריש מהחייב על הפטור. אז אומרת הגמרא אם זה ככה, אז למה כשאתה אומר '''אף מן הדמאי על הדמאי כן''', המשנה אמרה תרומה זה עזוב ויתרום, ולא אמרה גם כן שתרומה ועזוב יתרום ולא תאכל עד שיפריש על המקום אחר. הרי לכאורה גם שמה אולי, אולי השנייה, הראשונה היא טבל גמור והשנייה תקנו אותה, כי הרי דמאי אנחנו לא יודעים מה קרה. יכול להיות שהראשונה הייתה טבל והשנייה תקנו. אמר רבי שמעון בר ברסנה: '''כאן ברוצה לאוכלה, כאן ברוצה לשורפה'''. ובאמת ודאי אם הוא רוצה לאכול את זה, אז ודאי הוא חייב גם כן לתקן את זה. אבל כאן מה שהמשנה אמרה שמה, שרק תרומה ועזוב ויתרום, זה אם הוא רוצה לשרוף אותה, הוא לא צריך לאכול את זה, אבל זה לא רוצה רק לשרוף, אז פה הוא לא צריך לתקן את זה. תלמודא משנה: '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר'''. כמו בעלים של הקרקע. אנחנו יודעים שבסוריה חכמים תיקנו שקרקעות של ישראל יהיו חייבות ושל הגויים יהיו פטורות. אז פה בא רבי אליעזר ואומר שגם אריס, כלומר אדם יהודי שהוא אריס אצל גוי בסוריה, גם יהיה חייב כאילו שהקרקע שלו. ורבן גמליאל אומר כל החיוב זה רק עם האדמה שלו. '''רבן גמליאל אומר: שתי חלות בסוריא'''. כלומר בסוריה מפרישים שתי חלות, אחת שהיא נשרפת ואחת נותנים לכהן. '''ורבי אליעזר אומר: חלה אחת'''. '''אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר''', כלומר נתנו רק חלה אחת ואת האריסים פטרו מפירות האריס שבסוריה, שהיה אריס אצל גוי פטרו אותו מתרומות ומעשרות ובשביעית. לאחר מכן '''חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים''', כלומר גם כן חייבו שתי חלות וגם כן פטרו את האריסים מתרומות ומעשרות ושביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''תרומת מעשר של דמאי - הניתן לתרום מן הטהור על הטמא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהדין עוסק בספק תרומה גדולה שצריך מוקף, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ז. {{שוליים דין|ד_כה|חזרה=כן}} '''התורם מן הודאי על הדמאי או מן הדמאי על הדמאי - התרומה חלה אך אין לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא נט|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נט]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא ס|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף ס]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בר ברסנה המחלק בין רוצה לאוכלה (אז צריך להרים תרומה ומעשרות) לבין רוצה לשורפה (אז די בתרומה שתרם); כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיפים נט-ס. {{שוליים דין|ד_כו|חזרה=כן}} '''תבואה שנלושה בעיסה עם מי פירות (שאינם ממים המחייבים) אינה חייבת בחלה משום עריבתה עמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל דיבנה שמחייב, כדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א הי"ז) שפסק שדבש ומי פירות אינם פוטרים את העיסה מחלה. {{שוליים דין|ד_כז|חזרה=כן}} '''כמה חלות מפרישים מעיסת עכו"ם בסוריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל, שנהגו כדבריו בשתי הדרכים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls5"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:37.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:26.35%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:38.73%;height:5.09%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:43.82%;height:1.70%;left:91.92%;width:4.12%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מתני' ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא.''' סוריא זכרנו בכמה מקומות היא הארצות שכבש דוד ויש דינים שנוהגין בה כמו בא"י אלא שהן מד"ס ויש שהיא כח"ל ומפני מה אין בה קדושת א"י והרי כיבשן מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה וכיבוש זה כיבוש רבים הוא אלא משום שכיבש אותן קודם שכבש כל א"י ונשארו עדיין בה מז' עממין ואלו היה כובש בתחילה כל א"י לגבולותיה ואח"כ היה כובש ארצות אחרות היה כבושו בהן כא"י לכל דבר הכי מייתי לה לעיל בפ"ב בהלכה ב' מדרשת הספרי '''ר"א מחייב פירותיהן וכו'.''' אע"פ שאין לאריס בגוף הקרקע כלום ס"ל לר"א דה"ז כישראל הקונה קרקע בסוריא דחייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם דמוהו יש לו שותפות בקרקע ור"ג פוטר הואיל ואין להאריס בגוף הקרקע כלום וקרקע של הנכרי בסוריא פטורה דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע ממעשרות ומשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> '''שתי חלות בסוריא.''' כהאי דתני במתני' דלקמן שהארצות שהן מאמנה ולחוץ וסוריא הוא בכלל שתי חלות אחת לאור מפני שעפרה טמא כארץ העממים ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: חלה אחת. אחזו קולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. חזרו לנהוג כדברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} בשתי דרכים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כח}}שלש ארצות לחלה: מארץ יש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}אל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}} שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר {{ירו"מ-הוסר|ומאמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ומאמנה}} ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור. {{שוליים דין|ד_כט}}וטבול יום אוכלה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות. {{שוליים דין|ד_ל}}ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן: {{שוליים דין|ד_לא}}החרמים {{שוליים דין|ד_לב}}והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור {{שוליים דין|ד_לג}}והזרוע והלחיים והקיבה {{שוליים דין|ד_לד}}וראשית הגז {{שוליים דין|ד_לה}}ושמן שריפה {{שוליים דין|ד_לו}}וקדשי מקדש {{שוליים דין|ד_לז}}והביכורים. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בביכורים. כרשיני תרומה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{שוליים דין|ד_לח}}מתיר וחכמים אוסרין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אלא בחכירי בתי אבות {{ירו"מ-הדגשה|שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי}}, כגון {{ירו"מ-הוסר|מהלל }}מהלין {{ירו"מ-הדגשה|שדות}} דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה ובשדות אלה חייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש חלה כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: קנס קנסו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא ישתקעו בסוריא}}. מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור. הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_לט}}אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. מה טעמהון דרבנין? אמר לו: {{שוליים דין|ד_מ}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: כמה {{ירו"מ-הוסר|דאתאמר }}דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו שיפריש}} שתי חלות בסוריא, ודכוותה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא תקנו שיפריש}} שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: חלה אין אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהיא התרומה האחרונה}}. תרומה יש אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיתן עוד תרומה לכהן}}, נמצאת אותה תרומה {{ירו"מ-הדגשה|שניה}} שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ג}} להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. אמר ליה {{ירו"מ-ביאור|אם תחייב דמאי בסוריא}}: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר}}. מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|שחלה פטורה מהדמאי ד}}אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא הוא <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת'''. כי זה ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה שנייה, לא לבבל. '''מגזיב ועד הנהר ועד שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן''', וזה מקומות שכבש יהושע ולא קידשו לבבל, אבל שתיהן מדרבנן. אבל כיוון שהמקומות האלה היו פעם מארץ ישראל, מראה להם איזה עיקר מהתורה, לכן חכמים תיקנו שיפרישו שתי חלות. אחת בגלל שבעבר עיקר החלה שם היא מדאורייתא, לכן מפרישים חלה אחת כשיעור והיא תישרף - היא הולכת לאור - ועוד חלה אחת קטנה בגן השיעור כמה שרוצים, וזה ייתנו לכהן והכהן יכול לאכול את זה. הסיבה שעשו את זה, שלא תשתכח תורת חלה. '''של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור'''. כלומר זה אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה בפי לקנה, ושל כהן אין לה שיעור. כמו שאמרנו, זה כל מה שעשו זה רק בשביל שלא תשתכח תורת חלה, כי שיעור שכוהנים אוכלים את זה, נותנים לכהן והכהן אוכל. '''מהנהר ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן'''. כלומר אחרי נהר פרת אחרי הרי אמנה, זה כבר חוץ לארץ גמור. זה לא לבבל ולא לארץ ישראל, מצרים כבשו אותם. אז שמה מפריש שתי חלות גם כן אחת לאור ואחת לכהן, אבל כאן '''של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה'''. כלומר לנותנים לכהן את החלה בשיעור כלומר אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה שתיקנו, והוא לא צריך להיות טהור גמור, אלא עדיין שיהיה טבול יום, כלומר טבול יום יכול לאכול אותה. '''רבי יוסי אמר: אינו צריך טבילה''', יכול אפילו טמא לאכול אותה. '''ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות''', להם זה אסור. '''ונאכלת עם הזר על השלחן''', כלומר מותר לכהן לאכול את זה ביחד עם זר, למרות שהזר אוכל חולין ולא חוששים שמא יתערבב עם החולין, והזר יאכל בטעות את התרומה הזאת, כי באמת היא חולין. '''וניתנת לכל כהן''', כלומר לא רק כוהנים חברים שמקפידים על טהרה, אלא כל כהן יקבל אותה. ואומרת המשנה: '''אלו נותנין לכל כהן: החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה''', כלומר שמן תרומה שהיא טמאה, '''וקדשי מקדש והביכורים. ורבי יהודה אוסר בביכורים'''. כאן אינה תרומה, כלומר זה עיקר המאכל שלו. '''כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין'''. אמרו לא, צריך גם כן כוהן שמקפיד על טהרה. אומרת הגמרא: למדנו '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל''' פוטר. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לא חייב רבי אליעזר אלא בחכירי בתי אבות'''. כלומר, הוא לא חייב בכל אדם שהוא אריס, אלא רק באריסים כאלה שהם אריסים דורות - האבות שלהם והאבות של האבות שלהם, עליהם רק גזרו. כי בגלל שהם גרים שם כל כך הרבה שנים אריסים באותה שדה, זה נראה כאילו זה השדה שלהם. כגון '''מהלין דבית רבי רבי אליעזר'''. אנחנו יודעים שאנטונינוס נתן לרבי בחכירה למשך אלפיים שנה, נתן לו שדות. השדות האלה, למרות שזה בעצם סוריה, בכל אופן השדות האלו היו חייבים בתרומות ומעשרות ושביעית. תני רבי חלפתא בן שאול אומר: '''קנס קנסו רבי אליעזר''', כדי שלא ישתקעו בסוריה. אומר זה סיבה אחרת - לא בגלל מה שאמרנו שזה נראה כאילו הקרקע שלו, אלא זה קנס, כדי שלא יישארו בסוריה, שיעזבו שיבואו לארץ ישראל. שואלת הגמרא: '''מה נפק מביניהון'''? איזה חציצה בין שניהם? '''אריס לשעה''' - כלומר אם אדם הוא אריס רק לעונה אחת, אז '''מאן דאמר קנס, חייב''' - פה גם הוא יהיה חייב. '''ומאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור''' - פה הוא היה פטור, כי הרי כולם רואים שזה לא שלו, הוא בא לפה רק לעונה אחת. '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי רבן גמליאל'''. כי הרי יכול להיות שזה מגויים, יכול להיות שזה מיהודים ואולי לא הפרישו. '''וחכמים אומרים: אינו צריך להפריש חלת דמאי''' - העיקר שמה זה מגויים. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא: '''ויאות אמר רבן גמליאל'''. כלומר, לכאורה רבן גמליאל צודק, הרי הרוב שמה זה גויים. '''מה טעמהון דרבנין'''? אמר לו: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא'''. אז לכן חכמים אומרים שלא צריך להפריש. רבי אבון בר חייא בעי: '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא, ודכוותה שתי תרומות בסוריא'''? כלומר מאחר שתיקנו להפריש שתי חלות בסוריה, אז מכל שכן, למה לא תיקנו שיפריש שתי תרומות בסוריה? יכול להיות אותו דבר. אמר רבי חגי: לא, יש הבדל. '''חלה אין אחריה כלום'''. כלומר, חלה זה התרומה האחרונה, אז אם הבן אדם מפריש חלה נגמר. אבל '''תרומה יש אחריה כלום''' - הרי אחרי תרומה גדולה צריך להפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר, מעשר שני וכולי. '''אם אומר את כן, נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות'''. כי הרי הוא היה עכשיו צריך להפריש מעשר ראשון במקום להפריש תרומה גדולה, אז התרומה הגדולה הזאת בעצם חייבת במעשרות, לכן לא תיקנו את זה. אומרת הגמרא: '''ביקש רבן גמליאל ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה'''. הוא רצה שיפרישו דמאי. אמר ליה רבי הושעיה: '''מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. הם יצטרכו להפריש על החלה שהם יקבלו, מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא תיקן. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה'''? לכאורה הוא חזר בו. הרי במקום אחר אמרנו שחלה פטורה מדמאי - למה? '''כי אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן'''. ופה הוא אומר שאני לא גוזר דמאי בסוריה, שמא הם יפרישו, יתנו לכהן חלה, אבל לא יפרישו עליה מעשרות. אמר רבי בון בר חייא: אני אומר שמא אותה חלה - מאחר שהולכת לשריפה, אין אימת קדשים עליו ולא יפריש עליה תרומות ומעשרות. זאת אומרת, הרי אמרנו שבסוריה הוא נותן שתי חלות. נכון שאימת קדשים עליו זה בחלה שהוא נותן לכהן לאכילה, אבל אולי הוא נותן לו את החלה השנייה, שהוא מזלזל בה, זה שריפה - שמא אותה נתן לו, ולכן בעצם אני חושש שמא לא יפריש עליה תרומות ומעשרות. וכאן לכאורה קצת קשה. זאת אומרת, לכאורה מה הוא עושה בחלה הזו? הוא שורף אותה. אז למה צריך להפריש תרומות ומעשרות? אז באמת יש פרשנים שאומרים שהחלה של השריפה היא לא נשרפת - כוהן יכול לאכול אותה בטהרה, טבול יום. מה שנאמר במשנה שטבול יום אוכל, יש דעה שאומרת שזו אותה חלה שנשרפת. כלומר אם יש כוהן שהוא רק טבול יום, כלומר הוא טהור רק טבול יום, אז הוא יכול לאכול אותה. אבל אם אין כוהן שהוא אפילו טבול יום, במקרה כזה שורפים אותה - זו הכוונה. זה יותר מסתדר עם הפירוש כאן, אבל לא כולם מסכימים על הפירוש הזה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_כח|חזרה=כן}} '''חלוקת ארץ ישראל לשלוש ארצות לענין חיוב חלה ומספר החלות הנפרדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת ("חלת כהן" בלבד), מגזיב עד הנהר שתי חלות (של אור יש לה שיעור, של כהן אין לה שיעור), ומהנהר ולפנים שתי חלות (של אור אין לה שיעור, של כהן יש לה שיעור) - כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_כט|חזרה=כן}} '''האם טבול יום מותר לאכול חלה, והאם היא נאסרת לזבים וזבות נידות ויולדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ז ח|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ה|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק שטבול יום אוכל את החלה, וחלה אסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח; הלכות תרומות פרק ז הלכה ח) והשו"ע (יו"ד סימן שכב סעיף ה). {{שוליים דין|ד_ל|חזרה=כן}} '''תרומה ומעשר עני נאכלים עם זר על שולחן אחד וניתנים לכל כהן שהוא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחלה וכיו"ב מדרבנן ניתנים לכל כהן ונאכלים עם הזר על השולחן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_לא|חזרה=כן}} '''סתם חרמים שהחרים אדם ולא פירש למה - נחשבים לכהנים ולא לבדק הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו ה|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ה. {{שוליים דין|ד_לב|חזרה=כן}} '''חובת פדיון פטר חמור בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו יד|רמב"ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות בכורות א טו|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שפדיון פטר חמור, כבכורות ופדיון הבן, נוהג בכל מקום ואינו תלוי בארץ, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בכורות פרק א הלכה טו ובהלכות ערכין פרק ו הלכה יד. {{שוליים דין|ד_לג|חזרה=כן}} '''חייבים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה מבהמת חולין שנשחטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה א]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתנות אלו ניתנות לכהן מכל בהמה, כמבואר ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכות א,יא. {{שוליים דין|ד_לד|חזרה=כן}} '''חובת מתנת ראשית הגז לכהן חלה בארץ ובחוצה לארץ, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים י|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כן מסקנת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שראשית הגז נוהגת בכל מקום ובכל זמן שלא כמתנות כהונה התלויות בקדושת הארץ. {{שוליים דין|ד_לה|חזרה=כן}} '''שמן טמא (שמן שריפה) שנתערב בשמן טהור, האם מצטרף לשיעור מצרפים ומעלה לתרומה ולחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ו ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ו, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף שמן שריפה מצטרף לחשבון החולין המצטרפים עם התרומה או החלה, שכן טעם התרומה מפריחו ומעלהו, ולכן מעלה כתרומה או כחלה לפי חשבונו, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ב הלכה יד ופרק ו הלכה ב.. {{שוליים דין|ד_לו|חזרה=כן}} '''קדשי מקדש טעונים סמיכה על ידי הבעלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י א|רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי המצריך סמיכה בקדשי מקדש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה א. {{שוליים דין|ד_לז|חזרה=כן}} '''אין ליהנות ולתת מהביכורים לפני הבאתם או שלא כדינם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ג|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ג, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המתירים, שהביכורים אינם קדושים כתרומה עד הבאתם, כפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ג הלכה א. {{שוליים דין|ד_לח|חזרה=כן}} '''חיוב מעשרות ותרומות בפירות שהחוכר ישראל מגוי בסוריא בחכירה קבועה של דורות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות יב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס דווקא בחכירת בתי אבות שכבר כמה דורות חוכרים אותה, כדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן המפרש כך את המחלוקת, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_לט|חזרה=כן}} '''חלת דמאי - האם חייבים בהפרשתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שיש להפריש חלת דמאי, ודעת רבן גמליאל שאינו צריך - נדחתה, כמבואר ברמב"ם (הלכות ביכורים ח, יד) שחייבו חלת דמאי משום חומרת חלה. {{שוליים דין|ד_מ|חזרה=כן}} '''חיוב חלה בסוריא בהפרשה אחת ולא בשתי חלות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' כרבי חגי: חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה, לכן די בהפרשה אחת בספק סוריא ולא כתרומה גדולה שיש אחריה מעשרות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls6"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:43.82%;height:1.70%;left:41.13%;width:50.79%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:45.52%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.39%;height:1.70%;left:78.05%;width:17.99%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ור"א אומר חלה אחת.''' דס"ל עפרה טהור כא"י ומפריש חלה אחת ותנתן לכהן '''אחזו בתחלה כקולו של ר"ג.''' בענין אריס לנכרי בסוריא וקולו של ר"א דאין מפרישין בה אלא אחת ואח"כ חזרו בהן והתחילו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים דאין קרקע של נכרי בסוריא חייבת במעשרות ובשביעית וישראל האריס בה פטור מכלום לפי שאין להישראל חלק בגוף הקרקע וכן לענין חלה כר"ג ומפרישין שתי חלות בסוריא והלכה כר"ג בשתיהן '''מתני' ר"ג אומר שלש ארצות לחלה.''' שלש ארצות חלוקין הן לענין דין חלה '''מא"י ועד כזיב.''' שהן מקומות שהחזיקו בהן עולי בישל כדתנינן לעיל בריש פ"ו דשביעית לפי שיש הרבה כרכים שכיבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובאותן שכבשו עולי בבל עד כזיב שהוא סוף אלו המקומות נוהגת חלה אחת שמפרישין בהן כשיעור חלה אחת והיא נאכלת לכהני' ובזמן שהיה להן אפר פרה קאמר שלא היו טמאי מתים '''מכזיב ועד הנהר ועד אמנם.''' כלומר מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנם והכי מפרש בגמרא שאלו הן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל שהן מכזיב ולחוץ לצד אחד עד הנהר והוא של מצרים ומכזיב ולחוץ לצד השני ועד אמנם והוא הר ההר המוזכר בגבולי הארץ ות"י טורי אמנום מפרישין בהן שתי חלות אחת לאור שהיא נשרפת ואחת לכהן ונאכלת ומפני שאותן המקומות לא נתקדשו בקדושת הארץ בימי עזרא שהוא עיקר הקדושה בא"י שקדשה גם לעתיד לבוא אבל קדושה הראשונה שקדשו עולי מצרים משגלו בטלה קדושתם וא"כ החלה שמפרישין בהן טמאה היא מחמת שאין עפר הארץ ההיא נקדש כקדושת א"י ממש ובדין שתהא נשרפת אלא דמיהת אותן המקומות מא"י הן לפיכך אמרו שמפרישין בהן שתי חלות והאחת שנשרפת יש לה שיעור והוא אחד ממ"ח דמצינו לשיעור הזה שהוא שיעור הנחתום כדתנינן לעיל בפ"ב ודי בשיעור הזה וא"צ לשיעור אחד מכ"ד כשיעור מעיסת בעה"ב שהרי נשרפת היא והשיעור שאמרו בה אינו אלא מפני דמיהת מקומות הללו מא"י הן והשניה מפריש אותה לכהן לאכילה וכדי שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי לא נטמאת הראשונה טומאה ידועה והלכך מפרישין עוד להשניה לאכילה לכהן ומפני שהיא אינה אלא מטעם חששא בעלמא לפיכך אין לה שיעור אלא כל שהוא רוצה להפריש מפריש הוא '''מהנהר ומאמנום לפנים.''' וזהו לחוץ מגבול א"י וכדפרישית לעיל בשביעית דהאי לפנים מלשון ולפנים בישראל הוא כלומר שממקום הקודם מהן לצד חוץ ונכלל בזה סוריא ושאר הארצות מפרישין בהן שתי חלות ג"כ אחת לאור ואחת לכהן אלא מפני שאותן המקומות אינם מא"י כלל ושתי החלות אינן אלא מדבריהם ממש ולפיכך הראשונה שהיא נשרפת אין לה שיעור כלל והשניה שהיא לכהן לאכילה יש לה שיעור והוא שיעור הנחתום א' ממ"ח דהואיל וזו וזו מדבריהם הן מוטב לרבות בהנאכלת מבהנשרפת והטעם בכאן לשתי החלות שהאחת נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת והאחת שהיא לאכיל' כדי שלא תשתכח תורת חלה שניתנת לכהן '''וטבול יום אוכלה.''' דהואיל וחלה זו שהיא מדבריהם ואינה אסורה אלא לטמאים ממש ואם טבלו אע"פ שלא העריב שמשן מותרין הן לאוכלה '''ר' יוסי אומר א"צ טבילה.''' דקסבר דלחלה מדרבנן א"צ אפי' טבילה '''ואסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות.''' בגמרא קאמר דדברי ר' יוסי הן דבטומאה שיוצאת מגופו מודה ר' יוסי דאסורה וצריך טבילה '''ונאכלת עם הזר על השלחן.''' לפי שאינה מדמעת ואפי' אם נתערבה שוה בשוה שאינה אלא מדבריהם '''וניתנת לכל כהן.''' ואפי' לכהן עם הארץ שאינו עושה בטהרה לפי שבלאו הכי היא טמאה מאויר ארץ העמים '''מתני' אלו ניתנין לכל כהן החרמים וכו'.''' טעמא דאלו שבעה הראשונים שהן ניתנין לכל כהן דלא איכפת בהו אם הוא נזהר בטהרה או לא לפיכך ניתנין אף לכהן שאינו ידוע אם משמר אותן בטהרה. וטעמא דקדשי המקדש והבכורים משום דמכיון שמביאין אותן בפנים לעזרה מסתמא מזהר זהיר ועושה אותן בטהרה '''החרמים.''' כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וכן להשאר דקחשיב שהן מכ"ד של מתנות כהונה '''והבכורות.''' אם בכור תם הוא ה"ז בכלל קדשי המקדש לטעמא דאית בהו ואם בעל מום הוא וצריך ליתנו לכהן כדדרשינן ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום וכתיב בבכור בעל מום וכיוצא בו הטמא והטהור יאכלנו '''ושמן שריפה.''' שמן של תרומה שנטמא ואינו עומד אלא לשריפה אבל שאר מתנות כהונה שבגבולין כגון תרומה ותרומת מעשר והחלה שצריכין טהרה אינן ניתנין אלא להכהן הנזהר בטהרה '''ר' יהודה אוסר בבכורים.''' ליתנן לכל כהן וקאמר בגמרא דר' יהודה לטעמיה דאמר בסוף בכורים שאין נותנין אותן אלא לחבר בטובה ולא לכל כהן דמכיון דלא עבדי בהו עבודה דלמא לא מזהר זהיר בהו והלכה כחכמים '''כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר.''' ליתנו לכל כהן וקאמר בגמרא דר"ע נמי לטעמיה דאמר לעיל בפ"ב דמעשר שני דכל מעשיהן בטומאה הואיל ואינן נאכלין אלא ע"י הדחק לא הוו כשאר תרומה וחכמים אוסרין דמיהת אוכל בשני רעבון הן והלכה כחכמים '''גמ' אלא בחכירי אבות.''' כגון הללו דבית רבי שיש להן אריסין מאבותיהם וכן בניהן אחריהן והואיל והן אריסין קבועין נראה כמי שיש להן חלק בקרקע '''קנס קנסו ר"א.''' טעמא משום קנס הוא שנעשה אריס להנכרי וקנסו אותו כדי שלא ימצא הנכרי אריס לשדותיו וימכרם לישראל '''מה נפק מביניהון.''' מהני טעמא וקאמר אריס לפי שעה איכא בינייהו דלמ"ד משום קנס אף אריס לשעה חייב אבל לאידך מ"ד דלא ס"ל טעמא דקנס ומוקי להא דר"א בחכירי בתי אבות א"כ אריס לשעה פטור אף לר"א '''הלוקח מן הנחתום בסוריא כו'.''' תוספתא היא בפרק ב' '''ויאות אמר ר"ג.''' שפיר קאמר משום שיש לחוש שמא לא הפריש הנחתום חלה וכהאי דתנינן לעיל בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק ומ"ט דרבנן דפטרי בסוריא '''א"ל.''' ר' מנא מפני שהיה ידוע להם שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כדאמרינן ששלח יוחנן כ"ג בכל גבול ישראל וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה והלכך לא גזור בדמאי אלא בתרומת מעשר כך היו יודעין שלא נחשדו על החלה בסוריא ומתני' דפ"ה דדמאי מיתוקמא בארץ ישראל ובשארי מקומות באותן שגזרו על הדמאי שם היו נחשדין על החלה כשם שהיו נחשדין על תרומת מעשר '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא.''' מטעמא דס"ל עפרה טמא כארץ העמים והלכך צריך שתי חלות אחת לשריפה שלא יאמרו ראינו חלה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל א"כ נימא ודכוותה שתי תרומות בסוריא ואמאי לא גזרו בתרומה נמי כן אחת לשריפה ואחת לאכילה '''א"ר חגיי.''' לא דמייא שהרי אין זה אלא משום חששא בעלמא מטעמא דאמרן הלכך גבי חלה הוא דחששו לכך לפי שאין אחריה כלום לתקן איזה דבר שהיא האחרונה שבמתנות אבל תרומה יש אחריה כלום שצריך להפריש אחריה המעשרות ותרומת מעשר ואם אומר את כן לגזור להפריש תרומה שנייה נמצאת אותה תרומה שנייה תהא טבולה למעשרות שהרי מן התורה כבר נפטר בתרומה ראשונה והשנייה אינה אלא משום חששא ויצטרך להפריש ממנה המעשרות וכולי האי לא חששו חכמים '''ביקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא.''' לפי שלא גזרו בתחילה דמאי על פירות שבסוריא כדתנן לעיל בפ"ק דדמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי וביקש ר"ג לגזור עליהן דמאי לפי שראה שחשודין הן על המעשרות ולא הניח לו ר' הושעיא משום שאמר לו שאם אתה עושה כן מעתה יחושו הכהנים על חלתן שנותנין להם שם שמא הפרישו חלה מעיסה שאינה מתוקנת מן המעשרות ויצטרכו הכהנים לתקן אותם ואין לנו לחדש דבר על מה שלא גזרו חכמים בתחילת גזירתם על הדמאי שבמקום שלא גזרו לא גזרו '''מחלפה שיטתיה דר' הושעיה.''' קשיא דידיה אדידיה דתמן אמר בפ"ק דדמאי בהלכה ג' על הא דתנינן חלת עם הארץ פטורה מן הדמאי ומפרש התם ר' הושעיה לטעמא מפני שאימת קדשים עליהם על עמי הארץ ואינו נותן לכהן החלה שהיא קדש מדבר שאינו מתוקן והכא הוא אומר הכן בתמיה שיחושו הכהנים על חלתן והלא החלה היא פטורה מדמאי שמסתמא נותנה לכהן מדבר המתוקן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג וחכ"א א"צ להפריש חלת דמאי וכו'.''' ומסיק שלא נחשדו ישראל על החלה וכל פלוגתתן הוא רק על הנחתום אבל בע"ב לכ"ע לא נחשדו על חלה כדמבואר בסמוך [ואח"כ מפסיק בהא דר"א ב"ח בעי משום דנוגע להענין הזה כמבואר בדברינו] ר"א ב"ח בעי כו' שני תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום ואפילו שיפריש עוד הפעם חלה ומחזקינן לה שלא נפטרה מחלה הראשונה מ"מ א"צ ליתן רק חלה לבד משא"כ בתרומה אם תחזיק לה שלא נפטרה מתרומה ראשונה ואתה עושה אותה תרומה ובאמת נפטרה כבר מתרומה הראשונה והיא אינה תרומה וחייבת במעשרות וכשאתה עושה אותה תרומה מספק צריך אתה לנהוג בה ב' חומרות שמא היא תרומה ושמא אינה תרומה דכבר נפטרה וחייבת במעשרות ע"כ תהא צריך לנהוג בה ב' חומרות ע"כ לא החמירו. ואח"כ קאמר הגמ' ע"ז דר"ג ב"ר ביקש להנהיג את הדמאי בסוריא ר"ל חלת דמאי בסוריא כההיא דר"ג דהלוקח מן הנחתום בסוריא יתן חלת דמאי ולא הניח לו ר"ה משום דא"כ דתחזיק חומרת ר"ג ותחשוד אותם א"כ יהי' ב' חומרות דהנחתום דמפריש חלה יהי' חשש לכהנים בחלה הזאת גם משום דמאי. וכההיא דאמר לעיל בסמוך בב' תרומות דא"כ תהיה צריך לחוש ב' חששות ע"ז פריך הגמ' מחלפ' שיטתי' דר"ה תמן הוא אומר אימת קדשים עליו והכא אומר הכין פי' דהא קי"ל דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי בשלמא לר"י לא קשה דהוא קאמר לעיל בפ"א דמס' דמאי דהטעם דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי משום דלא גזרו על הדמאי בחלה ע"כ י"ל דלא גזרו רק בא"י משום דכל עיקר דמאי הוא חומרא בעלמא דבא"י רוב ע"ה מעשרין משא"כ בסוריא י"ל דאין רוב ע"ה מעשרין ע"כ החמירו וגזרו אפילו בדמאי משא"כ לר"ה דקאמר הטעם מפני אימת קדשים עליו א"כ אין נ"מ בין סוריא לא"י ואין שום חשש לחוש על חלתן ע"ז אמר רבב"ח אני אומר אותה של אור נתן לו ר"ל דע"ה סבר דנותן לו לאחר ע"כ אין אימת קדשים עליו ע"ז אמר לו ר"מ דז"א דהא בפירוש קאמר דיחושו על חלתן מלשון זה משמע דאפילו נתן לו בפירוש לשם אכילתן וכונתו שיחושו אלו הכהנים שנתן להם חלתן עבור אכילתן. ואח"כ מביא הגמ' הברייתא דהלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי [ובברייתא הזאת שנוי' בסתם הלוקח מן הנחתום צריך להפריש והוא מפורש כר"ג ולא כחכמים דהא מפורש דבנחתום צריך להפריש וקס"ד דהברייתא הזאת מיירי בסוריא א"כ מוכח דהלכה כר"ג] כו' חזקת בעה"ב בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי כפי' מהרא"פ ז"ל ע"ז פריך דמהברייתא הזאת קשה על ר"ה דקס"ד דהבריית' קאי על סוריא א"כ מוכח בפירוש דהלכה כר"ג דפליג עם חכמים בברייתא דלעיל גבי נחתום דהא הכא מפורש בלא פלוגתא דבנחתום צריך להפריש חלת דמאי ואמאי לא הניח ר"ה לר"ג ב"ר לנהוג כר"ג ומשני ר"מ דל"ק כאן בא"י ר"ל בסוריא וכאן בחו"ל פי' הברייתא הזאת מיירי בחו"ל דבסוריא לא חשידי ישראל אחלה משום דחשובה כא"י וחששו על חיוב דחלה כמו על תרומה כדאמר לעיל משא"כ בחו"ל דקיל ומזלזלי בה. ע"כ צריך להפריש חלת דמאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה לחלוק בנחתום בין סוריא לבין חו"ל: '''תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן.''' פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> אומר הכן {{ירו"מ-הדגשה|שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן}}? אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: אני אומר {{ירו"מ-הדגשה|שמא}} אותה של אור נתן לו {{ירו"מ-הדגשה|ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות}}. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה}}. {{שוליים דין|ד_מא}}הלוקח מן הנחתום {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי חנניה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה חברון דרבנין|°]]: במתארח אצלו {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הוסר|לעיסתו}}{{ירו"מ-הדגשה|עיסתו}}. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם קונה ממנו אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית}} והן שראו אותו מגבל אצל אחר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו. ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי}}. חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי {{ירו"מ-הדגשה|שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר. אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי: ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{שוליים דין|ד_מב}}כאן {{ירו"מ-הוסר|בארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|בחוצה}}{{ירו"מ-הדגשה|שפטור מן הדמאי בספק ממי לקח וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור. תנן}} {{ירו"מ-הוסר|לארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|מארץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כיני מתניתא {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|מזרחה}} עד הנהר {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|וצפונה}} עד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}}. תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? {{שוליים דין|ד_מג}}כל שהוא שופע מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-ביאור|הרי אמנה}} ולפנים ארץ ישראל. מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} ולחוץ חוצה <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת חלה, דף כ"ו. בדף הקודם אמרנו שרבן גמליאל ברבי רצה להעניק דמאי בסוריה, ורבי יהושע לא הניח לו, אמר לו: אם ככה, אם תעשה דבר כזה, אז הכוהנים שיקבלו חלה יצטרכו להפריש עליהם מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא הפריש. ואז שאלנו האם רבי הושעיה חזר בו, הרי במקום אחר רבי הושעיה אומר שהחלה פטורה מדמאי כי אין קודשים ניתנים על עם הארץ, והוא לא ייתן לכהן משהו לא מתוקן. וכאן הוא אומר שאם הכהן יקבל חלה, הכהן יצטרך לחשוש ולהפריש תרומות ומעשרות שמא בעל הבית לא הפריש. ועל זה אמר רבי בון בר חייא ש'''אני אומר אותה של אור נתן לו''', שפה זה שונה, בסוריה זה שונה, כי הרי שם יש שתי חלות, אחת הולכת לשריפה ואחת ניתנת לאכילה. אני חושש שמא מדובר באותה חלה שהולכת לשריפה, ואז בעל הבית לא מקפיד. אבל בזאת שלאכילה באמת הוא מקפיד לתת אותה אחרי שהוא הפריש תרומות ומעשרות, אבל אולי מה שהוא נתן לו זאת אותה אחת שהולכת לשריפה. אמר לו רבי מנא: '''לא תני רבי הושעיה אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. מדובר על אותה חלה שהם אוכלים, וזה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''הלוקח מן הנחתום האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי'''. '''מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי'''. אמר רבי יונה בשם רבי חנניה חברון דרבנין: כל מה שאמרנו זה דווקא במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם הוא קנה ממנו, אז אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי. אמר רבי יונה: מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית ולא להפריש דמאי — '''והן שראו אותו מגבל אצל אחר'''. כלומר, אם אני רואה אותו שהוא הולך לחבר שיגבל לו עיסתו בטהרה, ואם אני רואה שהוא מקפיד שאחר יגבל כשלא הייתה בה טומאה שלו, אז ודאי הוא מקפיד גם שיפריש תרומות ומעשרות כראוי. אומרת הגמרא: '''חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי'''. כלומר, אם אני בא אצל בעל הבית בסוריה, אוכל אצלו, לא צריך להפריש חלת דמאי. למה? כי מסתמא הוא לקח את זה מגוי. עכשיו, אם הוא יודע שרוב מכנסו משלו, כלומר אם יש לו שדה, ובעצם רוב הלחם שלו זה משלו, אז צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה בעי: '''ולית הדא פליגא על רבי הושעיה'''? שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריה. הרי פה אתה רואה שצריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי מנא: '''כאן... כאן''', שחייב משום דמאי זה כשמדובר שבוודאי הוא לקח מיד ישראל. מה שפטור מדמאי זה בספק ממי לקח. כלומר, אם אני לא יודע ממי לקח, בזה אני פטור, כיוון שרוב המוכרים זה גויים. אבל אם הייתה וודאות שהוא קנה מישראל, הרי ישראל חייב, ולכן יהיה חייב בדמאי. ואומרת המשנה: מארץ ישראל ועד גזית מפרישין חלה אחת, כי זה בעצם מקום שקידשו גם עולי בבל. מגזית ועד הנהר ועד אמנה מפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא: '''כיני מתניתא''': מה שכתוב מגזית ועד הנהר ועד אמנה, אפשר להתבלבל, אפשר לחשוב שהכל זה לכיוון אחד, מגזית עד הנהר ומהנהר עד אמנה. אלא הכוונה: מגזית מזרחה עד נהר פרת, ומגזית צפונה עד הרי אמנה. '''תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? כל שהוא שופע מטוורס ולפנים ארץ ישראל, מטוורס ולחוץ חוצה לארץ'''. כלומר לכיוון דרום זה ארץ ישראל, וממה שמעבר לטורי אמנה ולחוץ זה חוץ לארץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מא|חזרה=כן}} '''הקונה פת מנחתום או ממוכרת בשוק חייב להפריש חלת דמאי, ואילו האוכל אצל בעל הבית או המתארח אצלו פטור מהפרשת חלת דמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי חנניה: הפטור הוא דווקא במתארח אצלו על עיסתו שראה שנתגלגלה ברשותו ומקפיד להפריש, אך הקונה ממנו אפילו בעל הבית חייב בדמאי; כך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_מב|חזרה=כן}} '''בגבולות ארץ ישראל לעניין חלה, מגזיב מזרחה ועד הנהר ומגזיב וצפונה עד אמנה - חייבים בשתי חלות (אחת לאור ואחת לכהן).''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונא המפרש את המשנה כך שהתחום שבין גזיב לנהר ולאמנה חייב בשתי חלות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים. {{שוליים דין|ד_מג|חזרה=כן}} '''גבול ארץ ישראל לצד הים נקבע בקו ישר מהר אמנון ועד נחל מצרים, והאיים שבים שמעבר לחוט נחשבים חוץ לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/תנא קמא) כפי שפסק הרמב"ם, שהניסין שבים חוץ לארץ, ודעת רבי יהודה נדחתה מהלכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls7"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.39%;height:1.70%;left:41.13%;width:31.24%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.08%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:70.96%;height:1.70%;left:73.39%;width:22.65%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''א"ר בון בר חייה אני אומר אחת של אור נתן לו.''' כלו' ה"ק ר' הושעיה שעל החלה של אור שנותן לו יש לחוש שהרי בסוריא מפרישין שתי חלות לדברי ר"ג ועל אותה חלה הוא דקאמר שמעתה יחושו הכהנים על חלה זו שמא היא מדבר שאינו מתוקן ואין כאן אימת קדשים עליו מכיון שחלה זו לא ניתנה לאכילה: א"ל ר' מנא לר' בון האי לאו מילתא היא לשנויי הכי להא דר' הושעיה שהרי לא תני ר' הושעיה בדבריו אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ומשמע על החלה שלהן שניתן להן לאכילה ואי בחלה של אור מאי חלתן דקאמר ועוד דלא שייך כלל לומר יחושו וכי מה איכפת לכהן בחלה של אור והלכך קשיא הא דר' הושעיה עליה דידיה גופיה '''הלוקח מן הנחתום וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק דמכלתין '''מבעל הבית והמתארח אצלו.''' כלומר שלקח מן הבעה"ב או מן המתארח אצלו והכי הוא בהדיא בתוספתא מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ולפי הגי' דהכא יש לפרש והמתארח אצלו הרי הוא כמו הלוקח ממנו ואין צריך המתארח להפריש חלת דמאי וכן נראה מהא דלקמן וקמ"ל דאע"ג שאין מתארחין אצל עם הארץ כדתנן בפ"ב דדמאי המקבל עליו להיות נאמן וכו' ואינו מתארח אצל עם הארץ אפלו הכי בחלה אין חוששין שלא חששו אלא בנחתום שעושה להשתכר ואפשר שהוא חס מלמעט בהעיסה ואינו מפריש חלה אבל הבעה"ב אע"פ שהוא עם הארץ מ"מ על החלה חושש הוא ומפריש ולקמן מוקי להברייתא דוקא בח"ל שהיא מדרבנן והלכך תלינן לקולא גבי בעה"ב דהואיל ואינו מפריש אלא חלה אחת לאור ובכל שהוא מיפטר מסתמא לא יאכל הוא עצמו אם לא הפריש החלה אבל לא בא"י כדלקמן '''במתארח אצלו לעיסתו.''' כלומר שאוכל עם הבעה"ב בעיסתו של הבעה"ב שהוא אוכל בעצמו ובהא הוא דלא חששו שמא לא הפריש חלה מכיון שהבעה"ב בעצמו אוכל מזה ומטעמא דאמרן ולאפוקי אם המתארח נותן לו משלו לתקן המאכל בשבילו דשמא לא יחוש מלהפריש חלה דלא איכפת ליה בשביל אחרים ור' יונה דידיה מפרש לה וקאמר והן דוקא שראו אותו להבעה"ב מגבל העיסה אצל אחר בהא הוא דחיישינן אם המתארח אוכל משלו דכיון שהוא שלא בפני המתארח אפשר שלא יחוש להפריש חלה בשביל זה אבל אם הוא מגבל בביתו לא חיישינן גם בכה"ג לפי שמתירא שהמתארח יראה שאינו מפריש החלה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> '''חזקת בעלי הבתים בסוריא וכו'.''' כדאמרינן לעיל שלא נחשדו בסוריא על החלה והא דמייתי לה הדר בכאן לאשמועינן דהך דינא דברייתא וכדמפרש ר' יונה גם בסוריא הוא כן ומשום הסיפא דמסיק נקיט לה '''אם יודע שרוב מכנסו משלו וכו'.''' כלומר והא דמוקמינן אחזקת בעה"ב בסוריא דוקא אם א' אוכל אצל הבעה"ב משל הבעה"ב אבל אם יודע זה שמה שהבעה"ב עושה בשבילו הוא מרוב מה שהוא הכניס לו משלו בהא חיישינן שמא לא תיקן הבעה"ב בשל זה המתארח וצריך הוא להפריש חלת דמאי וקמ"ל דאפי' בסוריא חילקו בכך בדין המתארח כמו דמחלק ר' יונה בהא דתנינן בהתוספתא '''ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה.''' על הברייתא קאי דקס"ד דבא"י מיירי וא"כ נימא דמהאי ברייתא נמי קשיא על הא דרבי הושעיה דפ"ק דדמאי דמפרש לטעמא דאמרו שם חלת ע"ה פטור מן הדמאי לפי שאימת קדשים עליו כדלעיל וקס"ד נמי דלהאי טעמא דר' הושעי' הוא הדין בחלה עצמה אמרו כן דכמו שא"צ לתקן החלה של ע"ה מדמאי לפי שבודאי נותן להכהן מדבר המתוקן כך אמרינן לענין החלה עצמה שאימת קדשים עליו ובודאי הפריש חלה והשתא למאי דקא מפרש ר' יונה להברייתא בדין המתארח דלא אמרו אלא במתארח אצלו לעיסתו של הבעה"ב אבל אם המתארח נתן לו לתקן המאכל משלו חוששין שמא לא הפריש החלה והא לר' הושעיה לעולם אימת קדשים עליו גם לענין החלה עצמה שמסתמא הוא מפריש ומי נימא דהך בריייתא ולטעמי' דר' יונה פליגא נמי אהא דר' הושעיה. א"ר מנא דלא היא. דמהך ברייתא בלא"ה לא קשה לר' הושעיה דכאן בארץ הא דלעיל בפ"ק דדמאי בארץ מיירי ובהא הוא דאיכא למימר דחימת קדשים עליו הואיל והחלה היא מדאורייתא וכאן בברייתא דמחלק בין נחתום לבעה"ב בח"ל הוא דמיירי והשתא דאתינן להכי הא דקאמר ר' יונה לחלק בדין המתארח נמי ליתא דבחלת ח"ל לעולם לא חששו בבעה"ב לא בלוקח ממנו ולא להמתארח אצלו דתלינן לקולא גבי בעה"ב כ"א בנחתום הוא דחששו מפני שהוא עושה להשתכר וכדפרישנא לעיל '''גמ' כיני מתניתא וכו'.''' כלומר דכן צריך לפרש מכזיב וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' לכל הא דלקמן לעיל בפ"ו דשביעית בסוף הלכה א' עד תשורי מראש אמנה וע"ש </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> לארץ. הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר ([[במדבר לד ו|במדבר מסעי לד ו]]): וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל הגבולות}} שבצדדין, {{ירו"מ-הוסר|מהן }}מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא {{ירו"מ-הדגשה|שבהרי אמנה}} ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]]: לכשיגיעו הגליות לטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס וכשיפגשו}} הן {{ירו"מ-הוסר|עתידות}}{{ירו"מ-הדגשה|עתידים}} לומר שירה, שנאמר {{הפ|שיר השירים|ד|ח}}: תשורי מראש אמנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן התם אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|הירדן מפסיק למעשר בהמה ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל ומזרחה חוץ לארץ}}. אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} ([[דברים ג יז|דברים דברים ג יז]]): והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יח}} {{הפ|יהושע|יח|כ}}: והירדן {{ירו"מ-הוסר|וגבול }}יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא {{ירו"מ-הוסר|שיהא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיהיו}} במקום אחד עש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ה {{ירו"מ-הדגשה|בהמות על הירדן}} {{ירו"מ-ביאור|על גשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם}}: ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: לחזקות {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן — אין זו חזקה, כיון שאין שיירות מצויות}}. ולביעורין {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל. שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן}}. ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא}} שמשך עפר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה. של כהן אין לה <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו, '''הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. כלומר, בעצם כיוון שחוף הים הוא לא ישר, הוא הולך בצורה של חצי כדור, אז משני הקצוות מטורי אמנה מותחים חוט עד נחל מצרים, וכל מה שנכנס באמצע זה חלק מארץ ישראל, לכן קפריסין לפי הדברים האלה שייך לארץ ישראל. אומרת הגמרא: '''רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל'''. כלומר, הוא סובר שמערבה אין גבול, כל מה שמערבית לארץ ישראל זה ארץ ישראל, '''שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים'''. שואלת הגמרא לרבי יהודה שהוא סובר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל, אז איך הולך הגבול? איך מפרידים מה ארץ ישראל, מה לא ארץ ישראל? '''את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס'''. כלומר בהרי אמנה יש מקום שנקרא קפלריא, ומשם מותחים חוט לכיוון מערב עד האוקיינוס, עד סוף העולם, ומנחל מצרים גם כן עד האוקיינוס. '''מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. אמר רבי יוסטא בר שונם: '''לכשיגיעו הגליות לטוורס הן לומר שירה'''. כשיגיעו לטורי אמנה, כשישראל יצאו מארץ ישראל לקבל את פני הגלויות בטורי אמנה, הם עתידים לומר שירה, '''שנאמר: תשורי מראש אמנה'''. תנן: '''רבי מאיר''' — הירדן מפסיק למעשר בהמה. זאת אומרת אם היו לו חמש בהמות מצד אחד וחמש מצד שני, למרות שיש ביניהם פחות משש עשרה מיל, לא מצטרפות, כיוון שמערב הירדן זה ארץ ישראל ומזרחה זה חוץ לארץ. '''אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו'''. '''מאן דאמר הירדן מארץ ישראל''' — מה המקור? '''שנאמר: והערבה והירדן וגבול'''. '''מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ: והירדן יגבול אותו לפאת קדמה'''. '''ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו''' — אז איך מדובר? כדי לעשר על הירדן אני צריך שיהיו במקום אחד עשר בהמות, כלומר או שיהיו על הירדן עצמו עשר בהמות, או שיהיו בצד המערבי עשר בהמות, או שיהיו בצד המזרחי עשר בהמות. אבל הוא לא יכול להצטרף לא מצד אחד לצד שני, וגם לא מהירדן לכל אחד מהצדדים. תנן במסכת בבא בתרא: '''ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן'''. כלומר אם הירדן סחף חלק מהאדמה, כך הדין נשאר. '''נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית'''. כלומר הוא עבר לסוריה, אז חזקתו למעשרות ולשביעית נשארת אותו דבר מבחינת הדין. '''רבי ירמיה ורבי אימי בשם רבי יוחנן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לחזקות'''. זה לא כמו שחשבנו לעניין קדושת ארץ ישראל, לעניין תרומות ומעשרות, אלא לחזקות, כדתנן: שלוש ארצות לחזקה — יהודה, עבר הירדן והגליל. שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים בצד השני של הירדן, אז זה לא חזקה, כיוון שאין שיירות מצויות. '''ולביעורין''', כדתנן: שלוש ארצות לביעור — יהודה, עבר הירדן והגליל, שאם כלתה ביהודה, אפילו אם לא כלתה בעבר הירדן הוא חייב לבער, כי אין חיה שביהודה גדולה מזו שבעבר הירדן. '''ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד'''. הרי הוא לא יכול לראות בבת אחת, הוא חייב שני רועים, וכיוון שהוא חייב שני רועים אז הן לא מצטרפות. '''והוא הדין לשאר נהרות''', כלומר זה לא רק הירדן, זה רק דוגמה. '''ולא כרבי מאיר''' שהוא סובר שהם לא מצטרפות כי זה גבול, שנהרות אחרים הם לא מחלקים. אז ההלכה היא לא כרבי מאיר. '''רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש''': לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה, כמו שהבנו שהוא בעצם לקח שטח אדמה והעביר אותו לסוריה או להפך, אלא מדובר '''שמשך עפר'''. הוא באותו מקום זורם, רק הוא סחף עפר משדה אחד והעביר אותו לשדה שני. ובמקרה כזה באמת אין שום שייכות לעניין של ארץ ישראל, אלא מדובר פה על כך שהוא לא יכול לגבות הוצאות ממוניות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls8"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:70.96%;height:1.70%;left:41.13%;width:32.26%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:72.65%;height:3.39%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:11.96%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:13.69%;height:12.17%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:25.86%;height:1.74%;left:50.67%;width:12.95%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''אית תניי תני הירדן מא"י.''' הירדן עצמו מא"י הוא נחשב ונ"מ להאיים אשר בתוכו דין א"י להם ואיכא דתני דמח"ל הוא דנחשב ואיכא דתני הירדן גבול בפ"ע כלומר אינו נחשב לגמרי לכאן או לכאן אלא כל שהוא כנגד א"י הוא א"י וכל שהוא כנגד ח"ל כח"ל הוא ומפרש ואזיל במאי פליגי '''מ"ד הירדן מא"י.''' יליף לה מהאי קרא דכתיב ביהושע אצל הגבולין והערבה והירדן וגבול כלשון הזר לא נמצא במקרא אלא בגבול למטה בני ראובן כתיב ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול וגו' וכן לקמן הירדן וגבול עד קצה ים כנרת וגו' וכן בגורל למטה בני יהודה כתיב וגבול קדמה וגו' וממה דכתיב בגורל בני ראובן משמע יותר דהירדן נחשב בתוך הגבול מ"ד הירדן מח"ל יליף מדכתיב בגורל מטה בני בנימין והירדן יגבול אותו לפאת קדמה משמע שהירדן יגבול אותו אבל הוא אינו נחשב בתוך הגבול '''ומ"ד הירדן גבול בפ"ע והוא שיהא במקום אחד.''' כלומר דודאי טעמיה מדמשמע מקרא הכי ומשמע הכי א"כ דיינינן ליה כגבול בפ"ע אבל דוקא שיהא במקום אחד וכדפרישית דאם האי שבתוכו במקום אחד הוא נחשב כאותו המקום שכנגדו אם הוא כנגד א"י כא"י הוא ואם כנגד ח"ל כח"ל הוא ולאפוקי מהא דלקמיה '''עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה.''' כלומר אבל אם עשה הירדן כמי שנטל מזה ונתן לזה והיינו שעקר ממקום זה ונתנו למקום אחר '''מה שנטל נטל וכו'.''' כלומר דיינין לזה כהאי דאמרינן בתוספתא דב"מ לענין ייאוש הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ואין להבעלים כלום דמסתמא יאושי אתייאש ליה וה"נ לענין דין ארץ ישראל וח"ל שאם נטל מכאן ונתן לכאן הרי הוא כמקום שנתנו לשם וכדמפרש לקמיה לענין מאי הוא '''ומה אנן קיימין.''' ולענין מאי עסקינן לזה אם במקום שהיה א"י ונעשה כסוריא כלומר אם ניטל המקום שבירדן שהיה בא"י ושטפו והלך לו בסוריא ובעינן למימר שנעשה אותו המקום כדין סוריא ולא כדין א"י קשיא ואמאי והרי הוא בחזקתו למעשרות ולשביעית שהרי אותו המקום הוא מכנגד א"י ושם נתחייב במעשרות ובשביעית מן התורה כדקאמרת שהוא גבול בפני עצמו ונחשב הוא כדין אותו המקום שהוא כנגדו ואמאי תחשביה עכשיו כסוריא ולפוטרו ממעשרות ושביעית מן התורה אלא כדין סוריא שאין שם החיוב אלא מדבריהם ולמה לא נימא לחומרא דבחזקתו הוא כפי אותו המקום שהיה שם בתחילה ושאני גבי הא דאמרי' לענין מציאה דהתם משום ייאוש בעלים נגעו בה וקאמר ר' ירמיה וכו' דלא איתמר האי מילתא אלא לענין חזקות כהאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל ואם נעקר המקום שהיה כנגד עבר הירדן ובא לו כנגד ארץ אחרת הרי הוא כאותה הארץ שהוא עכשיו כנגדה לענין חזקה וכן לענין ביעור כדתנן לעיל בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכדאמרן וכן לענין מעשר בהמה כדתנן בפ"ט דבכורות הירדן מפסיק למעשר בהמה לר"מ שלא יצטרפו אלו שבעבר זה עם אלו שבעבר הזה וכלומר דלענין זה נמי קאמר דהירדן גבול בפני עצמו דמפסיק הוא למעשר בהמה כדאמרינן התם דטעמיה דר"מ מהכא דכתיב והירדן יגבול אותו וכו' ולעיל מינה קאמר דאיכא מ"ד והיינו ר' אמי דהכא דס"ל אליבא דר"מ דאם יש שם גשר הגשר מצרפן ולאו טעמיה דיליף מקרא והיינו נמי דקאמר הכא לענין שאם יש באותו מקום שניתן הוא עכשיו לצרפן הרי הוא מצרפן דהולכין בתר השתא ולא אחר המקום שהיה בתחלה אבל לענין מעשרות ושביעית אזלינן לחומרא אם המקום שהיה בתחילה מקום חיוב הוא </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> '''והוא שמשך עפר.''' הא דאמרינן שאם ניטל ממקום זה ובא לו למקום אחר דיינינן לחומרא למעשרות ולשביעית ואחר מקומו שבתחילה אם היה בא"י ובא לו מח"ל או כיוצא בו דוקא שמשך עפר מאותו המקום שבתחילה ונתיישב במקום אחר דיינינן ליה כאותו עפר של מקור חיוב אבל אם שטף הפירות ממקום החיוב למקום הפטור (אלא) הדין בהם כדאמרינן לעיל בריש פ"ב פירות א"י שיצאו לח"ל הרי הן פטורין מן הכל וכר"ע '''של אור יש לה שיעור.''' אותן המקומות שהן מכזיב עד הנהר ועד אמנום דתנינן דשל אור יש לה שיעור לפי שהוא דבר תורה כלומר דמכל מקום מא"י היא שיש בה חיוב מד"ת וכדפרישית במתני' ושל כהן אין לה שיעור לפי שאינה אלא מטעם חששא בעלמא מדבריהם וכדמסיק ואזיל. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן. כלומר דהרי למה הצריכו אותו להפריש עוד השניה לכהן הוא מטעם שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת והיא החלה הראשונה וא"כ השניה אינה אלא מדבריהם ולפיכך אין לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> שיעור שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה}}, {{שוליים דין|ד_מד}}שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן {{ירו"מ-הדגשה|אין מקום לטעות דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה}}, {{ירו"מ-הוסר|לכשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} בא לכאן הוא נשאל {{ירו"מ-הוסר|וזו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו}} וזו מדבריהן הוא, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|דה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מודי בה {{ירו"מ-הדגשה|שאסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בבוצרה שהיא צריכה רוב {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבטלה}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מתניתא אמרה {{שוליים דין|ד_מה}}אפילו באחד ואחד דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם פת חולין ופת חלה. אף שאין כאן רוב חולין}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין {{ירו"מ-ביאור|הנערים}} ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא {{ירו"מ-ביאור|המתרגמים}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לבני רבי חייא ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים דין|ד_מו}}חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|לא ביטלו אותם לגמרי אבל הקלו ש}}אוכל ואחר כך מפריש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר הדברים ביטלו}}. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בלבד. {{שוליים דין|ד_מז}}אבל {{ירו"מ-הוסר|לירקות או}}{{ירו"מ-הדגשה|בירקות}} אפילו לתרומה גדולה לא חשו, כהדא דתני [[ביאור:עץ מסורת#איסי בן עקביה|°]]<nowiki/>איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן. תני: {{שוליים דין|ד_מח}}חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך {{ירו"מ-הוסר|ואוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן}}: וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו מקפיד על טהרה. תנן: ואלו נותנין לכל כהן לא על הכל נאמר אלא}}. יש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לאנשי משמר ויש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ב}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}עי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מניין {{שוליים דין|ד_מט}}{{ירו"מ-הוסר|שהדמים }}שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר}} ([[ויקרא כז כא|ויקרא בחקותי כז כא]]): כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. {{ירו"מ-הדגשה|שדה}} אחוזה עצמה {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מנין}} שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו {{ירו"מ-הדגשה|לכהן המיוחד}}{{ירו"מ-הוסר| אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי}} {{ירו"מ-הוסר|משמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקריב באותו שבוע}}. והכתיב ([[דברים יח ג|דברים שופטים יח ג]]): ונתן<span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כז. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא למדנו מגזי ועד הנער ועד למנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן. של אור יש לה שיעור ושל כוהן אין לה שיעור. אז הגמרא מסבירה של אור יש לה שיעור כיוון שהוא דבר תורה. הכוונה לא הכוונה שהוא דבר תורה באמת, אלא הכוונה שיש לו עיקר מהתורה, כי הרי בזמן יהושע זה נכבש, היה בזה קדושה ולכן בעצם היה פעם חלה מהתורה. לכן חז"ל שהם תיקנו, הם תיקנו שאת החלה הזאת שהוא שורף בגלל שהיא נטמאת, את תרומת ארץ העמים את זה הוא ייתן כשיעור. ושל כוהן אין לה שיעור כי זה רק מדרבנן. אמרה '''ויפריש לאור ולא יפריש לכהן'''. כלומר אם ככה אז יש להפריש רק לאור, למה צריך להפריש גם לכהן? אומרת הגמרא '''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת'''. כן, הרי לא כולם יודעים שיש תרומת ארץ העמים. הם רואים תרומת עורה והם רואים שהיא נשרפת. כלומר חלת עורה נשרפת, כן, אז לכן מפרישים שתיים. אומרת הגמרא אז אוקיי, אז שיפריש לכהן, לא יפריש לאור, אומרת הגמרא לא, כי יש כאלה שיודעים שארץ העמים טמאה, ו'''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת'''. אז '''מתוך שהוא מפריש שתיהן''' אין מקום לטעות, כי הרי באין שהוא מפריש שתיים זה דבר משונה. אז הוא ישאל למה מפרישים שתיים ואז יסבירו לו, הוא יבין את הכל ולא יטעה. למדנו במשנה מהנער ומהמנה ולפנים מפריש שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כוהן יש לה שיעור. כלומר לאור נותנים כל שיעור ולכוהן נותנים את השיעור של אחד מארבעים ושמונה אחד עשרים וארבע. עכשיו למה זה? כיוון ששתיהם מדבריהם, כלומר בחוץ לארץ, הרי זה ממש חוץ לארץ, אז שמה שתיהם מדבריהם, כן, אין להם בכלל עיקר מהתורה. אז '''מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת'''. מה למדנו במשנה ושל כוהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. כן, כלומר טבול יכול לאכול אותה. רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה, אבל אסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות, ו'''אוף רבי יוסי מודי בה''', כן, שאסורה לזבין, זבות, נידות ויולדות. למה? כי '''חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו'''. כן, כמו שראינו שזרע תיקן טבילה לבעלי קרב ולא תיקן טבילה לטומאות אחרות. כן, אז גם פה הזבין, זבות, נידות ויולדות זה טומאה יותר חמורה מאשר שאר הטומאות כי זה טומאה שיצאה מגופו. '''הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב''' כדי לבטלה. כלומר, החלת חוץ לארץ. אז לא צריך אחד ממאה אבל די ברוב. צריך רוב כדי לבטל אותה. '''אמר רבי יונה: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה''' - זה הכוונה. '''ואינה נאסרת באחד ומאה'''. '''אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד'''. לא צריך אפילו רוב, מספיק אחד כנגד אחד. איך רואים את זה? '''דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן'''. מה הכוונה? הכוונה שהכהן וישראל הם מערבים את הפת שלהם ביחד. זה מביא לחם אחד, זה מביא אחד והם אוכלים ביחד, משמע שאין כאן רוב חולין. '''אמר רבי יוחנן: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן'''. רובין זה נערים. שואלת הגמרא '''מאן אינון הרובין'''? מי זה הנערים האלה? '''תרגמוניא'''. כן, זה הבנים של רבי חייא שהם נקראו ככה בגלל שהם תרגמו את הדרשות של אבא שלהם. רבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל '''חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ''' - כלומר חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו ש'''אוכל ואחר כך מפריש'''. כן, כלומר נותן עיניו בזה ואוכל את זה. לא צריך להפריש, זה לא, זה לא אוסר את האכילה. הוא יכול לאכול ולהפריש מה שנשאר. '''אמר רבי אבא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר'''. כלומר גם מי שחשש והפריש זה רק על דגן תירוש ויצהר שזה בעצם עיקרה מהתורה, אבל שאר הדברים הם כבר ביטלו. '''רבי אילא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומה בלבד'''. אבל בירקות אפילו תרומה גדולה לא חשו, כן, כי כמו שלמדנו במסכת תרומות, '''כהדא דתני איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן'''. כן, כלומר הוא סובר שכל המעשרות האחרות של אילנות ושל קטניות הכל דאורייתא, אבל של ירקות זה מדבריהם. ויש אומרים שהכוונה שאין להם אפילו אסמכתא. כן, זה הכוונה. כלומר הוא מסכים שחוץ מדגן תירוש ויצהר הכל דרבנן. אבל לשאר הדברים, לירקות אין אפילו אסמכתא. לאחרים מצאו אסמכתא מהפסוק, אבל זה לא דאורייתא, זה רק אסמכתא, רק איזה דרשה. אבל לירקות לא מצא אפילו אסמכתא. '''תני: חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך''' - כדי שלא יהיה חילול השם, כי הרי מותר להאכיל את הזרים בחלה וגם ישראל יכול לאכול אותה. כן, אז כשהגוי יראה שמאכילים את התרומה שלו לישראל אז זה חילול השם. אז קודם כל מודיעים אותו שאין שם תרומה כדי שידע. תנן, '''וניתנת לכל כהן'''. אמרנו שחלת סוריה, כן, אז ניתן לכל כוהן '''בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ'''. כלומר גם הוא לא רק כתפילת טהרה. תנן, למדנו במשנה ואלו נותנים לכל כוהן. כן, ויש שם רשימה של כל מיני דברים שנותנים לכל כוהנים, כמו שראינו שאת הפדיון הבן וכדומה. אז אומרת הגמרא לא על הכל נאמר. למרות שיש פה רשימה מאוד ארוכה אבל הנותנים לכל כוהן זה לא באמת הולך על כולם, אלא יש מה שנותנים רק לאנשי משמר. נותנים לכל כוהן אבל באנשי משמר, כן, ויש מה שבאמת נותנים לכל כוהן. אז בואו נראה מה הרשימה. '''הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן'''. רבי ירמיה שאל את רבי זעירא: '''מניין שחרמים לאנשי משמר'''? אמר לו, כיוון שגם בשדה אחוזה שיצא ביובל והיא ניתנת לאנשי משמר, וזה אנחנו יודעים. אז שם כתוב '''כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'''. כן? אז שואלת הגמרא, '''אחוזה עצמה שתהא לאנשי משמר'''? אתה אומר שחרמים ניתנים בגלל ששדה אחוזה ניתן, אבל - כי התורה הקישה ביניהם. אבל מי אמר ששדה אחוזה בכלל ניתן? אומרת הגמרא '''בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו'''. כן, מה זה לכוהן תהיה אחוזתו? הכוונה לכהן המיוחד שמכריז בו אותו שבוע. אומרת הגמרא, '''והכתיב: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה'''? אז מהתם גם זה ניתן רק לכהן של אנשי משמר, כי אתה אומר, אתה אומר לכהן המיוחד. אז גם פה רק אנשי משמר. הרי המשנה אומרת שלא, שזה לכל כהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מד|חזרה=כן}} '''טבול יום אוכל חלה של כהן משום שהיא מדברי סופרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שטבול יום אוכלה בלא טבילה נוספת, כיוון שחלה מדברי סופרים והקילו בשיעורה ובאכילתה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_מה|חזרה=כן}} '''חלה בזמן הזה חוץ לארץ - חייבים בהפרשתה מדרבנן בלבד או שבטלה כליל?.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שבטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות (וחלה בכללן) מן התורה בחוץ לארץ, וכיום היא מדרבנן בלבד, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים דין|ד_מו|חזרה=כן}} '''חלה ותרומה בחוץ לארץ בזמן הזה - האם אוכל ואחר כך מפריש.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שלא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר, ולכן אוכל ואחר כך מפריש רק בהם, ובשאר הדברים בטלה החובה לגמרי בחוץ לארץ. {{שוליים דין|ד_מז|חזרה=כן}} '''אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כאיסי בן עקביה שמעשר ירקות מדבריהם, וכן פסק הרמב"ם שתרומת ירקות וכן מעשרותיהם אינם אלא מדבריהם. {{שוליים דין|ד_מח|חזרה=כן}} '''חלת נכרי בארץ ישראל ותרומתו בחוץ לארץ אינה חייבת בחלה/תרומה, ואם עשה - מודיעים לו שאינו צריך ואינו חילול לתת חלתו לישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה של א|שו"ע יו"ד סימן של סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחו"ל מודיעין אותו שאינו צריך, ונותנת לכל כהן כדי שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים חלתם לישראל ולנכרים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_מט|חזרה=כן}} '''שדה אחוזה שהוקדשה וחרמים הניתנים לכהנים ניתנים לאנשי המשמר המשמש באותו שבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ח יא|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא ורבי אבהו שהחרמים והשדה אחוזה ניתנים לכהן המיוחד המשמש באותה שבת, כפי שנלמד מ"לכהן תהיה אחוזתו" - לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls9"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:25.86%;height:1.74%;left:9.96%;width:40.71%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.60%;height:24.34%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.94%;height:1.74%;left:18.59%;width:45.03%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ויפריש לכהן.''' אבבא דבתרה במתני' קאי מהנהר ומאמנום לפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן. ואמאי הצריכו שתי חלות לא יפריש אלא לכהן שלא תשתכח תורת חלה לכהן ואל יפריש לאור וקאמר דטעמא שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת שהרי טמאה היא מאויר ארץ העממים ולפיכך הצריכו ב' חלות לפי שמתוך שהוא מפריש שתיהן לכשבא לכאן לפני החכמים הוא נשאל מפני מה הוא כך ואומרים לו '''וזו וזו מדבריהם היא.''' כלומר והואיל ושתיהן מדבריהם הן לפיכך אמרו כאן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור כדי לרבות בנאכלת ולא בנשרפת כדפרישית במתני' '''אוף ר' יוסי מודה בה כצ"ל.''' ואסיפא ואסורה לזבין וכו' קאי דבהא אוף ר' יוסי מודה דכל זמן שלא טבלו אסורין בה ולפי שחומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו ולא פליג ר' יוסי אלא בשאר טמאים שטומאתן ממגע טומאה היא '''הורי ר' אבוהו בבוצרה.''' שהיא חוץ לארץ שהחלה שם צריכה רוב לבטלה אם נתערבה וקאמר ר' יונה דמלמדינו בזה שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה כלומר שאינה נאסרת התערובת עד שיהא מאה ואחד אלא אפי' בפחות ממאה עולה היא ומיהת רובא צריכה לבטלה '''אמר ר"ז ופליג.''' דממתני' שמעינן שאינה מדמעת כלל ואפי' בשוה אחד באחד דהא תנינן ונאכלת עם הזר על שולחן אחד אלמא שאפי' אין בה אלא כדי החולין שאוכל הזר אינה מדמעת '''היו מפרישין תרומות ומעשרות.''' בגולה '''תורגמונייא.''' הן המתרגמים האחרונים ובני ר' חייא נקראים כן '''אוכל.''' על סמך שיפריש אח"כ. לא חששו בח"ל אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ורבי הילא מוסיף דלא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד ולא לשאר מעשרות '''אבל לירקות או.''' יאמרו בהן דאף לתרומה גדולה לא חשו וכהדא דתני וכו' לעיל בריש מעשרות דאף בא"י אינם אלא מדבריהם '''תני.''' בתוספתא חלת הגוי וכו' שא"צ ואוכל אותה אף הזר </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> '''וניתנת לכל כהן וכו'.''' אמתני' קאי וכדפרישית במתני' '''גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר.''' כלומר אף ע"ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה '''מנין.''' שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין '''אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.''' כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל '''אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'.''' וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין '''והכתיב וכו'.''' סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא"כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא"כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג"כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה '''רבי אחא וכו'.''' כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> לכהן הזרוע והלחיים והקיבה? מעתה {{ירו"מ-הדגשה|ינתנו רק}} לאנשי משמר? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דכתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]): כל חרם קודש קדשים הוא לה' {{ירו"מ-הדגשה|מקיש חרם לקדשי קדשים}}. מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|והתני}}: מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שמשמר}}{{ירו"מ-הדגשה|משמר}} והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים יח א|דברים שופטים יח א]]): אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. {{שוליים דין|ד_נ}}עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אוסר בביכורים {{ירו"מ-הדגשה|לתת לכל כהן}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק לחבר.}} רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אין נותנין אותן {{ירו"מ-ביאור|לאנשי משמר,}} אלא לחבר בטו{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ה {{ירו"מ-ביאור|דכיוון שלדעת רבי יהודה בר עילאי נותן לכל כהן שירצה צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כרשיני תרומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולכן יכול לתת לכל כהן שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא מחלפא שיטתיה {{ירו"מ-הדגשה|וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה, אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן}}. שנייא הוא {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא מאכל בהמה ואין}} אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו {{ירו"מ-הדגשה|תרומות ומעשרות}} על הבקייה {{ירו"מ-הדגשה|כמו שגזרו על הכרשינין? הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם כמו הכרשינים. לפי שהבקיה לא היתה חשובה והראיה שלא היתה חשובה שדרכו עליה ו}}במנעליהן. יצאת עמהן מאלכסנדריאה {{ירו"מ-הדגשה|וכך התחילה לגדול בארץ}}. אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: {{שוליים דין|ד_נא}}בימי רעבון. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|ברעב שהיה}} בימי דוד. אמרין: היא הדא, היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור {{שוליים דין|ד_נב}}ולא קיבלו ממנו. אנשי {{ירו"מ-הוסר|אלכסנדיראה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלכסנדריאה}} הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר {{ירו"מ-הוסר|בצועים}}{{ירו"מ-הדגשה|צבועים}} {{שוליים דין|ד_נג}}הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה ([[שמות כג טז|שמות משפטים כג טז]]): וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס {{שוליים דין|ד_נד}}העלה בכורות מבבל ולא קיבלו {{ירו"מ-הוסר|מהן }}ממנו. יוסף הכהן {{שוליים דין|ד_נה}}הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו: הקונה בסוריא כקונה <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''': '''כל חרם קודש קדשים הוא לה''''. אז בעצם התורה הקישה חרם לקודשי קודשים. מה קודשי קודשים? רק אנשי משמר. כי מי שבמקדש רק יכול לאכול את זה. אז גם חרמים לאנשי משמר. אומרת הגמרא, אם כך '''מעתה אף המטלטלין'''? '''מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן'''. כן, אז מה ההבדל ביניהם? '''רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייא בשם רב ששת''': כתיב '''אשי ה' ונחלתו יאכלון'''. מה אישים לאנשי משמר, כלומר קורבנות לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. אומרת הגמרא '''עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין'''. '''אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר'''. '''ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין'''. '''אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה'''. אמרנו במשנה ש'''רבי יודה אוסר בביכורים''' לתת לכל כהן. הוא מתאר לתת זה רק לחבר, כן, כי הביכורים זה כמו תרומה. זה יכול להיות טהרה. אומרת הגמרא '''רבי יודה כדעתיה''', ד'''רבי יודה אמר: אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה'''. כלומר מותר לתת בטובה, אבל רק לחברים. עכשיו, כיוון שדעת רבי יהודה לתת לכל כהן שירצה, כן, אז פה צריך לדאוג שזה יהיה כהן שמקפיד על טהרה. אבל חכמים שאמרו שנותנים את זה רק לאנשי משמר, אז אין בעיה, כי הרי אנשי משמר הם עובדים במקדש, אז ודאי יאכלו את זה בטהרה. למדנו במשנה קרשיני תרומה רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים, כי אמרנו קרשיני תרומה היא קרה למאכל בהמה. '''אמר רבי יונה: רבי עקיבה כדעתיה''', ו'''רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה'''. כן, אז כיוון שכך אז יכול לתת את זה לכל כהן. לא צריך להקפיד על כלום. '''אמר רבי יוסי: אפילו תימא מחלפא שיטתיה'''. והסבר חכמים שאומרים שמעשה בטהרה, כלומר, גם אם נגיד שרבי עקיבא חזר בו, הוא הסביר כמו חכמים שכל מעשיהן בטהרה, כן, של הקרשיני תרומה. כן, אז כאן הוא יודע, הוא עדיין יסכים שנותנים את התרומה לכל כהן. למה? כי שם יש לי מאכל בהמה, ו'''שנייא הוא אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו'''. כן, כלומר, בעצם כיוון שזה איקרה מאכל בהמה, אז הדין שונה, כי זה לא מצוי שאדם יטמא את האוכל של הבהמה, כי אוכל אדם יותר קל, כי אדם נוגע בזה, מזיז את זה, עושה מזה מאכלים, אז בקל יכול לבוא טמא, אבל באוכלי בהמה לא גזרו. אומרת הגמרא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן'''? כן, גם בקיה זה גם כן סוג של מאכל בהמה. כן, אז למה על זה לא גזרו? הרי קרשינים גזרו גם זה מאכל בהמה. אז למה על זה לא גזרו? אז אומרת הגמרא כיוון שהבקיה לא הייתה חשובה. עכשיו, מה הראיה שהיא לא הייתה חשובה? הרי איך היא באה לארץ? הם דרכו עליה במנעליהם, וכך '''יצאת עמהן מאלכסנדריאה'''. הם היו במצרים ודרכו, וככה נדבקו להם הזרעים והם הגיעו והתחילה לגדול בארץ. כן, כלומר, זה לא היה מתוך כוונה. הקרשינים, הם הגיעו איתה בכוונה, אז לכן יש לה חשיבות. אבל הבקיה זה ממש במקרה. שואלת הגמרא '''אימתי גזרו על הכרשינין'''? '''רבי יוסי אומר: בימי רעבון''', מתברר שאנשים אוכלים את דשאת השדה. '''ורבי חנניה בשם רבי''': '''בימי דוד''' - בימי הרעב שהיה בימי דוד. '''אמרין: היא הדא, היא הדא'''. באמת זה אותו דבר. ימי הרעבון של ימי דוד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_נ|חזרה=כן}} '''עשרים וארבע מתנות כהונה מתחלקות למקדש, ירושלים וגבולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כמניין וכחילוק זה להלכה ביד החזקה. {{שוליים דין|ד_נא|חזרה=כן}} '''האם תרומה וחלה נאכלות בזמן רעבון/היתר הוראת שעה כרגיל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בשם רבי שהרעב היה בימי דוד, והדין הוא הוראת שעה שאין למדים ממנה, כפי שפסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נב|חזרה=כן}} '''חלה שהובאה מחוצה לארץ לירושלים אינה ניתנת לכהן אלא נשרפת מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה המסופרת בירושלמי שלא קיבלו חלת אנשי אלכסנדריאה ואנשי הר צבועים, שדינה בשריפה מפני שאין חלת חוצה לארץ אלא מדרבנן וחיישינן לטומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ה הלכה ז.. {{שוליים דין|ד_נג|חזרה=כן}} '''אין מקבלים ביכורים שהובאו קודם לחג השבועות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, הרמב"ם פסק שאין מביאים ביכורים קודם עצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך". {{שוליים דין|ד_נד|חזרה=כן}} '''אין להעלות בכורות מארץ העמים לישראל לחלקם לכהנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שלא קיבלו ממנו (מיוסף הכהן) - אין מעלים בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, כדברי הרמב"ם (הלכות בכורות פ"א ה"ה). {{שוליים דין|ד_נה|חזרה=כן}} '''הבאת ביכורים מיין ושמן ומחוץ לארץ ישראל (כגון מסוריא) לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' ביכורים אינם אלא משבעת המינים ומארץ ישראל בלבד, אך סוריא שכיבשה דוד נחשבת כארץ ישראל לענין זה ("הקונה בסוריא כקונה בירושלים"), לכן קיבלו מאריסטון מאפמיא ולא מנתן איש תקוע שהביא חלות (יין ושמן); כן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכות א וד.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls10"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:51.94%;height:1.74%;left:9.96%;width:6.78%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.68%;height:20.86%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.54%;height:1.74%;left:12.26%;width:51.36%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מעתה אף המטלטלין.''' אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא"כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה '''ר' יוסי בר' בון וכו'.''' קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי '''עשרים וארבעה מתנות וכו'.''' תוספתא היא במכלתין פ"ב '''הבכורות.''' בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים '''והמורם מתודה ואיל נזיר.''' לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן '''ועורות המוקדשים.''' של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י"ב דזבחים עורות ק"ק לכהנים ק"ו מעולה וכו' '''וגזל הגר.''' האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח"כ לאחר מיתת הגר '''ר' יודה אוסר בבכורים וכו'.''' כדפרישית במתני' וכן להא דר"ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר"ע דהכא כהאי דס"ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ"ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא"כ אף למאי דס"ל ר"ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ"מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר"ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה.''' בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע"י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> '''בימי רעבון.''' שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע"י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן '''אמרין.''' דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן '''מתני' ניתאי איש תקוע.''' תקוע הוא מא"י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח"ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א"א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א"א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח"ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ '''הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'.''' שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן '''בן אנטינוס.''' ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח"ל לארץ '''הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו.''' לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס"ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים '''שלא יקבע הדבר חובה.''' שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני '''מאפמיא.''' שם מקום בסוריא '''מפני שאמרו הקונה בסוריא.''' כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> בפרוור ירושלם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שגזרו עליהן והחזירום}}. {{שוליים דין|ד_נו}}לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? {{שוליים דין|ד_נז}}מניחה {{ירו"מ-הוסר|על}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} הפסח ושורפה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: אני ראיתי את שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]] שותה יין של תרומה בעכו שאמר: זה הובא מקיליקיה {{ירו"מ-הדגשה|שבחוץ לארץ}} וגזרו עליו ושתייו בספינה {{ירו"מ-הדגשה|ואיך התירו לו לשתות}}? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר: לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ {{ירו"מ-הדגשה|או}} מן החוט ולפנים? נאמר: מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אפילו תימר מן החוט ולפנים {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין ו}}לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]]? בימי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} דרבי שמעון בר כהנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר כהנה|°]] הוה מסמך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. עברון על חד סייג {{ירו"מ-ביאור|עברו ליד גדר אחת}}, אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי. חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. {{שוליים|ד_נח}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה {{ירו"מ-ביאור|ילך הגדר של אותו איש}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] הוה מסמך לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. עבר חד טעין חד מובל דקיסין {{ירו"מ-ביאור|עבר אחד עם חבילה של עצים}}, אמר ליה: אייתי לי חד קיסם {{ירו"מ-הוסר|ניחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|נחצי}} שניי. חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא {{ירו"מ-ביאור|ילך החבילה של אותו איש}}. {{ירו"מ-הדגשה|הוסיף ואמר}} לא דרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כשר כל כך, אלא מילין {{ירו"מ-הוסר|דיצרן}}{{ירו"מ-הדגשה|דיוצרי}} {{ירו"מ-הוסר|שמע לך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמיע}} לן נעבדינן. {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות. תני}}: אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: ולא רבי חייה רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היא {{ירו"מ-הדגשה|ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו תני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהן והחזירום למקומן ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן}}? עוד הוא אית ליה {{ירו"מ-ביאור|גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס}}: וגזרו עליהן והחזירום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שהר}}{{ירו"מ-הדגשה|הר}} צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו}}. תנינן תמן: {{שוליים דין|ד_נט}}אין מביאין בכורים משקין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן}}. והתני {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר ([[דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]): תביא. {{ירו"מ-הוסר|תיפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שלקטן משעה הראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|לעשותן משקה. ברם}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|בש}}לא לקטן משעה ראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|כך. תנן: אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתייא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתייא}} כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות. תני: האשה עושה פסח הראשון לעצמה {{ירו"מ-ביאור|בחבורה שכולה נשים.}} והשני טפילה לאחרים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים דין|ד_ס}}האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין {{ירו"מ-הוסר|צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} לומר הראשון.<span id="דף_כח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ח. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריה הביאו חלתן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם. אנשי ארצובים הביאו ביקוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם", וזה כתוב בתורה: וחג הקציר ביקורי מעשיך אשר תזרע בשדה. כלומר, אפשר להביא רק אחרי שבועות. "בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביקוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים", הכוונה פסח שני בירושלים, "והחזירו כדי שלא ייקבע דבר חובה. אריסטון הביא ביקוריו מאפמיה וקיבלו ממנו". אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו". תני רבי חייה: '''גזרו עליהן והחזירום למקומן'''. כלומר, דברים שלא קיבלו, אלא חייבו אותו להחזיר אותם חזרה לביתור, שזה בחוץ לארץ. אמר רבי אבא בר זבדא: אי אפשר לומר שגזרו עליהם והחזירום, כי הרי '''לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ'''. אז כיצד יעשה? '''מניחה הפסח ושורפה'''. אז יהיה חמץ ואז שורף את זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו'''‏, שאמר: '''זה הובא מקיליקיה''', כלומר הביא את זה מחוץ לארץ, '''וגזרו עליו ושתייו בספינה'''. שואלת הגמרא: איך התירו לך לשתות? וכי '''אין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ'''? הרי אם יראו שהוא שותה, אז יגידו, הנה מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ. אומרת הגמרא: '''נאמר: לא ירד לעכו'''. הוא בכלל לא ירד ליבשה. אז היכן שתה הוא? כלומר, הוא שתה את זה בספינה. אבל איפה בדיוק? '''איכן שתייו? מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים?''' הרי אמרנו שמן החוט ולפנים זה ארץ ישראל. אמרה הגמרא: '''נאמר: מן החוט ולחוץ''', שתה את זה בחוץ לארץ. אמר רבי יונה: '''אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה'''. כלומר, גם אם נגיד שהוא שתה את זה בתוך התחום של ארץ ישראל, הרי כל האיסור זה רק מראית עין, שלא יאמרו שראינו תרומה באה מחוץ לארץ. זו הסיבה היחידה. אבל כיוון שזה רק מראית עין, לא חששו לזה בספינה. שואלת הגמרא: '''אימתי היה שמעון בן כהנא?''' בימי רבי אליעזר. '''רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי אליעזר. עברון על חד סייג''', ראו גדר, '''אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי'''. תביא לי איזה קיסם מהגדר כדי שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה'''. אם כל אחד ייקח קיסם, לא יישאר גדר לבן אדם הזה. רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא. '''עבר חד טעין חד מובל דקיסין'''. עבר שם איזה סוחר שמוכר עצים. '''אמר ליה: אייתי לי חד קיסם שניי'''. תביא לי חתיכת מקל שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא'''. אם כל אחד יעשה ככה, אז כל הסחורה שלו תלך לאיבוד, יפסיד את הכל. הוסיף ואמר: '''לא דרבי זעירה כשר כל כך, אלא מילין לן נעבדינן'''. אל תחשוב שזה כזה חסיד, אלא מעיקר הדין ככה ההלכה, אסור, וזה לא משום מידת חסידות. תני: '''אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן'''. אמר רבי אבא מרי: '''ולא רבי חייה רובא היא רבי חייה?''' הרי רבי חייה זה שאמר בברייתא. אז מי אמר את הברייתא שם על אלכסנדריה? והרי במעשה של ניטאי אשדקא, רבי חייה אמר שגזרו עליהם והחזירו למקומן. אז למה כאן, במעשה של אנשי אלכסנדריה, למה הוא לא אמר שגזרו עליהם והחזירום? אומרת הגמרא: '''עוד הוא אית ליה: וגזרו עליהן והחזירום'''. גם פה הוא גורס כך. אומרת הגמרא: '''אנשי צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן'''. תנינן תמן: '''אין מביאין בכורים משקין'''. אמר רבי הילא בשם רבי אלעזר: '''כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים'''. כלומר, אפילו הבעלים, אפילו הכהנים, אסור להם להפוך את הפירות שהם מקבלים למשקה. שואלת הגמרא: '''והתני רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר תביא'''. אבל יש הבדל: '''שלקטן משעה הראשונה על מנת''', כלומר אם מראש הוא בצר את הענבים כדי להכין יין, אז יכול להביא יין, אבל כאן מדובר שהוא בצר ענבים לאכילה, להביא אותם כמו שהם. אז את זה אסור לו. '''לא לקטן משעה ראשונה על מנת כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות'''. תני: '''האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים''', דברי רבי מאיר. כן, למה החזירו אותם? זה לפי הדעה שאומרת שנשים בפסח שני זה רשות. כלומר, האישה עושה פסח ראשון לעצמה, כלומר אפילו בחבורה שכולם נשים, כי היא חייבת מדאורייתא, והשני טפילה לאחרים. זה רבי מאיר, שאומר שהוא רשות, אז לכן אפשר לצרף אותה, אבל היא לבד לא יכולה לעשות. רבי יוסי אומר: '''האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין לומר הראשון'''. כלומר, לפי רבי יוסי, אישה גם בפסח שני זה חובה אצלה, לכן היא תעשה אפילו לבד, אפילו חבורה של נשים אפילו בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים דין|ד_נו|חזרה=כן}} '''פירות תרומה טהורים שיצאו לחוץ לארץ ונטמאו שם - אין אוכלים אותם, ואין שורפים אותם, ומניחים אותם עד שירקבו מאליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן אינו יכול לאוכלה משום מראית עין של תרומה טמאה, ולא לשורפה משום מראית עין של תרומה טהורה נשרפת, ולא להחזירה לארץ; לפיכך מניחה עד שתרקב, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נז|חזרה=כן}} '''חלה שנטמאה או שנעשית מדמאי/תרומה מחוצה לארץ ולא נשרפה בזמנה - האם ניתן להניחה עד הפסח ולשורפה אז.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שמניחה עד הפסח ושורפה עמו, כלשון הירושלמי "מניחה עד הפסח ושורפה", ואין בכך משום שנוי או חשש טעות בין העם. {{שוליים דין|ד_נט|חזרה=כן}} '''אין מביאים ביכורים כשהם משקה, אלא רק פירות שלמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי הילא בשם רבי אלעזר: אין עושין ביכורים משקים, ומותר להביא משקה כביכורים רק אם ליקטו מתחילה על מנת לעשותו משקה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_ס|חזרה=כן}} '''אישה חייבת בקרבן פסח (ראשון ושני) ועושה אותו לעצמה ולא רק כטפילה לאחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות קרבן פסח ב ד|רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהאישה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, וכן הראשון, שכן חובתה בו כאיש - כרמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls11"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:76.28%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:20.63%;height:1.75%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:22.38%;height:29.74%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:52.12%;height:1.75%;left:87.17%;width:7.69%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן.''' על שהביאו חלה מח"ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני' '''אמר רשב"ג וכו'.''' תוספתא היא '''שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה.''' שם מקום בח"ל ועכו היא חצייה בא"י וחצייה בח"ל כדאמר לעיל בפ"ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח"ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה '''ואין בני אדם טועין וכו'.''' כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח"ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח"ל והוא בא לעכו וחצייה של א"י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א"י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם '''ואיכן שתייו.''' כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל"ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל וא"כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח"ל לארץ וקאמר הש"ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח"ל '''א"ר יונה דלא היא.''' דאפ"ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח"ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין '''אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר.''' כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר"א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ"ג דדמאי בהל"ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר"א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר"א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע"פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן '''אנשי אלכסנדריאה וכו'.''' ולא ר"ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה"נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה"ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר"ח רבה וקאמר הש"ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר"ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר"ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה '''אנשי הר צבועים וכו'.''' תנינן תמן בפי"א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע"מ כן ושם פירשתי ע"ש '''ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות.''' הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ"ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ"ח ובפ"ק דקידושין בסוף הלכה ז' '''תני וכו'.''' כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ"ח דפליגי תנאי בהא '''לעצמה.''' דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות '''ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת.''' דקסבר בפסח שני הן חובה וא"צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת '''ר"ש בן אלעזר וכו'.''' קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא"כ מתני' כר"ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה '''מ"ט דר"מ.''' דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה '''מ"ט דר' יוסי.''' קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א"כ כ"ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני '''ר"ש ב"א.''' דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר"ש ב"א דאלו למ"ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני '''אמר ר' יונה דלא היא.''' ואפי' כמ"ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים.''' פי' הפ"מ ז"ל בפי"א דתרומות דאפילו לאחר שהוציאו המשקין מהן בדיעבד ג"כ לא יביאו. עיי"ש ולפענ"ד הוא כפירוש מהרא"פ ז"ל: '''אמר ר' יונה אפילו למ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסוים.''' וגי' הגר"א ז"ל בכי"ק אפילו למ"ד רשות: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים {{ירו"מ-ביאור|שהיא רשות.}} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ג|שמות בא יב ג]]): איש שה לבית אבות {{ירו"מ-הדגשה|איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות שאם רצו מקריבים אף לבית}} {{ירו"מ-ביאור|לנקבות.}} מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|איש שה לבית אבות איש זה אפילו יחיד ו}}כל שכן לבית. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון: {{ירו"מ-הוסר|בן אלעזר }}איש ולא אשה. מה מקיימין {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}}? איש פרט לקטן. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ואפילו {{ירו"מ-הוסר|למאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כמאן}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|פסחים של נשים רשות החזירו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]<nowiki/>רבי יוסף{{ירו"מ-הוסר|חובה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הוסר|שמע}}{{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם. שלא}} יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן}}. לא כן סברנן מימר: {{שוליים דין|ד_סא}}קודם לשתי {{ירו"מ-הוסר|חלות }}הלחם לא יביא ואם הביא כשר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה לא קיבלו מהם}}? שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב}}. שמא יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו}}. ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ד_סב}}אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: {{שוליים דין|ד_סג}}אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שמעתי שמביאים מסוריה}} ויביאו {{ירו"מ-הדגשה|תרומה כמו שמביאים}} ביכורין {{ירו"מ-ביאור|דמאי שנא?}} אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים דין|ד_סד}}ביכורים באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|להביאה לירושלים}}. תרומה אינה באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|אלא הכהן הולך לקבלה}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיפרישו תרומה בחוץ לארץ}}, אף הן מרדפין לאחריה לשם {{ירו"מ-הדגשה|ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל}}. <strong>הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=חלה}} <div class="yerum-bm-print"> רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני'''. כלומר בפסח ראשון היא רשות, ופסח שני לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה טעמא דרבי מאיר''', למה הוא אומר שפסח ראשון האישה חייבת ופסח שני זה רשות? דכתיב '''איש שה לבית אבות'''. איש זה זכרים, "לבית" זה נקבות, שאם רצו מקריבים אף לבית, כלומר יכול להקריב עם הנקבות. '''מה טעמא דרבי יוסי''', רבי יוסי הרי אומר שזה חובה גם בשני. הוא אומר '''כל שכן לבית'''. כלומר איש זה אפילו יחיד, וכל שכן הבית, אפילו משפחה, כולל האישה בכלל. '''מה טעמא דרבי אלעזר בי רבי שמעון: איש ולא אשה'''. כלומר אישה בעצם בראשון זה רק רשות, בשני היא לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה מקיימין?''' אומרים: '''איש פרט לקטן'''. אמר רבי יונה: '''ואפילו דאמר רבי יוסף שנייא היא שהדבר מסויים יקבע הדבר חובה'''. כלומר, לא החזירו כיוון דאמר פסח שני נשים אסורות, אלא אפילו כיוון דאמר פסח שני נשים זה רשות, אבל בעיה החזירו אותה. למה החזירו אותה? כיוון שהוא אדם חשוב, וכיוון שיראו אותו שהוא עולה עם אשתו, אנשים יחשבו שכך ההלכה, ואז כולם ירגישו שזה חובה. לכן החזירו אותו. שואלת הגמרא: '''לא כן סברנן מימר: קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר?''' מפני שקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, אבל קודם לשתי הלחם אז הוא לא יביא, אבל אם הביא כשר, אז למה לא קיבלו מהם? '''שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה'''. הרי ביכורים מביאים בפרסום. '''ולא כן תנינן: אם באו תמימין יקרבו?''' הרי מותר להקריב אם באו תמימים. '''שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה'''. '''אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ'''. עכשיו לכאורה אם הוא הביא מאפמיא וקיבלו את הביכורים ממנו, אז שיביא גם כן תרומה, כי הרי תרומה זה כמו ביכורים, מה ההבדל? אמר רבי הושעיא: '''ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים'''. ביכורים זה אחריות הבעלים להביאם לירושלים, אבל תרומה זה לא באחריות הבעלים, אלא הכהן צריך ללכת לקבל את זה. '''אם אומר את כן, אף הן מרדפין לאחריה לשם'''. אם אתה אומר שמפריש הוא בסוריה, אז גם הכהן ירדוף אחריהם ויעזוב את הארץ, ילך לקחת את זה. לכן תיקנו שלא יביאו תרומה מחוץ לארץ. הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_סא|חזרה=כן}} '''ביכורים שהובאו לפני שתי הלחם אינם מתקבלים מן המזבח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תמידים ומוספין ז יז|רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ז, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מקבלים ביכורים קודם שתי הלחם, שמא יקבע הדבר חובה להבא אף שהוא כשר בדיעבד, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_סב|חזרה=כן}} '''ביכורים המובאים מחוץ לארץ ישראל – האם מקבלים אותם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' מקבלים ביכורים אף מחוצה לארץ, כמעשה אריסטון שהביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו; הרמב"ם פסק כן להלכה.. {{שוליים דין|ד_סג|חזרה=כן}} '''אין מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ, אך מסוריה מביאים כדין ביכורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסוריה דינה כארץ ישראל לענין זה, שכבשה דוד וקידשה במצוות אלו, כמבואר ברמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יז. {{שוליים דין|ד_סד|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה בחוצה לארץ שלא יבואו הכהנים ליטמא בטומאת ארץ העמים או לעזוב את ארץ ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה כ]] <קטע סוף=כח ב/> הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הכ"ו) פסק שאין מפרישין תרומה בחוצה לארץ מטעם זה שלא יגרמו לכהנים להיטמא בטומאת ארץ העמים או לצאת מארץ ישראל לשם קבלתה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls12"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:52.12%;height:1.75%;left:41.04%;width:44.85%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.87%;height:17.49%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:71.36%;height:1.75%;left:48.73%;width:46.13%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ולא כן תנינן וכו'.''' כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ"ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח"ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן '''אריסטון וכו' תמן תנינן.''' לעיל בסוף פ"ו דשביעית אין מביאין תרומה מח"ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח"ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם '''ויביאו תרומה כצ"ל.''' וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א"כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת"ק אדר"ש דאיהו ס"ל שמביא מסוריא ולהת"ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ"ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר"ש והת"ק דר"ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ"א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת"ק ס"ל דאעפ"כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה: הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''תמן תנינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואפילו מסוריא.''' כן גי' הגר"א ז"ל פי' א"כ קשה מדוע קיבלו ביכורים מסוריא מ"ש תרומה מביכורים: סליק פירקא וכולה מס' בס"ד: </div> </div> </div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> </div> ayrdxhxw11c5aa5zxda4f7itq4jrcgs 3099287 3099286 2026-10-30T12:04:48Z מאירושולי 35234 3099287 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-leiden-doc"> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת חלה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב"ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> <div class="yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page"><div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — משניות הפרק<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls0"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:49.84%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.58%;height:24.36%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:75.94%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.64%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:15.33%;height:11.84%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.17%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-leiden-text yerum-leiden-mish">שתי נשים שעשו שיני ‸ ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין · ובזמן שהן שלאשה אחת מין במינו [קבין] חייב ושלא במינו פטור · ב אי זהו מין במינו · החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין · השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · ג שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין · שנטלה חלתן באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה · ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה · ר' ישמעאל או' יטול מן האמצע · וחכמ' אוסרין · הנוטל חלה מן הקב · ר' עקיבה או' חלה · וחכמ' אומ' חייבת חלה · ה שני קבין שנטלה חלתן שלזה בפני עצמן ושלזה בפני עצמן וחזר ועשאן עיסה אחת · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · נמצא חומרן קלו · ו נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך · חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי · ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף · ז ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא · ר' ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית · ורבן גמליאל פטור · רבן גמליאל או' שתי חלות בסורייא · ור' ליעזר או' חלה אחת · אחזו קולו שלרבן גמליאל וקולו שלר' ליעזר · חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים · ח רבן גמליאל או' שלש ארצות לחלה · מארץ יש' ועד כזיב חלה אחת · מכזיב ועד הנהר ‸ אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור יש לה שיעור · ושלכהן אין [ועד] לה שיעור · מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור אין לה שיעור · ושלכהן יש לה שיעור · וטבול יום אוכלה · ר' יוסי או' אינו צריך טבילה · ט ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ומיתנת לכל כהן · ט· אילו נתנין לכל כהן · החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים · ר' יהודה אוסר בביכורים · כרשיני תרומה · ר' עקיבה מתיר וחכמ' אוסרין · י·א· כתיי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו · אנשי אלכסנדריאה · הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה · וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה · י·ב· בן אנטינס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו מהן · יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו · אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור בירושלם · סליק פירקא</div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div> אית תניי תני: כל המינין מצטרפין זה עם זה {{ירו"מ-הדגשה|על ידי נשיכה}}. על דעתיה דהך תנייא {{ירו"מ-ביאור|לדעת התנא הזה}}, {{ירו"מ-הוסר|בריא }}מה בין נשוך, מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבוה דרבי מתניה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק}}, כשחלקן והוסיף עליהן {{ירו"מ-הדגשה|לכשיעור}} נשוכין חייבין, בלולין פטורין. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_ט}}שני קבין וקב אורז {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} תרומה באמצע אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: יטול מן האמצע. וחכמים {{שוליים דין|ד_י}}אוסרין. הנוטל חלה מן הקב, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: חלה. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים {{שוליים דין|ד_יב}}מחייבין. נמצא אומר: חומרו {{ירו"מ-הוסר|קלו }}קולו.<br><strong>גמ':</strong> ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו {{ירו"מ-ביאור|מחמשת מיני דגן}} אינו מצטרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}} תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. אורז על ידי שהוא נגרר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה בלול}} מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}}<span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> במתלמד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ג. מתחילים במשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה שני קבין - כלומר שני קבין של חיטה או שעורה, אחד מכל חמש מינים - וקב אורז באמצע או קב תרומה באמצע, אינם מצטרפים. כי הקב הזה, של האורז, שהוא לא חייב בחלה, אז הוא פוסק אותם ומחלק אותם, או קב תרומה גם כן מחלק אותם. '''דבר שניטלה חלתו באמצע''' - כלומר אם היה דבר שהיה חייב בחלה אבל כבר הפריש לו חלה, לדוגמה היה לו עיסה אחרת שהוא כבר הפריש ממנה חלה - אם זה היה באמצע, הם כן מצטרפים. למה? '''כיוון שכבר נתחייב בחלה''', כלומר הוא שייך בחלה. '''קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע''', ואז בעצם כך יהיה לו משניהם. וחכמים אוסרין. '''הנוטל חלה מן הקב''', כלומר בכמות שהיא פחות - אמרנו שהחיוב הוא בחמישה קבים, קב ורבע הוא נותן מהקב. '''רבי עקיבא אומר: חלה. וחכמים אומרים: אינה חלה''' - כלומר אדם שנוטל מדבר שהוא לא מחויב, ישאר לו דין חלה, וחכמים אומרים לא, זה לא חלה בכלל. '''שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין''' - כלומר רבי עקיבא, שכבר אמר שכשלקחו מהקב זה היה חלה, אז כאן שחיבר אותם הוא אומר פטור. ואילו חכמים, שהם אמרו מקודם שאם לקחו מאחד מהקב חלה זה כלום, אז אם הוא חיבר אותם עכשיו הוא חייב. '''נמצא אומר: חומרו קולו''' - בעצם מי שמקל עכשיו מחמיר, ומי שמחמיר עכשיו מקיל. אומרת הגמרא: '''ניתני אורז ולא ניתני תרומה?''' למה כתוב שתי דוגמאות? כתוב שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע - מספיק להגיד דוגמה אחת, תרומה ולא אורז, לא נכתוב תרומה. אומרת הגמרא, '''אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף''' - כלומר הוא לא מחמש מיני דגן, אז לכן הוא לא מצטרף, לכן הוא בעצם מפריד אותם. אבל '''תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף''' - אם יהיה לנו קב עיסה מצד אחד, קב עיסה מצד שני, ובאמצע קב של תרומה, אז אולי כן מצטרף כי זה אותו מין. אז לכן היה צריך '''הוי צורכה מיתני תרומה'''. עכשיו מה יהיה הפוך - נגיד תרומה ולא נגיד אורז? גם זה אי אפשר. '''או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת''' - הרי תרומה, אם הוא יערבב אותה ביחד עם עיסה, החיוב של התרומה לא יהפוך להיות של העיסה. לעומת זאת אורז, אם הוא יערבב אותו עם עיסת חיטים, לפי כל הדעות אז האורז נגרר, והוא יצטרך להפריש גם על האורז. אז '''אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף'''. אז לכן היה צריך להגיד לנו שאורז, אם הוא יהיה באמצע, אז הוא לא מצטרף - כלומר מפריד. והיה צריך להגיד לנו גם כן שתרומה, אם היא באמצע, היא מפרידה. '''הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''תבואה שהתחייבה בחלה ונטלה חלתה מצטרפת עם קב אחר להשלים שיעור חלה, אף אם מין אחר מפסיק ביניהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שנוטל משני הראשים, שכן קב שניטלה חלתו כבר נתחייב ומצטרף, ואילו קב שלא ניטלה חלתו וקב תרומה אינם מצטרפים ומפסיקים. {{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין לקחת חלה מן הקב עצמו אלא ממנו ולתוכו.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין נוטלין חלה מן הקב לחזור ולתת בו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''עיסה שנילושה משני קבין שכל אחד כבר ניטלה חלתו בפני עצמו, ולאחר מכן חיברם לעיסה אחת – חייבת בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שכו,ה). {{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''אורז ותרומה מצטרפים לשיעור חלה אך אינם מחייבים בפני עצמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהצריכה לשנות גם אורז וגם תרומה, כיוון שכל אחד מלמד חידוש שאין השני מלמדו - אורז מצטרף אף שאינו ממין דגן, ותרומה מצטרפת אף שאינה נגררת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls1"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.86%;height:1.69%;left:10.62%;width:8.29%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.55%;height:27.06%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.61%;height:1.69%;left:28.17%;width:36.31%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים [שתי נשים] שאינן מקפידות עשו אותם כאשה [אחת]· אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה.''' אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה"ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ"ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ"ק ובזמן שהן של אשה אחת וה"ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו '''מתני' איזהו מין במינו.''' שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו '''החטין אינם מצטרפות עם הכל.''' לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם '''ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.''' ר"י בן נורי לאיפלוגי אתא את"ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא"כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע"ז דכמין אחד חשובין וא"כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה"ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת"ק '''גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'.''' כדפרישית במתני' '''אם אינה מקפדת.''' לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת '''בשאין לה מקום ללוש.''' את כל השיעור כאחד '''מילתיה דר' יונה אמר.''' כלומר ש"מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ"כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ"ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא '''נקי וקיבר מקפדת היא.''' כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת '''שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.''' כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה"ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר '''שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות.''' כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא '''יש דברים שהן חיבור בחלה.''' לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך '''חיבור בחלה.''' היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח"כ ונשכו זו מזו ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב"ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות '''בטבול יום.''' כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע"פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א"נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה"ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ"ק בהל"ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח"כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע"ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש"מ דיש בזה מה שאין בזה '''גמ' מהו שיירתה.''' לת"ק דמתני' בעי שלא הזכיר אלא חטים וכוסמין ושעורין ומהו הדין אליבא דהת"ק בשאר המינין ששייר ולא קתני והן שיפון ושבולת שועל אם מצטרפות הן עם החטים או לא ומשום דקשיא ליה לישנא דהת"ק דבתחיל' קאמר החטים אין מצטרפות אלא עם הכוסמין ולא עם השיפון ושבולת שועל אלמא דשיפון וכוסמין שני מינים הן וכן שבולת שועל וכוסמין והדר קתני השעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין ושיפון ושבולת שועל אלמא דכוסמין ושיפון ושבולת שועל כמין אחד הן חשובין וקשיא מילתיה דת"ק אהדדי '''אמר רב הונא אם אומר את וכו' מצטרף עם החטים.''' בתמיה כלומר ומאי קשיא לך דהיכי ס"ד דאם אומר את דהשיפון מין כוסמין הן כדמשמע מסוף מילתיה דהת"ק ותאמר דג"כ עם החטים מצטרף השיפון כמו דמצטרף עם הכוסמין הא ודאי ליתא דלא קאמר הת"ק שהכוסמין אינן אלא מין החטין אלא אף מין חטים קאמר ומצטרפות הכוסמין עם החטים וכן עם השיפון ושבולת שועל שהן מין שעורין מצטרף ג"כ הכוסמין עמהם שאף ממין שעורין הן אבל לא בשביל כך יצטרף השיפון עם החטים כמו שמצטרף הכוסמין עם החטים דלא דמו אהדדי לפי שהכוסמין נמשכות הן לדמיון החטים וכן לדמיון השעורין אבל לא שאר מינין כך </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה · אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין XXX במ' במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה XXX דהן תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> '''שבולת שועל וכו'.''' כלומר וכן שבולת שועל ודאי מין שעורין הוא ואינו מצרף עם החטים וכך הן השיפון שהן נחשבות מין שעורים ואינן מצטרפות עם החטים אלא שהכוסמין שהן נחשבות למין חטים ומין שעורין והלכך הן בלבד מצטרפות עם החטים וכן מצטרפות הן עם השעורין ושיפון ושבולת שועל וכן אלו הג' מינין מצטרפות הן ביחד כללא דמילתא שאין לך מין שנמשך לכאן ולכאן אלא הכוסמין בלבד שנחשב כמין חטים וכמין שעורין ומצטרף עם החטים וכן מצטרף הוא עם השעורין ושיפון ושבולת שועל אבל אין אחד מאלו הג' מינין שיצטרף עם החטים להת"ק כדאמרן '''ר"י בן נורי וכו'.''' אית תניי תני אליבא דריב"נ דס"ל דכל המינין מצטרפין זע"ז ואפי' החטים עם השעורין בעצמם ופריך דעל דעתיה דהאי תנא ברא א"כ מה בין נשוך לבלול דהא אמרינן לעיל בפ"ק בהל"א אהא דרמי מתני' אהדדי דלעיל תנינן בריש מכלתין דכל חמשת מינין מצטרפין זע"ז והכא תנינן דדוקא מין במינו ושנינן לעיל כאן בנשוך מתני' דהכא והלכך דוקא במין במינו הוא דמצטרף וכאן בריש מכלתין בבלול בתחילה הקמח ועשה עיסה מכולן ביחד וכל החמשת מינין מצטרפין זע"ז והשתא אליבא דהאי תנא ברא דשני בדריב"ן דכאן ג"כ כל המינין מצטרפין וכי לא מחלק ריב"ן בין נשוך לבין בלול '''א"ר יודן.''' דהא איכא בינייהו להאי תנא ברא אליבא דריב"ן בשחלקן והוסיף עליהן והיינו למאי דאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ה' גבי שני ישראל שעשו עיסה משני קבין בשותפות וחלקו והוסיף אח"כ כל א' וא' על חלקו עד שיהא בו כשיעור דלא מהני כלום ופטורין הן מן החלה לפי שכבר היה להן שעת חובה קודם שחלקו ונפטרו כשחלקו וכיון דנפטרו נפטרו דמכיון דאידחי עיסה זו מחיוב חלה אידחי ולא מהני בה השלמה וכדפרישנא התם לטעמא והשתא קאמר הכא דהאי גוונא הוא דאיכא בין נשוך לבלול להאי תנא ברא אליבא דריב"ן דא עשו בתחילה עיסה מן החטים ומן השעורים בשותפות וכגון שהיו נשוכין שלא עשו העיסה מעורסת ובלולה ביחד אלא שזה עשה קב חטים וזה קב שעורין ונגעו זה בזה עד שישוכו ושוב חלקו והוסיפו כל א' וא' על חלקו לכשיעור דנמצא שהן עכשיו חייבין בחלה דלא קאמר ריב"ן אליבא דהאי תנא ברא דאף חטים ושעורין מצטרפין אפי' בנשוך אלא בזמן שהן של איש אחד כדתנינן לעיל ועלה דמתני' דלעיל הוא דקאי אהאי מתני' איזהו מין במינו שמצטרף בשל איש אחד בנשוך וא"כ כאן דבשל שני אנשים הן אפי' להאי תנא ברא אליבא דריב"ן מודה הוא דלא חל עליהן שעת חובה בתחילה דמכיון דהן שני מינין חלוקין לא נתחייבו בתחילה בנשוך לפי שהן משל שני אנשים והלכך כי חלקו והוסיפו אח"כ כל א' וא' על חלקו לכשיעור חייבין הן בחלה דמעולם לא היתה שעת חובה עליהן בתחילה אבל אם היו בלולין בתחילה ובזה לכ"ע כל המינין מצטרפין הן ואפי' משל שני אנשים וא"כ היה עליהן שעת חובה בתחילה וכשחלקו נפטרו ומכיון שנפטרו נפטרו ואע"פ שהוסיפו אח"כ עליהן פטורין מן החלה '''מתני' שני קבין.''' מן הצדדים וקב של אורז או של תרומה באמצע אין הצדדים מצטרפין לשיעור חלה לפי שמפסיק דבר שאינו חייב בחלה ביניהן אבל אם דבר שניטלה חלתו הוא באמצע מצטרפין הצדדין שזה האמצעי כבר נתחייב מיהת בחלה ולפיכך לא חשיב הפסק לענין צירוף הצדדין '''מתני' קב חדש וכו'.''' ר' ישמעאל אומר נוטל החלה מן האמצע והוי ליה כתורם משתיהן וחכמים אוסרין כדקאמר טעמא בגמרא דאי אמרת דהוי חלה אתי למימר נמי גם לענין תרומות ומעשרות כן ויהיו תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ואסור כדתנן לעיל בפ"ק דתרומות '''הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה.''' לכשישלים אח"כ לכשיעור הוי חלה למפרע וחכמים אומרים אינה חלה דבשעת הפרשה לא היה כאן שיעור חיוב חלה '''שני קבין וכו'.''' וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר מלהפריש עכשיו לפי שכבר הפריש החלה מכל אחת בפני עצמה והשתא הויא חלה הראשונה למפרע חלה וחכמים מחייבין דחלה ראשונה לאו כלום היא '''נמצא חומרו של ר"ע.''' דמחמיר בנוטל חלה מן הקב וקאמר דהוי חלה הוא קולו כאן דבשביל כך פוטר הוא מלהפריש בחזר ועשאן עיסה אחת והלכה כחכמים דר' ישמעאל וכחכמים דר"ע '''גמ' ניתני אורז וכו'.''' ולמה לי למיתני תרווייהו הרי חדא טעמא אית להו וקאמר דצריכי דאלו תני אורז לחוד ה"א משום שאין במינו חיוב בחלה אבל תרומה שהיא ג"כ מחמשת המינין והואיל ויש במינה חיוב חלה לא הויא הפסק לפיכך צריך למיתני תרומה או אי הוה תני לתרומה בלחוד ה"א תרומה ע"י שלא מצינו שתהא נגררת להשלים להעיסה לשיעור חיוב חלה אבל אורז ע"י שמצינו שהוא נגרר עם החטים לשיעור חיוב חלה אם יש בו טעם דגן כדתנינן בפ' דלעיל בהל"ו העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' סד"א דקב אורז באמצע לא הוי הפסק הלכך אצטריך למתני תרווייהו '''קב אורז וכו'.''' פיסקי הלכות הן בתוספתא פ"ב ולפי הכלל שכל שאין בו חיוב חלה הוי הפסק והלכך קב מין אחר מהעיסות והוא מחמשת המינין וכן משל אשה אחרת או של חדש או שניטלה חלתו אע"פ שכל אלו הן בעצמם אינן מצטרפין להשלים לשיעור חיוב חלה מ"מ הואיל ויש בהן חיוב חלה לא הוו הפסק ומצטרף עיסות הצדדין לחיוב חלה </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> אורז וצורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור| והיה צורך לשנות}} תרומה. קב אורז אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יג}}קב מדומע אינו מצטרף. קב תרומה אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יד}}קב הגוי אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב מין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}אחר {{ירו"מ-הדגשה|מחמשת המינים}} מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טו}}קב אשה אחרת מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טז}}קב חדש מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור}} בעי: קב חלה מהו שיצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף? תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש {{ירו"מ-הוסר|מרצף}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}}. קב חלה אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. מה בין הקדש ומה בין חלה? {{שוליים דין|ד_יז}}הקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה. {{שוליים|ד_יח}}חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן {{ירו"מ-ביאור|אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין.}} {{ירו"מ-הדגשה|שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים, וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין אין בצרוף שיעור חיוב חלה}} {{ירו"מ-ביאור|נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם, לכן יפריש רק ממנו עליו.}} קב חטים וקב שעורין {{ירו"מ-הוסר|וכב}}{{ירו"מ-הדגשה|וקב}} כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשיהו}} קב {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטין}}, קב שעורין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה}} קב חטים {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}} {{ירו"מ-הוסר|מאמצע}}{{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, לא. בדא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: רבי חנינה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה חברון דרבנין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע? {{ירו"מ-הדגשה|הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא {{ירו"מ-הוסר|במינו}}{{ירו"מ-הדגשה|מינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לעיסתו}} {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים}}, מכיון שהוא רחוק ממנו אינו {{ירו"מ-הוסר|מדמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינם מצטרפים. תנן היה דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן {{ירו"מ-הדגשה|כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני — אינם מצטרפות עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין}} {{ירו"מ-ביאור|שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות.}} היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}}: דבר <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''קב אורז אינו מצטרף. קב מדומע אינו מצטרף''' - כלומר גם מדומע, הרי הוא יכול להיות פטור. '''קב תרומה אינו מצטרף. קב הגוי אינו מצטרף. קב מין אחר מצטרף''' - כלומר אם נניח יש לו חיטה וחיטה ובאמצע יש מין אחר, נניח שעורים או כוסמין וכדומה, אז זה כן מצטרף. '''קב אשה אחרת מצטרף. קב חדש מצטרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף''' - כלומר הוא לא יכול לאכול את זה, אבל וכן הוא יהיה ראוי לשנה הבאה, אז מצטרף. זאת אומרת אם הוא הניח בין שתי חתיכות של עיסה, עיסה שניטלה חלתה, אז זה מצטרף. אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייא בעי: קב חלה מהו שיצטרף?''' כלומר אם יש לו שתי חתיכות של עיסה ובאמצע יש חלה - העיסה עצמה שהוא הפריש אותה מתוכה חלה היא באמצע, האם היא מצטרפת? '''תני רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש''' מצטרף, '''קב חלה אינו מצטרף'''. עכשיו '''מה בין הקדש ומה בין חלה?''' כלומר למה הקדש מצטרף וחלה לא מצטרפת? '''הקדש ראוי לפדותו ולחייבו''' - הרי יכול לפדות את ההקדש, ואז זה יהיה חולין ויהיה חייב בחלה. ואילו '''חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה''', הוא לא יכול לפדות את זה ולכן הוא לא יכול לחייב את זה, ממילא זה לא יכול לצרף - רק דבר שראוי להיות חייב הוא מצטרף. '''חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין''' באמצע, אז '''נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן''' - כלומר לוקח רק מהכוסמין אחד מעשרים וארבעה. כי מה קורה כאן? יש לנו חצי קב חיטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין. הרי הכוסמין יכולים להתחבר גם עם השעורים וגם עם החיטים, אז מבחינת הכוסמין יש פה קב ורבע, אז הוא חייב. אבל החיטים - הוא מתחבר עם הכוסמין אבל לא מתחבר עם השעורים. אז לכן בעצם רק הכוסמין הוא זה שיש בו שיעור, אז רק הוא יהיה חייב, ולכן הוא ייתן אחד מעשרים וארבעה מהכוסמין, אבל על החיטים והשעורים הוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: '''קב חטים וקב שעורין כוסמין, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא''' - למה? כי הרי הקב חיטים מתחבר עם הקב שעורים, אז יש פה שני קבין, אז ודאי חייב. הקב שעורים מתחבר עם הקב כוסמין גם כן, אז גם כן יש שניים, אז בעצם כל אחד מהם מתחבר עם מישהו שיכול להגיע לחיוב, לכן ייתן מכל אחד. '''לא אמר אלא קב, קב שעורין קב כוסמין''' - כלומר שהכוסמין באמצע. '''הא קב חטים - לא''' - אם היה קב חיטים או קב שעורים באמצע, כלומר קב חיטין שעורים וכוסמין, אז לא. כי מקודם הכוסמין הוא המחבר, אבל אם יש משהו שמפריד, החיטה לא יכולה להתחבר עם הכוסמין דרך השעורים. '''בדא רבי בון בר חייא: רבי חנינה חברון דרבנין בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע?''' מה ההבדל? הרי חיטין מצטרפים עם כוסמין - אז מה אכפת לי ששעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר שחייב בחלה לא מפסיק - המשנה אמרה שאם היה מין אחר, כלומר יש לי קב חיטה וקב חיטה ובאמצע אפילו קב שעורים, אז הם מצטרפים - שני קבין החיטה מצטרפים להתחייב. השעורים יהיה פטור אבל החיטים עצמם מצטרפים. אז למה כאן יהיה פטור? '''רבי כהן בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא, אלא שהוא לו''' - כלומר הכוסמין הם לא מצטרפים עם חיטין, הרי זה כלאיים, זה לא אותו מין, הם כלאיים זה בזה. למה מצטרפים? הם מצטרפים בגלל שהם דומים להם, זאת אומרת העיסה של שניהם נראית דומה, וכיוון שכל הצירוף שלהם זה רק מדרבנן בגלל שהם נראים דומים, אז זה דווקא אם הם צמודים. '''מכיון שהוא רחוק ממנו אינו לו''' - כלומר אתה לא יכול להשוות אותם - כשהם קרובים אחד לשני, הדמיון גורם שהם ייראו כמו אחד ולכן הם מצטרפים מדרבנן. אבל כשהם רחוקים, כלומר שיש מפריד ביניהם שעורה או משהו כזה, אז פה לא רואים את הדמיון - השעורה מפרידה ביניהם וממילא הם לא מתחברים. אמרנו במשנה, דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין. '''רבי יונה בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן?''' כלומר, כמו יוצאי מרעה מן כל הבהמות בתוך שש עשרה מיל מצטרפין. אנחנו יודעים שלעניין מעשר בהמה צריך שיהיו לפחות עשר בהמות, אבל צריך שיהיו בתוך תחום של שש עשרה מיל, בערך שש עשרה קילומטר. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חייבות בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני? '''כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין''' - אז הם לא מצטרפים, עד שיהיה לו אחד בחיוב בציפורין, כי המרחק בין כפר חנניה וכפר בנותני זה שלושים ושתיים מיל, בערך שלושים ושתיים קילומטר. אז אם יש אחד אפילו בציפורי שזה בדיוק באמצע, בעצם יש שש עשרה קילומטר בין כפר חנניה לציפורין ושש עשרה קילומטר מציפורין לכפר בנותני, אז בעצם אותה אחת שבציפורי מצרפת אותם. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני, אבל בציפורין היו פטורים - חמש פטור בציפורין, כלומר כאלה שהוא כבר הפריש עליהם. אז '''כמה דתימר: דבר''' שניטלה חלתו באמצע מצטרף - האם כמו שלגבי חלה אמרנו שאם יש לנו קב חלה, קב עיסה מצד אחד וקב עיסה מצד שני, ובאמצע יש עיסה שכבר הורמה חלתה, אז זה מצטרף, כלומר זה בעצם פטור ואף על פי כן זה מצטרף - האם גם ככה נאמר לגבי הבהמות, שכיוון שיש לי חמש בהמות בצד אחד, חמש בהמות בצד שני, ובאמצע חמש בהמות שכבר נפטרו, אף על פי כן, כיוון שהם היו שייכים בעניין של מעשר, הם כן מצטרפים כמו חלה. ואומרת הגמרא, שאני חלה שהיא כנשך - בחלה הרי זה נוגע אחד בשני, זה כמו נושך, אז זה כאילו חיבור. אבל אין שש עשרה מיל, לאו כנשך הוא? אומר לא, גם שש עשרה מיל זה כמו נשך, זה בדיוק אותו דבר. אומרת הגמרא, אלא נשך מצרף מדרבנן, ומצינו שחכמים חייבו חלה מדרבנן - כגון במי קשת צריך להפריש שתי חלות בסוריה, אז יש מציאות של חיוב חלה מדרבנן, אבל לא מצינו בשום מקום מעשר בהמה מדרבנן. למה? כי אסור להביא חולין לעזרה, אז לכן חכמים לא תיקנו להביא מדרבנן מעשר בהמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''האם קב מדומע וקב תרומה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מצטרפים - קב מדומע וקב תרומה אינם מצטרפים לחייב את העיסה בחלה, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח).. {{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''קב עיסת גוי אינו מצטרף לשיעור חלה, וקב ממין אחר מחמשת מיני דגן מצטרף עם עיסת ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - קב הגוי אינו מצטרף לשיעור החלה, אך קב מין דגן אחר מצטרף עם עיסת ישראל להשלים לשיעור חלה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''קב עיסה של אשה אחת מצטרף לקב עיסה של אשה אחרת לחייב בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שקב אשה אחרת מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''האם קב הקדש וקב חלה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסה אחרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלפתא בן שאול שקב הקדש מצטרף לשיעור חלה וקב חלה אינו מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח. {{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''עיסה שנטמאה חייבת בהפרשת חלה אך אין החלה נפדית ואוכלים אחריה פירות בלא הפרשה נוספת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הקדש ראוי לפדותו ולחייבו (יש לו פדיון וחיוב לאחריו), אך חלה טמאה אינה ראויה לא לפדייה ולא לחיוב לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד שכד, ו-ח). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls2"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.61%;height:1.69%;left:10.62%;width:17.55%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.30%;height:15.22%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.52%;height:1.69%;left:29.16%;width:35.33%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע [מצטרף]· ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· [חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן] קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|{{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}}}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''קב חלה.''' בעצמה באמצע מהו שיצטרפו עיסות הצדדין. ופשיט ליה מהברייתא דתני וכו' וכדמפרש מה בין וכו' משום דהקדש שראוי הוא לפדותו קודם שתתגלגל העיסה ברשות הקדש אם פודה הוא מתחייב בחלה אבל חלה עצמה אי את משכחת שתצא לחולין ע"י פדיון דקודם שתתגלגל העיסה לא הויא חלה ומשתתגלגל וקרא עליה שם חלה שוב אינו ראוי לפדותה ולחייבה כלומר דתו לא שייך לומר בה שתתחייב ע"י פדיון שכבר חלה היא ואינה נפדית '''חצי קב חטים וכו'.''' בתוספתא שם ולא איירי הכא לענין הפסק ולצירוף הצדדין דהא חטים ושעורין אינן מצטרפין בנשוך כדתנינן במתני' דלעיל אלא לענין שתורם מכל אחד וא' לפי מה שהוא כדתני בסיפא דמייתי הכא קב חטים וכו' ושם היא שנויה מקודם חלוקה זו דחצי קב וכו' וכלומר דקמ"ל דאע"פ שיש כאן חטים ושעורין דאינן מצטרפין זע"ז בנשוך לא נתבטל הפחות מכשיעור של כל א' וא' מהן אלא תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא והיינו לאחר שיצטרף כל א' וא' עם דבר שהוא מיד ומצטרף עמו לכשיעור בעלמא ובחצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין קמ"ל נמי דלא נתבטל הכוסמין שבהן אע"פ שאין החטים והשעורין ראויין להצטרף זע"ז בנשוך ונוטל מן הכוסמין לפי מה שהן וכלומר דגם כן כאן לאחר שיצטרף לכשיעור או עם החטים או עם השעורין שהכוסמין מצטרף עם כל א' וא' מהן כדתנינן לעיל והיינו דמדייק הש"ס לקמיה '''לא אמר אלא קב וכו'.''' כלומר לא אמר אלא לענין שהוא תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא ולאחר שיצטרף כל א' וא' מהן עם מינו הראוי לו להצטרף הא בכה"ג דקב חטים וקב שעורים הם בהצדדים וקב כוסמין הוא באמצע לא בדא אמר שמצטרפין הן וקאמר ר' בון דחברין דרבנן בעו על זה וכי מה בין כוסמין באמצע ומה בין שעורין באמצע כלומר דהרי אם היה כאן קב חטים מצד אחד וקב כוסמין מצד אחד וקב שעורין באמצע בודאי לא הוו השעורין הפסק ביניהם דאע"פ שהשעורין אינם ראוין להצטרף עם של החטים מ"מ הואיל והחטים והכוסמין שבהצדדים ראוין הן להצטרף זע"ז לא הוו השעורין הפסק כדאמרי' לעיל דקב מין אחר באמצע אינו מפסיק והשתא נימא נמי בקב חטיס מכאן וקב שעורים מכאן וקב כוסמין מכאן דהכוסמין שבאמצע יצטרפו או עם החטים או עם השעורים שהרי הכוסמין ראוין הן להצטרף עם החטים וכן עם השעורין כדתנינן לעיל ומדמדייק התנא דהתוספתא למיתני בגוונא אחריתא ולא תני בהאי גוונא דאם הכוסמין באמצע מצטרפין הן עם כל א' וא' מן הצדדין ש"מ דס"ל דבכה"ג אינן מצטרפין ומאי טעמא וקאמר ר' כהן בשם רבנן דקסרין דהיינו טעמא לפי שאין הכוסמין מצטרפין עם החטים מחמת שהוא במינו לגמרי עם החטים הא ודאי ליתא אלא דטעמא שמצטרפין לפי שהוא מדמה לו באיזה דמיון כל דהוא לחטים והלכך לא מצטרף הכוסמין עם החטים אלא בקרוב לו והיינו שעשה קב חטים וקב כוסמין ונשכן זו בזו בכה"ג הוא דאמרו שמצטרפין אבל כאן שהכוסמין באמצע אינו מצטרף עם כל אחד ואחד מהן ומפני שכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו כלומר שהרי אינו קרוב להחטים יותר ממה שהוא קרוב להשעורים וכן איפכא והלכך אמרינן הכא שדי להכוסמין לכאן ולכאן ולחומרא דאם באת לצרפו עם החטים אמרינן מאי חזית דליצרפיה בהדי חטים תצרפיה בהדי שעורים וכן איפכא והרי זה כרחוק מכל א' ואחד דכל חד וחד מן הצדדין מדחי ליה לאידך '''ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן.''' אהא דקתני במתני' דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין הצדדין הוא דקאי ואמאי לא נימא אף לענין צירוף מעשר בהמה כן דכמה דתימר תמן בתוספתא דבכורות פ"ב אהא דתנינן במתני' פ"ט דבכורות מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע וכלומר לפי שהאמצעיות מצרפות את הצדדין ותני עלה שם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והן רחוקין זה מזה ל"ב מיל אין מצטרפין עד שיהא לו בציפורי שהוא באמצע ביניהן ואם היו לו חמש של חיוב בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והחמש של הציפורי שבאמצע הן של פטור שכבר נתעשרו אין אותן שבצדדין מצטרפין ואמאי ונימא דכמה דתימר תמן בחלה במתני' דדבר שניטל חלתו באמצע לא הוי הפסק ומצטרפין הצדדין אוף הכא נמי במעשר בהמה כן דיצטרפו אותן שבצדדין לחיוב ע"י האמצעים ואע"פ שהן של פטור '''אין תימר וכו'.''' סיומא דהקושיא הוא כלומר וכי תימא שנייא היא בחלה שהוא נשוך שהעיסות שמכאן ומכאן נוגעות בשל האמצעית ונושכות זו מזו והאמצעית לא הוי הפסק והוו להו הצדדין כאלו גם הם נושכות זו מזו אבל ההן ששה עשר מיל של מעשר בהמה הא לאו כנשוך הוא דתימר דליצטרפו אותן שבצדדין ע"י האמצעים של פטור אפי' אי בעית למימר הכי לאו מילתא הוא דאיכא למימר נמי דטפי מסתברא דליצטרפו גבי מעשר בהמה מדאמרת להאי דינא דצירוף גבי חלה לפי שמצינו חלה מהלכה בתמיה וכי מצית לומר דחלה מהלכת בעצמה אם לא ע"י שמקרב אותן האדם להעיסות זו אצל זו אבל התם וכי לא מצינו דהבהמה מהלכת בעצמה זו אצל זו ויכולין הן להתקרב בעצמן אותן שבהצדדין וא"כ אי אמרינן דהאמצעי של הפטור בחלה מצרף לאותן שבצדדין מכ"ש דנימא ה"נ גבי מעשר בהמה ולא משני מידי '''גמ' יאות אמר ר' ישמעאל.''' דהא ק"ו הוא מה אם החטים וכוסמין שני מינין הן נחשבין לכל דבר אלא בחלה הוא שאמרו דע"י שהוא דומה לחטים מהני לענין צירוף בנשוך ומצטרף לחטים חדש וישן שהן מין אחד ממש מכ"ש דתהני בנוטל מהן חלה מן האמצע ומאי טעמייהו דרבנן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע · ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב XXX בכפר חנניה וחמש חיוב XXX בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.''' כפי' מהרא"פ ז"ל דכל עיקר החיוב הוא בכוסמין ע"כ מפריש כל החלה מהכוסמין אבל קב חיטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל א' ואחד לפי מה שהוא כיון דחיטים וכוסמין מין אחד ושעורים וכוסמין מין אחד נמצא דהוי ב' חיובים א' בחיטים וא' בשעורין ואין תורמין ממין על שאינו מינו: לא אמר אלא קב חיטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דקב שעורין באמצע אין מצטרפין וע"ז הקשה ר"ח חברון דרבנן מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע כיון דחיטים עם כוסמין הוי מין אחד למה לא יצטרפו השעורין דבאמצע דהא קי"ל מין אחר באמצע מצטרפין ומשני דבאמת חיטים עם כוסמין לא הוי מין אחד אלא דדמי לי' והוא דווקא בשקרוב לו אבל כשהן מרוחקין אין מצטרפין והא דמין אחר באמצע מצטרף הנ"מ במין א' ובינתיים הוי מין אחר אבל בחיטין וכוסמין כשהן מרוחקין זמ"ז לא הוי מין אחד: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> שניטלה חלתו מאמצע מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף, אוף הכא כן. אין תימר: שנייה היא. חלה שהיא כנשוך, וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא נשוך מצטרף מדרבנן ו}}מצינו {{ירו"מ-הדגשה|שרבנן חייבו}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ו}}לא מצינו מעשר בהמה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאסור להביא חולין לעזרה. תנן: קב חדש וקב ישן שנשכו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כוסמין וחיטין שני מינים הן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} על פי כן כיוון שהוא {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו, את אומר מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. חדש וישן {{ירו"מ-הדגשה|שזה מאותו מין}} לא כל שכן? אמר רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמה דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שחדש וישן אין מצטרפים. אף שחיטין ו}}כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|מצטרפים, זה כיוון}} {{שוליים דין|ד_יט}}{{ירו"מ-הדגשה|שכוסמין}} וחיטין שני מינין {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{שוליים דין|ד_כ}}חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן {{ירו"מ-הדגשה|שמצטרפים}}, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל חלה מן הקב}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אחד הוא אם את}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חלה. וחכמים}}{{ירו"מ-הוסר| כן אף האו סבר לומר שתורמין}} {{ירו"מ-הוסר|ומעשרי}}{{ירו"מ-הדגשה|אומרים}}:{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|אינה חלה}}{{ירו"מ-הוסר| מזה על זה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כא}}עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כב}}עבר והפריש ממנה {{ירו"מ-הדגשה|תרומה}},{{ירו"מ-הוסר|חלה}} {{ירו"מ-הוסר|אי נחלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינה תרומה}}. חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו {{ירו"מ-הוסר|ונתשלו}}{{ירו"מ-הדגשה|ונתלשו}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר: הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור. וכשישלים תחול החלה למפרע}}. ורבנין מדמין לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו {{ירו"מ-הדגשה|ולא אמר}} לכשיתלשו {{ירו"מ-הדגשה|שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים לא אמרינן נעשה כאומר ואינה חלה אפילו אם ישלים}}. הוון בעי מימר {{ירו"מ-ביאור|חשבו לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מה דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נוטל חלה מקב {{ירו"מ-הדגשה|זה}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}}. הא מדבר תורה לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא}}. מן {{ירו"מ-הוסר|מהד}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים מחייבין? הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני: קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש.}} קולו חומרו רבנין {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום, אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:}} ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_כג}}נוטל אדם כדי חלה מעיסה {{ירו"מ-הדגשה|דמאי}} שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה התירו?}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חלת דמאי עד שתסרח, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.<span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. למדנו במשנה: קב חדש וקב ישן שנשכו, רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחיים מוסרים. ואתה גמר, לכאורה, היות אמר רבי ישמעאל הרי כוסמין וחיטים זה שני מינים שונים, והרי בזה אמרנו שעל זה שהוא דומה לו אתה אומר מצרף — חדש וישן זה אותו מין, לא כל שכן שיצטרפו! אמר רבי אילא: '''טעמה דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה'''. כלומר, כוסמין וחיטים זה שני מינים ובני אדם לא יבואו לטעות, לא יבואו לחשוב שמותר לתרום ולעשר מזה על זה, ולכן התירו לתת חלה משניהם. אבל '''חדש וישן מין אחד הוא'''. '''אם את אומר כן, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה''' — יבוא להעביר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. ואתה למד במשנה: הנותן חלה מן הקב. כלומר, קב זה הרי החיוב הוא חמישה רבעים, כלומר קב ורבע. עכשיו מה קורה אם הוא מפריש מכמות שלא חייבת, כלומר כמות פחותה? '''רבי עקיבא אומר''' מה שהוא הפריש היא באמת חלה, וחכמים אומרים אין זו חלה. ואתה גמרא: '''רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן, עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה'''. אז גם כאן, כמות שלא חייבת בחלה, אם עבר והפריש — אף שהוא לא חייב, בדיעבד זה נחשב חלה והוא נפטר. '''ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש, עבר והפריש ממנה''' — אינה תרומה. שבעצם לא הגיעה לעונת המעשרות בכלל. אז גם כאן, אם הוא הפריש מפחות מחמישה רבעים, זה כאילו הפריש ממשהו שעוד לא הגיע לעונת המעשרות שלו, וממילא לא נפטר. '''חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש'''. לא זה מה שהביא אותם להלכה הזאת, '''אלא רבי עקיבה מדמה לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו'''. כלומר אדם יכול להגיד, לפי רבי עקיבא, אם יש לו פירות על העץ, הוא יכול להפריש פירות ולהגיד "הרי הפירות האלו הם תרומה על הפירות שנמצאים על העץ, לכשיתלשו". כיוון שבידו לתלוש, אין פה חיסרון מעשה, כך אומר רבי עקיבא. אז גם כאן, למרות שיש פה רק קב, נעשה כאומר הרי זו חלה לכשישלים את השיעור, וכשישלים את השיעור בעצם תרומת החלה לא מפריע. '''ורבנין מדמין לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו''' — אבל לא המשיך הלאה, לא אמר "לכשיתלשו", שדבר כזה זה לא תרומה. אז גם כאן, כיוון שהוא לא אמר "כשישלים", אני לא אומר נעשה כאומר כשישלים. הוא לא אמר את זה, לכן זה לא חלה אפילו אם ישלים. '''הוון בעי מימר''', כלומר החכמים בישיבה רצו לומר '''מה דאמר רבי עקיבה: נוטל חלה מקב''' — הכוונה חלה מדרבנן, '''הא מדבר תורה לא'''. משמע שאם ישלים, אחרי זה יוסיף ויגיע לחמישה רבעים, יהיה חייב לחזור להפריש מהתורה. '''מן תנינן''' משני קבים שנתלכלה טל של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשה עיסה אחת, '''רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין'''. אבל אמרנו בסיפא של המשנה שבסופו של דבר יוצא שהקולא של רבי עקיבא זה חומרא. למה? כי אם אחרי זה יצרף שני קבים — מכל קב הוא כבר הפריש, ואחרי זה צירף אותם — הוא פטור. ואילו לפי חכמים, שהם הקלו בהתחלה שהוא לא צריך להפריש, אז יהיה חומרה, שהם יצטרכו להפריש אם יצרפו את שני הקבים ביחד. '''הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו''', כמו שאמרנו במשנה. '''אית תניי תני: קולו חומרו''' — זה גירסה הפוכה, אבל בעצם זה אותו דבר. '''מאן דאמר חומרו קולו''' זה הכוונה לדברי רבי עקיבא — רבי עקיבא הרי החמיר שהמפריש מקב זה נחשב חלה, אז בסופו של דבר זה מקל, כי אם הוא יחבר שני קבים כאלה שהוא הפריש מהם כבר הוא פטור. אבל מי שגורס '''קולו חומרו''', זה לפי חכמים — הרי חכמים אומרים שאם הוא הפריש מקב זה כלום, בעצם הם מקילים, אבל עכשיו אם הוא יצרף שני קבים כאלה הוא יהיה חייב. נמצא קולו חומרו. פרק הלכה ג', מילות המשנה: '''נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך'''. כלומר מותר לאדם להפריש כדי חלה מעיסה מבעוד מועד — אם לא הפרישו ממנה החלה — ואז הוא עושה מזה בעצם חלה להרבה מאוד עיסות שהוא עושה אחר כך, מפריש והולך על זה. עכשיו זה כל זמן שאמרו — '''חלת דמאי עד שתסרח'''. כלומר, הוא יכול להתייחס למה שהוא הפריש בתור חלה על כל מה שהוא ייקח, יעשה עיסות אחר כך. נניח לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות את זה בטומאה, הוא עושה עיסה בטהרה שממנה החלה, ואת העיסות האחרות הוא עושה בטומאה, והוא מפריש את החלה הזאת עליהם עד שהיא תסרח. כלומר מותר לו להוסיף עוד ועוד פעם עד שיסתיים — עד שהוא ימלא את כל העיסה, יהפוך את כולה לחלה, או עד שתסרח, שהיא תתקלקל, ואם היא מתקלקלת הוא כבר לא יכול יותר להפריש עליה. אבל דווקא בחלת דמאי, כיוון ש'''חלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף''', אבל בחלה ודאי — אסור, חייב שזה יהיה מוקף. אז הוא לא יכול לצרף, הוא לא יכול להפריש כמה ימים קודם, הוא חייב שזה יהיה מזון שהוא מכין באותה עת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''אין לתרום ולעשר מן הכוסמין על החיטין ולהיפך, שהם שני מינים נפרדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ג|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שכוסמין וחיטין שני מינים הם ואין תורמים ומעשרים מזה על זה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ג. {{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יא|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאין תורמין ומעשרין חדש על הישן ולהיפך, שכן פסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ה ה"יא) כדעת חכמים ולא כר' עקיבא. {{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''המפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש - תרומתו תרומה בדיעבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה", בדומה לתבואה שלא הביאה שליש - הרמב"ם פסק כן בהלכות תרומות פרק ה הלכה ד. {{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''אין תוקף להפרשת חלה/תרומה על עיסה שלא נשלם שיעורה עד שתשלם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב י|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהפרשה על עיסה שלא נשלם שיעורה אינה חלה, וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"י) שאם הפריש קודם שנגמר שיעור החלה - אינה תרומה ואינה חלה. {{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''חלת דמאי מותרת עד שתסרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה יג]] <קטע סוף=כד א/> ==דף כד עמוד ב== ==דף כה עמוד א== <קטע התחלה=כה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכשרה עד שתסרח מאוכל אדם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls3"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:74.52%;height:1.69%;left:10.62%;width:18.53%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.21%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.30%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:14.99%;height:13.57%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:28.56%;height:1.70%;left:61.96%;width:34.08%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו ·[אית תנויי] תני קולו חומרו ·[מ"ד] חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''טעמא דרבנן.''' דמשם ראיה לדבריהם דהואיל וכוסמין וחטים שני מינין הן לא אתו למיטעי ולומר דגם בתרומות ומעשרות תורמין ומעשרין זע"ז דאין תורמין ממין על שאינו מינו וכדתנן בפ"ב דתרומות אבל חדש וישן הואיל ומין אחד אי שרית בחלה ליטול מן האמצע אתו למיטעי ולומר שאף תורמין ומעשרין זע"ז '''ר"ע מדמי לה וכו'.''' כלומר מעיקרא סברוה למימר דהיינו טעם פלוגתייהו דר"ע ורבנן משום דר"ע מדמי לה דין חלה דקב לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם תרם מהן תרומתו תרומה ופוטרת אותן וה"נ בחלה כן ורבנן מדמין לה וכו' כלומר דסברוה נמי מעיקרא לומר דרבנן דהכא היינו ר"א דפ"ק דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וה"נ כלא הביא שליש דמיא שאין בקב שיעור חיוב חלה '''חזרו לומר.''' דלא היא דאין דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהתם מיהת הגיעו לעונת המעשרות הן אלא שעדיין מותרין באכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והכא שיעור קב לא כלום הוא לענין חיוב חלה ולא דמי נמי לתבואה שלא הביאה שליש דטעמיה דר"א דלאו בת חיובא דחלה היא כלל אבל הכא העיסה בת חיובא דחלה היא אלא שאין בה שיעור חיובא והלכך לא דחקינן נמי לאוקמימילתייהו דרבנן כר"א דפ"ק אלא רבנן דהכא הן רבנן דהתם אלא היינו טעמייהו דר"ע מדמי לה דין דהנוטל חלה מן הקב לדין האומר הרי פירות מחוברין אלו תרומה על פירות תלושין האלו לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין דכשנתלשו הויא תרומה למפרע וה"נ בחלה כן לכשישלים השיעור הויא החלה מן הקב חלה למפרע ופוטרת את העיסה שהשלים ורבנן מדמין לה לאומר לכשיתלשו אבל עדיין לא נתלשו ולא אמר כלום דהוי מקדיש דבר שלא בא לעולם וה"נ בחלה מכיון דהשתא לית בה שיעור חלה לא חל עליה שם חלה '''הוון.''' הבני ישיבה בעיין מימר דלא אמר ר"ע דהויא חלה אלא מהלכה מדבריהם דהחמירו בה הואיל ונקרא עליה שם חלה אבל מדחזו ממה דאמר ר"ע שאם חזר ועשאן עיסה אחת שהוא פטור משום דחלה הראשונה מן הקב פוטרתה א"כ הדא אמרה דאפי' מד"ת קאמר ר"ע דחלת הקב הויא חלה לכשישלים את העיסה לכשיעור '''נמצא חומרו קולו.''' ואית תנא תני וגריס במתני' נמצא קולו חומרו מ"ד חומרו קולו על ר"ע קאי כדפרישית במתני' ומ"ד קולו חומרו לרבנן הוא דקאי דקולא דאקילו בה בתחילה ואמרו דלא הויא חלה ומותרת לזרים היא חומרו דמשום הכי מחייבי בחזר ועשאן עיסה אחת דחלה הראשונה לאו כלום היא '''מתני' נוטל אדם כדי חלה וכו'.''' שעושה עיסה אחת בטהרה ומניח אותה או מקצתה שתהא זו בשביל שיהא מפריש ממנה לחלות על עיסות אחרות שיעשה ואפי' יטמאו אותן עיסות האחרות מותר להיות מפריש עליה והולך כדמסיים ואזיל. חלת דמאי. כלומר ודוקא אם אותן עיסות האחרות החלות שלהן מספק אם הופרשה החלה מהן או לא לפי שחלת דמאי הקילו בה וניטלת מטהור על הטמא ושלא מן המוקף ודוקא עד שלא תסרח אותה העיסה שהניחה להיות מפריש ממנה החלות דמאי אבל משתסרח ותפסל מאכילת אדם אינו מפריש ממנה. וחלת דמאי שאמרו היינו בלוקח מנחתום עם הארץ וכהאי דתנינן לעיל בריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' אלמא שחייבת בחלה משום ספק שמא לא הפריש הנחתום חלה וכן שנינו שם בהל"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה הרי בהדיא דהלוקח ככר מנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק והא דשנינו בתוספתא ומייתי לה הכא בהלכה דלקמן דחכמים ס"ל הלוקח מן הנחתום בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ומפרש בגמ' לפי שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא אל תטעה לומר דא"כ מכ"ש שלא נחשדו על החלה בארץ דלא היא אלא דוקא בסוריא הוא דאמרו כך דלאו משום חומרא דחלה נשנה זה כי היכי דתידוק דא"כ כ"ש בארץ אלא דטעמא לפי שהיו יודעין שלא נחשדו שם על החלה כשם שהיו יודעין שלא נחשדו על התרומה גדולה בארץ והכי מוכרח נמי בגמרא מהתוספתא דמייתי לה ג"כ בהלכה דלקמן דקתני הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ומסיק בהסוגיא דבח"ל מיירי אבל בארץ אין חילוק בין נחתום לבעל הבית הרי דבארץ ובשאר מקומות דשייכא בהו גזירת דמאי נחשדו על החלה כשם שנחשדו על תרומת מעשר ולא אמרו דלא נחשדו על החלה אלא בסוריא דוקא שהיו יודעים בהם שאף הנחתומים עמי הארץ מפרישין חלה '''גמ' מהו עד שתסרח.''' אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא XXX הדא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו · תני קולו חומרו · חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מצינו חלה מהלכה.''' פי' מהרא"פ ז"ל דהוי הלכה למשה מסיני. והפ"מ ז"ל מפרש דה"ק דחלה מהלכת בתמי' דהא אינ' מהלכת אבל מעשר בהמה מהלכת עיי"ש: '''ורבנן מדמין לה לפירות האלו מחוברין.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> <strong>גמ':</strong> מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: תרומה ש}}נסרח{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. {{ירו"מ-הדגשה|ממה ש}}מטמא טומאת אוכלין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שעדין שם אוכל עליו}}. ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|משתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|הכלב}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם, לא יכול}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש עליה}}? אלא {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כלב. תנן: עד שתסרח. הא קודם}} {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח מותר}}. הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שתורמין מן הרע על היפה {{ירו"מ-הדגשה|בדמאי}}. ואתייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין {{ירו"מ-הוסר|אותה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|העלים}}. כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה {{ירו"מ-ביאור|שכח לעשר}} איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: אית תמן קניבה {{ירו"מ-ביאור|עלים פגומים שנתלשו,}} אפריש מן קנובתה. <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו עד שתסרח''' — האם הכוונה תסרח מאוכל אדם אבל זה יהיה ראוי עדיין לכלב, או עד שתיפסל אפילו מאוכל כלב? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא נסרח מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה'''. עכשיו מה ש'''מטמא טומאת אוכלין''' — משמע שעדיין יש שם אוכל עליה, כי אם זה לא היה אוכל לא היה מטמא טומאת אוכלין. אז רואים מכאן שהיא מטמאת טומאת אוכלין, שעדיין יש עליה שם אוכל, '''ואת אמרת''' שאם יסרח מאוכל אדם הוא לא יכול להפריש עליה? הרי אפילו יסרח מאוכל אדם עדיין יש עליו שם אוכל, כי הוא עובדה שהוא מטמא טומאת אוכלין. '''אלא''' חייבים להגיד שהכוונה '''מאוכל''' — אפילו מאכילת כלב. אמרנו במשנה עד שתסרח, משמע כל עוד לא סרחה מותר. '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה''' — נכון היא לא הסריחה לגמרי מאכילת כלב, אבל היא כבר מקולקלת, ואתה רואה שמותר להפריש עיסות אחרות טובות עליה למרות שהיא כבר רעה. אבל זה כמובן רק בדמאי. '''ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני''' — מותר לתרום אפילו מהעלים של צמח מסוים שבעצם אוכלים גם את העלים וגם את הפרי, הוא יכול להפריש מהעלים על הפרי. שמעתי מהרב יעקב משה זכרונו לברכה, שהוא היה מפריש בשוק, כשהוא היה אחראי על הכשרות, את התפוזים לדוגמה על הקליפות, כדי שכשייזרקו יתברר מראש שבעצם הם היו המעשר, הם היו התרומה, וככה הוא לא צריך להפריש כלום. אז מזה שרואים מותר להפריש על העלים — '''במקום שאוכלין''' — מספיק שאוכלים קצת. '''כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה''' — גמליאל זוגא שכח לתקן את הצמח הזה, את הפירות האלה. '''אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו: אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה''' — הפרי שכינו אותם, נשארו לך כמה עלים רקובים שהשלכת ולא זרקת אותם לפח? תפריש עליהם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls4"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.56%;height:1.70%;left:41.13%;width:19.56%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.26%;height:6.78%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:37.04%;height:1.70%;left:68.58%;width:27.45%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''נשמעינה מן הדא.''' דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ"ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט"ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה '''ושורפין אותה בטומאה.''' מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה '''מטמא טומאת אוכלין וכו'.''' כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי"ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ"ק גבי עיסת הכלבים '''הדא אמרה וכו'.''' ש"מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע"פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה '''ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'.''' שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע"פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ"ק בהל"א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות '''אינשי מתקנא.''' שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא"ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה '''תני תרומת מעשר של דמאי.''' קיצר הש"ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג"כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה"ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ"ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ"ל דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס"ד ע"כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש"ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי"ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ"ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ"ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ"ש ומאי קמ"ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה '''א"ר יוסי.''' האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג"כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס"ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ"ל דאע"ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה"ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש"מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש"ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ"ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה"ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא"צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ"א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ"ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ"ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א"צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה"ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא"צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות '''אר"ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.''' כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל"ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ"ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא"צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי"ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה"ג צריך הוא לתקנו קמ"ל נמי דאע"ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג"כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסל מאוכל הכלב.''' נשמעינ' מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה הא לכלב אינו מטמא טומאת אוכלין ואת אמרית מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם. כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דהיכי ס"ד דיכול לתרום כל כך עד שלא תהיה ראוי' וחשובה לשום אוכל דלא יהא שום שם אוכל עלה אפילו לטומאה דהא כמה דברים מצינו דאפילו דאינו אוכל לענין כמה דברים לענין ברכה ולענין אכילת מצה ולכמה ענינים מ"מ לענין טומאת אוכלין חשיב אוכל כדאי' בפ"ק במשנה ה"ה וא"כ היכי ס"ד דיכול להפריש עלי' כל כך עד שלא יהיה עלה שום שם אוכל אפילו לענין טומאה. א"ו דהכונה שתפסל מאוכל אדם ויהיה עדיין שם אוכל עלי' לענין טומאה. ועוד גריס הגר"א ז"ל תיכף ומיד נשרפת בטומאה ואמרת מטמא טומאת אוכלין ר"ל דמקשה על הברייתא גופי' כיון דרשאי לשורפה בטומאה אפילו כשהיא טהורה א"כ אמאי חשיב אוכל לענין טומאה וכיון דמטמא טומאת אוכלין א"כ כשתשרוף אותה בטומאה הרי מטמא אותה בידים ע"ז משני הא דגרסינן לקמן ארשב"ב כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה ע"כ ר"ל דברוצה לאוכלה מחשבה לאוכל אבל ברוצה לשורפה אינו מחשבה לאוכל ואינה מטמאת טומאת אוכלין וע"כ מותר לשורפה בטומאה דלא תטמא לעולם: '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.''' ר"ל שתורמין מן הרע על היפה בדמאי דהא מותר להפריש עלי' עד שתתקלקל כמבואר בהמפרש ז"ל: תני תרו"מ של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ופריך אית חמי תרו"מ של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא של דמאי לא כ"ש ומשני א"ר יוסי לא בתרומת מעשר של דמאי אלא בת"ג של דמאי. וכ"ת האיך שייך דמאי בת"ג הא לא נחשדו ע"ה עלי' ע"ז משני דקרי דמאי לאו בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה עלי' או לא נמי נקרא דמאי ומביא ראי' כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרו' פי' דמביא ראי' דמצינו פעם אחת דנקרא דמאי אפילו לא בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה ת"ג או לא כמה דתימר במשנה מפורשת בספ"ה דמס' דמאי מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות והתם ע"כ פי' דדמאי בספק אם נתרמה עלי' ת"ג או לא דליכא למימר בלוקח מע"ה ז"א דהא פשיטא דנתרמה ת"ג דהא לא חשידי עלה והאיך שייך לומר דהוי תרומה והאיך שייך לומר דמוציא עלי' תרומה ומעשרות ת"ג מאי שייך כאן. בשלמא מרישא דמתניתן שם דקתני מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום אין ראי' משם דהכונה הוא על מעשרות והא דנקט לשון תרומה הוא להכונה דתורם מעשרותיו דהוא ג"כ לישנא דעלמא כמו בנדרים דף ל"ה אבל הכא נקט מפורש עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות הרי בפירוש דמיירי בת"ג והיכי שייך בדמאי ת"ג הא לכתחלה לא צריך להפריש עלי' אלא מעשר מטבל שטבול כך למעשר אחר שנתרמה ת"ג דאי לא"ה ל"ל דמאי וע"כ דבספק אם הפריש תרומה ספק לא הפריש קרי התנא ג"כ דמאי. וכאן נגמר הלכה ג' ומתחיל הלכה ד' ומ"ש אח"כ מן ואמר אף בדמאי עד הלכה ד' נמחק. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וכן נראה פירושו בע"ה. ותיבות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן נגררו מהא דסוף פ"ה דדמאי כדרך הירושלמי. והא דרשב"ב כאן ברוצה לאוכלה שייך לסוף ענין דלעיל בסמוך כגי' הגר"א ז"ל. כמבואר בדברינו לעיל בסמוך: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים דין|ד_כד}}תרומת מעשר של דמאי {{ירו"מ-הדגשה|נטלת מן הטהור על הטמא}}. אית חמי {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}}: תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף יכול לתרום מהטהור על הטמא}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: בספק תרומה גדולה אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|במקרה ש}}ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר {{שוליים דין|ד_כה}}{{ירו"מ-הדגשה|התורם}} מן הודאי על הדמאי, תרומה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות {{ירו"מ-ביאור|שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול.}} ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום}}? אמר רבי שמעון בר ברסנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר ברסנה|°]]: כאן ברוצה לאוכלה {{ירו"מ-הדגשה|ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות}}. כאן ברוצה לשורפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{שוליים דין|ד_כו}}פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כז}}שתי חלות בסוריא<span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ה. אומרת הגמרא, למדנו בברייתא תרומת מעשר של דמאי ניתנת מהטהור הטמא. שואלת הגמרא, מה החידוש? איכא מינה: '''תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא''', תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן. אין איסור לתרום מהטהור הטמא רק בתרומה גדולה, כי שם יש הרי חובה לתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר שאפשר לתרום שלא מן המוקף, אז אין שום איסור, נהפוך הוא צריך לתרום דווקא מהטהור, מהטהור הטמא. אמר רבי יוסי, לא מדובר שם בדמאי כמו שחשבנו דמאי רגיל, אלא '''בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש'''. רק קורא לזה דמאי, כן, כי דמאי זה, מה זה דמאי? שאתה לא יודע אם הפריש או לא. אז גם פה אתה לא יודע, אבל בעצם לא מדובר על דמאי רגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו דמאי, אלא פה מדובר על דמאי כזה שבעצם הוא מסופק אם הוא הפריש תרומה גדולה או לא. אומרת הגמרא, כמה דתימר מן הודאי על הדמאי, '''תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כלומר אם אדם תורם מדבר שהוא טבל ודאי על דבר שהוא דמאי, אז זה תרומה. אבל אותה תרומה לא תאכל עד שיוציאו עליה תרומות ומעשרות עליה. למה? כי אני אומר אולי הדמאי מתוקן בכלל, ואז בעצם הפריש מהחייב על הפטור. אז אומרת הגמרא אם זה ככה, אז למה כשאתה אומר '''אף מן הדמאי על הדמאי כן''', המשנה אמרה תרומה זה עזוב ויתרום, ולא אמרה גם כן שתרומה ועזוב יתרום ולא תאכל עד שיפריש על המקום אחר. הרי לכאורה גם שמה אולי, אולי השנייה, הראשונה היא טבל גמור והשנייה תקנו אותה, כי הרי דמאי אנחנו לא יודעים מה קרה. יכול להיות שהראשונה הייתה טבל והשנייה תקנו. אמר רבי שמעון בר ברסנה: '''כאן ברוצה לאוכלה, כאן ברוצה לשורפה'''. ובאמת ודאי אם הוא רוצה לאכול את זה, אז ודאי הוא חייב גם כן לתקן את זה. אבל כאן מה שהמשנה אמרה שמה, שרק תרומה ועזוב ויתרום, זה אם הוא רוצה לשרוף אותה, הוא לא צריך לאכול את זה, אבל זה לא רוצה רק לשרוף, אז פה הוא לא צריך לתקן את זה. תלמודא משנה: '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר'''. כמו בעלים של הקרקע. אנחנו יודעים שבסוריה חכמים תיקנו שקרקעות של ישראל יהיו חייבות ושל הגויים יהיו פטורות. אז פה בא רבי אליעזר ואומר שגם אריס, כלומר אדם יהודי שהוא אריס אצל גוי בסוריה, גם יהיה חייב כאילו שהקרקע שלו. ורבן גמליאל אומר כל החיוב זה רק עם האדמה שלו. '''רבן גמליאל אומר: שתי חלות בסוריא'''. כלומר בסוריה מפרישים שתי חלות, אחת שהיא נשרפת ואחת נותנים לכהן. '''ורבי אליעזר אומר: חלה אחת'''. '''אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר''', כלומר נתנו רק חלה אחת ואת האריסים פטרו מפירות האריס שבסוריה, שהיה אריס אצל גוי פטרו אותו מתרומות ומעשרות ובשביעית. לאחר מכן '''חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים''', כלומר גם כן חייבו שתי חלות וגם כן פטרו את האריסים מתרומות ומעשרות ושביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''תרומת מעשר של דמאי - הניתן לתרום מן הטהור על הטמא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהדין עוסק בספק תרומה גדולה שצריך מוקף, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ז. {{שוליים דין|ד_כה|חזרה=כן}} '''התורם מן הודאי על הדמאי או מן הדמאי על הדמאי - התרומה חלה אך אין לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא נט|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נט]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא ס|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף ס]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בר ברסנה המחלק בין רוצה לאוכלה (אז צריך להרים תרומה ומעשרות) לבין רוצה לשורפה (אז די בתרומה שתרם); כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיפים נט-ס. {{שוליים דין|ד_כו|חזרה=כן}} '''תבואה שנלושה בעיסה עם מי פירות (שאינם ממים המחייבים) אינה חייבת בחלה משום עריבתה עמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל דיבנה שמחייב, כדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א הי"ז) שפסק שדבש ומי פירות אינם פוטרים את העיסה מחלה. {{שוליים דין|ד_כז|חזרה=כן}} '''כמה חלות מפרישים מעיסת עכו"ם בסוריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל, שנהגו כדבריו בשתי הדרכים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls5"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:37.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:26.35%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:38.73%;height:5.09%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:43.82%;height:1.70%;left:91.92%;width:4.12%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מתני' ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא.''' סוריא זכרנו בכמה מקומות היא הארצות שכבש דוד ויש דינים שנוהגין בה כמו בא"י אלא שהן מד"ס ויש שהיא כח"ל ומפני מה אין בה קדושת א"י והרי כיבשן מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה וכיבוש זה כיבוש רבים הוא אלא משום שכיבש אותן קודם שכבש כל א"י ונשארו עדיין בה מז' עממין ואלו היה כובש בתחילה כל א"י לגבולותיה ואח"כ היה כובש ארצות אחרות היה כבושו בהן כא"י לכל דבר הכי מייתי לה לעיל בפ"ב בהלכה ב' מדרשת הספרי '''ר"א מחייב פירותיהן וכו'.''' אע"פ שאין לאריס בגוף הקרקע כלום ס"ל לר"א דה"ז כישראל הקונה קרקע בסוריא דחייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם דמוהו יש לו שותפות בקרקע ור"ג פוטר הואיל ואין להאריס בגוף הקרקע כלום וקרקע של הנכרי בסוריא פטורה דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע ממעשרות ומשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> '''שתי חלות בסוריא.''' כהאי דתני במתני' דלקמן שהארצות שהן מאמנה ולחוץ וסוריא הוא בכלל שתי חלות אחת לאור מפני שעפרה טמא כארץ העממים ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: חלה אחת. אחזו קולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. חזרו לנהוג כדברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} בשתי דרכים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כח}}שלש ארצות לחלה: מארץ יש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}אל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}} שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר {{ירו"מ-הוסר|ומאמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ומאמנה}} ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור. {{שוליים דין|ד_כט}}וטבול יום אוכלה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות. {{שוליים דין|ד_ל}}ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן: {{שוליים דין|ד_לא}}החרמים {{שוליים דין|ד_לב}}והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור {{שוליים דין|ד_לג}}והזרוע והלחיים והקיבה {{שוליים דין|ד_לד}}וראשית הגז {{שוליים דין|ד_לה}}ושמן שריפה {{שוליים דין|ד_לו}}וקדשי מקדש {{שוליים דין|ד_לז}}והביכורים. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בביכורים. כרשיני תרומה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{שוליים דין|ד_לח}}מתיר וחכמים אוסרין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אלא בחכירי בתי אבות {{ירו"מ-הדגשה|שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי}}, כגון {{ירו"מ-הוסר|מהלל }}מהלין {{ירו"מ-הדגשה|שדות}} דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה ובשדות אלה חייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש חלה כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: קנס קנסו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא ישתקעו בסוריא}}. מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור. הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_לט}}אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. מה טעמהון דרבנין? אמר לו: {{שוליים דין|ד_מ}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: כמה {{ירו"מ-הוסר|דאתאמר }}דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו שיפריש}} שתי חלות בסוריא, ודכוותה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא תקנו שיפריש}} שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: חלה אין אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהיא התרומה האחרונה}}. תרומה יש אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיתן עוד תרומה לכהן}}, נמצאת אותה תרומה {{ירו"מ-הדגשה|שניה}} שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ג}} להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. אמר ליה {{ירו"מ-ביאור|אם תחייב דמאי בסוריא}}: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר}}. מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|שחלה פטורה מהדמאי ד}}אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא הוא <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת'''. כי זה ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה שנייה, לא לבבל. '''מגזיב ועד הנהר ועד שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן''', וזה מקומות שכבש יהושע ולא קידשו לבבל, אבל שתיהן מדרבנן. אבל כיוון שהמקומות האלה היו פעם מארץ ישראל, מראה להם איזה עיקר מהתורה, לכן חכמים תיקנו שיפרישו שתי חלות. אחת בגלל שבעבר עיקר החלה שם היא מדאורייתא, לכן מפרישים חלה אחת כשיעור והיא תישרף - היא הולכת לאור - ועוד חלה אחת קטנה בגן השיעור כמה שרוצים, וזה ייתנו לכהן והכהן יכול לאכול את זה. הסיבה שעשו את זה, שלא תשתכח תורת חלה. '''של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור'''. כלומר זה אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה בפי לקנה, ושל כהן אין לה שיעור. כמו שאמרנו, זה כל מה שעשו זה רק בשביל שלא תשתכח תורת חלה, כי שיעור שכוהנים אוכלים את זה, נותנים לכהן והכהן אוכל. '''מהנהר ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן'''. כלומר אחרי נהר פרת אחרי הרי אמנה, זה כבר חוץ לארץ גמור. זה לא לבבל ולא לארץ ישראל, מצרים כבשו אותם. אז שמה מפריש שתי חלות גם כן אחת לאור ואחת לכהן, אבל כאן '''של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה'''. כלומר לנותנים לכהן את החלה בשיעור כלומר אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה שתיקנו, והוא לא צריך להיות טהור גמור, אלא עדיין שיהיה טבול יום, כלומר טבול יום יכול לאכול אותה. '''רבי יוסי אמר: אינו צריך טבילה''', יכול אפילו טמא לאכול אותה. '''ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות''', להם זה אסור. '''ונאכלת עם הזר על השלחן''', כלומר מותר לכהן לאכול את זה ביחד עם זר, למרות שהזר אוכל חולין ולא חוששים שמא יתערבב עם החולין, והזר יאכל בטעות את התרומה הזאת, כי באמת היא חולין. '''וניתנת לכל כהן''', כלומר לא רק כוהנים חברים שמקפידים על טהרה, אלא כל כהן יקבל אותה. ואומרת המשנה: '''אלו נותנין לכל כהן: החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה''', כלומר שמן תרומה שהיא טמאה, '''וקדשי מקדש והביכורים. ורבי יהודה אוסר בביכורים'''. כאן אינה תרומה, כלומר זה עיקר המאכל שלו. '''כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין'''. אמרו לא, צריך גם כן כוהן שמקפיד על טהרה. אומרת הגמרא: למדנו '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל''' פוטר. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לא חייב רבי אליעזר אלא בחכירי בתי אבות'''. כלומר, הוא לא חייב בכל אדם שהוא אריס, אלא רק באריסים כאלה שהם אריסים דורות - האבות שלהם והאבות של האבות שלהם, עליהם רק גזרו. כי בגלל שהם גרים שם כל כך הרבה שנים אריסים באותה שדה, זה נראה כאילו זה השדה שלהם. כגון '''מהלין דבית רבי רבי אליעזר'''. אנחנו יודעים שאנטונינוס נתן לרבי בחכירה למשך אלפיים שנה, נתן לו שדות. השדות האלה, למרות שזה בעצם סוריה, בכל אופן השדות האלו היו חייבים בתרומות ומעשרות ושביעית. תני רבי חלפתא בן שאול אומר: '''קנס קנסו רבי אליעזר''', כדי שלא ישתקעו בסוריה. אומר זה סיבה אחרת - לא בגלל מה שאמרנו שזה נראה כאילו הקרקע שלו, אלא זה קנס, כדי שלא יישארו בסוריה, שיעזבו שיבואו לארץ ישראל. שואלת הגמרא: '''מה נפק מביניהון'''? איזה חציצה בין שניהם? '''אריס לשעה''' - כלומר אם אדם הוא אריס רק לעונה אחת, אז '''מאן דאמר קנס, חייב''' - פה גם הוא יהיה חייב. '''ומאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור''' - פה הוא היה פטור, כי הרי כולם רואים שזה לא שלו, הוא בא לפה רק לעונה אחת. '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי רבן גמליאל'''. כי הרי יכול להיות שזה מגויים, יכול להיות שזה מיהודים ואולי לא הפרישו. '''וחכמים אומרים: אינו צריך להפריש חלת דמאי''' - העיקר שמה זה מגויים. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא: '''ויאות אמר רבן גמליאל'''. כלומר, לכאורה רבן גמליאל צודק, הרי הרוב שמה זה גויים. '''מה טעמהון דרבנין'''? אמר לו: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא'''. אז לכן חכמים אומרים שלא צריך להפריש. רבי אבון בר חייא בעי: '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא, ודכוותה שתי תרומות בסוריא'''? כלומר מאחר שתיקנו להפריש שתי חלות בסוריה, אז מכל שכן, למה לא תיקנו שיפריש שתי תרומות בסוריה? יכול להיות אותו דבר. אמר רבי חגי: לא, יש הבדל. '''חלה אין אחריה כלום'''. כלומר, חלה זה התרומה האחרונה, אז אם הבן אדם מפריש חלה נגמר. אבל '''תרומה יש אחריה כלום''' - הרי אחרי תרומה גדולה צריך להפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר, מעשר שני וכולי. '''אם אומר את כן, נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות'''. כי הרי הוא היה עכשיו צריך להפריש מעשר ראשון במקום להפריש תרומה גדולה, אז התרומה הגדולה הזאת בעצם חייבת במעשרות, לכן לא תיקנו את זה. אומרת הגמרא: '''ביקש רבן גמליאל ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה'''. הוא רצה שיפרישו דמאי. אמר ליה רבי הושעיה: '''מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. הם יצטרכו להפריש על החלה שהם יקבלו, מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא תיקן. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה'''? לכאורה הוא חזר בו. הרי במקום אחר אמרנו שחלה פטורה מדמאי - למה? '''כי אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן'''. ופה הוא אומר שאני לא גוזר דמאי בסוריה, שמא הם יפרישו, יתנו לכהן חלה, אבל לא יפרישו עליה מעשרות. אמר רבי בון בר חייא: אני אומר שמא אותה חלה - מאחר שהולכת לשריפה, אין אימת קדשים עליו ולא יפריש עליה תרומות ומעשרות. זאת אומרת, הרי אמרנו שבסוריה הוא נותן שתי חלות. נכון שאימת קדשים עליו זה בחלה שהוא נותן לכהן לאכילה, אבל אולי הוא נותן לו את החלה השנייה, שהוא מזלזל בה, זה שריפה - שמא אותה נתן לו, ולכן בעצם אני חושש שמא לא יפריש עליה תרומות ומעשרות. וכאן לכאורה קצת קשה. זאת אומרת, לכאורה מה הוא עושה בחלה הזו? הוא שורף אותה. אז למה צריך להפריש תרומות ומעשרות? אז באמת יש פרשנים שאומרים שהחלה של השריפה היא לא נשרפת - כוהן יכול לאכול אותה בטהרה, טבול יום. מה שנאמר במשנה שטבול יום אוכל, יש דעה שאומרת שזו אותה חלה שנשרפת. כלומר אם יש כוהן שהוא רק טבול יום, כלומר הוא טהור רק טבול יום, אז הוא יכול לאכול אותה. אבל אם אין כוהן שהוא אפילו טבול יום, במקרה כזה שורפים אותה - זו הכוונה. זה יותר מסתדר עם הפירוש כאן, אבל לא כולם מסכימים על הפירוש הזה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_כח|חזרה=כן}} '''חלוקת ארץ ישראל לשלוש ארצות לענין חיוב חלה ומספר החלות הנפרדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת ("חלת כהן" בלבד), מגזיב עד הנהר שתי חלות (של אור יש לה שיעור, של כהן אין לה שיעור), ומהנהר ולפנים שתי חלות (של אור אין לה שיעור, של כהן יש לה שיעור) - כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_כט|חזרה=כן}} '''האם טבול יום מותר לאכול חלה, והאם היא נאסרת לזבים וזבות נידות ויולדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ז ח|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ה|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק שטבול יום אוכל את החלה, וחלה אסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח; הלכות תרומות פרק ז הלכה ח) והשו"ע (יו"ד סימן שכב סעיף ה). {{שוליים דין|ד_ל|חזרה=כן}} '''תרומה ומעשר עני נאכלים עם זר על שולחן אחד וניתנים לכל כהן שהוא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחלה וכיו"ב מדרבנן ניתנים לכל כהן ונאכלים עם הזר על השולחן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_לא|חזרה=כן}} '''סתם חרמים שהחרים אדם ולא פירש למה - נחשבים לכהנים ולא לבדק הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו ה|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ה. {{שוליים דין|ד_לב|חזרה=כן}} '''חובת פדיון פטר חמור בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו יד|רמב"ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות בכורות א טו|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שפדיון פטר חמור, כבכורות ופדיון הבן, נוהג בכל מקום ואינו תלוי בארץ, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בכורות פרק א הלכה טו ובהלכות ערכין פרק ו הלכה יד. {{שוליים דין|ד_לג|חזרה=כן}} '''חייבים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה מבהמת חולין שנשחטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה א]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתנות אלו ניתנות לכהן מכל בהמה, כמבואר ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכות א,יא. {{שוליים דין|ד_לד|חזרה=כן}} '''חובת מתנת ראשית הגז לכהן חלה בארץ ובחוצה לארץ, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים י|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כן מסקנת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שראשית הגז נוהגת בכל מקום ובכל זמן שלא כמתנות כהונה התלויות בקדושת הארץ. {{שוליים דין|ד_לה|חזרה=כן}} '''שמן טמא (שמן שריפה) שנתערב בשמן טהור, האם מצטרף לשיעור מצרפים ומעלה לתרומה ולחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ו ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ו, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף שמן שריפה מצטרף לחשבון החולין המצטרפים עם התרומה או החלה, שכן טעם התרומה מפריחו ומעלהו, ולכן מעלה כתרומה או כחלה לפי חשבונו, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ב הלכה יד ופרק ו הלכה ב.. {{שוליים דין|ד_לו|חזרה=כן}} '''קדשי מקדש טעונים סמיכה על ידי הבעלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י א|רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי המצריך סמיכה בקדשי מקדש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה א. {{שוליים דין|ד_לז|חזרה=כן}} '''אין ליהנות ולתת מהביכורים לפני הבאתם או שלא כדינם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ג|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ג, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המתירים, שהביכורים אינם קדושים כתרומה עד הבאתם, כפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ג הלכה א. {{שוליים דין|ד_לח|חזרה=כן}} '''חיוב מעשרות ותרומות בפירות שהחוכר ישראל מגוי בסוריא בחכירה קבועה של דורות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות יב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס דווקא בחכירת בתי אבות שכבר כמה דורות חוכרים אותה, כדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן המפרש כך את המחלוקת, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_לט|חזרה=כן}} '''חלת דמאי - האם חייבים בהפרשתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שיש להפריש חלת דמאי, ודעת רבן גמליאל שאינו צריך - נדחתה, כמבואר ברמב"ם (הלכות ביכורים ח, יד) שחייבו חלת דמאי משום חומרת חלה. {{שוליים דין|ד_מ|חזרה=כן}} '''חיוב חלה בסוריא בהפרשה אחת ולא בשתי חלות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' כרבי חגי: חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה, לכן די בהפרשה אחת בספק סוריא ולא כתרומה גדולה שיש אחריה מעשרות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls6"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:43.82%;height:1.70%;left:41.13%;width:50.79%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:45.52%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.39%;height:1.70%;left:78.05%;width:17.99%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר [אלא] בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ור"א אומר חלה אחת.''' דס"ל עפרה טהור כא"י ומפריש חלה אחת ותנתן לכהן '''אחזו בתחלה כקולו של ר"ג.''' בענין אריס לנכרי בסוריא וקולו של ר"א דאין מפרישין בה אלא אחת ואח"כ חזרו בהן והתחילו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים דאין קרקע של נכרי בסוריא חייבת במעשרות ובשביעית וישראל האריס בה פטור מכלום לפי שאין להישראל חלק בגוף הקרקע וכן לענין חלה כר"ג ומפרישין שתי חלות בסוריא והלכה כר"ג בשתיהן '''מתני' ר"ג אומר שלש ארצות לחלה.''' שלש ארצות חלוקין הן לענין דין חלה '''מא"י ועד כזיב.''' שהן מקומות שהחזיקו בהן עולי בישל כדתנינן לעיל בריש פ"ו דשביעית לפי שיש הרבה כרכים שכיבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובאותן שכבשו עולי בבל עד כזיב שהוא סוף אלו המקומות נוהגת חלה אחת שמפרישין בהן כשיעור חלה אחת והיא נאכלת לכהני' ובזמן שהיה להן אפר פרה קאמר שלא היו טמאי מתים '''מכזיב ועד הנהר ועד אמנם.''' כלומר מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנם והכי מפרש בגמרא שאלו הן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל שהן מכזיב ולחוץ לצד אחד עד הנהר והוא של מצרים ומכזיב ולחוץ לצד השני ועד אמנם והוא הר ההר המוזכר בגבולי הארץ ות"י טורי אמנום מפרישין בהן שתי חלות אחת לאור שהיא נשרפת ואחת לכהן ונאכלת ומפני שאותן המקומות לא נתקדשו בקדושת הארץ בימי עזרא שהוא עיקר הקדושה בא"י שקדשה גם לעתיד לבוא אבל קדושה הראשונה שקדשו עולי מצרים משגלו בטלה קדושתם וא"כ החלה שמפרישין בהן טמאה היא מחמת שאין עפר הארץ ההיא נקדש כקדושת א"י ממש ובדין שתהא נשרפת אלא דמיהת אותן המקומות מא"י הן לפיכך אמרו שמפרישין בהן שתי חלות והאחת שנשרפת יש לה שיעור והוא אחד ממ"ח דמצינו לשיעור הזה שהוא שיעור הנחתום כדתנינן לעיל בפ"ב ודי בשיעור הזה וא"צ לשיעור אחד מכ"ד כשיעור מעיסת בעה"ב שהרי נשרפת היא והשיעור שאמרו בה אינו אלא מפני דמיהת מקומות הללו מא"י הן והשניה מפריש אותה לכהן לאכילה וכדי שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי לא נטמאת הראשונה טומאה ידועה והלכך מפרישין עוד להשניה לאכילה לכהן ומפני שהיא אינה אלא מטעם חששא בעלמא לפיכך אין לה שיעור אלא כל שהוא רוצה להפריש מפריש הוא '''מהנהר ומאמנום לפנים.''' וזהו לחוץ מגבול א"י וכדפרישית לעיל בשביעית דהאי לפנים מלשון ולפנים בישראל הוא כלומר שממקום הקודם מהן לצד חוץ ונכלל בזה סוריא ושאר הארצות מפרישין בהן שתי חלות ג"כ אחת לאור ואחת לכהן אלא מפני שאותן המקומות אינם מא"י כלל ושתי החלות אינן אלא מדבריהם ממש ולפיכך הראשונה שהיא נשרפת אין לה שיעור כלל והשניה שהיא לכהן לאכילה יש לה שיעור והוא שיעור הנחתום א' ממ"ח דהואיל וזו וזו מדבריהם הן מוטב לרבות בהנאכלת מבהנשרפת והטעם בכאן לשתי החלות שהאחת נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת והאחת שהיא לאכיל' כדי שלא תשתכח תורת חלה שניתנת לכהן '''וטבול יום אוכלה.''' דהואיל וחלה זו שהיא מדבריהם ואינה אסורה אלא לטמאים ממש ואם טבלו אע"פ שלא העריב שמשן מותרין הן לאוכלה '''ר' יוסי אומר א"צ טבילה.''' דקסבר דלחלה מדרבנן א"צ אפי' טבילה '''ואסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות.''' בגמרא קאמר דדברי ר' יוסי הן דבטומאה שיוצאת מגופו מודה ר' יוסי דאסורה וצריך טבילה '''ונאכלת עם הזר על השלחן.''' לפי שאינה מדמעת ואפי' אם נתערבה שוה בשוה שאינה אלא מדבריהם '''וניתנת לכל כהן.''' ואפי' לכהן עם הארץ שאינו עושה בטהרה לפי שבלאו הכי היא טמאה מאויר ארץ העמים '''מתני' אלו ניתנין לכל כהן החרמים וכו'.''' טעמא דאלו שבעה הראשונים שהן ניתנין לכל כהן דלא איכפת בהו אם הוא נזהר בטהרה או לא לפיכך ניתנין אף לכהן שאינו ידוע אם משמר אותן בטהרה. וטעמא דקדשי המקדש והבכורים משום דמכיון שמביאין אותן בפנים לעזרה מסתמא מזהר זהיר ועושה אותן בטהרה '''החרמים.''' כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וכן להשאר דקחשיב שהן מכ"ד של מתנות כהונה '''והבכורות.''' אם בכור תם הוא ה"ז בכלל קדשי המקדש לטעמא דאית בהו ואם בעל מום הוא וצריך ליתנו לכהן כדדרשינן ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום וכתיב בבכור בעל מום וכיוצא בו הטמא והטהור יאכלנו '''ושמן שריפה.''' שמן של תרומה שנטמא ואינו עומד אלא לשריפה אבל שאר מתנות כהונה שבגבולין כגון תרומה ותרומת מעשר והחלה שצריכין טהרה אינן ניתנין אלא להכהן הנזהר בטהרה '''ר' יהודה אוסר בבכורים.''' ליתנן לכל כהן וקאמר בגמרא דר' יהודה לטעמיה דאמר בסוף בכורים שאין נותנין אותן אלא לחבר בטובה ולא לכל כהן דמכיון דלא עבדי בהו עבודה דלמא לא מזהר זהיר בהו והלכה כחכמים '''כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר.''' ליתנו לכל כהן וקאמר בגמרא דר"ע נמי לטעמיה דאמר לעיל בפ"ב דמעשר שני דכל מעשיהן בטומאה הואיל ואינן נאכלין אלא ע"י הדחק לא הוו כשאר תרומה וחכמים אוסרין דמיהת אוכל בשני רעבון הן והלכה כחכמים '''גמ' אלא בחכירי אבות.''' כגון הללו דבית רבי שיש להן אריסין מאבותיהם וכן בניהן אחריהן והואיל והן אריסין קבועין נראה כמי שיש להן חלק בקרקע '''קנס קנסו ר"א.''' טעמא משום קנס הוא שנעשה אריס להנכרי וקנסו אותו כדי שלא ימצא הנכרי אריס לשדותיו וימכרם לישראל '''מה נפק מביניהון.''' מהני טעמא וקאמר אריס לפי שעה איכא בינייהו דלמ"ד משום קנס אף אריס לשעה חייב אבל לאידך מ"ד דלא ס"ל טעמא דקנס ומוקי להא דר"א בחכירי בתי אבות א"כ אריס לשעה פטור אף לר"א '''הלוקח מן הנחתום בסוריא כו'.''' תוספתא היא בפרק ב' '''ויאות אמר ר"ג.''' שפיר קאמר משום שיש לחוש שמא לא הפריש הנחתום חלה וכהאי דתנינן לעיל בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק ומ"ט דרבנן דפטרי בסוריא '''א"ל.''' ר' מנא מפני שהיה ידוע להם שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כדאמרינן ששלח יוחנן כ"ג בכל גבול ישראל וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה והלכך לא גזור בדמאי אלא בתרומת מעשר כך היו יודעין שלא נחשדו על החלה בסוריא ומתני' דפ"ה דדמאי מיתוקמא בארץ ישראל ובשארי מקומות באותן שגזרו על הדמאי שם היו נחשדין על החלה כשם שהיו נחשדין על תרומת מעשר '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא.''' מטעמא דס"ל עפרה טמא כארץ העמים והלכך צריך שתי חלות אחת לשריפה שלא יאמרו ראינו חלה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל א"כ נימא ודכוותה שתי תרומות בסוריא ואמאי לא גזרו בתרומה נמי כן אחת לשריפה ואחת לאכילה '''א"ר חגיי.''' לא דמייא שהרי אין זה אלא משום חששא בעלמא מטעמא דאמרן הלכך גבי חלה הוא דחששו לכך לפי שאין אחריה כלום לתקן איזה דבר שהיא האחרונה שבמתנות אבל תרומה יש אחריה כלום שצריך להפריש אחריה המעשרות ותרומת מעשר ואם אומר את כן לגזור להפריש תרומה שנייה נמצאת אותה תרומה שנייה תהא טבולה למעשרות שהרי מן התורה כבר נפטר בתרומה ראשונה והשנייה אינה אלא משום חששא ויצטרך להפריש ממנה המעשרות וכולי האי לא חששו חכמים '''ביקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא.''' לפי שלא גזרו בתחילה דמאי על פירות שבסוריא כדתנן לעיל בפ"ק דדמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי וביקש ר"ג לגזור עליהן דמאי לפי שראה שחשודין הן על המעשרות ולא הניח לו ר' הושעיא משום שאמר לו שאם אתה עושה כן מעתה יחושו הכהנים על חלתן שנותנין להם שם שמא הפרישו חלה מעיסה שאינה מתוקנת מן המעשרות ויצטרכו הכהנים לתקן אותם ואין לנו לחדש דבר על מה שלא גזרו חכמים בתחילת גזירתם על הדמאי שבמקום שלא גזרו לא גזרו '''מחלפה שיטתיה דר' הושעיה.''' קשיא דידיה אדידיה דתמן אמר בפ"ק דדמאי בהלכה ג' על הא דתנינן חלת עם הארץ פטורה מן הדמאי ומפרש התם ר' הושעיה לטעמא מפני שאימת קדשים עליהם על עמי הארץ ואינו נותן לכהן החלה שהיא קדש מדבר שאינו מתוקן והכא הוא אומר הכן בתמיה שיחושו הכהנים על חלתן והלא החלה היא פטורה מדמאי שמסתמא נותנה לכהן מדבר המתוקן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג וחכ"א א"צ להפריש חלת דמאי וכו'.''' ומסיק שלא נחשדו ישראל על החלה וכל פלוגתתן הוא רק על הנחתום אבל בע"ב לכ"ע לא נחשדו על חלה כדמבואר בסמוך [ואח"כ מפסיק בהא דר"א ב"ח בעי משום דנוגע להענין הזה כמבואר בדברינו] ר"א ב"ח בעי כו' שני תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום ואפילו שיפריש עוד הפעם חלה ומחזקינן לה שלא נפטרה מחלה הראשונה מ"מ א"צ ליתן רק חלה לבד משא"כ בתרומה אם תחזיק לה שלא נפטרה מתרומה ראשונה ואתה עושה אותה תרומה ובאמת נפטרה כבר מתרומה הראשונה והיא אינה תרומה וחייבת במעשרות וכשאתה עושה אותה תרומה מספק צריך אתה לנהוג בה ב' חומרות שמא היא תרומה ושמא אינה תרומה דכבר נפטרה וחייבת במעשרות ע"כ תהא צריך לנהוג בה ב' חומרות ע"כ לא החמירו. ואח"כ קאמר הגמ' ע"ז דר"ג ב"ר ביקש להנהיג את הדמאי בסוריא ר"ל חלת דמאי בסוריא כההיא דר"ג דהלוקח מן הנחתום בסוריא יתן חלת דמאי ולא הניח לו ר"ה משום דא"כ דתחזיק חומרת ר"ג ותחשוד אותם א"כ יהי' ב' חומרות דהנחתום דמפריש חלה יהי' חשש לכהנים בחלה הזאת גם משום דמאי. וכההיא דאמר לעיל בסמוך בב' תרומות דא"כ תהיה צריך לחוש ב' חששות ע"ז פריך הגמ' מחלפ' שיטתי' דר"ה תמן הוא אומר אימת קדשים עליו והכא אומר הכין פי' דהא קי"ל דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי בשלמא לר"י לא קשה דהוא קאמר לעיל בפ"א דמס' דמאי דהטעם דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי משום דלא גזרו על הדמאי בחלה ע"כ י"ל דלא גזרו רק בא"י משום דכל עיקר דמאי הוא חומרא בעלמא דבא"י רוב ע"ה מעשרין משא"כ בסוריא י"ל דאין רוב ע"ה מעשרין ע"כ החמירו וגזרו אפילו בדמאי משא"כ לר"ה דקאמר הטעם מפני אימת קדשים עליו א"כ אין נ"מ בין סוריא לא"י ואין שום חשש לחוש על חלתן ע"ז אמר רבב"ח אני אומר אותה של אור נתן לו ר"ל דע"ה סבר דנותן לו לאחר ע"כ אין אימת קדשים עליו ע"ז אמר לו ר"מ דז"א דהא בפירוש קאמר דיחושו על חלתן מלשון זה משמע דאפילו נתן לו בפירוש לשם אכילתן וכונתו שיחושו אלו הכהנים שנתן להם חלתן עבור אכילתן. ואח"כ מביא הגמ' הברייתא דהלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי [ובברייתא הזאת שנוי' בסתם הלוקח מן הנחתום צריך להפריש והוא מפורש כר"ג ולא כחכמים דהא מפורש דבנחתום צריך להפריש וקס"ד דהברייתא הזאת מיירי בסוריא א"כ מוכח דהלכה כר"ג] כו' חזקת בעה"ב בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי כפי' מהרא"פ ז"ל ע"ז פריך דמהברייתא הזאת קשה על ר"ה דקס"ד דהבריית' קאי על סוריא א"כ מוכח בפירוש דהלכה כר"ג דפליג עם חכמים בברייתא דלעיל גבי נחתום דהא הכא מפורש בלא פלוגתא דבנחתום צריך להפריש חלת דמאי ואמאי לא הניח ר"ה לר"ג ב"ר לנהוג כר"ג ומשני ר"מ דל"ק כאן בא"י ר"ל בסוריא וכאן בחו"ל פי' הברייתא הזאת מיירי בחו"ל דבסוריא לא חשידי ישראל אחלה משום דחשובה כא"י וחששו על חיוב דחלה כמו על תרומה כדאמר לעיל משא"כ בחו"ל דקיל ומזלזלי בה. ע"כ צריך להפריש חלת דמאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה לחלוק בנחתום בין סוריא לבין חו"ל: '''תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן.''' פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> אומר הכן {{ירו"מ-הדגשה|שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן}}? אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: אני אומר {{ירו"מ-הדגשה|שמא}} אותה של אור נתן לו {{ירו"מ-הדגשה|ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות}}. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה}}. {{שוליים דין|ד_מא}}הלוקח מן הנחתום {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי חנניה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה חברון דרבנין|°]]: במתארח אצלו {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הוסר|לעיסתו}}{{ירו"מ-הדגשה|עיסתו}}. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם קונה ממנו אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית}} והן שראו אותו מגבל אצל אחר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו. ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי}}. חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי {{ירו"מ-הדגשה|שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר. אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי: ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{שוליים דין|ד_מב}}כאן {{ירו"מ-הוסר|בארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|בחוצה}}{{ירו"מ-הדגשה|שפטור מן הדמאי בספק ממי לקח וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור. תנן}} {{ירו"מ-הוסר|לארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|מארץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כיני מתניתא {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|מזרחה}} עד הנהר {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|וצפונה}} עד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}}. תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? {{שוליים דין|ד_מג}}כל שהוא שופע מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-ביאור|הרי אמנה}} ולפנים ארץ ישראל. מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} ולחוץ חוצה <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת חלה, דף כ"ו. בדף הקודם אמרנו שרבן גמליאל ברבי רצה להעניק דמאי בסוריה, ורבי יהושע לא הניח לו, אמר לו: אם ככה, אם תעשה דבר כזה, אז הכוהנים שיקבלו חלה יצטרכו להפריש עליהם מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא הפריש. ואז שאלנו האם רבי הושעיה חזר בו, הרי במקום אחר רבי הושעיה אומר שהחלה פטורה מדמאי כי אין קודשים ניתנים על עם הארץ, והוא לא ייתן לכהן משהו לא מתוקן. וכאן הוא אומר שאם הכהן יקבל חלה, הכהן יצטרך לחשוש ולהפריש תרומות ומעשרות שמא בעל הבית לא הפריש. ועל זה אמר רבי בון בר חייא ש'''אני אומר אותה של אור נתן לו''', שפה זה שונה, בסוריה זה שונה, כי הרי שם יש שתי חלות, אחת הולכת לשריפה ואחת ניתנת לאכילה. אני חושש שמא מדובר באותה חלה שהולכת לשריפה, ואז בעל הבית לא מקפיד. אבל בזאת שלאכילה באמת הוא מקפיד לתת אותה אחרי שהוא הפריש תרומות ומעשרות, אבל אולי מה שהוא נתן לו זאת אותה אחת שהולכת לשריפה. אמר לו רבי מנא: '''לא תני רבי הושעיה אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. מדובר על אותה חלה שהם אוכלים, וזה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''הלוקח מן הנחתום האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי'''. '''מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי'''. אמר רבי יונה בשם רבי חנניה חברון דרבנין: כל מה שאמרנו זה דווקא במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם הוא קנה ממנו, אז אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי. אמר רבי יונה: מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית ולא להפריש דמאי — '''והן שראו אותו מגבל אצל אחר'''. כלומר, אם אני רואה אותו שהוא הולך לחבר שיגבל לו עיסתו בטהרה, ואם אני רואה שהוא מקפיד שאחר יגבל כשלא הייתה בה טומאה שלו, אז ודאי הוא מקפיד גם שיפריש תרומות ומעשרות כראוי. אומרת הגמרא: '''חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי'''. כלומר, אם אני בא אצל בעל הבית בסוריה, אוכל אצלו, לא צריך להפריש חלת דמאי. למה? כי מסתמא הוא לקח את זה מגוי. עכשיו, אם הוא יודע שרוב מכנסו משלו, כלומר אם יש לו שדה, ובעצם רוב הלחם שלו זה משלו, אז צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה בעי: '''ולית הדא פליגא על רבי הושעיה'''? שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריה. הרי פה אתה רואה שצריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי מנא: '''כאן... כאן''', שחייב משום דמאי זה כשמדובר שבוודאי הוא לקח מיד ישראל. מה שפטור מדמאי זה בספק ממי לקח. כלומר, אם אני לא יודע ממי לקח, בזה אני פטור, כיוון שרוב המוכרים זה גויים. אבל אם הייתה וודאות שהוא קנה מישראל, הרי ישראל חייב, ולכן יהיה חייב בדמאי. ואומרת המשנה: מארץ ישראל ועד גזית מפרישין חלה אחת, כי זה בעצם מקום שקידשו גם עולי בבל. מגזית ועד הנהר ועד אמנה מפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא: '''כיני מתניתא''': מה שכתוב מגזית ועד הנהר ועד אמנה, אפשר להתבלבל, אפשר לחשוב שהכל זה לכיוון אחד, מגזית עד הנהר ומהנהר עד אמנה. אלא הכוונה: מגזית מזרחה עד נהר פרת, ומגזית צפונה עד הרי אמנה. '''תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? כל שהוא שופע מטוורס ולפנים ארץ ישראל, מטוורס ולחוץ חוצה לארץ'''. כלומר לכיוון דרום זה ארץ ישראל, וממה שמעבר לטורי אמנה ולחוץ זה חוץ לארץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מא|חזרה=כן}} '''הקונה פת מנחתום או ממוכרת בשוק חייב להפריש חלת דמאי, ואילו האוכל אצל בעל הבית או המתארח אצלו פטור מהפרשת חלת דמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי חנניה: הפטור הוא דווקא במתארח אצלו על עיסתו שראה שנתגלגלה ברשותו ומקפיד להפריש, אך הקונה ממנו אפילו בעל הבית חייב בדמאי; כך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_מב|חזרה=כן}} '''בגבולות ארץ ישראל לעניין חלה, מגזיב מזרחה ועד הנהר ומגזיב וצפונה עד אמנה - חייבים בשתי חלות (אחת לאור ואחת לכהן).''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונא המפרש את המשנה כך שהתחום שבין גזיב לנהר ולאמנה חייב בשתי חלות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים. {{שוליים דין|ד_מג|חזרה=כן}} '''גבול ארץ ישראל לצד הים נקבע בקו ישר מהר אמנון ועד נחל מצרים, והאיים שבים שמעבר לחוט נחשבים חוץ לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/תנא קמא) כפי שפסק הרמב"ם, שהניסין שבים חוץ לארץ, ודעת רבי יהודה נדחתה מהלכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls7"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.39%;height:1.70%;left:41.13%;width:31.24%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.08%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:70.96%;height:1.70%;left:73.39%;width:22.65%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''א"ר בון בר חייה אני אומר אחת של אור נתן לו.''' כלו' ה"ק ר' הושעיה שעל החלה של אור שנותן לו יש לחוש שהרי בסוריא מפרישין שתי חלות לדברי ר"ג ועל אותה חלה הוא דקאמר שמעתה יחושו הכהנים על חלה זו שמא היא מדבר שאינו מתוקן ואין כאן אימת קדשים עליו מכיון שחלה זו לא ניתנה לאכילה: א"ל ר' מנא לר' בון האי לאו מילתא היא לשנויי הכי להא דר' הושעיה שהרי לא תני ר' הושעיה בדבריו אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ומשמע על החלה שלהן שניתן להן לאכילה ואי בחלה של אור מאי חלתן דקאמר ועוד דלא שייך כלל לומר יחושו וכי מה איכפת לכהן בחלה של אור והלכך קשיא הא דר' הושעיה עליה דידיה גופיה '''הלוקח מן הנחתום וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק דמכלתין '''מבעל הבית והמתארח אצלו.''' כלומר שלקח מן הבעה"ב או מן המתארח אצלו והכי הוא בהדיא בתוספתא מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ולפי הגי' דהכא יש לפרש והמתארח אצלו הרי הוא כמו הלוקח ממנו ואין צריך המתארח להפריש חלת דמאי וכן נראה מהא דלקמן וקמ"ל דאע"ג שאין מתארחין אצל עם הארץ כדתנן בפ"ב דדמאי המקבל עליו להיות נאמן וכו' ואינו מתארח אצל עם הארץ אפלו הכי בחלה אין חוששין שלא חששו אלא בנחתום שעושה להשתכר ואפשר שהוא חס מלמעט בהעיסה ואינו מפריש חלה אבל הבעה"ב אע"פ שהוא עם הארץ מ"מ על החלה חושש הוא ומפריש ולקמן מוקי להברייתא דוקא בח"ל שהיא מדרבנן והלכך תלינן לקולא גבי בעה"ב דהואיל ואינו מפריש אלא חלה אחת לאור ובכל שהוא מיפטר מסתמא לא יאכל הוא עצמו אם לא הפריש החלה אבל לא בא"י כדלקמן '''במתארח אצלו לעיסתו.''' כלומר שאוכל עם הבעה"ב בעיסתו של הבעה"ב שהוא אוכל בעצמו ובהא הוא דלא חששו שמא לא הפריש חלה מכיון שהבעה"ב בעצמו אוכל מזה ומטעמא דאמרן ולאפוקי אם המתארח נותן לו משלו לתקן המאכל בשבילו דשמא לא יחוש מלהפריש חלה דלא איכפת ליה בשביל אחרים ור' יונה דידיה מפרש לה וקאמר והן דוקא שראו אותו להבעה"ב מגבל העיסה אצל אחר בהא הוא דחיישינן אם המתארח אוכל משלו דכיון שהוא שלא בפני המתארח אפשר שלא יחוש להפריש חלה בשביל זה אבל אם הוא מגבל בביתו לא חיישינן גם בכה"ג לפי שמתירא שהמתארח יראה שאינו מפריש החלה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> '''חזקת בעלי הבתים בסוריא וכו'.''' כדאמרינן לעיל שלא נחשדו בסוריא על החלה והא דמייתי לה הדר בכאן לאשמועינן דהך דינא דברייתא וכדמפרש ר' יונה גם בסוריא הוא כן ומשום הסיפא דמסיק נקיט לה '''אם יודע שרוב מכנסו משלו וכו'.''' כלומר והא דמוקמינן אחזקת בעה"ב בסוריא דוקא אם א' אוכל אצל הבעה"ב משל הבעה"ב אבל אם יודע זה שמה שהבעה"ב עושה בשבילו הוא מרוב מה שהוא הכניס לו משלו בהא חיישינן שמא לא תיקן הבעה"ב בשל זה המתארח וצריך הוא להפריש חלת דמאי וקמ"ל דאפי' בסוריא חילקו בכך בדין המתארח כמו דמחלק ר' יונה בהא דתנינן בהתוספתא '''ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה.''' על הברייתא קאי דקס"ד דבא"י מיירי וא"כ נימא דמהאי ברייתא נמי קשיא על הא דרבי הושעיה דפ"ק דדמאי דמפרש לטעמא דאמרו שם חלת ע"ה פטור מן הדמאי לפי שאימת קדשים עליו כדלעיל וקס"ד נמי דלהאי טעמא דר' הושעי' הוא הדין בחלה עצמה אמרו כן דכמו שא"צ לתקן החלה של ע"ה מדמאי לפי שבודאי נותן להכהן מדבר המתוקן כך אמרינן לענין החלה עצמה שאימת קדשים עליו ובודאי הפריש חלה והשתא למאי דקא מפרש ר' יונה להברייתא בדין המתארח דלא אמרו אלא במתארח אצלו לעיסתו של הבעה"ב אבל אם המתארח נתן לו לתקן המאכל משלו חוששין שמא לא הפריש החלה והא לר' הושעיה לעולם אימת קדשים עליו גם לענין החלה עצמה שמסתמא הוא מפריש ומי נימא דהך בריייתא ולטעמי' דר' יונה פליגא נמי אהא דר' הושעיה. א"ר מנא דלא היא. דמהך ברייתא בלא"ה לא קשה לר' הושעיה דכאן בארץ הא דלעיל בפ"ק דדמאי בארץ מיירי ובהא הוא דאיכא למימר דחימת קדשים עליו הואיל והחלה היא מדאורייתא וכאן בברייתא דמחלק בין נחתום לבעה"ב בח"ל הוא דמיירי והשתא דאתינן להכי הא דקאמר ר' יונה לחלק בדין המתארח נמי ליתא דבחלת ח"ל לעולם לא חששו בבעה"ב לא בלוקח ממנו ולא להמתארח אצלו דתלינן לקולא גבי בעה"ב כ"א בנחתום הוא דחששו מפני שהוא עושה להשתכר וכדפרישנא לעיל '''גמ' כיני מתניתא וכו'.''' כלומר דכן צריך לפרש מכזיב וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' לכל הא דלקמן לעיל בפ"ו דשביעית בסוף הלכה א' עד תשורי מראש אמנה וע"ש </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> לארץ. הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר ([[במדבר לד ו|במדבר מסעי לד ו]]): וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל הגבולות}} שבצדדין, {{ירו"מ-הוסר|מהן }}מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא {{ירו"מ-הדגשה|שבהרי אמנה}} ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]]: לכשיגיעו הגליות לטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס וכשיפגשו}} הן {{ירו"מ-הוסר|עתידות}}{{ירו"מ-הדגשה|עתידים}} לומר שירה, שנאמר {{הפ|שיר השירים|ד|ח}}: תשורי מראש אמנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן התם אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|הירדן מפסיק למעשר בהמה ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל ומזרחה חוץ לארץ}}. אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} ([[דברים ג יז|דברים דברים ג יז]]): והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יח}} {{הפ|יהושע|יח|כ}}: והירדן {{ירו"מ-הוסר|וגבול }}יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא {{ירו"מ-הוסר|שיהא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיהיו}} במקום אחד עש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ה {{ירו"מ-הדגשה|בהמות על הירדן}} {{ירו"מ-ביאור|על גשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם}}: ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: לחזקות {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן — אין זו חזקה, כיון שאין שיירות מצויות}}. ולביעורין {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל. שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן}}. ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא}} שמשך עפר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה. של כהן אין לה <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו, '''הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. כלומר, בעצם כיוון שחוף הים הוא לא ישר, הוא הולך בצורה של חצי כדור, אז משני הקצוות מטורי אמנה מותחים חוט עד נחל מצרים, וכל מה שנכנס באמצע זה חלק מארץ ישראל, לכן קפריסין לפי הדברים האלה שייך לארץ ישראל. אומרת הגמרא: '''רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל'''. כלומר, הוא סובר שמערבה אין גבול, כל מה שמערבית לארץ ישראל זה ארץ ישראל, '''שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים'''. שואלת הגמרא לרבי יהודה שהוא סובר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל, אז איך הולך הגבול? איך מפרידים מה ארץ ישראל, מה לא ארץ ישראל? '''את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס'''. כלומר בהרי אמנה יש מקום שנקרא קפלריא, ומשם מותחים חוט לכיוון מערב עד האוקיינוס, עד סוף העולם, ומנחל מצרים גם כן עד האוקיינוס. '''מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. אמר רבי יוסטא בר שונם: '''לכשיגיעו הגליות לטוורס הן לומר שירה'''. כשיגיעו לטורי אמנה, כשישראל יצאו מארץ ישראל לקבל את פני הגלויות בטורי אמנה, הם עתידים לומר שירה, '''שנאמר: תשורי מראש אמנה'''. תנן: '''רבי מאיר''' — הירדן מפסיק למעשר בהמה. זאת אומרת אם היו לו חמש בהמות מצד אחד וחמש מצד שני, למרות שיש ביניהם פחות משש עשרה מיל, לא מצטרפות, כיוון שמערב הירדן זה ארץ ישראל ומזרחה זה חוץ לארץ. '''אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו'''. '''מאן דאמר הירדן מארץ ישראל''' — מה המקור? '''שנאמר: והערבה והירדן וגבול'''. '''מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ: והירדן יגבול אותו לפאת קדמה'''. '''ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו''' — אז איך מדובר? כדי לעשר על הירדן אני צריך שיהיו במקום אחד עשר בהמות, כלומר או שיהיו על הירדן עצמו עשר בהמות, או שיהיו בצד המערבי עשר בהמות, או שיהיו בצד המזרחי עשר בהמות. אבל הוא לא יכול להצטרף לא מצד אחד לצד שני, וגם לא מהירדן לכל אחד מהצדדים. תנן במסכת בבא בתרא: '''ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן'''. כלומר אם הירדן סחף חלק מהאדמה, כך הדין נשאר. '''נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית'''. כלומר הוא עבר לסוריה, אז חזקתו למעשרות ולשביעית נשארת אותו דבר מבחינת הדין. '''רבי ירמיה ורבי אימי בשם רבי יוחנן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לחזקות'''. זה לא כמו שחשבנו לעניין קדושת ארץ ישראל, לעניין תרומות ומעשרות, אלא לחזקות, כדתנן: שלוש ארצות לחזקה — יהודה, עבר הירדן והגליל. שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים בצד השני של הירדן, אז זה לא חזקה, כיוון שאין שיירות מצויות. '''ולביעורין''', כדתנן: שלוש ארצות לביעור — יהודה, עבר הירדן והגליל, שאם כלתה ביהודה, אפילו אם לא כלתה בעבר הירדן הוא חייב לבער, כי אין חיה שביהודה גדולה מזו שבעבר הירדן. '''ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד'''. הרי הוא לא יכול לראות בבת אחת, הוא חייב שני רועים, וכיוון שהוא חייב שני רועים אז הן לא מצטרפות. '''והוא הדין לשאר נהרות''', כלומר זה לא רק הירדן, זה רק דוגמה. '''ולא כרבי מאיר''' שהוא סובר שהם לא מצטרפות כי זה גבול, שנהרות אחרים הם לא מחלקים. אז ההלכה היא לא כרבי מאיר. '''רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש''': לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה, כמו שהבנו שהוא בעצם לקח שטח אדמה והעביר אותו לסוריה או להפך, אלא מדובר '''שמשך עפר'''. הוא באותו מקום זורם, רק הוא סחף עפר משדה אחד והעביר אותו לשדה שני. ובמקרה כזה באמת אין שום שייכות לעניין של ארץ ישראל, אלא מדובר פה על כך שהוא לא יכול לגבות הוצאות ממוניות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls8"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:70.96%;height:1.70%;left:41.13%;width:32.26%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:72.65%;height:3.39%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:11.96%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:13.69%;height:12.17%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:25.86%;height:1.74%;left:50.67%;width:12.95%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''אית תניי תני הירדן מא"י.''' הירדן עצמו מא"י הוא נחשב ונ"מ להאיים אשר בתוכו דין א"י להם ואיכא דתני דמח"ל הוא דנחשב ואיכא דתני הירדן גבול בפ"ע כלומר אינו נחשב לגמרי לכאן או לכאן אלא כל שהוא כנגד א"י הוא א"י וכל שהוא כנגד ח"ל כח"ל הוא ומפרש ואזיל במאי פליגי '''מ"ד הירדן מא"י.''' יליף לה מהאי קרא דכתיב ביהושע אצל הגבולין והערבה והירדן וגבול כלשון הזר לא נמצא במקרא אלא בגבול למטה בני ראובן כתיב ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול וגו' וכן לקמן הירדן וגבול עד קצה ים כנרת וגו' וכן בגורל למטה בני יהודה כתיב וגבול קדמה וגו' וממה דכתיב בגורל בני ראובן משמע יותר דהירדן נחשב בתוך הגבול מ"ד הירדן מח"ל יליף מדכתיב בגורל מטה בני בנימין והירדן יגבול אותו לפאת קדמה משמע שהירדן יגבול אותו אבל הוא אינו נחשב בתוך הגבול '''ומ"ד הירדן גבול בפ"ע והוא שיהא במקום אחד.''' כלומר דודאי טעמיה מדמשמע מקרא הכי ומשמע הכי א"כ דיינינן ליה כגבול בפ"ע אבל דוקא שיהא במקום אחד וכדפרישית דאם האי שבתוכו במקום אחד הוא נחשב כאותו המקום שכנגדו אם הוא כנגד א"י כא"י הוא ואם כנגד ח"ל כח"ל הוא ולאפוקי מהא דלקמיה '''עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה.''' כלומר אבל אם עשה הירדן כמי שנטל מזה ונתן לזה והיינו שעקר ממקום זה ונתנו למקום אחר '''מה שנטל נטל וכו'.''' כלומר דיינין לזה כהאי דאמרינן בתוספתא דב"מ לענין ייאוש הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ואין להבעלים כלום דמסתמא יאושי אתייאש ליה וה"נ לענין דין ארץ ישראל וח"ל שאם נטל מכאן ונתן לכאן הרי הוא כמקום שנתנו לשם וכדמפרש לקמיה לענין מאי הוא '''ומה אנן קיימין.''' ולענין מאי עסקינן לזה אם במקום שהיה א"י ונעשה כסוריא כלומר אם ניטל המקום שבירדן שהיה בא"י ושטפו והלך לו בסוריא ובעינן למימר שנעשה אותו המקום כדין סוריא ולא כדין א"י קשיא ואמאי והרי הוא בחזקתו למעשרות ולשביעית שהרי אותו המקום הוא מכנגד א"י ושם נתחייב במעשרות ובשביעית מן התורה כדקאמרת שהוא גבול בפני עצמו ונחשב הוא כדין אותו המקום שהוא כנגדו ואמאי תחשביה עכשיו כסוריא ולפוטרו ממעשרות ושביעית מן התורה אלא כדין סוריא שאין שם החיוב אלא מדבריהם ולמה לא נימא לחומרא דבחזקתו הוא כפי אותו המקום שהיה שם בתחילה ושאני גבי הא דאמרי' לענין מציאה דהתם משום ייאוש בעלים נגעו בה וקאמר ר' ירמיה וכו' דלא איתמר האי מילתא אלא לענין חזקות כהאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל ואם נעקר המקום שהיה כנגד עבר הירדן ובא לו כנגד ארץ אחרת הרי הוא כאותה הארץ שהוא עכשיו כנגדה לענין חזקה וכן לענין ביעור כדתנן לעיל בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכדאמרן וכן לענין מעשר בהמה כדתנן בפ"ט דבכורות הירדן מפסיק למעשר בהמה לר"מ שלא יצטרפו אלו שבעבר זה עם אלו שבעבר הזה וכלומר דלענין זה נמי קאמר דהירדן גבול בפני עצמו דמפסיק הוא למעשר בהמה כדאמרינן התם דטעמיה דר"מ מהכא דכתיב והירדן יגבול אותו וכו' ולעיל מינה קאמר דאיכא מ"ד והיינו ר' אמי דהכא דס"ל אליבא דר"מ דאם יש שם גשר הגשר מצרפן ולאו טעמיה דיליף מקרא והיינו נמי דקאמר הכא לענין שאם יש באותו מקום שניתן הוא עכשיו לצרפן הרי הוא מצרפן דהולכין בתר השתא ולא אחר המקום שהיה בתחלה אבל לענין מעשרות ושביעית אזלינן לחומרא אם המקום שהיה בתחילה מקום חיוב הוא </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> '''והוא שמשך עפר.''' הא דאמרינן שאם ניטל ממקום זה ובא לו למקום אחר דיינינן לחומרא למעשרות ולשביעית ואחר מקומו שבתחילה אם היה בא"י ובא לו מח"ל או כיוצא בו דוקא שמשך עפר מאותו המקום שבתחילה ונתיישב במקום אחר דיינינן ליה כאותו עפר של מקור חיוב אבל אם שטף הפירות ממקום החיוב למקום הפטור (אלא) הדין בהם כדאמרינן לעיל בריש פ"ב פירות א"י שיצאו לח"ל הרי הן פטורין מן הכל וכר"ע '''של אור יש לה שיעור.''' אותן המקומות שהן מכזיב עד הנהר ועד אמנום דתנינן דשל אור יש לה שיעור לפי שהוא דבר תורה כלומר דמכל מקום מא"י היא שיש בה חיוב מד"ת וכדפרישית במתני' ושל כהן אין לה שיעור לפי שאינה אלא מטעם חששא בעלמא מדבריהם וכדמסיק ואזיל. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן. כלומר דהרי למה הצריכו אותו להפריש עוד השניה לכהן הוא מטעם שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת והיא החלה הראשונה וא"כ השניה אינה אלא מדבריהם ולפיכך אין לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> שיעור שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה}}, {{שוליים דין|ד_מד}}שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן {{ירו"מ-הדגשה|אין מקום לטעות דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה}}, {{ירו"מ-הוסר|לכשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} בא לכאן הוא נשאל {{ירו"מ-הוסר|וזו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו}} וזו מדבריהן הוא, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|דה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מודי בה {{ירו"מ-הדגשה|שאסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בבוצרה שהיא צריכה רוב {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבטלה}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מתניתא אמרה {{שוליים דין|ד_מה}}אפילו באחד ואחד דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם פת חולין ופת חלה. אף שאין כאן רוב חולין}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין {{ירו"מ-ביאור|הנערים}} ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא {{ירו"מ-ביאור|המתרגמים}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לבני רבי חייא ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים דין|ד_מו}}חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|לא ביטלו אותם לגמרי אבל הקלו ש}}אוכל ואחר כך מפריש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר הדברים ביטלו}}. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בלבד. {{שוליים דין|ד_מז}}אבל {{ירו"מ-הוסר|לירקות או}}{{ירו"מ-הדגשה|בירקות}} אפילו לתרומה גדולה לא חשו, כהדא דתני [[ביאור:עץ מסורת#איסי בן עקביה|°]]<nowiki/>איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן. תני: {{שוליים דין|ד_מח}}חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך {{ירו"מ-הוסר|ואוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן}}: וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו מקפיד על טהרה. תנן: ואלו נותנין לכל כהן לא על הכל נאמר אלא}}. יש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לאנשי משמר ויש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ב}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}עי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מניין {{שוליים דין|ד_מט}}{{ירו"מ-הוסר|שהדמים }}שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר}} ([[ויקרא כז כא|ויקרא בחקותי כז כא]]): כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. {{ירו"מ-הדגשה|שדה}} אחוזה עצמה {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מנין}} שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו {{ירו"מ-הדגשה|לכהן המיוחד}}{{ירו"מ-הוסר| אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי}} {{ירו"מ-הוסר|משמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקריב באותו שבוע}}. והכתיב ([[דברים יח ג|דברים שופטים יח ג]]): ונתן<span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כז. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא למדנו מגזי ועד הנער ועד למנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן. של אור יש לה שיעור ושל כוהן אין לה שיעור. אז הגמרא מסבירה של אור יש לה שיעור כיוון שהוא דבר תורה. הכוונה לא הכוונה שהוא דבר תורה באמת, אלא הכוונה שיש לו עיקר מהתורה, כי הרי בזמן יהושע זה נכבש, היה בזה קדושה ולכן בעצם היה פעם חלה מהתורה. לכן חז"ל שהם תיקנו, הם תיקנו שאת החלה הזאת שהוא שורף בגלל שהיא נטמאת, את תרומת ארץ העמים את זה הוא ייתן כשיעור. ושל כוהן אין לה שיעור כי זה רק מדרבנן. אמרה '''ויפריש לאור ולא יפריש לכהן'''. כלומר אם ככה אז יש להפריש רק לאור, למה צריך להפריש גם לכהן? אומרת הגמרא '''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת'''. כן, הרי לא כולם יודעים שיש תרומת ארץ העמים. הם רואים תרומת עורה והם רואים שהיא נשרפת. כלומר חלת עורה נשרפת, כן, אז לכן מפרישים שתיים. אומרת הגמרא אז אוקיי, אז שיפריש לכהן, לא יפריש לאור, אומרת הגמרא לא, כי יש כאלה שיודעים שארץ העמים טמאה, ו'''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת'''. אז '''מתוך שהוא מפריש שתיהן''' אין מקום לטעות, כי הרי באין שהוא מפריש שתיים זה דבר משונה. אז הוא ישאל למה מפרישים שתיים ואז יסבירו לו, הוא יבין את הכל ולא יטעה. למדנו במשנה מהנער ומהמנה ולפנים מפריש שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כוהן יש לה שיעור. כלומר לאור נותנים כל שיעור ולכוהן נותנים את השיעור של אחד מארבעים ושמונה אחד עשרים וארבע. עכשיו למה זה? כיוון ששתיהם מדבריהם, כלומר בחוץ לארץ, הרי זה ממש חוץ לארץ, אז שמה שתיהם מדבריהם, כן, אין להם בכלל עיקר מהתורה. אז '''מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת'''. מה למדנו במשנה ושל כוהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. כן, כלומר טבול יכול לאכול אותה. רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה, אבל אסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות, ו'''אוף רבי יוסי מודי בה''', כן, שאסורה לזבין, זבות, נידות ויולדות. למה? כי '''חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו'''. כן, כמו שראינו שזרע תיקן טבילה לבעלי קרב ולא תיקן טבילה לטומאות אחרות. כן, אז גם פה הזבין, זבות, נידות ויולדות זה טומאה יותר חמורה מאשר שאר הטומאות כי זה טומאה שיצאה מגופו. '''הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב''' כדי לבטלה. כלומר, החלת חוץ לארץ. אז לא צריך אחד ממאה אבל די ברוב. צריך רוב כדי לבטל אותה. '''אמר רבי יונה: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה''' - זה הכוונה. '''ואינה נאסרת באחד ומאה'''. '''אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד'''. לא צריך אפילו רוב, מספיק אחד כנגד אחד. איך רואים את זה? '''דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן'''. מה הכוונה? הכוונה שהכהן וישראל הם מערבים את הפת שלהם ביחד. זה מביא לחם אחד, זה מביא אחד והם אוכלים ביחד, משמע שאין כאן רוב חולין. '''אמר רבי יוחנן: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן'''. רובין זה נערים. שואלת הגמרא '''מאן אינון הרובין'''? מי זה הנערים האלה? '''תרגמוניא'''. כן, זה הבנים של רבי חייא שהם נקראו ככה בגלל שהם תרגמו את הדרשות של אבא שלהם. רבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל '''חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ''' - כלומר חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו ש'''אוכל ואחר כך מפריש'''. כן, כלומר נותן עיניו בזה ואוכל את זה. לא צריך להפריש, זה לא, זה לא אוסר את האכילה. הוא יכול לאכול ולהפריש מה שנשאר. '''אמר רבי אבא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר'''. כלומר גם מי שחשש והפריש זה רק על דגן תירוש ויצהר שזה בעצם עיקרה מהתורה, אבל שאר הדברים הם כבר ביטלו. '''רבי אילא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומה בלבד'''. אבל בירקות אפילו תרומה גדולה לא חשו, כן, כי כמו שלמדנו במסכת תרומות, '''כהדא דתני איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן'''. כן, כלומר הוא סובר שכל המעשרות האחרות של אילנות ושל קטניות הכל דאורייתא, אבל של ירקות זה מדבריהם. ויש אומרים שהכוונה שאין להם אפילו אסמכתא. כן, זה הכוונה. כלומר הוא מסכים שחוץ מדגן תירוש ויצהר הכל דרבנן. אבל לשאר הדברים, לירקות אין אפילו אסמכתא. לאחרים מצאו אסמכתא מהפסוק, אבל זה לא דאורייתא, זה רק אסמכתא, רק איזה דרשה. אבל לירקות לא מצא אפילו אסמכתא. '''תני: חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך''' - כדי שלא יהיה חילול השם, כי הרי מותר להאכיל את הזרים בחלה וגם ישראל יכול לאכול אותה. כן, אז כשהגוי יראה שמאכילים את התרומה שלו לישראל אז זה חילול השם. אז קודם כל מודיעים אותו שאין שם תרומה כדי שידע. תנן, '''וניתנת לכל כהן'''. אמרנו שחלת סוריה, כן, אז ניתן לכל כוהן '''בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ'''. כלומר גם הוא לא רק כתפילת טהרה. תנן, למדנו במשנה ואלו נותנים לכל כוהן. כן, ויש שם רשימה של כל מיני דברים שנותנים לכל כוהנים, כמו שראינו שאת הפדיון הבן וכדומה. אז אומרת הגמרא לא על הכל נאמר. למרות שיש פה רשימה מאוד ארוכה אבל הנותנים לכל כוהן זה לא באמת הולך על כולם, אלא יש מה שנותנים רק לאנשי משמר. נותנים לכל כוהן אבל באנשי משמר, כן, ויש מה שבאמת נותנים לכל כוהן. אז בואו נראה מה הרשימה. '''הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן'''. רבי ירמיה שאל את רבי זעירא: '''מניין שחרמים לאנשי משמר'''? אמר לו, כיוון שגם בשדה אחוזה שיצא ביובל והיא ניתנת לאנשי משמר, וזה אנחנו יודעים. אז שם כתוב '''כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'''. כן? אז שואלת הגמרא, '''אחוזה עצמה שתהא לאנשי משמר'''? אתה אומר שחרמים ניתנים בגלל ששדה אחוזה ניתן, אבל - כי התורה הקישה ביניהם. אבל מי אמר ששדה אחוזה בכלל ניתן? אומרת הגמרא '''בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו'''. כן, מה זה לכוהן תהיה אחוזתו? הכוונה לכהן המיוחד שמכריז בו אותו שבוע. אומרת הגמרא, '''והכתיב: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה'''? אז מהתם גם זה ניתן רק לכהן של אנשי משמר, כי אתה אומר, אתה אומר לכהן המיוחד. אז גם פה רק אנשי משמר. הרי המשנה אומרת שלא, שזה לכל כהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מד|חזרה=כן}} '''טבול יום אוכל חלה של כהן משום שהיא מדברי סופרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שטבול יום אוכלה בלא טבילה נוספת, כיוון שחלה מדברי סופרים והקילו בשיעורה ובאכילתה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_מה|חזרה=כן}} '''חלה בזמן הזה חוץ לארץ - חייבים בהפרשתה מדרבנן בלבד או שבטלה כליל?.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שבטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות (וחלה בכללן) מן התורה בחוץ לארץ, וכיום היא מדרבנן בלבד, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים דין|ד_מו|חזרה=כן}} '''חלה ותרומה בחוץ לארץ בזמן הזה - האם אוכל ואחר כך מפריש.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שלא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר, ולכן אוכל ואחר כך מפריש רק בהם, ובשאר הדברים בטלה החובה לגמרי בחוץ לארץ. {{שוליים דין|ד_מז|חזרה=כן}} '''אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כאיסי בן עקביה שמעשר ירקות מדבריהם, וכן פסק הרמב"ם שתרומת ירקות וכן מעשרותיהם אינם אלא מדבריהם. {{שוליים דין|ד_מח|חזרה=כן}} '''חלת נכרי בארץ ישראל ותרומתו בחוץ לארץ אינה חייבת בחלה/תרומה, ואם עשה - מודיעים לו שאינו צריך ואינו חילול לתת חלתו לישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה של א|שו"ע יו"ד סימן של סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחו"ל מודיעין אותו שאינו צריך, ונותנת לכל כהן כדי שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים חלתם לישראל ולנכרים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_מט|חזרה=כן}} '''שדה אחוזה שהוקדשה וחרמים הניתנים לכהנים ניתנים לאנשי המשמר המשמש באותו שבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ח יא|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא ורבי אבהו שהחרמים והשדה אחוזה ניתנים לכהן המיוחד המשמש באותה שבת, כפי שנלמד מ"לכהן תהיה אחוזתו" - לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls9"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:25.86%;height:1.74%;left:9.96%;width:40.71%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.60%;height:24.34%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.94%;height:1.74%;left:18.59%;width:45.03%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ויפריש לכהן.''' אבבא דבתרה במתני' קאי מהנהר ומאמנום לפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן. ואמאי הצריכו שתי חלות לא יפריש אלא לכהן שלא תשתכח תורת חלה לכהן ואל יפריש לאור וקאמר דטעמא שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת שהרי טמאה היא מאויר ארץ העממים ולפיכך הצריכו ב' חלות לפי שמתוך שהוא מפריש שתיהן לכשבא לכאן לפני החכמים הוא נשאל מפני מה הוא כך ואומרים לו '''וזו וזו מדבריהם היא.''' כלומר והואיל ושתיהן מדבריהם הן לפיכך אמרו כאן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור כדי לרבות בנאכלת ולא בנשרפת כדפרישית במתני' '''אוף ר' יוסי מודה בה כצ"ל.''' ואסיפא ואסורה לזבין וכו' קאי דבהא אוף ר' יוסי מודה דכל זמן שלא טבלו אסורין בה ולפי שחומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו ולא פליג ר' יוסי אלא בשאר טמאים שטומאתן ממגע טומאה היא '''הורי ר' אבוהו בבוצרה.''' שהיא חוץ לארץ שהחלה שם צריכה רוב לבטלה אם נתערבה וקאמר ר' יונה דמלמדינו בזה שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה כלומר שאינה נאסרת התערובת עד שיהא מאה ואחד אלא אפי' בפחות ממאה עולה היא ומיהת רובא צריכה לבטלה '''אמר ר"ז ופליג.''' דממתני' שמעינן שאינה מדמעת כלל ואפי' בשוה אחד באחד דהא תנינן ונאכלת עם הזר על שולחן אחד אלמא שאפי' אין בה אלא כדי החולין שאוכל הזר אינה מדמעת '''היו מפרישין תרומות ומעשרות.''' בגולה '''תורגמונייא.''' הן המתרגמים האחרונים ובני ר' חייא נקראים כן '''אוכל.''' על סמך שיפריש אח"כ. לא חששו בח"ל אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ורבי הילא מוסיף דלא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד ולא לשאר מעשרות '''אבל לירקות או.''' יאמרו בהן דאף לתרומה גדולה לא חשו וכהדא דתני וכו' לעיל בריש מעשרות דאף בא"י אינם אלא מדבריהם '''תני.''' בתוספתא חלת הגוי וכו' שא"צ ואוכל אותה אף הזר </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> '''וניתנת לכל כהן וכו'.''' אמתני' קאי וכדפרישית במתני' '''גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר.''' כלומר אף ע"ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה '''מנין.''' שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין '''אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.''' כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל '''אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'.''' וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין '''והכתיב וכו'.''' סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא"כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא"כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג"כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה '''רבי אחא וכו'.''' כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> לכהן הזרוע והלחיים והקיבה? מעתה {{ירו"מ-הדגשה|ינתנו רק}} לאנשי משמר? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דכתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]): כל חרם קודש קדשים הוא לה' {{ירו"מ-הדגשה|מקיש חרם לקדשי קדשים}}. מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|והתני}}: מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שמשמר}}{{ירו"מ-הדגשה|משמר}} והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים יח א|דברים שופטים יח א]]): אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. {{שוליים דין|ד_נ}}עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אוסר בביכורים {{ירו"מ-הדגשה|לתת לכל כהן}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק לחבר.}} רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אין נותנין אותן {{ירו"מ-ביאור|לאנשי משמר,}} אלא לחבר בטו{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ה {{ירו"מ-ביאור|דכיוון שלדעת רבי יהודה בר עילאי נותן לכל כהן שירצה צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כרשיני תרומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולכן יכול לתת לכל כהן שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא מחלפא שיטתיה {{ירו"מ-הדגשה|וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה, אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן}}. שנייא הוא {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא מאכל בהמה ואין}} אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו {{ירו"מ-הדגשה|תרומות ומעשרות}} על הבקייה {{ירו"מ-הדגשה|כמו שגזרו על הכרשינין? הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם כמו הכרשינים. לפי שהבקיה לא היתה חשובה והראיה שלא היתה חשובה שדרכו עליה ו}}במנעליהן. יצאת עמהן מאלכסנדריאה {{ירו"מ-הדגשה|וכך התחילה לגדול בארץ}}. אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: {{שוליים דין|ד_נא}}בימי רעבון. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|ברעב שהיה}} בימי דוד. אמרין: היא הדא, היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור {{שוליים דין|ד_נב}}ולא קיבלו ממנו. אנשי {{ירו"מ-הוסר|אלכסנדיראה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלכסנדריאה}} הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר {{ירו"מ-הוסר|בצועים}}{{ירו"מ-הדגשה|צבועים}} {{שוליים דין|ד_נג}}הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה ([[שמות כג טז|שמות משפטים כג טז]]): וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס {{שוליים דין|ד_נד}}העלה בכורות מבבל ולא קיבלו {{ירו"מ-הוסר|מהן }}ממנו. יוסף הכהן {{שוליים דין|ד_נה}}הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו: הקונה בסוריא כקונה <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''': '''כל חרם קודש קדשים הוא לה''''. אז בעצם התורה הקישה חרם לקודשי קודשים. מה קודשי קודשים? רק אנשי משמר. כי מי שבמקדש רק יכול לאכול את זה. אז גם חרמים לאנשי משמר. אומרת הגמרא, אם כך '''מעתה אף המטלטלין'''? '''מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן'''. כן, אז מה ההבדל ביניהם? '''רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייא בשם רב ששת''': כתיב '''אשי ה' ונחלתו יאכלון'''. מה אישים לאנשי משמר, כלומר קורבנות לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. אומרת הגמרא '''עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין'''. '''אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר'''. '''ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין'''. '''אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה'''. אמרנו במשנה ש'''רבי יודה אוסר בביכורים''' לתת לכל כהן. הוא מתאר לתת זה רק לחבר, כן, כי הביכורים זה כמו תרומה. זה יכול להיות טהרה. אומרת הגמרא '''רבי יודה כדעתיה''', ד'''רבי יודה אמר: אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה'''. כלומר מותר לתת בטובה, אבל רק לחברים. עכשיו, כיוון שדעת רבי יהודה לתת לכל כהן שירצה, כן, אז פה צריך לדאוג שזה יהיה כהן שמקפיד על טהרה. אבל חכמים שאמרו שנותנים את זה רק לאנשי משמר, אז אין בעיה, כי הרי אנשי משמר הם עובדים במקדש, אז ודאי יאכלו את זה בטהרה. למדנו במשנה קרשיני תרומה רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים, כי אמרנו קרשיני תרומה היא קרה למאכל בהמה. '''אמר רבי יונה: רבי עקיבה כדעתיה''', ו'''רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה'''. כן, אז כיוון שכך אז יכול לתת את זה לכל כהן. לא צריך להקפיד על כלום. '''אמר רבי יוסי: אפילו תימא מחלפא שיטתיה'''. והסבר חכמים שאומרים שמעשה בטהרה, כלומר, גם אם נגיד שרבי עקיבא חזר בו, הוא הסביר כמו חכמים שכל מעשיהן בטהרה, כן, של הקרשיני תרומה. כן, אז כאן הוא יודע, הוא עדיין יסכים שנותנים את התרומה לכל כהן. למה? כי שם יש לי מאכל בהמה, ו'''שנייא הוא אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו'''. כן, כלומר, בעצם כיוון שזה איקרה מאכל בהמה, אז הדין שונה, כי זה לא מצוי שאדם יטמא את האוכל של הבהמה, כי אוכל אדם יותר קל, כי אדם נוגע בזה, מזיז את זה, עושה מזה מאכלים, אז בקל יכול לבוא טמא, אבל באוכלי בהמה לא גזרו. אומרת הגמרא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן'''? כן, גם בקיה זה גם כן סוג של מאכל בהמה. כן, אז למה על זה לא גזרו? הרי קרשינים גזרו גם זה מאכל בהמה. אז למה על זה לא גזרו? אז אומרת הגמרא כיוון שהבקיה לא הייתה חשובה. עכשיו, מה הראיה שהיא לא הייתה חשובה? הרי איך היא באה לארץ? הם דרכו עליה במנעליהם, וכך '''יצאת עמהן מאלכסנדריאה'''. הם היו במצרים ודרכו, וככה נדבקו להם הזרעים והם הגיעו והתחילה לגדול בארץ. כן, כלומר, זה לא היה מתוך כוונה. הקרשינים, הם הגיעו איתה בכוונה, אז לכן יש לה חשיבות. אבל הבקיה זה ממש במקרה. שואלת הגמרא '''אימתי גזרו על הכרשינין'''? '''רבי יוסי אומר: בימי רעבון''', מתברר שאנשים אוכלים את דשאת השדה. '''ורבי חנניה בשם רבי''': '''בימי דוד''' - בימי הרעב שהיה בימי דוד. '''אמרין: היא הדא, היא הדא'''. באמת זה אותו דבר. ימי הרעבון של ימי דוד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_נ|חזרה=כן}} '''עשרים וארבע מתנות כהונה מתחלקות למקדש, ירושלים וגבולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כמניין וכחילוק זה להלכה ביד החזקה. {{שוליים דין|ד_נא|חזרה=כן}} '''האם תרומה וחלה נאכלות בזמן רעבון/היתר הוראת שעה כרגיל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בשם רבי שהרעב היה בימי דוד, והדין הוא הוראת שעה שאין למדים ממנה, כפי שפסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נב|חזרה=כן}} '''חלה שהובאה מחוצה לארץ לירושלים אינה ניתנת לכהן אלא נשרפת מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה המסופרת בירושלמי שלא קיבלו חלת אנשי אלכסנדריאה ואנשי הר צבועים, שדינה בשריפה מפני שאין חלת חוצה לארץ אלא מדרבנן וחיישינן לטומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ה הלכה ז.. {{שוליים דין|ד_נג|חזרה=כן}} '''אין מקבלים ביכורים שהובאו קודם לחג השבועות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, הרמב"ם פסק שאין מביאים ביכורים קודם עצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך". {{שוליים דין|ד_נד|חזרה=כן}} '''אין להעלות בכורות מארץ העמים לישראל לחלקם לכהנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שלא קיבלו ממנו (מיוסף הכהן) - אין מעלים בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, כדברי הרמב"ם (הלכות בכורות פ"א ה"ה). {{שוליים דין|ד_נה|חזרה=כן}} '''הבאת ביכורים מיין ושמן ומחוץ לארץ ישראל (כגון מסוריא) לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' ביכורים אינם אלא משבעת המינים ומארץ ישראל בלבד, אך סוריא שכיבשה דוד נחשבת כארץ ישראל לענין זה ("הקונה בסוריא כקונה בירושלים"), לכן קיבלו מאריסטון מאפמיא ולא מנתן איש תקוע שהביא חלות (יין ושמן); כן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכות א וד.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls10"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:51.94%;height:1.74%;left:9.96%;width:6.78%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.68%;height:20.86%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.54%;height:1.74%;left:12.26%;width:51.36%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מעתה אף המטלטלין.''' אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא"כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה '''ר' יוסי בר' בון וכו'.''' קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי '''עשרים וארבעה מתנות וכו'.''' תוספתא היא במכלתין פ"ב '''הבכורות.''' בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים '''והמורם מתודה ואיל נזיר.''' לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן '''ועורות המוקדשים.''' של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י"ב דזבחים עורות ק"ק לכהנים ק"ו מעולה וכו' '''וגזל הגר.''' האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח"כ לאחר מיתת הגר '''ר' יודה אוסר בבכורים וכו'.''' כדפרישית במתני' וכן להא דר"ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר"ע דהכא כהאי דס"ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ"ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא"כ אף למאי דס"ל ר"ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ"מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר"ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה.''' בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע"י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> '''בימי רעבון.''' שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע"י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן '''אמרין.''' דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן '''מתני' ניתאי איש תקוע.''' תקוע הוא מא"י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח"ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א"א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א"א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח"ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ '''הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'.''' שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן '''בן אנטינוס.''' ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח"ל לארץ '''הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו.''' לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס"ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים '''שלא יקבע הדבר חובה.''' שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני '''מאפמיא.''' שם מקום בסוריא '''מפני שאמרו הקונה בסוריא.''' כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> בפרוור ירושלם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שגזרו עליהן והחזירום}}. {{שוליים דין|ד_נו}}לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? {{שוליים דין|ד_נז}}מניחה {{ירו"מ-הוסר|על}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} הפסח ושורפה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: אני ראיתי את שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]] שותה יין של תרומה בעכו שאמר: זה הובא מקיליקיה {{ירו"מ-הדגשה|שבחוץ לארץ}} וגזרו עליו ושתייו בספינה {{ירו"מ-הדגשה|ואיך התירו לו לשתות}}? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר: לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ {{ירו"מ-הדגשה|או}} מן החוט ולפנים? נאמר: מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אפילו תימר מן החוט ולפנים {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין ו}}לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]]? בימי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} דרבי שמעון בר כהנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר כהנה|°]] הוה מסמך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. עברון על חד סייג {{ירו"מ-ביאור|עברו ליד גדר אחת}}, אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי. חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. {{שוליים|ד_נח}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה {{ירו"מ-ביאור|ילך הגדר של אותו איש}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] הוה מסמך לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. עבר חד טעין חד מובל דקיסין {{ירו"מ-ביאור|עבר אחד עם חבילה של עצים}}, אמר ליה: אייתי לי חד קיסם {{ירו"מ-הוסר|ניחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|נחצי}} שניי. חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא {{ירו"מ-ביאור|ילך החבילה של אותו איש}}. {{ירו"מ-הדגשה|הוסיף ואמר}} לא דרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כשר כל כך, אלא מילין {{ירו"מ-הוסר|דיצרן}}{{ירו"מ-הדגשה|דיוצרי}} {{ירו"מ-הוסר|שמע לך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמיע}} לן נעבדינן. {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות. תני}}: אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: ולא רבי חייה רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היא {{ירו"מ-הדגשה|ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו תני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהן והחזירום למקומן ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן}}? עוד הוא אית ליה {{ירו"מ-ביאור|גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס}}: וגזרו עליהן והחזירום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שהר}}{{ירו"מ-הדגשה|הר}} צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו}}. תנינן תמן: {{שוליים דין|ד_נט}}אין מביאין בכורים משקין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן}}. והתני {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר ([[דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]): תביא. {{ירו"מ-הוסר|תיפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שלקטן משעה הראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|לעשותן משקה. ברם}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|בש}}לא לקטן משעה ראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|כך. תנן: אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתייא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתייא}} כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות. תני: האשה עושה פסח הראשון לעצמה {{ירו"מ-ביאור|בחבורה שכולה נשים.}} והשני טפילה לאחרים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים דין|ד_ס}}האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין {{ירו"מ-הוסר|צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} לומר הראשון.<span id="דף_כח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ח. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריה הביאו חלתן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם. אנשי ארצובים הביאו ביקוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם", וזה כתוב בתורה: וחג הקציר ביקורי מעשיך אשר תזרע בשדה. כלומר, אפשר להביא רק אחרי שבועות. "בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביקוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים", הכוונה פסח שני בירושלים, "והחזירו כדי שלא ייקבע דבר חובה. אריסטון הביא ביקוריו מאפמיה וקיבלו ממנו". אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו". תני רבי חייה: '''גזרו עליהן והחזירום למקומן'''. כלומר, דברים שלא קיבלו, אלא חייבו אותו להחזיר אותם חזרה לביתור, שזה בחוץ לארץ. אמר רבי אבא בר זבדא: אי אפשר לומר שגזרו עליהם והחזירום, כי הרי '''לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ'''. אז כיצד יעשה? '''מניחה הפסח ושורפה'''. אז יהיה חמץ ואז שורף את זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו'''‏, שאמר: '''זה הובא מקיליקיה''', כלומר הביא את זה מחוץ לארץ, '''וגזרו עליו ושתייו בספינה'''. שואלת הגמרא: איך התירו לך לשתות? וכי '''אין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ'''? הרי אם יראו שהוא שותה, אז יגידו, הנה מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ. אומרת הגמרא: '''נאמר: לא ירד לעכו'''. הוא בכלל לא ירד ליבשה. אז היכן שתה הוא? כלומר, הוא שתה את זה בספינה. אבל איפה בדיוק? '''איכן שתייו? מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים?''' הרי אמרנו שמן החוט ולפנים זה ארץ ישראל. אמרה הגמרא: '''נאמר: מן החוט ולחוץ''', שתה את זה בחוץ לארץ. אמר רבי יונה: '''אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה'''. כלומר, גם אם נגיד שהוא שתה את זה בתוך התחום של ארץ ישראל, הרי כל האיסור זה רק מראית עין, שלא יאמרו שראינו תרומה באה מחוץ לארץ. זו הסיבה היחידה. אבל כיוון שזה רק מראית עין, לא חששו לזה בספינה. שואלת הגמרא: '''אימתי היה שמעון בן כהנא?''' בימי רבי אליעזר. '''רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי אליעזר. עברון על חד סייג''', ראו גדר, '''אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי'''. תביא לי איזה קיסם מהגדר כדי שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה'''. אם כל אחד ייקח קיסם, לא יישאר גדר לבן אדם הזה. רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא. '''עבר חד טעין חד מובל דקיסין'''. עבר שם איזה סוחר שמוכר עצים. '''אמר ליה: אייתי לי חד קיסם שניי'''. תביא לי חתיכת מקל שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא'''. אם כל אחד יעשה ככה, אז כל הסחורה שלו תלך לאיבוד, יפסיד את הכל. הוסיף ואמר: '''לא דרבי זעירה כשר כל כך, אלא מילין לן נעבדינן'''. אל תחשוב שזה כזה חסיד, אלא מעיקר הדין ככה ההלכה, אסור, וזה לא משום מידת חסידות. תני: '''אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן'''. אמר רבי אבא מרי: '''ולא רבי חייה רובא היא רבי חייה?''' הרי רבי חייה זה שאמר בברייתא. אז מי אמר את הברייתא שם על אלכסנדריה? והרי במעשה של ניטאי אשדקא, רבי חייה אמר שגזרו עליהם והחזירו למקומן. אז למה כאן, במעשה של אנשי אלכסנדריה, למה הוא לא אמר שגזרו עליהם והחזירום? אומרת הגמרא: '''עוד הוא אית ליה: וגזרו עליהן והחזירום'''. גם פה הוא גורס כך. אומרת הגמרא: '''אנשי צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן'''. תנינן תמן: '''אין מביאין בכורים משקין'''. אמר רבי הילא בשם רבי אלעזר: '''כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים'''. כלומר, אפילו הבעלים, אפילו הכהנים, אסור להם להפוך את הפירות שהם מקבלים למשקה. שואלת הגמרא: '''והתני רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר תביא'''. אבל יש הבדל: '''שלקטן משעה הראשונה על מנת''', כלומר אם מראש הוא בצר את הענבים כדי להכין יין, אז יכול להביא יין, אבל כאן מדובר שהוא בצר ענבים לאכילה, להביא אותם כמו שהם. אז את זה אסור לו. '''לא לקטן משעה ראשונה על מנת כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות'''. תני: '''האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים''', דברי רבי מאיר. כן, למה החזירו אותם? זה לפי הדעה שאומרת שנשים בפסח שני זה רשות. כלומר, האישה עושה פסח ראשון לעצמה, כלומר אפילו בחבורה שכולם נשים, כי היא חייבת מדאורייתא, והשני טפילה לאחרים. זה רבי מאיר, שאומר שהוא רשות, אז לכן אפשר לצרף אותה, אבל היא לבד לא יכולה לעשות. רבי יוסי אומר: '''האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין לומר הראשון'''. כלומר, לפי רבי יוסי, אישה גם בפסח שני זה חובה אצלה, לכן היא תעשה אפילו לבד, אפילו חבורה של נשים אפילו בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים דין|ד_נו|חזרה=כן}} '''פירות תרומה טהורים שיצאו לחוץ לארץ ונטמאו שם - אין אוכלים אותם, ואין שורפים אותם, ומניחים אותם עד שירקבו מאליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן אינו יכול לאוכלה משום מראית עין של תרומה טמאה, ולא לשורפה משום מראית עין של תרומה טהורה נשרפת, ולא להחזירה לארץ; לפיכך מניחה עד שתרקב, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נז|חזרה=כן}} '''חלה שנטמאה או שנעשית מדמאי/תרומה מחוצה לארץ ולא נשרפה בזמנה - האם ניתן להניחה עד הפסח ולשורפה אז.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שמניחה עד הפסח ושורפה עמו, כלשון הירושלמי "מניחה עד הפסח ושורפה", ואין בכך משום שנוי או חשש טעות בין העם. {{שוליים דין|ד_נט|חזרה=כן}} '''אין מביאים ביכורים כשהם משקה, אלא רק פירות שלמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי הילא בשם רבי אלעזר: אין עושין ביכורים משקים, ומותר להביא משקה כביכורים רק אם ליקטו מתחילה על מנת לעשותו משקה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_ס|חזרה=כן}} '''אישה חייבת בקרבן פסח (ראשון ושני) ועושה אותו לעצמה ולא רק כטפילה לאחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות קרבן פסח ב ד|רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהאישה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, וכן הראשון, שכן חובתה בו כאיש - כרמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls11"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:76.28%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:20.63%;height:1.75%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:22.38%;height:29.74%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:52.12%;height:1.75%;left:87.17%;width:7.69%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן.''' על שהביאו חלה מח"ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני' '''אמר רשב"ג וכו'.''' תוספתא היא '''שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה.''' שם מקום בח"ל ועכו היא חצייה בא"י וחצייה בח"ל כדאמר לעיל בפ"ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח"ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה '''ואין בני אדם טועין וכו'.''' כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח"ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח"ל והוא בא לעכו וחצייה של א"י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א"י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם '''ואיכן שתייו.''' כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל"ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל וא"כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח"ל לארץ וקאמר הש"ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח"ל '''א"ר יונה דלא היא.''' דאפ"ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח"ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין '''אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר.''' כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר"א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ"ג דדמאי בהל"ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר"א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר"א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע"פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן '''אנשי אלכסנדריאה וכו'.''' ולא ר"ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה"נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה"ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר"ח רבה וקאמר הש"ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר"ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר"ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה '''אנשי הר צבועים וכו'.''' תנינן תמן בפי"א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע"מ כן ושם פירשתי ע"ש '''ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות.''' הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ"ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ"ח ובפ"ק דקידושין בסוף הלכה ז' '''תני וכו'.''' כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ"ח דפליגי תנאי בהא '''לעצמה.''' דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות '''ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת.''' דקסבר בפסח שני הן חובה וא"צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת '''ר"ש בן אלעזר וכו'.''' קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא"כ מתני' כר"ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה '''מ"ט דר"מ.''' דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה '''מ"ט דר' יוסי.''' קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א"כ כ"ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני '''ר"ש ב"א.''' דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר"ש ב"א דאלו למ"ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני '''אמר ר' יונה דלא היא.''' ואפי' כמ"ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים.''' פי' הפ"מ ז"ל בפי"א דתרומות דאפילו לאחר שהוציאו המשקין מהן בדיעבד ג"כ לא יביאו. עיי"ש ולפענ"ד הוא כפירוש מהרא"פ ז"ל: '''אמר ר' יונה אפילו למ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסוים.''' וגי' הגר"א ז"ל בכי"ק אפילו למ"ד רשות: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים {{ירו"מ-ביאור|שהיא רשות.}} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ג|שמות בא יב ג]]): איש שה לבית אבות {{ירו"מ-הדגשה|איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות שאם רצו מקריבים אף לבית}} {{ירו"מ-ביאור|לנקבות.}} מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|איש שה לבית אבות איש זה אפילו יחיד ו}}כל שכן לבית. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון: {{ירו"מ-הוסר|בן אלעזר }}איש ולא אשה. מה מקיימין {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}}? איש פרט לקטן. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ואפילו {{ירו"מ-הוסר|למאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כמאן}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|פסחים של נשים רשות החזירו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]<nowiki/>רבי יוסף{{ירו"מ-הוסר|חובה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הוסר|שמע}}{{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם. שלא}} יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן}}. לא כן סברנן מימר: {{שוליים דין|ד_סא}}קודם לשתי {{ירו"מ-הוסר|חלות }}הלחם לא יביא ואם הביא כשר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה לא קיבלו מהם}}? שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב}}. שמא יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו}}. ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ד_סב}}אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: {{שוליים דין|ד_סג}}אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שמעתי שמביאים מסוריה}} ויביאו {{ירו"מ-הדגשה|תרומה כמו שמביאים}} ביכורין {{ירו"מ-ביאור|דמאי שנא?}} אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים דין|ד_סד}}ביכורים באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|להביאה לירושלים}}. תרומה אינה באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|אלא הכהן הולך לקבלה}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיפרישו תרומה בחוץ לארץ}}, אף הן מרדפין לאחריה לשם {{ירו"מ-הדגשה|ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל}}. <strong>הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=חלה}} <div class="yerum-bm-print"> רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני'''. כלומר בפסח ראשון היא רשות, ופסח שני לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה טעמא דרבי מאיר''', למה הוא אומר שפסח ראשון האישה חייבת ופסח שני זה רשות? דכתיב '''איש שה לבית אבות'''. איש זה זכרים, "לבית" זה נקבות, שאם רצו מקריבים אף לבית, כלומר יכול להקריב עם הנקבות. '''מה טעמא דרבי יוסי''', רבי יוסי הרי אומר שזה חובה גם בשני. הוא אומר '''כל שכן לבית'''. כלומר איש זה אפילו יחיד, וכל שכן הבית, אפילו משפחה, כולל האישה בכלל. '''מה טעמא דרבי אלעזר בי רבי שמעון: איש ולא אשה'''. כלומר אישה בעצם בראשון זה רק רשות, בשני היא לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה מקיימין?''' אומרים: '''איש פרט לקטן'''. אמר רבי יונה: '''ואפילו דאמר רבי יוסף שנייא היא שהדבר מסויים יקבע הדבר חובה'''. כלומר, לא החזירו כיוון דאמר פסח שני נשים אסורות, אלא אפילו כיוון דאמר פסח שני נשים זה רשות, אבל בעיה החזירו אותה. למה החזירו אותה? כיוון שהוא אדם חשוב, וכיוון שיראו אותו שהוא עולה עם אשתו, אנשים יחשבו שכך ההלכה, ואז כולם ירגישו שזה חובה. לכן החזירו אותו. שואלת הגמרא: '''לא כן סברנן מימר: קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר?''' מפני שקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, אבל קודם לשתי הלחם אז הוא לא יביא, אבל אם הביא כשר, אז למה לא קיבלו מהם? '''שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה'''. הרי ביכורים מביאים בפרסום. '''ולא כן תנינן: אם באו תמימין יקרבו?''' הרי מותר להקריב אם באו תמימים. '''שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה'''. '''אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ'''. עכשיו לכאורה אם הוא הביא מאפמיא וקיבלו את הביכורים ממנו, אז שיביא גם כן תרומה, כי הרי תרומה זה כמו ביכורים, מה ההבדל? אמר רבי הושעיא: '''ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים'''. ביכורים זה אחריות הבעלים להביאם לירושלים, אבל תרומה זה לא באחריות הבעלים, אלא הכהן צריך ללכת לקבל את זה. '''אם אומר את כן, אף הן מרדפין לאחריה לשם'''. אם אתה אומר שמפריש הוא בסוריה, אז גם הכהן ירדוף אחריהם ויעזוב את הארץ, ילך לקחת את זה. לכן תיקנו שלא יביאו תרומה מחוץ לארץ. הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_סא|חזרה=כן}} '''ביכורים שהובאו לפני שתי הלחם אינם מתקבלים מן המזבח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תמידים ומוספין ז יז|רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ז, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מקבלים ביכורים קודם שתי הלחם, שמא יקבע הדבר חובה להבא אף שהוא כשר בדיעבד, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_סב|חזרה=כן}} '''ביכורים המובאים מחוץ לארץ ישראל – האם מקבלים אותם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' מקבלים ביכורים אף מחוצה לארץ, כמעשה אריסטון שהביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו; הרמב"ם פסק כן להלכה.. {{שוליים דין|ד_סג|חזרה=כן}} '''אין מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ, אך מסוריה מביאים כדין ביכורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסוריה דינה כארץ ישראל לענין זה, שכבשה דוד וקידשה במצוות אלו, כמבואר ברמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יז. {{שוליים דין|ד_סד|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה בחוצה לארץ שלא יבואו הכהנים ליטמא בטומאת ארץ העמים או לעזוב את ארץ ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה כ]] <קטע סוף=כח ב/> הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הכ"ו) פסק שאין מפרישין תרומה בחוצה לארץ מטעם זה שלא יגרמו לכהנים להיטמא בטומאת ארץ העמים או לצאת מארץ ישראל לשם קבלתה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls12"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:52.12%;height:1.75%;left:41.04%;width:44.85%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.87%;height:17.49%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:71.36%;height:1.75%;left:48.73%;width:46.13%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ולא כן תנינן וכו'.''' כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ"ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח"ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן '''אריסטון וכו' תמן תנינן.''' לעיל בסוף פ"ו דשביעית אין מביאין תרומה מח"ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח"ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם '''ויביאו תרומה כצ"ל.''' וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א"כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת"ק אדר"ש דאיהו ס"ל שמביא מסוריא ולהת"ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ"ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר"ש והת"ק דר"ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ"א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת"ק ס"ל דאעפ"כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה: הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''תמן תנינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואפילו מסוריא.''' כן גי' הגר"א ז"ל פי' א"כ קשה מדוע קיבלו ביכורים מסוריא מ"ש תרומה מביכורים: סליק פירקא וכולה מס' בס"ד: </div> </div> </div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> </div> rcksq3e2rt80y21v0cm2xdusjo6etww 3099288 3099287 2026-10-30T12:07:57Z מאירושולי 35234 3099288 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-leiden-doc"> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת חלה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב"ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> <div class="yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page"><div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — משניות הפרק<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls0"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:49.84%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.58%;height:24.36%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:75.94%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.64%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:15.33%;height:11.84%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.17%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-leiden-text yerum-leiden-mish">שתי נשים שעשו שיני ‸ ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין · ובזמן שהן שלאשה אחת מין במינו [קבין] חייב ושלא במינו פטור · ב אי זהו מין במינו · החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין · השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · ג שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין · שנטלה חלתן באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה · ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה · ר' ישמעאל או' יטול מן האמצע · וחכמ' אוסרין · הנוטל חלה מן הקב · ר' עקיבה או' חלה · וחכמ' אומ' חייבת חלה · ה שני קבין שנטלה חלתן שלזה בפני עצמן ושלזה בפני עצמן וחזר ועשאן עיסה אחת · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · נמצא חומרן קלו · ו נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך · חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי · ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף · ז ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא · ר' ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית · ורבן גמליאל פטור · רבן גמליאל או' שתי חלות בסורייא · ור' ליעזר או' חלה אחת · אחזו קולו שלרבן גמליאל וקולו שלר' ליעזר · חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים · ח רבן גמליאל או' שלש ארצות לחלה · מארץ יש' ועד כזיב חלה אחת · מכזיב ועד הנהר ‸ אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור יש לה שיעור · ושלכהן אין [ועד] לה שיעור · מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור אין לה שיעור · ושלכהן יש לה שיעור · וטבול יום אוכלה · ר' יוסי או' אינו צריך טבילה · ט ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ומיתנת לכל כהן · ט· אילו נתנין לכל כהן · החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים · ר' יהודה אוסר בביכורים · כרשיני תרומה · ר' עקיבה מתיר וחכמ' אוסרין · י·א· כתיי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו · אנשי אלכסנדריאה · הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה · וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה · י·ב· בן אנטינס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו מהן · יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו · אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור בירושלם · סליק פירקא</div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div> אית תניי תני: כל המינין מצטרפין זה עם זה {{ירו"מ-הדגשה|על ידי נשיכה}}. על דעתיה דהך תנייא {{ירו"מ-ביאור|לדעת התנא הזה}}, {{ירו"מ-הוסר|בריא }}מה בין נשוך, מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבוה דרבי מתניה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק}}, כשחלקן והוסיף עליהן {{ירו"מ-הדגשה|לכשיעור}} נשוכין חייבין, בלולין פטורין. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_ט}}שני קבין וקב אורז {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} תרומה באמצע אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: יטול מן האמצע. וחכמים {{שוליים דין|ד_י}}אוסרין. הנוטל חלה מן הקב, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: חלה. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים {{שוליים דין|ד_יב}}מחייבין. נמצא אומר: חומרו {{ירו"מ-הוסר|קלו }}קולו.<br><strong>גמ':</strong> ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו {{ירו"מ-ביאור|מחמשת מיני דגן}} אינו מצטרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}} תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. אורז על ידי שהוא נגרר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה בלול}} מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}}<span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> במתלמד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ג. מתחילים במשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה שני קבין - כלומר שני קבין של חיטה או שעורה, אחד מכל חמש מינים - וקב אורז באמצע או קב תרומה באמצע, אינם מצטרפים. כי הקב הזה, של האורז, שהוא לא חייב בחלה, אז הוא פוסק אותם ומחלק אותם, או קב תרומה גם כן מחלק אותם. '''דבר שניטלה חלתו באמצע''' - כלומר אם היה דבר שהיה חייב בחלה אבל כבר הפריש לו חלה, לדוגמה היה לו עיסה אחרת שהוא כבר הפריש ממנה חלה - אם זה היה באמצע, הם כן מצטרפים. למה? '''כיוון שכבר נתחייב בחלה''', כלומר הוא שייך בחלה. '''קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע''', ואז בעצם כך יהיה לו משניהם. וחכמים אוסרין. '''הנוטל חלה מן הקב''', כלומר בכמות שהיא פחות - אמרנו שהחיוב הוא בחמישה קבים, קב ורבע הוא נותן מהקב. '''רבי עקיבא אומר: חלה. וחכמים אומרים: אינה חלה''' - כלומר אדם שנוטל מדבר שהוא לא מחויב, ישאר לו דין חלה, וחכמים אומרים לא, זה לא חלה בכלל. '''שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין''' - כלומר רבי עקיבא, שכבר אמר שכשלקחו מהקב זה היה חלה, אז כאן שחיבר אותם הוא אומר פטור. ואילו חכמים, שהם אמרו מקודם שאם לקחו מאחד מהקב חלה זה כלום, אז אם הוא חיבר אותם עכשיו הוא חייב. '''נמצא אומר: חומרו קולו''' - בעצם מי שמקל עכשיו מחמיר, ומי שמחמיר עכשיו מקיל. אומרת הגמרא: '''ניתני אורז ולא ניתני תרומה?''' למה כתוב שתי דוגמאות? כתוב שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע - מספיק להגיד דוגמה אחת, תרומה ולא אורז, לא נכתוב תרומה. אומרת הגמרא, '''אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף''' - כלומר הוא לא מחמש מיני דגן, אז לכן הוא לא מצטרף, לכן הוא בעצם מפריד אותם. אבל '''תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף''' - אם יהיה לנו קב עיסה מצד אחד, קב עיסה מצד שני, ובאמצע קב של תרומה, אז אולי כן מצטרף כי זה אותו מין. אז לכן היה צריך '''הוי צורכה מיתני תרומה'''. עכשיו מה יהיה הפוך - נגיד תרומה ולא נגיד אורז? גם זה אי אפשר. '''או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת''' - הרי תרומה, אם הוא יערבב אותה ביחד עם עיסה, החיוב של התרומה לא יהפוך להיות של העיסה. לעומת זאת אורז, אם הוא יערבב אותו עם עיסת חיטים, לפי כל הדעות אז האורז נגרר, והוא יצטרך להפריש גם על האורז. אז '''אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף'''. אז לכן היה צריך להגיד לנו שאורז, אם הוא יהיה באמצע, אז הוא לא מצטרף - כלומר מפריד. והיה צריך להגיד לנו גם כן שתרומה, אם היא באמצע, היא מפרידה. '''הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''תבואה שהתחייבה בחלה ונטלה חלתה מצטרפת עם קב אחר להשלים שיעור חלה, אף אם מין אחר מפסיק ביניהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שנוטל משני הראשים, שכן קב שניטלה חלתו כבר נתחייב ומצטרף, ואילו קב שלא ניטלה חלתו וקב תרומה אינם מצטרפים ומפסיקים. {{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין לקחת חלה מן הקב עצמו אלא ממנו ולתוכו.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין נוטלין חלה מן הקב לחזור ולתת בו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''עיסה שנילושה משני קבין שכל אחד כבר ניטלה חלתו בפני עצמו, ולאחר מכן חיברם לעיסה אחת – חייבת בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שכו,ה). {{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''אורז ותרומה מצטרפים לשיעור חלה אך אינם מחייבים בפני עצמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהצריכה לשנות גם אורז וגם תרומה, כיוון שכל אחד מלמד חידוש שאין השני מלמדו - אורז מצטרף אף שאינו ממין דגן, ותרומה מצטרפת אף שאינה נגררת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls1"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.86%;height:1.69%;left:10.62%;width:8.29%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.55%;height:27.06%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.61%;height:1.69%;left:28.17%;width:36.31%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים [שתי נשים] שאינן מקפידות עשו אותם כאשה [אחת]· אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה.''' אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה"ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ"ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ"ק ובזמן שהן של אשה אחת וה"ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו '''מתני' איזהו מין במינו.''' שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו '''החטין אינם מצטרפות עם הכל.''' לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם '''ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.''' ר"י בן נורי לאיפלוגי אתא את"ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא"כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע"ז דכמין אחד חשובין וא"כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה"ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת"ק '''גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'.''' כדפרישית במתני' '''אם אינה מקפדת.''' לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת '''בשאין לה מקום ללוש.''' את כל השיעור כאחד '''מילתיה דר' יונה אמר.''' כלומר ש"מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ"כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ"ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא '''נקי וקיבר מקפדת היא.''' כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת '''שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.''' כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה"ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר '''שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות.''' כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא '''יש דברים שהן חיבור בחלה.''' לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך '''חיבור בחלה.''' היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח"כ ונשכו זו מזו ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב"ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות '''בטבול יום.''' כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע"פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א"נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה"ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ"ק בהל"ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח"כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע"ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש"מ דיש בזה מה שאין בזה '''גמ' מהו שיירתה.''' לת"ק דמתני' בעי שלא הזכיר אלא חטים וכוסמין ושעורין ומהו הדין אליבא דהת"ק בשאר המינין ששייר ולא קתני והן שיפון ושבולת שועל אם מצטרפות הן עם החטים או לא ומשום דקשיא ליה לישנא דהת"ק דבתחיל' קאמר החטים אין מצטרפות אלא עם הכוסמין ולא עם השיפון ושבולת שועל אלמא דשיפון וכוסמין שני מינים הן וכן שבולת שועל וכוסמין והדר קתני השעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין ושיפון ושבולת שועל אלמא דכוסמין ושיפון ושבולת שועל כמין אחד הן חשובין וקשיא מילתיה דת"ק אהדדי '''אמר רב הונא אם אומר את וכו' מצטרף עם החטים.''' בתמיה כלומר ומאי קשיא לך דהיכי ס"ד דאם אומר את דהשיפון מין כוסמין הן כדמשמע מסוף מילתיה דהת"ק ותאמר דג"כ עם החטים מצטרף השיפון כמו דמצטרף עם הכוסמין הא ודאי ליתא דלא קאמר הת"ק שהכוסמין אינן אלא מין החטין אלא אף מין חטים קאמר ומצטרפות הכוסמין עם החטים וכן עם השיפון ושבולת שועל שהן מין שעורין מצטרף ג"כ הכוסמין עמהם שאף ממין שעורין הן אבל לא בשביל כך יצטרף השיפון עם החטים כמו שמצטרף הכוסמין עם החטים דלא דמו אהדדי לפי שהכוסמין נמשכות הן לדמיון החטים וכן לדמיון השעורין אבל לא שאר מינין כך </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה · אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין XXX במ' במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה XXX דהן תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> '''שבולת שועל וכו'.''' כלומר וכן שבולת שועל ודאי מין שעורין הוא ואינו מצרף עם החטים וכך הן השיפון שהן נחשבות מין שעורים ואינן מצטרפות עם החטים אלא שהכוסמין שהן נחשבות למין חטים ומין שעורין והלכך הן בלבד מצטרפות עם החטים וכן מצטרפות הן עם השעורין ושיפון ושבולת שועל וכן אלו הג' מינין מצטרפות הן ביחד כללא דמילתא שאין לך מין שנמשך לכאן ולכאן אלא הכוסמין בלבד שנחשב כמין חטים וכמין שעורין ומצטרף עם החטים וכן מצטרף הוא עם השעורין ושיפון ושבולת שועל אבל אין אחד מאלו הג' מינין שיצטרף עם החטים להת"ק כדאמרן '''ר"י בן נורי וכו'.''' אית תניי תני אליבא דריב"נ דס"ל דכל המינין מצטרפין זע"ז ואפי' החטים עם השעורין בעצמם ופריך דעל דעתיה דהאי תנא ברא א"כ מה בין נשוך לבלול דהא אמרינן לעיל בפ"ק בהל"א אהא דרמי מתני' אהדדי דלעיל תנינן בריש מכלתין דכל חמשת מינין מצטרפין זע"ז והכא תנינן דדוקא מין במינו ושנינן לעיל כאן בנשוך מתני' דהכא והלכך דוקא במין במינו הוא דמצטרף וכאן בריש מכלתין בבלול בתחילה הקמח ועשה עיסה מכולן ביחד וכל החמשת מינין מצטרפין זע"ז והשתא אליבא דהאי תנא ברא דשני בדריב"ן דכאן ג"כ כל המינין מצטרפין וכי לא מחלק ריב"ן בין נשוך לבין בלול '''א"ר יודן.''' דהא איכא בינייהו להאי תנא ברא אליבא דריב"ן בשחלקן והוסיף עליהן והיינו למאי דאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ה' גבי שני ישראל שעשו עיסה משני קבין בשותפות וחלקו והוסיף אח"כ כל א' וא' על חלקו עד שיהא בו כשיעור דלא מהני כלום ופטורין הן מן החלה לפי שכבר היה להן שעת חובה קודם שחלקו ונפטרו כשחלקו וכיון דנפטרו נפטרו דמכיון דאידחי עיסה זו מחיוב חלה אידחי ולא מהני בה השלמה וכדפרישנא התם לטעמא והשתא קאמר הכא דהאי גוונא הוא דאיכא בין נשוך לבלול להאי תנא ברא אליבא דריב"ן דא עשו בתחילה עיסה מן החטים ומן השעורים בשותפות וכגון שהיו נשוכין שלא עשו העיסה מעורסת ובלולה ביחד אלא שזה עשה קב חטים וזה קב שעורין ונגעו זה בזה עד שישוכו ושוב חלקו והוסיפו כל א' וא' על חלקו לכשיעור דנמצא שהן עכשיו חייבין בחלה דלא קאמר ריב"ן אליבא דהאי תנא ברא דאף חטים ושעורין מצטרפין אפי' בנשוך אלא בזמן שהן של איש אחד כדתנינן לעיל ועלה דמתני' דלעיל הוא דקאי אהאי מתני' איזהו מין במינו שמצטרף בשל איש אחד בנשוך וא"כ כאן דבשל שני אנשים הן אפי' להאי תנא ברא אליבא דריב"ן מודה הוא דלא חל עליהן שעת חובה בתחילה דמכיון דהן שני מינין חלוקין לא נתחייבו בתחילה בנשוך לפי שהן משל שני אנשים והלכך כי חלקו והוסיפו אח"כ כל א' וא' על חלקו לכשיעור חייבין הן בחלה דמעולם לא היתה שעת חובה עליהן בתחילה אבל אם היו בלולין בתחילה ובזה לכ"ע כל המינין מצטרפין הן ואפי' משל שני אנשים וא"כ היה עליהן שעת חובה בתחילה וכשחלקו נפטרו ומכיון שנפטרו נפטרו ואע"פ שהוסיפו אח"כ עליהן פטורין מן החלה '''מתני' שני קבין.''' מן הצדדים וקב של אורז או של תרומה באמצע אין הצדדים מצטרפין לשיעור חלה לפי שמפסיק דבר שאינו חייב בחלה ביניהן אבל אם דבר שניטלה חלתו הוא באמצע מצטרפין הצדדין שזה האמצעי כבר נתחייב מיהת בחלה ולפיכך לא חשיב הפסק לענין צירוף הצדדין '''מתני' קב חדש וכו'.''' ר' ישמעאל אומר נוטל החלה מן האמצע והוי ליה כתורם משתיהן וחכמים אוסרין כדקאמר טעמא בגמרא דאי אמרת דהוי חלה אתי למימר נמי גם לענין תרומות ומעשרות כן ויהיו תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ואסור כדתנן לעיל בפ"ק דתרומות '''הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה.''' לכשישלים אח"כ לכשיעור הוי חלה למפרע וחכמים אומרים אינה חלה דבשעת הפרשה לא היה כאן שיעור חיוב חלה '''שני קבין וכו'.''' וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר מלהפריש עכשיו לפי שכבר הפריש החלה מכל אחת בפני עצמה והשתא הויא חלה הראשונה למפרע חלה וחכמים מחייבין דחלה ראשונה לאו כלום היא '''נמצא חומרו של ר"ע.''' דמחמיר בנוטל חלה מן הקב וקאמר דהוי חלה הוא קולו כאן דבשביל כך פוטר הוא מלהפריש בחזר ועשאן עיסה אחת והלכה כחכמים דר' ישמעאל וכחכמים דר"ע '''גמ' ניתני אורז וכו'.''' ולמה לי למיתני תרווייהו הרי חדא טעמא אית להו וקאמר דצריכי דאלו תני אורז לחוד ה"א משום שאין במינו חיוב בחלה אבל תרומה שהיא ג"כ מחמשת המינין והואיל ויש במינה חיוב חלה לא הויא הפסק לפיכך צריך למיתני תרומה או אי הוה תני לתרומה בלחוד ה"א תרומה ע"י שלא מצינו שתהא נגררת להשלים להעיסה לשיעור חיוב חלה אבל אורז ע"י שמצינו שהוא נגרר עם החטים לשיעור חיוב חלה אם יש בו טעם דגן כדתנינן בפ' דלעיל בהל"ו העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' סד"א דקב אורז באמצע לא הוי הפסק הלכך אצטריך למתני תרווייהו '''קב אורז וכו'.''' פיסקי הלכות הן בתוספתא פ"ב ולפי הכלל שכל שאין בו חיוב חלה הוי הפסק והלכך קב מין אחר מהעיסות והוא מחמשת המינין וכן משל אשה אחרת או של חדש או שניטלה חלתו אע"פ שכל אלו הן בעצמם אינן מצטרפין להשלים לשיעור חיוב חלה מ"מ הואיל ויש בהן חיוב חלה לא הוו הפסק ומצטרף עיסות הצדדין לחיוב חלה </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> אורז וצורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור| והיה צורך לשנות}} תרומה. קב אורז אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יג}}קב מדומע אינו מצטרף. קב תרומה אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יד}}קב הגוי אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב מין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}אחר {{ירו"מ-הדגשה|מחמשת המינים}} מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טו}}קב אשה אחרת מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טז}}קב חדש מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור}} בעי: קב חלה מהו שיצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף? תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש {{ירו"מ-הוסר|מרצף}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}}. קב חלה אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. מה בין הקדש ומה בין חלה? {{שוליים דין|ד_יז}}הקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה. {{שוליים|ד_יח}}חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן {{ירו"מ-ביאור|אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין.}} {{ירו"מ-הדגשה|שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים, וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין אין בצרוף שיעור חיוב חלה}} {{ירו"מ-ביאור|נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם, לכן יפריש רק ממנו עליו.}} קב חטים וקב שעורין {{ירו"מ-הוסר|וכב}}{{ירו"מ-הדגשה|וקב}} כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשיהו}} קב {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטין}}, קב שעורין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה}} קב חטים {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}} {{ירו"מ-הוסר|מאמצע}}{{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, לא. בדא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: רבי חנינה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה חברון דרבנין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע? {{ירו"מ-הדגשה|הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא {{ירו"מ-הוסר|במינו}}{{ירו"מ-הדגשה|מינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לעיסתו}} {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים}}, מכיון שהוא רחוק ממנו אינו {{ירו"מ-הוסר|מדמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינם מצטרפים. תנן היה דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן {{ירו"מ-הדגשה|כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני — אינם מצטרפות עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין}} {{ירו"מ-ביאור|שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות.}} היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}}: דבר <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''קב אורז אינו מצטרף. קב מדומע אינו מצטרף''' - כלומר גם מדומע, הרי הוא יכול להיות פטור. '''קב תרומה אינו מצטרף. קב הגוי אינו מצטרף. קב מין אחר מצטרף''' - כלומר אם נניח יש לו חיטה וחיטה ובאמצע יש מין אחר, נניח שעורים או כוסמין וכדומה, אז זה כן מצטרף. '''קב אשה אחרת מצטרף. קב חדש מצטרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף''' - כלומר הוא לא יכול לאכול את זה, אבל וכן הוא יהיה ראוי לשנה הבאה, אז מצטרף. זאת אומרת אם הוא הניח בין שתי חתיכות של עיסה, עיסה שניטלה חלתה, אז זה מצטרף. אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייא בעי: קב חלה מהו שיצטרף?''' כלומר אם יש לו שתי חתיכות של עיסה ובאמצע יש חלה - העיסה עצמה שהוא הפריש אותה מתוכה חלה היא באמצע, האם היא מצטרפת? '''תני רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש''' מצטרף, '''קב חלה אינו מצטרף'''. עכשיו '''מה בין הקדש ומה בין חלה?''' כלומר למה הקדש מצטרף וחלה לא מצטרפת? '''הקדש ראוי לפדותו ולחייבו''' - הרי יכול לפדות את ההקדש, ואז זה יהיה חולין ויהיה חייב בחלה. ואילו '''חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה''', הוא לא יכול לפדות את זה ולכן הוא לא יכול לחייב את זה, ממילא זה לא יכול לצרף - רק דבר שראוי להיות חייב הוא מצטרף. '''חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין''' באמצע, אז '''נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן''' - כלומר לוקח רק מהכוסמין אחד מעשרים וארבעה. כי מה קורה כאן? יש לנו חצי קב חיטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין. הרי הכוסמין יכולים להתחבר גם עם השעורים וגם עם החיטים, אז מבחינת הכוסמין יש פה קב ורבע, אז הוא חייב. אבל החיטים - הוא מתחבר עם הכוסמין אבל לא מתחבר עם השעורים. אז לכן בעצם רק הכוסמין הוא זה שיש בו שיעור, אז רק הוא יהיה חייב, ולכן הוא ייתן אחד מעשרים וארבעה מהכוסמין, אבל על החיטים והשעורים הוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: '''קב חטים וקב שעורין כוסמין, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא''' - למה? כי הרי הקב חיטים מתחבר עם הקב שעורים, אז יש פה שני קבין, אז ודאי חייב. הקב שעורים מתחבר עם הקב כוסמין גם כן, אז גם כן יש שניים, אז בעצם כל אחד מהם מתחבר עם מישהו שיכול להגיע לחיוב, לכן ייתן מכל אחד. '''לא אמר אלא קב, קב שעורין קב כוסמין''' - כלומר שהכוסמין באמצע. '''הא קב חטים - לא''' - אם היה קב חיטים או קב שעורים באמצע, כלומר קב חיטין שעורים וכוסמין, אז לא. כי מקודם הכוסמין הוא המחבר, אבל אם יש משהו שמפריד, החיטה לא יכולה להתחבר עם הכוסמין דרך השעורים. '''בדא רבי בון בר חייא: רבי חנינה חברון דרבנין בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע?''' מה ההבדל? הרי חיטין מצטרפים עם כוסמין - אז מה אכפת לי ששעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר שחייב בחלה לא מפסיק - המשנה אמרה שאם היה מין אחר, כלומר יש לי קב חיטה וקב חיטה ובאמצע אפילו קב שעורים, אז הם מצטרפים - שני קבין החיטה מצטרפים להתחייב. השעורים יהיה פטור אבל החיטים עצמם מצטרפים. אז למה כאן יהיה פטור? '''רבי כהן בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא, אלא שהוא לו''' - כלומר הכוסמין הם לא מצטרפים עם חיטין, הרי זה כלאיים, זה לא אותו מין, הם כלאיים זה בזה. למה מצטרפים? הם מצטרפים בגלל שהם דומים להם, זאת אומרת העיסה של שניהם נראית דומה, וכיוון שכל הצירוף שלהם זה רק מדרבנן בגלל שהם נראים דומים, אז זה דווקא אם הם צמודים. '''מכיון שהוא רחוק ממנו אינו לו''' - כלומר אתה לא יכול להשוות אותם - כשהם קרובים אחד לשני, הדמיון גורם שהם ייראו כמו אחד ולכן הם מצטרפים מדרבנן. אבל כשהם רחוקים, כלומר שיש מפריד ביניהם שעורה או משהו כזה, אז פה לא רואים את הדמיון - השעורה מפרידה ביניהם וממילא הם לא מתחברים. אמרנו במשנה, דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין. '''רבי יונה בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן?''' כלומר, כמו יוצאי מרעה מן כל הבהמות בתוך שש עשרה מיל מצטרפין. אנחנו יודעים שלעניין מעשר בהמה צריך שיהיו לפחות עשר בהמות, אבל צריך שיהיו בתוך תחום של שש עשרה מיל, בערך שש עשרה קילומטר. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חייבות בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני? '''כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין''' - אז הם לא מצטרפים, עד שיהיה לו אחד בחיוב בציפורין, כי המרחק בין כפר חנניה וכפר בנותני זה שלושים ושתיים מיל, בערך שלושים ושתיים קילומטר. אז אם יש אחד אפילו בציפורי שזה בדיוק באמצע, בעצם יש שש עשרה קילומטר בין כפר חנניה לציפורין ושש עשרה קילומטר מציפורין לכפר בנותני, אז בעצם אותה אחת שבציפורי מצרפת אותם. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני, אבל בציפורין היו פטורים - חמש פטור בציפורין, כלומר כאלה שהוא כבר הפריש עליהם. אז '''כמה דתימר: דבר''' שניטלה חלתו באמצע מצטרף - האם כמו שלגבי חלה אמרנו שאם יש לנו קב חלה, קב עיסה מצד אחד וקב עיסה מצד שני, ובאמצע יש עיסה שכבר הורמה חלתה, אז זה מצטרף, כלומר זה בעצם פטור ואף על פי כן זה מצטרף - האם גם ככה נאמר לגבי הבהמות, שכיוון שיש לי חמש בהמות בצד אחד, חמש בהמות בצד שני, ובאמצע חמש בהמות שכבר נפטרו, אף על פי כן, כיוון שהם היו שייכים בעניין של מעשר, הם כן מצטרפים כמו חלה. ואומרת הגמרא, שאני חלה שהיא כנשך - בחלה הרי זה נוגע אחד בשני, זה כמו נושך, אז זה כאילו חיבור. אבל אין שש עשרה מיל, לאו כנשך הוא? אומר לא, גם שש עשרה מיל זה כמו נשך, זה בדיוק אותו דבר. אומרת הגמרא, אלא נשך מצרף מדרבנן, ומצינו שחכמים חייבו חלה מדרבנן - כגון במי קשת צריך להפריש שתי חלות בסוריה, אז יש מציאות של חיוב חלה מדרבנן, אבל לא מצינו בשום מקום מעשר בהמה מדרבנן. למה? כי אסור להביא חולין לעזרה, אז לכן חכמים לא תיקנו להביא מדרבנן מעשר בהמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''האם קב מדומע וקב תרומה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מצטרפים - קב מדומע וקב תרומה אינם מצטרפים לחייב את העיסה בחלה, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח).. {{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''קב עיסת גוי אינו מצטרף לשיעור חלה, וקב ממין אחר מחמשת מיני דגן מצטרף עם עיסת ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - קב הגוי אינו מצטרף לשיעור החלה, אך קב מין דגן אחר מצטרף עם עיסת ישראל להשלים לשיעור חלה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''קב עיסה של אשה אחת מצטרף לקב עיסה של אשה אחרת לחייב בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שקב אשה אחרת מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''האם קב הקדש וקב חלה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסה אחרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלפתא בן שאול שקב הקדש מצטרף לשיעור חלה וקב חלה אינו מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח. {{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''עיסה שנטמאה חייבת בהפרשת חלה אך אין החלה נפדית ואוכלים אחריה פירות בלא הפרשה נוספת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הקדש ראוי לפדותו ולחייבו (יש לו פדיון וחיוב לאחריו), אך חלה טמאה אינה ראויה לא לפדייה ולא לחיוב לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד שכד, ו-ח). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls2"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.61%;height:1.69%;left:10.62%;width:17.55%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.30%;height:15.22%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.52%;height:1.69%;left:29.16%;width:35.33%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע [מצטרף]· ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· [חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן] קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|{{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}}}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''קב חלה.''' בעצמה באמצע מהו שיצטרפו עיסות הצדדין. ופשיט ליה מהברייתא דתני וכו' וכדמפרש מה בין וכו' משום דהקדש שראוי הוא לפדותו קודם שתתגלגל העיסה ברשות הקדש אם פודה הוא מתחייב בחלה אבל חלה עצמה אי את משכחת שתצא לחולין ע"י פדיון דקודם שתתגלגל העיסה לא הויא חלה ומשתתגלגל וקרא עליה שם חלה שוב אינו ראוי לפדותה ולחייבה כלומר דתו לא שייך לומר בה שתתחייב ע"י פדיון שכבר חלה היא ואינה נפדית '''חצי קב חטים וכו'.''' בתוספתא שם ולא איירי הכא לענין הפסק ולצירוף הצדדין דהא חטים ושעורין אינן מצטרפין בנשוך כדתנינן במתני' דלעיל אלא לענין שתורם מכל אחד וא' לפי מה שהוא כדתני בסיפא דמייתי הכא קב חטים וכו' ושם היא שנויה מקודם חלוקה זו דחצי קב וכו' וכלומר דקמ"ל דאע"פ שיש כאן חטים ושעורין דאינן מצטרפין זע"ז בנשוך לא נתבטל הפחות מכשיעור של כל א' וא' מהן אלא תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא והיינו לאחר שיצטרף כל א' וא' עם דבר שהוא מיד ומצטרף עמו לכשיעור בעלמא ובחצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין קמ"ל נמי דלא נתבטל הכוסמין שבהן אע"פ שאין החטים והשעורין ראויין להצטרף זע"ז בנשוך ונוטל מן הכוסמין לפי מה שהן וכלומר דגם כן כאן לאחר שיצטרף לכשיעור או עם החטים או עם השעורין שהכוסמין מצטרף עם כל א' וא' מהן כדתנינן לעיל והיינו דמדייק הש"ס לקמיה '''לא אמר אלא קב וכו'.''' כלומר לא אמר אלא לענין שהוא תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא ולאחר שיצטרף כל א' וא' מהן עם מינו הראוי לו להצטרף הא בכה"ג דקב חטים וקב שעורים הם בהצדדים וקב כוסמין הוא באמצע לא בדא אמר שמצטרפין הן וקאמר ר' בון דחברין דרבנן בעו על זה וכי מה בין כוסמין באמצע ומה בין שעורין באמצע כלומר דהרי אם היה כאן קב חטים מצד אחד וקב כוסמין מצד אחד וקב שעורין באמצע בודאי לא הוו השעורין הפסק ביניהם דאע"פ שהשעורין אינם ראוין להצטרף עם של החטים מ"מ הואיל והחטים והכוסמין שבהצדדים ראוין הן להצטרף זע"ז לא הוו השעורין הפסק כדאמרי' לעיל דקב מין אחר באמצע אינו מפסיק והשתא נימא נמי בקב חטיס מכאן וקב שעורים מכאן וקב כוסמין מכאן דהכוסמין שבאמצע יצטרפו או עם החטים או עם השעורים שהרי הכוסמין ראוין הן להצטרף עם החטים וכן עם השעורין כדתנינן לעיל ומדמדייק התנא דהתוספתא למיתני בגוונא אחריתא ולא תני בהאי גוונא דאם הכוסמין באמצע מצטרפין הן עם כל א' וא' מן הצדדין ש"מ דס"ל דבכה"ג אינן מצטרפין ומאי טעמא וקאמר ר' כהן בשם רבנן דקסרין דהיינו טעמא לפי שאין הכוסמין מצטרפין עם החטים מחמת שהוא במינו לגמרי עם החטים הא ודאי ליתא אלא דטעמא שמצטרפין לפי שהוא מדמה לו באיזה דמיון כל דהוא לחטים והלכך לא מצטרף הכוסמין עם החטים אלא בקרוב לו והיינו שעשה קב חטים וקב כוסמין ונשכן זו בזו בכה"ג הוא דאמרו שמצטרפין אבל כאן שהכוסמין באמצע אינו מצטרף עם כל אחד ואחד מהן ומפני שכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו כלומר שהרי אינו קרוב להחטים יותר ממה שהוא קרוב להשעורים וכן איפכא והלכך אמרינן הכא שדי להכוסמין לכאן ולכאן ולחומרא דאם באת לצרפו עם החטים אמרינן מאי חזית דליצרפיה בהדי חטים תצרפיה בהדי שעורים וכן איפכא והרי זה כרחוק מכל א' ואחד דכל חד וחד מן הצדדין מדחי ליה לאידך '''ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן.''' אהא דקתני במתני' דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין הצדדין הוא דקאי ואמאי לא נימא אף לענין צירוף מעשר בהמה כן דכמה דתימר תמן בתוספתא דבכורות פ"ב אהא דתנינן במתני' פ"ט דבכורות מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע וכלומר לפי שהאמצעיות מצרפות את הצדדין ותני עלה שם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והן רחוקין זה מזה ל"ב מיל אין מצטרפין עד שיהא לו בציפורי שהוא באמצע ביניהן ואם היו לו חמש של חיוב בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והחמש של הציפורי שבאמצע הן של פטור שכבר נתעשרו אין אותן שבצדדין מצטרפין ואמאי ונימא דכמה דתימר תמן בחלה במתני' דדבר שניטל חלתו באמצע לא הוי הפסק ומצטרפין הצדדין אוף הכא נמי במעשר בהמה כן דיצטרפו אותן שבצדדין לחיוב ע"י האמצעים ואע"פ שהן של פטור '''אין תימר וכו'.''' סיומא דהקושיא הוא כלומר וכי תימא שנייא היא בחלה שהוא נשוך שהעיסות שמכאן ומכאן נוגעות בשל האמצעית ונושכות זו מזו והאמצעית לא הוי הפסק והוו להו הצדדין כאלו גם הם נושכות זו מזו אבל ההן ששה עשר מיל של מעשר בהמה הא לאו כנשוך הוא דתימר דליצטרפו אותן שבצדדין ע"י האמצעים של פטור אפי' אי בעית למימר הכי לאו מילתא הוא דאיכא למימר נמי דטפי מסתברא דליצטרפו גבי מעשר בהמה מדאמרת להאי דינא דצירוף גבי חלה לפי שמצינו חלה מהלכה בתמיה וכי מצית לומר דחלה מהלכת בעצמה אם לא ע"י שמקרב אותן האדם להעיסות זו אצל זו אבל התם וכי לא מצינו דהבהמה מהלכת בעצמה זו אצל זו ויכולין הן להתקרב בעצמן אותן שבהצדדין וא"כ אי אמרינן דהאמצעי של הפטור בחלה מצרף לאותן שבצדדין מכ"ש דנימא ה"נ גבי מעשר בהמה ולא משני מידי '''גמ' יאות אמר ר' ישמעאל.''' דהא ק"ו הוא מה אם החטים וכוסמין שני מינין הן נחשבין לכל דבר אלא בחלה הוא שאמרו דע"י שהוא דומה לחטים מהני לענין צירוף בנשוך ומצטרף לחטים חדש וישן שהן מין אחד ממש מכ"ש דתהני בנוטל מהן חלה מן האמצע ומאי טעמייהו דרבנן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע · ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב XXX בכפר חנניה וחמש חיוב XXX בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.''' כפי' מהרא"פ ז"ל דכל עיקר החיוב הוא בכוסמין ע"כ מפריש כל החלה מהכוסמין אבל קב חיטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל א' ואחד לפי מה שהוא כיון דחיטים וכוסמין מין אחד ושעורים וכוסמין מין אחד נמצא דהוי ב' חיובים א' בחיטים וא' בשעורין ואין תורמין ממין על שאינו מינו: לא אמר אלא קב חיטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דקב שעורין באמצע אין מצטרפין וע"ז הקשה ר"ח חברון דרבנן מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע כיון דחיטים עם כוסמין הוי מין אחד למה לא יצטרפו השעורין דבאמצע דהא קי"ל מין אחר באמצע מצטרפין ומשני דבאמת חיטים עם כוסמין לא הוי מין אחד אלא דדמי לי' והוא דווקא בשקרוב לו אבל כשהן מרוחקין אין מצטרפין והא דמין אחר באמצע מצטרף הנ"מ במין א' ובינתיים הוי מין אחר אבל בחיטין וכוסמין כשהן מרוחקין זמ"ז לא הוי מין אחד: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> שניטלה חלתו מאמצע מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף, אוף הכא כן. אין תימר: שנייה היא. חלה שהיא כנשוך, וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא נשוך מצטרף מדרבנן ו}}מצינו {{ירו"מ-הדגשה|שרבנן חייבו}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ו}}לא מצינו מעשר בהמה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאסור להביא חולין לעזרה. תנן: קב חדש וקב ישן שנשכו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כוסמין וחיטין שני מינים הן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} על פי כן כיוון שהוא {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו, את אומר מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. חדש וישן {{ירו"מ-הדגשה|שזה מאותו מין}} לא כל שכן? אמר רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמה דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שחדש וישן אין מצטרפים. אף שחיטין ו}}כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|מצטרפים, זה כיוון}} {{שוליים דין|ד_יט}}{{ירו"מ-הדגשה|שכוסמין}} וחיטין שני מינין {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{שוליים דין|ד_כ}}חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן {{ירו"מ-הדגשה|שמצטרפים}}, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל חלה מן הקב}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אחד הוא אם את}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חלה. וחכמים}}{{ירו"מ-הוסר| כן אף האו סבר לומר שתורמין}} {{ירו"מ-הוסר|ומעשרי}}{{ירו"מ-הדגשה|אומרים}}:{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|אינה חלה}}{{ירו"מ-הוסר| מזה על זה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כא}}עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כב}}עבר והפריש ממנה {{ירו"מ-הדגשה|תרומה}},{{ירו"מ-הוסר|חלה}} {{ירו"מ-הוסר|אי נחלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינה תרומה}}. חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו {{ירו"מ-הוסר|ונתשלו}}{{ירו"מ-הדגשה|ונתלשו}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר: הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור. וכשישלים תחול החלה למפרע}}. ורבנין מדמין לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו {{ירו"מ-הדגשה|ולא אמר}} לכשיתלשו {{ירו"מ-הדגשה|שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים לא אמרינן נעשה כאומר ואינה חלה אפילו אם ישלים}}. הוון בעי מימר {{ירו"מ-ביאור|חשבו לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מה דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נוטל חלה מקב {{ירו"מ-הדגשה|זה}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}}. הא מדבר תורה לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא}}. מן {{ירו"מ-הוסר|מהד}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים מחייבין? הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני: קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש.}} קולו חומרו רבנין {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום, אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:}} ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_כג}}נוטל אדם כדי חלה מעיסה {{ירו"מ-הדגשה|דמאי}} שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה התירו?}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חלת דמאי עד שתסרח, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.<span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. למדנו במשנה: קב חדש וקב ישן שנשכו, רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחיים מוסרים. ואתה גמר, לכאורה, היות אמר רבי ישמעאל הרי כוסמין וחיטים זה שני מינים שונים, והרי בזה אמרנו שעל זה שהוא דומה לו אתה אומר מצרף — חדש וישן זה אותו מין, לא כל שכן שיצטרפו! אמר רבי אילא: '''טעמה דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה'''. כלומר, כוסמין וחיטים זה שני מינים ובני אדם לא יבואו לטעות, לא יבואו לחשוב שמותר לתרום ולעשר מזה על זה, ולכן התירו לתת חלה משניהם. אבל '''חדש וישן מין אחד הוא'''. '''אם את אומר כן, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה''' — יבוא להעביר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. ואתה למד במשנה: הנותן חלה מן הקב. כלומר, קב זה הרי החיוב הוא חמישה רבעים, כלומר קב ורבע. עכשיו מה קורה אם הוא מפריש מכמות שלא חייבת, כלומר כמות פחותה? '''רבי עקיבא אומר''' מה שהוא הפריש היא באמת חלה, וחכמים אומרים אין זו חלה. ואתה גמרא: '''רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן, עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה'''. אז גם כאן, כמות שלא חייבת בחלה, אם עבר והפריש — אף שהוא לא חייב, בדיעבד זה נחשב חלה והוא נפטר. '''ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש, עבר והפריש ממנה''' — אינה תרומה. שבעצם לא הגיעה לעונת המעשרות בכלל. אז גם כאן, אם הוא הפריש מפחות מחמישה רבעים, זה כאילו הפריש ממשהו שעוד לא הגיע לעונת המעשרות שלו, וממילא לא נפטר. '''חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש'''. לא זה מה שהביא אותם להלכה הזאת, '''אלא רבי עקיבה מדמה לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו'''. כלומר אדם יכול להגיד, לפי רבי עקיבא, אם יש לו פירות על העץ, הוא יכול להפריש פירות ולהגיד "הרי הפירות האלו הם תרומה על הפירות שנמצאים על העץ, לכשיתלשו". כיוון שבידו לתלוש, אין פה חיסרון מעשה, כך אומר רבי עקיבא. אז גם כאן, למרות שיש פה רק קב, נעשה כאומר הרי זו חלה לכשישלים את השיעור, וכשישלים את השיעור בעצם תרומת החלה לא מפריע. '''ורבנין מדמין לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו''' — אבל לא המשיך הלאה, לא אמר "לכשיתלשו", שדבר כזה זה לא תרומה. אז גם כאן, כיוון שהוא לא אמר "כשישלים", אני לא אומר נעשה כאומר כשישלים. הוא לא אמר את זה, לכן זה לא חלה אפילו אם ישלים. '''הוון בעי מימר''', כלומר החכמים בישיבה רצו לומר '''מה דאמר רבי עקיבה: נוטל חלה מקב''' — הכוונה חלה מדרבנן, '''הא מדבר תורה לא'''. משמע שאם ישלים, אחרי זה יוסיף ויגיע לחמישה רבעים, יהיה חייב לחזור להפריש מהתורה. '''מן תנינן''' משני קבים שנתלכלה טל של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשה עיסה אחת, '''רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין'''. אבל אמרנו בסיפא של המשנה שבסופו של דבר יוצא שהקולא של רבי עקיבא זה חומרא. למה? כי אם אחרי זה יצרף שני קבים — מכל קב הוא כבר הפריש, ואחרי זה צירף אותם — הוא פטור. ואילו לפי חכמים, שהם הקלו בהתחלה שהוא לא צריך להפריש, אז יהיה חומרה, שהם יצטרכו להפריש אם יצרפו את שני הקבים ביחד. '''הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו''', כמו שאמרנו במשנה. '''אית תניי תני: קולו חומרו''' — זה גירסה הפוכה, אבל בעצם זה אותו דבר. '''מאן דאמר חומרו קולו''' זה הכוונה לדברי רבי עקיבא — רבי עקיבא הרי החמיר שהמפריש מקב זה נחשב חלה, אז בסופו של דבר זה מקל, כי אם הוא יחבר שני קבים כאלה שהוא הפריש מהם כבר הוא פטור. אבל מי שגורס '''קולו חומרו''', זה לפי חכמים — הרי חכמים אומרים שאם הוא הפריש מקב זה כלום, בעצם הם מקילים, אבל עכשיו אם הוא יצרף שני קבים כאלה הוא יהיה חייב. נמצא קולו חומרו. פרק הלכה ג', מילות המשנה: '''נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך'''. כלומר מותר לאדם להפריש כדי חלה מעיסה מבעוד מועד — אם לא הפרישו ממנה החלה — ואז הוא עושה מזה בעצם חלה להרבה מאוד עיסות שהוא עושה אחר כך, מפריש והולך על זה. עכשיו זה כל זמן שאמרו — '''חלת דמאי עד שתסרח'''. כלומר, הוא יכול להתייחס למה שהוא הפריש בתור חלה על כל מה שהוא ייקח, יעשה עיסות אחר כך. נניח לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות את זה בטומאה, הוא עושה עיסה בטהרה שממנה החלה, ואת העיסות האחרות הוא עושה בטומאה, והוא מפריש את החלה הזאת עליהם עד שהיא תסרח. כלומר מותר לו להוסיף עוד ועוד פעם עד שיסתיים — עד שהוא ימלא את כל העיסה, יהפוך את כולה לחלה, או עד שתסרח, שהיא תתקלקל, ואם היא מתקלקלת הוא כבר לא יכול יותר להפריש עליה. אבל דווקא בחלת דמאי, כיוון ש'''חלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף''', אבל בחלה ודאי — אסור, חייב שזה יהיה מוקף. אז הוא לא יכול לצרף, הוא לא יכול להפריש כמה ימים קודם, הוא חייב שזה יהיה מזון שהוא מכין באותה עת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''אין לתרום ולעשר מן הכוסמין על החיטין ולהיפך, שהם שני מינים נפרדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ג|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שכוסמין וחיטין שני מינים הם ואין תורמים ומעשרים מזה על זה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ג. {{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יא|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאין תורמין ומעשרין חדש על הישן ולהיפך, שכן פסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ה ה"יא) כדעת חכמים ולא כר' עקיבא. {{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''המפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש - תרומתו תרומה בדיעבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה", בדומה לתבואה שלא הביאה שליש - הרמב"ם פסק כן בהלכות תרומות פרק ה הלכה ד. {{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''אין תוקף להפרשת חלה/תרומה על עיסה שלא נשלם שיעורה עד שתשלם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב י|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהפרשה על עיסה שלא נשלם שיעורה אינה חלה, וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"י) שאם הפריש קודם שנגמר שיעור החלה - אינה תרומה ואינה חלה. {{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''חלת דמאי מותרת עד שתסרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה יג]] <קטע סוף=כד א/> ==דף כד עמוד ב== ==דף כה עמוד א== <קטע התחלה=כה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכשרה עד שתסרח מאוכל אדם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls3"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:74.52%;height:1.69%;left:10.62%;width:18.53%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.21%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.30%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:14.99%;height:13.57%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:28.56%;height:1.70%;left:61.96%;width:34.08%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו ·[אית תנויי] תני קולו חומרו ·[מ"ד] חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''טעמא דרבנן.''' דמשם ראיה לדבריהם דהואיל וכוסמין וחטים שני מינין הן לא אתו למיטעי ולומר דגם בתרומות ומעשרות תורמין ומעשרין זע"ז דאין תורמין ממין על שאינו מינו וכדתנן בפ"ב דתרומות אבל חדש וישן הואיל ומין אחד אי שרית בחלה ליטול מן האמצע אתו למיטעי ולומר שאף תורמין ומעשרין זע"ז '''ר"ע מדמי לה וכו'.''' כלומר מעיקרא סברוה למימר דהיינו טעם פלוגתייהו דר"ע ורבנן משום דר"ע מדמי לה דין חלה דקב לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם תרם מהן תרומתו תרומה ופוטרת אותן וה"נ בחלה כן ורבנן מדמין לה וכו' כלומר דסברוה נמי מעיקרא לומר דרבנן דהכא היינו ר"א דפ"ק דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וה"נ כלא הביא שליש דמיא שאין בקב שיעור חיוב חלה '''חזרו לומר.''' דלא היא דאין דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהתם מיהת הגיעו לעונת המעשרות הן אלא שעדיין מותרין באכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והכא שיעור קב לא כלום הוא לענין חיוב חלה ולא דמי נמי לתבואה שלא הביאה שליש דטעמיה דר"א דלאו בת חיובא דחלה היא כלל אבל הכא העיסה בת חיובא דחלה היא אלא שאין בה שיעור חיובא והלכך לא דחקינן נמי לאוקמימילתייהו דרבנן כר"א דפ"ק אלא רבנן דהכא הן רבנן דהתם אלא היינו טעמייהו דר"ע מדמי לה דין דהנוטל חלה מן הקב לדין האומר הרי פירות מחוברין אלו תרומה על פירות תלושין האלו לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין דכשנתלשו הויא תרומה למפרע וה"נ בחלה כן לכשישלים השיעור הויא החלה מן הקב חלה למפרע ופוטרת את העיסה שהשלים ורבנן מדמין לה לאומר לכשיתלשו אבל עדיין לא נתלשו ולא אמר כלום דהוי מקדיש דבר שלא בא לעולם וה"נ בחלה מכיון דהשתא לית בה שיעור חלה לא חל עליה שם חלה '''הוון.''' הבני ישיבה בעיין מימר דלא אמר ר"ע דהויא חלה אלא מהלכה מדבריהם דהחמירו בה הואיל ונקרא עליה שם חלה אבל מדחזו ממה דאמר ר"ע שאם חזר ועשאן עיסה אחת שהוא פטור משום דחלה הראשונה מן הקב פוטרתה א"כ הדא אמרה דאפי' מד"ת קאמר ר"ע דחלת הקב הויא חלה לכשישלים את העיסה לכשיעור '''נמצא חומרו קולו.''' ואית תנא תני וגריס במתני' נמצא קולו חומרו מ"ד חומרו קולו על ר"ע קאי כדפרישית במתני' ומ"ד קולו חומרו לרבנן הוא דקאי דקולא דאקילו בה בתחילה ואמרו דלא הויא חלה ומותרת לזרים היא חומרו דמשום הכי מחייבי בחזר ועשאן עיסה אחת דחלה הראשונה לאו כלום היא '''מתני' נוטל אדם כדי חלה וכו'.''' שעושה עיסה אחת בטהרה ומניח אותה או מקצתה שתהא זו בשביל שיהא מפריש ממנה לחלות על עיסות אחרות שיעשה ואפי' יטמאו אותן עיסות האחרות מותר להיות מפריש עליה והולך כדמסיים ואזיל. חלת דמאי. כלומר ודוקא אם אותן עיסות האחרות החלות שלהן מספק אם הופרשה החלה מהן או לא לפי שחלת דמאי הקילו בה וניטלת מטהור על הטמא ושלא מן המוקף ודוקא עד שלא תסרח אותה העיסה שהניחה להיות מפריש ממנה החלות דמאי אבל משתסרח ותפסל מאכילת אדם אינו מפריש ממנה. וחלת דמאי שאמרו היינו בלוקח מנחתום עם הארץ וכהאי דתנינן לעיל בריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' אלמא שחייבת בחלה משום ספק שמא לא הפריש הנחתום חלה וכן שנינו שם בהל"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה הרי בהדיא דהלוקח ככר מנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק והא דשנינו בתוספתא ומייתי לה הכא בהלכה דלקמן דחכמים ס"ל הלוקח מן הנחתום בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ומפרש בגמ' לפי שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא אל תטעה לומר דא"כ מכ"ש שלא נחשדו על החלה בארץ דלא היא אלא דוקא בסוריא הוא דאמרו כך דלאו משום חומרא דחלה נשנה זה כי היכי דתידוק דא"כ כ"ש בארץ אלא דטעמא לפי שהיו יודעין שלא נחשדו שם על החלה כשם שהיו יודעין שלא נחשדו על התרומה גדולה בארץ והכי מוכרח נמי בגמרא מהתוספתא דמייתי לה ג"כ בהלכה דלקמן דקתני הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ומסיק בהסוגיא דבח"ל מיירי אבל בארץ אין חילוק בין נחתום לבעל הבית הרי דבארץ ובשאר מקומות דשייכא בהו גזירת דמאי נחשדו על החלה כשם שנחשדו על תרומת מעשר ולא אמרו דלא נחשדו על החלה אלא בסוריא דוקא שהיו יודעים בהם שאף הנחתומים עמי הארץ מפרישין חלה '''גמ' מהו עד שתסרח.''' אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא XXX הדא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו · תני קולו חומרו · חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מצינו חלה מהלכה.''' פי' מהרא"פ ז"ל דהוי הלכה למשה מסיני. והפ"מ ז"ל מפרש דה"ק דחלה מהלכת בתמי' דהא אינ' מהלכת אבל מעשר בהמה מהלכת עיי"ש: '''ורבנן מדמין לה לפירות האלו מחוברין.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> <strong>גמ':</strong> מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: תרומה ש}}נסרח{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. {{ירו"מ-הדגשה|ממה ש}}מטמא טומאת אוכלין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שעדין שם אוכל עליו}}. ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|משתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|הכלב}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם, לא יכול}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש עליה}}? אלא {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כלב. תנן: עד שתסרח. הא קודם}} {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח מותר}}. הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שתורמין מן הרע על היפה {{ירו"מ-הדגשה|בדמאי}}. ואתייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין {{ירו"מ-הוסר|אותה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|העלים}}. כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה {{ירו"מ-ביאור|שכח לעשר}} איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: אית תמן קניבה {{ירו"מ-ביאור|עלים פגומים שנתלשו,}} אפריש מן קנובתה. <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו עד שתסרח''' — האם הכוונה תסרח מאוכל אדם אבל זה יהיה ראוי עדיין לכלב, או עד שתיפסל אפילו מאוכל כלב? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא נסרח מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה'''. עכשיו מה ש'''מטמא טומאת אוכלין''' — משמע שעדיין יש שם אוכל עליה, כי אם זה לא היה אוכל לא היה מטמא טומאת אוכלין. אז רואים מכאן שהיא מטמאת טומאת אוכלין, שעדיין יש עליה שם אוכל, '''ואת אמרת''' שאם יסרח מאוכל אדם הוא לא יכול להפריש עליה? הרי אפילו יסרח מאוכל אדם עדיין יש עליו שם אוכל, כי הוא עובדה שהוא מטמא טומאת אוכלין. '''אלא''' חייבים להגיד שהכוונה '''מאוכל''' — אפילו מאכילת כלב. אמרנו במשנה עד שתסרח, משמע כל עוד לא סרחה מותר. '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה''' — נכון היא לא הסריחה לגמרי מאכילת כלב, אבל היא כבר מקולקלת, ואתה רואה שמותר להפריש עיסות אחרות טובות עליה למרות שהיא כבר רעה. אבל זה כמובן רק בדמאי. '''ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני''' — מותר לתרום אפילו מהעלים של צמח מסוים שבעצם אוכלים גם את העלים וגם את הפרי, הוא יכול להפריש מהעלים על הפרי. שמעתי מהרב יעקב משה זכרונו לברכה, שהוא היה מפריש בשוק, כשהוא היה אחראי על הכשרות, את התפוזים לדוגמה על הקליפות, כדי שכשייזרקו יתברר מראש שבעצם הם היו המעשר, הם היו התרומה, וככה הוא לא צריך להפריש כלום. אז מזה שרואים מותר להפריש על העלים — '''במקום שאוכלין''' — מספיק שאוכלים קצת. '''כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה''' — גמליאל זוגא שכח לתקן את הצמח הזה, את הפירות האלה. '''אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו: אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה''' — הפרי שכינו אותם, נשארו לך כמה עלים רקובים שהשלכת ולא זרקת אותם לפח? תפריש עליהם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls4"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.56%;height:1.70%;left:41.13%;width:19.56%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.26%;height:6.78%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:37.04%;height:1.70%;left:68.58%;width:27.45%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''נשמעינה מן הדא.''' דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ"ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט"ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה '''ושורפין אותה בטומאה.''' מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה '''מטמא טומאת אוכלין וכו'.''' כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי"ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ"ק גבי עיסת הכלבים '''הדא אמרה וכו'.''' ש"מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע"פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה '''ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'.''' שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע"פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ"ק בהל"א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות '''אינשי מתקנא.''' שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא"ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה '''תני תרומת מעשר של דמאי.''' קיצר הש"ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג"כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה"ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ"ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ"ל דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס"ד ע"כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש"ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי"ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ"ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ"ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ"ש ומאי קמ"ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה '''א"ר יוסי.''' האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג"כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס"ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ"ל דאע"ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה"ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש"מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש"ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ"ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה"ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא"צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ"א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ"ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ"ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א"צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה"ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא"צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות '''אר"ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.''' כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל"ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ"ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא"צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי"ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה"ג צריך הוא לתקנו קמ"ל נמי דאע"ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג"כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסל מאוכל הכלב.''' נשמעינ' מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה הא לכלב אינו מטמא טומאת אוכלין ואת אמרית מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם. כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דהיכי ס"ד דיכול לתרום כל כך עד שלא תהיה ראוי' וחשובה לשום אוכל דלא יהא שום שם אוכל עלה אפילו לטומאה דהא כמה דברים מצינו דאפילו דאינו אוכל לענין כמה דברים לענין ברכה ולענין אכילת מצה ולכמה ענינים מ"מ לענין טומאת אוכלין חשיב אוכל כדאי' בפ"ק במשנה ה"ה וא"כ היכי ס"ד דיכול להפריש עלי' כל כך עד שלא יהיה עלה שום שם אוכל אפילו לענין טומאה. א"ו דהכונה שתפסל מאוכל אדם ויהיה עדיין שם אוכל עלי' לענין טומאה. ועוד גריס הגר"א ז"ל תיכף ומיד נשרפת בטומאה ואמרת מטמא טומאת אוכלין ר"ל דמקשה על הברייתא גופי' כיון דרשאי לשורפה בטומאה אפילו כשהיא טהורה א"כ אמאי חשיב אוכל לענין טומאה וכיון דמטמא טומאת אוכלין א"כ כשתשרוף אותה בטומאה הרי מטמא אותה בידים ע"ז משני הא דגרסינן לקמן ארשב"ב כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה ע"כ ר"ל דברוצה לאוכלה מחשבה לאוכל אבל ברוצה לשורפה אינו מחשבה לאוכל ואינה מטמאת טומאת אוכלין וע"כ מותר לשורפה בטומאה דלא תטמא לעולם: '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.''' ר"ל שתורמין מן הרע על היפה בדמאי דהא מותר להפריש עלי' עד שתתקלקל כמבואר בהמפרש ז"ל: תני תרו"מ של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ופריך אית חמי תרו"מ של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא של דמאי לא כ"ש ומשני א"ר יוסי לא בתרומת מעשר של דמאי אלא בת"ג של דמאי. וכ"ת האיך שייך דמאי בת"ג הא לא נחשדו ע"ה עלי' ע"ז משני דקרי דמאי לאו בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה עלי' או לא נמי נקרא דמאי ומביא ראי' כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרו' פי' דמביא ראי' דמצינו פעם אחת דנקרא דמאי אפילו לא בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה ת"ג או לא כמה דתימר במשנה מפורשת בספ"ה דמס' דמאי מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות והתם ע"כ פי' דדמאי בספק אם נתרמה עלי' ת"ג או לא דליכא למימר בלוקח מע"ה ז"א דהא פשיטא דנתרמה ת"ג דהא לא חשידי עלה והאיך שייך לומר דהוי תרומה והאיך שייך לומר דמוציא עלי' תרומה ומעשרות ת"ג מאי שייך כאן. בשלמא מרישא דמתניתן שם דקתני מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום אין ראי' משם דהכונה הוא על מעשרות והא דנקט לשון תרומה הוא להכונה דתורם מעשרותיו דהוא ג"כ לישנא דעלמא כמו בנדרים דף ל"ה אבל הכא נקט מפורש עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות הרי בפירוש דמיירי בת"ג והיכי שייך בדמאי ת"ג הא לכתחלה לא צריך להפריש עלי' אלא מעשר מטבל שטבול כך למעשר אחר שנתרמה ת"ג דאי לא"ה ל"ל דמאי וע"כ דבספק אם הפריש תרומה ספק לא הפריש קרי התנא ג"כ דמאי. וכאן נגמר הלכה ג' ומתחיל הלכה ד' ומ"ש אח"כ מן ואמר אף בדמאי עד הלכה ד' נמחק. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וכן נראה פירושו בע"ה. ותיבות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן נגררו מהא דסוף פ"ה דדמאי כדרך הירושלמי. והא דרשב"ב כאן ברוצה לאוכלה שייך לסוף ענין דלעיל בסמוך כגי' הגר"א ז"ל. כמבואר בדברינו לעיל בסמוך: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים דין|ד_כד}}תרומת מעשר של דמאי {{ירו"מ-הדגשה|נטלת מן הטהור על הטמא}}. אית חמי {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}}: תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף יכול לתרום מהטהור על הטמא}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: בספק תרומה גדולה אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|במקרה ש}}ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר {{שוליים דין|ד_כה}}{{ירו"מ-הדגשה|התורם}} מן הודאי על הדמאי, תרומה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות {{ירו"מ-ביאור|שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול.}} ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום}}? אמר רבי שמעון בר ברסנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר ברסנה|°]]: כאן ברוצה לאוכלה {{ירו"מ-הדגשה|ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות}}. כאן ברוצה לשורפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{שוליים דין|ד_כו}}פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כז}}שתי חלות בסוריא<span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ה. אומרת הגמרא, למדנו בברייתא תרומת מעשר של דמאי ניתנת מהטהור הטמא. שואלת הגמרא, מה החידוש? איכא מינה: '''תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא''', תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן. אין איסור לתרום מהטהור הטמא רק בתרומה גדולה, כי שם יש הרי חובה לתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר שאפשר לתרום שלא מן המוקף, אז אין שום איסור, נהפוך הוא צריך לתרום דווקא מהטהור, מהטהור הטמא. אמר רבי יוסי, לא מדובר שם בדמאי כמו שחשבנו דמאי רגיל, אלא '''בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש'''. רק קורא לזה דמאי, כן, כי דמאי זה, מה זה דמאי? שאתה לא יודע אם הפריש או לא. אז גם פה אתה לא יודע, אבל בעצם לא מדובר על דמאי רגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו דמאי, אלא פה מדובר על דמאי כזה שבעצם הוא מסופק אם הוא הפריש תרומה גדולה או לא. אומרת הגמרא, כמה דתימר מן הודאי על הדמאי, '''תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כלומר אם אדם תורם מדבר שהוא טבל ודאי על דבר שהוא דמאי, אז זה תרומה. אבל אותה תרומה לא תאכל עד שיוציאו עליה תרומות ומעשרות עליה. למה? כי אני אומר אולי הדמאי מתוקן בכלל, ואז בעצם הפריש מהחייב על הפטור. אז אומרת הגמרא אם זה ככה, אז למה כשאתה אומר '''אף מן הדמאי על הדמאי כן''', המשנה אמרה תרומה זה עזוב ויתרום, ולא אמרה גם כן שתרומה ועזוב יתרום ולא תאכל עד שיפריש על המקום אחר. הרי לכאורה גם שמה אולי, אולי השנייה, הראשונה היא טבל גמור והשנייה תקנו אותה, כי הרי דמאי אנחנו לא יודעים מה קרה. יכול להיות שהראשונה הייתה טבל והשנייה תקנו. אמר רבי שמעון בר ברסנה: '''כאן ברוצה לאוכלה, כאן ברוצה לשורפה'''. ובאמת ודאי אם הוא רוצה לאכול את זה, אז ודאי הוא חייב גם כן לתקן את זה. אבל כאן מה שהמשנה אמרה שמה, שרק תרומה ועזוב ויתרום, זה אם הוא רוצה לשרוף אותה, הוא לא צריך לאכול את זה, אבל זה לא רוצה רק לשרוף, אז פה הוא לא צריך לתקן את זה. תלמודא משנה: '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר'''. כמו בעלים של הקרקע. אנחנו יודעים שבסוריה חכמים תיקנו שקרקעות של ישראל יהיו חייבות ושל הגויים יהיו פטורות. אז פה בא רבי אליעזר ואומר שגם אריס, כלומר אדם יהודי שהוא אריס אצל גוי בסוריה, גם יהיה חייב כאילו שהקרקע שלו. ורבן גמליאל אומר כל החיוב זה רק עם האדמה שלו. '''רבן גמליאל אומר: שתי חלות בסוריא'''. כלומר בסוריה מפרישים שתי חלות, אחת שהיא נשרפת ואחת נותנים לכהן. '''ורבי אליעזר אומר: חלה אחת'''. '''אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר''', כלומר נתנו רק חלה אחת ואת האריסים פטרו מפירות האריס שבסוריה, שהיה אריס אצל גוי פטרו אותו מתרומות ומעשרות ובשביעית. לאחר מכן '''חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים''', כלומר גם כן חייבו שתי חלות וגם כן פטרו את האריסים מתרומות ומעשרות ושביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''תרומת מעשר של דמאי - הניתן לתרום מן הטהור על הטמא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהדין עוסק בספק תרומה גדולה שצריך מוקף, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ז. {{שוליים דין|ד_כה|חזרה=כן}} '''התורם מן הודאי על הדמאי או מן הדמאי על הדמאי - התרומה חלה אך אין לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא נט|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נט]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא ס|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף ס]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בר ברסנה המחלק בין רוצה לאוכלה (אז צריך להרים תרומה ומעשרות) לבין רוצה לשורפה (אז די בתרומה שתרם); כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיפים נט-ס. {{שוליים דין|ד_כו|חזרה=כן}} '''תבואה שנלושה בעיסה עם מי פירות (שאינם ממים המחייבים) אינה חייבת בחלה משום עריבתה עמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל דיבנה שמחייב, כדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א הי"ז) שפסק שדבש ומי פירות אינם פוטרים את העיסה מחלה. {{שוליים דין|ד_כז|חזרה=כן}} '''כמה חלות מפרישים מעיסת עכו"ם בסוריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל, שנהגו כדבריו בשתי הדרכים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls5"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:37.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:26.35%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:38.73%;height:5.09%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:43.82%;height:1.70%;left:91.92%;width:4.12%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מתני' ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא.''' סוריא זכרנו בכמה מקומות היא הארצות שכבש דוד ויש דינים שנוהגין בה כמו בא"י אלא שהן מד"ס ויש שהיא כח"ל ומפני מה אין בה קדושת א"י והרי כיבשן מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה וכיבוש זה כיבוש רבים הוא אלא משום שכיבש אותן קודם שכבש כל א"י ונשארו עדיין בה מז' עממין ואלו היה כובש בתחילה כל א"י לגבולותיה ואח"כ היה כובש ארצות אחרות היה כבושו בהן כא"י לכל דבר הכי מייתי לה לעיל בפ"ב בהלכה ב' מדרשת הספרי '''ר"א מחייב פירותיהן וכו'.''' אע"פ שאין לאריס בגוף הקרקע כלום ס"ל לר"א דה"ז כישראל הקונה קרקע בסוריא דחייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם דמוהו יש לו שותפות בקרקע ור"ג פוטר הואיל ואין להאריס בגוף הקרקע כלום וקרקע של הנכרי בסוריא פטורה דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע ממעשרות ומשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> '''שתי חלות בסוריא.''' כהאי דתני במתני' דלקמן שהארצות שהן מאמנה ולחוץ וסוריא הוא בכלל שתי חלות אחת לאור מפני שעפרה טמא כארץ העממים ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: חלה אחת. אחזו קולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. חזרו לנהוג כדברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} בשתי דרכים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כח}}שלש ארצות לחלה: מארץ יש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}אל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}} שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר {{ירו"מ-הוסר|ומאמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ומאמנה}} ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור. {{שוליים דין|ד_כט}}וטבול יום אוכלה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות. {{שוליים דין|ד_ל}}ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן: {{שוליים דין|ד_לא}}החרמים {{שוליים דין|ד_לב}}והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור {{שוליים דין|ד_לג}}והזרוע והלחיים והקיבה {{שוליים דין|ד_לד}}וראשית הגז {{שוליים דין|ד_לה}}ושמן שריפה {{שוליים דין|ד_לו}}וקדשי מקדש {{שוליים דין|ד_לז}}והביכורים. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בביכורים. כרשיני תרומה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{שוליים דין|ד_לח}}מתיר וחכמים אוסרין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אלא בחכירי בתי אבות {{ירו"מ-הדגשה|שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי}}, כגון {{ירו"מ-הוסר|מהלל }}מהלין {{ירו"מ-הדגשה|שדות}} דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה ובשדות אלה חייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש חלה כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: קנס קנסו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא ישתקעו בסוריא}}. מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור. הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_לט}}אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. מה טעמהון דרבנין? אמר לו: {{שוליים דין|ד_מ}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: כמה {{ירו"מ-הוסר|דאתאמר }}דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו שיפריש}} שתי חלות בסוריא, ודכוותה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא תקנו שיפריש}} שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: חלה אין אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהיא התרומה האחרונה}}. תרומה יש אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיתן עוד תרומה לכהן}}, נמצאת אותה תרומה {{ירו"מ-הדגשה|שניה}} שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ג}} להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. אמר ליה {{ירו"מ-ביאור|אם תחייב דמאי בסוריא}}: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר}}. מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|שחלה פטורה מהדמאי ד}}אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא הוא <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת'''. כי זה ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה שנייה, לא לבבל. '''מגזיב ועד הנהר ועד שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן''', וזה מקומות שכבש יהושע ולא קידשו לבבל, אבל שתיהן מדרבנן. אבל כיוון שהמקומות האלה היו פעם מארץ ישראל, מראה להם איזה עיקר מהתורה, לכן חכמים תיקנו שיפרישו שתי חלות. אחת בגלל שבעבר עיקר החלה שם היא מדאורייתא, לכן מפרישים חלה אחת כשיעור והיא תישרף - היא הולכת לאור - ועוד חלה אחת קטנה בגן השיעור כמה שרוצים, וזה ייתנו לכהן והכהן יכול לאכול את זה. הסיבה שעשו את זה, שלא תשתכח תורת חלה. '''של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור'''. כלומר זה אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה בפי לקנה, ושל כהן אין לה שיעור. כמו שאמרנו, זה כל מה שעשו זה רק בשביל שלא תשתכח תורת חלה, כי שיעור שכוהנים אוכלים את זה, נותנים לכהן והכהן אוכל. '''מהנהר ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן'''. כלומר אחרי נהר פרת אחרי הרי אמנה, זה כבר חוץ לארץ גמור. זה לא לבבל ולא לארץ ישראל, מצרים כבשו אותם. אז שמה מפריש שתי חלות גם כן אחת לאור ואחת לכהן, אבל כאן '''של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה'''. כלומר לנותנים לכהן את החלה בשיעור כלומר אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה שתיקנו, והוא לא צריך להיות טהור גמור, אלא עדיין שיהיה טבול יום, כלומר טבול יום יכול לאכול אותה. '''רבי יוסי אמר: אינו צריך טבילה''', יכול אפילו טמא לאכול אותה. '''ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות''', להם זה אסור. '''ונאכלת עם הזר על השלחן''', כלומר מותר לכהן לאכול את זה ביחד עם זר, למרות שהזר אוכל חולין ולא חוששים שמא יתערבב עם החולין, והזר יאכל בטעות את התרומה הזאת, כי באמת היא חולין. '''וניתנת לכל כהן''', כלומר לא רק כוהנים חברים שמקפידים על טהרה, אלא כל כהן יקבל אותה. ואומרת המשנה: '''אלו נותנין לכל כהן: החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה''', כלומר שמן תרומה שהיא טמאה, '''וקדשי מקדש והביכורים. ורבי יהודה אוסר בביכורים'''. כאן אינה תרומה, כלומר זה עיקר המאכל שלו. '''כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין'''. אמרו לא, צריך גם כן כוהן שמקפיד על טהרה. אומרת הגמרא: למדנו '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל''' פוטר. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לא חייב רבי אליעזר אלא בחכירי בתי אבות'''. כלומר, הוא לא חייב בכל אדם שהוא אריס, אלא רק באריסים כאלה שהם אריסים דורות - האבות שלהם והאבות של האבות שלהם, עליהם רק גזרו. כי בגלל שהם גרים שם כל כך הרבה שנים אריסים באותה שדה, זה נראה כאילו זה השדה שלהם. כגון '''מהלין דבית רבי רבי אליעזר'''. אנחנו יודעים שאנטונינוס נתן לרבי בחכירה למשך אלפיים שנה, נתן לו שדות. השדות האלה, למרות שזה בעצם סוריה, בכל אופן השדות האלו היו חייבים בתרומות ומעשרות ושביעית. תני רבי חלפתא בן שאול אומר: '''קנס קנסו רבי אליעזר''', כדי שלא ישתקעו בסוריה. אומר זה סיבה אחרת - לא בגלל מה שאמרנו שזה נראה כאילו הקרקע שלו, אלא זה קנס, כדי שלא יישארו בסוריה, שיעזבו שיבואו לארץ ישראל. שואלת הגמרא: '''מה נפק מביניהון'''? איזה חציצה בין שניהם? '''אריס לשעה''' - כלומר אם אדם הוא אריס רק לעונה אחת, אז '''מאן דאמר קנס, חייב''' - פה גם הוא יהיה חייב. '''ומאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור''' - פה הוא היה פטור, כי הרי כולם רואים שזה לא שלו, הוא בא לפה רק לעונה אחת. '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי רבן גמליאל'''. כי הרי יכול להיות שזה מגויים, יכול להיות שזה מיהודים ואולי לא הפרישו. '''וחכמים אומרים: אינו צריך להפריש חלת דמאי''' - העיקר שמה זה מגויים. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא: '''ויאות אמר רבן גמליאל'''. כלומר, לכאורה רבן גמליאל צודק, הרי הרוב שמה זה גויים. '''מה טעמהון דרבנין'''? אמר לו: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא'''. אז לכן חכמים אומרים שלא צריך להפריש. רבי אבון בר חייא בעי: '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא, ודכוותה שתי תרומות בסוריא'''? כלומר מאחר שתיקנו להפריש שתי חלות בסוריה, אז מכל שכן, למה לא תיקנו שיפריש שתי תרומות בסוריה? יכול להיות אותו דבר. אמר רבי חגי: לא, יש הבדל. '''חלה אין אחריה כלום'''. כלומר, חלה זה התרומה האחרונה, אז אם הבן אדם מפריש חלה נגמר. אבל '''תרומה יש אחריה כלום''' - הרי אחרי תרומה גדולה צריך להפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר, מעשר שני וכולי. '''אם אומר את כן, נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות'''. כי הרי הוא היה עכשיו צריך להפריש מעשר ראשון במקום להפריש תרומה גדולה, אז התרומה הגדולה הזאת בעצם חייבת במעשרות, לכן לא תיקנו את זה. אומרת הגמרא: '''ביקש רבן גמליאל ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה'''. הוא רצה שיפרישו דמאי. אמר ליה רבי הושעיה: '''מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. הם יצטרכו להפריש על החלה שהם יקבלו, מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא תיקן. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה'''? לכאורה הוא חזר בו. הרי במקום אחר אמרנו שחלה פטורה מדמאי - למה? '''כי אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן'''. ופה הוא אומר שאני לא גוזר דמאי בסוריה, שמא הם יפרישו, יתנו לכהן חלה, אבל לא יפרישו עליה מעשרות. אמר רבי בון בר חייא: אני אומר שמא אותה חלה - מאחר שהולכת לשריפה, אין אימת קדשים עליו ולא יפריש עליה תרומות ומעשרות. זאת אומרת, הרי אמרנו שבסוריה הוא נותן שתי חלות. נכון שאימת קדשים עליו זה בחלה שהוא נותן לכהן לאכילה, אבל אולי הוא נותן לו את החלה השנייה, שהוא מזלזל בה, זה שריפה - שמא אותה נתן לו, ולכן בעצם אני חושש שמא לא יפריש עליה תרומות ומעשרות. וכאן לכאורה קצת קשה. זאת אומרת, לכאורה מה הוא עושה בחלה הזו? הוא שורף אותה. אז למה צריך להפריש תרומות ומעשרות? אז באמת יש פרשנים שאומרים שהחלה של השריפה היא לא נשרפת - כוהן יכול לאכול אותה בטהרה, טבול יום. מה שנאמר במשנה שטבול יום אוכל, יש דעה שאומרת שזו אותה חלה שנשרפת. כלומר אם יש כוהן שהוא רק טבול יום, כלומר הוא טהור רק טבול יום, אז הוא יכול לאכול אותה. אבל אם אין כוהן שהוא אפילו טבול יום, במקרה כזה שורפים אותה - זו הכוונה. זה יותר מסתדר עם הפירוש כאן, אבל לא כולם מסכימים על הפירוש הזה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_כח|חזרה=כן}} '''חלוקת ארץ ישראל לשלוש ארצות לענין חיוב חלה ומספר החלות הנפרדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת ("חלת כהן" בלבד), מגזיב עד הנהר שתי חלות (של אור יש לה שיעור, של כהן אין לה שיעור), ומהנהר ולפנים שתי חלות (של אור אין לה שיעור, של כהן יש לה שיעור) - כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_כט|חזרה=כן}} '''האם טבול יום מותר לאכול חלה, והאם היא נאסרת לזבים וזבות נידות ויולדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ז ח|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ה|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק שטבול יום אוכל את החלה, וחלה אסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח; הלכות תרומות פרק ז הלכה ח) והשו"ע (יו"ד סימן שכב סעיף ה). {{שוליים דין|ד_ל|חזרה=כן}} '''תרומה ומעשר עני נאכלים עם זר על שולחן אחד וניתנים לכל כהן שהוא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחלה וכיו"ב מדרבנן ניתנים לכל כהן ונאכלים עם הזר על השולחן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_לא|חזרה=כן}} '''סתם חרמים שהחרים אדם ולא פירש למה - נחשבים לכהנים ולא לבדק הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו ה|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ה. {{שוליים דין|ד_לב|חזרה=כן}} '''חובת פדיון פטר חמור בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו יד|רמב"ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות בכורות א טו|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שפדיון פטר חמור, כבכורות ופדיון הבן, נוהג בכל מקום ואינו תלוי בארץ, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בכורות פרק א הלכה טו ובהלכות ערכין פרק ו הלכה יד. {{שוליים דין|ד_לג|חזרה=כן}} '''חייבים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה מבהמת חולין שנשחטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה א]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתנות אלו ניתנות לכהן מכל בהמה, כמבואר ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכות א,יא. {{שוליים דין|ד_לד|חזרה=כן}} '''חובת מתנת ראשית הגז לכהן חלה בארץ ובחוצה לארץ, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים י|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כן מסקנת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שראשית הגז נוהגת בכל מקום ובכל זמן שלא כמתנות כהונה התלויות בקדושת הארץ. {{שוליים דין|ד_לה|חזרה=כן}} '''שמן טמא (שמן שריפה) שנתערב בשמן טהור, האם מצטרף לשיעור מצרפים ומעלה לתרומה ולחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ו ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ו, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף שמן שריפה מצטרף לחשבון החולין המצטרפים עם התרומה או החלה, שכן טעם התרומה מפריחו ומעלהו, ולכן מעלה כתרומה או כחלה לפי חשבונו, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ב הלכה יד ופרק ו הלכה ב.. {{שוליים דין|ד_לו|חזרה=כן}} '''קדשי מקדש טעונים סמיכה על ידי הבעלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י א|רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי המצריך סמיכה בקדשי מקדש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה א. {{שוליים דין|ד_לז|חזרה=כן}} '''אין ליהנות ולתת מהביכורים לפני הבאתם או שלא כדינם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ג|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ג, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המתירים, שהביכורים אינם קדושים כתרומה עד הבאתם, כפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ג הלכה א. {{שוליים דין|ד_לח|חזרה=כן}} '''חיוב מעשרות ותרומות בפירות שהחוכר ישראל מגוי בסוריא בחכירה קבועה של דורות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות יב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס דווקא בחכירת בתי אבות שכבר כמה דורות חוכרים אותה, כדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן המפרש כך את המחלוקת, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_לט|חזרה=כן}} '''חלת דמאי - האם חייבים בהפרשתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שיש להפריש חלת דמאי, ודעת רבן גמליאל שאינו צריך - נדחתה, כמבואר ברמב"ם (הלכות ביכורים ח, יד) שחייבו חלת דמאי משום חומרת חלה. {{שוליים דין|ד_מ|חזרה=כן}} '''חיוב חלה בסוריא בהפרשה אחת ולא בשתי חלות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' כרבי חגי: חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה, לכן די בהפרשה אחת בספק סוריא ולא כתרומה גדולה שיש אחריה מעשרות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls6"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:43.82%;height:1.70%;left:41.13%;width:50.79%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:45.52%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.39%;height:1.70%;left:78.05%;width:17.99%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר [אלא] בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ור"א אומר חלה אחת.''' דס"ל עפרה טהור כא"י ומפריש חלה אחת ותנתן לכהן '''אחזו בתחלה כקולו של ר"ג.''' בענין אריס לנכרי בסוריא וקולו של ר"א דאין מפרישין בה אלא אחת ואח"כ חזרו בהן והתחילו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים דאין קרקע של נכרי בסוריא חייבת במעשרות ובשביעית וישראל האריס בה פטור מכלום לפי שאין להישראל חלק בגוף הקרקע וכן לענין חלה כר"ג ומפרישין שתי חלות בסוריא והלכה כר"ג בשתיהן '''מתני' ר"ג אומר שלש ארצות לחלה.''' שלש ארצות חלוקין הן לענין דין חלה '''מא"י ועד כזיב.''' שהן מקומות שהחזיקו בהן עולי בישל כדתנינן לעיל בריש פ"ו דשביעית לפי שיש הרבה כרכים שכיבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובאותן שכבשו עולי בבל עד כזיב שהוא סוף אלו המקומות נוהגת חלה אחת שמפרישין בהן כשיעור חלה אחת והיא נאכלת לכהני' ובזמן שהיה להן אפר פרה קאמר שלא היו טמאי מתים '''מכזיב ועד הנהר ועד אמנם.''' כלומר מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנם והכי מפרש בגמרא שאלו הן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל שהן מכזיב ולחוץ לצד אחד עד הנהר והוא של מצרים ומכזיב ולחוץ לצד השני ועד אמנם והוא הר ההר המוזכר בגבולי הארץ ות"י טורי אמנום מפרישין בהן שתי חלות אחת לאור שהיא נשרפת ואחת לכהן ונאכלת ומפני שאותן המקומות לא נתקדשו בקדושת הארץ בימי עזרא שהוא עיקר הקדושה בא"י שקדשה גם לעתיד לבוא אבל קדושה הראשונה שקדשו עולי מצרים משגלו בטלה קדושתם וא"כ החלה שמפרישין בהן טמאה היא מחמת שאין עפר הארץ ההיא נקדש כקדושת א"י ממש ובדין שתהא נשרפת אלא דמיהת אותן המקומות מא"י הן לפיכך אמרו שמפרישין בהן שתי חלות והאחת שנשרפת יש לה שיעור והוא אחד ממ"ח דמצינו לשיעור הזה שהוא שיעור הנחתום כדתנינן לעיל בפ"ב ודי בשיעור הזה וא"צ לשיעור אחד מכ"ד כשיעור מעיסת בעה"ב שהרי נשרפת היא והשיעור שאמרו בה אינו אלא מפני דמיהת מקומות הללו מא"י הן והשניה מפריש אותה לכהן לאכילה וכדי שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי לא נטמאת הראשונה טומאה ידועה והלכך מפרישין עוד להשניה לאכילה לכהן ומפני שהיא אינה אלא מטעם חששא בעלמא לפיכך אין לה שיעור אלא כל שהוא רוצה להפריש מפריש הוא '''מהנהר ומאמנום לפנים.''' וזהו לחוץ מגבול א"י וכדפרישית לעיל בשביעית דהאי לפנים מלשון ולפנים בישראל הוא כלומר שממקום הקודם מהן לצד חוץ ונכלל בזה סוריא ושאר הארצות מפרישין בהן שתי חלות ג"כ אחת לאור ואחת לכהן אלא מפני שאותן המקומות אינם מא"י כלל ושתי החלות אינן אלא מדבריהם ממש ולפיכך הראשונה שהיא נשרפת אין לה שיעור כלל והשניה שהיא לכהן לאכילה יש לה שיעור והוא שיעור הנחתום א' ממ"ח דהואיל וזו וזו מדבריהם הן מוטב לרבות בהנאכלת מבהנשרפת והטעם בכאן לשתי החלות שהאחת נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת והאחת שהיא לאכיל' כדי שלא תשתכח תורת חלה שניתנת לכהן '''וטבול יום אוכלה.''' דהואיל וחלה זו שהיא מדבריהם ואינה אסורה אלא לטמאים ממש ואם טבלו אע"פ שלא העריב שמשן מותרין הן לאוכלה '''ר' יוסי אומר א"צ טבילה.''' דקסבר דלחלה מדרבנן א"צ אפי' טבילה '''ואסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות.''' בגמרא קאמר דדברי ר' יוסי הן דבטומאה שיוצאת מגופו מודה ר' יוסי דאסורה וצריך טבילה '''ונאכלת עם הזר על השלחן.''' לפי שאינה מדמעת ואפי' אם נתערבה שוה בשוה שאינה אלא מדבריהם '''וניתנת לכל כהן.''' ואפי' לכהן עם הארץ שאינו עושה בטהרה לפי שבלאו הכי היא טמאה מאויר ארץ העמים '''מתני' אלו ניתנין לכל כהן החרמים וכו'.''' טעמא דאלו שבעה הראשונים שהן ניתנין לכל כהן דלא איכפת בהו אם הוא נזהר בטהרה או לא לפיכך ניתנין אף לכהן שאינו ידוע אם משמר אותן בטהרה. וטעמא דקדשי המקדש והבכורים משום דמכיון שמביאין אותן בפנים לעזרה מסתמא מזהר זהיר ועושה אותן בטהרה '''החרמים.''' כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וכן להשאר דקחשיב שהן מכ"ד של מתנות כהונה '''והבכורות.''' אם בכור תם הוא ה"ז בכלל קדשי המקדש לטעמא דאית בהו ואם בעל מום הוא וצריך ליתנו לכהן כדדרשינן ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום וכתיב בבכור בעל מום וכיוצא בו הטמא והטהור יאכלנו '''ושמן שריפה.''' שמן של תרומה שנטמא ואינו עומד אלא לשריפה אבל שאר מתנות כהונה שבגבולין כגון תרומה ותרומת מעשר והחלה שצריכין טהרה אינן ניתנין אלא להכהן הנזהר בטהרה '''ר' יהודה אוסר בבכורים.''' ליתנן לכל כהן וקאמר בגמרא דר' יהודה לטעמיה דאמר בסוף בכורים שאין נותנין אותן אלא לחבר בטובה ולא לכל כהן דמכיון דלא עבדי בהו עבודה דלמא לא מזהר זהיר בהו והלכה כחכמים '''כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר.''' ליתנו לכל כהן וקאמר בגמרא דר"ע נמי לטעמיה דאמר לעיל בפ"ב דמעשר שני דכל מעשיהן בטומאה הואיל ואינן נאכלין אלא ע"י הדחק לא הוו כשאר תרומה וחכמים אוסרין דמיהת אוכל בשני רעבון הן והלכה כחכמים '''גמ' אלא בחכירי אבות.''' כגון הללו דבית רבי שיש להן אריסין מאבותיהם וכן בניהן אחריהן והואיל והן אריסין קבועין נראה כמי שיש להן חלק בקרקע '''קנס קנסו ר"א.''' טעמא משום קנס הוא שנעשה אריס להנכרי וקנסו אותו כדי שלא ימצא הנכרי אריס לשדותיו וימכרם לישראל '''מה נפק מביניהון.''' מהני טעמא וקאמר אריס לפי שעה איכא בינייהו דלמ"ד משום קנס אף אריס לשעה חייב אבל לאידך מ"ד דלא ס"ל טעמא דקנס ומוקי להא דר"א בחכירי בתי אבות א"כ אריס לשעה פטור אף לר"א '''הלוקח מן הנחתום בסוריא כו'.''' תוספתא היא בפרק ב' '''ויאות אמר ר"ג.''' שפיר קאמר משום שיש לחוש שמא לא הפריש הנחתום חלה וכהאי דתנינן לעיל בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק ומ"ט דרבנן דפטרי בסוריא '''א"ל.''' ר' מנא מפני שהיה ידוע להם שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כדאמרינן ששלח יוחנן כ"ג בכל גבול ישראל וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה והלכך לא גזור בדמאי אלא בתרומת מעשר כך היו יודעין שלא נחשדו על החלה בסוריא ומתני' דפ"ה דדמאי מיתוקמא בארץ ישראל ובשארי מקומות באותן שגזרו על הדמאי שם היו נחשדין על החלה כשם שהיו נחשדין על תרומת מעשר '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא.''' מטעמא דס"ל עפרה טמא כארץ העמים והלכך צריך שתי חלות אחת לשריפה שלא יאמרו ראינו חלה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל א"כ נימא ודכוותה שתי תרומות בסוריא ואמאי לא גזרו בתרומה נמי כן אחת לשריפה ואחת לאכילה '''א"ר חגיי.''' לא דמייא שהרי אין זה אלא משום חששא בעלמא מטעמא דאמרן הלכך גבי חלה הוא דחששו לכך לפי שאין אחריה כלום לתקן איזה דבר שהיא האחרונה שבמתנות אבל תרומה יש אחריה כלום שצריך להפריש אחריה המעשרות ותרומת מעשר ואם אומר את כן לגזור להפריש תרומה שנייה נמצאת אותה תרומה שנייה תהא טבולה למעשרות שהרי מן התורה כבר נפטר בתרומה ראשונה והשנייה אינה אלא משום חששא ויצטרך להפריש ממנה המעשרות וכולי האי לא חששו חכמים '''ביקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא.''' לפי שלא גזרו בתחילה דמאי על פירות שבסוריא כדתנן לעיל בפ"ק דדמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי וביקש ר"ג לגזור עליהן דמאי לפי שראה שחשודין הן על המעשרות ולא הניח לו ר' הושעיא משום שאמר לו שאם אתה עושה כן מעתה יחושו הכהנים על חלתן שנותנין להם שם שמא הפרישו חלה מעיסה שאינה מתוקנת מן המעשרות ויצטרכו הכהנים לתקן אותם ואין לנו לחדש דבר על מה שלא גזרו חכמים בתחילת גזירתם על הדמאי שבמקום שלא גזרו לא גזרו '''מחלפה שיטתיה דר' הושעיה.''' קשיא דידיה אדידיה דתמן אמר בפ"ק דדמאי בהלכה ג' על הא דתנינן חלת עם הארץ פטורה מן הדמאי ומפרש התם ר' הושעיה לטעמא מפני שאימת קדשים עליהם על עמי הארץ ואינו נותן לכהן החלה שהיא קדש מדבר שאינו מתוקן והכא הוא אומר הכן בתמיה שיחושו הכהנים על חלתן והלא החלה היא פטורה מדמאי שמסתמא נותנה לכהן מדבר המתוקן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג וחכ"א א"צ להפריש חלת דמאי וכו'.''' ומסיק שלא נחשדו ישראל על החלה וכל פלוגתתן הוא רק על הנחתום אבל בע"ב לכ"ע לא נחשדו על חלה כדמבואר בסמוך [ואח"כ מפסיק בהא דר"א ב"ח בעי משום דנוגע להענין הזה כמבואר בדברינו] ר"א ב"ח בעי כו' שני תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום ואפילו שיפריש עוד הפעם חלה ומחזקינן לה שלא נפטרה מחלה הראשונה מ"מ א"צ ליתן רק חלה לבד משא"כ בתרומה אם תחזיק לה שלא נפטרה מתרומה ראשונה ואתה עושה אותה תרומה ובאמת נפטרה כבר מתרומה הראשונה והיא אינה תרומה וחייבת במעשרות וכשאתה עושה אותה תרומה מספק צריך אתה לנהוג בה ב' חומרות שמא היא תרומה ושמא אינה תרומה דכבר נפטרה וחייבת במעשרות ע"כ תהא צריך לנהוג בה ב' חומרות ע"כ לא החמירו. ואח"כ קאמר הגמ' ע"ז דר"ג ב"ר ביקש להנהיג את הדמאי בסוריא ר"ל חלת דמאי בסוריא כההיא דר"ג דהלוקח מן הנחתום בסוריא יתן חלת דמאי ולא הניח לו ר"ה משום דא"כ דתחזיק חומרת ר"ג ותחשוד אותם א"כ יהי' ב' חומרות דהנחתום דמפריש חלה יהי' חשש לכהנים בחלה הזאת גם משום דמאי. וכההיא דאמר לעיל בסמוך בב' תרומות דא"כ תהיה צריך לחוש ב' חששות ע"ז פריך הגמ' מחלפ' שיטתי' דר"ה תמן הוא אומר אימת קדשים עליו והכא אומר הכין פי' דהא קי"ל דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי בשלמא לר"י לא קשה דהוא קאמר לעיל בפ"א דמס' דמאי דהטעם דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי משום דלא גזרו על הדמאי בחלה ע"כ י"ל דלא גזרו רק בא"י משום דכל עיקר דמאי הוא חומרא בעלמא דבא"י רוב ע"ה מעשרין משא"כ בסוריא י"ל דאין רוב ע"ה מעשרין ע"כ החמירו וגזרו אפילו בדמאי משא"כ לר"ה דקאמר הטעם מפני אימת קדשים עליו א"כ אין נ"מ בין סוריא לא"י ואין שום חשש לחוש על חלתן ע"ז אמר רבב"ח אני אומר אותה של אור נתן לו ר"ל דע"ה סבר דנותן לו לאחר ע"כ אין אימת קדשים עליו ע"ז אמר לו ר"מ דז"א דהא בפירוש קאמר דיחושו על חלתן מלשון זה משמע דאפילו נתן לו בפירוש לשם אכילתן וכונתו שיחושו אלו הכהנים שנתן להם חלתן עבור אכילתן. ואח"כ מביא הגמ' הברייתא דהלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי [ובברייתא הזאת שנוי' בסתם הלוקח מן הנחתום צריך להפריש והוא מפורש כר"ג ולא כחכמים דהא מפורש דבנחתום צריך להפריש וקס"ד דהברייתא הזאת מיירי בסוריא א"כ מוכח דהלכה כר"ג] כו' חזקת בעה"ב בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי כפי' מהרא"פ ז"ל ע"ז פריך דמהברייתא הזאת קשה על ר"ה דקס"ד דהבריית' קאי על סוריא א"כ מוכח בפירוש דהלכה כר"ג דפליג עם חכמים בברייתא דלעיל גבי נחתום דהא הכא מפורש בלא פלוגתא דבנחתום צריך להפריש חלת דמאי ואמאי לא הניח ר"ה לר"ג ב"ר לנהוג כר"ג ומשני ר"מ דל"ק כאן בא"י ר"ל בסוריא וכאן בחו"ל פי' הברייתא הזאת מיירי בחו"ל דבסוריא לא חשידי ישראל אחלה משום דחשובה כא"י וחששו על חיוב דחלה כמו על תרומה כדאמר לעיל משא"כ בחו"ל דקיל ומזלזלי בה. ע"כ צריך להפריש חלת דמאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה לחלוק בנחתום בין סוריא לבין חו"ל: '''תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן.''' פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> אומר הכן {{ירו"מ-הדגשה|שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן}}? אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: אני אומר {{ירו"מ-הדגשה|שמא}} אותה של אור נתן לו {{ירו"מ-הדגשה|ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות}}. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה}}. {{שוליים דין|ד_מא}}הלוקח מן הנחתום {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי חנניה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה חברון דרבנין|°]]: במתארח אצלו {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הוסר|לעיסתו}}{{ירו"מ-הדגשה|עיסתו}}. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם קונה ממנו אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית}} והן שראו אותו מגבל אצל אחר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו. ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי}}. חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי {{ירו"מ-הדגשה|שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר. אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי: ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{שוליים דין|ד_מב}}כאן {{ירו"מ-הוסר|בארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|בחוצה}}{{ירו"מ-הדגשה|שפטור מן הדמאי בספק ממי לקח וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור. תנן}} {{ירו"מ-הוסר|לארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|מארץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כיני מתניתא {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|מזרחה}} עד הנהר {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|וצפונה}} עד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}}. תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? {{שוליים דין|ד_מג}}כל שהוא שופע מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-ביאור|הרי אמנה}} ולפנים ארץ ישראל. מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} ולחוץ חוצה <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת חלה, דף כ"ו. בדף הקודם אמרנו שרבן גמליאל ברבי רצה להעניק דמאי בסוריה, ורבי יהושע לא הניח לו, אמר לו: אם ככה, אם תעשה דבר כזה, אז הכוהנים שיקבלו חלה יצטרכו להפריש עליהם מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא הפריש. ואז שאלנו האם רבי הושעיה חזר בו, הרי במקום אחר רבי הושעיה אומר שהחלה פטורה מדמאי כי אין קודשים ניתנים על עם הארץ, והוא לא ייתן לכהן משהו לא מתוקן. וכאן הוא אומר שאם הכהן יקבל חלה, הכהן יצטרך לחשוש ולהפריש תרומות ומעשרות שמא בעל הבית לא הפריש. ועל זה אמר רבי בון בר חייא ש'''אני אומר אותה של אור נתן לו''', שפה זה שונה, בסוריה זה שונה, כי הרי שם יש שתי חלות, אחת הולכת לשריפה ואחת ניתנת לאכילה. אני חושש שמא מדובר באותה חלה שהולכת לשריפה, ואז בעל הבית לא מקפיד. אבל בזאת שלאכילה באמת הוא מקפיד לתת אותה אחרי שהוא הפריש תרומות ומעשרות, אבל אולי מה שהוא נתן לו זאת אותה אחת שהולכת לשריפה. אמר לו רבי מנא: '''לא תני רבי הושעיה אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. מדובר על אותה חלה שהם אוכלים, וזה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''הלוקח מן הנחתום האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי'''. '''מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי'''. אמר רבי יונה בשם רבי חנניה חברון דרבנין: כל מה שאמרנו זה דווקא במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם הוא קנה ממנו, אז אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי. אמר רבי יונה: מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית ולא להפריש דמאי — '''והן שראו אותו מגבל אצל אחר'''. כלומר, אם אני רואה אותו שהוא הולך לחבר שיגבל לו עיסתו בטהרה, ואם אני רואה שהוא מקפיד שאחר יגבל כשלא הייתה בה טומאה שלו, אז ודאי הוא מקפיד גם שיפריש תרומות ומעשרות כראוי. אומרת הגמרא: '''חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי'''. כלומר, אם אני בא אצל בעל הבית בסוריה, אוכל אצלו, לא צריך להפריש חלת דמאי. למה? כי מסתמא הוא לקח את זה מגוי. עכשיו, אם הוא יודע שרוב מכנסו משלו, כלומר אם יש לו שדה, ובעצם רוב הלחם שלו זה משלו, אז צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה בעי: '''ולית הדא פליגא על רבי הושעיה'''? שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריה. הרי פה אתה רואה שצריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי מנא: '''כאן... כאן''', שחייב משום דמאי זה כשמדובר שבוודאי הוא לקח מיד ישראל. מה שפטור מדמאי זה בספק ממי לקח. כלומר, אם אני לא יודע ממי לקח, בזה אני פטור, כיוון שרוב המוכרים זה גויים. אבל אם הייתה וודאות שהוא קנה מישראל, הרי ישראל חייב, ולכן יהיה חייב בדמאי. ואומרת המשנה: מארץ ישראל ועד גזית מפרישין חלה אחת, כי זה בעצם מקום שקידשו גם עולי בבל. מגזית ועד הנהר ועד אמנה מפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא: '''כיני מתניתא''': מה שכתוב מגזית ועד הנהר ועד אמנה, אפשר להתבלבל, אפשר לחשוב שהכל זה לכיוון אחד, מגזית עד הנהר ומהנהר עד אמנה. אלא הכוונה: מגזית מזרחה עד נהר פרת, ומגזית צפונה עד הרי אמנה. '''תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? כל שהוא שופע מטוורס ולפנים ארץ ישראל, מטוורס ולחוץ חוצה לארץ'''. כלומר לכיוון דרום זה ארץ ישראל, וממה שמעבר לטורי אמנה ולחוץ זה חוץ לארץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מא|חזרה=כן}} '''הקונה פת מנחתום או ממוכרת בשוק חייב להפריש חלת דמאי, ואילו האוכל אצל בעל הבית או המתארח אצלו פטור מהפרשת חלת דמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי חנניה: הפטור הוא דווקא במתארח אצלו על עיסתו שראה שנתגלגלה ברשותו ומקפיד להפריש, אך הקונה ממנו אפילו בעל הבית חייב בדמאי; כך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_מב|חזרה=כן}} '''בגבולות ארץ ישראל לעניין חלה, מגזיב מזרחה ועד הנהר ומגזיב וצפונה עד אמנה - חייבים בשתי חלות (אחת לאור ואחת לכהן).''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונא המפרש את המשנה כך שהתחום שבין גזיב לנהר ולאמנה חייב בשתי חלות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים. {{שוליים דין|ד_מג|חזרה=כן}} '''גבול ארץ ישראל לצד הים נקבע בקו ישר מהר אמנון ועד נחל מצרים, והאיים שבים שמעבר לחוט נחשבים חוץ לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/תנא קמא) כפי שפסק הרמב"ם, שהניסין שבים חוץ לארץ, ודעת רבי יהודה נדחתה מהלכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls7"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.39%;height:1.70%;left:41.13%;width:31.24%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.08%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:70.96%;height:1.70%;left:73.39%;width:22.65%"></span></span><!--/צילום--></div> ⁣‌​‌‌​​​​​​‍ <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text"> הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''א"ר בון בר חייה אני אומר אחת של אור נתן לו.''' כלו' ה"ק ר' הושעיה שעל החלה של אור שנותן לו יש לחוש שהרי בסוריא מפרישין שתי חלות לדברי ר"ג ועל אותה חלה הוא דקאמר שמעתה יחושו הכהנים על חלה זו שמא היא מדבר שאינו מתוקן ואין כאן אימת קדשים עליו מכיון שחלה זו לא ניתנה לאכילה: א"ל ר' מנא לר' בון האי לאו מילתא היא לשנויי הכי להא דר' הושעיה שהרי לא תני ר' הושעיה בדבריו אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ומשמע על החלה שלהן שניתן להן לאכילה ואי בחלה של אור מאי חלתן דקאמר ועוד דלא שייך כלל לומר יחושו וכי מה איכפת לכהן בחלה של אור והלכך קשיא הא דר' הושעיה עליה דידיה גופיה '''הלוקח מן הנחתום וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק דמכלתין '''מבעל הבית והמתארח אצלו.''' כלומר שלקח מן הבעה"ב או מן המתארח אצלו והכי הוא בהדיא בתוספתא מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ולפי הגי' דהכא יש לפרש והמתארח אצלו הרי הוא כמו הלוקח ממנו ואין צריך המתארח להפריש חלת דמאי וכן נראה מהא דלקמן וקמ"ל דאע"ג שאין מתארחין אצל עם הארץ כדתנן בפ"ב דדמאי המקבל עליו להיות נאמן וכו' ואינו מתארח אצל עם הארץ אפלו הכי בחלה אין חוששין שלא חששו אלא בנחתום שעושה להשתכר ואפשר שהוא חס מלמעט בהעיסה ואינו מפריש חלה אבל הבעה"ב אע"פ שהוא עם הארץ מ"מ על החלה חושש הוא ומפריש ולקמן מוקי להברייתא דוקא בח"ל שהיא מדרבנן והלכך תלינן לקולא גבי בעה"ב דהואיל ואינו מפריש אלא חלה אחת לאור ובכל שהוא מיפטר מסתמא לא יאכל הוא עצמו אם לא הפריש החלה אבל לא בא"י כדלקמן '''במתארח אצלו לעיסתו.''' כלומר שאוכל עם הבעה"ב בעיסתו של הבעה"ב שהוא אוכל בעצמו ובהא הוא דלא חששו שמא לא הפריש חלה מכיון שהבעה"ב בעצמו אוכל מזה ומטעמא דאמרן ולאפוקי אם המתארח נותן לו משלו לתקן המאכל בשבילו דשמא לא יחוש מלהפריש חלה דלא איכפת ליה בשביל אחרים ור' יונה דידיה מפרש לה וקאמר והן דוקא שראו אותו להבעה"ב מגבל העיסה אצל אחר בהא הוא דחיישינן אם המתארח אוכל משלו דכיון שהוא שלא בפני המתארח אפשר שלא יחוש להפריש חלה בשביל זה אבל אם הוא מגבל בביתו לא חיישינן גם בכה"ג לפי שמתירא שהמתארח יראה שאינו מפריש החלה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> '''חזקת בעלי הבתים בסוריא וכו'.''' כדאמרינן לעיל שלא נחשדו בסוריא על החלה והא דמייתי לה הדר בכאן לאשמועינן דהך דינא דברייתא וכדמפרש ר' יונה גם בסוריא הוא כן ומשום הסיפא דמסיק נקיט לה '''אם יודע שרוב מכנסו משלו וכו'.''' כלומר והא דמוקמינן אחזקת בעה"ב בסוריא דוקא אם א' אוכל אצל הבעה"ב משל הבעה"ב אבל אם יודע זה שמה שהבעה"ב עושה בשבילו הוא מרוב מה שהוא הכניס לו משלו בהא חיישינן שמא לא תיקן הבעה"ב בשל זה המתארח וצריך הוא להפריש חלת דמאי וקמ"ל דאפי' בסוריא חילקו בכך בדין המתארח כמו דמחלק ר' יונה בהא דתנינן בהתוספתא '''ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה.''' על הברייתא קאי דקס"ד דבא"י מיירי וא"כ נימא דמהאי ברייתא נמי קשיא על הא דרבי הושעיה דפ"ק דדמאי דמפרש לטעמא דאמרו שם חלת ע"ה פטור מן הדמאי לפי שאימת קדשים עליו כדלעיל וקס"ד נמי דלהאי טעמא דר' הושעי' הוא הדין בחלה עצמה אמרו כן דכמו שא"צ לתקן החלה של ע"ה מדמאי לפי שבודאי נותן להכהן מדבר המתוקן כך אמרינן לענין החלה עצמה שאימת קדשים עליו ובודאי הפריש חלה והשתא למאי דקא מפרש ר' יונה להברייתא בדין המתארח דלא אמרו אלא במתארח אצלו לעיסתו של הבעה"ב אבל אם המתארח נתן לו לתקן המאכל משלו חוששין שמא לא הפריש החלה והא לר' הושעיה לעולם אימת קדשים עליו גם לענין החלה עצמה שמסתמא הוא מפריש ומי נימא דהך בריייתא ולטעמי' דר' יונה פליגא נמי אהא דר' הושעיה. א"ר מנא דלא היא. דמהך ברייתא בלא"ה לא קשה לר' הושעיה דכאן בארץ הא דלעיל בפ"ק דדמאי בארץ מיירי ובהא הוא דאיכא למימר דחימת קדשים עליו הואיל והחלה היא מדאורייתא וכאן בברייתא דמחלק בין נחתום לבעה"ב בח"ל הוא דמיירי והשתא דאתינן להכי הא דקאמר ר' יונה לחלק בדין המתארח נמי ליתא דבחלת ח"ל לעולם לא חששו בבעה"ב לא בלוקח ממנו ולא להמתארח אצלו דתלינן לקולא גבי בעה"ב כ"א בנחתום הוא דחששו מפני שהוא עושה להשתכר וכדפרישנא לעיל '''גמ' כיני מתניתא וכו'.''' כלומר דכן צריך לפרש מכזיב וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' לכל הא דלקמן לעיל בפ"ו דשביעית בסוף הלכה א' עד תשורי מראש אמנה וע"ש </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> לארץ. הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר ([[במדבר לד ו|במדבר מסעי לד ו]]): וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל הגבולות}} שבצדדין, {{ירו"מ-הוסר|מהן }}מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא {{ירו"מ-הדגשה|שבהרי אמנה}} ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]]: לכשיגיעו הגליות לטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס וכשיפגשו}} הן {{ירו"מ-הוסר|עתידות}}{{ירו"מ-הדגשה|עתידים}} לומר שירה, שנאמר {{הפ|שיר השירים|ד|ח}}: תשורי מראש אמנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן התם אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|הירדן מפסיק למעשר בהמה ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל ומזרחה חוץ לארץ}}. אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} ([[דברים ג יז|דברים דברים ג יז]]): והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יח}} {{הפ|יהושע|יח|כ}}: והירדן {{ירו"מ-הוסר|וגבול }}יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא {{ירו"מ-הוסר|שיהא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיהיו}} במקום אחד עש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ה {{ירו"מ-הדגשה|בהמות על הירדן}} {{ירו"מ-ביאור|על גשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם}}: ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: לחזקות {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן — אין זו חזקה, כיון שאין שיירות מצויות}}. ולביעורין {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל. שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן}}. ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא}} שמשך עפר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה. של כהן אין לה <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו, '''הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. כלומר, בעצם כיוון שחוף הים הוא לא ישר, הוא הולך בצורה של חצי כדור, אז משני הקצוות מטורי אמנה מותחים חוט עד נחל מצרים, וכל מה שנכנס באמצע זה חלק מארץ ישראל, לכן קפריסין לפי הדברים האלה שייך לארץ ישראל. אומרת הגמרא: '''רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל'''. כלומר, הוא סובר שמערבה אין גבול, כל מה שמערבית לארץ ישראל זה ארץ ישראל, '''שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים'''. שואלת הגמרא לרבי יהודה שהוא סובר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל, אז איך הולך הגבול? איך מפרידים מה ארץ ישראל, מה לא ארץ ישראל? '''את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס'''. כלומר בהרי אמנה יש מקום שנקרא קפלריא, ומשם מותחים חוט לכיוון מערב עד האוקיינוס, עד סוף העולם, ומנחל מצרים גם כן עד האוקיינוס. '''מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. אמר רבי יוסטא בר שונם: '''לכשיגיעו הגליות לטוורס הן לומר שירה'''. כשיגיעו לטורי אמנה, כשישראל יצאו מארץ ישראל לקבל את פני הגלויות בטורי אמנה, הם עתידים לומר שירה, '''שנאמר: תשורי מראש אמנה'''. תנן: '''רבי מאיר''' — הירדן מפסיק למעשר בהמה. זאת אומרת אם היו לו חמש בהמות מצד אחד וחמש מצד שני, למרות שיש ביניהם פחות משש עשרה מיל, לא מצטרפות, כיוון שמערב הירדן זה ארץ ישראל ומזרחה זה חוץ לארץ. '''אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו'''. '''מאן דאמר הירדן מארץ ישראל''' — מה המקור? '''שנאמר: והערבה והירדן וגבול'''. '''מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ: והירדן יגבול אותו לפאת קדמה'''. '''ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו''' — אז איך מדובר? כדי לעשר על הירדן אני צריך שיהיו במקום אחד עשר בהמות, כלומר או שיהיו על הירדן עצמו עשר בהמות, או שיהיו בצד המערבי עשר בהמות, או שיהיו בצד המזרחי עשר בהמות. אבל הוא לא יכול להצטרף לא מצד אחד לצד שני, וגם לא מהירדן לכל אחד מהצדדים. תנן במסכת בבא בתרא: '''ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן'''. כלומר אם הירדן סחף חלק מהאדמה, כך הדין נשאר. '''נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית'''. כלומר הוא עבר לסוריה, אז חזקתו למעשרות ולשביעית נשארת אותו דבר מבחינת הדין. '''רבי ירמיה ורבי אימי בשם רבי יוחנן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לחזקות'''. זה לא כמו שחשבנו לעניין קדושת ארץ ישראל, לעניין תרומות ומעשרות, אלא לחזקות, כדתנן: שלוש ארצות לחזקה — יהודה, עבר הירדן והגליל. שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים בצד השני של הירדן, אז זה לא חזקה, כיוון שאין שיירות מצויות. '''ולביעורין''', כדתנן: שלוש ארצות לביעור — יהודה, עבר הירדן והגליל, שאם כלתה ביהודה, אפילו אם לא כלתה בעבר הירדן הוא חייב לבער, כי אין חיה שביהודה גדולה מזו שבעבר הירדן. '''ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד'''. הרי הוא לא יכול לראות בבת אחת, הוא חייב שני רועים, וכיוון שהוא חייב שני רועים אז הן לא מצטרפות. '''והוא הדין לשאר נהרות''', כלומר זה לא רק הירדן, זה רק דוגמה. '''ולא כרבי מאיר''' שהוא סובר שהם לא מצטרפות כי זה גבול, שנהרות אחרים הם לא מחלקים. אז ההלכה היא לא כרבי מאיר. '''רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש''': לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה, כמו שהבנו שהוא בעצם לקח שטח אדמה והעביר אותו לסוריה או להפך, אלא מדובר '''שמשך עפר'''. הוא באותו מקום זורם, רק הוא סחף עפר משדה אחד והעביר אותו לשדה שני. ובמקרה כזה באמת אין שום שייכות לעניין של ארץ ישראל, אלא מדובר פה על כך שהוא לא יכול לגבות הוצאות ממוניות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls8"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:70.96%;height:1.70%;left:41.13%;width:32.26%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:72.65%;height:3.39%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:11.96%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:13.69%;height:12.17%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:25.86%;height:1.74%;left:50.67%;width:12.95%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''אית תניי תני הירדן מא"י.''' הירדן עצמו מא"י הוא נחשב ונ"מ להאיים אשר בתוכו דין א"י להם ואיכא דתני דמח"ל הוא דנחשב ואיכא דתני הירדן גבול בפ"ע כלומר אינו נחשב לגמרי לכאן או לכאן אלא כל שהוא כנגד א"י הוא א"י וכל שהוא כנגד ח"ל כח"ל הוא ומפרש ואזיל במאי פליגי '''מ"ד הירדן מא"י.''' יליף לה מהאי קרא דכתיב ביהושע אצל הגבולין והערבה והירדן וגבול כלשון הזר לא נמצא במקרא אלא בגבול למטה בני ראובן כתיב ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול וגו' וכן לקמן הירדן וגבול עד קצה ים כנרת וגו' וכן בגורל למטה בני יהודה כתיב וגבול קדמה וגו' וממה דכתיב בגורל בני ראובן משמע יותר דהירדן נחשב בתוך הגבול מ"ד הירדן מח"ל יליף מדכתיב בגורל מטה בני בנימין והירדן יגבול אותו לפאת קדמה משמע שהירדן יגבול אותו אבל הוא אינו נחשב בתוך הגבול '''ומ"ד הירדן גבול בפ"ע והוא שיהא במקום אחד.''' כלומר דודאי טעמיה מדמשמע מקרא הכי ומשמע הכי א"כ דיינינן ליה כגבול בפ"ע אבל דוקא שיהא במקום אחד וכדפרישית דאם האי שבתוכו במקום אחד הוא נחשב כאותו המקום שכנגדו אם הוא כנגד א"י כא"י הוא ואם כנגד ח"ל כח"ל הוא ולאפוקי מהא דלקמיה '''עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה.''' כלומר אבל אם עשה הירדן כמי שנטל מזה ונתן לזה והיינו שעקר ממקום זה ונתנו למקום אחר '''מה שנטל נטל וכו'.''' כלומר דיינין לזה כהאי דאמרינן בתוספתא דב"מ לענין ייאוש הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ואין להבעלים כלום דמסתמא יאושי אתייאש ליה וה"נ לענין דין ארץ ישראל וח"ל שאם נטל מכאן ונתן לכאן הרי הוא כמקום שנתנו לשם וכדמפרש לקמיה לענין מאי הוא '''ומה אנן קיימין.''' ולענין מאי עסקינן לזה אם במקום שהיה א"י ונעשה כסוריא כלומר אם ניטל המקום שבירדן שהיה בא"י ושטפו והלך לו בסוריא ובעינן למימר שנעשה אותו המקום כדין סוריא ולא כדין א"י קשיא ואמאי והרי הוא בחזקתו למעשרות ולשביעית שהרי אותו המקום הוא מכנגד א"י ושם נתחייב במעשרות ובשביעית מן התורה כדקאמרת שהוא גבול בפני עצמו ונחשב הוא כדין אותו המקום שהוא כנגדו ואמאי תחשביה עכשיו כסוריא ולפוטרו ממעשרות ושביעית מן התורה אלא כדין סוריא שאין שם החיוב אלא מדבריהם ולמה לא נימא לחומרא דבחזקתו הוא כפי אותו המקום שהיה שם בתחילה ושאני גבי הא דאמרי' לענין מציאה דהתם משום ייאוש בעלים נגעו בה וקאמר ר' ירמיה וכו' דלא איתמר האי מילתא אלא לענין חזקות כהאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל ואם נעקר המקום שהיה כנגד עבר הירדן ובא לו כנגד ארץ אחרת הרי הוא כאותה הארץ שהוא עכשיו כנגדה לענין חזקה וכן לענין ביעור כדתנן לעיל בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכדאמרן וכן לענין מעשר בהמה כדתנן בפ"ט דבכורות הירדן מפסיק למעשר בהמה לר"מ שלא יצטרפו אלו שבעבר זה עם אלו שבעבר הזה וכלומר דלענין זה נמי קאמר דהירדן גבול בפני עצמו דמפסיק הוא למעשר בהמה כדאמרינן התם דטעמיה דר"מ מהכא דכתיב והירדן יגבול אותו וכו' ולעיל מינה קאמר דאיכא מ"ד והיינו ר' אמי דהכא דס"ל אליבא דר"מ דאם יש שם גשר הגשר מצרפן ולאו טעמיה דיליף מקרא והיינו נמי דקאמר הכא לענין שאם יש באותו מקום שניתן הוא עכשיו לצרפן הרי הוא מצרפן דהולכין בתר השתא ולא אחר המקום שהיה בתחלה אבל לענין מעשרות ושביעית אזלינן לחומרא אם המקום שהיה בתחילה מקום חיוב הוא </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> '''והוא שמשך עפר.''' הא דאמרינן שאם ניטל ממקום זה ובא לו למקום אחר דיינינן לחומרא למעשרות ולשביעית ואחר מקומו שבתחילה אם היה בא"י ובא לו מח"ל או כיוצא בו דוקא שמשך עפר מאותו המקום שבתחילה ונתיישב במקום אחר דיינינן ליה כאותו עפר של מקור חיוב אבל אם שטף הפירות ממקום החיוב למקום הפטור (אלא) הדין בהם כדאמרינן לעיל בריש פ"ב פירות א"י שיצאו לח"ל הרי הן פטורין מן הכל וכר"ע '''של אור יש לה שיעור.''' אותן המקומות שהן מכזיב עד הנהר ועד אמנום דתנינן דשל אור יש לה שיעור לפי שהוא דבר תורה כלומר דמכל מקום מא"י היא שיש בה חיוב מד"ת וכדפרישית במתני' ושל כהן אין לה שיעור לפי שאינה אלא מטעם חששא בעלמא מדבריהם וכדמסיק ואזיל. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן. כלומר דהרי למה הצריכו אותו להפריש עוד השניה לכהן הוא מטעם שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת והיא החלה הראשונה וא"כ השניה אינה אלא מדבריהם ולפיכך אין לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> שיעור שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה}}, {{שוליים דין|ד_מד}}שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן {{ירו"מ-הדגשה|אין מקום לטעות דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה}}, {{ירו"מ-הוסר|לכשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} בא לכאן הוא נשאל {{ירו"מ-הוסר|וזו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו}} וזו מדבריהן הוא, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|דה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מודי בה {{ירו"מ-הדגשה|שאסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בבוצרה שהיא צריכה רוב {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבטלה}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מתניתא אמרה {{שוליים דין|ד_מה}}אפילו באחד ואחד דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם פת חולין ופת חלה. אף שאין כאן רוב חולין}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין {{ירו"מ-ביאור|הנערים}} ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא {{ירו"מ-ביאור|המתרגמים}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לבני רבי חייא ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים דין|ד_מו}}חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|לא ביטלו אותם לגמרי אבל הקלו ש}}אוכל ואחר כך מפריש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר הדברים ביטלו}}. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בלבד. {{שוליים דין|ד_מז}}אבל {{ירו"מ-הוסר|לירקות או}}{{ירו"מ-הדגשה|בירקות}} אפילו לתרומה גדולה לא חשו, כהדא דתני [[ביאור:עץ מסורת#איסי בן עקביה|°]]<nowiki/>איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן. תני: {{שוליים דין|ד_מח}}חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך {{ירו"מ-הוסר|ואוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן}}: וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו מקפיד על טהרה. תנן: ואלו נותנין לכל כהן לא על הכל נאמר אלא}}. יש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לאנשי משמר ויש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ב}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}עי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מניין {{שוליים דין|ד_מט}}{{ירו"מ-הוסר|שהדמים }}שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר}} ([[ויקרא כז כא|ויקרא בחקותי כז כא]]): כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. {{ירו"מ-הדגשה|שדה}} אחוזה עצמה {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מנין}} שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו {{ירו"מ-הדגשה|לכהן המיוחד}}{{ירו"מ-הוסר| אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי}} {{ירו"מ-הוסר|משמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקריב באותו שבוע}}. והכתיב ([[דברים יח ג|דברים שופטים יח ג]]): ונתן<span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כז. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא למדנו מגזי ועד הנער ועד למנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן. של אור יש לה שיעור ושל כוהן אין לה שיעור. אז הגמרא מסבירה של אור יש לה שיעור כיוון שהוא דבר תורה. הכוונה לא הכוונה שהוא דבר תורה באמת, אלא הכוונה שיש לו עיקר מהתורה, כי הרי בזמן יהושע זה נכבש, היה בזה קדושה ולכן בעצם היה פעם חלה מהתורה. לכן חז"ל שהם תיקנו, הם תיקנו שאת החלה הזאת שהוא שורף בגלל שהיא נטמאת, את תרומת ארץ העמים את זה הוא ייתן כשיעור. ושל כוהן אין לה שיעור כי זה רק מדרבנן. אמרה '''ויפריש לאור ולא יפריש לכהן'''. כלומר אם ככה אז יש להפריש רק לאור, למה צריך להפריש גם לכהן? אומרת הגמרא '''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת'''. כן, הרי לא כולם יודעים שיש תרומת ארץ העמים. הם רואים תרומת עורה והם רואים שהיא נשרפת. כלומר חלת עורה נשרפת, כן, אז לכן מפרישים שתיים. אומרת הגמרא אז אוקיי, אז שיפריש לכהן, לא יפריש לאור, אומרת הגמרא לא, כי יש כאלה שיודעים שארץ העמים טמאה, ו'''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת'''. אז '''מתוך שהוא מפריש שתיהן''' אין מקום לטעות, כי הרי באין שהוא מפריש שתיים זה דבר משונה. אז הוא ישאל למה מפרישים שתיים ואז יסבירו לו, הוא יבין את הכל ולא יטעה. למדנו במשנה מהנער ומהמנה ולפנים מפריש שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כוהן יש לה שיעור. כלומר לאור נותנים כל שיעור ולכוהן נותנים את השיעור של אחד מארבעים ושמונה אחד עשרים וארבע. עכשיו למה זה? כיוון ששתיהם מדבריהם, כלומר בחוץ לארץ, הרי זה ממש חוץ לארץ, אז שמה שתיהם מדבריהם, כן, אין להם בכלל עיקר מהתורה. אז '''מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת'''. מה למדנו במשנה ושל כוהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. כן, כלומר טבול יכול לאכול אותה. רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה, אבל אסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות, ו'''אוף רבי יוסי מודי בה''', כן, שאסורה לזבין, זבות, נידות ויולדות. למה? כי '''חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו'''. כן, כמו שראינו שזרע תיקן טבילה לבעלי קרב ולא תיקן טבילה לטומאות אחרות. כן, אז גם פה הזבין, זבות, נידות ויולדות זה טומאה יותר חמורה מאשר שאר הטומאות כי זה טומאה שיצאה מגופו. '''הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב''' כדי לבטלה. כלומר, החלת חוץ לארץ. אז לא צריך אחד ממאה אבל די ברוב. צריך רוב כדי לבטל אותה. '''אמר רבי יונה: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה''' - זה הכוונה. '''ואינה נאסרת באחד ומאה'''. '''אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד'''. לא צריך אפילו רוב, מספיק אחד כנגד אחד. איך רואים את זה? '''דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן'''. מה הכוונה? הכוונה שהכהן וישראל הם מערבים את הפת שלהם ביחד. זה מביא לחם אחד, זה מביא אחד והם אוכלים ביחד, משמע שאין כאן רוב חולין. '''אמר רבי יוחנן: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן'''. רובין זה נערים. שואלת הגמרא '''מאן אינון הרובין'''? מי זה הנערים האלה? '''תרגמוניא'''. כן, זה הבנים של רבי חייא שהם נקראו ככה בגלל שהם תרגמו את הדרשות של אבא שלהם. רבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל '''חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ''' - כלומר חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו ש'''אוכל ואחר כך מפריש'''. כן, כלומר נותן עיניו בזה ואוכל את זה. לא צריך להפריש, זה לא, זה לא אוסר את האכילה. הוא יכול לאכול ולהפריש מה שנשאר. '''אמר רבי אבא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר'''. כלומר גם מי שחשש והפריש זה רק על דגן תירוש ויצהר שזה בעצם עיקרה מהתורה, אבל שאר הדברים הם כבר ביטלו. '''רבי אילא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומה בלבד'''. אבל בירקות אפילו תרומה גדולה לא חשו, כן, כי כמו שלמדנו במסכת תרומות, '''כהדא דתני איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן'''. כן, כלומר הוא סובר שכל המעשרות האחרות של אילנות ושל קטניות הכל דאורייתא, אבל של ירקות זה מדבריהם. ויש אומרים שהכוונה שאין להם אפילו אסמכתא. כן, זה הכוונה. כלומר הוא מסכים שחוץ מדגן תירוש ויצהר הכל דרבנן. אבל לשאר הדברים, לירקות אין אפילו אסמכתא. לאחרים מצאו אסמכתא מהפסוק, אבל זה לא דאורייתא, זה רק אסמכתא, רק איזה דרשה. אבל לירקות לא מצא אפילו אסמכתא. '''תני: חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך''' - כדי שלא יהיה חילול השם, כי הרי מותר להאכיל את הזרים בחלה וגם ישראל יכול לאכול אותה. כן, אז כשהגוי יראה שמאכילים את התרומה שלו לישראל אז זה חילול השם. אז קודם כל מודיעים אותו שאין שם תרומה כדי שידע. תנן, '''וניתנת לכל כהן'''. אמרנו שחלת סוריה, כן, אז ניתן לכל כוהן '''בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ'''. כלומר גם הוא לא רק כתפילת טהרה. תנן, למדנו במשנה ואלו נותנים לכל כוהן. כן, ויש שם רשימה של כל מיני דברים שנותנים לכל כוהנים, כמו שראינו שאת הפדיון הבן וכדומה. אז אומרת הגמרא לא על הכל נאמר. למרות שיש פה רשימה מאוד ארוכה אבל הנותנים לכל כוהן זה לא באמת הולך על כולם, אלא יש מה שנותנים רק לאנשי משמר. נותנים לכל כוהן אבל באנשי משמר, כן, ויש מה שבאמת נותנים לכל כוהן. אז בואו נראה מה הרשימה. '''הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן'''. רבי ירמיה שאל את רבי זעירא: '''מניין שחרמים לאנשי משמר'''? אמר לו, כיוון שגם בשדה אחוזה שיצא ביובל והיא ניתנת לאנשי משמר, וזה אנחנו יודעים. אז שם כתוב '''כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'''. כן? אז שואלת הגמרא, '''אחוזה עצמה שתהא לאנשי משמר'''? אתה אומר שחרמים ניתנים בגלל ששדה אחוזה ניתן, אבל - כי התורה הקישה ביניהם. אבל מי אמר ששדה אחוזה בכלל ניתן? אומרת הגמרא '''בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו'''. כן, מה זה לכוהן תהיה אחוזתו? הכוונה לכהן המיוחד שמכריז בו אותו שבוע. אומרת הגמרא, '''והכתיב: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה'''? אז מהתם גם זה ניתן רק לכהן של אנשי משמר, כי אתה אומר, אתה אומר לכהן המיוחד. אז גם פה רק אנשי משמר. הרי המשנה אומרת שלא, שזה לכל כהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מד|חזרה=כן}} '''טבול יום אוכל חלה של כהן משום שהיא מדברי סופרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שטבול יום אוכלה בלא טבילה נוספת, כיוון שחלה מדברי סופרים והקילו בשיעורה ובאכילתה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_מה|חזרה=כן}} '''חלה בזמן הזה חוץ לארץ - חייבים בהפרשתה מדרבנן בלבד או שבטלה כליל?.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שבטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות (וחלה בכללן) מן התורה בחוץ לארץ, וכיום היא מדרבנן בלבד, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים דין|ד_מו|חזרה=כן}} '''חלה ותרומה בחוץ לארץ בזמן הזה - האם אוכל ואחר כך מפריש.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שלא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר, ולכן אוכל ואחר כך מפריש רק בהם, ובשאר הדברים בטלה החובה לגמרי בחוץ לארץ. {{שוליים דין|ד_מז|חזרה=כן}} '''אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כאיסי בן עקביה שמעשר ירקות מדבריהם, וכן פסק הרמב"ם שתרומת ירקות וכן מעשרותיהם אינם אלא מדבריהם. {{שוליים דין|ד_מח|חזרה=כן}} '''חלת נכרי בארץ ישראל ותרומתו בחוץ לארץ אינה חייבת בחלה/תרומה, ואם עשה - מודיעים לו שאינו צריך ואינו חילול לתת חלתו לישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה של א|שו"ע יו"ד סימן של סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחו"ל מודיעין אותו שאינו צריך, ונותנת לכל כהן כדי שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים חלתם לישראל ולנכרים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_מט|חזרה=כן}} '''שדה אחוזה שהוקדשה וחרמים הניתנים לכהנים ניתנים לאנשי המשמר המשמש באותו שבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ח יא|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא ורבי אבהו שהחרמים והשדה אחוזה ניתנים לכהן המיוחד המשמש באותה שבת, כפי שנלמד מ"לכהן תהיה אחוזתו" - לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls9"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:25.86%;height:1.74%;left:9.96%;width:40.71%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.60%;height:24.34%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.94%;height:1.74%;left:18.59%;width:45.03%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ויפריש לכהן.''' אבבא דבתרה במתני' קאי מהנהר ומאמנום לפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן. ואמאי הצריכו שתי חלות לא יפריש אלא לכהן שלא תשתכח תורת חלה לכהן ואל יפריש לאור וקאמר דטעמא שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת שהרי טמאה היא מאויר ארץ העממים ולפיכך הצריכו ב' חלות לפי שמתוך שהוא מפריש שתיהן לכשבא לכאן לפני החכמים הוא נשאל מפני מה הוא כך ואומרים לו '''וזו וזו מדבריהם היא.''' כלומר והואיל ושתיהן מדבריהם הן לפיכך אמרו כאן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור כדי לרבות בנאכלת ולא בנשרפת כדפרישית במתני' '''אוף ר' יוסי מודה בה כצ"ל.''' ואסיפא ואסורה לזבין וכו' קאי דבהא אוף ר' יוסי מודה דכל זמן שלא טבלו אסורין בה ולפי שחומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו ולא פליג ר' יוסי אלא בשאר טמאים שטומאתן ממגע טומאה היא '''הורי ר' אבוהו בבוצרה.''' שהיא חוץ לארץ שהחלה שם צריכה רוב לבטלה אם נתערבה וקאמר ר' יונה דמלמדינו בזה שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה כלומר שאינה נאסרת התערובת עד שיהא מאה ואחד אלא אפי' בפחות ממאה עולה היא ומיהת רובא צריכה לבטלה '''אמר ר"ז ופליג.''' דממתני' שמעינן שאינה מדמעת כלל ואפי' בשוה אחד באחד דהא תנינן ונאכלת עם הזר על שולחן אחד אלמא שאפי' אין בה אלא כדי החולין שאוכל הזר אינה מדמעת '''היו מפרישין תרומות ומעשרות.''' בגולה '''תורגמונייא.''' הן המתרגמים האחרונים ובני ר' חייא נקראים כן '''אוכל.''' על סמך שיפריש אח"כ. לא חששו בח"ל אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ורבי הילא מוסיף דלא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד ולא לשאר מעשרות '''אבל לירקות או.''' יאמרו בהן דאף לתרומה גדולה לא חשו וכהדא דתני וכו' לעיל בריש מעשרות דאף בא"י אינם אלא מדבריהם '''תני.''' בתוספתא חלת הגוי וכו' שא"צ ואוכל אותה אף הזר </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> '''וניתנת לכל כהן וכו'.''' אמתני' קאי וכדפרישית במתני' '''גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר.''' כלומר אף ע"ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה '''מנין.''' שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין '''אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.''' כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל '''אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'.''' וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין '''והכתיב וכו'.''' סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא"כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא"כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג"כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה '''רבי אחא וכו'.''' כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> לכהן הזרוע והלחיים והקיבה? מעתה {{ירו"מ-הדגשה|ינתנו רק}} לאנשי משמר? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דכתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]): כל חרם קודש קדשים הוא לה' {{ירו"מ-הדגשה|מקיש חרם לקדשי קדשים}}. מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|והתני}}: מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שמשמר}}{{ירו"מ-הדגשה|משמר}} והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים יח א|דברים שופטים יח א]]): אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. {{שוליים דין|ד_נ}}עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אוסר בביכורים {{ירו"מ-הדגשה|לתת לכל כהן}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק לחבר.}} רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אין נותנין אותן {{ירו"מ-ביאור|לאנשי משמר,}} אלא לחבר בטו{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ה {{ירו"מ-ביאור|דכיוון שלדעת רבי יהודה בר עילאי נותן לכל כהן שירצה צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כרשיני תרומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולכן יכול לתת לכל כהן שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא מחלפא שיטתיה {{ירו"מ-הדגשה|וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה, אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן}}. שנייא הוא {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא מאכל בהמה ואין}} אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו {{ירו"מ-הדגשה|תרומות ומעשרות}} על הבקייה {{ירו"מ-הדגשה|כמו שגזרו על הכרשינין? הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם כמו הכרשינים. לפי שהבקיה לא היתה חשובה והראיה שלא היתה חשובה שדרכו עליה ו}}במנעליהן. יצאת עמהן מאלכסנדריאה {{ירו"מ-הדגשה|וכך התחילה לגדול בארץ}}. אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: {{שוליים דין|ד_נא}}בימי רעבון. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|ברעב שהיה}} בימי דוד. אמרין: היא הדא, היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור {{שוליים דין|ד_נב}}ולא קיבלו ממנו. אנשי {{ירו"מ-הוסר|אלכסנדיראה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלכסנדריאה}} הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר {{ירו"מ-הוסר|בצועים}}{{ירו"מ-הדגשה|צבועים}} {{שוליים דין|ד_נג}}הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה ([[שמות כג טז|שמות משפטים כג טז]]): וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס {{שוליים דין|ד_נד}}העלה בכורות מבבל ולא קיבלו {{ירו"מ-הוסר|מהן }}ממנו. יוסף הכהן {{שוליים דין|ד_נה}}הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו: הקונה בסוריא כקונה <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''': '''כל חרם קודש קדשים הוא לה''''. אז בעצם התורה הקישה חרם לקודשי קודשים. מה קודשי קודשים? רק אנשי משמר. כי מי שבמקדש רק יכול לאכול את זה. אז גם חרמים לאנשי משמר. אומרת הגמרא, אם כך '''מעתה אף המטלטלין'''? '''מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן'''. כן, אז מה ההבדל ביניהם? '''רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייא בשם רב ששת''': כתיב '''אשי ה' ונחלתו יאכלון'''. מה אישים לאנשי משמר, כלומר קורבנות לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. אומרת הגמרא '''עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין'''. '''אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר'''. '''ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין'''. '''אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה'''. אמרנו במשנה ש'''רבי יודה אוסר בביכורים''' לתת לכל כהן. הוא מתאר לתת זה רק לחבר, כן, כי הביכורים זה כמו תרומה. זה יכול להיות טהרה. אומרת הגמרא '''רבי יודה כדעתיה''', ד'''רבי יודה אמר: אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה'''. כלומר מותר לתת בטובה, אבל רק לחברים. עכשיו, כיוון שדעת רבי יהודה לתת לכל כהן שירצה, כן, אז פה צריך לדאוג שזה יהיה כהן שמקפיד על טהרה. אבל חכמים שאמרו שנותנים את זה רק לאנשי משמר, אז אין בעיה, כי הרי אנשי משמר הם עובדים במקדש, אז ודאי יאכלו את זה בטהרה. למדנו במשנה קרשיני תרומה רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים, כי אמרנו קרשיני תרומה היא קרה למאכל בהמה. '''אמר רבי יונה: רבי עקיבה כדעתיה''', ו'''רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה'''. כן, אז כיוון שכך אז יכול לתת את זה לכל כהן. לא צריך להקפיד על כלום. '''אמר רבי יוסי: אפילו תימא מחלפא שיטתיה'''. והסבר חכמים שאומרים שמעשה בטהרה, כלומר, גם אם נגיד שרבי עקיבא חזר בו, הוא הסביר כמו חכמים שכל מעשיהן בטהרה, כן, של הקרשיני תרומה. כן, אז כאן הוא יודע, הוא עדיין יסכים שנותנים את התרומה לכל כהן. למה? כי שם יש לי מאכל בהמה, ו'''שנייא הוא אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו'''. כן, כלומר, בעצם כיוון שזה איקרה מאכל בהמה, אז הדין שונה, כי זה לא מצוי שאדם יטמא את האוכל של הבהמה, כי אוכל אדם יותר קל, כי אדם נוגע בזה, מזיז את זה, עושה מזה מאכלים, אז בקל יכול לבוא טמא, אבל באוכלי בהמה לא גזרו. אומרת הגמרא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן'''? כן, גם בקיה זה גם כן סוג של מאכל בהמה. כן, אז למה על זה לא גזרו? הרי קרשינים גזרו גם זה מאכל בהמה. אז למה על זה לא גזרו? אז אומרת הגמרא כיוון שהבקיה לא הייתה חשובה. עכשיו, מה הראיה שהיא לא הייתה חשובה? הרי איך היא באה לארץ? הם דרכו עליה במנעליהם, וכך '''יצאת עמהן מאלכסנדריאה'''. הם היו במצרים ודרכו, וככה נדבקו להם הזרעים והם הגיעו והתחילה לגדול בארץ. כן, כלומר, זה לא היה מתוך כוונה. הקרשינים, הם הגיעו איתה בכוונה, אז לכן יש לה חשיבות. אבל הבקיה זה ממש במקרה. שואלת הגמרא '''אימתי גזרו על הכרשינין'''? '''רבי יוסי אומר: בימי רעבון''', מתברר שאנשים אוכלים את דשאת השדה. '''ורבי חנניה בשם רבי''': '''בימי דוד''' - בימי הרעב שהיה בימי דוד. '''אמרין: היא הדא, היא הדא'''. באמת זה אותו דבר. ימי הרעבון של ימי דוד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_נ|חזרה=כן}} '''עשרים וארבע מתנות כהונה מתחלקות למקדש, ירושלים וגבולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כמניין וכחילוק זה להלכה ביד החזקה. {{שוליים דין|ד_נא|חזרה=כן}} '''האם תרומה וחלה נאכלות בזמן רעבון/היתר הוראת שעה כרגיל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בשם רבי שהרעב היה בימי דוד, והדין הוא הוראת שעה שאין למדים ממנה, כפי שפסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נב|חזרה=כן}} '''חלה שהובאה מחוצה לארץ לירושלים אינה ניתנת לכהן אלא נשרפת מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה המסופרת בירושלמי שלא קיבלו חלת אנשי אלכסנדריאה ואנשי הר צבועים, שדינה בשריפה מפני שאין חלת חוצה לארץ אלא מדרבנן וחיישינן לטומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ה הלכה ז.. {{שוליים דין|ד_נג|חזרה=כן}} '''אין מקבלים ביכורים שהובאו קודם לחג השבועות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, הרמב"ם פסק שאין מביאים ביכורים קודם עצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך". {{שוליים דין|ד_נד|חזרה=כן}} '''אין להעלות בכורות מארץ העמים לישראל לחלקם לכהנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שלא קיבלו ממנו (מיוסף הכהן) - אין מעלים בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, כדברי הרמב"ם (הלכות בכורות פ"א ה"ה). {{שוליים דין|ד_נה|חזרה=כן}} '''הבאת ביכורים מיין ושמן ומחוץ לארץ ישראל (כגון מסוריא) לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' ביכורים אינם אלא משבעת המינים ומארץ ישראל בלבד, אך סוריא שכיבשה דוד נחשבת כארץ ישראל לענין זה ("הקונה בסוריא כקונה בירושלים"), לכן קיבלו מאריסטון מאפמיא ולא מנתן איש תקוע שהביא חלות (יין ושמן); כן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכות א וד.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls10"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:51.94%;height:1.74%;left:9.96%;width:6.78%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.68%;height:20.86%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.54%;height:1.74%;left:12.26%;width:51.36%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מעתה אף המטלטלין.''' אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא"כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה '''ר' יוסי בר' בון וכו'.''' קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי '''עשרים וארבעה מתנות וכו'.''' תוספתא היא במכלתין פ"ב '''הבכורות.''' בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים '''והמורם מתודה ואיל נזיר.''' לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן '''ועורות המוקדשים.''' של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י"ב דזבחים עורות ק"ק לכהנים ק"ו מעולה וכו' '''וגזל הגר.''' האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח"כ לאחר מיתת הגר '''ר' יודה אוסר בבכורים וכו'.''' כדפרישית במתני' וכן להא דר"ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר"ע דהכא כהאי דס"ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ"ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא"כ אף למאי דס"ל ר"ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ"מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר"ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה.''' בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע"י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> '''בימי רעבון.''' שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע"י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן '''אמרין.''' דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן '''מתני' ניתאי איש תקוע.''' תקוע הוא מא"י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח"ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א"א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א"א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח"ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ '''הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'.''' שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן '''בן אנטינוס.''' ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח"ל לארץ '''הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו.''' לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס"ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים '''שלא יקבע הדבר חובה.''' שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני '''מאפמיא.''' שם מקום בסוריא '''מפני שאמרו הקונה בסוריא.''' כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> בפרוור ירושלם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שגזרו עליהן והחזירום}}. {{שוליים דין|ד_נו}}לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? {{שוליים דין|ד_נז}}מניחה {{ירו"מ-הוסר|על}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} הפסח ושורפה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: אני ראיתי את שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]] שותה יין של תרומה בעכו שאמר: זה הובא מקיליקיה {{ירו"מ-הדגשה|שבחוץ לארץ}} וגזרו עליו ושתייו בספינה {{ירו"מ-הדגשה|ואיך התירו לו לשתות}}? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר: לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ {{ירו"מ-הדגשה|או}} מן החוט ולפנים? נאמר: מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אפילו תימר מן החוט ולפנים {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין ו}}לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]]? בימי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} דרבי שמעון בר כהנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר כהנה|°]] הוה מסמך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. עברון על חד סייג {{ירו"מ-ביאור|עברו ליד גדר אחת}}, אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי. חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. {{שוליים|ד_נח}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה {{ירו"מ-ביאור|ילך הגדר של אותו איש}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] הוה מסמך לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. עבר חד טעין חד מובל דקיסין {{ירו"מ-ביאור|עבר אחד עם חבילה של עצים}}, אמר ליה: אייתי לי חד קיסם {{ירו"מ-הוסר|ניחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|נחצי}} שניי. חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא {{ירו"מ-ביאור|ילך החבילה של אותו איש}}. {{ירו"מ-הדגשה|הוסיף ואמר}} לא דרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כשר כל כך, אלא מילין {{ירו"מ-הוסר|דיצרן}}{{ירו"מ-הדגשה|דיוצרי}} {{ירו"מ-הוסר|שמע לך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמיע}} לן נעבדינן. {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות. תני}}: אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: ולא רבי חייה רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היא {{ירו"מ-הדגשה|ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו תני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהן והחזירום למקומן ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן}}? עוד הוא אית ליה {{ירו"מ-ביאור|גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס}}: וגזרו עליהן והחזירום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שהר}}{{ירו"מ-הדגשה|הר}} צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו}}. תנינן תמן: {{שוליים דין|ד_נט}}אין מביאין בכורים משקין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן}}. והתני {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר ([[דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]): תביא. {{ירו"מ-הוסר|תיפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שלקטן משעה הראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|לעשותן משקה. ברם}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|בש}}לא לקטן משעה ראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|כך. תנן: אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתייא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתייא}} כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות. תני: האשה עושה פסח הראשון לעצמה {{ירו"מ-ביאור|בחבורה שכולה נשים.}} והשני טפילה לאחרים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים דין|ד_ס}}האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין {{ירו"מ-הוסר|צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} לומר הראשון.<span id="דף_כח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ח. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריה הביאו חלתן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם. אנשי ארצובים הביאו ביקוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם", וזה כתוב בתורה: וחג הקציר ביקורי מעשיך אשר תזרע בשדה. כלומר, אפשר להביא רק אחרי שבועות. "בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביקוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים", הכוונה פסח שני בירושלים, "והחזירו כדי שלא ייקבע דבר חובה. אריסטון הביא ביקוריו מאפמיה וקיבלו ממנו". אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו". תני רבי חייה: '''גזרו עליהן והחזירום למקומן'''. כלומר, דברים שלא קיבלו, אלא חייבו אותו להחזיר אותם חזרה לביתור, שזה בחוץ לארץ. אמר רבי אבא בר זבדא: אי אפשר לומר שגזרו עליהם והחזירום, כי הרי '''לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ'''. אז כיצד יעשה? '''מניחה הפסח ושורפה'''. אז יהיה חמץ ואז שורף את זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו'''‏, שאמר: '''זה הובא מקיליקיה''', כלומר הביא את זה מחוץ לארץ, '''וגזרו עליו ושתייו בספינה'''. שואלת הגמרא: איך התירו לך לשתות? וכי '''אין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ'''? הרי אם יראו שהוא שותה, אז יגידו, הנה מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ. אומרת הגמרא: '''נאמר: לא ירד לעכו'''. הוא בכלל לא ירד ליבשה. אז היכן שתה הוא? כלומר, הוא שתה את זה בספינה. אבל איפה בדיוק? '''איכן שתייו? מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים?''' הרי אמרנו שמן החוט ולפנים זה ארץ ישראל. אמרה הגמרא: '''נאמר: מן החוט ולחוץ''', שתה את זה בחוץ לארץ. אמר רבי יונה: '''אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה'''. כלומר, גם אם נגיד שהוא שתה את זה בתוך התחום של ארץ ישראל, הרי כל האיסור זה רק מראית עין, שלא יאמרו שראינו תרומה באה מחוץ לארץ. זו הסיבה היחידה. אבל כיוון שזה רק מראית עין, לא חששו לזה בספינה. שואלת הגמרא: '''אימתי היה שמעון בן כהנא?''' בימי רבי אליעזר. '''רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי אליעזר. עברון על חד סייג''', ראו גדר, '''אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי'''. תביא לי איזה קיסם מהגדר כדי שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה'''. אם כל אחד ייקח קיסם, לא יישאר גדר לבן אדם הזה. רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא. '''עבר חד טעין חד מובל דקיסין'''. עבר שם איזה סוחר שמוכר עצים. '''אמר ליה: אייתי לי חד קיסם שניי'''. תביא לי חתיכת מקל שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא'''. אם כל אחד יעשה ככה, אז כל הסחורה שלו תלך לאיבוד, יפסיד את הכל. הוסיף ואמר: '''לא דרבי זעירה כשר כל כך, אלא מילין לן נעבדינן'''. אל תחשוב שזה כזה חסיד, אלא מעיקר הדין ככה ההלכה, אסור, וזה לא משום מידת חסידות. תני: '''אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן'''. אמר רבי אבא מרי: '''ולא רבי חייה רובא היא רבי חייה?''' הרי רבי חייה זה שאמר בברייתא. אז מי אמר את הברייתא שם על אלכסנדריה? והרי במעשה של ניטאי אשדקא, רבי חייה אמר שגזרו עליהם והחזירו למקומן. אז למה כאן, במעשה של אנשי אלכסנדריה, למה הוא לא אמר שגזרו עליהם והחזירום? אומרת הגמרא: '''עוד הוא אית ליה: וגזרו עליהן והחזירום'''. גם פה הוא גורס כך. אומרת הגמרא: '''אנשי צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן'''. תנינן תמן: '''אין מביאין בכורים משקין'''. אמר רבי הילא בשם רבי אלעזר: '''כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים'''. כלומר, אפילו הבעלים, אפילו הכהנים, אסור להם להפוך את הפירות שהם מקבלים למשקה. שואלת הגמרא: '''והתני רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר תביא'''. אבל יש הבדל: '''שלקטן משעה הראשונה על מנת''', כלומר אם מראש הוא בצר את הענבים כדי להכין יין, אז יכול להביא יין, אבל כאן מדובר שהוא בצר ענבים לאכילה, להביא אותם כמו שהם. אז את זה אסור לו. '''לא לקטן משעה ראשונה על מנת כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות'''. תני: '''האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים''', דברי רבי מאיר. כן, למה החזירו אותם? זה לפי הדעה שאומרת שנשים בפסח שני זה רשות. כלומר, האישה עושה פסח ראשון לעצמה, כלומר אפילו בחבורה שכולם נשים, כי היא חייבת מדאורייתא, והשני טפילה לאחרים. זה רבי מאיר, שאומר שהוא רשות, אז לכן אפשר לצרף אותה, אבל היא לבד לא יכולה לעשות. רבי יוסי אומר: '''האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין לומר הראשון'''. כלומר, לפי רבי יוסי, אישה גם בפסח שני זה חובה אצלה, לכן היא תעשה אפילו לבד, אפילו חבורה של נשים אפילו בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים דין|ד_נו|חזרה=כן}} '''פירות תרומה טהורים שיצאו לחוץ לארץ ונטמאו שם - אין אוכלים אותם, ואין שורפים אותם, ומניחים אותם עד שירקבו מאליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן אינו יכול לאוכלה משום מראית עין של תרומה טמאה, ולא לשורפה משום מראית עין של תרומה טהורה נשרפת, ולא להחזירה לארץ; לפיכך מניחה עד שתרקב, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נז|חזרה=כן}} '''חלה שנטמאה או שנעשית מדמאי/תרומה מחוצה לארץ ולא נשרפה בזמנה - האם ניתן להניחה עד הפסח ולשורפה אז.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שמניחה עד הפסח ושורפה עמו, כלשון הירושלמי "מניחה עד הפסח ושורפה", ואין בכך משום שנוי או חשש טעות בין העם. {{שוליים דין|ד_נט|חזרה=כן}} '''אין מביאים ביכורים כשהם משקה, אלא רק פירות שלמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי הילא בשם רבי אלעזר: אין עושין ביכורים משקים, ומותר להביא משקה כביכורים רק אם ליקטו מתחילה על מנת לעשותו משקה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_ס|חזרה=כן}} '''אישה חייבת בקרבן פסח (ראשון ושני) ועושה אותו לעצמה ולא רק כטפילה לאחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות קרבן פסח ב ד|רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהאישה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, וכן הראשון, שכן חובתה בו כאיש - כרמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls11"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:76.28%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:20.63%;height:1.75%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:22.38%;height:29.74%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:52.12%;height:1.75%;left:87.17%;width:7.69%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן.''' על שהביאו חלה מח"ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני' '''אמר רשב"ג וכו'.''' תוספתא היא '''שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה.''' שם מקום בח"ל ועכו היא חצייה בא"י וחצייה בח"ל כדאמר לעיל בפ"ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח"ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה '''ואין בני אדם טועין וכו'.''' כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח"ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח"ל והוא בא לעכו וחצייה של א"י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א"י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם '''ואיכן שתייו.''' כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל"ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל וא"כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח"ל לארץ וקאמר הש"ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח"ל '''א"ר יונה דלא היא.''' דאפ"ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח"ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין '''אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר.''' כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר"א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ"ג דדמאי בהל"ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר"א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר"א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע"פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן '''אנשי אלכסנדריאה וכו'.''' ולא ר"ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה"נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה"ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר"ח רבה וקאמר הש"ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר"ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר"ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה '''אנשי הר צבועים וכו'.''' תנינן תמן בפי"א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע"מ כן ושם פירשתי ע"ש '''ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות.''' הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ"ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ"ח ובפ"ק דקידושין בסוף הלכה ז' '''תני וכו'.''' כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ"ח דפליגי תנאי בהא '''לעצמה.''' דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות '''ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת.''' דקסבר בפסח שני הן חובה וא"צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת '''ר"ש בן אלעזר וכו'.''' קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא"כ מתני' כר"ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה '''מ"ט דר"מ.''' דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה '''מ"ט דר' יוסי.''' קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א"כ כ"ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני '''ר"ש ב"א.''' דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר"ש ב"א דאלו למ"ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני '''אמר ר' יונה דלא היא.''' ואפי' כמ"ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים.''' פי' הפ"מ ז"ל בפי"א דתרומות דאפילו לאחר שהוציאו המשקין מהן בדיעבד ג"כ לא יביאו. עיי"ש ולפענ"ד הוא כפירוש מהרא"פ ז"ל: '''אמר ר' יונה אפילו למ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסוים.''' וגי' הגר"א ז"ל בכי"ק אפילו למ"ד רשות: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים {{ירו"מ-ביאור|שהיא רשות.}} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ג|שמות בא יב ג]]): איש שה לבית אבות {{ירו"מ-הדגשה|איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות שאם רצו מקריבים אף לבית}} {{ירו"מ-ביאור|לנקבות.}} מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|איש שה לבית אבות איש זה אפילו יחיד ו}}כל שכן לבית. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון: {{ירו"מ-הוסר|בן אלעזר }}איש ולא אשה. מה מקיימין {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}}? איש פרט לקטן. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ואפילו {{ירו"מ-הוסר|למאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כמאן}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|פסחים של נשים רשות החזירו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]<nowiki/>רבי יוסף{{ירו"מ-הוסר|חובה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הוסר|שמע}}{{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם. שלא}} יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן}}. לא כן סברנן מימר: {{שוליים דין|ד_סא}}קודם לשתי {{ירו"מ-הוסר|חלות }}הלחם לא יביא ואם הביא כשר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה לא קיבלו מהם}}? שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב}}. שמא יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו}}. ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ד_סב}}אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: {{שוליים דין|ד_סג}}אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שמעתי שמביאים מסוריה}} ויביאו {{ירו"מ-הדגשה|תרומה כמו שמביאים}} ביכורין {{ירו"מ-ביאור|דמאי שנא?}} אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים דין|ד_סד}}ביכורים באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|להביאה לירושלים}}. תרומה אינה באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|אלא הכהן הולך לקבלה}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיפרישו תרומה בחוץ לארץ}}, אף הן מרדפין לאחריה לשם {{ירו"מ-הדגשה|ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל}}. <strong>הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=חלה}} <div class="yerum-bm-print"> רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני'''. כלומר בפסח ראשון היא רשות, ופסח שני לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה טעמא דרבי מאיר''', למה הוא אומר שפסח ראשון האישה חייבת ופסח שני זה רשות? דכתיב '''איש שה לבית אבות'''. איש זה זכרים, "לבית" זה נקבות, שאם רצו מקריבים אף לבית, כלומר יכול להקריב עם הנקבות. '''מה טעמא דרבי יוסי''', רבי יוסי הרי אומר שזה חובה גם בשני. הוא אומר '''כל שכן לבית'''. כלומר איש זה אפילו יחיד, וכל שכן הבית, אפילו משפחה, כולל האישה בכלל. '''מה טעמא דרבי אלעזר בי רבי שמעון: איש ולא אשה'''. כלומר אישה בעצם בראשון זה רק רשות, בשני היא לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה מקיימין?''' אומרים: '''איש פרט לקטן'''. אמר רבי יונה: '''ואפילו דאמר רבי יוסף שנייא היא שהדבר מסויים יקבע הדבר חובה'''. כלומר, לא החזירו כיוון דאמר פסח שני נשים אסורות, אלא אפילו כיוון דאמר פסח שני נשים זה רשות, אבל בעיה החזירו אותה. למה החזירו אותה? כיוון שהוא אדם חשוב, וכיוון שיראו אותו שהוא עולה עם אשתו, אנשים יחשבו שכך ההלכה, ואז כולם ירגישו שזה חובה. לכן החזירו אותו. שואלת הגמרא: '''לא כן סברנן מימר: קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר?''' מפני שקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, אבל קודם לשתי הלחם אז הוא לא יביא, אבל אם הביא כשר, אז למה לא קיבלו מהם? '''שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה'''. הרי ביכורים מביאים בפרסום. '''ולא כן תנינן: אם באו תמימין יקרבו?''' הרי מותר להקריב אם באו תמימים. '''שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה'''. '''אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ'''. עכשיו לכאורה אם הוא הביא מאפמיא וקיבלו את הביכורים ממנו, אז שיביא גם כן תרומה, כי הרי תרומה זה כמו ביכורים, מה ההבדל? אמר רבי הושעיא: '''ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים'''. ביכורים זה אחריות הבעלים להביאם לירושלים, אבל תרומה זה לא באחריות הבעלים, אלא הכהן צריך ללכת לקבל את זה. '''אם אומר את כן, אף הן מרדפין לאחריה לשם'''. אם אתה אומר שמפריש הוא בסוריה, אז גם הכהן ירדוף אחריהם ויעזוב את הארץ, ילך לקחת את זה. לכן תיקנו שלא יביאו תרומה מחוץ לארץ. הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_סא|חזרה=כן}} '''ביכורים שהובאו לפני שתי הלחם אינם מתקבלים מן המזבח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תמידים ומוספין ז יז|רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ז, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מקבלים ביכורים קודם שתי הלחם, שמא יקבע הדבר חובה להבא אף שהוא כשר בדיעבד, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_סב|חזרה=כן}} '''ביכורים המובאים מחוץ לארץ ישראל – האם מקבלים אותם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' מקבלים ביכורים אף מחוצה לארץ, כמעשה אריסטון שהביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו; הרמב"ם פסק כן להלכה.. {{שוליים דין|ד_סג|חזרה=כן}} '''אין מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ, אך מסוריה מביאים כדין ביכורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסוריה דינה כארץ ישראל לענין זה, שכבשה דוד וקידשה במצוות אלו, כמבואר ברמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יז. {{שוליים דין|ד_סד|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה בחוצה לארץ שלא יבואו הכהנים ליטמא בטומאת ארץ העמים או לעזוב את ארץ ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה כ]] <קטע סוף=כח ב/> הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הכ"ו) פסק שאין מפרישין תרומה בחוצה לארץ מטעם זה שלא יגרמו לכהנים להיטמא בטומאת ארץ העמים או לצאת מארץ ישראל לשם קבלתה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls12"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:52.12%;height:1.75%;left:41.04%;width:44.85%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.87%;height:17.49%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:71.36%;height:1.75%;left:48.73%;width:46.13%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ולא כן תנינן וכו'.''' כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ"ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח"ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן '''אריסטון וכו' תמן תנינן.''' לעיל בסוף פ"ו דשביעית אין מביאין תרומה מח"ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח"ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם '''ויביאו תרומה כצ"ל.''' וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א"כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת"ק אדר"ש דאיהו ס"ל שמביא מסוריא ולהת"ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ"ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר"ש והת"ק דר"ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ"א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת"ק ס"ל דאעפ"כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה: הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''תמן תנינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואפילו מסוריא.''' כן גי' הגר"א ז"ל פי' א"כ קשה מדוע קיבלו ביכורים מסוריא מ"ש תרומה מביכורים: סליק פירקא וכולה מס' בס"ד: </div> </div> </div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> </div> 0rthsa3kj4r46s8mrdvl3jwc14km0vb 3099289 3099288 2026-10-30T12:14:25Z מאירושולי 35234 3099289 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-leiden-doc"> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת חלה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב"ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> <div class="yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page"><div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — משניות הפרק<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls0"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:49.84%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.58%;height:24.36%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:75.94%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.64%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:15.33%;height:11.84%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.17%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-leiden-text yerum-leiden-mish">שתי נשים שעשו שיני ‸ ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין · ובזמן שהן שלאשה אחת מין במינו [קבין] חייב ושלא במינו פטור · ב אי זהו מין במינו · החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין · השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · ג שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין · שנטלה חלתן באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה · ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה · ר' ישמעאל או' יטול מן האמצע · וחכמ' אוסרין · הנוטל חלה מן הקב · ר' עקיבה או' חלה · וחכמ' אומ' חייבת חלה · ה שני קבין שנטלה חלתן שלזה בפני עצמן ושלזה בפני עצמן וחזר ועשאן עיסה אחת · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · נמצא חומרן קלו · ו נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך · חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי · ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף · ז ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא · ר' ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית · ורבן גמליאל פטור · רבן גמליאל או' שתי חלות בסורייא · ור' ליעזר או' חלה אחת · אחזו קולו שלרבן גמליאל וקולו שלר' ליעזר · חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים · ח רבן גמליאל או' שלש ארצות לחלה · מארץ יש' ועד כזיב חלה אחת · מכזיב ועד הנהר ‸ אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור יש לה שיעור · ושלכהן אין [ועד] לה שיעור · מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור אין לה שיעור · ושלכהן יש לה שיעור · וטבול יום אוכלה · ר' יוסי או' אינו צריך טבילה · ט ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ומיתנת לכל כהן · ט· אילו נתנין לכל כהן · החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים · ר' יהודה אוסר בביכורים · כרשיני תרומה · ר' עקיבה מתיר וחכמ' אוסרין · י·א· כתיי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו · אנשי אלכסנדריאה · הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה · וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה · י·ב· בן אנטינס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו מהן · יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו · אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור בירושלם · סליק פירקא</div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div> אית תניי תני: כל המינין מצטרפין זה עם זה {{ירו"מ-הדגשה|על ידי נשיכה}}. על דעתיה דהך תנייא {{ירו"מ-ביאור|לדעת התנא הזה}}, {{ירו"מ-הוסר|בריא }}מה בין נשוך, מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבוה דרבי מתניה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק}}, כשחלקן והוסיף עליהן {{ירו"מ-הדגשה|לכשיעור}} נשוכין חייבין, בלולין פטורין. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_ט}}שני קבין וקב אורז {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} תרומה באמצע אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: יטול מן האמצע. וחכמים {{שוליים דין|ד_י}}אוסרין. הנוטל חלה מן הקב, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: חלה. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים {{שוליים דין|ד_יב}}מחייבין. נמצא אומר: חומרו {{ירו"מ-הוסר|קלו }}קולו.<br><strong>גמ':</strong> ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו {{ירו"מ-ביאור|מחמשת מיני דגן}} אינו מצטרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}} תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. אורז על ידי שהוא נגרר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה בלול}} מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}}<span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> במתלמד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ג. מתחילים במשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה שני קבין - כלומר שני קבין של חיטה או שעורה, אחד מכל חמש מינים - וקב אורז באמצע או קב תרומה באמצע, אינם מצטרפים. כי הקב הזה, של האורז, שהוא לא חייב בחלה, אז הוא פוסק אותם ומחלק אותם, או קב תרומה גם כן מחלק אותם. '''דבר שניטלה חלתו באמצע''' - כלומר אם היה דבר שהיה חייב בחלה אבל כבר הפריש לו חלה, לדוגמה היה לו עיסה אחרת שהוא כבר הפריש ממנה חלה - אם זה היה באמצע, הם כן מצטרפים. למה? '''כיוון שכבר נתחייב בחלה''', כלומר הוא שייך בחלה. '''קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע''', ואז בעצם כך יהיה לו משניהם. וחכמים אוסרין. '''הנוטל חלה מן הקב''', כלומר בכמות שהיא פחות - אמרנו שהחיוב הוא בחמישה קבים, קב ורבע הוא נותן מהקב. '''רבי עקיבא אומר: חלה. וחכמים אומרים: אינה חלה''' - כלומר אדם שנוטל מדבר שהוא לא מחויב, ישאר לו דין חלה, וחכמים אומרים לא, זה לא חלה בכלל. '''שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין''' - כלומר רבי עקיבא, שכבר אמר שכשלקחו מהקב זה היה חלה, אז כאן שחיבר אותם הוא אומר פטור. ואילו חכמים, שהם אמרו מקודם שאם לקחו מאחד מהקב חלה זה כלום, אז אם הוא חיבר אותם עכשיו הוא חייב. '''נמצא אומר: חומרו קולו''' - בעצם מי שמקל עכשיו מחמיר, ומי שמחמיר עכשיו מקיל. אומרת הגמרא: '''ניתני אורז ולא ניתני תרומה?''' למה כתוב שתי דוגמאות? כתוב שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע - מספיק להגיד דוגמה אחת, תרומה ולא אורז, לא נכתוב תרומה. אומרת הגמרא, '''אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף''' - כלומר הוא לא מחמש מיני דגן, אז לכן הוא לא מצטרף, לכן הוא בעצם מפריד אותם. אבל '''תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף''' - אם יהיה לנו קב עיסה מצד אחד, קב עיסה מצד שני, ובאמצע קב של תרומה, אז אולי כן מצטרף כי זה אותו מין. אז לכן היה צריך '''הוי צורכה מיתני תרומה'''. עכשיו מה יהיה הפוך - נגיד תרומה ולא נגיד אורז? גם זה אי אפשר. '''או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת''' - הרי תרומה, אם הוא יערבב אותה ביחד עם עיסה, החיוב של התרומה לא יהפוך להיות של העיסה. לעומת זאת אורז, אם הוא יערבב אותו עם עיסת חיטים, לפי כל הדעות אז האורז נגרר, והוא יצטרך להפריש גם על האורז. אז '''אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף'''. אז לכן היה צריך להגיד לנו שאורז, אם הוא יהיה באמצע, אז הוא לא מצטרף - כלומר מפריד. והיה צריך להגיד לנו גם כן שתרומה, אם היא באמצע, היא מפרידה. '''הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''תבואה שהתחייבה בחלה ונטלה חלתה מצטרפת עם קב אחר להשלים שיעור חלה, אף אם מין אחר מפסיק ביניהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שנוטל משני הראשים, שכן קב שניטלה חלתו כבר נתחייב ומצטרף, ואילו קב שלא ניטלה חלתו וקב תרומה אינם מצטרפים ומפסיקים. {{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין לקחת חלה מן הקב עצמו אלא ממנו ולתוכו.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין נוטלין חלה מן הקב לחזור ולתת בו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''עיסה שנילושה משני קבין שכל אחד כבר ניטלה חלתו בפני עצמו, ולאחר מכן חיברם לעיסה אחת – חייבת בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שכו,ה). {{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''אורז ותרומה מצטרפים לשיעור חלה אך אינם מחייבים בפני עצמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהצריכה לשנות גם אורז וגם תרומה, כיוון שכל אחד מלמד חידוש שאין השני מלמדו - אורז מצטרף אף שאינו ממין דגן, ותרומה מצטרפת אף שאינה נגררת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls1"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.86%;height:1.69%;left:10.62%;width:8.29%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.55%;height:27.06%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.61%;height:1.69%;left:28.17%;width:36.31%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים [שתי נשים] שאינן מקפידות עשו אותם כאשה [אחת]· אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה.''' אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה"ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ"ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ"ק ובזמן שהן של אשה אחת וה"ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו '''מתני' איזהו מין במינו.''' שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו '''החטין אינם מצטרפות עם הכל.''' לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם '''ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.''' ר"י בן נורי לאיפלוגי אתא את"ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא"כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע"ז דכמין אחד חשובין וא"כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה"ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת"ק '''גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'.''' כדפרישית במתני' '''אם אינה מקפדת.''' לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת '''בשאין לה מקום ללוש.''' את כל השיעור כאחד '''מילתיה דר' יונה אמר.''' כלומר ש"מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ"כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ"ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא '''נקי וקיבר מקפדת היא.''' כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת '''שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.''' כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה"ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר '''שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות.''' כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא '''יש דברים שהן חיבור בחלה.''' לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך '''חיבור בחלה.''' היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח"כ ונשכו זו מזו ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב"ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות '''בטבול יום.''' כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע"פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א"נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה"ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ"ק בהל"ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח"כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע"ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש"מ דיש בזה מה שאין בזה '''גמ' מהו שיירתה.''' לת"ק דמתני' בעי שלא הזכיר אלא חטים וכוסמין ושעורין ומהו הדין אליבא דהת"ק בשאר המינין ששייר ולא קתני והן שיפון ושבולת שועל אם מצטרפות הן עם החטים או לא ומשום דקשיא ליה לישנא דהת"ק דבתחיל' קאמר החטים אין מצטרפות אלא עם הכוסמין ולא עם השיפון ושבולת שועל אלמא דשיפון וכוסמין שני מינים הן וכן שבולת שועל וכוסמין והדר קתני השעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין ושיפון ושבולת שועל אלמא דכוסמין ושיפון ושבולת שועל כמין אחד הן חשובין וקשיא מילתיה דת"ק אהדדי '''אמר רב הונא אם אומר את וכו' מצטרף עם החטים.''' בתמיה כלומר ומאי קשיא לך דהיכי ס"ד דאם אומר את דהשיפון מין כוסמין הן כדמשמע מסוף מילתיה דהת"ק ותאמר דג"כ עם החטים מצטרף השיפון כמו דמצטרף עם הכוסמין הא ודאי ליתא דלא קאמר הת"ק שהכוסמין אינן אלא מין החטין אלא אף מין חטים קאמר ומצטרפות הכוסמין עם החטים וכן עם השיפון ושבולת שועל שהן מין שעורין מצטרף ג"כ הכוסמין עמהם שאף ממין שעורין הן אבל לא בשביל כך יצטרף השיפון עם החטים כמו שמצטרף הכוסמין עם החטים דלא דמו אהדדי לפי שהכוסמין נמשכות הן לדמיון החטים וכן לדמיון השעורין אבל לא שאר מינין כך </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה · אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין XXX במ' במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה XXX דהן תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> '''שבולת שועל וכו'.''' כלומר וכן שבולת שועל ודאי מין שעורין הוא ואינו מצרף עם החטים וכך הן השיפון שהן נחשבות מין שעורים ואינן מצטרפות עם החטים אלא שהכוסמין שהן נחשבות למין חטים ומין שעורין והלכך הן בלבד מצטרפות עם החטים וכן מצטרפות הן עם השעורין ושיפון ושבולת שועל וכן אלו הג' מינין מצטרפות הן ביחד כללא דמילתא שאין לך מין שנמשך לכאן ולכאן אלא הכוסמין בלבד שנחשב כמין חטים וכמין שעורין ומצטרף עם החטים וכן מצטרף הוא עם השעורין ושיפון ושבולת שועל אבל אין אחד מאלו הג' מינין שיצטרף עם החטים להת"ק כדאמרן '''ר"י בן נורי וכו'.''' אית תניי תני אליבא דריב"נ דס"ל דכל המינין מצטרפין זע"ז ואפי' החטים עם השעורין בעצמם ופריך דעל דעתיה דהאי תנא ברא א"כ מה בין נשוך לבלול דהא אמרינן לעיל בפ"ק בהל"א אהא דרמי מתני' אהדדי דלעיל תנינן בריש מכלתין דכל חמשת מינין מצטרפין זע"ז והכא תנינן דדוקא מין במינו ושנינן לעיל כאן בנשוך מתני' דהכא והלכך דוקא במין במינו הוא דמצטרף וכאן בריש מכלתין בבלול בתחילה הקמח ועשה עיסה מכולן ביחד וכל החמשת מינין מצטרפין זע"ז והשתא אליבא דהאי תנא ברא דשני בדריב"ן דכאן ג"כ כל המינין מצטרפין וכי לא מחלק ריב"ן בין נשוך לבין בלול '''א"ר יודן.''' דהא איכא בינייהו להאי תנא ברא אליבא דריב"ן בשחלקן והוסיף עליהן והיינו למאי דאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ה' גבי שני ישראל שעשו עיסה משני קבין בשותפות וחלקו והוסיף אח"כ כל א' וא' על חלקו עד שיהא בו כשיעור דלא מהני כלום ופטורין הן מן החלה לפי שכבר היה להן שעת חובה קודם שחלקו ונפטרו כשחלקו וכיון דנפטרו נפטרו דמכיון דאידחי עיסה זו מחיוב חלה אידחי ולא מהני בה השלמה וכדפרישנא התם לטעמא והשתא קאמר הכא דהאי גוונא הוא דאיכא בין נשוך לבלול להאי תנא ברא אליבא דריב"ן דא עשו בתחילה עיסה מן החטים ומן השעורים בשותפות וכגון שהיו נשוכין שלא עשו העיסה מעורסת ובלולה ביחד אלא שזה עשה קב חטים וזה קב שעורין ונגעו זה בזה עד שישוכו ושוב חלקו והוסיפו כל א' וא' על חלקו לכשיעור דנמצא שהן עכשיו חייבין בחלה דלא קאמר ריב"ן אליבא דהאי תנא ברא דאף חטים ושעורין מצטרפין אפי' בנשוך אלא בזמן שהן של איש אחד כדתנינן לעיל ועלה דמתני' דלעיל הוא דקאי אהאי מתני' איזהו מין במינו שמצטרף בשל איש אחד בנשוך וא"כ כאן דבשל שני אנשים הן אפי' להאי תנא ברא אליבא דריב"ן מודה הוא דלא חל עליהן שעת חובה בתחילה דמכיון דהן שני מינין חלוקין לא נתחייבו בתחילה בנשוך לפי שהן משל שני אנשים והלכך כי חלקו והוסיפו אח"כ כל א' וא' על חלקו לכשיעור חייבין הן בחלה דמעולם לא היתה שעת חובה עליהן בתחילה אבל אם היו בלולין בתחילה ובזה לכ"ע כל המינין מצטרפין הן ואפי' משל שני אנשים וא"כ היה עליהן שעת חובה בתחילה וכשחלקו נפטרו ומכיון שנפטרו נפטרו ואע"פ שהוסיפו אח"כ עליהן פטורין מן החלה '''מתני' שני קבין.''' מן הצדדים וקב של אורז או של תרומה באמצע אין הצדדים מצטרפין לשיעור חלה לפי שמפסיק דבר שאינו חייב בחלה ביניהן אבל אם דבר שניטלה חלתו הוא באמצע מצטרפין הצדדין שזה האמצעי כבר נתחייב מיהת בחלה ולפיכך לא חשיב הפסק לענין צירוף הצדדין '''מתני' קב חדש וכו'.''' ר' ישמעאל אומר נוטל החלה מן האמצע והוי ליה כתורם משתיהן וחכמים אוסרין כדקאמר טעמא בגמרא דאי אמרת דהוי חלה אתי למימר נמי גם לענין תרומות ומעשרות כן ויהיו תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ואסור כדתנן לעיל בפ"ק דתרומות '''הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה.''' לכשישלים אח"כ לכשיעור הוי חלה למפרע וחכמים אומרים אינה חלה דבשעת הפרשה לא היה כאן שיעור חיוב חלה '''שני קבין וכו'.''' וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר מלהפריש עכשיו לפי שכבר הפריש החלה מכל אחת בפני עצמה והשתא הויא חלה הראשונה למפרע חלה וחכמים מחייבין דחלה ראשונה לאו כלום היא '''נמצא חומרו של ר"ע.''' דמחמיר בנוטל חלה מן הקב וקאמר דהוי חלה הוא קולו כאן דבשביל כך פוטר הוא מלהפריש בחזר ועשאן עיסה אחת והלכה כחכמים דר' ישמעאל וכחכמים דר"ע '''גמ' ניתני אורז וכו'.''' ולמה לי למיתני תרווייהו הרי חדא טעמא אית להו וקאמר דצריכי דאלו תני אורז לחוד ה"א משום שאין במינו חיוב בחלה אבל תרומה שהיא ג"כ מחמשת המינין והואיל ויש במינה חיוב חלה לא הויא הפסק לפיכך צריך למיתני תרומה או אי הוה תני לתרומה בלחוד ה"א תרומה ע"י שלא מצינו שתהא נגררת להשלים להעיסה לשיעור חיוב חלה אבל אורז ע"י שמצינו שהוא נגרר עם החטים לשיעור חיוב חלה אם יש בו טעם דגן כדתנינן בפ' דלעיל בהל"ו העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' סד"א דקב אורז באמצע לא הוי הפסק הלכך אצטריך למתני תרווייהו '''קב אורז וכו'.''' פיסקי הלכות הן בתוספתא פ"ב ולפי הכלל שכל שאין בו חיוב חלה הוי הפסק והלכך קב מין אחר מהעיסות והוא מחמשת המינין וכן משל אשה אחרת או של חדש או שניטלה חלתו אע"פ שכל אלו הן בעצמם אינן מצטרפין להשלים לשיעור חיוב חלה מ"מ הואיל ויש בהן חיוב חלה לא הוו הפסק ומצטרף עיסות הצדדין לחיוב חלה </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> אורז וצורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור| והיה צורך לשנות}} תרומה. קב אורז אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יג}}קב מדומע אינו מצטרף. קב תרומה אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יד}}קב הגוי אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב מין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}אחר {{ירו"מ-הדגשה|מחמשת המינים}} מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טו}}קב אשה אחרת מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טז}}קב חדש מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור}} בעי: קב חלה מהו שיצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף? תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש {{ירו"מ-הוסר|מרצף}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}}. קב חלה אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. מה בין הקדש ומה בין חלה? {{שוליים דין|ד_יז}}הקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה. {{שוליים|ד_יח}}חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן {{ירו"מ-ביאור|אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין.}} {{ירו"מ-הדגשה|שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים, וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין אין בצרוף שיעור חיוב חלה}} {{ירו"מ-ביאור|נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם, לכן יפריש רק ממנו עליו.}} קב חטים וקב שעורין {{ירו"מ-הוסר|וכב}}{{ירו"מ-הדגשה|וקב}} כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשיהו}} קב {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטין}}, קב שעורין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה}} קב חטים {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}} {{ירו"מ-הוסר|מאמצע}}{{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, לא. בדא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: רבי חנינה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה חברון דרבנין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע? {{ירו"מ-הדגשה|הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא {{ירו"מ-הוסר|במינו}}{{ירו"מ-הדגשה|מינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לעיסתו}} {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים}}, מכיון שהוא רחוק ממנו אינו {{ירו"מ-הוסר|מדמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינם מצטרפים. תנן היה דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן {{ירו"מ-הדגשה|כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני — אינם מצטרפות עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין}} {{ירו"מ-ביאור|שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות.}} היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}}: דבר <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''קב אורז אינו מצטרף. קב מדומע אינו מצטרף''' - כלומר גם מדומע, הרי הוא יכול להיות פטור. '''קב תרומה אינו מצטרף. קב הגוי אינו מצטרף. קב מין אחר מצטרף''' - כלומר אם נניח יש לו חיטה וחיטה ובאמצע יש מין אחר, נניח שעורים או כוסמין וכדומה, אז זה כן מצטרף. '''קב אשה אחרת מצטרף. קב חדש מצטרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף''' - כלומר הוא לא יכול לאכול את זה, אבל וכן הוא יהיה ראוי לשנה הבאה, אז מצטרף. זאת אומרת אם הוא הניח בין שתי חתיכות של עיסה, עיסה שניטלה חלתה, אז זה מצטרף. אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייא בעי: קב חלה מהו שיצטרף?''' כלומר אם יש לו שתי חתיכות של עיסה ובאמצע יש חלה - העיסה עצמה שהוא הפריש אותה מתוכה חלה היא באמצע, האם היא מצטרפת? '''תני רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש''' מצטרף, '''קב חלה אינו מצטרף'''. עכשיו '''מה בין הקדש ומה בין חלה?''' כלומר למה הקדש מצטרף וחלה לא מצטרפת? '''הקדש ראוי לפדותו ולחייבו''' - הרי יכול לפדות את ההקדש, ואז זה יהיה חולין ויהיה חייב בחלה. ואילו '''חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה''', הוא לא יכול לפדות את זה ולכן הוא לא יכול לחייב את זה, ממילא זה לא יכול לצרף - רק דבר שראוי להיות חייב הוא מצטרף. '''חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין''' באמצע, אז '''נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן''' - כלומר לוקח רק מהכוסמין אחד מעשרים וארבעה. כי מה קורה כאן? יש לנו חצי קב חיטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין. הרי הכוסמין יכולים להתחבר גם עם השעורים וגם עם החיטים, אז מבחינת הכוסמין יש פה קב ורבע, אז הוא חייב. אבל החיטים - הוא מתחבר עם הכוסמין אבל לא מתחבר עם השעורים. אז לכן בעצם רק הכוסמין הוא זה שיש בו שיעור, אז רק הוא יהיה חייב, ולכן הוא ייתן אחד מעשרים וארבעה מהכוסמין, אבל על החיטים והשעורים הוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: '''קב חטים וקב שעורין כוסמין, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא''' - למה? כי הרי הקב חיטים מתחבר עם הקב שעורים, אז יש פה שני קבין, אז ודאי חייב. הקב שעורים מתחבר עם הקב כוסמין גם כן, אז גם כן יש שניים, אז בעצם כל אחד מהם מתחבר עם מישהו שיכול להגיע לחיוב, לכן ייתן מכל אחד. '''לא אמר אלא קב, קב שעורין קב כוסמין''' - כלומר שהכוסמין באמצע. '''הא קב חטים - לא''' - אם היה קב חיטים או קב שעורים באמצע, כלומר קב חיטין שעורים וכוסמין, אז לא. כי מקודם הכוסמין הוא המחבר, אבל אם יש משהו שמפריד, החיטה לא יכולה להתחבר עם הכוסמין דרך השעורים. '''בדא רבי בון בר חייא: רבי חנינה חברון דרבנין בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע?''' מה ההבדל? הרי חיטין מצטרפים עם כוסמין - אז מה אכפת לי ששעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר שחייב בחלה לא מפסיק - המשנה אמרה שאם היה מין אחר, כלומר יש לי קב חיטה וקב חיטה ובאמצע אפילו קב שעורים, אז הם מצטרפים - שני קבין החיטה מצטרפים להתחייב. השעורים יהיה פטור אבל החיטים עצמם מצטרפים. אז למה כאן יהיה פטור? '''רבי כהן בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא, אלא שהוא לו''' - כלומר הכוסמין הם לא מצטרפים עם חיטין, הרי זה כלאיים, זה לא אותו מין, הם כלאיים זה בזה. למה מצטרפים? הם מצטרפים בגלל שהם דומים להם, זאת אומרת העיסה של שניהם נראית דומה, וכיוון שכל הצירוף שלהם זה רק מדרבנן בגלל שהם נראים דומים, אז זה דווקא אם הם צמודים. '''מכיון שהוא רחוק ממנו אינו לו''' - כלומר אתה לא יכול להשוות אותם - כשהם קרובים אחד לשני, הדמיון גורם שהם ייראו כמו אחד ולכן הם מצטרפים מדרבנן. אבל כשהם רחוקים, כלומר שיש מפריד ביניהם שעורה או משהו כזה, אז פה לא רואים את הדמיון - השעורה מפרידה ביניהם וממילא הם לא מתחברים. אמרנו במשנה, דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין. '''רבי יונה בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן?''' כלומר, כמו יוצאי מרעה מן כל הבהמות בתוך שש עשרה מיל מצטרפין. אנחנו יודעים שלעניין מעשר בהמה צריך שיהיו לפחות עשר בהמות, אבל צריך שיהיו בתוך תחום של שש עשרה מיל, בערך שש עשרה קילומטר. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חייבות בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני? '''כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין''' - אז הם לא מצטרפים, עד שיהיה לו אחד בחיוב בציפורין, כי המרחק בין כפר חנניה וכפר בנותני זה שלושים ושתיים מיל, בערך שלושים ושתיים קילומטר. אז אם יש אחד אפילו בציפורי שזה בדיוק באמצע, בעצם יש שש עשרה קילומטר בין כפר חנניה לציפורין ושש עשרה קילומטר מציפורין לכפר בנותני, אז בעצם אותה אחת שבציפורי מצרפת אותם. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני, אבל בציפורין היו פטורים - חמש פטור בציפורין, כלומר כאלה שהוא כבר הפריש עליהם. אז '''כמה דתימר: דבר''' שניטלה חלתו באמצע מצטרף - האם כמו שלגבי חלה אמרנו שאם יש לנו קב חלה, קב עיסה מצד אחד וקב עיסה מצד שני, ובאמצע יש עיסה שכבר הורמה חלתה, אז זה מצטרף, כלומר זה בעצם פטור ואף על פי כן זה מצטרף - האם גם ככה נאמר לגבי הבהמות, שכיוון שיש לי חמש בהמות בצד אחד, חמש בהמות בצד שני, ובאמצע חמש בהמות שכבר נפטרו, אף על פי כן, כיוון שהם היו שייכים בעניין של מעשר, הם כן מצטרפים כמו חלה. ואומרת הגמרא, שאני חלה שהיא כנשך - בחלה הרי זה נוגע אחד בשני, זה כמו נושך, אז זה כאילו חיבור. אבל אין שש עשרה מיל, לאו כנשך הוא? אומר לא, גם שש עשרה מיל זה כמו נשך, זה בדיוק אותו דבר. אומרת הגמרא, אלא נשך מצרף מדרבנן, ומצינו שחכמים חייבו חלה מדרבנן - כגון במי קשת צריך להפריש שתי חלות בסוריה, אז יש מציאות של חיוב חלה מדרבנן, אבל לא מצינו בשום מקום מעשר בהמה מדרבנן. למה? כי אסור להביא חולין לעזרה, אז לכן חכמים לא תיקנו להביא מדרבנן מעשר בהמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''האם קב מדומע וקב תרומה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מצטרפים - קב מדומע וקב תרומה אינם מצטרפים לחייב את העיסה בחלה, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח).. {{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''קב עיסת גוי אינו מצטרף לשיעור חלה, וקב ממין אחר מחמשת מיני דגן מצטרף עם עיסת ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - קב הגוי אינו מצטרף לשיעור החלה, אך קב מין דגן אחר מצטרף עם עיסת ישראל להשלים לשיעור חלה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''קב עיסה של אשה אחת מצטרף לקב עיסה של אשה אחרת לחייב בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שקב אשה אחרת מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''האם קב הקדש וקב חלה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסה אחרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלפתא בן שאול שקב הקדש מצטרף לשיעור חלה וקב חלה אינו מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח. {{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''עיסה שנטמאה חייבת בהפרשת חלה אך אין החלה נפדית ואוכלים אחריה פירות בלא הפרשה נוספת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הקדש ראוי לפדותו ולחייבו (יש לו פדיון וחיוב לאחריו), אך חלה טמאה אינה ראויה לא לפדייה ולא לחיוב לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד שכד, ו-ח). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls2"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.61%;height:1.69%;left:10.62%;width:17.55%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.30%;height:15.22%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.52%;height:1.69%;left:29.16%;width:35.33%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע [מצטרף]· ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· [חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן] קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|{{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}}}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''קב חלה.''' בעצמה באמצע מהו שיצטרפו עיסות הצדדין. ופשיט ליה מהברייתא דתני וכו' וכדמפרש מה בין וכו' משום דהקדש שראוי הוא לפדותו קודם שתתגלגל העיסה ברשות הקדש אם פודה הוא מתחייב בחלה אבל חלה עצמה אי את משכחת שתצא לחולין ע"י פדיון דקודם שתתגלגל העיסה לא הויא חלה ומשתתגלגל וקרא עליה שם חלה שוב אינו ראוי לפדותה ולחייבה כלומר דתו לא שייך לומר בה שתתחייב ע"י פדיון שכבר חלה היא ואינה נפדית '''חצי קב חטים וכו'.''' בתוספתא שם ולא איירי הכא לענין הפסק ולצירוף הצדדין דהא חטים ושעורין אינן מצטרפין בנשוך כדתנינן במתני' דלעיל אלא לענין שתורם מכל אחד וא' לפי מה שהוא כדתני בסיפא דמייתי הכא קב חטים וכו' ושם היא שנויה מקודם חלוקה זו דחצי קב וכו' וכלומר דקמ"ל דאע"פ שיש כאן חטים ושעורין דאינן מצטרפין זע"ז בנשוך לא נתבטל הפחות מכשיעור של כל א' וא' מהן אלא תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא והיינו לאחר שיצטרף כל א' וא' עם דבר שהוא מיד ומצטרף עמו לכשיעור בעלמא ובחצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין קמ"ל נמי דלא נתבטל הכוסמין שבהן אע"פ שאין החטים והשעורין ראויין להצטרף זע"ז בנשוך ונוטל מן הכוסמין לפי מה שהן וכלומר דגם כן כאן לאחר שיצטרף לכשיעור או עם החטים או עם השעורין שהכוסמין מצטרף עם כל א' וא' מהן כדתנינן לעיל והיינו דמדייק הש"ס לקמיה '''לא אמר אלא קב וכו'.''' כלומר לא אמר אלא לענין שהוא תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא ולאחר שיצטרף כל א' וא' מהן עם מינו הראוי לו להצטרף הא בכה"ג דקב חטים וקב שעורים הם בהצדדים וקב כוסמין הוא באמצע לא בדא אמר שמצטרפין הן וקאמר ר' בון דחברין דרבנן בעו על זה וכי מה בין כוסמין באמצע ומה בין שעורין באמצע כלומר דהרי אם היה כאן קב חטים מצד אחד וקב כוסמין מצד אחד וקב שעורין באמצע בודאי לא הוו השעורין הפסק ביניהם דאע"פ שהשעורין אינם ראוין להצטרף עם של החטים מ"מ הואיל והחטים והכוסמין שבהצדדים ראוין הן להצטרף זע"ז לא הוו השעורין הפסק כדאמרי' לעיל דקב מין אחר באמצע אינו מפסיק והשתא נימא נמי בקב חטיס מכאן וקב שעורים מכאן וקב כוסמין מכאן דהכוסמין שבאמצע יצטרפו או עם החטים או עם השעורים שהרי הכוסמין ראוין הן להצטרף עם החטים וכן עם השעורין כדתנינן לעיל ומדמדייק התנא דהתוספתא למיתני בגוונא אחריתא ולא תני בהאי גוונא דאם הכוסמין באמצע מצטרפין הן עם כל א' וא' מן הצדדין ש"מ דס"ל דבכה"ג אינן מצטרפין ומאי טעמא וקאמר ר' כהן בשם רבנן דקסרין דהיינו טעמא לפי שאין הכוסמין מצטרפין עם החטים מחמת שהוא במינו לגמרי עם החטים הא ודאי ליתא אלא דטעמא שמצטרפין לפי שהוא מדמה לו באיזה דמיון כל דהוא לחטים והלכך לא מצטרף הכוסמין עם החטים אלא בקרוב לו והיינו שעשה קב חטים וקב כוסמין ונשכן זו בזו בכה"ג הוא דאמרו שמצטרפין אבל כאן שהכוסמין באמצע אינו מצטרף עם כל אחד ואחד מהן ומפני שכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו כלומר שהרי אינו קרוב להחטים יותר ממה שהוא קרוב להשעורים וכן איפכא והלכך אמרינן הכא שדי להכוסמין לכאן ולכאן ולחומרא דאם באת לצרפו עם החטים אמרינן מאי חזית דליצרפיה בהדי חטים תצרפיה בהדי שעורים וכן איפכא והרי זה כרחוק מכל א' ואחד דכל חד וחד מן הצדדין מדחי ליה לאידך '''ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן.''' אהא דקתני במתני' דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין הצדדין הוא דקאי ואמאי לא נימא אף לענין צירוף מעשר בהמה כן דכמה דתימר תמן בתוספתא דבכורות פ"ב אהא דתנינן במתני' פ"ט דבכורות מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע וכלומר לפי שהאמצעיות מצרפות את הצדדין ותני עלה שם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והן רחוקין זה מזה ל"ב מיל אין מצטרפין עד שיהא לו בציפורי שהוא באמצע ביניהן ואם היו לו חמש של חיוב בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והחמש של הציפורי שבאמצע הן של פטור שכבר נתעשרו אין אותן שבצדדין מצטרפין ואמאי ונימא דכמה דתימר תמן בחלה במתני' דדבר שניטל חלתו באמצע לא הוי הפסק ומצטרפין הצדדין אוף הכא נמי במעשר בהמה כן דיצטרפו אותן שבצדדין לחיוב ע"י האמצעים ואע"פ שהן של פטור '''אין תימר וכו'.''' סיומא דהקושיא הוא כלומר וכי תימא שנייא היא בחלה שהוא נשוך שהעיסות שמכאן ומכאן נוגעות בשל האמצעית ונושכות זו מזו והאמצעית לא הוי הפסק והוו להו הצדדין כאלו גם הם נושכות זו מזו אבל ההן ששה עשר מיל של מעשר בהמה הא לאו כנשוך הוא דתימר דליצטרפו אותן שבצדדין ע"י האמצעים של פטור אפי' אי בעית למימר הכי לאו מילתא הוא דאיכא למימר נמי דטפי מסתברא דליצטרפו גבי מעשר בהמה מדאמרת להאי דינא דצירוף גבי חלה לפי שמצינו חלה מהלכה בתמיה וכי מצית לומר דחלה מהלכת בעצמה אם לא ע"י שמקרב אותן האדם להעיסות זו אצל זו אבל התם וכי לא מצינו דהבהמה מהלכת בעצמה זו אצל זו ויכולין הן להתקרב בעצמן אותן שבהצדדין וא"כ אי אמרינן דהאמצעי של הפטור בחלה מצרף לאותן שבצדדין מכ"ש דנימא ה"נ גבי מעשר בהמה ולא משני מידי '''גמ' יאות אמר ר' ישמעאל.''' דהא ק"ו הוא מה אם החטים וכוסמין שני מינין הן נחשבין לכל דבר אלא בחלה הוא שאמרו דע"י שהוא דומה לחטים מהני לענין צירוף בנשוך ומצטרף לחטים חדש וישן שהן מין אחד ממש מכ"ש דתהני בנוטל מהן חלה מן האמצע ומאי טעמייהו דרבנן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע · ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב XXX בכפר חנניה וחמש חיוב XXX בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.''' כפי' מהרא"פ ז"ל דכל עיקר החיוב הוא בכוסמין ע"כ מפריש כל החלה מהכוסמין אבל קב חיטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל א' ואחד לפי מה שהוא כיון דחיטים וכוסמין מין אחד ושעורים וכוסמין מין אחד נמצא דהוי ב' חיובים א' בחיטים וא' בשעורין ואין תורמין ממין על שאינו מינו: לא אמר אלא קב חיטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דקב שעורין באמצע אין מצטרפין וע"ז הקשה ר"ח חברון דרבנן מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע כיון דחיטים עם כוסמין הוי מין אחד למה לא יצטרפו השעורין דבאמצע דהא קי"ל מין אחר באמצע מצטרפין ומשני דבאמת חיטים עם כוסמין לא הוי מין אחד אלא דדמי לי' והוא דווקא בשקרוב לו אבל כשהן מרוחקין אין מצטרפין והא דמין אחר באמצע מצטרף הנ"מ במין א' ובינתיים הוי מין אחר אבל בחיטין וכוסמין כשהן מרוחקין זמ"ז לא הוי מין אחד: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> שניטלה חלתו מאמצע מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף, אוף הכא כן. אין תימר: שנייה היא. חלה שהיא כנשוך, וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא נשוך מצטרף מדרבנן ו}}מצינו {{ירו"מ-הדגשה|שרבנן חייבו}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ו}}לא מצינו מעשר בהמה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאסור להביא חולין לעזרה. תנן: קב חדש וקב ישן שנשכו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כוסמין וחיטין שני מינים הן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} על פי כן כיוון שהוא {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו, את אומר מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. חדש וישן {{ירו"מ-הדגשה|שזה מאותו מין}} לא כל שכן? אמר רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמה דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שחדש וישן אין מצטרפים. אף שחיטין ו}}כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|מצטרפים, זה כיוון}} {{שוליים דין|ד_יט}}{{ירו"מ-הדגשה|שכוסמין}} וחיטין שני מינין {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{שוליים דין|ד_כ}}חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן {{ירו"מ-הדגשה|שמצטרפים}}, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל חלה מן הקב}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אחד הוא אם את}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חלה. וחכמים}}{{ירו"מ-הוסר| כן אף האו סבר לומר שתורמין}} {{ירו"מ-הוסר|ומעשרי}}{{ירו"מ-הדגשה|אומרים}}:{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|אינה חלה}}{{ירו"מ-הוסר| מזה על זה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כא}}עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כב}}עבר והפריש ממנה {{ירו"מ-הדגשה|תרומה}},{{ירו"מ-הוסר|חלה}} {{ירו"מ-הוסר|אי נחלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינה תרומה}}. חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו {{ירו"מ-הוסר|ונתשלו}}{{ירו"מ-הדגשה|ונתלשו}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר: הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור. וכשישלים תחול החלה למפרע}}. ורבנין מדמין לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו {{ירו"מ-הדגשה|ולא אמר}} לכשיתלשו {{ירו"מ-הדגשה|שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים לא אמרינן נעשה כאומר ואינה חלה אפילו אם ישלים}}. הוון בעי מימר {{ירו"מ-ביאור|חשבו לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מה דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נוטל חלה מקב {{ירו"מ-הדגשה|זה}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}}. הא מדבר תורה לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא}}. מן {{ירו"מ-הוסר|מהד}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים מחייבין? הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני: קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש.}} קולו חומרו רבנין {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום, אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:}} ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_כג}}נוטל אדם כדי חלה מעיסה {{ירו"מ-הדגשה|דמאי}} שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה התירו?}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חלת דמאי עד שתסרח, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.<span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. למדנו במשנה: קב חדש וקב ישן שנשכו, רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחיים מוסרים. ואתה גמר, לכאורה, היות אמר רבי ישמעאל הרי כוסמין וחיטים זה שני מינים שונים, והרי בזה אמרנו שעל זה שהוא דומה לו אתה אומר מצרף — חדש וישן זה אותו מין, לא כל שכן שיצטרפו! אמר רבי אילא: '''טעמה דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה'''. כלומר, כוסמין וחיטים זה שני מינים ובני אדם לא יבואו לטעות, לא יבואו לחשוב שמותר לתרום ולעשר מזה על זה, ולכן התירו לתת חלה משניהם. אבל '''חדש וישן מין אחד הוא'''. '''אם את אומר כן, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה''' — יבוא להעביר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. ואתה למד במשנה: הנותן חלה מן הקב. כלומר, קב זה הרי החיוב הוא חמישה רבעים, כלומר קב ורבע. עכשיו מה קורה אם הוא מפריש מכמות שלא חייבת, כלומר כמות פחותה? '''רבי עקיבא אומר''' מה שהוא הפריש היא באמת חלה, וחכמים אומרים אין זו חלה. ואתה גמרא: '''רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן, עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה'''. אז גם כאן, כמות שלא חייבת בחלה, אם עבר והפריש — אף שהוא לא חייב, בדיעבד זה נחשב חלה והוא נפטר. '''ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש, עבר והפריש ממנה''' — אינה תרומה. שבעצם לא הגיעה לעונת המעשרות בכלל. אז גם כאן, אם הוא הפריש מפחות מחמישה רבעים, זה כאילו הפריש ממשהו שעוד לא הגיע לעונת המעשרות שלו, וממילא לא נפטר. '''חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש'''. לא זה מה שהביא אותם להלכה הזאת, '''אלא רבי עקיבה מדמה לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו'''. כלומר אדם יכול להגיד, לפי רבי עקיבא, אם יש לו פירות על העץ, הוא יכול להפריש פירות ולהגיד "הרי הפירות האלו הם תרומה על הפירות שנמצאים על העץ, לכשיתלשו". כיוון שבידו לתלוש, אין פה חיסרון מעשה, כך אומר רבי עקיבא. אז גם כאן, למרות שיש פה רק קב, נעשה כאומר הרי זו חלה לכשישלים את השיעור, וכשישלים את השיעור בעצם תרומת החלה לא מפריע. '''ורבנין מדמין לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו''' — אבל לא המשיך הלאה, לא אמר "לכשיתלשו", שדבר כזה זה לא תרומה. אז גם כאן, כיוון שהוא לא אמר "כשישלים", אני לא אומר נעשה כאומר כשישלים. הוא לא אמר את זה, לכן זה לא חלה אפילו אם ישלים. '''הוון בעי מימר''', כלומר החכמים בישיבה רצו לומר '''מה דאמר רבי עקיבה: נוטל חלה מקב''' — הכוונה חלה מדרבנן, '''הא מדבר תורה לא'''. משמע שאם ישלים, אחרי זה יוסיף ויגיע לחמישה רבעים, יהיה חייב לחזור להפריש מהתורה. '''מן תנינן''' משני קבים שנתלכלה טל של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשה עיסה אחת, '''רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין'''. אבל אמרנו בסיפא של המשנה שבסופו של דבר יוצא שהקולא של רבי עקיבא זה חומרא. למה? כי אם אחרי זה יצרף שני קבים — מכל קב הוא כבר הפריש, ואחרי זה צירף אותם — הוא פטור. ואילו לפי חכמים, שהם הקלו בהתחלה שהוא לא צריך להפריש, אז יהיה חומרה, שהם יצטרכו להפריש אם יצרפו את שני הקבים ביחד. '''הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו''', כמו שאמרנו במשנה. '''אית תניי תני: קולו חומרו''' — זה גירסה הפוכה, אבל בעצם זה אותו דבר. '''מאן דאמר חומרו קולו''' זה הכוונה לדברי רבי עקיבא — רבי עקיבא הרי החמיר שהמפריש מקב זה נחשב חלה, אז בסופו של דבר זה מקל, כי אם הוא יחבר שני קבים כאלה שהוא הפריש מהם כבר הוא פטור. אבל מי שגורס '''קולו חומרו''', זה לפי חכמים — הרי חכמים אומרים שאם הוא הפריש מקב זה כלום, בעצם הם מקילים, אבל עכשיו אם הוא יצרף שני קבים כאלה הוא יהיה חייב. נמצא קולו חומרו. פרק הלכה ג', מילות המשנה: '''נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך'''. כלומר מותר לאדם להפריש כדי חלה מעיסה מבעוד מועד — אם לא הפרישו ממנה החלה — ואז הוא עושה מזה בעצם חלה להרבה מאוד עיסות שהוא עושה אחר כך, מפריש והולך על זה. עכשיו זה כל זמן שאמרו — '''חלת דמאי עד שתסרח'''. כלומר, הוא יכול להתייחס למה שהוא הפריש בתור חלה על כל מה שהוא ייקח, יעשה עיסות אחר כך. נניח לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות את זה בטומאה, הוא עושה עיסה בטהרה שממנה החלה, ואת העיסות האחרות הוא עושה בטומאה, והוא מפריש את החלה הזאת עליהם עד שהיא תסרח. כלומר מותר לו להוסיף עוד ועוד פעם עד שיסתיים — עד שהוא ימלא את כל העיסה, יהפוך את כולה לחלה, או עד שתסרח, שהיא תתקלקל, ואם היא מתקלקלת הוא כבר לא יכול יותר להפריש עליה. אבל דווקא בחלת דמאי, כיוון ש'''חלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף''', אבל בחלה ודאי — אסור, חייב שזה יהיה מוקף. אז הוא לא יכול לצרף, הוא לא יכול להפריש כמה ימים קודם, הוא חייב שזה יהיה מזון שהוא מכין באותה עת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''אין לתרום ולעשר מן הכוסמין על החיטין ולהיפך, שהם שני מינים נפרדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ג|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שכוסמין וחיטין שני מינים הם ואין תורמים ומעשרים מזה על זה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ג. {{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יא|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאין תורמין ומעשרין חדש על הישן ולהיפך, שכן פסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ה ה"יא) כדעת חכמים ולא כר' עקיבא. {{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''המפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש - תרומתו תרומה בדיעבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה", בדומה לתבואה שלא הביאה שליש - הרמב"ם פסק כן בהלכות תרומות פרק ה הלכה ד. {{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''אין תוקף להפרשת חלה/תרומה על עיסה שלא נשלם שיעורה עד שתשלם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב י|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהפרשה על עיסה שלא נשלם שיעורה אינה חלה, וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"י) שאם הפריש קודם שנגמר שיעור החלה - אינה תרומה ואינה חלה. {{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''חלת דמאי מותרת עד שתסרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה יג]] <קטע סוף=כד א/> ==דף כד עמוד ב== ==דף כה עמוד א== <קטע התחלה=כה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכשרה עד שתסרח מאוכל אדם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls3"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:74.52%;height:1.69%;left:10.62%;width:18.53%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.21%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.30%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:14.99%;height:13.57%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:28.56%;height:1.70%;left:61.96%;width:34.08%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו ·[אית תנויי] תני קולו חומרו ·[מ"ד] חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''טעמא דרבנן.''' דמשם ראיה לדבריהם דהואיל וכוסמין וחטים שני מינין הן לא אתו למיטעי ולומר דגם בתרומות ומעשרות תורמין ומעשרין זע"ז דאין תורמין ממין על שאינו מינו וכדתנן בפ"ב דתרומות אבל חדש וישן הואיל ומין אחד אי שרית בחלה ליטול מן האמצע אתו למיטעי ולומר שאף תורמין ומעשרין זע"ז '''ר"ע מדמי לה וכו'.''' כלומר מעיקרא סברוה למימר דהיינו טעם פלוגתייהו דר"ע ורבנן משום דר"ע מדמי לה דין חלה דקב לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם תרם מהן תרומתו תרומה ופוטרת אותן וה"נ בחלה כן ורבנן מדמין לה וכו' כלומר דסברוה נמי מעיקרא לומר דרבנן דהכא היינו ר"א דפ"ק דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וה"נ כלא הביא שליש דמיא שאין בקב שיעור חיוב חלה '''חזרו לומר.''' דלא היא דאין דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהתם מיהת הגיעו לעונת המעשרות הן אלא שעדיין מותרין באכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והכא שיעור קב לא כלום הוא לענין חיוב חלה ולא דמי נמי לתבואה שלא הביאה שליש דטעמיה דר"א דלאו בת חיובא דחלה היא כלל אבל הכא העיסה בת חיובא דחלה היא אלא שאין בה שיעור חיובא והלכך לא דחקינן נמי לאוקמימילתייהו דרבנן כר"א דפ"ק אלא רבנן דהכא הן רבנן דהתם אלא היינו טעמייהו דר"ע מדמי לה דין דהנוטל חלה מן הקב לדין האומר הרי פירות מחוברין אלו תרומה על פירות תלושין האלו לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין דכשנתלשו הויא תרומה למפרע וה"נ בחלה כן לכשישלים השיעור הויא החלה מן הקב חלה למפרע ופוטרת את העיסה שהשלים ורבנן מדמין לה לאומר לכשיתלשו אבל עדיין לא נתלשו ולא אמר כלום דהוי מקדיש דבר שלא בא לעולם וה"נ בחלה מכיון דהשתא לית בה שיעור חלה לא חל עליה שם חלה '''הוון.''' הבני ישיבה בעיין מימר דלא אמר ר"ע דהויא חלה אלא מהלכה מדבריהם דהחמירו בה הואיל ונקרא עליה שם חלה אבל מדחזו ממה דאמר ר"ע שאם חזר ועשאן עיסה אחת שהוא פטור משום דחלה הראשונה מן הקב פוטרתה א"כ הדא אמרה דאפי' מד"ת קאמר ר"ע דחלת הקב הויא חלה לכשישלים את העיסה לכשיעור '''נמצא חומרו קולו.''' ואית תנא תני וגריס במתני' נמצא קולו חומרו מ"ד חומרו קולו על ר"ע קאי כדפרישית במתני' ומ"ד קולו חומרו לרבנן הוא דקאי דקולא דאקילו בה בתחילה ואמרו דלא הויא חלה ומותרת לזרים היא חומרו דמשום הכי מחייבי בחזר ועשאן עיסה אחת דחלה הראשונה לאו כלום היא '''מתני' נוטל אדם כדי חלה וכו'.''' שעושה עיסה אחת בטהרה ומניח אותה או מקצתה שתהא זו בשביל שיהא מפריש ממנה לחלות על עיסות אחרות שיעשה ואפי' יטמאו אותן עיסות האחרות מותר להיות מפריש עליה והולך כדמסיים ואזיל. חלת דמאי. כלומר ודוקא אם אותן עיסות האחרות החלות שלהן מספק אם הופרשה החלה מהן או לא לפי שחלת דמאי הקילו בה וניטלת מטהור על הטמא ושלא מן המוקף ודוקא עד שלא תסרח אותה העיסה שהניחה להיות מפריש ממנה החלות דמאי אבל משתסרח ותפסל מאכילת אדם אינו מפריש ממנה. וחלת דמאי שאמרו היינו בלוקח מנחתום עם הארץ וכהאי דתנינן לעיל בריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' אלמא שחייבת בחלה משום ספק שמא לא הפריש הנחתום חלה וכן שנינו שם בהל"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה הרי בהדיא דהלוקח ככר מנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק והא דשנינו בתוספתא ומייתי לה הכא בהלכה דלקמן דחכמים ס"ל הלוקח מן הנחתום בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ומפרש בגמ' לפי שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא אל תטעה לומר דא"כ מכ"ש שלא נחשדו על החלה בארץ דלא היא אלא דוקא בסוריא הוא דאמרו כך דלאו משום חומרא דחלה נשנה זה כי היכי דתידוק דא"כ כ"ש בארץ אלא דטעמא לפי שהיו יודעין שלא נחשדו שם על החלה כשם שהיו יודעין שלא נחשדו על התרומה גדולה בארץ והכי מוכרח נמי בגמרא מהתוספתא דמייתי לה ג"כ בהלכה דלקמן דקתני הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ומסיק בהסוגיא דבח"ל מיירי אבל בארץ אין חילוק בין נחתום לבעל הבית הרי דבארץ ובשאר מקומות דשייכא בהו גזירת דמאי נחשדו על החלה כשם שנחשדו על תרומת מעשר ולא אמרו דלא נחשדו על החלה אלא בסוריא דוקא שהיו יודעים בהם שאף הנחתומים עמי הארץ מפרישין חלה '''גמ' מהו עד שתסרח.''' אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא XXX הדא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו · תני קולו חומרו · חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מצינו חלה מהלכה.''' פי' מהרא"פ ז"ל דהוי הלכה למשה מסיני. והפ"מ ז"ל מפרש דה"ק דחלה מהלכת בתמי' דהא אינ' מהלכת אבל מעשר בהמה מהלכת עיי"ש: '''ורבנן מדמין לה לפירות האלו מחוברין.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> <strong>גמ':</strong> מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: תרומה ש}}נסרח{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. {{ירו"מ-הדגשה|ממה ש}}מטמא טומאת אוכלין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שעדין שם אוכל עליו}}. ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|משתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|הכלב}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם, לא יכול}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש עליה}}? אלא {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כלב. תנן: עד שתסרח. הא קודם}} {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח מותר}}. הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שתורמין מן הרע על היפה {{ירו"מ-הדגשה|בדמאי}}. ואתייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין {{ירו"מ-הוסר|אותה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|העלים}}. כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה {{ירו"מ-ביאור|שכח לעשר}} איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: אית תמן קניבה {{ירו"מ-ביאור|עלים פגומים שנתלשו,}} אפריש מן קנובתה. <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו עד שתסרח''' — האם הכוונה תסרח מאוכל אדם אבל זה יהיה ראוי עדיין לכלב, או עד שתיפסל אפילו מאוכל כלב? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא נסרח מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה'''. עכשיו מה ש'''מטמא טומאת אוכלין''' — משמע שעדיין יש שם אוכל עליה, כי אם זה לא היה אוכל לא היה מטמא טומאת אוכלין. אז רואים מכאן שהיא מטמאת טומאת אוכלין, שעדיין יש עליה שם אוכל, '''ואת אמרת''' שאם יסרח מאוכל אדם הוא לא יכול להפריש עליה? הרי אפילו יסרח מאוכל אדם עדיין יש עליו שם אוכל, כי הוא עובדה שהוא מטמא טומאת אוכלין. '''אלא''' חייבים להגיד שהכוונה '''מאוכל''' — אפילו מאכילת כלב. אמרנו במשנה עד שתסרח, משמע כל עוד לא סרחה מותר. '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה''' — נכון היא לא הסריחה לגמרי מאכילת כלב, אבל היא כבר מקולקלת, ואתה רואה שמותר להפריש עיסות אחרות טובות עליה למרות שהיא כבר רעה. אבל זה כמובן רק בדמאי. '''ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני''' — מותר לתרום אפילו מהעלים של צמח מסוים שבעצם אוכלים גם את העלים וגם את הפרי, הוא יכול להפריש מהעלים על הפרי. שמעתי מהרב יעקב משה זכרונו לברכה, שהוא היה מפריש בשוק, כשהוא היה אחראי על הכשרות, את התפוזים לדוגמה על הקליפות, כדי שכשייזרקו יתברר מראש שבעצם הם היו המעשר, הם היו התרומה, וככה הוא לא צריך להפריש כלום. אז מזה שרואים מותר להפריש על העלים — '''במקום שאוכלין''' — מספיק שאוכלים קצת. '''כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה''' — גמליאל זוגא שכח לתקן את הצמח הזה, את הפירות האלה. '''אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו: אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה''' — הפרי שכינו אותם, נשארו לך כמה עלים רקובים שהשלכת ולא זרקת אותם לפח? תפריש עליהם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls4"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.56%;height:1.70%;left:41.13%;width:19.56%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.26%;height:6.78%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:37.04%;height:1.70%;left:68.58%;width:27.45%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''נשמעינה מן הדא.''' דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ"ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט"ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה '''ושורפין אותה בטומאה.''' מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה '''מטמא טומאת אוכלין וכו'.''' כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי"ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ"ק גבי עיסת הכלבים '''הדא אמרה וכו'.''' ש"מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע"פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה '''ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'.''' שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע"פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ"ק בהל"א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות '''אינשי מתקנא.''' שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא"ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה '''תני תרומת מעשר של דמאי.''' קיצר הש"ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג"כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה"ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ"ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ"ל דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס"ד ע"כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש"ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי"ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ"ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ"ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ"ש ומאי קמ"ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה '''א"ר יוסי.''' האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג"כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס"ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ"ל דאע"ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה"ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש"מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש"ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ"ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה"ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא"צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ"א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ"ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ"ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א"צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה"ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא"צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות '''אר"ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.''' כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל"ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ"ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא"צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי"ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה"ג צריך הוא לתקנו קמ"ל נמי דאע"ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג"כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסל מאוכל הכלב.''' נשמעינ' מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה הא לכלב אינו מטמא טומאת אוכלין ואת אמרית מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם. כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דהיכי ס"ד דיכול לתרום כל כך עד שלא תהיה ראוי' וחשובה לשום אוכל דלא יהא שום שם אוכל עלה אפילו לטומאה דהא כמה דברים מצינו דאפילו דאינו אוכל לענין כמה דברים לענין ברכה ולענין אכילת מצה ולכמה ענינים מ"מ לענין טומאת אוכלין חשיב אוכל כדאי' בפ"ק במשנה ה"ה וא"כ היכי ס"ד דיכול להפריש עלי' כל כך עד שלא יהיה עלה שום שם אוכל אפילו לענין טומאה. א"ו דהכונה שתפסל מאוכל אדם ויהיה עדיין שם אוכל עלי' לענין טומאה. ועוד גריס הגר"א ז"ל תיכף ומיד נשרפת בטומאה ואמרת מטמא טומאת אוכלין ר"ל דמקשה על הברייתא גופי' כיון דרשאי לשורפה בטומאה אפילו כשהיא טהורה א"כ אמאי חשיב אוכל לענין טומאה וכיון דמטמא טומאת אוכלין א"כ כשתשרוף אותה בטומאה הרי מטמא אותה בידים ע"ז משני הא דגרסינן לקמן ארשב"ב כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה ע"כ ר"ל דברוצה לאוכלה מחשבה לאוכל אבל ברוצה לשורפה אינו מחשבה לאוכל ואינה מטמאת טומאת אוכלין וע"כ מותר לשורפה בטומאה דלא תטמא לעולם: '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.''' ר"ל שתורמין מן הרע על היפה בדמאי דהא מותר להפריש עלי' עד שתתקלקל כמבואר בהמפרש ז"ל: תני תרו"מ של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ופריך אית חמי תרו"מ של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא של דמאי לא כ"ש ומשני א"ר יוסי לא בתרומת מעשר של דמאי אלא בת"ג של דמאי. וכ"ת האיך שייך דמאי בת"ג הא לא נחשדו ע"ה עלי' ע"ז משני דקרי דמאי לאו בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה עלי' או לא נמי נקרא דמאי ומביא ראי' כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרו' פי' דמביא ראי' דמצינו פעם אחת דנקרא דמאי אפילו לא בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה ת"ג או לא כמה דתימר במשנה מפורשת בספ"ה דמס' דמאי מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות והתם ע"כ פי' דדמאי בספק אם נתרמה עלי' ת"ג או לא דליכא למימר בלוקח מע"ה ז"א דהא פשיטא דנתרמה ת"ג דהא לא חשידי עלה והאיך שייך לומר דהוי תרומה והאיך שייך לומר דמוציא עלי' תרומה ומעשרות ת"ג מאי שייך כאן. בשלמא מרישא דמתניתן שם דקתני מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום אין ראי' משם דהכונה הוא על מעשרות והא דנקט לשון תרומה הוא להכונה דתורם מעשרותיו דהוא ג"כ לישנא דעלמא כמו בנדרים דף ל"ה אבל הכא נקט מפורש עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות הרי בפירוש דמיירי בת"ג והיכי שייך בדמאי ת"ג הא לכתחלה לא צריך להפריש עלי' אלא מעשר מטבל שטבול כך למעשר אחר שנתרמה ת"ג דאי לא"ה ל"ל דמאי וע"כ דבספק אם הפריש תרומה ספק לא הפריש קרי התנא ג"כ דמאי. וכאן נגמר הלכה ג' ומתחיל הלכה ד' ומ"ש אח"כ מן ואמר אף בדמאי עד הלכה ד' נמחק. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וכן נראה פירושו בע"ה. ותיבות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן נגררו מהא דסוף פ"ה דדמאי כדרך הירושלמי. והא דרשב"ב כאן ברוצה לאוכלה שייך לסוף ענין דלעיל בסמוך כגי' הגר"א ז"ל. כמבואר בדברינו לעיל בסמוך: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים דין|ד_כד}}תרומת מעשר של דמאי {{ירו"מ-הדגשה|נטלת מן הטהור על הטמא}}. אית חמי {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}}: תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף יכול לתרום מהטהור על הטמא}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: בספק תרומה גדולה אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|במקרה ש}}ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר {{שוליים דין|ד_כה}}{{ירו"מ-הדגשה|התורם}} מן הודאי על הדמאי, תרומה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות {{ירו"מ-ביאור|שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול.}} ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום}}? אמר רבי שמעון בר ברסנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר ברסנה|°]]: כאן ברוצה לאוכלה {{ירו"מ-הדגשה|ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות}}. כאן ברוצה לשורפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{שוליים דין|ד_כו}}פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כז}}שתי חלות בסוריא<span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ה. אומרת הגמרא, למדנו בברייתא תרומת מעשר של דמאי ניתנת מהטהור הטמא. שואלת הגמרא, מה החידוש? איכא מינה: '''תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא''', תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן. אין איסור לתרום מהטהור הטמא רק בתרומה גדולה, כי שם יש הרי חובה לתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר שאפשר לתרום שלא מן המוקף, אז אין שום איסור, נהפוך הוא צריך לתרום דווקא מהטהור, מהטהור הטמא. אמר רבי יוסי, לא מדובר שם בדמאי כמו שחשבנו דמאי רגיל, אלא '''בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש'''. רק קורא לזה דמאי, כן, כי דמאי זה, מה זה דמאי? שאתה לא יודע אם הפריש או לא. אז גם פה אתה לא יודע, אבל בעצם לא מדובר על דמאי רגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו דמאי, אלא פה מדובר על דמאי כזה שבעצם הוא מסופק אם הוא הפריש תרומה גדולה או לא. אומרת הגמרא, כמה דתימר מן הודאי על הדמאי, '''תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כלומר אם אדם תורם מדבר שהוא טבל ודאי על דבר שהוא דמאי, אז זה תרומה. אבל אותה תרומה לא תאכל עד שיוציאו עליה תרומות ומעשרות עליה. למה? כי אני אומר אולי הדמאי מתוקן בכלל, ואז בעצם הפריש מהחייב על הפטור. אז אומרת הגמרא אם זה ככה, אז למה כשאתה אומר '''אף מן הדמאי על הדמאי כן''', המשנה אמרה תרומה זה עזוב ויתרום, ולא אמרה גם כן שתרומה ועזוב יתרום ולא תאכל עד שיפריש על המקום אחר. הרי לכאורה גם שמה אולי, אולי השנייה, הראשונה היא טבל גמור והשנייה תקנו אותה, כי הרי דמאי אנחנו לא יודעים מה קרה. יכול להיות שהראשונה הייתה טבל והשנייה תקנו. אמר רבי שמעון בר ברסנה: '''כאן ברוצה לאוכלה, כאן ברוצה לשורפה'''. ובאמת ודאי אם הוא רוצה לאכול את זה, אז ודאי הוא חייב גם כן לתקן את זה. אבל כאן מה שהמשנה אמרה שמה, שרק תרומה ועזוב ויתרום, זה אם הוא רוצה לשרוף אותה, הוא לא צריך לאכול את זה, אבל זה לא רוצה רק לשרוף, אז פה הוא לא צריך לתקן את זה. תלמודא משנה: '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר'''. כמו בעלים של הקרקע. אנחנו יודעים שבסוריה חכמים תיקנו שקרקעות של ישראל יהיו חייבות ושל הגויים יהיו פטורות. אז פה בא רבי אליעזר ואומר שגם אריס, כלומר אדם יהודי שהוא אריס אצל גוי בסוריה, גם יהיה חייב כאילו שהקרקע שלו. ורבן גמליאל אומר כל החיוב זה רק עם האדמה שלו. '''רבן גמליאל אומר: שתי חלות בסוריא'''. כלומר בסוריה מפרישים שתי חלות, אחת שהיא נשרפת ואחת נותנים לכהן. '''ורבי אליעזר אומר: חלה אחת'''. '''אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר''', כלומר נתנו רק חלה אחת ואת האריסים פטרו מפירות האריס שבסוריה, שהיה אריס אצל גוי פטרו אותו מתרומות ומעשרות ובשביעית. לאחר מכן '''חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים''', כלומר גם כן חייבו שתי חלות וגם כן פטרו את האריסים מתרומות ומעשרות ושביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''תרומת מעשר של דמאי - הניתן לתרום מן הטהור על הטמא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהדין עוסק בספק תרומה גדולה שצריך מוקף, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ז. {{שוליים דין|ד_כה|חזרה=כן}} '''התורם מן הודאי על הדמאי או מן הדמאי על הדמאי - התרומה חלה אך אין לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא נט|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נט]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא ס|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף ס]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בר ברסנה המחלק בין רוצה לאוכלה (אז צריך להרים תרומה ומעשרות) לבין רוצה לשורפה (אז די בתרומה שתרם); כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיפים נט-ס. {{שוליים דין|ד_כו|חזרה=כן}} '''תבואה שנלושה בעיסה עם מי פירות (שאינם ממים המחייבים) אינה חייבת בחלה משום עריבתה עמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל דיבנה שמחייב, כדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א הי"ז) שפסק שדבש ומי פירות אינם פוטרים את העיסה מחלה. {{שוליים דין|ד_כז|חזרה=כן}} '''כמה חלות מפרישים מעיסת עכו"ם בסוריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל, שנהגו כדבריו בשתי הדרכים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls5"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:37.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:26.35%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:38.73%;height:5.09%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:43.82%;height:1.70%;left:91.92%;width:4.12%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מתני' ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא.''' סוריא זכרנו בכמה מקומות היא הארצות שכבש דוד ויש דינים שנוהגין בה כמו בא"י אלא שהן מד"ס ויש שהיא כח"ל ומפני מה אין בה קדושת א"י והרי כיבשן מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה וכיבוש זה כיבוש רבים הוא אלא משום שכיבש אותן קודם שכבש כל א"י ונשארו עדיין בה מז' עממין ואלו היה כובש בתחילה כל א"י לגבולותיה ואח"כ היה כובש ארצות אחרות היה כבושו בהן כא"י לכל דבר הכי מייתי לה לעיל בפ"ב בהלכה ב' מדרשת הספרי '''ר"א מחייב פירותיהן וכו'.''' אע"פ שאין לאריס בגוף הקרקע כלום ס"ל לר"א דה"ז כישראל הקונה קרקע בסוריא דחייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם דמוהו יש לו שותפות בקרקע ור"ג פוטר הואיל ואין להאריס בגוף הקרקע כלום וקרקע של הנכרי בסוריא פטורה דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע ממעשרות ומשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> '''שתי חלות בסוריא.''' כהאי דתני במתני' דלקמן שהארצות שהן מאמנה ולחוץ וסוריא הוא בכלל שתי חלות אחת לאור מפני שעפרה טמא כארץ העממים ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: חלה אחת. אחזו קולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. חזרו לנהוג כדברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} בשתי דרכים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כח}}שלש ארצות לחלה: מארץ יש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}אל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}} שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר {{ירו"מ-הוסר|ומאמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ומאמנה}} ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור. {{שוליים דין|ד_כט}}וטבול יום אוכלה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות. {{שוליים דין|ד_ל}}ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן: {{שוליים דין|ד_לא}}החרמים {{שוליים דין|ד_לב}}והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור {{שוליים דין|ד_לג}}והזרוע והלחיים והקיבה {{שוליים דין|ד_לד}}וראשית הגז {{שוליים דין|ד_לה}}ושמן שריפה {{שוליים דין|ד_לו}}וקדשי מקדש {{שוליים דין|ד_לז}}והביכורים. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בביכורים. כרשיני תרומה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{שוליים דין|ד_לח}}מתיר וחכמים אוסרין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אלא בחכירי בתי אבות {{ירו"מ-הדגשה|שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי}}, כגון {{ירו"מ-הוסר|מהלל }}מהלין {{ירו"מ-הדגשה|שדות}} דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה ובשדות אלה חייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש חלה כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: קנס קנסו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא ישתקעו בסוריא}}. מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור. הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_לט}}אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. מה טעמהון דרבנין? אמר לו: {{שוליים דין|ד_מ}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: כמה {{ירו"מ-הוסר|דאתאמר }}דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו שיפריש}} שתי חלות בסוריא, ודכוותה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא תקנו שיפריש}} שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: חלה אין אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהיא התרומה האחרונה}}. תרומה יש אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיתן עוד תרומה לכהן}}, נמצאת אותה תרומה {{ירו"מ-הדגשה|שניה}} שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ג}} להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. אמר ליה {{ירו"מ-ביאור|אם תחייב דמאי בסוריא}}: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר}}. מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|שחלה פטורה מהדמאי ד}}אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא הוא <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת'''. כי זה ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה שנייה, לא לבבל. '''מגזיב ועד הנהר ועד שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן''', וזה מקומות שכבש יהושע ולא קידשו לבבל, אבל שתיהן מדרבנן. אבל כיוון שהמקומות האלה היו פעם מארץ ישראל, מראה להם איזה עיקר מהתורה, לכן חכמים תיקנו שיפרישו שתי חלות. אחת בגלל שבעבר עיקר החלה שם היא מדאורייתא, לכן מפרישים חלה אחת כשיעור והיא תישרף - היא הולכת לאור - ועוד חלה אחת קטנה בגן השיעור כמה שרוצים, וזה ייתנו לכהן והכהן יכול לאכול את זה. הסיבה שעשו את זה, שלא תשתכח תורת חלה. '''של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור'''. כלומר זה אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה בפי לקנה, ושל כהן אין לה שיעור. כמו שאמרנו, זה כל מה שעשו זה רק בשביל שלא תשתכח תורת חלה, כי שיעור שכוהנים אוכלים את זה, נותנים לכהן והכהן אוכל. '''מהנהר ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן'''. כלומר אחרי נהר פרת אחרי הרי אמנה, זה כבר חוץ לארץ גמור. זה לא לבבל ולא לארץ ישראל, מצרים כבשו אותם. אז שמה מפריש שתי חלות גם כן אחת לאור ואחת לכהן, אבל כאן '''של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה'''. כלומר לנותנים לכהן את החלה בשיעור כלומר אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה שתיקנו, והוא לא צריך להיות טהור גמור, אלא עדיין שיהיה טבול יום, כלומר טבול יום יכול לאכול אותה. '''רבי יוסי אמר: אינו צריך טבילה''', יכול אפילו טמא לאכול אותה. '''ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות''', להם זה אסור. '''ונאכלת עם הזר על השלחן''', כלומר מותר לכהן לאכול את זה ביחד עם זר, למרות שהזר אוכל חולין ולא חוששים שמא יתערבב עם החולין, והזר יאכל בטעות את התרומה הזאת, כי באמת היא חולין. '''וניתנת לכל כהן''', כלומר לא רק כוהנים חברים שמקפידים על טהרה, אלא כל כהן יקבל אותה. ואומרת המשנה: '''אלו נותנין לכל כהן: החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה''', כלומר שמן תרומה שהיא טמאה, '''וקדשי מקדש והביכורים. ורבי יהודה אוסר בביכורים'''. כאן אינה תרומה, כלומר זה עיקר המאכל שלו. '''כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין'''. אמרו לא, צריך גם כן כוהן שמקפיד על טהרה. אומרת הגמרא: למדנו '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל''' פוטר. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לא חייב רבי אליעזר אלא בחכירי בתי אבות'''. כלומר, הוא לא חייב בכל אדם שהוא אריס, אלא רק באריסים כאלה שהם אריסים דורות - האבות שלהם והאבות של האבות שלהם, עליהם רק גזרו. כי בגלל שהם גרים שם כל כך הרבה שנים אריסים באותה שדה, זה נראה כאילו זה השדה שלהם. כגון '''מהלין דבית רבי רבי אליעזר'''. אנחנו יודעים שאנטונינוס נתן לרבי בחכירה למשך אלפיים שנה, נתן לו שדות. השדות האלה, למרות שזה בעצם סוריה, בכל אופן השדות האלו היו חייבים בתרומות ומעשרות ושביעית. תני רבי חלפתא בן שאול אומר: '''קנס קנסו רבי אליעזר''', כדי שלא ישתקעו בסוריה. אומר זה סיבה אחרת - לא בגלל מה שאמרנו שזה נראה כאילו הקרקע שלו, אלא זה קנס, כדי שלא יישארו בסוריה, שיעזבו שיבואו לארץ ישראל. שואלת הגמרא: '''מה נפק מביניהון'''? איזה חציצה בין שניהם? '''אריס לשעה''' - כלומר אם אדם הוא אריס רק לעונה אחת, אז '''מאן דאמר קנס, חייב''' - פה גם הוא יהיה חייב. '''ומאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור''' - פה הוא היה פטור, כי הרי כולם רואים שזה לא שלו, הוא בא לפה רק לעונה אחת. '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי רבן גמליאל'''. כי הרי יכול להיות שזה מגויים, יכול להיות שזה מיהודים ואולי לא הפרישו. '''וחכמים אומרים: אינו צריך להפריש חלת דמאי''' - העיקר שמה זה מגויים. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא: '''ויאות אמר רבן גמליאל'''. כלומר, לכאורה רבן גמליאל צודק, הרי הרוב שמה זה גויים. '''מה טעמהון דרבנין'''? אמר לו: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא'''. אז לכן חכמים אומרים שלא צריך להפריש. רבי אבון בר חייא בעי: '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא, ודכוותה שתי תרומות בסוריא'''? כלומר מאחר שתיקנו להפריש שתי חלות בסוריה, אז מכל שכן, למה לא תיקנו שיפריש שתי תרומות בסוריה? יכול להיות אותו דבר. אמר רבי חגי: לא, יש הבדל. '''חלה אין אחריה כלום'''. כלומר, חלה זה התרומה האחרונה, אז אם הבן אדם מפריש חלה נגמר. אבל '''תרומה יש אחריה כלום''' - הרי אחרי תרומה גדולה צריך להפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר, מעשר שני וכולי. '''אם אומר את כן, נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות'''. כי הרי הוא היה עכשיו צריך להפריש מעשר ראשון במקום להפריש תרומה גדולה, אז התרומה הגדולה הזאת בעצם חייבת במעשרות, לכן לא תיקנו את זה. אומרת הגמרא: '''ביקש רבן גמליאל ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה'''. הוא רצה שיפרישו דמאי. אמר ליה רבי הושעיה: '''מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. הם יצטרכו להפריש על החלה שהם יקבלו, מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא תיקן. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה'''? לכאורה הוא חזר בו. הרי במקום אחר אמרנו שחלה פטורה מדמאי - למה? '''כי אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן'''. ופה הוא אומר שאני לא גוזר דמאי בסוריה, שמא הם יפרישו, יתנו לכהן חלה, אבל לא יפרישו עליה מעשרות. אמר רבי בון בר חייא: אני אומר שמא אותה חלה - מאחר שהולכת לשריפה, אין אימת קדשים עליו ולא יפריש עליה תרומות ומעשרות. זאת אומרת, הרי אמרנו שבסוריה הוא נותן שתי חלות. נכון שאימת קדשים עליו זה בחלה שהוא נותן לכהן לאכילה, אבל אולי הוא נותן לו את החלה השנייה, שהוא מזלזל בה, זה שריפה - שמא אותה נתן לו, ולכן בעצם אני חושש שמא לא יפריש עליה תרומות ומעשרות. וכאן לכאורה קצת קשה. זאת אומרת, לכאורה מה הוא עושה בחלה הזו? הוא שורף אותה. אז למה צריך להפריש תרומות ומעשרות? אז באמת יש פרשנים שאומרים שהחלה של השריפה היא לא נשרפת - כוהן יכול לאכול אותה בטהרה, טבול יום. מה שנאמר במשנה שטבול יום אוכל, יש דעה שאומרת שזו אותה חלה שנשרפת. כלומר אם יש כוהן שהוא רק טבול יום, כלומר הוא טהור רק טבול יום, אז הוא יכול לאכול אותה. אבל אם אין כוהן שהוא אפילו טבול יום, במקרה כזה שורפים אותה - זו הכוונה. זה יותר מסתדר עם הפירוש כאן, אבל לא כולם מסכימים על הפירוש הזה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_כח|חזרה=כן}} '''חלוקת ארץ ישראל לשלוש ארצות לענין חיוב חלה ומספר החלות הנפרדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת ("חלת כהן" בלבד), מגזיב עד הנהר שתי חלות (של אור יש לה שיעור, של כהן אין לה שיעור), ומהנהר ולפנים שתי חלות (של אור אין לה שיעור, של כהן יש לה שיעור) - כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_כט|חזרה=כן}} '''האם טבול יום מותר לאכול חלה, והאם היא נאסרת לזבים וזבות נידות ויולדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ז ח|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ה|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק שטבול יום אוכל את החלה, וחלה אסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח; הלכות תרומות פרק ז הלכה ח) והשו"ע (יו"ד סימן שכב סעיף ה). {{שוליים דין|ד_ל|חזרה=כן}} '''תרומה ומעשר עני נאכלים עם זר על שולחן אחד וניתנים לכל כהן שהוא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחלה וכיו"ב מדרבנן ניתנים לכל כהן ונאכלים עם הזר על השולחן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_לא|חזרה=כן}} '''סתם חרמים שהחרים אדם ולא פירש למה - נחשבים לכהנים ולא לבדק הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו ה|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ה. {{שוליים דין|ד_לב|חזרה=כן}} '''חובת פדיון פטר חמור בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו יד|רמב"ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות בכורות א טו|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שפדיון פטר חמור, כבכורות ופדיון הבן, נוהג בכל מקום ואינו תלוי בארץ, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בכורות פרק א הלכה טו ובהלכות ערכין פרק ו הלכה יד. {{שוליים דין|ד_לג|חזרה=כן}} '''חייבים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה מבהמת חולין שנשחטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה א]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתנות אלו ניתנות לכהן מכל בהמה, כמבואר ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכות א,יא. {{שוליים דין|ד_לד|חזרה=כן}} '''חובת מתנת ראשית הגז לכהן חלה בארץ ובחוצה לארץ, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים י|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כן מסקנת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שראשית הגז נוהגת בכל מקום ובכל זמן שלא כמתנות כהונה התלויות בקדושת הארץ. {{שוליים דין|ד_לה|חזרה=כן}} '''שמן טמא (שמן שריפה) שנתערב בשמן טהור, האם מצטרף לשיעור מצרפים ומעלה לתרומה ולחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ו ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ו, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף שמן שריפה מצטרף לחשבון החולין המצטרפים עם התרומה או החלה, שכן טעם התרומה מפריחו ומעלהו, ולכן מעלה כתרומה או כחלה לפי חשבונו, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ב הלכה יד ופרק ו הלכה ב.. {{שוליים דין|ד_לו|חזרה=כן}} '''קדשי מקדש טעונים סמיכה על ידי הבעלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י א|רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי המצריך סמיכה בקדשי מקדש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה א. {{שוליים דין|ד_לז|חזרה=כן}} '''אין ליהנות ולתת מהביכורים לפני הבאתם או שלא כדינם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ג|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ג, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המתירים, שהביכורים אינם קדושים כתרומה עד הבאתם, כפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ג הלכה א. {{שוליים דין|ד_לח|חזרה=כן}} '''חיוב מעשרות ותרומות בפירות שהחוכר ישראל מגוי בסוריא בחכירה קבועה של דורות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות יב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס דווקא בחכירת בתי אבות שכבר כמה דורות חוכרים אותה, כדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן המפרש כך את המחלוקת, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_לט|חזרה=כן}} '''חלת דמאי - האם חייבים בהפרשתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שיש להפריש חלת דמאי, ודעת רבן גמליאל שאינו צריך - נדחתה, כמבואר ברמב"ם (הלכות ביכורים ח, יד) שחייבו חלת דמאי משום חומרת חלה. {{שוליים דין|ד_מ|חזרה=כן}} '''חיוב חלה בסוריא בהפרשה אחת ולא בשתי חלות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' כרבי חגי: חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה, לכן די בהפרשה אחת בספק סוריא ולא כתרומה גדולה שיש אחריה מעשרות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls6"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:43.82%;height:1.70%;left:41.13%;width:50.79%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:45.52%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.39%;height:1.70%;left:78.05%;width:17.99%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר [אלא] בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ור"א אומר חלה אחת.''' דס"ל עפרה טהור כא"י ומפריש חלה אחת ותנתן לכהן '''אחזו בתחלה כקולו של ר"ג.''' בענין אריס לנכרי בסוריא וקולו של ר"א דאין מפרישין בה אלא אחת ואח"כ חזרו בהן והתחילו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים דאין קרקע של נכרי בסוריא חייבת במעשרות ובשביעית וישראל האריס בה פטור מכלום לפי שאין להישראל חלק בגוף הקרקע וכן לענין חלה כר"ג ומפרישין שתי חלות בסוריא והלכה כר"ג בשתיהן '''מתני' ר"ג אומר שלש ארצות לחלה.''' שלש ארצות חלוקין הן לענין דין חלה '''מא"י ועד כזיב.''' שהן מקומות שהחזיקו בהן עולי בישל כדתנינן לעיל בריש פ"ו דשביעית לפי שיש הרבה כרכים שכיבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובאותן שכבשו עולי בבל עד כזיב שהוא סוף אלו המקומות נוהגת חלה אחת שמפרישין בהן כשיעור חלה אחת והיא נאכלת לכהני' ובזמן שהיה להן אפר פרה קאמר שלא היו טמאי מתים '''מכזיב ועד הנהר ועד אמנם.''' כלומר מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנם והכי מפרש בגמרא שאלו הן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל שהן מכזיב ולחוץ לצד אחד עד הנהר והוא של מצרים ומכזיב ולחוץ לצד השני ועד אמנם והוא הר ההר המוזכר בגבולי הארץ ות"י טורי אמנום מפרישין בהן שתי חלות אחת לאור שהיא נשרפת ואחת לכהן ונאכלת ומפני שאותן המקומות לא נתקדשו בקדושת הארץ בימי עזרא שהוא עיקר הקדושה בא"י שקדשה גם לעתיד לבוא אבל קדושה הראשונה שקדשו עולי מצרים משגלו בטלה קדושתם וא"כ החלה שמפרישין בהן טמאה היא מחמת שאין עפר הארץ ההיא נקדש כקדושת א"י ממש ובדין שתהא נשרפת אלא דמיהת אותן המקומות מא"י הן לפיכך אמרו שמפרישין בהן שתי חלות והאחת שנשרפת יש לה שיעור והוא אחד ממ"ח דמצינו לשיעור הזה שהוא שיעור הנחתום כדתנינן לעיל בפ"ב ודי בשיעור הזה וא"צ לשיעור אחד מכ"ד כשיעור מעיסת בעה"ב שהרי נשרפת היא והשיעור שאמרו בה אינו אלא מפני דמיהת מקומות הללו מא"י הן והשניה מפריש אותה לכהן לאכילה וכדי שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי לא נטמאת הראשונה טומאה ידועה והלכך מפרישין עוד להשניה לאכילה לכהן ומפני שהיא אינה אלא מטעם חששא בעלמא לפיכך אין לה שיעור אלא כל שהוא רוצה להפריש מפריש הוא '''מהנהר ומאמנום לפנים.''' וזהו לחוץ מגבול א"י וכדפרישית לעיל בשביעית דהאי לפנים מלשון ולפנים בישראל הוא כלומר שממקום הקודם מהן לצד חוץ ונכלל בזה סוריא ושאר הארצות מפרישין בהן שתי חלות ג"כ אחת לאור ואחת לכהן אלא מפני שאותן המקומות אינם מא"י כלל ושתי החלות אינן אלא מדבריהם ממש ולפיכך הראשונה שהיא נשרפת אין לה שיעור כלל והשניה שהיא לכהן לאכילה יש לה שיעור והוא שיעור הנחתום א' ממ"ח דהואיל וזו וזו מדבריהם הן מוטב לרבות בהנאכלת מבהנשרפת והטעם בכאן לשתי החלות שהאחת נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת והאחת שהיא לאכיל' כדי שלא תשתכח תורת חלה שניתנת לכהן '''וטבול יום אוכלה.''' דהואיל וחלה זו שהיא מדבריהם ואינה אסורה אלא לטמאים ממש ואם טבלו אע"פ שלא העריב שמשן מותרין הן לאוכלה '''ר' יוסי אומר א"צ טבילה.''' דקסבר דלחלה מדרבנן א"צ אפי' טבילה '''ואסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות.''' בגמרא קאמר דדברי ר' יוסי הן דבטומאה שיוצאת מגופו מודה ר' יוסי דאסורה וצריך טבילה '''ונאכלת עם הזר על השלחן.''' לפי שאינה מדמעת ואפי' אם נתערבה שוה בשוה שאינה אלא מדבריהם '''וניתנת לכל כהן.''' ואפי' לכהן עם הארץ שאינו עושה בטהרה לפי שבלאו הכי היא טמאה מאויר ארץ העמים '''מתני' אלו ניתנין לכל כהן החרמים וכו'.''' טעמא דאלו שבעה הראשונים שהן ניתנין לכל כהן דלא איכפת בהו אם הוא נזהר בטהרה או לא לפיכך ניתנין אף לכהן שאינו ידוע אם משמר אותן בטהרה. וטעמא דקדשי המקדש והבכורים משום דמכיון שמביאין אותן בפנים לעזרה מסתמא מזהר זהיר ועושה אותן בטהרה '''החרמים.''' כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וכן להשאר דקחשיב שהן מכ"ד של מתנות כהונה '''והבכורות.''' אם בכור תם הוא ה"ז בכלל קדשי המקדש לטעמא דאית בהו ואם בעל מום הוא וצריך ליתנו לכהן כדדרשינן ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום וכתיב בבכור בעל מום וכיוצא בו הטמא והטהור יאכלנו '''ושמן שריפה.''' שמן של תרומה שנטמא ואינו עומד אלא לשריפה אבל שאר מתנות כהונה שבגבולין כגון תרומה ותרומת מעשר והחלה שצריכין טהרה אינן ניתנין אלא להכהן הנזהר בטהרה '''ר' יהודה אוסר בבכורים.''' ליתנן לכל כהן וקאמר בגמרא דר' יהודה לטעמיה דאמר בסוף בכורים שאין נותנין אותן אלא לחבר בטובה ולא לכל כהן דמכיון דלא עבדי בהו עבודה דלמא לא מזהר זהיר בהו והלכה כחכמים '''כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר.''' ליתנו לכל כהן וקאמר בגמרא דר"ע נמי לטעמיה דאמר לעיל בפ"ב דמעשר שני דכל מעשיהן בטומאה הואיל ואינן נאכלין אלא ע"י הדחק לא הוו כשאר תרומה וחכמים אוסרין דמיהת אוכל בשני רעבון הן והלכה כחכמים '''גמ' אלא בחכירי אבות.''' כגון הללו דבית רבי שיש להן אריסין מאבותיהם וכן בניהן אחריהן והואיל והן אריסין קבועין נראה כמי שיש להן חלק בקרקע '''קנס קנסו ר"א.''' טעמא משום קנס הוא שנעשה אריס להנכרי וקנסו אותו כדי שלא ימצא הנכרי אריס לשדותיו וימכרם לישראל '''מה נפק מביניהון.''' מהני טעמא וקאמר אריס לפי שעה איכא בינייהו דלמ"ד משום קנס אף אריס לשעה חייב אבל לאידך מ"ד דלא ס"ל טעמא דקנס ומוקי להא דר"א בחכירי בתי אבות א"כ אריס לשעה פטור אף לר"א '''הלוקח מן הנחתום בסוריא כו'.''' תוספתא היא בפרק ב' '''ויאות אמר ר"ג.''' שפיר קאמר משום שיש לחוש שמא לא הפריש הנחתום חלה וכהאי דתנינן לעיל בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק ומ"ט דרבנן דפטרי בסוריא '''א"ל.''' ר' מנא מפני שהיה ידוע להם שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כדאמרינן ששלח יוחנן כ"ג בכל גבול ישראל וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה והלכך לא גזור בדמאי אלא בתרומת מעשר כך היו יודעין שלא נחשדו על החלה בסוריא ומתני' דפ"ה דדמאי מיתוקמא בארץ ישראל ובשארי מקומות באותן שגזרו על הדמאי שם היו נחשדין על החלה כשם שהיו נחשדין על תרומת מעשר '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא.''' מטעמא דס"ל עפרה טמא כארץ העמים והלכך צריך שתי חלות אחת לשריפה שלא יאמרו ראינו חלה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל א"כ נימא ודכוותה שתי תרומות בסוריא ואמאי לא גזרו בתרומה נמי כן אחת לשריפה ואחת לאכילה '''א"ר חגיי.''' לא דמייא שהרי אין זה אלא משום חששא בעלמא מטעמא דאמרן הלכך גבי חלה הוא דחששו לכך לפי שאין אחריה כלום לתקן איזה דבר שהיא האחרונה שבמתנות אבל תרומה יש אחריה כלום שצריך להפריש אחריה המעשרות ותרומת מעשר ואם אומר את כן לגזור להפריש תרומה שנייה נמצאת אותה תרומה שנייה תהא טבולה למעשרות שהרי מן התורה כבר נפטר בתרומה ראשונה והשנייה אינה אלא משום חששא ויצטרך להפריש ממנה המעשרות וכולי האי לא חששו חכמים '''ביקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא.''' לפי שלא גזרו בתחילה דמאי על פירות שבסוריא כדתנן לעיל בפ"ק דדמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי וביקש ר"ג לגזור עליהן דמאי לפי שראה שחשודין הן על המעשרות ולא הניח לו ר' הושעיא משום שאמר לו שאם אתה עושה כן מעתה יחושו הכהנים על חלתן שנותנין להם שם שמא הפרישו חלה מעיסה שאינה מתוקנת מן המעשרות ויצטרכו הכהנים לתקן אותם ואין לנו לחדש דבר על מה שלא גזרו חכמים בתחילת גזירתם על הדמאי שבמקום שלא גזרו לא גזרו '''מחלפה שיטתיה דר' הושעיה.''' קשיא דידיה אדידיה דתמן אמר בפ"ק דדמאי בהלכה ג' על הא דתנינן חלת עם הארץ פטורה מן הדמאי ומפרש התם ר' הושעיה לטעמא מפני שאימת קדשים עליהם על עמי הארץ ואינו נותן לכהן החלה שהיא קדש מדבר שאינו מתוקן והכא הוא אומר הכן בתמיה שיחושו הכהנים על חלתן והלא החלה היא פטורה מדמאי שמסתמא נותנה לכהן מדבר המתוקן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג וחכ"א א"צ להפריש חלת דמאי וכו'.''' ומסיק שלא נחשדו ישראל על החלה וכל פלוגתתן הוא רק על הנחתום אבל בע"ב לכ"ע לא נחשדו על חלה כדמבואר בסמוך [ואח"כ מפסיק בהא דר"א ב"ח בעי משום דנוגע להענין הזה כמבואר בדברינו] ר"א ב"ח בעי כו' שני תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום ואפילו שיפריש עוד הפעם חלה ומחזקינן לה שלא נפטרה מחלה הראשונה מ"מ א"צ ליתן רק חלה לבד משא"כ בתרומה אם תחזיק לה שלא נפטרה מתרומה ראשונה ואתה עושה אותה תרומה ובאמת נפטרה כבר מתרומה הראשונה והיא אינה תרומה וחייבת במעשרות וכשאתה עושה אותה תרומה מספק צריך אתה לנהוג בה ב' חומרות שמא היא תרומה ושמא אינה תרומה דכבר נפטרה וחייבת במעשרות ע"כ תהא צריך לנהוג בה ב' חומרות ע"כ לא החמירו. ואח"כ קאמר הגמ' ע"ז דר"ג ב"ר ביקש להנהיג את הדמאי בסוריא ר"ל חלת דמאי בסוריא כההיא דר"ג דהלוקח מן הנחתום בסוריא יתן חלת דמאי ולא הניח לו ר"ה משום דא"כ דתחזיק חומרת ר"ג ותחשוד אותם א"כ יהי' ב' חומרות דהנחתום דמפריש חלה יהי' חשש לכהנים בחלה הזאת גם משום דמאי. וכההיא דאמר לעיל בסמוך בב' תרומות דא"כ תהיה צריך לחוש ב' חששות ע"ז פריך הגמ' מחלפ' שיטתי' דר"ה תמן הוא אומר אימת קדשים עליו והכא אומר הכין פי' דהא קי"ל דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי בשלמא לר"י לא קשה דהוא קאמר לעיל בפ"א דמס' דמאי דהטעם דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי משום דלא גזרו על הדמאי בחלה ע"כ י"ל דלא גזרו רק בא"י משום דכל עיקר דמאי הוא חומרא בעלמא דבא"י רוב ע"ה מעשרין משא"כ בסוריא י"ל דאין רוב ע"ה מעשרין ע"כ החמירו וגזרו אפילו בדמאי משא"כ לר"ה דקאמר הטעם מפני אימת קדשים עליו א"כ אין נ"מ בין סוריא לא"י ואין שום חשש לחוש על חלתן ע"ז אמר רבב"ח אני אומר אותה של אור נתן לו ר"ל דע"ה סבר דנותן לו לאחר ע"כ אין אימת קדשים עליו ע"ז אמר לו ר"מ דז"א דהא בפירוש קאמר דיחושו על חלתן מלשון זה משמע דאפילו נתן לו בפירוש לשם אכילתן וכונתו שיחושו אלו הכהנים שנתן להם חלתן עבור אכילתן. ואח"כ מביא הגמ' הברייתא דהלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי [ובברייתא הזאת שנוי' בסתם הלוקח מן הנחתום צריך להפריש והוא מפורש כר"ג ולא כחכמים דהא מפורש דבנחתום צריך להפריש וקס"ד דהברייתא הזאת מיירי בסוריא א"כ מוכח דהלכה כר"ג] כו' חזקת בעה"ב בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי כפי' מהרא"פ ז"ל ע"ז פריך דמהברייתא הזאת קשה על ר"ה דקס"ד דהבריית' קאי על סוריא א"כ מוכח בפירוש דהלכה כר"ג דפליג עם חכמים בברייתא דלעיל גבי נחתום דהא הכא מפורש בלא פלוגתא דבנחתום צריך להפריש חלת דמאי ואמאי לא הניח ר"ה לר"ג ב"ר לנהוג כר"ג ומשני ר"מ דל"ק כאן בא"י ר"ל בסוריא וכאן בחו"ל פי' הברייתא הזאת מיירי בחו"ל דבסוריא לא חשידי ישראל אחלה משום דחשובה כא"י וחששו על חיוב דחלה כמו על תרומה כדאמר לעיל משא"כ בחו"ל דקיל ומזלזלי בה. ע"כ צריך להפריש חלת דמאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה לחלוק בנחתום בין סוריא לבין חו"ל: '''תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן.''' פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> אומר הכן {{ירו"מ-הדגשה|שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן}}? אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: אני אומר {{ירו"מ-הדגשה|שמא}} אותה של אור נתן לו {{ירו"מ-הדגשה|ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות}}. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה}}. {{שוליים דין|ד_מא}}הלוקח מן הנחתום {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי חנניה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה חברון דרבנין|°]]: במתארח אצלו {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הוסר|לעיסתו}}{{ירו"מ-הדגשה|עיסתו}}. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם קונה ממנו אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית}} והן שראו אותו מגבל אצל אחר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו. ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי}}. חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי {{ירו"מ-הדגשה|שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר. אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי: ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{שוליים דין|ד_מב}}כאן {{ירו"מ-הוסר|בארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|בחוצה}}{{ירו"מ-הדגשה|שפטור מן הדמאי בספק ממי לקח וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור. תנן}} {{ירו"מ-הוסר|לארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|מארץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כיני מתניתא {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|מזרחה}} עד הנהר {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|וצפונה}} עד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}}. תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? {{שוליים דין|ד_מג}}כל שהוא שופע מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-ביאור|הרי אמנה}} ולפנים ארץ ישראל. מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} ולחוץ חוצה <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת חלה, דף כ"ו. בדף הקודם אמרנו שרבן גמליאל ברבי רצה להעניק דמאי בסוריה, ורבי יהושע לא הניח לו, אמר לו: אם ככה, אם תעשה דבר כזה, אז הכוהנים שיקבלו חלה יצטרכו להפריש עליהם מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא הפריש. ואז שאלנו האם רבי הושעיה חזר בו, הרי במקום אחר רבי הושעיה אומר שהחלה פטורה מדמאי כי אין קודשים ניתנים על עם הארץ, והוא לא ייתן לכהן משהו לא מתוקן. וכאן הוא אומר שאם הכהן יקבל חלה, הכהן יצטרך לחשוש ולהפריש תרומות ומעשרות שמא בעל הבית לא הפריש. ועל זה אמר רבי בון בר חייא ש'''אני אומר אותה של אור נתן לו''', שפה זה שונה, בסוריה זה שונה, כי הרי שם יש שתי חלות, אחת הולכת לשריפה ואחת ניתנת לאכילה. אני חושש שמא מדובר באותה חלה שהולכת לשריפה, ואז בעל הבית לא מקפיד. אבל בזאת שלאכילה באמת הוא מקפיד לתת אותה אחרי שהוא הפריש תרומות ומעשרות, אבל אולי מה שהוא נתן לו זאת אותה אחת שהולכת לשריפה. אמר לו רבי מנא: '''לא תני רבי הושעיה אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. מדובר על אותה חלה שהם אוכלים, וזה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''הלוקח מן הנחתום האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי'''. '''מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי'''. אמר רבי יונה בשם רבי חנניה חברון דרבנין: כל מה שאמרנו זה דווקא במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם הוא קנה ממנו, אז אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי. אמר רבי יונה: מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית ולא להפריש דמאי — '''והן שראו אותו מגבל אצל אחר'''. כלומר, אם אני רואה אותו שהוא הולך לחבר שיגבל לו עיסתו בטהרה, ואם אני רואה שהוא מקפיד שאחר יגבל כשלא הייתה בה טומאה שלו, אז ודאי הוא מקפיד גם שיפריש תרומות ומעשרות כראוי. אומרת הגמרא: '''חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי'''. כלומר, אם אני בא אצל בעל הבית בסוריה, אוכל אצלו, לא צריך להפריש חלת דמאי. למה? כי מסתמא הוא לקח את זה מגוי. עכשיו, אם הוא יודע שרוב מכנסו משלו, כלומר אם יש לו שדה, ובעצם רוב הלחם שלו זה משלו, אז צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה בעי: '''ולית הדא פליגא על רבי הושעיה'''? שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריה. הרי פה אתה רואה שצריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי מנא: '''כאן... כאן''', שחייב משום דמאי זה כשמדובר שבוודאי הוא לקח מיד ישראל. מה שפטור מדמאי זה בספק ממי לקח. כלומר, אם אני לא יודע ממי לקח, בזה אני פטור, כיוון שרוב המוכרים זה גויים. אבל אם הייתה וודאות שהוא קנה מישראל, הרי ישראל חייב, ולכן יהיה חייב בדמאי. ואומרת המשנה: מארץ ישראל ועד גזית מפרישין חלה אחת, כי זה בעצם מקום שקידשו גם עולי בבל. מגזית ועד הנהר ועד אמנה מפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא: '''כיני מתניתא''': מה שכתוב מגזית ועד הנהר ועד אמנה, אפשר להתבלבל, אפשר לחשוב שהכל זה לכיוון אחד, מגזית עד הנהר ומהנהר עד אמנה. אלא הכוונה: מגזית מזרחה עד נהר פרת, ומגזית צפונה עד הרי אמנה. '''תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? כל שהוא שופע מטוורס ולפנים ארץ ישראל, מטוורס ולחוץ חוצה לארץ'''. כלומר לכיוון דרום זה ארץ ישראל, וממה שמעבר לטורי אמנה ולחוץ זה חוץ לארץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מא|חזרה=כן}} '''הקונה פת מנחתום או ממוכרת בשוק חייב להפריש חלת דמאי, ואילו האוכל אצל בעל הבית או המתארח אצלו פטור מהפרשת חלת דמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי חנניה: הפטור הוא דווקא במתארח אצלו על עיסתו שראה שנתגלגלה ברשותו ומקפיד להפריש, אך הקונה ממנו אפילו בעל הבית חייב בדמאי; כך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_מב|חזרה=כן}} '''בגבולות ארץ ישראל לעניין חלה, מגזיב מזרחה ועד הנהר ומגזיב וצפונה עד אמנה - חייבים בשתי חלות (אחת לאור ואחת לכהן).''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונא המפרש את המשנה כך שהתחום שבין גזיב לנהר ולאמנה חייב בשתי חלות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים. {{שוליים דין|ד_מג|חזרה=כן}} '''גבול ארץ ישראל לצד הים נקבע בקו ישר מהר אמנון ועד נחל מצרים, והאיים שבים שמעבר לחוט נחשבים חוץ לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/תנא קמא) כפי שפסק הרמב"ם, שהניסין שבים חוץ לארץ, ודעת רבי יהודה נדחתה מהלכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls7"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.39%;height:1.70%;left:41.13%;width:31.24%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.08%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:70.96%;height:1.70%;left:73.39%;width:22.65%"></span></span><!--/צילום--></div> ⁣‌​‌‌​​​​​​‍ <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text"> הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''א"ר בון בר חייה אני אומר אחת של אור נתן לו.''' כלו' ה"ק ר' הושעיה שעל החלה של אור שנותן לו יש לחוש שהרי בסוריא מפרישין שתי חלות לדברי ר"ג ועל אותה חלה הוא דקאמר שמעתה יחושו הכהנים על חלה זו שמא היא מדבר שאינו מתוקן ואין כאן אימת קדשים עליו מכיון שחלה זו לא ניתנה לאכילה: א"ל ר' מנא לר' בון האי לאו מילתא היא לשנויי הכי להא דר' הושעיה שהרי לא תני ר' הושעיה בדבריו אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ומשמע על החלה שלהן שניתן להן לאכילה ואי בחלה של אור מאי חלתן דקאמר ועוד דלא שייך כלל לומר יחושו וכי מה איכפת לכהן בחלה של אור והלכך קשיא הא דר' הושעיה עליה דידיה גופיה '''הלוקח מן הנחתום וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק דמכלתין '''מבעל הבית והמתארח אצלו.''' כלומר שלקח מן הבעה"ב או מן המתארח אצלו והכי הוא בהדיא בתוספתא מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ולפי הגי' דהכא יש לפרש והמתארח אצלו הרי הוא כמו הלוקח ממנו ואין צריך המתארח להפריש חלת דמאי וכן נראה מהא דלקמן וקמ"ל דאע"ג שאין מתארחין אצל עם הארץ כדתנן בפ"ב דדמאי המקבל עליו להיות נאמן וכו' ואינו מתארח אצל עם הארץ אפלו הכי בחלה אין חוששין שלא חששו אלא בנחתום שעושה להשתכר ואפשר שהוא חס מלמעט בהעיסה ואינו מפריש חלה אבל הבעה"ב אע"פ שהוא עם הארץ מ"מ על החלה חושש הוא ומפריש ולקמן מוקי להברייתא דוקא בח"ל שהיא מדרבנן והלכך תלינן לקולא גבי בעה"ב דהואיל ואינו מפריש אלא חלה אחת לאור ובכל שהוא מיפטר מסתמא לא יאכל הוא עצמו אם לא הפריש החלה אבל לא בא"י כדלקמן '''במתארח אצלו לעיסתו.''' כלומר שאוכל עם הבעה"ב בעיסתו של הבעה"ב שהוא אוכל בעצמו ובהא הוא דלא חששו שמא לא הפריש חלה מכיון שהבעה"ב בעצמו אוכל מזה ומטעמא דאמרן ולאפוקי אם המתארח נותן לו משלו לתקן המאכל בשבילו דשמא לא יחוש מלהפריש חלה דלא איכפת ליה בשביל אחרים ור' יונה דידיה מפרש לה וקאמר והן דוקא שראו אותו להבעה"ב מגבל העיסה אצל אחר בהא הוא דחיישינן אם המתארח אוכל משלו דכיון שהוא שלא בפני המתארח אפשר שלא יחוש להפריש חלה בשביל זה אבל אם הוא מגבל בביתו לא חיישינן גם בכה"ג לפי שמתירא שהמתארח יראה שאינו מפריש החלה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> '''חזקת בעלי הבתים בסוריא וכו'.''' כדאמרינן לעיל שלא נחשדו בסוריא על החלה והא דמייתי לה הדר בכאן לאשמועינן דהך דינא דברייתא וכדמפרש ר' יונה גם בסוריא הוא כן ומשום הסיפא דמסיק נקיט לה '''אם יודע שרוב מכנסו משלו וכו'.''' כלומר והא דמוקמינן אחזקת בעה"ב בסוריא דוקא אם א' אוכל אצל הבעה"ב משל הבעה"ב אבל אם יודע זה שמה שהבעה"ב עושה בשבילו הוא מרוב מה שהוא הכניס לו משלו בהא חיישינן שמא לא תיקן הבעה"ב בשל זה המתארח וצריך הוא להפריש חלת דמאי וקמ"ל דאפי' בסוריא חילקו בכך בדין המתארח כמו דמחלק ר' יונה בהא דתנינן בהתוספתא '''ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה.''' על הברייתא קאי דקס"ד דבא"י מיירי וא"כ נימא דמהאי ברייתא נמי קשיא על הא דרבי הושעיה דפ"ק דדמאי דמפרש לטעמא דאמרו שם חלת ע"ה פטור מן הדמאי לפי שאימת קדשים עליו כדלעיל וקס"ד נמי דלהאי טעמא דר' הושעי' הוא הדין בחלה עצמה אמרו כן דכמו שא"צ לתקן החלה של ע"ה מדמאי לפי שבודאי נותן להכהן מדבר המתוקן כך אמרינן לענין החלה עצמה שאימת קדשים עליו ובודאי הפריש חלה והשתא למאי דקא מפרש ר' יונה להברייתא בדין המתארח דלא אמרו אלא במתארח אצלו לעיסתו של הבעה"ב אבל אם המתארח נתן לו לתקן המאכל משלו חוששין שמא לא הפריש החלה והא לר' הושעיה לעולם אימת קדשים עליו גם לענין החלה עצמה שמסתמא הוא מפריש ומי נימא דהך בריייתא ולטעמי' דר' יונה פליגא נמי אהא דר' הושעיה. א"ר מנא דלא היא. דמהך ברייתא בלא"ה לא קשה לר' הושעיה דכאן בארץ הא דלעיל בפ"ק דדמאי בארץ מיירי ובהא הוא דאיכא למימר דחימת קדשים עליו הואיל והחלה היא מדאורייתא וכאן בברייתא דמחלק בין נחתום לבעה"ב בח"ל הוא דמיירי והשתא דאתינן להכי הא דקאמר ר' יונה לחלק בדין המתארח נמי ליתא דבחלת ח"ל לעולם לא חששו בבעה"ב לא בלוקח ממנו ולא להמתארח אצלו דתלינן לקולא גבי בעה"ב כ"א בנחתום הוא דחששו מפני שהוא עושה להשתכר וכדפרישנא לעיל '''גמ' כיני מתניתא וכו'.''' כלומר דכן צריך לפרש מכזיב וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' לכל הא דלקמן לעיל בפ"ו דשביעית בסוף הלכה א' עד תשורי מראש אמנה וע"ש </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> לארץ. הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר ([[במדבר לד ו|במדבר מסעי לד ו]]): וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל הגבולות}} שבצדדין, {{ירו"מ-הוסר|מהן }}מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא {{ירו"מ-הדגשה|שבהרי אמנה}} ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]]: לכשיגיעו הגליות לטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס וכשיפגשו}} הן {{ירו"מ-הוסר|עתידות}}{{ירו"מ-הדגשה|עתידים}} לומר שירה, שנאמר {{הפ|שיר השירים|ד|ח}}: תשורי מראש אמנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן התם אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|הירדן מפסיק למעשר בהמה ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל ומזרחה חוץ לארץ}}. אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} ([[דברים ג יז|דברים דברים ג יז]]): והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יח}} {{הפ|יהושע|יח|כ}}: והירדן {{ירו"מ-הוסר|וגבול }}יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא {{ירו"מ-הוסר|שיהא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיהיו}} במקום אחד עש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ה {{ירו"מ-הדגשה|בהמות על הירדן}} {{ירו"מ-ביאור|על גשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם}}: ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: לחזקות {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן — אין זו חזקה, כיון שאין שיירות מצויות}}. ולביעורין {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל. שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן}}. ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא}} שמשך עפר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה. של כהן אין לה <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו, '''הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. כלומר, בעצם כיוון שחוף הים הוא לא ישר, הוא הולך בצורה של חצי כדור, אז משני הקצוות מטורי אמנה מותחים חוט עד נחל מצרים, וכל מה שנכנס באמצע זה חלק מארץ ישראל, לכן קפריסין לפי הדברים האלה שייך לארץ ישראל. אומרת הגמרא: '''רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל'''. כלומר, הוא סובר שמערבה אין גבול, כל מה שמערבית לארץ ישראל זה ארץ ישראל, '''שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים'''. שואלת הגמרא לרבי יהודה שהוא סובר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל, אז איך הולך הגבול? איך מפרידים מה ארץ ישראל, מה לא ארץ ישראל? '''את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס'''. כלומר בהרי אמנה יש מקום שנקרא קפלריא, ומשם מותחים חוט לכיוון מערב עד האוקיינוס, עד סוף העולם, ומנחל מצרים גם כן עד האוקיינוס. '''מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. אמר רבי יוסטא בר שונם: '''לכשיגיעו הגליות לטוורס הן לומר שירה'''. כשיגיעו לטורי אמנה, כשישראל יצאו מארץ ישראל לקבל את פני הגלויות בטורי אמנה, הם עתידים לומר שירה, '''שנאמר: תשורי מראש אמנה'''. תנן: '''רבי מאיר''' — הירדן מפסיק למעשר בהמה. זאת אומרת אם היו לו חמש בהמות מצד אחד וחמש מצד שני, למרות שיש ביניהם פחות משש עשרה מיל, לא מצטרפות, כיוון שמערב הירדן זה ארץ ישראל ומזרחה זה חוץ לארץ. '''אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו'''. '''מאן דאמר הירדן מארץ ישראל''' — מה המקור? '''שנאמר: והערבה והירדן וגבול'''. '''מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ: והירדן יגבול אותו לפאת קדמה'''. '''ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו''' — אז איך מדובר? כדי לעשר על הירדן אני צריך שיהיו במקום אחד עשר בהמות, כלומר או שיהיו על הירדן עצמו עשר בהמות, או שיהיו בצד המערבי עשר בהמות, או שיהיו בצד המזרחי עשר בהמות. אבל הוא לא יכול להצטרף לא מצד אחד לצד שני, וגם לא מהירדן לכל אחד מהצדדים. תנן במסכת בבא בתרא: '''ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן'''. כלומר אם הירדן סחף חלק מהאדמה, כך הדין נשאר. '''נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית'''. כלומר הוא עבר לסוריה, אז חזקתו למעשרות ולשביעית נשארת אותו דבר מבחינת הדין. '''רבי ירמיה ורבי אימי בשם רבי יוחנן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לחזקות'''. זה לא כמו שחשבנו לעניין קדושת ארץ ישראל, לעניין תרומות ומעשרות, אלא לחזקות, כדתנן: שלוש ארצות לחזקה — יהודה, עבר הירדן והגליל. שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים בצד השני של הירדן, אז זה לא חזקה, כיוון שאין שיירות מצויות. '''ולביעורין''', כדתנן: שלוש ארצות לביעור — יהודה, עבר הירדן והגליל, שאם כלתה ביהודה, אפילו אם לא כלתה בעבר הירדן הוא חייב לבער, כי אין חיה שביהודה גדולה מזו שבעבר הירדן. '''ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד'''. הרי הוא לא יכול לראות בבת אחת, הוא חייב שני רועים, וכיוון שהוא חייב שני רועים אז הן לא מצטרפות. '''והוא הדין לשאר נהרות''', כלומר זה לא רק הירדן, זה רק דוגמה. '''ולא כרבי מאיר''' שהוא סובר שהם לא מצטרפות כי זה גבול, שנהרות אחרים הם לא מחלקים. אז ההלכה היא לא כרבי מאיר. '''רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש''': לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה, כמו שהבנו שהוא בעצם לקח שטח אדמה והעביר אותו לסוריה או להפך, אלא מדובר '''שמשך עפר'''. הוא באותו מקום זורם, רק הוא סחף עפר משדה אחד והעביר אותו לשדה שני. ובמקרה כזה באמת אין שום שייכות לעניין של ארץ ישראל, אלא מדובר פה על כך שהוא לא יכול לגבות הוצאות ממוניות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls8"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:70.96%;height:1.70%;left:41.13%;width:32.26%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:72.65%;height:3.39%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:11.96%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:13.69%;height:12.17%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:25.86%;height:1.74%;left:50.67%;width:12.95%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם [ועד] {{ירו"מ-הוסר|מ}}נחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה [שנ'] תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · [אית תני הירדן מחוצה לארץ] אית תני הירדן גבול [בפני] עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''אית תניי תני הירדן מא"י.''' הירדן עצמו מא"י הוא נחשב ונ"מ להאיים אשר בתוכו דין א"י להם ואיכא דתני דמח"ל הוא דנחשב ואיכא דתני הירדן גבול בפ"ע כלומר אינו נחשב לגמרי לכאן או לכאן אלא כל שהוא כנגד א"י הוא א"י וכל שהוא כנגד ח"ל כח"ל הוא ומפרש ואזיל במאי פליגי '''מ"ד הירדן מא"י.''' יליף לה מהאי קרא דכתיב ביהושע אצל הגבולין והערבה והירדן וגבול כלשון הזר לא נמצא במקרא אלא בגבול למטה בני ראובן כתיב ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול וגו' וכן לקמן הירדן וגבול עד קצה ים כנרת וגו' וכן בגורל למטה בני יהודה כתיב וגבול קדמה וגו' וממה דכתיב בגורל בני ראובן משמע יותר דהירדן נחשב בתוך הגבול מ"ד הירדן מח"ל יליף מדכתיב בגורל מטה בני בנימין והירדן יגבול אותו לפאת קדמה משמע שהירדן יגבול אותו אבל הוא אינו נחשב בתוך הגבול '''ומ"ד הירדן גבול בפ"ע והוא שיהא במקום אחד.''' כלומר דודאי טעמיה מדמשמע מקרא הכי ומשמע הכי א"כ דיינינן ליה כגבול בפ"ע אבל דוקא שיהא במקום אחד וכדפרישית דאם האי שבתוכו במקום אחד הוא נחשב כאותו המקום שכנגדו אם הוא כנגד א"י כא"י הוא ואם כנגד ח"ל כח"ל הוא ולאפוקי מהא דלקמיה '''עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה.''' כלומר אבל אם עשה הירדן כמי שנטל מזה ונתן לזה והיינו שעקר ממקום זה ונתנו למקום אחר '''מה שנטל נטל וכו'.''' כלומר דיינין לזה כהאי דאמרינן בתוספתא דב"מ לענין ייאוש הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ואין להבעלים כלום דמסתמא יאושי אתייאש ליה וה"נ לענין דין ארץ ישראל וח"ל שאם נטל מכאן ונתן לכאן הרי הוא כמקום שנתנו לשם וכדמפרש לקמיה לענין מאי הוא '''ומה אנן קיימין.''' ולענין מאי עסקינן לזה אם במקום שהיה א"י ונעשה כסוריא כלומר אם ניטל המקום שבירדן שהיה בא"י ושטפו והלך לו בסוריא ובעינן למימר שנעשה אותו המקום כדין סוריא ולא כדין א"י קשיא ואמאי והרי הוא בחזקתו למעשרות ולשביעית שהרי אותו המקום הוא מכנגד א"י ושם נתחייב במעשרות ובשביעית מן התורה כדקאמרת שהוא גבול בפני עצמו ונחשב הוא כדין אותו המקום שהוא כנגדו ואמאי תחשביה עכשיו כסוריא ולפוטרו ממעשרות ושביעית מן התורה אלא כדין סוריא שאין שם החיוב אלא מדבריהם ולמה לא נימא לחומרא דבחזקתו הוא כפי אותו המקום שהיה שם בתחילה ושאני גבי הא דאמרי' לענין מציאה דהתם משום ייאוש בעלים נגעו בה וקאמר ר' ירמיה וכו' דלא איתמר האי מילתא אלא לענין חזקות כהאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל ואם נעקר המקום שהיה כנגד עבר הירדן ובא לו כנגד ארץ אחרת הרי הוא כאותה הארץ שהוא עכשיו כנגדה לענין חזקה וכן לענין ביעור כדתנן לעיל בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכדאמרן וכן לענין מעשר בהמה כדתנן בפ"ט דבכורות הירדן מפסיק למעשר בהמה לר"מ שלא יצטרפו אלו שבעבר זה עם אלו שבעבר הזה וכלומר דלענין זה נמי קאמר דהירדן גבול בפני עצמו דמפסיק הוא למעשר בהמה כדאמרינן התם דטעמיה דר"מ מהכא דכתיב והירדן יגבול אותו וכו' ולעיל מינה קאמר דאיכא מ"ד והיינו ר' אמי דהכא דס"ל אליבא דר"מ דאם יש שם גשר הגשר מצרפן ולאו טעמיה דיליף מקרא והיינו נמי דקאמר הכא לענין שאם יש באותו מקום שניתן הוא עכשיו לצרפן הרי הוא מצרפן דהולכין בתר השתא ולא אחר המקום שהיה בתחלה אבל לענין מעשרות ושביעית אזלינן לחומרא אם המקום שהיה בתחילה מקום חיוב הוא </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> '''והוא שמשך עפר.''' הא דאמרינן שאם ניטל ממקום זה ובא לו למקום אחר דיינינן לחומרא למעשרות ולשביעית ואחר מקומו שבתחילה אם היה בא"י ובא לו מח"ל או כיוצא בו דוקא שמשך עפר מאותו המקום שבתחילה ונתיישב במקום אחר דיינינן ליה כאותו עפר של מקור חיוב אבל אם שטף הפירות ממקום החיוב למקום הפטור (אלא) הדין בהם כדאמרינן לעיל בריש פ"ב פירות א"י שיצאו לח"ל הרי הן פטורין מן הכל וכר"ע '''של אור יש לה שיעור.''' אותן המקומות שהן מכזיב עד הנהר ועד אמנום דתנינן דשל אור יש לה שיעור לפי שהוא דבר תורה כלומר דמכל מקום מא"י היא שיש בה חיוב מד"ת וכדפרישית במתני' ושל כהן אין לה שיעור לפי שאינה אלא מטעם חששא בעלמא מדבריהם וכדמסיק ואזיל. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן. כלומר דהרי למה הצריכו אותו להפריש עוד השניה לכהן הוא מטעם שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת והיא החלה הראשונה וא"כ השניה אינה אלא מדבריהם ולפיכך אין לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> שיעור שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה}}, {{שוליים דין|ד_מד}}שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן {{ירו"מ-הדגשה|אין מקום לטעות דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה}}, {{ירו"מ-הוסר|לכשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} בא לכאן הוא נשאל {{ירו"מ-הוסר|וזו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו}} וזו מדבריהן הוא, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|דה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מודי בה {{ירו"מ-הדגשה|שאסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בבוצרה שהיא צריכה רוב {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבטלה}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מתניתא אמרה {{שוליים דין|ד_מה}}אפילו באחד ואחד דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם פת חולין ופת חלה. אף שאין כאן רוב חולין}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין {{ירו"מ-ביאור|הנערים}} ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא {{ירו"מ-ביאור|המתרגמים}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לבני רבי חייא ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים דין|ד_מו}}חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|לא ביטלו אותם לגמרי אבל הקלו ש}}אוכל ואחר כך מפריש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר הדברים ביטלו}}. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בלבד. {{שוליים דין|ד_מז}}אבל {{ירו"מ-הוסר|לירקות או}}{{ירו"מ-הדגשה|בירקות}} אפילו לתרומה גדולה לא חשו, כהדא דתני [[ביאור:עץ מסורת#איסי בן עקביה|°]]<nowiki/>איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן. תני: {{שוליים דין|ד_מח}}חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך {{ירו"מ-הוסר|ואוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן}}: וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו מקפיד על טהרה. תנן: ואלו נותנין לכל כהן לא על הכל נאמר אלא}}. יש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לאנשי משמר ויש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ב}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}עי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מניין {{שוליים דין|ד_מט}}{{ירו"מ-הוסר|שהדמים }}שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר}} ([[ויקרא כז כא|ויקרא בחקותי כז כא]]): כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. {{ירו"מ-הדגשה|שדה}} אחוזה עצמה {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מנין}} שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו {{ירו"מ-הדגשה|לכהן המיוחד}}{{ירו"מ-הוסר| אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי}} {{ירו"מ-הוסר|משמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקריב באותו שבוע}}. והכתיב ([[דברים יח ג|דברים שופטים יח ג]]): ונתן<span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כז. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא למדנו מגזי ועד הנער ועד למנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן. של אור יש לה שיעור ושל כוהן אין לה שיעור. אז הגמרא מסבירה של אור יש לה שיעור כיוון שהוא דבר תורה. הכוונה לא הכוונה שהוא דבר תורה באמת, אלא הכוונה שיש לו עיקר מהתורה, כי הרי בזמן יהושע זה נכבש, היה בזה קדושה ולכן בעצם היה פעם חלה מהתורה. לכן חז"ל שהם תיקנו, הם תיקנו שאת החלה הזאת שהוא שורף בגלל שהיא נטמאת, את תרומת ארץ העמים את זה הוא ייתן כשיעור. ושל כוהן אין לה שיעור כי זה רק מדרבנן. אמרה '''ויפריש לאור ולא יפריש לכהן'''. כלומר אם ככה אז יש להפריש רק לאור, למה צריך להפריש גם לכהן? אומרת הגמרא '''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת'''. כן, הרי לא כולם יודעים שיש תרומת ארץ העמים. הם רואים תרומת עורה והם רואים שהיא נשרפת. כלומר חלת עורה נשרפת, כן, אז לכן מפרישים שתיים. אומרת הגמרא אז אוקיי, אז שיפריש לכהן, לא יפריש לאור, אומרת הגמרא לא, כי יש כאלה שיודעים שארץ העמים טמאה, ו'''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת'''. אז '''מתוך שהוא מפריש שתיהן''' אין מקום לטעות, כי הרי באין שהוא מפריש שתיים זה דבר משונה. אז הוא ישאל למה מפרישים שתיים ואז יסבירו לו, הוא יבין את הכל ולא יטעה. למדנו במשנה מהנער ומהמנה ולפנים מפריש שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כוהן יש לה שיעור. כלומר לאור נותנים כל שיעור ולכוהן נותנים את השיעור של אחד מארבעים ושמונה אחד עשרים וארבע. עכשיו למה זה? כיוון ששתיהם מדבריהם, כלומר בחוץ לארץ, הרי זה ממש חוץ לארץ, אז שמה שתיהם מדבריהם, כן, אין להם בכלל עיקר מהתורה. אז '''מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת'''. מה למדנו במשנה ושל כוהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. כן, כלומר טבול יכול לאכול אותה. רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה, אבל אסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות, ו'''אוף רבי יוסי מודי בה''', כן, שאסורה לזבין, זבות, נידות ויולדות. למה? כי '''חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו'''. כן, כמו שראינו שזרע תיקן טבילה לבעלי קרב ולא תיקן טבילה לטומאות אחרות. כן, אז גם פה הזבין, זבות, נידות ויולדות זה טומאה יותר חמורה מאשר שאר הטומאות כי זה טומאה שיצאה מגופו. '''הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב''' כדי לבטלה. כלומר, החלת חוץ לארץ. אז לא צריך אחד ממאה אבל די ברוב. צריך רוב כדי לבטל אותה. '''אמר רבי יונה: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה''' - זה הכוונה. '''ואינה נאסרת באחד ומאה'''. '''אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד'''. לא צריך אפילו רוב, מספיק אחד כנגד אחד. איך רואים את זה? '''דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן'''. מה הכוונה? הכוונה שהכהן וישראל הם מערבים את הפת שלהם ביחד. זה מביא לחם אחד, זה מביא אחד והם אוכלים ביחד, משמע שאין כאן רוב חולין. '''אמר רבי יוחנן: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן'''. רובין זה נערים. שואלת הגמרא '''מאן אינון הרובין'''? מי זה הנערים האלה? '''תרגמוניא'''. כן, זה הבנים של רבי חייא שהם נקראו ככה בגלל שהם תרגמו את הדרשות של אבא שלהם. רבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל '''חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ''' - כלומר חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו ש'''אוכל ואחר כך מפריש'''. כן, כלומר נותן עיניו בזה ואוכל את זה. לא צריך להפריש, זה לא, זה לא אוסר את האכילה. הוא יכול לאכול ולהפריש מה שנשאר. '''אמר רבי אבא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר'''. כלומר גם מי שחשש והפריש זה רק על דגן תירוש ויצהר שזה בעצם עיקרה מהתורה, אבל שאר הדברים הם כבר ביטלו. '''רבי אילא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומה בלבד'''. אבל בירקות אפילו תרומה גדולה לא חשו, כן, כי כמו שלמדנו במסכת תרומות, '''כהדא דתני איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן'''. כן, כלומר הוא סובר שכל המעשרות האחרות של אילנות ושל קטניות הכל דאורייתא, אבל של ירקות זה מדבריהם. ויש אומרים שהכוונה שאין להם אפילו אסמכתא. כן, זה הכוונה. כלומר הוא מסכים שחוץ מדגן תירוש ויצהר הכל דרבנן. אבל לשאר הדברים, לירקות אין אפילו אסמכתא. לאחרים מצאו אסמכתא מהפסוק, אבל זה לא דאורייתא, זה רק אסמכתא, רק איזה דרשה. אבל לירקות לא מצא אפילו אסמכתא. '''תני: חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך''' - כדי שלא יהיה חילול השם, כי הרי מותר להאכיל את הזרים בחלה וגם ישראל יכול לאכול אותה. כן, אז כשהגוי יראה שמאכילים את התרומה שלו לישראל אז זה חילול השם. אז קודם כל מודיעים אותו שאין שם תרומה כדי שידע. תנן, '''וניתנת לכל כהן'''. אמרנו שחלת סוריה, כן, אז ניתן לכל כוהן '''בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ'''. כלומר גם הוא לא רק כתפילת טהרה. תנן, למדנו במשנה ואלו נותנים לכל כוהן. כן, ויש שם רשימה של כל מיני דברים שנותנים לכל כוהנים, כמו שראינו שאת הפדיון הבן וכדומה. אז אומרת הגמרא לא על הכל נאמר. למרות שיש פה רשימה מאוד ארוכה אבל הנותנים לכל כוהן זה לא באמת הולך על כולם, אלא יש מה שנותנים רק לאנשי משמר. נותנים לכל כוהן אבל באנשי משמר, כן, ויש מה שבאמת נותנים לכל כוהן. אז בואו נראה מה הרשימה. '''הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן'''. רבי ירמיה שאל את רבי זעירא: '''מניין שחרמים לאנשי משמר'''? אמר לו, כיוון שגם בשדה אחוזה שיצא ביובל והיא ניתנת לאנשי משמר, וזה אנחנו יודעים. אז שם כתוב '''כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'''. כן? אז שואלת הגמרא, '''אחוזה עצמה שתהא לאנשי משמר'''? אתה אומר שחרמים ניתנים בגלל ששדה אחוזה ניתן, אבל - כי התורה הקישה ביניהם. אבל מי אמר ששדה אחוזה בכלל ניתן? אומרת הגמרא '''בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו'''. כן, מה זה לכוהן תהיה אחוזתו? הכוונה לכהן המיוחד שמכריז בו אותו שבוע. אומרת הגמרא, '''והכתיב: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה'''? אז מהתם גם זה ניתן רק לכהן של אנשי משמר, כי אתה אומר, אתה אומר לכהן המיוחד. אז גם פה רק אנשי משמר. הרי המשנה אומרת שלא, שזה לכל כהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מד|חזרה=כן}} '''טבול יום אוכל חלה של כהן משום שהיא מדברי סופרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שטבול יום אוכלה בלא טבילה נוספת, כיוון שחלה מדברי סופרים והקילו בשיעורה ובאכילתה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_מה|חזרה=כן}} '''חלה בזמן הזה חוץ לארץ - חייבים בהפרשתה מדרבנן בלבד או שבטלה כליל?.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שבטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות (וחלה בכללן) מן התורה בחוץ לארץ, וכיום היא מדרבנן בלבד, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים דין|ד_מו|חזרה=כן}} '''חלה ותרומה בחוץ לארץ בזמן הזה - האם אוכל ואחר כך מפריש.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שלא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר, ולכן אוכל ואחר כך מפריש רק בהם, ובשאר הדברים בטלה החובה לגמרי בחוץ לארץ. {{שוליים דין|ד_מז|חזרה=כן}} '''אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כאיסי בן עקביה שמעשר ירקות מדבריהם, וכן פסק הרמב"ם שתרומת ירקות וכן מעשרותיהם אינם אלא מדבריהם. {{שוליים דין|ד_מח|חזרה=כן}} '''חלת נכרי בארץ ישראל ותרומתו בחוץ לארץ אינה חייבת בחלה/תרומה, ואם עשה - מודיעים לו שאינו צריך ואינו חילול לתת חלתו לישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה של א|שו"ע יו"ד סימן של סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחו"ל מודיעין אותו שאינו צריך, ונותנת לכל כהן כדי שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים חלתם לישראל ולנכרים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_מט|חזרה=כן}} '''שדה אחוזה שהוקדשה וחרמים הניתנים לכהנים ניתנים לאנשי המשמר המשמש באותו שבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ח יא|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא ורבי אבהו שהחרמים והשדה אחוזה ניתנים לכהן המיוחד המשמש באותה שבת, כפי שנלמד מ"לכהן תהיה אחוזתו" - לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls9"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:25.86%;height:1.74%;left:9.96%;width:40.71%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.60%;height:24.34%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.94%;height:1.74%;left:18.59%;width:45.03%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ויפריש לכהן.''' אבבא דבתרה במתני' קאי מהנהר ומאמנום לפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן. ואמאי הצריכו שתי חלות לא יפריש אלא לכהן שלא תשתכח תורת חלה לכהן ואל יפריש לאור וקאמר דטעמא שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת שהרי טמאה היא מאויר ארץ העממים ולפיכך הצריכו ב' חלות לפי שמתוך שהוא מפריש שתיהן לכשבא לכאן לפני החכמים הוא נשאל מפני מה הוא כך ואומרים לו '''וזו וזו מדבריהם היא.''' כלומר והואיל ושתיהן מדבריהם הן לפיכך אמרו כאן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור כדי לרבות בנאכלת ולא בנשרפת כדפרישית במתני' '''אוף ר' יוסי מודה בה כצ"ל.''' ואסיפא ואסורה לזבין וכו' קאי דבהא אוף ר' יוסי מודה דכל זמן שלא טבלו אסורין בה ולפי שחומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו ולא פליג ר' יוסי אלא בשאר טמאים שטומאתן ממגע טומאה היא '''הורי ר' אבוהו בבוצרה.''' שהיא חוץ לארץ שהחלה שם צריכה רוב לבטלה אם נתערבה וקאמר ר' יונה דמלמדינו בזה שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה כלומר שאינה נאסרת התערובת עד שיהא מאה ואחד אלא אפי' בפחות ממאה עולה היא ומיהת רובא צריכה לבטלה '''אמר ר"ז ופליג.''' דממתני' שמעינן שאינה מדמעת כלל ואפי' בשוה אחד באחד דהא תנינן ונאכלת עם הזר על שולחן אחד אלמא שאפי' אין בה אלא כדי החולין שאוכל הזר אינה מדמעת '''היו מפרישין תרומות ומעשרות.''' בגולה '''תורגמונייא.''' הן המתרגמים האחרונים ובני ר' חייא נקראים כן '''אוכל.''' על סמך שיפריש אח"כ. לא חששו בח"ל אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ורבי הילא מוסיף דלא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד ולא לשאר מעשרות '''אבל לירקות או.''' יאמרו בהן דאף לתרומה גדולה לא חשו וכהדא דתני וכו' לעיל בריש מעשרות דאף בא"י אינם אלא מדבריהם '''תני.''' בתוספתא חלת הגוי וכו' שא"צ ואוכל אותה אף הזר </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> '''וניתנת לכל כהן וכו'.''' אמתני' קאי וכדפרישית במתני' '''גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר.''' כלומר אף ע"ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה '''מנין.''' שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין '''אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.''' כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל '''אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'.''' וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין '''והכתיב וכו'.''' סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא"כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא"כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג"כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה '''רבי אחא וכו'.''' כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> לכהן הזרוע והלחיים והקיבה? מעתה {{ירו"מ-הדגשה|ינתנו רק}} לאנשי משמר? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דכתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]): כל חרם קודש קדשים הוא לה' {{ירו"מ-הדגשה|מקיש חרם לקדשי קדשים}}. מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|והתני}}: מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שמשמר}}{{ירו"מ-הדגשה|משמר}} והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים יח א|דברים שופטים יח א]]): אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. {{שוליים דין|ד_נ}}עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אוסר בביכורים {{ירו"מ-הדגשה|לתת לכל כהן}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק לחבר.}} רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אין נותנין אותן {{ירו"מ-ביאור|לאנשי משמר,}} אלא לחבר בטו{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ה {{ירו"מ-ביאור|דכיוון שלדעת רבי יהודה בר עילאי נותן לכל כהן שירצה צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כרשיני תרומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולכן יכול לתת לכל כהן שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא מחלפא שיטתיה {{ירו"מ-הדגשה|וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה, אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן}}. שנייא הוא {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא מאכל בהמה ואין}} אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו {{ירו"מ-הדגשה|תרומות ומעשרות}} על הבקייה {{ירו"מ-הדגשה|כמו שגזרו על הכרשינין? הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם כמו הכרשינים. לפי שהבקיה לא היתה חשובה והראיה שלא היתה חשובה שדרכו עליה ו}}במנעליהן. יצאת עמהן מאלכסנדריאה {{ירו"מ-הדגשה|וכך התחילה לגדול בארץ}}. אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: {{שוליים דין|ד_נא}}בימי רעבון. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|ברעב שהיה}} בימי דוד. אמרין: היא הדא, היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור {{שוליים דין|ד_נב}}ולא קיבלו ממנו. אנשי {{ירו"מ-הוסר|אלכסנדיראה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלכסנדריאה}} הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר {{ירו"מ-הוסר|בצועים}}{{ירו"מ-הדגשה|צבועים}} {{שוליים דין|ד_נג}}הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה ([[שמות כג טז|שמות משפטים כג טז]]): וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס {{שוליים דין|ד_נד}}העלה בכורות מבבל ולא קיבלו {{ירו"מ-הוסר|מהן }}ממנו. יוסף הכהן {{שוליים דין|ד_נה}}הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו: הקונה בסוריא כקונה <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''': '''כל חרם קודש קדשים הוא לה''''. אז בעצם התורה הקישה חרם לקודשי קודשים. מה קודשי קודשים? רק אנשי משמר. כי מי שבמקדש רק יכול לאכול את זה. אז גם חרמים לאנשי משמר. אומרת הגמרא, אם כך '''מעתה אף המטלטלין'''? '''מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן'''. כן, אז מה ההבדל ביניהם? '''רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייא בשם רב ששת''': כתיב '''אשי ה' ונחלתו יאכלון'''. מה אישים לאנשי משמר, כלומר קורבנות לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. אומרת הגמרא '''עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין'''. '''אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר'''. '''ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין'''. '''אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה'''. אמרנו במשנה ש'''רבי יודה אוסר בביכורים''' לתת לכל כהן. הוא מתאר לתת זה רק לחבר, כן, כי הביכורים זה כמו תרומה. זה יכול להיות טהרה. אומרת הגמרא '''רבי יודה כדעתיה''', ד'''רבי יודה אמר: אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה'''. כלומר מותר לתת בטובה, אבל רק לחברים. עכשיו, כיוון שדעת רבי יהודה לתת לכל כהן שירצה, כן, אז פה צריך לדאוג שזה יהיה כהן שמקפיד על טהרה. אבל חכמים שאמרו שנותנים את זה רק לאנשי משמר, אז אין בעיה, כי הרי אנשי משמר הם עובדים במקדש, אז ודאי יאכלו את זה בטהרה. למדנו במשנה קרשיני תרומה רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים, כי אמרנו קרשיני תרומה היא קרה למאכל בהמה. '''אמר רבי יונה: רבי עקיבה כדעתיה''', ו'''רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה'''. כן, אז כיוון שכך אז יכול לתת את זה לכל כהן. לא צריך להקפיד על כלום. '''אמר רבי יוסי: אפילו תימא מחלפא שיטתיה'''. והסבר חכמים שאומרים שמעשה בטהרה, כלומר, גם אם נגיד שרבי עקיבא חזר בו, הוא הסביר כמו חכמים שכל מעשיהן בטהרה, כן, של הקרשיני תרומה. כן, אז כאן הוא יודע, הוא עדיין יסכים שנותנים את התרומה לכל כהן. למה? כי שם יש לי מאכל בהמה, ו'''שנייא הוא אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו'''. כן, כלומר, בעצם כיוון שזה איקרה מאכל בהמה, אז הדין שונה, כי זה לא מצוי שאדם יטמא את האוכל של הבהמה, כי אוכל אדם יותר קל, כי אדם נוגע בזה, מזיז את זה, עושה מזה מאכלים, אז בקל יכול לבוא טמא, אבל באוכלי בהמה לא גזרו. אומרת הגמרא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן'''? כן, גם בקיה זה גם כן סוג של מאכל בהמה. כן, אז למה על זה לא גזרו? הרי קרשינים גזרו גם זה מאכל בהמה. אז למה על זה לא גזרו? אז אומרת הגמרא כיוון שהבקיה לא הייתה חשובה. עכשיו, מה הראיה שהיא לא הייתה חשובה? הרי איך היא באה לארץ? הם דרכו עליה במנעליהם, וכך '''יצאת עמהן מאלכסנדריאה'''. הם היו במצרים ודרכו, וככה נדבקו להם הזרעים והם הגיעו והתחילה לגדול בארץ. כן, כלומר, זה לא היה מתוך כוונה. הקרשינים, הם הגיעו איתה בכוונה, אז לכן יש לה חשיבות. אבל הבקיה זה ממש במקרה. שואלת הגמרא '''אימתי גזרו על הכרשינין'''? '''רבי יוסי אומר: בימי רעבון''', מתברר שאנשים אוכלים את דשאת השדה. '''ורבי חנניה בשם רבי''': '''בימי דוד''' - בימי הרעב שהיה בימי דוד. '''אמרין: היא הדא, היא הדא'''. באמת זה אותו דבר. ימי הרעבון של ימי דוד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_נ|חזרה=כן}} '''עשרים וארבע מתנות כהונה מתחלקות למקדש, ירושלים וגבולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כמניין וכחילוק זה להלכה ביד החזקה. {{שוליים דין|ד_נא|חזרה=כן}} '''האם תרומה וחלה נאכלות בזמן רעבון/היתר הוראת שעה כרגיל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בשם רבי שהרעב היה בימי דוד, והדין הוא הוראת שעה שאין למדים ממנה, כפי שפסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נב|חזרה=כן}} '''חלה שהובאה מחוצה לארץ לירושלים אינה ניתנת לכהן אלא נשרפת מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה המסופרת בירושלמי שלא קיבלו חלת אנשי אלכסנדריאה ואנשי הר צבועים, שדינה בשריפה מפני שאין חלת חוצה לארץ אלא מדרבנן וחיישינן לטומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ה הלכה ז.. {{שוליים דין|ד_נג|חזרה=כן}} '''אין מקבלים ביכורים שהובאו קודם לחג השבועות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, הרמב"ם פסק שאין מביאים ביכורים קודם עצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך". {{שוליים דין|ד_נד|חזרה=כן}} '''אין להעלות בכורות מארץ העמים לישראל לחלקם לכהנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שלא קיבלו ממנו (מיוסף הכהן) - אין מעלים בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, כדברי הרמב"ם (הלכות בכורות פ"א ה"ה). {{שוליים דין|ד_נה|חזרה=כן}} '''הבאת ביכורים מיין ושמן ומחוץ לארץ ישראל (כגון מסוריא) לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' ביכורים אינם אלא משבעת המינים ומארץ ישראל בלבד, אך סוריא שכיבשה דוד נחשבת כארץ ישראל לענין זה ("הקונה בסוריא כקונה בירושלים"), לכן קיבלו מאריסטון מאפמיא ולא מנתן איש תקוע שהביא חלות (יין ושמן); כן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכות א וד.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls10"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:51.94%;height:1.74%;left:9.96%;width:6.78%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.68%;height:20.86%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.54%;height:1.74%;left:12.26%;width:51.36%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מעתה אף המטלטלין.''' אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא"כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה '''ר' יוסי בר' בון וכו'.''' קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי '''עשרים וארבעה מתנות וכו'.''' תוספתא היא במכלתין פ"ב '''הבכורות.''' בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים '''והמורם מתודה ואיל נזיר.''' לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן '''ועורות המוקדשים.''' של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י"ב דזבחים עורות ק"ק לכהנים ק"ו מעולה וכו' '''וגזל הגר.''' האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח"כ לאחר מיתת הגר '''ר' יודה אוסר בבכורים וכו'.''' כדפרישית במתני' וכן להא דר"ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר"ע דהכא כהאי דס"ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ"ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא"כ אף למאי דס"ל ר"ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ"מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר"ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה.''' בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע"י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> '''בימי רעבון.''' שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע"י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן '''אמרין.''' דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן '''מתני' ניתאי איש תקוע.''' תקוע הוא מא"י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח"ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א"א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א"א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח"ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ '''הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'.''' שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן '''בן אנטינוס.''' ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח"ל לארץ '''הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו.''' לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס"ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים '''שלא יקבע הדבר חובה.''' שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני '''מאפמיא.''' שם מקום בסוריא '''מפני שאמרו הקונה בסוריא.''' כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> בפרוור ירושלם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שגזרו עליהן והחזירום}}. {{שוליים דין|ד_נו}}לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? {{שוליים דין|ד_נז}}מניחה {{ירו"מ-הוסר|על}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} הפסח ושורפה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: אני ראיתי את שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]] שותה יין של תרומה בעכו שאמר: זה הובא מקיליקיה {{ירו"מ-הדגשה|שבחוץ לארץ}} וגזרו עליו ושתייו בספינה {{ירו"מ-הדגשה|ואיך התירו לו לשתות}}? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר: לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ {{ירו"מ-הדגשה|או}} מן החוט ולפנים? נאמר: מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אפילו תימר מן החוט ולפנים {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין ו}}לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]]? בימי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} דרבי שמעון בר כהנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר כהנה|°]] הוה מסמך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. עברון על חד סייג {{ירו"מ-ביאור|עברו ליד גדר אחת}}, אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי. חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. {{שוליים|ד_נח}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה {{ירו"מ-ביאור|ילך הגדר של אותו איש}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] הוה מסמך לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. עבר חד טעין חד מובל דקיסין {{ירו"מ-ביאור|עבר אחד עם חבילה של עצים}}, אמר ליה: אייתי לי חד קיסם {{ירו"מ-הוסר|ניחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|נחצי}} שניי. חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא {{ירו"מ-ביאור|ילך החבילה של אותו איש}}. {{ירו"מ-הדגשה|הוסיף ואמר}} לא דרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כשר כל כך, אלא מילין {{ירו"מ-הוסר|דיצרן}}{{ירו"מ-הדגשה|דיוצרי}} {{ירו"מ-הוסר|שמע לך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמיע}} לן נעבדינן. {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות. תני}}: אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: ולא רבי חייה רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היא {{ירו"מ-הדגשה|ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו תני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהן והחזירום למקומן ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן}}? עוד הוא אית ליה {{ירו"מ-ביאור|גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס}}: וגזרו עליהן והחזירום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שהר}}{{ירו"מ-הדגשה|הר}} צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו}}. תנינן תמן: {{שוליים דין|ד_נט}}אין מביאין בכורים משקין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן}}. והתני {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר ([[דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]): תביא. {{ירו"מ-הוסר|תיפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שלקטן משעה הראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|לעשותן משקה. ברם}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|בש}}לא לקטן משעה ראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|כך. תנן: אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתייא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתייא}} כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות. תני: האשה עושה פסח הראשון לעצמה {{ירו"מ-ביאור|בחבורה שכולה נשים.}} והשני טפילה לאחרים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים דין|ד_ס}}האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין {{ירו"מ-הוסר|צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} לומר הראשון.<span id="דף_כח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ח. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריה הביאו חלתן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם. אנשי ארצובים הביאו ביקוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם", וזה כתוב בתורה: וחג הקציר ביקורי מעשיך אשר תזרע בשדה. כלומר, אפשר להביא רק אחרי שבועות. "בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביקוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים", הכוונה פסח שני בירושלים, "והחזירו כדי שלא ייקבע דבר חובה. אריסטון הביא ביקוריו מאפמיה וקיבלו ממנו". אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו". תני רבי חייה: '''גזרו עליהן והחזירום למקומן'''. כלומר, דברים שלא קיבלו, אלא חייבו אותו להחזיר אותם חזרה לביתור, שזה בחוץ לארץ. אמר רבי אבא בר זבדא: אי אפשר לומר שגזרו עליהם והחזירום, כי הרי '''לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ'''. אז כיצד יעשה? '''מניחה הפסח ושורפה'''. אז יהיה חמץ ואז שורף את זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו'''‏, שאמר: '''זה הובא מקיליקיה''', כלומר הביא את זה מחוץ לארץ, '''וגזרו עליו ושתייו בספינה'''. שואלת הגמרא: איך התירו לך לשתות? וכי '''אין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ'''? הרי אם יראו שהוא שותה, אז יגידו, הנה מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ. אומרת הגמרא: '''נאמר: לא ירד לעכו'''. הוא בכלל לא ירד ליבשה. אז היכן שתה הוא? כלומר, הוא שתה את זה בספינה. אבל איפה בדיוק? '''איכן שתייו? מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים?''' הרי אמרנו שמן החוט ולפנים זה ארץ ישראל. אמרה הגמרא: '''נאמר: מן החוט ולחוץ''', שתה את זה בחוץ לארץ. אמר רבי יונה: '''אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה'''. כלומר, גם אם נגיד שהוא שתה את זה בתוך התחום של ארץ ישראל, הרי כל האיסור זה רק מראית עין, שלא יאמרו שראינו תרומה באה מחוץ לארץ. זו הסיבה היחידה. אבל כיוון שזה רק מראית עין, לא חששו לזה בספינה. שואלת הגמרא: '''אימתי היה שמעון בן כהנא?''' בימי רבי אליעזר. '''רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי אליעזר. עברון על חד סייג''', ראו גדר, '''אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי'''. תביא לי איזה קיסם מהגדר כדי שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה'''. אם כל אחד ייקח קיסם, לא יישאר גדר לבן אדם הזה. רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא. '''עבר חד טעין חד מובל דקיסין'''. עבר שם איזה סוחר שמוכר עצים. '''אמר ליה: אייתי לי חד קיסם שניי'''. תביא לי חתיכת מקל שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא'''. אם כל אחד יעשה ככה, אז כל הסחורה שלו תלך לאיבוד, יפסיד את הכל. הוסיף ואמר: '''לא דרבי זעירה כשר כל כך, אלא מילין לן נעבדינן'''. אל תחשוב שזה כזה חסיד, אלא מעיקר הדין ככה ההלכה, אסור, וזה לא משום מידת חסידות. תני: '''אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן'''. אמר רבי אבא מרי: '''ולא רבי חייה רובא היא רבי חייה?''' הרי רבי חייה זה שאמר בברייתא. אז מי אמר את הברייתא שם על אלכסנדריה? והרי במעשה של ניטאי אשדקא, רבי חייה אמר שגזרו עליהם והחזירו למקומן. אז למה כאן, במעשה של אנשי אלכסנדריה, למה הוא לא אמר שגזרו עליהם והחזירום? אומרת הגמרא: '''עוד הוא אית ליה: וגזרו עליהן והחזירום'''. גם פה הוא גורס כך. אומרת הגמרא: '''אנשי צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן'''. תנינן תמן: '''אין מביאין בכורים משקין'''. אמר רבי הילא בשם רבי אלעזר: '''כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים'''. כלומר, אפילו הבעלים, אפילו הכהנים, אסור להם להפוך את הפירות שהם מקבלים למשקה. שואלת הגמרא: '''והתני רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר תביא'''. אבל יש הבדל: '''שלקטן משעה הראשונה על מנת''', כלומר אם מראש הוא בצר את הענבים כדי להכין יין, אז יכול להביא יין, אבל כאן מדובר שהוא בצר ענבים לאכילה, להביא אותם כמו שהם. אז את זה אסור לו. '''לא לקטן משעה ראשונה על מנת כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות'''. תני: '''האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים''', דברי רבי מאיר. כן, למה החזירו אותם? זה לפי הדעה שאומרת שנשים בפסח שני זה רשות. כלומר, האישה עושה פסח ראשון לעצמה, כלומר אפילו בחבורה שכולם נשים, כי היא חייבת מדאורייתא, והשני טפילה לאחרים. זה רבי מאיר, שאומר שהוא רשות, אז לכן אפשר לצרף אותה, אבל היא לבד לא יכולה לעשות. רבי יוסי אומר: '''האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין לומר הראשון'''. כלומר, לפי רבי יוסי, אישה גם בפסח שני זה חובה אצלה, לכן היא תעשה אפילו לבד, אפילו חבורה של נשים אפילו בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים דין|ד_נו|חזרה=כן}} '''פירות תרומה טהורים שיצאו לחוץ לארץ ונטמאו שם - אין אוכלים אותם, ואין שורפים אותם, ומניחים אותם עד שירקבו מאליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן אינו יכול לאוכלה משום מראית עין של תרומה טמאה, ולא לשורפה משום מראית עין של תרומה טהורה נשרפת, ולא להחזירה לארץ; לפיכך מניחה עד שתרקב, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נז|חזרה=כן}} '''חלה שנטמאה או שנעשית מדמאי/תרומה מחוצה לארץ ולא נשרפה בזמנה - האם ניתן להניחה עד הפסח ולשורפה אז.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שמניחה עד הפסח ושורפה עמו, כלשון הירושלמי "מניחה עד הפסח ושורפה", ואין בכך משום שנוי או חשש טעות בין העם. {{שוליים דין|ד_נט|חזרה=כן}} '''אין מביאים ביכורים כשהם משקה, אלא רק פירות שלמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי הילא בשם רבי אלעזר: אין עושין ביכורים משקים, ומותר להביא משקה כביכורים רק אם ליקטו מתחילה על מנת לעשותו משקה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_ס|חזרה=כן}} '''אישה חייבת בקרבן פסח (ראשון ושני) ועושה אותו לעצמה ולא רק כטפילה לאחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות קרבן פסח ב ד|רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהאישה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, וכן הראשון, שכן חובתה בו כאיש - כרמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls11"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:76.28%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:20.63%;height:1.75%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:22.38%;height:29.74%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:52.12%;height:1.75%;left:87.17%;width:7.69%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן.''' על שהביאו חלה מח"ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני' '''אמר רשב"ג וכו'.''' תוספתא היא '''שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה.''' שם מקום בח"ל ועכו היא חצייה בא"י וחצייה בח"ל כדאמר לעיל בפ"ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח"ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה '''ואין בני אדם טועין וכו'.''' כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח"ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח"ל והוא בא לעכו וחצייה של א"י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א"י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם '''ואיכן שתייו.''' כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל"ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל וא"כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח"ל לארץ וקאמר הש"ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח"ל '''א"ר יונה דלא היא.''' דאפ"ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח"ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין '''אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר.''' כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר"א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ"ג דדמאי בהל"ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר"א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר"א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע"פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן '''אנשי אלכסנדריאה וכו'.''' ולא ר"ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה"נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה"ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר"ח רבה וקאמר הש"ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר"ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר"ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה '''אנשי הר צבועים וכו'.''' תנינן תמן בפי"א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע"מ כן ושם פירשתי ע"ש '''ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות.''' הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ"ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ"ח ובפ"ק דקידושין בסוף הלכה ז' '''תני וכו'.''' כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ"ח דפליגי תנאי בהא '''לעצמה.''' דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות '''ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת.''' דקסבר בפסח שני הן חובה וא"צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת '''ר"ש בן אלעזר וכו'.''' קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא"כ מתני' כר"ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה '''מ"ט דר"מ.''' דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה '''מ"ט דר' יוסי.''' קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א"כ כ"ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני '''ר"ש ב"א.''' דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר"ש ב"א דאלו למ"ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני '''אמר ר' יונה דלא היא.''' ואפי' כמ"ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים.''' פי' הפ"מ ז"ל בפי"א דתרומות דאפילו לאחר שהוציאו המשקין מהן בדיעבד ג"כ לא יביאו. עיי"ש ולפענ"ד הוא כפירוש מהרא"פ ז"ל: '''אמר ר' יונה אפילו למ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסוים.''' וגי' הגר"א ז"ל בכי"ק אפילו למ"ד רשות: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים {{ירו"מ-ביאור|שהיא רשות.}} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ג|שמות בא יב ג]]): איש שה לבית אבות {{ירו"מ-הדגשה|איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות שאם רצו מקריבים אף לבית}} {{ירו"מ-ביאור|לנקבות.}} מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|איש שה לבית אבות איש זה אפילו יחיד ו}}כל שכן לבית. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון: {{ירו"מ-הוסר|בן אלעזר }}איש ולא אשה. מה מקיימין {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}}? איש פרט לקטן. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ואפילו {{ירו"מ-הוסר|למאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כמאן}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|פסחים של נשים רשות החזירו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]<nowiki/>רבי יוסף{{ירו"מ-הוסר|חובה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הוסר|שמע}}{{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם. שלא}} יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן}}. לא כן סברנן מימר: {{שוליים דין|ד_סא}}קודם לשתי {{ירו"מ-הוסר|חלות }}הלחם לא יביא ואם הביא כשר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה לא קיבלו מהם}}? שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב}}. שמא יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו}}. ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ד_סב}}אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: {{שוליים דין|ד_סג}}אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שמעתי שמביאים מסוריה}} ויביאו {{ירו"מ-הדגשה|תרומה כמו שמביאים}} ביכורין {{ירו"מ-ביאור|דמאי שנא?}} אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים דין|ד_סד}}ביכורים באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|להביאה לירושלים}}. תרומה אינה באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|אלא הכהן הולך לקבלה}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיפרישו תרומה בחוץ לארץ}}, אף הן מרדפין לאחריה לשם {{ירו"מ-הדגשה|ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל}}. <strong>הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=חלה}} <div class="yerum-bm-print"> רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני'''. כלומר בפסח ראשון היא רשות, ופסח שני לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה טעמא דרבי מאיר''', למה הוא אומר שפסח ראשון האישה חייבת ופסח שני זה רשות? דכתיב '''איש שה לבית אבות'''. איש זה זכרים, "לבית" זה נקבות, שאם רצו מקריבים אף לבית, כלומר יכול להקריב עם הנקבות. '''מה טעמא דרבי יוסי''', רבי יוסי הרי אומר שזה חובה גם בשני. הוא אומר '''כל שכן לבית'''. כלומר איש זה אפילו יחיד, וכל שכן הבית, אפילו משפחה, כולל האישה בכלל. '''מה טעמא דרבי אלעזר בי רבי שמעון: איש ולא אשה'''. כלומר אישה בעצם בראשון זה רק רשות, בשני היא לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה מקיימין?''' אומרים: '''איש פרט לקטן'''. אמר רבי יונה: '''ואפילו דאמר רבי יוסף שנייא היא שהדבר מסויים יקבע הדבר חובה'''. כלומר, לא החזירו כיוון דאמר פסח שני נשים אסורות, אלא אפילו כיוון דאמר פסח שני נשים זה רשות, אבל בעיה החזירו אותה. למה החזירו אותה? כיוון שהוא אדם חשוב, וכיוון שיראו אותו שהוא עולה עם אשתו, אנשים יחשבו שכך ההלכה, ואז כולם ירגישו שזה חובה. לכן החזירו אותו. שואלת הגמרא: '''לא כן סברנן מימר: קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר?''' מפני שקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, אבל קודם לשתי הלחם אז הוא לא יביא, אבל אם הביא כשר, אז למה לא קיבלו מהם? '''שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה'''. הרי ביכורים מביאים בפרסום. '''ולא כן תנינן: אם באו תמימין יקרבו?''' הרי מותר להקריב אם באו תמימים. '''שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה'''. '''אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ'''. עכשיו לכאורה אם הוא הביא מאפמיא וקיבלו את הביכורים ממנו, אז שיביא גם כן תרומה, כי הרי תרומה זה כמו ביכורים, מה ההבדל? אמר רבי הושעיא: '''ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים'''. ביכורים זה אחריות הבעלים להביאם לירושלים, אבל תרומה זה לא באחריות הבעלים, אלא הכהן צריך ללכת לקבל את זה. '''אם אומר את כן, אף הן מרדפין לאחריה לשם'''. אם אתה אומר שמפריש הוא בסוריה, אז גם הכהן ירדוף אחריהם ויעזוב את הארץ, ילך לקחת את זה. לכן תיקנו שלא יביאו תרומה מחוץ לארץ. הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_סא|חזרה=כן}} '''ביכורים שהובאו לפני שתי הלחם אינם מתקבלים מן המזבח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תמידים ומוספין ז יז|רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ז, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מקבלים ביכורים קודם שתי הלחם, שמא יקבע הדבר חובה להבא אף שהוא כשר בדיעבד, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_סב|חזרה=כן}} '''ביכורים המובאים מחוץ לארץ ישראל – האם מקבלים אותם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' מקבלים ביכורים אף מחוצה לארץ, כמעשה אריסטון שהביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו; הרמב"ם פסק כן להלכה.. {{שוליים דין|ד_סג|חזרה=כן}} '''אין מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ, אך מסוריה מביאים כדין ביכורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסוריה דינה כארץ ישראל לענין זה, שכבשה דוד וקידשה במצוות אלו, כמבואר ברמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יז. {{שוליים דין|ד_סד|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה בחוצה לארץ שלא יבואו הכהנים ליטמא בטומאת ארץ העמים או לעזוב את ארץ ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה כ]] <קטע סוף=כח ב/> הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הכ"ו) פסק שאין מפרישין תרומה בחוצה לארץ מטעם זה שלא יגרמו לכהנים להיטמא בטומאת ארץ העמים או לצאת מארץ ישראל לשם קבלתה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls12"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:52.12%;height:1.75%;left:41.04%;width:44.85%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.87%;height:17.49%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:71.36%;height:1.75%;left:48.73%;width:46.13%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ולא כן תנינן וכו'.''' כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ"ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח"ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן '''אריסטון וכו' תמן תנינן.''' לעיל בסוף פ"ו דשביעית אין מביאין תרומה מח"ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח"ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם '''ויביאו תרומה כצ"ל.''' וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א"כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת"ק אדר"ש דאיהו ס"ל שמביא מסוריא ולהת"ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ"ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר"ש והת"ק דר"ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ"א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת"ק ס"ל דאעפ"כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה: הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''תמן תנינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואפילו מסוריא.''' כן גי' הגר"א ז"ל פי' א"כ קשה מדוע קיבלו ביכורים מסוריא מ"ש תרומה מביכורים: סליק פירקא וכולה מס' בס"ד: </div> </div> </div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> </div> su2iw8g4dm426de0qjmut3xs4xxqpli 3099290 3099289 2026-10-30T12:17:17Z מאירושולי 35234 3099290 wikitext text/x-wiki <div class="yerum-leiden-doc"> __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ <templatestyles src="ירושלמי מאיר הדפסה/styles.css" /> <!-- דף שנוצר אוטומטית; לרענון: leiden_spread.py --> {{מרכז|'''ירושלמי מאיר — מסכת חלה, פרק רביעי — הדפסה עם נוסח כתב יד ליידן'''}} <div class="noprint">{{מרכז|בהדפסה (Ctrl+P): בכל כפולה — בעמוד הראשון לשון הדף, ביאור באר משה, והדינים העולים מן העמוד בקצרה (הסימן, הכותרת, הפוסקים וההכרעה); בעמוד שממולו נוסח כתב יד ליידן (סקליגר 3) במרכז, ופירושיו סביבו כבדפוס — פני משה מימין, קרבן העדה ורידב"ז משמאל. [[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|⇦ אל דף המסכת]]}}</div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> <div class="yerum-leiden-page yerum-leiden-mish-page"><div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — משניות הפרק<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls0 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · גוש המשניות שבראש הפרק בכתב היד</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls0"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a138 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:49.84%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.58%;height:24.36%;left:39.76%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:75.94%;height:1.74%;left:39.76%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.64%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:15.33%;height:11.84%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.17%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-leiden-text yerum-leiden-mish">שתי נשים שעשו שיני ‸ ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין · ובזמן שהן שלאשה אחת מין במינו [קבין] חייב ושלא במינו פטור · ב אי זהו מין במינו · החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין · השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · ג שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין · שנטלה חלתן באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה · ד קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה · ר' ישמעאל או' יטול מן האמצע · וחכמ' אוסרין · הנוטל חלה מן הקב · ר' עקיבה או' חלה · וחכמ' אומ' חייבת חלה · ה שני קבין שנטלה חלתן שלזה בפני עצמן ושלזה בפני עצמן וחזר ועשאן עיסה אחת · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · נמצא חומרן קלו · ו נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך · חלת דמיי עד שתסרח שחלת דמיי · ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף · ז ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא · ר' ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית · ורבן גמליאל פטור · רבן גמליאל או' שתי חלות בסורייא · ור' ליעזר או' חלה אחת · אחזו קולו שלרבן גמליאל וקולו שלר' ליעזר · חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים · ח רבן גמליאל או' שלש ארצות לחלה · מארץ יש' ועד כזיב חלה אחת · מכזיב ועד הנהר ‸ אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור יש לה שיעור · ושלכהן אין [ועד] לה שיעור · מהנהר ומאמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן · שלאור אין לה שיעור · ושלכהן יש לה שיעור · וטבול יום אוכלה · ר' יוסי או' אינו צריך טבילה · ט ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ומיתנת לכל כהן · ט· אילו נתנין לכל כהן · החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים · ר' יהודה אוסר בביכורים · כרשיני תרומה · ר' עקיבה מתיר וחכמ' אוסרין · י·א· כתיי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קיבלו ממנו · אנשי אלכסנדריאה · הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה · וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה · י·ב· בן אנטינס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו מהן · יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו · אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור בירושלם · סליק פירקא</div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד א<span class="yerum-runnum">45</span></div> אית תניי תני: כל המינין מצטרפין זה עם זה {{ירו"מ-הדגשה|על ידי נשיכה}}. על דעתיה דהך תנייא {{ירו"מ-ביאור|לדעת התנא הזה}}, {{ירו"מ-הוסר|בריא }}מה בין נשוך, מה בין בלול? אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יודן אבוה דרבי מתניה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|בלול מצרף בין להקל ובין להחמיר. נשוך מצטרף להחמיר ואינו מצטרף להקל. לכן אם עשה עיסה מקב חיטים וקב שעורים על דעת לחלק}}, כשחלקן והוסיף עליהן {{ירו"מ-הדגשה|לכשיעור}} נשוכין חייבין, בלולין פטורין. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ב]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ב"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_ט}}שני קבין וקב אורז {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} תרומה באמצע אינן מצטרפין. דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה. קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} אומר: יטול מן האמצע. וחכמים {{שוליים דין|ד_י}}אוסרין. הנוטל חלה מן הקב, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: חלה. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_יא}}אינה חלה. שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים {{שוליים דין|ד_יב}}מחייבין. נמצא אומר: חומרו {{ירו"מ-הוסר|קלו }}קולו.<br><strong>גמ':</strong> ניתני אורז ולא ניתני תרומה? אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו {{ירו"מ-ביאור|מחמשת מיני דגן}} אינו מצטרף. תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}} תרומה. או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת. אורז על ידי שהוא נגרר {{ירו"מ-הדגשה|אם היה בלול}} מצטרף. הוי צורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור|לכן היה צורך לשנות}}<span id="דף_כג_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כג ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> במתלמד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ג. מתחילים במשנה, פרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה שני קבין - כלומר שני קבין של חיטה או שעורה, אחד מכל חמש מינים - וקב אורז באמצע או קב תרומה באמצע, אינם מצטרפים. כי הקב הזה, של האורז, שהוא לא חייב בחלה, אז הוא פוסק אותם ומחלק אותם, או קב תרומה גם כן מחלק אותם. '''דבר שניטלה חלתו באמצע''' - כלומר אם היה דבר שהיה חייב בחלה אבל כבר הפריש לו חלה, לדוגמה היה לו עיסה אחרת שהוא כבר הפריש ממנה חלה - אם זה היה באמצע, הם כן מצטרפים. למה? '''כיוון שכבר נתחייב בחלה''', כלומר הוא שייך בחלה. '''קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע''', ואז בעצם כך יהיה לו משניהם. וחכמים אוסרין. '''הנוטל חלה מן הקב''', כלומר בכמות שהיא פחות - אמרנו שהחיוב הוא בחמישה קבים, קב ורבע הוא נותן מהקב. '''רבי עקיבא אומר: חלה. וחכמים אומרים: אינה חלה''' - כלומר אדם שנוטל מדבר שהוא לא מחויב, ישאר לו דין חלה, וחכמים אומרים לא, זה לא חלה בכלל. '''שני קבין שניטלה חלתן, של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, וחזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין''' - כלומר רבי עקיבא, שכבר אמר שכשלקחו מהקב זה היה חלה, אז כאן שחיבר אותם הוא אומר פטור. ואילו חכמים, שהם אמרו מקודם שאם לקחו מאחד מהקב חלה זה כלום, אז אם הוא חיבר אותם עכשיו הוא חייב. '''נמצא אומר: חומרו קולו''' - בעצם מי שמקל עכשיו מחמיר, ומי שמחמיר עכשיו מקיל. אומרת הגמרא: '''ניתני אורז ולא ניתני תרומה?''' למה כתוב שתי דוגמאות? כתוב שני קבין וקב אורז או קב תרומה באמצע - מספיק להגיד דוגמה אחת, תרומה ולא אורז, לא נכתוב תרומה. אומרת הגמרא, '''אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה, הוינן אמרין: אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף''' - כלומר הוא לא מחמש מיני דגן, אז לכן הוא לא מצטרף, לכן הוא בעצם מפריד אותם. אבל '''תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף''' - אם יהיה לנו קב עיסה מצד אחד, קב עיסה מצד שני, ובאמצע קב של תרומה, אז אולי כן מצטרף כי זה אותו מין. אז לכן היה צריך '''הוי צורכה מיתני תרומה'''. עכשיו מה יהיה הפוך - נגיד תרומה ולא נגיד אורז? גם זה אי אפשר. '''או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז, הוינן אמרין: תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת''' - הרי תרומה, אם הוא יערבב אותה ביחד עם עיסה, החיוב של התרומה לא יהפוך להיות של העיסה. לעומת זאת אורז, אם הוא יערבב אותו עם עיסת חיטים, לפי כל הדעות אז האורז נגרר, והוא יצטרך להפריש גם על האורז. אז '''אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף'''. אז לכן היה צריך להגיד לנו שאורז, אם הוא יהיה באמצע, אז הוא לא מצטרף - כלומר מפריד. והיה צריך להגיד לנו גם כן שתרומה, אם היא באמצע, היא מפרידה. '''הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה'''. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד א''' {{שוליים דין|ד_ט|חזרה=כן}} '''תבואה שהתחייבה בחלה ונטלה חלתה מצטרפת עם קב אחר להשלים שיעור חלה, אף אם מין אחר מפסיק ביניהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שנוטל משני הראשים, שכן קב שניטלה חלתו כבר נתחייב ומצטרף, ואילו קב שלא ניטלה חלתו וקב תרומה אינם מצטרפים ומפסיקים. {{שוליים דין|ד_י|חזרה=כן}} '''אין לקחת חלה מן הקב עצמו אלא ממנו ולתוכו.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ד]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים, שאין נוטלין חלה מן הקב לחזור ולתת בו, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_יא|חזרה=כן}} '''עיסה שנילושה משני קבין שכל אחד כבר ניטלה חלתו בפני עצמו, ולאחר מכן חיברם לעיסה אחת – חייבת בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה טז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המחייבים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע (יו"ד שכו,ה). {{שוליים דין|ד_יב|חזרה=כן}} '''אורז ותרומה מצטרפים לשיעור חלה אך אינם מחייבים בפני עצמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכו ה|שו"ע יו"ד סימן שכו סעיף ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כסוגיית הירושלמי שהצריכה לשנות גם אורז וגם תרומה, כיוון שכל אחד מלמד חידוש שאין השני מלמדו - אורז מצטרף אף שאינו ממין דגן, ותרומה מצטרפת אף שאינה נגררת; כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls1 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls1"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.86%;height:1.69%;left:10.62%;width:8.29%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.55%;height:27.06%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.61%;height:1.69%;left:28.17%;width:36.31%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים [שתי נשים] שאינן מקפידות עשו אותם כאשה [אחת]· אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה.''' אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה"ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ"ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ"ק ובזמן שהן של אשה אחת וה"ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו '''מתני' איזהו מין במינו.''' שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו '''החטין אינם מצטרפות עם הכל.''' לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם '''ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.''' ר"י בן נורי לאיפלוגי אתא את"ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא"כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע"ז דכמין אחד חשובין וא"כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה"ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת"ק '''גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'.''' כדפרישית במתני' '''אם אינה מקפדת.''' לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת '''בשאין לה מקום ללוש.''' את כל השיעור כאחד '''מילתיה דר' יונה אמר.''' כלומר ש"מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ"כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ"ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא '''נקי וקיבר מקפדת היא.''' כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת '''שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.''' כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה"ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר '''שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות.''' כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא '''יש דברים שהן חיבור בחלה.''' לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך '''חיבור בחלה.''' היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח"כ ונשכו זו מזו ב"ש אומרים וכו' וב"ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב"ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות '''בטבול יום.''' כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע"פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א"נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה"ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ"ק בהל"ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח"כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע"ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש"מ דיש בזה מה שאין בזה '''גמ' מהו שיירתה.''' לת"ק דמתני' בעי שלא הזכיר אלא חטים וכוסמין ושעורין ומהו הדין אליבא דהת"ק בשאר המינין ששייר ולא קתני והן שיפון ושבולת שועל אם מצטרפות הן עם החטים או לא ומשום דקשיא ליה לישנא דהת"ק דבתחיל' קאמר החטים אין מצטרפות אלא עם הכוסמין ולא עם השיפון ושבולת שועל אלמא דשיפון וכוסמין שני מינים הן וכן שבולת שועל וכוסמין והדר קתני השעורין מצטרפות עם הכל והיינו עם הכוסמין ושיפון ושבולת שועל אלמא דכוסמין ושיפון ושבולת שועל כמין אחד הן חשובין וקשיא מילתיה דת"ק אהדדי '''אמר רב הונא אם אומר את וכו' מצטרף עם החטים.''' בתמיה כלומר ומאי קשיא לך דהיכי ס"ד דאם אומר את דהשיפון מין כוסמין הן כדמשמע מסוף מילתיה דהת"ק ותאמר דג"כ עם החטים מצטרף השיפון כמו דמצטרף עם הכוסמין הא ודאי ליתא דלא קאמר הת"ק שהכוסמין אינן אלא מין החטין אלא אף מין חטים קאמר ומצטרפות הכוסמין עם החטים וכן עם השיפון ושבולת שועל שהן מין שעורין מצטרף ג"כ הכוסמין עמהם שאף ממין שעורין הן אבל לא בשביל כך יצטרף השיפון עם החטים כמו שמצטרף הכוסמין עם החטים דלא דמו אהדדי לפי שהכוסמין נמשכות הן לדמיון החטים וכן לדמיון השעורין אבל לא שאר מינין כך </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">· שתי נשים שעשו שיני כול' · אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת · שתים מקפידות הן · אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה · אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה כשני מקומות · אמ' ר' יונה בשאין לה מקום ללוש · מילתיה דר' יונה אמ' היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן כשני מקומות מקפדת היא · נקי וקיבר מקפדת היא · אמ' ר' לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים · שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות · יש דברים [שהן] חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום · חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה · חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן שלאשה אחת מין XXX במ' במינו חייב · ושלא במינו פטור · ואין חייבין בטבול יום · דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמי אומ' חיבור בטבול יום · ובית הלל אומ' אינן חיבור בטבול יום · דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה · הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו · ואינן חייבין בחלה · דאמ' ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה · הל' ב· מהו שיירתה רב הונא אמ' אם או' את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים · שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים · ר' יוחנן בן נורי או' שאר המינין מצטרפין זה עם זה · אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה · על דעתיה XXX דהן תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול · אמ' ר' יודן אבוה דר' מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין · בלולין פטורין · הל' ג· ניתני אורז ולא ניתני תרומה · אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף · תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה · או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת · אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני</div> '''שבולת שועל וכו'.''' כלומר וכן שבולת שועל ודאי מין שעורין הוא ואינו מצרף עם החטים וכך הן השיפון שהן נחשבות מין שעורים ואינן מצטרפות עם החטים אלא שהכוסמין שהן נחשבות למין חטים ומין שעורין והלכך הן בלבד מצטרפות עם החטים וכן מצטרפות הן עם השעורין ושיפון ושבולת שועל וכן אלו הג' מינין מצטרפות הן ביחד כללא דמילתא שאין לך מין שנמשך לכאן ולכאן אלא הכוסמין בלבד שנחשב כמין חטים וכמין שעורין ומצטרף עם החטים וכן מצטרף הוא עם השעורין ושיפון ושבולת שועל אבל אין אחד מאלו הג' מינין שיצטרף עם החטים להת"ק כדאמרן '''ר"י בן נורי וכו'.''' אית תניי תני אליבא דריב"נ דס"ל דכל המינין מצטרפין זע"ז ואפי' החטים עם השעורין בעצמם ופריך דעל דעתיה דהאי תנא ברא א"כ מה בין נשוך לבלול דהא אמרינן לעיל בפ"ק בהל"א אהא דרמי מתני' אהדדי דלעיל תנינן בריש מכלתין דכל חמשת מינין מצטרפין זע"ז והכא תנינן דדוקא מין במינו ושנינן לעיל כאן בנשוך מתני' דהכא והלכך דוקא במין במינו הוא דמצטרף וכאן בריש מכלתין בבלול בתחילה הקמח ועשה עיסה מכולן ביחד וכל החמשת מינין מצטרפין זע"ז והשתא אליבא דהאי תנא ברא דשני בדריב"ן דכאן ג"כ כל המינין מצטרפין וכי לא מחלק ריב"ן בין נשוך לבין בלול '''א"ר יודן.''' דהא איכא בינייהו להאי תנא ברא אליבא דריב"ן בשחלקן והוסיף עליהן והיינו למאי דאמרינן בפ' דלעיל בהלכה ה' גבי שני ישראל שעשו עיסה משני קבין בשותפות וחלקו והוסיף אח"כ כל א' וא' על חלקו עד שיהא בו כשיעור דלא מהני כלום ופטורין הן מן החלה לפי שכבר היה להן שעת חובה קודם שחלקו ונפטרו כשחלקו וכיון דנפטרו נפטרו דמכיון דאידחי עיסה זו מחיוב חלה אידחי ולא מהני בה השלמה וכדפרישנא התם לטעמא והשתא קאמר הכא דהאי גוונא הוא דאיכא בין נשוך לבלול להאי תנא ברא אליבא דריב"ן דא עשו בתחילה עיסה מן החטים ומן השעורים בשותפות וכגון שהיו נשוכין שלא עשו העיסה מעורסת ובלולה ביחד אלא שזה עשה קב חטים וזה קב שעורין ונגעו זה בזה עד שישוכו ושוב חלקו והוסיפו כל א' וא' על חלקו לכשיעור דנמצא שהן עכשיו חייבין בחלה דלא קאמר ריב"ן אליבא דהאי תנא ברא דאף חטים ושעורין מצטרפין אפי' בנשוך אלא בזמן שהן של איש אחד כדתנינן לעיל ועלה דמתני' דלעיל הוא דקאי אהאי מתני' איזהו מין במינו שמצטרף בשל איש אחד בנשוך וא"כ כאן דבשל שני אנשים הן אפי' להאי תנא ברא אליבא דריב"ן מודה הוא דלא חל עליהן שעת חובה בתחילה דמכיון דהן שני מינין חלוקין לא נתחייבו בתחילה בנשוך לפי שהן משל שני אנשים והלכך כי חלקו והוסיפו אח"כ כל א' וא' על חלקו לכשיעור חייבין הן בחלה דמעולם לא היתה שעת חובה עליהן בתחילה אבל אם היו בלולין בתחילה ובזה לכ"ע כל המינין מצטרפין הן ואפי' משל שני אנשים וא"כ היה עליהן שעת חובה בתחילה וכשחלקו נפטרו ומכיון שנפטרו נפטרו ואע"פ שהוסיפו אח"כ עליהן פטורין מן החלה '''מתני' שני קבין.''' מן הצדדים וקב של אורז או של תרומה באמצע אין הצדדים מצטרפין לשיעור חלה לפי שמפסיק דבר שאינו חייב בחלה ביניהן אבל אם דבר שניטלה חלתו הוא באמצע מצטרפין הצדדין שזה האמצעי כבר נתחייב מיהת בחלה ולפיכך לא חשיב הפסק לענין צירוף הצדדין '''מתני' קב חדש וכו'.''' ר' ישמעאל אומר נוטל החלה מן האמצע והוי ליה כתורם משתיהן וחכמים אוסרין כדקאמר טעמא בגמרא דאי אמרת דהוי חלה אתי למימר נמי גם לענין תרומות ומעשרות כן ויהיו תורמין ומעשרין מן החדש על הישן ואסור כדתנן לעיל בפ"ק דתרומות '''הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה.''' לכשישלים אח"כ לכשיעור הוי חלה למפרע וחכמים אומרים אינה חלה דבשעת הפרשה לא היה כאן שיעור חיוב חלה '''שני קבין וכו'.''' וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר מלהפריש עכשיו לפי שכבר הפריש החלה מכל אחת בפני עצמה והשתא הויא חלה הראשונה למפרע חלה וחכמים מחייבין דחלה ראשונה לאו כלום היא '''נמצא חומרו של ר"ע.''' דמחמיר בנוטל חלה מן הקב וקאמר דהוי חלה הוא קולו כאן דבשביל כך פוטר הוא מלהפריש בחזר ועשאן עיסה אחת והלכה כחכמים דר' ישמעאל וכחכמים דר"ע '''גמ' ניתני אורז וכו'.''' ולמה לי למיתני תרווייהו הרי חדא טעמא אית להו וקאמר דצריכי דאלו תני אורז לחוד ה"א משום שאין במינו חיוב בחלה אבל תרומה שהיא ג"כ מחמשת המינין והואיל ויש במינה חיוב חלה לא הויא הפסק לפיכך צריך למיתני תרומה או אי הוה תני לתרומה בלחוד ה"א תרומה ע"י שלא מצינו שתהא נגררת להשלים להעיסה לשיעור חיוב חלה אבל אורז ע"י שמצינו שהוא נגרר עם החטים לשיעור חיוב חלה אם יש בו טעם דגן כדתנינן בפ' דלעיל בהל"ו העושה עיסה מן החטים ומן האורז וכו' סד"א דקב אורז באמצע לא הוי הפסק הלכך אצטריך למתני תרווייהו '''קב אורז וכו'.''' פיסקי הלכות הן בתוספתא פ"ב ולפי הכלל שכל שאין בו חיוב חלה הוי הפסק והלכך קב מין אחר מהעיסות והוא מחמשת המינין וכן משל אשה אחרת או של חדש או שניטלה חלתו אע"פ שכל אלו הן בעצמם אינן מצטרפין להשלים לשיעור חיוב חלה מ"מ הואיל ויש בהן חיוב חלה לא הוו הפסק ומצטרף עיסות הצדדין לחיוב חלה </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כג עמוד ב<span class="yerum-runnum">46</span></div> אורז וצורכה מיתני {{ירו"מ-ביאור| והיה צורך לשנות}} תרומה. קב אורז אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יג}}קב מדומע אינו מצטרף. קב תרומה אינו מצטרף. {{שוליים דין|ד_יד}}קב הגוי אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב מין {{ירו"מ-הוסר|אחד }}אחר {{ירו"מ-הדגשה|מחמשת המינים}} מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טו}}קב אשה אחרת מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. {{שוליים דין|ד_טז}}קב חדש מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף. רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]{{ירו"מ-הוסר|ור}} בעי: קב חלה מהו שיצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף? תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש {{ירו"מ-הוסר|מרצף}}{{ירו"מ-הדגשה|מצטרף}}. קב חלה אינו מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. מה בין הקדש ומה בין חלה? {{שוליים דין|ד_יז}}הקדש ראוי לפדותו ולחייבו. חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה. {{שוליים|ד_יח}}חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן {{ירו"מ-ביאור|אחד מעשרים וארבע מהחצי קב כוסמין.}} {{ירו"מ-הדגשה|שהחיטים והשעורים מצטרפים עם הכוסמין לשיעור חלה אבל החיטים והשעורים לא מצטרפים, וכל אחד מהם אף שמצטרף עם הכוסמין אין בצרוף שיעור חיוב חלה}} {{ירו"מ-ביאור|נמצא שהם מחייבים אותו אבל הוא לא מחייב אותם, לכן יפריש רק ממנו עליו.}} קב חטים וקב שעורין {{ירו"מ-הוסר|וכב}}{{ירו"מ-הדגשה|וקב}} כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא. לא אמר אלא {{ירו"מ-הדגשה|כשיהו}} קב {{ירו"מ-הוסר|חיטין}}{{ירו"מ-הדגשה|חטין}}, קב שעורין {{ירו"מ-הדגשה|ו}}קב כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}. הא {{ירו"מ-הדגשה|אם היה}} קב חטים {{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הוסר|וקב}}{{ירו"מ-הדגשה|קב}} {{ירו"מ-הוסר|כוסמין}}{{ירו"מ-הדגשה|שעורין}} {{ירו"מ-הוסר|מאמצע}}{{ירו"מ-הדגשה|באמצע}}, לא. בדא {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: רבי חנינה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנינה חברון דרבנין|°]]{{ירו"מ-הוסר|אר}} בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע? {{ירו"מ-הדגשה|הרי חיטים מצטרפים עם הכוסמין ומה איכפת לי שהשעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר החייב בחלה אינו מפסיק. אמר}} רבי כהן[[ביאור:עץ מסורת#רבי כהן|°]] בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא {{ירו"מ-הוסר|במינו}}{{ירו"מ-הדגשה|מינו}} {{ירו"מ-הדגשה|כי באמת אינו מינו שהרי הם כלאים זה בזה}}, אלא {{ירו"מ-הדגשה|מפני}} שהו{{ירו"מ-הדגשה|א}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לעיסתו}} {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|וכיוון שכל הצירוף שלהם רק מדרבנן, אם הם לא צמודים}}, מכיון שהוא רחוק ממנו אינו {{ירו"מ-הוסר|מדמ}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו. {{ירו"מ-הדגשה|ולכן אינם מצטרפים. תנן היה דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין}}. רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן? כמה דתימר תמן {{ירו"מ-הדגשה|כל הבהמות בתוך ט"ז מילין מצטרפות. היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני — אינם מצטרפות עד שיהיה לו אחד חיוב בציפורין}} {{ירו"מ-ביאור|שהמרחק בין כפר חנניה לכפר נותני הוא ל"ב מילין, וציפורי באמצע כיוון שאין בינה לבין כל אחד מהם ט"ז מילין מצטרפות.}} היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין. כמה דתימר {{ירו"מ-הוסר|תמן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}}: דבר <span id="דף_כד_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כד א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''קב אורז אינו מצטרף. קב מדומע אינו מצטרף''' - כלומר גם מדומע, הרי הוא יכול להיות פטור. '''קב תרומה אינו מצטרף. קב הגוי אינו מצטרף. קב מין אחר מצטרף''' - כלומר אם נניח יש לו חיטה וחיטה ובאמצע יש מין אחר, נניח שעורים או כוסמין וכדומה, אז זה כן מצטרף. '''קב אשה אחרת מצטרף. קב חדש מצטרף. קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף''' - כלומר הוא לא יכול לאכול את זה, אבל וכן הוא יהיה ראוי לשנה הבאה, אז מצטרף. זאת אומרת אם הוא הניח בין שתי חתיכות של עיסה, עיסה שניטלה חלתה, אז זה מצטרף. אומרת הגמרא: '''רבי בון בר חייא בעי: קב חלה מהו שיצטרף?''' כלומר אם יש לו שתי חתיכות של עיסה ובאמצע יש חלה - העיסה עצמה שהוא הפריש אותה מתוכה חלה היא באמצע, האם היא מצטרפת? '''תני רבי חלפתא בן שאול: קב הקדש''' מצטרף, '''קב חלה אינו מצטרף'''. עכשיו '''מה בין הקדש ומה בין חלה?''' כלומר למה הקדש מצטרף וחלה לא מצטרפת? '''הקדש ראוי לפדותו ולחייבו''' - הרי יכול לפדות את ההקדש, ואז זה יהיה חולין ויהיה חייב בחלה. ואילו '''חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה''', הוא לא יכול לפדות את זה ולכן הוא לא יכול לחייב את זה, ממילא זה לא יכול לצרף - רק דבר שראוי להיות חייב הוא מצטרף. '''חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין''' באמצע, אז '''נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן''' - כלומר לוקח רק מהכוסמין אחד מעשרים וארבעה. כי מה קורה כאן? יש לנו חצי קב חיטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין. הרי הכוסמין יכולים להתחבר גם עם השעורים וגם עם החיטים, אז מבחינת הכוסמין יש פה קב ורבע, אז הוא חייב. אבל החיטים - הוא מתחבר עם הכוסמין אבל לא מתחבר עם השעורים. אז לכן בעצם רק הכוסמין הוא זה שיש בו שיעור, אז רק הוא יהיה חייב, ולכן הוא ייתן אחד מעשרים וארבעה מהכוסמין, אבל על החיטים והשעורים הוא יהיה פטור. אומרת הגמרא: '''קב חטים וקב שעורין כוסמין, תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא''' - למה? כי הרי הקב חיטים מתחבר עם הקב שעורים, אז יש פה שני קבין, אז ודאי חייב. הקב שעורים מתחבר עם הקב כוסמין גם כן, אז גם כן יש שניים, אז בעצם כל אחד מהם מתחבר עם מישהו שיכול להגיע לחיוב, לכן ייתן מכל אחד. '''לא אמר אלא קב, קב שעורין קב כוסמין''' - כלומר שהכוסמין באמצע. '''הא קב חטים - לא''' - אם היה קב חיטים או קב שעורים באמצע, כלומר קב חיטין שעורים וכוסמין, אז לא. כי מקודם הכוסמין הוא המחבר, אבל אם יש משהו שמפריד, החיטה לא יכולה להתחבר עם הכוסמין דרך השעורים. '''בדא רבי בון בר חייא: רבי חנינה חברון דרבנין בעי: מה בין כוסמין באמצע, מה בין שעורין באמצע?''' מה ההבדל? הרי חיטין מצטרפים עם כוסמין - אז מה אכפת לי ששעורים באמצע? הרי ראינו שמין אחר שחייב בחלה לא מפסיק - המשנה אמרה שאם היה מין אחר, כלומר יש לי קב חיטה וקב חיטה ובאמצע אפילו קב שעורים, אז הם מצטרפים - שני קבין החיטה מצטרפים להתחייב. השעורים יהיה פטור אבל החיטים עצמם מצטרפים. אז למה כאן יהיה פטור? '''רבי כהן בשם רבנין דקיסרין: אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא, אלא שהוא לו''' - כלומר הכוסמין הם לא מצטרפים עם חיטין, הרי זה כלאיים, זה לא אותו מין, הם כלאיים זה בזה. למה מצטרפים? הם מצטרפים בגלל שהם דומים להם, זאת אומרת העיסה של שניהם נראית דומה, וכיוון שכל הצירוף שלהם זה רק מדרבנן בגלל שהם נראים דומים, אז זה דווקא אם הם צמודים. '''מכיון שהוא רחוק ממנו אינו לו''' - כלומר אתה לא יכול להשוות אותם - כשהם קרובים אחד לשני, הדמיון גורם שהם ייראו כמו אחד ולכן הם מצטרפים מדרבנן. אבל כשהם רחוקים, כלומר שיש מפריד ביניהם שעורה או משהו כזה, אז פה לא רואים את הדמיון - השעורה מפרידה ביניהם וממילא הם לא מתחברים. אמרנו במשנה, דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין. '''רבי יונה בעי: אף לעניין מעשר בהמה כן?''' כלומר, כמו יוצאי מרעה מן כל הבהמות בתוך שש עשרה מיל מצטרפין. אנחנו יודעים שלעניין מעשר בהמה צריך שיהיו לפחות עשר בהמות, אבל צריך שיהיו בתוך תחום של שש עשרה מיל, בערך שש עשרה קילומטר. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חייבות בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני? '''כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין''' - אז הם לא מצטרפים, עד שיהיה לו אחד בחיוב בציפורין, כי המרחק בין כפר חנניה וכפר בנותני זה שלושים ושתיים מיל, בערך שלושים ושתיים קילומטר. אז אם יש אחד אפילו בציפורי שזה בדיוק באמצע, בעצם יש שש עשרה קילומטר בין כפר חנניה לציפורין ושש עשרה קילומטר מציפורין לכפר בנותני, אז בעצם אותה אחת שבציפורי מצרפת אותם. עכשיו מה הדין אם היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני, אבל בציפורין היו פטורים - חמש פטור בציפורין, כלומר כאלה שהוא כבר הפריש עליהם. אז '''כמה דתימר: דבר''' שניטלה חלתו באמצע מצטרף - האם כמו שלגבי חלה אמרנו שאם יש לנו קב חלה, קב עיסה מצד אחד וקב עיסה מצד שני, ובאמצע יש עיסה שכבר הורמה חלתה, אז זה מצטרף, כלומר זה בעצם פטור ואף על פי כן זה מצטרף - האם גם ככה נאמר לגבי הבהמות, שכיוון שיש לי חמש בהמות בצד אחד, חמש בהמות בצד שני, ובאמצע חמש בהמות שכבר נפטרו, אף על פי כן, כיוון שהם היו שייכים בעניין של מעשר, הם כן מצטרפים כמו חלה. ואומרת הגמרא, שאני חלה שהיא כנשך - בחלה הרי זה נוגע אחד בשני, זה כמו נושך, אז זה כאילו חיבור. אבל אין שש עשרה מיל, לאו כנשך הוא? אומר לא, גם שש עשרה מיל זה כמו נשך, זה בדיוק אותו דבר. אומרת הגמרא, אלא נשך מצרף מדרבנן, ומצינו שחכמים חייבו חלה מדרבנן - כגון במי קשת צריך להפריש שתי חלות בסוריה, אז יש מציאות של חיוב חלה מדרבנן, אבל לא מצינו בשום מקום מעשר בהמה מדרבנן. למה? כי אסור להביא חולין לעזרה, אז לכן חכמים לא תיקנו להביא מדרבנן מעשר בהמה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כג עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_יג|חזרה=כן}} '''האם קב מדומע וקב תרומה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסת חולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מצטרפים - קב מדומע וקב תרומה אינם מצטרפים לחייב את העיסה בחלה, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח).. {{שוליים דין|ד_יד|חזרה=כן}} '''קב עיסת גוי אינו מצטרף לשיעור חלה, וקב ממין אחר מחמשת מיני דגן מצטרף עם עיסת ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - קב הגוי אינו מצטרף לשיעור החלה, אך קב מין דגן אחר מצטרף עם עיסת ישראל להשלים לשיעור חלה, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טו|חזרה=כן}} '''קב עיסה של אשה אחת מצטרף לקב עיסה של אשה אחרת לחייב בחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שקב אשה אחרת מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע להלכה. {{שוליים דין|ד_טז|חזרה=כן}} '''האם קב הקדש וקב חלה מצטרפים לשיעור חלה עם עיסה אחרת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חלפתא בן שאול שקב הקדש מצטרף לשיעור חלה וקב חלה אינו מצטרף, וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע יו"ד סימן שכד סעיפים ו-ח. {{שוליים דין|ד_יז|חזרה=כן}} '''עיסה שנטמאה חייבת בהפרשת חלה אך אין החלה נפדית ואוכלים אחריה פירות בלא הפרשה נוספת.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ה]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ו|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ו]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ז|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכד ח|שו"ע יו"ד סימן שכד סעיף ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי: הקדש ראוי לפדותו ולחייבו (יש לו פדיון וחיוב לאחריו), אך חלה טמאה אינה ראויה לא לפדייה ולא לחיוב לאחריה, וכן פסקו הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ז ה"ה-ו) והשו"ע (יו"ד שכד, ו-ח). </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כג עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls2 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls2"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.61%;height:1.69%;left:10.62%;width:17.55%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.30%;height:15.22%;left:10.62%;width:53.87%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.52%;height:1.69%;left:29.16%;width:35.33%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע [מצטרף]· ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· [חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן] קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|{{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}}}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''קב חלה.''' בעצמה באמצע מהו שיצטרפו עיסות הצדדין. ופשיט ליה מהברייתא דתני וכו' וכדמפרש מה בין וכו' משום דהקדש שראוי הוא לפדותו קודם שתתגלגל העיסה ברשות הקדש אם פודה הוא מתחייב בחלה אבל חלה עצמה אי את משכחת שתצא לחולין ע"י פדיון דקודם שתתגלגל העיסה לא הויא חלה ומשתתגלגל וקרא עליה שם חלה שוב אינו ראוי לפדותה ולחייבה כלומר דתו לא שייך לומר בה שתתחייב ע"י פדיון שכבר חלה היא ואינה נפדית '''חצי קב חטים וכו'.''' בתוספתא שם ולא איירי הכא לענין הפסק ולצירוף הצדדין דהא חטים ושעורין אינן מצטרפין בנשוך כדתנינן במתני' דלעיל אלא לענין שתורם מכל אחד וא' לפי מה שהוא כדתני בסיפא דמייתי הכא קב חטים וכו' ושם היא שנויה מקודם חלוקה זו דחצי קב וכו' וכלומר דקמ"ל דאע"פ שיש כאן חטים ושעורין דאינן מצטרפין זע"ז בנשוך לא נתבטל הפחות מכשיעור של כל א' וא' מהן אלא תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא והיינו לאחר שיצטרף כל א' וא' עם דבר שהוא מיד ומצטרף עמו לכשיעור בעלמא ובחצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין קמ"ל נמי דלא נתבטל הכוסמין שבהן אע"פ שאין החטים והשעורין ראויין להצטרף זע"ז בנשוך ונוטל מן הכוסמין לפי מה שהן וכלומר דגם כן כאן לאחר שיצטרף לכשיעור או עם החטים או עם השעורין שהכוסמין מצטרף עם כל א' וא' מהן כדתנינן לעיל והיינו דמדייק הש"ס לקמיה '''לא אמר אלא קב וכו'.''' כלומר לא אמר אלא לענין שהוא תורם מכל א' וא' לפי מה שהוא ולאחר שיצטרף כל א' וא' מהן עם מינו הראוי לו להצטרף הא בכה"ג דקב חטים וקב שעורים הם בהצדדים וקב כוסמין הוא באמצע לא בדא אמר שמצטרפין הן וקאמר ר' בון דחברין דרבנן בעו על זה וכי מה בין כוסמין באמצע ומה בין שעורין באמצע כלומר דהרי אם היה כאן קב חטים מצד אחד וקב כוסמין מצד אחד וקב שעורין באמצע בודאי לא הוו השעורין הפסק ביניהם דאע"פ שהשעורין אינם ראוין להצטרף עם של החטים מ"מ הואיל והחטים והכוסמין שבהצדדים ראוין הן להצטרף זע"ז לא הוו השעורין הפסק כדאמרי' לעיל דקב מין אחר באמצע אינו מפסיק והשתא נימא נמי בקב חטיס מכאן וקב שעורים מכאן וקב כוסמין מכאן דהכוסמין שבאמצע יצטרפו או עם החטים או עם השעורים שהרי הכוסמין ראוין הן להצטרף עם החטים וכן עם השעורין כדתנינן לעיל ומדמדייק התנא דהתוספתא למיתני בגוונא אחריתא ולא תני בהאי גוונא דאם הכוסמין באמצע מצטרפין הן עם כל א' וא' מן הצדדין ש"מ דס"ל דבכה"ג אינן מצטרפין ומאי טעמא וקאמר ר' כהן בשם רבנן דקסרין דהיינו טעמא לפי שאין הכוסמין מצטרפין עם החטים מחמת שהוא במינו לגמרי עם החטים הא ודאי ליתא אלא דטעמא שמצטרפין לפי שהוא מדמה לו באיזה דמיון כל דהוא לחטים והלכך לא מצטרף הכוסמין עם החטים אלא בקרוב לו והיינו שעשה קב חטים וקב כוסמין ונשכן זו בזו בכה"ג הוא דאמרו שמצטרפין אבל כאן שהכוסמין באמצע אינו מצטרף עם כל אחד ואחד מהן ומפני שכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמה לו כלומר שהרי אינו קרוב להחטים יותר ממה שהוא קרוב להשעורים וכן איפכא והלכך אמרינן הכא שדי להכוסמין לכאן ולכאן ולחומרא דאם באת לצרפו עם החטים אמרינן מאי חזית דליצרפיה בהדי חטים תצרפיה בהדי שעורים וכן איפכא והרי זה כרחוק מכל א' ואחד דכל חד וחד מן הצדדין מדחי ליה לאידך '''ר' יונה בעי אף לענין מעשר בהמה כן.''' אהא דקתני במתני' דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין הצדדין הוא דקאי ואמאי לא נימא אף לענין צירוף מעשר בהמה כן דכמה דתימר תמן בתוספתא דבכורות פ"ב אהא דתנינן במתני' פ"ט דבכורות מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה הוא רגל בהמה ששה עשר מיל היה בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע וכלומר לפי שהאמצעיות מצרפות את הצדדין ותני עלה שם היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והן רחוקין זה מזה ל"ב מיל אין מצטרפין עד שיהא לו בציפורי שהוא באמצע ביניהן ואם היו לו חמש של חיוב בכפר חנניה וחמש בכפר עותני והחמש של הציפורי שבאמצע הן של פטור שכבר נתעשרו אין אותן שבצדדין מצטרפין ואמאי ונימא דכמה דתימר תמן בחלה במתני' דדבר שניטל חלתו באמצע לא הוי הפסק ומצטרפין הצדדין אוף הכא נמי במעשר בהמה כן דיצטרפו אותן שבצדדין לחיוב ע"י האמצעים ואע"פ שהן של פטור '''אין תימר וכו'.''' סיומא דהקושיא הוא כלומר וכי תימא שנייא היא בחלה שהוא נשוך שהעיסות שמכאן ומכאן נוגעות בשל האמצעית ונושכות זו מזו והאמצעית לא הוי הפסק והוו להו הצדדין כאלו גם הם נושכות זו מזו אבל ההן ששה עשר מיל של מעשר בהמה הא לאו כנשוך הוא דתימר דליצטרפו אותן שבצדדין ע"י האמצעים של פטור אפי' אי בעית למימר הכי לאו מילתא הוא דאיכא למימר נמי דטפי מסתברא דליצטרפו גבי מעשר בהמה מדאמרת להאי דינא דצירוף גבי חלה לפי שמצינו חלה מהלכה בתמיה וכי מצית לומר דחלה מהלכת בעצמה אם לא ע"י שמקרב אותן האדם להעיסות זו אצל זו אבל התם וכי לא מצינו דהבהמה מהלכת בעצמה זו אצל זו ויכולין הן להתקרב בעצמן אותן שבהצדדין וא"כ אי אמרינן דהאמצעי של הפטור בחלה מצרף לאותן שבצדדין מכ"ש דנימא ה"נ גבי מעשר בהמה ולא משני מידי '''גמ' יאות אמר ר' ישמעאל.''' דהא ק"ו הוא מה אם החטים וכוסמין שני מינין הן נחשבין לכל דבר אלא בחלה הוא שאמרו דע"י שהוא דומה לחטים מהני לענין צירוף בנשוך ומצטרף לחטים חדש וישן שהן מין אחד ממש מכ"ש דתהני בנוטל מהן חלה מן האמצע ומאי טעמייהו דרבנן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">אורז וצורכה מיתני תרומה · קב אורז אינו מצטרף · קב מדומע אינו מצטרף · קב תרומה אינו מצטרף · קב הגוי אינו מצרף · קב מין אחד מצרף · קב אשה אחרת מצרף · קב חדש מצרף · קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע · ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף · תני ר' חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף · קב חלה אינו מצרף · מה בין הקדש ומה בין חלה · הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו · חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה · הל' ד· קב חטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא · {{ירו"מ-הוסר|קב חטים קב שעורין קב כוסמין תורם}} {{ירו"מ-הוסר|מן הכוסמין לפי מה שהוא}} לא אמ' אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין · הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע · לא בדא · ר' בון בר חייה אמ' ר' חנינה חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע · ר' כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים · מפני שהוא במינו אלא שהוא מדמה לו · ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כן · כמ' דתימ' תמן היו לו חמש חייוב XXX בכפר חנניה וחמש חיוב XXX בכפר בנותני · וחמש פטור בציפורין כמ' דתימ' תמן דבר</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''חצי קב חיטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.''' כפי' מהרא"פ ז"ל דכל עיקר החיוב הוא בכוסמין ע"כ מפריש כל החלה מהכוסמין אבל קב חיטים וקב שעורים וקב כוסמין תורם מכל א' ואחד לפי מה שהוא כיון דחיטים וכוסמין מין אחד ושעורים וכוסמין מין אחד נמצא דהוי ב' חיובים א' בחיטים וא' בשעורין ואין תורמין ממין על שאינו מינו: לא אמר אלא קב חיטים וקב שעורין וקב כוסמין באמצע הא קב חיטין וקב כוסמין וקב שעורין באמצע לא בדא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דקב שעורין באמצע אין מצטרפין וע"ז הקשה ר"ח חברון דרבנן מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע כיון דחיטים עם כוסמין הוי מין אחד למה לא יצטרפו השעורין דבאמצע דהא קי"ל מין אחר באמצע מצטרפין ומשני דבאמת חיטים עם כוסמין לא הוי מין אחד אלא דדמי לי' והוא דווקא בשקרוב לו אבל כשהן מרוחקין אין מצטרפין והא דמין אחר באמצע מצטרף הנ"מ במין א' ובינתיים הוי מין אחר אבל בחיטין וכוסמין כשהן מרוחקין זמ"ז לא הוי מין אחד: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד א<span class="yerum-runnum">47</span></div> שניטלה חלתו מאמצע מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף, אוף הכא כן. אין תימר: שנייה היא. חלה שהיא כנשוך, וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא {{ירו"מ-הדגשה|אלא נשוך מצטרף מדרבנן ו}}מצינו {{ירו"מ-הדגשה|שרבנן חייבו}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי חייבו להפריש שתי חלות בסוריה. ו}}לא מצינו מעשר בהמה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}} {{ירו"מ-הדגשה|לפי שאסור להביא חולין לעזרה. תנן: קב חדש וקב ישן שנשכו}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|אומר: יטול מן האמצע. וחכמים אוסרין}}. יאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי ישמעאל|°]]<nowiki/>רבי ישמעאל {{ירו"מ-ביאור|בן אלישע}} {{ירו"מ-הדגשה|שהרי}} כוסמין וחיטין שני מינים הן {{ירו"מ-הדגשה|ואף}} על פי כן כיוון שהוא {{ירו"מ-הוסר|מדמה}}{{ירו"מ-הדגשה|דומה}} לו, את אומר מצ{{ירו"מ-הדגשה|ט}}רף. חדש וישן {{ירו"מ-הדגשה|שזה מאותו מין}} לא כל שכן? אמר רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}}: טעמה דרבנן {{ירו"מ-הדגשה|שאמרו שחדש וישן אין מצטרפים. אף שחיטין ו}}כוסמין {{ירו"מ-הדגשה|מצטרפים, זה כיוון}} {{שוליים דין|ד_יט}}{{ירו"מ-הדגשה|שכוסמין}} וחיטין שני מינין {{ירו"מ-הדגשה|הן}} ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{שוליים דין|ד_כ}}חדש וישן מין אחד הוא. אם את אומר כן {{ירו"מ-הדגשה|שמצטרפים}}, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: הנוטל חלה מן הקב}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|אחד הוא אם את}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} אומר: {{ירו"מ-הדגשה|חלה. וחכמים}}{{ירו"מ-הוסר| כן אף האו סבר לומר שתורמין}} {{ירו"מ-הוסר|ומעשרי}}{{ירו"מ-הדגשה|אומרים}}:{{ירו"מ-הוסר|ן}} {{ירו"מ-הדגשה|אינה חלה}}{{ירו"מ-הוסר| מזה על זה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כא}}עבר והפריש מהן תרומה, הרי זו תרומה. ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש {{ירו"מ-הדגשה|שהדין הוא שאם}} {{שוליים דין|ד_כב}}עבר והפריש ממנה {{ירו"מ-הדגשה|תרומה}},{{ירו"מ-הוסר|חלה}} {{ירו"מ-הוסר|אי נחלה}}{{ירו"מ-הדגשה|אינה תרומה}}. חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש. אלא [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה מדמה לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו {{ירו"מ-הוסר|ונתשלו}}{{ירו"מ-הדגשה|ונתלשו}} {{ירו"מ-הדגשה|דכיוון שבידו לתלוש אין כאן חיסרון מעשה. אף כאן נעשה כאומר: הרי זו חלה לכשאשלים את השיעור. וכשישלים תחול החלה למפרע}}. ורבנין מדמין לה {{ירו"מ-הוסר|לומר }}לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו {{ירו"מ-הדגשה|ולא אמר}} לכשיתלשו {{ירו"מ-הדגשה|שאינה תרומה. אף כאן כיוון שלא אמר כשאשלים לא אמרינן נעשה כאומר ואינה חלה אפילו אם ישלים}}. הוון בעי מימר {{ירו"מ-ביאור|חשבו לאמר}} {{ירו"מ-הדגשה|ש}}מה דאמר [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה: נוטל חלה מקב {{ירו"מ-הדגשה|זה}} חלה מהלכה {{ירו"מ-ביאור|מדרבנן}}. הא מדבר תורה לא {{ירו"מ-הדגשה|משמע שאם ישלים אחר כך חייב לחזור ולהפריש מדאוריתא}}. מן {{ירו"מ-הוסר|מהד}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}תנינן {{ירו"מ-הדגשה|שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא{{ירו"מ-הוסר|ה}} {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} פוטר וחכמים מחייבין? הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו. אית תניי תני: קולו חומרו. מאן דאמר חומרו קולו, [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבא {{ירו"מ-ביאור|בן יוסף}} {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב ואחר כך הוסיף אינו חייב להפריש.}} קולו חומרו רבנין {{ירו"מ-ביאור|שאם הפריש חלה מקב לא עשה כלום, אם הוסיף אחר כך חייב להפריש:}} ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ג]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ג"> <strong>מתני':</strong> {{שוליים דין|ד_כג}}נוטל אדם כדי חלה מעיסה {{ירו"מ-הדגשה|דמאי}} שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך {{ירו"מ-ביאור|באיזה מקרה התירו?}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}חלת דמאי עד שתסרח, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.<span id="דף_כד_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ד. נתחיל מהשורה השלישית. למדנו במשנה: קב חדש וקב ישן שנשכו, רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחיים מוסרים. ואתה גמר, לכאורה, היות אמר רבי ישמעאל הרי כוסמין וחיטים זה שני מינים שונים, והרי בזה אמרנו שעל זה שהוא דומה לו אתה אומר מצרף — חדש וישן זה אותו מין, לא כל שכן שיצטרפו! אמר רבי אילא: '''טעמה דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה'''. כלומר, כוסמין וחיטים זה שני מינים ובני אדם לא יבואו לטעות, לא יבואו לחשוב שמותר לתרום ולעשר מזה על זה, ולכן התירו לתת חלה משניהם. אבל '''חדש וישן מין אחד הוא'''. '''אם את אומר כן, אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה''' — יבוא להעביר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש. ואתה למד במשנה: הנותן חלה מן הקב. כלומר, קב זה הרי החיוב הוא חמישה רבעים, כלומר קב ורבע. עכשיו מה קורה אם הוא מפריש מכמות שלא חייבת, כלומר כמות פחותה? '''רבי עקיבא אומר''' מה שהוא הפריש היא באמת חלה, וחכמים אומרים אין זו חלה. ואתה גמרא: '''רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן, עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה'''. אז גם כאן, כמות שלא חייבת בחלה, אם עבר והפריש — אף שהוא לא חייב, בדיעבד זה נחשב חלה והוא נפטר. '''ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש, עבר והפריש ממנה''' — אינה תרומה. שבעצם לא הגיעה לעונת המעשרות בכלל. אז גם כאן, אם הוא הפריש מפחות מחמישה רבעים, זה כאילו הפריש ממשהו שעוד לא הגיע לעונת המעשרות שלו, וממילא לא נפטר. '''חזרו לומר: אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש'''. לא זה מה שהביא אותם להלכה הזאת, '''אלא רבי עקיבה מדמה לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו'''. כלומר אדם יכול להגיד, לפי רבי עקיבא, אם יש לו פירות על העץ, הוא יכול להפריש פירות ולהגיד "הרי הפירות האלו הם תרומה על הפירות שנמצאים על העץ, לכשיתלשו". כיוון שבידו לתלוש, אין פה חיסרון מעשה, כך אומר רבי עקיבא. אז גם כאן, למרות שיש פה רק קב, נעשה כאומר הרי זו חלה לכשישלים את השיעור, וכשישלים את השיעור בעצם תרומת החלה לא מפריע. '''ורבנין מדמין לה לאומר: הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו''' — אבל לא המשיך הלאה, לא אמר "לכשיתלשו", שדבר כזה זה לא תרומה. אז גם כאן, כיוון שהוא לא אמר "כשישלים", אני לא אומר נעשה כאומר כשישלים. הוא לא אמר את זה, לכן זה לא חלה אפילו אם ישלים. '''הוון בעי מימר''', כלומר החכמים בישיבה רצו לומר '''מה דאמר רבי עקיבה: נוטל חלה מקב''' — הכוונה חלה מדרבנן, '''הא מדבר תורה לא'''. משמע שאם ישלים, אחרי זה יוסיף ויגיע לחמישה רבעים, יהיה חייב לחזור להפריש מהתורה. '''מן תנינן''' משני קבים שנתלכלה טל של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשה עיסה אחת, '''רבי עקיבא פוטר וחכמים מחייבין'''. אבל אמרנו בסיפא של המשנה שבסופו של דבר יוצא שהקולא של רבי עקיבא זה חומרא. למה? כי אם אחרי זה יצרף שני קבים — מכל קב הוא כבר הפריש, ואחרי זה צירף אותם — הוא פטור. ואילו לפי חכמים, שהם הקלו בהתחלה שהוא לא צריך להפריש, אז יהיה חומרה, שהם יצטרכו להפריש אם יצרפו את שני הקבים ביחד. '''הדא אמרה: אפילו מדבר תורה. נמצא חומרו קולו''', כמו שאמרנו במשנה. '''אית תניי תני: קולו חומרו''' — זה גירסה הפוכה, אבל בעצם זה אותו דבר. '''מאן דאמר חומרו קולו''' זה הכוונה לדברי רבי עקיבא — רבי עקיבא הרי החמיר שהמפריש מקב זה נחשב חלה, אז בסופו של דבר זה מקל, כי אם הוא יחבר שני קבים כאלה שהוא הפריש מהם כבר הוא פטור. אבל מי שגורס '''קולו חומרו''', זה לפי חכמים — הרי חכמים אומרים שאם הוא הפריש מקב זה כלום, בעצם הם מקילים, אבל עכשיו אם הוא יצרף שני קבים כאלה הוא יהיה חייב. נמצא קולו חומרו. פרק הלכה ג', מילות המשנה: '''נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך'''. כלומר מותר לאדם להפריש כדי חלה מעיסה מבעוד מועד — אם לא הפרישו ממנה החלה — ואז הוא עושה מזה בעצם חלה להרבה מאוד עיסות שהוא עושה אחר כך, מפריש והולך על זה. עכשיו זה כל זמן שאמרו — '''חלת דמאי עד שתסרח'''. כלומר, הוא יכול להתייחס למה שהוא הפריש בתור חלה על כל מה שהוא ייקח, יעשה עיסות אחר כך. נניח לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות את זה בטומאה, הוא עושה עיסה בטהרה שממנה החלה, ואת העיסות האחרות הוא עושה בטומאה, והוא מפריש את החלה הזאת עליהם עד שהיא תסרח. כלומר מותר לו להוסיף עוד ועוד פעם עד שיסתיים — עד שהוא ימלא את כל העיסה, יהפוך את כולה לחלה, או עד שתסרח, שהיא תתקלקל, ואם היא מתקלקלת הוא כבר לא יכול יותר להפריש עליה. אבל דווקא בחלת דמאי, כיוון ש'''חלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף''', אבל בחלה ודאי — אסור, חייב שזה יהיה מוקף. אז הוא לא יכול לצרף, הוא לא יכול להפריש כמה ימים קודם, הוא חייב שזה יהיה מזון שהוא מכין באותה עת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כד עמוד א''' {{שוליים דין|ד_יט|חזרה=כן}} '''אין לתרום ולעשר מן הכוסמין על החיטין ולהיפך, שהם שני מינים נפרדים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ג|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שכוסמין וחיטין שני מינים הם ואין תורמים ומעשרים מזה על זה, וכך פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ג. {{שוליים דין|ד_כ|חזרה=כן}} '''תבואה חדשה וישנה מצטרפות לשיעור חלה לחיוב הפרשה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יא|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים שאין תורמין ומעשרין חדש על הישן ולהיפך, שכן פסק הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ה ה"יא) כדעת חכמים ולא כר' עקיבא. {{שוליים דין|ד_כא|חזרה=כן}} '''המפריש תרומה מפירות שלא הביאו שליש - תרומתו תרומה בדיעבד.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי "עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה", בדומה לתבואה שלא הביאה שליש - הרמב"ם פסק כן בהלכות תרומות פרק ה הלכה ד. {{שוליים דין|ד_כב|חזרה=כן}} '''אין תוקף להפרשת חלה/תרומה על עיסה שלא נשלם שיעורה עד שתשלם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב י|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה י]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן, שהפרשה על עיסה שלא נשלם שיעורה אינה חלה, וכן פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"י) שאם הפריש קודם שנגמר שיעור החלה - אינה תרומה ואינה חלה. {{שוליים דין|ד_כג|חזרה=כן}} '''חלת דמאי מותרת עד שתסרח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ז|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ז, הלכה יג]] <קטע סוף=כד א/> ==דף כד עמוד ב== ==דף כה עמוד א== <קטע התחלה=כה א/>. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף, וכשרה עד שתסרח מאוכל אדם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls3 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls3"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:74.52%;height:1.69%;left:10.62%;width:18.53%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.21%;height:1.69%;left:10.62%;width:53.87%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:13.30%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:14.99%;height:13.57%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:28.56%;height:1.70%;left:61.96%;width:34.08%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו ·[אית תנויי] תני קולו חומרו ·[מ"ד] חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''טעמא דרבנן.''' דמשם ראיה לדבריהם דהואיל וכוסמין וחטים שני מינין הן לא אתו למיטעי ולומר דגם בתרומות ומעשרות תורמין ומעשרין זע"ז דאין תורמין ממין על שאינו מינו וכדתנן בפ"ב דתרומות אבל חדש וישן הואיל ומין אחד אי שרית בחלה ליטול מן האמצע אתו למיטעי ולומר שאף תורמין ומעשרין זע"ז '''ר"ע מדמי לה וכו'.''' כלומר מעיקרא סברוה למימר דהיינו טעם פלוגתייהו דר"ע ורבנן משום דר"ע מדמי לה דין חלה דקב לפירות שלא נגמרה מלאכתן שאם תרם מהן תרומתו תרומה ופוטרת אותן וה"נ בחלה כן ורבנן מדמין לה וכו' כלומר דסברוה נמי מעיקרא לומר דרבנן דהכא היינו ר"א דפ"ק דס"ל תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וה"נ כלא הביא שליש דמיא שאין בקב שיעור חיוב חלה '''חזרו לומר.''' דלא היא דאין דומה לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן דהתם מיהת הגיעו לעונת המעשרות הן אלא שעדיין מותרין באכילת עראי עד שתגמר מלאכתן והכא שיעור קב לא כלום הוא לענין חיוב חלה ולא דמי נמי לתבואה שלא הביאה שליש דטעמיה דר"א דלאו בת חיובא דחלה היא כלל אבל הכא העיסה בת חיובא דחלה היא אלא שאין בה שיעור חיובא והלכך לא דחקינן נמי לאוקמימילתייהו דרבנן כר"א דפ"ק אלא רבנן דהכא הן רבנן דהתם אלא היינו טעמייהו דר"ע מדמי לה דין דהנוטל חלה מן הקב לדין האומר הרי פירות מחוברין אלו תרומה על פירות תלושין האלו לכשיתלשו ונתלשו דדבריו קיימין דכשנתלשו הויא תרומה למפרע וה"נ בחלה כן לכשישלים השיעור הויא החלה מן הקב חלה למפרע ופוטרת את העיסה שהשלים ורבנן מדמין לה לאומר לכשיתלשו אבל עדיין לא נתלשו ולא אמר כלום דהוי מקדיש דבר שלא בא לעולם וה"נ בחלה מכיון דהשתא לית בה שיעור חלה לא חל עליה שם חלה '''הוון.''' הבני ישיבה בעיין מימר דלא אמר ר"ע דהויא חלה אלא מהלכה מדבריהם דהחמירו בה הואיל ונקרא עליה שם חלה אבל מדחזו ממה דאמר ר"ע שאם חזר ועשאן עיסה אחת שהוא פטור משום דחלה הראשונה מן הקב פוטרתה א"כ הדא אמרה דאפי' מד"ת קאמר ר"ע דחלת הקב הויא חלה לכשישלים את העיסה לכשיעור '''נמצא חומרו קולו.''' ואית תנא תני וגריס במתני' נמצא קולו חומרו מ"ד חומרו קולו על ר"ע קאי כדפרישית במתני' ומ"ד קולו חומרו לרבנן הוא דקאי דקולא דאקילו בה בתחילה ואמרו דלא הויא חלה ומותרת לזרים היא חומרו דמשום הכי מחייבי בחזר ועשאן עיסה אחת דחלה הראשונה לאו כלום היא '''מתני' נוטל אדם כדי חלה וכו'.''' שעושה עיסה אחת בטהרה ומניח אותה או מקצתה שתהא זו בשביל שיהא מפריש ממנה לחלות על עיסות אחרות שיעשה ואפי' יטמאו אותן עיסות האחרות מותר להיות מפריש עליה והולך כדמסיים ואזיל. חלת דמאי. כלומר ודוקא אם אותן עיסות האחרות החלות שלהן מספק אם הופרשה החלה מהן או לא לפי שחלת דמאי הקילו בה וניטלת מטהור על הטמא ושלא מן המוקף ודוקא עד שלא תסרח אותה העיסה שהניחה להיות מפריש ממנה החלות דמאי אבל משתסרח ותפסל מאכילת אדם אינו מפריש ממנה. וחלת דמאי שאמרו היינו בלוקח מנחתום עם הארץ וכהאי דתנינן לעיל בריש פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום וכו' אלמא שחייבת בחלה משום ספק שמא לא הפריש הנחתום חלה וכן שנינו שם בהל"ג הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה הרי בהדיא דהלוקח ככר מנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק והא דשנינו בתוספתא ומייתי לה הכא בהלכה דלקמן דחכמים ס"ל הלוקח מן הנחתום בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי ומפרש בגמ' לפי שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא אל תטעה לומר דא"כ מכ"ש שלא נחשדו על החלה בארץ דלא היא אלא דוקא בסוריא הוא דאמרו כך דלאו משום חומרא דחלה נשנה זה כי היכי דתידוק דא"כ כ"ש בארץ אלא דטעמא לפי שהיו יודעין שלא נחשדו שם על החלה כשם שהיו יודעין שלא נחשדו על התרומה גדולה בארץ והכי מוכרח נמי בגמרא מהתוספתא דמייתי לה ג"כ בהלכה דלקמן דקתני הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ומסיק בהסוגיא דבח"ל מיירי אבל בארץ אין חילוק בין נחתום לבעל הבית הרי דבארץ ובשאר מקומות דשייכא בהו גזירת דמאי נחשדו על החלה כשם שנחשדו על תרומת מעשר ולא אמרו דלא נחשדו על החלה אלא בסוריא דוקא שהיו יודעים בהם שאף הנחתומים עמי הארץ מפרישין חלה '''גמ' מהו עד שתסרח.''' אם כשתסרח מאוכל אדם או עד שחפסל מאכילת כלב </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">שניטלה חלתו מן האמצע מצרף · אוף הכא כן · אין תימר שנייא היא XXX הדא חלה שהוא כנשוך · וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא · מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה · הל' ה יאות אמ' ר' ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן · על ידי שהוא מדמה לו את או' מצרף · חדש וישן לא כל שכן · אמ' ר' הילא טע' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · חדש וישן מין אחד הוא · אם או' את כן אף הוא סבור לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה · ר' עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן · עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה · ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש · עבר והפריש ממנה חלה אינה חלה חזרו לומ' · אינן דומין לא לפירות שלא נגמרה מלאכתן ולא לתבואה שלא הביאה שליש · אלא ר' עקיבה מדמי לה לומ' · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · ונתלשו · ורבנין מדמין לה לומר · הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו · הוון בעי מימר · מה דאמ' ר' עקיבה ניטל חלה מקב · חלה מהלכה · הא מדבר תורה לא · מן מה דתנינן · ר' עקיבה פוטר וחכמ' מחייבין · הדא אמרה אפילו מדבר תורה · נמצא חומרו קולו · תני קולו חומרו · חומרו קולו · ר' עקיבה · קולו חומרו רבנין</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מצינו חלה מהלכה.''' פי' מהרא"פ ז"ל דהוי הלכה למשה מסיני. והפ"מ ז"ל מפרש דה"ק דחלה מהלכת בתמי' דהא אינ' מהלכת אבל מעשר בהמה מהלכת עיי"ש: '''ורבנן מדמין לה לפירות האלו מחוברין.''' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב<span class="yerum-runnum">48</span></div> <strong>גמ':</strong> מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב? נישמעינה מן הדא {{ירו"מ-הדגשה|דתנן: תרומה ש}}נסרח{{ירו"מ-הדגשה|ה}} מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה. {{ירו"מ-הדגשה|ממה ש}}מטמא טומאת אוכלין {{ירו"מ-הדגשה|משמע שעדין שם אוכל עליו}}. ואת אמרת {{ירו"מ-הדגשה|משתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|הכלב}}{{ירו"מ-הדגשה|אדם, לא יכול}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש עליה}}? אלא {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח}} מאוכל {{ירו"מ-הוסר|אדם}}{{ירו"מ-הדגשה|כלב. תנן: עד שתסרח. הא קודם}} {{ירו"מ-הדגשה|שתסרח מותר}}. הדא אמרה {{ירו"מ-ביאור|זה אומר}} שתורמין מן הרע על היפה {{ירו"מ-הדגשה|בדמאי}}. ואתייא כיי ד{{ירו"מ-הדגשה|א}}מר רבי שמואל בר רב נחמן[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמואל בר רב נחמן|°]] בשם רבי יונתן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונתן (אמורא)|°]]: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין {{ירו"מ-הוסר|אותה}}{{ירו"מ-הדגשה|את}} {{ירו"מ-הדגשה|העלים}}. כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה {{ירו"מ-ביאור|שכח לעשר}} איסטפניניתיה. אתא שאל לרבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} אמר לו: אית תמן קניבה {{ירו"מ-ביאור|עלים פגומים שנתלשו,}} אפריש מן קנובתה. <span id="דף_כה_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אומרת הגמרא: '''מהו עד שתסרח''' — האם הכוונה תסרח מאוכל אדם אבל זה יהיה ראוי עדיין לכלב, או עד שתיפסל אפילו מאוכל כלב? אומרת הגמרא: '''נישמעינה מן הדא נסרח מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה'''. עכשיו מה ש'''מטמא טומאת אוכלין''' — משמע שעדיין יש שם אוכל עליה, כי אם זה לא היה אוכל לא היה מטמא טומאת אוכלין. אז רואים מכאן שהיא מטמאת טומאת אוכלין, שעדיין יש עליה שם אוכל, '''ואת אמרת''' שאם יסרח מאוכל אדם הוא לא יכול להפריש עליה? הרי אפילו יסרח מאוכל אדם עדיין יש עליו שם אוכל, כי הוא עובדה שהוא מטמא טומאת אוכלין. '''אלא''' חייבים להגיד שהכוונה '''מאוכל''' — אפילו מאכילת כלב. אמרנו במשנה עד שתסרח, משמע כל עוד לא סרחה מותר. '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה''' — נכון היא לא הסריחה לגמרי מאכילת כלב, אבל היא כבר מקולקלת, ואתה רואה שמותר להפריש עיסות אחרות טובות עליה למרות שהיא כבר רעה. אבל זה כמובן רק בדמאי. '''ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר רב נחמן בשם רבי יונתן: שתורמין מעלי איסתפניני על האיסתפניני''' — מותר לתרום אפילו מהעלים של צמח מסוים שבעצם אוכלים גם את העלים וגם את הפרי, הוא יכול להפריש מהעלים על הפרי. שמעתי מהרב יעקב משה זכרונו לברכה, שהוא היה מפריש בשוק, כשהוא היה אחראי על הכשרות, את התפוזים לדוגמה על הקליפות, כדי שכשייזרקו יתברר מראש שבעצם הם היו המעשר, הם היו התרומה, וככה הוא לא צריך להפריש כלום. אז מזה שרואים מותר להפריש על העלים — '''במקום שאוכלין''' — מספיק שאוכלים קצת. '''כהדא: גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה''' — גמליאל זוגא שכח לתקן את הצמח הזה, את הפירות האלה. '''אתא שאל לרבי יוחנן, אמר לו: אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה''' — הפרי שכינו אותם, נשארו לך כמה עלים רקובים שהשלכת ולא זרקת אותם לפח? תפריש עליהם. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כד עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls4 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls4"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:28.56%;height:1.70%;left:41.13%;width:19.56%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:30.26%;height:6.78%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:37.04%;height:1.70%;left:68.58%;width:27.45%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''נשמעינה מן הדא.''' דתני בברייתא עלה נסרחה מטמאה טומאת אוכלין. כצ"ל ותיבת מאוכל אדם הכתוב כאן ט"ס ואגב שיטפא דלעיל הוא דאם תני הכי בהדיא למה ליה לאהדורי בתר דיוקא דלקמיה '''ושורפין אותה בטומאה.''' מפני שנקרא עליה שם חלה ונשרפת כחלה טמאה '''מטמא טומאת אוכלין וכו'.''' כלומר אלמא מדקתני מטמא טומאת אוכלין והיכי מצית אמרת דהאי נסרחה דתני מאכילת כלב הוא הא קי"ל דכל שנפסל מאכילת כלב שוב אינו מטמא טומאת אוכלין אלא ודאי נסרחה מאוכל אדם הוא דקאמר ואינו מפריש חלה ממנה אבל מטמא טומאת אוכלין עד שתיפסל מאכילת כלב כדתנן לעיל בפ"ק גבי עיסת הכלבים '''הדא אמרה וכו'.''' ש"מ נמי ממתני' דבדמאי הקילו להיות תורם מן הרע על היפה דהא מיהת עד שתסרח מפרישין ממנה חלת דמאי ואע"פ שנתיישנה והוי מן הרע על היפה '''ואתיא כדאי דאמר ר' שמואל וכו'.''' שתורמין דמאי מעלי אסתפניני על האיסתפניני בעצמן במקום שאוכלין אותן העלין ואע"פ שהוא מן הרע על היפה. איסתפניני הן המוסתפות שנשנו בריש דמאי ור' יהודה מחמיר בהן ונשנה בתוספתא ומייתי לה לעיל שם בפ"ק בהל"א גבי דקתני דיש מקומות שגזרו עליהן דמאי ויש שלא גזרו וקאמר והאיסתפניני לעולם נוהג דמאי בהן באותן המקומות '''אינשי מתקנא.''' שכח מלתקן דמאי להאיסתפניני שלו ומכיון כך שאל לר' יוחנן וא"ל אם יש שם שיור הקניבות מן הפסולת שקנבו אותן תפריש מאותן קנובתה עליהן שבדמאי הקילו לתרום מן הרע על היפה '''תני תרומת מעשר של דמאי.''' קיצר הש"ס ולא הביא כל התוספתא מענין זה וכך היה דרכם שהיו סומכין על שהיו בקיאין במשניות ובברייתות וכלומר מה דתני בתוספתא גבי תרומה של דמאי איכא למידק ולמיקשי עלה כדלקמיה. והך תוספתא שנויה היא בסוף דמאי והובאה לעיל ג"כ בסוף דמאי והכי היא שנויה שם מי שהיה לו שתי חביות אחת של מעשר טבל טמא ואחת של מעשר טבל טהור מביא שני לוגין וממלא מזה תרומת מעשר על שניהן ומזה כדי תרומת מעשר על שניהן הולך אצל. הראשון ואומר אם זה מין טמא אין בדברי כלום ואם זה מין טהור ה"ז עשוי כדי תרומת מעשר על שתיהן והולך אצל השני ואומר כן אם זה וכו' נמצא חביות מתוקנות. שמעינן מהאי ברייתא מדלא קתני דתורם מכל אחד ואחד עליו בעצמו דהא לכ"ע תורמין מן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטהור ולמה לו לתנאי הזה אלא ודאי דהא קמ"ל דאע"ג דאין תורמין תרומה גדולה מן הטהור על הטמא אבל תורמין מן הטהור על הטמא בתרומת מעשר של דמאי לפיכך הוצרך לתנאי הזה וקס"ד ע"כ בטבל דמאי הוא דאיירי מדלא קתני אלא תרומת מעשר וזהו כדין דמאי והיינו דמתמה הש"ס עלה איתא חמי בא וראה הא קי"ל דאפי' תרומת מעשר של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא כדתנן לקמן בפ"ב דבכורים ודריש לה מקרא לעיל בריש פ"ב דתרומות תרומת מעשר של דמאי לכ"ש ומאי קמ"ל פשיטא דניטלת מן הטהור על הטמא אפילו לכתחילה '''א"ר יוסי.''' האי מעשר טבל דקתני התם איירי ביש בהטבל הזה ג"כ ספק אם הפריש ממנו תרומה גדולה או לא והאי דלא קתני אלא תרומת מעשר משום דזה הוא בריא לו שלא הפריש אותו ולאו בטבל של דמאי איירי כדס"ד אלא בודאי שלו מיירי ויש בו גם הספק אם הופרשה ממנה תרומה גדולה או לא והשתא הא קמ"ל דאע"ג דבודאי טבל הטבול לתרומה גדולה אין תורמין מן הטהור על הטמא הכא דספק הוא אם הופרשה או לא אמרינן מיגו דמהני התנאי הזה לתרומת מעשר שבו לפי שניטלת מן הטהור על הטמא מהני נמי להתרומה גדולה מכיון שאינה אלא מספק ובכה"ג אף היא ניטלת מן הטהור על הטמא ש"מ מיהת דספק דימוע צריך לתקנו ולהפרישו והיינו דמקשי עלה לקמיה כמה דתימר תמן וכו'. ואמרו אף מן הדמאי על הדמאי כן. גם בכאן קיצר הש"ס וסמך על שהיו יודעין לקושיא זו ולפירוקה דאיתמר לעיל בסוף פ"ה דדמאי. וכלומר דהשתא לדידך הדרא קושיין לדוכתה מה דאקשינן לעיל בדמאי שם על המתני' תרם מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום. וכדפרישנא שם טעמא משום דמודאי על הדמאי התרומה אינה תרומה אלא לענין שצריך ליתנה לכהן והואיל דהיא מן החיוב על הפטור וטבל דאורייתא קא אתייא לא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות וכן בכל כה"ג בתורם מן החיוב על הפטור אבל בדמאי על הודאי דהוי מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום וכן בדמאי על הדמאי דשניהן או חיוב או פטור הן תרומה ויחזור ויתרום וא"צ להוציא על התרומה כלום ופרכינן התם ואמאי ונימא גם בדמאי על הדמאי כן דתרומה היא ולא תאכל וגו' דשמא זה אינו מתוקן וזה מתוקן והוי מן החיוב על הפטור ולמה לא חששו חכמים להחמיר כמו בודאי על הדמאי ומפרקינן שם זאת אומרת ספק דמוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי כלומר כדין ספק דמוע שנסתפק לו אם נפלה לתוכו סאה של תרומה או לא אינו צריך לתקנו כ"א נאכל בתורת דמוע שמוכרו להכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה כדין הדמוע והכי אמרינן בהדיא בתוספתא פ"ק דמכלתין ומייתי לה לעיל בפ"ק וכך היא בתרומת מעשר של דמאי שאין מפרישו אלא מספק ואם תרם מדמאי על הדמאי א"צ לחזור ולתקן התרומה בתורת ודאי עד כאן הקושיא והפירוקא דלעיל שם והיינו דמקשי הכא דלדידך דמוקמית להאי תוספתא דמעשר טבל בגוונא שיש בו ספק תרומה גדולה וה"ז ספק דמוע ומדחזינן דאחמירו בו שצריך לתקנו אלא שהוא מפריש מן הטהור על הטמא בתנאי הזה כדלעיל אלמא דחמירא ספק דמוע דהרי בתרומת מעשר של דמאי שהפריש על הדמאי אחר הקילו וא"צ לתקן הספק תרומת מעשר בעצמה ואי הכי הדרא קושיין דלעיל בדמאי לדוכתה ואמאי לא חששו חכמים גם בתורם דמאי על הדמאי שלא תאכל התרומה עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות '''אר"ש בר ביסנא כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה.''' כלומר לעולם כדאמרינן דספק דמוע וספק תרומת מעשר שצריך להפריש מדמאי דין אחד להם ודקשיא לך האי דמעשר טבל לפי האי שינויא דר' יוסי ל"ק דכאן בהאי דאמרינן לעיל בפ"ה דדמאי דהשוו ספק דמוע לתרומת מעשר של דמאי ברוצה לאכלה להספק דמוע דהדין בו דנאכל בתורת דמוע כדלעיל וא"צ לתקנו ודאי וכך הוא בתרומת מעשר של דמאי וכאן הא דמעשר טבל דהברייתא דמוקמינן שיש בו ספק דמוע מתרומה גדולה מיירי בשרוצה לשרוף את הטבל טמא וקי"ל דאין מדליקין בטבל טמא אלא שצריך לתקנו וליתן להכהן להתרומה טמאה דשלו היא להסקה והלכך מכיון דיש כאן ספק דמוע של תרומה גדולה ובכה"ג צריך הוא לתקנו קמ"ל נמי דאע"ג דאין תרומה גדולה ניטלת מן הטהור על הטמא הכא הואיל דמתנה משום תרומת מעשר מהני נמי ג"כ על התרומה גדולה וניטלת מטהור על הטמא מכיון דכל עצמה שמפרישה אינה אלא מספק כדאמרן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">הל' ו מהו עד שתסרח · מאוכל אדם או עד שתפסול · מאוכל הכלב · נישמעינה מן הדא · נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה · מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב · אלא מאוכל אדם · הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה · ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה · כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה · אתא שאל לר' יוחנן · אמ' ליה · אית תמן קניבה · אפריש מן קנובתה</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסל מאוכל הכלב.''' נשמעינ' מן הדא נסרחה מאוכל אדם מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה הא לכלב אינו מטמא טומאת אוכלין ואת אמרית מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם. כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דהיכי ס"ד דיכול לתרום כל כך עד שלא תהיה ראוי' וחשובה לשום אוכל דלא יהא שום שם אוכל עלה אפילו לטומאה דהא כמה דברים מצינו דאפילו דאינו אוכל לענין כמה דברים לענין ברכה ולענין אכילת מצה ולכמה ענינים מ"מ לענין טומאת אוכלין חשיב אוכל כדאי' בפ"ק במשנה ה"ה וא"כ היכי ס"ד דיכול להפריש עלי' כל כך עד שלא יהיה עלה שום שם אוכל אפילו לענין טומאה. א"ו דהכונה שתפסל מאוכל אדם ויהיה עדיין שם אוכל עלי' לענין טומאה. ועוד גריס הגר"א ז"ל תיכף ומיד נשרפת בטומאה ואמרת מטמא טומאת אוכלין ר"ל דמקשה על הברייתא גופי' כיון דרשאי לשורפה בטומאה אפילו כשהיא טהורה א"כ אמאי חשיב אוכל לענין טומאה וכיון דמטמא טומאת אוכלין א"כ כשתשרוף אותה בטומאה הרי מטמא אותה בידים ע"ז משני הא דגרסינן לקמן ארשב"ב כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה ע"כ ר"ל דברוצה לאוכלה מחשבה לאוכל אבל ברוצה לשורפה אינו מחשבה לאוכל ואינה מטמאת טומאת אוכלין וע"כ מותר לשורפה בטומאה דלא תטמא לעולם: '''הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.''' ר"ל שתורמין מן הרע על היפה בדמאי דהא מותר להפריש עלי' עד שתתקלקל כמבואר בהמפרש ז"ל: תני תרו"מ של דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ופריך אית חמי תרו"מ של ודאי ניטלת מן הטהור על הטמא של דמאי לא כ"ש ומשני א"ר יוסי לא בתרומת מעשר של דמאי אלא בת"ג של דמאי. וכ"ת האיך שייך דמאי בת"ג הא לא נחשדו ע"ה עלי' ע"ז משני דקרי דמאי לאו בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה עלי' או לא נמי נקרא דמאי ומביא ראי' כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרו' פי' דמביא ראי' דמצינו פעם אחת דנקרא דמאי אפילו לא בלוקח מע"ה אלא בספק אם נתרמה ת"ג או לא כמה דתימר במשנה מפורשת בספ"ה דמס' דמאי מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות והתם ע"כ פי' דדמאי בספק אם נתרמה עלי' ת"ג או לא דליכא למימר בלוקח מע"ה ז"א דהא פשיטא דנתרמה ת"ג דהא לא חשידי עלה והאיך שייך לומר דהוי תרומה והאיך שייך לומר דמוציא עלי' תרומה ומעשרות ת"ג מאי שייך כאן. בשלמא מרישא דמתניתן שם דקתני מן הדמאי על הדמאי ומדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום אין ראי' משם דהכונה הוא על מעשרות והא דנקט לשון תרומה הוא להכונה דתורם מעשרותיו דהוא ג"כ לישנא דעלמא כמו בנדרים דף ל"ה אבל הכא נקט מפורש עד שיוציא עלי' תרומה ומעשרות הרי בפירוש דמיירי בת"ג והיכי שייך בדמאי ת"ג הא לכתחלה לא צריך להפריש עלי' אלא מעשר מטבל שטבול כך למעשר אחר שנתרמה ת"ג דאי לא"ה ל"ל דמאי וע"כ דבספק אם הפריש תרומה ספק לא הפריש קרי התנא ג"כ דמאי. וכאן נגמר הלכה ג' ומתחיל הלכה ד' ומ"ש אח"כ מן ואמר אף בדמאי עד הלכה ד' נמחק. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. וכן נראה פירושו בע"ה. ותיבות ואמר מן הדמאי על הדמאי כן נגררו מהא דסוף פ"ה דדמאי כדרך הירושלמי. והא דרשב"ב כאן ברוצה לאוכלה שייך לסוף ענין דלעיל בסמוך כגי' הגר"א ז"ל. כמבואר בדברינו לעיל בסמוך: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א<span class="yerum-runnum">49</span></div> {{ירו"מ-הוסר|תני}}{{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: {{שוליים דין|ד_כד}}תרומת מעשר של דמאי {{ירו"מ-הדגשה|נטלת מן הטהור על הטמא}}. אית חמי {{ירו"מ-ביאור|בא וראה}}: תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא. תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן {{ירו"מ-הדגשה|שלא אסרו לתרום מהטהור על הטמא רק בתרומה גדולה שצריף לתרום מן המוקף. אבל תרומת מעשר שניתנת גם שלא מן המוקף יכול לתרום מהטהור על הטמא}}? אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: בספק תרומה גדולה אנן קיימין {{ירו"מ-הדגשה|במקרה ש}}ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש. כמה דתימר {{שוליים דין|ד_כה}}{{ירו"מ-הדגשה|התורם}} מן הודאי על הדמאי, תרומה {{ירו"מ-הדגשה|ו}}לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות {{ירו"מ-ביאור|שמא הדמאי היה כבר מעושר ולא עשה כלום והודאי נשאר טבול.}} ואומר אף מן הדמאי על הדמאי כן. {{ירו"מ-הדגשה|ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום}}? אמר רבי שמעון בר ברסנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר ברסנה|°]]: כאן ברוצה לאוכלה {{ירו"מ-הדגשה|ודאי גם בדמאי על הדמאי לא תאכל עד שירים ממנה תרומה ומעשרות}}. כאן ברוצה לשורפה. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ד]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ד"> <strong>מתני':</strong> ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{שוליים דין|ד_כו}}פוטר. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כז}}שתי חלות בסוריא<span id="דף_כה_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כה ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ה. אומרת הגמרא, למדנו בברייתא תרומת מעשר של דמאי ניתנת מהטהור הטמא. שואלת הגמרא, מה החידוש? איכא מינה: '''תרומת מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא''', תרומת מעשר של דמאי לא כל שכן. אין איסור לתרום מהטהור הטמא רק בתרומה גדולה, כי שם יש הרי חובה לתרום מן המוקף, אבל תרומת מעשר שאפשר לתרום שלא מן המוקף, אז אין שום איסור, נהפוך הוא צריך לתרום דווקא מהטהור, מהטהור הטמא. אמר רבי יוסי, לא מדובר שם בדמאי כמו שחשבנו דמאי רגיל, אלא '''בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה, ספק לא הפריש'''. רק קורא לזה דמאי, כן, כי דמאי זה, מה זה דמאי? שאתה לא יודע אם הפריש או לא. אז גם פה אתה לא יודע, אבל בעצם לא מדובר על דמאי רגיל שאנחנו רגילים לקרוא לו דמאי, אלא פה מדובר על דמאי כזה שבעצם הוא מסופק אם הוא הפריש תרומה גדולה או לא. אומרת הגמרא, כמה דתימר מן הודאי על הדמאי, '''תרומה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות'''. כלומר אם אדם תורם מדבר שהוא טבל ודאי על דבר שהוא דמאי, אז זה תרומה. אבל אותה תרומה לא תאכל עד שיוציאו עליה תרומות ומעשרות עליה. למה? כי אני אומר אולי הדמאי מתוקן בכלל, ואז בעצם הפריש מהחייב על הפטור. אז אומרת הגמרא אם זה ככה, אז למה כשאתה אומר '''אף מן הדמאי על הדמאי כן''', המשנה אמרה תרומה זה עזוב ויתרום, ולא אמרה גם כן שתרומה ועזוב יתרום ולא תאכל עד שיפריש על המקום אחר. הרי לכאורה גם שמה אולי, אולי השנייה, הראשונה היא טבל גמור והשנייה תקנו אותה, כי הרי דמאי אנחנו לא יודעים מה קרה. יכול להיות שהראשונה הייתה טבל והשנייה תקנו. אמר רבי שמעון בר ברסנה: '''כאן ברוצה לאוכלה, כאן ברוצה לשורפה'''. ובאמת ודאי אם הוא רוצה לאכול את זה, אז ודאי הוא חייב גם כן לתקן את זה. אבל כאן מה שהמשנה אמרה שמה, שרק תרומה ועזוב ויתרום, זה אם הוא רוצה לשרוף אותה, הוא לא צריך לאכול את זה, אבל זה לא רוצה רק לשרוף, אז פה הוא לא צריך לתקן את זה. תלמודא משנה: '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר'''. כמו בעלים של הקרקע. אנחנו יודעים שבסוריה חכמים תיקנו שקרקעות של ישראל יהיו חייבות ושל הגויים יהיו פטורות. אז פה בא רבי אליעזר ואומר שגם אריס, כלומר אדם יהודי שהוא אריס אצל גוי בסוריה, גם יהיה חייב כאילו שהקרקע שלו. ורבן גמליאל אומר כל החיוב זה רק עם האדמה שלו. '''רבן גמליאל אומר: שתי חלות בסוריא'''. כלומר בסוריה מפרישים שתי חלות, אחת שהיא נשרפת ואחת נותנים לכהן. '''ורבי אליעזר אומר: חלה אחת'''. '''אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר''', כלומר נתנו רק חלה אחת ואת האריסים פטרו מפירות האריס שבסוריה, שהיה אריס אצל גוי פטרו אותו מתרומות ומעשרות ובשביעית. לאחר מכן '''חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים''', כלומר גם כן חייבו שתי חלות וגם כן פטרו את האריסים מתרומות ומעשרות ושביעית. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד א''' {{שוליים דין|ד_כד|חזרה=כן}} '''תרומת מעשר של דמאי - הניתן לתרום מן הטהור על הטמא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוסי בר זבידא שהדין עוסק בספק תרומה גדולה שצריך מוקף, וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ה הלכה ז. {{שוליים דין|ד_כה|חזרה=כן}} '''התורם מן הודאי על הדמאי או מן הדמאי על הדמאי - התרומה חלה אך אין לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ה יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ה, הלכה יז]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא נט|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף נט]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שלא ס|שו"ע יו"ד סימן שלא סעיף ס]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שמעון בר ברסנה המחלק בין רוצה לאוכלה (אז צריך להרים תרומה ומעשרות) לבין רוצה לשורפה (אז די בתרומה שתרם); כך נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיפים נט-ס. {{שוליים דין|ד_כו|חזרה=כן}} '''תבואה שנלושה בעיסה עם מי פירות (שאינם ממים המחייבים) אינה חייבת בחלה משום עריבתה עמם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל דיבנה שמחייב, כדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"א הי"ז) שפסק שדבש ומי פירות אינם פוטרים את העיסה מחלה. {{שוליים דין|ד_כז|חזרה=כן}} '''כמה חלות מפרישים מעיסת עכו"ם בסוריא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבן גמליאל, שנהגו כדבריו בשתי הדרכים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls5 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls5"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:37.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:26.35%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:38.73%;height:5.09%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:43.82%;height:1.70%;left:91.92%;width:4.12%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מתני' ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא.''' סוריא זכרנו בכמה מקומות היא הארצות שכבש דוד ויש דינים שנוהגין בה כמו בא"י אלא שהן מד"ס ויש שהיא כח"ל ומפני מה אין בה קדושת א"י והרי כיבשן מלך ישראל ועל פי ב"ד הגדול היה עושה וכיבוש זה כיבוש רבים הוא אלא משום שכיבש אותן קודם שכבש כל א"י ונשארו עדיין בה מז' עממין ואלו היה כובש בתחילה כל א"י לגבולותיה ואח"כ היה כובש ארצות אחרות היה כבושו בהן כא"י לכל דבר הכי מייתי לה לעיל בפ"ב בהלכה ב' מדרשת הספרי '''ר"א מחייב פירותיהן וכו'.''' אע"פ שאין לאריס בגוף הקרקע כלום ס"ל לר"א דה"ז כישראל הקונה קרקע בסוריא דחייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם דמוהו יש לו שותפות בקרקע ור"ג פוטר הואיל ואין להאריס בגוף הקרקע כלום וקרקע של הנכרי בסוריא פטורה דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע ממעשרות ומשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">תני · תרומת מעשר שלדמאי · איתא חמי · תרומת מעשר שלוודאי ניטלת מן הטהור על הטמא · תרומת מעשר שלדמאי לא כל שכן · אמ' ר' יוסי · בספק תרומה גדולה אנן קיימין · ספק הפריש תרומה ספק לא הפריש · כמ' דתימ' · מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומה ומעשרות · ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן · אמ' ר' שמעון בר כרסנא · כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה</div> '''שתי חלות בסוריא.''' כהאי דתני במתני' דלקמן שהארצות שהן מאמנה ולחוץ וסוריא הוא בכלל שתי חלות אחת לאור מפני שעפרה טמא כארץ העממים ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב<span class="yerum-runnum">50</span></div> ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אומר: חלה אחת. אחזו קולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} וקולו של [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. חזרו לנהוג כדברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} בשתי דרכים. [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} אומר: {{שוליים דין|ד_כח}}שלש ארצות לחלה: מארץ יש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}אל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}} שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מהנהר {{ירו"מ-הוסר|ומאמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|ומאמנה}} ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור. {{שוליים דין|ד_כט}}וטבול יום אוכלה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות. {{שוליים דין|ד_ל}}ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן. אלו נותנין לכל כהן: {{שוליים דין|ד_לא}}החרמים {{שוליים דין|ד_לב}}והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור {{שוליים דין|ד_לג}}והזרוע והלחיים והקיבה {{שוליים דין|ד_לד}}וראשית הגז {{שוליים דין|ד_לה}}ושמן שריפה {{שוליים דין|ד_לו}}וקדשי מקדש {{שוליים דין|ד_לז}}והביכורים. ו[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} אוסר בביכורים. כרשיני תרומה [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{שוליים דין|ד_לח}}מתיר וחכמים אוסרין.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא}}, [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ו[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}} {{ירו"מ-הדגשה|פוטר. אמר}} רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: לא חייב [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} אלא בחכירי בתי אבות {{ירו"מ-הדגשה|שכבר כמה דורות חוכרים אותה מהגוי}}, כגון {{ירו"מ-הוסר|מהלל }}מהלין {{ירו"מ-הדגשה|שדות}} דבית [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שאנטונינוס נתן לו בחכירה לאלפים שנה ובשדות אלה חייב}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|להפריש חלה כי נחשב שיש להם חלק בגוף הקרקע}}. תני [[ביאור:עץ מסורת#רבי חלפתא בן שאול|°]]<nowiki/>רבי חלפתא בן שאול {{ירו"מ-הדגשה|אומר}}: קנס קנסו [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|כדי שלא ישתקעו בסוריא}}. מה נפק מביניהון? אריס לשעה. מאן דאמר {{ירו"מ-הדגשה|משום}} קנס, חייב. מאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור. הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. וחכמים אומרים: {{שוליים דין|ד_לט}}אינו צריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] קומי רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: ויאות אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל דיבנה|°]]<nowiki/>רבן גמליאל {{ירו"מ-ביאור|דיבנה}}. מה טעמהון דרבנין? אמר לו: {{שוליים דין|ד_מ}}כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא. רבי אבון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבון בר חייא|°]] בעי: כמה {{ירו"מ-הוסר|דאתאמר }}דאת אמר {{ירו"מ-הדגשה|שתקנו שיפריש}} שתי חלות בסוריא, ודכוותה {{ירו"מ-הדגשה|למה לא תקנו שיפריש}} שתי תרומות בסוריא? אמר רבי חגי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]]: חלה אין אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהיא התרומה האחרונה}}. תרומה יש אחריה כלום {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ממה שנשאר צריך להפריש מעשרות}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיתן עוד תרומה לכהן}}, נמצאת אותה תרומה {{ירו"מ-הדגשה|שניה}} שהוא מפריש טבולה למעשרות. ביקש רבן גמליאל ברבי[[ביאור:עץ מסורת#רבן גמליאל ברבי|°]]{{ירו"מ-הוסר|ג}} להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. אמר ליה {{ירו"מ-ביאור|אם תחייב דמאי בסוריא}}: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|ויצטרכו להפריש עליה מעשר דמאי שמא בעל הבית לא עישר}}. מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]. תמן אמר {{ירו"מ-הדגשה|שחלה פטורה מהדמאי ד}}אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. ו{{ירו"מ-הדגשה|ה}}כא הוא <span id="דף_כו_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כו א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת'''. כי זה ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה שנייה, לא לבבל. '''מגזיב ועד הנהר ועד שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן''', וזה מקומות שכבש יהושע ולא קידשו לבבל, אבל שתיהן מדרבנן. אבל כיוון שהמקומות האלה היו פעם מארץ ישראל, מראה להם איזה עיקר מהתורה, לכן חכמים תיקנו שיפרישו שתי חלות. אחת בגלל שבעבר עיקר החלה שם היא מדאורייתא, לכן מפרישים חלה אחת כשיעור והיא תישרף - היא הולכת לאור - ועוד חלה אחת קטנה בגן השיעור כמה שרוצים, וזה ייתנו לכהן והכהן יכול לאכול את זה. הסיבה שעשו את זה, שלא תשתכח תורת חלה. '''של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור'''. כלומר זה אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה בפי לקנה, ושל כהן אין לה שיעור. כמו שאמרנו, זה כל מה שעשו זה רק בשביל שלא תשתכח תורת חלה, כי שיעור שכוהנים אוכלים את זה, נותנים לכהן והכהן אוכל. '''מהנהר ולפנים שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן'''. כלומר אחרי נהר פרת אחרי הרי אמנה, זה כבר חוץ לארץ גמור. זה לא לבבל ולא לארץ ישראל, מצרים כבשו אותם. אז שמה מפריש שתי חלות גם כן אחת לאור ואחת לכהן, אבל כאן '''של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה'''. כלומר לנותנים לכהן את החלה בשיעור כלומר אחד עשרים וארבע, אחד מאה וארבעים ושמונה שתיקנו, והוא לא צריך להיות טהור גמור, אלא עדיין שיהיה טבול יום, כלומר טבול יום יכול לאכול אותה. '''רבי יוסי אמר: אינו צריך טבילה''', יכול אפילו טמא לאכול אותה. '''ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות''', להם זה אסור. '''ונאכלת עם הזר על השלחן''', כלומר מותר לכהן לאכול את זה ביחד עם זר, למרות שהזר אוכל חולין ולא חוששים שמא יתערבב עם החולין, והזר יאכל בטעות את התרומה הזאת, כי באמת היא חולין. '''וניתנת לכל כהן''', כלומר לא רק כוהנים חברים שמקפידים על טהרה, אלא כל כהן יקבל אותה. ואומרת המשנה: '''אלו נותנין לכל כהן: החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה''', כלומר שמן תרומה שהיא טמאה, '''וקדשי מקדש והביכורים. ורבי יהודה אוסר בביכורים'''. כאן אינה תרומה, כלומר זה עיקר המאכל שלו. '''כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין'''. אמרו לא, צריך גם כן כוהן שמקפיד על טהרה. אומרת הגמרא: למדנו '''ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל''' פוטר. אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: '''לא חייב רבי אליעזר אלא בחכירי בתי אבות'''. כלומר, הוא לא חייב בכל אדם שהוא אריס, אלא רק באריסים כאלה שהם אריסים דורות - האבות שלהם והאבות של האבות שלהם, עליהם רק גזרו. כי בגלל שהם גרים שם כל כך הרבה שנים אריסים באותה שדה, זה נראה כאילו זה השדה שלהם. כגון '''מהלין דבית רבי רבי אליעזר'''. אנחנו יודעים שאנטונינוס נתן לרבי בחכירה למשך אלפיים שנה, נתן לו שדות. השדות האלה, למרות שזה בעצם סוריה, בכל אופן השדות האלו היו חייבים בתרומות ומעשרות ושביעית. תני רבי חלפתא בן שאול אומר: '''קנס קנסו רבי אליעזר''', כדי שלא ישתקעו בסוריה. אומר זה סיבה אחרת - לא בגלל מה שאמרנו שזה נראה כאילו הקרקע שלו, אלא זה קנס, כדי שלא יישארו בסוריה, שיעזבו שיבואו לארץ ישראל. שואלת הגמרא: '''מה נפק מביניהון'''? איזה חציצה בין שניהם? '''אריס לשעה''' - כלומר אם אדם הוא אריס רק לעונה אחת, אז '''מאן דאמר קנס, חייב''' - פה גם הוא יהיה חייב. '''ומאן דאמר בחכירי בתי אבות, פטור''' - פה הוא היה פטור, כי הרי כולם רואים שזה לא שלו, הוא בא לפה רק לעונה אחת. '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי, דברי רבן גמליאל'''. כי הרי יכול להיות שזה מגויים, יכול להיות שזה מיהודים ואולי לא הפרישו. '''וחכמים אומרים: אינו צריך להפריש חלת דמאי''' - העיקר שמה זה מגויים. אמר רבי חנניה קומי רבי מנא: '''ויאות אמר רבן גמליאל'''. כלומר, לכאורה רבן גמליאל צודק, הרי הרוב שמה זה גויים. '''מה טעמהון דרבנין'''? אמר לו: '''כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ, כך לא נחשדו על חלה בסוריא'''. אז לכן חכמים אומרים שלא צריך להפריש. רבי אבון בר חייא בעי: '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא, ודכוותה שתי תרומות בסוריא'''? כלומר מאחר שתיקנו להפריש שתי חלות בסוריה, אז מכל שכן, למה לא תיקנו שיפריש שתי תרומות בסוריה? יכול להיות אותו דבר. אמר רבי חגי: לא, יש הבדל. '''חלה אין אחריה כלום'''. כלומר, חלה זה התרומה האחרונה, אז אם הבן אדם מפריש חלה נגמר. אבל '''תרומה יש אחריה כלום''' - הרי אחרי תרומה גדולה צריך להפריש מעשר ראשון ותרומת מעשר, מעשר שני וכולי. '''אם אומר את כן, נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות'''. כי הרי הוא היה עכשיו צריך להפריש מעשר ראשון במקום להפריש תרומה גדולה, אז התרומה הגדולה הזאת בעצם חייבת במעשרות, לכן לא תיקנו את זה. אומרת הגמרא: '''ביקש רבן גמליאל ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה'''. הוא רצה שיפרישו דמאי. אמר ליה רבי הושעיה: '''מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. הם יצטרכו להפריש על החלה שהם יקבלו, מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא תיקן. שואלת הגמרא: '''מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה'''? לכאורה הוא חזר בו. הרי במקום אחר אמרנו שחלה פטורה מדמאי - למה? '''כי אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן'''. ופה הוא אומר שאני לא גוזר דמאי בסוריה, שמא הם יפרישו, יתנו לכהן חלה, אבל לא יפרישו עליה מעשרות. אמר רבי בון בר חייא: אני אומר שמא אותה חלה - מאחר שהולכת לשריפה, אין אימת קדשים עליו ולא יפריש עליה תרומות ומעשרות. זאת אומרת, הרי אמרנו שבסוריה הוא נותן שתי חלות. נכון שאימת קדשים עליו זה בחלה שהוא נותן לכהן לאכילה, אבל אולי הוא נותן לו את החלה השנייה, שהוא מזלזל בה, זה שריפה - שמא אותה נתן לו, ולכן בעצם אני חושש שמא לא יפריש עליה תרומות ומעשרות. וכאן לכאורה קצת קשה. זאת אומרת, לכאורה מה הוא עושה בחלה הזו? הוא שורף אותה. אז למה צריך להפריש תרומות ומעשרות? אז באמת יש פרשנים שאומרים שהחלה של השריפה היא לא נשרפת - כוהן יכול לאכול אותה בטהרה, טבול יום. מה שנאמר במשנה שטבול יום אוכל, יש דעה שאומרת שזו אותה חלה שנשרפת. כלומר אם יש כוהן שהוא רק טבול יום, כלומר הוא טהור רק טבול יום, אז הוא יכול לאכול אותה. אבל אם אין כוהן שהוא אפילו טבול יום, במקרה כזה שורפים אותה - זו הכוונה. זה יותר מסתדר עם הפירוש כאן, אבל לא כולם מסכימים על הפירוש הזה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כה עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_כח|חזרה=כן}} '''חלוקת ארץ ישראל לשלוש ארצות לענין חיוב חלה ומספר החלות הנפרדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ד|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ד]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק כלישנא זו בירושלמי: מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת ("חלת כהן" בלבד), מגזיב עד הנהר שתי חלות (של אור יש לה שיעור, של כהן אין לה שיעור), ומהנהר ולפנים שתי חלות (של אור אין לה שיעור, של כהן יש לה שיעור) - כפסק הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_כט|חזרה=כן}} '''האם טבול יום מותר לאכול חלה, והאם היא נאסרת לזבים וזבות נידות ויולדות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ז ח|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ז, הלכה ח]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכב ה|שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה]] , [[סמ"ג עשה קמא|סמ"ג עשין קמא]]. ''הכרעה:'' נפסק שטבול יום אוכל את החלה, וחלה אסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות, כלשון הירושלמי, וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה ח; הלכות תרומות פרק ז הלכה ח) והשו"ע (יו"ד סימן שכב סעיף ה). {{שוליים דין|ד_ל|חזרה=כן}} '''תרומה ומעשר עני נאכלים עם זר על שולחן אחד וניתנים לכל כהן שהוא.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי שהחלה וכיו"ב מדרבנן ניתנים לכל כהן ונאכלים עם הזר על השולחן, כפי שהביאו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_לא|חזרה=כן}} '''סתם חרמים שהחרים אדם ולא פירש למה - נחשבים לכהנים ולא לבדק הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו ה|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ו, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שסתם חרמים לכהנים, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין פרק ו הלכה ה. {{שוליים דין|ד_לב|חזרה=כן}} '''חובת פדיון פטר חמור בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ו יד|רמב"ם, הלכות ערכין, פרק ו, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות בכורות א טו|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שפדיון פטר חמור, כבכורות ופדיון הבן, נוהג בכל מקום ואינו תלוי בארץ, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בכורות פרק א הלכה טו ובהלכות ערכין פרק ו הלכה יד. {{שוליים דין|ד_לג|חזרה=כן}} '''חייבים לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה מבהמת חולין שנשחטה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה א]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ט|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ט, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי שמתנות אלו ניתנות לכהן מכל בהמה, כמבואר ברמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכות א,יא. {{שוליים דין|ד_לד|חזרה=כן}} '''חובת מתנת ראשית הגז לכהן חלה בארץ ובחוצה לארץ, בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים י|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כן מסקנת הירושלמי, וכן פסק הרמב"ם שראשית הגז נוהגת בכל מקום ובכל זמן שלא כמתנות כהונה התלויות בקדושת הארץ. {{שוליים דין|ד_לה|חזרה=כן}} '''שמן טמא (שמן שריפה) שנתערב בשמן טהור, האם מצטרף לשיעור מצרפים ומעלה לתרומה ולחלה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יד|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יד]] , [[רמב"ם הלכות תרומות ו ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ו, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שאף שמן שריפה מצטרף לחשבון החולין המצטרפים עם התרומה או החלה, שכן טעם התרומה מפריחו ומעלהו, ולכן מעלה כתרומה או כחלה לפי חשבונו, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תרומות פרק ב הלכה יד ופרק ו הלכה ב.. {{שוליים דין|ד_לו|חזרה=כן}} '''קדשי מקדש טעונים סמיכה על ידי הבעלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י א|רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כפשט הירושלמי המצריך סמיכה בקדשי מקדש, וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י הלכה א. {{שוליים דין|ד_לז|חזרה=כן}} '''אין ליהנות ולתת מהביכורים לפני הבאתם או שלא כדינם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ג|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ג, הלכה א]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים המתירים, שהביכורים אינם קדושים כתרומה עד הבאתם, כפסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ג הלכה א. {{שוליים דין|ד_לח|חזרה=כן}} '''חיוב מעשרות ותרומות בפירות שהחוכר ישראל מגוי בסוריא בחכירה קבועה של דורות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות יב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק יב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אליעזר בן הורקנוס דווקא בחכירת בתי אבות שכבר כמה דורות חוכרים אותה, כדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן המפרש כך את המחלוקת, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_לט|חזרה=כן}} '''חלת דמאי - האם חייבים בהפרשתה.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבנן שיש להפריש חלת דמאי, ודעת רבן גמליאל שאינו צריך - נדחתה, כמבואר ברמב"ם (הלכות ביכורים ח, יד) שחייבו חלת דמאי משום חומרת חלה. {{שוליים דין|ד_מ|חזרה=כן}} '''חיוב חלה בסוריא בהפרשה אחת ולא בשתי חלות מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה יד]]. ''הכרעה:'' כרבי חגי: חלה אין אחריה כלום שהיא התרומה האחרונה, לכן די בהפרשה אחת בספק סוריא ולא כתרומה גדולה שיש אחריה מעשרות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כה עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls6 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls6"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:43.82%;height:1.70%;left:41.13%;width:50.79%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:45.52%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:57.39%;height:1.70%;left:78.05%;width:17.99%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר [אלא] בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ור"א אומר חלה אחת.''' דס"ל עפרה טהור כא"י ומפריש חלה אחת ותנתן לכהן '''אחזו בתחלה כקולו של ר"ג.''' בענין אריס לנכרי בסוריא וקולו של ר"א דאין מפרישין בה אלא אחת ואח"כ חזרו בהן והתחילו לנהוג כדברי ר"ג בשתי דרכים דאין קרקע של נכרי בסוריא חייבת במעשרות ובשביעית וישראל האריס בה פטור מכלום לפי שאין להישראל חלק בגוף הקרקע וכן לענין חלה כר"ג ומפרישין שתי חלות בסוריא והלכה כר"ג בשתיהן '''מתני' ר"ג אומר שלש ארצות לחלה.''' שלש ארצות חלוקין הן לענין דין חלה '''מא"י ועד כזיב.''' שהן מקומות שהחזיקו בהן עולי בישל כדתנינן לעיל בריש פ"ו דשביעית לפי שיש הרבה כרכים שכיבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובאותן שכבשו עולי בבל עד כזיב שהוא סוף אלו המקומות נוהגת חלה אחת שמפרישין בהן כשיעור חלה אחת והיא נאכלת לכהני' ובזמן שהיה להן אפר פרה קאמר שלא היו טמאי מתים '''מכזיב ועד הנהר ועד אמנם.''' כלומר מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנם והכי מפרש בגמרא שאלו הן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהן עולי בבל שהן מכזיב ולחוץ לצד אחד עד הנהר והוא של מצרים ומכזיב ולחוץ לצד השני ועד אמנם והוא הר ההר המוזכר בגבולי הארץ ות"י טורי אמנום מפרישין בהן שתי חלות אחת לאור שהיא נשרפת ואחת לכהן ונאכלת ומפני שאותן המקומות לא נתקדשו בקדושת הארץ בימי עזרא שהוא עיקר הקדושה בא"י שקדשה גם לעתיד לבוא אבל קדושה הראשונה שקדשו עולי מצרים משגלו בטלה קדושתם וא"כ החלה שמפרישין בהן טמאה היא מחמת שאין עפר הארץ ההיא נקדש כקדושת א"י ממש ובדין שתהא נשרפת אלא דמיהת אותן המקומות מא"י הן לפיכך אמרו שמפרישין בהן שתי חלות והאחת שנשרפת יש לה שיעור והוא אחד ממ"ח דמצינו לשיעור הזה שהוא שיעור הנחתום כדתנינן לעיל בפ"ב ודי בשיעור הזה וא"צ לשיעור אחד מכ"ד כשיעור מעיסת בעה"ב שהרי נשרפת היא והשיעור שאמרו בה אינו אלא מפני דמיהת מקומות הללו מא"י הן והשניה מפריש אותה לכהן לאכילה וכדי שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת שהרי לא נטמאת הראשונה טומאה ידועה והלכך מפרישין עוד להשניה לאכילה לכהן ומפני שהיא אינה אלא מטעם חששא בעלמא לפיכך אין לה שיעור אלא כל שהוא רוצה להפריש מפריש הוא '''מהנהר ומאמנום לפנים.''' וזהו לחוץ מגבול א"י וכדפרישית לעיל בשביעית דהאי לפנים מלשון ולפנים בישראל הוא כלומר שממקום הקודם מהן לצד חוץ ונכלל בזה סוריא ושאר הארצות מפרישין בהן שתי חלות ג"כ אחת לאור ואחת לכהן אלא מפני שאותן המקומות אינם מא"י כלל ושתי החלות אינן אלא מדבריהם ממש ולפיכך הראשונה שהיא נשרפת אין לה שיעור כלל והשניה שהיא לכהן לאכילה יש לה שיעור והוא שיעור הנחתום א' ממ"ח דהואיל וזו וזו מדבריהם הן מוטב לרבות בהנאכלת מבהנשרפת והטעם בכאן לשתי החלות שהאחת נשרפת שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת והאחת שהיא לאכיל' כדי שלא תשתכח תורת חלה שניתנת לכהן '''וטבול יום אוכלה.''' דהואיל וחלה זו שהיא מדבריהם ואינה אסורה אלא לטמאים ממש ואם טבלו אע"פ שלא העריב שמשן מותרין הן לאוכלה '''ר' יוסי אומר א"צ טבילה.''' דקסבר דלחלה מדרבנן א"צ אפי' טבילה '''ואסורה לזבין ולזבות לנדות וליולדות.''' בגמרא קאמר דדברי ר' יוסי הן דבטומאה שיוצאת מגופו מודה ר' יוסי דאסורה וצריך טבילה '''ונאכלת עם הזר על השלחן.''' לפי שאינה מדמעת ואפי' אם נתערבה שוה בשוה שאינה אלא מדבריהם '''וניתנת לכל כהן.''' ואפי' לכהן עם הארץ שאינו עושה בטהרה לפי שבלאו הכי היא טמאה מאויר ארץ העמים '''מתני' אלו ניתנין לכל כהן החרמים וכו'.''' טעמא דאלו שבעה הראשונים שהן ניתנין לכל כהן דלא איכפת בהו אם הוא נזהר בטהרה או לא לפיכך ניתנין אף לכהן שאינו ידוע אם משמר אותן בטהרה. וטעמא דקדשי המקדש והבכורים משום דמכיון שמביאין אותן בפנים לעזרה מסתמא מזהר זהיר ועושה אותן בטהרה '''החרמים.''' כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וכן להשאר דקחשיב שהן מכ"ד של מתנות כהונה '''והבכורות.''' אם בכור תם הוא ה"ז בכלל קדשי המקדש לטעמא דאית בהו ואם בעל מום הוא וצריך ליתנו לכהן כדדרשינן ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום וכתיב בבכור בעל מום וכיוצא בו הטמא והטהור יאכלנו '''ושמן שריפה.''' שמן של תרומה שנטמא ואינו עומד אלא לשריפה אבל שאר מתנות כהונה שבגבולין כגון תרומה ותרומת מעשר והחלה שצריכין טהרה אינן ניתנין אלא להכהן הנזהר בטהרה '''ר' יהודה אוסר בבכורים.''' ליתנן לכל כהן וקאמר בגמרא דר' יהודה לטעמיה דאמר בסוף בכורים שאין נותנין אותן אלא לחבר בטובה ולא לכל כהן דמכיון דלא עבדי בהו עבודה דלמא לא מזהר זהיר בהו והלכה כחכמים '''כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר.''' ליתנו לכל כהן וקאמר בגמרא דר"ע נמי לטעמיה דאמר לעיל בפ"ב דמעשר שני דכל מעשיהן בטומאה הואיל ואינן נאכלין אלא ע"י הדחק לא הוו כשאר תרומה וחכמים אוסרין דמיהת אוכל בשני רעבון הן והלכה כחכמים '''גמ' אלא בחכירי אבות.''' כגון הללו דבית רבי שיש להן אריסין מאבותיהם וכן בניהן אחריהן והואיל והן אריסין קבועין נראה כמי שיש להן חלק בקרקע '''קנס קנסו ר"א.''' טעמא משום קנס הוא שנעשה אריס להנכרי וקנסו אותו כדי שלא ימצא הנכרי אריס לשדותיו וימכרם לישראל '''מה נפק מביניהון.''' מהני טעמא וקאמר אריס לפי שעה איכא בינייהו דלמ"ד משום קנס אף אריס לשעה חייב אבל לאידך מ"ד דלא ס"ל טעמא דקנס ומוקי להא דר"א בחכירי בתי אבות א"כ אריס לשעה פטור אף לר"א '''הלוקח מן הנחתום בסוריא כו'.''' תוספתא היא בפרק ב' '''ויאות אמר ר"ג.''' שפיר קאמר משום שיש לחוש שמא לא הפריש הנחתום חלה וכהאי דתנינן לעיל בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום עם הארץ צריך להפריש חלה מספק ומ"ט דרבנן דפטרי בסוריא '''א"ל.''' ר' מנא מפני שהיה ידוע להם שכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כדאמרינן ששלח יוחנן כ"ג בכל גבול ישראל וראה שהיו מפרישין תרומה גדולה והלכך לא גזור בדמאי אלא בתרומת מעשר כך היו יודעין שלא נחשדו על החלה בסוריא ומתני' דפ"ה דדמאי מיתוקמא בארץ ישראל ובשארי מקומות באותן שגזרו על הדמאי שם היו נחשדין על החלה כשם שהיו נחשדין על תרומת מעשר '''כמה דאת אמר שתי חלות בסוריא.''' מטעמא דס"ל עפרה טמא כארץ העמים והלכך צריך שתי חלות אחת לשריפה שלא יאמרו ראינו חלה טמאה נאכלת ואחת לאכילה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל א"כ נימא ודכוותה שתי תרומות בסוריא ואמאי לא גזרו בתרומה נמי כן אחת לשריפה ואחת לאכילה '''א"ר חגיי.''' לא דמייא שהרי אין זה אלא משום חששא בעלמא מטעמא דאמרן הלכך גבי חלה הוא דחששו לכך לפי שאין אחריה כלום לתקן איזה דבר שהיא האחרונה שבמתנות אבל תרומה יש אחריה כלום שצריך להפריש אחריה המעשרות ותרומת מעשר ואם אומר את כן לגזור להפריש תרומה שנייה נמצאת אותה תרומה שנייה תהא טבולה למעשרות שהרי מן התורה כבר נפטר בתרומה ראשונה והשנייה אינה אלא משום חששא ויצטרך להפריש ממנה המעשרות וכולי האי לא חששו חכמים '''ביקש ר"ג ברבי להנהיג את הדמאי בסוריא.''' לפי שלא גזרו בתחילה דמאי על פירות שבסוריא כדתנן לעיל בפ"ק דדמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי וביקש ר"ג לגזור עליהן דמאי לפי שראה שחשודין הן על המעשרות ולא הניח לו ר' הושעיא משום שאמר לו שאם אתה עושה כן מעתה יחושו הכהנים על חלתן שנותנין להם שם שמא הפרישו חלה מעיסה שאינה מתוקנת מן המעשרות ויצטרכו הכהנים לתקן אותם ואין לנו לחדש דבר על מה שלא גזרו חכמים בתחילת גזירתם על הדמאי שבמקום שלא גזרו לא גזרו '''מחלפה שיטתיה דר' הושעיה.''' קשיא דידיה אדידיה דתמן אמר בפ"ק דדמאי בהלכה ג' על הא דתנינן חלת עם הארץ פטורה מן הדמאי ומפרש התם ר' הושעיה לטעמא מפני שאימת קדשים עליהם על עמי הארץ ואינו נותן לכהן החלה שהיא קדש מדבר שאינו מתוקן והכא הוא אומר הכן בתמיה שיחושו הכהנים על חלתן והלא החלה היא פטורה מדמאי שמסתמא נותנה לכהן מדבר המתוקן </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לשורפה · הל' ז ר' אבהו בשם ר' יוחנן · לא חייב ר' ליעזר XXX בחכירי אבות · כגון מהלל דבית ר' · תני ר' חלפתא בן שאול · קנס קנסו ר' ליעזר · מה נפק מביניהון · אריס לשעה · מאן דאמ' קנס · חייב · מאן דאמ' בחכירי בתי אבות · פטור · הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמיי [דברי] רבן גמליאל וחכמ' אומ' אינו צריך להפריש חלת דמיי : אמ' ר' חנניה קומי ר' מנא · ויאות אמ' רבן גמלי' מה טעמהון דרבנין · אמ' ליה · כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא [ר' אבון בר חיא בעי · כמה דאתאמרת שתי חלות בסוריא · ודכוותה שתי תרומות בסוריא] אמ' ר' חגיי · חלה אין אחריה כלום · תרומה יש אחריה כלום · אם או' את כן נמצאת אותה התרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות · ביקש רבן גמליאל בר' להנהיג את הדמיי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה · אמ' ליה · מעתה יחושו הכהנים על חלתן · מחלפה שיטתיה דר' הושעיה · תמן אמ' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן · וכא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי ר"ג וחכ"א א"צ להפריש חלת דמאי וכו'.''' ומסיק שלא נחשדו ישראל על החלה וכל פלוגתתן הוא רק על הנחתום אבל בע"ב לכ"ע לא נחשדו על חלה כדמבואר בסמוך [ואח"כ מפסיק בהא דר"א ב"ח בעי משום דנוגע להענין הזה כמבואר בדברינו] ר"א ב"ח בעי כו' שני תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום ואפילו שיפריש עוד הפעם חלה ומחזקינן לה שלא נפטרה מחלה הראשונה מ"מ א"צ ליתן רק חלה לבד משא"כ בתרומה אם תחזיק לה שלא נפטרה מתרומה ראשונה ואתה עושה אותה תרומה ובאמת נפטרה כבר מתרומה הראשונה והיא אינה תרומה וחייבת במעשרות וכשאתה עושה אותה תרומה מספק צריך אתה לנהוג בה ב' חומרות שמא היא תרומה ושמא אינה תרומה דכבר נפטרה וחייבת במעשרות ע"כ תהא צריך לנהוג בה ב' חומרות ע"כ לא החמירו. ואח"כ קאמר הגמ' ע"ז דר"ג ב"ר ביקש להנהיג את הדמאי בסוריא ר"ל חלת דמאי בסוריא כההיא דר"ג דהלוקח מן הנחתום בסוריא יתן חלת דמאי ולא הניח לו ר"ה משום דא"כ דתחזיק חומרת ר"ג ותחשוד אותם א"כ יהי' ב' חומרות דהנחתום דמפריש חלה יהי' חשש לכהנים בחלה הזאת גם משום דמאי. וכההיא דאמר לעיל בסמוך בב' תרומות דא"כ תהיה צריך לחוש ב' חששות ע"ז פריך הגמ' מחלפ' שיטתי' דר"ה תמן הוא אומר אימת קדשים עליו והכא אומר הכין פי' דהא קי"ל דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי בשלמא לר"י לא קשה דהוא קאמר לעיל בפ"א דמס' דמאי דהטעם דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי משום דלא גזרו על הדמאי בחלה ע"כ י"ל דלא גזרו רק בא"י משום דכל עיקר דמאי הוא חומרא בעלמא דבא"י רוב ע"ה מעשרין משא"כ בסוריא י"ל דאין רוב ע"ה מעשרין ע"כ החמירו וגזרו אפילו בדמאי משא"כ לר"ה דקאמר הטעם מפני אימת קדשים עליו א"כ אין נ"מ בין סוריא לא"י ואין שום חשש לחוש על חלתן ע"ז אמר רבב"ח אני אומר אותה של אור נתן לו ר"ל דע"ה סבר דנותן לו לאחר ע"כ אין אימת קדשים עליו ע"ז אמר לו ר"מ דז"א דהא בפירוש קאמר דיחושו על חלתן מלשון זה משמע דאפילו נתן לו בפירוש לשם אכילתן וכונתו שיחושו אלו הכהנים שנתן להם חלתן עבור אכילתן. ואח"כ מביא הגמ' הברייתא דהלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי [ובברייתא הזאת שנוי' בסתם הלוקח מן הנחתום צריך להפריש והוא מפורש כר"ג ולא כחכמים דהא מפורש דבנחתום צריך להפריש וקס"ד דהברייתא הזאת מיירי בסוריא א"כ מוכח דהלכה כר"ג] כו' חזקת בעה"ב בסוריא א"צ להפריש חלת דמאי כפי' מהרא"פ ז"ל ע"ז פריך דמהברייתא הזאת קשה על ר"ה דקס"ד דהבריית' קאי על סוריא א"כ מוכח בפירוש דהלכה כר"ג דפליג עם חכמים בברייתא דלעיל גבי נחתום דהא הכא מפורש בלא פלוגתא דבנחתום צריך להפריש חלת דמאי ואמאי לא הניח ר"ה לר"ג ב"ר לנהוג כר"ג ומשני ר"מ דל"ק כאן בא"י ר"ל בסוריא וכאן בחו"ל פי' הברייתא הזאת מיירי בחו"ל דבסוריא לא חשידי ישראל אחלה משום דחשובה כא"י וחששו על חיוב דחלה כמו על תרומה כדאמר לעיל משא"כ בחו"ל דקיל ומזלזלי בה. ע"כ צריך להפריש חלת דמאי וכן פסק הרמב"ם ז"ל להלכה לחלוק בנחתום בין סוריא לבין חו"ל: '''תני ר"ח גזרו עליהן והחזירום למקומן.''' פי' דר"ח קאי על הא דתנינן במס' שביעית פ"ו אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ותני ר"ח עלה דגזרו עליהן שיחזירום למקומן אם הביא דאל"כ יהיו כל בני אדם טועין ויביאו מחו"ל לארץ אם לא שתגזור עליהן דיחזרו למקומן וע"ז אמר רבב"ז ומביא ברייתא איפשר בתמי' פי' דהברייתא מפרש טעמא דמתניתן דאין מביאין תרומה מחו"ל לארץ משום דאיפשר כן בתמי'. לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה. אין את יכול כו' להחזירן למקומן אין את יכול כו' עד הפסח ושורפה אמר רשב"ג אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו כו' וגזרו עליו ושתיי' בספינה ע"כ הברייתא וע"ז אמר ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחו"ל פי' דאם לא תגזור עליו להחזירן למקומן יטעו ב"א ויביאו מתו"ל לארץ ומשני שלא ירד לעכו וע"כ לא גזרו שיחזרו למקומן וכו' לא חששו בספינה משום מראית עין אימת הי' שמעון בר כהנא ר"ל אי קודם גזירתא דאמר ר"ח או לאח"כ דצריך לשנויי אשר לא ירד לעכו ואי הי' יורד לעכו לא היו גוזרים עליו לשתותו בספינה אלא היו גוזרים עליו להחזירו למקומו ומסיק דהי' בימי ר"א ומביא ראי' מהעובדא ואח"כ מביא. הגמ' עוד עובדא דר"ז. ומסיק לא דר"ז צריך כך אלא מילין דייצר בעי נשמע ונעביד כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ואח"כ הקשה על ר"ח רובה ממתניתן דתני דאנשי אלכסנדרי' הביאו חלותיהן וכו' ולא קיבלו משמע דרק לא קיבלו ולא תני דגזרו עליהן דיחזירו למקומן ומשני ולא ר"ח רובה הוא בתמי' ר"ל דעל ר"ח רובה איתותבת דמצי לשנויי לך עוד הוא אית לי' [לשון הזה מצוי בירושלמי כמה פעמים והכונה דאף ה"נ כן עיין במס' פיאה פ"ח ה"ז ובמס' ב"מ פ"א ה"ד דבאמת גזרו עליהן והחזירום למקומן: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד א<span class="yerum-runnum">51</span></div> אומר הכן {{ירו"מ-הדגשה|שאם תגזור דמאי בסוריה הכהנים יצטרכו להפריש דמאי על חלתן}}? אמר רבי בון בר חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]]: אני אומר {{ירו"מ-הדגשה|שמא}} אותה של אור נתן לו {{ירו"מ-הדגשה|ומאחר שהולכת לשריפה אין אימת קדשים עליו ולא הפריש עליה תרומות ומעשרות}}. אמר לו רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: לא תני רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שניתנת להם לאכילה ולא שניתנת להם לשרפה}}. {{שוליים דין|ד_מא}}הלוקח מן הנחתום {{ירו"מ-הוסר|ומן}}{{ירו"מ-הדגשה|או}} {{ירו"מ-הדגשה|מ}}האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי. מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]] בשם רבי חנניה חברון דרבנין[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה חברון דרבנין|°]]: במתארח אצלו {{ירו"מ-הדגשה|על}} {{ירו"מ-הוסר|לעיסתו}}{{ירו"מ-הדגשה|עיסתו}}. {{ירו"מ-הדגשה|אבל אם קונה ממנו אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית}} והן שראו אותו מגבל אצל אחר {{ירו"מ-הדגשה|שכיוון שרואים שמקפיד שחבר יגבל לו כדי שלא תטמא חלתו. ודאי הקפיד להפריש תרומות ומעשרות כראוי}}. חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי {{ירו"מ-הדגשה|שמסתמא לקח מהגוי שפטור מלעשר. אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי}}. רבי בון בר חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי בון בר חייא|°]] בעי: ולית הדא פליגא {{ירו"מ-ביאור|האם זה לא חולק}} על רבי הושעיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריא}}? אמר רבי מנא[[ביאור:עץ מסורת#רבי מנא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן יונה}}: {{שוליים דין|ד_מב}}כאן {{ירו"מ-הוסר|בארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|שחייב משום דמאי מדובר שידוע שלקח מישראל}}, כאן {{ירו"מ-הוסר|בחוצה}}{{ירו"מ-הדגשה|שפטור מן הדמאי בספק ממי לקח וכיוון שרוב מוכרים גויים פטור. תנן}} {{ירו"מ-הוסר|לארץ}}{{ירו"מ-הדגשה|מארץ}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל ועד גזיב חלה אחת. מגזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר}} רבי חונא[[ביאור:עץ מסורת#רב הונא|°]]: {{ירו"מ-הוסר|אמר }}כיני מתניתא {{ירו"מ-ביאור|כך כוונת המשנה}}: מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|מזרחה}} עד הנהר {{ירו"מ-הדגשה|ו}}מגזיב {{ירו"מ-הדגשה|וצפונה}} עד {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנה}}. תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? {{שוליים דין|ד_מג}}כל שהוא שופע מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-ביאור|הרי אמנה}} ולפנים ארץ ישראל. מטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} ולחוץ חוצה <span id="דף_כו_ב"> </span> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת חלה, דף כ"ו. בדף הקודם אמרנו שרבן גמליאל ברבי רצה להעניק דמאי בסוריה, ורבי יהושע לא הניח לו, אמר לו: אם ככה, אם תעשה דבר כזה, אז הכוהנים שיקבלו חלה יצטרכו להפריש עליהם מעשר דמאי, שמא בעל הבית לא הפריש. ואז שאלנו האם רבי הושעיה חזר בו, הרי במקום אחר רבי הושעיה אומר שהחלה פטורה מדמאי כי אין קודשים ניתנים על עם הארץ, והוא לא ייתן לכהן משהו לא מתוקן. וכאן הוא אומר שאם הכהן יקבל חלה, הכהן יצטרך לחשוש ולהפריש תרומות ומעשרות שמא בעל הבית לא הפריש. ועל זה אמר רבי בון בר חייא ש'''אני אומר אותה של אור נתן לו''', שפה זה שונה, בסוריה זה שונה, כי הרי שם יש שתי חלות, אחת הולכת לשריפה ואחת ניתנת לאכילה. אני חושש שמא מדובר באותה חלה שהולכת לשריפה, ואז בעל הבית לא מקפיד. אבל בזאת שלאכילה באמת הוא מקפיד לתת אותה אחרי שהוא הפריש תרומות ומעשרות, אבל אולי מה שהוא נתן לו זאת אותה אחת שהולכת לשריפה. אמר לו רבי מנא: '''לא תני רבי הושעיה אלא: מעתה יחושו הכהנים על חלתן'''. מדובר על אותה חלה שהם אוכלים, וזה נשאר בשאלה. אומרת הגמרא: '''הלוקח מן הנחתום האשה שהיא עושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי'''. '''מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי'''. אמר רבי יונה בשם רבי חנניה חברון דרבנין: כל מה שאמרנו זה דווקא במתארח אצלו על עיסתו, אבל אם הוא קנה ממנו, אז אפילו מבעל הבית חייב להפריש דמאי. אמר רבי יונה: מה שהתירו לאכול אצל בעל הבית ולא להפריש דמאי — '''והן שראו אותו מגבל אצל אחר'''. כלומר, אם אני רואה אותו שהוא הולך לחבר שיגבל לו עיסתו בטהרה, ואם אני רואה שהוא מקפיד שאחר יגבל כשלא הייתה בה טומאה שלו, אז ודאי הוא מקפיד גם שיפריש תרומות ומעשרות כראוי. אומרת הגמרא: '''חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי'''. כלומר, אם אני בא אצל בעל הבית בסוריה, אוכל אצלו, לא צריך להפריש חלת דמאי. למה? כי מסתמא הוא לקח את זה מגוי. עכשיו, אם הוא יודע שרוב מכנסו משלו, כלומר אם יש לו שדה, ובעצם רוב הלחם שלו זה משלו, אז צריך להפריש חלת דמאי. רבי בון בר חייה בעי: '''ולית הדא פליגא על רבי הושעיה'''? שאמר שדמאי אינו נוהג בסוריה. הרי פה אתה רואה שצריך להפריש חלת דמאי. אמר רבי מנא: '''כאן... כאן''', שחייב משום דמאי זה כשמדובר שבוודאי הוא לקח מיד ישראל. מה שפטור מדמאי זה בספק ממי לקח. כלומר, אם אני לא יודע ממי לקח, בזה אני פטור, כיוון שרוב המוכרים זה גויים. אבל אם הייתה וודאות שהוא קנה מישראל, הרי ישראל חייב, ולכן יהיה חייב בדמאי. ואומרת המשנה: מארץ ישראל ועד גזית מפרישין חלה אחת, כי זה בעצם מקום שקידשו גם עולי בבל. מגזית ועד הנהר ועד אמנה מפרישין שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן. אמר רבי חונא: '''כיני מתניתא''': מה שכתוב מגזית ועד הנהר ועד אמנה, אפשר להתבלבל, אפשר לחשוב שהכל זה לכיוון אחד, מגזית עד הנהר ומהנהר עד אמנה. אלא הכוונה: מגזית מזרחה עד נהר פרת, ומגזית צפונה עד הרי אמנה. '''תני: אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ? כל שהוא שופע מטוורס ולפנים ארץ ישראל, מטוורס ולחוץ חוצה לארץ'''. כלומר לכיוון דרום זה ארץ ישראל, וממה שמעבר לטורי אמנה ולחוץ זה חוץ לארץ. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כו עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מא|חזרה=כן}} '''הקונה פת מנחתום או ממוכרת בשוק חייב להפריש חלת דמאי, ואילו האוכל אצל בעל הבית או המתארח אצלו פטור מהפרשת חלת דמאי.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יונה בשם רבי חנניה: הפטור הוא דווקא במתארח אצלו על עיסתו שראה שנתגלגלה ברשותו ומקפיד להפריש, אך הקונה ממנו אפילו בעל הבית חייב בדמאי; כך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_מב|חזרה=כן}} '''בגבולות ארץ ישראל לעניין חלה, מגזיב מזרחה ועד הנהר ומגזיב וצפונה עד אמנה - חייבים בשתי חלות (אחת לאור ואחת לכהן).''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ח|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ח, הלכה טו]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חונא המפרש את המשנה כך שהתחום שבין גזיב לנהר ולאמנה חייב בשתי חלות, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים. {{שוליים דין|ד_מג|חזרה=כן}} '''גבול ארץ ישראל לצד הים נקבע בקו ישר מהר אמנון ועד נחל מצרים, והאיים שבים שמעבר לחוט נחשבים חוץ לארץ.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות א ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק א, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כחכמים (סתם משנה/תנא קמא) כפי שפסק הרמב"ם, שהניסין שבים חוץ לארץ, ודעת רבי יהודה נדחתה מהלכה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls7 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls7"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:57.39%;height:1.70%;left:41.13%;width:31.24%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:59.08%;height:11.87%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:70.96%;height:1.70%;left:73.39%;width:22.65%"></span></span><!--/צילום--></div> ⁣‌​‌‌​​​​​​‍ <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text"> הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''א"ר בון בר חייה אני אומר אחת של אור נתן לו.''' כלו' ה"ק ר' הושעיה שעל החלה של אור שנותן לו יש לחוש שהרי בסוריא מפרישין שתי חלות לדברי ר"ג ועל אותה חלה הוא דקאמר שמעתה יחושו הכהנים על חלה זו שמא היא מדבר שאינו מתוקן ואין כאן אימת קדשים עליו מכיון שחלה זו לא ניתנה לאכילה: א"ל ר' מנא לר' בון האי לאו מילתא היא לשנויי הכי להא דר' הושעיה שהרי לא תני ר' הושעיה בדבריו אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן ומשמע על החלה שלהן שניתן להן לאכילה ואי בחלה של אור מאי חלתן דקאמר ועוד דלא שייך כלל לומר יחושו וכי מה איכפת לכהן בחלה של אור והלכך קשיא הא דר' הושעיה עליה דידיה גופיה '''הלוקח מן הנחתום וכו'.''' תוספתא היא בפ"ק דמכלתין '''מבעל הבית והמתארח אצלו.''' כלומר שלקח מן הבעה"ב או מן המתארח אצלו והכי הוא בהדיא בתוספתא מן הבעה"ב ומן המתארחין אצלו א"צ להפריש חלת דמאי ולפי הגי' דהכא יש לפרש והמתארח אצלו הרי הוא כמו הלוקח ממנו ואין צריך המתארח להפריש חלת דמאי וכן נראה מהא דלקמן וקמ"ל דאע"ג שאין מתארחין אצל עם הארץ כדתנן בפ"ב דדמאי המקבל עליו להיות נאמן וכו' ואינו מתארח אצל עם הארץ אפלו הכי בחלה אין חוששין שלא חששו אלא בנחתום שעושה להשתכר ואפשר שהוא חס מלמעט בהעיסה ואינו מפריש חלה אבל הבעה"ב אע"פ שהוא עם הארץ מ"מ על החלה חושש הוא ומפריש ולקמן מוקי להברייתא דוקא בח"ל שהיא מדרבנן והלכך תלינן לקולא גבי בעה"ב דהואיל ואינו מפריש אלא חלה אחת לאור ובכל שהוא מיפטר מסתמא לא יאכל הוא עצמו אם לא הפריש החלה אבל לא בא"י כדלקמן '''במתארח אצלו לעיסתו.''' כלומר שאוכל עם הבעה"ב בעיסתו של הבעה"ב שהוא אוכל בעצמו ובהא הוא דלא חששו שמא לא הפריש חלה מכיון שהבעה"ב בעצמו אוכל מזה ומטעמא דאמרן ולאפוקי אם המתארח נותן לו משלו לתקן המאכל בשבילו דשמא לא יחוש מלהפריש חלה דלא איכפת ליה בשביל אחרים ור' יונה דידיה מפרש לה וקאמר והן דוקא שראו אותו להבעה"ב מגבל העיסה אצל אחר בהא הוא דחיישינן אם המתארח אוכל משלו דכיון שהוא שלא בפני המתארח אפשר שלא יחוש להפריש חלה בשביל זה אבל אם הוא מגבל בביתו לא חיישינן גם בכה"ג לפי שמתירא שהמתארח יראה שאינו מפריש החלה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">מתוקנת ל־ה'] הכן · אמ' ר' בון בר חייה · אני או' אותה שלאור נתן לו אמ' ליה ר' מנא · לא תני ר' הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן · הלוקח מן הנחתום ומן האשה שהיא עושה למכור לשוק צריך להפריש XXX חלה דמיי · מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמיי · ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין · במתארח אצלו לעיסתו · אמ' ר' יונה · והן שראו אותו מגבל אצל אחר · חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמיי · אם יודע שרוב מכנסו משלו · צריך להפריש חלת דמיי · ר' בון בר חייה בעי · לית הדא פליגא על ר' הושעיה · אמ' ר' מנא כאן בארץ · כאן בחוצה לארץ · הל' ח ר' חונא אמ' · כיני מתנית' · מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם · תני · אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ · כל שהוא שופע מטוורס אמנס ולפנים ארץ יש' · מטוורס אמנס ולחוץ חוצה</div> '''חזקת בעלי הבתים בסוריא וכו'.''' כדאמרינן לעיל שלא נחשדו בסוריא על החלה והא דמייתי לה הדר בכאן לאשמועינן דהך דינא דברייתא וכדמפרש ר' יונה גם בסוריא הוא כן ומשום הסיפא דמסיק נקיט לה '''אם יודע שרוב מכנסו משלו וכו'.''' כלומר והא דמוקמינן אחזקת בעה"ב בסוריא דוקא אם א' אוכל אצל הבעה"ב משל הבעה"ב אבל אם יודע זה שמה שהבעה"ב עושה בשבילו הוא מרוב מה שהוא הכניס לו משלו בהא חיישינן שמא לא תיקן הבעה"ב בשל זה המתארח וצריך הוא להפריש חלת דמאי וקמ"ל דאפי' בסוריא חילקו בכך בדין המתארח כמו דמחלק ר' יונה בהא דתנינן בהתוספתא '''ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על ר' הושעיה.''' על הברייתא קאי דקס"ד דבא"י מיירי וא"כ נימא דמהאי ברייתא נמי קשיא על הא דרבי הושעיה דפ"ק דדמאי דמפרש לטעמא דאמרו שם חלת ע"ה פטור מן הדמאי לפי שאימת קדשים עליו כדלעיל וקס"ד נמי דלהאי טעמא דר' הושעי' הוא הדין בחלה עצמה אמרו כן דכמו שא"צ לתקן החלה של ע"ה מדמאי לפי שבודאי נותן להכהן מדבר המתוקן כך אמרינן לענין החלה עצמה שאימת קדשים עליו ובודאי הפריש חלה והשתא למאי דקא מפרש ר' יונה להברייתא בדין המתארח דלא אמרו אלא במתארח אצלו לעיסתו של הבעה"ב אבל אם המתארח נתן לו לתקן המאכל משלו חוששין שמא לא הפריש החלה והא לר' הושעיה לעולם אימת קדשים עליו גם לענין החלה עצמה שמסתמא הוא מפריש ומי נימא דהך בריייתא ולטעמי' דר' יונה פליגא נמי אהא דר' הושעיה. א"ר מנא דלא היא. דמהך ברייתא בלא"ה לא קשה לר' הושעיה דכאן בארץ הא דלעיל בפ"ק דדמאי בארץ מיירי ובהא הוא דאיכא למימר דחימת קדשים עליו הואיל והחלה היא מדאורייתא וכאן בברייתא דמחלק בין נחתום לבעה"ב בח"ל הוא דמיירי והשתא דאתינן להכי הא דקאמר ר' יונה לחלק בדין המתארח נמי ליתא דבחלת ח"ל לעולם לא חששו בבעה"ב לא בלוקח ממנו ולא להמתארח אצלו דתלינן לקולא גבי בעה"ב כ"א בנחתום הוא דחששו מפני שהוא עושה להשתכר וכדפרישנא לעיל '''גמ' כיני מתניתא וכו'.''' כלומר דכן צריך לפרש מכזיב וכו' כדפרישית במתני' וגרסי' לכל הא דלקמן לעיל בפ"ו דשביעית בסוף הלכה א' עד תשורי מראש אמנה וע"ש </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כו עמוד ב<span class="yerum-runnum">52</span></div> לארץ. הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר ([[במדבר לד ו|במדבר מסעי לד ו]]): וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יהודה {{ירו"מ-ביאור|בר עילאי}} {{ירו"מ-הדגשה|שאמר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל הגבולות}} שבצדדין, {{ירו"מ-הוסר|מהן }}מה הן? את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא {{ירו"מ-הדגשה|שבהרי אמנה}} ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ. אמר רבי יוסטא בר שונם[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסטא בר שונם|°]]: לכשיגיעו הגליות לטוורס {{ירו"מ-הוסר|אמנם}}{{ירו"מ-הדגשה|אמנוס}} {{ירו"מ-הדגשה|ישראל יצאו מארץ ישראל לקבל פניהם בטורי אמנוס וכשיפגשו}} הן {{ירו"מ-הוסר|עתידות}}{{ירו"מ-הדגשה|עתידים}} לומר שירה, שנאמר {{הפ|שיר השירים|ד|ח}}: תשורי מראש אמנה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן התם אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר: {{ירו"מ-הדגשה|הירדן מפסיק למעשר בהמה ואם היו חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני, אף שיש ביניהן פחות מט"ז מילין אינן מצטרפות לפי שמערב הירדן הוא ארץ ישראל ומזרחה חוץ לארץ}}. אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו. מאן דאמר הירדן מארץ ישראל {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}} ([[דברים ג יז|דברים דברים ג יז]]): והערבה והירדן וגבול. מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|שנאמר}}{{ירו"מ-הוסר| יהושוע יח}} {{הפ|יהושע|יח|כ}}: והירדן {{ירו"מ-הוסר|וגבול }}יגבול אותו לפאת קדמה. ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו, והוא {{ירו"מ-הוסר|שיהא}}{{ירו"מ-הדגשה|שיהיו}} במקום אחד עש{{ירו"מ-הדגשה|ר}}ה {{ירו"מ-הדגשה|בהמות על הירדן}} {{ירו"מ-ביאור|על גשר}} {{ירו"מ-הדגשה|שאינן מצטרפות לא לכאן ולא לכאן. תנן התם}}: ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן. {{ירו"מ-הוסר|ומה}}{{ירו"מ-הדגשה|מה}} {{ירו"מ-הדגשה|א}}נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]] ורבי אימי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אמי|°]] {{ירו"מ-ביאור|אמי בן נתן}} {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}, רבי סימון[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן פזי|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם רבי יהושע בן לוי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהושע בן לוי|°]]: לחזקות {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ללמד שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים מהצד השני של הירדן — אין זו חזקה, כיון שאין שיירות מצויות}}. ולביעורין {{ירו"מ-הדגשה|כדתנן ג' ארצות לביעור יהודה עבר הירדן והגליל. שאם כלה ביהודה אפילו אם לא כלה בעבר הירדן חייב לבער שאין חיה שביהודה גדילה על פירות עבר הירדן}}. ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד. והוא הדין לשאר נהרות. ולא כ[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|שסובר שאינם מצטרפות מפני שהירדן גבול ארץ ישראל. אמר}} רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי שמעון בן לקיש[[ביאור:עץ מסורת#ריש לקיש|°]]: {{ירו"מ-הוסר|והוא}}{{ירו"מ-הדגשה|לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה אלא}} שמשך עפר. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה. של כהן אין לה <span id="דף_כז_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> עכשיו, '''הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים. מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. כלומר, בעצם כיוון שחוף הים הוא לא ישר, הוא הולך בצורה של חצי כדור, אז משני הקצוות מטורי אמנה מותחים חוט עד נחל מצרים, וכל מה שנכנס באמצע זה חלק מארץ ישראל, לכן קפריסין לפי הדברים האלה שייך לארץ ישראל. אומרת הגמרא: '''רבי יודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל'''. כלומר, הוא סובר שמערבה אין גבול, כל מה שמערבית לארץ ישראל זה ארץ ישראל, '''שנאמר: וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים'''. שואלת הגמרא לרבי יהודה שהוא סובר שכל צד מערב שייך לארץ ישראל, אז איך הולך הגבול? איך מפרידים מה ארץ ישראל, מה לא ארץ ישראל? '''את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס'''. כלומר בהרי אמנה יש מקום שנקרא קפלריא, ומשם מותחים חוט לכיוון מערב עד האוקיינוס, עד סוף העולם, ומנחל מצרים גם כן עד האוקיינוס. '''מהחוט ולפנים ארץ ישראל. מהחוט ולחוץ חוץ לארץ'''. אמר רבי יוסטא בר שונם: '''לכשיגיעו הגליות לטוורס הן לומר שירה'''. כשיגיעו לטורי אמנה, כשישראל יצאו מארץ ישראל לקבל את פני הגלויות בטורי אמנה, הם עתידים לומר שירה, '''שנאמר: תשורי מראש אמנה'''. תנן: '''רבי מאיר''' — הירדן מפסיק למעשר בהמה. זאת אומרת אם היו לו חמש בהמות מצד אחד וחמש מצד שני, למרות שיש ביניהם פחות משש עשרה מיל, לא מצטרפות, כיוון שמערב הירדן זה ארץ ישראל ומזרחה זה חוץ לארץ. '''אית תניי תני: הירדן מארץ ישראל. אית תניי תני: הירדן מחוצה לארץ. אית תניי תני: הירדן גבול בפני עצמו'''. '''מאן דאמר הירדן מארץ ישראל''' — מה המקור? '''שנאמר: והערבה והירדן וגבול'''. '''מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ: והירדן יגבול אותו לפאת קדמה'''. '''ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו''' — אז איך מדובר? כדי לעשר על הירדן אני צריך שיהיו במקום אחד עשר בהמות, כלומר או שיהיו על הירדן עצמו עשר בהמות, או שיהיו בצד המערבי עשר בהמות, או שיהיו בצד המזרחי עשר בהמות. אבל הוא לא יכול להצטרף לא מצד אחד לצד שני, וגם לא מהירדן לכל אחד מהצדדים. תנן במסכת בבא בתרא: '''ירדן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן'''. כלומר אם הירדן סחף חלק מהאדמה, כך הדין נשאר. '''נן קיימין? אם במקום שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא, חזקתו למעשרות ולשביעית'''. כלומר הוא עבר לסוריה, אז חזקתו למעשרות ולשביעית נשארת אותו דבר מבחינת הדין. '''רבי ירמיה ורבי אימי בשם רבי יוחנן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לחזקות'''. זה לא כמו שחשבנו לעניין קדושת ארץ ישראל, לעניין תרומות ומעשרות, אלא לחזקות, כדתנן: שלוש ארצות לחזקה — יהודה, עבר הירדן והגליל. שאם החזיק בקרקע זו והבעלים נמצאים בצד השני של הירדן, אז זה לא חזקה, כיוון שאין שיירות מצויות. '''ולביעורין''', כדתנן: שלוש ארצות לביעור — יהודה, עבר הירדן והגליל, שאם כלתה ביהודה, אפילו אם לא כלתה בעבר הירדן הוא חייב לבער, כי אין חיה שביהודה גדולה מזו שבעבר הירדן. '''ולמעשר בהמה שאם יש חמש בהמות מצדו האחד וחמש מצדו השני של הירדן — אינן מצטרפות, כי אין עשרת הבהמות משתמשות על ידי רועה אחד'''. הרי הוא לא יכול לראות בבת אחת, הוא חייב שני רועים, וכיוון שהוא חייב שני רועים אז הן לא מצטרפות. '''והוא הדין לשאר נהרות''', כלומר זה לא רק הירדן, זה רק דוגמה. '''ולא כרבי מאיר''' שהוא סובר שהם לא מצטרפות כי זה גבול, שנהרות אחרים הם לא מחלקים. אז ההלכה היא לא כרבי מאיר. '''רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש''': לא מדובר שהנתיב של הירדן השתנה, כמו שהבנו שהוא בעצם לקח שטח אדמה והעביר אותו לסוריה או להפך, אלא מדובר '''שמשך עפר'''. הוא באותו מקום זורם, רק הוא סחף עפר משדה אחד והעביר אותו לשדה שני. ובמקרה כזה באמת אין שום שייכות לעניין של ארץ ישראל, אלא מדובר פה על כך שהוא לא יכול לגבות הוצאות ממוניות. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כו עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls8 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls8"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a139 HALA 04 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:70.96%;height:1.70%;left:41.13%;width:32.26%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:72.65%;height:3.39%;left:41.13%;width:54.91%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:76.04%;height:1.70%;left:41.13%;width:54.91%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:11.96%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:13.69%;height:12.17%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:25.86%;height:1.74%;left:50.67%;width:12.95%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם [ועד] {{ירו"מ-הוסר|מ}}נחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה [שנ'] תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · [אית תני הירדן מחוצה לארץ] אית תני הירדן גבול [בפני] עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''אית תניי תני הירדן מא"י.''' הירדן עצמו מא"י הוא נחשב ונ"מ להאיים אשר בתוכו דין א"י להם ואיכא דתני דמח"ל הוא דנחשב ואיכא דתני הירדן גבול בפ"ע כלומר אינו נחשב לגמרי לכאן או לכאן אלא כל שהוא כנגד א"י הוא א"י וכל שהוא כנגד ח"ל כח"ל הוא ומפרש ואזיל במאי פליגי '''מ"ד הירדן מא"י.''' יליף לה מהאי קרא דכתיב ביהושע אצל הגבולין והערבה והירדן וגבול כלשון הזר לא נמצא במקרא אלא בגבול למטה בני ראובן כתיב ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול וגו' וכן לקמן הירדן וגבול עד קצה ים כנרת וגו' וכן בגורל למטה בני יהודה כתיב וגבול קדמה וגו' וממה דכתיב בגורל בני ראובן משמע יותר דהירדן נחשב בתוך הגבול מ"ד הירדן מח"ל יליף מדכתיב בגורל מטה בני בנימין והירדן יגבול אותו לפאת קדמה משמע שהירדן יגבול אותו אבל הוא אינו נחשב בתוך הגבול '''ומ"ד הירדן גבול בפ"ע והוא שיהא במקום אחד.''' כלומר דודאי טעמיה מדמשמע מקרא הכי ומשמע הכי א"כ דיינינן ליה כגבול בפ"ע אבל דוקא שיהא במקום אחד וכדפרישית דאם האי שבתוכו במקום אחד הוא נחשב כאותו המקום שכנגדו אם הוא כנגד א"י כא"י הוא ואם כנגד ח"ל כח"ל הוא ולאפוקי מהא דלקמיה '''עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה.''' כלומר אבל אם עשה הירדן כמי שנטל מזה ונתן לזה והיינו שעקר ממקום זה ונתנו למקום אחר '''מה שנטל נטל וכו'.''' כלומר דיינין לזה כהאי דאמרינן בתוספתא דב"מ לענין ייאוש הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ואין להבעלים כלום דמסתמא יאושי אתייאש ליה וה"נ לענין דין ארץ ישראל וח"ל שאם נטל מכאן ונתן לכאן הרי הוא כמקום שנתנו לשם וכדמפרש לקמיה לענין מאי הוא '''ומה אנן קיימין.''' ולענין מאי עסקינן לזה אם במקום שהיה א"י ונעשה כסוריא כלומר אם ניטל המקום שבירדן שהיה בא"י ושטפו והלך לו בסוריא ובעינן למימר שנעשה אותו המקום כדין סוריא ולא כדין א"י קשיא ואמאי והרי הוא בחזקתו למעשרות ולשביעית שהרי אותו המקום הוא מכנגד א"י ושם נתחייב במעשרות ובשביעית מן התורה כדקאמרת שהוא גבול בפני עצמו ונחשב הוא כדין אותו המקום שהוא כנגדו ואמאי תחשביה עכשיו כסוריא ולפוטרו ממעשרות ושביעית מן התורה אלא כדין סוריא שאין שם החיוב אלא מדבריהם ולמה לא נימא לחומרא דבחזקתו הוא כפי אותו המקום שהיה שם בתחילה ושאני גבי הא דאמרי' לענין מציאה דהתם משום ייאוש בעלים נגעו בה וקאמר ר' ירמיה וכו' דלא איתמר האי מילתא אלא לענין חזקות כהאי דאמרי' בפ' חזקת הבתים שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל ואם נעקר המקום שהיה כנגד עבר הירדן ובא לו כנגד ארץ אחרת הרי הוא כאותה הארץ שהוא עכשיו כנגדה לענין חזקה וכן לענין ביעור כדתנן לעיל בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וכדאמרן וכן לענין מעשר בהמה כדתנן בפ"ט דבכורות הירדן מפסיק למעשר בהמה לר"מ שלא יצטרפו אלו שבעבר זה עם אלו שבעבר הזה וכלומר דלענין זה נמי קאמר דהירדן גבול בפני עצמו דמפסיק הוא למעשר בהמה כדאמרינן התם דטעמיה דר"מ מהכא דכתיב והירדן יגבול אותו וכו' ולעיל מינה קאמר דאיכא מ"ד והיינו ר' אמי דהכא דס"ל אליבא דר"מ דאם יש שם גשר הגשר מצרפן ולאו טעמיה דיליף מקרא והיינו נמי דקאמר הכא לענין שאם יש באותו מקום שניתן הוא עכשיו לצרפן הרי הוא מצרפן דהולכין בתר השתא ולא אחר המקום שהיה בתחלה אבל לענין מעשרות ושביעית אזלינן לחומרא אם המקום שהיה בתחילה מקום חיוב הוא </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לארץ · הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם XXX מנחל מצרים · מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · ר' יודה אומ' כל שהוא כנגד ארץ יש' הרי הוא כארץ יש' · שנ' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים · שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס · מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ יש' · מהחוט ולחוץ חוץ לארץ · אמ' ר' יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה תשורי מראש אמנה · אית תניי תני הירדן מארץ ישראל · XXX [אית תני הירדן] גבול עצמו · מאן דאמ' הירדן מארץ יש' והערבה והירדן וגבול · מאן XXX [בפני] דמ' הירדן מחוץ לארץ · והירדן וגבול אותו לפאת קדמה · ומאן דאמ' הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן · ומה נן קיימין אם במקום שהיה ארץ יש' ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית · ר' ירמיה ר' אימי בשם ר' יוחנן · ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה · ר' הילא בשם ר' שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר · הל' ט שלאור יש לה שיעור שהוא דבר תורה · שלכהן אין</div> '''והוא שמשך עפר.''' הא דאמרינן שאם ניטל ממקום זה ובא לו למקום אחר דיינינן לחומרא למעשרות ולשביעית ואחר מקומו שבתחילה אם היה בא"י ובא לו מח"ל או כיוצא בו דוקא שמשך עפר מאותו המקום שבתחילה ונתיישב במקום אחר דיינינן ליה כאותו עפר של מקור חיוב אבל אם שטף הפירות ממקום החיוב למקום הפטור (אלא) הדין בהם כדאמרינן לעיל בריש פ"ב פירות א"י שיצאו לח"ל הרי הן פטורין מן הכל וכר"ע '''של אור יש לה שיעור.''' אותן המקומות שהן מכזיב עד הנהר ועד אמנום דתנינן דשל אור יש לה שיעור לפי שהוא דבר תורה כלומר דמכל מקום מא"י היא שיש בה חיוב מד"ת וכדפרישית במתני' ושל כהן אין לה שיעור לפי שאינה אלא מטעם חששא בעלמא מדבריהם וכדמסיק ואזיל. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן. כלומר דהרי למה הצריכו אותו להפריש עוד השניה לכהן הוא מטעם שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת והיא החלה הראשונה וא"כ השניה אינה אלא מדבריהם ולפיכך אין לה שיעור </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד א<span class="yerum-runnum">53</span></div> שיעור שהיא מדבריהן. ויפריש לאור ולא יפריש לכהן, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. ויפריש לכהן ולא יפריש לאור {{ירו"מ-הדגשה|כיוון שיודעים שארץ העמים טמאה חייבו אותו להפריש אחת לשרפה}}, {{שוליים דין|ד_מד}}שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טמאה נאכלת. מתוך שהוא מפריש שתיהן {{ירו"מ-הדגשה|אין מקום לטעות דכיוון שמפריש שתים שזה דבר משונה}}, {{ירו"מ-הוסר|לכשהוא}}{{ירו"מ-הדגשה|כשהוא}} בא לכאן הוא נשאל {{ירו"מ-הוסר|וזו}}{{ירו"מ-הדגשה|ויבינו ולא יטעו. וכיוון שזו}} וזו מדבריהן הוא, מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה}}. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר: אינו צריך טבילה. ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. אוף [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי{{ירו"מ-הוסר|דה}} {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} מודי בה {{ירו"מ-הדגשה|שאסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות}}. חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו. הורי רבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] בבוצרה שהיא צריכה רוב {{ירו"מ-הדגשה|כדי לבטלה}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה. אמר רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מתניתא אמרה {{שוליים דין|ד_מה}}אפילו באחד ואחד דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן {{ירו"מ-הדגשה|משמע שהכהן וישראל מערבים את פיתם פת חולין ופת חלה. אף שאין כאן רוב חולין}}. אמר רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}}: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין {{ירו"מ-ביאור|הנערים}} ובטלו אותן. מאן אינון הרובין? תרגמוניא {{ירו"מ-ביאור|המתרגמים}} {{ירו"מ-ביאור|הכוונה לבני רבי חייא ונקראו כך לפי שתרגמו את דרשות אביהם}}. רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] ורב יהודה[[ביאור:עץ מסורת#רב יהודה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: {{שוליים דין|ד_מו}}חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ {{ירו"מ-הדגשה|לא ביטלו אותם לגמרי אבל הקלו ש}}אוכל ואחר כך מפריש. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי אבא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא|°]] בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר {{ירו"מ-הדגשה|אבל שאר הדברים ביטלו}}. רבי אילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם שמואל[[ביאור:עץ מסורת#שמואל (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר אבא בר אבא}}: לא חשו אלא לתרומה {{ירו"מ-הדגשה|גדולה}} בלבד. {{שוליים דין|ד_מז}}אבל {{ירו"מ-הוסר|לירקות או}}{{ירו"מ-הדגשה|בירקות}} אפילו לתרומה גדולה לא חשו, כהדא דתני [[ביאור:עץ מסורת#איסי בן עקביה|°]]<nowiki/>איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן. תני: {{שוליים דין|ד_מח}}חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך {{ירו"מ-הוסר|ואוכל}}{{ירו"מ-הדגשה|שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים את חלתם לישראל ולנכרים. תנן}}: וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ {{ירו"מ-הדגשה|אף שאינו מקפיד על טהרה. תנן: ואלו נותנין לכל כהן לא על הכל נאמר אלא}}. יש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לאנשי משמר ויש מהן {{ירו"מ-הדגשה|ש}}נותנין לכל כהן. הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. רבי ירמיה[[ביאור:עץ מסורת#רבי ירמיה|°]]{{ירו"מ-הוסר|ב}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}עי קומי רבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]: מניין {{שוליים דין|ד_מט}}{{ירו"מ-הוסר|שהדמים }}שחרמים לאנשי משמר? אמר ליה {{ירו"מ-הדגשה|דגבי שדה אחוזה שיוצא ביובל וניתן לאנשי משמר נאמר}} ([[ויקרא כז כא|ויקרא בחקותי כז כא]]): כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. {{ירו"מ-הדגשה|שדה}} אחוזה עצמה {{ירו"מ-הוסר|מהו}}{{ירו"מ-הדגשה|מנין}} שתהא לאנשי משמר? בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו {{ירו"מ-הדגשה|לכהן המיוחד}}{{ירו"מ-הוסר| אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי}} {{ירו"מ-הוסר|משמר}}{{ירו"מ-הדגשה|שמקריב באותו שבוע}}. והכתיב ([[דברים יח ג|דברים שופטים יח ג]]): ונתן<span id="דף_כז_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כז ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת חלה, דף כז. נתחיל מהשורה האחרונה בדף הקודם. אומרת הגמרא למדנו מגזי ועד הנער ועד למנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן. של אור יש לה שיעור ושל כוהן אין לה שיעור. אז הגמרא מסבירה של אור יש לה שיעור כיוון שהוא דבר תורה. הכוונה לא הכוונה שהוא דבר תורה באמת, אלא הכוונה שיש לו עיקר מהתורה, כי הרי בזמן יהושע זה נכבש, היה בזה קדושה ולכן בעצם היה פעם חלה מהתורה. לכן חז"ל שהם תיקנו, הם תיקנו שאת החלה הזאת שהוא שורף בגלל שהיא נטמאת, את תרומת ארץ העמים את זה הוא ייתן כשיעור. ושל כוהן אין לה שיעור כי זה רק מדרבנן. אמרה '''ויפריש לאור ולא יפריש לכהן'''. כלומר אם ככה אז יש להפריש רק לאור, למה צריך להפריש גם לכהן? אומרת הגמרא '''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת'''. כן, הרי לא כולם יודעים שיש תרומת ארץ העמים. הם רואים תרומת עורה והם רואים שהיא נשרפת. כלומר חלת עורה נשרפת, כן, אז לכן מפרישים שתיים. אומרת הגמרא אז אוקיי, אז שיפריש לכהן, לא יפריש לאור, אומרת הגמרא לא, כי יש כאלה שיודעים שארץ העמים טמאה, ו'''שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת'''. אז '''מתוך שהוא מפריש שתיהן''' אין מקום לטעות, כי הרי באין שהוא מפריש שתיים זה דבר משונה. אז הוא ישאל למה מפרישים שתיים ואז יסבירו לו, הוא יבין את הכל ולא יטעה. למדנו במשנה מהנער ומהמנה ולפנים מפריש שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור ושל כוהן יש לה שיעור. כלומר לאור נותנים כל שיעור ולכוהן נותנים את השיעור של אחד מארבעים ושמונה אחד עשרים וארבע. עכשיו למה זה? כיוון ששתיהם מדבריהם, כלומר בחוץ לארץ, הרי זה ממש חוץ לארץ, אז שמה שתיהם מדבריהם, כן, אין להם בכלל עיקר מהתורה. אז '''מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת'''. מה למדנו במשנה ושל כוהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. כן, כלומר טבול יכול לאכול אותה. רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה, אבל אסורה לזבין ולזבות, לנידות וליולדות, ו'''אוף רבי יוסי מודי בה''', כן, שאסורה לזבין, זבות, נידות ויולדות. למה? כי '''חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו'''. כן, כמו שראינו שזרע תיקן טבילה לבעלי קרב ולא תיקן טבילה לטומאות אחרות. כן, אז גם פה הזבין, זבות, נידות ויולדות זה טומאה יותר חמורה מאשר שאר הטומאות כי זה טומאה שיצאה מגופו. '''הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב''' כדי לבטלה. כלומר, החלת חוץ לארץ. אז לא צריך אחד ממאה אבל די ברוב. צריך רוב כדי לבטל אותה. '''אמר רבי יונה: מלמד שהיא עולה בפחות ממאה''' - זה הכוונה. '''ואינה נאסרת באחד ומאה'''. '''אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד'''. לא צריך אפילו רוב, מספיק אחד כנגד אחד. איך רואים את זה? '''דתנינן: ונאכלת עם הזר על השלחן'''. מה הכוונה? הכוונה שהכהן וישראל הם מערבים את הפת שלהם ביחד. זה מביא לחם אחד, זה מביא אחד והם אוכלים ביחד, משמע שאין כאן רוב חולין. '''אמר רבי יוחנן: רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן'''. רובין זה נערים. שואלת הגמרא '''מאן אינון הרובין'''? מי זה הנערים האלה? '''תרגמוניא'''. כן, זה הבנים של רבי חייא שהם נקראו ככה בגלל שהם תרגמו את הדרשות של אבא שלהם. רבי זעירא ורב יהודה אמרו בשם שמואל '''חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ''' - כלומר חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ לא ביטלו אותם לגמרי, אבל הקלו ש'''אוכל ואחר כך מפריש'''. כן, כלומר נותן עיניו בזה ואוכל את זה. לא צריך להפריש, זה לא, זה לא אוסר את האכילה. הוא יכול לאכול ולהפריש מה שנשאר. '''אמר רבי אבא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר'''. כלומר גם מי שחשש והפריש זה רק על דגן תירוש ויצהר שזה בעצם עיקרה מהתורה, אבל שאר הדברים הם כבר ביטלו. '''רבי אילא בשם שמואל: לא חשו אלא לתרומה בלבד'''. אבל בירקות אפילו תרומה גדולה לא חשו, כן, כי כמו שלמדנו במסכת תרומות, '''כהדא דתני איסי בן עקביה אומר: מעשרות לירקות מדבריהן'''. כן, כלומר הוא סובר שכל המעשרות האחרות של אילנות ושל קטניות הכל דאורייתא, אבל של ירקות זה מדבריהם. ויש אומרים שהכוונה שאין להם אפילו אסמכתא. כן, זה הכוונה. כלומר הוא מסכים שחוץ מדגן תירוש ויצהר הכל דרבנן. אבל לשאר הדברים, לירקות אין אפילו אסמכתא. לאחרים מצאו אסמכתא מהפסוק, אבל זה לא דאורייתא, זה רק אסמכתא, רק איזה דרשה. אבל לירקות לא מצא אפילו אסמכתא. '''תני: חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך''' - כדי שלא יהיה חילול השם, כי הרי מותר להאכיל את הזרים בחלה וגם ישראל יכול לאכול אותה. כן, אז כשהגוי יראה שמאכילים את התרומה שלו לישראל אז זה חילול השם. אז קודם כל מודיעים אותו שאין שם תרומה כדי שידע. תנן, '''וניתנת לכל כהן'''. אמרנו שחלת סוריה, כן, אז ניתן לכל כוהן '''בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ'''. כלומר גם הוא לא רק כתפילת טהרה. תנן, למדנו במשנה ואלו נותנים לכל כוהן. כן, ויש שם רשימה של כל מיני דברים שנותנים לכל כוהנים, כמו שראינו שאת הפדיון הבן וכדומה. אז אומרת הגמרא לא על הכל נאמר. למרות שיש פה רשימה מאוד ארוכה אבל הנותנים לכל כוהן זה לא באמת הולך על כולם, אלא יש מה שנותנים רק לאנשי משמר. נותנים לכל כוהן אבל באנשי משמר, כן, ויש מה שבאמת נותנים לכל כוהן. אז בואו נראה מה הרשימה. '''הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן'''. רבי ירמיה שאל את רבי זעירא: '''מניין שחרמים לאנשי משמר'''? אמר לו, כיוון שגם בשדה אחוזה שיצא ביובל והיא ניתנת לאנשי משמר, וזה אנחנו יודעים. אז שם כתוב '''כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו'''. כן? אז שואלת הגמרא, '''אחוזה עצמה שתהא לאנשי משמר'''? אתה אומר שחרמים ניתנים בגלל ששדה אחוזה ניתן, אבל - כי התורה הקישה ביניהם. אבל מי אמר ששדה אחוזה בכלל ניתן? אומרת הגמרא '''בגין דכתיב: לכהן תהיה אחוזתו'''. כן, מה זה לכוהן תהיה אחוזתו? הכוונה לכהן המיוחד שמכריז בו אותו שבוע. אומרת הגמרא, '''והכתיב: ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה'''? אז מהתם גם זה ניתן רק לכהן של אנשי משמר, כי אתה אומר, אתה אומר לכהן המיוחד. אז גם פה רק אנשי משמר. הרי המשנה אומרת שלא, שזה לכל כהן. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד א''' {{שוליים דין|ד_מד|חזרה=כן}} '''טבול יום אוכל חלה של כהן משום שהיא מדברי סופרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ח]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שטבול יום אוכלה בלא טבילה נוספת, כיוון שחלה מדברי סופרים והקילו בשיעורה ובאכילתה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_מה|חזרה=כן}} '''חלה בזמן הזה חוץ לארץ - חייבים בהפרשתה מדרבנן בלבד או שבטלה כליל?.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי יוחנן שבטלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות (וחלה בכללן) מן התורה בחוץ לארץ, וכיום היא מדרבנן בלבד, כפי שהכריעו הרמב"ם והשו"ע.. {{שוליים דין|ד_מו|חזרה=כן}} '''חלה ותרומה בחוץ לארץ בזמן הזה - האם אוכל ואחר כך מפריש.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה יב]] , [[שולחן ערוך יורה דעה שכג|שו"ע יו"ד סימן שכג]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אבא בשם שמואל שלא חשו אלא לדגן תירוש ויצהר, ולכן אוכל ואחר כך מפריש רק בהם, ובשאר הדברים בטלה החובה לגמרי בחוץ לארץ. {{שוליים דין|ד_מז|חזרה=כן}} '''אין חיוב תרומה ומעשר על ירקות מן התורה, אלא מדברי חכמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כאיסי בן עקביה שמעשר ירקות מדבריהם, וכן פסק הרמב"ם שתרומת ירקות וכן מעשרותיהם אינם אלא מדבריהם. {{שוליים דין|ד_מח|חזרה=כן}} '''חלת נכרי בארץ ישראל ותרומתו בחוץ לארץ אינה חייבת בחלה/תרומה, ואם עשה - מודיעים לו שאינו צריך ואינו חילול לתת חלתו לישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ו|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ו, הלכה י]] , [[שולחן ערוך יורה דעה של א|שו"ע יו"ד סימן של סעיף א]]. ''הכרעה:'' נפסק כלשון הירושלמי - חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחו"ל מודיעין אותו שאינו צריך, ונותנת לכל כהן כדי שלא יהיה חילול ה' שיראו שמאכילים חלתם לישראל ולנכרים, וכך פסקו הרמב"ם והשו"ע. {{שוליים דין|ד_מט|חזרה=כן}} '''שדה אחוזה שהוקדשה וחרמים הניתנים לכהנים ניתנים לאנשי המשמר המשמש באותו שבוע.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ערכים וחרמין ח יא|רמב"ם, הלכות ערכין וחרמין, פרק ח, הלכה יא]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי אחא ורבי אבהו שהחרמים והשדה אחוזה ניתנים לכהן המיוחד המשמש באותה שבת, כפי שנלמד מ"לכהן תהיה אחוזתו" - לכהן המיוחד שמקריב באותו שבוע. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls9 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls9"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:25.86%;height:1.74%;left:9.96%;width:40.71%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:27.60%;height:24.34%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:51.94%;height:1.74%;left:18.59%;width:45.03%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ויפריש לכהן.''' אבבא דבתרה במתני' קאי מהנהר ומאמנום לפנים ב' חלות א' לאור וא' לכהן. ואמאי הצריכו שתי חלות לא יפריש אלא לכהן שלא תשתכח תורת חלה לכהן ואל יפריש לאור וקאמר דטעמא שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת שהרי טמאה היא מאויר ארץ העממים ולפיכך הצריכו ב' חלות לפי שמתוך שהוא מפריש שתיהן לכשבא לכאן לפני החכמים הוא נשאל מפני מה הוא כך ואומרים לו '''וזו וזו מדבריהם היא.''' כלומר והואיל ושתיהן מדבריהם הן לפיכך אמרו כאן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור כדי לרבות בנאכלת ולא בנשרפת כדפרישית במתני' '''אוף ר' יוסי מודה בה כצ"ל.''' ואסיפא ואסורה לזבין וכו' קאי דבהא אוף ר' יוסי מודה דכל זמן שלא טבלו אסורין בה ולפי שחומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו ולא פליג ר' יוסי אלא בשאר טמאים שטומאתן ממגע טומאה היא '''הורי ר' אבוהו בבוצרה.''' שהיא חוץ לארץ שהחלה שם צריכה רוב לבטלה אם נתערבה וקאמר ר' יונה דמלמדינו בזה שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה כלומר שאינה נאסרת התערובת עד שיהא מאה ואחד אלא אפי' בפחות ממאה עולה היא ומיהת רובא צריכה לבטלה '''אמר ר"ז ופליג.''' דממתני' שמעינן שאינה מדמעת כלל ואפי' בשוה אחד באחד דהא תנינן ונאכלת עם הזר על שולחן אחד אלמא שאפי' אין בה אלא כדי החולין שאוכל הזר אינה מדמעת '''היו מפרישין תרומות ומעשרות.''' בגולה '''תורגמונייא.''' הן המתרגמים האחרונים ובני ר' חייא נקראים כן '''אוכל.''' על סמך שיפריש אח"כ. לא חששו בח"ל אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ורבי הילא מוסיף דלא חשו אלא לתרומה גדולה בלבד ולא לשאר מעשרות '''אבל לירקות או.''' יאמרו בהן דאף לתרומה גדולה לא חשו וכהדא דתני וכו' לעיל בריש מעשרות דאף בא"י אינם אלא מדבריהם '''תני.''' בתוספתא חלת הגוי וכו' שא"צ ואוכל אותה אף הזר </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לה שיעור שהיא מדבריהן · ויפריש לאור ולא יפריש לכהן · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · ויפריש לכהן ולא יפריש לאור · שלא יהו אומ' ראינו תרומה טמיאה נאכלת · מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל · וזו וזו מדבריהן הוא · מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת · הל' י אוף ר' יודה מודה בה · חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו · הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב · אמ' ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה · אמ' ר' זעירא מתנית' אמרה אפילו באחד ואחד · דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן · אמ' ר' יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן · מאן אינון הרובין תרגמוניא · ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואחר כך מפריש · ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר · ר' הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד · אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו · כהדא דתני איסי בן עקביה או' מעשרות לירקות מדבריהן · תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל · וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ · הל' יא יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן · הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן · ר' ירמיה בעא קומי ר' זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר · אמ' ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכת' לכהן תהיה אחוזתו · אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר · והכת' ונתן</div> '''וניתנת לכל כהן וכו'.''' אמתני' קאי וכדפרישית במתני' '''גמ' יש מהן נותנין לאנשי משמר.''' כלומר אף ע"ג דקחשיב להני כולהו דבמתני' דניתנין הן לכל כהן היינו דלא צריכין לידע אם נזהר הוא בטהרה או לא אבל לא ליתן את כולן דקחשיב לכל כהן שירצה ואפי' אינו של המשמר שבאותו שבוע אלא יש מהן מהני דמתניתין שהן ניתנין לאנשי המשמר של אותו שבוע והן מחלקין ביניהן ויש מהן שהבעלים נותנין לכל כהן שירצו ואפי' אינו מאותו המשמר כדמפרש ואזיל הבכורות וכו' ובחרמים מפרש לקמיה '''מנין.''' שאף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין '''אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.''' כתיב גבי מקדיש שדה אחוזה והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם וגו' הקיש הכתוב שדה החרם לאחוזה שנותנן לאנשי המשמר שפגע בהן היובל '''אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב וכו'.''' וכלומר ושדה אחוזה גופה מנא לך שהיא לאנשי משמר דילפת חרם מינה בשביל דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואחוזה עצמה מניין '''והכתיב וכו'.''' סיומא דקושיא דר' ירמיה היא דלדידך דאמרת דילפינן חרמים משדה אחוזה ופשיטא לך דשדה אחוזה ניתנת לאנשי משמר מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' וא"כ לכהן דכתיב מפשט פשיט לך דלאו לכהן יחיד אמר קרא אלא לכהנים של המשמר וא"כ הא דכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה תאמר ג"כ שינתן לאנשי משמר בתמיה הא ודאי מתנות אלו ניתנין לכל כהן שירצה והשתא נימא נמי לכהן דכתיב גבי שדה אחוזה דניתנת לכל כהן שירצה דהא לא כתיב לכהנים אלא לכהן כמו בהזרוע ולחיים וקבה '''רבי אחא וכו'.''' כלומר אלא מהכא כדר' יוחנן דילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר דכתיב בהו לבד ממכריו על האבות וכדדרשינן מה מכרו זה לזה וכו' אף החרמים לאנשי משמר הן ניתנין </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כז עמוד ב<span class="yerum-runnum">54</span></div> לכהן הזרוע והלחיים והקיבה? מעתה {{ירו"מ-הדגשה|ינתנו רק}} לאנשי משמר? רבי אחא[[ביאור:עץ מסורת#רב אחא|°]] ורבי אבהו[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבהו|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רבי יוחנן[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוחנן|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר נפחא}} {{ירו"מ-הדגשה|משום דכתיב}} ([[ויקרא כז כח|ויקרא בחקותי כז כח]]): כל חרם קודש קדשים הוא לה' {{ירו"מ-הדגשה|מקיש חרם לקדשי קדשים}}. מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר. מעתה אף המטלטלין? {{ירו"מ-הוסר|דתני}}{{ירו"מ-הדגשה|והתני}}: מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שמשמר}}{{ירו"מ-הדגשה|משמר}} והמטלטלין לכל כהן. רבי יוסי בי רבי בון[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי ברבי בון|°]] ורבי חייא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמרו}} בשם רב ששת[[ביאור:עץ מסורת#רב ששת|°]] {{ירו"מ-הדגשה|כתיב}} ([[דברים יח א|דברים שופטים יח א]]): אשי ה' ונחלתו יאכלון. מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. {{שוליים דין|ד_נ}}עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין. אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר. ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין. אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אוסר בביכורים {{ירו"מ-הדגשה|לתת לכל כהן}} {{ירו"מ-ביאור|אלא רק לחבר.}} רבי יודה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה בר אילעאי|°]]<nowiki/>רבי יודה אמר: אין נותנין אותן {{ירו"מ-ביאור|לאנשי משמר,}} אלא לחבר בטו{{ירו"מ-הדגשה|ב}}ה {{ירו"מ-ביאור|דכיוון שלדעת רבי יהודה בר עילאי נותן לכל כהן שירצה צריך לדאוג שיהיה זה כהן שמקפיד על טהרה. אבל לחכמים שאמרו שנותנים את הביכורים לאנשי משמר אין בעיה כיוון שבמקדש ודאי יאכלו בטהרה}}. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: כרשיני תרומה}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה {{ירו"מ-הדגשה|מתיר וחכמים אוסרין}}. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: [[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה כדעתיה {{ירו"מ-הוסר|דוד}}{{ירו"מ-הדגשה|ד}}[[ביאור:עץ מסורת#רבי עקיבא|°]]<nowiki/>רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה {{ירו"מ-הדגשה|ולכן יכול לתת לכל כהן שהרי אינו צריך לשמור אותם בטהרה}}. אמר רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}}: אפילו תימא מחלפא שיטתיה {{ירו"מ-הדגשה|וסובר כחכמים שאמרו שמעשיה בטהרה, אף על פי כן הוא יסבור כאן שנותן כרשיני תרומה לכל כהן}}. שנייא הוא {{ירו"מ-הוסר|שאין}}{{ירו"מ-הדגשה|שהוא מאכל בהמה ואין}} אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו. מפני מה לא גזרו {{ירו"מ-הדגשה|תרומות ומעשרות}} על הבקייה {{ירו"מ-הדגשה|כמו שגזרו על הכרשינין? הרי אף הוא נאכל על ידי הדחק לבני אדם כמו הכרשינים. לפי שהבקיה לא היתה חשובה והראיה שלא היתה חשובה שדרכו עליה ו}}במנעליהן. יצאת עמהן מאלכסנדריאה {{ירו"מ-הדגשה|וכך התחילה לגדול בארץ}}. אימתי גזרו על הכרשינין? רבי יוסי[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בר זבידא|°]] {{ירו"מ-ביאור|בר זבידא}} אומר: {{שוליים דין|ד_נא}}בימי רעבון. רבי חנניה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חנניה דציפורין|°]] {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} בשם [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|ברעב שהיה}} בימי דוד. אמרין: היא הדא, היא הדא. ==[[#ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה|ירושלמי חלה, פרק ד, הלכה ה]]== <span id="ירושלמי_מאיר_חלה_ד_ה"> <strong>מתני':</strong> נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור {{שוליים דין|ד_נב}}ולא קיבלו ממנו. אנשי {{ירו"מ-הוסר|אלכסנדיראה}}{{ירו"מ-הדגשה|אלכסנדריאה}} הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן. אנשי הר {{ירו"מ-הוסר|בצועים}}{{ירו"מ-הדגשה|צבועים}} {{שוליים דין|ד_נג}}הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה ([[שמות כג טז|שמות משפטים כג טז]]): וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. בן אטיטס {{שוליים דין|ד_נד}}העלה בכורות מבבל ולא קיבלו {{ירו"מ-הוסר|מהן }}ממנו. יוסף הכהן {{שוליים דין|ד_נה}}הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו: הקונה בסוריא כקונה <span id="דף_כח_א"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח א|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> '''רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוחנן''': '''כל חרם קודש קדשים הוא לה''''. אז בעצם התורה הקישה חרם לקודשי קודשים. מה קודשי קודשים? רק אנשי משמר. כי מי שבמקדש רק יכול לאכול את זה. אז גם חרמים לאנשי משמר. אומרת הגמרא, אם כך '''מעתה אף המטלטלין'''? '''מה בין הקרקעות למטלטלין? אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן'''. כן, אז מה ההבדל ביניהם? '''רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייא בשם רב ששת''': כתיב '''אשי ה' ונחלתו יאכלון'''. מה אישים לאנשי משמר, כלומר קורבנות לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר. אומרת הגמרא '''עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש, ארבע בירושלם, עשר בגבולין'''. '''אילו הן שבמקדש: חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר'''. '''ואילו הן שבירושלם: הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין'''. '''אלו הן שבגבולין: התרומה, ותרומת מעשר, וחלה, והזרוע והלחיים והקיבה, וראשית הגז, וגזל הגר, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרמים, ושדה אחוזה'''. אמרנו במשנה ש'''רבי יודה אוסר בביכורים''' לתת לכל כהן. הוא מתאר לתת זה רק לחבר, כן, כי הביכורים זה כמו תרומה. זה יכול להיות טהרה. אומרת הגמרא '''רבי יודה כדעתיה''', ד'''רבי יודה אמר: אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה'''. כלומר מותר לתת בטובה, אבל רק לחברים. עכשיו, כיוון שדעת רבי יהודה לתת לכל כהן שירצה, כן, אז פה צריך לדאוג שזה יהיה כהן שמקפיד על טהרה. אבל חכמים שאמרו שנותנים את זה רק לאנשי משמר, אז אין בעיה, כי הרי אנשי משמר הם עובדים במקדש, אז ודאי יאכלו את זה בטהרה. למדנו במשנה קרשיני תרומה רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים, כי אמרנו קרשיני תרומה היא קרה למאכל בהמה. '''אמר רבי יונה: רבי עקיבה כדעתיה''', ו'''רבי עקיבה אמר: כל מעשיהן בטומאה'''. כן, אז כיוון שכך אז יכול לתת את זה לכל כהן. לא צריך להקפיד על כלום. '''אמר רבי יוסי: אפילו תימא מחלפא שיטתיה'''. והסבר חכמים שאומרים שמעשה בטהרה, כלומר, גם אם נגיד שרבי עקיבא חזר בו, הוא הסביר כמו חכמים שכל מעשיהן בטהרה, כן, של הקרשיני תרומה. כן, אז כאן הוא יודע, הוא עדיין יסכים שנותנים את התרומה לכל כהן. למה? כי שם יש לי מאכל בהמה, ו'''שנייא הוא אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו'''. כן, כלומר, בעצם כיוון שזה איקרה מאכל בהמה, אז הדין שונה, כי זה לא מצוי שאדם יטמא את האוכל של הבהמה, כי אוכל אדם יותר קל, כי אדם נוגע בזה, מזיז את זה, עושה מזה מאכלים, אז בקל יכול לבוא טמא, אבל באוכלי בהמה לא גזרו. אומרת הגמרא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן'''? כן, גם בקיה זה גם כן סוג של מאכל בהמה. כן, אז למה על זה לא גזרו? הרי קרשינים גזרו גם זה מאכל בהמה. אז למה על זה לא גזרו? אז אומרת הגמרא כיוון שהבקיה לא הייתה חשובה. עכשיו, מה הראיה שהיא לא הייתה חשובה? הרי איך היא באה לארץ? הם דרכו עליה במנעליהם, וכך '''יצאת עמהן מאלכסנדריאה'''. הם היו במצרים ודרכו, וככה נדבקו להם הזרעים והם הגיעו והתחילה לגדול בארץ. כן, כלומר, זה לא היה מתוך כוונה. הקרשינים, הם הגיעו איתה בכוונה, אז לכן יש לה חשיבות. אבל הבקיה זה ממש במקרה. שואלת הגמרא '''אימתי גזרו על הכרשינין'''? '''רבי יוסי אומר: בימי רעבון''', מתברר שאנשים אוכלים את דשאת השדה. '''ורבי חנניה בשם רבי''': '''בימי דוד''' - בימי הרעב שהיה בימי דוד. '''אמרין: היא הדא, היא הדא'''. באמת זה אותו דבר. ימי הרעבון של ימי דוד. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כז עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_נ|חזרה=כן}} '''עשרים וארבע מתנות כהונה מתחלקות למקדש, ירושלים וגבולין.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יא]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים א|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק א, הלכה יב]]. ''הכרעה:'' נפסק כברייתא זו בירושלמי; הרמב"ם פסק כמניין וכחילוק זה להלכה ביד החזקה. {{שוליים דין|ד_נא|חזרה=כן}} '''האם תרומה וחלה נאכלות בזמן רעבון/היתר הוראת שעה כרגיל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב ב|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה ב]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי חנניה בשם רבי שהרעב היה בימי דוד, והדין הוא הוראת שעה שאין למדים ממנה, כפי שפסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נב|חזרה=כן}} '''חלה שהובאה מחוצה לארץ לירושלים אינה ניתנת לכהן אלא נשרפת מספק.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כהלכה המסופרת בירושלמי שלא קיבלו חלת אנשי אלכסנדריאה ואנשי הר צבועים, שדינה בשריפה מפני שאין חלת חוצה לארץ אלא מדרבנן וחיישינן לטומאה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ה הלכה ז.. {{שוליים דין|ד_נג|חזרה=כן}} '''אין מקבלים ביכורים שהובאו קודם לחג השבועות.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ו]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, הרמב"ם פסק שאין מביאים ביכורים קודם עצרת שנאמר "וחג הקציר ביכורי מעשיך". {{שוליים דין|ד_נד|חזרה=כן}} '''אין להעלות בכורות מארץ העמים לישראל לחלקם לכהנים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי שלא קיבלו ממנו (מיוסף הכהן) - אין מעלים בכורות מחוצה לארץ לארץ ישראל, כדברי הרמב"ם (הלכות בכורות פ"א ה"ה). {{שוליים דין|ד_נה|חזרה=כן}} '''הבאת ביכורים מיין ושמן ומחוץ לארץ ישראל (כגון מסוריא) לירושלים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]] , [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה א]]. ''הכרעה:'' ביכורים אינם אלא משבעת המינים ומארץ ישראל בלבד, אך סוריא שכיבשה דוד נחשבת כארץ ישראל לענין זה ("הקונה בסוריא כקונה בירושלים"), לכן קיבלו מאריסטון מאפמיא ולא מנתן איש תקוע שהביא חלות (יין ושמן); כן פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק ב הלכות א וד.. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כז עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls10 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls10"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:51.94%;height:1.74%;left:9.96%;width:6.78%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.68%;height:20.86%;left:9.96%;width:53.66%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:74.54%;height:1.74%;left:12.26%;width:51.36%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא[ת] עמהן מאלכסנדריאה · אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''מעתה אף המטלטלין.''' אי מהאי קרא ילפת לה נימא דגם חרמי המטלטלין ניתנין לאנשי המשמר דבהאי קרא כתיב אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו וגו' קדש קדשים וגו' וא"כ הוא קשיא על הא דתני בתוספתא דערכין מה בין הקרקעו' למטלטלין בחרמים אלא שהקרקעות הן לאנשי משמר והמטלטלין ניתנין לכל כהן שירצה '''ר' יוסי בר' בון וכו'.''' קאמר דהיינו טעמא דמחלק בין קרקעות למטלטלין משום דגלי לן קרא אחרינא דכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון למדך אותו הכתוב להקיש הנחלה לאשים שהן לאנשי משמר אבל לא המטלטלין ותו לא קשיא מידי '''עשרים וארבעה מתנות וכו'.''' תוספתא היא במכלתין פ"ב '''הבכורות.''' בכור תם והבשר נאכל בירושלים והבכורים דכתיב לא תאכל בשעריך וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים '''והמורם מתודה ואיל נזיר.''' לחזה ושוק מן התודה וחזה ושוק דשלמים נמי בכלל והא דקאמר מורם מתודה משום דאית ביה מורם אחרינא הד' חלות מלחמי התודה והמורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה וחלה והרקיק וכל הני לחדא חשיב להו דשם מורם לכולן וקדשים קלים הן '''ועורות המוקדשים.''' של עולה וחטאת ואשם כדתנינן בפ' י"ב דזבחים עורות ק"ק לכהנים ק"ו מעולה וכו' '''וגזל הגר.''' האשם המושב לה' והממון כדכתיב גבי גזל הגר שנשבע לו לשקר והודה אח"כ לאחר מיתת הגר '''ר' יודה אוסר בבכורים וכו'.''' כדפרישית במתני' וכן להא דר"ע כדעתיה וכו' ור' יוסי פליג אדר' יונה בהא דמוקי לר"ע דהכא כהאי דס"ל התם לענין טומאה דלא הוא דאפ"ת דמחלפא שיטתיה כלומר דלא דמי הא דהכא להא דהתם דשאני היא בטומאה שאין אדם מצוי לטמא אפי' מה שאינו אלא למאכל בהמתו וא"כ אף למאי דס"ל ר"ע הכא דכרשיני תרומה ניתנין לכל כהן הואיל ומסתמא אינן אלא לבהמה ולא חשיבו ולא חששו בהן מ"מ לכתחילה אין לטמא אותן בידים והשתא הא דקאמר ר"ע התם כל מעשיהן בטומאה ומשמע דאף לטמאותן בידים לא חששו האי מילתא לא דמיא לשיטתיה דהכא '''מפני מה לא גזרו על הבקייה.''' בקייה מין ירק הוא ומוזכר בתוספת' דסוף מעשרות וכן הובא לעיל בסוף מעשרות דחשיב לה בין אלו דמני התם שפטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית ואיידי דנקט הכא כרשינין שגזרו עליהן מעשרות מפרש לטעמא דלא גזרו גם על הבקייה דגם כן מאכל אדם ע"י הדחק הוא וקאמר דטעמא מפני שבמנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריא כלומר דשם היא שכיחא ולא היה נחשב להם ותחת רגליהם. היתה נגררת עמהן משם והפקר הויא ולפיכך לא גזרו עליה וכהני דחשיב התם שום בעל בכי וכו' דמסתמא הפקר הן ופטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">לכהן הזרוע והלחיים והקיבה · מעתה לאנשי משמר · ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא ליי' מה קדשי קדשים לאנשי משמר · אף חרמים לאנשי משמר · מעתה אף המיטלטלין · דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר · והמטלטלין לכל כהן · ר' יוסי ביר' בון ר' חייה בשם רב ששת אשי י'י ונחלתו יאכלון · מה אישים לאנשי משמר · אף נחלה לאנשי משמר · עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש' ארבע בירושלם · עשר בגבולין · אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור · וחטאת העוף ואשם תלוי ולוג שמן שלמצורע · שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר · ואילו הן שבירוש' הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין · אילו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה · ר' יודה אוסר בביכור' ר' יודה כדעתיה דו ר' יודה אמ' אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה · אמ' ר' יונה ר' עקיבה כדעתיה דו ר' עקיבה אמ' כל מעשיהן בטומאה · אמ' ר' יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצא עמהן מאלכסנדריאה · XXX אלא אימתי גזרו על הכרשינין ר' יוסי או' בימי רעבון · ר' חנניה בשם ר' בימי דוד · אמרין היא הדא</div> '''בימי רעבון.''' שהיה נחשב להם ואכלו אותן ע"י הדחק וגזרו תרומות ומעשרות עליהן '''אמרין.''' דלא פליגי אלא היא הדא היא הדא ובימי רעבון שהיה בימי דוד כדכתיב ויהי רעב שלש שנים גזרו עליהן '''מתני' ניתאי איש תקוע.''' תקוע הוא מא"י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח"ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א"א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א"א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח"ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ '''הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'.''' שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן '''בן אנטינוס.''' ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח"ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח"ל לארץ '''הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו.''' לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס"ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י"א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים '''שלא יקבע הדבר חובה.''' שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני '''מאפמיא.''' שם מקום בסוריא '''מפני שאמרו הקונה בסוריא.''' כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד א<span class="yerum-runnum">55</span></div> בפרוור ירושלם.<br><strong>גמ':</strong> {{ירו"מ-הדגשה|תנן: נתיי איש תקוע הביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו}}. תני רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]]: גזרו עליהן והחזירום למקומן. אמר רבי אבא בר זבדא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא בר זבדא|°]]: {{ירו"מ-הדגשה|אי}} {{ירו"מ-הוסר|איפשר}}{{ירו"מ-הדגשה|אפשר}} {{ירו"מ-הדגשה|לאמר שגזרו עליהן והחזירום}}. {{שוליים דין|ד_נו}}לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ. הא כיצד {{ירו"מ-הדגשה|יעשה}}? {{שוליים דין|ד_נז}}מניחה {{ירו"מ-הוסר|על}}{{ירו"מ-הדגשה|עד}} הפסח ושורפה. אמר [[ביאור:עץ מסורת#רבן שמעון בן גמליאל|°]]<nowiki/>רבן שמעון בן גמליאל: אני ראיתי את שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]] שותה יין של תרומה בעכו שאמר: זה הובא מקיליקיה {{ירו"מ-הדגשה|שבחוץ לארץ}} וגזרו עליו ושתייו בספינה {{ירו"מ-הדגשה|ואיך התירו לו לשתות}}? ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. נאמר: לא ירד לעכו. איכן שתייו? מן החוט ולחוץ {{ירו"מ-הדגשה|או}} מן החוט ולפנים? נאמר: מן החוט ולחוץ. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: אפילו תימר מן החוט ולפנים {{ירו"מ-הדגשה|הרי כל האיסור הוא מפני מראית עין ו}}לא חשו למראית העין בספינה. אימתי היה שמעון בן כהנא[[ביאור:עץ מסורת#שמעון בן כהנא|°]]? בימי [[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}} דרבי שמעון בר כהנה[[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בר כהנה|°]] הוה מסמך ל[[ביאור:עץ מסורת#רבי אליעזר בן הורקנוס|°]]<nowiki/>רבי אליעזר {{ירו"מ-ביאור|בן הורקנוס}}. עברון על חד סייג {{ירו"מ-ביאור|עברו ליד גדר אחת}}, אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי. חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. {{שוליים|ד_נח}}{{ירו"מ-הוסר|אמר }}דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה {{ירו"מ-ביאור|ילך הגדר של אותו איש}}. רבי חגיי[[ביאור:עץ מסורת#רבי חגי (אמורא)|°]] הוה מסמך לרבי זעירא[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]]. עבר חד טעין חד מובל דקיסין {{ירו"מ-ביאור|עבר אחד עם חבילה של עצים}}, אמר ליה: אייתי לי חד קיסם {{ירו"מ-הוסר|ניחצי}}{{ירו"מ-הדגשה|נחצי}} שניי. חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא {{ירו"מ-ביאור|ילך החבילה של אותו איש}}. {{ירו"מ-הדגשה|הוסיף ואמר}} לא דרבי זעירה[[ביאור:עץ מסורת#רבי זעירא|°]] כשר כל כך, אלא מילין {{ירו"מ-הוסר|דיצרן}}{{ירו"מ-הדגשה|דיוצרי}} {{ירו"מ-הוסר|שמע לך}}{{ירו"מ-הדגשה|שמיע}} לן נעבדינן. {{ירו"מ-הדגשה|שמעיקר הדין זה אסור ולא משום מידת חסידות. תני}}: אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן. אמר רבי אבא מרי[[ביאור:עץ מסורת#רבי אבא מרי|°]]: ולא רבי חייה רובא[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] היא {{ירו"מ-הדגשה|ולמה במעשה של נתיי איש תקוע שהביא חלות מבייתור ולא קיבלו ממנו תני}} רבי חייה[[ביאור:עץ מסורת#רבי חייא רבה|°]] {{ירו"מ-הדגשה|שגזרו עליהן והחזירום למקומן ואילו במעשה של אנשי אלכסנריה לא גזרו עליהן והחזירום למקומן}}? עוד הוא אית ליה {{ירו"מ-ביאור|גם כאן הוא סובר שצריך לגרוס}}: וגזרו עליהן והחזירום. {{ירו"מ-הדגשה|תנן}}: אנ{{ירו"מ-הדגשה|ש}}י {{ירו"מ-הוסר|שהר}}{{ירו"מ-הדגשה|הר}} צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו}}. תנינן תמן: {{שוליים דין|ד_נט}}אין מביאין בכורים משקין. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} רבי הילא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעאי (אמורא)|°]] {{ירו"מ-ביאור|אילעא}} בשם רבי אלעזר[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר בן פדת|°]] {{ירו"מ-ביאור|בן פדת}}: כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים {{ירו"מ-הדגשה|הכהנים. אבל להביא ביכורים משקין אסור אפילו יין ושמן}}. והתני {{ירו"מ-הדגשה|ד}}רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר ([[דברים כו ב|דברים כי תבא כו ב]]): תביא. {{ירו"מ-הוסר|תיפתר}}{{ירו"מ-הדגשה|התם}} {{ירו"מ-הדגשה|ב}}שלקטן משעה הראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|לעשותן משקה. ברם}} {{ירו"מ-הוסר|וכאן}}{{ירו"מ-הדגשה|הכא}} {{ירו"מ-הדגשה|בש}}לא לקטן משעה ראשונה על מנת {{ירו"מ-הוסר|כן}}{{ירו"מ-הדגשה|כך. תנן: אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן והחזירוהו. ומה שהחזירוהו}} {{ירו"מ-הוסר|ואתייא}}{{ירו"מ-הדגשה|אתייא}} כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות. תני: האשה עושה פסח הראשון לעצמה {{ירו"מ-ביאור|בחבורה שכולה נשים.}} והשני טפילה לאחרים, דברי [[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר. [[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} אומר: {{שוליים דין|ד_ס}}האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין {{ירו"מ-הוסר|צריכה}}{{ירו"מ-הדגשה|צריך}} לומר הראשון.<span id="דף_כח_ב"> </span><div class="noprint">{{מרכז|[[ביאור:ירושלמי מאיר/דיני מסכת חלה/פרק רביעי#דף כח ב|📜 '''הדינים העולים מדף זה''']]}}</div> <div class="yerum-bm-print"> בעזרת השם אנחנו לומדים ירושלמי מסכת חלה, דף כ"ח. נתחיל מהדף הקודם, תחילת המשנה, פרק ד' הלכה ה'. אומרת המשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו. אנשי אלכסנדריה הביאו חלתן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהם. אנשי ארצובים הביאו ביקוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם", וזה כתוב בתורה: וחג הקציר ביקורי מעשיך אשר תזרע בשדה. כלומר, אפשר להביא רק אחרי שבועות. "בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו. יוסף הכהן הביא ביקוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים", הכוונה פסח שני בירושלים, "והחזירו כדי שלא ייקבע דבר חובה. אריסטון הביא ביקוריו מאפמיה וקיבלו ממנו". אומרת הגמרא, למדנו במשנה: "ניטאי אשדקא הביא חלות מביתור ולא קיבלו ממנו". תני רבי חייה: '''גזרו עליהן והחזירום למקומן'''. כלומר, דברים שלא קיבלו, אלא חייבו אותו להחזיר אותם חזרה לביתור, שזה בחוץ לארץ. אמר רבי אבא בר זבדא: אי אפשר לומר שגזרו עליהם והחזירום, כי הרי '''לאוכלה אין את יכול, שלא יאמרו: ראינו תרומה טמאה שנאכלת. לשורפה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה טהורה נשרפת. להחזירה למקומה אין את יכול, שלא יהו אומרים: ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ'''. אז כיצד יעשה? '''מניחה הפסח ושורפה'''. אז יהיה חמץ ואז שורף את זה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: '''אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו'''‏, שאמר: '''זה הובא מקיליקיה''', כלומר הביא את זה מחוץ לארץ, '''וגזרו עליו ושתייו בספינה'''. שואלת הגמרא: איך התירו לך לשתות? וכי '''אין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ'''? הרי אם יראו שהוא שותה, אז יגידו, הנה מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ. אומרת הגמרא: '''נאמר: לא ירד לעכו'''. הוא בכלל לא ירד ליבשה. אז היכן שתה הוא? כלומר, הוא שתה את זה בספינה. אבל איפה בדיוק? '''איכן שתייו? מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים?''' הרי אמרנו שמן החוט ולפנים זה ארץ ישראל. אמרה הגמרא: '''נאמר: מן החוט ולחוץ''', שתה את זה בחוץ לארץ. אמר רבי יונה: '''אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה'''. כלומר, גם אם נגיד שהוא שתה את זה בתוך התחום של ארץ ישראל, הרי כל האיסור זה רק מראית עין, שלא יאמרו שראינו תרומה באה מחוץ לארץ. זו הסיבה היחידה. אבל כיוון שזה רק מראית עין, לא חששו לזה בספינה. שואלת הגמרא: '''אימתי היה שמעון בן כהנא?''' בימי רבי אליעזר. '''רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי אליעזר. עברון על חד סייג''', ראו גדר, '''אמר ליה: אייתי חד קיסם נחצי שניי'''. תביא לי איזה קיסם מהגדר כדי שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן, הוה אזיל סייגה דגוברה'''. אם כל אחד ייקח קיסם, לא יישאר גדר לבן אדם הזה. רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא. '''עבר חד טעין חד מובל דקיסין'''. עבר שם איזה סוחר שמוכר עצים. '''אמר ליה: אייתי לי חד קיסם שניי'''. תביא לי חתיכת מקל שאחצוץ בו שיניים. '''חזר ואמר ליה: לא תיתי לי כלום. דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן, הא אזלא מובלה דגברא'''. אם כל אחד יעשה ככה, אז כל הסחורה שלו תלך לאיבוד, יפסיד את הכל. הוסיף ואמר: '''לא דרבי זעירה כשר כל כך, אלא מילין לן נעבדינן'''. אל תחשוב שזה כזה חסיד, אלא מעיקר הדין ככה ההלכה, אסור, וזה לא משום מידת חסידות. תני: '''אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן'''. אמר רבי אבא מרי: '''ולא רבי חייה רובא היא רבי חייה?''' הרי רבי חייה זה שאמר בברייתא. אז מי אמר את הברייתא שם על אלכסנדריה? והרי במעשה של ניטאי אשדקא, רבי חייה אמר שגזרו עליהם והחזירו למקומן. אז למה כאן, במעשה של אנשי אלכסנדריה, למה הוא לא אמר שגזרו עליהם והחזירום? אומרת הגמרא: '''עוד הוא אית ליה: וגזרו עליהן והחזירום'''. גם פה הוא גורס כך. אומרת הגמרא: '''אנשי צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן'''. תנינן תמן: '''אין מביאין בכורים משקין'''. אמר רבי הילא בשם רבי אלעזר: '''כיני מתניתא: אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים'''. כלומר, אפילו הבעלים, אפילו הכהנים, אסור להם להפוך את הפירות שהם מקבלים למשקה. שואלת הגמרא: '''והתני רך ביכורים משקה להביאן, מניין? שיביא תלמוד לומר תביא'''. אבל יש הבדל: '''שלקטן משעה הראשונה על מנת''', כלומר אם מראש הוא בצר את הענבים כדי להכין יין, אז יכול להביא יין, אבל כאן מדובר שהוא בצר ענבים לאכילה, להביא אותם כמו שהם. אז את זה אסור לו. '''לא לקטן משעה ראשונה על מנת כמאן דאמר: פסחן של נשים רשות'''. תני: '''האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים''', דברי רבי מאיר. כן, למה החזירו אותם? זה לפי הדעה שאומרת שנשים בפסח שני זה רשות. כלומר, האישה עושה פסח ראשון לעצמה, כלומר אפילו בחבורה שכולם נשים, כי היא חייבת מדאורייתא, והשני טפילה לאחרים. זה רבי מאיר, שאומר שהוא רשות, אז לכן אפשר לצרף אותה, אבל היא לבד לא יכולה לעשות. רבי יוסי אומר: '''האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין לומר הראשון'''. כלומר, לפי רבי יוסי, אישה גם בפסח שני זה חובה אצלה, לכן היא תעשה אפילו לבד, אפילו חבורה של נשים אפילו בשבת. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד א''' {{שוליים דין|ד_נו|חזרה=כן}} '''פירות תרומה טהורים שיצאו לחוץ לארץ ונטמאו שם - אין אוכלים אותם, ואין שורפים אותם, ומניחים אותם עד שירקבו מאליהם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי, שכן אינו יכול לאוכלה משום מראית עין של תרומה טמאה, ולא לשורפה משום מראית עין של תרומה טהורה נשרפת, ולא להחזירה לארץ; לפיכך מניחה עד שתרקב, וכך פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_נז|חזרה=כן}} '''חלה שנטמאה או שנעשית מדמאי/תרומה מחוצה לארץ ולא נשרפה בזמנה - האם ניתן להניחה עד הפסח ולשורפה אז.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ה|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ה, הלכה ז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרמב"ם שמניחה עד הפסח ושורפה עמו, כלשון הירושלמי "מניחה עד הפסח ושורפה", ואין בכך משום שנוי או חשש טעות בין העם. {{שוליים דין|ד_נט|חזרה=כן}} '''אין מביאים ביכורים כשהם משקה, אלא רק פירות שלמים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי הילא בשם רבי אלעזר: אין עושין ביכורים משקים, ומותר להביא משקה כביכורים רק אם ליקטו מתחילה על מנת לעשותו משקה; הרמב"ם פסק כן להלכה. {{שוליים דין|ד_ס|חזרה=כן}} '''אישה חייבת בקרבן פסח (ראשון ושני) ועושה אותו לעצמה ולא רק כטפילה לאחרים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות קרבן פסח ב ד|רמב"ם, הלכות קרבן פסח, פרק ב, הלכה ד]]. ''הכרעה:'' נפסק כתנא קמא שהאישה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, וכן הראשון, שכן חובתה בו כאיש - כרמב"ם, הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד א<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls11 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls11"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - right page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:76.28%;height:1.74%;left:9.96%;width:53.66%"></span></span> <span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|460px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:20.63%;height:1.75%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:22.38%;height:29.74%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:52.12%;height:1.75%;left:87.17%;width:7.69%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן.''' על שהביאו חלה מח"ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני' '''אמר רשב"ג וכו'.''' תוספתא היא '''שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה.''' שם מקום בח"ל ועכו היא חצייה בא"י וחצייה בח"ל כדאמר לעיל בפ"ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח"ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה '''ואין בני אדם טועין וכו'.''' כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח"ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח"ל והוא בא לעכו וחצייה של א"י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א"י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם '''ואיכן שתייו.''' כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל"ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א"י מהחוט ולחוץ ח"ל וא"כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח"ל לארץ וקאמר הש"ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח"ל '''א"ר יונה דלא היא.''' דאפ"ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח"ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין '''אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר.''' כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר"א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ"ג דדמאי בהל"ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר"א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר"א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע"פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן '''אנשי אלכסנדריאה וכו'.''' ולא ר"ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה"נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה"ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר"ח רבה וקאמר הש"ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר"ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר"ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה '''אנשי הר צבועים וכו'.''' תנינן תמן בפי"א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע"מ כן ושם פירשתי ע"ש '''ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות.''' הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ"ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ"ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ"ח ובפ"ק דקידושין בסוף הלכה ז' '''תני וכו'.''' כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ"ח דפליגי תנאי בהא '''לעצמה.''' דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות '''ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת.''' דקסבר בפסח שני הן חובה וא"צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת '''ר"ש בן אלעזר וכו'.''' קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא"כ מתני' כר"ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה '''מ"ט דר"מ.''' דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה '''מ"ט דר' יוסי.''' קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א"כ כ"ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני '''ר"ש ב"א.''' דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר"ש ב"א דאלו למ"ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני '''אמר ר' יונה דלא היא.''' ואפי' כמ"ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">סדרא · הל' יב תני ר' חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן · אמ' ר' בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמיאה שנאכלת · לשורפה אין את יכול שלא יהו אומ' ראינו תרומה טהורה נשרפת · להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ · הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה · אמ' רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין שלתרומה בעכו שאמ' זה מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה · ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ · נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ · מן החוט ולפנים · נאמ' מן החוט ולחוץ · אמ' ר' יונה אפילו תימר מן החוט {{ירו"מ-הוסר|ולחוץ}} לא חשו למראית העין בספינה · אימתי היה שמעון בן כהנא בימי ר' ליעזר · ר' שמעון בר כהנא הוה מסמך לר' ליעזר עברון על חד סייג אמ' ליה אייתי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' לא תיתי לי כלום · אמ' דאין אתי כל XXX [ם] בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה · ר' חגיי הוה מסמך לר' זעירא עבד חד {{ירו"מ-הוסר|מובל}} טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיס ניחצי שיניי · חזר ואמ' ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל ['] בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא · ר' זעירה כשר כל כך · אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן · אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן · אמ' ר' בא מרי ולא ר' חייה רובא היא · עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום · אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן · תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין · ר' הילא בשם ר' לעזר כיני מתנית' אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים · והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא ת'ל תביא · תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן · וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן · ואתייא כמאן דאמ' פסחן שלנשים רשות · תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה · והשיני טפילה לאחרים דברי ר' מאיר · ר' יוסי או' האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''אין עושין ביכורים משקין אפילו משזכו בהם הבעלים.''' פי' הפ"מ ז"ל בפי"א דתרומות דאפילו לאחר שהוציאו המשקין מהן בדיעבד ג"כ לא יביאו. עיי"ש ולפענ"ד הוא כפירוש מהרא"פ ז"ל: '''אמר ר' יונה אפילו למ"ד חובה שנייא היא שהדבר מסוים.''' וגי' הגר"א ז"ל בכי"ק אפילו למ"ד רשות: </div> </div> </div> <div class="yerum-daf-head">ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כח עמוד ב<span class="yerum-runnum">56</span></div> [[ביאור:עץ מסורת#רבי שמעון בן אלעזר|°]]<nowiki/>רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים {{ירו"מ-ביאור|שהיא רשות.}} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי מאיר|°]]<nowiki/>רבי מאיר {{ירו"מ-הדגשה|דכתיב}} ([[שמות יב ג|שמות בא יב ג]]): איש שה לבית אבות {{ירו"מ-הדגשה|איש זה הזכרים, לבית זה הנקבות שאם רצו מקריבים אף לבית}} {{ירו"מ-ביאור|לנקבות.}} מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי יוסי בן חלפתא|°]]<nowiki/>רבי יוסי {{ירו"מ-ביאור|בן חלפתא}} {{ירו"מ-הדגשה|איש שה לבית אבות איש זה אפילו יחיד ו}}כל שכן לבית. מה טעמא ד[[ביאור:עץ מסורת#רבי אלעזר ברבי שמעון|°]]<nowiki/>רבי אלעזר בי רבי שמעון: {{ירו"מ-הוסר|בן אלעזר }}איש ולא אשה. מה מקיימין {{ירו"מ-הוסר|רבנין}}{{ירו"מ-הדגשה|רבנן}}? איש פרט לקטן. אמר רבי יונה[[ביאור:עץ מסורת#רבי יונה|°]]: ואפילו {{ירו"מ-הוסר|למאן}}{{ירו"מ-הדגשה|כמאן}} דאמר {{ירו"מ-הדגשה|פסחים של נשים רשות החזירו את}} [[ביאור:עץ מסורת#רב יוסף|°]]<nowiki/>רבי יוסף{{ירו"מ-הוסר|חובה}} {{ירו"מ-הדגשה|ד}}שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הוסר|שמע}}{{ירו"מ-הדגשה|לפי שהיה אדם חשוב ומפורסם. שלא}} יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן}}. לא כן סברנן מימר: {{שוליים דין|ד_סא}}קודם לשתי {{ירו"מ-הוסר|חלות }}הלחם לא יביא ואם הביא כשר {{ירו"מ-הדגשה|ולמה לא קיבלו מהם}}? שנייא היא שהדבר מסויים {{ירו"מ-הדגשה|שהרי ביכורים מביאים בפירסום רב}}. שמא יקבע הדבר חובה. {{ירו"מ-הדגשה|תנן: בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו}}. ולא כן תנינן: {{שוליים דין|ד_סב}}אם באו תמימין יקרבו? שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: {{שוליים דין|ד_סג}}אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ. {{ירו"מ-הדגשה|אמר}} [[ביאור:עץ מסורת#רבי יהודה הנשיא|°]]<nowiki/>רבי {{ירו"מ-הדגשה|שמעתי שמביאים מסוריה}} ויביאו {{ירו"מ-הדגשה|תרומה כמו שמביאים}} ביכורין {{ירו"מ-ביאור|דמאי שנא?}} אמר רבי הושעיא[[ביאור:עץ מסורת#רבי אושעיא רבה|°]]: {{שוליים דין|ד_סד}}ביכורים באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|להביאה לירושלים}}. תרומה אינה באחריות הבעלים {{ירו"מ-הדגשה|אלא הכהן הולך לקבלה}}. אם אומר את כן {{ירו"מ-הדגשה|שיפרישו תרומה בחוץ לארץ}}, אף הן מרדפין לאחריה לשם {{ירו"מ-הדגשה|ויטמאו בטמאת ארץ העמים או שיעזבו את ארץ ישראל}}. <strong>הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה</strong> {{:סיום מסכת|מסכת=חלה}} <div class="yerum-bm-print"> רבי שמעון בן אלעזר אומר: '''האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני'''. כלומר בפסח ראשון היא רשות, ופסח שני לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה טעמא דרבי מאיר''', למה הוא אומר שפסח ראשון האישה חייבת ופסח שני זה רשות? דכתיב '''איש שה לבית אבות'''. איש זה זכרים, "לבית" זה נקבות, שאם רצו מקריבים אף לבית, כלומר יכול להקריב עם הנקבות. '''מה טעמא דרבי יוסי''', רבי יוסי הרי אומר שזה חובה גם בשני. הוא אומר '''כל שכן לבית'''. כלומר איש זה אפילו יחיד, וכל שכן הבית, אפילו משפחה, כולל האישה בכלל. '''מה טעמא דרבי אלעזר בי רבי שמעון: איש ולא אשה'''. כלומר אישה בעצם בראשון זה רק רשות, בשני היא לא עושה בכלל. שואלת הגמרא: '''מה מקיימין?''' אומרים: '''איש פרט לקטן'''. אמר רבי יונה: '''ואפילו דאמר רבי יוסף שנייא היא שהדבר מסויים יקבע הדבר חובה'''. כלומר, לא החזירו כיוון דאמר פסח שני נשים אסורות, אלא אפילו כיוון דאמר פסח שני נשים זה רשות, אבל בעיה החזירו אותה. למה החזירו אותה? כיוון שהוא אדם חשוב, וכיוון שיראו אותו שהוא עולה עם אשתו, אנשים יחשבו שכך ההלכה, ואז כולם ירגישו שזה חובה. לכן החזירו אותו. שואלת הגמרא: '''לא כן סברנן מימר: קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר?''' מפני שקודם לעומר לא יביא ואם הביא פסול, אבל קודם לשתי הלחם אז הוא לא יביא, אבל אם הביא כשר, אז למה לא קיבלו מהם? '''שנייא היא שהדבר מסויים. שמא יקבע הדבר חובה'''. הרי ביכורים מביאים בפרסום. '''ולא כן תנינן: אם באו תמימין יקרבו?''' הרי מותר להקריב אם באו תמימים. '''שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה'''. '''אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו. תמן תנינן: אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ'''. עכשיו לכאורה אם הוא הביא מאפמיא וקיבלו את הביכורים ממנו, אז שיביא גם כן תרומה, כי הרי תרומה זה כמו ביכורים, מה ההבדל? אמר רבי הושעיא: '''ביכורים באחריות הבעלים. תרומה אינה באחריות הבעלים'''. ביכורים זה אחריות הבעלים להביאם לירושלים, אבל תרומה זה לא באחריות הבעלים, אלא הכהן צריך ללכת לקבל את זה. '''אם אומר את כן, אף הן מרדפין לאחריה לשם'''. אם אתה אומר שמפריש הוא בסוריה, אז גם הכהן ירדוף אחריהם ויעזוב את הארץ, ילך לקחת את זה. לכן תיקנו שלא יביאו תרומה מחוץ לארץ. הדרן עלך פרק שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה. </div> <div class="yerum-dinim"> '''📜 הדינים העולים מדף כח עמוד ב''' {{שוליים דין|ד_סא|חזרה=כן}} '''ביכורים שהובאו לפני שתי הלחם אינם מתקבלים מן המזבח.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תמידים ומוספין ז יז|רמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ז, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק שאין מקבלים ביכורים קודם שתי הלחם, שמא יקבע הדבר חובה להבא אף שהוא כשר בדיעבד, וכן פסק הרמב"ם. {{שוליים דין|ד_סב|חזרה=כן}} '''ביכורים המובאים מחוץ לארץ ישראל – האם מקבלים אותם.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות בכורות א ה|רמב"ם, הלכות בכורות, פרק א, הלכה ה]]. ''הכרעה:'' מקבלים ביכורים אף מחוצה לארץ, כמעשה אריסטון שהביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו; הרמב"ם פסק כן להלכה.. {{שוליים דין|ד_סג|חזרה=כן}} '''אין מביאים תרומה מחוץ לארץ לארץ, אך מסוריה מביאים כדין ביכורים.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות תרומות ב יז|רמב"ם, הלכות תרומות, פרק ב, הלכה יז]]. ''הכרעה:'' נפסק כרבי שסוריה דינה כארץ ישראל לענין זה, שכבשה דוד וקידשה במצוות אלו, כמבואר ברמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה יז. {{שוליים דין|ד_סד|חזרה=כן}} '''אין להפריש תרומה בחוצה לארץ שלא יבואו הכהנים ליטמא בטומאת ארץ העמים או לעזוב את ארץ ישראל.''' ''פוסקים:'' [[רמב"ם הלכות ביכורים ב|רמב"ם, הלכות ביכורים, פרק ב, הלכה כ]] <קטע סוף=כח ב/> הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה ד. ''הכרעה:'' נפסק כירושלמי; רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב הכ"ו) פסק שאין מפרישין תרומה בחוצה לארץ מטעם זה שלא יגרמו לכהנים להיטמא בטומאת ארץ העמים או לצאת מארץ ישראל לשם קבלתה. </div> <div class="yerum-leiden-page"> <div class="yerum-leiden-head">כתב יד ליידן — דף כח עמוד ב<span class="yerum-leiden-img"> <span class="mw-customtoggle-ls12 yerum-leiden-img-btn" title="פתיחה וסגירה של צילום כתב היד">צילום כתב היד</span></span><span class="yerum-leiden-src"> · פני משה (דפוס וילנא) · חידושי רידב"ז</span></div> <div class="mw-collapsible mw-collapsed yerum-leiden-scan" id="mw-customcollapsible-ls12"><span class="yerum-leiden-shot">[[קובץ:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg|620px|link=:c:File:Jerusalem Talmud, Leiden Or. 4720 - YL a140 ORLA 01 - left page.jpg]]<span class="yerum-leiden-mark yerum-leiden-mark-first" style="top:52.12%;height:1.75%;left:41.04%;width:44.85%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:53.87%;height:17.49%;left:41.04%;width:53.82%"></span><span class="yerum-leiden-mark" style="top:71.36%;height:1.75%;left:48.73%;width:46.13%"></span></span><!--/צילום--></div> <div class="yerum-v"> <div class="yerum-v-half yerum-v-right"> <div class="yerum-v-text">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">פני משה</div> '''ולא כן תנינן וכו'.''' כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ"ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח"ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן '''אריסטון וכו' תמן תנינן.''' לעיל בסוף פ"ו דשביעית אין מביאין תרומה מח"ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח"ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם '''ויביאו תרומה כצ"ל.''' וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א"כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת"ק אדר"ש דאיהו ס"ל שמביא מסוריא ולהת"ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ"ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר"ש והת"ק דר"ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ"א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת"ק ס"ל דאעפ"כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה: הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה: בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען </div> <div class="yerum-v-half yerum-v-left"> <div class="yerum-v-text yerum-v-ghost">ר' שמעון בן אלעזר או' האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני · מה טע' דר' מאיר איש שה לבית אבות · אם רצה לבית מה טע' דר' יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית · מה טע' דר' שמעון בן אלעזר איש ולא אשה · מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן · אמ' ר' יונה ואפילו למאן דאמ' חובה שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו · שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה · אריסטון הביא ביכוריו XXX מאפמיא וקיבלו ממנו · תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ · ויבואו ביכורין · אמ' ר' הושעיא ביכורים באחריות הבעלים · תרומה אינה באחריות הבעלים · אם אומ' את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם · XXX סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דחלה ברחמי שמייא</div> <div class="yerum-col-head">חידושי רידב"ז</div> '''תמן תנינן אין מביאין תרומה מחו"ל לארץ ואפילו מסוריא.''' כן גי' הגר"א ז"ל פי' א"כ קשה מדוע קיבלו ביכורים מסוריא מ"ש תרומה מביכורים: סליק פירקא וכולה מס' בס"ד: </div> </div> </div> <!--ניווט--><div class="noprint yerum-leiden-nav"><span class="yerum-leiden-nav-prev">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/הדפסה עם ליידן (פרק שלישי)|→ פרק שלישי]]</span><span class="yerum-leiden-nav-mid">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה|מסכת חלה]]</span><span class="yerum-leiden-nav-next">[[ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/הדפסה עם ליידן (פרק ראשון)|מסכת ערלה, פרק ראשון ←]]</span></div><!--/ניווט--> </div> t7ghxyfy2yzlzwx8zy3uhp3w106xlm3